ADAM ABDELRAHMAN ABD ELSADIG נ' אוזן

לפנינו תביעה לתשלום זכויותיו הנטענות של התובע, אשר הועסק במשק חקלאי, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

המחלוקת העיקרית בתיק היא מה היה משך והיקף העסקת התובע אצל הנתבע. כן חלוקים הצדדים בשאלות האם זכאי התובע לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, שבתות וחגים ומה היו נסיבות סיום עבודתו.

רקע עובדתי וההליך המשפטי

1. הנתבע הוא חקלאי, בעל משק חקלאי במושב פתחיה.

    

2. התובע הועסק על ידי הנתבע בקטיף ירקות ופירות.

    

3. שכרו של התובע שולם בהתאם לתעריף שכר מינימום שעתי בסך 23.12 ₪, במזומן.

    

4. לתובע נמסרו תלושי שכר ודוחות נוכחות ביחס לשלושה חודשים, אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2014. לטענת הנתבע, הועסק התובע בחודשים אלה בלבד, בעוד התובע טוען כי הועסק מחודש מרץ 2013 ועד לחודש פברואר 2015.

    

5. בישיבת ההוכחות העידו מטעם התובע מר דפאלה סולימן יצחק שהועסק אצל הנתבע במועדים הרלוונטיים לתביעה והתובע עצמו. תצהירו של עד נוסף מטעם התובע נמשך מהתיק, לאחר שלא התייצב לישיבת ההוכחות.

   מטעם הנתבע העידו הנתבע עצמו; מר זלמן סלמן (להלן: "מר סלמן"), מנהל העבודה לשעבר בנתבע ומר חי אוזן (להלן: "מר חי"), מנהל כללי במשק ובנו של הנתבע. בהקשר זה יצוין כי בית הדין התיר לנתבע להגיש את תצהיריו באיחור ניכר, לאחר שהחלה ישיבת ההוכחות הראשונה, על אף מחדלי הנתבע ולשם מתן הכרעה צודקת, תוך חיוב הנתבע בתשלום הוצאות.

   לתיק הוגשו דוחות נוכחות ותלושי שכר של התובע בגין עבודתו בנתבע בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014 (ראו: הודעת הנתבע מיום 30.1.17).

   טענות הצדדים

   אלו הן טענותיו העיקריות של התובע:

6. התובע הועסק אצל הנתבע בעבודות חקלאות וחל על העסקתו צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן גם: "צו ההרחבה"). התובע עבד כשנתיים, החל מחודש מרץ 2013 ועד לחודש פברואר 2015, 7 ימים בשבוע, 12- 14 שעות מידי יום.

    

7. התובע לא קיבל חוזה עבודה המפרט את תנאי העבודה וזכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה בכתב בדבר תנאי העסקה בסך 15,000 ₪, בהתאם לחוק חוזה עבודה (תנאי עבודה) התשס"ב 2002.

    

8. שכרו של התובע שולם במזומן ונמסרו לו תלושי שכר בודדים בלבד, בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014. לתובע לא נמסרו דוחות נוכחות המפרטים את ימי עבודתו. בהתאם לסעיף 26 א לחוק הגנת השכר הוא זכאי לפיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 105,000 ₪: עבור כל תלוש 5,000 ₪ * 21 חודשים= 105,000 ₪.

    

9. התובע עבד מידי חודש 130 שעות נוספות, בכל יום כ- 5 שעות נוספות, ולא קיבל עבורם תמורה. התובע קיבל שכר רגיל עבור כל שעות העבודה, ולא קיבל תמורה בגין עבודתו בשעות נוספות. כן עבד התובע מדי חודש 80 שעות שבת בתעריף 150%. התובע זכאי לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות ובשבת, כדלקמן:

   • 52 שעות נוספות בתמורה של 125%, בסך 7,238 ₪ ("הדלתא").

   • 78 שעות נוספות בתמורה של 150%, בסך 21,528 ₪ ("הדלתא").

   • 80 שעות שבת בתמורה של 150% בסך 22,080 ₪ ("הדלתא").

      

10. לתובע לא שולמו דמי חגים והוא זכאי לדמי חגים עבור 20 ימים חג, בסך 2,774 ₪.

     

11. לתובע לא שולמו דמי הבראה במשך כל תקופת עבודתו בנתבע. התובע זכאי לדמי הבראה עבור 14 ימים, בסך 5,292 ₪.

     

12. הנתבע לא הפריש עבור התובע הפרשות לפנסיה. התובע זכאי לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בשיעור 6% משכרו, בהתאם לצו ההרחבה, בסך 10,080 ₪.

     

13. העסקת התובע הסתיימה עם פיטוריו, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. בנסיבות אלו, זכאי התובע לפיצוי בגין העדר שימוע בסך 4,808 ₪ (בשיעור שכר חודשי). כמו כן, זכאי התובע לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 4,808 ₪.

    התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך 9,616 ₪ ( על פי החישוב הבא: 4,808 ₪ * 24/12 = 9,616 ₪), בתוספת הלנת פיצויי פיטורים.

     

14. בכתב התביעה נטען עוד, כי התובע זכאי לפדיון חופשה, אך הטענה לא כומתה בסיום כתב התביעה ונזנחה בסיכומי התובע.

     

    אלו הן עיקרי טענות הנתבע:

15. התובע הועסק על ידי הנתבע כחודשיים וחצי בלבד, מיום 1.10.14 ועד ליום 19.2.14.

     

16. היקף העסקת התובע היה לכל היותר 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום. בימים ראשון עד חמישי, בשעות 6:30 - 15:00 כולל חצי שעה הפסקה, ובימי שישי עד השעה 13:00.

     

17. התובע אינו זכאי לתשלום גמול שעות נוספות וימי עבודה בשבת. התובע לא הועסק בשעות נוספות ומעבר ל- 8 שעות עבודה ביום ולא הועסק בשבת. בסיכומיו טען הנתבע לראשונה, בניגוד לאמור בכתב ההגנה, כי אין שטחים חקלאיים במושב פתחיה ובמהלך תקופת עבודתו של התובע עבור הנתבע הוא עבד בישוב בית עוזיאל בלבד, מושב דתי שאין עובדים בו בשבת (השוו: סעיף 12 לכתב ההגנה למול סעיף 45 לסיכומי הנתבע).

     

18. לא ניתן לקבל את טענות התובע לעניין תקופת ההעסקה, הטענות אינן מגובות במסמכים, בעוד שהנתבע הציג תלושי שכר מהימנים.

     

19. לתובע נמסרו תלושי שכר כדין. יש לדחות את טענת התובע לתשלום פיצוי בשל אי מתן תלושי שכר. מעולם לא היה איחור בתשלום השכר של התובע.

     

20. לתובע הוסברו תנאי העסקתו וזכויותיו ביום הראשון להעסקתו והנתבע לא הפר אותם.

     

21. התובע לא פוטר מהעבודה אלא נטש את עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. התובע אינו זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע; ופיצוי פיטורים. התובע אינו זכאי לפיצוי פיטורים גם לאור תקופת העסקתו הקצרה. בכתב ההגנה נטען, כי בגין נטישת התובע נגרמו לנתבע נזקים בסך 30,000 ₪ ועומדת לו זכות לקזז סכום זה. טענה זו נזנחה בסיכומיו של הנתבע.

     

22. התובע לא זכאי לתשלום דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לפנסיה, לאור תקופת עבודתו הקצרה.

     

23. חישובי התובע לזכויות הנתבעות שגויים. הנתבע סיפק לתובע מקום לינה, ארוחות וסיגריות, ללא ניכוי משכרו.

     

24. מדובר בתביעת סרק. שני חברים רקמו קנוניה כדי לזכות בכספים שלא כדין. תובע והעד מטעמו העידו כי לא היו להם טענות על רישום שעות העבודה והתשלום (ראו: סעיפים 32- 33 לסיכומי הנתבע). עדותו של הנתבע נתמכה בעדויות העדים מטעמו שהיו אמינות, עקביות ולא נסתרו.

     

    דיון והכרעה

    תקופת ההעסקה של התובע והיקפה

25. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלת משך העסקתו של התובע אצל הנתבע. בעוד התובע טען שעבד כשנתיים, מחודש מרץ 2013 ועד לחודש פברואר 2015, הנתבע טוען כי התובע הועסק אצלו מיום 1.10.14 ועד ליום 19.12.14, כחודשיים בלבד.

    כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף שעות העסקתו של התובע. התובע טוען כי עבד 7 ימים בשבוע, 12- 14 שעות מידי יום, לרבות כ- 80 שעות שבת בחודש. הנתבע טוען כי התובע עבד 8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע, ולא עבד כלל בשבתות או בשעות נוספות.

    במסגרת ניהול ההליך הגיש הנתבע תלושי שכר של התובע לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2014 בלבד (נספח א' לכתב תביעה) ודוחות נוכחות לחודשים אלו (הודעת הנתבע מיום 30.1.17).

     

26. לאחר שקילת הראיות, מצאנו כי התובע הוכיח שעבד בתקופה לה טען. התובע הצהיר והעיד לפנינו בעקביות, שהועסק מחודש מרץ 2013 ועד לחודש פברואר 2015. בסעיף 3 לתצהיר התובע הוא הצהיר:

    "אני מצהיר בזה, כי עבדתי אצל יוסי אוזן מ 03/2013 ועד 02/2015 מועד פיטוריי" (סעיף 3 לתצהיר התובע).

     

    בחקירתו הנגדית העיד התובע:

    "ש.אני אומר לך שבחודש אפריל 2018 עלי יבוא לכאן ויגיד שאתה לא מדבר אמת. אתה עבדת 3 חודשים אצל יוסף. אתה רוצה לקחת כסף שלא מגיע לך?

    ת.לא. אני אומר אמת" (עמוד 8 שורה 25 – 27).

    וכן:

    "ש.אני אומר לך שאתה עבדת אצלנו חודשיים וחצי?

    ת.לא. אני נכנסתי בשנת 2013 ויצאתי בשנת 2015"

    (עמוד 9 שורות 22- 23).

     

27. הנתבע טען, כי לא ניתן לקבל את עדות התובע לאור תלושי השכר שהוצגו, המעידים על תקופת העסקה קצרה (סעיף 30 לסיכומי נתבע). בעדותו לפנינו סיפק התובע הסבר לכך שניתנו לו שלושה תלושי שכר בלבד, וטען כי הועסק ללא תלושים, ורק כאשר נדרשו התלושים לשם הנפקת ויזה, סיפק לו הנתבע תלושים, ובלשונו:

    "ש.היה מקרה שקיבלת את השכר שלך בתקופה שאתה טוען. הרי אתה טוען לתקופה של שנתיים ומשהו שאתה עבדת אצל יוסף. לאורך כל התקופה שאתה טוען והמוכחשת על ידי הנתבע, יוסף שילם לך בהתאם ולא הייתה לך תלונה, קיבלת את הכל?

    ת.עבדתי אצלו שנתיים בדיוק. לא הבנתי את השאלה. בהתחלה לא היו מבקשים תלושים בשביל הויזה, ואחר כך ביקשו תלושים, ואז אנחנו ביקשנו תלושים והוא נתן לנו שלושה חודשים ואחר כך הפסיק לתת לנו את התלושים" (עמוד 11 שורות 6- 11).

     

    וכן העיד:

    "ש. אתה בא ואומר שעבדת אצל הנתבע במשך שנתיים ומשהו, ואין לך כלום ביד? אתה שמעת שיש עורכי דין בת"א והחלטת להגיש תביעה?

    ת. יש לי הוכחה. העד שלי. עבדנו ביחד.

    ש.מה האינטרס של הנתבע להוציא לך רק 3 תלושים ולא להוציא לך לאורך כל התקופה?

    ת.בהתחלה לא היינו מבקשים תלושים, ואחר כך שהלכו לויזה, ביקשו מאיתנו תלושים" (עמוד 11 שורות 29- 33).

     

28. גרסתו של התובע נתמכה בעדותו של מר דפאלה. מר דפאלה הצהיר והעיד כי עבד אצל הנתבע יחד עם התובע בתקופה שבמחלוקת (סעיף 1 לתצהיר מר דפאלה; עמוד 15 שורות 2- 3 לעדותו). כמו כן, העיד כי ככלל הנתבע לא מסר תלושי שכר לעובדיו והוא עצמו לא קיבל תלושי שכר ואף לא ביקש זאת, עד למועד בו היה זקוק להם לצורך קבלת הוויזה:

    "ש.עובד שעובד שנתיים או שנתיים וחצי או שלוש שנים, אין לו שום מסמך או הוכחה שהוא עבד אצל בן אדם מסוים שנתיים?

    ת.שמה אין תלושים ואין כלום. ככה אתה נכנס ולא ביקשו ויזה ולא כלום.

    ש.אבל לפני רגע ענית לי שהכל היה 100% והתשלומים והכל שולם לך בסדר גמור?

    ת.היו נותנים לנו את הכסף, אבל תלוש לא היו נותנים.

    ש.תסביר לבית הדין כשהתחלת לעבוד ביקשת מהנתבע לתת לך תלוש?

    ת.לא ביקשנו. בויזה ביקשו את התלושים ואז ביקשנו" 

    (עמוד 15 שורות 6- 12)

     

29. הנתבע אישר בעדותו לפנינו כי לא מסר לתובע הודעה באשר לתנאי העסקה:

    "ש.האם נתת לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו?

    ת.לא." (עמוד 19 שורות 19- 20).

     

    הנתבע אף לא הציג ראיות מהימנות אחרות שניתן היה להסתמך עליהן בקביעת משך תקופת העסקה, כגון חוזה עבודה, טפסים שמולאו במועד תחילת העבודה או דיווחים למוסד לביטוח לאומי אודות עובדיו בתקופה השנויה במחלוקת.

     

30. אשר להיקף העסקתו של התובע, התעוררו בעדויות הנתבע והעדים מטעמו סתירות רבות ועלו מספר גרסאות. אף ביחס לחודשים שאינם שנויים במחלוקת, אוקטובר עד דצמבר 2014, אין הלימה בין דוחות הנוכחות לתלושי השכר, מסמכים שהנתבע עצמו הציג, ונפרט:

     

    • סתירות בין עדות הנתבע לעדויות מר סלמן ומר חי אשר לשעת סיום העבודה:

      הנתבע טען בעדותו, שבחודשי החורף מתחילים לעבוד בשעה 7:00 ומסיימים בשעה 15:00, 16:00 או 16:30. בקיץ מתחילים בשעה 6:30 ומסיימים בשעה - 14:30, 16:00 או 17:00 (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

      "ש.כמה שעות הם עובדים ביום?

      ת.בדר"כ 8 שעות, אם יצא שהם עבדו עוד שעה או שעתיים ביום. בחורף מתחילים לעבוד 07:00 כי יש חושך בבוקר. מתחשבנים עם מי שמתחשבנים.

      ש.באיזה שעה הם מתחילים ובאיזה שעה מסיימים?

      ת.בחורף מתחילים בשעה 07:00 כעקרון כי קר ורטוב. מסיימים בסביבות 16:00 או 15:00 או 16:30. ובקיץ, מתחילים יותר מוקדם בסביבות 06:30 ומסיימים יומית, כשיש עבודה עוד שעתיים או שלוש. יומית זה 8 שעות. תעשו חשבון. לפעמים עובדים עד 14:30 ולפעמים עד 16:00 או 17:00. יש עשרה עובדים, ויש עבודה לגמור אותה. אני פנסיונר ונכה 100% בגב. אני משתדל לעבוד רק עד 14:30 ולסגור את המשק שלי, בגלל הבעיות שלי. ולפעמים הם נשארים לעבוד עוד שעה שעתיים אח"כ לגמור את ההזמנות" (עמוד 17 שורות 10- 19).

       

      לעומת זאת, מר סלמן ומר חי העידו לפנינו כי התובע עבד רק בחורף, בשעות 7:00 - 15:00. לשיטתם, שעות העבודה בקיץ הן 6:00 – 14:00 (ראו: עדות סלמן, עמוד 25 שורות 30- 33; עדות חי, עמוד 27 שורות 30- 31).

      מכאן, כי בעוד שלדברי הנתבע שעת הסיום המאוחרת ביותר בחורף היא ב- 16:30, לדברי מר סלמן ומר חי, שעת הסיום המאוחרת ביותר היא 15:00. בקיץ, שעת הסיום המאוחרת לשיטת הנתבע היא 17:00 בעוד שמר סלמן ומר חי העידו כי העבודה מסתיימת בשעה 14:00.

       

    • אין הלימה בין שעות העבודה של התובע המשתקפות מדוחות הנוכחות, לשעות העבודה עליהן העיד הנתבע:

      הנתבע העיד, כי התובע עבד רק בחודשי החורף בהם שעת תחילת העבודה היא 7:00 והסיום בשעות 15:00, 16:00 או 16:30. עם זאת, מדוחות הנוכחות הבודדים שהוצגו עולה, כי באופן גורף תחילת העבודה בימי חול היא בשעה 6:30 ושעת הסיום היא 15:00. בימי שישי שעת הסיום היא בשעה 13:00 (ראו: דוחות נוכחות שצורפו להודעת הנתבע מיום 30.1.17). זאת ועוד, דוחות הנוכחות נוקבים בשיטתיות בשעות עגולות מדי יום, בעוד שמעטים העובדים שמתחילים ומסיימים עבודתם מדי יום בשעה עגולה ומדויקת.

      כאשר נשאל הנתבע בחקירתו אודות הפערים בשעות העבודה שבדוחות למול שעות העבודה שעלו מעדותו, השיב כך:

      "ש.איך זה שיש לי פה דוחות שעות עבודה, שאתה הצגת, של נובמבר ודצמבר 2014 – שמדובר בחורף, איך אתה יכול להסביר שהשעות המדווחות הן 06:30 בבוקר קבוע?

      ת.אמרתי לה שלפעמים עובדים משעה 06:30.

      ש.איך זה ששעות סיום העבודה כאן זה 15:00 ולא 14:30?

      ת.נו בסדר. אז שיהיה שעה חמש או שש, הם מקבלים כסף. היה 19 ₪ הוא אמר לך ביומית, והיה 24 וזה רשום.

      ש.מה אתה אומר שבעצם הדוח הזה אינו נכון?

      ת.את זה אני שומע רק ממך.

      ש.האם הדוח הזה לא נכון?

      ת.מה שהבאת לי עכשיו, זה נכון.

      ש.אז הם עבדו עד 15:00 או עד 14:30?

      ת.יש חצי שעה אוכל, שזה על הבעל הבית. חקלאות זה 8 שעות, אם הם מתחילים בשעה 06:30 או מסיימים בשעה 14:30 ואם הם מתחילים בשעה 07:00 זה יותר מאוחר" (עמוד 17 שורה 27 – עמוד 18 שורה 6).

       

    • אין הלימה בין דוחות הנוכחות לתלושי השכר שהוגשו:

      הנתבע אישר את חוסר ההלימה בעדותו אך לא הצליח לספק לכך הסבר משכנע:

      "ש.לפי הדוח של נובמבר שאנחנו רואים שהתובע, לפי הדיווחים שאתה דיווחת, עבד 26 ימים, נכון?

      ת.לפי הדוח, זה בסדר. אז הוא עבד 26 יום נו...

      ש.תלוש השכר שהנפקת לתובע, מציג בפניך. אתה יכול להסביר לי מדוע בתלוש השכר מדווחים 17 ימים?

      ת.מישהו עשה טעות, אז מישהו עשה טעות. מי שעשה את זה טיפש. כנראה הייתה טעות של מנהל החשבונות או מישהו. אני מעוניין ביותר הוצאות, לשלם פחות מס.

      ש.יש פה דוח נוכחות שאתה מילאת, לחודש דצמבר 2014 – סופר איתך את ימי העבודה של התובע. זו החתימה שלך על הדוח?

      ת.כן.

      ש.התובע עבד 27 ימים לפי הדוח, נכון?

      ת.העד סופר. נכון. זה לא כתב יד שלי.

      ש.זה מזויף? 

      ת.זה לא כתב היד שלי. הילדה שלי לקחה את זה מהמשרד או מישהו. זה לא הכתב יד שלי. 

      ש.זה לא הדוח הנכון או הדוח הנכון?

      ת.משהו פה לא בסדר. זה לא הכתב יד שלי.

      ש.אתה יכול להסביר מעבר לעניין הזה, שימי העבודה בחודשים נובמבר דצמבר לא תואמים לדוח השעות, מדוע גם שעות העבודה לא תואמות. איך זה שבכל תלוש בכל חודש באופן מוזר ביותר, מדווח שהוא עבד 17 יום ו-136 שעות?

      ת.משהו כאן לא בסדר. כל הכרטיסיות האלה, זה לא הכתב שלי. 

      ש.מדוע לא הצגת את הכרטיסיות האמתיות?

      ת.אני לא מבין. עורך הדין שלי מטפל בזה. אני לא יודע מה הוא הציג" (עמוד 19 שורה 31- 19).

       

      אף מר סלמן לא ידע ליתן הסבר המניח את הדעת לפערים בין תלושי השכר לדוחות הנוכחות, וכך העיד:

      "ש.אמרת קודם שבדצמבר 2014 התובע עבד 16 יום, וגם הצהרת שהוא עבד עד תאריך 19 לחודש. אני מראה לך כרטיס נוכחות לחודש דצמבר, והכרטיס הזה מלא עד תאריך 31 לחודש. מוגש ומסומן ת/1 (שני עמודים). אמרת שהיית כל יום עם העובדים בשטח בעבודה. אח"כ הסכמת שבחודש דצמבר הוא עבד 16 יום והסכמת שהוא עבד עד ליום 19 לחודש. ועכשיו בדוחות הנוכחות רואים שהתאריך מלא עד 31 לדצמבר?

      ת.מי שרשם את זה, הוא טעה" (עמוד 24 שורות 27- 32).

       

      וראו גם:

      "ש.אלה הדוחות הנוכחות של חודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר של התובע. בכל חודש אנחנו רואים שהוא עבד עד לתאריך 31 לחודש, חודש מלא. בחודש אוקטובר 27 ימי עבודה, בחודש נובמבר 26 ימי עבודה, ובחודש דצמבר 27 ימי עבודה. אתה מסכים איתי?

      ת.כן.

      ש.אני מציג בפניך את תלושי השכר – איך אתה מסביר שבתלושי השכר בחודש אוקטובר מדווחים 15 ימי עבודה, אני מראה לך. בחודש נובמבר מדווחים 17 ימי עבודה, ובחודש דצמבר מדווחים 17 ימי עבודה, איך אתה מסביר את ההבדל הזה?

      ת.אני לא מנהל את הניירת.

      ש.מי ניהל את הניירת?

      ת.אחד העובדים שם, מנהלים או פקידים. אני לא ניהלתי. אני הייתי בא בבוקר, עובד והולך. לא אחראי לרשום.

      ש.מי היה אחראי על תלושי השכר?

      ת.אחד הילדים שלו, אולי הבת שלו" (עמוד 25 שורות 17- 29).

       

      מעדותו של מר חי עולה, כי ייתכן שהדוחות כלל אינם נכונים והוא אף מתנער מהם:

      "ש. איך אתה מסביר את הפער?

      ת. השאלה מי מילא את הדוחות ואם הם נכונים"

      (עמוד 26 שורות 26- 27).

      וכן:

      "ש.לפי דוחות הנוכחות אנחנו רואים שהתובע עבד בסדר גודל של 221 שעות לחודש?

      ת.אוקיי.

      ש.משרה ללא שעות נוספות עומדת על 186 שעות. אתה טוען בתצהירך, שהעובד עבד מדי יום 8 שעות, איך זה מסתדר עם הדוחות?

      ת.אני לא יודע מה הדוחות האלה, ולא יודע אם הם נכונים. הוא עבד 8 שעות ביום" (עמוד 27 שורה 16 – 20).

       

    • קיימות סתירות בעדויות הנתבע ועדיו אשר לעבודת התובע בשעות נוספות:

      הנתבע הצהיר, כי התובע מעולם לא הועסק בשעות נוספות:

      "אטען כי מעולם לא הועסק התובע שעות נוספות, כעולה מתלושי השכר. התובע ככלל העובדים במשק לא עבדו מעבר ל- 8 שעות והייתה הפסקה יומית כחצי שעה" (סעיף 10 לתצהיר נתבע).

       

      על אף הצהרתו, בחקירתו הנגדית הנתבע העיד לפנינו כי ייתכן שהתובע עבד לעתים בשעות נוספות:

      "ש. כמה שעות הם עובדים ביום?

      ת. בדר"כ 8 שעות, אם יצא שהם עבדו עוד שעה או שעתיים ביום. בחורף מתחילים לעבוד 07:00 כי יש חושך בבוקר. מתחשבנים עם מי שמתחשבנים" (עמוד 17 שורות 11- 12).

       

      וראו גם:

      "ש. כמה שעות נוספות בשבוע התובע היה עובד בערך?

      ת. אני לא יודע. יכול להיות יום אחד, עובדים עד 20:00 ויום אחר עובדים רק 8 שעות.

      ש. מה שאני מבין מהדברים שלך, שהוא עבד שעות נוספות?

      ת. כל הפועלים שהם עובדים בדר"כ יומית, ולפעמים יש מצב שמעבידים אותם שעות נוספות.

      ש. איך אתה מסביר את זה שלא בדוחות הנוכחות ולא בתלושי השכר אין שום דיווח על שעות נוספות?

      ב"כ הנתבע:

      כי הם לא עבדו.

      ת. אני לא מטפל בזה. יש רואה חשבון שמטפל בזה"

      (עמוד 21 שורות 9- 17).

       

      לעומת זאת, מר חי העיד שהתובע לא הועסק בשעות נוספות:

      "ש. האם התובע עבד שעות נוספות?

      ת. לא". (עמוד 21 שורה 33- עמוד 25 שורה 1).

       

      מר סלמן העיד כי התובע לא הועסק בשעות נוספות, אך לא ידע להסביר כיצד דוח הנוכחות לחודש נובמבר 2014 מלמד שהתובע עבד 213 שעות:

      "ש.כמה שעות עבודה אמור לעבוד עובד בחקלאות שלא עובד שעות נוספות?

      ת.8 רגיל ויש לו שעה אוכל. הולך לשירותים, להתפנות.

      ש.עובד אמור לעבוד בערך 186 שעות בחודש?

      ת.כן.

      ש.אם ככה, איך אתה מסביר – אני מציג בפניך את הדוחות של חודש אוקטובר 2014, שרואים שם, שמחשבים את שעות העבודה רואים שהתובע עבד 27 ימים, ו-221.5 שעות בחודש. ואני מציג בפניך את דוח העבודה לחודש נובמבר 2014, שהתובע עבד 26 ימים ו-213 שעות עבודה. לפי הדיווחים, ואתה היית בשטח, יש כאן שעות נוספות?

      ת.אבל אתה אומר 230 שעות. יש הבדל בין 230 ל-186 שעות.

      ש.החוק אומר שמשרה רגילה בלי שעות נוספות, זה 186 שעות בחודש. אתה טוען שהתובע לא עבד שעות נוספות. אני מראה לך דוחות נוכחות, שאתה היית עם העובדים, והם מולאו בנוכחותך או באחריותך, ובדוחות רואים שבכל חודש יש שעות נוספות?

      ת.לא עבדנו בשעות נוספות.

      ש.שאלת בית הדין: למה אתה מתכוון שלא עבדתם שעות נוספות?

      ת.מעבר ל-8 שעות, 6 ימים בשבוע. אנחנו עבדנו 6 ימים בשבוע. 8 שעות כל יום" (עמוד 25 שורות 2- 16).

       

      משמע, מר סלמן העיד כי מתכונת שעות העבודה הרגילה, שאותה לא החשיב כשעות נוספות, היא 48 שעות בשבוע, מתכונת הכוללת ממילא עבודה בשעות נוספות.

       

31. מכאן, כי קיימות סתירות בין העדויות מטעם הנתבע אשר לשעות סיום העבודה; אין הלימה בין שעות העבודה עליהן העיד הנתבע לבין דוחות הנוכחות; אין הלימה בין דוחות הנוכחות שהנתבע הציג, לתלושי השכר, באשר לשעות העבודה ומספר ימי עבודה בחודש; יש סתירות בין העדויות מטעם הנתבע באשר לעבודה בשעות נוספות, ועדויות עדי הנתבע עצמן עולה כי מתכונת ההעסקה כללה העסקה בשעות נוספות.

     

32. לאור כל הסתירות האמורות, מצאנו את גרסתו של הנתבע ואת העדויות מטעמו כבלתי מהימנות. אף דוחות הנוכחות ותלושי השכר שהוגשו אינם מהימנים בעינינו ואינם משקפים את כל תקופת העבודה של התובע. הנתבע ועדיו לא ידעו להסביר את הפערים והסתירות הרבות שהתעוררו ואף ניסו להתנער מדוחות הנוכחות, אשר מקורם בנתבע עצמו. במצב דברים זה, הנתבע למעשה לא עמד בחובתו לנהל פנקס עבודה ודוחות נוכחות כמצוות סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר").

     

33. לא ניתן לקבל את טענת הנתבע, לפיה התובע אישר בעדותו שקיבל את מלוא שכרו (סעיפים 32- 33 לסיכומי נתבע). עצם כך שהתובע אישר בעדותו כי לא הלין על אי התשלום בפני הנתבע במהלך תקופת העבודה, אינה מלמדת כי קיבל את מלוא שכרו וזכויותיו. התובע חזר והעיד שלא שולם לו מלוא שכרו, תמורה בגין עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות (ראו: עמוד 9 שורות 11- 12;עמוד 9 שורות 16- 17;עמוד 9 שורה 31- עמוד 10 שורה 2; עמוד 11 שורות 12- 15).

34. אשר לשעות העבודה, מעדות התובע ומר דפאלה עלה כי עבדו במתכונת שלא הייתה קבועה, כ- 12 שעות בימי חול וכ- 6.5 שעות, בימי שישי. כך, העיד התובע כי:

    "ש.איך יכול להיות שהיית קוטף קישואים וירקות בחושך?

    ת.השעות רשומים פה. נכנסים לעבודה בחורף בשעה 06:00. גומרים בשעה לפעמים 17:30 או 18:00.

    ש.לשאלת בית הדין מתי מתחילים לעבוד בקיץ?

    ת.לפעמים 06:30 או 07:00. 

    ש.האם קוטף בחושך קישואים או משהו אחר?

    ת.יש לפעמים עבודה אצלו בקרוואן במחסן, עושים מיון של ירקות. יש הרבה ירקות שם שעושים" (עמוד 10 שורה 29- עמוד 11 שורה 3).

     

    עדות מר דפאלה:

    "ש.בקיץ באיזה שעה הייתם מתחילים לעבוד?

    ת.בשעה 06:00.

    ש.מתי סיימתם?

    ת.סיימנו בשעה 18:00 או 19:00. 

    ש.ובחורף, מתי התחלתם ומתי סיימתם?

    ת.באותו זמן. אין לנו בעיה.

    ש.ועבדתם בחושך וגם בגשם?

    ת.כן. אפילו בשלג עבדנו.

    ש.בפתחיה יש שלג?

    ת.היה פעם" (עמוד 15 שורות 19- 28).

     

35. לא נעלם מעינינו, כי ייתכן שמר דפאלה הגזים מעט בתיאור, לפיו נהגו לעבוד בכל מצב, בחושך ובשלג. יחד עם זאת, העד לא נשאל בחקירתו איזו עבודה הייתה בחורף והיכן, וקיימת סבירות כי העבודה הייתה במחסן, בו יש תאורה וחימום, כפי שהסביר התובע בעדותו (ראו לעניין זה עדות התובע, בה הסביר שכשמחשיך ולא ניתן להמשיך בקטיף עובדים במיון ירקות במחסן, עמוד 11 שורות 1- 3).

     

36. ודוק, אין חולק כי מר דפאלה הועסק על ידי הנתבע, אף שהנתבע הבהיר כי הוא מתקשה להבחין בין עובדיו במדויק שכן "כולם אותו צבע", כלשונו:

    "ש. בפרוטוקול קדם המשפט בעמ' 2 למעלה – טענת שאתה מכיר את העד של התובע- מצטט לך. זה נכון?

    ת. כן אני מכיר אותו.

    ש. הוא עבד אצלך?

    ת. כן.

    ...

    "האם העד השני עבד אצלך?

    ת. כן הוא מוכר לי. היו 20 משפטים. כולם אותו צבע. אני קיבלתי זיכוי מוחלט בתביעה שהייתה פה לפני חודשיים שלוש" (עמוד 18 שורה 7- עמוד 19 שורה 6).

     

37. לאור האמור, התרשמנו כי עדויות התובע ומר דפאלה בנוגע לתקופת ההעסקה מהימנות, ושוכנענו שהתובע הועסק אצל הנתבע מחודש מרץ 2013 ועד לחודש פברואר 2015. כן שוכנענו, כי התובע הועסק בשעות נוספות. עם זאת, לא הוצגו רישומים מסודרים אודות כימות השעות הנוספות, והתובע והעד מטעמו לא הוכיחו העסקה במתכונת עבודה קבועה מדי יום. אשר לתמורה בגין עבודתו, קובע סעיף 26ב. לחוק הגנת השכר את הדברים הבאים:

    " 26ב.(א)בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –

    "גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" – כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;

    "פנקס שעות עבודה" – פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

    (ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

     

38. בהתאם לקביעתנו, לפיה הנתבע למעשה לא עמד בחובתו לנהל פנקס עבודה ודוחות נוכחות כמצוות סעיף 26ב (א) לחוק הגנת השכר, ולא עמד בנטל להוכיח כי התובע לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, עליו לשלם לתובע תמורה בגין עבודה ב- 60 שעות נוספות בחודש, משך 24 חודשי עבודה, כדלקמן:

    תוספת של 25% עבור 50 שעות בחודש, שעתיים ראשונות מדי יום, משמע 5.8 ₪ לשעה= 290 ₪ לחודש. עבור 24 חודשים- 6,960 ₪.

    תוספת של 50% עבור 10 שעות בחודש, מעבר לשעתיים ראשונות מדי יום, משמע 11.5 ₪ = 115 ₪. עבור 24 חודשים- 2,760 ₪.

    בסך הכול זכאי התובע לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 9,720 ₪.

    האם עבד התובע בשבת?

39. התובע טען כי הועסק בנתבע גם בשבתות והעיד לפנינו כך:

    "ש.אתה טוען שעבדת בימי שבת?

    ת.כן.

    ...

    ש.האם נכון שהמושב איפה שאתה עובד, זה מושב של דתיים?

    ת.לא כולם דתיים שמה.

    ש.אני אומר לך שהמושב הזה הוא כן מושב של דתיים. תסביר לי איך במושב של מדינת ישראל עובדים בשבת? האדמות שעליהם עבדת, היו בפתחיה או במושב אחר?

    ת.יש לו הרבה מקומות בפתחיה, בבית עוזיאל. בשבת היינו עובדים בפתחיה ולא בבית עוזיאל. בבית עוזיאל לא עבדנו בשבת.

    ש.בגלל השבת?

    ת.אני לא יודע" (עמוד 12 שורות 7- 18).

     

40. הנתבע טען, כי כלל לא העסיק את התובע בימי שבת (סעיף 11 לתצהיר נתבע). בסיכומיו הוסיף כי "התובע הועסק במושב בית עוזיאל שהינו מושב של דתיים ואין עובדים בשבת" (סעיף 44 לסיכומי נתבע) וגם טען לראשונה ובניגוד להודאתו בכתב ההגנה (סעיף 12 לכתב ההגנה), כי אין שטחים חקלאיים במושב פתחיה והתובע הועסק בבית עוזיאל בלבד: "לנתבע אין שטחים חקלאיים במושב פתחיה ובמהלך תקופת העסקתו של התובע עבד בבית עוזיאל בלבד" (השוו: סעיף 12 לכתב ההגנה למול סעיף 45 לסיכומיו).

     

41. אף בהקשר זה, הסתפק הנתבע בהכחשה כללית ולא הציג ראיות אובייקטיביות, דוגמת רישומים או מסמכים המעידים על כך שהשטחים החקלאיים אינם במושב פתחיה, שהמשק לא עובד בשבת, או שהתובע לא הועסק על ידו בשבת.

     

42. לאור חוסר המהימנות של הנתבע ועדיו, בפרט בכל הנוגע להיקף שעות ההעסקה של התובע, מצאנו לקבל את גרסתו של התובע אף אשר להעסקתו בשבתות.

     

43. התובע טען כי ביום שישי עבד 13 שעות, מהן 7 שעות לפי תעריף 150% ו- 13 שעות עבודה בשבת לפי תעריף של 150%. לכן, הוא זכאי לתשלום עבור 80 שעות שבת מידי חודש, בתעריף 150%, לפי החישוב הבא: 80 שעות x 24 חודשים x 11.5 (תוספת לשעות שבת) = 22,080 ₪.

     

44. משקבענו כי התובע הועסק על ידי הנתבע בשבת, והנתבע לא הציג נתונים סותרים אשר לשעות העבודה, או תחשיב חלופי לתחשיב התובע, מתקבלת התביעה לפיצוי בהתאם לסכום הנתבע.

     

45. הנתבע ישלם לתובע תמורה בגין עבודה בשבת בסך 22,080 ₪.

     

    נסיבות סיום העסקתו של התובע

46. התובע טען כי פוטר מן העבודה שלא כדין, והוא עותר לתשלום פיצויי פיטורים בסך 9,616 ₪, פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 4,808 ₪ ופיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך 4,808 ₪.

    לטענת הנתבע, התובע התפטר ונטש את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת (סעיף 8 לתצהיר הנתבע).

     

47. התובע העיד לפנינו בהקשר זה כך:

    "ש.מתי הפסקת לבוא לעבודה אצל יוסף?

    ת.בשנת 2015. בחודש פברואר 2015.

    ש.אתה הפסקת לבוא לעבודה, נעלמת?

    ת.אני לא הפסקתי את העבודה. הוא פיטר אותי מהעבודה.

    ש.איך הוא פיטר אותך?

    ת.הפסיק את התלושים ואמר תלכו.

    ש.זאת אומרת הוא לא אמר לך לא לבוא?

    ת.הוא הפסיק את התלושים, ואנחנו לא יכולים לקבל ויזה, והוא אמר לנו תלכו.

    ש.ואז הלכת?

    ת.הוא פיטר אותנו. הוא גירש אותנו. הוא אמר לנו אין תלושים, תלכו.

    ש.אתה אומר שהוא לא המשיך לתת לך תלושים, נכון?

    ת.כן, הוא הפסיק לתת לנו תלושים.

    ש.ואז באת ואמרת לו תן לנו תלושים, או שאני הולך?

    ת.לא כך אמרתי.

    ש.אם בתקופה של כשנתיים שאתה טוען שעבדת, ולא פיטר אותך, לפתע אתה אומר שהוא אמר לך ללכת הביתה, מה הסיבה לדעתך. מה קרה?

    ת.הוא פיטר אותי. הוא גירש אותי.

    ש.היית עם עוד אנשים כשהוא פיטר אותך?

    ת.העד היה איתי.

    ש.הוא זימן אותך למשרד או פיטר אותך בטלפון?

    ת.לא הביאו אותנו משרד, ולא בטלפון. הוא הביא אותנו למחסן. אנחנו ביקשנו תלושים. הוא נתן לנו רק 3. ביקשנו עוד תלושים, הוא אמר לנו אין לנו תלושים ותלכו.

    ש.כמה אנשים הייתם?

    ת.העד היה, והיינו כ-10 בערך.

    ש.וכל ה-10 הגישו תביעה נגדו?

    ת.אחד הגיש תביעה, וקיבל את הזכויות. והיתר גם קיבלו.

    ש.למה לא זימנתם אותם להעיד?

    ת.יש לי עד אחד בחוץ" (עמוד 12 שורה 19- עמוד 13 שורה 14).

     

    עד התובע, מר דפאלה, אישר בעדותו את גרסתו של התובע והעיד כך:

    "ש.למה סיימתם לעבוד שם?

    ת.אנחנו רצינו תלושים, ואמר לנו לא. אין תלושים.

    ש.אז קמתם והלכתם?

    ת.אנחנו ביקשנו תלושים, הוא אמר שמי שרוצה תלושים שילך לת"א. אני לא מוציא תלושים.

    ש.אם הגרסה הזו נכונה, תסביר לנו מה גרם ליוסף לנתבע, לתת לתובע 3 תלושים ופתאום להפסיק את הנפקת התלושים?

    ת.גם לי הוא נתן שלושה תלושים. הוא נתן לנו שלושה חודשים ואמר שלא ייתן לנו עוד.

    ש.ואז קמתם והלכתם, נכון?

    ת.לא. ברגע שאנחנו ביקשנו את התלושים, הוא אמר מי שלא רוצה יכול לעזוב, אנחנו עובדים בלי תלושים" (עמוד 15 שורה 33- עמוד 16 שורה 9).

     

48. הנתבע ועדיו לא התייחסו בחקירתם הנגדית לנושא נסיבות סיום העבודה, ובתצהירים מטעמם נטען בכלליות כי התובע נטש את מקום העבודה ואף גרם נזקים, שלא פורט מה אופיים (סעיף 8 לתצהיר הנתבע, סעיף 7 לתצהיר מר סלמן, סעיף 6 לתצהיר מר חי). תמוה כיצד התפטרות של עובד לאחר כחודשיים וחצי, לשיטת הנתבע, יש בה כדי לגרם נזקים כבדים, כטענת הנתבע.

    הנתבע אף לא נקב במועד המדויק בו, לשיטתו, נטש התובע את מקום העבודה. הנתבע ועדיו ציינו בתצהיריהם, כי התובע עבד עד ליום 19.12.14 (סעיף 3 לתצהיר הנתבע). עם זאת, מדיווחי הנוכחות שצירף הנתבע עצמו (ת/1) עולה, כי בחודש דצמבר 2014 עבד התובע חודש מלא, עד ליום 31.12.14. עובדה זו אינה מתיישבת עם גרסתו של הנתבע.

     

49. כאמור, שוכנענו כי התובע הועסק ללא תלושי שכר משך תקופה ממושכת, ותלושי השכר הבודדים שנמסרו לו היו לצורך הנפקת הוויזה. לאור הסתירות הרבות בגרסתו של הנתבע אודות תקופת העבודה, היקף העבודה ומועד סיום העבודה, מצאנו אף את הגרסה ביחס לנסיבות סיום העבודה כבלתי מהימנה.

     

50. בנסיבות אלה, מתקבלת טענתו העקבית של התובע, שנתמכה בעדות העד מטעמו, כי פוטר מן העבודה על רקע בקשתו לקבל תלושי שכר, בהליך המנוגד לדין.

     

51. משכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 9,616 ₪ ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 4,808 ₪.

     

52. כן קמה לתובע זכות לפיצוי בגין פיטוריו שלא כדין, ללא שימוע, ועל רקע דרישתו מן הנתבע למלא אחר המוטל עליו על פי חוק. התובע תבע בהקשר זה פיצוי על הצד הנמוך, בסך 4,808 ₪, ואנו פוסקים לזכותו סכום זה.

     

    אי מסירת הודעה בדבר תנאי העסקה

     

53. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד, קובע את החובה למסור לעובד הודעה בכתב המפרטת את תנאי העבודה, כדלקמן:

    "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו, ואם היה העובד נער כהגדרתו בחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953 (להלן – נער) – לא יאוחר משבעה ימים, הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה – הודעה על תנאי עבודה)".

     

54. סעיף 5 ב (2) לחוק קובע פיצוי לצד הפרת החובה, אף ללא הוכחת נזק, עד לגובה של 15,000 ₪ זאת כאשר המעסיק לא מסר ביודעין את ההודעה.

     

55. בענייננו, אין חולק כי הנתבע לא מסר לתובע הודעה בדבר תנאי העסקה בהתאם לחוק (ראו עדות הנתבע: עמוד 19 שורות 19- 20). לו הייתה נמסרת לתובע הודעה בכתב כמתחייב, יש להניח כי הדבר היה חוסך בירור משפטי ארוך, ומייתר את הדיון בחלק ניכר מן הפלוגתאות בהליך זה. בנסיבות אלה, זכאי התובע לפיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד, בסך 5,000 ₪.

     

    פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר

     

56. התובע עותר לפיצוי בהתאם לסעיף 26א לחוק הגנת השכר, בסך 105,000 ₪, מהטעם שמשך כל תקופת העסקתו נמסרו לו שלושה תלושי שכר בלבד.

     

57. סעיף 26א לחוק הגנת השכר, קובע כדלקמן:

    "(א) לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בהליך אזרחי בשל הפרת הוראות חוק זה, והוא רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין, נוסף על כל פיצוי או סעד אחר.

    (ב)(1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג) בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור.

    (2) מצא בין הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה 1 בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת.

    (3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר;..."

     

58. בע"ע (ארצי) 28228-03-15 לוקס - זיסמן (31.10.2016), נקבעו קווים מנחים לקביעת הפיצוי ושיעורו, כך:

    "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן. בחוק הגנת השכר נקבע, כי בית הדין "רשאי" (אך לא חייב) לפסוק פיצויים לדוגמה; תנאי להפעלת הסמכות הוא שנמסר תלוש לא תקין "ביודעין" (וראו החזקה בסעיף 26א(ב)(2) לחוק הגנת השכר); הרשות לפסיקת הפיצויים היא "בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור"; סכום הפיצוי הוא עד 5,000 ₪ (כשיעורם בחודש יולי 2009) לכל תלוש; מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן לפסוק סכום גבוה יותר. בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום ליבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר (ראו על דרך ההיקש: ע"ע (ארצי) 10-08-33680 דיזינגוף קלאב בע"מ – יעקב זואילי [פורסם בנבו] (16.11.2011) בסעיף 36 לפסק הדין), תוך שבענייננו יש ליתן דגש על חומרת ההפרה שהביאה אי התקינות של החלק הארי של התלושים שנמסרו למערערת, מספר התלושים הלא תקינים (22 מתוך 24 תלושים שנמסרו למערערת)... נוכח מכלול הנסיבות, אנו מעמידים את סכום הפיצוי לדוגמה על 40,000 ₪, נכון ליום מתן פסק הדין של בית הדין האזורי".

     

59. בענייננו, לתובע לא נמסרו תלושי שכר משך מרבית תקופת העסקתו בנתבע. מדובר בתקופה ארוכה במהלכה התמשכה הפרה חמורה של הוראות החוק. עם זאת, התובע ידע משך זמן רב כי לא נמסרים לידיו תלושי שכר כדין, ויתכן שאף העדיף לקבל את שכרו במזומן, ללא תשלום מיסים כדין. הצורך בתלושי השכר עלה, אף לגרסתו, רק כאשר אלו היו דרושים לו לצורך קבלת ויזה.

     

60. בנסיבות אלה זכאי התובע לפיצוי בסך 30,000 ₪.

     

    תחולת צו הרחבה בענף החקלאות

61. התובע מבקש לחייב את הנתבע בתשלום דמי הבראה, גמול עבודה בחגים ופיצוי חלף הפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף החקלאות.

     

62. הנתבע הכחיש את תחולת צו ההרחבה בכלליות ולא פירט מהם הטעמים בגינם הצו לא חל. בתצהירו, התייחס הנתבע בטענותיו לצו ההרחבה בענף התעשייה ולא לענף החקלאות, וטען: ".. מה הקשר בין צו ההרחבה בענף התעשייה לבין עבודות התובע אצל הנתבע בתחום החקלאות" (ראו: כתב הגנה סעיף 25; תצהיר נתבע סעיף 12).

     

63. נטל ההוכחה לעניין תחולת צווי ההרחבה על יחסי הצדדים רובץ על כתפיו של העובד, הטוען לתחולה. כך, בע"ע (ארצי) 18/99 יפה אפרימי - לילה עבד (9.7.00), נפסק כי:

    "שאלת תחולתו של צו הרחבה, "היא שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעביד" (דב"ע נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כז 158, 160 מול האות ג'), ולעניין זה ניתן גם להזדקק לסיווג האחיד של משלחי יד, שנקבע על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ר' דב"ע לו/5- 6 הנ"ל; דב"ע נו/3-272 עוף טנא תעשיות (1991) בע"מ - מואסי מוחמד עבד אלעזיז (לא פורסם)

    כמו כן, כאשר קיים ספק אמיתי בעניין תחולתו של צו הרחבה, יש לבחון את מכלול העניין ולתת משקל גם לפעילות העיקרית במפעלו של המעביד (ר' דב"ע נב/6-4 קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות - חברת תריסי חן בע"מ, פד"ע כה 141 ,137 מול האות ז'; דב"ע נג/3-125 הנ"ל, בע"מ 161 מול האות ה')".

     

64. בענייננו, אין מחלוקת שהפעילות המרכזית בה עוסק הנתבע היא הפעלת משק חקלאי, גידול פירות וירקות שונים. הנתבע אף לא טען כי הוא עוסק בתחומי עיסוק אחרים, פרט לחקלאות, או כי העיסוק בחקלאות אינו עיסוקו העיקרי והמרכזי. כמו כן, אין חולק כי התובע הועסק אצל הנתבע בעבודות חקלאות. התובע העיד בהקשר זה כי:

    "איפה עבדת?

    ת. עבדתי בפתחיה.

    ש. במה עבדת?

    ת. עבדתי בחצילים, בקישואים, מלפפונים, וגם שום. כל הירקות גם עגבניות" (עמוד 7 שורות 30- 33).

     

    והנתבע העיד:

    "ש. מה העיסוק שלך במשק?

    ת. אני חקלאי.

    ...

    במה עוסקים העובדים?

    ת. גידול ירקות ופירות, ענבים" (עמוד 17 שורות 3- 9).

     

65. בנסיבות אלה, חל על העסקת התובע צו ההרחבה בענף החקלאות.

     

    גמול בגין עבודה בימי חג

66. התובע עתר לתשלום גמול בגין עבודה בימי חגים, עבור 20 ימי חג שחלו, לטענתו, בתקופת העבודה. גם בהקשר זה, התביעה היא לתוספת בשיעור 75%, בהתאם לצו ההרחבה, מעבר לשכר הרגיל בגין שעות העבודה. התובע העיד, כי עבד בכל ימי החג, פרט לחג אחד שאינו זוכר את שמו:

    "ש. אני מניח שגם עבדת ביום כיפור, נכון?

    ת. בכל החגים היינו עובדים, חוץ מחג אחד. אני לא יודע איזה חג זה" (עמוד 12 שורות 9- 10).

     

67. הנתבע הכחיש את זכאות התובע לתשלום תמורה בגין עבודה בחגים, אולם בהעדר דוחות נוכחות או תלושי שכר שניתן להסתמך עליהם, לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו.

     

68. לפיכך, הנתבע ישלם לתובע תמורה בגין עבודה בחגים בסך 2,774 ₪, בהתאם לחישוביו של התובע שלא נסתרו.

     

    דמי הבראה

69. אין חולק, כי לא שולמו לתובע דמי הבראה. לטענת הנתבע, לא השלים התובע את תקופת העבודה המינימאלית הנדרשת לצורך הזכאות לדמי הבראה.

     

70. לאור הקביעה כי התובע עבד כשנתיים, ועל העסקתו חל צו ההרחבה, קמה לתובע זכאות לתשלום דמי הבראה בסך 5,292 ₪, עבור 14 ימים, בהתאם לשווי יום הבראה של 378 ₪.

     

    פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה 

     

71. אין חולק, כי לא הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה. התובע טען, כי הוא זכאי להפרשות ביטוח פנסיוני בשיעור 6% לפנסיה מהשכר הכולל, בהתאם לסעיף 43 לצו ההרחבה (סעיף 38 לסיכומי תובע) בסך 10,080 ₪. הנתבע טען, כי לאור תקופת העסקה הקצרה של התובע הוא לא היה זכאי להפרשות לפנסיה (סעיף 11 לתצהיר נתבע).

     

72. משקבענו שהתובע הועסק 24 חודשים, ולאור העובדה כי צו ההרחבה בענף החקלאות מחייב הפרשות לפנסיה מתחילת העבודה, זכאי התובע לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה של 6% משכרו מתחילת העבודה. עם זאת, לא ניתן לקבל את חישובי התובע, שכן הוא העמיד את השכר ממנו נגזרות ההפרשות על סכום שרירותי של 7,000 ₪, בעוד ששכר היסוד של התובע היה 4,808 ₪.

     

73. התובע זכאי לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 6,924 ₪.

    בהתאם לחישוב: 4,808 ₪ x 6% = 288.48 ₪ x 24 חודשי עבודה = 6923.52 ₪.

     

    סיכום

74. התביעה מתקבלת ברובה. הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

    • תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 9,720 ₪.

    • תמורה בגין עבודה בשבת בסך 22,080 ₪.

    • פיצויי פיטורים בסך 9,616 ₪

    • פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 4,808 ₪.

    • פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 4,808 ₪.

    • פיצוי בשל אי מתן הודעה לעובד בסך 5,000 ₪.

    • פיצוי בשל אי מתן תלושי שכר כדין בסך 30,000 ₪.

    • תמורה בגין עבודה בחגים בסך 2,774 ₪.

    • דמי הבראה בסך 5,292 ₪.

    • פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 6,924 ₪.

       

75. כמו כן, יישא הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

     

76. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדיון מיום 1.3.15, האחד בחודש שלאחר סיום עבודתו של התובע, ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

    ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ח, (04 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    גב' שוש ברוך, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		מר משה רוזנבלום, נציג ציבור מעסיקים