מדינת ישראל נ' פלוני

בפתח הכרעת הדין וכמצוות ס' 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירה בה הואשם בכתב האישום המתוקן וזאת, כפי שיפורט להלן.

כתב האישום המתוקן: 

הנאשם הועמד לדין על כך שביום 19/12/17 סמוך לשעה 16:15 נהג ברכב פרטי מסוג הונדה מס' רישוי

13-637-63 (להלן: "הרכב") בכביש 4 בחדרה, סמוך לכיכר המשטרה, מכיוון דרום לכיוון צפון.

הנאשם נהג ברכבו עד לרחוב אהרונסון שם נעצר על ידי השוטרים. בנסיבות האמורות, נהג הנאשם ברכב, כשהוא שיכור, בבדיקת שתן שנערכה לנאשם נמצאו ממצאי מעבדה המעידים על שימוש בסמים מסוג קנביס וקוקאין. בנסיבות האמורות, נהג הנאשם ברכב, כשהוא שיכור.

כעולה מכתב האישום מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירה של נהיגה בשכרות – עבירה על סעיף 62(3) בקשר עם סעיף 39א בקשר עם סעיף 64ב(א) בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת תעבורה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961 + תקנה 169א בקשר עם תקנה 169ב(א) בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 (6254).

תשובת הנאשם לאישום:

ביום 11/1/18 השיב הנאשם באמצעות ב"כ לאישום כדלהלן: "כתב האישום הוקרא לנאשם, תוכנו הוסבר לו. הנאשם מודה בנהיגה בזמן ובמקום, כופר בשכרות, בתוצאות הבדיקות ככל שיהיו, ובשרשרת הבדיקה ובחוקיות הבדיקה. בשלב זה אני מוותר על זימון עדי תביעה 8 ו- 9 אולם ככל שאמצא לנכון לזמנם אגיש בקשה מתאימה ולזמנם לאחר שמיעת הדיון הראשון".

בהתאם להחלטה אשר ניתנה על ידי הוריתי על שמיעת הראיות ביום 28/3/18.

שמיעת הראיות:

ביום 28/3/18 התקיימה ישיבת ההוכחות אליה התייצבה עדת תביעה רס"ר נילי סלג'רו. יתר עדי התביעה אשר הוזמנו כאמור לדין, לא התייצבו. בתום שמיעת עדותה של עדה זו ולאחר שהצדדים הסכימו ביניהם בדבר הגשת מספר ראיות בהסכמה (אליהם אתייחס בהמשך), קבעתי כי ישיבת ההוכחות הבאה תתקיים ביום 24/5/18, ועדי התביעה אשר לא התייצבו כאמור לישיבה הראשונה יוזמנו באמצעות צווי הבאה.

ביום 30/4/18 הודיעו הצדדים לבית המשפט שהגיעו להסכמה דיונית לפיה בישיבת ההוכחות אשר עמדה להתקיים ביום 24/5/18 לא יהיה צורך בהתייצבות יתר עדי התביעה והמוצגים אשר נגבו באמצעות עדי תביעה אלה, יוגשו בהסכמה לבית המשפט מבלי לחקור את עורכיהם. עוד הסכימו שהמאשימה תכריז "אלו עדי" כך שבמועד שמיעת הראיות ביום 24/5/18 תישמע פרשת ההגנה והצדדים יסכמו את טענותיהם בע"פ.

בהתאם לכך בוטלו צווי ההבאה שניתנו לעדי התביעה ואכן, ביום 24/5/18 הוגשו המוצגים ת/12 – ת/19, בהסכמת הצדדים, מבלי שעורכיהם נחקרו בחקירה נגדית והמאשימה הכריזה "אלו עדי".

הנאשם בחר שלא להעיד להגנתו וויתר על פרשת ההגנה וזאת לאחר שהוסברה לו זכותו להעיד, וזכותו לסרב לעשות כן וב"כ הכריז: "אלו עדי".

הצדדים השמיעו את סיכומיהם בע"פ, ומועד מתן הכרעת הדין נדחה ליום 1/7/18.

סיכומי הצדדים:

המאשימה עתרה בסיכומיה להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, תוך הדגשת העובדה שהמאשימה עמדה בנטל ההוכחה ובנטל הבאת הראיה המוטל עליה.

המאשימה סברה כי בענייננו, יש לבדוק האם מתקיימות יסודות העבירה, היינו, נהיגה ונהיגה בשכרות, לרבות קיומה של שרשרת הסם ובנוסף האם החיפושים אשר נערכו בידי עדיה, נעשו על פי חוק, הן באשר לתפיסת חומר החשוד כסם מסוג קוקאין, והן באשר לסמכות לדרוש מהנאשם לבצע בדיקת שתן.

המאשימה הפנתה בסיכומיה לראיותיה, הן ביחס לשרשרת בדיקת השתן, והן ביחס לחוקיות החיפוש. המאשימה טענה שהנאשם נתן הסכמה חופשית רצונית ומדעת ביחס לביצוע בדיקת השתן, וזאת לאחר שלשוטרים היה יסוד סביר להניח ולדרוש לבצע בדיקה זו, לאור העובדה שברכב נתפס חומר החשוד כסם. כדברי המאשימה לעניין זה, "מעבר לכך שההסכמה ניתנה מרצון ומדעת, אני סבור כי היה על השוטרים יסוד סביר להניח ולדרוש שתן וזאת היות שבנסיבות המקרה נתפסו סמים בידו של הנאשם, תוך כדי נהיגתו, תוך כדי עצירת רכבו, ונשאלת השאלה מה מצופה משוטר סביר שתופס סם ברכב של חשוד, וידו של החשוד בעודו ברכב לבדו, האם מצופה ממנו לשחרורו או להתעלם מעובדה זו? או שמא נדרשת ממנו להמשיך ולפעול על מנת לבדוק, האם החשוד נוהג תחת השפעת סמים ובכך בעצם לשמור על האינטרס הציבורי שהוא שלום הציבור", (עמ' 16 ש' 5-11 לפרוטוקול).

עוד נטען כי השוטרים לא נחקרו בחקירה נגדית ביחס לאופן גיבוש שאלת היסוד הסביר שלעמדת המאשימה הינה שאלה סובייקטיבית ומאחר ועדותם לא נסתרה ע"י ההגנה יש לקבל את האמור בראיות המאשימה ככתבו וכלשונו.

גם באשר לתפיסת הסם בידו של הנאשם נטען, כי מדובר בחיפוש חוקי על פי הילכת בן חיים, חיפוש שאינו פולשני ואינו מצריך הסכמה מדעת.

עוד נטען, כי השוטרים זיהו את הנאשם נוהג ברכב, הכירו אותו כמי שמשתמש בסמים, ומכאן התגבש אותו יסוד סביר נדרש שהחשוד, הנאשם שבפנינו, נושא עמו סמים שלא כדין.

מנגד, ב"כ הנאשם טען כי המאשימה לא הציגה בראיותיה, ראיה כלשהי ביחס לקיומו של החשד הסביר וכן לקיומו של אותו יסוד המניח שאכן מדובר בנאשם שמשתמש בעת נהיגתו בסמים. הסנגור טען כי מלבד העובדה שהנאשם מוכר לשוטרים כמי שמשתמש בסמים, לא הצליחה המאשימה להציג ראיה נוספת כלשהי ביחס לחשד קונקרטי המצביע על הנחה אפשרית שאכן לנגד עיני השוטרים נעברת עבירה המצדיקה את החיפוש ואת עיכובו של הנאשם. מכאן, נטען כי החיפוש לא חוקי, ויש לפסול את הראיות שנתפסו, בעניין זה הגיש הסנגור נוהל של משטרת ישראל בדבר חיפוש בהסכמה אשר סומן נ/1, שהוא תוצר של הילכת בן חיים. נטען כי השוטרים פעלו בניגוד לנוהל.

לגבי דגימת השתן, נטען, שהבדיקה נעשתה ע"י שוטרת שלא נטלה חלק במעצרו של הנאשם, אלא הנאשם הובא בפניה בתחנת המשטרה, והיא התבקשה לבצע בדיקת שתן מבלי שתצביע כי אכן עמד לנגד עיניה באותה עת קיומו של חשש סביר לביצוע העבירה, יתרה מכך, בדיקת המאפיינים שנערכה לנאשם ע"י השוטרת בתחנת המשטרה נמצאה תקינה.

דיון והכרעה:

סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") קובע:

"שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן". 

סעיף 64ב(א)(2) לפקודה קובע כי, "שיכור" הוא גם מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן. סעיף 64ב(ב) לפקודה קובע כי, על מנת לדרוש מנהג דגימת שתן, לצורך איתור סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, נדרש כי לשוטר הדורש, יהיה "חשד סביר" כי הנהג שיכור.

על מהותו של "החשד הסביר" שצריך להתגבש בליבו של שוטר המבקש לבצע חיפוש עמד בית המשפט העליון, ברע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 6.3.12) שם נקבע:

"מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה בשאלת חוקיות החיפוש. יחד עם זאת, התנאים שבהם יתקיים חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה ממצה וחד-משמעית. יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ואף על ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש".

בענייננו אין חולק שנהיגתו של הנאשם לא עוררה חשד כלשהו לביצוע עבירה כזו או אחרת, יתרה מכך פרט לזיהוי רכב הנאשם אשר כאמור שייך לאמו, לא זוהה הנאשם כמי שנוהג ברכב אלא רק בעת עצירתו, (לעניין זה: מפנה לדו"ח הפעולה של מר יבגני שאייביץ – ת/12).

הנאשם נעצר ע"י שוטרים אשר עסקו באותה העת במשמרת בילוש שגרתית אך בשל העובדה שברכב נוהג בדרך כלל הנאשם אשר מוכר לשוטרים כמי שעוסק בסחר בסמים. החלטת השוטר לעצור את רכב הנאשם נעוצה במידע זה בלבד, ולצורך בדיקה בלבד. עד לשלב עצירת הרכב לא נמצאת בחומר החקירה ראיה כלשהי, או עובדה או נסיבה, אשר יכולה לבסס את החשד הסביר הנדרש ואת אותו יסוד סביר להניח שאכן הנאשם עבר או עובר עבירה.

לאחר שרכב הנאשם נעצר, איתר השוטר אלי ניסנוב בידו השמאלית הקפוצה של הנאשם שקית ניילון קטנה שקופה, ובה מנה של חומר החשוד כסם מסוג קוקאין, (המוצג נתפס וסומן א.נ-1 והוכנס לשקית מטניר שמספרה T0135222, והועבר להמשך טיפול לשוטר לאוניד גופמן) – ראו לעניין זה ת/15.

מציאת החומר החשוד כסם בידו הקפוצה של הנאשם היא זו אשר היוותה את הבסיס לקיומו של החשד הסביר שהנאשם מחזיק על גופו או ברכבו סמים נוספים וכי בנסיבות אלה הוא אף נוהג ברכבו בהיותו נתון תחת השפעת הסם.

ברכב הנאשם בוצע חיפוש, בהסכמת הנאשם, חיפוש שלא העלה דבר, ולנאשם בוצעה בדיקת שתן בתחנת המשטרה, אף היא בהסכמתו, אשר העלתה ממצאים חיוביים להימצאותם של שרידי סם בשתן.

מדו"ח הפעולה של השוטר אלי ניסנוב שהוזכר לעיל (ת/15) עולה כי השוטר הבחין בידו הקפוצה של הנאשם וביקש מהנאשם שיפתח את ידו, לאור העובדה שהנאשם סירב לעשות כן, ביצע זאת עבורו השוטר באופן שאחז בידו ופתח את אצבעות ידו עד אשר הנאשם פתח את היד ואכן אותרה השקית הנ"ל.

עם זאת, יש לקחת בחשבון כי בשלב זה טרם נעצר הנאשם, (דו"ח הפעולה של השוטר ניסנוב ת/15 מפרט את השתלשלות האירועים בשעה 16:15, ודו"ח המעצר שהוגש וסומן ת/14 נערך בשעה 16:37).

לעניין זה יש להפנות לסמכות השוטר לביצוע חיפוש כאמור לעיל, וזאת לאמור בסעיף 22(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 (להלן: "הפסד"פ") מקים סמכותו של שוטר העוצר אדם לערוך חיפוש על גופו:

"22. (א)שוטר העוצר אדם, או המקבל עצור או אסיר למשמורתו, רשאי לערוך חיפוש על גופו; בסעיף זה, "חיפוש על גוף האדם" – חיפוש על פני גופו של אדם, בבגדיו או בכליו, שאינו חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), תשנ"ו-1996."

סעיף זה מעגן את הסמכות לביצוע חיפוש אגב מעצר בלבד אולם בענייננו, בוצע חיפוש עוד טרם נעצר הנאשם ומבלי שכלל הוחלט לעצרו. במקרה שכזה סמכות החיפוש מוקנית לשוטר מכח סעיף 28(ב)(2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 הקובע כדלהלן:

"28. (א)...

(ב)מבלי לפגוע בסמכות הכללית הניתנת לשוטר לערוך חיפוש, רשאי שוטר לערוך חיפוש בלא צו חיפוש:

(1)...

(2) על גופו של אדם כאמור בסעיף 22 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 אף אם לא עצר אותו, אם יש לו יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן;"

הנה כי כן נמצא שהשוטר מוסמך לבצע את החיפוש אף מבלי שהנאשם נעצר ובלבד שבנסיבות המקרה התעורר "יסוד סביר להניח" שהנאשם נושא עמו סם. אולם, בענייננו, לא הוכח שלשוטר אלי ניסנוב היה "יסוד סביר להניח" שהנאשם החזיק בסם מסוכן כלשהו. כך גם לא הוכח שיסוד זה התעורר בקרב יתר השוטרים.

השוטרים פגשו בנאשם באופן אקראי בעודם מבצעים סיור שגרתי במהלך משמרת הבילוש ולא היה בידם מידע כלשהו או מידע מודיעיני אודות מקום הימצאותו של הנאשם והעובדה כי הוא מחזיק ו/או משתמש בסם. יתר על כן כפי שציין השוטר יבגני שייביץ בת/12 בעת איתור רכב הנאשם, (אשר כאמור שייך לאמו) לא ידעו השוטרים שהנאשם הוא זה אשר נוהג ברכב מאחר ולא ניתן היה לראות בוודאות דרך חלונות הרכב הכהים מי בדיוק נוהג ברכב (ראו לעניין זה ת/12).

בשלב זה, הוחלט על עצירת רכב הנאשם לבדיקה אך בשל היכרותם הקודמת של השוטרים עם הנאשם מתחום הסמים והמודיעין (ר' ת/2 סעיף 2).

השוטרים לא פירטו את טיב ההיכרות עם הנאשם וכן לא הוצגה בפני ראיה כלשהי ביחס לקיומו של מידע מודיעיני ברמה כזו או אחרת המבסס את ההיכרות הכללית ו/או הקונקרטית עם הנאשם, כך שאין לי אלא לקבוע כי בענייננו, בהעדר נסיבה המקימה חשד שאדם נושא עליו סמים בסיטואציה קונקרטית, אין די באותה היכרות כללית מתחום הסמים והמודיעין כדי להצדיק ולהקים סמכות חיפוש על יסוד ההנחה שהוא עשוי לשאת עליו סמים.

לא אוכל לקבל את הטענה לפיה היכרות ברמה כזו או אחרת אשר מקורה בכך שלנאשם עבר פלילי בעבירות סמים, מצדיקה לכשעצמה את נטילת סמכות החיפוש בכל מפגש אקראי בין שוטר לבין אזרח. ככל שאקבל תפיסת עולם זו יביא הדבר לפגיעה קשה בזכותו של האזרח לכבוד ולפרטיות ולפגיעה בהוראות חוק יסוד כבוד אדם וחירותו.

לעניין זה אפנה לת"פ (נת')2366-07 מ"י (לשכת תביעות שרון) נ' דיאב עוביד שם נקבע בין היתר לעניין זה ע"י כב' השופט חגי טרסי כדלהלן: "גם מי שהורשע בעבר בדין בביצוע עבירת סמים זכאי להגנה מפני סמכויות פולשניות המופעלות בשרירות לב, ודומה כי עצם המפגש האקראי בינו לבין שוטרים, מבלי שהתנהגותו, נסיבות המפגש או מידע קונקרטי המצוי בידי השוטרים מקימים חשד לביצוע עבירה נוספת, אינו יכול להצדיק הכפפתו לדרישות חיפוש תדירות, אשר יש בהם כדי לפגוע בכבודו ולהגביל במידת מה אף את חופש התנועה שלו. מתן סמכות כה מרחיקת לכת בידי המשטרה עלולה לפגוע אף באינטרסים ציבוריים מרכזיים נוספים, כגון זה הנוגע לשיקום עבריינים, שחטאו ומבקשים לשוב למוטב. קשה לחלוק על ההנחה כי חיובם לעבור פעם אחר פעם הליכי חיפוש משפילים, על לא עוול בכפם, אך על יסוד העובדה כי בעברם רישומים בתחום עבירות הסמים, יקשה עליהם מאד במימוש רצונם הכן להתנתק מעברם ולנהל אורח חיים נורמטיבי".

למען השלמת התמונה אציין ואדגיש כי המאשימה לא הוכיחה שהחומר הנחשד כסם מסוג קוקאין אשר נתפס בשקית הניילון ע"י השוטר אלי ניסנוב אכן סם מסוכן מסוג קוקאין. לא הוצגה בפני אינדיקציה ראייתית כלשהי ביחס לעובדה שהמוצג אשר נתפס והועבר לשוטר לאוניד גופמן נשלח לבדיקת מעבדה לצורך קבלת חוות דעת מתאימה ביחס לזיהוי החומר הנחשד כסם, והשוטר לאוניד גופמן לא נימנה על עדי התביעה. בנסיבות אלה, אין לי אלא לקבוע שהמאשימה לא הוכיחה ולו לכאורה שאכן מדובר בסם מסוכן, אשר הצדיק את ביצוע החיפוש כאמור לעיל. מכאן, שלא ברורה טענת המאשימה בסיכומיה באופן עקבי שהבסיס לחיפוש חוקי, לאור העובדה שהשוטר אלי ניסנוב תפס ברשות הנאשם סם מסוג קוקאין (ראו לדוגמה עמ' 16 שורות 5-8 לפרוטוקול ועמ' 17 שורות 13-23).

אני ער לעובדה שהנאשם אומנם נתן הסכמתו לביצוע חיפוש ברכבו, אולם, אין בהסכמה זו כדי להכשיר את החיפוש הבלתי חוקי אשר נערך לנאשם. כאמור לעיל, מדובר בחיפושים שונים. האחד ברכב הנאשם, והשני בגוף הנאשם ואין לקשור בין חיפושים אלה, כדי להצדיק את תפיסת הראיות אשר לא הוצגו בבית המשפט ושלא ניתן לקבוע לגביהם ממצאים פוזיטיביים כלשהם (הכוונה לכך שאכן מדובר בסם מסוג קוקאין).

בנסיבות ענייננו, אני קובע כי אלמלא היו מוצאים השוטרים את אותה השקית בידו הקפוצה של הנאשם ובה חומר החשוד כסם, לא היו דורשים ממנו להתלוות אליהם לתחנת המשטרה, הנאשם לא היה נחקר וברור שלא היה מתבקש לתת דגימת שתן.

קיימת זיקה הדוקה בין החיפוש הלא חוקי אשר בוצע על גוף הנאשם, לבין החומר החשוד כסם שנמצא בידו, (אשר כאמור לא הוכח שאכן מדובר בסם), לבין החשד הסביר שהקים את הדרישה לנטילת דגימת השתן. כך שניתן לומר שדבק כתם באי חוקיות הראיה שהושגה בעקבות החשד. לעניין זה ראו דבריו של השופט אדמונד לוי אשר נאמרו בע"פ 4988/08 איתן פרחי נ' מ"י: "ככל שהזיקה בין הראיות חזקה יותר, עשויה אי החוקיות שדבקה בראיה הראשית להכתים גם את הראיה הנגזרת, וכך תגבר הנטייה לפוסלה. התכלית של מבחן הזיקה נוגעת בעיקרה, להוגנות ההליך. קבלתה של ראיה נגזרת בעקבות אבחנה טכנית בינה לבין זו הראשית, עשויה לחטוא למטרה זו, כאשר הראיות קשורות זו לזו באופן הדוק".

יחד עם זאת, יש לתת את הדעת ביחס לשאלה האם חרף האמור לעיל, מקום בו מיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת סמים מסוג קנביס וקוקאין, יש להעדיף את ההגנה על ערכים חברתיים מוגנים וחשובים כגון: הגנה על שלום הציבור, על פני הפגם שנבע מעצם השגת הראיה, כך שיש לקבל את ממצאי בדיקת השתן אשר התקבלו כפי שכבר קבעתי לעיל באופן בלתי חוקי?

בפסיקה נקבע כי חומרת העבירה לכשעצמה אינה יכולה להצדיק את הכשרת הראיה הפסולה, ראיה אשר הושגה באופן שפגע בזכות להליך הוגן של הנאשם ולטעמי יש להקפיד דווקא במקרים אלה על קיום זכויות הנאשמים עוד בהיותם חשודים. האינטרס הציבורי דורש ששוטרי ובלשי משטרת ישראל אשר אמונים על אכיפת החוק יקפידו לא רק על אכיפת החוק ומיגור הפשיעה, אלא גם על זכויותיו של החשוד להליך הוגן ולשמירה על כבודו, מקום בו מדובר בחשד אשר נסמך על תחושה בלבד.

אני סבור כי במקרה קונקרטי זה בו חרגו השוטרים מנוהלי החיפוש הפנימיים (לעניין זה ראו נ/1), חריגה ממשית ומהותית יש בכך כדי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לא נעלמה מעיני חוות הדעת של המעבדה הטוקסיקולוגית, (ת/8) אשר בהתאם לממצאיה נראה שאכן בגופו של הנאשם נמצאו שרידי סם או תוצר חילוף חומרים של סם מסוכן, אולם, לא ניתן להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום על סמך חוות דעת זו בלבד, על אחת כמה וכמה כאשר בדיקת המאפיינים שבוצעה לנאשם בתחנת המשטרה לא העלתה ממצאים כלשהם ביחס להיות הנאשם תחת השפעת סמים, נהיגתו ברכב לא העידה כלל וכלל כי הוא נהג תחת השפעת סמים, כך גם מדוחות השוטרים לא עלתה אינדיקציה כלשהי לעניין זה.

אציין, שבנוסף לאמור לעיל, לא נעלמה מעיניי גם העובדה כי חוות דעת המעבדה הטוקסיקולוגית (ת/8) וכן התע"צ (ת/9) נושאים תאריך המאוחר למועד הגשת כתב האישום וכן מעידים על בדיקות אשר בוצעו לאחר הגשת כתב האישום כך שתמהני כיצד צפתה המאשימה את תוצאות הבדיקה ועל סמך איזה מידע החליטה להגיש את כתב האישום. ואולם, משלא נתבקשתי לעניין זה על ידי הסנגור, ומוצגים אלה אף הוגשו בהסכמה, אין אני נדרש להכריע בסוגיה זו ואותירה כתמיהה אשר אין בה כדי להשפיע על תוצאת ההליך.

כמו כן, לא ברור לי ציר הזמן בו נערכו הבדיקות לנאשם כאשר לפי ת/2 – ת/4 בדיקת המאפיינים ובדיקות השתן נערכו בשעה 18:30, השעה שבה הגיעה השוטרת סלגרו למקום על פי עדותה, בעוד שלפי ת/1 הגיעה השוטרת סלגרו למקום בשעה 16:38 וסיימה תפקידה באירוע בשעה 17:20. עם זאת, אף עניין זה אשאיר בצריך עיון לגורמי המאשימה הרלוונטיים.

סופו של דבר במכלול הנסיבות הנ"ל, לא מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ועל כן אני מורה על זיכויו.

ניתן היום, במעמד הצדדים, י"ח תמוז תשע"ח, 01.07.2018.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי חיפה.