1.בפנינו תביעה של מר קאנטנם פונגטפ (להלן: "התובע") כנגד דנציגר משק פרחים דן בע"מ (להלן: "הנתבעת") לצורך קבלת זכויות סוציאליות המגיעות לו לטענתו, ותביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי הנתבעת כנגד התובע בגין נטישתו את מקום העבודה ובגין הנזקים שנגרמו לה עקב עזיבתו.
רקע כללי
2.התובע הינו נתין מדינת תאילנד אשר הועסק בנתבעת בתחום החקלאות ושיבוח פרחים.
3.הנתבעת הינה שותפות העוסקת בתחום ענף החקלאות.
4.התובע הועסק אצל הנתבעת מיום 6.6.11 ועד ליום 22.10.15 (52 חודשים).
טענות התובע
5.לטענת התובע, ביום 22.0.15, פוטר מעבודתו, תוך שהנתבעת הציעה לשלם לו סך של 7,000 ₪. לצורך תשלום מלוא זכויותיו ונאמר לו כי היתרה תועבר לו כאשר יהיה בתאילנד (לאחר מכן ההצעה שופרה ל- 10,000 ₪ - סעיף 6 לתצהיר התובע).
6.עוד טוען התובע שבמהלך עבודתו היה עובד מסור ואחראי, ולכן הנתבעת מינתה אותו כאחראי ואיש הקשר של העובדים התאילנדים.
7.כשבוע קודם לפיטוריו, נקרא התובע על ידי שני עובדים של הנתבעת לשיחה, נדב וטיאו, במסגרתה הודיעו לו על סיום עבודתו ושלחו אותו לעבודתו. שבוע לאחר מכן, הודיעו לתובע על הפסקת עבודתו בפועל. לכן, לאור ניסיונם המר של עובדים אחרים עם הנתבעת, בחר התובע שלא לעזוב את הארץ בטרם יקבל את מלוא זכויותיו מהנתבעת.
8.בסיכומו של דבר, התובע טוען שפוטר מעבודתו בנתבעת, לאלתר, ומשכך זכאי הוא לקבל: דמי הודעה מוקדמת, פיצוי פיטורים, שכר עבודה לחודש 10/2015, דמי הבראה ותשלום בגין חיסכון פנסיוני
טענות הנתבעת
9.לטענת הנתבעת, התובע זומן לישיבת שימוע ליום 22.10.15, זאת לאחר שנצפה מוכר סמים לעובדים אחרים. בתום השימוע השיב התובע לנתבעת כי הוא אינו מעוניין להמשיך את עבודתו אצל הנתבעת, ומבקש שהיא תרכוש עבורו כרטיסי טיסה לתאילנד.
10.התובע לא התייצב לטיסה, ולכן זומן לפגישה עם מנכ"ל הנתבעת. במהלך פגישה זו, שב התובע והדגיש את רצונו לסיים את עבודתו ולשוב לתאילנד, ובשל כך, הוזמן לו כרטיס טיסה נוסף. התובע, גם לטיסה זו לא התייצב ומאז נעלמו עקבותיו.
11.לטענת הנתבעת, הישארות התובע בארץ גרמה לה נזקים כלכליים בסך של 41,683 ₪, מאחר והיא לא יכלה לגייס עובד אחר בטרם עזיבת התובע את הארץ. בנוסף ניזוקה הנתבעת בשל עזיבתו הפתאומית של התובע והתנהגותו, הכל כמפורט בתביעה שכנגד.
ההליכים בתיק
12.ביום 7.12.2017 התקיים דיון מקדמי בתיק במסגרתו נעשה נסיון להגיע להסכמות בין הצדדים (ניסיון שלא צלח).
13.ביום 15.3.17 נגבתה עדות מוקדמת של התובע בשל כוונתו לעזוב את הארץ (העדות המוקדמת נגבתה ע"י כב' הרשמת ע. ריכטמן).
14.ביום 5.2.18, התקיים דיון הוכחות בתיק במסגרתו נחקרו מטעם הנתבעת רו"ח לירז שלום (להלן: "לירז") ומר גבריאל דנציגר מנכ"ל הנתבעת (להלן: "דנציגר").
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
נסיבות סיום העבודה
15.אחת המחלוקות המהותיות בין הצדדים הינה בנוגע לנסיבות סיום העבודה, קרי: האם התובע פוטר מעבודתו או נטש את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת.
16.נקדים אחרית לראשית ונציין, כי מאחר והתובע העיד במסגרת עדות מוקדמת, הרי שלא התרשמנו באופן ישיר מעדותו ואנו מסתמכים בקביעתנו להלן על המפורט בפרוטוקול הדיון, המסמכים שבפנינו ועדויות עדי הנתבעת.
17.בעדותו המוקדמת, הצהיר התובע כי נקרא הוא לשיחה על ידי נדב וטיאו. במהלך שיחה זו הודיעו לו על סיום עבודתו. התובע ביקש את מלוא זכויותיו אך הוצע לו סך של 7,000 ₪ כגמר חשבון ואילו היתרה תועבר אליו לתאילנד.
18.לטענת הנתבעת, בשל מעשים חמורים של התובע, לרבות מכירת סמים, זומן התובע לשימוע, בסופו הודיע התובע כי הוא אינו מעוניין להמשיך ולעבוד בחברה וביקש מהנתבעת לרכוש עבורו כרטיס טיסה חזרה לתאילנד.
19.לאחר שעיינו בכלל המסמכים והעדויות שלפנינו, הגענו למסקנה כי דין התביעה לקבלת פיצויי פיטורים להתקבל.
20.כידוע, ההכרעה בשאלה מי מהצדדים הביא את יחסי העבודה לידי סיומם מתקבלת על יסוד מכלול העובדות הרלוונטיות. במקרה שלפנינו, לא הוגשה כל ראיה בכתב בקשר עם נסיבות סיום העבודה, ועמדו בפנינו עדויות הצדדים בלבד. לטעמינו ולאחר בחינת הדברים, כפות המאזניים הראייתיות נוטות לצד התובע אשר גרסתו הייתה מהימנה עלינו יותר מגרסת הנתבעת. בהתאם, זכאי התובע לפיצויי פיטורים מלאים ולדמי הודעה מוקדמת.
21.כאמור לעיל, המותב לא התרשם באופן ישיר מעדות התובע, אך עיון בתצהיר עדותו ובחקירה אותה עבר מלמדת על מתן עדות שלמה וקוהרנטית, ואנו נותנים אמון בעדותו.
22.מסקנתנו בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מבוססת על מספר אדנים:
האחד: הנתבעת, חוזרת לאורך כל כתבי טענותיה כי היא זימנה את התובע לישיבת שימוע לנוכח התנהלותו הלקוייה ומאחר שהוא נצפה מוכר סמים לעובדים אחרים. זימון עובד לשימוע, מלמד על רצון המעסיק לסיים את העסקתו, ולכן, גם אם נקבל את עמדת הנתבעת לפיה התובע הסכים לסיום העסקתו במהלך ישיבת השימוע, עדיין זכאי התובע לגישתנו לפיצויי פיטורים.
השני: במסגרת עדותו המוקדמת של התובע, הצהיר התובע כי הוא נקרא לשיחה על ידי טואי (מתורגמנית) ועל ידי נדב (עובד הנתבעת). במהלך התובענה שבנדון הנתבעת לא הביאה מי מהם לעדות.
יוסף כי על אף שנדב הוזמן על ידי התובע כעד, הרי שבתור עובד של הנתבעת, היה עליה לצרף תצהיר עדות ראשית שלו ולזמנו לעדות כדי להפריך את תביעת התובע, ואי זימונו פועל לחובת הנתבעת.
במילים אחרות, הנתבעת, יכלה להזים את טענות התובע ולהציג את גרסתה באמצעות הבאת עדים אלו. יחד עם זאת, הנתבעת נמנעה מהבאת עדות זו, אשר יכלה לשפוך אור על תוכן הפגישה במסגרתה נערך ישיבת שימוע לתובע – לטענת הנתבעת.
השלישי: במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד, לא הביאה הנתבעת כל ראייה חיצונית התומכת בטענותיה ביחס לאירועים שקדמו לישיבת השימוע, היא לא צירפה כל תלונה למשטרה בגין מכירת סמים, היא לא צירפה כל עדות על התנהגות לא הולמת של התובע ויתרה מכך היא לא צירפה כל מסמך המעיד על קיום ישיבת שימוע – כגון מכתב זימון לשימוע, פרוטוקול או מכתב סיכום שיחה.
על כך יש להוסיף כי באי הבאת ראייה חיצונית, התומכת בטענות הנתבעת – מוטות כפות המאזניים לטובת התובע.
23.כאמור לעיל, התובע זכאי לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת בהתאם לחישוב הבא:
בתביעתו עותר התובע לקבלת פיצויי פיטורים מלאים בגין כל תקופת העסקתו ובשיעור של 4,650 ₪, שכר מינימום לחודש עבודה מלא. מנגד, תבעה הנתבעת מהתובע תמורת דמי הודעה מוקדמת בשיעור של 4,400 ₪ - כשכר חודש אחרון. אנו קובעים לאחר עיון בתלושי השכר של התובע ששכרו הקובע של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינו 4,400 ₪.
24.התובע הועסק בנתבעת למעלה מ-4 שנים, ועבד 52 חודשים. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של משכורת אחת.
25.בהתאם, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 19,066 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת בסך של 4,400 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (16.3.2016) ועד למועד התשלום בפועל.
בשולי הדברים נציין, כי הנתבעת בסיכומיה מציינת, בין היתר, כי בשים לב להתנהגותו של התובע (נטישת מקום העבודה תוך שעובר 2 עבירות פליליות – שהייה בישראל שלא כדין והימורים לא חוקיים) מצדיקים שלילת פיצוי פיטורים מהתובע (סעפים 12 ו- 61 לסיכומי הנתבעת). יחד עם זאת, טענות הנתבעת בדבר שלילת הפיצויים לא נטענו כלל במסגרת כתב ההגנה והם מהווים הרחבת חזית ולפיכך, אין אנו צריכים להידרש לסוגייה זו (שכאמור לא נטענה במסגרת כתב ההגנה).
זכאות התובע לזכויות סוציאליות נוספות
הפרשות פנסיוניות
26.בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות, זכאי התובע להפרשות לפנסיה בשיעור של 6% לחודש.
27.מנכ"ל הנתבעת בחקירתו הנגדית הצהיר כי הנתבעת מפרישה כספי פנסיה לקופה מרכזית (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 13-27), אך לא טען כי הנתבעת כי הנתבעת העבירה סכום כלשהוא לידי התובע.
בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה, גם עובד זר זכאי להפרשות פנסיוניות. על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לקבלת פיצוי בגובה ההפרשות שנמנעו ממנו (ראו: בר"ע 36959-06-15 MUSABAL ABDALLA - טלרן אחזקות ונקיון בע"מ, 15.7.15).
28.בתביעתו עותר התובע לקבל 14,300 ₪ עבור הפרשות פנסיוניות. בסיכומיה טענה הנתבעת כי זכאות התובע לקבלת כספי פנסיה עומדת על סך של 12,222 ₪ למשך כל תקופת עבודתו.
29.מאחר והתובע עורך חישוביו על בסיס 275 ₪ לחודש במכפלת 52 חודשים (הגם שהיו חודשים שבהם שכרו היה נמוך יותר), אנו קובעים כי חישוב הנתבעת מקובל עלינו (סך כל שכרו של התובע 203,696 ₪ *6%).
על הנתבעת לשלם לתובע הפרשות פנסיוניות בסך של 12,222 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (16.3.2016) ועד למועד התשלום בפועל.
דמי הבראה
30.בתביעתו עתר התובע לקבל דמי הבראה בסך של 9,724 ₪. במסגרת גמר החשבון שביצעה הנתבעת בתיק זכאי התובע לסך בסך של 2,094 ₪ בגין דמי הבראה. בסיכומיו, הסתמך התובע על טענה זו, המבוססת על תלוש השכר האחרון של הנתבעת לחודש אוקטובר 2015.
31.בנסיבות כאמור אנו קובעים כי התובע זכאי לקבלת דמי הבראה בסך של 2,094 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (16.3.2016) ועד למועד התשלום בפועל.
תשלום שכר אחרון
32.לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו את יתרת שכרו לחודש 10/2015 בסך של 4,260 ₪. הנתבעת מודה כי התובע זכאי לקבלת סך של 4,379 ₪ בגין עבודתו בחודש זה, וממנו הפחיתה סך של 2,500 ₪ בגין ביטול כרטיסי טיסה ועל כן קיימת יתרה בסך 1,879 ₪.
33.יוער, כי הנתבעת מודה שהתובע לא קיבל את שכרו האחרון היות שלטענתה נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת וללא התראה. כמו כן, הנתבעת מציינת כי במועד העדות המוקדמת ביקשה למסור לב"כ התובע את שכרו האחרון ובא כוחו סירב לקבלו.
34.אנו סבורים שהתובע זכאי כמובן למלוא שכרו האחרון (הכל כמפורט בתלוש השכר האחרון של הנתבעת – לחודש 10/2015) מבלי לקזז סך של 2,500 ₪ עלות ביטול הטיסה. יוער כי תלוש השכר האחרון הוצג לתובע רק במהלך ההליך המשפטי. על כן, זכאי התובע לקבל תשלום עבור חודש שכר האחרון בסך של 4,708 ₪ (סעיף 6 לסיכומי התשובה של התובע). יחד עם זאת, מאחר שבכתב התביעה נתבע סכום נמוך יותר ולא ניתן לפסוק מעבר למה שנתבע בכתב הטענות, יעמוד הסכום על 4,260 ₪. (כנתבע בכתב התביעה). סך זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
התביעה שכנגד
35.כאמור לעיל, וכמפורט בכתב התביעה שכנגד, הישארות התובע בארץ, ו"היעלמותו" מהנתבעת גרמה לה נזקים גדולים, המפורטים בתביעה שכנגד.
36.עלות זמן ניהולי: לכתב התביעה שכנגד, צירפה הנתבעת טבלה ובה פירוט של שעות עבודה שהושקעו בגין איתור התובע במסגרתו נערכו פגישות רבות בסך כולל של 8,520 ₪.
רכיב תביעה זה לא נתמך בכל ראייה חיצונית התומכת בנתונים המופיעים בטבלה.
כך, איננו יודעים מהו שוויו האמיתי של כל שעת עבודה שהושקעה, כמה שעות הושקעו על ידי מי ומתי? במילים אחרות, הנתבעת לא הציגה כל ראייה התומכת ומבססת את האמור בטבלה ודי בכל כדי לדחות רכיב תביעה זה.
למעלה מן הדרוש יוסף כי מעבר לשעות העבודה שהושקעו על ידי עובדי הנתבעת, אשר לא פורטו, הרי שאי צירוף חשבוניות על ידי הנתבעת לראיותיה, ולו לצדדים שלישיים, כגון תשלום שכר טרחה למשרד עורכי הדין לצורך היוועצות, בא אף הוא לחובת הנתבעת, ומהווה עילה נוספת לדחיית רכיב תביעה זה.
בנסיבות כאמור, דין רכיב תביעה זה להידחות.
נזק בגין תפיסת היתר עבודה: הנתבעת טוענת כי מאחר והתובע נשאר בארץ, היא לא יכולה הייתה להביא עובד במקומו, והתובע הלכה למעשה תפס לה תקן. כך, עבור כל חודש ששהה התובע בארץ לאחר סיום עבודתו ניזוקה הנתבעת בסך כולל של 3,860 ₪ לחודש.
לצורך הוכחת תביעתה, צירפה הנתבעת חוות דעת מומחה – את סמנכ"ל החברה רו"ח לירז שלום. המומחה נחקר על חוות דעתו, במסגרתה הודה כי חוות דעתו מבוססת על "פגיעה פוטנציאלית" ברווח של הנתבעת (ראה עמ' 5 ש' 8 לפרוטוקול הדיון), ובמילים אחרות הנתבעת לא הראתה כי נגרם לה נזק ממשי בשל הישארות התובע בארץ.
על האמור לעיל יש להוסיף כי המומחה לא צירף לחוות דעתו כל מסמך חיצוני ו/או מסמך חשבונאי באמצעותו ניתן לכמת את הנזק הפוטנציאלי שנגרם לנתבעת, ושיתמוך בעמדתו.
עוד נציין, כי תמוה בעינינו מדוע כאשר התובע ביקש לעזוב את הארץ בעדות מוקדמת בסמוך למועד הגשת כתב התביעה (כתב התביעה הוגש בחודש מרץ 2016 והבקשה לעדות מוקדמת הוגשה בחודש יוני 2016), התנגדה לכך הנתבעת (שהרי רכיב תביעה זה מתבסס על הטענה שהתובע "תפס" לה תקן עבור כל חודש עבודה אשר שהה בישראל) ויש בעובדה זו כדי לפגוע בטענות הנתבעת.
בסיכומו של דבר, מאחר והנתבעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בגין תפיסת היתר העבודה, דין רכיב תביעה זה להידחות.
חלף הודעה מוקדמת: כמפורט לעיל, התובע הרים את הנטל בנוגע לנסיבות סיום העסקתו. בנסיבות אלו, ולאחר שהנתבעת פיטרה את התובע, הנתבעת היא שחבה לו דמי הודעה מוקדמת, ודין רכיב תביעה זה להידחות.
עלות ביטול שני כרטיסי טיסה: הנתבעת קיזזה את סכום עלות ביטול שני כרטיסי הטיסה משכרו האחרון של התובע. בנסיבות כאמור, ולאחר שקבענו שיש לשלם לתובע את מלוא שכרו ללא קיזוז עלות כרטיסי טיסה - דין רכיב תביעה זה להידחות.
שכפול צרור מפתחות: בתביעתה עותרת הנתבעת לפיצוי בסך של 100 ₪ בגין שכפול צרור מפתחות.
התובע בחקירתו במסגרת העדות המוקדמת לא נשאל כל שאלה בגין צרור המפתחות. כך, איננו יודעים האם התובע אכן איבד את צרור המפתחות אם לאו או שהותיר אותו בחצרי הנתבעת. על האמור לעיל יוסף כי הנתבעת לא צירפה כל חשבונית בגין שיכפול צרור המפתחות.
בנסיבות כאמור, דין רכיב תביעה זה להידחות.
הפרת חובת נאמנות: בתביעתה טוענת הנתבעת כי בשל התנהלות התובע, זכאית הנתבעת לפיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין הפרת חובת הנאמנות. בנסיבותיו של התיק דנן נציין כי על פני הדברים, דווקא הנתבעת היא זו שלא שילמה לתובע את מלוא זכויותיו הקוגנטיות (שכר אחרון, הפרשי הבראה, פנסיה) ולפיכך אנו דוחים רכיב תביעה זה.
סוף דבר:
37.התביעה כנגד החברה – מתקבלת, והתביעה שכנגד נדחית במלואה.
38.הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: