איליא נ' בית ספר נזירות נצרת

1.השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא זכאותה של הגב' זוהאד איליא בידס ("התובעת") למענק יובל, תוך השוואת תנאי העסקתה לתנאים המקובלים במוסדות החינוך הרשמי.

2.בית ספר נזירות נצרת ("הנתבעת") היא עמותה רשומה המפעילה מוסדות חינוך שונים, המוכרים כמוסד חינוך שאינו רשמי. התובעת מועסקת על ידי הנתבעת כעוזרת גננת ("סייעת") בגן ילדים פרטי שמפעילה הנתבעת בשפרעם, וזאת מיום 1/10/1991. נכון למועד הגשת התביעה הוותק של התובעת עולה על 25 שנה.

המסגרת המשפטית

3.חוק לימוד חובה, התש"ט-1949 קובע חובת לימוד סדיר על כל ילד בישראל מגיל 3 ועד 17 (הגדרות בסעיף 1 לחוק). החובה לתת חינוך מוטלת על המדינה, והחובה לקיים מוסדות חינוך לשם כך מוטלת על המדינה ביחד עם הרשות המקומית. קיימות אבחנות בין כמה סוגים של מוסדות חינוך: "מוסד רשמי" ו"מוסד לא רשמי"; מוסד "מוכר" ומוסד "לא מוכר" [ראו: בג"ץ 8437/99 רשת גני חב"ד בארץ הקודש, עמותה רשומה נ' שר החינוך, פ"ד נד(3) 69 (10/7/2000)].

4.מוסדות חינוך רשמיים פועלים על פי חוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 (מוסדות חינוך ממלכתיים ומוסדות חינוך ממלכתיים דתיים). מוסדות חינוך רשמיים מתוקצבים באופן מלא על ידי המדינה, קרי משרד החינוך, ורשות החינוך המקומית (סעיף 7(ב) לחוק לימוד חובה).

5.בצד מוסדות החינוך הרשמיים פועלים מוסדות חינוך מוכרים שאינם מוחזקים על ידי המדינה, והכוונה ל"כל מוסד חינוך אחר שהשר הכריז עליו, באכרזה שפורסמה ברשומות, שהוא מוסד חינוך מוכר לצורך חוק זה" (סעיף 1 לחוק לימוד חובה). אלו הם מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים (סעיף 1(ב) לחוק חינוך ממלכתי).

6.מוסדות מוכרים לא רשמיים, דוגמת אלה שבבעלות הנתבעת, הם בבעלות גופים פרטיים ואין, כנקודת מוצא, חובה על המדינה לשאת במימונם. יחד עם זאת, מקורו של חלק ניכר מתקצובם של מוסדות החינוך המוכרים שאינם רשמיים, בכספי המדינה (ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה – עובדיה בן נון, מיום 21/8/2008).

7.חוק פיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 מסדיר את דרכי הקמתם, הפעלתם ופיקוחם של מוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים. מכוח סמכותו לפי סעיף 11 לחוק חינוך ממלכתי התקין שר החינוך את תקנות חינוך ממלכתי (מוסדות מוכרים), תשי"ד-1953 ("התקנות"), אשר מגדירות את התנאים בהם יוכרז מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי.

8.התנאים להכרה במוסד חינוך כמוסד חינוך מוכר שאינו רשמי נקבעו בתקנה 3 לתקנות. אחד הקריטריונים להכרה, והוא הרלוונטי לתביעה זו, נקבע בתקנה 3(א)(6) לתקנות, כדלקמן: "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים".

כלומר, בהיותה של הנתבעת מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, המתוקצב על ידי משרד החינוך, הרי שאחד התנאים להכרה בה כ"מוסד מוכר" הינו כי משכורות המורים והעובדים בבית הספר ובגנים יהיו לפי השיעורים והכללים במוסדות חינוך רשמיים.

9.סוגיית זכאותם של עובדי הוראה במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי לתנאי שכר של עובדי הוראה המועסקים במוסדות החינוך הרשמי, נדונה והוכרעה בבית הדין הארצי לעבודה בע"ע 203/99 רשת הגנים של אגודת ישראל – שמחה בוסי (מיום 2/10/2011) ("עניין בוסי"). באותו עניין דובר על גננות ברשת הגנים, שהיא עמותה רשומה העוסקת במתן שירותי חינוך לילדי גנים ומעונות יום בחינוך החרדי. ההליכים המשפטיים עסקו בעיקרם בהחלטת הרשת לפטר את הגננות או לשנות את תנאי העסקתן. בפסק דינו דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה האם התקנות מקימות לעובדות רשת הגנים זכות תביעה עצמאית לתשלום שכרן לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים. דעת הרוב (מפי כב' השופטת רוזנפלד) קבעה כי תקנה 3(א)(6) לתקנות, אשר עוסקת במקורה במישור המנהלי ביחסים שבין המוסד החינוכי לבין משרד החינוך, מגלמת בתוכה התחייבות של המוסד החינוכי לשלם לעובדיו שכר לפי השיעורים והכללים הנהוגים בחינוך הרשמי (להלן גם – "משרד החינוך"). משכך, התנאי הקבוע בתקנה 3(א)(6) לתקנות מהווה תנאי מכללא בהסכמי ההעסקה של עובדיו של מוסד החינוך המוכר שאינו רשמי. בהתאם לאמור, ההלכה שנקבעה בעניין בוסי קובעת כי על פי תקנה 3(א)(6) לתקנות החינוך הממלכתי מוסד חינוך מוכר שאינו רשמי מחויב בהענקת תנאי שכר למורים ולעובדים השווים לאלה המוענקים למורים ולעובדים המועסקים במוסדות החינוך הרשמי. יצוין, כי עתירה לבג"ץ על פסק דין זה נדחתה (בג"ץ 8838/11 רשת הגנים של אגודת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח', מיום 8/4/2013).

10.פסק דינו של בית הדין הארצי בעניין בוסי מתמקד, כאמור, בתביעות הכספיות של הגננות להפרשי שכר ולהפרש פיצויי פיטורים. בהליך שלפניי נבחנת השאלה האם יש להחיל פסיקה זו גם על מכלול תנאי ההעסקה, היינו גם על תנאים נלווים שאינם שכר (בענייננו – מענק יובל).

טענות הצדדים וההליך בבית הדין

11.התובעת מבססת תביעתה על ההלכה שנפסקה בעניין בוסי וטוענת כי בהתאם לתקנה 3(א)(6) לתקנות, על הנתבעת לשלם לעובדיה – והיא בכללם – "זכויות שמשולמות לעובדי הרשויות שמועסקים בבית הספר, ומכאן שחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות חלה על הצדדים בתביעה". לפי הטענה, מכוח סעיף 26.82 לחוקת העבודה של עובדי הרשויות המקומיות, התובעת זכאית לתשלום מענק יובל בגין שנת 2016 בשיעור 60% מהשכר ובסכום של 2,645 ש"ח.

12.הנתבעת טוענת מנגד כי לשון התקנה "לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים" אינה קובעת לעובדי מוסד מוכר לא רשמי תנאי שכר שווים וזהים לאלה של עובדים במוסדות חינוך רשמיים, אלא התאמות ביחס לעובדי מוסדות חינוך רשמיים. נטען עוד, כי הפסיקה המאוחרת לעניין בוסי קבעה, כי מדובר בתנאי שכר בלבד, במובחן ממכלול תנאי ההעסקה של עובדי ההוראה (בטיעוניו בבית הדין הפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין עב' (י-ם) 1642/09 יהודה בדיחי – האגודה לקידום החינוך לאומנויות ירושלים, מיום 3/4/2012; על פסק הדין הוגש ערעור, ע"ע 29326-05-12, ובבית הדין הארצי הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30/10/2013). לסיום נטען, כי חוקת העבודה אינה חלה על יחסי העבודה בין הצדדים להליך זה. לפי הטענה, תנאי העסקתם של עובדי הוראה בחינוך הרשמי הוסדרו בתקנון שירות עובדי הוראה ובהסכמים קיבוציים בין המדינה והרשויות המקומיות לבין הסתדרות המורים; אולם, הנתבעת אינה חברה בארגון מעסיקים והסכמים אלה לא הורחבו בצו הרחבה.

13.בדיון שהתקיים לפני ביום 9/5/17 ביקשה התובעת להורות על צירופו של משרד החינוך כמשיב פורמלי בהליך זה. הנתבעת לא התנגדה ובהתאם להחלטה שניתנה ביום 27/5/18, הגישה מדינת ישראל-משרד החינוך ("משרד החינוך") עמדתה בשאלת תחולתה של חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על עובדים במוסד חינוך מוכר שאינו רשמי, בכלל, ועל סייעות לגננות, בפרט.

14.עמדת מדינת ישראל-משרד החינוך היא שהתובעת זכאית לקבל שכר בהתאם לחוקת העבודה החלה בעניינן של סייעות לגננות שמועסקות ברשויות המקומיות, לרבות זכאות לתשלום מענק יובל, בכפוף לעמידת התובעת בתנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי בעניין זה.

15.בתגובה לעמדת משרד החינוך, טענה הנתבעת כי יש לפרש את ההלכה בעניין בוסי באופן דווקני כך שלא תחול על מכלול תנאי ההעסקה, כי אם תשלום משכורת בלבד (תגובה מיום 10/9/17). בשים לב לאמור נקבע דיון נוסף במעמד הצדדים, שהתקיים ביום 14/11/17.

16.בית הדין הביע דעתו כי נוכח המחלוקת המשפטית בין הצדדים, הנוגעת לתחולת חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות על יחסי העבודה ביניהם, ניתן להכריע בהליך המשפטי ללא שמיעת ראיות. משלא הביעה הנתבעת עמדתה בנוגע לאפשרות ההכרעה בהליך זה על יסוד כתבי הטענות והחומר שבתיק (הודעה מיום 1/12/17), לא היה מנוס ונקבעה ישיבת הוכחות. בהתאם להחלטה מיום 10/12/17, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר סרי שאהין, מנהל החשבונות של הנתבעת. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 26/2/18, והצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

17.אעיר, כי לא מצאתי שיש בתצהירים ובעדויות שנשמעו בבית הדין כדי להשפיע על המסקנה המשפטית כפי שתובא להלן, ולכן בפרק הדיון וההכרעה אין התייחסות לאמור בעדויות.

גדר המחלוקת

18.לשם הכרעה בהליך דנן נדרש לדון בשאלות הבאות:

האחת, זכאות התובעת להשוואת תנאים מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ("חוקת העבודה").

השנייה, זכאות התובעת להשוואת מכלול תנאי ההעסקה, מעבר למשכורת, כך שההשוואה תחול גם על תשלום מענק יובל.

השלישית, האם התובעת עומדת בתנאי הזכאות למענק יובל.

דיון והכרעה

(א)מהו המקור הנורמטיבי להשוואת תנאי השכר של סייעת גן ילדים המועסקת במוסד מוכר לא רשמי? 

19.התובעת מועסקת, כאמור, בתפקיד סייעת גן ילדים פרטי שבבעלות הנתבעת, המוגדר מוסד מוכר לא רשמי. לפי הוראת תקנה 3(א)(6) לתקנות, הנתבעת מחויבת בתשלום משכורות העובדים על פי המקובל במוסדות החינוך הרשמיים. מכוח פסיקת בית הדין הארצי בעניין בוסי, תנאי ההעסקה החלים במוסדות החינוך הרשמיים מהווים תנאי מכללא בחוזה העסקתה של התובעת.

20.גני ילדים רשמיים מופעלים על ידי הרשות המקומית, והסייעות מועסקות על ידי הרשות המקומית. מכאן שהנתבעת מחויבת לשלם לתובעת תנאי שכר השווים לאלה המוענקים לסייעות המועסקות ברשות המקומית.

21. על יסוד האמור הגעתי למסקנה כי הכללים הקבועים בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות חלים על התובעת מכוח תקנה 3(א)(6) ובהתאם להלכה בעניין בוסי.

22.אוסיף, כי קביעה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי הדין האזוריים, אשר קבעו, כי על סייעות במוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים חלות הוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות.

[ראו: ס"ע (י-ם) 8024-07-11 רבקה קראוט ואח' - רשת גני ילדים של אגודת ישראל ואח', מיום 2/5/2013, מותב בראשות כב' הנשיאה פרוז'ינין (כתוארה אז); עב' (ת"א) 12215/09 אסתר בנטל ואח' – רשת גני ילדים של אגודת ישראל ואח', מיום 12/10/2014, מותב בראשות כב' השופט איטח (כתוארו אז) ("עניין בנטל"); סע"ש (ב"ש) 56977-01-14 נבילה אלעביד ואח' – רשת עמל 1 בע"מ ואח', מיום 31/12/2015, מותב בראשות כב' סגן הנשיאה סופר (כתוארו אז); סע"ש 28411-09-14 (ב"ש) רבקה גבריאלי ואח' – רשת הגנים של אגודת ישראל, מיום 21/5/18, מותב בראשות כב' השופטת אנגלברג שהם].

(ב)האם יש לפרש את הביטוי "משכורת" בתקנה 3(א)(6) כחל על "שכר עבודה" בלבד, או ככזה הכולל גם מענק יובל?

23.משקבענו שהנתבעת חייבת בתשלום משכורתה של התובעת בהתאם להוראות חוקת העבודה, נידרש להכרעה בשאלה האם מענק יובל הוא בגדר "משכורת" כמשמעה בתקנה האמורה. אם כן, יש להמשיך ולבחון מהם תנאי הזכאות הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים; אם לא, ובהעדר כל טענה לתחולת מקור נורמטיבי אחר, הרי שדין התביעה להידחות.

24.הוראת תקנה 3 לתקנות קובעת, כאמור, את התנאים להכרה במוסד חינוך כמוסד מוכר שאינו רשמי. אחד התנאים קבוע בתקנה 3(א)(6), ולפיו "משכורות המורים והעובדים במוסד יהיו לפי השיעורים והכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים". לטעמי, את המונח "משכורת" בתקנה 3(א)(6) יש לפרש לאור תכליתה, במובן הרחב, הכולל "כל תמורה בכסף או בשווה כסף שעובד מקבל ממעסיקו תמורת חבותו הנובעת מהיחסים החוזיים ביניהם" (ע"ע 300303/97 דוד מוצפי – עיריית אור יהודה, פד"ע לו 865, 871) ("עניין מוצפי"). אסביר:

25.פרשנות המונח "משכורות המורים והעובדים" נלמדת מהאינטרסים, המטרות והערכים שהוראת תקנה 3(א)(6) נועדה להגשים. בעניין בוסי קבע בית הדין הארצי לעבודה כי התקנה האמורה שייכת לקטגוריית ההוראות שנועדו להבטיח את איכות ההוראה במוסדות החינוך הלא רשמיים והמוכרים, וציין כך:

"מקובלים עלי דברי בית הדין האזורי בדבר החשיבות הטמונה בקיום התנאים שבתקנות, ובכללם התנאי בדבר תשלום משכורות כמקובל במוסדות החינוך הרשמיים במדינה, לצורך השגת יעדי החינוך בישראל, כפי שנקבעו בחוק חינוך ממלכתי. אכן, כקביעת בית הדין האזורי, באי שמירה על תנאי שכר נאותים יש חשש 'שעובדי הוראה בעלי כישורים נאותים ידירו את רגליהם ממוסדות החינוך של הנתבעת ובכך תפגע רמתם של מוסדות אלה', ותפגע רמת ההשכלה והחינוך של הילדים המתחנכים בהם" (סעיף 57 לחוות הדעת של כב' השופטת רוזנפלד) (ההדגשה במקור).

26.בסע"ש (י-ם) 5666-07-12 פאטמה יוסף יעקוב פתיחה ואח' – עמותת "נשים אמליסון" (מיום 15/2/2017), עמד בית הדין האזורי לעבודה מפי כב' השופט אבו קאעוד על תכליתה של התקנה האמורה באומרו:

"תכלית נוספת העומדת ביסוד תקנה 3(א)(6) הנ"ל מתקשרת לעצם ההכרה במוסד החינוך כמוסד מוכר לצורך קיום חוק לימוד חובה, התש"ט-1949, היינו, כדי להבטיח שהמוסד המוכר יספק חינוך חובה ראוי. אי תשלום שכר ראוי לעובדי ההוראה המועסקים במוסד החינוכי יש בו כדי לעורר את החשש שמוסד החינוך לא יאות לגייס עובדי הוראה ראויים או מתאימים או שלחילופין אלה לא ייאותו לעבוד באותו מוסד בשקידה הראויה" (סעיף 81 לפסק הדין).

דברים אלה נאמרו ביחס לעובדי הוראה והם תקפים, לטעמי, גם ביחס לסייעות בגני ילדים.

27.בנוסף, יפים לענייננו קביעותיו של כב' השופט איטח (כתוארו אז) בעניין בנטל. באותו עניין נדונה זכאותן של סייעות לגננות במוסד חינוך מוכר לא רשמי לתשלום דמי הבראה, ונפסק שיש לפרש את המונח "משכורת" בתקנה 3(א)(6) באופן דומה להגדרת "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, וכך נקבע:

"רק שוויון בתנאי ההעסקה במובנם הרחב יבטיח את הגשמת תכלית התקנה לאפשר שוויון ברמתו של כוח העבודה המועסק במוסדות החינוך. מכאן, שהתובעות זכאיות לדמי הבראה בהתאם לשיעורים ולכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים ביחס לסייעות בגני ילדים, קרי – בהתאם לקבוע בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, הן לעניין מכסת הימים והן לעניין תעריף יום ההבראה" (סעיף 53 לפסק הדין) (ההדגשה הוספה).

28.גם בסע"ש (נצ') 9721-08-12 סוזית אטרש – בית הספר היווני קתולי של מסדר נזירות המושיע ואח', מיום 1/2/2015, קבע כב' השופט ארמון (כתוארו אז), כי יישום ההלכה בעניין בוסי "מחייבת כי תנאי העבודה של עובדים במוסדות חינוך מוכרים שאינם רשמיים, יהיו דומים ככל האפשר לתנאי העבודה של עובדים במוסדות רשמיים". וכך נפסק שם:

"על כן, כאמור לעיל, דעתנו היא שנקודת המוצא אמורה להיות כי עובדי בית הספר, כמוסד מוכר שאינו רשמי, זכאים לתנאי עבודה כעובדים במוסדות רשמיים. תנאי עבודה אלה, אינם רק במשכורות, בדרגות ובדירוג, אלא – ככלל – הדבר אמור לחול על כל תנאי העבודה, ולכל הפחות - על כל תנאי העבודה אשר כוללים זכויות כספיות של העובדים (להבדיל מתנאי עבודה שמסדירים פרוצדורות מסויימות, כגון הליכי פיטורים וכיו"ב)" (סעיף 43 לפסק הדין) (ההדגשה הוספה).

29.הנה כי כן, התנאי המחייב תנאי שכר לעובדי מוסד חינוך מוכר לא רשמי כפי שהם ניתנים במוסדות חינוך רשמיים נועד לשמור על תנאי העסקה נאותים ושכר ראוי, למנוע אפליה בלתי מוצדקת בתנאי העסקתם של עובדי מוסדות לא רשמיים, ולהבטיח כי תנאי השכר האלה יישמרו גם בעתיד. הגשמת תכלית זו מחייבת לכלול במונח "משכורות" הטבות שכר במובן הרחב, לרבות "תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו" (הגדרת "שכר עבודה" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר).

30.הפרשנות הראויה של המונח "משכורת" צריכה להיקבע גם על פי תכליתו של מענק היובל. בעניין מוצפי נדונה השאלה האם יש לסווג את מענק היובל כחלק מתנאי המשכורת או שיש לסווגו כחלק מהתנאים הסוציאליים. כב' הנשיא אדלר (כתוארו אז) עמד על מהות התשלום עבור המענק משקבע "תכליתו של מענק היובל הייתה, להעניק לעובדי מדינה ותיקים תוספת הכנסה מיוחדת וחד פעמית, כאות תודה על שירותם במשך השנים" (שם, בעמ' 874). בהמשך הוסיף ש"תשלום מעין זה קרוב יותר להכנסה ומשכורת מאשר לתנאי סוציאלי. מדובר בתשלום והכנסה ולא בתוספת המיועדת לקדם את הביטחון הסוציאלי של העובד או בתוספת הנוגעת לסידורי ביצוע עבודתן".

לטעמי, יש באמור כדי ללמד על הפרשנות הראויה והמתאימה לענייננו.

31.המסקנה המתבקשת מכל האמור עד כה היא שמענק יובל נכלל בהגדרת "שכר" במובנו הרחב, הגם שאינו "שכר רגיל" לכל דבר ועניין, והוא נכלל במונח "משכורות" בתקנה 3(א)(6) האמורה.

32.אוסיף ואומר, כי אני ערה לכך שהמסקנה המשפטית אותה קבעתי לעיל (לעניין מענק יובל) טרם נדונה והוכרעה בפסיקת בתי הדין לעבודה. בעניין בוסי קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי בהתאם לתקנה 3(א)(6) עובדי מוסד מוכר שאינו רשמי זכאים שמשכורותיהם תשולמנה בהתאם לשיעורים ולכללים הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים. יישום ההלכה בעניין בוסי על תנאי עבודה נלווים אמנם נדונה בבתי הדין האזוריים לעבודה, אולם הפסיקה אינה אחידה.

[ראו לדוגמה פסקי דין אליהם הפנתה הנתבעת בטיעוניה: עב' (נצ') 2337/09 ז'קלין הורוביץ – רשת גני ילדים של אגודת ישראל, מיום 3/3/2011; סע"ש (נצ') 16492-05-12 מארי שורש – ס.ד.ס. יווני קתולי/ בית ספר נזירות המושיע, מיום 14/5/2014. אציין עוד, כי יתר האסמכתאות אליהן הפנתה הנתבעת מתייחסות לפסיקת בתי הדין האזוריים שקדמה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין בוסי, והרי ההלכה מחייבת, כך שלא מצאתי מקום להידרש להן].

יחד עם האמור, בפסיקה שלאחר עניין בוסי גוברת המגמה להכיר בזכאותם של עובדי מוסדות מוכרים לא רשמיים להשוואת זכויות כספיות שונות, מעבר לזכויות השכר שנוגעות באופן ישיר למשכורות (ראו פסקי הדין שאוזכרו בסע' 22, 26 ו- 28 לפסק הדין; וכן סע"ש (ת"א) 16514-09-12 אסתר מאמיה ואח' – עמותת המרכז לחינוך מגדלות, מיום 25/7/2014).

(ג)מן הכלל אל הפרט: זכאות התובעת למענק יובל

33.התובעת הפנתה בכתב התביעה לסעיף 26.82 לחוקת העבודה, וטענה כי בהיותה בעלת ותק של 25 שנה, היא זכאית למענק יובל בשיעור 60% מהשכר. בתגובה מיום 7/12/17 הפנתה התובעת לסעיף 26.823 לחוקת העבודה, וטענה כי בהיותה "עובדת רשות מקומית" אשר צברה 25 שנות ותק, היא זכאית לקבל מענק יובל.

34.סעיף 104 לחוקת העבודה עניינו "סייעת (עוזרת) לגננת בגני ילדים – תנאי העבודה ותנאים נלווים". סעיף 104.412 קובע כך:

"כל התנאים הסוציאליים מכוח חוקת העבודה לכלל עובדי הרשויות המקומיות חלים גם עליהם אלא אם נקבע לגביהן אחרת, בפרק זה".

35.סעיף 26.82 לחוקת העבודה קובע את התקופה המזכה בתשלום מענק יובל, לאמור: "התקופה המתחילה ב-1 באפריל בשנה כלשהיא ומסתיימת ב-31 למרץ בשנה שלאחריה". מועד התשלום נקבע במשכורת חודש ספטמבר.

36.בסעיף 26.824לחוקת העבודה נקבע "שיעור המענק" – "בשיעור 60% מהשכר המשולב והתוספות המהוות בסיס לחישוב שעה לצורך שעות נוספות ששולמו לעובד כאמור לעיל במשכורת חודש ספטמבר שחל בתקופה המזכה".

37.בהודעת הנתבעת מיום 1/12/17 נטען כי הוותק המזכה במענק יובל הוא 30 שנה, לפי הוראות חוזר תשע"ז/5, מיום 11/6/17, כך שהתובעת אינה עומדת בתנאי הזכאות. דין הטענה להידחות. חוזר משרד החינוך-אגף בכיר כוח אדם בהוראה, אליו הפנתה הנתבעת בטיעוניה, אינו רלוונטי לענייננו. החוזר מתייחס לזכאות "עובדי הוראה" לתשלום מענק יובל. אין חולק שהתובעת אינה עונה להגדרת "עובד הוראה" והיא מועסקת בתפקיד סייעת לגננת.

38.כאן המקום לציין, כי הנתבעת ציינה שהיא משלמת מענק יובל לעובדי ההוראה המועסקים בשירותיה, אולם אינה משלמת מענק יובל ליתר העובדים. בהקשר זה טענה הנתבעת בסיכומיה, כי המדינה מממנת תשלום מענק יובל למורות ולגננות, אולם לא לסייעות. לפי הטענה, הנתבעת משלמת תוספות ורכיבי שכר בהתאם לתקצוב של משרד החינוך, ולא מעבר. אין בידי לקבל את עמדת הנתבעת, ולעניין זה יש לאבחן בין ההסדר הרגולטורי ותקצוב המדינה לבין זכויות העובדים על פי משפט העבודה ביחסים שבין העובד למוסד המעסיקו. דעת הרוב בעניין בוסי קבעה כי תקנה 3(א)(6) לתקנות צריכה להתפרש כמקנה לעובדי המוסד המוכר הלא רשמי את הזכאות לתנאי העבודה החלים במוסדות הרשמיים. כב' השופטת רוזנפלד הוסיפה וקבעה כי:

"ככל שמתעוררת מחלוקת לעניין אופן החלתו של הסדר משכורת כזה או אחר על מוסד מוכר שאינו רשמי, ואין היא באה על פתרונה, לרבות בסיוע משרד החינוך, כי אז כדרכן של מחלוקות מעין אלו, הן תיפתרנה בהכרעה שיפוטית, לרבות בשים לב לעמדת משרד החינוך בסוגיה המתעוררת" (סעיף 67 לחוות הדעת של כב' השופטת רוזנפלד).

לפיכך, המסקנה המשפטית הנוגעת להליך שלפניי מתייחסת למישור היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת, בעוד שתקצוב של המוסדות המוכרים הלא רשמיים נוגעת למישור היחסים שבין הנתבעת לבין המדינה.

39.סיכומו של דבר: יש לקבל את תביעתה של התובעת לתשלום מענק יובל לשנת 2016, על פי ותקהּ, ובהתאם לכללים החלים על עובדי רשויות מקומיות מכוח חוקת העבודה.

40.מקובל עלי תחשיב התובעת בנוגע לשכרה הכולל את השכר המשולב (3,563 ש"ח) והתוספות הקבועות (תוספת 2011 – 267.60 ש"ח; תוספת שכר 3.6% - 128.30 ש"ח; תוספת מיוחדת – 450 ש"ח). בהתאם לאמור, השכר עומד על סך 4,408 ש"ח, ומענק היובל הינו בשיעור 60%, קרי 2,645 ש"ח. יצוין כי הנתבעת לא סתרה תחשיב זה ולא הציגה תחשיב נגדי מטעמה.

41.לפני סיום אתייחס לטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה מענק יובל אינו אחד העניינים המסורים לסמכות רשם בית הדין לעבודה לפי סעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. דין הטענה להידחות ולו מהטעם שהועלתה לראשונה בסיכומים. אולם, גם לגופה של טענה אינני מוצאת לקבלה.

סעיף 27(ב)(1) לחוק בית הדין לעבודה קובע את סמכותו של רשם בית הדין לעבודה לדון "בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, ... וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו". כפי שהובהר לעיל, "מענק יובל" עונה להגדרת "שכר עבודה" במובנו הרחב, ובכל מקרה מדובר ב"תובענה כספית אחרת שבין עובד למעסיקו", ולכן הוא בא בגדרי הסעדים שבסמכותו של רשם בית הדין לעבודה לדון בהם.

סוף דבר

42.לאור כל האמור, התביעה מתקבלת ואני פוסקת לזכות התובעת מענק יובל בסך 2,645 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/16, הוא המועד שבו אמור היה להשתלם לתובעת מענק היובל.

43.בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסכום של 3,000 ש"ח.

44.סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לנתבעת פסק דין זה. לא ישולמו במועד, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ח, (29 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.