לפנינו תביעה להכיר בתובעת כידועה בציבור של מר פלוני ז"ל (להלן: "המנוח") לצורך תשלום קצבת שארים בהתאם לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק ביטוח לאומי" או "החוק").
-
התובעת ניהלה מערכת יחסים זוגית עם המנוח. השניים מעולם לא נישאו ולא היו להם ילדים.
-
המנוח סבל בחייו מהפרעה סכיזואפקטיבית והיה במעקב פסיכיאטרי משנת 1980, לאחר שניסה לבצע מעשה אובדני. המנוח אף הוכר כבעל נכות נפשית על ידי הנתבע וקיבל קצבת נכות (ראו: סעיף 17 א לכתב הגנה וסעיף 3 לחוות דעתו של ד"ר אליעזר פלדינגר מיום 20.4.14 שהוגשה במצורף להודעת התובעת מיום 10.8.17, להלן: "אסופת המסמכים").
-
התובעת והמנוח לא התגוררו תחת קורת גג אחת באופן קבוע. המנוח התגורר בדירה בבעלותו ברחוב X בתל אביב, אשר נרכשה עבורו על ידי הוריו. התובעת התגוררה בבית אמה, ברחוב Y בתל אביב. התובעת לנה לסירוגין בדירת המנוח ובילתה בה חלק מזמנה.
-
למנוח ולתובעת לא היה חשבון בנק משותף או נכסים משותפים.
-
המנוח רשם את התובעת כמוטב בפוליסת הביטוח שלו בחברת כלל (נספח ב לכתב תביעה).
-
המנוח נפטר ביום XX.XX.XX והיה מאושפז באותה עת בבית החולים אברבנאל, בגין החמרה במצבו הנפשי.
-
ביום 25.1.15 הגישה התובעת לנתבע תביעה לקצבת שאירים, והתביעה נדחתה מהטעמים הבאים:
"המנוח קיבל קצבת נכות מביטוח לאומי. בתיקו אין אזכור לבת זוג.
כתובת המנוח ושלך שונות.
למנוח ולך לא היה חשבון משותף.
לא נערך הסכם חיים משותפים ו או הסכם ממון ואין צוואה.
חקירה סביבתית במקום מען הנפטר העלתה כי לא היה ידוע שמתגורר עם בת זוג" (נספח א לכתב תביעה).
-
החלטה זו היא נשוא התביעה שלפנינו.
טענות הצדדים וההליך המשפטי
-
לטענת התובעת יש להכיר בה כאלמנת המנוח, לצורך קבלת קצבת שארים.
התובעת והמנוח היו בני זוג, ידועים בציבור, וניהלו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות, אשר החלה בשנת 2004 ונמשכה כעשור, עד למועד פטירת המנוח בשנת 2014.
התובעת חיה חיי שיתוף עם המנוח לרבות בעניינים הבאים: הם התגוררו בדירת המנוח ובדירת התובעת לסירוגין; על גבי דלת דירת המנוח היה שלט המעיד על מגורים משותפים; בני הזוג אירחו והתארחו יחד באירועים חברתיים, חגים ושבתות; הוצאות המחייה התחלקו ביניהם באופן שווה, מקופה משותפת; המנוח הציג את התובעת כבת זוגו בפני כל והיה ידוע שהתובעת היא "החיים של פלוני, העיניים שלו והלב שלו" (סעיף 14 לתצהיר תובעת); העובדות הסוציאליות שטיפלו במנוח ידעו אודות הקשר בין בני הזוג; המנוח הורה בשנת 2008 להסב את המוטב בפוליסת ביטוח מנהלים על שמה של התובעת; כשאמו של המנוח נפטרה, הוא ישב שבעה בביתו ולא בבית משפחתו בשל קושי בהליכה והתובעת אירחה והזמינה את חבריו של המנוח כדי שיגיעו לנחמו ולעודדו.
בני הזוג חוו קשיים ביחסים על רקע מצבו הנפשי של התובע, אולם הקשר ביניהם נקטע רק עם פטירתו של התובע. אפילו שעה שהמנוח אושפז בכפייה בביה"ח אברבנל התובעת הגיעה לבקרו באופן תכוף. השניים חוו משבר ביחסים על רקע רצון התובעת לוודא שהמנוח דואג למצבו הבריאותי וכאשר התובעת נדרשה לטפל באמה.
-
הנתבע טוען, כי התביעה נדחתה כדין. התובעת אינה עונה על הגדרת החוק כאלמנה שזכאית לקצבת שאירים כאמור בסעיף 252 לחוק ואינה עונה על הגדרת סעיף 238 לחוק. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הייתה ידועה בציבור של המנוח וניהלה עמו משק בית משותף וחיי אישות בשעת פטירתו. אין בראיות שהציגה (כדוגמת מיילים, תדפיסי שיחות, הזמנות במלון), כדי להוכיח טענותיה.
המנוח קיבל קצבת נכות מהנתבע ומעולם לא הודיע כי יש לו בת זוג. המנוח הגדיר עצמו כרווק. גם יתר הראיות מלמדות ההיפך מטענות התובעת, ובין היתר:
התובעת אישרה בעדותה כי בשנת 2014 כשמצבה של אמה הקשישה התדרדר היא טיפלה בה וישנה עמה, תדירות המפגשים עם המנוח התמעטה, ואף נודע לה על מותו מאדם אחר (סעיף 18- 19 לסיכומי נתבע); מחוות דעת פסיכיאטרית מיום 20.4.14 עולה כי המנוח התגורר עם התובעת משך זמן קצר לפני פטירתו; התובעת העידה על התדרדרות היחסים ביניהם טרם הפטירה (סעיפים 22- 24 לסיכומי נתבע); עדות שכנו של המנוח מגלה כי התובעת נהגה לישון אצלו רק בסופי שבוע (סעיפים 25- 27); מעדות אח המנוח עלה כי המנוח התגורר ברכבו כחודשיים טרם פטירתו (סעיף 29 לסיכומי נתבע).
-
בישיבת ההוכחות נשמעה עדותה של התובעת. עוד העידו לתמיכה בתביעה מר י.ב., שהיה המעסיק של המנוח (להלן: "המעסיק") וד"ר ט.ר., שכנו של המנוח (להלן: "השכן"). מטעם הנתבע העיד אחיו של המנוח, מר אלמוני (להלן: "אח המנוח").
התובעת צירפה לתיק מסמכים שונים לתמיכה בטענותיה וביניהם: תכתובות דואר אלקטרוני בינה למנוח, פירוט דפי שיחות של חברת סלקום וחוות דעת פסיכיאטר מיום 20.4.2014. הנתבע הגיש פרוטוקול דיון מיום 11.7.2016 בבית המשפט לענייני משפחה, לפני כב' השופטת נלי רוסמן גליס.
דיון והכרעה
-
הצדדים חלוקים בשאלה האם התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח לצורך זכאותה לקצבת שאירים ובאיזו תקופה.
-
סעיף 252 לחוק הביטוח הלאומי קובע, כי לאחר פטירתו של מבוטח ישולם על ידי הנתבע מענק לפי סעיף 255 לחוק, או קצבת שאירים חודשית, לאלמן או אלמנה, כדלקמן:
" 252.(א)נפטר מבוטח, ישלם המוסד מענק לפי הוראות סעיף 255 או קצבת שאירים חודשית באחד משיעורים אלה:
(1)17.7% מהסכום הבסיסי –
(א)לאלמנה שעמה ילדים;
(ב)לאלמן שעמו ילדים, כל זמן שהילדים עמו;
(ג)לאלמנה או לאלמן שהם בני 50 שנים ומעלה;
(2)13.3% מהסכום הבסיסי – לאלמנה או לאלמן שהם בני 40 שנים ומעלה ועדיין אינם בני 50 שנים ולא נתקיים בהם אחד התנאים שבפסקה (1)(א) ו-(ב)".
סעיף 238 לחוק הביטוח לאומי מגדיר מיהי "אלמנה":
"אלמנה" - מי שהיתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא...."
בסעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי, הורחב המונח "אשתו":
"'אשתו' - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו".
כך התייחס המחוקק בדברי חקיקה למושג "ידועים בציבור":
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף" (חוק הירושה, תשכ"ה – 1965, סעיף 55 וסעיף 57 (ג)).
-
משמע, בהתאם להוראות האמורות תוכר הידועה בציבור כ"אלמנה", לצורך חוק הביטוח הלאומי, בהתקיים שני תנאים:
(1)בשעת פטירתו של המבוטח, היא הייתה ידועה בציבור כאשתו;
(2)בשעת פטירתו של המבוטח, היא גרה עמו.
-
בפסיקה נקבע, כי ההגדרה של ידועים בציבור היא הגדרה משפטית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כשמתקיים המבחן הסובייקטיבי, של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יוצא המבחן האובייקטיבי, של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחת הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטיבי.
ראו: עב"ל (ארצי) 288/08 יצחק אלימלך נ' המוסד לביטוח לאומי, (6.4.09).
-
בענייננו, לאחר שקילת הטענות והראיות, מצאנו כי התובעת עמדה בנטל הנדרש ממנה והוכיחה כי ניהלה עם המנוח משק בית משותף. להלן נפרט.
-
בהתאם להלכה הפסוקה, משק בית משותף פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בחיי היום יום, כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם את חלקו, אם מכספו ואם מעמלו, כפי יכולתו ואפשרויותיו. היינו, הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום הצרכים הללו.
ראו: ע"א 621/69 קרול נסיס - קוינה יוסטר, פ"ד כד (1) 617 (1970); ע"א 107/87 שרה אלון - פרידה מנדלסון, פ"ד מ"ג (1) 431 (1989).
-
אין חולק, כי התובעת והמנוח לא התגוררו יחד כל התקופה באופן קבוע, באותו בית. יחד עם זאת התובעת העידה לפנינו כי נהגה ללון בבית התובע מרבית ימי השבוע ובאופן קבוע בסופי שבוע (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):
"אנחנו ביחד מ- 2004 עד יום מותו שזה היה דצמבר 2014 ב- 29. התגוררנו רוב השבוע ביחד. סופי שבוע תמיד. יש לי אמא קשישה שאני מטפלת בה אז הייתי גם אתה וגם אתו. אימי התגוררה בת"א והוא גם בת"א. מרחק של עשר דקות. הוא ואני התגוררנו ברחוב פינקס ואימי ברחוב מיכה 5 בת"א. אני כשהייתי בביטוח לאומי, הצגתי להם שמות של שכנים שראו אותנו מתגוררים ביחד, וגם בשעות הערב. לא היו לנו ילדים" (עמוד 1 שורות 18- 22).
בהודעתה בנתבע פירטה התובעת כי שהתה בבית המנוח כל יום, אולם לא בכל לילה נשארה ללון. כמו כן, נהגה לבצע את מטלות הבית השוטפות:
"כשהכרנו הוא עוד גר עם הוריו וזמן קצר אחרי זה הוריו רכשו לו דירה ואז הוא עבר לשם ושם הייתי כל יום לא מחייב בלינה אבל בכל מה שקשור לבית, בהתחלה לא הייתה עוזרת ולכן הייתי מנקה לו, מבשלת, מכבסת וכל מה שאשה עושה בבית" (עמוד 1 שורה 23 – עמוד 2 שורה 25 להודעת התובעת בנתבע מיום 16.3.15).
-
גרסת התובעת אשר למגוריה עם המנוח ולשותפות בחיי היומיום נתמכה בראיות אובייקטיביות, כדלקמן:
-
שכנו של המנוח העיד בהקשר זה כך:
"ש. ראית את התובעת?
ת. פעמים רבות.
ש. באיזה שעות בד"כ ראית אותה בבניין?
ת. דירתו של המנוח, יש לו קיר מאוד גדול ומשותף לדירתי. המנוח היה צועק בעיקר בשעות הלילה צעקות חסרות פשר, יש לי ילדים קטנים שהייתי קם אליהם בלילה, שעות ארוכות, ורק שהתובעת הייתה שם, זה היה בעיקר בסופ"ש, היה שקט. בנוסף, מדובר על תקופה שבה היה מבצע צוק איתן ואז התובעת הייתה שם רוב התקופה, והייתי רואה פעמים רבות בחדר המדרגות בזמן האזעקה" (עמוד 16 שורות 17- 20 לפרוטוקול).
-
מעסיקו של המנוח העיד כי כשהגיע לבקר בבית המנוח התובעת נכחה שם וכיבדה את הבאים:
"ש. כשהיית בבית של פלוני עם השותף שלך, התובעת הייתה שם.
ת. באחד המקרים היא הייתה.
ש. מדוע הגעת אליו?
ת. אם אני לא טועה, מישהו נפטר ובאנו לנחם. זה היה מזמן. אני זוכר שהתובעת כיבדה אותנו והייתה שם" (עמוד 15 שורות 13- 17 לפרוטוקול).
-
בחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר אליעזר פלדינגר נכתב שהתובעת בקשר עם המנוח כעשר שנים ובזמן כתיבת חוות הדעת היא התגוררה בבית המנוח:
"לפני כ- 10 שנים הכיר אישה, איתה נמצא בקשר עד עתה, ואשר עברה להתגורר אצלו, לאחרונה, בדירה אשר בבעלותה של פלוני ואשר נרכשה בשעתו ע"י הוריו" (חוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר אליעזר פלדינגר מיום 20.4.14).
-
כפי שעלה מעדות התובעת בנתבע, השנים לא התגוררו יחד באופן קבוע בכל התקופה ממספר סיבות, הצורך של התובעת לעזור לאמה הקשישה, העישון של המנוח והיותו בן זוגה הראשון:
" ש. מדוע לא התגוררתם ביחד באופן קבוע?
ת. שלושה דברים: א- הצורך שלי לעזור המון לאמא, אשה מבוגרת עם קושי ללכת, גם פלוני מאוד עזר לי עם אמא. ב- עוד סיבה שהוא היה מעשן כבד, דבר שללא האהבה שהייתה לי אליו הייתי מעיפה אותו מהחיים שלי כי זה מאוד הטריד אותי. ג- לא הייתי רגילה לזוגיות, הוא היה בן זוג ראשון של ממש, לפני כן לא היו לי בני זוג רציניים למשך תקופה ארוכה, איתו המשכתי מעל עשור"
(עמוד 1 שורות 16- 21 להודעת התובעת בנתבע מיום 16.3.15).
-
עדות התובעת בהקשר זה לא נסתרה והתרשמנו כי היא מהימנה. כך לדוגמה נשאלה התובעת בנוגע לטיפול באמה והשיבה:
"ש.את מציינת בתצהיר שאת מטפלת באמך. מתי החלה ההחמרה במצבה של אמך?
ת.החמרה היא כל הזמן. אמי בת 96, זה החמרה שמתגלגלת. ברור שבזמן האחרון ב- 2014 כשהתחילה ממש להתדרדר היא לא יכלה ללכת בכלל, הייתי מחשיבה את זה כהתדרדרות הכי גדולה עד לניתוח שהיא עברה בתקופה הזו, בדיוק בתקופה שהיתה התדרדרות במצבו של פלוני, במצבו הנפשי.
ש.מצבה הרפואי של אמך מאפשר לה להישאר לבד בבית.
ת.לא ממש ובכל זאת היא נשארת לבד בבית. אין לה מטפלת 24 שעות. היום יש לה מטפלת שמגיעה 20 ומשהו שעות שבועיות.
ש.ממתי?
ת.המטפלת הזו מיד לאחר הניתוח. פלוני הביא את אמא לניתוח ואמר שהוא יחזיר אותה משם, היא כל הזמן מזכירה לי את זה. אמא נכנסה לניתוח בערך 3 שבועות לפני שפלוני נפטר. פלוני הביא אותנו בבוקר לביה"ח.
ש.לפני מותו של פלוני, כמה לילות בשבוע נאלצת לישון אצל אמך?
ת.בערך יום כן ויום לא" (עמוד 4 שורות 4 – 17).
-
מעבר לכך, ניתן להניח שאף למצבו הנפשי של המנוח בוודאי הייתה השפעה על האפשרות להתגורר יחד דרך קבע. מן הראיות עלה בבירור שהמנוח היה בעל תנודות במצב הרוח עקב מחלת הסכיזופרניה בה לקה (ראו סעיף 3 לחוות הדעת של ד"ר פלנדינגר מיום 20.4.14) ואף נהג לעיתים באלימות פיזית ומילולית כלפי הסביבה. כך למשל, השליך המנוח בעבר את חפצי התובעת מהחלון (עמוד 5 שורות 15- 17 לפרוטוקול) והיה צועק בלילות (עמוד 16 שורות 17- 20 לפרוטוקול). המנוח אף תקף פיזית ומילולית את אחיו (עמוד 9 שורות 1- 3 לפרוטוקול). בהתאם לפסיקה מוכרים מצבים בהם ידועים בציבור חיו בנפרד על רקע אלימות, או נסיבות קשות שמנעו מהם להתגורר יחד.
ראו: ע"ע (ארצי) 33/99 צרפתי עליזה - הממונה על תשלום הגמלאות (18.12.2000).
-
בע"ע (ארצי) 4247-12-15 מזל מימון - קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ (27.2.17), נקבעו הדברים הבאים לעניין מגורים משותפים:
"נקודת המוצא היא ש"עובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף". יחד עם זאת, הפסיקה הגמישה דרישה זו נוכח שינוי העיתים והשינוי שהביא עימו גם במרכיב זה, שכן "התנאי שאשה גרה עם גבר, במשמעות של קוהיביטציה יכול ויינתנו לו ביטוים שונים בגילים שונים, במצבי בריאות שונים או בתנאים כלכליים שונים. אשר יקבע הוא המכלול לפי נסיבותיו ולא פרט זה או אחר" (מתוך דב"ע מד/62-0 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה משעלי פד"ע טז, 3; וראו גם: ע"ע 144/00 אסתר לב נ' הממונה על תשלום הגמלאות (15.3.04)). עוד נפסק בעניין זה כי יש לפרש את דרישת המגורים יחדיו לא כפשוטה אלא במובנה המושגי. גם מי שאינם מתגוררים יחדיו, אך מבלים חלק גדול מזמנם בצוותא, וחיים חיי שיתוף אמיתיים ייחשבו בנסיבות מסויימות כ"ידועים בציבור", כאשר הכוונה הינה קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו (ע"ע 513/06 הנ"ל; ע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נ' קג"מ, (26/06/01). במילים אחרות, משמעות הגמישות ביישום אמת מידה זו הוא כי נדרשת בחינה כוללת של נסיבות הענין לרבות המניעה למגורים משותפים וכן יש לתור ביתר שאת אחר קיום יחידה משפחתית על מנת שניתן יהא לקבוע בוודאות הנדרשת כי חרף העדר מגורים תחת קורת גג אחת עדין נתקיימו חיי שיתוף אמיתיים לרבות שותפות גורל בפן הרגשי-ערכי...
הנה כי כן, במקרים מסוימים, היעדרם של מגורים משותפים לא ישקול לחובתו של מבקש קצבת השאירים, ולא יטה כשלעצמו את הכף לקבוע כי הייתה פרידה בין בני הזוג. כך למשל במקרים בהם התקיים אילוץ שחייב את בני הזוג שלא להתגורר תחת קורת גג אחת, כגון במצב מיוחד כמחלת נפש או מחלה ממושכת אחרת, אשפוז במוסד כלשהו או אלימות במשפחה. אלא שבכך אין כדי לפטור מן הצורך בבחינת סממנים אחרים של שיתוף בחיי בני הזוג. הדגש בבחינת קיומם של יחסי שיתוף וזוגיות יושם בנסיבות מעין אלה גם על קיום של תלות כלכלית או שיתוף כלכלי בין בני הזוג, וזאת לאור תכלית תשלום קצבת השאירים".
-
בענייננו, שוכנענו כי לתובעת הייתה מניעה אובייקטיבית והצדקה הגיונית שלא להתגורר באופן קבוע תחת קורת גג אחת עם המנוח, בשל הצורך לסעוד את אמה, היות המנוח מעשן ולאור מצבו הנפשי של המנוח והעובדה כי הייתה זו מערכת יחסים זוגית ראשונה של השניים, בגיל מבוגר יחסית.
-
זאת ועוד, התרשמנו כי המנוח והתובעת התגוררו יחדיו מרבית ימי השבוע ובילו את מרבית זמנם יחד. בהתאם לפסיקה, כאמור, יש לפרש את דרישת המגורים במובנה המושגי וגם מי שאינם מתגוררים יחדיו, אך מבלים חלק גדול מזמנם בצוותא וחיים חיי שיתוף אמתיים ייחשבו בנסיבות מסוימות כ"ידועים בציבור", כאשר הכוונה הינה קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו.
ראו : ע"ע (ארצי) 513/06 קריסלדה קסידסיד - מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ (3.5.07); ע"ע (ארצי) 1016/00 טלינסקי ליובוב - קג"מ, (21.6.01).
ויפים לעניין זה דברי כב' השופטת ברק, סגנית הנשיא (כתוארה אז) בעב"ל (ארצי) 1169/01 אורה אביטל – המוסד לביטוח לאומי (10.5.04):
"מגורים במשותף פירושו המהות, הכוונה לבלות בצוותא בחיי היום יום. עוזרת בית המתגוררת בבית דרך קבע לשם עזרה במשק בית אינה נחשבת לחיה חיי שיתוף עם בעל הבית. מאידך אשה שפלוני בא לביתה כאל ביתו בכל עת שהוא מתפנה מעבודתו על מנת לחלוק עם אותה אשה את ההפסקות בעבודה, את חוויותיו, הרי גם אם מסיבות שונות הלינה אינה משותפת, אין בכך כדי להצביע שלבני הזוג אין חיים משותפים – cohabitation. קנה המידה צריך שיהיה של כוונה לחיי שיתוף.
....
מבחנים רבים ושונים נקבעו בפסיקה על מנת לקבוע האם אשה היא ידועה בציבור של פלוני. למעשה כולםסובבים סביב מבחן הכוונה לאור העובדות מחד ותכלית החוק מאידך. פרשנותו של החוק נעשית אם כן על פי תכליתו והעובדות מתפרשות לאור פרשנות החוק (ראה ע"א 2000/97 ניקול לינדורן ואחרים נגד קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואחרים, פ"ד נה(1), 12)".
-
אין חולק כי לבני הזוג לא היה חשבון בנק משותף והם לא חתמו על הסכם שיתוף. בהקשר זה העידה התובעת כך:
"ש. האם היה לכם חשבון בנק משותף?
ת. לא, לכל אחד חשבון בנפרד.
ש. האם היה בינכם הסכם על חיים משותפים?
ת. לא, הוא רצה לעשות והלכתי לעו"ד לברר והעוד אמר לי שהוא לא חושב שפלוני כשיר לחוזה בגלל הנכות, לא חשבתי מה יהיה פעם או מה יהיה אחרי, לא היו לנו ילדים אז לא חשבתי שזה חשוב" (עמוד 2 שורות 26- 31 להודעת התובעת בנתבע מיום 16.3.15).
יחד עם זאת, מן הראיות עולה כי כל אחד מבני הזוג תרם את חלקו, אם מכספו ואם מעמלו, כפי יכולתו. התובעת הייתה אחראית על מטלות הבית השוטפות ובתוך כך, בישלה, סידרה, ניקתה, כיבסה וערכה קניות לבית, וכך העידה לפנינו:
"ש. לפלוני הייתה עזרה בבית: מנקה, מישהי שעזרה לו?
ת. היתה עוזרת תקופה מסוימת ואח"כ היא עזבה. את רוב הדברים אני עשיתי, בישולים, כביסות, גיהוצים- כל מה שהיה צריך לעשות בבית. העוזרת הייתה מגיעה פעם ב.. פלוני היה מעשן" (עמוד 5 שורות 25- 29 לפרוטוקול).
וראו גם הודעת התובעת לפני חוקר הנתבעת, עמוד 1 שורה 23 – עמוד 2 שורה 25).
-
אף השכן, טל, שהוא עד אובייקטיבי ועדותו מהימנה בעינינו, העיד באופן ברור ומשכנע כי התובעת ערכה את הקניות לבית התובע:
"ש. ראית אותי מי עשה קניות לבית?
ת. הגברת, ללא ספק. לאדון היה מאוד קשה להעלות במדרגות. לפעמים גם הוא היה סוחב, אבל התובעת ללא ספק" (עמוד 17 שורות 4- 5 לפרוטוקול).
המנוח אף הסב את המוטב בפוליסת הביטוח שלו על שם התובעת ואף ציין כי היא בת זוגו לחיים (נספח ב לכתב תביעה).
-
התרשמנו כי התובעת והמנוח ניהלו חיים משותפים והיה ביניהם שיתוף כלכלי. אין באי שיתוף חשבון בנק או חתימה על הסכם שיתוף כשלעצמם כדי לשלול את ההכרה בבני הזוג כידועים בציבור לצורך קבלת קצבת שאירים. ניכר כי כל אחד מבני הזוג תרם את חלקו.
-
ממכלול העדויות התרשמנו עוד, כי בין התובעת למנוח הייתה מערכת יחסים זוגית ארוכה, אשר שררה בה אהבה, אכפתיות ועזרה הדדית. התובעת תיארה את מערכת היחסים עם המנוח כממושכת ואוהבת, שהתאפיינה בעליות ומורדות בשל מצבו הנפשי של המנוח:
"מתי הכרת את פלוני?
את פלוני הכרתי בתחילת 2004 ומאז הפכנו לזוג. היינו זוג של זוגיות מאוחרת שנינו היינו בני 42 עם התלהבות של ילדים, קשר עם המון אהבה ורגש, היה לא קל כל השנים כיוון שבאיזשהו שלב הוא גילה לי שיש לו נכות נפשית, בהתחלה הייתי בשוק ולא חשבתי להמשיך אתו אבל מאוד אהבתי אתו והיה לנו מאוד טוב ביחד והמשכנו ככה כל השנים עם תקופות טובות יותר ופחות" (עמוד 1 שורות 10- 15 לחקירת התובעת בנתבע מיום 16.3.15).
אחיו של התובע העיד בהקשר זה כי מערכת היחסים של המנוח והתובעת "הייתה הפכפכה ולא יציבה" (עמוד 2 שורות 46- 47 למסמך נ/2) ותיאר בעדותו לפנינו את היחסים שלו עצמו עם אחיו באילו המילים-
"ש.אמרת שהסיתו אותו כל הזמן נגדכם, אתה מאשים את דוריס ?
ת.אני לא מאשים אף אחד, העובדות היו שיום אחד למשל אני הייתי בשבילו עולם ומלואו ויום אחרי זה פתאום אני לא נחשב בשבילו, אני חתיכת אפס, קשה לי להגיד מי מסית אותו, אם מסיתים אותו. קשה לי להצביע, קשה לי להטיל רפש במישהו סתם. העובדות היו כאלה שהיו עליות ומורדות כמו רכבת הרים" (עמוד 10 שורות 18- 22 לפרוטוקול).
-
מעדויות התובעת עלה כי נסעה יחד עם המנוח לחופשות, השניים השתתפו באירועים חברתיים מטעם מקום העבודה של המנוח, חגגו יחד בחגים ואפילו רצו ללדת ילדים משותפים, ללא הצלחה:
"ש. מדוע לא הבאתם ילדים?
ת. ניסינו אבל לא הלך.
ש. האם הייתם הולכים לאירועים משפחתיים ביחד?
ת. הכל. בין אם זה בקטנה אצל הוריו וחברים, כל החגים, כמובן חתונות ובריתות כולל זה שאימו נפטרה הוא ישב שבעה בדירה שלו כי לא יכול היה פיסית לרדת ולעלות מדרגות ואז כל השבעה באו החברים שלנו שבאו ותמכו וחיזקו את ידיו" (עמוד 2 שורות 32- 37 לעדות התובעת בנתבע מיום 16.3.15).
כן העידה התובעת לפנינו:
"ש. את יכולה לספר על חגים שחגגתם ביחד ?
ת. את כל החגים חגגנו ביחד. היות שלי אין משפחה בסיסית, יש לי רק אמא קשישה, והיות שלו לא היה קשר טוב עם המשפחה, את רוב החגים חגגנו עם החברים שלי" (עמוד 4 שורות 25- 27 לפרוטוקול).
וכן:
"ש.ספרי לנו על חופשות משותפות, אם היו כאלה.
ת.לחו"ל לא נסענו, לא היינו בקטע של נסיעות לחו"ל. חופשות שלנו היו בבתי מלון בארץ. בעיקר בחיפה, אהבנו מאוד לנסוע לחיפה.
ש.תוכלי להמציא חשבוניות.
ת.אני אחפש, אני לא יודעת אם שמרתי אותם, אני משערת שזה משהוא שניתן להשיג. כל דבר שהוא אמיתי, יש לו בסיס" (עמוד 4 שורה 32- עמוד 5 שורה 5 לפרוטוקול).
-
עדותה של התובעת נתמכה בראיות חיצוניות, כדלקמן:
-
מעסיקו של המנוח הצהיר על חשיבות הקשר הזוגי בין המנוח לתובעת (סעיף 4 לתצהיר המעסיק) והעיד לפנינו על הקשר הזוגי:
"ש.מפנה אותך לסעיף 4 לתצהירך – מצטטת – במה זה בא לידי ביטוי?
ת.זה בא לידי ביטוי שעד שהוא הכיר את התובעת, הוא היה מאוד בודד, והקשר שלו איתה מילא לו את החיים והוא לא יכל לתאר במילים כמה הקשר הזה חשוב, כמה הקשר הזה נתן לו משמעות לחיים שלו, ובעצם שינה לו את החיים מהקצה לקצה. יש הבדל בין להיות בודד, לבד לחיות, לבין להיות בזוגיות. בזוגיות זה חיים אחרים, היה לו בשביל מה לחזור הביתה, עם מי לשתף, לבלות, לחוות את החיים. ואני לא חושב שלפני הזוגיות הזו, הייתה לו איזה שהיא זוגיות. הוא שם אותו במקום אחר. שמעתי את זה ממנו, בהרבה אופנים ודרכים. הוא התלהב ותיאר והיה מאוד נרגש. הוא היה שמח להביא אותה לאירועים במשרד. לא הייתה פעילות אחת או פעילות אחרת בחגים, שהוא לא בא איתה והתגאה בה" (עמוד 14 שורות 17- 25 לפרוטוקול).
וראו גם: עמוד 14 שורות 28- 30 לפרוטוקול.
-
השכן הצהיר כי השניים היו בני זוג:
"הריני להצהיר כי הייתי היה עד להתנהלות של פלוני ז"ל ושל הצדדים כזוג דהיינו המנוח והתובעת היו בני זוג לכל דבר ועניין" (סעיף 5 לתצהיר השכן).
ואישר זאת בעדותו לפנינו-
"ש.אתה טוען בסעיף 5 לתצהירך – מצטטת -
ת.אינני יכול להעיד על מה התרחש בחדרי חדרים, אבל מבחינת לפגוש אותם בחדר המדרגות, בכל הנסיבות, מלבד העובדה שלא הייתה מתגוררת שם באמצע השבוע, כן. אני מכיר זוגות רבים שלא מתגוררים יחדיו בבית, במיוחד בימינו" (עמוד 17 שורות 7- 10).
-
אף מעדות אחיו של המנוח, אשר טען כי השניים "מעולם לא ניהלו משק בית משותף" (עמוד 2 שורות 40- 41 לנ/2) עולה כי התובעת והמנוח היו יחד בחגים, הגיעו יחד לאירועים משפחתיים והתובעת נתפסה במשפחה כבת זוגו של המנוח, וזו לשונו בחקירתו לפני חוקר הנתבע:
"ש. היכן היו בחגים?
ת. הם היו איתנו ביחד פעמים ספורות, שאר הפעמים הם היו אצל חברים שלו או שלה, הם היו לרוב ביחד בחגים" (עמוד 2 שורות 42- 44 לנ/2).
וכן:
"ש. האם הייתה מגיעה איתו לאירועים משפחתיים?
ת. מידי פעם כן, כשהוא היה מגיע לאירועים משפחתיים הוא היה מגיע איתה.
"ש. במשפחה הכירו אותה כבת זוגו?
ת. אני חושב שזיהו אותה כבת זוג שלו אבל אנחנו לא ידענו עד כמה הקשר חזק ואמיתי וחששנו שזה סוג של הצגה ופלוני לא חשב תמיד בהגיון והוא היה לא יציב פלוני לא שמע בקול ההגיון"(עמוד 2 שורה 50-עמוד 3 שורה 55 לנ/2).
לפנינו העיד האח כך:
"ש.אתה יודע אם הם היו בחו"ל או בחופשות בארץ ?
ת.בחו"ל לא היו. בחופשות בארץ יכול להיות שהיו.
ש.באירועים משפחתיים שלך הזמנת אותו ?
ת.הם גם היו באירועים משפחתיים. בחלק ביחד.
ש.לרוב האירועים היא באה איתו ?
ת.לפעמים כן. אני לא עשיתי סטטיסטיקות" (עמוד 11 שורות 5 – 10 לפרוטוקול).
-
מדוחות פירוט שיחות הטלפון של התובעת (צורף במסגרת אסופת המסמכים), ניכר כי נהגה לשוחח רבות עם המנוח במהלך היום, לעתים אף עשרות פעמים ביום. ראו לדוגמה: פירוט שיחות לחודש אוקטובר 2006 ולחודש מרץ 2012.
זאת ועוד, בעדותה לפנינו ציטטה התובעת את מספר הטלפון של התובע מזיכרונה במהירות (עמוד 19 שורות 10- 11 לפרוטוקול).
-
לתיק צורפה תכתובת דואר אלקטרוני בין המנוח לתובעת, ממנה עולה כי היו בקשר זוגי. כן צורפו תמונות של השניים כשהם חבוקים, מתנשקים ומפגינים חיבה זו כלפיי זה (ראו אסופת המסמכים).
-
לטענת הנתבע, התובעת והמנוח לא היו בקשר זוגי סמוך לפני פטירת המנוח, והשניים נפרדו קודם לכן. הטענה התבססה על עדות אחיו של התובע, אשר העיד לפנינו בהקשר זה כך:
"אני יכול להגיד שהם נפרדו כמה חודשים לפני שנפטר, היא ראתה שהוא לא מטפל בעצמו, היא החליטה שלא מתאים לה ובדיעבד העובדת הסוציאלית של פלוני וגם פלוני לנו שהיא נפרדה ממנו בטענה שלא מתאים לה הזוגיות הזאת ולמעשה כמה חודשים אחרונים הוא היה ערירי כמו שהיה רוב השנים שלו, לפני שנפטר מצבו היה מאוד קשה וחלק מהזמן היה ישן באוטו שלו באזור הנמל ומשאיר את הבית במצב של הרס" (עמוד 2 שורות 26 – 30 לנ/2 ).
לעומת זאת, השכן העיד כך:
"ש.איך אתה יכול להגדיר את היחסים שהיו בין התובעת לבין המנוח?
ת.אינני יודע דבר פרט לשניים. הראשון – על הדלת היה מקובע שלט פלוני ופלונית או ההיפך. דבר שני – כשבוע לפני אשפוזו של המנוח, פגשתי אותו בחצר הבניין והוא סיפר לי על מצבו הרע, אחרי שנים רבות של זוגיות בימים שקדמו לפגישתי עם המנוח, סיפר לי שנותק הקשר עם בת זוגו. הוא הילל ושיבח אותה, והראה מצוקה גדולה. אז מבחינתי, זו עדותו של המנוח לקשר. גם לסיומו, כשבועיים או שלושה לפני מותו, יתכן ואני טועה בזמנים אבל לא בהרבה. זה היה שבועות ולא חודשים" (עמוד 16 שורות 25- 31 לפרוטוקול).
-
התובעת הצהירה, כי הקשר בינה לבין המנוח הסתיים עקב פטירתו. לטענתה הקשר לא הסתיים קודם לכן וגם בשעה שהיה מאושפז בבית החולים הם היו יחד (סעיפים 6 – 9 לתצהיר תובעת). עוד הצהירה התובעת, כי השניים חוו "משבר קטן" על רקע אי הטיפול של המנוח בעצמו ומצבה הרפואי של אמה (סעיף 7 לתצהיר תובעת), והעידה כי בשבועיים האחרונים לחייו, כאשר אושפז בבית החולים גם אמה של התובעת אושפזה, ומשפחת המנוח "השתלטה על המצב ואשפזה אותו" (עמוד 2 שורות 39-43 לחקירת התובעת בנתבע).
-
מעדות מעסיקו של המנוח עולה, כי התובעת המשיכה לבקר את המנוח עד לימיו האחרונים וטרם פטירתו היו מחלוקת בינה למנוח על רקע הדאגה שלה לבריאותו ורצונה שיטפל בעצמו:
"ש.מתי הוא הפסיק לעבוד אצלך?
ת.כשהוא נפטר. הוא הרגיש לא טוב בחודש או בחודשיים לפני פטירתו, ואז הוא אושפז בבית החולים לחולי נפש באברבנאל, ביקרתי אותו לפני פטירתו מספר פעמים וגם הייתי בקשר בתקופת מחלתו עם בת הזוג שלו, עם התובעת, שרצתה וניסתה להשפיע עליו לקחת תרופות שהוא הזניח אותם, ולכן הייתה החמרה במצבו, ולעשות פעולות שקשורות בהבראה.
ש.האם ביקרת אותו בתקופת האשפוז האחרונה?
ת.כן.
ש.התובעת הייתה שם?
ת.כן". (עמוד 15 שורות 20- 29 לפרוטוקול).
-
אף אח המנוח העיד כי התובעת ביקרה את המנוח בבית החולים לפני פטירתו:
"ש.בתקופה שהוא אושפז באברבנאל לפני מותו, ביקרת אותו?
ת.כן. הייתי מבקר אצלו תכופות. פעם אחת נתקלתי בתובעת יומיים לפני שהוא נפטר. היה לנו אירוע די קשה שם. פלוני תקף אותי פיזית ומילולית. היא ישבה אצלו בחדר והוא קיבל התקף זעם עלי" (עמוד 9 שורות 1- 4 לפרוטוקול).
-
הקשר בין בני הזוג ידע עליות ומורדות, בין היתר על רקע מצבו הנפשי המורכב של התובע, ולא הוכחה הטענה בדבר פרידה בין בני הזוג בעת הפטירה. מהראיות עולה בבירור כי התובעת המשיכה לבקר ולסעוד את המנוח, ואף ביקרה בבית החולים סמוך לפני מותו.
נוסיף, כי הקשר בין המנוח לאחיו הושפע אף הוא ממצבו הנפשי של התובע ומהתנודתיות מצב רוחו. בנסיבות בהן לא קיימת מערכת יחסית חברית בין התובעת ואח המנוח (ראו: עמוד 2 שורות 46- 49 לעדות התובעת בנתבע מיום 16.3.15; עדות אח המנוח עמוד 10 שורות 18- 22 לפרוטוקול ועמוד 3 שורות 59- 63 לנ/2) ויכול והאח עצמו הוא בעל עניין בנושא, שוכנענו שאין משמעות לכך שנודע לתובעת על מות המנוח מאדם אחר ולא ממשפחתו. אף לא מצאנו לייחס חשיבות רבה לתכתובת הדואר האלקטרוני בין בני הזוג (נ/1) עליה נחקרה התובעת ארוכות בישיבת ההוכחות מיום 26.6.17 ולפרוטוקול הדיון בביהמ"ש לענייני משפחה מיום 11.7.16 במסגרתו התובעת מחקה את תביעתה.
לא ניתן להסיק על קשר שנמשך כעשור ממכתב בודד, או מדיון ראשוני לפני בית המשפט לענייני משפחה, טרם הוצגו ראיות וטרם מתן הכרעה מנומקת הנוגעת לעניין.
-
לאור כל האמור, התביעה מתקבלת. התובעת מוכרת כידועה בציבור של התובעת לצורך זכויותיה מן הנתבע.
-
הנתבע יישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 3,000 ₪.
ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ח, (31 מאי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר משה רוזנבלום,
נציג מעסיקים
|
|
|
|
חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד
|