נייס ואח' נ' יורו ישראל (י.ש.) בע"מ

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעתם של רוכשי 4 דירות, במבנה אחד מתוך מתחם בן 58 דירות במודיעין (רח' שבטי ישראל 18, גוש 5814, חלקה 5), נגד החברה שבנתה את הדירות, בגין ליקויי בנייה.

2. התובעים 2-1 (נייס ושיש, להלן: "נייס") הם הרוכשים הראשונים של הדירה בתת-חלקה 29 שבחלקה הנזכרת (הדירות מוספרו באופן שונה במסמכים שונים. לפיכך יכונו להלן על שם בעליהן). נייס מכרו את דירתם לתובעים 10-9 ("אהרוני"). התובעים 4-3 ("בק") הם בעלי הזכויות בדירה בתת-חלקה 33; התובעים 6-5 ("אוסטר") הם בעלי הזכויות בדירה בתת-חלקה 31; והתובעים 8-7 ("יפה") הם בעלי הזכויות בדירה בתת-חלקה 35.

3. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים מטעמם, הן בתחום ההנדסי והן בתחום השמאי, כמפורט להלן.

4. נייס צירפו לכתב התביעה חוות דעת הנדסית אודות ליקויי הבנייה בדירתם, מאת חברת הדס ביקורת מבנים בע"מ (להלן: "הדס"), מהנדס הבניין אריה ארז, מיום 9.12.07 [נספח 5 לכתב התביעה]. הם צירפו גם חוות דעת חוזרת, לאחר ביצוע תיקונים מסוימים על ידי הנתבעת, מאת חברת הדס, מהנדס הבניין אליעזר גוכמן, מיום 14.1.10 [נספח 7 לכתב התביעה]. חוות דעת אלה לא התקבלו כראיה [החלטה בפרוטוקול, עמ' 72]. אולם, משצורפו לכתב התביעה – תוכנן משקף את תפיסת התובעים את הליקויים לפני תחילת התיקונים. לפיכך אציין כי לפי ההערכה הכספית שבסוף חוות דעת הדס הראשונה מגיעה עלות התיקון של הליקויים בדירת נייס, כמצבה אז (קרי: לפני תיקונים שביצעה בה הנתבעת), לסך 33,100 ₪ (לפני מע"מ; בתוספת 30%-25%, במקרה שהעבודה תבוצע על ידי קבלנים מזדמנים, ולא על ידי קבלן ראשי המחזיק צוות וציוד באזור). בחוות דעת הדס השנייה, מאת המהנדס גוכמן, נבחנה דירת נייס אחרי התיקונים הראשונים שביצעה הנתבעת בעקבות חוות הדעת הראשונה; אך לפני התיקונים המקיפים שביצעה הנתבעת בשנת 2015, במסגרת הליך זה. עלות התיקונים הוערכה עתה בסך 73,600 ₪ (הסכום אינו כולל מע"מ ותוספת קבלנים מזדמנים). בחוות דעת גוכמן נכללה גם הערכה של ירידת ערך הדירה, בשיעור 5%, שהוגדרה "פסיכולוגית", בשל בעיות הרטיבות, חרף היותן פתירות. הוזכרו גם ליקויים קונסטרוקטיביים, שעוד ידובר בהם; אך הם לא נקשרו לירידת הערך [עמ' 8-7 בחוות הדעת].

5. נייס הגישו גם חוות דעת שמאית, מאת שמאי המקרקעין דן לאופר, מיום 11.10.10 [נספח 8 לכתב התביעה]. חוות הדעת התבססה על קביעותיו של המהנדס גוכמן. ירידת הערך הוערכה בשיעור 5%, בגין ליקויי הרטיבות; ובשיעור נוסף של 15%, בגין ליקויים קונסטרוקטיביים. בהמשך נסקרו עסקאות השוואתיות, ולפיהן הוערך מחיר השוק של דירה דומה, ללא ליקויים, בסך 2,370,000 ₪. נייס מכרו את דירתם לאהרוני בסך 1,880,000 ₪ [חוזה מיום 30.12.10, נספח 23 לכתב התביעה; סעיף 5.1]. כלומר, הערכותיו של השמאי לאופר מתכנסות לירידת ערך בשיעור 20%, שנייס ספגו את כולה.

6. אהרוני הגישו, לגבי דירה זו, גם חוות דעת מאת המהנדס האזרחי מרדכי בס, מיום 25.1.12 [נספח 25 לכתב התביעה]. תיקון כלל הליקויים הוערך בסך 350,340 ₪, צמוד למדד תשומות הבנייה, כולל ניהול, פיקוח ועלויות בלתי צפויות מראש, אך לא כולל תוספת לעבודות קטנות ומע"מ. בין הליקויים מצא המהנדס בס גם סדק שאותו אפיין כקונסטרוקטיבי. בשל כך חיווה את דעתו כי אין טעם בתיקון מקומי; אלא נדרש לשכור צוות מהנדסים לחקירת הסיבות לכך, בעלות של 50,000 ₪; לבצע תיקונים חוזרים, בעלות של 5,000 ₪; ולתקן את בעיות הביסוס מיסודן, בעלות של 150,000 ₪. המהנדס בס העיר כי אם יתברר היעדרם של תפרים קונסטרוקטיביים בבניין – יהיה בכך משום מעוות שלא יוכל לתקון, ולפיכך יידרש גם פיצוי בגין ירידת הערך.

7. גם בק הגישו חוות דעת הנדסית מאת המהנדס בס, מיום 11.7.10 [נספח 10 לכתב התביעה]. תיקון כלל הליקויים הוערך בסך 441,500 ₪ (צמוד למדד תשומות הבנייה, כולל ניהול, פיקוח ועלויות בלתי צפויות מראש, לא כולל תוספת עבודות קטנות ומע"מ). בין הליקויים מצא המהנדס בס גם סדקים שאותם אפיין כקונסטרוקטיביים. לפיכך, כאמור לעיל בעניין דירת נייס/אהרוני, נדרש לשכור צוות מהנדסים לחקירת סיבותיהם בעלות של 50,000 ₪; לבצע תיקונים חוזרים של הסדקים בעלות של 8,000 ₪; ולתקן את בעיות הביסוס בעלות של 150,000 ₪. אם יוברר היעדרם הבלתי ניתן לתיקון של תפרים קונסטרוקטיביים – יידרש פיצוי בגין ירידת הערך.

8. בק הגישו גם חוות דעת מאת השמאי לאופר, מיום 11.10.10 [נספח 12 לכתב התביעה], המסתמכת על קביעותיו של המהנדס בס בדבר אפיון הליקויים כקונסטרוקטיביים. שווי הדירה, ללא הליקויים, הוערך בסך 2,490,000 ₪; וירידת הערך הוערכה בשיעור 20%, שהם 498,000 ₪.

9. אוסטר הגישו חוות דעת הנדסית, מאת המהנדס בס, מיום 19.12.10 [נספח 15 לכתב התביעה]. לפיה, אומדן עלויות התיקון של כל הליקויים שנסקרו עולה לסך 336,930 ₪ (רכיבי הסכום כמפורט לעיל). בין הליקויים מצא המהנדס בס גם סדקים שאותם אפיין כקונסטרוקטיביים, ולגביהם העיר הערות דומות למפורט לעיל.

10. אוסטר הגישו גם חוות דעת מאת השמאי לאופר, מיום 30.3.11 [נספח 17 לכתב התביעה], המסתמכת על חוות הדעת של המהנדס בס. השמאי לאופר העריך את שווי הדירה, ללא הליקויים, בסך 2,490,000 ₪; ואת ירידת ערכה – בשיעור 20%, שהם 498,000 ₪.

11. גם יפה הגישו חוות דעת מאת המהנדס בס, מיום 1.7.11 [נספח 19 לכתב התביעה], ערוכה כקודמותיה, שהעריכה את עלות התיקונים בדירתם בסך 138,020 ₪. צוין כי רוחב המסדרון, שארכו 3.35 מטרים, הנו 85 ס"מ; קרי: צר ב-5 ס"מ מרוחבו התקני של מסדרון באורך כזה, דבר הגורר ירידת ערך. גם כאן אובחנו סדקים קונסטרוקטיביים, והוער לגביהם כאמור לעיל.

12. יפה הגישו גם חוות דעת מאת השמאי לאופר, מיום 7.8.11 [נספח 21 לכתב התביעה], המסתמכת על חוות הדעת של המהנדס בס. השמאי לאופר העריך את שווי הדירה, ללא הליקויים, בסך 2,360,000 ₪; והעמיד את ירידת ערכה בגין ליקויים קונסטרוקטיביים על שיעור 15%; קרי: על סך 354,000 ₪. בנוסף לכך צוינה ירידת ערך בגין שינויים במבנה הדירה שהוזמנו על ידי יפה: 5% (118,000 ₪) בגין הפיכת חדר לחדרון; וסך 11,465 ₪ בגין רוחב המסדרון (כהערכתו לשווי מ"ר אחד בדירה).

13. הנתבעת הגישה חוות דעת מאת צבי רון, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, מיום 10.5.12 [נספח לכתב ההגנה], שסקרה את ליקויי הבנייה הנטענים בדירות התובעים ובחנה את ירידת ערכן הנטענת, בפרק נפרד לכל דירה.

14. לגבי דירת יפה צוין כי רוחב המסדרון הוקטן לבקשתם, וכי רוחבו הקיים אינו כרוך בליקוי תפקודי. מהנדס ושמאי הנתבעת רון הכיר ברוב הליקויים שפירט מהנדס התובעים בס. לגבי חלקם קבע כי לא אותרו במועד ביקורו. את הסדקים אפיין כאסתטיים ולא קונסטרוקטיביים. את עלות תיקונם של כלל הליקויים העריך בסך 10,950 ₪, צמוד למדד תשומות הבנייה. הסכום כולל פיקוח הנדסי ואינו כולל מע"מ. צוינה תוספת בסך 6,100 ₪ לשיקול דעת בית המשפט, שתיתוסף אם תיקבע אחריות הנתבעת בגין ליקויים שהאחריות להם נתונה במחלוקת משפטית. נשללה ירידת ערך בזיקה להקטנת שטח המסדרון או החדרים, לבקשת יפה; ובזיקה לסדקים – נוכח היותם ניתנים לתיקון.

15. גם לגבי דירת בק הכיר מהנדס ושמאי הנתבעת רון ברוב הליקויים, שלל את חלקם, וציין את המחלוקת בייחוס ליקויים מסוימים לנתבעת. עלות התיקונים הוערכה, במתכונת שלעיל (קרי: כולל פיקוח הנדסי, לא כולל מע"מ, צמוד למדד תשומות הבנייה), בסך 23,650 ₪, בתוספת סך 20,000 ₪ בגין הליקויים שהאחריות בגינם במחלוקת. נשללה ירידת ערך עקב הסדקים, שאופיינו כלא קונסטרוקטיביים. שווי השוק של הדירה, נכון למועד ההערכה השמאית מטעם התובעים, הועמד על סך 9,600 ₪ למ"ר – במקום סך 12,300 ₪, שבו נקב השמאי לאופר. הערכה זו יוחסה על ידי מהנדס ושמאי הנתבעת רון לכלל דירות התובעים.

16. גם בפרק על דירת אוסטר הכיר מהנדס ושמאי הנתבעת רון ברוב הליקויים, ובכללם סדקים רבים, הגם שקבע כי כולם אינם קונסטרוקטיביים. עלות התיקונים הוערכה בסך 10,000 ₪, בתוספת סך 14,500 ₪ לשיקול דעת בית המשפט. לאור הקביעה כי הליקויים ניתנים לתיקון מלא, נשללה ירידת ערך.

17. לגבי דירת נייס/אהרוני הכיר מהנדס ושמאי הנתבעת רון בליקויים ניתנים לתיקון בעלות של סך 1,320 ₪, בתוספת סך 7,900 ₪ לשיקול דעת בית המשפט. נשללה ירידת ערך, בגלל שהסדקים אופיינו כבלתי קונסטרוקטיביים וכניתנים לתיקון מלא. גם כאן יושמה ההערכה של 9,600 ₪ למ"ר. אם איישם הערכה זו לשטח המשוקלל של דירת נייס/אהרוני, 193 מ"ר [כפי שצוין בשמאות לאופר מטעם התובעים, סעיף 11.3, ולא נסתר] – יתקבל שווי כולל של דירת נייס/אהרוני, ללא ליקויים, בסך 1,852,800 ₪. מכיוון שנייס מכרו את הדירה לאהרוני בסך 1,880,000 ₪ [כלעיל בפסקה ‎5] – הרי שלפי מהנדס ושמאי הנתבעת רון גם מחיר המכירה בפועל אינו משקף ירידת ערך בגין הליקויים, אפילו טרם התיקון של רובם.

18. בהסדר דיוני מיום 8.7.12, שקיבל תוקף של החלטה ביום 11.7.12, הוסכם כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, מהנדס בניין שהוא גם שמאי מקרקעין, אשר יחווה את דעתו הן בתחום ההנדסי הן בתחום השמאי, מבלי לגרוע מטענות הצדדים ומזכותם להסתמך על חוות הדעת מטעמם.

19. בהתאם להסכמה זו מונה מר גיל וינלס, מהנדס בניין ושמאי מקרקעין, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה וינלס"). המומחה וינלס מסר את חוות דעתו ביום 10.4.13, ונחקר עליה ביום 20.1.16. המומחה וינלס סקר את קביעותיהם של מהנדס התובעים בס ושל מהנדס ושמאי הנתבעת רון (גם המומחה וינלס, כעמיתו רון, אימץ את מתכונת הפירוט של הליקויים שאותה נקט מהנדס התובעים בס). לאחר הסקירה הכריע המומחה וינלס בין עמיתיו בס ורון, ותמחר את עלויות התיקונים לפי הכרעתו. התמחור שאותו קבע המומחה וינלס, נכון למועד חוות הדעת (10.4.13), מתייחס לקבלן מזדמן ואינו כולל מע"מ. על תמחור זה יש להוסיף, כקביעת המומחה וינלס, 20% בגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח הנדסי [עמ' 21 בחוות הדעת]. בחקירתו הבהיר כי הניח שקבלן שיפוצים אחד יתקן במרוכז את הליקויים בכל הדירות; אולם ככל שיהיה מדובר בתיקונים נקודתיים קטנים של הליקויים השיוריים בדירה מסוימת – יהיה צורך להוסיף על מחירים אלה 20% נוספים [פרוטוקול עמ' 24]. המומחה וינלס סכם את עלות התיקונים בסך 47,100 ₪ לדירת יפה, בסך 136,400 ₪ לדירת בק, בסך 42,000 ₪ לדירת אוסטר ובסך 29,300 ₪ לדירת אהרוני; כאשר סכומים אלה כוללים תוספת בשיעור 20% בגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח, אך אינם כוללים תוספת בשיעור 20% בגין עבודות קטנות ואינם כוללים מע"מ.

20. לגבי ירידת הערך הנטענת הכריע המומחה וינלס, כעמיתו רון, כי הבעיות פתירות ואינן קונסטרוקטיביות. לפיכך שלל ירידת ערך בגין הליקויים השיוריים, לרבות כל הסדקים שנותרו או חזרו. לגבי דירת יפה דן המומחה וינלס בטענה לירידת ערך בשל רוחבו הצר מדי של המסדרון, ובשל בניית חדרון במקום חדר. הוא דחה את הטענה לגבי החדרון, שנבנה כך לבקשת יפה. בגין המסדרון קבע ירידת ערך בסך כ-16,400 ₪, בהתבסס על מחצית שטח המסדרון, לפי הערך שקבע שמאי התובעים לאופר, בסך 11,464 ₪ למ"ר [סעיף 11, עמ' 26 בחוות הדעת של המומחה וינלס]. 

21. בעקבות חוות דעת המומחה וינלס ביצעה הנתבעת תיקונים בדירות. הוחלט כי על התיקונים יפקח, מטעם בית המשפט, המהנדס עוזי פרחי, שהמומחה וינלס הפנה אליו (להלן: "המפקח פרחי"). המפקח פרחי מסר דו"ח מסכם ביום 27.12.15, שבו סקר את מצבן העדכני של הדירות לאחר ביצוע התיקונים, נכון ליום 15.12.15. המפקח פרחי קבע, לגבי כל אחד מן התיקונים, אם בוצע באופן מלא, או חלקי, או בדרך חלופית לזו שעליה הורה המומחה וינלס, או שכלל לא בוצע. המפקח פרחי גם נחקר על הדו"ח ביום 20.1.16.

22. ניתן לסכם את טענות התובעים בקיומם של ליקויי בנייה חמורים, לרבות סדקים קונסטרוקטיביים, אשר גרמו לירידה משמעותית בערך הדירות. כמו כן, התובעים טוענים כי הנתבעת לא תיקנה את הליקויים בשקידה סבירה. היא עשתה מעט מדי, מאוחר מדי ובאיכות נמוכה מדי, תוך ניסיון לחסוך בעלויות על חשבונם של התובעים. התיקונים לא הועילו, והסדקים והרטיבויות חזרו מדי שנה, בעקבות הגשמים. לפיכך התובעים איבדו את האמון בנתבעת, ודרשו כי התיקונים יבוצעו על ידי בעלי מקצוע מטעם התובעים, כאשר הנתבעת תישא בעלות התיקונים. התובעים תיארו בעדויותיהם, ובאמצעות תכתובת עם הנתבעת שצורפה לכתב התביעה והוגשה כראיה, את עגמת הנפש רבת השנים שנגרמה להם עקב הליקויים, המאמצים לגרום לנתבעת לתקנם, והאכזבה משירות התיקונים של הנתבעת ומכישלונם של התיקונים עצמם. לפיכך התובעים דורשים גם פיצוי ושיפוי בגין עגמת הנפש, הפסד ימי עבודה ועלויות דיור חלופי בתקופת התיקונים, וכן הוצאות משפט.

23. הנתבעת טוענת כי מדובר בליקויי בנייה שגרתיים הניתנים לתיקון. הסדקים אינם קונסטרוקטיביים, ולדירות לא נגרמה ירידת ערך. קיימת כפילות בין הפיצוי הנדרש בגין ירידת ערך עקב הליקויים, לבין הפיצוי הנדרש בגין תיקון אותם ליקויים. הנתבעת נחלצה לבצע את התיקונים, במתכונת מדורגת כמקובל, משום שלא סביר לבצע תיקון רדיקלי יקר לפני שמנסים לפתור את הבעיה באמצעות תיקון מקומי פשוט. המשך התיקונים נחסם על ידי התובעים, שסירבו להכניס לדירותיהם את בעלי המקצוע מטעם הנתבעת; למרות שהנתבעת הייתה קשורה עם הקבלנים של עבודות הגמר בחוזים שכללו אחריות לתיקונים, ואשר תמורתם כבר שולמה. כל תיקון בוצע באיכות טובה מבלי לחסוך בחומרים. בכלל זה, הוזמנו חומרים וייעוץ מן החברה המובילה והיקרה בתחום של איטום סדקים. הנתבעת הסבירה כי משהמומחה וינלס הבהיר שהאחריות לתיקונים אינה עליו אלא על הנתבעת – היא לא מצאה לנכון, במקרים שבהם חלקה מקצועית על דעתו, לפעול לפי הנחיותיו; והעדיפה לפעול לפי הנחיות המהנדסים שלה, ולשאת באחריות לבחירתה זו. הנתבעת טוענת כי רוב הליקויים תוקנו, וכי אלו שהשתיירו ניתנים לתיקון סופי בעלויות זניחות; ולמעשה ללא עלות נוספת מבחינתה, באמצעות הקבלנים מטעמה ששכרם כבר שולם כאמור. הנתבעת טוענת כי המומחה וינלס העריך את היקף הליקויים ועלות התיקונים בסכומים מזעריים בהשוואה לטענות התובעים.

24. עוד טוענת הנתבעת כי לא היה מקום לתבוע עגמת נפש והפסד ימי עבודה, משום שליקויים ותיקונם אופייניים לכל מיזם בנייה. לפיכך טוענת הנתבעת כי לא היה מקום לתביעה בכלל, ולתביעה בסכום עתק, בבית המשפט המחוזי – תחת פנייה לבוררות בהתאם לחוזים עם רוכשי הדירות, ולמצער פנייה לבית משפט השלום – בפרט. לפיכך אין לפסוק הוצאות לזכות התובעים, בוודאי לא בסכומים הגבוהים שהוציאו שלא לצורך. אדרבא: יש לפסוק הוצאות משפט לזכות הנתבעת, שעמדתה בדבר טיב הליקויים אושרה למעשה על ידי המומחים מטעם בית המשפט.

25. כאמור, בהליך העידו המומחה וינלס והמפקח פרחי, אשר נחקרו על חוות הדעת ועל הדו"ח המסכם, בהתאמה. לאחר מכן העידו מי מן התובעים על נזקיהם הפרטניים (מטעם נייס העידה גב' שיש, אימה של גב' נייס, שטיפלה בדירה מטעם נייס). לבסוף העידו, מטעם הנתבעת, קבלן עבודות הגמר והתיקונים, וכן המהנדס הראשי והסמנכ"לית של הנתבעת.

26. כל צד הגיש סיכומים בכתב, בהיקף נרחב, והתובעים אף השיבו לסיכומי הנתבעת. דרישות או הסתייגויות שלא נזכרו בסיכומים ייראו כמי שנזנחו, ולא יידונו [כגון בעניין המעקה בדירות אוסטר ויפה, ובעניין בעיות האיטום באדניות של אוסטר ובחלון העגול של אהרוני].

27. סיכומי הצדדים חרגו מהוראותיי הדיוניות. נוכח הדדיות החריגות, לא אחייב אף צד בהוצאות לטובת הצד שכנגד. לא אחייב את הצדדים גם בהוצאות לאוצר המדינה, נוכח העיכוב במתן פסק הדין (שנגרם בגלל עומס-יתר, בשיעור פי-6 מהממוצע האירופי; כעולה מדו"ח הוועדה האירופית ליעילות הצדק לשנת 2016).

28. להלן יידונו תחילה המחלוקות העקרוניות בין כלל התובעים לבין הנתבעת, ולאחר מכן יידונו המחלוקות הכספיות הפרטניות בין התובעים השונים לבין הנתבעת.

     

    עובדות שאינן במחלוקת

29. העובדות המפורטות בפרק זה אינן נתונות במחלוקת בין הצדדים. למעשה, המחלוקות העיקריות בתיק אינן על העובדות – אלא על הערכתן ההנדסית, השמאית והמשפטית.

30. התובעים קיבלו את החזקה בדירות בקיץ 2006. במהלך השנים שאחרי כן, התובעים נתקלו בסדקים ורטיבויות, והתריעו על כך באוזני הנתבעת. הנתבעת נענתה לפניות, וניסתה לתקן את הליקויים [התובעים הלינו על איכות ההיענות, אך הודו בקיומה: דברי באת-כוחם, פרוטוקול עמ' 1; עדות מר בק, שם עמ' 55; עדות מר אהרוני, שם עמ' 60; עדות מר אוסטר, שם עמ' 85; עדות מר יפה, שם עמ' 97. לעומתם, גב' שיש העידה על היעדר מענה, שם עמ' 71; אך עדותה נסתרה בדוחות עבודה של הנתבעת, שם עמ' 82 ו-ת/31. להיענות הנתבעת לקריאות ראו גם נ/3, נ/7 (שתחילה סומן בטעות כ-נ/6) ו-נ/14]. חרף התיקונים, הסדקים והרטיבויות חזרו. הנתבעת ביקשה כי התובעים יאפשרו לה להמשיך ולתקן. התובעים סירבו לכך, משום שבעקבות הכישלונות החוזרים – ובהסתמך על המומחים מטעמם – התובעים סברו כי הליקויים הם קונסטרוקטיביים, ולפיכך התיקונים שהנתבעת בקשה לבצע אינם צפויים להביא לתיקון המעוות אלא רק לגרום אי נוחות רבה לתובעים.

31. בעקבות כישלונם של ניסיונות התיקון בשנים הראשונות, גבה הר בין הצדדים. התובעים, שסמכו על המומחים מטעמם, ראו בבקשת הנתבעת לאפשר לה להוסיף ולתקן את הסדקים והרטיבויות, בדרך שמרנית, משום ניסיון התחמקות מן הבעיה האמיתית, שהיא הליקויים הקונסטרוקטיביים; עקב רצונה של הנתבעת לחסוך בעלויות על חשבונם של התובעים. הנתבעת, מצדה, חלקה מכל וכל על אפיון הליקויים כקונסטרוקטיביים, והייתה משוכנעת כי אם רק יותר לה לממש את אחריותם של קבלניה, ולהשלים את התהליך ההדרגתי של תיקון הליקויים השיוריים – היא תתגבר על כל הליקויים. אולם התובעים סירבו להיות "שפני ניסיונות" של הנתבעת; בשל חוסר התוחלת בכך לפי השקפתם, אי הנוחות הרבה הכרוכה בתיקונים חוזרים ונשנים בעוד הדירות מאוכלסות, והפחיתה המשמעותית בהנאתם מן הדירות בתקופה המתמשכת שבה הליקויים אינם באים על תיקונם.

32. רק בעקבות ההליך המשפטי דנן, וההסדר הדיוני בדבר מינוי מומחה ומפקח מטעם בית המשפט, שהורו בדבר התיקונים הנדרשים ודרך ביצועם, ושהבטיחו פיקוח על איכות ביצועם – ביצעה הנתבעת מסכת נכבדת של תיקונים בדירות התובעים, בחודשים אפריל-יוני של שנת 2015 [סיכומי התובעים, סעיף 29]. אולם, הנתבעת סירבה לבצע חלק מן התיקונים, וביצעה את חלקם בדרך אחרת מזו שעליה הורה המומחה וינלס; זאת בגלל מחלוקת מקצועית בין מהנדסיה לבין המומחים מטעם בית המשפט, ובגלל שהוברר לה כי האחריות לתיקונים תהיה עליה, ולא על המומחים מטעם בית המשפט. מדו"ח המפקח פרחי עלה כי חלק מן הליקויים תוקנו, חלקם תוקנו באופן חלקי וחלקם לא תוקנו כלל. הוחלט כי דו"ח הפיקוח, ששיקף את מצב הליקויים והתיקונים ביום 15.12.15, יהווה את המצב הקובע לצורך פסיקת הפיצוי בגין תביעה זו [החלטות מיום 22.10.15, פרוטוקול עמ' 8; ומיום 10.4.16, שם עמ' 89]. התובעים נותרו בביתם בימי התיקונים, למעט בק ששכרו דירה חלופית לתקופה זו. כך או כך, נגרמה לתובעים עוגמת נפש בשל הליקויים ובשל הצורך לבצע תיקונים לאחר אכלוס הדירות.

33. משהתברר, בתום מסכת התיקונים, כי חלקם שרדו או חזרו – התחפר כל צד בעמדתו המקורית. התובעים ראו בכך הוכחה כי שורשי הליקויים היו אומנם קונסטרוקטיביים, כפי שקבע המהנדס מטעמם. הנתבעת ראתה בהצלחת התיקון של חלק מן הליקויים, לעתים חרף נקיטתה בשיטות עצמאיות ושונות מאלו שעליהן הורה המומחה וינלס, עדות לכך שהליקויים אכן ניתנים לתיקון; ואם רק יותר לה להשלים את מלאכתה – הם יבואו על תיקונם השלם והמלא. התובעים, כבעבר, לא האמינו בכך וסירבו לכך. ואני, מתוקף עקרון סופיות ההליכים, קבעתי כי הנתבעת מיצתה את זכותה לבצע תיקונים בעצמה, ועתה עליה לשאת בתוצאות המשפטיות של המצב הקיים, כתיאורו בדו"ח המסכם של המפקח פרחי [החלטותיי הנזכרות, פרוטוקול עמ' 8 ו-89].

     

    המחלוקות הטעונות הכרעה

34. בפסק דין זה עליי לקבוע, אפוא, אם הליקויים היו קונסטרוקטיביים או מקומיים; באיזו מידה הם תוקנו; מה גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין הליקויים השיוריים, הן בהתייחס לעלות הצפויה של התיקון הן בהתייחס לירידת הערך, ככל שקיימת כזו; האם מגיע לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש, ואם כן – מה גובהו; האם מגיע להם פיצוי בגין הפסד ימי עבודה ושכירת דירה חלופית, ואם כן – מה גובה הפיצוי; והאם יש לפסוק למי מן הצדדים הוצאות משפט, ובאיזה שיעור.

     

    אפיון הליקויים ומבנה הפיצוי בגינם

35. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס וינלס, והמפקח שמונה לפי הפנייתו, המהנדס פרחי – עשו עליי רושם אמין ומקצועי. חוות דעת המומחה ודו"ח המפקח לא נסתרו בחקירותיהם הנגדיות. הכלל הוא שבית המשפט יסמוך על המומחים מטעמו, ויעדיף את קביעותיהם על חוות הדעת מטעם הצדדים [ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה (23.2.2014), פסקה 14; ואסמכתאות רבות נוספות שהוזכרו בסיכומי הנתבעת, סעיפים 7-4]. לא מצאתי בענייננו עילה לסטות מכלל זה. לפיכך, קביעותיי יושתתו על קביעותיהם של המומחה והמפקח מטעם בית המשפט, שיפורטו ויבוארו בהמשך לגבי העניינים שבמחלוקת.

36. במסגרת ההסתמכות האמורה על מומחי בית המשפט, אני מאמץ את עמדתם בשאלת הקונסטרוקטיביות של הליקויים הנדונים. למומחה וינלס רקע מיוחד בקונסטרוקציה [עדותו, פרוטוקול עמ' 13]. עמדתו עולה בקנה אחד עם אישור הקונסטרוקציה על ידי הקונסטרוקטור העצמאי, מהנדס העיר והמפקח מטעם הבנק המלווה [עדות המהנדס הראשי של הנתבעת, בוריס קוניקוב, בפרוטוקול עמ' 116-115]. גם המפקח פרחי, מהנדס בניין בעל רקע בקונסטרוקציה בעצמו [עדותו, פרוטוקול עמ' 34], הסכים עמו. מצאתי טעם רב בנימוקים שהביאו לגישתם. בין השאר, ציינו המומחה והמפקח כי האפיון הקונסטרוקטיבי נסתר על ידי היעדר סדקים בשלד הבניין; הופעתם של סדקים רק בקירות פנימיים מסוימים, שבהם נעשה שימוש בלתי מיומן באריחים מסוג איטונג; היעלמות רוב הסדקים בעקבות עבודות התיקון של שנת 2015; ואי התרבותם והתרחבותם, חרף המשך התנודות בקרקע, כצפוי במקרה של ליקויי ביסוס [עדות המומחה וינלס, פרוטוקול עמ' 15; עדות המפקח פרחי, שם עמ' 35 ו-38]. המומחה וינלס הוסיף ופירט את נימוקיו, באופן משכנע, בתשובותיו לשאלות הבהרה מיום 3.7.13, כלהלן: "במידה והיו בשלד הבניין בעיות קונסטרוקציה היו ניכרים תופעות של שקיעת תקרות, שקיעת עמודים, גזירה בקירות החיצוניים וכו'. הבעיות התגלו במחיצות הפנים בלבד שאינם אלמנטים קונסטרוקטיביים והבעיות אינן קונסטרוקטיביות... הבעיה במחיצות הפנים נובעת מבניה לא נכונה של בלוק האיטונג..." [מכתבו לב"כ התובעים מיום 3.7.13, תשובות 4 ו-5].

37. לא מצאתי בטענות התובעים עילה לסטות מקביעה זו של המומחה וינלס והמפקח פרחי. הנימוק העיקרי לעמדת התובעים, שלפיה הסדקים הם קונסטרוקטיביים – הוא הופעתם החוזרת של הסדקים, חרף התיקונים. אולם, המומחה וינלס קבע כי "מרבית הסדקים נעלמו ונשארו מספר סדקים נימיים קטנים שהם לא סדקים קונסטרוקטיביים" [פרוטוקול עמ' 15]. לפי קביעת המפקח פרחי – רוב הסדקים לא חזרו לאחר התיקונים שבוצעו לפי הוראות המומחה וינלס [דו"ח המפקח, ועדותו בפרוטוקול עמ' 42]. הנתבעת הודתה כי בחלק מן המקרים לא פעלה לפי הוראותיו, בין משום שחלקה על דעתו ובין על יסוד גישתה כי יש לתקן ליקויים בהדרגה, שמא יצלח התיקון הקטן וייחסך הצורך בתיקון גדול. בנסיבות אלה, מסקנתי היא שהופעתם מחדש של חלק מן הסדקים נבעה מתיקון בלתי מספיק, ולא מליקוי קונסטרוקטיבי.

38. מקובלת עליי טענת הנתבעת [בסיכומיה, סעיפים 11 ו-14] כי לו סברו התובעים שתופעות חדשות, שהתגלו לאחר הביקור המסכם של המפקח פרחי, מחייבות הערכה מחדש של האבחנה בדבר שורש הנזק או של גודלו – היה עליהם להזמין את המומחה וינלס לבחון את התופעות החדשות ולהגיש עליהן חוות דעת משלימה. התקופה שבין תום פרשת הראיות עד מתן פסק הדין העניקה לתובעים שהות רבה לבחון את תוצאותיהם של התיקונים על פני הזמן והגשמים, ולהגיש בקשה מתאימה. היעדר יוזמה כאמור מצד התובעים מחייבת להניח כי לו הובאו ראיות כאמור – היה בהן כדי לאשש את מסקנות המומחים מטעם בית המשפט, ולא כדי להפריכן. למצער, עליי לקבוע כי בהיעדר ראיות כאמור – התובעים לא הרימו את הנטל לסתור את קביעות המומחים המונחות לפני בית המשפט.

39. אני מאמץ, אפוא, את קביעת המומחה וינלס, כי לא נמצאו במבנה ליקויים קונסטרוקטיביים, וכל הסדקים בדירות אינם קונסטרוקטיביים וניתנים לתיקון. קביעה זו ממסגרת את המחלוקות במתחמי עלויות נמוכים יחסית לסכומים שנתבעו.

40. המומחה וינלס תמחר את התיקונים שעליהם הורה לפי מחירים של קבלנים מזדמנים, וקבע כי יש להוסיף על המחירים 20% בגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח הנדסי; וכמובן מע"מ [חוות דעתו, עמ' 21]. בעדותו הבהיר המומחה וינלס כי הניח שאותו קבלן יבצע את כלל התיקונים הנדונים בכל הדירות; אולם ככל שיוזמן קבלן לבצע תיקון בודד – יש להוסיף על המחיר "לפחות 20%" נוספים [פרוטוקול, עמ' 24]. התובעים צודקים, אפוא, בדרישתם לתוספת נוספת של 20% על התמחור בחוות דעת המומחה וינלס, משום שתיקון הליקויים השיוריים – לאחר מסכת התיקונים המקיפה של 2015 – צפויה לשאת אופי פרטני. בנוסף לכך, יש לשערך את המחירים מתאריך חוות דעת המומחה וינלס (10.4.13) לתאריך פסק הדין, על ידי הצמדתם למדד תשומות הבנייה, כפי שקבעו מהנדסי הצדדים בס ורון (בתקופה זו עלה המדד האמור בשיעור 7.5%). אפילו ניתן למצוא במחירון "דקל" מחירים נמוכים מעט יותר [כטענת הנתבעת בסיכומיה, סעיף 29] – לא ראיתי בכך טעם טוב לסטות מהמחירים שבהם נקב המומחה וינלס; לרבות בשים לב להערכתו הגבוהה מעט יותר ("30%-20%") של המפקח פרחי לגבי התוספת בגין עבודות קטנות [פרוטוקול, עמ' 41].

41. הנתבעת טענה כי פיקוח הנדסי אינו נחוץ בעבודות קטנות כגון התיקונים השיוריים [פרוטוקול, עמ' 2]. אכן, אנשים רבים מזמינים עבודות שיפוץ קטנות ללא פיקוח הנדסי, כדי לחסוך את עלות הפיקוח (ולא פעם מצטערים על כך...). אולם, קיומה של תופעה כזו אינו גורע מהגיונה הסביר של הדרישה כי כל עבודת בנייה תיעשה בפיקוח הנדסי. בוודאי שאין הצדקה להתיר לאדם אחד לחסוך בכך על חשבונו של אדם אחר. ניסיון החיים מלמד שעבודה שאינה נעשית תחת פיקוח – נוטה להיות פחות איכותית. במיוחד אין להסתכן בעבודה שאיכותה אינה מובטחת בפיקוח הנדסי לאחר מספר אכזבות, כבעניין הליקויים השיוריים דנן. גם בעניין זה אני מאמץ, אפוא, את קביעת המומחה וינלס; ומעדיף אותה על גישתו של המפקח פרחי שלפיה התיקונים השיוריים אינם מחייבים פיקוח הנדסי [פרוטוקול עמ' 41].

42. הנתבעת טענה גם כי אין מקום לתוספת בגין עלויות בלתי צפויות, משום שבשלב זה של העבודה – קרי: לאחר שתוקנו רוב הליקויים, ונותרו ליקויים שיוריים בודדים – ה"הפתעות" כבר מוצו. אני דוחה גם טענה זו. כל עוד לא תוקנו כל הליקויים, וחלפה לפחות שנה, כולל גשמים, מבלי שהם יחזרו – ולאור ניסיון העבר – אין לשלול עלויות בלתי צפויות. הליקויים השיוריים הם הליקויים העקשניים ביותר, ששרדו את ניסיונות התיקון חרף הנחותיה וציפיותיה של הנתבעת. לפיכך, דווקא לגבי ליקויים אלה קיים פוטנציאל של עלויות בלתי צפויות, שלא בהתאם להנחות ולציפיות. אני מאמץ, אפוא, את קביעת המומחה וינלס, בדבר הצורך להוסיף על המחירים הבסיסיים של התיקונים תוספת בגין פיקוח ועלויות בלתי צפויות, גם מטעם זה.

43. הנתבעת טענה כי אין צידוק לתוספת בגין עבודות קטנות על מחירי התיקונים השיוריים, משום שהיא נכונה לבצעם בעצמה, במחירי קבלן ראשי, במסגרת האחריות של קבלניה. אולם בהתאם לקביעתי הנזכרת כי הנתבעת, בניסיונותיה החוזרים והכושלים לתקן את הליקויים הללו, מיצתה את זכותה החוזית ואת ציפייתה הסבירה לבצע את תיקוני הבדק בעצמה – ובהיעדר הסכמה של התובעים לאפשר לה ניסיונות נוספים (למעט אהרוני, כמפורט להלן) – יש להכיר בזכותם של התובעים לשכור בעלי מקצוע מטעמם לביצוע התיקונים השיוריים הללו, ובזכותם לפיצוי בגין תוספת העלות הכרוכה בכך.

44. לפי הגיון הדברים, יש לחשב את התוספות האמורות למחירים הבסיסיים – בגין עבודות קטנות, ובגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח הנדסי – זו על גבי זו; משום שבהקשר של עבודות קטנות, גם העלויות הבלתי צפויות וגם הפיקוח ההנדסי יקרים יותר. מובן כי גם התוספות בגין השערוך ובגין המע"מ יחושבו כמכפלה על גבי מכפלה של הסכום הכולל את המחיר הבסיסי ושתי התוספות. השערוך יכלול הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה, אך לא יכלול ריבית; משום שאין מדובר על פיצוי בגין הוצאה שכבר הוצאה בעבר, אלא על עדכון מחיר היסטורי לצורך הוצאה עתידית.

45. לאור המקובץ, לסכומים הבסיסיים שקבע המומחה וינלס ייתוספו 20% מן המחיר הבסיסי בגין עבודות קטנות; 20% בגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח; 7.5% בגין הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 10.4.13 עד היום; ומע"מ בשיעור 17%. בסה"כ ייתוספו למחירים הבסיסיים שבהם נקב המומחה וינלס 81%.

    הנוסחה לחישוב, אם תרצו, היא כלהלן: FP = BP * 1.2 * 1.2 * 1.075 * 1.17 = BP * 1.81

    FP הוא המחיר הסופי שאותו מבוקש לחשב; BP הוא המחיר הבסיסי שבו נקב המומחה וינלס; המכפלה ב-1.2, המופיעה פעמיים, מבטאת שתי תוספות בשיעור 20%, בגין עבודות קטנות ובגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח; והמכפלות ב-1.075 וב-1.17 מבטאות הוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה בשיעור 7.5% ומע"מ בשיעור 17%, בהתאמה. כל אלה מצטברות לתוספת של 81% על המחיר הבסיסי; סכום המתקבל מהכפלת המחיר הבסיסי ב-1.81.

     

    פיצוי בגין עגמת נפש, הפסד ימי עבודה ושכירת דיור חלופי

46. עדויותיהם של בק, אוסטר, יפה ואהרוני, שגובו במסמכים ובצילומים, עשו עליי רושם אמין. אין בעדויות אלה כדי להצדיק סטייה מקביעות המומחה וינלס והמפקח פרחי בעניינים שבמומחיות הנדסית או שמאית. אולם, לאורן של עדויות אלה, כמו גם לאור ניסיון החיים שהוא מן המפורסמות – איני מקל ראש בנזקיהם האישיים של התובעים, לרבות עוגמת הנפש.

47. לו היה מדובר בליקויי בדק סבירים שהנתבעת הייתה מתקנת אותם בהתאם לחוזה [כמפורט בפרק 8 בו] – הייתי מקבל את טענת הנתבעת כי אין מדובר בהפרת חוזה, אלא בקיומו; ולא הייתי פוסק לתובעים פיצויים בגינם, בחריגה מהוראות החוזה כאמור.

48. אולם, הדירות נמסרו לתובעים בקיץ 2006. הליקויים שרדו את תיקוני הבדק וחזרו, שוב בוצעו תיקונים והם שוב חזרו בחורף הבא, וחוזר חלילה, במשך שנים רבות לאחר מסירת הדירות [כמשתקף במכתבי התובעים לנתבעת שלא נסתרו; ראו נספח 3 לכתב התביעה, וכן מוצגים ת/1-ת/13, ת/27 ו-ת/35]. לא אוכל לבוא בטרוניה אל התובעים, שנכזבו שוב ושוב ושוב מאזלת ידה של הנתבעת בביצוע התיקונים, על סירובם להמשיך ולאפשר לה להיכנס לדירותיהם לצורך ביצוע ניסיונות נוספים. כמה שנאמר בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, סעיף 4ב(ב): "חזרה והתגלתה אי-ההתאמה... לאחר שהמוכר תיקן אותה פעם אחת או יותר במשך שנתיים שתחילתן במועד הודעת הקונה או קונה המשנה... רשאי הקונה או קונה המשנה לתקנה והמוכר יישא בהוצאות התיקון".

49. ליקויים חוזרים ונשנים, ותיקונים חוזרים ונשנים, החורגים מתיקוני בדק סבירים ומקובלים מבחינת היקפם ומשכם – מהווים "אי-התאמה" של הממכר למוסכם [חוק המכר, התשכ"ח-1968, סעיף 11; חוק המכר (דירות) הנזכר, סעיפים 4 ו-4ב]; זאת בלא צורך להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה הנתבעת אחראית בנזיקין לליקויים אלה בשל מחדלים רשלניים שלה. "אי-התאמה" כאמור מהווה הפרת חוזה, אשר מזכה את הנפגע במכלול התרופות בגין הפרת חוזה [שם, סעיף 27], ובכללן – הזכות "לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" [חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, סעיף 10].

50. מן המפורסמות כי ליקויי בנייה משמעותיים, וצורך חוזר ונשנה לתקנם, לאחר אכלוס הדירה, כרוך בעגמת נפש רבה; ואצל בעלי דירות שהם אנשים עובדים – גם בהיעדרות מהעבודה והפסד שכר או ימי חופשה עקב כך.

51. מן המפורסמות כי רטיבות גורמת לטחב ולסיכונים בריאותיים. כתמי רטיבות משמעותיים על קירות הדירה, כמו גם סדקים בקירות, מכערים אותה מאוד, וגורעים במידה רבה מן ההנאה שרוכש דירה חדשה מצפה באופן סביר לקבל ממנה. בעיות רטיבות "מבריחות קונים", ועקב כך פוגעות בסיכוי למכור את הדירה במחיר השוק שלה, עד תיקונן השלם והסופי והיעלמות סימניהן. ליטוש קירות, לאחר תיקוני טיח, גורם לאבק רב; שקשה מאוד לאטום מפניו דירה מאוכלסת ומרוהטת. ניקוי הדירה לאחר מכן הוא מלאכה מפרכת וסיזיפית. לפיכך, הפרת חיוב, הגורמת נזקים כאלה, מצדיקה פיצוי בגינם.

52. כאשר מדובר בהיקף משמעותי של עבודות, סביר – הן מבחינת הדיירים הן מבחינת הקבלן – כי הדירה תפונה, והדיירים ישוכנו בדיור חלופי, לתקופה שסביר לצפותה מראש כמספיקה לביצוע העבודות, בתוספת מרווח ביטחון (שהרי לא סביר להסתכן במצב שבו המשפחה "תגור ברחוב", במקרה של עיכובים שכיחים וצפויים בהשלמת התיקונים). מובן כי מעבר לדיור חלופי כרוך גם בשירותי אריזה, הובלה ואחסנה, ובהקצאת זמן לצורך איתור דירה חלופית ומעבר אליה וממנה.

53. הגם שנטילת אי-אלו ימי חופשה לצורך תיקוני בדק היא תופעת-לוואי סבירה של רכישת דירה מקבלן – הצורך בימי חופשה נוספים, שנים רבות לאחר מסירת הדירה, בגלל ליקויי בדק שלא תוקנו, חורגת מן האמור ומזכה בפיצוי. במענה כללי לטענות פרטניות של הנתבעת בעניין הפסדי ימי העבודה הנטענים אומר כי מי שנאלץ ליטול ימי חופשה בגלל תיקונים בדירתו אינו מקפח את זכאותו לשיפוי או פיצוי בגינם בגלל שבדיעבד הצליח לנצל את הפנאי שנכפה עליו גם לעיסוקים נוספים. הקשר הסיבתי העובדתי המובהק בין הצורך בתיקונים לבין ההיעדרות מן העבודה עולה מעדויות התובעים שבהם מדובר. כאמור, עדויות אלה עשו עליי רושם אמין. הן שיקפו כי אותם תובעים ניהלו רישומים מדויקים אודות היעדרויותיהם, עד לרמה של חלקי ימים, ללא ניסיונות האדרה. עדויות אלו לא נסתרו. התובעים הללו הציגו אסמכתאות לרמת השתכרותם. אפילו אין התלוש מגלה ניכוי שכר בגין אותה היעדרות – חזקה שנגרעה מצבת ימי החופשה שלהם, במידה המצדיקה פיצוי בשוויו של השכר הבסיסי ליום עבודה בגין כל יום של היעדרות. בהיעדר ראיות לסתור, אני רואה בכך משום הוכחה מספקת, מעבר למאזן ההסתברות האזרחי, להפסד בשיעור מכפלת ימי ההיעדרות בשכרם היומי, לפי חלוקת השכר החודשי הבסיסי במספר ימי העבודה בחודש. שלא כטענת הנתבעת, בסיס השכר הרלבנטי לחישוב הוא השכר ברוטו [אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים (מהדורה 4, 2011), עמ' 934-963]. החישובים הפרטניים להלן ייעשו לפי קביעות כלליות אלה.

54. לאור המקובץ, התובעים זכאים לפיצוי בגין הנזקים האישיים שנבעו מן הליקויים החוזרים והצורך החוזר בתיקונם; לרבות עגמת נפש, הפסד ימי עבודה והוצאות דיור חלופי.

     

    פיצוי בגין ירידת ערך

55. ככלל – התובעים לא הוכיחו ירידת ערך (ענייניהם המיוחדים של נייס, אהרוני ויפה, בהקשר זה, יידונו בנפרד). 

56. כאמור לעיל, ירידת הערך שקבע השמאי מטעם התובעים נסמכה על הקביעה ההנדסית של המהנדס מטעם התובעים בדבר ליקויים קונסטרוקטיביים. בהסתמך על המומחים מטעם בית המשפט, דחיתי את ההנחה בדבר קיומם של ליקויים קונסטרוקטיביים. לפיכך קורסת מסקנתו של שמאי התובעים בעניין ירידת הערך; בבחינת "וְכָשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזֻר וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן" [ישעיהו לא, ג].

57. ירידת הערך שקבע שמאי התובעים התבססה על מצב הליקויים לפני התיקונים המשמעותיים שערכה הנתבעת בשנת 2005, לפי חוות דעת המומחה וינלס ובפיקוח המפקח פרחי, אשר בסופה נותרו רק מקצת הליקויים. לפיכך, ירידת הערך שקבע שמאי התובעים אינה רלבנטית למצבן של הדירות במועד הקובע, הוא מועד בדיקתן על ידי המפקח בתום אותם תיקונים.

58. המומחה והמפקח מטעם בית המשפט התייחסו לליקויים, חרף חזרתם לאחר תיקוני הנתבעת, כליקויים הניתנים לתיקון, אם אך יתוקנו כיאות; ולפיכך אינם גוררים ירידת ערך [חוות דעת המומחה וינלס, עמ' 26; עדות המפקח פרחי, פרוטוקול עמ' 43].

59. עצם תביעתם של התובעים לפיצוי בגין עלות התיקון של הליקויים הנותרים מניחה כי המדובר בליקויים הניתנים לתיקון. אחרת – היה מקום לבחון, באמצעות המומחה מטעם בית המשפט, שהוא מהנדס ושמאי, האם נגרמה לדירות ירידת ערך בגין הליקויים שאינם ניתנים לתיקון; ולא היה מקום לתבוע את העלות של תיקונים שאינם אפשריים. כאמור לעיל [בפסקה ‎38], התובעים לא ביקשו מן המומחה וינלס לבחון ולחוות את דעתו בשאלת ירידת הערך השיורית; ולפיכך לא הוכח לפניי שהליקויים השיוריים מצביעים על ירידת ערך כנטען.

60. התובעים לא הוכיחו, אפוא, ירידת ערך של דירותיהם; והדרישה לפיצוי בגינה נדחית בזה.

     

    הוצאות משפט 

61. מקביעותיי הכלליות לעיל נגזרת גם התייחסותי הכללית למחלוקת בשאלת הוצאות המשפט, שכימותן לגבי כל תובע ייעשה בנפרד להלן.

62. ככלל, הצד שזכה במשפט זכאי להוצאותיו מידי הצד שהפסיד בו [בג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא (30.6.2005)]. הנתבעת טוענת כי משהתוצאה, לפי מומחי בית המשפט, קרובה יותר לאפס מאשר לסכום התביעה – הנתבעת היא הצד הזוכה במשפט.

63. אני דוחה טענה זו. זוהי תביעה לפיצוי בגין ליקויי בנייה. אין מדובר בתביעה כוזבת בגין ליקויי בנייה שלא היו, ואף לא בתביעה כושלת בגין ליקויי בנייה שלא הוכחו.

64. מדובר בתביעה בגין ליקויי בנייה מאוד מוחשיים, לרבות סדקים מכוערים בקירות הדירות ומוקדים של רטיבות. ליקויים אלו לא תוקנו תוך זמן סביר ממסירת הדירות. גם בעיצומו של ההליך המשפטי התעקשה הנתבעת להימנע מתיקונים מסוימים בכלל, או לבצעם שלא לפי הוראות המומחה מטעם בית המשפט בפרט; ואכן, חלק מתיקונים אלה לא צלח. הנתבעת סירבה לפצות את התובעים כספית בגין ליקויים שהיא לא הצליחה לתקן, וסירבה לפצותם בגין הוצאות, הפסד ימי עבודה ועגמת נפש.

65. תוצאת התביעה היא כי מומחה בית המשפט הכיר בעיקר הליקויים שהתובעים הצביעו עליהם; גם אם דחה את הסברה של מומחה התובעים באשר למקורם. הנתבעת חויבה לתקנם, וגם תחויב לפצות את התובעים בגין עלות התיקונים באמצעות קבלנים פרטיים ובגין עגמת נפש, ולשפותם בגין הוצאות משפטיות והפסד ימי עבודה.

66. משמעות הדבר היא כי התובעים זכו בתביעתם; גם אם ייפסקו להם סכומים נמוכים משמעותית מאלו שנתבעו – בגלל דחיית סברת המומחה מטעמם, בעלת המשמעות הכספית הרבה, כי הליקויים היו קונסטרוקטיביים.

67. עתה נדרש לקבוע באיזו מידה היו הוצאות המשפט של התובעים סבירות ומצדיקות שיפוי. אין מחלוקת כי בדירות התובעים היו ליקויים משמעותיים. ליקויים אלו שרדו את ניסיונות התיקון של הנתבעת בשנים שלאחר מכן. בנסיבות אלה, היה סביר מצד התובעים לפנות למומחים מטעמם. משמומחים אלו חיוו את דעתם כפי שחיוו; ומשהנתבעת דחתה את קביעותיהם וסירבה לתקן את הליקויים לפי אותן קביעות – היה סביר מצד התובעים להגיש תביעה על יסוד חוות הדעת המומחים מטעמם. כלומר, הגשת התביעה כפי שהוגשה הייתה סבירה בשעתה, וההוצאות הכרוכות בה היו סבירות וראויות לשיפוי. כך גם לגבי הנתבעת: משהתובעים הגישו נגדה תביעת ענק לבית המשפט המחוזי – היה סביר מצד הנתבעת לגייס משאבים ניכרים כדי להתמודד עמה.

68. הנתבעת טוענת כי קביעות המומחה וינלס והמפקח פרחי מעידות על חוסר ההצדקה של התביעה. אולם סבירותה של התנהלות נקבעת בראייה מראש ולא בחכמה שבדיעבד. גישה הפוכה הייתה פועלת כבומרנג גם נגד הנתבעת; משום שלפיה היה כביכול מקום להסיק מכישלונם של התיקונים הראשונים כי על הנתבעת היה לנקוט מלכתחילה תיקונים הרבה יותר רדיקאליים ויקרים, תחת גישתה ההדרגתית; דבר שהיה חוסך לתובעים עגמת נפש רבה, ולכל הצדדים – הוצאות רבות.

69. לו היו התובעים מכלכלים את צעדיהם לפי קביעות המומחים מטעם בית המשפט, הרי שלאור הדברים האמורים היה מקום לזכותם במלוא הוצאות המשפט שהוציאו. אולם, חרף מסקנות המומחים מטעם בית המשפט, וחרף ההלכה הידועה שלפיה, ככלל, בית המשפט יסמוך על המומחים מטעמו – התובעים התעקשו להמשיך לנהל את תביעתם כאילו הבסיס לה הוא, עדיין, קביעות המומחים מטעמם. התנהלות זו לא הייתה סבירה. ראוי היה כי התובעים יתעשתו בשלב זה; יבקשו להעביר את ההליך לבית משפט השלום, וינסו להגיע עם הנתבעת להסכמות, או להכרעות בפלוגתות ממוקדות, בגדרי קביעותיהם של מומחי בית המשפט. התובעים לא הסכימו לכך. לפיכך ראוי להפחית מהוצאות המשפט שייפסקו להם את ההוצאות שהיו עשויות להיחסך לו התנהלו בסבירות כאמור. מנגד, ראוי לחייב את התובעים באלו מבין הוצאות המשפט של הנתבעת, שהיו עשויות להיחסך לו התנהלו התובעים בסבירות כאמור. מכיוון שקשה לאמוד את הגודל והסכומים של חלקיהן השונים האמורים של הוצאות המשפט של הצדדים – מעשי ונכון יהיה לקבוע מעין קיזוז בין החלקים הללו.

70. למעלה מן הצורך אזכיר כי החוזים שבין התובעים והנתבעת [צורפו כנספח 2 לכתב התביעה] כללו שטר בוררות [נספח ה' לחוזים]. התובעים לא פעלו לפיו, ולא נתנו טעם לכך. גם הנתבעת לא עמדה על הסכם הבוררות, ותירצה זאת בהצטרפותם לתביעה של אהרוני, שלא היו בעלי החוזה המקורי מול הנתבעת, ולפיכך לא היו כפופים, כביכול, לשטר הבוררות [פרוטוקול, עמ' 55]. אולם, ספק רב אם סברה זו של הנתבעת הייתה נכונה. אהרוני באו בנעלי נייס לעניין הזכויות כלפי הנתבעת בכלל, ולעניין תביעת ליקויי הבנייה בפרט [חוזה נייס-אהרוני, נספח 23 לכתב התביעה, סעיף 3; הנספח להסכם ת/30]. לכאורה, בכך "ירשו" גם את ההסדר הדיוני לגבי אותה תביעה, קרי: את הסכם הבוררות. נייס לא יכלו למכור לאהרוני יותר ממה שהיה להם; ומה שהיה להם, מבחינת הזכויות כלפי הנתבעת, לא כלל, במישור הדיוני, אלא את הזכות לתבוע את הנתבעת בבוררות. יש להצטער על כך שהצדדים, שהשכילו להתקשר בהסכם לקיום בוררות לפני מהנדס, שהיא אכן עדיפה על הליך משפטי במערכת הנתונה בעומס-יתר קיצוני, במיוחד בהקשרים של מחלוקות הנדסיות – לא השכילו לממשו. מסתבר כי לו נדונה התביעה לפני בורר מהנדס שעתותיו בידיו – היו התובעים זוכים לסעד מהיר יותר; שני הצדדים היו חוסכים בהוצאות משפט; והציבור היה חוסך את משאבי השפיטה הרבים והיקרים שהושקעו בהליך זה.

71. לאור המקובץ, מבלי להביא בחשבון את הערתי בדבר הבוררות שהוחמצה, אני רואה לנכון לפסוק לתובעים את הוצאות המשפט שלהן התחייבו בתחילת ההליך, עד "קו פרשת המים" של קבלת חוות דעתו של המומחה וינלס, התיקונים של שנת 2005 ודו"ח המפקח פרחי לגביהם; קרי: למעט המחצית השנייה של אגרת המשפט בבית המשפט המחוזי. לעניין שכ"ט עו"ד – תחת לחייב את הנתבעת בשיפוי חלקי של שכ"ט עו"ד התובעים, ומנגד לחייב את התובעים בשיפוי חלקי של שכ"ט עו"ד הנתבעת, אקבע כי כל צד יישא בשכ"ט עורכי דינו.

     

    הקביעות הכלליות – סיכום

72. לסיכום החלק הכללי אומר כי התובעים זכאים לפיצוי הנגזר מחוות דעת המומחה וינלס ומדו"ח המפקח פרחי. כפועל יוצא מהם, הם זכאים לעלות התיקון של הליקויים השיוריים, בהתאם להנחה שאותם ליקויים אינם קונסטרוקטיביים אלא ניתנים לתיקון. למחירים הבסיסיים ייתוספו 81% בגין המכלול של עבודות קטנות, עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח, הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מתאריך חוות דעת המומחה וינלס (10.4.13) עד היום, ומע"מ. התובעים לא הוכיחו ירידת ערך; אולם הם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש. תובעים אחדים הוכיחו הפסד ימי עבודה והוצאות דיור חלופי. התובעים זכאים לשיפוי בגין הוצאות המשפט הסבירות שבהן היו נושאים לו תיקנו את התנהלותם המשפטית לאור קביעותיהם של המומחה והמפקח מטעם בית המשפט; קרי: הם זכאים לשיפוי בגין שכ"ט המומחים מטעמם, אך רק למחצית הראשונה של אגרת המשפט. מאותו טעם, כל צד יישא בשכ"ט עורכי דינו.

     

    הפיצוי המגיע לבק

73. המומחה וינלס קבע כי יש לרצף מחדש את המרפסת, בגלל היעדר שיפוע תקני, בעלות בסיסית של 33,600 ₪. אני מעדיף את דעתו על דעת הנתבעת, שלפיה אין אפשרות לבצע זאת ואין צורך בכך, ולחלופין – כי העלות נמוכה יותר. אעיר כי נודעת חשיבות רבה לשיפוע במרפסת, שמטבעה חשופה לגשמים, שמש קופחת והפרשים קיצוניים במידות-החום. מים שאינם מתנקזים כראוי נוטים לחלחל מבעד לסדקים, שדרכם להיווצר עם הזמן בשכבות האיטום בגלל תנועת הקרקע וההשפעות האמורות של מזג האוויר. לפיכך, שיפוע בלתי מספיק במרפסת הוא שורש פורה רוש ולענה לבעיות רטיבות. מלבד זאת, במרפסת שאינה מתנקזת כראוי ייקוו שלוליות שלא יתייבשו במהירות, דבר שיגרור טרחה באחזקת המרפסת והסתברות מוגברת ללכלוך גם בפנים הבית. הערתו של מהנדס הנתבעת קוניקוב בדבר הקושי ביצירת השיפוע המתאים במרפסת כה גדולה [פרוטוקול, עמ' 119] הייתה עלולה דווקא להביא להגדלת הפיצוי בפריט זה. מכל מקום, סומך אני על קביעת המומחה וינלס כי העבודה נחוצה ואפשרית במחיר שבו נקב; ולפיכך לא אוסיף על עלות התיקון לפי חוות דעתו ולא אגרע ממנה.

74. בסעיפי האיטום, השוואת הפרקים הרלבנטיים בסיכומי התובעים [סעיף 34.1], בסיכומי הנתבעת [סעיף 35, עמ' 8] ובדו"ח המפקח [עמוד שישי] מעלה כי הנתבעת מודה בפריט בסך 3,500 ₪ [סעיף-ליקוי לפי חוות דעת המומחה וינלס 05.010, מוקדים ב' ו-ה'], אך מצביעה נכונה על קביעת המפקח פרחי כי הפריט בסך 3,000 ₪ [שם, מוקד א'] תוקן. אני מאשר את הפריט בסך 12,500 ₪ [שם, מוקדים ג'-ד'], משום שהנתבעת הודתה כי לפי דו"ח המפקח חזרו סדקים וכתמי רטיבות. משמעות הדבר היא שהתיקון שביצעה הנתבעת בדרך חלופית כשל, ויש לשוב על כל התיקון לפי המתווה המקורי שקבע המומחה וינלס, ולפצות את בק לפי הסכום הבסיסי שהמומחה קבע [עדות המפקח פרחי, פרוטוקול עמ' 41]. אני מאשר גם את הפריט בסך 24,000 ₪ [סעיף-ליקוי 05.20], מאותם טעמים. הגם שהמפקח לא שלל תיקון בשיטת ההזרקה [פרוטוקול עמ' 42], עדיפה בעיניי קביעתו של המומחה וינלס ותמחורה. אזכיר כי גם המפקח פרחי הודה שבעיית האיטום מעל המחסן היא רצינית [שם]. התובעים שבעו מרורים בתחום הליקויים והתיקונים החוזרים והנשנים, ולפיכך ראוי לדבוק במתווה התיקון שהמומחה ייחס לו את תוחלת ההצלחה המרבית, ולא לכרסם בתמחור הנגזר מכך. אני מאשר, אפוא, פיצוי בסך 40,000 ₪ (סכום בסיסי) בגין פרק האיטום.

75. הנתבעת מודה בחזרתם של סדקים במקומות שונים בבית [סיכומיה, סעיף 35, סעיף-ליקוי 09.020]. אולם, לטענתה, הסדקים החוזרים נגרמו בשל עבודת הפטישון שביצע מר בק בדירה, בשלב רגיש שבו טרם יבש המרק ששימש לסתימת הסדקים עובר לפעולתו זו, חרף אזהרות הנתבעת לבק להימנע ממנה [עדות קבלן השיפוצים מטעם הנתבעת ברוך ונטורה, פרוטוקול עמ' 112-111]. בק לא סתרו זאת. הגיון הדברים תומך בקשר בין עבודת פטישון באותו שלב והיווצרות סדקים. מאידך גיסא, הסדקים בכל הדירה, הדומים לסדקים בדירות התובעים האחרים שלא ביצעו עבודות פטישון דומות, מלמדת שבעיית הסדקים אינה נובעת אך ורק מעבודת הפטישון של בק. בהיעדר דרך להבחין במדויק, לעניין סדקים אלה, בין חבותה החוזית של הנתבעת לבין אשמו התורם של בק – יש לחלק את החבות ביניהם, בגין פריט זה, בחלקים שווים [חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, סעיף 56(א)]. לפיכך אאשר פיצוי בגין הסדקים בסך 3,250 ₪, שהם מחצית הפיצוי שדרשו בק על יסוד קביעות המומחה וינלס והמפקח פרחי [חוות דעת המומחה וינלס, עמ' 23, סעיף 10; דו"ח המפקח פרחי, עמוד שביעי, סעיף 10].

76. בק (כשאר התובעים) דרשו סך 7,000 ₪ בגין צביעת הדירה בתום התיקונים [סיכומי התובעים, סעיף 34.7]. הנתבעת התייחסה לפריט זה כאל פריט שבוצע, ולא מגיעה בעניינו תוספת פיצוי [סעיף 35, סעיף-ליקוי 11.010]. המפקח פרחי ציין בדו"ח כי "בוצע צביעה אך בסיור מסירה ראינו שישנם מספר נק' בהם עדיין נדרש תיקון צבע" [עמוד שביעי, סעיף 11]. כלומר, למרות שמלכתחילה נקבע כי "יש לצבוע את כל הדירה לקבלת מרקם אחיד" [חוות דעת המומחה וינלס, עמ' 9, סעיף 11] – המפקח פרחי הכיר בכך שאין לשוב ולצבוע את כל הדירה בגלל התיקונים הנקודתיים הנוספים הנדרשים. אני צופה כי בעקבות תיקון חוזר של הסדקים והרטיבויות יידרשו תיקוני צבע שאינם כה מצומצמים, כדי להשיג "מרקם אחיד" לפחות בכל אותו קיר שבו בוצע התיקון. מאידך גיסא, אתחשב באחריותם התורמת של בק לסדקים, בשל עבודת הפטישון. לפיכך, בשים לב להיקף התיקונים שנותר לבצעם, ובהיעדר דרך לכמת בדיוק, או אף לאמוד בערך, את היקף הצביעה שתידרש – אאשר שליש מן העלות של צביעה כוללת, קרי: סך 2,333 ₪. 

77. סכום הפיצוי בגין כלל התיקונים השיוריים עולה, אפוא, לסך 79,183 ₪, בערכים הבסיסיים שבהם נקב המומחה וינלס. לסכום זה ייתוספו 81% בגין התוספות האמורות של עבודות קטנות, עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח הנדסי, הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 10.4.13 עד היום, ומע"מ. הפיצוי הכולל לבק בגין הליקויים השיוריים עולה, אפוא, לסך 143,321 ₪.

78. בעניין עגמת הנפש דורשים בק סך 70,000 ₪ [נספח ב' לסיכומי התובעים]. סכום זה, הגבוה מדרישותיהם של התובעים האחרים, משקף את ההיקף הגדול במיוחד של הליקויים והתיקונים החוזרים והנשנים בדירת בק, שאף חייבו את בק לשכור דירה חלופית בתקופת התיקונים. אזכיר כי פרשת ליקויי הבנייה ונפתוליה נמשכת מזה 12 שנה(!), מאז קבלת החזקה בדירה בחודש יולי 2006 [כתב התביעה, סעיף 43], וטרם באה על סיומה. לאור כל זאת, דרישת בק סבירה בעיניי ואני מאשרה. על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.2.12, בהתאם לנספח ב' הנזכר) עד היום (10%); ובסה"כ 77,000 ₪.

79. דרישת בק לשיפוי בגין דמי שכירות לחודש בתקופת התיקונים האינטנסיביים בדירתם, בסך 5,000 ₪ [סיכומי התובעים, סעיף 119.7; ת/21], סבירה בעיניי. רוכשי דירה מקבלן אינם אמורים להידרש לפנות את דירתם המאוכלסת למשך חודש כדי לתקן ליקויי בנייה, ואם נדרשו לכך – הם אינם אמורים לספוג עלות זאת. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על עצם ההוצאה או על סבירותה [סיכומיה, סעיפים 50-39]. לפיכך אני מאשר את הפיצוי הנדרש בפריט זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ההוצאה עד היום. לפי חוזה השכירות ת/21, סעיפים 6.1 ו-7.3 – דמי השכירות שולמו, כנראה, במעמד חתימת החוזה. אולם מועד החתימה לא פורש. לפיכך הפרשי ההצמדה והריבית כחוק יחושבו בהנחת מועד תשלום החופף את תחילת השכירות, יום 1.5.15 (4%). הפיצוי בגין שכירת דיור חלופי בתקופת התיקונים עולה, אפוא, לסך 5,200 ₪.

80. לגבי הפסד ימי עבודה, בק המציא תלושי שכר [ת/23] שמהם משתקף שכר חודשי קבוע ברוטו בסך 25,000 ₪. לא הוברר כי נטילת יום חופשה גוררת הפסד תשלומים אחרים, כגון בונוסים. לגבי מספר הימים, עולה מעדותו של מר בק, ומן הרישומים שערך, ושאותם קרא בעדותו מתוך מחשבו [פרוטוקול עמ' 58], כי במהלך כלל ימי התיקונים נזקק ל-5.5 ימי חופשה. את השכר ברוטו יש לחלק ל-22 ימי עבודה בחודש [כמצוין בתלושי השכר, ת/23]. לנוכח הרושם הכללי האמין שעשתה עליי עדותו של מר בק, אין לי יסוד לפקפק במהימנות הנתונים שמסר, שהתרשמתי כי הוא מוסרם באופן מוקפד על יסוד רישומים. גם הנתבעת לא חלקה על אמינות עדותו זו [סיכומיה, סעיף 49]. לפיכך אני מאשר פיצוי בסך מכפלת 1/22 משכר הברוטו של מר בק ב-5.5 ימי חופשה, השווה לסך 6,250 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.15 (לפי ההנחה שהשכר משולם, או נגרע, בסוף תקופת העבודה הרלבנטית; וההנחה שהתקופה הרלבנטית היא תקופת השכירות הנזכרת, חודש מאי 2015) עד היום (3%) – עולה הפיצוי בגין הפסד ימי עבודה לסך 6,438 ₪.

81. כאמור לעיל, הוצאות התובעים בגין שכר טרחת המומחים מטעמם היו סבירות לשעתן, ולפיכך אני מאשר שיפוי בגינן. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על הנתונים שמסרו התובעים בעניין זה בסיכומיהם [סעיפים 119.5-119.4]. מדובר בתשלום לשמאי לאופר בסך 2,570 ₪, מיום 9.10.10 [ת/19], בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז עד היום (16%), ובסה"כ 2,981 ₪; ובתשלום למהנדס בס בסך 2,780 ₪, מיום 10.8.10 [ת/18], בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז עד היום (17%), ובסה"כ 3,253 ₪. השיפוי לבק בגין שכ"ט המומחים מטעמם עולה, אפוא, לסך 6,234 ₪.

82. בסה"כ עולה, אפוא, הפיצוי המגיע לבק, בגין התיקונים השיוריים, עגמת הנפש, דמי שכירות, הפסד ימי עבודה וחלקם בשכ"ט המומחים מטעמם לסך 238,193 ₪, נכון להיום.

     

    הפיצוי המגיע לאוסטר

83. הנתבעת מודה כי לפי קביעותיו של מומחה בית המשפט יש לפצות את אוסטר בגין תיקונים בחלון הממ"ד בסך 750 ₪ [סיכומי התובעים, סעיף 39; סיכומי הנתבעת, סעיף 36].

84. בפרק האיטום, המפקח פרחי קבע [בדו"ח, עמוד חמישי, סעיף 5] כי "נראית תחילתו של כתם רטיבות בתקרת הסלון + תקרת חדר ארונות", וזאת בהתייחסות משותפת למוקדים ג' (תקרת הסלון) ו-ד' (תקרת חדר השינה). איני מקבל את טענת הנתבעת [סיכומיה, סעיף 36, איטום, מוקדים ג'-ד'] כי משמעות הדבר שיש לראות את המוקד של חדר השינה כאילו תוקן לחלוטין. המומחה וינלס התייחס לשני מוקדים אלה כאל מוקד אחד שתיקונו אחד [החלפת צינור; חוות דעתו, עמ' 22, סעיף 5, "מוקד(!) ג', ד'"; ההדגשה הוספה]. גם המפקח פרחי התייחס לשני מוקדים אלה כאחד [בדו"ח, עמוד חמישי, סעיף 5]. "חדר הארונות" אינו חדר נפרד מחדר השינה שהוגדר "מוקד ד'", אלא גומחת ארונות המהווה חלק מחדר השינה, קרי: חלק מאותו מוקד [תשריט הדירה, נספח ג' לחוזה]. לפיכך, רטיבות ב"תקרת חדר ארונות" היא רטיבות בתקרת חדר השינה; ועל כן יש לומר שהתיקון בכללו לא הצליח, הן לגבי מוקד ג' (הסלון) הן לגבי מוקד ד' (חדר השינה והארונות). לפיכך אני מאשר את מלוא הפיצוי שדרשו התובעים לפי קביעת המומחה וינלס בפריט זה, בסך 3,500 ₪.

85. בעניין הסדקים [סיכומי התובעים, סעיף 40.3; סיכומי הנתבעת, סעיף 36, "טיח"; דו"ח המפקח, עמוד חמישי, סעיף 9], מקובלת עליי טענת הנתבעת כי מדו"ח המפקח פרחי עולה שחלק מן הסדקים תוקנו, ולפיכך יש לפסוק רק 2,250 ₪, שהם מחצית מן הסכום הכולל שקבע המומחה וינלס בפריט זה [חוות דעתו, עמ' 22, סעיף 9].

86. בעניין הצביעה, בוצעה צביעה כוללת בתום התיקונים, ולפיכך אין מקום לשוב ולפסוק לאוסטר סך 7,000 ₪ בפריט זה, כמלוא העלות שקבע לו המומחה וינלס מלכתחילה [חוות דעתו, עמ' 22, סעיפים 11 ו-9]. אולם, המפקח פרחי העיר על צורך בתיקונים באותה צביעה [בדו"ח, עמוד חמישי, סעיף 11]. בנוסף לכך, תידרש צביעה מקומית חוזרת בתום התיקונים השיוריים, לאחר שהמפקח קבע כי תיקוני הנתבעת לא בוצעו או לא צלחו במלואם. היקף התיקונים שנותר לבצעם נמוך מזה שקבעתי לעיל בעניינם של בק. מצד שני, הנתבעת אינה חולקת עם אהרוני את האחריות לסדקים, בניגוד למה שקבעתי בעניין בק. לפיכך, אעמיד את הפיצוי בפריט זה, גם לגבי אוסטר, על שליש הסכום הכולל; קרי: על סך 2,333 ₪.

87. בסה"כ עולה הפיצוי הבסיסי לאוסטר בגין התיקונים השיוריים לסך 8,833 ₪. בתוספת 81% בגין עלויות בלתי צפויות מראש ופיקוח, עבודות קטנות, הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 10.4.13 עד היום ומע"מ – עולה הפיצוי בראש נזק זה לסך 15,988 ₪.

88. אוסטר תובעים גם פיצוי חוזי מוסכם בגין האיחור במסירת הדירה לידיהם. אין מחלוקת כי הדירה נמסרה ב-9 חודשי איחור, הכוללים 3 חודשי חסד [סיכומי הנתבעת, סעיף 52]. אולם אוסטר תובעים פיצוי גם בגין 3 חודשים נוספים; משום שרק במהלכם נמסר להם המחסן, ורק בסופם הופעלה המעלית. מנגד, הנתבעת טוענת שאוסטר גרמו לעיכוב, משום שהם איחרו באספקת כלים סניטריים וריצוף שבחרו שלא מתוך היצע הנתבעת. בעניין המעלית טענה הנתבעת כי הותקנה במועד, שאחרת לא היה הבניין מקבל היתר אכלוס; אלא שהפעלת המעלית טעונה הסדרת חוזה תפעול בין הדיירים לבין חברת המעליות, דבר שאינו בשליטת הקבלן. הנתבעת לא טענה דבר בעניין המחסן.

89. מכתב ההתראה בעניין העיכוב באספקת הכלים הסניטריים והריצוף [נ/2] אינו משקף איחור מהותי, שגרר בפועל עיכוב בלוח הזמנים של עבודות הגמר, שגרם כ"סיבה בלעדיה אין" לאיחור במסירה. אמנם, הנתבעת מלינה על שיהוי ונזק ראייתי בתביעה זו. אולם, חזקה על גוף מסודר שכמותה כי כפי שהשתמר המכתב נ/2 – היו משתמרים גם מכתבים נוספים, המשקפים את העיכוב בפועל ואת הקשר הסיבתי בינו לבין האיחור במסירה, לו בכך היה מדובר. היעדרם של מכתבים כאלה תומך בגרסת אוסטר כי העיכוב באספקת הכלים הסניטרים היה קל, תוקן סמוך לקבלת מכתבה של הנתבעת, ולא גרר עיכוב מהותי. לפיכך איני מוצא טעם טוב שלא לזכות את אוסטר בפיצוי החוזי המוסכם בסך 550$ כפול 6 חודשים. נזק זה התגבש ביום המסירה [5.6.06, נ/1], שבו עמד השער היציג של הדולר על סך 4.478 ₪ לדולר. על הסכום במטבע ישראלי, בסך 14,777 ₪, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.6.06 עד היום (47%), ובסה"כ 21,723 ₪.

90. המחסן הוא נכס הצמוד לדירה, ובכל זאת אינו חלק מן הדירה במובן המקובל בלשון בני אדם. סימן לדבר, שבמבוא לחוזה מדובר על "דירה... בצירוף מחסן...", ולא על "דירה" המוגדרת ככוללת מחסן. לפיכך אין להתייחס למצב שבו דירה נמסרת ללא המחסן הצמוד לה, כאילו הדירה לא נמסרה כלל אלא במועד שבו נמסר גם המחסן. אולם, יש להתייחס לכך כאל איחור במסירת חלק מן הממכר. לאור האמור בנספח א' לחלק מן החוזים בענייננו (כגון עם נייס ויפה), בקשר עם סעיף 6(ו) שעניינו איחור במסירה – אתייחס למחסן כאל חדר נוסף בדירה, ואעמיד את הפיצוי בגין האיחור במסירתו על 100$ בחודש, כנקוב שם. הצדדים לא ציינו מתי בדיוק נמסר המחסן לאוסטר. מתוך התכתובת ת/32 עולה כי המחסן טרם נמסר במועד המכתב מיום 13.6.06 (שבו מלינים אוסטר הן על חסרון המחסן הן על חסרון המעלית), אך כבר נמסר לפני מועד המכתב מיום 31.8.06 (שבו כבר מלינים רק על חסרון המעלית). בשים לב לנטל הראיה, ולצורך נוחות החישוב, אניח כי המחסן נמסר ביום 5.7.06, קרי: חודש לאחר מסירת הדירה. לפיכך, יש לפסוק בגין האיחור במסירת המחסן פיצוי בסך 100$, שהתגבש ביום 5.7.06. במועד זה היה שערו היציג של הדולר סך 4.378 ₪ לדולר. לפיכך הפיצוי בגין האיחור במסירת המחסן עולה לסך 438 ₪; ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.7.06 עד היום (47%) עולה הפיצוי לסך 644 ₪.

91. בדירה גבוהה, מעלית מתפקדת היא תנאי לשימוש בדירה. לא זה המצב בענייננו. סימן לדבר, שאישור האכלוס ניתן הגם שהמעלית טרם פעלה. דירת אוסטר מצויה בקומה א' [כמצוין בתשריט, נספח ג' לחוזה]. אוסטר לא הוכיחו נסיבות משפחתיות או טופוגרפיות מיוחדות, שבעטיין המעלית הייתה חיונית לשימוש בדירה חרף מיקומה בקומה א'. לפיכך, אין לראות באי הפעלת המעלית משום איחור במסירת הדירה. אפילו ניתן היה לומר כי, לפי סעיף 6(ח) בחוזה, המסירה כוללת את המעלית כשהיא פועלת – הרי שהחובה להשתמש בזכות הנובעת מחוזה בתום לב [חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, סעיף 39] אינה מתיישבת עם תביעת פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת דירה, כאשר הדירה עצמה נמסרה אך המעלית עדיין אינה עובדת, וכאשר הדירה ממוקמת בקומה א'. בהקשר זה אף לא הוכח כי הפעלת המעלית התעכבה בעטיה של הנתבעת דווקא; ולא בעטיה של נציגות הדיירים, חברת המעליות או גורם אחר האמון על בדיקת המעלית והתרת פעולתה. לפיכך, אוסטר לא הוכיחו זכאות לפיצוי בגין פער הזמן שבין מסירת דירתם לבין הפעלת המעלית.

92. התוצאה היא כי בגין האיחור במסירת הדירה והיבטים נלווים זכאים אוסטר לפיצוי בסך 22,366 ₪, נכון להיום.

93. אוסטר דרשו פיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪ [נספח ב' לסיכומי התובעים]. סכום זה סביר בעיניי. גם אוסטר סבלו מליקויים משמעותיים חוזרים, ומתיקונים חוזרים, במשך שנים רבות; מיום קבלת החזקה בדירה (5.6.06) עד היום. בניגוד לבק, הם לא עזבו את הדירה בתקופת השיפוץ שנעשה במסגרת הליך זה. הדבר חסך מהם את טורח המעבר ואת דמי השכירות; אך הגביר את אי הנוחות בתקופת התיקונים [ראו עדות מר אוסטר, שכאמור עשתה עליי רושם אמין, בפרוטוקול, עמ' 87-86]. אני מאשר, אפוא, פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך התביעה (21.2.12) עד היום (10%), ובסה"כ 55,000 ₪.

94. לעניין הפסד ימי עבודה, אין מחלוקת כי אוסטר הפסידו 5.5 ימי עבודה בשל התיקונים בדירתם [סיכומי התובעים, סעיף 119.12; סיכומי הנתבעת, סעיף 49]. אכן, מעדותו של מר אוסטר עלה כי הם הקטינו את נזקם זה הודות למאפייני עבודתו של מר אוסטר, וצמצמו את דרישתם לפיצוי לימים הבודדים שבהם לא היה מנוס מהיעדרותה מהעבודה של גב' אוסטר, בחודשים אפריל-מאי 2015 [פרוטוקול עמ' 87]. מתלושי השכר של גב' אוסטר [ת/41] עולה שכר יסוד של 16,288 ₪ ברוטו, על פני 22 ימי עבודה. לפיכך מגיע לאוסטר פיצוי בראש נזק זה בסך 4,072 ₪; ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.15 עד היום (4%) – סה"כ 4,235 ₪.

95. אוסטר זכאים לשיפוי בגין חלקם בשכ"ט המומחים מטעם התובעים, כמפורט בסיכומי התובעים [סעיפים 119.9 ו-119.10]. לפיכך יש לשפות את אוסטר בסך 2,610 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.2.11 עד היום (14%), ובסה"כ 2,975 ₪; ובסך 2,780 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.12.10 עד היום (15%), ובסה"כ 3,197 ₪. הפיצוי בראש-נזק זה עולה, אפוא, לסך 6,172 ₪.

96. בסה"כ עולה הפיצוי המגיע לאוסטר, בגין התיקונים השיוריים, האיחור במסירת הדירה, עגמת הנפש, הפסד ימי העבודה ושכ"ט המומחים מטעמם לסך 103,761 ₪.

     

    הפיצוי המגיע ליפה

97. תיקונים שיוריים: הנתבעת מודה בדרישת יפה לפיצוי בסך 500 ₪ בגין תיקונים בדלת הממ"ד [סיכומי התובעים, סעיף 35.1; סיכומי הנתבעת, סעיף 37]. לא הבנתי מדוע לא הודתה גם בפריט הקולטנים [סיכומי התובעים, סעיף 35.2; סיכומי הנתבעת, שם]; לאחר שהמפקח פרחי קבע כי הליקוי שקבע המומחה וינלס בפריט זה לא תוקן [דו"ח המפקח, עמוד שמיני, סעיף 7]. לפיכך יפה זכאים גם לפיצוי בסך 100 ₪ בפריט זה. לגבי הסדקים [סיכומי התובעים, סעיף 35.3; סיכומי הנתבעת, שם], דו"ח המפקח [שם, סעיף 9] תואם את טענת הנתבעת כי רק חלקם חזרו. לפיכך אני מאשר את עמדת הנתבעת כי הפיצוי בפריט זה צריך לעמוד על סך 2,250 ₪, שהוא מחצית הסכום שבו נקב המומחה וינלס מלכתחילה בגין כלל הסדקים לפני התיקון [חוות דעתו, עמ' 24, סעיף 9]. הנתבעת מודה בדרישת יפה לגבי החלפת שלחי מדרגות פנים בסך 600 ₪; לגבי סף חלון שבור בסך 250 ₪; לגבי צביעה חלקית של מסתור הכביסה בסך 250 ₪ ולגבי צביעת סדקים נימיים בסך 500 ₪ [סיכומי התובעים, סעיפים 35.4, 35.5, 35.7 ו-35.8, בהתאמה; סיכומי הנתבעת, שם]. הדרישה בעניין הסדקים בסעיף 36.1 בסיכומי התובעים נחזית כהכפלה שגויה של הדרישה בסעיף 35.3 הנזכר לעיל. בגין פריטים אלו מגיע ליפה, אפוא, סך 4,450 ₪.

98. יפה דורשים פיצוי מלא, בסך 500 ₪, בגין רמת גימור לקויה של משטח הבטון בחניה. הנתבעת ציינה כי המפקח פרחי אישר תיקון זה [סיכומי התובעים, סעיף 36.2; סיכומי הנתבעת, שם]. המפקח ציין שהתיקון בוצע (תוך שימוש בסימן "V", המשקף ביצוע מלא, ולא בסימן "XV" או "X", המשקפים ביצוע חלקי או אי-ביצוע, בהתאמה); אך העיר כי התיקון "בוצע ברמה נמוכה" [דו"ח המפקח, עמוד שמיני, סעיף 2]. נוכח רישומים אלו של המפקח פרחי, אני קובע כי יש לראות את התיקון כמבוצע, והוא אינו טעון ביצוע חוזר, חרף רמתו הנמוכה. לו התכוון המפקח כי, בגלל רמתו הנמוכה של התיקון, אין לקבלו ויש לבצעו שוב כאילו לא בוצע – היה מסמנו בסימן "X", כדין תיקון שלא בוצע. עניין זה מזכיר את הביטוי התלמודי "אין לו עליו אלא תרעומת", שמשמעותו קיומה של טענה מוצדקת עקב התנהגות פגומה, אך ללא זכות משפטית לסעד בגינה. סיכומו של עניין זה הוא שהגם שהמפקח פרחי קבע כי תפארתה של הנתבעת לא תהיה על עבודת התיקון הזו, אין כאן זכאות לפיצוי נוסף.

99. בעניין הצביעה, כאמור לעיל, אין הצדקה לדרישת התובעים לשאת שוב בעלות מלאה של צביעת הדירה בכללותה, לאחר שהדבר כבר נעשה. אולם, יש הצדקה לפיצוי בשיעור שליש מעלות זו, בגין תיקונים שהמפקח פרחי דרש לגבי הצביעה שנעשתה [בדו"ח, עמ' שמיני, סעיף 11], ובגין צביעה מחדש באזור הסדקים החוזרים שיהיה צורך לשוב ולתקנם. לפיכך אאשר פיצוי בסך 2,333 ₪ בפריט זה.

100. התוצאה היא כי סכום הפיצוי הבסיסי בגין התיקונים השיוריים עולה לסך 6,783 ₪. בתוספת 81% בגין עלויות בלתי צפויות ופיקוח, עבודות קטנות, הצמדה למדד תשומות הבנייה ומע"מ מסתכם הפיצוי בראש נזק זה בסך 12,277 ₪.

101. מלבד הטענה לירידת ערך בגין הליקויים השיוריים, שאותה דחיתי לעיל [בפסקאות ‎55-‎60] לגבי כלל התובעים, יפה דורשים פיצוי בגין ירידת ערך בגין הרוחב הלא-תקני של המסדרון [סיכומי התובעים, סעיף 100], בסכום שקבע המומחה וינלס – 16,336 ₪ [כלעיל בפסקה ‎20]. המומחה וינלס חישב זאת לפי מחצית שטח המסדרון, מוכפל בשווי למ"ר לפי שמאות לאופר, שאותה אימץ המומחה וינלס לצורך כך [חוות דעתו, עמ' 26]. יוזכר כי השמאי לאופר מטעם יפה קבע ירידת ערך נמוכה יותר למסדרון, שחושבה לפי חוסר שטח של מ"ר אחד [כלעיל בפסקה ‎12]. לטענת הנתבעת – יפה וויתרו על כל טענה לירידת ערך כאמור, במסגרת בקשתם לשינוי המבנה הפנימי של הדירה, בהצהרתם כי "לחברת יורו ישראל לא תהיה אחריות בגין שינויים אלו וכל נושא התקן אינו באחריות החברה" [נ/5]. התובעים טענו כי הצהרה זו התייחסה למטבח ולסלון, ואינה משקפת כוונה להתיר הצרת המסדרון בניגוד לתקן. אני דוחה טענה זו. לפי אומד דעת הצדדים העולה מהצהרה זו, הנתבעת מסכימה לבצע שינוי בתכנון המקורי של הדירה, שזכה בהיתר בנייה ולפיכך חזקה עליו שנעשה לפי כל דין ותקן; אולם היא מבקשת שמזמיני השינוי לא יבואו אליה בטענות בדיעבד בעניינים אלה. "כָּל הַמְשַׁנֶה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה" [משנה בבא מציעא ו, ב]. אין מחלוקת כי מדובר בסטייה קלה: לפי התקן, מסדרון באורך עד 3 מטרים צריך להיות ברוחב 80 ס"מ, ומסדרון ארוך יותר, עד 4 מטרים, צריך להיות ברוחב 90 ס"מ. המסדרון הנדון חורג מסף האורך של 3 מטרים ב-35 ס"מ בלבד, ורוחבו 85 ס"מ. כלומר, לו היה קצר ב-35 ס"מ בלבד – היה רוחבו אף גדול מהנדרש ב-5 ס"מ. גם עתה, משהוא גולש במקצת אל מתחם האורך המחייב רוחב של 90 ס"מ, הוא צר רק ב-5 ס"מ מרוחב זה [חוות דעת מהנדס התובעים בס בעניין דירת יפה, נספח 19 לכתב התביעה, עמ' 13, סעיף 04.3.010; חוות דעת מהנדס ושמאי הנתבעת רון בעניין דירת יפה, עמ' 12 ו-29]. אין טענה כי מדובר בפגם פונקציונלי. לא נסתרה טענת הנתבעת כי הצרת רוחב המסדרון נועדה לאפשר, במסגרת תכנית השינויים של יפה, את הרחבתם של חדרים אחרים [חוות דעת רון שם, עמ' 29, סעיף א(2); עדות גב' חדד, פרוטוקול עמ' 137-136 ו-145-144]. לפיכך אני דוחה את דרישת יפה לפיצוי בגין רוחב המסדרון.

102. עגמת נפש: גם יפה סבלו וסובלים מליקויים ותיקונים חוזרים במשך 12 שנה, מקבלת החזקה בחודש יוני 2006 [כתב התביעה, סעיף 78] עד היום. עדות מר יפה עשתה עליי רושם אמין מאוד, והתרשמתי ממנה אודות עגמת הנפש הרבה שנגרמה ליפה [ראו בעיקר האמור בפרוטוקול, עמ' 99]. לפיכך אני מקבל את דרישת יפה לפיצוי בסך 50,000 ₪, נכון לתאריך התביעה [נספח ב' לסיכומי התובעים]. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.2.12) עד היום (10%) עולה הפיצוי לסך 55,000 ₪.

103. הפסד ימי עבודה: אני מקבל את עדות מר יפה, שלא נסתרה, כי נאלץ להיעדר מעבודתו 4 ימים לצורך התיקונים. מר יפה העיד כי אינו עובד בימי שישי [פרוטוקול, עמ' 99]. כלומר, את שכרו החודשי יש לחלק ב-22 ימי עבודה. בסיס השכר הרלבנטי לחישוב הוא הסכום המוכתר בתלוש "סה"כ התשלומים בגין משרה", משום שיש להניח כי זהו המדד שלפיו מנוכה משכרו יום היעדרות. לפי תלושי השכר שיפה הגישו [ת/46], שכר זה עולה לסך 16,147 ₪. לפיכך, הפיצוי בגין כל יום היעדרות יעמוד על סך 734 ₪; ובגין 4 ימים כאמור – על סך 2,936 ₪. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.15 עד היום (3%) עולה הפיצוי בראש נזק זה לסך 3,024 ₪.

104. חלקם של יפה בשכ"ט המומחים מטעם התובעים: יפה זכאים לשיפוי בגין סך 2,610 ₪, מיום 21.7.11, ששולמו לשמאי לאופר [סיכומי התובעים, סעיף 119.13 ו-ת/45]; ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק להיום (11%) – סך 2,897 ₪. כן זכאים יפה לשיפוי בגין סך 2,784 ₪, מיום 1.7.11, ששולמו למהנדס בס [סיכומי התובעים, סעיף 119.14 ו-ת/45]; ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק להיום (12%) – סך 3,118 ₪. בסה"כ עולה השיפוי ליפה בראש נזק זה לסך 6,015 ₪.

105. לאור המקובץ, סכום הפיצוי ליפה, בגין תיקונים שיוריים, עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה ושכ"ט המומחים מטעמם, עולה לסך 76,316 ₪, נכון להיום.

      

     הפיצוי המגיע לנייס

106. ירידת ערך: נייס קיבלו את החזקה בדירה שרכשו מן הנתבעת באוגוסט 2006. הם לא התגוררו בדירה אלא השכירו אותה. בדצמבר 2010 מכרו אותה לאהרוני, שנכנסו להתגורר בה באוגוסט 2011 [כתב התביעה, סעיפים 26, 41 ו-95]. לטענת נייס, הליקויים בדירה גרמו עגמת נפש רבה לשוכרים, וגררו הפחתה בדמי השכירות. לימים גם גררו הפחתה רבתי במחיר המכירה של הדירה לאהרוני [עדות גב' שיש, פרוטוקול עמ' 71 ו-75-74; וכן מכתב אהרוני לנייס ת/30]. טענת נייס לירידת ערך הדירה, בשיעור 20%, מגובה גם בשמאות לאופר [כלעיל בפסקה ‎5].

107. הנתבעת טוענת כי ההפסדים הנטענים הללו לא הוכחו. לא הובאה כל ראיה להפחתת דמי השכירות. בחוזה נייס-אהרוני [נספח 23 לכתב התביעה] לא הוזכרו ליקויים או ירידת ערך, למרות שלטענת נייס המחיר הופחת בכמעט חצי מיליון ₪ בגין הליקויים [כתב התביעה, סעיף 41]. נסיבות היווצרותו של המכתב ת/30 עלומות וחשודות [סיכומי הנתבעת, סעיף 24]. עדות אהרוני מגלה הפחתה קטנה בלבד במחיר הרכישה, בסך כ-70,000 ₪; וגם היא מיוחסת בחלקה למשא ומתן רגיל בין מוכר וקונה, ולא לליקויים [פרוטוקול, עמ' 63 ו-108]. ההערכה של ירידת הערך בשיעור 20% הסתמכה על הקביעה ההנדסית בדבר ליקויים קונסטרוקטיביים; ומשקרסה הקביעה ההנדסית – קרסה בעקבותיה אף הקביעה השמאית [סיכומי הנתבעת, סעיף 22]. 

108. עדות מר אהרוני עשתה עליי רושם אמין, ולא התרשמתי שהוא מנסה לחלץ מן התביעה רווחים כספיים. האמנתי לעדותו כי מבחינתו – תכלית התביעה לא הייתה אלא לגרום לנתבעת לתקן את הליקויים בדירה, ורק לחלופין לשלם עבור תיקונם [פרוטוקול, עמ' 60 ו-65-64].

109. לפי עדותו של מר אהרוני, הוא היה מודע לליקויים שהיו בדירה עובר לרכישתה מנייס; הן על יסוד מראה עיניו בביקור בדירה, הן מתוך עיון בחוות הדעת ההנדסיות שנייס הציגו לו. אולם, מר אהרוני לא זכר שהוצגה לו שמאות לאופר, שלפיה שווי הדירה פחת, עקב הליקויים, ב-20%. למיטב זכרונו, הוצגו לו רק שתי חוות הדעת ההנדסיות מאת חברת הדס; ובעיקר זו המורחבת, מאת המהנדס גוכמן, שגם צוינה כנספח ל-ת/30 [שם, עמ' 108. לסקירת חוות דעת אלו ראו לעיל בפסקה ‎4].

110. מטעם נייס העידה גב' שיש, אימה של גב' נייס. התרשמותי מאמינות עדותה הייתה פחות מובהקת מהתרשמותי מאמינותו של מר אהרוני. התברר, בשאלת ביצוע תיקונים בדירתה על ידי הנתבעת, שהיא הייתה יותר נאמנה לנרטיב מאשר לפרטים העובדתיים [כלעיל בפסקה ‎30]. לפיכך אתייחס לעדותה בזהירות. מכל מקום, גם היא לא זכרה אם הציגה לאהרוני את שמאות לאופר [פרוטוקול עמ' 79]. כמוכרת, לא היה כדאי לה להציג לאהרוני שמאות שלפיה עליה להפחית את מחיר הדירה ב-20%, שהם כחצי מיליון ₪.

111. אהרוני לא רכשו דירה לקויה בזול כהשקעה למטרת שיפוץ ומכירה ברווח. הם רכשו את הדירה כדי לגור בה עם ששת ילדיהם. איני מאמין שאהרוני היו רוכשים את הדירה, אפילו במחיר מופחת, לו סברו שיש בה ליקויים קונסטרוקטיביים מהותיים; שמשמעותם שקיעה מתמדת של יסודותיה, היעדר תוחלת בתיקון הסדקים הנִבְעִים בה חדשים לבקרים, צורך בביסוס מחדש של הבניין כולו ועגמת נפש כבירה להם עצמם כדיירים; בבחינת "יִהְיֶה לָכֶם הֶעָו‍ֹן הַזֶּה כְּפֶרֶץ נֹפֵל נִבְעֶה בְּחוֹמָה נִשְׂגָּבָה אֲשֶׁר פִּתְאֹם לְפֶתַע יָבוֹא שִׁבְרָהּ" [ישעיהו ל, יג]. בוודאי שאיני מאמין כי אהרוני היו רוכשים דירה כזו, מבלי לזכור את הפחתת המחיר הדרמטית שהייתה כרוכה בכך, ואת שמאות לאופר שהיוותה את התשתית לכך. מר אהרוני לא היה מדבר אז על הפחתת המחיר בכ-70,000 ₪, שנבעה גם מהליקויים וגם ממשא ומתן רגיל בין מוכר לקונה [פרוטוקול, עמ' 63 ו-108].

112. איני מאמין כי היבט דרמטי כזה של העסקה, של הפחתת כחצי מיליון ₪ ממחירה בגלל ליקויים קונסטרוקטיביים – לא היה מוזכר במילה וחצי מילה בחוזה העיקרי. אפילו המכתב ת/30, שעניינו הליקויים וירידת הערך, אשר נוסח לבקשת נייס על ידי עורכי דינם [עדות מר אהרוני, פרוטוקול עמ' 107], ונועד להגן על האינטרס של נייס – אינו מרמז על ירידת ערך והפחתת מחיר ברמה כה דרמטית של 20% וכחצי מיליון ₪. כל שניתן להסיק ממנו הוא קיומה של ירידת ערך והפחתה במחיר ברמה כלשהי. לפיכך הוא אינו מבסס, ואף מחליש, את תביעתם לפיצוי בגין ירידת ערך ברמה כזו או דומה לכך. אעיר כי טענת הנתבעת בדבר אמיתות המכתב ת/30 היא טענת תרמית שהנטל להוכיחה מוגבר, והוא לא הורם. מר אהרוני, שכאמור עדותו עשתה עליי רושם אמין, אישר את אמיתות תוכנו [פרוטוקול עמ' 107. אמנם, הוא לא היה בטוח כי הוחתם על מסמך זה בתאריך הנקוב בו].

113. ליקויים קונסטרוקטיביים הוזכרו בחוות הדעת ההנדסיות מאת חברת הדס באופן מאוד מינורי. הם לא הוצגו כבלתי ניתנים לתיקון או כמי שתיקונם כרוך בהוצאות כבירות. לא נקבעה שם בגינם, להבדיל מבגין ליקויי הרטיבות, ירידת ערך כלשהי.

114. לא אוכל לקבל גם את הערכת שווי הדירה של שמאי התובעים לאופר, שממנה נגזרת ירידת ערך בשיעור 20%. הערכה זו התבססה, מצד אחד, על ליקויים קונסטרוקטיביים שנשללו על ידי מומחי בית המשפט; ומצד שני – על הערכת מחיר שוק ללא ליקויים הגבוה בכחצי מיליון ₪ ממחיר המכירה של דירת נייס לאהרוני, שאינו מתיישב עם הניתוח הראייתי שלעיל. יחד עם זאת, אזכיר כי לצורך השמאות של ירידת הערך של המסדרון בדירת יפה – המומחה וינלס אימץ את הערכת השווי למ"ר של השמאי לאופר, בסך 11,464 ₪. לא נובע מכך שהמומחה וינלס היה מאמץ את הערך הגבוה יותר אילולא היה מדובר בהפרש כמעט זניח לגבי אותו פריט. אולם, אני משער כי לו סבר המומחה וינלס שהשווי למ"ר בחוות דעת השמאי לאופר מופרך לחלוטין – לא היה מסתמך עליו ללא הסתייגות.

115. לא אוכל לקבל גם את הערכתו השמאית של מהנדס ושמאי הנתבעת רון, שלפיה שווי דירת נייס, ללא ליקויים, היה אף מעט נמוך יותר ממחיר המכירה שלה לאהרוני בפועל [כלעיל בפסקה ‎17]. לא הגיוני שאהרוני רכשו מנייס דירה עם ליקויים ניכרים לעין, שאף גובו בחוות דעת הנדסיות שהוצגו לאהרוני (מאת חברת הדס), במחיר גבוה ממחיר השוק של אותה דירה ללא ליקויים. לפיכך מתבקשת המסקנה כי שווי השוק האמיתי של הדירה, ללא ליקויים, היה גבוה מהערכתו של המהנדס והשמאי רון.

116. לפי חוות הדעת "המורחבת" שהזכיר מר אהרוני, קרי: חוות הדעת השנייה של חברת הדס, מאת המהנדס גוכמן – ירידת הערך התייחסה לבעיות רטיבות ניתנות לתיקון בלבד, והוערכה בשיעור של 5% בלבד. השווי של דירת נייס ללא ליקויים, על פי הממוצע בין הערכות השמאים לאופר ורון [כלעיל בפסקאות ‎5 ו-‎17, בהתאמה], הוא סך 2,111,400 ₪. לפי נתון ממוצע זה, והערכת המהנדס גוכמן שהוצגה לאהרוני – משמעותה הכספית של ירידת הערך, בשיעור 5%, הייתה סך 105,570 ₪. בשים לב להערתי לעיל [בפסקה ‎114], בדבר נכונותו של המומחה וינלס לאמץ את השווי למ"ר שהעריך השמאי לאופר לעניין המסדרון של יפה – אני סבור כי חישוב המתבסס על ממוצע השווי למ"ר בין שמאות לאופר לשמאות רון הוא שמרני, כנדרש מבחינת נטל הראיה; וסביר, מנקודת המבט של שני הצדדים. עלות התיקונים הצפויה, לפי אותה חוות דעת, הייתה 93,840 ₪ [כלעיל בפסקה ‎4; כולל התוספת הממוצעת בגין קבלנים מזדמנים, לא כולל מע"מ]. נתונים אלה, בצירוף הורדה מקובלת נוספת של המחיר במשא-ומתן שעליו העיד מר אהרוני, מתאימים להפחתת מחיר הדירה משוויה השמאי ללא ליקויים (2,111,400 ₪) למחיר מכירתה (1,880,000 ₪). נתונים אלה גם מתיישבים עם ההסכמה מושא ת/30, שלפיה נייס זכאים לתבוע את ירידת הערך והנזקים שאינם ממוניים, ואהרוני זכאים רק לתבוע את ביצוע התיקונים בעין או את עלותו; משום שלפיהם נייס אכן ספגו את מלוא ירידת הערך, בעוד אהרוני נותרו עם דירה הזקוקה לתיקונים.

117. לאור המקובץ, ובשים לב למאזן ההסתברות האזרחי, מסקנתי היא שנייס העמידו את דירתם למכירה, בפועל, לפי העולה מחוות הדעת של המהנדס גוכמן; ולא לפי שמאות לאופר, שנועדה לצורך התביעה נגד הנתבעת. בהתאם לה, הדירה לא נמכרה בהפחתת מחיר של כחצי מיליון ₪, אלא של כ-230,000 ₪, הכוללים ירידת ערך בסך כ-110,000 ₪, גילום של עלות התיקונים בסך כ-90,000 ₪, ו"הנחה" במשא ומתן בסך כ-30,000 ₪ (מכיוון שמדובר בהערכות, לא מצאתי טעם שלא לנקוב במספרים מקורבים ועגולים). מתוך הפחתה זו, סך 200,000 ₪ מהווים את נזקם של נייס במכירת הדירה, עקב הליקויים. נזק זה התגבש ביום כריתתו של חוזה המכר (30.12.10). לפיכך יש להוסיף עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז עד היום (15%).

118. במענה לטענת הנתבעת, שלפיה ירידת הערך הנטענת של דירת נייס הסתמכה על הנחות הנדסיות ושמאיות שנדחו [כלעיל בפסקה ‎107] – אומר שענייננו כאן אינו בהערכה שמאית של ירידת ערך עתידית, אלא בבחינה משפטית של ירידת ערך עובדתית. מסקנתי לעיל הייתה כי דירת נייס נמכרה לאהרוני, בפועל, בפחות משווי השוק שלה ללא ליקויים. כלומר, השאלה כאן אינה אם הייתה ירידת ערך בסך כ-200,000 ₪ (בערכים היסטוריים) – אלא אם נייס זכאים לפיצוי בגינה; למרות שהתברר בדיעבד כי הליקויים ניתנים לתיקון, ללא ירידת ערך, בעלות פחותה מכפי שהניחו הצדדים לעסקה לאור חוות דעת המהנדס גוכמן. תשובתי לשאלה זו היא כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הליקויים בדירת נייס, שהנתבעת אחראית לקיומם, לבין המחיר שבו נמכרה בפועל לאהרוני, שהיה סביר נוכח אותם ליקויים, כמשמעותם הנחזית אז. אחריות לנזק מקיפה גם נזק נוסף שהשתלשל מן הנזק המקורי בגדרי הצפיות; ואפילו אם השתלשלותו זו הייתה כרוכה גם בהתרשלות של אדם אחר [ע"פ 140/10 חלילה נ' מדינת ישראל (10.3.2011), פסקה 74]. הנתבעת, שלא השכילה לתקן את הליקויים בדירת נייס במשך כ-5 שנים, יכלה לצפות כי נייס יבקשו למכור את דירתם, וייאלצו להסתפק במחיר מופחת, ואפילו מופחת משמעותית, עקב ליקויים אלה. הנתבעת יכלה גם לצפות כי נייס יסתמכו, במקרה כזה, על חוות דעת מומחים; ויכלה גם לצפות את האפשרות כי הערכה זו תלקה בהפרזה. לפיכך הנתבעת אחראית לנזק שנגרם לנייס כאמור, למרות שהנזק נגרם גם בהשראת מומחים שדעתם לא התקבלה, בהליך משפטי מאוחר, על ידי בית המשפט.

119. בסה"כ עולה הפיצוי לנייס בגין ירידת הערך, עקב הליקויים בדירתם שלא תוקנו על ידי הנתבעת גם בחלוף 5 שנים מקבלת החזקה בדירתם, עד מכירתה – לסך 230,000 ₪, נכון להיום.

120. הפחתה בדמי שכירות ועגמת נפש: נייס לא הוכיחו את ההפחתה הנטענת בדמי השכירות, בתקופה שבה הדירה הייתה מושכרת, וכל נתון רלבנטי לכך. עוגמת הנפש באותן שנים לא נגרמה לנייס אלא לשוכרים, שלא הצטרפו לתביעה. לא הייתה כל מניעה להוכיח הפחתה בדמי השכירות, או עוגמת נפש של השוכרים, באמצעות הגשת מסמכים בקשר עם השכירות והבאת השוכרים לעדות. לפיכך אין לפסוק לנייס פיצוי בגין נזקים שנגרמו להם, עקב הליקויים בדירה, בתקופה מאז קבלת החזקה בדירה (אוגוסט 2006) עד ממכירת הדירה לאהרוני (דצמבר 2010 – אוגוסט 2011).

121. הוצאות בגין חוות הדעת: נייס נשאו בעלותן של 3 חוות דעת: מאת המהנדס ארז, מאת המהנדס גוכמן, ומאת השמאי לאופר. חוות הדעת הראשונה הוזמנה סמוך לאחר קבלת החזקה, כאשר נייס נוכחו בליקויים. חוות הדעת השנייה הוזמנה לאחר סבב התיקונים הראשון שערכה הנתבעת בדירתם, כדי לבחון את תוצאות התיקונים. חוות הדעת השנייה כללה גם הערכה של ירידת הערך, ועל פיה נמכרה הדירה לאהרוני, כאמור לעיל. ההזמנה של שמאות לאופר לא הייתה נחוצה, אפוא; ונראה שהיא הוזמנה ממניע אופורטוניסטי, על רקע התביעה של כלל התובעים, לאחר שהוברר כי השמאי לאופר "נותן יותר". מכל מקום, דחיתי את שמאות לאופר, וקבעתי כי ירידת הערך בפועל לא תאמה אותה. לפיכך אני רואה לנכון לפסוק לנייס שיפוי בגין שתי חוות הדעת הראשונות מאת חברת הדס, אך לא בגין שמאות לאופר.

122. נייס שילמו בגין שתי חוות הדעת של חברת הדס סך 1,728 ₪ ביום 1.2.10 [ת/28]. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז עד היום (19%) – עולה השיפוי המגיע לנייס בגין חוות הדעת לסך 2,056 ₪, נכון להיום.

123. לאור המקובץ, סכום הפיצוי לנייס בגין ירידת ערך, והשיפוי בגין שכ"ט המומחים מטעמם, עולה לסך 232,056 ₪, נכון להיום.

      

     הפיצוי המגיע לאהרוני

124. הזנת חשמל: אין מחלוקת כי משאבת דודי השמש של שתי דירות נוספות בבניין ושל דירת נייס/אהרוני משותפת, והיא מוזנת בחשמל מדירת נייס/אהרוני, בנתון להתחייבות בעליהן של אותן דירות נוספות לשפות את בעלי דירת נייס/אהרוני בגין העלות היחסית [נ/18]. נייס טענו כי לא היה ידוע להם על כך עד שהדבר התגלה באקראי בתקופת מכירת הדירה לאהרוני; וכי נייס – רוכשי הדירה מן הנתבעת – מעולם לא הסכימו לכך [עדות גב' שיש, פרוטוקול עמ' 83]. הנתבעת טענה כי כך הוסכם בין בעלי הדירות המעורבות, לרבות נייס; אך לא יכלה להציג אסמכתא להסכמת נייס [עדות גב' חדד, שם עמ' 137 ו-144]. המומחה וינלס קבע כי יש להזין כל דירה בנפרד [חוות דעתו, עמ' 13, סעיף 8], וכי עלות התיקון של המצב הקיים היא 4,500 ₪ [שם, עמ' 21, סעיף 8]. הנתבעת טוענת כי מדובר בשאלה משפטית, וכי אין לחייבה בשינוי המצב שהוסכם בין הצדדים. 

125. עמדה זו של הנתבעת אינה נכונה ואינה סבירה בעיניי. לצורך הדיון אניח, לזכות הנתבעת, כי גרסתה העובדתית היא הנכונה, וכי נייס הסכימו לסידור האמור. הלוא אין מדובר על הסכמה חוזית שאינה נוגעת אלא לצדדים לה. הבעלות והחזקה במקרקעין הנדונים עשויות לעבור לאדם אחר, שההסכמה המקורית אינה מחייבת אותו. לא סביר, במקרה כזה, להותיר את בעלי הזכויות בדירות האחרות לחסדם של בעלי הזכויות בדירת נייס/אהרוני, לעניין השימוש בדודי השמש; ואת בעלי הזכויות בדירת נייס/אהרוני לחסדם של בעלי הזכויות בדירות האחרות, לעניין ההשתתפות בעלות החשמל. לפי מהותו ולפי אומד דעת הצדדים לו, סידור זה אמור היה להתגבש לזיקת הנאה בין הדירות. המדובר, אפוא, בזכות במקרקעין, שההתחייבות לה טעונה כתב, ומעמדה הקנייני טעון רישום [חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, סעיפים 5 ו-98-92 (זיקת הנאה); סעיף 8 (נטל הכתב) וסעיף 7 (נטל הרישום)]. הנתבעת לא הציגה מסמך בכתב אודות הסכמת נייס כאמור, ואין צריך לומר שהזכות הנטענת לא נרשמה. לפיכך אין תוקף לסידור האמור, אפילו נניח שנייס הסכימו לו בעל פה (דבר שנייס הכחישו, כאמור).

126. זאת ועוד. הנטל להוכיח את הסכמת נייס היה מוטל על הנתבעת. זכויות במקרקעין, לרבות זיקות הנאה בין דירות בבית המשותף, הן מן העניינים שעליהן נאמר כי "תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים ... שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב ... צריך להוכיח במסמך בכתב" [חוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, סעיף 80]. לפיכך הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה בעניין הסכמת נייס הנטענת, מבלי צורך להכריע במהימנות הגרסאות העובדתיות המנוגדות שהוזכרו לעיל.

127. למעלה מן הצורך אומר כי מקובלת עליי קביעתו של המומחה וינלס כי "יש להזין כל דירה בנפרד" [חוות דעתו, עמ' 13, סעיף 8]. הסידור הקיים הנו מופרך ובלתי סביר על פניו. מקביעת המומחה אני למד כי תיקונו בר-ביצוע, בעלות נסבלת של 4,500 ₪. בנסיבות אלה, לא הייתה כל הצדקה לסידור האמור מלכתחילה. בהיעדר תוקף להסכמה החוזית הנטענת, שכאמור לא הוכחה ממילא – הנתבעת חבה בתיקון ליקוי זה, או במחירו בסך 4,500 ₪, בערכים הבסיסיים שקבע המומחה וינלס.

128. כמפורט בסיכומי התובעים [סעיף 53.1], אהרוני דורשים פיצוי בגין צינור קיר מזרחי סלון בסך 3,500 ₪. הנתבעת טוענת [בסיכומיה, סעיף 38] כי ביצעה תיקון זה בדרך חלופית, וכי לפי דו"ח המפקח פרחי רק באחד מ-3 המוקדים הופיע כתם רטיבות. לפיכך היא מודה רק בסך 1,167 ₪, שהם שליש מן החבות שקבע המומחה וינלס בפריט זה. עיון בחוות דעת המומחה וינלס [עמ' 21, סעיף 5] ובדו"ח המפקח פרחי [עמוד רביעי, סעיף 5] מגלה כי אכן מדובר ב-3 מוקדים שונים שלגביהם בוצעו 3 תיקונים שונים. לפיכך הדין עם הנתבעת, כי משרק במוקד אחד הופיע כתם רטיבות, ומשהמפקח אישר (ב-"V") את ביצוע התיקון לגבי שני מוקדים, ורק לגבי המוקד השלישי קבע ביצוע חלקי ("XV") – יש מקום לפיצוי בסך שליש הסכום הכולל שקבע המומחה וינלס. לפיכך יועמד הפיצוי המגיע לאהרוני, בפריט זה, על סך 1,167 ₪, בערכים הבסיסיים שקבע המומחה וינלס.

129. אהרוני דורשים גם 1,200 ₪ בגין רטיבות תקרת מרפסת שירות [סיכומי התובעים, סעיף 53.2]. הנתבעת מודה בחבות זו [בסיכומיה, סעיף 38]. אני מאשר, אפוא, פיצוי כאמור בפריט זה.

130. בגין סדקים בחלל הדירה דורשים אהרוני סך 4,500 ₪ [סיכומי התובעים, סעיף 53.3]. הנתבעת טוענת [בסיכומיה, סעיף 38] כי המומחה וינלס קבע סכום זה במשותף עבור 2 מוקדים, שרק באחד מהם הופיעה התנפחות באזור הסדק שטופל. לפיכך הנתבעת מציעה פיצוי בשיעור מחצית הסכום שבו נקב המומחה ושאותו דרשו אהרוני. עיון בחוות דעת המומחה וינלס ובדו"ח המפקח פרחי מגלה כי אכן מדובר בשני מוקדים ובביצוע חלקי של התיקון הכולל. מכיוון שכל סדק הוא ליקוי עצמאי ותיקונו הוא מקומי, אני מקבל את טענת הנתבעת ומעמיד את הפיצוי לאהרוני על הסך הבסיסי של 2,250 ₪.

131. גם אהרוני דורשים פיצוי מלא עבור צביעת הדירה מחדש, בתום התיקונים [סיכומי התובעים, סעיף 53.4]. הנתבעת מתייחסת לפריט זה כפריט שבוצע ואושר על ידי המפקח פרחי [בסיכומיה, סעיף 38]. כפי שקבעתי לעיל, יש להעמיד גם את הפיצוי לאהרוני על סך 2,333 ₪, שהוא שליש מעלות הצביעה הכוללת.

132. בסה"כ עולה הפיצוי לאהרוני בגין הליקויים השיוריים, לפי המחירים הבסיסיים שקבע המומחה וינלס, לסך 11,450 ₪. על סכום זה יש להוסיף 81% בגין עבודות קטנות, עלויות בלתי צפויות ופיקוח, הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה מיום 10.4.13 עד היום ומע"מ. לפיכך עולה הפיצוי הכולל בגין הליקויים השיוריים לסך 20,725 ₪. 

133. עגמת נפש: אהרוני דורשים פיצוי בסך 30,000 ₪, נכון למועד התביעה, בגין עגמת הנפש עקב הליקויים והתיקונים. סכום זה קטן מדרישת התובעים הרלבנטיים האחרים, בשים לב לכך שתקופת החזקתם של אהרוני בדירה הייתה קצרה יותר – מאז קבלת החזקה בדירה באוגוסט 2011 עד היום. מכל מקום, גם אהרוני סבלו מן הליקויים במשך שנים לא מעטות, לרבות אי-הנוחות שהייתה כרוכה בביצוע התיקונים המקיפים של שנת 2015. לפיכך אני מאשר את הפיצוי האמור בראש נזק זה. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.2.12) עד היום (10%) עולה הפיצוי לסך 33,000 ₪.

134. אבדן ימי עבודה: אהרוני לא דרשו פיצוי בראש נזק זה [סיכומי התובעים, סעיף 119, ההתייחסות לאהרוני בהשוואה לאחרים].

135. חלקם של אהרוני בשכ"ט המומחים מטעם התובעים: אהרוני שילמו למהנדס בס סך 2,900 ₪, ביום 25.1.12 [ת/26]. בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאז עד היום (10%) עולה השיפוי המגיע לאהרוני לסך 3,190 ₪.

136. כלל הנזק שנגרם לאהרוני, אפוא, בגין הליקויים השיוריים, עגמת הנפש וחלקם בשכ"ט המומחים מטעם התובעים, עולה לסך 56,915 ₪, נכון להיום.

137. אולם, לאהרוני לא נגרם רק נזק עקב הליקויים. נגרם להם גם חיסכון, שהתבטא ברכישת הדירה במחיר מופחת, עקב אותם ליקויים. כפי שקבעתי לעיל [בפסקה ‎117], אהרוני חסכו בעסקה של רכישת הדירה מנייס, הודות לליקויים אלה, סך כ-200,000 ₪, נכון לתאריך החוזה; ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, כלעיל לגבי הנזק, סך כ-230,000 ₪, נכון להיום [שם]. סכום זה גבוה כפי-4 מכלל נזקיהם של אהרוני עקב הליקויים, כאמור לעיל.

138. לפיכך, הנתבעת, החבה בפיצוי לנייס בגין ההפחתה במחיר המכירה של דירתם לאהרוני עקב הליקויים בדירה – אינה חבה גם בפיצוי לאהרוני בגין נזקיהם עקב אותם ליקויים, הנבלעים בחיסכון של אהרוני, שאינו אלא הצד השני של נזקם של נייס.

139. בכל זאת, עדיין יש ליקויים בדירת אהרוני, שהנתבעת אחראית לקיומם. כאן המקום להיזכר בטענת הנתבעת כי אהרוני לא דרש פיצוי כספי בגין הליקויים, והסכים לכך שהם יתוקנו בעין על ידי הנתבעת, בהתאם לבקשתה כי יותר לה לעשות כן על ידי קבלן השיפוצים מטעמה, שהנתבעת כבר שילמה לו מראש בגין שירות זה [סיכומי הנתבעת, סעיפים 30, 34 ו-57]. עיון בעדותו של מר אהרוני מגלה שאכן הסכים לכך, כדרישה ראשונית; ורק לחלופין ביקש פיצוי בגין עלותם של תיקונים אלה [פרוטוקול, עמ' 60 ו-65-64]. הנתבעת, מצדה, לא רק הסכימה ואף ביקשה לתקן בעין את הליקויים השיוריים בדירת אהרוני [סיכומיה, שם]. היא חבה בכך, מכוח ההסדר הדיוני והחלטות בית המשפט; והיא לא השלימה את קיום חיובה זה במסגרת התיקונים של שנת 2015. לפיכך על הנתבעת להשלים את מה שהיה עליה לעשות אז; ולתקן בעין את הליקויים השיוריים, לפי המתווה שקבע המומחה וינלס, תחת פיקוח הנדסי חיצוני של המומחה וינלס או של המפקח פרחי.

140. לאור המקובץ, הנתבעת אינה חבה בפיצוי כספי לאהרוני. אולם, הנתבעת חבה בתיקון הליקויים השיוריים המפורטים לעיל עד חדילתם, לפי המתווה שקבע המומחה וינלס ובפיקוחו או בפיקוח המהנדס פרחי, כמובן בתיאום עם אהרוני, ותוך מזעור אי-הנוחות של אהרוני אגב ביצוע התיקונים. ככל שיידרש תשלום נוסף בגין האמור – הנתבעת תישא בו.

      

     שיפוי התובעים בגין הוצאות שנשאו בהן במאוחד על ידי באת כוחם

141. התובעים דרשו, ביחד, שיפוי בגין אגרת המשפט, ובגין מחצית שכ"ט המומחה והמפקח, שבהן נשאו. לגבי אגרת המשפט קבעתי כי התובעים זכאים לשיפוי רק בגין מחציתה הראשונה [כלעיל בפסקה ‎71]. לגבי המחצית הראשונה של האגרה, ולגבי שכ"ט המומחה והמפקח – לא נסתרו החשבון והאסמכתאות שהוזכרו בסיכומי התובעים [בסעיפים 124-120]. לפיכך הנתבעת תשפה את התובעים, באמצאות באת-כוחם, בסכומים שיפורטו להלן.

142. בגין המחצית הראשונה של אגרת המשפט – סך 40,176 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה (28.12.11) עד היום (10%); ובסה"כ 44,194 ₪.

143. בגין מחצית העלות של חוות דעת המומחה וינלס – סך 4,388 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קביעתה (4.12.12) עד היום (7%); ובסה"כ 4,695 ₪.

144. בגין מחצית העלות של עדות המומחה וינלס בבית המשפט – סך 2,925 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה (10.1.16) עד היום (3%); ובסה"כ 3,013 ₪.

145. בגין מחצית העלות של עדות המפקח פרחי בבית המשפט – סך 2,984 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומה (6.3.16) עד היום (3%); ובסה"כ 3,074 ₪.

146. הסכום הכולל של שיפוי התובעים בגין המחצית הראשונה של אגרת המשפט, ובגין חלקם בעלות חוות הדעת והעדות של המומחה וינלס ובעלות העדות של המפקח פרחי, עולה, אפוא, לסך 54,976 ₪, נכון להיום.

      

     סיכום

147. בדירות שהתובעים רכשו מן הנתבעת, ושאת החזקה בהן קיבלו במהלך קיץ 2006, היו ליקויי בנייה חריגים, בעיקר בדמותם של סדקים וכתמי רטיבות עקשנים בקירות. ניסיונותיה החוזרים של הנתבעת לתקנם, על פני מספר שנים, לא צלחו. לפיכך התובעים נלאו מניסיונות אלה, סירבו לאפשר לנתבעת להמשיך בניסיונות, והגישו נגדה תביעה לפיצוי.

148. התובעים, בהסתמך על מומחים מטעמם, טענו כי מדובר בליקויים קונסטרוקטיביים בבניין. לפיכך תבעו סכומי עתק – בעיקר בגין תיקון הקונסטרוקציה ובגין ירידת ערך דרמטית. אולם, המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס והשמאי גיל וינלס, אשר מונה לפי הסדר דיוני בין הצדדים, קבע כי אין מדובר בליקויים קונסטרוקטיביים, וכי לא נגרמה לדירות התובעים ירידת ערך בגין הליקויים הנדונים. המומחה וינלס גם העריך את עלות התיקון של הליקויים. בהפנייתו, מונה המהנדס עוזי פרחי כמפקח על עבודות התיקון שיבוצעו.

149. בהתאם להסדר הדיוני ולהחלטותיי במסגרת ההליך, הנתבעת בצעה סבב יסודי של תיקונים בדירות התובעים, בשנת 2015, על פי חוות דעתו של המומחה וינלס ובפיקוח המהנדס פרחי. בעקבות התיקונים בחן המפקח פרחי את מצבן העדכני של הדירות, וקבע אילו מן התיקונים בוצעו במידה מספקת, אילו בוצעו באופן חלקי ואילו לא בוצעו כלל.

150. בהחלטתי מיום 22.10.15 קבעתי כי המועד הקובע לבחינת מצב הדירות והסעדים הנדרשים יהיה מועד בחינתן על ידי המפקח פרחי בתום התיקונים, ביום 15.12.15.

151. במהלך ישיבות ההוכחות שמעתי את המומחה וינלס, את המפקח פרחי, ואת עדי הצדדים. עובר לכתיבת פסק דין זה קראתי את כתבי הטענות ונספחיהם הרבים, את חוות הדעת והעדויות, ואת סיכומי הצדדים; והגעתי למסקנות המפורטות לעיל.

152. בקליפת אגוז אומר כי אימצתי את מסקנת המומחה וינלס כי לא נגרמו לדירות ליקויים קונסטרוקטיביים וירידת ערך. אולם, קיבלתי את דרישת התובעים לפיצוי בגין הליקויים השיוריים, שלא תוקנו עד גמירא במסגרת סבב התיקונים שהנתבעת ביצעה בדירות בשנת 2015, ובגין עגמת הנפש והפסדים נלווים שנגרמו להם עקב הליקויים והתיקונים. כמו כן, קיבלתי את תביעת נייס, שמכרו את דירתם לאהרוני במחיר מופחת לפני סבב התיקונים האמור, לפיצוי בגין ירידת הערך של דירתם. מצד שני, דחיתי את תביעת אהרוני לפיצוי בגין הליקויים, משום שמצאתי כי סכום נזקיהם של אהרוני נמוך משמעותית מן החיסכון שממנו נהנו ברכישת דירת נייס במחיר מופחת עקב אותם ליקויים. יחד עם זאת, חייבתי את הנתבעת להשלים את התיקון בעין של הליקויים השיוריים בדירת אהרוני.

153. לעניין הוצאות המשפט, קבעתי כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, והדו"ח המסכם של המפקח מטעם בית המשפט, מהווים "קו פרשת מים". עד אז, הוצאות המשפט של התובעים היו סבירות בעיניי, ולפיכך ראויות לשיפוי מידי הנתבעת. אולם, בגין השלב בהליך שאחרי "קו פרשת מים" זה – שאותו ניהלו התובעים תוך התעלמות מקביעות המומחים מטעם בית המשפט, ומן ההלכה הפסוקה בדבר מעמדם – ראוי היה שדווקא התובעים ישפו את הנתבעת בגין שכ"ט עורכי דינה. בדרך של קיזוז קבעתי, אפוא, כי הנתבעת תשפה את התובעים בגין הוצאותיהם על מומחים, ובגין המחצית הראשונה של האגרה. אולם, הנתבעת לא תשפה את התובעים בגין המחצית השנייה של האגרה; ולגבי שכ"ט עו"ד – כל צד יישא בהוצאותיו.

154. לאור המקובץ, הנתבעת תפצה ותשפה את התובעים בסכומים כלהלן:

     • לבק – סך 238,193 ₪;

     • לאוסטר – סך 103,761 ₪;

     •  ליפה – סך 76,316 ₪;

     • לנייס – סך 232,056 ₪;

     • לאהרוני – לא נפסק סכום כספי, אך הנתבעת חויבה להשלים את תיקון הליקויים השיוריים שפורטו לעיל [בפסקאות ‎124-‎132];

     • לכלל התובעים, בגין הוצאות משפט משותפות – סך 54,976 ₪.

155. בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעים סך 705,302 ₪, תוך 30 יום מהיום; אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מהיום.

      

     ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ח, 08 יוני 2018, בהיעדר הצדדים.