פלונית ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עמ"צ 14192-01-18, כב' השופטות ת' בזק-רפפורט, א' דורות, מ' אילני), אשר דחה את הערעור על פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה ירושלים (אמ"ץ 39/16, 88/15, כב' השופט נ' פלקס). פסק הדין קבע כי תוצאות האימוץ של שלושת ילדיהם הקטינים של המבקשים יצומצמו באופן הבא: ביחס לקטינים א' וג', ככל שהמבקשים יחפצו בכך הם יוכלו לקבל דיווח אחת לשנה על אודותיהם; וביחס לקטין ב', הוא יתראה עם המבקשים תחת פיקוח, תוך הפחתה הדרגתית של תדירות המפגשים, ממפגש אחד בחודש למפגש אחד אחת לשלושה עד שישה חודשים. בקשה זו הוגשה לאחר ששלושת הקטינים הוכרזו כבני-אימוץ. בגדרה, המבקשים טוענים כי יש מקום להרחיב את הקשר בינם לבין הקטינים, קרי לצמצם את השלכות האימוץ.

           ואלו העובדות הרלוונטיות לעניינו. נוכח קשיי תפקוד של משפחותיהם הוכרו המבקשים, היום כבני שלושים, כקטינים נזקקים בילדותם וגדלו במסגרות חוץ ביתיות. שני המבקשים בעלי רמה קוגניטיבית נמוכה ומסוגלות הורית מוגבלת. על פי חוות הדעת הפסיכולוגית של המומחה שמונה מטעם בית המשפט, למבקשת רמת תפקוד אינטלקטואלית וקוגניטיבית מוגבלת, המוערכת ברמת פיגור קל; ולמבקש תפקוד אינטלקטואלי מוגבל, הנופל בתחום הגבולי – בין ממוצע נמוך לבין פיגור קל. בשנת 2013 המבקשים נישאו זה לזו. עם לידת ביתם הבכורה א', באמצע שנת 2014, התעורר חשדם של עובדי בית החולים ביחס למסוגלותם ההורים. לאחר בירור, הוחלט על העברתה של א' לאומנה חסויה, המעוניינת כיום לאמצה. הקשר בין א' לבין המבקשים מתקיים מאז לידתה במסגרת מרכז קשר. אחותו של המבקש נרתמה בתחילה למען מציאת פתרון החלופי שיאפשר למבקשים לגדל את ביתם הבכורה, אך נכון להיום היא חזרה בה מנכונותה. במחצית שנת 2015 נולד הקטין ב'. מאז לידתו הוא שוהה בבית מכרי המבקשים, שם גם המבקשים התגוררו בתחילה. לאחר זמן מה המבקשים עזבו את בית המכרים, והקטין נותר שם באומנה לא חסויה. המפגשים בין ב' לבין המבקשים הועברו למרכז הקשר גם הם. בשנת 2016, עם לידתו של הקטין ג', בנם השלישי של המבקשים, הוחלט על העברתו למשפחת האומנה החסויה עמה שוהה הקטינה א', אשר הביעה נכונות לאמצו גם כן. למען השלמת התמונה יצוין כי למבקשים ילדה נוספת, אשר נולדה באמצע שנת 2017. בקשה זו איננה עוסקת בעניינה, אך גם לגביה ניתן פסק דין המורה על העברתה למשפחת אומנה לצורכי אימוץ.

           בפסק דין מיום 3/1/17 קבע בית המשפט לענייני משפחה ירושלים כי מתקיימת עילת אימוץ לפי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: חוק האימוץ), ביחס לשלושת הקטינים. לפיכך, הוכרז כי הם בני-אימוץ. הקביעה נסמכה על היעדר מסוגלות הורית של המבקשים, ונקבעה חרף רצונם להמשיך ולמלא את תפקידם כהורים. באשר לאפשרות לצמצום תוצאות האימוץ, נקבע כי ההחלטה בנושא תינתן רק לאחר תקופת ניסיון בת שישה חודשים, שבסיומה תוגש חוות דעת מטעם מומחה. בכך, אימץ פסק הדין את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לפי חוות הדעת, יש לשוב ולהידרש לעניין לאחר תקופת ניסיון, במהלכה יוכלו המבקשים להוכיח את נכונותם לשתף פעולה עם האימוץ הפתוח. ערעור על פסק דין זה נדחה. בהמשך לפסק דינה של הערכאה המבררת, מונה מומחה אחר מטעם בית המשפט לעניין זה. המומחה בחן את הסוגיות על הפרק, והגיש חוות דעת מפורטת אשר עסקה בקטינים, במצב המבקשים ובמשפחות האומנה. בחוות דעתו הטעים המומחה כי לא מתקיימים התנאים לאימוץ פתוח, ועל כן הומלץ על אימוץ סגור ביחס לקטינים א' וג'. ביחס לקטין ב', נוכח העובדה שאימוץ חסוי איננו רלוונטי בשל היכרות המבקשים עם המשפחה אצלה הוא שוהה, הומלץ על הפחתה הדרגתית של הקשר בין המבקשים לבין הקטין, לנוכח קשיים שונים שהתעוררו.

           בקשת רשות הערעור מתמקדת, כאמור, ברצונם של המבקשים לאימוץ פתוח, במסגרתו יצומצמו תוצאות האימוץ. בפי המבקשים שלוש טענות עיקריות: ראשית, הם מצביעים על כך שבמקרה דנן אימוץ פתוח הולם הן את טובתם, ובפרט נוכח החשיבות המיוחדת בהנגשת הקשר ההורי לאנשים בעלי נתונים דומים להם, כפי שתואר בפתח הבקשה; והן את טובת הקטינים, בכך שאימוץ פתוח עשוי לספק להם תחושת זהות ושייכות. עוד מדגישים המבקשים כי אימוץ פתוח יטיב עם הקטינים גם בכך שדרכו ניתן לשמר את הקשר האחאי. שנית, לטענת המבקשים האפשרות של אימוץ פתוח לא נבחנה כראוי. לגישתם, בניגוד להמלצותיו של המומחה הראשון מטעם בית המשפט, בתקופת הניסיון לא נעשה כל הליך משמעותי או ניסיון ללוות ולהדריך אותם, ועל כן היא הייתה חסרת ערך. עוד הם סבורים כי המומחה האחר שמונה לא בחן את הסיטואציה בצורה מעמיקה ותוך היכרות רוחבית של הנפשות הפועלות. תחת זאת, לטענתם, חוות דעתו נסמכה על אותם הנתונים שעמדו בפני המומחה הראשון טרם תקופת הניסיון. המבקשים סבורים כי הקשר עם משפחת האומנה אצלה שוהה הקטין ב', וכן העובדה שהם מעולם לא פרצו את המסגרת שניתנה להם בהקשר זה, מלמדים כי אימוץ פתוח עשוי להיות מוצלח. שלישית, המבקשים טוענים כי נפלו טעויות עובדתיות בהכרעות ערכאות קמא. כך למשל, לטענתם, ובניגוד לפסק הדין, הם לא הסכימו למינויו של המומחה האחר. מן העבר האחר, המשיבים סומכים את ידם על הכרעות הערכאה הדיונית והערכאה הערעורית, וכן על נימוקיהן.

2. הליך האימוץ, מעצם טיבו, משנה את חיי כלל המעורבים – הקטינים, ההורים הביולוגיים וההורים המאמצים – באופן המשמעותי והעמוק ביותר. ההורים הביולוגים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם, כך קובע החוק וכך מורה ניסיון האדם – חוצה המקום והזמן. לא בנקל יתערבו זרועות המדינה במערכת היחסים העדינה, הבסיסית והמשמעותית של התא המשפחתי המצומצם. אולם, כאשר טובת הקטין מצדיקה זאת, לעיתים אין מנוס מכך. הקושי בהכרעה נובע הן ממהות העניין, הן מכך שההכרעה נגזרת מההערכה לגבי העתיד ביחס להורים הביולוגיים וביחס לקטין עצמו, והן מהשלכותיה האנושיות של ההכרעה. ברם, מלאך הדין לוחש כי עת לפסוק.

           בעניינו הדיון נסוב על שאלת צמצום השלכות האימוץ של שלושת ילדיהם הקטינים של המבקשים. מלשון סעיף 16(1) לחוק האימוץ ומהפסיקה הענפה בנושא, אנו למדים כי הכלל הוא שהכרזה על קטין כבר אימוץ משמעה אימוץ סגור. דהיינו, אימוץ המנתק את הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים. מטרת הניתוק מן ההורים הביולוגיים היא לאפשר למאומץ השתלבות קלה ומהירה בחיק המשפחה המאמצת, תוך פיתוח תחושות שייכות והזדהות מלאות עם התא המשפחתי החדש אליו הוא משתייך. עוד יש בכך לאפשר אמון, יציבות וודאות עבור הקטין. ואולם, במקרים חריגים בית המשפט יורה על אימוץ פתוח, אשר במסגרתו יתאפשר קשר, מסוג כזה או אחר, בין המאומץ לבין הוריו הביולוגיים (ראו, בע"מ 2709/17 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה, 15-16 (פורסם בנבו, 7.5.17) והאסמכתאות שם (להלן:עניין פלוני); וכן ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה נג (1) 241, 264-5 (1999)). בהחלטות מעין אלו, כמו גם בכל החלטה הקשורה לאימוץ קטין, העיקרון המנחה הוא טובת הקטין. גם עיקרון זה נלמד מן החוק ומן הפסיקה כאחד, והוא עובר כחוט השני בהליכים הקשורים לקטינים (ראו, סעיף 1(ב) לחוק האימוץ, החולש על כלל ההליכים המוסדרים בחוק זה). במסגרת בחינת טובת הקטין יש לתת את הדעת, בין היתר, לצרכי הקטין, למסוגלות ההורית של הוריו הביולוגיים, לקשר של הקטין עם הוריו הביולוגיים וליכולתו של הקשר להטיב עימו ולהתנהגות ולהתנהלות בפועל של ההורים כלפי הקטין. מטבע הדברים אין מדובר ברשימה סגורה או ממצה, וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו כאשר העיקרון העל אחד הוא: טובת הקטין אשר הוא.

           האימוץ הפתוח עשוי לטמון בחובו יתרונות וחסרונות, הכל בהתאם לעובדות המקרה. בין היתרונות ניתן למנות את העובדה שהאימוץ הפתוח עשוי לספק למאומץ מידע על מוצאו ועל זהות הוריו הביולוגיים. בכך עשויה להיווצר תחושת המשכיות אישית ועשויה להימנע תחושת נטישה. כמובן שגם ההורים הביולוגיים וגם ההורים המאמצים עשויים, במקרה המתאים, למצוא יתרונות באימוץ הפתוח (ליתרונות נוספים של האימוץ הפתוח ולהצדקות אפשרויות להפיכתו לברירת המחדל ראו, מילי מאסס ועדי אופיר "דאגה, השגחה והפקרה: על אימוץ כפוי וסגור" עיוני משפט כט(2) 257 (2006)). מן הצד האחר, לאימוץ הפתוח עשויות להיות גם השלכות שליליות על הקטין. כך למשל, הוא עלול לפגוע באפשרות ליצירת קשר מלא בין הקטין לבין ההורים המאמצים, להציב את הקטין במשבר נאמנות או זהות או לפגוע בהליך ההתערות במשפחה החדשה, נוכח הקשר הדואלי לשני תאים משפחתיים. בנוסף, האימוץ הפתוח עשוי להוביל לעיתים לתחרות בין שני זוגות ההורים. חסרונות אלו עשויים לפגוע בהליך האימוץ ולנגוד את תכליתו (להרחבה בעניין היתרונות והחסרונות שבאימוץ הפתוח ראו למשל, ע"א 95/653 פלונים‎ ‎נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ''ד מט(2) 383, 391-2 (1999); ע"א 2169/98 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, נג(1) 241, 263 (1999); בע"מ 366/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, 15-16 (פורסם בנבו, 14.2.07); בע"מ 1845/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 16.4.08), 11-12 (להלן: עניין פלונית); דניאל גוטליב "אימוץ פתוח: גיבוש גישה ישראלית" רפואה ומשפט 19 109, 112-113 (1998)).

           נוכח כוחם המצטבר של השיקולים, ולאורו של העיקרון המנחה – טובת הקטין – הכלל הוא כי אימוץ משמעו אימוץ סגור. ואולם, הפסיקה התוותה שלוש מסגרות עיקריות של שיקולים שיש לשקול בבחינת האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ: אלה הקשורים בקטין – במסגרתם יש לבחון את התועלת הצומחת לו מהקשר עם הוריו הביולוגיים; אלה הנוגעים להורים הביולוגיים, לרבות מסוגלותם לכבד את הליך האימוץ ולהשלים עם גבולות הקשר עם ילדיהם; ואלה הנוגעים להורים המאמצים, וביניהם יחסם לקשר עם ההורים הביולוגים. כמובן שאין מדובר ברשימה סגורה (ראו, עניין פלונית, עמ' 12; רע"א 7535/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, עמ' 11-13 (פורסם בנבו, 29.1.12). משהוצגו העקרונות המנחים בכל הקשור לאימוץ פתוח, נפנה עתה לבחינת הבקשה בה עסקינן. ויש לזכור כי לא בכדי נבחרו עקרונות אלה. הם מהווים סך חשוב של העשייה השיפוטית, המחקר, עמדת הגורמים המקצועיים והטיפוליים והניסיון הפרקטי. כפי שקבעתי בעניין אחר, דווקא במקרים הקשים ביותר, הפורטים על מיתרי ליבנו נוכח הפן האנושי שבהם, יש לחזור לכללים המנחים, תוך התאמתם למקרה הקונקרטי (ראו, עניין פלוני, עמ' 10).

3. בעניינו, פסק דינה של הערכאה המבררת נסמך על יריעה רחבה, שמקורה בדיון שנמשך מספר שנים. לגבי סוגיית האימוץ, מדובר גם בשאלה של מומחיות מקצועית. לאורך שלבי ההליך המשפטי בית המשפט לענייני משפחה נעזר במומחים רבים, והחלטותיו נסמכו ואימצו את המלצותיהם. בסוגיות הקשורות לאימוץ על בית המשפט לסמוך ידו על חוות דעתם של המומחים שמונו מטעמו, נוכח הרגישות, המקצועיות והניסיון הרב שהסוגיה דורשת. רק טעמים ממשיים ונכבדים יצדיקו סטייה של הערכאות המשפטיות מהמלצות הנוגעות לטובת הקטין, הכרוכות לרוב גם בשאלת המסוגלות ההורית. עם זאת, בית המשפט הוא המכריע בדין, ומתפקידו לבחון את המומחה ואת חוות דעתו (ראו למשל, דנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, סד(3) 356, 437-8 (2011), והאסמכתאות שם; וכן בע"מ 786/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, 12-13 (פורסם בנבו, 17.4.18).

           פסק דינה הסופי של הערכאה המבררת אימץ את חוות דעתו של המומחה האחר. בגדר חוות הדעת, הצביע המומחה על חמישה תנאים מקדמיים, שרק בהתקיימותם אימוץ פתוח עשוי להיות מיטיב להתפתחות הילד. במקרה דנן שלושת התנאים הראשונים אינם מתקיימים במבקשים. התנאי הראשון הוא כי ההורים הביולוגיים מכירים ומקבלים את חוסר מסוגלותם ההורית; והשני הוא כי על ההורים הביולוגים להסכים להפקדת גידול ילדיהם בידי ההורים המאמצים, תוך מתן מבטחם בהם. בכך מובטח שלא יווצרו קונפליקטים או תחרות בין שני זוגות ההורים, וכי היעדר החיסיון לא יפגע במשפחה המאמצת. התנאי השלישי הוא כי על ההורים הביולוגיים להכיר בזכות הילדים להתפתחות תקינה, ובכך גם בצורך למנוע מהם בלבול. להשלמת התמונה נציין כי התנאי הרביעי הוא שההורות הביולוגית לא הותירה, ולא צפויה להותיר, חותם נפשי טראומתי על הילדים; והחמישי הוא כי ישנו מרחק ניכר בין מקום מגורי ההורים המאמצים לבין מקום מגורי ההורים הביולוגים.

           בהתייחסות המומחה לכך שלא מתקיימים שלושת התנאים הראשונים בעניינם של המבקשים, הודגש כי הם בעלי עמדות בעייתיות לגבי האימוץ, ובכך גם לגבי האימוץ הפתוח. המבקשת מתנגדת לאימוץ באופן ברור, והכרתה בחוסר המסוגלות ההורית שלה היא נמוכה ותנודתית. המבקש משנה את דעתו מעת לעת בעניין האימוץ. עוד הוטעם בחוות הדעת כי המבקשים אינם מכירים בהצדקה להוצאת הקטינים מרשותם, וכי המבקשת אינה מסכימה לגידולם במשפחה אחרת. חוות הדעת אף התייחסה להצלחתה היחסית של האומנה הפתוחה ביחס למשפחה בה שוהה הקטין ב', וביארה כי הניסיון הנקודתי עשוי שלא להעיד על הכלל. זאת נוכח ההיכרות הקודמת והארוכה של המבקשים עם המשפחה, והנכונות של אם האומנה לקשר מתמשך עם המבקשים. עוד צוין בחוות הדעת כי ניתן והקשר מתבסס על הנחת המבקשת לפיה הקטין עתיד לחזור לחיקה, ואין לדעת כיצד תגיב כשזו תתברר כלא נכונה. בנוגע למשפחת האומנה החסויה, נמצא כי המבקשים מנסים להפר את החיסיון כבר בשלב זה, לאור חוסר ההסכמה להוצאת הקטינים מחזקתם, וכי הם מגלים חשדנות ותחרותיות מול משפחת האומנה.

           ועל כך נאמר שניים: הראשון הוא כי גם אם ככלל ניתן להבין תגובות כאלו של ההורים הביולוגיים לתהליך האימוץ, אין בכך לגרוע מהרלוונטיות של פרמטרים כגון מידת ודרך ההשלמה של ההורים הביולוגיים עם אימוץ ילדיהם. טובת הילד מחייבת שהמומחה יעמיק במציאות כפי שהיא בטרם יכריע. ובל נשכח כי הכלל הוא אימוץ סגור. השני הוא כי במסגרת בקשה זו, לא נדרש מבית המשפט להביע את עמדתו המשפטית ביחס לחמשת התנאים עליהם הצביע המומחה. נסתפק בכך שאלו שיקולים רלוונטיים, ודרך יישומם במקרה הקונקרטי משכנעת ותומכת במסקנה הסופית.

           בהמשך לאמור, המומחה נתן דעתו גם לטובת הקטינים, המוצאת את ביטויה במקרים שכאלו, בין היתר, בהיכרות עם הוריהם הביולוגיים ועם שורשיהם המשפחתיים, כמו גם לצורך במניעת חרדת נטישה. בעניינה של חרדת הנטישה הוסבר כי משום שהקטינים לא גדלו בחיק המבקשים מאז הולדתם, האימוץ לא צפוי לפגוע בפן זה. כמו כן, נידונה האפשרות לפיה הקטינים יועברו למשפחת אומנה אחת יחדיו, במטרה להגן על הקשר בין האחים. עם זאת, אפשרות זו נדחתה נוכח הקביעה כי הקטינים מזהים את משפחות האומנה כמשפחותיהם, ועל כן הנזק מניתוקם מהן יגבר על האינטרס האחאי. עוד ניתן משקל בחוות הדעת לרצונם של ההורים הביולוגיים בקשר עם ילדיהם. כל אלו מובילים למסקנה כי האפשרות לאימוץ פתוח נבחנה כראוי על ידי המומחה. ואולם,, נוכח העובדה ששלושת התנאים לעיל לאימוץ פתוח לא מתקיימים, אפילו באופן חלקי, הוסבר בחוות הדעת כי אימוץ פתוח אינו משרת את האינטרס ההתפתחותי של הקטינים. לכך יש להוסיף כי משפחת האומנה החסויה מסתייגת מהאימוץ הפתוח ומהקשר עם המבקשים. לאור האמור, המומחה סבר בחוות דעתו כי הקשר עם ההורים הביולוגיים אינו מטיב עם הקטינים. בית המשפט לענייני משפחה אימץ את חוות הדעת, בקובעו כי שמירה על הקשר בין המבקשים לבין הקטינים לא תטיב עם השניים. עוד הוטעם שמשום שלא צפוי שיתוף פעולה של המבקשים עם המשפחות המאמצות, הדבר עשוי להכביד על הורות ההורים המאמצים ולפגוע בטובת הקטינים. לפיכך, הוחלט בפסק דינה של הערכאה המבררת על אימוץ סגור, תוך צמצום תוצאותיו בצורה מינורית בלבד.

           יש לציין כי עובר להחלטה זו הוגש תסקיר עדכני, מטעם עובדת סוציאלית לחוק האימוץ. חוות הדעת עולה בקנה אחד עם חוות הדעת הקודמות שהוגשו, ובניהן חוות דעתו של המומחה האחר. בין היתר, נמצא כי המבקשים שמים את צרכיהם לפני טובת ילדיהם, וכי הם מעבירים להם מסרים מבלבלים לגבי זהותם המשפחתית.

4. עם כל הצער שבדבר, על פי המצב נכון להיום יש להותיר את הכרעות ערכאות קמא על כנן. הכרעות אלו מורות כאמור על אימוץ סגור שתוצאותיו מצומצמות באופן מסויג בלבד. כזכור, על טובת הקטינים להיות נר לרגלינו בהחלטה זו. לאחר בחינת התשתית הרחבה עליה התבססו ההכרעות בתיק זה, מתברר כי כך פעלו בתי משפט קמא.

           לסיכום, לאחר בחינת מלוא התמונה, בשלב זה אין מקום להתערב בהחלטות שניתנו. ניתן אך להעריך את רצונם של המבקשים לשמור ולטפח את הקשר עם ילדיהם. יש לקוות כי הם ימשיכו להיעזר בהכוונה ובסיוע של מרכזי הקשר במתכונת האימוץ הנוכחית, המאפשרת להם לקחת חלק, גם אם לא מספק לגישתם, בחיי ילדיהם.

5. הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ה באייר התשע"ח (10.5.2018).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   18027950_Z03.doc   מא

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il