הקטינה - אלמונית
- עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת הדס גולדקורן) בתמ"ש 32665-07-15 מיום 14.4.18, במסגרתה חוייב המבקש בתשלום מזונות זמניים לקטינה (כולל מדור ודמי מדור) בסכום של 1600 ₪ (להלן: "ההחלטה קמא").
רקע וההחלטה קמא
- המבקש והמשיבה, שהינם יהודים, היו ידועים בציבור החל משנת 1988 ועד לשנת 2014, המועד בו נפרדו.
הקטינה, ילידת 25.12.01, היא בתם המשותפת, כיום בת כ-16 שנים.
- משנת 2012 ועד פרוץ המשבר בין בני הזוג, התגוררו הצדדים בשכירות בבית מגורים ב....
בשנת 2014 כאמור נפרדו הצדדים וביום 16/7/15 הגישה המשיבה תביעת מזונות, במסגרתה הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים.
במסגרת הבקשה לפסיקת מזונות זמניים, נתבעו מזונות אישה בסך של 6,000 ₪ ומזונות הקטינה בסך של 6,500 ₪, החל מיום הגשת התביעה.
לחילופין התבקש בית המשפט לחייב את המבקש במזונות הקטינה בלבד על סך של 5,000 ₪ וכן לחייבו בתשלום חלקו בעלות הפסיכולוגית המטפלת בקטינה בשיעור עדכני של 8,850 ₪.
- המשיבה, ילידת 1964, פסיכולוגית חברתית בהכשרתה ומועסקת כיום על ידי .... שכרה 65.22 ₪ לשעה, וכ-12,000 ₪ נטו בממוצע לחודש.
ביום 17/6/15 הוכרזה המשיבה כ"חייבת מוגבלת באמצעים", קיים לה תיק איחוד לחייב מוגבל בהוצאה לפועל מס' ..., שהחוב בו עומד על סך של 931,805.99 ₪.
עוד טענה המשיבה בבקשת המזונות הזמניים, כי נוסף לכל אלה, היא נטלה הלוואות מגורמים שלישיים בסך של למעלה מ- 180,000 ₪.
- כפי שתואר בהחלטה קמא, המבקש, יליד 1966, אינו עובד וככל הנראה כל הכנסתו היא מהשכרת דירה שבבעלותו בXXX בשיעור של 5,000 ₪ לחודש (אם כי לא צורפו אסמכתאות להרצאת פרטים ולא צורפו הסכמי שכירות). הוא עוסק בכתיבה, והוציא בעבר ספר שהיה לרב מכר. לנוכח מצבו הנפשי של המבקש מונה לו אפוטרופוס לדין.
- לאחר שקילת כל טענות הצדדים בפניה (לרבות העובדה כי חיוב מזונות הקטינה דהיום הוא מדין צדקה, טענת הניכור ההורי שטען המבקש, מצבו הנפשי של המבקש, הכנסות הצדדים ופוטנציאל השתכרותו), קביעת שכרם של הצדדים (המבקש 6000 ₪ והמשיבה 12,000 ₪) והתחשבות ברכושם, פסקה השופטת קמא מזונות זמניים לקטינה בלבד (תוך דחיית תביעת המשיבה לפסיקת מזונות זמניים לאישה) בסכום של 1600 ₪, הכוללים מדור ודמי מדור.
לענין תשלום שכרה של הפסיכולוגית המטפלת בקטינה בסכום של 17,700 ₪ קבעה השופטת קמא כי:
"לעניין תשלום שכרה של הפסיכולוגית, על סך של 17,700 ₪, הרי שמאישור האפוטרופוס לדין עולה כי ביום 21/5/17 הוא הסכים למתן טיפול ספציפי, ככל שהוא לא הודיע אחרת, ובכפוף למיצוי הנחות/החזרים מקופת חולים או גורם אחר וכן בכפוף לקבלת עדכון על יעילות או נחיצות הטיפול עד ליום 15/11/17, שאז יישקל המשכו. משכך, ניתן להסיק כי לפחות לגבי התקופה שבין 21/5/17-15/11/17 אין מחלוקת כי הייתה הסכמה לטיפול ועל המשיב לשאת במחציתו. ככל שיתקבלו החזרים מקופת החולים לאחר התשלום, כאמור בתגובת המבקשת, אלו יקוזזו מדמי המזונות בחודש העוקב.
לגבי התקופה שלאחר 11/17 ועד היום - ככל שיומצא מסמך רפואי המלמד על הצורך בטיפול, יישא המשיב גם במחצית הוצאות אלו.
המבקשת תמציא למשיב תוך 7 ימים מהיום מסמך רפואי באשר לצורך בהמשך הטיפול הפסיכולוגי מחודש 11/17 ואילך.
כמו כן, לאחר התשלום לפסיכולוגית, תמציא המבקשת למשיב אסמכתא המעידה על ההחזר/הנחה שקיבלה מקופת החולים בגין הטיפולים לקטינה, אשר כאמור יקוזזו מדמי המזונות בחודש העוקב" (ציטוט מסעיפים 17-19 להחלטה קמא).
- על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור זאת.
נימוקי בקשת רשות הערעור
- טוען המבקש בבקשת רשות הערעור כי טעה בית משפט קמא בהחלטה קמא בכל אחת מהנקודות הבאות:
א. לא יישם נכונה את הלכת 919/15 וזאת לנוכח פערי השכר שבין הצדדים (יחס של 1:2 לטובת המשיבה), ומבלי קביעה ברורה וחד משמעית מהם צרכי הקטינה שיהוו בסיס לחישוב.
ב. לא התחשב במצבו הנפשי של המבקש השולל את כושר השתכרותו, וזאת לעומת כושר השתכרותה הגבוה של המשיבה, המסיר למעשה כל חבות של מזונות מכתפיו של המבקש (בנדון צירף המבקש חוות דעת פסיכיאטר מטעמו).
ג. מעבר לכל אלה, המבקש שקוע בחובות עצומים ואפילו לקצבת נכות אינו מסוגל לדאוג לעצמו. משכך, ולנוכח צרכיו האישיים, כשהכנסתו היא מהשכרת דירת מגורים בסכום של 5000 ₪ לחודש המשמשים אותו לשכירת דירה למגוריו, אין בידו לשאת בתשלום סכום כלשהו למזונות הקטינה, ומן הראוי היה לפטור אותו מתשלום מזונות זה.
ד. הוצאות הקטינה מופרזות. היא לומדת בבית ספר פרטי (ולא ציבורי), מטופלת טיפול אורתודנטי פרטי ולא במסגרת קופת חולים, לומדת חוגי העשרה יקרים ועוד, בגדרי מותרות, שאין להם הצדקה במצב הכלכלי הנוכחי.
ה. מן הראוי היה להטיל על כתפי המשיבה יותר בכל הקשור למזונות הקטינה, לנוכח מקצועה, הכנסתה והיותה בעלת נכס מקרקעין.
ו. היות שמדובר בקטינה המתנכרת לאביה, אשר אינה רוצה לפוגשו ולכן אין מתקיימים ביניהם זמני שהות, אין מקום לחייבו במזונותיה.
ז. לא היה מקום לחייבו בעלות טיפולי הפסיכולוגית הפרטיים והיקרים, במיוחד כשטיפולים אלה לא עזרו בבעיית הניכור ההורי מצד הקטינה, וניתן היה לקבלם בעלות זולה יותר במסגרת קופת חולים.
גם אישור האפוטרופוס לדין לטיפולים אלה לא היה בלתי מוגבל בזמן, ואין הצדקה להשאירו כ"טיפול כרוני".
תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור
- ביקשתי, וקיבלתי את תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, ולהלן עיקרה:
א. הלכת 919/15 אינה רלוונטית לענייננו. במקרה דנן אין עסקינן במשמורת משותפת (המשיבה היא ההורה המשמורן) ואף לא מתקיימים כל זמני שהות בין המבקש לקטינה.
ב. זמני שהות בין הקטינה למבקש אינם מתקיימים לא עקב סיבה הנעוצה בקטינה (ניכור הורי כטענת המבקש), אלא בגלל שהמבקש נעלם, ירד למחתרת ואפילו כתובת מגוריו אינה ידועה. עד כדי כך שאפילו המבקש לא ביקש זמני שהות עם הקטינה.
אין עסקינן בבת סרבנית אלא באב (המבקש) שנעלם לקטינה בגיל 12.5 שנים, ומאז לא עשה כל צעד לחידוש הקשר ביניהם, וכיום מנסה המבקש לקבל גמול כספי על נטישת בתו בדרך של אי חיובו במזונותיה.
ג. גם מצבו הנפשי הנטען של המבקש, בגינו טוען להעדר כושר השתכרות, לא הוכח אף לכאורה, שכן מתבסס על חוות דעת פסיכיאטרית שהוגשה בניגוד לתקנות, ולאחר שבית משפט קמא הורה על הוצאתה מהתיק (החלטה מיום 19.2.17).
רשויות הרווחה גם נשענו בתסקיר מטעמם על חוות דעת שהוגשה שלא כדין, ולכן משקל התסקיר בנדון אינו רב.
ד. המבקש מתעלם מהעובדה כי הינו בעל דירת דופלקס יוקרתית ב...., שערכה כ-3.25 מיליון ₪ בהתאם לדו"ח שמאי מיום 31.11.15 (שצורף לתשובה).
הלכה פסוקה היא, שכאשר באים לפסוק מזונות מתחשבים גם ברכושו של החב במזונות, ויש להתחשב בענייננו גם בנכס יקר זה.
ה. גם טענתו של המבקש, עליה נשענת ההחלטה קמא, כי משכיר הדירה שבבעלותו בסכום של 5000 ₪ אינה מדוייקת, שכן בהליך אחר, שלוש שנים קודם לכן, טען כי הדירה מושכרת בסך של 7000 ₪ לחודש (צורפה לתשובה אסמכתא להליך הקודם).
ו. גם בנושא חובותיו של המבקש ישנן שתי גרסאות בשני הליכים שונים.
בתאריך 30.1.17, במסגרת דיון בתביעת רכוש טען המבקש כי אינו שקוע בחובות, אלא מדובר באי הבנות, בכשלים טכניים שניתן לפתור בנקל. מנגד, בתובענה קמא דנן, טען לחובות גדולים.
סתירה זו בגרסאות מלמדת לכאורה כי קשה לסמוך על גרסתו של המבקש בדבר חובותיו.
ז. המבקש לא טרח לצרף דפי בנק, ואף ציין בכתב הגנתו (בסעיף 27) כי דמי השכירות והכנסותיו משולמים באמצעות צדדים שלישיים. כך שמובן וברור כי קשה לעקוב אחר הכנסותיו האמיתיות של המבקש. בנדון אין זה סביר כי חי מסכום של 6000 ₪ בלבד (כקביעת הכנסתו ע"י בית משפט קמא), במיוחד כששימש כיועץ אסטרטגי במערכת הפוליטית בשלושת העשורים האחרונים. את כל הנתונים האלה יש לברר במסגרת הוכחות בתיק קמא העיקרי.
ח. המבקש גם מטעה באשר למצבה הכלכלי של המשיבה והוצאותיה של הקטינה.
נטען כי למשיבה נכס מקרקעין – ולא היא, כפי שהדבר אף הובהר בתשובה לבית משפט קמא מיום 31.1.18.
הקטינה לומדת בבית הספר פרטי בהסכמת המבקש (בכתב) עוד טרם עזב את הבית. לא חל שינוי מאז עזיבת המבקש את הבית ועד היום.
הקטינה אינה מטופלת כל טיפול אורתודנטי, ו"הטיפול הפרטי" שטען לו המבקש, נסמך על הצעת מחיר בלבד שהתקבל בעניינה של הקטינה.
כך גם טענת המבקש לענין תשלומי החשמל של הדירה בה מתגוררות המשיבה והקטינה (נטען ע"י המבקש כי מקבלות זיכויים בגין השנים שחיו עם המבקש) היא טענת סרק, וההיפך הוא הנכון. המשיבה אף משלמת בעבור חוב עבר של תקופת החיים המשותפת.
ט. באשר לתשלומי הפסיכולוגית – עסקינן בתקופת טיפול בת שנה וחודשיים בלבד. הפגישה הראשונה היתה ביום 24.1.17 והטיפול הופסק בתחילת חודש מרץ 2018.
עסקינן בטיפול חיוני לקטינה, ולשם קבלת החזר מקופת חולים אף עברה הקטינה מקופת חולים מכבי לקופת חולים כללית שם ניתן לקבל החזר לטיפול.
בכל אופן כאמור, אין מדובר ב"טיפול כרוני" כטענת המבקש, אלא טיפול שהיה לתקופה קצובה, והאפוטרופוס לדין נתן הסכמתו לטיפול במכתבו מיום 21.5.17.
י. טענותיו של המבקש לקושי כלכלי אינן מבוססות.
המבקש עצמו הצהיר במספר הזדמנויות כי העביר סכומי מזונות הגבוהים מאלה שנפסקו בהחלטה קמא, כדלקמן:
- במסגרת דיון מיום 1.6.15 בו הצהיר כי הוא מוכן לשלם את מזונות הקטינה בסך של 5000 ₪ לחודש.
- בכתב ההגנה מיום 11.2.16 (סעיף 69) בתביעת הרכוש בו ציין כי במהלך השנה וחצי האחרונות העביר, באמצעות אביו, סך של 150,000 ₪ למזונות.
- בדיון מיום 8.5.16 בו טענה ב"כ המבקש (הנתבע שם) כי שולם למשיבה ולקטינה סך של 140,000 ₪ למזונותיהן.
- סוכם בישיבת יום 8.5.16 (עת היה המבקש מיוצג ע"י באת כוחו הנוכחית וגם ע"י האפוטרופוס לדין) כי בתקופת גישור אצל השופט בדימוס ט. פרדו (גישור שלא צלח) ישלם סך של 5000 ₪ למזונות הקטינה.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשה ובתשובה, שוכנעתי ליתן רשות ערעור מכח סמכותי על-פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לדון בבקשה כבערעור ולדחות הערעור לגופו.
- עסקינן בהחלטת מזונות זמניים, במסגרתה חוייב המבקש בתשלומי מזונות זמניים לקטינה בשיעור של 1600 ₪ לחודש, לרבות מדור ודמי מדור. סכום זה כשלעצמו, אם נחלץ ממנו את הוצאות המדור ודמי המדור, הוא בגבולות סכום מינימלי לצרכי קטין (ויתכן אף שפחות מכך) המוטל על ההורה שאינו משמורן, ואפילו מדין צדקה.
בהתאם להלכה הפסוקה, סכום מינימלי זה אין חובה להוכיחו בכתובים ממש, והוא בגדר ידיעתו השיפוטית של השופט היושב בדין.
ראה לענין זה:
בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.17), סעיפים 5 ו-29.
עמ"ש (מרכז) 23634-05-15 י.א.פ נ' ד.א. (25.2.16).
עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 ג.נ. נ' פלוני (9.10.17) - בו אף הומלץ להעלות הסכום המינימלי לצרכיו ההכרחיים של הקטין לסך של 1600 ₪, לא כולל מדור ודמי מדור.
- עוד נציין את ההלכה הפסוקה לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים, על-פיה כי רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.
ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.
התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת.
בכל מקרה, החלטת מזונות זמניים אינה סופית. ככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לקזז סכומים אלה מהמזונות העתידיים.
דברים אלה מבטאים את המעבר מהכרעה שהיא בגדר "סיוע ראשוני", מזונות זמניים, להכרעה שהיא תולדה של בירור עובדתי מקיף – מזונות קבועים במסגרת פסק דין.
לסיכום יאמר, כי חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית, שומה על ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים, אלא אם כן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן.
לעניין זה ראה:
בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני, (27.4.11).
בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית, (28.3.12).
רמ"ש (חי') 55855-02-16 פלוני נ' פלונית (29.2.16).
- בהינתן דבריי בסעיפים 11-12 לעיל שוכנעתי לדחות הערעור הנדון, ובהמשך דבריי אפרט נימוקיי.
- הלכת בע"מ 919/15
בנדון ראה טענת המבקש בסעיף 8(א) לעיל ותשובת המשיבה בסעיף 9(א) לעיל.
נזכיר כי בהתאם להלכת בע"מ 919/15 חיוב הורים יהודים לילדים בגילאי 6-15 הוא מדין צדקה. חלוקת המזונות בין ההורים תקבע על-פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכל המקורות העומדים לרשותם, לרבות רכוש ושכר עבודה, בהתאם לחלוקת המשמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה. לכן, שני הורים המצויים במשמורת משותפת עם חלוקה שווה של זמני השהות ויכולותיהם הכלכליות שוות, יישאו בחלקים שווים בנטל המזונות.
בהמשך הרחיבה הפסיקה, בעיקר בערכאות הדיוניות (אם כי גם בערכאת הערעור בבית משפט מחוזי), וציינה כי ניתן להחיל את הלכת בע"מ 919/15 גם על מזונות קטינים שחיובם מדין צדקה, הגם שאין מדובר במשמורת משותפת, תוך בחינת הפרמטרים הבאים שצויינו בבע"מ 919/15 כדלקמן:
הערכת וקביעת צרכי הקטינים.
קביעת היכולות של הצדדים מכל מקור שהוא.
קביעת יחסיות ביכולת בכלכלית של ההורים זה מול זה.
חלוקת המשמורת בפועל.
ראו בנדון:
עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.17)
תמ"ש (ראשל"צ) 25893-07-14 ל.מ.צ. נ' י.מ. (20.9.17).
תלה"מ (ראשל"צ) 17237-01-17 ו.ג. נ' ש.ג. (17.10.17).
תלה"מ (ראשל"צ) 7531-05-17 פלונית נ' פלוני (14.11.17).
תמ"ש (נצ') 46640-01-15 ק.ו. נ' ש.ו. (27.12.17).
בעקרון מקובלת עלי הפסיקה דלעיל המרחיבה את הלכת בע"מ 919/15 גם על בני זוג יהודים שאינם במשמורת משותפת. זאת בלבד שקיימים בין בני הזוג זמני שהות קבועים וסדירים, המתקיימים בפועל, וכוללים גם לינה של הקטינים בזמני השהות אצל ההורה שאינו משמורן (באמצע שבוע, בסופי שבוע, בחגים ובחופשות). אז ניתן לעשות את השקלול בין בני הזוג בהתאם לארבעת הפרמטרים המצויינים לעיל.
עם זאת סבורני, כי במקרה דנן הרחבה זו בפסיקה אינה עוזרת למבקש, ולא ניתן להחיל או ליישם את הלכת בע"מ 919/15 על המקרה דנן.
למבקש אין זמני שהות סדירים עם הקטינה, ולמעשה אין ביניהם זמני שהות כלל (ולטענת הניכור ההורי שנטענה ע"י המבקש, אתייחס להלן).
לכן יש לומר, כי רובו המכריע של נטל גידול הקטינה (אם לא כולו) מוטל על כתפיה של המשיבה, והיא זכאית לקבל מהמבקש את מלוא צרכיה ההכרחיים של הקטינה.
- ניכור הורי
בנדון ראה טענת המבקש בסעיף 8(ו) לעיל ותשובת המשיבה בסעיף 9(ב) לעיל.
הפסיקה הכירה באפשרות לבטל מזונות ילד במקרה של סרבנות קשר, אך זאת במקרים חריגים, תוך הבנה כי מדובר בצעד קיצוני אשר ככלל יש להימנע ממנו.
ראו בנדון:
ע"א 687/83 מזור נ' מזור פד"י לח(3) 29.
ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי (13.7.94).
במקרה כזה ההכרעה תיעשה בזהירות, ובשים לב לעקרון טובת הילד [רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית (15.7.2010)].
השיקולים שעל בית המשפט לבחון, בדונו בשאלה האם יש מקום להפחית או לשלול מזונות לבן מרדן הם כדלקמן:
- ביטול המזונות ייעשה במקרים קיצונים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת מזונות.
- האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר.
- האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.
- האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.
- מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.
ראו לענין זה:
ע"א 1880/94 קטן נ' קטן פ"ד מט(1) 215;
ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין פ"ד מו(1) 289;
עמ"ש (י-ם) 513/09 פלונית נ' פלוני (14.04.10).
תמ"ש (ת"א) 29511-09-13 פלוני נ' אלמונים (27.5.15).
במקרה דנן, וכעולה מתשובת המשיבה, לגמרי לא ברור אם הניכור ההורי מקורו בהתנהגות הקטינה בלבד (בין אם מוסתת לכך ע"י המשיבה , כטענת המבקש, ובין אם לאו), או אם הדבר נובע מהתנהגות או התנהלות המבקש עצמו (ירידה למחתרת, אי מסירת כתובתו ואי יצירת קשר ביוזמתו, כמבוגר אחראי, עם הקטינה).
הדבר מחייב שמיעת ראיות בנקודה זו, ובסופה יחליט בית משפט קמא בהתאם למוכח לו. בכל אופן, בשלב זה של פסיקת מזונות זמניים, וטרם התבהרות תמונת יחסיו של המבקש עם בתו הקטינה, היה מקום להעדיף את טובת הקטינה, ולחייב את המבקש בתשלום מזונותיה ההכרחיים בלבד, וגם זאת בסכום צנוע, תוך התחשבות בטענותיו לענין מצבו הנפשי והעדר כושר השתכרותו.
סבורני כי השופטת קמא אמרה בנדון דברים ברורים בהחלטה קמא (בסעיפים 13-14), שמתוכם אף אפשר לדלות כי הגדילה לעשות, ולהפחית במידת מה את סכום המזונות הזמניים שפסקה לחובת המבקש, בין היתר בגלל "סרבנותה" הנטענת השל הקטינה לפגוש המבקש, אביה. אז על מה מלין המבקש בנדון?!.
לכן דין טענותיו של המבקש הקשורים לסרבנות הנטענת של הקטינה להידחות בשלב זה של הדיון (פסיקת מזונות זמניים).
- שלילת חיוב במזונות לנוכח מצב נפשי, כלכלי והעדר כושר השתכרות
טענותיו של המבקש בנקודה זו פורטו בסעיפים 8(ב) – 8(ג) לעיל, ותשובותיה של המשיבה לנדון פורטו בסעיפים 9(ג) – 9(ז) לעיל.
באשר למצבו הנפשי של המבקש – נסמך המבקש על חוות דעת מטעמו שהוגשה שלא כדין ובניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, ולכן לא התקבלה כראיה בהתאם להחלטת השופטת קמא, כפי שפורט בתשובת המשיבה וצויין לעיל.
מכאן גם כי תסקיר הרווחה בנדון, הנסמך על אותה חוות דעת, אינו בעל משקל רב.
מכאן כי התבססות המבקש ברמ"ש זה על חוות הדעת הפסיכיאטרית האמורה, אינה מבוססת דיה, ויש לקחתה בערבון מוגבל.
יתכן שבהמשך ימנה בית משפט קמא מומחה מטעמו ותמונת המצב תשתנה, אך בשלב זה טענותיו של המבקש בהסתמך על חוות דעת שהוגשה שלא כדין והוצאה מהתיק, אינן מבוססות דיין.
זאת ועוד – אם מצבו של המבקש מבחינה נפשית כה גרוע עד כדי אובדן כושר השתכרות כלל, מדוע לא פנה למוסד לביטוח לאומי להכרה כנכה כללי ולקבלת קצבת נכות שתטיב את מצבו הכלכלי?!
טענת המבקש כי מצבו "לא מאפשר לו להתארגן על עצמו" להגשת בקשה כאמור למוסד לביטוח לאומי לא משכנעת, שכן היה יכול להיעזר בבני משפחה (הורים או אחרים) או אף בבאת כוחו הנוכחית.
מעבר לאמור – השופטת קמא לא ביססה את חיוב המבקש במזונות זמניים על הכנסה אקטיבית אלא על הכנסה פסיבית שלו, המבוססת ברובה על השכרת הדירה שבבעלותו. כך נהגה תוך התחשבות במצבו הנפשי הנטען של המבקש, והשלכותיו על כושר השתכרותו.
זאת ועוד – ידועה הפסיקה הקובעת כי :
" 'ההכנסה הפנויה' הרלוונטית לצורך קביעת חיובו של הורה במזונות נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב'ראיה רחבה', כך שלא רק משכורת 'נטו' מובאת בחשבון, אלא סך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל ההשתכרות" (בע"מ 919/15 סעיף 28, והאסמכתאות שם).
במקרה דנן קשה להתעלם מהעובדה כי המבקש הוא בעל נכס יוקרתי בשווי של מעל 3 מליון ₪ (צורף דו"ח שמאי לתשובת המבקשת), שדמי השכירות בגינו נעים בין 5000 ₪ (כגרסת המבקש) ל-7000 ₪ (כגרסת המשיבה בתשובתה), או יותר (שכן, כפי שאף ציינה השופטת קמא, לא צורפו הסכמי שכירות של הדירה לשנים האחרונות).
כל אלה בעלי משקל משמעותי בעד השארת חיוב המזונות הזמניים, שהינו בסכום מינימלי, על כנו למרות טענות המבקש לליקוי נפשי המונע ממנו לעבוד. כאמור למבקש הכנסה פסיבית ונכס יקר, שלטעמי יכולים לאפשר לו לקיים חיובו על-פי דין בתשלום מזונות לקטינה.
לא זו אף זו – המשיבה בתשובתה הטילה ספק בטענת העדר כושר או פוטנציאל השתכרותו של המבקש, לנוכח הכנסותיו בעבר כסופר וכיועץ אסטרטגי פוליטי בעבר, ודין ספקות אלו להתברר במסגרת ניהול התיק העיקרי קמא.
גם סוגיית חובותיו של המבקש מחייבת בירור עובדתי במסגרת התיק העיקרי לנוכח טענותיה של המשיבה בנדון שאינן "קלוטות מן האוויר" (ראה בנדון סעיף 9(ו) לעיל), ולכך השפעה על סכום המזונות הקבוע (שכן סכום המזונות הזמניים הוא בכל מקרה מינימלי).
(כאן נעיר כי גם סוגיות חובותיה של המשיבה ו/או היותה בעלת נכס, דינן להתברר במסגרת התיק קמא העיקרי).
לכן דין טענותיו של המבקש בנדון להידחות.
- באשר להוצאות המופרזות הנטענות [סעיף 8(ד) וטיפולי הפסיכולוגית (סעיף 8(ז)]:
לא מצאתי ממש בטענות המבקש הנדונות בהתייחס לפסיקת המזונות הזמניים, ושוכנעתי יותר מתמונת המצב העובדתי הלכאורי, אותו הציגה בפני המשיבה בתשובתה [סעיפים 9)ח)+9(ט)].
בכל מקרה נקודות אלה דינן להתברר עובדתית במסגרת התיק העיקרי, ואין בהן בכדי לפגוע או להקטין או לבטל את סכום המזונות הזמניים המינימלי שפסקה השופטת קמא, בזהירות רבה, תוך התחשבות במבקש ובמצבו הנפשי.
לכן דין טענותיו של המבקש בנדון להידחות.
סוף דבר
- סבורני כי על המבקש להפנים כי יש לו בת אותה יש לזון, ועימה יש להיות בקשר.
על המבקש לעשות כל מאמץ לחדש קשריו עם הקטינה, במיוחד לנוכח טענותיו בבקשתו, כי הוא גידלה למעשה בתקופת חייהם המשותפים.
- קשה גם שלא לראות שבעבר הלא רחוק המבקש זן את הקטינה בסכומים גבוהים אף יותר, ובהרבה, מאלה שנפסקו לחובתו במסגרת ההחלטה קמא (ראה בנדון סעיף 9(י) לעיל).
- 20. על-כן, ולנוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי לדחות הערעור, וכך אני מורה.
- המבקש יישא בהוצאות המשיבה בערעור זה, בשיעור של 3000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום מתן פסק דין זה ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ח, 30 מאי 2018, בהעדר הצדדים.