גני יהודה כפר שיתופי בע"מ ואח' נ' מועצה מקומית סביון

תביעה בגין הוצאת לשון הרע בטענה שראש המועצה לשעבר של המועצה המקומית סביון הוציא שם רע על התובעים.

כללי:

בעלי הדין:

1. התובעת 1 היא אגודה שיתופית המאגדת את בעלי הנחלות ומשקי העזר בישוב גני יהודה (להלן-"האגודה" או "הנתבעת 1").

    

2. התובע 2 הוא יו"ר התובעת 1 ונציג האגודה באיחוד החקלאי בה משמש כחבר הנהלה וכיו"ר העמותה הציבורית. נכון למועד הגשת התביעה שימש כחבר המועצה המקומית סביון במשך כ-5 שנים. עד שנה לפני הגשת התביעה היה חבר בוועדת הנהלה ממנה התפטר. בעת הגשת התביעה שימש כיו"ר הוועדה לאיכות הסביבה, יו"ר וועדת התנועה וחבר בוועדת מכרזים וועדת \מנגנון במועצה.

    

3. הנתבעת היא מועצה מקומית אשר הוקמה על פי דין. בתחילה הוגשה התביעה נגד ראש המועצה לשעבר, מר מושיק ליפץ (להלן-"מר ליפץ"), אך בקשתו להכרה בחסינות התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי, ולכן הנתבעת היא המועצה המקומית סביון.

    

   נסיבות הגשת התביעה:

4. בחודש ינואר 2011 היה התובע 2 חבר וועדת הנהלה של הנתבעת. בעקבות התנהלות מר ליפץ, שלח התובע 2 למר ליפץ ביום 27.1.11 מכתב בו פירט את השגותיו על התנהלותו של מר ליפץ בכל הקשור לוועדת ההנהלה (נספח א' לכתב התביעה). את מכתבו הנ"ל למר ליפץ סיים התובע 2 כדלקמן:

   "מושיק, אני מרגיש שאיני יכול לתרום ולא משפיע בהנהלה ומהווה חותמת גומי. מצד שני, בחברותי בהנהלה אני לוקח על עצמי אחריות לפעולות שאין לי שליטה עליהם.

   סיעת סביון ירוקה ואני, רואה עצמי שותף לדרך וחלק מהקואליציה ואמשיך לתמוך ולסייע לך במועצה ככל שאוכל כפי שעשיתי בעבר. למען הסר ספק אני מבהיר לך שאיני ולא אהיה חלק משלושת חברי האופוזיציה שפוגעים בישוב ובך ואמשיך לתמוך בך כראש המועצה."

    

5. ביום 24.4.12 שלח מר דורון וויסבורד, שהיה חבר וועדת ההנהלה המועצה המקומית באותה עת, הודעת מייל למספר נמענים, וביניהם התובע 2 ומר ליפץ (נספח ב' לכתב התביעה), שתוכנו כדלקמן:

   "בישיבת ההנהלה מיום 29.2.2012 סוכם שתוגש ההתנגדות התכנונית בלבד.

   עתה מסתבר שהוגשה גם ההתנגדות המשפטית וזאת בניגוד להחלטה שהתקבלה בהנהלה.

   לא זאת בלבד, אלא אף לא מצאתם לנכון לידע את חברי ההנהלה בדיעבד על פעולה בניגוד להחלטת ההנהלה.

   ההנהלה גם מינתה צוות מיוחד שיטפל בנושא.

   מרבית חברי הצוות מודרו מן הנושא ועד השבוע לא ידעו על הגשת ההתנגדות.

   אני מבין שהחלטות ההנהלה אינן מחייבות יותר.

   אני רואה עצמי אפוא חופשי להצביע בישיבות המועצה על פי שיקולים ענייניים לגופו של עניין.

    

   בהמשך למייל של מר וייסבורד, כתב התובע 2 למר ליפץ ביום 24.4.12 הודעת מייל שנושאה "התפטרות מישיבת הנהלה" כדלקמן:

   "מושיק,

   אין זה הפעם הראשונה לצערי שדורון ואני שומעים דברים ומתעדכנים דרך גוף שלישי שאינו חבר הנהלה ו/או מועצה. וגרוע מזה, פעמים רבות החלטות הנהלה לא מבוצעות או משתנות בהתאם לעצות והשפעות של יועצך מבלי לעדכן אותנו.

   אני הלכתי אתך באש ובמים ופעמים רבות הגנתי עליך בפני מעשים שהיו מזיקים לך ולמועצה.

   למצער-לא מצאתי אצלך קולגיאליות מעבר לכך שאתה אדם סימפטי וסחבק (לפחות כלפי חוץ).

   היות והחלטות ההנהלה (כפי שדורון כתב לך) אינן מחייבות ואינן תורמות מאומה, אין לי מקום כחבר בוועדת ההנהלה ולא יגיע אליהם יותר, אלה (!) באם יוזמן להסביר נושאים מסוימים בהתאם לתפקידי במועצה- אך לא כחבר וועדה.

   כמובן שאני אמשיך להצביע במועצה לפי שיקולים ענייניים לגופו של עניין לטובת הישוב שלנו."

    

6. ביום 14.8.13, בעיצומה של מערכת בחירות לרשויות המקומיות בה הציג מר ליפץ את מועמדותו לראשות המועצה של הנתבעת, נערכה ישיבה במועצה המקומית סביון בנוכחות עשרות אנשים, ביניהם התובע 2 ומר ליפץ, חברי מועצה, תושבים ועובדי המועצה (להלן-"הישיבה").

    

   טענות הצדדים:

7. טוענים התובעים כי במהלך הישיבה אמר מר ליפץ דברים נגד התובעים בנושאים כדלקמן:

   1)מר ליפץ אמר כי הוא "זרק" את התובע 2 וכי התובע 2 "נזרק" מחברות בהנהלת מועצת סביון, וזאת למרות שידע שדבריו כוזבים. על פי הדין, רק המועצה שמינתה את חברי הוועדה יכולה הייתה להעביר את חבר המועצה שנבחר מחברותו בוועדה, אך הציבור הרחב אינו מודע לדין, ומאמין לדברים רשמיים מפיו של ראש המועצה הנאמרים בישיבות המועצה והנרשמים בפרוטוקול;

   2)מר ליפץ הכפיש את שם התובע תוך שלעג לו ואמר לתובע 2: "מכירים אותך ויודעים מי אתה כטיפוס שלילי", תוך הטלת דופי ביושרו ובאמינותו של התובע 2, ותוך חיזוק נוסף לביזוי התובע 2;

   3)לגבי שני התובעים אמר מר ליפץ שההתנהלות הכספית של התובעת 1 נעשית בצורה בלתי תקינה, כשידוע לכולם שהתובע 2 הוא היו"ר שלה מזה כ-20 שנה, ומייצג אותה במוסדות התנועה בה משמש התובע 2 גם חבר הנהלה וראש עמותה. כן הוסיף הנתבע כי אין לו ספק שביקורת בספרי התובעת 1 תוכיח ותגלה רמאויות, אשר נעשות שם, כביכול. חברת וועדת הביקורת של התובעת 1, גב' מרי ועדיה, העירה לנתבע על דבריו החמורים והכוזים, ודרשה ממנו לחזור בו מדבריו, אך הנתבע לא חזר בו מדבריו, והמשיך להכפיש את התובעים בפני כל הנוכחים בישיבה, שהייתה כאמור, פתוחה לקהל הרחב. דבריו אלו של מר ליפץ נשארו בחלל האוויר, תוך שהם פוגעים בתובעים;

   4)מר ליפץ פרסם ראיון עיתונאי עם כתב בעיתון גלובס, בסמוך לאותה ישיבת מועצה, בה חזר מר ליפץ על כך כי כראש המועצה, פיטר את התובע מהמועצה ומההנהלה.

    

8. טוענים התובעים כי דבריו של מר ליפץ מהווים פרסום לשון הרע כנגדם, פרסום שהוא כוזב ונעשה במזיד, דבר המהווה עוולה על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965. הם דרשו ממר ליפץ לחזור בו מדבריו, אך הוא סירב לעשות כן.

    

9. ממשיכים וטענים התובעים כי דבריו של מר ליפץ, במיוחד נוכח סירובו להתנצל על דבריו, כדלקמן:

   1)בהתנהלותו המתוארת לעיל, ביצע מר ליפץ כראש מועצה, פרסום דברי לשון הרע בפני נוכחים רבים, וכן פרסם בפני כל עם ישראל את הכפשותיו באמצעות עיתון העסקים "גלובס" – הכפשות שהפכו לשיחת היום בישובים סביון וגני יהודה וכן מחוץ לישוב, וגרם בכך לפגיעה בשמם הטוב של התובעים, וכן למבוכה ולבושה לתובע 2 שעושה את תפקידו לילות כימים בהתנדבות וללא תמורה כספית;

   2)גם תדמיתה של התובעת 1 נפגעה מאד מדברי מר ליפץ, בשים לב שהתובעת 2 גובה ומקבלת כספים מהציבור, היא ספקית המים של הישוב גני יהודה, ומקבלת חברים חדשים לאגוד, אשר מעוניינים לרכוש נחלות ביישוב או לקבל שירותים חקלאיים אחרים מהתובעת 1.

    

10. בתביעה תובעים התובעים פיצויים ללא הוכחת נזק בסך 140,000 ₪ עבור התובעת 2 והסך 60,000 ₪ עבור התובעת 1.

     

11. הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כדלקמן:

    1. ישיבת המועצה התקיימה ביום 14.8.13 ולא ביום 14.9.13, כפי שנטען בכתב התביעה;

    2. הדברים הרשומים בפרוטוקול הישיבה נאמרו במסגרת ישיבת המועצה, וכבר נפסק כי דברים הנאמרים במסגרת זו חוסים תחת סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, ועל כן הם מהווים פרסום מותר, אשר כלל לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי;

    3. פסק הדין של כב' השופטת פלאוט ב-רע"א 36160-11-15 הקובע כי דברי מר ליפץ זוכים לחסינות מכוח סעיפים 7א ו-7ג' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מעידים שדברי מר ליפץ בישיבה אינם מהווים לשון הרע, שכן הם נאמרו כחלק מתפקידו ומכהונתו;

    4. כתב התביעה הוגש כחודש לפני הבחירות לרשויות המקומיות, על מנת לפגוע בסיכוייו של מר ליפץ להיבחר שנית לראשות המועצה;

    5. הדברים שנאמרו על ידי מר ליפץ לא נאמרו על ידו, ומה שאמר הוא אמת, שכן מר ליפץ אמר שהתובע נזרק מהקואליציה ולא מוועדת ההנהלה, ומר ליפץ לא אמר שהתובע הוא טיפוס שלילי, ולא הטיל דופי ביושרו או באמינותו;

    6. מר ליפץ לא טען כי התנהלותה הכספית של התובעת 1 בלתי תקינה או כי יתגלו רמאויות;

    7. הדברים שנאמרו כפי שנאמרו, נאמרו בתום לב;

    8. לגבי הכתבה בעיתון גלובס, הדברים לא נאמרו מפי מר ליפץ, ועל התובעים להוכיח בראש וראשונה להוכיח שהדברים הכתובים בכתבה נאמרו לכתב על ידי מר ליפץ.

        

       העדויות:

12. מטעם התובע העידו העדים כדלקמן:

    1. התובע 2, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו חזר על האמור בכתב התביעה, וצירף לתצהירו את תמליל ההקלטה של הישיבה, אותו קיבל מהנתבעת.

       התובע 2 נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי שוחח עם כתב העתון לפני הפרסום אך לא לאחר הפרסום. לא בקש מהכתב לבוא ולהעיד כי בא כוחו מנהל את התביעה. מסכים שהכתבה היא ראיון עמו, עם מר לנדאו ועם מר ליפץ. לא מצא בכתבה ציטוט מפיו של מר ליפץ כי מר ליפץ פיטר אותו. אינו זוכר אם הכתב דיבר עם מר ליפץ ואח"כ אתו, ואם הכתב ביקש את תגובתו לטענה שמר ליפץ פיטר אותו. הוא יו"ר של התובעת 1 כבר 20 שנה וגם בעת מתן העדות. בעת הגשת התביעה היה חבר מועצה, אך בעת מתן העדות לא היה חבר מועצה. במועד הישיבה לא היה באופוזיציה ולא בקואליציה, וצידד במה שטוב לישוב, בין אם הציע זאת מר ליפץ ובין אם הציע זאת חבר מועצה אחר. לפני הישיבה הוא אמר למר ליפץ שאינו ראוי לשמש ראש מועצה. אמנם בישיבות מועצה מדברים הרבה דברים, אך יש גבול בהאשמות פליליות של גניבת כספים, למרות שהוא לא האשים את מר ליפץ בגניבת כספים. מר ליפץ מסכן את התושבים בכך שהוא מטיל עליהם ארנונה גבוהה. מר ליפץ האשים אותו בגניבת כספים שרו"ח יוודא אותם. מודה שבשנת 1986 הוגש נגדו כתב אישום על דיסקלין של חברה כלכלית ובגלל זה הוא רגיש להאשמות פליליות. בעת ביצוע המעשים המתוארים בכתב האישום הוא היה בארה"ב, ולמעשה הוגש כנגדו כתב אישום על מעשים שעשה אחיו. כל תושבי התובעת 1 יודעים על הרשעתו זו, אך הם מאמינים בו, ועובדה שהוא נבחר שוב ושוב ליו"ר התובעת 1. אישר שבחודש ספטמבר 1997 אישר ביהמ"ש העליון את הרשעתו וכי נגזרו עליו 8 חודשי מאסר בפועל. מהתנגדות ב"כ התובעים לשאלת ב"כ הנתבעת עולה שכתב האישום היה בגין הגשת דוחו"ת לא מדוייקים על ידי חברה שאינה צד להליכים בתביעה זו. מודה שהתמלול של הקלטת הישיבה הוא תמלול נכון. גב' ועדיה לא יכולה הייתה לסבול את האשמות השווא לגניבה של מר ליפץ, ואמרה שדברי מר ליפץ אינם נכונים, אך בכל פעם שהיה מדבר עם תושבים בסביון ובגני יהודה היו שואלים אותו מה קורה אצלו במים, ופתאום אמרו שהם רוצים לקבל מים מהמועצה ולא מהתובעת 1. מר ליפץ לעג לו בישיבה ואמר לו שיתבע אותו, ואחרי הגשת התביעה הוא פרסם זאת בישוב, כי היה חייב לעשות כן. בהנהלת התובעת 1 עלתה השאלה האם להגיש את תביעת הדיבה, והתקבלה החלטה להגיש את התביעה. זו פעם ראשונה שטועמים כנגדו על אי סדרים בניהול חשבונות התובעת 1. מר רביע ומר ליברמן עליהם הוא שואל נפטרו. את הפרוטוקול בעניין ההתנצלות יש את כולו, ולא להתייחס רק לחלקים ממנו, על מנת לקבל תמונה מלאה על מה שנאמר. דברי ההתנצלות של מר ליפץ שנאמרו בפרוטוקול נאמרו בצורה מעליבה. אביו של ב"כ הנתבעת הגן בעבר על שמו הטוב, וכיצד הוא יכול לבוא ולטעון דברים אחרים שטען אביו.

       בחקירה החוזרת העיד התובע 2 כי במלחמת יום הכיפורים היה בעמדות פיקודיות בכירות, והייתה לו כספת יחד עם אלוף הפיקוד גורודיש. לאחר שנפטר האלוף גורודיש בשנת 2003, לאחר שיצא פסק הדין של בית המשפט העליון, פורסם כל הנושא בעיתונות, והוא התראיין על נושא המלחמה והשתתפותו במלחמה. נטען כנגדו כי הוא התראיין בתמורה לתשלום כספי, כאשר הוא לא דרש ולא קיבל כל תמורה כספית, ועל כך התנהל משפט דיבה, ועליו הגן אביו של ב"כ הנתבעת.

        

    2. התובע הגיש את תצהירה של גב' נרי ועדיה אשר הצהירה על הישיבה ואישרה כי לאחר ששמעה את דברי מר ליפץ על התובע 2 רמז לה כי התובע 2 מושחת ואמר לה: "הלוואי ופעם אחת יכניסו לך רו"ח שיבקר את הפעולות שלך ואז נראה".

       בתחילת ישיבת ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים שהיו אנשים נוספים במהלך הדיון במועצה, ואז ויתר ב"כ התובעים על תצהירה של גב' ועדיה.

        

13. מטעם הנתבעת העידו העדים כדלקמן:

    1. עו"ד חיים עשהאל, אשר שימש כחבר מועצה מטעם האופוזיציה בעת קיום הישיבה. בעת מתן תצהירו היה חבר מועצה מטעם הקואליציה, לאחר שמר ליפץ לא נבחר לראשות המועצה בבחירות לרשויות המקומיות, שהתקיימו בסמוך לאחר הישיבה. עובדה זו חשובה מאד להערכת עדותו של עו"ד עשהאל.

       עו"ד עשהאל הצהיר בתצהיר העדות הראשית כי כמי שנוכח בישיבות המועצה לעתים מדובר בזירה סוערת, בה משתתפים יריבים פוליטיים, ונאמרות בה אמירות בוטות וקשות "בלהט הרגע". בבחירות שלאחר הישיבה תמך במר לנדאו כראש המועצה, שהוא המתחרה של מר ליפץ. הוא שוחח עם התובע 1 אשר אמר לו כי לאחר שמר ליפץ כבר לא ראש מועצה, אין לו התנגדות לביטול התביעה, אך הוא נמנע מכך עקב ענייני שכ"ט עם עורך דינו. הוא מעדיף שתרבות הדיבור בישיבות המועצה תהיה מנומסת ומכבדת את הדוברים, אך יחד עם זאת יש לאפשר לחברי המועצה למלא את תפקידם ללא חשש תביעה, וראוי לאפשר להם להביע דעתם באופן חופשי.

       מר חיים עשהאל נחקר חקירה שכנגד בה העיד על השיחות שהיו לו עם התובע ובא כוחו. שיחות אלו שהתנהלו לאחר הגשת התביעה ולאחר התביעה ועברה על שם הנתבעת אינו מעניינו של בית המשפט. לדבריו, כאשר התובע 1 אומר למר ליפץ שאוי למועצה שהוא הראש שלה, מותר למר ליפץ להאשים את התובע 1 באי סדרים כספיים ובמרמה בתובעת 1. אמירת דברים על מעילה בכספי ציבור זה חלק מהמשחק הפוליטי, למרות שהוא לא אוהב זאת.

       סבור אני שעדותו וחוות דעתו בעדותו של עו"ד עשהאל הושפעו השפעה רבה מכך שמר ליפץ אינו חבר מועצה, וכי מי שהיה באופוזיציה בעת הישיבה הפך להיות ראש מועצה. כתוצאה מכך מבקש הוא למנוע שהקואליציה של היום, שהיא האופוזיציה בעת הישיבה, תשלם על דבריו של מר ליפץ, דהיינו, שתשלם על דברים שמישהו אחר אמר אותם. מעניין מאד כיצד הייתה עדותו של מר עשהאל אם מר ליפץ היה היום ראש המועצה.

       בכל אופן, קריאת התמליל של הקלטת הישיבה יחד עם שמיעת ההקלטה, מביאים רושם אחר לחלוטין על אשר היה בישיבה מזה שמתאר עו"ד עשהאל, כפי שיפורט להלן.

        

    2. מר ליפץ, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי דבריו נאמרו במסגרת ישיבת המועצה לאחר שנאמרו כלפיו דברים בוטים על ידי התובע 1, וראיה לכך היא שבית משפט המחוזי הכיר בחסינותו ודחה את התביעה כנגדו והעביר אותה נגד המועצה המקומית. מר ליפץ ציטט קטעים נבחרים מפרוטוקול הישיבה ונתן לקטעים אלו פרשנויות משלו, אך פרוטוקול הישיבה הוגש בהסכמה, ואתייחס אליו בפרק הדיון והמסקנות. לדבריו, לא הייתה לו כל כוונה לפגוע בתובעים, וכי הוא סבור שהוא חייב היה להשמיע את דבריו שאמר בישיבה. לגבי הכתבה בעיתון גלובס הוא לא פרסם ראיון עיתונאי, וגם הכתב לא ייחס לו את האמירות נשוא הכתבה.

       מר ליפץ נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא ועוה"ד שלו דברו על המשפט בזמן ההפסקה. אך כשנשאל לגבי תוכן הדברים, לאחר התנגדות עוה"ד של הנתבעת כאשר העד היה מחוץ לאולם, אמר העד שהוא כבר שכח את מה שדיבר עם עורכי דינו על המשפט לאחר חקירתו של עו"ד עשהאל. כבר עתה אציין כי תשובה מתחמקת זו של מר ליפץ, שלטעמי אינה אמת, פגעה פגיעה קשה במהימנותו. בהמשך חקירתו הנגדית העיד מר ליפץ שכל מה שאמר בישיבה הינו אמת. הוא התנצל בסוף הישיבה, ועל מה שלא התנצל הוא עומד מאחורי דבריו. העד השיב תשובות דו משמעיות לשאלות שנשאל, אם הדברים שאמר הם אמת, מדוע התנצל ומדוע אמר בתצהירו שהדברים אמת. לאחר התפתלויותיו של מר ליפץ שאלתי את מר ליפץ האם גם בישיבה פוליטית הוא יכול להאשים בנאדם בפלילים, ותשובתו הייתה: "אני לא יודע אם זה אמת או לא אמת. אני יודע שהתנצלתי והיו דיבורים לא מעטים על זה בישוב. לא מעט אנשים הגיעו אלי ודיברו על אותו עמיר פורת ורוב הדברים היו מחמיאים עליו. ואם אמרתי התנצלתי באותו זמן". ההתנצלות היא בעמוד 91 בפרוטוקול הישיבה שזה היה בסוף הישיבה. התובעת 1 אינ כפופה לנתבעת, הך היו יחסים ביניהן. לא עיין בתקציב האגודה, והישיבה לא עסקה בהתנהלות תקציבית של התובעת 1. מעולם לא עיין במסמכי התקציב של האגודה-התובעת 1. מקור דבריו בעניין כספי האגודה הוא מדברים ששמע מאנשים שהוא סומך עליהם. לשאלה שההתנצלות נאמרה לא בפני כל האנשים ששמעו את ההאשמות אלא בסוף הישיבה בפורום מצומצם, התחמק העד מתשובה ואמר שהישיבה הייתה ישיבה עם עשרות אנשים. יש לו עבר פלילי בשנה שהיה בגיל 24 שהאשימו אותו שקנה וידיאו שהוברח לארץ, אך בגין עבר זה אין עמו קלון. בעת מתן העדות הוא בגיל 57. מאשר שהתקבלה עתירה מינהלית שהגישה התובעת 1 כנגדו על כך שסגר להם את השערים לשטחים החקלאיים. הוא נפגש עם כתב העיתון גלובס דור פוייר שכתב את הכתבה, ולא זוכר מה דיבר עם הכתב על התובע 2. התובע לא פוטר ולא נזרק על ידו משום מקום, הוא פשוט לא הזמין אותו לישיבות, והוא אינו יכול לפטר אף אחד מוועדת ההנהלה, וגם לא שלח מכתב לתובע 2 שהוא מפוטר או מסולק מכל וועדה שהיא. לא זוכר שאמר לכתב שהתובע 2 פוטר על ידו. אינו יודע מי עוד מהקואליציה שוחח עם הכתב. הכתב הגיע לבניין המועצה ונפגש עמו, והוא יצא אתו לסיור ביישוב. הפגישה עם הכתב הייתה טרום בחירות, וכתבים באים לבקר ביישוב, למרות שמדובר ביישוב קטן. התחמק ממתן תשובה למייל ששלח לו התובע 2 ואשר צורף כנספח ד' לכתב התביעה.

       לאור תשובותיו של העד עם אנשים נוספים ומקורות מידע שהיו לו אודות הדברים שאמר על התפקוד הכספי של התובעים בעניינים הכספיים של התובעת 1, ניתן היה לצפות שהנתבעת תביא לעדות את האנשים עליהם הסתמך מר ליפץ בעדותו. הנתבעת לא עשתה כן, ודבר זה פועל כנגד, שכן חזקה על בעל שלא ימנע מבית המשפט עדות שהיא לטובתו, ואם לא הביא עדות זו, משמע שהעדות היא כנגדו. ראה לענין זה את ע"א 465/88 בנק למימון וסחר נ' מתתיהו פ"ד מה(4) 651, 658; ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון קבלנות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מט(1), 450; ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג ואח' פ"ד מז(2), 605, 614; ע"א 369/99 ארדמן נ' חברת פרוייקט אורנים בע"מ ואח' פ"ד נח(2), 385. על כן, יש לצאת מנקודת מוצא שמר ליפץ אמר את הדברים לעניין ההתנהלות של התובעים בענייניה הכספיים של התובעת 1 ללא כל סימוכין וללא כל בסיס עובדתי.

       לאור תשובותיו המתחמקות של מר ליפץ, קשה ליתן אמון בעדותו.

        

14. לאחר תום הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

     

    דיון ומסקנות:

    ניתוח הישיבה על פי נושאים:

15. תמליל קלטת הישיבה הוגש פעמיים. פעם כל ידי ב"כ מר ליפץ ופעם על ידי התובעים. בשני העותקים של התמלולים יש הפרש במספרי העמודים של עד עמוד אחד, ועל כן כאשר יהיו ציטוטים בפרוטוקולים אלו, יש לעיין בשני העותקים של התמלול.

     

16. בא כוחו של מר ליפץ צירף לתיק בית המשפט תקליטור עם הקלטת הישיבה. משמיעת התקליטור עולה שבמשך כמחצית השעה לפני הישיבה נוהלה ישיבת מועצה אשר התמקדה בנושא הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. חלק זה של ישיבת המועצה לא תומלל. החלק שתומלל היא החלק השני של המועצה, אותו הגישו הצדדים לבית המשפט.

     

17. מקריאת התמליל עולה כי התובע 2 דיבר בישיבה באופן תרבותי, וגם את דבריו, שלטענת מר ליפץ היו בוטים, אמר בטון שקט, ענייני ולא משתלח. לעומת זאת דבריו של מר ליפץ לתובע 2 נאמרו בצעקות, בטון משתלח וללא כל קשר לדבריו של התובע 2, וניתן לומר שהאיבה שרחש מר ליפץ לתובע 2 עולה ובוקעת מתוך הפרוטוקול, במיוחד לאחר ששומעים את תקליטור השמע, ועל כך בהמשך.

     

18. הנושא הראשון בסדר היום של הישיבה היה אישור פרוטוקול ישיבת המועצה מן המניין מס' 4/13 מיום 5.6.13. התובע 2 הסכים לאישור הפרוטוקול, למרות הסתייגויות של חברי מועצה אחרים שטענו שהפרוטוקול אינו משקף את אשר היה בישיבה מיום 5.6.13. בכך הצביע התובע 2 יחד עם מר ליפץ, והחליט לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. (עמ' 2 לתמליל).

     

19. הנושא השני בישיבה היה אישור פרוטוקול ישיבת המועצה מן המניין מס' 05/13 מיום 6.6.13. לגבי נושא זה מי שדיבר בתקיפות נגד מר ליפץ היו עו"ד עשהאל וגב' אהרונה ולטר. שני אלו תקפו את מר ליפץ בצורה קשה, ולעתים אהרונה ולטר צעקה על מר ליפץ בצורה קשה, אך מר ליפץ התייחס אליה בדרך כלל באורך רוח, אם כי לעתים צעק עליה. בנושא זה הצביע התובע 2 נגד ההצעה, והוא נימק זאת בנימוק ענייני ובצורה מנומסת. (עמ' 21 לפרוטוקול).

    בעניין זה יש לציין חילופי דברים שהיו בין מר ליץ לבין גב' ולטר בעמ' 11-12 לפרוטוקול:

    "מושיק ליפץ:אהרונה, אם היית ראש מועצה, היית עושה אותו הדבר.

    אהרונה ולטר:בינתיים בא נראה אם תהיה ראש מועצה, ולא הייתי עושה אותו הדבר. אתה מכניס את התושבים שלך ללופ של היטלי השבחה."

    ובעמ' 17 לפרוטוקול:

    "אהרונה ולטר:אתה לא משלם מכיסך, אתה לקח

    מושיק ליפץ:אני צריך לדאוג להכנסות של היישוב. נקודה. זה התפקיד שלי. נקודה. זה התפקיד שלי.

    אהרונה ולטר:אז אני רוצה שכל תושב ידע לקראת הבחירות, תן לי ...

    מושיק ליפץ:אז תעלי את זה בישיבה.

    אהרונה ולטר:שכל תושב ידע לקראת הבחירות שאתה גורם לו.

     

     

20. הנושא השלישי על סדר היום הייתה שאילתא של עו"ד עשהאל לעניין מדיניות העסקת עובדים זמניים. בקשר לשאילתא זו היו חילופי הדברים בישיבה כדלקמן (עמ' 23-24 לתמליל):

    "מושיק ליפץ: ... תשובה לשאילתא: חבר המועצה חיים עשהאל מיום 12.8.2013" המועצה נזקקת מעת לעת להעסקת עובדים זמניים לצרכים נקודתיים. כשמדובר במשרה מלאה ולתקופה של מספר חודשים, קולטת המועצה עובדים ישירות או באמצעות כוח אדם.

    עמיר פורת:רגע סליחה, אני לא מספיק לעקוב.

    תמר זלצר:יש לכם את זה מצורף.

    מושיק ליפץ:(ממשיך) בהנהלת חשבונות נוצר צורך נקודתי לתיוק רב שהצטבר בחודשים האחרונים. היות שמדובר במסמכים חשובים, הועסק סטודנט לחשבונאות בהתאם לצורך. בחודש יוני הועסק 17 שעות, בחודש יולי 30 שעות. אני עובר לסעיף הבא. (מדברים ביחד)

    עמיר פורת:רגע, סליחה רגע.

    מושיק ליפץ:אני לא יודע אם יש דיאלוג בזה.

    עמיר פורת:אני רוצה להגיד (מדברים ביחד)

    מושיק ליפץ:רק (מדברים ביחד) ... הסיבה.

    עמיר פורת:לא, לא, סליחה, רק את ההצעה שלי.

    אהרונה ולטר:האם העסקה נעשתה בידיעתך, ומה המדיניות של העסקת עובדים זמניים?

    מושיק ליפץ: עניתי אבל על זה.

    עמיר פורת:אני רוצה לדעת גם כן איך את הבן של מייקי העפת, בגלל שהוא (מדברים ביחד)...

    מושיק ליפץ:אני לא מעיף אף אחד, אדוני.

    עמיר פורת:וכאן אתה מרשה –

    מושיק ליפץ:תהיה קצת זהיר בלשונך. אני לא מעיף אף אחד.

    אהרונה ולטר:אל תדאג, עכשיו מייקי עוזר, הכל יהיה בסדר. הבן שלו יכול לחזור.

    עמיר פורת:מה הוא?

    אהרונה ולטר:עכשיו הבן של מייקי יכול לחזור.

    עמיר פורת:למה?

    אהרונה ולטר:כי עכשיו מייקי יעזור בבחירות."

     

    יש לשים לב שהתובע 2 שאל שאלה, מר ליפץ למעשה איים עליו, ומי שאמר את הסיבה להתנהלות מר ליפץ בעניינו של הבן של מייקי הייתה גב' ולטר.

     

21. הנושא הרביעי שהיה על סדר היום הייתה הצעתו של התובע 2 להקמת חברה לניהול המים והביוב בסביון.

    בקשר לכך היו חילופי דברים בקשר לוועדה שהוקמה, מתוכה ניתן ללמוד על היחס לתובע 2. ואלו הדברים (עמ' 26-27 לתמליל):

    עו"ד ויינברגר:האמת, הצוות הוקם מתוך דחיפה ורצון שלי, כדי שיוקם פה צוות שידון בדבר הזה, מה אפשר לעשות. זו המציאות וזו האמת. הצוות אכן בא ודן. כשעלתה הבקשה שתצורף אהרונה, היא כמובן הצטרפה. כל מי שרצה, גם לשמן, גם אהרונה, לבוא ולשמוע ולהאזין, הכל התקבל.

    אהרונה ולטר:לא כל מי שרצה. עמיר רצה וסירבו באופן מוחרם.

    עו"ד ויינברגר:לגבי עמיר יש נקודתיות אחרת. אבל עזבי את זה עכשיו.

    חיים עשהאל: מה זה נקודתיות? הוא לא חבר מועצה? מה, הוא פסול?

    אהרונה ולטר:לא רק שהוא חבר מועצה, אני חושב שהוא מבין טוב מכולנו במים ובתאגידי מים. ופסלו אותו מלהיות חבר בוועדה."

     

    בהמשך הדיון מי שהוביל את ההתנגדות להצעתו של התובע 2 היה היועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד וינברגר. בעמ' 31 לפרוטוקול אמר התובע 2 לעו"ד וינברגר שבעניין תאגיד המים יש לעו"ד וינברגר ניגוד אינטרסים, מכיוון שעו"ד וינברגר רוצה שהנתבעת תצטרף לאחד מתאגידי המים שעו"ד וינברבר מייצג.

     

    בהמשך הדיון נטלה גב' ולטר חלק נכבד ביותר בדיון, ובעמ' 41-42 לתמליל נכתב כדלקמן, כאשר משמיעת התקליטור עולה שדברים אלו נאמרו בצעקות:

    "אהרונה ולטר:רק שניה. עזוב את ה"למה", נתן פה נימוקים עמיר כבר למה, כי אנחנו לא רוצים להיות מספר 400 בתור, כי אנחנו לא רוצים שיבואו לתקן לנו תשתית של ברז מתפוצץ בלילה אחרי שלושה ימים, כי אנחנו לא רוצים שברווח על המים ישתמש מישהו אחר.

    מושיק ליפץ:אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה רגע.

    אהרונה ולטר:אל תשאל אותי תן להשלים

    מושיק ליפץ:לגבי הרווח על המים, מה קורה עם הרווח על המים בגני יהודה? למה אתה לא עושה מזה שום דבר?

    חיים עשהאל:איפה היית ארבע שנים?

    אהרונה ולטר: איפה היית כש- (כולם מדברים ביחד)

    חיים עשהאל: איפה היית חמש שנים? מר ליפץ, איפה הייתה כל הזמן? איפה היית (כולם מדברים ביחד) איפה היית שנתיים, איפה ישנת? (כולם מדברים ביחד)

    מושיק ליפץ:באמת נו, איפה אתה היית?

     

    בשלב זה מגיב מישהו מהקהל לנאמר בישיבה, ומר ליפץ מורה לו בצעקות לצאת מאולם הישיבות וכינה אותו במלה "אידיוט", ומר ליפץ עצר את ההקלטה. כתוצאה מעצירת ההקלטה, סברו חברי מועצה מהאופוזיציה, וביניהם עו"ד עשהאל שהישיבה הופסקה, והלכו לביתם. כאשר ביקש מר ליפץ לנצל מצב זה לטובתו, והמשיך לנהל הישיבה, תוך התנגדות סוערת של גב' ולטר. מר ליפץ ניצל את העדרם של שני חברי המועצה, וביצע מחטף של החלטות בהן נדחו ההצעות לסדר היום של התובע 2 בדבר הקמת תאגיד המים של המועצה.

    בהמשך הישיבה אמר מר פורת למר ליפץ שברצונו לומר דברים, אך מר ליפץ קטע את מר פורת בגסות.

     

    בעמ' 62-64 לתמליל היו חילופי הדברים כדלקמן:

    "עמיר פורת:(מדבר בשקט – י.ז.) תראה, אני חוזר ואומר כאן לכל חברי המועצה, חבל שאתם לא מקשיבים ומנסים במחטף להגיד לי "הייתה כאן הצבעה", ואפילו לא שמעתי שהייתה הצבעה, ואתם מחליטים על הצבעה כל כך חשובה.

    מושיק ליפץ:כן, זו הייתה הצבעה ברורה.

    עמיר פורת: סליחה,

    מושיק ליפץ: הייתה הצבעה ברורה.

    עמיר פורת: עובדה שאני, עובדה שאני הודעתי שלא שמעתי את ההצבעה

    מושיק ליפץ: אה, שמעתה והתעלמת ממנה, יאללה, עמיר,

    עמיר פורת:לא שאני מתעלם

    מושיק ליפץ:(צועק – י.ז.) אנחנו כבר מכירים אותך, נהיה לי שער לבן ממך בחמש שנים האלו, מכירים אותך, יודעים מי אתה, אתה כן שומע/לא שומע, בוקר/לילה – לא יודעים ממך כלום. תמשיך.

    עמיר פורת:אז ההצעה שלי הייתה, הייתה לי הצעה נוספת שם במקום אבל אתם,

    תומר בינמוביץ: בהצעה הנוכחית,

    עמור פורת:(מדבר בשקט – י.ז.) כמו, סליחה רגע, סליחה, כמו כל הצעות שנותנים לכם, בסוף מי שמשלם זה תושבים, התושבים משלמים היטל, היטל בצורת, התושבים משלמים על ביוב שמשקים את הגינות אתו, התושבים ישלמו עכשיו על כל (מדברים יחד) על כל דבר, הכוונה כאן במועצה היא כמה שיותר להוציא לתושבים,

    מושיק ליפץ: (מכאן ואילך צועק – י.ז.) כן, ההיטל הבצורת נכנס למועצה או הולך למדינה? מה אתה מבלבל את ה (מדברים ביחד)

    מושיק ליפץ: מה זה 13%? אין לנו הצעות? באמת, אהרונה,

    יוסי גליקסמן: ועם המע"מ אנחנו ממש נהנים ממנו

    מושיק ליפץ: נכון, כן, מה, מה קורה עם כל הכסף שאתה גובה מהסמטאות והנחלות,

    אהרונה ולטר: ומה קורה עם זה שהכסף היה שנה וחצי אצלך ?

    מושיק ליפץ: לאן כל הכסף הזה הולך? לכיס שלך, זה ברור, ולוואי ופעם אחת יכניסו לך רו"ח שיבקר את הפעולות שלך ואז נראה.

    עמיר פורת:היה לי שבוע שעבר

    מושיק ליפץ:עכשיו, כן,

    עמיר פורת:היה לי בשבוע שעבר.

    מושיק ליפץ: גב' ודיה (מדברים ביחד)

    עמיר פורת:היה לי שבוע שעבר בדיקות,

    מושיק ליפץ:את לא יודעת כלום, אם הייתה יודעת,

    עמיר פורת: של רשם האגודות השיתופיות,

    מושיק ליפץ: חבל על הזמן.

    עמיר פורת:ושל משרד הפנים,

    מושיק ליפץ:יאללה נו, עמיר, אנחנו מכירים אותך טוב

    עמיר פורת:תודה לאל, אנחנו מקבלים תעודה של מצטיינים.

    מושיק ליפץ:(מדברים ביחד) ראיתי מה עשית פה לפני שבועיים בגזברות, עם מי אתה מדבר אתה חושב? עמיר, אנחנו לא מטומטמים.

    עמיר פורת: אתה, אתה תשמע, אנחנו נברר מה עשיתי פה בגזברות,

    מושיק ליפץ: יופי, תברר בבית משפט עם (מדברים ביחד) ...

    אהרונה ולטר: תספר לנו כבר, אותי זה מתחיל לעניין

    עמיר פורת:לא יודע, אין לי מושג.

    מושיק ליפץ:הוא יודע, הוא יודע, אהרונה, הוא יודע, אהרונה, הוא יודע,

    אהרונה ולטר: אז תספר לנו.

    עמיר פורת: אבל כרגע זה לא העניין, אני תכף, אתה יכול לספר ברצון,

    מושיק ליפץ:מאה אחוז

    עמיר פורת:אבל תן לי לסיים את מר שאני אומר.

    מושיק ליפץ:עמיר, אמרתי לך, אני,

    עמיר פורת:בלי להפריע

    מושיק ליפץ:אני (מדברים ביחד) ... ממך,

    עמיר פורת:בלי להפריע, בלי להפריע מושיק, יש לך עוד חודשיים כאן, תן כבוד קצת,

    מושיק ליפץ:נכון, שמעתי גם שהלכת לעובדים ואמרת להם שיש להם ראש מועצה חדש.

    עמיר פורת:בסדר, הכל שמעת, נכון; בטח שיש ראש מועצה חדש, אתה גם יודע את זזה,

    מושיק ליפץ:חודשיים, נכון

    עמיר פורת: וזה ברור לגמרי

    מושיק ליפץ:ניפגש, אתה יודע איך אומרים? ניפגש אחרי השמיני,

    עמיר פורת:אל יתעלל (צ.ל. יתהלל – י.ז.) חוגר כמפתח"

     

    מדברים אלו עולה שהתובע 2 ניהל דיון לגופו של עניין, בלי לפגוע במר ליפץ, אך מר ליפץ התייחס אליו בגסות, תוך הטחת אשמה של גניבה ואי סדרים כספיים בתובעת 1, תוך מעילה בכספי התובעת, עד כי גב' ועדיה נאלצה להתערב בדברי מר ליפץ, ומר ליפץ חזר על האשמותיו כלפי התובע 2, תוך שהוא ומר לגב' ועדיה שאינה יודעת הכל. מהמשך ההקלטה עולה שייתכן שמר ליפץ כעס מאד על כך שהתובע 2 הציג את מר ליפץ כמי שאיבד את משרתו עוד לפני הבחירות, שהיו אמורות להתקיים חודשיים לאחר קיום הישיבה. אך שאלה היא האם היה קשר כל שהוא בין חילופי הדברים בישיבת המועצה אודות תאגיד המים לבין האשמתו של התובע 2 בפלילים ואי סדרים כספיים שהתובעת 1.

     

    ובעמק 66-67 לתמליל היו חילופי הדברים בין הצדדים כדלקמן:

    "עמיר פורת:ההצעה של יוסי היא בכלל לא ישימה בגלל שכאן יש מגמה, מגמה לצערי, של, של ה-, של אנשים כאן במועצה ושל העומד בראשה לגרום לכך שהמועצה תעבור לתאגיד. בגלל זה גם אין לו סבלנות, הוא רוצה במהירות שיוחלט, שייקחו את המסקנות של משרד שאפילו חברי הוועדה לא דיברו אתם ולא נתנו להם ולא קיבלו שום דבר, והם יתנו למסקנות להיכנס לתאגיד אוטומטי, וכל חברי, כל אנשי סביון יפגעו מזה כי הם יצטרכו להיכנס לתאגיד, לשלם מאות אלפי שקלים.,

    מושיק ליפץ:אם הייתי רוצה להיכנס לתאגיד הייתי נכנס לפני חמש שנים ולא הייתי מקבל החרגה בדו"חות ולא הייתי מקבל שום דבר, לפני חמש שנים הייתי פותר את הבעיה הזאת; וחמש שנים אני מנהל מאבק, גם מוביל את משרד הפנים ואת מרכז השלטון המקומי.

    עמיר פורת:מ- 2011 לא נגעת.

    מושיק ליפץ:יאללה, יאללה, עמיר המשכת, אני פשוט הייתי חייב כהערת ביניים לתת לך,

    עמיר פורת:בסדר, אז אני אומר לך

    מושיק ליפץ:שמעת מה שאמרתי לך,

    עמיר פורת:הנה אני אענה לך

    מושק ליפץ:מצד אחד אתה רוצה שאני אצטרף לתאגיד, מצד שני אתה רוצה שאני אלך למלחמה נגד תאגיד.

    עמיר פורת:אני, אני,

    מושיק ליפץ:הבנתי אותך כבר חמש שנים.

    תומר בינמוביץ: בסדר, בכסא שלו זה נוח

    מושיק ליפץ:חמש שנים הבנתי אותך. גם לפני חצי שנה, מתי זרקתי אותך מה-, מהקואליציה,

    עמיר פורת:זרקת אותי מהקואליציה?

    מושיק ליפץ:לפני, זרקתי אותך מהקואליציה לפני שנה, או שמונה חודשים ואז אמרת, אהרונה תגיד לך, היא הייתה פה ישיבות,

    עמיר פורת:אז למה התחננת שאני אחזור?

    מושיק ליפץ:אתה יודע לפחות אני יכול להגיד עליה דבר אחד,

    עמיר פורת:למה התקשרת אלי עשרות פעמים: "בוא תחזור, בוא תחזור"?

    מושיק ליפץ:שהיא יודעת מהו. אבל ככה אמרת, אמרת שהמועצה מתנהלת בישיבות הנהלה נהדרות ומתנהלת בשקיפות, והתזרים מזומנים הוא נהדר. את זה אמרת לפני שמונה חודשים, עד שקיבלת, יאללה תמשיך,

    עמיר פורת: מה קיבלתי? מה קיבלתי?

    מושיק ליפץ:עד שנאלצת לעזוב את הקואליציה

    עמיר פורת:עד שזרקו אותו מהקואליציה, אתה אומר,

    מושיק ליפץ:עד שנאלצת לעזוב את הקואליציה."

     

    הכתבה בעתון גלובס:

22. מר ליפץ הודה שאכן שוחח עם הכתב עיתון גלובס, וכי ערך אתו סיור ביישוב. כאשר קוראים את הכתבה בעיתון, ניתן להבחין בקלות רבה שמדובר בכתבה "מטעם". אך שאלה היא האם הציטוטים בכתבה הינם מפי מר ליפץ או לא.

     

23. מר ליפץ הכחיש שאמר לכתב את הדברים המצוטטים בכתבה כביכול מפיו. על מנת להוכיח את טענתם אודות הכתבה, היה על התובעים להזמין לעדות את הכתב של עיתון גלובס, על מנת שיעיד אילו דברים אמר לו מר ליפץ, והאם הדברים שצוטטו בכתבה כביכול על ידי מר ליפץ, אכן נאמרו על ידו. המידע על האמור בכתבה יכול היה להגיע לכתב מגורמים שונים, ולא מן הנמנע שהכתב היה נוכח בישיבת המועצה, כמו שתושבים רבים נכחו בישיבה. גם התובע 2 מודה שנעיהל שיחה עם הכתב. אי זימון הכתב לעדות על ידי התובעים, פועל נגד התובעים, בהתאם לפסקי הדין שהובאו לעיל.

     

24. לאור האמור לעיל, דוחה אני את תביעת התובעים ככל שהיא מתייחסת לכתבה בעיתון גלובס.

     

    תביעת התובעים אודות סילוק התובע 2 מהקואליציה:

25. מעיון בפרוטוקול הדיון בעמ' 66-67 שצוטטו לעיל, עולה שאכן בתחילה אמר מר ליפץ לתובע כי הוא "זרק" אותו המקואליציה, מר עמיר טען אחרת ושאל את מר ליפץ מדוע הפציר בו לחזור לקואליציה. ואכן מר ליפץ הודה פעמיים בפני כל הנוכחים בישיבה שהוא לא "זרק" את התובע 2 מהקואליציה, אלא גרם לו לצאת מהקואליציה בעצמו. דברים אלו עולים בקנה אחד עם תוכן נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה, שצוטטו לעיל.

     

26. לאור האמור לעיל, סבור אני שהדברים שנאמרו בישיבה בעניין חברותו של התובע 2 בקואליציה הובררו דיים, ואם היה ספק בדברי מר ליפץ אודות חברותו של התובע 2 בקואליציה, הבהיר זאת מר ליפץ הבהר היטב בדבריו שהתובע 2 נאלץ להפסיק את חברותו בקואליציה. דבריו של התובע 2 שמר ליפץ ביקש ממנו לחזור לקואליציה, למעשה מבהירים שמדובר בוויכוח פוליטי על עובדות כאלה ואחרות, שלבסוף הודה מר ליפץ בפרוטוקול שלא "זרק" את התובע מהקואליציה, כך שכל הדברים באו על תיקונם. בנסיבות אלו סבור אני שחילופי דברים אלו אינם מהווים לשון הרע, אלא הם בכלל ויכוח פוליטי לגיטימי, שהעובדות לאשורן הובררו מתוך דברי מר ליפץ עצמו.

     

27. אשר על כן, אני דוחה את תביעת התובעים בכל הקשור לטענה שמר ליפץ "זרק" את התובע 2 מהקואליציה.

     

    האשמה בפלילים – גניבה, מרמה ומעילה של התובע 2 בכספי התובעת 1:

    הוצאת לשון הרע:

28. מקריאת תמליל ההקלטה ומשמיעת הקלטת הפרוטוקול עולה שאם מר ליפץ גילה אורך רוח לכל דבריה וצעקותיה של גב' ולטר, הרי כלפי התובע התנהג בגסות ובקוצר רוח מופגן, וטרח להתערב בדבריו של התובע 2 על מנת שלא יוכל להשלים את דבריו. התובע 2 ניהל דיון ענייני בשאלת תאגיד המים, וכמו אחרים בישיבה, טען שמר ליפץ כראש מועצה מטיל מסים כבדים על התושבים במועצה. התובע 2 לא טען שמר ליפץ נוטל את הכספים לכיסו, והיה ברור שמדובר בכספים שהולכים לקופת המועצה. התובע 2 לא האשים את התובע 2 בכל האשמה פלילית. לעומת זאת, מר ליפץ האשים את התובע 2 בעבירות פליליות של מעילה בכספי תאגיד, מרמה ברישומי תאגיד, ואת התובעת 2 האשים כי הרישומים בספריה אינם נכונים. גם דבריהם של התובע 2 ושל גב' ועדיה כי הביקורות שנעשו שבוע קודם לכן בספרי התובעת 2 הראו שהכל תקין, לא גרמו למר ליפץ לחזור בו מהאשמותיו, וחזר עליהם שוב ושוב.

     

29. סבור אני שדבריו של מר ליפץ הינם לשון הרע על התובעים, כמשמעותם בחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן-"החוק"), שכן הם נאמרו על מנת לפגוע בתובעים, בפני כל מי שנכח בישיבה, ועל מנת לפגוע בסיכוייו של התובע 2 בבחירות שהיו צריכות להתקיים חודשיים לאחר מועד הישיבה, והיה בהם כדי להביא לנקיטת הליכים פליליים נגד התובעים.

     

30. העובדה שמר ליפץ חזר על דבריו מספר פעמים, למרות דברי התובע 2 וגב' ועדיה, מעידה על הזדון שבדבריו.

     

31. גם מהלך פרוטוקול הדיון, ממנו ניתן ללמוד על אורך הרוח של מר ליפץ כלפי חברי מועצה אחרים, ובמיוחד כלפי יריבתו הגדולה, גב' ולטר, לעומת קוצר הרוח והאיבה שהביע כלפי התובע 2, מעידים שמר ליפץ חיכה להזדמנות להשתלח בתובע 2, בין אם הדברים קשורים בתוכן הישיבה ובין אם לאו.

     

32. נראה מתוך פרוטוקול הדיון כי היחסים בין התובע 2 לבין מר ליפץ היו עכורים מאד, וכי זעמו של מר ליפץ על התובע נבע בעיקר מהעובדה שהתובע 2 אמר לעובדי המועצה שמר ליפץ לא יהיה ראש מועצה לאחר הבחירות. אך מכאן ועד האשמתם בפלילים של התובעים המרחק הוא גדול.

     

33. דווקא סמוך לבחירות היה על מר ליפץ להיזהר שבעתיים בדבריו. וכה כותב כב' השופטת רות לבהר-שרון בסעיף 9 לספק דינה ב-ע"א (מחוזי ת"א) 14716-04-10 עו"ד אילן בומבך נ. עו"ד אמיר פישביין, (פורסם בנבו, 11.4.11):

    "המכתב נשלח בעיצומו של הליך הבחירות, ימים בודדים לפני מועד "הסיבוב השני", ותפוצתו הייתה רחבה ביותר בקרב ציבור עורכי הדין. העובדה שלשון הרע פורסמה בסמוך לבחירות "מעצימה במיוחד את הפגיעה והנזק שנגרמו... ויש מקום להתחשב בכך בקביעת היקף הפיצוי" (פס"ד שרנסקי). עמדה זו אומצה בפסיקת הערכאות הנמוכות ששמו דגש רב על מועד הפרסום ונטו לפסוק פיצוי גבוה מזה שנפסק בענייננו כאשר פרסום לשון הרע נעשה במסגרת של מערכת בחירות (ת"א (חי') 8907/04 בן גלים גבי נ' דואק יוסי, [פורסם בנבו]; ת"א (בית משמש) 1013/01 שולי שמעון נ' אבי קרו) [פורסם בנבו].

    תוכן הדברים מזמין את הקורא להאמין כי מדובר בהתנהגות לא נאותה, ואף בלתי חוקית. מצורת אמירתם הנוקבת של הדברים, והצגתם כ"עובדות", ניתן היה ללמוד על המטרה שעמדה מאחורי שליחת המכתב, ואשר באה בניסיון להכשיל את בחירת המערער. אין המדובר רק במתן שירות לציבור וב"הצפת" סוגיה כזו או אחרת כדי להעמיד את המידע בפני הבוחרים, כפי שמנסה המשיב לטעון. כבר נקבע כי "הכוונה לפגוע, אם כן, יכולה להיות אחת מתוך כמה כוונות שלשמן בוצע הפרסום, ועדיין לקיים את היסוד הנפשי הנדרש בעבירת לשון הרע" (רע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן, פ"ד נט (6) 554)."

     

    דברים אלו יפים גם בענייננו.

     

    ההגנות הנטענות:

34. טוענת הנתבעת כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 13(9) לחוק, הקובעת כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי:

    "פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;"

    סבור אני שהגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעת, שכן לא מדובר על פרסום הדברים שהיו במועצה ברבים, אלא על הדברים שנאמרו בישיבת המועצה עצמה. אילו היה עיתון גלובס נתבע על הכתבה, יכול היה לטעון להגנתו את ההגנה שבסעיף 13(9) לחוק, אך הגנה זו אינה באה להגן על מי שהוציא שם רע במהלך ישיבת המועצה. ודוק, אמירת דברים פוליטיים במהלך ישיבת מועצה כן, הוצאת שם רע על חבר מועצה תוך האשמתו בפלילים, לא. ומי שמוציא דיבתו של אחר בפלילים, עליו להוכיח את דבריו.

     

35. סבור אני שהאמירות של מר ליפץ אודות ההאשמה בפלילים של התובעים אינן חוסות תחת כנפי ההגנות הכלולות בחוק. עדותו של מר ליפץ כי אמר את דבריו על סמך דברים ששמע מתושבים, אינם יכולים להתקבל, שכן עדותו בעניין זה היא עדות שמיעה אסורה, ועל הנתבעת היה להביא עדים שאמרו למר ליפץ את אשר טען שסיפרו לו.

     

36. לאור האמור לעיל, ולאור היחס המפלה לרעה של מר ליפץ כלפי התובע 2 וחזרה על דברים אלו מספר פעמים, גורמים להגיע למסקנה שאין לקבל את טענת מר ליפץ שהדברים נאמרו בתום לב. בשעת אמירת דברים אלו היה המרחק בין מר ליפץ לבין תום הלב כרחוק מזרח ממערב. דברים אלו מצטרפים לחוסר האמון בעדותו של מר ליפץ.

     

    בענייננו לא חלה הגנת סעיף 15(2) לחוק, שכן מערכת היחסים שבין מר ליפץ לבין התובע 2, חברי המועצה והקהל שנכח באולם הישיבות לא הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום, במיוחד אשר אינו יכול להוכיח את דבריו.

     

    יש גם לדחות את טענת הנתבעת להגנת על פי סעיף 15(4) לחוק שהפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות, שכן דברי מר ליפץ היו קביעת עובדה על מעשי התובעים, ולא הבעת דעה על התנהגות שלא הוכחה.

     

    יש גם לדחות את טענת הנתבעת להגנה על פי סעיף 15(6) לחוק שהפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסם או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בבקורת כזאת - הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה, שכן מדובר בקביעת עובדה שלא הוכחה, על מעשים פליליים לכאורה, ולא היה מדובר בהבעת דעה.

     

    התנצלות מר ליפץ:

37. טוענת הנתבעת כי מר ליפץ התנצל בפני התובע 2, אך התובעים טענו שההתנצלות הייתה שלא תום לב, ובלי כוונה להתנצל.

     

38. לצורך הכרעה בשאלה זו יש לקרוא את הפרוטוקול יחד שמיעת התקליטור. וכל נכתב בתמליל בעמ' 90-91:

    "עמיר פורת:בסדר, אני שמח. עכשיו תשמע, יש, אני ביקש-, ביקשנו כאן בקשה, אני ביקשתי בקשה, היא חתומה ע"י ארבעה חברי מועצה, שהיא להגיש, לעשות ישיבה שלא מן המניין, לא קיבלתי שום תשובה, ולא, לא, כשלא צריך לקיים ולא כן צריך לקיים. עכשיו, אני מבקש לדעת למה כשמבקשים,

    עו"ד וינברגר:האמת שאני חייב לומר בעניין הזה שהניסוח שם היה, ללא כל קשר בתוך הדבר הזה, הניסוח שם היה מעליב, וחבל. ללא כל קשר.

    עמיר פורת:אני מתנצל אם העלבתי אותך.

    מושיק ליפץ: אתה כל הזמן מעליב.

    עמיר פורת:אבל,

    מושיק ליפץ:יש פה אי סדרים, לך מותר ולאחרים אסור.

    עמיר פורת: אתה העלבת אותו מאד היום.

    מושיק ליפץ:אז אני מתנצל. הנה, התנצלתי.

    אהרונה ולטר:אם יש משהו ב"שונות", אני אשמח...

    מושיק ליפץ: התנצלתי תצלם אותי אבל עמיר (מדברים ביחד)"

     

    מעין הדברים אלו עולה שההתנצלות של מר ליפץ הייתה התנצלות מתוך התרסה. חיזוק לדעה זו יש מהעובדה שביום 15.8.13 דרש התובע 2 מאת מר ליפץ להתנצל בכתב בגין הוצאת לשון הרע, אך מר ליפץ לא טרח כלל להתייחס למכתב זה, ולו בהתייחסות קצרה שכבר התנצל בסוף הישיבה. יתירה מכך, בעניין ההתנצלות הייתה עדותו של מר ליפץ עדות מגומגמת ודו-משמעית.

    יחד עם זאת, גם אם ההתנצלות שך מר ליפץ הייתה בהתרסה, עדיין יש בה מימד של התנצלות, שאותו אקח בחשבון בעת פסיקת סכום הפיצויים.

     

39. לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לקבל את תביעת התובעים בכל הקשור להאשמתם בפלילים, כפי המפורט לעיל.

     

    שאלת הנזק:

40. התובעים תבעו את הסך 200,000 ₪ פיצויים ללא הוכחת נזק, בהתאם להוראות 7א' לחוק.

     

    שמו הטוב של התובע 2:

41. טוענת הנתבעת כי אין לתובע 2 שם טוב, מכיוון שבעבר הוא הורשע בפלילים. מעדות התובע 2 עולה כי מי שביצע את העבירה בפועל היה אחיו, בעת שהתובע 2 שהה בחו"ל, והרשעתו נבעה מכוח היותו מנהל שותף בתאגיד. בכל אופן, בעניין זה ניתן פסק דין של בית המשפט העליון בשנת 1997, בו נגזר על התובע 2 שמונה חודשי מאסר בפועל וקנס כספי.

    מעיון במאגר המשפטי "נבו" עולה מדובר ב-ע"פ 5017/97 עמיר פורת נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.9.97) עולה כי מדובר בפסק דין שניתן ביום 8.9.1997, וכי היה מדובר על עבירות לפי חוק ניירות ערך, פקודת מס הכנסה וחוק העונשין.

     

42. חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 (להלן-"חוק המרשם") קובע בסעיף 14(א)(1) כי אם נגזר על אדם עונש מאסר עד שנה אחת, אזי תקופת התיישנות ההרשעה הינה התקופה שהוטלה ועוד 7 שנים. סעיף 16(א) לחוק המרשם קובע כי משעברו 10 שנים מתום תקופת ההתיישנות, יראו את ההרשעה כהרשעה שנמחקה. בענייננו, מאז יום 8.9.1997 ועד ליום הגשת התביעה ודאי שחלפה תקופת ההתיישנות של ההרשעה, אם כי טרם חלפה תקופת המחיקה של ההרשעה. יחד עם זאת יש לתת משקל של ממש להתיישנות העבירה.

     

43. התובע 2 נשאל על עברו הפלילי, ואמר כי החברים בתובעת 2 ידעו על ההליך הפלילי שהתנהל נגדו, ובכל זאת בחרו בו ליו"ר האגודה. דבר זה מעיד כי שמו הטוב של התובע 2 לא נפגע כתוצאה מההליך הפלילי שננקט כנגדו, וכיום ניתן לומר זאת ביתר שאת, לאחר התיישנות ההרשעה.

     

    סכום הפיצוי:

44. במסגרת השיקולים לקביעת הפיצוי המתאים בנסיבות העניין, יש לקחת בחשבון את השיקולים כדלקמן:

    1)מר ליפץ התנצל התנצלות מסויימת, אם כי לא נראה שמדובר בהתנצלות כנה;

    2)לא היה כל קשר בין דברי התובע 2 לבין דברי מר ליפץ, המהווים לשון הרע;

    3)דברי מר ליפץ נאמרו בסמוך לתקופת בחירות, תוך ידיעה שדברים אלו יכולים להזיק לתובע 2 בתקופה שלפני בחירות;

    4) התביעה הוגשה לפני הבחירות, והתובע 2 טרח לפרסם עובדה זו בתחום המועצה;

    5)מר ליפץ לא נבחר לראשות המועצה, ולמעשה חברי המועצה שעמד בראשם לא זכו בבחירות, ועברו לאופוזיציה;

    6) שתיים מתוך 3 טענות התובעים נדחו.

     

45. לאור האמור לעיל, אני פוסק לתובעת 1 פיצוי בסך 20,000 ₪, ותובע 2 אני פוסק פיצוי בסך 40,000 ₪, בערכים של יום מתן פסק הדין.

     

46. אני דוחה את עתירת התובעים לחייב את הנתבעת לפרסם התנצלות פומבית על דברי מר ליפץ מהסיבות כדלקמן:

    1)מר ליפץ כבר אינו משמש ראש מועצה, ומי שהיו באופוזיציה בעת הישיבה נמצאים עתה בקואליציה;

    2)הפרסום שפרסם התובע 2 את עובדת הגשת התביעה, השיג את מטרתו, והעובדה היא שמר ליפץ לא נבחר שוב לראשות המועצה.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם כדלקמן:

    1)לתובעת מס' 1 את הסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    2)לתובע מס' 2 את הסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    3)לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. אגרת המשפט תחושב על הסך 75,000 ₪ בלבד.

    4) לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ח, 26 יוני 2018, בהעדר הצדדים.