פלונית נ' ד'

לפנינו תביעה של גב' פלונית (להלן – התובעת) כנגד מר מ.ד. (להלן – הנתבע) לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרשות לפנסיה ושעות נוספות.

עובדות

התובעת הינה אזרחית נפאל, בת 44, אם לשני ילדים בגירים שמתגוררים בנפאל. היא הגיעה לישראל בחודש מאי 2006 לאחר שקיבלה אשרת עבודה כמטפלת סיעודית.

התובעת עבדה בהתאם לאשרת העבודה שהונפקה לה עד לשנת 2009 ומשנת 2009 החלה בהליך לקבלת מעמד של פליטה במשרד הפנים.

הנתבע, יליד שנת 1959, הינו אזרח ישראל, קטוע רגל וסובל מבעיות רפואיות שונות, אשר הוכר כנכה ומקבל קצבת נכות ושירותים מיוחדים מטעם המוסד לביטוח לאומי.

התובע מתגורר בXXX ב"דירת מגורים" שהיא בעצם מחסן הצמוד לבית מגורים של הוריו, חדר אחד ששטחו כ- 12 מ"ר בלבד, ללא מטבח נפרד.

נקדים ונאמר כי ההליך שלפנינו הינו הליך לא שגרתי, שבו טענה התובעת שהיא עבדה כמטפלת סיעודית של הנתבע תקופה של כשלוש וחצי שנים, ולא קיבלה שכר עבודה כלל וכלל, אפילו על חודש אחד. מנגד טען הנתבע שהוא עצמאי לחלוטין ואינו זקוק למטפל/ת וכי היחסים ביניהם היו של בני זוג, כאשר התובעת התגוררה מרצונה ומבחירתה בביתו ועבדה במקומות עבודה שונים. לגישתו, התובעת הגישה תביעה לבית הדין בשל הקשר האינטימי שהיה ביניהם והגיע לקיצו, כאשר התובעת ביקשה מן הנתבע לעזור לה לקבל אשרה עבור בנה והנתבע סירב לבקשתה. התובעת הכחישה כל קשר אישי (מעבר ליחסי עבודה) עם הנתבע.

בנוסף לקושי הנובע מן הגרסאות הסותרות, שעוד התעצמו במסגרת הדיון, נתקלנו בבעיות שפה מצד התובעת, אשר מדברת עברית ברמה בסיסית והעידה בשפה עברית (לא הובא מתורגמן לשפה נפאלית), וייתכן גם בקושי תרבותי, בפרשנות העובדות מצד התובעת.

טענות התובעת

התובעת טענה שהיא עבדה אצל הנתבע מיום 1.3.12 ועד ליום 10.8.15 – כ- 3.5 שנים, בתפקיד מטפלת סיעודית שלו.

לטענת התובעת, היא עבדה במשך 7 ימים בשבוע החל מהשעה 04:00 ועד לשעה 07:00, ומהשעה 14:00 ועד לשעה 21:00. היא התחילה את עבודתה מידי יום בשעה 04:00 לפנות בוקר, אז הייתה מכינה לנתבע ארוחת בוקר, מלבישה אותו, מנקה ומסדרת את החדר. בין השעות 07:00-14:00 התובעת הייתה חופשיה לצאת לסידורים, לעבוד במשק בית ולנוח. מהשעה 14:00 ועד השעה 21:00 עמדה התובעת לרשות הנתבע ועשתה עבודות ניקיון, הכינה ארוחת צהריים וארוחת ערב, דאגה לכביסה, סידור הבית ועוד. בין היתר התובעת הייתה מקלחת את הנתבע. וכן, לעיתים היה הנתבע מעיר את התובעת באמצע הלילה לצורך סיוע בהגעה לשירותים או בכל בעיה אחרת.

התובעת טענה שכאשר היא החלה לעבוד בביתו של הנתבע סוכם כי שכרה החודשי יהיה בסך 4,000 ₪, בנוסף למגורים.

כחודש לאחר תחילת העבודה, התובעת ביקשה לקבל את שכר עבודתה, ואולם הנתבע לא שילם לה את שכרה, אך התחייב בפניה שהתשלום יבוצע בעתיד, בטענה שהוא שומר לה את הכסף.

עוד טענה התובעת כי במהלך שנת 2013 הנתבע ביקש ממנה להתלוות אליו למוסד לביטוח לאומי בסניף פתח תקווה ושם הציג אותה כמטפלת שלו והצהיר כי הוא משלם לה שכר חודשי בסך 4,000 ₪ וכן משלם לה דמי כיס בסך 100 ₪ פעם בשבוע.

לטענת התובעת, בני משפחתו של הנתבע הכירו אותה כמטפלת של הנתבע כל התקופה.

התובעת טענה כי בתמימותה היא סברה שהנתבע ישלם לה את השכר בשלב מאוחר יותר ופנתה אליו מספר פעמים בנושא. הנתבע הבטיח לה באופן עקבי שלאחר השלמת עסקת מכר של רכב הוא ידאג לשלם את שכר עבודתה. התובעת האמינה לנתבע אשר טען בפניה שהוא חוסך את הכספים שלה, ואולם הוא לא שילם לה את שכרה.

כמו כן, התובעת טענה כי היא חששה להסתכסך עם הנתבע בשל העובדה שלא היה לה מקום עבודה מסודר אחר.

לטענת התובעת, במהלך חודש מאי 2015 היא התעקשה לקבל את שכרה, שנצבר לזכותה במשך כל השנים. הנתבע הבהיר לה שאין בכוונתו לשלם לה ואמר לה לעזוב את הבית. בנסיבות אלה, מאחר והנתבע התכחש לזכויותיה של התובעת כעובדת, ביום 10.8.15 היא החליטה לעזוב את מקום העבודה.

התובעת טענה שהיא הייתה עובדת ישרה וחרוצה, אשר ביצעה את עבודתה באופן מסור, יסודי ויעיל לשביעות רצונו של הנתבע ולא הייתה כל תלונה על תפקודה בעבודה.

התובעת טענה כי היא התפטרה בנסיבות אשר לא אפשרו לה את המשך העסקתה. לגישתה, היא התפטרה בדין מפוטרת לאחר שלא שולם לה שכר עבודה, וזאת לאחר שהיא התעקשה לקבל את שכרה ונענתה בסירוב מצדו של הנתבע. התובעת הודיעה שהיא עוזבת את מקום העבודה, תוך מתן הודעה מוקדמת של שלושה חודשים, במסגרתם היא נתנה לנתבע הזדמנות להסדיר את תשלום השכר.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום שכר עבודה (עבור כל התקופה) בסך 165,330 ₪, פיצויי פיטורים בסך 13,800 ₪, דמי הבראה בסך 4,572 ₪, פדיון ימי חופשה בסך 5,440 ₪, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 7,000 ₪ וגמול שעות נוספות בסך 32,800 ₪.

טענות הנתבע

הנתבע טען כי דין התביעה להידחות על הסף וזאת בשל היעדר יריבות בינו לבין התובעת. לגישתו, התובעת מעולם לא הייתה עובדת שלו ובינו לבין התובעת לא נכרת חוזה העסקה, בין במפורש ובין במשתמע, אלא התובעת הייתה חברה שלו (הגם שלא ברציפות) שנתיים וחצי והקשר ביניהם היה קשר רומנטי בלבד (בין השנים 2013-2015 ולא משנת 2012 כפי שנטען בתביעה(. בתקופות בהן הצדדים היו חברים התובעת הייתה מתגוררת עם הנתבע, כאשר במקביל היא עבדה בעבודות משק בית אצל מעסיקים שונים.

יתרה מכך, לטענת הנתבע, בתקופה הרלוונטית לתביעה, הוא קיבל סיוע מביטוח לאומי במסגרת "שירותים מיוחדים". מר Pereira Arum (עובד זר מהודו) עבד אצלו בתפקיד מטפל מחודש פברואר 2014 ועד לחודש פברואר 2015. על כן, הנתבע טען כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, כאשר התובעת פעלה בחוסר תום לב, ופרשה מסכת עובדתית שקרית.

לטענת הנתבע, במהלך שנת 2013 הוא הכיר את התובעת דרך מכרה משותפת, שגם היא אזרחית נפאל. כבר בפגישה הראשונה נוצר קשר רומנטי ביניהם שעם הזמן הלך והתחזק. לאחר מספר שבועות התובעת פנתה אליו וביקשה לעבור להתגורר עמו בביתו. מאחר והנתבע ראה בתובעת אדם יקר ללבו הוא הסכים לכך והתובעת עברה להתגורר בביתו.

הנתבע טען כי בתקופה שהתובעת התגוררה אצלו היא עבדה במקומות שונים במשק בית: התובעת עבדה בראש העיןS פעמיים בשבוע מהשעה 08:00 ועד לשעה 12:00; בהרצליה שש פעמים בשבוע – פעמיים מהשעה 14:00 ועד לשעה 20:00 וארבע פעמים מהשעה 08:00 ועד לשעה 18:00.

התובעת התגוררה בבית הנתבע ללא תשלום. במשך התקופות שהצדדים היו בקשר רומנטי הנתבע מימן לתובעת הוצאות שונות כגון: מוצרי מזון, בגדים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה. כמו כן, הנתבע היה מסיע את התובעת לבתים שבהם עבדה.

הנתבע טען כי במהלך שנת 2015 התובעת ביקשה ממנו להגיש במשרד הפנים בקשה לקבלת אשרה לבנה, שמתגורר בנפאל, על מנת שיעבור לגור בישראל. התובעת אמרה לנתבע שאם לא יעשה כן היא תגיש תביעה כנגדו לבית הדין לעבודה. הנתבע סירב לבקשת התובעת.

לטענת הנתבע, בחודש אוגוסט 2015, התובעת עזבה את ביתו ללא כל נימוק או הסבר.

ראיות שנשמעו בדיון

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה עליו בדיון.

התובעת הציגה בדיון תמונות של הנתבע בדירתו (ת/1 עד ת/5).

נחזור ונדגיש שהתובעת מדברת בשפה העברית ברמה בסיסית והיא העידה בעברית.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר עליו בדיון. לכתב ההגנה צורף אישור מחברת עדן אינטרנשיונל חברה לסיעוד (2007) בע"מ לפיו החל מיום 25.2.14 ועד ליום 25.1.15 הנתבע העסיק עובד זר בשם Pereira Arun (שלא הוזמן להעיד).

מטעם הנתבע הגישו תצהיר עדות ראשית והעידו אחותו של הנתבע, גב' ל.כ. (להלן – גב' כ'), ומר אהוד משולם (להלן – מר משולם), שהינו שכן שלו ביישוב XXX.

דיון

המחלוקת (הקיצונית והלא פשוטה) בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית בדבר מהות היחסים ששררו ביניהם בתקופה הרלוונטית לתביעה, כאשר התובעת טענה כי היו יחסי עובד – מעסיק ואילו הנתבע טען כי היו יחסים אישיים על רקע רומנטי. אנו נבחן את גרסאות הצדדים ולאחר מכן נכריע במחלוקת.

גרסת התובעת

התובעת הצהירה כי היא עבדה כמטפלת סיעודית של הנתבע מיום 1.3.12 ועד ליום 10.8.15, 7 ימים בשבוע, בין השעות 04:00-07:00 ו- 14:00-21:00, כאשר במשך כל התקופה היא התגוררה בביתו של הנתבע. התובעת הצהירה כי במסגרת עבודתה היא הייתה מכינה לנתבע ארוחות, מלבישה אותו, עושה עבודות ניקיון בבית ואף מקלחת את הנתבע. לעיתים קרובות הנתבע היה מעיר אותה באמצע הלילה לצורך סיוע בהגעה לשירותים או בשל בעיה אחרת. בין השעות 07:00-14:00 היא יצאה לסידורים, עבדה במשק בית ונחה. התובעת הצהירה שהיא עבדה בעבודות משק בית אצל שתי משפחות פעם בשבוע.

כמו כן, התובעת הצהירה כי במהלך שנת 2013 הנתבע ביקש ממנה להתלוות אליו למוסד לביטוח לאומי בסניף פתח תקווה, הציג אותה בתור המטפלת שלו, והצהיר כי הוא משלם לה שכר חודשי בסך 4,000 ₪ ודמי כיס בסך 100 ₪ פעם בשבוע. התובעת נדרשה למלא ולחתום על מסמכים ולצלם את הדרכון שלה. לא הובא כל מסמך כתמיכה לאמירה זו של התובעת.

התובעת העידה שחברה משותפת מנפאל הכירה בינה לבין הנתבע (עמ' 12 ש' 15-30 לפרוטוקול הדיון) – עובדה שאינה שנויה במחלוקת. החברה לא זומנה לעדות.

התובעת העידה שהיא עבדה בעבודות אחרות בבוקר מהשעה 07:00 ועד לשעה 12:30-13:00 ובשעה 14:00 היא חזרה לביתו של הנתבע והכינה לו אוכל, קילחה אותו, כיבסה את בגדיו, עזרה לו ללכת לשירותים, שטפה וניקתה את הבית (עמ' 12 ש' 31-33, עמ' 13 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון).

עוד העידה התובעת כי עבדה בשלושה בתים בהיקף גדול מזה שנטען בכתב התביעה ובתצהיר (עמ' 13 ש' 20-23 לפרוטוקול הדיון). התובעת קיבלה סכום בסך כ- 250 ₪ בכל בית שבו עבדה, תלוי במספר השעות שבהן עבדה. התובעת קיבלה את הכסף לעצמה, ואין טענה שהיא נתנה את הסכומים לנתבע כדי שישמור עליהם עבורה, כפי שהיא טוענת שסוכם לגבי השכר שהיא הייתה זכאית לקבל כמטפלת שלו.

ישנה סתירה בין תצהיר התובעת לבין עדותה באשר למספר הבתים בהם עבדה במשק בית.

התובעת העידה כי היא עברה לגור עם הנתבע כי הוא הבטיח לה אשרה והבטיח לה שכר בסך 4,000 ₪ כל חודש, חופש ביום שישי ובשבת ותשלום בסך 100 ₪ (כפי הנראה בכל שבוע), ואולם הנתבע שיקר לה (עמ' 16 ש' 19-23 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך התובעת העידה כי אחרי שלושה שבועות בהם היא עבדה אצל הנתבע הוא הפקיד בחשבונה 24,000 ₪ ואמר לה שזה הכסף שלה. אחרי חודש הנתבע ביקש ממנה את הכסף בחזרה כדי לקנות אוטו והיא הסכימה ונתנה לו את הכסף (עמ' 17 ש' 13-14, ש' 32; עמ' 18 ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון).

התובעת לא הצהירה על כך בתצהירה ולא הציגה כל אסמכתא מבנק הדואר. נראה לנו מוזר מאוד שהמעסיק ייתן לעובדת בחודש הראשון לעבודתה סכום בשווי של שישה חודשים של שכר, על חשבון השכר העתידי. בכל מקרה, טענה זו – שהועלתה לראשונה בחקירת התובעת - לא הוכחה.

בנוסף, התובעת הצהירה כי הנתבע עבד בסחר מכוניות משומשות. עוד הצהירה כי הנתבע הבטיח לה שלאחר השלמת עסקת מכר של רכב הוא ידאג לשלם את שכרה המצטבר. התובעת הצהירה שהיא האמינה לטענת הנתבע לפיה הוא חוסך את כספה. ואולם, הנתבע לא שילם לה את שכרה.

התובעת העידה כי הנתבע אמר לה שהוא שומר לה את הכסף לחתונה של הילדים שלה, או כאשר תרצה לקנות בית, אז ייתן לה את כל הסכום, ואולם הוא לא נתן לה את הכסף. אחרי שנה היא החלה לבקש ממנו את מלוא הסכום (עמ' 19 ש' 18-23 לפרוטוקול הדיון).

התובעת הצהירה כי בני משפחתו של הנתבע ובעיקר גב' כ' הכירו אותה כמטפלת שלו במשך כל השנים. התובעת העידה כי גב' כ' ידעה שהיא עובדת אצל הנתבע ולא מקבלת על כך שכר (עמ' 19 ש' 30-32; עמ' 20 ש' 1-6 לפרוטוקול הדיון).

כמו-כן העידה התובעת כי השכנים ידעו שהיא המטפלת שלו (עמ' 20 ש' 14-19 לפרוטוקול הדיון).

התובעת העידה כי הנתבע קנה לה טלפון סלולרי, אוכל ומוצרי חשמל כאשר היא גרה אצלו. כמו כן העידה שהנתבע הסיע אותה לעבודה והיא שילמה לו על כך (עמ' 24 ש' 28-33; עמ' 26 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון).

התובעת העידה שהיא שלחה כסף לילדיה בנפאל והנתבע אמר לה שייתן לה כסף כשתצטרך סכום גדול לחתונה או לבית (עמ' 27 ש' 12-23 לפרוטוקול הדיון).

התובעת העידה כי השתכרה מעבודות משק הבית בסך 750 ₪ בשבוע (3,000 ₪ לחודש) (עמ' 28 ש' 30-31 לפרוטוקול הדיון). התובעת נשאלה על ידי בית הדין מדוע היא נשארה לגור בביתו של הנתבע, למרות שלא קיבלה שכר, כאשר הרוויחה כסף והייתה יכולה לשכור דירה עם שותף, והשיבה שהיא חיכתה לקבלת אשרת עבודה (עמ' 29 ש' 1-15 לפרוטוקול הדיון).

התובעת העידה כי הנתבע אמר לה להגיד לכולם שהיא חברה שלו, והיא עשתה כן (עמ' 35 ש' 14-19 לפרוטוקול הדיון), על אף שלא היו ביניהם יחסים אינטימיים (עמ' 35 ש' 33; עמ' 36 ש' 1 לפרוטוקול הדיון).

בנוסף, התובעת העידה כי במהלך תקופה זו לנתבע היו שתי חברות שהיו לו איתן יחסים אינטימיים, והם היו נפגשים כאשר הנתבע היה הולך לביתן (עמ' 36 ש' 5-25 לפרוטוקול הדיון).

התובעת הצהירה כי במהלך חודש מאי 2015 היא התעקשה לקבל את שכר עבודתה שנצבר לזכותה במשך כל השנים והנתבע הבהיר לה כי אין בכוונתו לשלם לה ואמר לה לעזוב את הבית.

התובעת העידה כי כאשר היא עזבה את ביתו של הנתבע לאחר שביקשה ממנו כסף הוא אמר לה: "תעזבי אותי, תלכי, מי מרשה לך פה, לא הבית שלך". כמו כן העידה כי היא פנתה לגב' כ' וביקשה שישלמו לה.

התובעת עברה לגור בתל אביב עם נשים נוספות מנפאל (עמ' 43 ש' 15-20, 26-33 לפרוטוקול הדיון). נכון למועד הדיון התובעת מתגוררת לבד בשכונת שפירא בתל אביב ומרוויחה כ- 5,000 ₪ בחודש (עמ' 44 ש' 9-28 לפרוטוקול הדיון).

עוד העידה התובעת כי הכירה את העובד הזר ההודי, Pereira Arun, וכי הוא היה משלם לנתבע בכל חודש כסף בתמורה לאשרה שלו ולא מטפל בו (עמ' 48 ש' 3-22 לפרוטוקול הדיון).

גרסת הנתבע

הנתבע הצהיר כי הוא היה חבר של התובעת לאורך כל התקופה הרלוונטית לתביעה זו. עוד הצהיר כי הוא הכיר את התובעת דרך מכרה משותפת וכבר בפגישה הראשונה נוצר קשר רומנטי ביניהם, שעם הזמן התחזק. לאחר מספר שבועות התובעת פנתה אליו וביקשה לעבור להתגורר עמו בביתו. הנתבע הצהיר כי הוא הסכים לכך והיא עברה לגור עמו בביתו.

הנתבע הצהיר כי התובעת עבדה במשק בית במקומות שונים מספר פעמים בשבוע, עובדה שכאמור אינה במחלוקת.

הנתבע הצהיר כי הוא מימן את הוצאות התובעת במשך התקופות שהן היו יחד כגון: מוצרי מזון, בגדים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה וכל זאת משום שהיו בקשר רומנטי. כמו כן, הצהיר כי היה מסיע אותה לעבודתה במשק בית.

הנתבע הצהיר כי במקביל לתקופה הרלוונטית לתביעה הוא קיבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי – מטפל זר שעבד אצלו במשך שנה בשם מר Pereira Arum. הנתבע צירף אישור מחברת כוח אדם לגבי העסקתו של מטפל זה מיום 25.2.14 ועד ליום 25.1.15 (נזכיר כי לגבי אותו עובד הצהירה התובעת שהוא שילם עבור האשרה שלו לנתבע, ולא טיפל בו כלל בפועל). הנתבע העיד שהעובד הזר לא היה מגיע בימי שישי-שבת, והוא כמעט ולא טיפל בו אלא הם היו יושבים ומשוחחים (עמ' 65 ש' 22-24 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע העיד כי התובעת הייתה ישנה במיטתו כל יום ושהעדים יכולים לאשר זאת (עמ' 62 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).

לגבי התמונות שהוצגו לפני בית הדין, בהן נראה שיש מזרון על הרצפה, העיד הנתבע כי הכול שקר והתמונות צולמו כאשר הוא ישן (עמ' 62 ש' 28-33 לפרוטוקול הדיון).

עוד הוסיף הנתבע כי ביחסים ביניהם התובעת הייתה קנאית אליו.

הנתבע העיד כי עד ליום האחרון שהוא היה עם התובעת היא הייתה חברה שלו, וכשעזבה את ביתו היא החלה להגיד לאנשים שהיא הייתה המטפלת שלו (עמ' 63 ש' 3-8 לפרוטוקול הדיון).

אשר לתובעת, הנתבע העיד כי היא הייתה באה פעמיים או שלוש פעמים בשבוע, יושבת אצלו, מכינה לעצמה אוכל וישנה אצלו. עוד העיד כי הוא היה קונה לה במיוחד פירות. וכן העיד כי בבוקר הוא היה מקפיץ אותה לתחנה המרכזית בפתח תקווה או ברעננה. הנתבע העיד כי התובעת שיקרה בנוגע לעבודתה במשק בית מספר פעמים בשבוע שכן היה חודש מלא שהיא עבדה אצל זוג צרפתים (עמ' 65 ש' 28-32, עמ' 66 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).

בהמשך הנתבע העיד כי לא תמיד התובעת הייתה ישנה אצלו ולפעמים היא הייתה נוסעת לתל אביב לישון אצל חברות שלה, ופעם אחת היא אף נסעה לארבעה ימים ואמרה לו שחברה רוצה לסדר לה עבודה (עמ' 66 ש' 13-18 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע העיד כי התובעת ביקשה ממנו ללכת למשרד הפנים כדי להצהיר על חיים משותפים (הכוונה לידועים בציבור) (עמ' 66 ש' 31-33, עמ' 67 ש' 1 לפרוטוקול הדיון). הנתבע הוסיף כי הוא הלך למשרד הפנים ונתן את כל הפרטים, אך אמרו לו שהם צריכים ללכת ביחד למסעדות ולחתונות ולהצטלם. הנתבע סירב לעשות זאת. אחר כך התובעת ביקשה ממנו להוציא אשרה לבן שלה כדי שיבוא לארץ והנתבע סירב לבקשתה (עמ' 67 ש' 8-14 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע העיד שהוא והתובעת היו ישנים יחד, מקיימים יחסי אישות והיא הייתה מקנאת לו. וכן העיד כי לא היו לו חברות נוספות בתקופה זו (עמ' 67 ש' 15-21 לפרוטוקול הדיון). אשר לשמות שציינה התובעת של ה"חברות" של הנתבע – בת שבע ואורה, הנתבע הכחיש לחלוטין את הקשר איתן. הנתבע העיד כי בת שבע היא אישה נשואה כבת 70 אשר הבן שלה מספר אותו ואורה היא גם כן אישה מבוגרת אשר התעוורה.

הנתבע העיד כי התובעת הייתה מבשלת לשניהם. עוד העיד כי רק בסוף הקשר שלהם היא הייתה אומרת לו שהיא תקלח אותו, וזאת כדי לעשות 'הצגות' ותמונות (עמ' 69 ש' 14-25 לפרוטוקול הדיון).

אשר לסיום היחסים עם התובעת, העיד הנתבע כי הוא זה שסיים את הקשר ביניהם. בסיום היחסים התובעת החלה לישון על המזרון על הרצפה ולצלם את הנתבע (עמ' 75 ש' 1-23 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע העיד כי בחר לסיים את הקשר ביניהם כי התובעת הייתה מתעסקת בטלפון שלו, מתקשרת לאנשים ומטרידה אותם (עמ' 76 ש' 2-7 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע העיד כי חברות של התובעת לימדו אותה מה לעשות כדי לתבוע אותו ושהיא תבעה בעבר אנשים נוספים שהיא עבדה אצלם (עמ' 76 ש' 27-32, עמ' 77 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון) – על אותן תביעות לא הובאה הוכחה.

הנתבע העיד כי לתובעת היה בית נוסף בתל אביב בו היא גרה עם 10 חברות (עמ' 77 ש' 7-19 לפרוטוקול הדיון). הוא העיד כי לביתה בתל אביב היא הייתה נוסעת בימי שבת ופעמיים בשבוע כאשר הייתה עובדת בתל אביב (עמ' 80 ש' 26-33 לפרוטוקול הדיון).

הנתבע העיד כי הוא לא העביר לחשבונה של התובעת 24,000 ₪ אלא הפקיד לחשבונה של התובעת באופן חד פעמי צ'ק שלו בסך 2,000 ₪ כי לא היה לו חשבון בנק משלו כיוון שהיה מעוקל (עמ' 81 ש' 24-32, עמ' 82 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון).

עוד העיד הנתבע כי התובעת אמרה לו שהיא התגרשה בשבילו ושהיא רוצה להתחתן איתו (עמ' 82 ש' 11-14 לפרוטוקול הדיון).

עדויות נוספות בתיק

כאמור, מטעם התובע העידו שני עדים – מר משולם וגב' כ'.

מר משולם, שהוא שכן של התובע ומתגורר בקרבת ביתו, הצהיר כי מהיכרות אישית עם הצדדים, התובעת הייתה חברתו לסירוגין של הנתבע והוא היה רואה אותם יחד לעיתים קרובות. בנוסף, הוא הצהיר כי התובעת הייתה גרה עם הנתבע וישנה איתו בדירתו.

מר משולם הצהיר כי היה נוכח במקרה שהתובעת והנתבע נפרדו והיא ביקשה ממנו להסיע אותה עם מזוודותיה לתחנת האוטובוס וכן ביקשה ממנו לשוחח עם הנתבע ולהגיד לו שיחזרו להיות ביחד. עוד הצהיר כי היה נוכח במספר פעמים בהן התובעת והנתבע היו נפרדים ואז חוזרים להיות יחד והתובעת הייתה מציינת בפני כולם שהיא חברתו של הנתבע.

מר משולם העיד כי הוא מכיר את הנתבע במשך כ- 20 שנים (עמ' 50 ש' 29-30 לפרוטוקול הדיון). לדבריו, על אף נכותו, הנתבע עצמאי לחלוטין (עמ' 52 ש' 16-17 לפרוטוקול הדיון).

הוא העיד כי הנתבע מתגורר בחדר קטן (כ- 9 מ"ר) ללא מזגן, שהיה בעבר מחסן (עמ' 53 ש' 3-6 לפרוטוקול הדיון). מר משולם העיד שהוא ראה את התובעת ישנה עם הנתבע במיטתו (עמ' 53 ש' 16-17, ש' 27 לפרוטוקול הדיון).

מר משולם העיד כי לא היה לנתבע עובד זר שטיפל בו אלא היה עובד זר מהודו שטיפל באביו, אשר התגורר בוילה הצמודה למחסן (המחסן הוא ביתו של הנתבע) (עמ' 53 ש' 33, עמ' 54 ש' 1-17 לפרוטוקול הדיון).

לגבי התובעת, העיד מר משולם שהיא הייתה חברה של הנתבע והיא הייתה אובססיבית בקשר אליו. הוא העיד כי יום אחד הוא לקח אותה והיא בכתה לו ואמרה: "ד' זרק אותי, ד' לא רוצה אותי, ד' לא רוצה אותי, בוא תיקח אותי לתחנה". הוא העיד כי לקח אותה לתחנה ואחרי יומיים היא התקשרה אליו ואמרה לו: "ד', אני רוצה לחזור לד', אני רוצה לחזור". מר משולם העיד שזה קרה באמצע שנת 2016 (עמ' 55 ש' 4-14 לפרוטוקול הדיון).

מר משולם העיד כי לא היה ידוע לו אם התובעת קיבלה כסף מהנתבע ואם השתתפה בהוצאות הבית (עמ' 55 ש' 30-32, עמ' 56 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון).

גם גב' כ', כאמור אחותו של הנתבע, הצהירה כי הכירה את התובעת אישית ושהיא הייתה חברתו לסירוגין של אחיה, הנתבע. היא העידה כי כאשר הייתה מגיעה לבקר את אמה ואת הנתבע היא הייתה רואה את התובעת ישנה עם הנתבע במיטה. בנוסף, היא הצהירה שהתובעת אמרה ברבים שהנתבע הוא חבר שלה.

כמו כן, גב' כ' הצהירה כי התובעת הייתה עובדת בעבודות אחרות במשך היום על מנת לשלוח כסף לילדיה והנתבע היה מכלכל אותה. גב' כ' העידה כי בכל התקופה שהתובעת הייתה עם הנתבע היא לא הייתה המטפלת שלו אלא חברתו.

גב' כ' העידה כי היא הייתה מבקרת את הנתבע בשעה 04:00 בבוקר בכל יום, למעט בשבת, כשהיא באה לבקר את הוריה ולעזור בטיפולם, ותמיד הייתה רואה שם את התובעת, שבמשך היום לא נמצאה בביתו של הנתבע כי היא עבדה (עמ' 185 ש' 9-11, ש' 18-20 לפרוטוקול הדיון).

גב' כ' העידה כך: "אני ראיתי בעיניים שלי שהיא ישנה אתו על המיטה" (עמ' 186 ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון). עוד העידה כך: "...אני יודעת ממתי שהם הכירו שהם זוג. היא הכירה אותו דרך בחורה שטפלה במישהו מבוגר..." (עמ' 186 ש' 16-18 לפרוטוקול הדיון). וכן העידה: "תראה אני יודעת שבבוקר הוא היה מסיע אותה לעבודה. אחרי העבודה הייתה באה וישנה שם. היא לא ישנה אצל ההורים שלי" (עמ' 187 ש' 1-2 לפרוטוקול הדיון).

וכן העידה: "הוא לא היה עושה ארוחת שישי. הם היו אוכלים לבד בבית... היו פעמים שבאו אלי והיו ישנים אצלי ביחד במיטה זוגית בבית שלי...". היא העידה כי אחרי הארוחה הנתבע והתובעת היו באים אליה ביחד (עמ' 187 ש' 4-7 לפרוטוקול הדיון).

עוד העידה כי התובעת רצתה חיים משותפים עם הנתבע והוא סירב (הכוונה לידועים בציבור) וכן רצתה שהוא יסדר אשרה לבן שלה.

גב' כ' העידה שהתובעת והנתבע חיו ביחד משנת 2013 ועד לשנת 2015 (עמ' 187 ש' 10-13 לפרוטוקול הדיון).

גב' כ' העידה כי לנתבע היה עובד זר הודי בשם אהרון. הנתבע לא היה זקוק לטיפול אלא הוא היה זקוק לעובד מבחינה חברתית כי הוא היה נכנס לדיכאון (עמ' 187 ש' 24-31 לפרוטוקול הדיון).

גב' כ' העידה כי התובעת הייתה מקנאה לנתבע ו"משתוללת" אם הוא היה מדבר עם בחורה אחרת (עמ' 188 ש' 10-11 לפרוטוקול הדיון).

גב' כ' העידה כי התובעת והנתבע נפרדו כי הוא לא רצה להוציא אשרה לבן שלה (עמ' 188 ש' 22-23 לפרוטוקול הדיון).

גב' כ' העידה כך: "בן אדם עובד לא משאיר חוב של שנתיים ונזכר לתבוע. היא לא פנתה אלי מעולם. אני ידעתי שהיא חברה שלו. לא שמעתי שיחה ביניהם הקשורה לשכר. לא שמעתי דרישה או בקשה כזו" (עמ' 189 ש' 1-5 לפרוטוקול הדיון).

עוד העידה כי התובעת לא ישנה אצל הנתבע בכל יום, אלא 3-4 פעמים בשבוע, שכן לעיתים ישנה בדירתה בתל אביב (עמ' 189 ש' 6-9 לפרוטוקול הדיון).

מהות היחסים שבין הצדדים – דיון והכרעה

עיקר המחלוקת בין הצדדים היא באשר למהות היחסים ביניהם – יחסי עובד-מעסיק או יחסים רומנטיים שבין בני זוג.

התובעת אשר טענה שעבדה אצל הנתבע במשק בית ובטיפול בו, לא הציגה בפני בית הדין ראיות המאששות את גרסתה, למעט תמונות אשר צילמה בדירתו של הנתבע, אשר יש ספק לגבי האותנטיות שלהן ושלא מוכיחות דבר. כמו כן, התובעת לא הזמינה אף עד אשר היה יכול לחזק את גרסתה.

גרסתה של התובעת נסתרה מספר רב של פעמים. להלן דוגמאות:

• התובעת הצהירה כי החלה לעבוד אצל הנתבע מחודש מרץ 2012, ואולם הנתבע הציג אישור מבית חולים לוינשטיין, לפיו השתחרר מהשיקום רק בחודש יוני 2012 (כאשר שהה שם בשיקום כארבעה חודשים).

   

• התובעת הצהירה כי היא עבדה כמטפלת של הנתבע מיום 1.3.12 ועד ליום 10.8.15, ואילו הנתבע הציג אישור לפיו הוא העסיק עובד זר מיום 25.2.14 ועד ליום 25.1.15.

   

• התובעת הצהירה כי התלוותה אל הנתבע למוסד לביטוח לאומי ונדרשה למלא מסמכים ולחתום עליהם לפיהם היא עובדת כמטפלת של הנתבע. ביום 5.10.16 ב"כ התובעת הגיש בקשה לבית הדין למתן צו לביטוח לאומי. בהחלטה מיום 19.10.16 ראש המותב נעתרה לבקשת ב"כ התובעת, אך התובעת נמנעה מלהביא אסמכתא מהמוסד לביטוח לאומי.

   

• התובעת העידה בדיון כי הנתבע הפקיד צ'ק בסך 24,000 ₪ לחשבונה כשלושה שבועות לאחר שהחלה לעבוד ולאחר תקופה ביקש אותו בחזרה. טענה זו לא נטענה בכתב תביעתה או בתצהיר התובעת. בנוסף, על אף שניתן היה להגיש אישור מבנק הדואר בנקל, התובעת לא הציגה כל ראיה לגבי אמירותיה.

   

• התובעת הצהירה כי היא עבדה בשני מקומות עבודה בלבד, ואולם בדיון התובעת סתרה את עצמה והעידה כי עבדה אצל מספר גדול יותר של מעסיקים במשק בית.

   

• התובעת לא סיפקה כל הסבר הגיוני כיצד ומדוע נשארה לעבוד אצל הנתבע במשך 3.5 שנים, כפי שטענה, על אף שלא קיבלה כל שכר עבודה.

   

• התובעת הצהירה כי בני משפחתו של הנתבע, ובעיקר אחותו, הכירו אותה כמטפלת של הנתבע, ואולם גב' כ' הצהירה כי בין התובעת לנתבע היו יחסים אישיים ולא יחסים של עובדת ומעסיק.

   

  גב' כ' ומר משולם העידו כי התובעת והנתבע היו חברים והיא הייתה ישנה במיטתו של הנתבע וחיזקו את גרסת הנתבע. גב' כ' הייתה עדה מהימנה בעינינו.

  אמנם ישנה סתירה בעדותו של מר משולם, שכן הוא העיד כי הסיע את התובעת בשנת 2016 מביתו של הנתבע, כאשר לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהיחסים הסתיימו בשנת 2015, אולם אנו סבורים כי מדובר בטעות ולא בחוסר אמינות.

  שני העדים מטעם הנתבע אינם ניטרליים, מדובר בחבר ותיק של הנתבע ואחותו.

  אולם, מנגד, התובעת לא הביאה אף ראיה או עדות כדי לחזק את גרסתה, כאשר הנטל הראיתי להוכיח כי היו יחסי עובד-מעסיק מוטל עליה.

  התמונות שהוגשו על ידי התובעת לא מהוות ראיה אמינה שיכולה לתמוך בגרסתה.

   

  התובעת טענה בסיכומים כי היא הועסקה אצל הנתבע במשך 41 חודשים מבלי שקיבלה שכר וזכויות כחוק. הדבר מעורר תמיהה. במידה והיא אכן סברה שהיא עובדת אצל הנתבע, קשה לנו לקבל את הטענה שהיא המשיכה לעבוד תקופה כה ארוכה, מבלי לקבל את שכרה.

  אין אנו מקבלים את טענת התובעת בסיכומים כי היא נוצלה על ידי הנתבע עקב מעמדה כעובדת זרה שאינה מכירה את זכויותיה. התובעת העידה כי התגוררה בבית נוסף עם נשים מנפאל ולכן היה לה מקום אחר לעזוב אליו את ביתו של הנתבע וסביר שגם הייתה מודעת, גם אם לא באופן מעמיק, לזכויותיה. לא הוכח כי הנתבע הבטיח שישיג לה אשרת עבודה.

   

  לאחר שבחנו את מכלול הראיות, אנו מעדיפים את גרסת הנתבע לפיה היו בינו לבין התובעת יחסים אישיים על רקע רומנטי ולא יחסים של עובד-מעסיק, על פי גרסת התובעת. גרסה זו קיבלה חיזוק על ידי ראיות ועדויות נוספות.

   

  אנו חוזרים על האמירה לפיה ישנו קושי בתקשורת ובהבנה של התובעת בשל הפער בשפה והפער התרבותי. ואולם, התובעת לא הביאה ראיות או עדויות התומכות גרסתה ואף סתרה בעדותה בדיון את טענותיה בכתב התביעה ובתצהירה מספר פעמים.

  נוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לא הוכח כי היו יחסי עובד-מעסיק בין התובעת לבין הנתבע. על כן יש לדחות את תביעתה של התובעת על כל רכיביה.

   

לסיכום 

התביעה נדחית על כל רכיביה.

הנתבע היה מיוצג ע"י עו"ד מטעם הלשכה לסיוע משפטי. על כן, אין צו להוצאות.

לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ח, (25 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.