בעניין - YYY
- תיק ההוצאה לפועל נפתח למימוש משכנתא מדרגה שניה בסך 346,050 דולר, שנרשמה בהתאם לשטר שנחתם ביום 2.5.10, על זכויות החייב בנכס הידוע כגוש ___ חלקה ___ תת חלקה 3 (להלן: "הנכס").
הזוכה סיפקה לחייב סחורה בקונסיגנציה. הסחורה נמכרה על ידי החייב בארצות הברית והפדיון היה מועבר לידי הזוכה, כפי תנאי ההסכם, אלא אם לא הצליח החייב למוכרה.
- בין הצדדים נחתם הסכם, ביום 28.02.10 במסגרתו הוסדר החוב כלפי הזוכה נכון ליום 31.01.10 ומערכת היחסים העסקית בין הצדדים, לפיה הזוכה תמשיך לספק לחייב סחורות, יהלומים, כאשר את הפדיון בעבור הסחורות מתחייב החייב להשיב, כפי תנאי ההסכם או את הסחורה (להלן: "ההסכם").
- בהסכם נקבע כדלקמן:
"לאור הקשר העסקי של שנים רבות ש XX סיפקה סחורה – יהלומים – ל YY ולפי התחשבנות מוסכמת בין הצדדים מיום 31.1.10 קיים חוב של YY בסך 346,050 דולר (שלוש מאוד ארבעים ושש אלף וחמישים דולר) לזכות XX בע"מ, לפיכך הוצהר, הותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:
- YY מתחייב שלא להגדיל את חובותיו כלפי XX בע"מ, בהתאם למצבם לפי הסכם זה.
...
- המחיר ש YY יקבל בתמורה מעבר לעלות הרשומה בחשבונית ה- MEMO יהיה כולו רווח של YY ולזכותו (ברווחים אלו עליו לממן את כל הוצאותיו, וכן להחזיר XX בע"מ את חובו) אין חברת XX בע"מ שותפה להוצאותיו של YY בשום אופן.
....
- YY יחתום על שטרי משכנתא שניה ... בגין החובות הקיימים ולביטחון בגין סחורות חדשות, שיקח בעתיד...".
...
- מוסכם כי אם חובו של YY יהיה נמוך מסך 50,000 $ ביום 1 למרץ 2012 תעכב XX את מימוש הדירה והפעלת שטר הבטחון למשך 6 חודשים נוספים, אולם אם YY יגדיל את חובו בסכום גבוה מ- 50,000 $ בתוך תקופת ההסכם תוכל XX לפעול באופן מיידי באמצעות שטר החוב ומימוש המשכנתא. YY לא יתנגד ולא יבצע פעולה כלשהי ישירה או עקיפה לעיכוב פעולות...".
לאחר מכן ובאותו עניין חתמו הצדדים על שטר משכנתא, ביום 02.05.10 וכן על נספח לשטר המשכנתא.
בנספח המשכנתא נכתב:
"הואיל: והמלווה הלווה לממשכן כספים והממשכן מאשר כי קיבל מאת המלווה כספי הלוואה בסך 346,050 $ (שלוש מאות ארבעים ושישה אלף וחמישי דולר אמריקאי) (להלן: "ההלוואה") וכי יתכן ויקבל ממנו כספי הלוואה נוספים;
והואיל: והמלווה רוצה להבטיח את החזר ההלוואה אותה חייב הממשכן להחזיר למלווה בהתאם למסוכם ביניהם ובהתאם לתנאים המפורטים להלן;
אי לכך הסכימו הצדדים כדלקמן:
- הממשכן ממשכן בזה במשכנתא ללא הגבלת סכום לטובת המלווה את זכויותיו במקרקעין (להלן: "המקרקעין" או "הנכס") המתוארים ברשימה להלן זאת כדי להבטיח את הסילוק המלא והמדויק של כספי ההלוואה".
- שטר משכנתא נחתם ובו צוין כי "שטר זה מעיד שתמורת הסך 346,050 דולר..." ימושכנו זכויות של החייב בנכס.
המשכנתא נרשמה בספרי המקרקעין ביום 04.07.10 על פי שטר 33172/2010/1.
על הנכס רשומה משכנתא מדרגה ראשונה לטובת בנק מזרחי טפחות.
טענות הצדדים
- תחילה טען החייב, כי תיק ההוצאה לפועל נפתח שלא כדין, לנוכח העדר הסכמה של בנק מזרחי לנקיטת ההליך על ידי הנושה מדרגה שניה, אך ענין זה הוסדר על ידי אסמכתא שהובאה מאת הבנק.
טענות נוספות הועלו כנגד אופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל ודיון התקיים במעמה הצדדים ביום 16.1.18.
בתום הדיון ניתנה החלטה המאפשרת לזוכה להגיש בקשת ביצוע מתוקנת, בה יפרט גובה החוב ואופן חישובו, בצירוף המסמכים הנדרשים ותצהיר.
- בקשת ביצוע מתוקנת הוגשה, בה טען הזוכה כי בהסכם נקבע, שחוב החייב לזוכה עומד על סך של 346,050$ (להלן: "ההלוואה") והוסדרה הפעילות העסקית העתידית בין השניים.
הזוכה טען, כי החייב לא פרע את חובו אליו, אשר נצבר, בגין עסקאות שנעשו בין צדדים, הם נטל סך כולל של 1,896,384.47 דולר.
מכתבי התראה נשלחו לחייב. צורפו מאות עמודים של הנהלת החשבונות של החייב.
- החייב התנגד לבקשה וטען, כי נכון להיום האישור, שניתן על ידי בנק מזרחי, אינו בתוקף, בהינתן שנקבע בו כי על התמורה להיות מועברת לא יאוחר מיום 30.10.17 וזה לא נעשה.
- החייב הוסיף, כי גם במסגרת הבקשה המתוקנת, לא פרט הזוכה רכיבי החוב, קרן, הפרשי הצמדה וריבית וכן אלו תשלומים בוצעו על ידי החייב וכיוצ"ב והכל כפי הוראות תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל.
- עוד טען החייב, כי שטר המשכנתא ניתן להבטחת החזר ההלוואה שנטל מאת הנושה בסך 346,050 דולר ולא תשלום אחר, השייך למערך העסקי שבין הצדדים, כאשר היתה הפרדה מוחלטת בין התשלומים, ששילם החייב על חשבון ההלוואה ובין אלו ששילם על חשבון סחורה שנלקחה מהנושה.
- החייב הציג תדפיסים של כרטסת החשבונות של הנושה, ממנה מבקש ללמוד כי תשלומים שביצע על חשבון "החוב", נרשמו אצל הזוכה כנדרש ובבקשת הביצוע המתוקנת, שהוגשה על ידו, אלו שונו ונמחק מהם התיעוד לפיו התשלומים בוצעו לטובת "חוב" ההלוואה.
- בנוסף, הגיש החייב מסמך, שנערך בכתב יד, במעמד מר ZZ מטעם הזוכה, ובמעמד החייב וזאת ביום 28.1.15, המעיד על התחשבנות כספית בין הצדדים, שבו נכתב כי נכון למועד עריכתו, קיים "חוב ישן" בסך 59,000 דולר וחוב בגין סחורות בסך 39,000$ (להלן: "המסמך").
המסמך מחולק שניים, עת החלק העליון נערך ביום 28.01.15 והחלק התחתון במועדים מאוחרים יותר, כפי שמצוין בו.
נטען, כי בחלקו התחתון, בהסכמת שני הצדדים, פורט, בתחשיב שנערך, החוב ששולם והתאפס ונכון להיום לא קיים כל חוב כלפי הזוכה, מכח הסכם ההלוואה.
- סוף דבר, טען החייב כי יש להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל ממספר נימוקים:
- העדר אישור מאת הנושה המובטח מדרגה ראשונה.
- העדר פירוט החוב, בצירוף תצהיר, כפי דרישת תקנה 99 לתקנות ההוצאה לפועל.
- קיומו של שטר משכנתא מוגבל בסכום ובמהות החוב - הלוואה, בהתאם להסכם מיום 28.2.10, וזו נפרעה.
- שטר המשכנתא המהווה פסק דין בהתאם לסעיף 81 לחוק ההוצל"פ, הוא זה אשר נדרש בחינה והכרעה וכל הסכם נלווה לו, אינו בסמכות רשם ההוצל"פ.
חקירות הצדדים
- הצדדים זומנו לדיון ולחקירות המצהירים, שהתקיים ביום 5.2.18.
- מחקירת החייב עלה, כי בין הצדדים נחתם הסכם אחד בלבד ביום 28.2.10 ובהתאם לו נחתם שטר המשכנתא ונרשמה המשכנתא.
החייב העיד, כי ביום זה הוסכם בין הצדדים, באשר לגובה החוב, כאשר מיום זה, במהלך השנים, הנושה סיפק סחורה לידיו ובעבורה שולמו תשלומים שונים וכיום, הוא אינו חב לזוכה בגין ההלוואה שנטל.
- הלוואה זו שולמה על ידו, לדבריו, בצורות שונות כל פעם; הייתי לוקח סחורה מהזוכה, לדוגמא, יהלום ב- 1,000 דולר ומוכר ב- 1,200 או 1,300 דולר והייתי נותן לזוכה 1,000 דולר והשאר משלם כנגד החוב של המשכנתא".
בנוסף שילם ההלוואה על ידי הלוואות שנטל מבנקים, ולכך תיעוד אצל הזוכה.
- החייב טען כנגד ספריו של הזוכה, אשר אלו אינם מעידים, לדבריו, על התשלומים והחיובים האמיתיים. עם זאת הוסיף, שאין בידיו מסמכים אחרים שיכולים להוכיח ולאמת את עמדתו. כשנשאל כיצד מבסס הוא את הטענה כי המסמכים שבידי הזוכה אינם משקפים את המציאות, השיב "אני טוען לפי ההתחשבנות של הזוכה, כי התנועות מ- 2010 שילמתי כספים על חשבון החוב. פעם אחת הם כותבים חוב וזה לפי ההגדרות ואני גם טוען שגם לגבי הסכומים יש טעויות. לי יש פירוט של הכספים ששילמתי. את ההתחשבנות עשו הזוכה וכספים שהבאתי להם הם כתבו חשבון החוב, חוץ מהמכירות..." (כך במקור – ד.פ.ו.).
לטענת החייב, בידיו מסמכים בהם רשומים הסחורות שנמכרו על ידו בסך כללי, אך לא בשוטף.
מסמכים או ראיות מאת החייב לא הוגשו.
- מר ZZ, מנהל הזוכה שהגיש תצהירו בשמה, העיד, כי אכן קיבל מאת החייב כספים "קיבלתי על החשבון. לא יודע מה זה על חשבון ההלוואה. ניהלנו עסק שוטף, סיפקתי סחורות הוא שילם. חייבתי אותו הוא שילם ועד שהגענו לסכום הזה בשנת 2015. ראיתי שלא רק שאני לא יכול לרדת מהחוב אלא החוב גדל..."
כשנשאל האם קיבל סכומים כלשהם על חשבון ההלוואה, השיב "אני לא מבין. אני לא ניהלתי על 346,000 דולר, אלא קניית סחורות והעברת כספים. קובי החייב אמר לשושנה, שהיא הפקידה שלי, והחייב היה בקשר איתה. היא הנהלת חשבונות ושהיא תכתוב 'על חוב' וחלק 'על סחורות'. אני אף פעם לא נתתי לה על זה הסכמה כי זה ינוהל כך".
לגרסת מנהל הזוכה, לא היתה הפרדה בין "החוב הישן" לבין החיובים השוטפים וכך גם אין הבחנה מבחינתו באשר להתגבשות החוב בגינו נפתח התיק ומקורו.
- מר ZZ הוסיף, כי החייב "היה בן בית שם ורשם ואני אמרתי לשושנה מה שהיא רוצה והיא אמרה שקובי רוצה שיהא תיאום איתו. זה לא קשור אלינו. היא ניהלה בשבילנו ואף פעם לא ידעתי מה זה חוב ישן ואני יודע שחוב ישן זה לא מה שקובי אומר".
כשנשאל "האם החוב הזה שאתה טוען הוא בגין ההתנהלות הכספית לאורך השנים", השיב "ברור שזה בגין כל ההתנהלות העסקית והחובות שנצברו".
- כאשר נשאל על ההגדרות בכרטסת החשבונות, השיב "כן זה נעשה על ידי שושנה שקובי ביקש ממנה".
כשנחקר מדוע הגדרות אלו "נעלמו" במסגרת הבקשה לביצוע החדשה שהוגשה, השיב שהוא נתן את ההוראה לשושנה למחוק את המילים "חוב" מהכרטסות וזאת בשנת 2018, היות וזה לא היה מקובל עליו שהחייב יגדיר את מהות התשלומים.
- באשר למערך ההתנהלות בין החייב למנהלת החשבונות, תאר מר ZZ כך "קובי היה בא לשושנה ויושב אצלנו במשרד לא פעם או פעמיים. כל רבעון הוצאנו את כל המכירות שלו דיל ליסט ומהם נגזרו הדוחות לשושנה ולא פעם הם מעדכנים את הדיל ליסט ולפי זה הוא מקבל את ההתחשבנות הרבעונית".
- בתום החקירות, הוגשו סיכומי הצדדים.
דיון והכרעה
- מספר סוגיות עומדות להכרעה:
א. האם תיק ההוצאה לפועל, לאחר הגשת הבקשה המתוקנת, נפתח כדין.
ב. ככל והמענה חיובי, האם שטר המשכנתא מבטיח את תשלום החוב שהתגבש עד ליום חתימת ההסכם, 28.2.10, או כל חוב אחר ונוסף שהתגבש בין הצדדים.
ג. ככל ועסקינן אך בחוב שהתגבש עד ליום 28.2.10 – האם זה נפרע על ידי החייב.
פתיחת תיק ההוצאה לפועל
- אישור בנק מזרחי, הנושה מדרגה ראשונה – עמדת הזוכה היא כי עם הכרעה בבקשת החייב, ינתן אישור עדכני ותקף וזה יוגש לתיק.
אין חולק, כי נכון למועד הגשת בקשת הביצוע המתוקנת, לא היה בידי הזוכה אישור בתוקף.
בתחילת ההליך ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, ניתן אישור על ידי הנושה המובטח בדרגה ראשונה אך תוקפו פג.
- תנאי הסכמי בין הצדדים הוא האישור, אך אין הוא מהווה תנאי לפתיחת תיק ההוצל"פ, על פי הוראות חוק ההוצל"פ ולכן די בכך שככל ויוכרע כי החוב לא שולם ויש להותיר התיק פתוח – בכפוף לכך שהזוכה ימציא אישור תקף.
- תקנה 99 לתקנות ההוצל"פ - מציינת הזוכה, כי הבקשה לביצוע הוגשה בהתאם לחישוב ריבית בשיעור של 6% שנתי וחישוב רבעוני, כפי ההסכם שנחתם בין הצדדים, כאשר לבקשה צורפו תדפיסי הנהלת החשבונות המפרטים את החיובים והזיכויים.
- הפרוצדורה במימוש משכנתא מוסדרת בפרק ח' בתקנות ההוצאה לפועל, העוסק במימוש משכנתאות בלבד, אולם הוא הוחל על ביצוע מסמכים נוספים שדינם כפסק דין, כגון: משכונות רשומים. לבקשת הביצוע יצורפו המסמכים הבאים: 1. שטר המשכנתא או המשכון, ובאין שטר משכון, די שתצורף הודעת המשכון; 2. נסח רישום המקרקעין הממושכנים; 3. תצהיר לאימות החוב ועובדות הבקשה; 4. ייפוי כח של בא כוח הזוכה; 5. אם מדובר בהלוואה של תאגיד בנקאי, אישור כי התאגיד הבנקאי הודיע ללווה על אפשרותו להגיש בקשת סיוע.
- לבקשת הביצוע המתוקנת הוגש תצהירו של מנהל הזוכה בו צוין החוב לזוכה בצרוף מאות עמודים של כרטסת החשבונות של הזוכה וכן מסמכים בכתב יד.
לא הובהר בתצהיר מהות המסמכים, החיובים במסגרתם, משמעות המסמכים שנערכו על ידי החייב וכיוצא בזה.
- הכרטסת כוללת את התיעוד, משנת 2010 של ההתחשבנות בין הצדדים, ללא הפרדה בין חוב ההלוואה לבין החיובים שנצברו במהלך השנים (2010 ואילך).
עותק מהכרטסת בה צוינה ההפרדה מצוי בידי החייב, שהגישה לתיק, וזו הועברה לעיוני, והיא משקפת את המצב טרם מחיקת התיעוד על ידי מנהל הזוכה.
- כפי שיבואר בהמשך, הכרטסת שבידי הזוכה, אף אינה מעידה כיום על אופי התשלומים ששולמו על ידי החייב, אילו לטובת חוב ההלוואה ואילו לטובת החובות האחרים שנצטברו ממועד החתימה על ההסכם.
רישום זה נמחק על ידי מנהל החייבת.
- מתצהירו של מנהל הזוכה ומהמסמכים שצורפו לא ניתן ללמוד, איפוא, בגין אילו עסקאות נצבר החוב הנטען, באילו מועדים נוצר והאם מדובר בחוב שעניינו "ההלוואה" או אחר, כפי הגדרת הצדדים בהסכם.
נדמה שהזוכה מראש לא נערכה למקרה שההכרעה תהא כי החוב המובטח הוא כפי טענת החייב, רק החוב שהוגדר כ"הלוואה" או למקרה אחר כיוצ"ב, ולכאורה נטלה על עצמה הסיכון בהגשת המסמכים כפי שהוגשו.
כפי שיבואר בהמשך, בקשת הביצוע לוקה באי פירוט החוב.
לפיכך – אכן הזוכה לא הגישה, בפתיחת התיק, תצהיר של ממש לאימות החוב ולתמיכה בעובדות הבקשה, שהן, בין היתר, הנתונים במסמכים שצורפו.
החוב המובטח בשטר המשכנתא
- הזוכה בסיכומיה טוענת, כי די בכך שהחייב מודה בשיעור החוב כיום, כפי המופיע
בספרי הזוכה, כדי לאפשר את מימוש השעבוד, היות ואין שני הסכמים אלא אחד, מכוחו נרשם השעבוד.
הזוכה מוסיפה, כי שטר המשכנתא בא להבטיח כל חוב, שנצבר לטובת הזוכה, מכל
עסקה בין הצדדים ולאו דווקא החוב שעמד, נכון ליום החתימה על ההסכם 28.2.10.
- לדבריה, גם החייב העיד, כי בפועל לא קיבל לידיו הלוואה או הלוואות בסך כולל של
כ- 340,000 דולר, אלא מדובר במערכת יחסים עסקית, שכללה העברת סחורות
ותשלום בעבורם, כפי שנקבע בין הצדדים, אשר החיובים, בסופו של יום, הצטברו לכדי חוב שהוגדר כהלוואה.
- שאלת סמכות רשם ההוצל"פ נידונה בעא (י-ם) 4353/03בנק ירושלים בע"מ נ' ליעד גורדון, מיום 15.12.03, נקבע –
"....ואולם, ניתן להעלות טענה הנתמכת על ידי הרישום. אם רישום המשכנתא מבטיח חוב מסוים, והחייב מבקש להיפרע על חוב אחר, רשאי ראש ההוצאה לפועל לדון בטענה זו, שכן אין היא עומדת בסתירה להודאת החייב בחוב בעת שנרשמה המשכנתא. מסקנה זו נתמכת במדיניות עליה הצביע גם ראש ההוצאה לפועל, ושלפיה נוכח העובדה כי מימוש משכנתא רשומה נעשה במישרין במסגרת ההוצאה לפועל "שומה על לשכת ההוצאה לפועל להקפיד שיוגשו לביצוע רק בקשות למימוש משכון ומשכנתא שניתן להגישן, לפי הוראות החוק והתקנות, ולא בקשות החורגות מאלו שהחוק והתקנות התירו הגשתן ישירות במסגרת ההוצאה לפועל".
- מסקנה זו מתחייבת גם מהוראת סעיף 12 של חוק ההוצל"פ. כאשר מוגש פסק דין לביצוע, רשאי ראש ההוצאה לפועל, אם הוא סבור שפסק הדין טעון הבהרה, לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל את ההבהרה. מכאן שראש ההוצאה לפועל מפעיל שיקול דעת בפרשנותו של פסק הדין. אכן, "אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו... כל הפעלה של פסק דין גוררת אחריה את פרשנותו" בין כדי לקבוע כי פסק הדין הוא מובן ובין כדי להחליט כי הוא טעון הבהרה (בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (ת"א, 03') 111). הוראה זו של חוק ההוצאה לפועל מוחלת מכוח סעיף 81, בשינויים המחוייבים, גם על משכנתאות. יוצא שראש ההוצאה לפועל רשאי "לפרש" את המשכנתא, ולקבוע מהו שיעור החוב המובטח על פי שטר המשכנתא, כדי להחליט, בהתאם לכך, אם אכן נפרע החיוב, כטענת החייב.
עולה מן המקובץ שבחינת טענת פרעתי מחייבת בחינה של שיעור החוב אל מול שיעור הפרעון. צמצום סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לצד אחד של המשוואה - הוא צד הפרעון - ונטילת הסמכות לבחון מהו עצם החיוב כפי שנקבע בפסק הדין או במשכנתא, עלולה ליצור תוצאה בלתי מאוזנת, ולסרבל את הליכי ההוצאה לפועל ללא כל הצדקה. לא לחינם מחייבות תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, את מגיש הבקשה למימוש משכנתא לפרט את סכום החוב המגיע, תוך הבחנה בין קרן, ריבית והוצאות. התקנות גם דורשות ממגיש הבקשה לצרף את שטר המשכנתא וגם את נסח הרישום של המקרקעין (ראו תקנה 99). נתונים אלה נחוצים לראש ההוצאה לפועל על מנת שיוכל לבצע את מלאכתו הן מצד קביעת החיוב הנערב והן מצד בחינת סכומי הכסף שהשתלמו על חשבונו" (ההדגשה אינה במקור-ד.פ.ו.).
בקשת רשות הערעור שהוגשה על פסק הדין הנ"ל נדחתה ברע"א 1576/04 גורדון נ' בנק ירושלים בע"מ [פורסם באר"ש, 16.06.2005]).
בספרם של השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני, " על כונס נכסים", עמוד 416 – 417, נכתב בעניין זה:
"רשם ההוצאה לפועל מוסמך לדון בטענה שהחיוב המבוצע איננו החיוב המובטח במשכנתא. במסגרת טענת "פרעתי", זאת, רק אם המשכנתא נרשמה כמבטיחה סכום מסוים השונה מהסכום המבוצע. 'ניתן להעלות טענה הנתמכת על ידי הרישום. אם רישום המשכנתא מבטיח חוב מסוים והחייב מבקש להיפרע על חוב אחר, רשאי ראש ההוצאה לפועל לדון בטענה זו, שכן אין היא עומדת בסתירה להודאת החייב בחוב בעת שנרשמה המשכנתא'. ועוד באותו ענין: 'ראש ההוצאה לפועל מוסמך 'לפרש' את המשכנתא, ולקבוע מהו שיעור החוב המובטח על פי שטר המשכנתא, כדי להחליט, בהתאם לכך, אם אכן נפרע החיוב, כטענת החייב'. גם אם השטר נוקב בסכום שונה מהסכום הרשום בלשכת רישום המקרקעין, סמכות הרשם מוגבלת למימוש משכנתאות רשומות בלבד. 'המשכנתא מתייחסת רק לאותה עסקה שנגמרה ברישום, ושאותה הרישום משכלל. לפיכך, אין מקום לטענת הבנק, לפיה קובע הסכם המשכנתא ולא נסחי הרישום. אם חפץ הבנק להבטיח כי ההוראות מופיעות בהסכם המשכנתא, לרבות הוראות הנוגעות לשיעבוד הנכס ביחס לכל חיוב אחר המגיע' בהתאם לתנאי כל הסכם אחר', עליו לדאוג כי יהיה לכך ביטוי רישומי בפנקסי המקרקעין, וכי לא יצויין בהם סכום חיוב קצוב'".
חייב בתיקי מימוש שעבודים אינו רשאי להעלות טענות באשר לעצם החיוב, תוקף שטר המשכנתא, טענות קיזוז ותביעות כנגד הנושה: 'אין ראש הוצאה לפועל מוסמך לפסוק בתביעות אחרות שיש לחייב נגד הנושה', או חיוב בחיובים מופרזים. טענות הנוגעות לגובה החוב אינן מהוות עילה למניעת ביצוע המשכון, מתוך הנחה שגם אם החוב קטן מן הנטען, עדיין ניתן לממש את הנכס ולשלם את היתרה לחייב. לשם דיון בכל אלה, על החייב לפנות לבית המשפט ולבקש עיכוב הליכי ביצוע המשכנתא".
אם כן טענת החייב, כי הנושה מבקש להיפרע על חוב אחר מזה שהובטח במשכנתא, היא בסמכות רשם ההוצל"פ.
- רשם ההוצל"פ יכול להידרש לפרשנות ההסכם לצורך קביעת החוב המובטח, אך בסופו של יום זאת יעשה לצורך בחינת הנתונים בשטר המשכנתא וברישום בספרי המקרקעין. השטר שהוגש לביצוע הוגבל בסכום וכך גם נעשה ברישום ולכן – טענת הזוכה כי המשכנתא אינה מוגבלת בסכום - נדחית.
- בעניינינו - בהסכם שנחתם ביום 28.2.10 קבע:
"לאור הקשר העסקי של שנים רבות ש XX סיפקה סחורה – יהלומים – ל YY ולפי התחשבנות מוסכמת בין הצדדים מיום 31.1.10, קיים חוב של YY בסך 346,050 דולר לזכות XX בע"מ..."
סעיף 9 להסכם קובע, כי החייב יחתום על שטרי משכנתא שניה לטובת הנושה "בגין החובות הקיימים ולביטחון בגין סחורות חדשות, שיקח בעתיד..."
- הצדדים אמנם חתמו על נספח שטר המשכנתא, בו נקבע כדלקמן:
"הואיל והמלווה (הנושה כאן – ד.פ.ו), הלווה לממשכן (החייב כאן – ד.פ.ו) כספים והממשכן מאשר כי קיבל מאת המלווה כספי הלוואה בסך 346,050 דולר... (להלן: 'ההלוואה') וכי יתכן ויקבל ממנו כספי הלוואה נוספים.
והואיל והמלווה רוצה להבטיח את החזר ההלוואה..."
שם גם נקבע שהממשכן מעניק שעבוד "ללא הגבלת סכום" לטובת הזוכה, לצורך הבטחת "הקיום המלא והמדויק של ההתחייבויות הכספיות של הממשכן למלווה", כאשר בשטר משכנתא צוין, מנגד - "שטר זה מעיד שתמורת הסך 346,050 דולר..." ימושכנו זכויות של החייב בנכס וכן ששטר זה "מעיד שתמורת הסך של 346,050$.. שקיבל YY...".
בשטר המשכנתא וברישום לא צוין ההסכם בין הצדדים ונקבע חוב נקוב. לא נכתב דבר באשר להבטחתו של חיוב נוסף, או אחר. לו רצה הזוכה להבטיח התחייבויות נוספות מכוח ההסכם נידרש היה לציין זאת בשטר המשכנתא או למצער להפנות להוראות ההסכם. החוב שננקב בהסכם והוגדר כהלוואה הוא החוב שנקבע בשטר המשכנתא במועד סמוך, עת ברור שביום זה טרם נצברו חובות חדשים.
- מחקירת הצדדים ומהמסמכים שהוגשו עולה, ללא ספק, כי הנושה לא העניק לחייב הלוואה כספית בסך 346,050$, אלא כי במהלך ההתנהלות העסקית בין הצדדים, לאורך השנים, נצבר לטובת הנושה חוב בסך זה. חוב זה התגבש לאחר שהחייב נטל סחורה מהנושה ולא עמד במלוא התחייבויותיו כלפיו. בהתאם נערכה התחשבנות בין הצדדים בה נקבע כי החוב הוא 346,050$ נכון ליום 31.01.10 (סעיף 16 להסכם).
אם כן המונח "הלוואה" הוא כינוי לו הסכימו הצדדים, כינוי "פרטי" ביניהם, המגדיר ייתרת החוב לזוכה נכון ליום שהוגדר על ידם. כמו כן ניתן להיווכח מהמסמכים ועדויות הצדדים כי אף צפו שחוב זה יכול להשתנות, בין אם יגדל ובין אם יקטן.
- ייתכן והצדדים התכוונו להבטיח כל חוב שיכול להיווצר במערך היחסים בניהם, במשכנתא, אך בפועל לא עשו כן.
ככל שישנה אי התאמה פרשנית יש להטיב עם החייב, שכן באופן ספציפי ומפורש נוקב שטר המשכנתא והרישום בספרי המקרקעין בסכום 346,050$ כפי סך ההלוואה.
- לפיכך נמצא שהחוב שהובטח בשטר המשכנתא ונרשם בספרי המקרקעין הוא החוב שהיה נכון ליום חתימת הצדדים על ההסכם ושהיה נכון ליום 31.01.10, חוב ההלוואה, כפי הגדרת הצדדים, 346,050$.
מכאן שטענת הזוכה, לפיה המשכנתא באה להבטיח סכומים נוספים ואחרים ועתידיים מעבר לסך של 346,050$ שהוגדר, נדחית.
כל שנותר להכריע בו הוא האם סכום "ההלוואה" נפרע או לא. ולכן שאלת החיובים והחובות באשר לסחורות וההתנהלות העסקית מיום חתית ההסכם ואילך, אינה רלוונטית למימוש השעבוד ולהכרעה שלפני.
האם החוב נפרע
- הזוכה בסיכומיה טענה כי בהעדר אסמכתא בידי החייב, באשר להתנהלות הכספית ומערך ההתחשבנות בין הצדדים, יש להישען ולהתבסס על המסמכים שהוגשו על ידי הזוכה בלבד והם אלו המעידים על החוב כלפיה.
- הזוכה מציינת, כי אין להתיר לחייב קביעה, באשר לאופן הגדרת תשלומי החוב, שכן הנושה הוא בעל הזכות "לצבוע" את התשלומים שהועברו על ידי החייב ולכן, הגדרת החייב באמצעות הנהלת החשבונות של הזוכה, את התשלומים ששילם, אינה יכולה לקבוע ולשנות מרצונו של הזוכה.
- תפקידו של רשם ההוצל"פ אינו לקבוע ולהכריע במהות שטר המשכון, היקפו, תוקפו ותחולתו ותפקידו מצטמצם בגביית החוב בתוך הנכס הממושכן, ושיקול דעתו מצטמצם לקביעת הדרך היעילה והוצדקת למימוש המשכון.
בספרו של כב' השופט בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, נכתב באשר להבחנה שיש לבצע עם בחינת בקשת פרעתי, באשר לסמכויות רשם ההוצל"פ. עמוד 284 – 286 נכתב:
"אם החייב טוען כי הסכם המשכנתא בטל בשל פגם בכריתתו, או אם הוא כופר בעצם קבלת ההלוואה שהמשכנתא באה להבטיח את פרעונה, לא תהיה לרשם סמכות עניינית לדון בכך, ועל החייב לפנות אל בית המשפט המוסמך. רק לבית המשפט נתונה סמכות לדון בעניינים בסיסיים הקשורים בעצם כריתת החוזה, וכן גם בפגמים שהתגלו בתהליך כריתתו. לעומתו ידון הרשם רק בנושאים המתייחסים לפירעון החיוב או לפקיעתו לאחר שכבר נקשר, ומבלי שצד מהצדדים מעלה טענה כלשהי הפוגמת או כופרת בעצם התהוותו של החיוב החוזי.
...
בית המשפט העליון קבע כי לטענות אלה אין מקום במסגרת טענת "פרעתי", מכיוון שהן נוגעות למערכת היחסים שבין החייבת לבין הבנק כנותן ההלוואה וכבעל המשכנתא. מקומן של טענות כאלה הוא בבית המשפט המוסמך ולא בלשכת ההוצאה לפועל (השופטת א' פרוקצ'יה רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות, פ"ד נד(4) 761). כאשר מוגשת בפני הרשם בקשה למימושם של שטר משכון או איגרת חוב, החייב איננו רשאי לטעון בפני הרשם טענה העומדת בניגוד להודאתו (שניתנה במסמכים הללו) בקיומו של חוב כספי לטובת הזוכה. ואם ירצה החייב לטעון כי איגרת החוב, חוזה ההלוואה או שטר השעבוד בטלים בשל פגם בכריתתם, או אם ירצה לכפור בעצם קבלת ההלוואה, אין לרשם סמכות עניינית לדון בכך, ועל החייב לפנות אל בית המשפט המוסמך ולטעון שם את טענותיו.
...
הנימוק לכך הוא שלענין טענת פרעתי, שטר המשכנתא ושטר המשכון כמוהם כפסק דין. כלל בסיסי זה מתייחס רק לשטר משכנתא שפורש בתוכו סכום החוב. ובמקרה כזה, כל תשלום שבוצע לפני תאריך שטר המשכנתא אין להביאו בחשבון התשלומים כאשר דנים בטענת פרעתי".
בנסיבות אלו סמכותו של רשם ההוצל"פ מצטמצמת לבחינת התשלומים והמערך ההתחשבנות המתייחסים למועדים מאוחרים לשטר המשכנתא, 02.05.10 ולא קודם
לכן.
- אין מחלוקת כי בין הצדדים הועברו סחורות וכספים במהלך השנים שבין 2010 ועד 2015, כאשר אלו יצרו זיכויים וחיובים שונים, כאשר בואר לעיל כי המסמכים
שהוצגו על ידי הזוכה אינם משקפים נכונה את החיובים והזיכויים המתייחסים לחוב ההלוואה.
אין מחלוקת כי נכון ליום 31.01.10 עמד החוב על סך 346,000 $ לערך והחייב העביר תשלומים שונים לידי הזוכה, באמצעות הנהלת החשבונות.
- מעדותו של מנהל הזוכה עולה כי החוב שהוגש על ידי הזוכה לביצוע, אינו מורכב אך
מהחוב שעמד נכון ליום 31.01.10, אלא נצבר במהלך השנים בגין עסקאות שונות בין
הצדדים. מעדותו לא ברור האם כלל כולל רכיבים של חוב ההלוואה וכדבריו:
"ש. האם החוב הזה שאתה טוען הוא בגין ההתנהלות הכספית לאורך השנים?
ת. ברור שזה בגין כל ההתנהלות העסקית והחובות שנצברו".
- החייב בעדותו, שלא נסתרה, ציין כי לאורך השנים, בעת ביצוע תשלומים לידי הזוכה, באמצעות הגב' שושנה, מנהלת החשבונות, היה מוודא כי יעודכן ברישום מתי מדובר בתשלום על חשבון חוב "ההלוואה" ואימתי על חשבון העסקאות השוטפות.
- סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1937 קובע –
"סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".
משעשה כן אין יכול הזוכה כיום לקבוע להיכן יופנה התשלום.
כאמור, לחייב הייתה הזכות לבחור האם התשלום יעודכן על חשבון החוב כפי שנקבע בהסכם או על חשבון החיובים השוטפים.
עדכון זה נעשה בידי החייב ונמחק על ידי מר ZZ, מנהל הזוכה.
- מחיקת הנתונים, נעשתה לאחר שנים ולאחר שהיה ידוע לו כי החייב נהג לעדכן את גב' שושנה וספרי החשבונות, בהסכמתו (בין בשתיקה ובין באדישות כלפי הנעשה עת
הודיעה לו על כך שושנה).
מלבד הבעייתיות שבמעשיו של מר ZZ, שיש בה כדי לפגוע בראיות ובמסמכים, יש כאן פגיעה בזכותו של החייב, כאמור, לקבוע איזה חוב ישולם, קודם, עם הפקדת הכספים אצל הזוכה ולמצער ברישום המתייחס לכך.
אין במחיקה כדי לבטל את בחירתו של החייב בדבר החיוב שלחשבונו יזקפו הסכום ששילם, אלא להיפך - לפגוע במהימנות הראיות שהוצגו על ידי הזוכה.
אם כן אין בידי הזוכה מסמכים המעידים נכונה מה הוא החוב שנותר לתשלום, ככל ונותר, בגין ההלוואה, כאשר מנגד המסמכים שהוגשו על ידי החייב, לאחר שהומצאו לידיו על ידי ב"כ הזוכה, הכוללים השיוך של הכספים ששולמו, יכולים להעיד על התשלומים ששולמו ומבססים טענותיו של החייב באשר לתשלומים שנעשו, בפועל, על חשבון ההלוואה.
- בנוסף, החייב צרף לבקשתו את המסמך מיום 5.2.18, בו ערכו הצדדים התחשבנות
כספית עדכנית.
- החייב, בסעיפים 15-18 לתצהיר מיום 28.01.18, התומך בבקשת הפרעתי, הצהיר, בעניין המסמך ותשלום החוב, כדלקמן:
בסעיף 15 לתצהירו של החייב מיום 28.1.18 נכתב:
"הנני חוזר וטוען כי ביום 28.01.2015 נערכה ביני לבין מר ZZ מטעם המשיבה, התחשבנות ונערך מסמך אשר אשר (כך במקור – ד.פ.ו) נכתב בכתב ידו של מר ZZ ואשר נחתם על ידי מר ZZ ועל ידי ואשר סיכם את יתרת החוב באותו יום (ההדגשה במקור – ד.פ.ו).
רצ"ב צילום מהמסמך הנ"ל (מסומן באות "ה" ומהווה חלק בלתי נפרד מתצהיר
זה).
על פי המסמך הנ"ל החוב באותו יום היה כדלקמן:
א. סך של 59,000 $ בגין החוב הישן (ההלוואה) שאותו היה עלי להחזיר בתוך 120 יום.
ב. סך של 39,000 $ בגין סחורות שאותו היה עלי להחזיר בתוך 90 יום.
עוד נקבע במסמך הנ"ל כי לביטחון עבור תשלום החובות הנ"ל נמסרו שני צ'קים (אשר בפועל לא נפדו).
בסעיף 16 לתצהירו של החייב מיום 28.1.18 נכתב:
"ההסכם הנ"ל נערך לאחר בדיקות שנעשו ביני לבין מר ZZ והוא נועד לאמת את החיובים והזיכויים שהיו בינינו.
'משום מה מר ZZ לא מתייחס כלל וכלל למסמך הנ"ל אשר צורף עוד לבקשותיי הקודמות" (ההדגשה במקור – ד.פ.ו).
בסעיף 17 לתצהירו של החייב מיום 28.1.18 נכתב:
"לגבי יתרת החוב בגין ההלוואה בסך של 59,000 $, הנני טוען כי כפי שעולה מהמסמכים שהומצאו על ידי המשיבה שצילומים מהם רצ"ב (מסומנים באות ו'(1) ו- ו'(2) ומהווים חלק בלתי נפרד מתצהיר זה:
- ביום 21.08.2015 יש תשלום על סך של 10,350 $ ובאותו יום יש תשלום נוסף של 11,500 $, דהיינו על פי המסמכים שהומצאו על ידי המשיבה עצמה, שולם סך של 21,850 $ (נספח ו'(1).
- בנוסף יש חשבון של המשיבה מספר 1085 (נספח ו'(2) ובו פירוט של שני צ'קים נוספים על סך של 11,500 $ כל אחד ובסה"כ סך של 23,000 $ ששולם.
- הנני לציין כי שילמתי סכומים נוספים בסך של כ- 15,000 $ במזומן אשר רשומים כנראה במחברת קופת קטנה אשר לא נרשמו בתדפיסים שהמשיבה הגישה".
- כבר עתה אעיר כי טענותיו בסעיף 17 מתבססות על מסמכי הזוכה שבידיו, כאשר בהתייחס לחלק מהתשלומים לא בוצעה הבחנה. לא הוצגו מסמכים על ידי החייב באשר לתשלומים שבוצעו בפועל או באשר לאופיים.
להלן המסמך במקור:
מנהל הזוכה לא הכחיש כי חתם בתחתית הפרטים שנרשמו על המסמך, כפי שעולה ממנו.
- בסעיף 18 לתצהירו של החייב מיום 28.1.18 נכתב:
"לגבי יתרת החוב בסך של 39,000 ₪ (כך במקור – ד.פ.ו.) בגין סחורה שסופקה, הנני טוען כי כפי שעולה מהמסמכים שהומצאו על ידי המשיבה הרי ביום 18.05.2015 שולם סך של 18,500 $ וכן ניתנו שני צ'קים (מספרים 10433 ו- 10434) על סך של 9,827 $ כל אחד ובסה"כ 18,654 $ ובתאריכים 22.05.2015 ו- 01.06.2015 כאמור בחשבון 1082 (חלק מנספח "ה") ואשר על כן אין כל חוב בגין הסחורה".
- הזוכה בחר שלא להגיש כתב תשובה.
- בדיון ביום 05.02.18 נשאל על כך והשיב: "..אני משיב כי בחרנו לא להגיש תשובה. לא ראינו טענות חדשות. במסגרת החקירה, אני אראה כי הדף בכתב יד אין בו שום דבר. אמרנו את זה בעבר".
- עניין המסמך הועלה על ידי החייב עוד בבקשת ה"פרעתי" הראשונה.
הזוכה לא מסר עמדתו באשר למסמך ובדיון שהתקיים ביום 16.01.18 הועלה דבר קיומו ונפקותו לדיון ובסופו של יום, עת נקבע כי על הזוכה להגיש בקשה מתוקנת נכתב בהחלטתי, כי – "... שאלת אפשרות מימוש השעבוד בגין חיובים מעבר להלוואה שניטלה בהתאם לשטר המשכנתא וכן התייחסות למסמך שצורף כנספח "ג" לבקשת הפרעתי והכל במסגרת תצהיר, כפי הוראות הדין".
בבקשת הביצוע המתוקנת לא הוצגה כל גרסה באשר למסמך.
ב"כ הזוכה לא חקר את החייב על תצהירו בעניין זה וכן לא את מנהל הזוכה בחקירה חוזרת.
- לראשונה טענה הזוכה באשר למסמך וזאת בסיכומים. הזוכה טענה כי מדובר
ב"צעטלע", אשר הזוכה מודה בקיומו וכן בפרטים שאין בו. לטענת בא כוח הזוכה אין מדובר בגמר חשבון, אלא "סכמה של הסחורות שהיה על החייב למכור תוך פרק זמן של 60 עד 90 יום, כאשר הסכומים 59,000 דולר ו- 39,000 דולר המתייחסים לסחורות שעל החייב למכור".
החייב התנגד להעלאת הטענה בשלב זה מכוח ההלכה בדבר "הרחבת חזית".
- על כלל הרחבת החזית נכתב רבות. ברע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה, פורסם בנבו, נכתב:
"כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות ... ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג' פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית"). אכן, לא תמיד יידרש שינוי פורמאלי של כתב טענות כדי שייאמר כי בעל דין רשאי לטעון טענה כלשהי, והוא - כאשר אותו בעל דין הציג ראיה להוכחת אותה טענה ויריבו לא התנגד לכך, ובכך הוא נחשב כמי שנתן מכללא את הסכמתו להרחבת החזית. אין מדובר בכלל טכני גרידא: "הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון".
בע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, פורסם בנבו, נקבע:
"הכלל של שינוי חזית מופנה בעיקר כלפי טענות עובדתיות, אך גם כלפי טענות משפטיות שיש בהן שינוי מהותי של חזית הטיעון, אולם כאשר מדובר בטענה משפטית הנמצאת בגדרה של מסגרת עילת התביעה, והנובעת מהנתונים העובדתיים המשפטיים הפרוסים בפני בית המשפט והצד שכנגד, אין לנעול את הדלת בפניה... המערערת לא הוסיפה עובדות אלא טענה למשמעותן המשפטית פרשנית בלבד, ולכן אין למנוע ממנה העלאת טענה זו, ביחוד לאור העובדה כי לצדדים היתה הזדמנות להתמודד איתה והם עשו כך".
החריגים לכלל נמנו בברע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ, פורסם בנבו, נקבע:
"...בשני מקרים בהם יותר שינוי חזית. הראשון הוא תיקון כתבי הטענות באישורו של בית המשפט, לפי סעיף 91-92 לתקנות, והשני הוא שבעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, מפורשות או מכללא...".
- טענות הזוכה בסיכומים לא הובאו במסגרת תצהיר, ועסקינן בטענות עובדתיות ולא בפרשנות משפטית למסמך. הזוכה לא עשתה כל ניסיון להעיד מי מטעם הזוכה על
תוכנו של המסמך, עת ניתנו מספר הזדמנויות לכך והדבר היה ידוע וברור. הזוכה לא הציגה כל נימוק מדוע אך כעת בחרה להציג גרסתה.
אישור מראש לשינוי חזית לא נתבקש ולא ניתן והסכמת בעל הדין השני לא ניתנה.
אוסיף כי ממילא עסקינן בטענות שהועלו בסיכומים ושלא גובו בראיות – כך שאין להן כל משקל וערך ראייתי.
לפיכך הנני מורה כי שי להתעלם מסעיפים 84-96 בסיכומי הזוכה, המתייחסים למסמך, נספח ה' לבקשת הפרעתי השניה.
כאמור, החייב לא נחקר על תצהירו, בעניין המסמך.
- בסוגיית הימנעות מחקירת מצהיר, נכתב בעא 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נגד מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ ואחרים:
"בהיעדר תצהיר נגדי או חקירה נגדית של המצהיר, הרי שבית המשפט יראה בדרך כלל את העובדות כפי שהן מפורשות בתצהיר, כעובדות שאין חולקין עליהן (ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה 6, בעריכת ש' לוין, 1990) 675ו- 678)".
עוד נכתב בת.א. 61497/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד קייט מירי
"בהתאם לכך נפסק כי חקירה נגדית אינה הדרך היחידה לסתור עדות; וכי בית המשפט רשאי לדחות עדות, שנותנה לא נחקר בחקירה נגדית, גם בהסתמך על ראיות אחרות. עוד נאמר כי משמעותה של הימנעות מחקירה נגדית תישקל לפי מכלול הנסיבות, ובתוכן הרקע להימנעות מחקירה; ובהקשרים שבהם לא היה צורך בחקירה - לא יינתן להימנעות ממנה כל משקל. עוד נקבע כי אין ממש בטענה כאילו לעד יש זכות להיחקר בחקירה נגדית, וכאילו "קיפוחה" של זכות זו, כביכול, גורר את הסנקציה או את המסקנה שהעדות תקובל כאמת. ראו: ע"פ 639/79 אפללו נ' מ"י, פ"ד לד(3) 561, פסקה 2 סיפה בפסק דינו של השופט (כתוארו אז) ברק; ע"פ 2603/90 אלפאר נ' מ"י, פ"ד מה(3) 802; ע"א 75/89 צרפתי נ' צרפתי, פ"ד מז(5) 516, פסקה 9 בפסק דינו של השופט חשין; ע"א 6301/95 מכביאן נ' נגרי, תקדין, 248. ראו גם א' הרנון, "הימנעות מחקירה נגדית של נאשם", הפרקליט יח 296.
יוטעם כי מעבר לכך אין בידי הזוכה או לא הוצגה על ידי הזוכה כל ראיה אחרת או גרסה אחרת כלשהי באשר למסמך ולכן, אף ככל וביקשתי להתעמק ולבחון תוכן המסמכים בהתאם, היא לא נתנה כלים בידי לעשות כן.
- לנוכח האמור נמצא כי טענותיו העובדתיות של החייב באשר להתחשבנות הכספית בין הצדדים מתקבלות כאמת, לפיהן בשנת 2015 הצדדים ערכו התחשבנות כספית אשר לימים, כפי המתועד במסמך וכפי שהצהיר החייב, שולמה בחלקה כך שנותרה יתרה של 59,000$.
- בבקשת הפרעתי הראשונה שהוגשה על ידי החייב ציין שם, כי החוב לזוכה שולם ולכל היותר נותרה ייתרת תשלום של 59,000$.
בבקשת הפרעתי השנייה שהוגשה טען החייב, בסעיף 14 לבקשה, אך לא בתצהיר, כך:
"נטען כי החובות הנ"ל בסך של 59,000 ₪ בגין ההלוואה וסך של 39,000 ₪ בגין סחורות שסופקו, שולם על ידו והוא אינו חייב לזוכה כל סכום שהוא".
ההלכה כאמור היא, כי הגם אי חקירת מצהיר על תצהירו יש לוודא כי העובדות שהצהיר עליהן אינן נסתרות.
- החייב הפנה לתחשיב שבוצע על גבי המסמך, אך ציין כי עניינו חוב הסחורות. כאמור חוב זה אינו רלוונטי להכרעה שלפני.
באשר לחוב ההלוואה טען כי תשלומים אלו תועדו אצל הזוכה במסמכיה. בהינתן כי המסמכים שהוצגו, כפי שהכרעתי לעיל, אינם משקפים את פני הדברים באשר לשיוך החובות ומאחר והחייב לא הציג ראיה כי במועד מאוחר להתחשבנות במסמך, נעשו תשלומים לטובת החוב, נותר כמוכח תשלום אחד ויחיד על סך 10,150$ (ראה נספח ז' לבקשה) ביום 27.05.15.
- יתרת התשלומים הנטענים, בסעיף 17 לתצהיר, אינם מעידים כי אלו נעשו על חשבון "החוב" כפי שטען החייב לאורך כל הדרך. כמו כן ההתחשבנות בתחתית המסמך אינה חוב ההלוואה, כפי הצהרת החייב, אלא מתייחסת ל"סחורות".
בעדותו הצהיר:
"ש. כמה כסף אתה חייב לזוכה?
ת. אני לא יודע כמה אני חייב לפי הסכם המשכנתא, יישרתי קו ואני חייב היום לפי הסכם המשכנתא.
ש. כמה באופן כללי אתה חייב לזוכה?
ת. הזוכה ניהלה את הספרים. היום אני לא חייב".
ובהמשך:
"ת. זה לא נכון בתכלית. הסכומים לא נכונים כי הספרים נוהלו על ידי הזוכה ואולי הם נתנו לי סחורות ב- 3 מיליון דולר והייתי מדווח וזה לפי הספרים של הזוכה. ישנן סחורות שחזרו ולפי הזוכה מכרתי 1.2 מיליון דולר ושילמתי 1.5 מיליון דולר ונשאר סכום קטן לדעתי כעשרות אלפי דולרים ומה שהם שלחו ונתנו לי סחורות אני לא יודע. הם ניהלו את הכל ואני לא רשמתי כלום.
ש. הסכמת להנהלת החשבונות של הזוכה?
ת. סמכתי על הזוכה. אני עשיתי את זה מטעמם בתקופות שעבדתי איתם. אני הייתי סוכן שלהם. הם היו נותנים לי איקס סחורות ואני מדווח איקס או מינוס. דיווחתי על חלק מהסחורות לזוכה וחלק מכרתי על שם החברה שלי שם (בארצות הברית).
ש. באופן כללי, כדי להבין, כשהתעסקת מול הזוכה, לא ביצעת שום רישום שלך?
ת. לא, אלא רק תנועות הכסף של הכספים לגבי המשכנתא. אני הייתי מקבל סחורות".
החייב מבקש בסופו של יום להישען על כרטסת הזוכה, בכל הנוגע לתשלומים שבוצעו על חשבון "החוב" כפי שעודכן על ידי גב' שושנה, לבקשתו.
- החייב לא הצליח לבסס הטענה, שלא הובהרה בתצהיר, כי נשא בתשלום הייתרה על חשבון חוב ההלוואה, בסך 59,000$ בניכוי סך של 10,150$, היא 48,850$ ובהתאם הנני קובעת כי החוב שנותר לפרעון, בגין ההלוואה ואשר מובטח במשכנתא הוא 48,850$.
יש לזכור כי המשכנתא באה להבטיח את חוב ההלוואה שנפרעה ברובה. כך שאף אם היה מקום לאמץ את גרסת הזוכה כי עסקינן בחיובים נוספים ואחרים, גרסת החייב היא כי החוב בגין הסחורות עמד, נכון ליום 28.01.15 על סך 39,000$. וחוב זה שולם ונפרע נכון ליום 26.05.15. כפי המופיע במסמך:
מכאן שחוב נוסף זה התאיין וסולק ממילא.
- אם כן, בהינתן כי אין מחלוקת שהחייב נשא בתשלומים שונים לאורך השנים, תשלומים שעודכנו בספרי הזוכה וחלקם כתשלום "חוב" כפי דרישת החייב וזכותו לסווגם ככאלה, ובסופו של יום, נכון ליום עריכת המסמך בשנת 2015, נותר חוב בסך 59,000$ שלאחר מכן נפרע בחלקו, כאמור - הנני מורה על קבלת בקשת הפרעתי, ברובה ומורה כדלקמן:
- תיק ההוצל"פ יוותר פתוח למשך 21 ימים בהם הזוכה תגיש אישור מאת הנושה בדרגה ראשונה.
- החוב יעמוד על סך של 48,850$ נכון ליום 27.05.15 – תחשיב יוגש על ידי הזוכה בתוך 21 ימים.
- הזוכה תשא בהוצאות ההליך בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.
ההליכים בתיק יעוכבו עד להחלטה אחרת.
|
י"ז סיון תשע"ח
31 מאי 2018
|
|
|
|
תאריך
|
|
דיאנה פסו-ואגו, רשמת
|