פס"ד תביעה לסילוק יד ממקרקעין

זוהי תביעה לסילוק יד ממקרקעין.

רקע והליכים

1. הצדדים הם בני זוג אשר נישאו ביום 2.2.12 כדמו"י. הם הכירו בשנת 2011. עבור שניהם אלו נישואים שניים .
2. התובע יליד 1934 (כבן 84 ש') משמש  כ_______
3. הנתבעת, ילידת  1951 (כבת 67 ש'). בעת היכרותם הייתה נשואה וחיה בפירוד  מבעלה הראשון, שריצה אותה עת , עונש מאסר ממושך. לאחר שנרקמה מערכת היחסים  הזוגית בין השניים, התגרשה התובעת .
4. התובע רשום כבעל הזכויות הבלעדיות בדירה ברח _____ בישוב _____, הידועה _______, חלק מ_____ תת חלקה ______ (להלן: "הדירה").
5. הצדדים מתגוררים בדירה  לאחר שנישאו.
6. לקראת נישואיהם , נערך בין הצדדים הסכם יחסי ממון (צורף כנספח ג לכתב התביעה) (להלן: "ההסכם").עיקרו של ההסכם זוהי הפרדה  רכושית מוחלטת בין הצדדים, לרבות ביחס לדירה ממנה מבקש התובע את פינויה של הנתבעת.
7. יש לציין שלנתבעת דירה משל עצמה ב_____בה מתגוררת בתה .

להלן  סעיפי ההסכם החשובים לענייננו:

סעיף 4.1.2 להסכם קובע : "כל אחד מהצדדים יישאר באופן בלעדי הבעלים על הרכוש ו/או הזכויות ו/או הנכסים שצבר טרם חתימת הסכם זה, באופן שרכושם, נכסיהם וזכויותיהם מכל מין וסוג שהוא הינם ו/או יהיו בבעלותו הבלעדית של אותו הצד שלו הם מוקנים או על שמו הם רשומים בלבד".

יודגש כי סעיף 4.1.3 להסכם, הדן בנכסים ספציפיים, קובע כי: "ב.ש  מאשרת כי כל הנכסים המפורטים להלן הינם בבעלותו ש ל ש'  ויישארו בבעלותו הבלעדית:

1. בית מגורים ב_______
2. כל מוצרי החשמל והריהוט הנמצאים בבית הנ"ל
3. כל הכספים והחסכונות שיש לש'ד לרבות קופות גמל תוכניות חסכון, קרנות פנסיה וכד'.

            סעיף 4.1.4 להסכם מתייחס לנכסיה וחובותיה של הנתבעת וקובע שהם שייכים רק לה.

 בסעיף 5.1 להסכם  קבעו הצדדים כי: "בתקופת החיים המשותפים יגורו הצדדים בביתו של ש'  ב______

1. בשנת 2015,עלו יחסי הצדדים עלו על שרטון .התובע  הגיש לבית הדין הרבני האזורי ב________ תביעת גירושין, כשהוא מבסס תביעתו על העילה  ההלכתית : "אסורה על בעלה ועל בועלה" זאת לאחר  שהסתבר, שהשניים  קיימו יחסי אישות בטרם התגרשה הנתבעת מבעלה הראשון.
2. ביום 7.3.16 קבע בית הדין הרבני, שהצדדים אסורים זה לזו וחייבם להתגרש. בנוסף קבע בית הדין הרבני, שכל עוד מתגוררים הצדדים תחת קורת גג אחת, לא ניתן לקבוע מועד לסידור הגט וזה ייקבע  רק לאחר שיפרידו את מגוריהם (נספח ה' לכתב התביעה).
3. התובע מבקש מהנתבעת להתפנות מהדירה שלו על מנת שיוכלו להתגרש אך זו מסרבת ועומדת בסירובה מזה  מספר שנים .
4. הערעור על החלטת בית הדין הרבני שהגישה הנתבעת לבית הדין הרבני הגדול בעניין הגירושין נדחה וקביעתו של בית הרבני האזורי נותרה על כנה.
5. בחודש יולי 2016, כארבעה חודשים ממועד הגשת התביעה דנא, הגישה הנתבעת תביעה לביטול ההסכם לבית הדין הרבני תביעתה נדחתה ונכון לכתיבת שורות אלו עומד ותלוי הערעור בנושא זה בבית הדין הרבני הגדול בירושלים.
6. בקדם משפט שהתקיים בפניי ביום 28.2.17, לאחר שהופיעו הצדדים ובא כוח התובע ולאחר שעיינתי בחומר שבפני ומצאתי שאין לנתבעת כל הגנה כנגד התביעה ,ניתן פסק דין המורה לנתבעת לפנות את הדירה  בתוך 30 יום ממועד פסק הדין. יש לציין שהנתבעת או ב"כ מצאו להעדר ממספר דיונים שנקבעו .
7. ביום 28.3.17 דחיתי את בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין.
8. הנתבעת ערערה על פסק הדין בפני , בית המשפט המחוזי מרכז .במסגרת הדיון   הסכימו הצדדים  להצעת המותב לבטל את פסק הדין ולקיים הליך הוכחות. לאור זאת נקבע התיק לשמיעת ראיות .

טענות התובע

1. למרות תחנוניו בפניה שתפנה הדירה על מנת שניתן יהיה להתגרש, מסרבת הנתבעת  ודורשת דרישות הזויות ומופרכות, כגון: סכומי כסף מופרזים. במצב דברים זה הוא נאלץ בגילו לחפש מקום חלופי להתגורר בו .דרישות דומות העלתה גם במסגרת הדיון הראשון בבית הדין הרבני מיום 5.11.15.
2. הוא הבעלים של הדירה ובהתאם להסכם שנכרת ביניהם  שימשה הדירה כמקום מגורים משותף בלבד . הוא נתן לה רשות בתקופת החיים המשותפים  לגור בדירה אך זכותו  לבטל הרשות בכל עת. זכותו הקניינית בדירה איננה שנויה במחלוקת והוא זכאי להגנות משפטיות בהתאם לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 וכן בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תשנ"ד-1994.
3. הוא עותר למתן צו הצהרתי לסילוק  ידה של הנתבעת מהדירה ,לפנות אותה  יחד עם חפציה האישיים.
4. בסיכומיו אישר התובע ששב להתגורר בדירה ,השניים מתגוררים  עדיין יחד וכי הוא חולה מאוד אולם בניגוד לטענותיה היא איננה  סועדת אותו.

טענות הנתבעת

1. התובע חיזר אחריה ,הציג עצמו בפניה כאיש אמיד .הבטיח לה  את רכושו ואת הדירה.
2.  הוא מסתיר את העובדה שהם עדיין נשואים ומנהלים הליכים בבית הדין הרבני  ומשכך  לא ניתן לנקוט בהליך לסילוק יד כנגד בן זוג המתגורר בדירת המגורים.
3. התובע הצהיר בפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 14.4.16 כי מקום מגוריו הקבוע הוא ב____(נספח ד1 שורות 4-8 לפרוטוקול) ואף העביר את כתובתו בתעודת זהות בניגוד לטענתו שנאלץ מדי יום לחפש מקום מגורים.
4. כשבוע לפני  הנישואין, פעל התובע בחוסר תום לב, הפעיל  עליה לחץ, כפיה והטעיה והחתים אותה על הסכם ממון, תוך ניצול תמימותה והאמון שנתנה בו ,מבלי שנועצה בעו"ד מטעמה. ההסכם נעדר תוקף משפטי מאחר שבס' 8 וכן בס' 11.6  להסכם נכתב שעל  ההסכם להיות מאושר בבית המשפט לענייני משפחה לצורך מתן תוקף. 
5. ביום 15.4.12 (כחודשיים לאחר הנישואין) כתב התובע צוואה לפיה  הוריש לה את כל רכושו ,את הדירה וכל הונו (נספח ז לכתב ההגנה). לאחר שנודע לילדיו אודות הצוואה אילצו אותו לבטלה ולצוות להם את הרכוש  שהובטח לה בכך  גרמו לסכסוך ביניהם. כראיה לכך, היא צרפה את הדברים שאמר בדיון בבית הדין הרבני (ראה :פרוטוקול הדיון מיום  5.11.15 נספח ה לכתב ההגנה).
6. היא חתמה על ההסכם משום שהאמינה בהבטחת התובע שתקבל את רכושו ואף הסכימה לסכום הכתובה המגוחך בגובה 20,000 ₪
7. לאור הנסיבות המתוארות, יש לקבוע כי ההבטחה שנתן לה למסור לה את רכושו זוהי תניה מתנאי הנישואין שאיננו  יכול לשנותה.  מאחר והונה אותה ומאחר שהיא מעריכה את רכושו  בסך כ-20 מיליון ₪ עליו לפצותה ובנוסף לשלם לה את כתובתה .
8. היא מתארת את היחס האלים של התובע כלפיה .
9. היא הגישה ערעור על פסק הדין שחייב אותם להתגרש. היא הגישה תביעה לבית הדין הרבני ביחס לתוקפו של ההסכם .
10. בסיכומיה טוענת הנתבעת שיש לדחות את התביעה בהתאם לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין, התש"ג-1953 כי, משהוגשה תביעת גירושין לבית הדין הרבני הוא  רכש את הסמכות לדון בענייני הרכוש .התביעה דנא הוגשה על מנת להפעיל עליה לחץ ולעכב את הבירור בבית הדין הרבני.
11. עוד טוענת הנתבעת בסיכומיה, כי הצדדים מתגוררים יחדיו. התובע עבר ניתוח ברכיים לפני כחודשיים והיא סועדת אותו ואף הציע לה לאחרונה לבטל את כל התביעות ולחיות כידועים בציבור אולם סרב לחתום על מסמך מחייב בכתב  (צירפה כנספח א לסיכומיה את בקשת התובע בנושא זה)
12. לסיכומיה צרפה מסמכים :לפיהם ביום 25.11.2017 נכתבו  סעיפים נוספים להסכם הממון בין הצדדים, (מסמך ב' לסיכומי הנתבעת) מסמך פנייה של התובע  לבית הדין הרבני ,מיום  10.11.17 במטרה לבחון  ביטול החיוב בגירושין (נספח ח' לסכומי הנתבעת).
13. היא מבקשת להותיר את ההכרעה לבית הדין הרבני.
14.  לדידה זוהי תביעה חסרת בסיס כחלק מהטרדותיו של התובע אשר הגיש לפני מספר חודשים תביעה נוספת נגדה בבית הדין הרבני לתשלום סך של 100,000 ₪.

דיון והכרעה

 מצאתי לדחות את  טענותיה של הנתבעת ביחס לסמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה המונחת לפניו –תביעה לסילוק יד מדירתו של התובע .

התביעה שלפני הוגשה בחודש מרץ שנת 2016. כשקודם לתביעה זו הוגשה על ידי התובע תביעת גירושין  לבית הדין הרבני ,במסגרת תביעת הגירושין לא כרך התובע את ענייני הרכוש ולכן בית הדין לא קנה כל סמכות לדון בתביעה לסילוק יד מדירתו של התובע בפרט וביחס לענייני הרכוש בכלל .

כארבעה חודשים לאחר שהוגשה התביעה שלפני, הגישה הנתבעת תביעה לביטול הסכם יחסי  הממון לבית הדין הרבני .בית הדין הרבני דחה את התביעה לביטול ההסכם . אינני מוצאת לדון בשאלה האם הסמכות לדון בתוקף ההסכם הייתה מלכתחילה לבית הדין הרבני שכן כאמור לא הייתה מונחת לפניו כל תביעה בענייני רכוש, ההסכם לא אושר על ידו וכל שהיה לפניו זוהי תביעת גירושין אשר קבעה שעל הצדדים להתגרש.על פסק הדין הוגש ערעור לבית הדין הרבני הגדול .

אינני מוצאת לדון בטענות שמעלה הנתבעת כנגד "הסכם יחסי  הממון" ,שנערך ונחתם כדין אצל נוטריון עובר לנישואי הצדדים .אני מוצאת לציין שהסכם מסוג זה, בנסיבות המתוארות איננו דורש אישור נוסף של בית משפט(ראה סעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973 ) בסעיף 8 להסכם נכתב :" הצדדים מבקשים לאשר הסכם זה כהסכם ממון ומסכימים כי הסכם זה יוגש לאישור כדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה וזאת גם מכוח הוראות חוק להסדר יחסי מימון בין בני זוג התשנ"ג ,1973 " (כל הטעויות במקור )אך לא התנו את תוקפו כפי שטוענת הנתבעת באישור בית משפט .התובע בעדותו מבהיר את הדברים :

ש.  אני מפנה אותך לסעיף 11.6 להסכם הממון ,שכתוב שמה שהצדדים כלומר אתם בני הזוג יפנו  לבית המשפט לאישור ההסכם ולתת לו תוקף ,אתה מכיר את הסעיף ?

ת.אני מכיר אבל ששאלתי את הנוטריון ,אמר שזה מה שנהוג לכתוב ,אבל מאחר והוא נוטריון הוא מוסמך.........

ש. מי החליט שצריך ללכת לבית המשפט כדי לאשר את זה

ת. לא אני .............לא, לקחתי את החוזה וקראתי שצריך לפנות לבית משפט לאישור ,חזרתי לנוטריון אמרתי לו את זה ,הוא אמר שאין צורך בגלל שזה נעשה לפני החתונה .זו הייתה התשובה שלו.

מהמקובץ עולה שהסכם הממון נערך ונחתם אצל נוטריון עובר לנישואין .הנוסח לפיו הצדדים יפנו לבית המשפט לאשר ההסכם נכתב על ידי הנוטריון שהבהיר לאחר מכן שאין צורך באישור בית המשפט הואיל והצדדים ערכו ההסכם לקראת נישואין  .הצדדים עצמם לא ביקשו להתנות תוקפו של ההסכם באישור נוסף של בית המשפט .לאור הדברים הללו אני מוצאת לקבוע כי ההסכם תקף גם אם לא אושר על ידי בית משפט .

אף כי אינני דנה בפגמים שלטענת הנתבעת נפלו בכריתת ההסכם ,אני מוצאת  לצטט מדברי הנתבעת בבית משפט ביחס לעריכת אותו הסכם:

"ש. מה סיכמתם ?

 ת. סיכמנו שלו- שלו ,שלי –שלי

ש. ואז הלכתם לעורך דין שיכתוב שלו שלו ושלך שלך ?

ת. כן ידעתי שזה הבית שלו

ש. את מסכימה שזה הבית שלו

ת. אני יודעת שזה הבית שלו

ש בשביל זה הלכתם לעורך דיין לכתוב שכל אחד עם הרכוש שלו .נכון ?

ת. כן (עמ' 15 מול שורות 24 ואילך )

עיננו הרואות ,מדובר בבני זוג שביקשו  לעגן רצונותיהם בהסכם  יחסי ממון ,לקראת נישואין .לתובע דירה ולנתבעת דירה משל עצמה  ההסכם נכרת עובר לנישואין ,במטרה להבטיח הפרדה רכושית .

יש לציין שהנתבעת מבינה שהדירה איננה שלה אך היא טוענת שעל התובע לפצות אותה כדי שתיאות לעזוב את דירתו . בסיכומיה היא טוענת שהתובע אדם אמיד והיא מעריכה את רכושו במיליוני שקלים.לטענתה הוא הבטיח לה  רכוש וכספים .הרצון לקבל כסף עולה גם מעדותה בבית המשפט (ראה : עמ' 17 מול שורות 14 ואילך ).

מאחר ולא הניחה הנתבעת  לפני כל תביעת לפיצוי וכל שמונחת לפני זו תביעת התובע לסילוק יד שהגיש התובע, אינני דנה בסוגיה זו. יש לציין שהדרישה לפיצוי הועלתה לראשונה בעדותה בבית המשפט ובסיכומים וזו לא הרחבת החזית היחידה שעולה מתוך הסיכומים .

טענה נוספת שטוענת התובעת ומצרפת מסמכים לסיכומיה ,שהצדדים ערכו שינוי בהסכם (ראה נספח ב' לסיכומיה .הנתבע התייחס למסמכים הללו בעדותו והשיב :"ת. כן זה מסמך שאני כתבתי.ש. כתוב כאן במסמך הזה המשך להסכם ממון שנחתם בין ש' וב.ש בתאריך 25.1.2012 האם המסמך הוזה הוא אכן המשך להסכם הממון ?ת. לא ,כי הוא לא חתום כתוב תקרא את כל מה שבפנים שמה אתם לא עמדתם ......

המסמכים הללו שהוצגו לתובע גם בהליך ההוכחות. אלו  מסמכים מודפסים ובהם מכלול רעיונות רצונות הבטחות התניות אך הם  אינם כוללים  חתימות הצדדים. לפיכך הם אינם ממלאים את הדרישה של סעיף 11.3 להסכם הממון ביחס לכל שינוי בהסכם וממילא אין בהם כל עילה שמונעת  לקבל את תביעת סילוק היד שמונחת לפני .

טענה נוספת שטוענת הנתבעת זוהי הבטחה שהבטיח לה  התובע להוריש לה את הדירה ואת רכושו ומנגד טענה לפיה ילדיו אילצו אותו לבטל את צוואתו לטובתה (ראה : סעיפים 28-29 לכתב ההגנה) טענה זו טוב היה לו לא הייתה נטענת לאור סעיף 8 (א) לחוק הירושה התשכ"ה ובכל מקרה היא עומדת בסתירה לסעיף 4.3 להסכם הממון.

 אגב אורחא אציין שהמסמך אותו מכנה הנתבעת צוואה, בכל מקרה, איננו עומד בדרישות חוק הירושה .

העובדה שהצדדים עדיין מתדיינים בעניין הגירושין אין לה ולא כלום עם תביעה זו . בכל מקרה חלפו מספר שנים מאז שמבקש התובע להיפרד .אין חולק שהסכסוך נסוב על דירה שהיא אך שלו ונכללת בהסכמת הצדדים להפרדה מוחלטת של רכושם .אין חולק  שבין הצדדים נכרת הסכם יחסי ממון הקובע הפרדת רכוש וההסכם נערך עובר לנישואין ,על ידי נוטריון כדין . אין כל עילה והצדקה להשאיר את הנתבעת בביתו בעוד שהוא נדרש לחפש לו מקום מגורים אחר ולנדוד . יש לציין שבתחילת הדיונים הוא אכן עזב את דירתו לאחר מכן שב אליה .

 לאור כל הדברים הללו  ולאחר שמיעת הראיות באתי כלל מסקנה שדין התביעה להתקבל .

התובע אדם קשיש שנאלץ לנדוד מביתו ולנהל מאבקים משפטיים עם הנתבעת שמסרבת להתגרש, מסרבת לעזוב את דירתו (יש לה דירה משל עצמה בה  מתגוררת כיום ,בתה).הנתבעת  גוררת את ההליכים , איננה מתייצבת לדיונים בבית המשפט ואף בבית הדין (ראה פרוטוקול עמ' 16 מול שורות 18 ואילך וראה פרוטוקול בית הדין ) .

לפיכך אני מורה לנתבתעת לסלק את ידה מהדירה בתוך 30 יום ממועד פסק הדין.

לאור קבלת התביעה תשלם התובעת הוצאות משפט לנתבע בסך של 15,000 ₪ כל פיגור בתשלום החל ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין .

אני מאפשרת פרסום פסק הדין לאחר שיוסרו ממנו הפרטים המזהים .

ניתן היום,  י"ב תמוז תשע"ח, 25 יוני 2018, בהעדר הצדדים.