לאחר שהשניים מבין החבורה סורבו להיכנס אל מתחם הבילוי, השלושה אשר הורשו להיכנס והיו כבר בתוך המועדון, יצאו החוצה והצטרפו לחבריהם.
שימוש ברשימה בבדיקת חברי הקבוצה
6.עינינו הרואות כי התובעים טוענים כי רק לאחר שהראשון בקבוצה (מילאד) עבר את השומר ונכנס לקופות, ורק כאשר השני בקבוצה (התובע 1) ניגש לשומר, השומר נטל לידיו רשימה. ראינו לעיל גם כן כי בגרסה העובדתית של הנתבעים כפי שפורטה בכתב ההגנה אין זכר לרשימה.
7.זאת ועוד: הסעיפים בכתב התביעה המתוקן (והמקורי) שבהם מופיעות הטענות העובדתיות בענין הרשימה הם סעיפים מס' 7 ו-8. הנתבעים הכחישו סעיפים אלה בכתב הגנתם, בטענה ש"לא היה ולא נברא", "כל המתואר בסעיף זה מעולם לא התרחש" ו"הנתבעים שבים על האמור לעיל", כאשר "לעיל" אין כל התייחסות לרשימה.
8.לא זו אלא אף זו. בעדותו הראשית בבית המשפט, בפרושו את גרסתו העובדתית, לא ציין השומר חוסאם דבר בענין רשימה (פרוטוקול ע' 25-26). חוסאם אף תיאר באופן מפורט בעדותו הראשית בדיקת כניסה – "הסתכלתי על התעודה מעל גיל 18 לא שתוי לא כלום בבקשה כנס, השני הגיע אחריו..." (ע' 25 ש' 21-22).
9.דא עקא, בחקירתו הנגדית אישר חוסאם שימוש ברשימה. הוגש כראיה סרטון ממצלמת אבטחה הצופה לעמדת הכניסה בערב האירוע, אשר אינו כולל את האירוע מושא התביעה עצמו. אציין, כי בסרטון רואים כי שומר אחר משתמש בשלב מסוים ברשימה (ת/1 1:42:55, 1:44:17). למרות שהנתבעים טענו מפורשות בכתב ההגנה כי יש רק שני תנאים לכניסה למקום – גיל והעדר שכרות – ולמרות שבחקירתו הראשית תיאר השומר חוסאם לגבי הראשון להיכנס "הסתכלתי על התעודה מעל גיל 18 לא שתוי לא כלום בבקשה להיכנס" – הוא טען בחקירתו הנגדית, לראשונה, ולאחר שבאת כוח התובעים ציינה את מצלמות האבטחה וחקרה אותו ארוכות בענין הגישה לתוכן המצלמות (ע' 28 ש' 5 – ע' 29 ש' 6; ע' 30 ש' 35 – ע' 31 ש' 4), כי ישנה רשימה. השומר חוסאם טען, במסגרת טענתו החדשה בחקירה נגדית, כי מדובר ב"רשימה שחורה" של לקוחות אשר בעבר לא שילמו עבור הזמנותיהם; וכי דווקא כל לקוח ולקוח נבדק אל מול הרשימה טרם הכנסתו למועדון:
"ש. מה נהלי כניסה?
ת. מעל גיל 18, לא שיכור, לא ברשימה שחורה, בדיקה גופנית בבקשה תהנה" (ע' 31 ש' 33-34).
כאשר באת כוח התובעים שאלה את השומר חוסאם "לא עיינת באף רשימת מוזמנים שרצית לסנן את פאיז [התובע 1]?", ולמרות שהנתבעים הכחישו את טענות התובעים בענין רשימה, מסר חוסאם "לא סננתי אף אחד, יש רשימה שחורה של אנשים שעשו בלגן או לא שילמו כסף ומכניסים את השמות" (ע' 32 ש' 21-22).
10.לא זו בלבד שהנתבעים הכחישו בכתב ההגנה את טענות התובעים בכתב התביעה בענין רשימות. לא זו בלבד, שלמרות שהטענה בדבר שימוש ברשימה היא טענה מרכזית בגרסת התובעים השומר חוסאם לא אמר מאום בענין רשימה בעדותו הראשית, אך אישר בחקירה נגדית שבדק את התובע 1 באמצעות רשימה. כזכור, הראשון לעבור את השומר חוסאם היה חברם של התובעים מילאד. באת כוח התובעים שאל את חוסאם "אז מילאד ידעת שהוא לא ברשימה?", והוא ענה "לא. הוא נתן תעודה ונכנס" (ע' 33 ש' 14-17). בתשובה זו מתאר השומר חוסאם שוב את כניסתו של מילאד ללא ציון בדיקה ברשימה, על אף שהוא נשאל ספציפית בענין כניסתו של מילאד בזיקה לרשימה. רק לאחר שבאת כוח התובעים שאלה שוב "אז לא היית צריך לבדוק ברשימה", השיב חוסאם "בוודאי שבדקנו" (ע' 33 ש' 16-17).
11.ראו גם דברים אלה מחקירתו הנגדית של השומר חוסאם, בנוגע לשיר ובזיקה לטענה החדשה בענין "רשימה שחורה":
"ש. גם במקרה של שיר ויניר עשית את זה [בדקת ברשימה]?
ת. אני לא יודע מה זה שיר ויניר?
ש. זאת החיילת כאן.
ת. הבחורה הזאת חזרה אחרי זה עם בחור ונכנסה לבלות ואגב תן לי להוסיף גם שהיה כל המקרה אחד שיכור והשני בלי רשיון הבחור והבחורה עמדו בצד וגם אם רצו להיכנס הייתי מכניס אותם, לא שיכור מעל גיל 18 יש תעודה יכולים להיכנס, הם חזרו והכנסתי אותם. אם לא הייתי רוצה להכניס אותם לא הייתי מכניס אותם גם בפעם השניה. הם יוכלו להיכנס מלכתחילה" (ע' 33 ש' 22-29).
ראו: אף מילה על רשימה בקשר לשיר. ושוב משמיע כאן חוסאם את הגרסה המקורית לגבי בדיקת גיל והעדר שכרות בלבד, ואף מילה על רשימה. וראו ההתחמקות של חוסאם בסמוך לאחר מכן:
"ש. שיר עמדה כאן ולא נחקרה על ידי באת כוחכם בעניין הרשימה המומצאת לגבי הלא משלמים, שיר לא טענה בשום מקום שהסתכלת על תעודת הזהות שלה למול רשימה כזאת או אחרת, למה לראשונה העלית את הטענה היום[,] בתור אחד שמסר פרטים בכתב ההגנה[,] בנושא הרשימה של אנשים שלא משלמים?
ת. לא מבין אותך, מה זה השאלה הזאת אני לא מבין אותך. זה עניין כל כך ברור ואת מנסה להכניס למקומות לא מובנים" (ע' 30-35).
12.הנתבע 3, עדי אבא, הוא העד היחיד שהעיד מבין בעלי הנתבעת 1. אף עד זה, לאחר שפורטה בכתב ההגנה בדיקת כניסה שאינה כוללת רשימה; לאחר שהוכחשה בו טענת התובעים בענין רשימה כתירוץ לסינון על בסיס גזע; ומבלי שהוצע בו כל הסבר בענין רשימה של לקוחות שעשו צרות בעבר -- העיד על רשימה כזו לראשונה בחקירה נגדית בבית המשפט, ולאחר ששמע את עדותו של השומר חוסאם.
13.די באמור עד כה – טענה בכתב התביעה בענין סירוב כניסתו של התובע 1 תוך שימוש ברשימה, הכחשת הטענה בידי הנתבעים, העדר זכר של רשימה בתיאור מפורט של בדיקת כניסה בכתב ההגנה ובחקירתו הראשית של השומר חוסאם, ואישורו בחקירה נגדית של הטענה בדבר שימוש ברשימה – כדי להעדיף את גרסת התובעים בענין התנהגות (מעשים וסדר התרחשותם), בה לא נמצאה כל סתירה של ממש (ועל כך בהמשך), על-פני גרסת הנתבעים בענין זה.
שימוש ברשימה בידי מאבטח אחר
14.עצם הגעת התובעים וחבריהם לשומר ב"בית המרזח" בלילה הנטען, אינו במחלוקת. הסרטון ת/1 כולל כ-20 דקות של התנהלות בדלת הכניסה בבית המרזח בלילה מושא טענות התובעים, אך כפי שכבר נזכר לעיל, אינו כולל את הגעת התובעים וחבריהם. עיון בסרטון מעלה כי השומר חוסאם לא השתמש ברשימה כלל עם לקוחות אחרים בדקות הכלולות בסרטון. אולם יש לעמוד על דיוקם של דברים. השומר חוסאם טען, כאשר עומת עם החלק של הסרטון שבו הוא עומד בשער, כי האנשים הנראים חולפים על פניו ללא שימוש ברשימה הם לקוחות אשר היו כבר בתוך המועדון באותו ערב, יצאו ממנו, וחזרו אליו. לגבי חלק הנכנסים לפחות, עולה מהסרטון עצמו כי הטענה נכונה (ב-1:52:48 נכנסים שלושה אנשים העושים תנועה של הצגת החותמת על אמתם (להלן: להראות חותמת); ב-155:20 חוזרות 2 נשים שיצאו קודם לכן; ב-1:56:18 מראות שתיים משלוש נשים הנכנסות, חותמת על ידיהן; ב- 1:56:34 חוזר איש שיצא קודם לכן ב-1:53:49; ב-1:58:18 חוזרים שניים שיצאו קודם לכן ב-1:57:32; ב-1:59:03 שניים מראים חותמות; ב-1:59:51 שניים מתוך שלושה אנשים הנכנסים יחד מראים חותמת; ב-1:59:58 מראה אדם אחד מתוך שניים שנכנסים חותמת). עם זאת, היו כאלה שנכנסו ללא כל בדיקה, ואשר אינם נראים, לפחות ב-20 הדקות הכלולות בסרטון, ככאלה שיצאו מהמועדון ושבים אליו (ראו 1:47:50; 1:48:20; 1:55:03; 154:55; 158:41). ייתכן ואותם אנשים יצאו לפני תחילת קטע הסרטון אשר הוגש. האמת תיאמר, כי הרושם הכללי העולה מהתנהלותו של השומר חוסאם בסרטון אינו רושם של תשומת לב מאד מחודדת. במקרה אחד, השומר חוסאם מדבר ארוכות עם אדם, כנראה מכר, היושב ברכב מול הכניסה, כאשר הוא עומד בצד הרחוק של הרכב ביחס לכניסה; בזמן זה עוברים שנים וספק-מפנים תעודות לכיוון הרכב, ואין בדיקת רשימה, אולם קשה להסיק ממצאים חד משמעיים מאותה כניסה (1:47:50). הקטע שבסרטון שבו רואים את השומר חוסאם אינו מבסס את טענתם החדשה של הנתבעים בענין בדיקת כל לקוח מול "רשימה שחורה"; אך הוא גם אינו מבסס, כשלעצמו, את טענת התובעים בענין שימוש ברשימה כתירוץ להפלות.
15.בחלק מהסרטון (מ-1:42:50 עד 1:45:35), לא חוסאם שומר, אלא שומר אחר. כפי שכבר ציינתי, דווקא שומר אחר זה משתמש ברשימה מספר פעמים, ואכן בודק לקוחות מולה. הצדדים לא טענו בענין זה. השומר האחר בודק לקוחות מול הרשימה ומכניס אותם (כלומר, הרשימה בידיו של השומר האחר לכאורה אינה ברשימה המשמשת אך כתירוץ לסירוב לקוחות): ראו 1:42:55; 1:44:17. הצדדים כאמור לא התייחסו לחלק זה של הסרטון, כך שהנתבעים ממילא לא טענו כי מי מאלה שנבדקו מול הרשימה בידי השומר האחר היה ערבי והוכנס למועדון לאחר הבדיקה מול הרשימה.
16.מדובר, כאמור, בשומר אחר, וחוסאם, השומר באירוע מושא התביעה (אף לשיטת הנתבעים) אינו נצפה משתמש ברשימה בשגרת שמירתו ולו פעם אחת. בנסיבות אלה, ובנוסף:
א.כאשר התובעים – שאין מחלוקת שפגשו בחוסאם כשומר – טענו בכתב התביעה בענין שימוש ברשימה נגדם;
ב.כאשר הנתבעים תיארו נוהל בדיקה שהופעל על התובעים ועדיהם אשר כלל אינו כולל שימוש ברשימה;
ג.כאשר טענות התובעים בכתב התביעה בענין רשימה הוכחשו ללא כל הרחבה בנושא;
ד.כאשר לא היה בעדותו הראשית של השומר חוסאם לרבות בפירוט נוהל כניסה זכר לרשימה;
ה.כאשר חוסאם העלה גרסה לפיה כל לקוח נבדק מול רשימה של לקוחות בעיתיים לראשונה בחקירתו הנגדית;
ו.נוכח תיאורו הראשון של חוסאם את כניסתה של שיר ללא ציון בדיקה ברשימה,
ז.ונוכח תיאורו הראשון בענין כניסתו של מילאד שלא כלל ציון בדיקה מול רשימה,
– אין בהכנסת מספר אנשים בידי השומר האחר לאחר בדיקה ברשימה, כדי לשנות מהמסקנה שהתובעים הוכיחו את גרסתם בענין ההתנהגות במפגשם עם חוסאם (המעשים וסדר התרחשותם): שחוסאם התיר למילאד להיכנס ללא בדיקה ברשימה; וכי הוא פנה לרשימה רק עם בדיקת התובע 1.
עדים
17.התובעים הביאו שני עדים בנוסף אליהם, לתמיכה בגרסתם: מילאד ושיר. הם טענו כי יניר, החמישי בקבוצה, שוהה בארגנטינה ועל כן לא יכול היה להתייצב.
18.הנתבעים הביאו רק את חוסאם כעד ראיה לאירוע. זאת, למרות שכפי שהסתבר בחקירתו הנגדית של חוסאם, בעימותו של חוסאם עם הסרטון, אותו השיגו התובעים מהמשטרה מכוח צו שביקשו בהליך זה (7.12.2017), היה שומר נוסף עמו (בנוסף לשומר האחר אשר החליף את חוסאם לכמה דקות בכניסה כפי שתואר לעיל), מחברת שמירה. חוסאם טען כי מדובר בשומר מחברת שמירה קודמת, אולם הוא ידע לומר את שם חברת השמירה, וכאשר נשאל "ולא ידעת לפנות אליו לקבל את פרטיו שיבוא להעיד?" השיב "אין צורך שיעיד" (ע' 36 ש' 15-16).
מהימנות
19.עדותה של שיר בלטה לטובה ברושם המהימן שהותירה. אציין, לשם הבנת הציטוט להלן, כי התובעים הקדימו והגישו תצהירים עם כתב התביעה; התצהירים אינם ראיה בתיק שכן בית המשפט הורה על עדות ראשית על פה. שיר העידה באופן ענייני, והישירה מבט נוקב אל באת כוח הנתבעים בחקירה הנגדית, כאשר העידה כדלקמן:
"ש. את טוענת בסעיף 10 לתצהיר שחתמת עליו בין היתר שהמאבטח טען בפנינו כי 'המסיבה סגורה למוזמנים ולכן אינו יכול להכניס אותנו', זה אותו מאבטח שאח"כ הכניס אותך? אותו מאבטח שראה אותך בעיניים ואמר שלא יכניס אותך, הלכת לאוטו וחזרת, זה אותו אחד?
ת. כן
ש. זה נשמע לך הגיוני שזה אותו אחד שראה אותך 10 דקות קודם?
ת. זאת בדיוק הסיבה שאני נמצאת פה" (ע' 24 ש' 14-20)."
שיר הפגינה את אותו סגנון ענייני ונוקב בדברים שלהלן:
ש. אז בעצם מה שאת טוענת שראית במו עיניך שנמנעה מפאיז [התובע 1] כניסה?
ת. נכון.
ש. בגלל שהוא לא רשום ברשימה?
ת. נכון" (ע' 24 ש' 31-34).
20.באת כוח הנתבעים טוענת לסתירה בעדותה של שיר, בכך שבתצהיר הנזכר הצהירה שיר שחברהּ יניר הוא אשר רצה לחזור יחד עמה למועדון כדי להיכנס וכך להוכיח שמדובר בהפליה (פס' 15 לתצהיר), ואילו בעדותה בבית המשפט העידה שההחלטה היתה שלה ("החלטתי ללכת לראות מה הייתה [האפליה הזאת] ואני ויניר עמדנו בתור...." (ע' 21 ש' 30)). לא מצאתי כאן סתירה בעלת משקל של ממש. גם אם יניר, אשר בסופו של דבר לא העיד במשפט, יזם את החזרה לכניסה כדי לבחון אם מדובר בהפליה נגד התובעים, שיר הסכימה ללכת איתו, ומכאן שאף היא החליטה ללכת ולראות האם מדובר בהפליה. באת כוח הנתבעים טענה, בנוסף, כי מאחר ושיר העידה שהיא עמדה מאחורי מילאד והתובע 1 בשלב הראשון של האירוע, היא לא ראתה או שמעה את שהתרחש, אולם גם בטענה זו לא מצאתי ממש. עוד טענה באת כוח הנתבעים לסתירה בין עדותה של שיר לפיה שמעה מלכתחילה את ההתרחשויות בין השומר לבין התובעים כי עמדה שם, לבין האמור בסעיף 14 לכתב התביעה לפיו שיר ויניר ראו שהתובעים נסערים ושאלו לפשר הסערה, והתובעים גוללו בפניהם את שאירע. גם כאן לא מצאתי סתירה בעלת משקל ממשי: שיר אמנם ראתה בעצמה, אולם התובעים היו נסערים ובנסיבות אלה מקובל עלי ששיר ויניר בכל זאת שאלו בדיוק מה קרה (ראו ע' 23 ש' 5-7).
21.כבר עמדתי לעיל על עדותו של חוסאם אשר לא תאמה את טענות ההגנה של הנתבעים בנקודה מרכזית, ועל ההופעה המפתיעה בחקירתו הנגדית של טענה בענין "רשימה שחורה" של לקוחות שלא שילמו או עשו צרות בעבר; כמו כן, על התחמקותו של השומר חוסאם ממענה על שאלה בענין האופי הכבוש של הטענה החדשה. אולם אלו לא היו הקשיים היחידים בעדותו של השומר חוסאם.
22.חוסאם הציג עצמו בעדותו הראשית כקב"ט (ע' 25 ש' 7). אולם בחקירתו הנגדית התגלה אצלו קושי של ממש בענין נכונותו להשיב לשאלות שהוא נשאל:
"ש. אז בגלל שעשית קורס במטווח זה נקרא שיש לך תעודת קב"ט?
ת. יש לי את כל הנתונים במשטרה מה את צריכה לשאול אותי. אני מורשה לעבוד במקום שאני עובד בו על פי חוק המשטרה.
ש. זאת לא השאלה שלי, אני אחזור עליה, יש לך תעודת קב"ט?
ת. יש לי תעודת רמה ב' מתקדם שמאפשרת לי לעבוד בכל מועדון.
ש. קצין בטחון יש לכך כן או לא?
עו"ז סיזמן [באת כוח הנתבעים]: אני מתנגדת.
החלטה
אני דוחה את ההתנגדות, העד לא ענה פעמים לשאלה כן או לא.
ת. לא" (ע' 26 ש' 29 – ע' 27 ש' 8).
אטעים: החשוב כאן אינו אם חוסאם קצין בטחון מוסמך או לא, או אף אם ישנה הסמכה כזו; הענין הוא, התחמקותו של חוסאם ממענה ישיר על שאלה שהוא נשאל.
23.גם לא מצאתי סיבה שלא לקבל את עדותם של התובעים. אמנם התובעים טענו בכתב התביעה כי התובע 1 הגיש תלונה על "האיומים והדחיפה" של השומר חוסאם במשטרה (פס' 12 לכתב התביעה המתוקן), וכאשר עומת התובע 1 על כך שרשום באישור על התלונה כי מדובר בתלונה על איומים אך לא על תקיפה, הוא הבהיר "דחיפה" (ע' 8 ש' 7-10). אמנם דחיפה שלא כדין היא גם תקיפה, אולם לא ראיתי באי-ציון תקיפה באישור על התלונה הפרכה של עדותו של התובע 1. אוסיף בהקשר זה, כי מי שנדחף על-פי טענת התובעים היה התובע 2, ואילו התובע 1 הוא זה אשר הגיש תלונה למשטרה.
24.אציין כי אף התרשמתי לחיוב מעדותו של מילאד, אשר הותירה רושם של כנות ותום לב. למילאד עברית ללא מבטא ערבי; הוא מתלבש ומסתרק בסגנון מערבי (לרבות "קוקו" עילי); הוא העיד כי הוא בן ללוחם צד"ל, גדל בקרית שמונה, והעיד במתינות על כך שהאירוע מושא התביעה היה הפעם הראשונה שהוא חווה תחושה של הפליה.
25.סיכום ביניים: בכל הנוגע להתנהגות (מעשים וסדר התרחשותם, להבדיל מכוונות עליהן אעמוד להלן), בין הגרסה בכתב התביעה המתוקן והגרסה בכתב ההגנה, הנני מבכר את הגרסה בכתב התביעה המתוקן. קרי: הנני קובע כי מילאד הוכנס על ידי חוסאם השומר ראשון עם בדיקה (כלשהי, ועל כך בהמשך) של תעודת חוגר וללא בדיקה ברשימה כלשהי; התובע 1 היה שני, ורק בשלב זה נטל השומר חוסאם רשימה לידו וסירב לאפשר לתובע 1 כניסה למרות שהציג תעודה; התובע 2 לא היה שתוי, ולא דיבר בכבדות או צלע; שומר דחף את התובע 2; לאחר שסורבה כניסתם של התובעים 1 ו-2, חזרו יניר ושיר ומבלי שנבדקו בכל רשימה (לא בשלב הראשון ולא כאשר חזרו לעמדת הבדיקה), השומר חוסאם נתן להם להיכנס למועדון.
הפליה
26.סעיף 3(א) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 קבע, בעת האירוע מושא כתב התביעה המתוקן:
|
איסור הפליה
|
3. (א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, גיל, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות.
|
27.סעיף 6 לחוק קובע חזקות, שעם הוכחתה של איזו מהן עובר הנטל לנתבע להוכיח העדר הפליה אסורה:
|
חזקות
|
6. הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכח אחרת:
(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.
(4) הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.
|
28.לאור העובדה, אשר אינה במחלוקת, לפיה, לפחות תחילה, אפשר השומר חוסאם למילאד, שהוא ערבי, להיכנס למועדון, לאחר שהוא הציג תעודה, לא מצאתי כי איזו מהחזקות הרלוונטיות – אלה בסעיפים 6(1) ו-6(2) – הוכחה.
29.עם זאת, מצאתי כי התובעים הטו את מאזן ההסתברויות בניסיונם להוכיח כי הנתבעת 1 הפלתה אותם בכניסה למועדון על רקע גזעם. אבאר.
30.טענה מרכזית של הנתבעים היא, שעצם העובדה, שאינה במחלוקת, שהשומר התיר למילאד, שהוא ערבי, להיכנס למועדון, מפריך כל טענה של התובעים לפיה הם הופלו מאחר והם ערבים.
31.בנסיבות תיק זה, אני דוחה את הטענה הזו.
32.רשאית, מילאד, שעדותו עשתה עלי רושם מהימן כאמור, העיד כי הוא הציג חוגר, כי השומר לא הקדיש לתעודה תשומת לב והרשה לו להיכנס (ע' 16 ש' 35). התובע 2 הציע פרשנות שאינה מקובלת עלי, לפיה מילאד נכנס מאחר ושמו מילאד סמעאן נשמע פחות ערבי משמו של הנתבע 1 פאיז נג'ם (ע' 14 ש' 35-36). זו למעשה אינה עדות אלה פרשנות, ואני מקבל את עדותו של מילאד לפיה השומר לא הסתכל בתשומת לב על התעודה ששלף. מצאתי חיזוק למסקנה לפיה השומר חוסאם לא קרא כלל את שמו של מילאד בתעודתו, בעדותו של השומר חוסאם עצמו בעדותו, לפיה הוא בודק בתעודה כי התמונה תואמת את האדם, ואת הגיל. אם אלו הנתונים בהם מתמקד השומר בבדיקת תעודות – והוא העיד כי עוברים אצלו אלפי אנשים (ע' 30 ש' 31) – אין הפתעה באפשרות שהשומר חוסאם לא ראה את שמו של מילאד בתעודתו כאשר אישר לו להיכנס למועדון בשלב הראשון של האירוע.
33.התובעים טענו כי לפאיז חזות יותר ערבית מזו של מילאד. מבלי שבית המשפט יחטא בעצמו בהכללות בשאלה מי נראה ערבי, אזכיר את שכבר ציינתי, שמילאד מתלבש ומסתרק באופן מערבי, לרבות, למצער כיום, "קוקו" עילי על ראשו. אמנם אם השומר חוסאם היה מבקש לאכוף מניעת כניסה לערבים באופן מוחלט ונחוש, השם על תעודת זיהוי היה עשוי להוות לו לעזר. אולם הפליה שאינה נאכפת באופן נחוש ומוחלט גם יכולה להיות הפליה. כבר עמדתי על כך שבלי קשר לתובעים וחבריהם, עיון בסרטון לא העלה לכאורה הקפדה יתרה מצדו של חוסאם באופן כללי במילוי תפקידו בשער. בנסיבות אלה, עולה גם עולה על הדעת שהשומר חוסאם אפשר למילאד להיכנס מבלי לשים לב לשם שבתעודתו, אך זיהה את פאיז בבירור כערבי ומנע את כניסתו (ואת כניסת התובע 2 בהמשך) מפאת היותם ערבים. אי-שימוש ברשימה מול מילאד, שימוש ברשימה מול התובעים, ושוב אי-שימוש ברשימה עם שיר ויניר, תומכים במסקנה זו.
34.חיזוק נוסף וחשוב למסקנה לפיה השומר חוסאם הפלה את התובעים עקב היותם ערבים, מצוי בעובדה שעם סירוב כניסת התובעים, ולאחר שהתובע 1 סימן למילאד (שכבר הוכנס על ידי השומר חוסאם) באופן שזיהה את מילאד כמי שהגיע עמם, השומרים החזירו את מילאד והוציאו אותו החוצה. דוקו: לטענת השומר חוסאם (שדחיתי לעיל), התובע 1 נפסל כי לא היתה לו תעודת זיהוי והתובע 2 נפסל כי היה שיכור. הנתבעים לא טענו שהתובעים היו אלימים או כיוצא באלה. בנסיבות אלה, וכאשר מילאד כבר עבר את השומר, וכבר נמצא כבלתי-שיכור וכמי שבגיל המותר לכניסה, אם התובעים נפסלו מטעמים ענייניים, קשה עד מאד למצוא הסבר להחזרתו של מילאד, אשר כבר עבר את השומר חוסאם ונכנס לקופות במועדון.
35.התובע 1 העיד כי השומר חוסאם אמר שהוא צ'רקסי (ע' 11 ש' 17-20), ואילו חוסאם העיד בפני שהוא ערבי. עוד טען השומר חוסאם בעדותו כי אם היה מתבקש להפלות בני עמו, הוא היה עוזב את מקום עבודתו באותו היום. התובעים העידו כי הם נוצרים, אולם טענתה הברורה של באת כוח התובעים עו"ד אזרד לא היתה כי הם הופלו על ידי חוסאם כנוצרים, אלא כי הופלו כערבים (ראו ע' 48 ש' 31). כך או כך, אין זה מן הנמנע כי עובד ממוצא פלוני שפרנסתו תלויה במעסיקו יפלה נגד בני מוצאו. ומאחר ומצאתי קשיים לא מעטים במהימנות עדותו של חוסאם, אינני מוכן לקבל את הצהרתו העקרונית בענין זה ככזה ראה וקדש. לסיכום הנקודה, לא ראיתי בטענה לפיה לא ייתכן ששומר ערבי יפלה ערבים הצדקה להעדיף את גרסת הנתבעים בענייננו, גרסה בה נתגלו בדיון קשיים כה מרכזיים ויסודיים כמפורט לעיל.
36.הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי ניתן לראות מדף ה"פייסבוק" שלהם כי הם משרתים קהל לקוחות מגוון; אולם, כפי שטענו התובעים, הנתבעים לא הגישו העתק דף ה"פייסבוק" הנטען כראיה על מנת להוכיח טענה זו.
37.הנתבעים העידו אדם ערבי אחד אשר העיד כי הוא לקוח במקום כפעמיים בשבוע במשך 8-9 שנים. לאור הקשיים היסודיים שעלו בדיון בענין גרסת הנתבעים – לרבות כתב הגנה עם הכחשת טענה בדבר רשימה ופירוט נוהל בידוק שאין בו זכר לרשימה, עדות מפורטת ומספר פעמים בענין בידוק אשר לא כלל זכר לרשימה, וטענה כבושה בענין רשימת לקוחות בעייתיים שעלתה אך בחקירה נגדית; וכן לאור אי-סירוב מלוא קבוצת החברים על ידי השומר חוסאם, והחזרתו וסירובו של מילאד הערבי יחד עם התובעים הערבים, לעומת הכנסתם של שיר ויניר היהודים לאחר סירוב התובעים – עדותו של הלקוח הערבי הבודד הנטען, אין בה את המשקל הנדרש כדי לשנות את נטיית כפות המאזניים לטובת התובעים, גם בנושא ההפליה על רקע גזע.
38.מסקנתי היא, שהתובעים הרימו את הנטל להוכיח שהנתבעת הפלתה אותם בכניסה למועדון על בסיס גזע (זאת, אף אם מדובר בנטל מוגבר נוכח טענות למעשים בלתי חוקיים).
39.התובעים הגישו תביעה זו גם נגד שני בעלי הנתבעת 1. סעיף 8 לחוק קובע :
|
אחריות נושאי משרה בתאגיד
|
8. מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:
(1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו;
(2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות הענין כדי למנוע את העוולה.
|
40.הנתבעים אישרו כי הנתבעים 2 ו-3 הם הבעלים של הנתבעת 1 (סעיף ה' לכתב התביעה המתוקן, סעיף 32 לכתב ההגנה). הנתבע 3 אישר בעדותו כי הוא והנתבע 2 שותפים בבעלות בנתבעת 1, וכי הם גם "הקובעים" בה (ע' 40 ש' 5-6).
41.הנתבע 3 העיד כי הטענה בענין הפליה הזויה וכי מעולם לא הועלו נגד הנתבעת 1 טענות בענין הפליה. אולם לא מצאתי כי הנתבעים 2 ו-3 הוכיחו כי העוולה נעשתה שלא בידיעתם; למצער בנוגע למדיניות כללית (אם לא לגבי אי-הכנסתם הספציפית של התובעים שבפני).
אעיר, כי אילו הייתי מוצא מקום לקבוע כי הנתבעים 2 ו-3 הוכיחו כי לא ידעו על העוולה (במובן הנזכר), לא הייתי מוצא – בנסיבות תיק זה – קושי בענין סעיף 8(2) לחוק. שכן, הגם שלא מן הנמנע שאדם ממוצא פלוני יפלה בני אותו מוצא כדי לרצות את מעסיקתו, הפליה בידי עובד נגד בני מוצאו-שלו אשר לא היתה ביוזמת המעסיק, נראית לי אפשרות רחוקה הרבה יותר.
42.התובעים עתרו בכתב התביעה המתוקן לפיצויים בסך 141,000 ₪: 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 66,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק, ופיצוי נוסף לנתבע 2 בגין תקיפה ואיומים בסך 25,000 ₪ (פס' 46 לכתב התביעה המתוקן).
43.הגעתי למסקנה כי בגין הפליית התובעים על רקע גזעם, יש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000, בסך 33,000 ₪ לכל תובע (ראו והשוו רע"א 7731/13 שוורץ נ' גלינה בר בע"מ (3.11.2014) (להלן: ענין שוורץ), פרשה בה נפסקו פיצויים בסך 35,000 ₪ בגין הפליה לתובע שהוכיח עילה זו; פסק דין משנת 2008, ע"א (חי') 3724/06 קיבוץ רמות מנשה נ' מזרחי (7.1.2008) - פיצויים בסך 50,000 ₪; ע"א (ת"א) 35563-02-12 האגודה לשמירת זכויות הפרט, ע.ר. נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (12.1.2014) – פיצויים בסך 50,000 ₪ לאגודה בגין הפליה; ע"א (י-ם) 5116-11-12 בית הארחה וגן אירועים יד השמונה נ' יעקובוביץ (17.6.2014) – פיצויים בסך 30,000 ₪ לכל תובעת; ע"א (ת"א) 16741-02-15 קיס נ' אקסטרים טנגו הפקות בע"מ (16.4.2016) – פיצויים בסך 30,000 ₪; ע"א (מרכז) 28964-04-14 גגוס בע"מ נ' חגואל (24.6.2014) – הפחתת פיצוי לפיצוי בסך 25,000 ₪; ע"א (חי') 51160-06-11 חי נ' ועד מקומי רמות מנשה (25.1.2012) – פיצוי בסך 20,000 ₪ לכל אירוע הפליה (מספר אירועים); ע"א (מרכז) 39345-07-12 קיי יזמות אומנות הבילוי והפנאי בע"מ נ' שרגא (9.1.2013) – פיצויים בסך 20,000 ₪ לתובע שסורבה כניסתו; פסק דין משנת 2009 ע"א (נצ') 198/09 סרור נ' חברת רזידנט מיוזיק בע"מ (5.11.2019) – פיצויים בסך 15,000 ₪ לכל מערער שם).
44.הנתבעים טענו כי התובעים הגיעו למועדון במטרה להגיש תביעה בגין הפליה. טענה כזו, מקום שהיא מוכחת, עשויה להביא להפחתה בפיצויים, נוכח רמה מופחתת של עוגמת נפש (ראו ע"א (י-ם) 35170-10-14 לורד בארים בע"מ נ' צצנה, פס' 12-13 (21.1.2016). אולם הנתבעים לא הביאו כל תמיכה לטענה זו, ואני דוחה אותה.
45.לא נעלמו מעיני סכומי הפיצוי לגביהם טענו התובעים בסעיף 43 לכתב התביעה, לפי סעיף 5(ב) לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, שהם גבוהים יותר מ-66,000 ₪. התובעים סיכמו את הפיצויים להם הם עותרים בסעיף 46 לכתב התביעה, לרבות סך של 66,000 ₪ לפי סעיף 5(ב) לחוק, והסכום המופיע באותו סיכום הוא הסכום בכותרת כתב התביעה המתוקן.
46.לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש עקב ההפליה מעבר לפיצוי הנזכר לעיל. הפיצוי לפי סעיף 5(ב) לחוק הוא ללא הוכחת נזק בין היתר בגין עגמת נפש, והתובעים לא הוכיחו עגמת נפש אשר מצדיק פיצוי גבוה מהסכום שפסקתי בגין כל הנזק של התובעים עקב ההפליה לפי סעיף 5(ב).
47.בנוסף לפיצוי הנזכר לעיל, ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובע 2, בגין התקיפה והאיום, סך של 5000 ₪ (השוו את הנסיבות שבהן נפסקו פיצויים בסך 15,000 ₪ בגין תקיפה באירוע סירוב כניסה למועדון – אגרוף שחייב אשפוז, בפסק הדין בבית המשפט המחוזי מושא ענין שוורץ הנזכר לעיל – ע"א (ת"א) 41592-04-12 שוורץ נ' גלינה בר בע"מ (בפירוק/עיכוב הליכים), פס' 23 (16.10.2013).
48.כן ישלמו הנתבעים יחד ולחוד לתובעים יחד ולחוד, בגין החזר חלקי של האגרה סך של 1775 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (מתוכו סך של 1762.50 ₪ מיום 20.4.2017 ועד לפרעון בפועל והיתרה מיום 14.2.2018 ועד לפרעון בפועל), ובגין שכר טרחת עורכות דין, סך של 9500 ₪.
ניתן היום, כ"ט סיוון תשע"ח, 12 יוני 2018, בהעדר הצדדים.
|
|
|
דניאל קֵירֹס, שופט
|