המוסד לביטוח לאומי נ' פלוני

השופטת חני אופק גנדלר

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור מר דוד פטיטו ומר אשר רפפורט; ב"ל 65480-06-15), במסגרתו נתקבלה תביעתו של מר פלוני (להלן- המשיב), והמוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) חויב לשלם לו דמי שיקום לסמסטר א' ו-ג' של שנת הלימודים תשע"ג (2012- 2013).

2. תקנה 9(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט"ז- 1956 (להלן - תקנות השיקום) קובעת בנוסחה במועד הרלבנטי לערעור זה (הדגשות שלנו) כך:

    

   "(א)לנפגע שניתן לו שיקום מקצועי ישולמו –

   ......

   (2)ההפרש שבין קיצבת הנכות המשתלמת לו ובין קיצבת הנכות שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע. או אם לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה, עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור עבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית. אם אין משתלמת לו קיצבת נכות ונתמלאו התנאים כאמור – ישולם לו סכום השווה לקיצבה שהיתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו היתה 100% (להלן – דמי שיקום). ישנה לנפגע הכנסה ממשלח-ידו בתקופת מתן השיקום המקצועי, רשאי פקיד השיקום, בשים לב למצבו הסוציאלי, להפחית דמי השיקום, במלואם או במקצתם, ובלבד שההפחתה לא תעלה על ההכנסה כאמור".

    

   כעולה מפסק הדין, באגרת שהוציא המוסד בחודש יוני 2009 נקבע "במקרים בהם תוכנית הלימודים הכוללת (שעות לימוד פרונטליות בתוספת שעות הכשרה אינדיבידואליות והתנסות, הוספה שלנו) אינה מגיעה ל-20 ש"ש, אך לא תפחת מ-16 ש"ש ההחלטה אם יש מקום להתייחס לתוכנית השיקום של המשקם כחריגה, תיבחן על ידי מנהל התחום בסניף. לאחר מכן יש להתייחס לקריטריונים ולפעול על פי שלבי האישור המפורטים בהמשך". באגרת זו נכללו מספר קריטריונים, ובין היתר קשיים אישיים של המבוטח ובכלל זה ליקויי שמיעה וליקויי למידה; אופי או סוג הכשרה מקצועית המחייבים השקעה בלימודים מעבר לשעות הלימוד הפרונטליות, זמני נסיעה ממקום המגורים למקום ההכשרה ועוד. ביום 16.6.13 שונתה ההנחיה מיוני 2009 (להלן: הנוהל הפנימי) ונקבע כי דמי שיקום ישולמו בהתאם למתווה הבא (ההדגשות במקור):

    

   "בהתייעצות עם הלשכה המשפטית במוסד, הובהר שלשון התקנה הינה חד משמעית וממנה עולה כי הזכאות לדמי שיקום הינה רק אם האדם לומד 20 ש"ש.

   מניין השעות יתייחס לשעות המופיעותבמערכת הלימודיםשל המסגרת: שעות לימוד פרונטליות, שעות תירגול, שעות למידה מרחוק ועד 2 "חלונות" ובתנאי שמשך כל "חלון" לא יעלה על שעתיים ולא יהיו יותר מ-4 שעות "חלון" בשבוע לימודים במערכת השעות.

   במניין השעות יש להביא בחשבון שעות "שעון" (60 דקות) ולא שעות אקדמיות (45 שעות).

   אםבנוסףלשעות הלימוד הפרונטליות נדרשתבמערכת השעותהכשרה מעשית/התנסות במקצוע הנלמד, או שמתווספת תוכנית של קורס אוריינות מחשבים או יזמות עיסקית, וכד' יש לצרף מרכיבים אלו למניין היקף השעות השבועיות, המזכות בדמי שיקום".

    
   

3. למען שלמות התמונה נציין כי בשנת 2017 תוקן נוסח התקנה, והחלופה הנוגעת לאישור לשכת התעסוקה בדבר כך שהמשתקם אינו ניתן ל"סידור עבודה" הושמטה. כמו כן, היקף השעות הנדרש הופחת ל 16 שעות לשבוע, כך שהחלק הרלבנטי הקובע זכאות למשתקם הינו- "אם הוא מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-16 שעות לשבוע".

    

4. המשיב יליד 1974, נפגע בתאונה בשנת 2011 בעת עבודתו כ-****, ובעקבותיה הוכר כנפגע עבודה. באוקטובר 2013 הגיש המשיב תביעה לשיקום מקצועי ללימודי משפטים ב-A. תביעת המשיב אושרה רטרואקטיבית לשנת הלימודים המתחילה באוקטובר 2012 (תשע"ג). בהתאם לתוכנית הלימודים, השתתף המשיב בסמסטר א' של שנת הלימודים תשע"ג בהרצאות בהיקף של 15.5 שעות שבועיות ובסמסטר ג' של אותה שנה בהרצאות בהיקף של 14.75 שעות שבועיות.

5. תביעתו של המשיב לתשלום דמי שיקום נדחתה על ידי המוסד בנימוק לפיו לא למד בהיקף של 20 שעות לשבוע לפחות ובכך לא עמד בתנאי הנדרש בתקנה 9(א)(2) לתקנות השיקום. כנגד החלטה זו עתר המשיב לבית הדין האזורי.

    

   להשלמת התמונה יצוין, כי בעקבות התביעה נבחנה מחדש זכאות המשיב לדמי שיקום ובסיום הבדיקה אושר לו תשלום לסמסטר ב' של שנת לימודים תשע"ג, כך שהמחלוקת בין הצדדים צומצמה לשאלת זכותו של המשיב לדמי שיקום בסמסטרים א' ו-ג' של אותה שנת הלימודים. בשאר הסמסטרים של השנים ב', ג' ו - ד ללימודיו למד המשיב למעלה מ - 20 שעות שבועיות ובהתאם קיבל את דמי השיקום עבור סמסטרים אלה ללא מחלוקת.

6. בפסק הדין מושא הערעור התקבלה תביעתו של המשיב והמוסד חויב לשלם לו דמי שיקום מקצועי ביחס לשנת הלימודים תשע"ג כולה. בית הדין קבע כי התנאי הקבוע בתקנה 9(א)(2) לתקנות השיקום בדבר העסקה בשיקום מקצועי משך 20 שעות לפחות מידי שבוע, כולל את הזמן שמשוקם מקדיש להכשרתו המקצועית, בין אם מדובר בשעה פרונטאלית ובין אם מדובר בשעות אותן משקיע סטודנט מעבר לכך: 

   "הנחיית הנתבע המגבילה את זכותו של התובע לדמי שיקום בשעות פרונטאליות איננה מעוגנת בלשון התקנות. שהרי אין התקנה מדברת על שעות לימוד פרונטליות, אלא על היותו של המבוטח "מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום, לא פחות מ- 20 שעות לשבוע". מבוטח מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום במהלך כל אותן שעות שהוא מקדיש להכשרתו המקצועית; ובכלל זה שעות של הכנה מעבר לשעות הלימוד הפרונטליות".

    

   בית הדין הוסיף וקבע, כי המשיב הוכיח שהקדיש הרבה מעבר ל- 20 שעות שבועיות ללימודי המשפטים. זאת, על יסוד עדותו של המשיב אודות השעות הרבות שהקדיש ללימוד בספריה; האמור במכתבו של יו"ר הקמפוס החרדי ב-A לפיה לימודי המשפטים מחייבים השקעה של קריאות חובה ועבודות להגשה באופן ש"שעות הלימוד הנדרשות והמצופות ממנו מעבר לשעות הלימוד הפרונטליות"; וכן בהסתמך על האבחון הרפואי של המשיב ממנו עולה כי הוא נדרש להקדיש הרבה מעבר לשעות להן נדרש תלמיד רגיל להקדיש ללימודי המשפטים.

7. המוסד הגיש ערעור על פסק הדין וטען כי שגה בית הדין בכך שפירש את הוראות תקנה 9(א)(2) לתקנות השיקום באופן אשר מביא הלכה למעשה, לבטלותה של התקנה וכן מאפשר לכל מי שנקבעו לו 20% או 10% אחוזי נכות להיות זכאי לסל הטבות משמעותי ביותר, שעה שהיקף עיסוקו בהכשרה מקצועית בשיעור של 20 שעות - התנאי הבסיסי לזכאות לדמי שיקום- בוטל או הפך לבלתי ניתן לבדיקה ויישום. עוד נטען כי אף לשונית, קביעת התקנה כי המשתקם "מועסק" ולא "עוסק" מלמד כי מדובר במי שמועסק על ידי גוף לימודים חיצוני להכשרתו המקצועית, ולא במי שעוסק בעצמו או לומד בכוחות עצמו 20 שעות מידי שבוע. כן נטען כי פרשנות בית הדין תביא לתוצאה אופרטיבית בלתי אפשרית ליישום או לבדיקה על ידי המוסד, שכן לא ניתן למצוא כל תיעוד לשעות לימודים אותן משקיע סטודנט בביתו ומשכך היא תביא לביטול התנאי בדבר 20 שעות עיסוק, ולמצב בו כל מי שלומד, ולו שעות בודדות מידי שבוע, יחשב כמי שעסק בלימודיו 20 שעות מידי שבוע. כן נטען כי שגה בית הדין בביטול הנוהל הפנימי של הרשות מיוני 2013, אשר בא לשנות את קודמו מיוני 2009, שכן לפי ההלכה בית הדין לא יחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו, אלא במקרים קיצוניים בהם נפל פגם בשיקול הדעת, בעוד שבמקרה דנן לא נפל כל פגם.

8. לטענת המשיב, בית הדין האזורי נתן את פסק הדין תוך ביסוס מלא לעמדתו ותוך הסתמכות על מלוא הנתונים והראיות שהובאו בפניו. לטענתו, בית הדין פירש כראוי את לשון החוק ונדרש גם לתכליתו באופן המטיב עם המבוטח. לטענתו, דמי השיקום באים להוות תחליף לשכר המשתקם שאינו יכול לעבוד בשל עיסוקו בהכשרתו המקצועית, ולכן אין כל הבדל בין השעות הפרונטליות להן נדרש המשתקם לבין יתר השעות להן נדרש, שכן שעות אלה מונעות ממנו מלעבוד. כמו כן, טען בסיכומיו לזכאותו מכוח החלופה השניה לתקנה 9(א)(2) לתקנות השיקום, כשהדגש בטענתו הוא כי אמנם משהוגשה בקשתו בגין שנת הלימודים תשע"ג למפרע לא התייצב בשירות התעסוקה. ואולם, וזה העיקר לשיטתו, אף אם היה מתייצב לא היה ניתן לתת לו את האישורים הנדרשים שכן שירות התעסוקה אינו נותן עוד אישורים מסוג זה, כפי שאישר נציג שירות התעסוקה בעדותו בבית הדין. משכך, טען המשיב כי הנטל להוכיח שניתן היה להשימו בעבודה עובר לשכם המוסד, ונטל זה לא הורם.

9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את הערעור, ואלה נימוקינו. במוקד הערעור מצויה שאלת פרשנותה של תקנה 9 ביחס למי ששיקומם נעשה בדרך של מוסד להשכלה גבוהה אקדמי (בין שזו מכללה אקדמית ובין שזו אוניברסיטה), היינו כיצד יש לפרש ביחס למוסדות אלה את המונח "שעות לשבוע" הקבוע בתקנה 9.

10. בעבל (ארצי) 31303-01-13‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי - אהוד פרקש שמשון (30.11.14) עמדה השופטת רוזנפלד על משמעותו של המונח "שיקום" כתהליך שתכליתו להחזיר את הפרט לתיפקוד מיטבי לאחר פגיעה או מחלה. וכך נאמר (ההדגשות שלנו):

     

    "על פי מילון אבן שושן, שיקום הינו "החזרת אדם לאיתנו ולמצבו הקודם". אלא שמתברר כי "השימוש במושג זה פרץ את ההגדרה הספציפית של החזרת דבר לקדמותו, ועתה שוב אין לפעילויות הרבות הנקראות "שיקום" מכנה משותף אחד" (יונה מ' רוזנפלד, "על השימוש במושג שיקום בישראל ועל פיתוחה של תורת שיקום מקצועית", בטחון סוציאלי 23 (1982), ע' 42). בתורו אחר המשמעות הנכונה שיש לתת לביטוי שיקום, מתוך שלל השימושים הנעשים בו, הגיע פרופ' רוזנפלד במאמרו למסקנה כי "מה שגלום במושג השיקום ומהותי לו הן בעולם והן בישראל הוא המרכיב של התעסוקה, כלומר, העבודה או המקצוע" (שם, בע' 44). פרופ' רוזנפלד מדגיש במאמרו את השיקום כשייך למה שמכנים שירותים סוציאליים אישיים. מתוך ספרות מקצועית העוסקת בהיבטים רחבים יותר של שיקום, עולה כי "שיקום" הינו תהליך שתכליתו להחזיר את הפרט לתפקוד מיטבי בסביבתו הטבעית לאחר פגיעה או מחלה. מטרת תהליך השיקום היא לפתח מיומנויות שמסייעות לנפגע להתמודד עם מציאות החיים שלו, הכוללת את הלקות ממנה הוא סובל, ולהקנות לו עצמאות מרבית בסיומו. הצלחת תהליך השיקום נבחנת בשילוב שבין רמת התפקוד שהאדם מצליח להגיע אליה בתחומי החיים השונים ובין תחושת הרווחה המלווה אותו".

     

     

11. החקיקה הסוציאלית מעמידה לנפגע סל שיקום, כשאחד התנאים לקבלתו – המצוי במוקד הערעור דנן - הוא היקף עיסוקו של המשתקם בתחום שיקומו. קביעה כזו מגשימה את תכלית ההסדר וזאת משני טעמים השלובים זה בזה: האחד, שיקום הינו תהליך של רכישת מיומנויות או שיפורן לצורך המשך תיפקוד מיטבי לאחר מחלה או תאונה, וככזה הוא מצריך זמן מעצם טיבו. מכאן נובע כי דרישה להיקף עיסוקו של המשתקם בתחום שיקומו היא אחת הערובות לממשות התהליך השיקומי והצלחתו. עיסוק בתחום השיקום בהיקף שולי שאינו ממשי אינו עתיד להניב את התועלת השיקומית המצופה. שנית, השיקום מזכה את המשתקם בסל זכויות נדיב, וההצדקה לנתינתו נובעת מהאינטרס שהמשתקם ינצל את חלון ההזדמנויות שנפתח בפניו למיצוי התהליך השיקומי ולא יהא טרוד בשאלת אופן סיפוק צרכי מחייתו באותה עת. משמע, העיסוק בתהליך השיקומי צריך להיות בהיקף כזה שלגביו קמה ההנחה שאין מקום לצפות שהמשוקם יצליח להשתלב במקביל בשוק העבודה. דמי השיקום נועדו למזער את המתח בין צרכי השיקום לצרכי הקיום, כך שהמשתקם יוכל לפנות את כל עתותיו לתהליך השיקום.

12. לימודים כרוכים בראש ובראשונה בנוכחות בשיעורים, ובסוגי לימודים מסוימים – ומבלי להכליל ביחס לכלל סוגי הלימודים - עשוי תהליך הלימוד להצריך גם השקעה שוטפת אף מעבר לשעות הלימוד הפרונטליות, וזאת לצורך קריאת חומרי הכנה משיעור לשיעור, הכנת עבודות, ולימוד לבחינות (להלן: לימודים במעטפת). מכאן השאלה האם את פרשנות המונח "מועסק בהכשרתו המקצועית לשיקום לא פחות מ-20 שעות לשבוע" בהקשר ללימודים – ובפרט לימודים אקדמיים - יש לצמצם לשעות לימוד פרונטליות (להלן: הפרשנות המצמצמת) או שמא יש להכליל במניין השעות השבועיות גם שעות לימוד במעטפת (להלן: הפרשנות הרחבה). ככל שתאומץ הפרשנות הרחבה נשאלת השאלה כיצד יוגדרו שעות הלימוד במעטפת הבאות במנין שעות העיסוק בהכשרה המקצועית?

     

    לטעמינו, הפרשנות הרחבה היא הראויה, וזאת כאשר המדובר במעטפת לימודית הכרחית, שוטפת וסבירה על פי סטנדרט אובייקטיבי. במקרים אלה הכללת לימודי המעטפת במניין השעות השבועיות לצורך תקנה 9 עולה בקנה אחד עם תכלית התקנה. העובדה שתלמיד נדרש להקדיש חלק סביר מעתותיו ללימוד הנדרש על ידי מוסד הלימוד במעטפת של השעות הפרונטליות עולה בקנה עם הרציונל השיקומי, שכן ממשות התהליך השיקומי אינה נגרעת אלא דווקא מקודמת כפועל יוצא מלימודים אלה. כמו כן, משעסקינן בשעות מעטפת הלימוד בהן הכרחי ללמוד באופן שוטף על פי הגדרת מוסד הלימוד הרי שיש מקום לקחתן בחשבון בעת הערכת זמינותו של האדם לעבודה, ולא להתעלם מהן, שכן התעלמות עלולה להביא למתח בין צרכי הקיום וצרכי השיקום. לבסוף, אימוצה של הפרשנות המצמצמת יוצר פער לא מוצדק בין שיקום בדרך של עבודה לבין שיקום בדרך לימוד. בשיקום בדרך עבודה 20 שעות העבודה השבועיות ממצות את המחויבות לשיקום, ואילו בשיקום בדרך של לימוד היקפן של שעות השיקום עתיד להיות גדול יותר מ 20 שעות שבועיות אם יבואו במניין השעות אך השעות הפרונטליות, וזאת כאשר שעות לימוד במעטפת הינן הכרחיות ושוטפות. משכך, תכלית התקנה מתיישבת עם הפרשנות הרחבה, וזאת בכפוף לדרישת הסבירות והמידתיות בין הלימוד הפרונטלי ומעטפת הלימוד, על פי סטנדרט אובייקטיבי, עליו נרחיב להלן.

     

13. כאמור, לטעמינו, הסטנדרט לאורו נבחנת התקיימות התנאים (הכרח בלימוד שוטף סביר) להכרה בשעות מעטפת כשעות עיסוק בהכשרה המקצועית הוא אובייקטיבי. לטעמנו, מבחן פרטני-סובייקטיבי, היינו כזה המנסה לבחון את היקף שעות המעטפת שהקדיש המשתקם הספציפי בפועל ללימוד בספריה או בביתו – אינו מעשי ואינו ישים. משכך, יש לחתור, ככל הניתן להגדרות אובייקטיביות של מעטפת זו, והמוסד אינו מצופה לבחון את היקף הלימוד העצמי בפועל במעטפת החובקת את שעות הלימוד הפרונטלי. לכך נוסיף כי בעת התווית תכנית השיקום, בתקנה 6 לתקנות השיקום, היקף הלימוד בפועל של המשתקם אינו בהכרח ידוע. אבן הבוחן צריכה איפוא להיות אובייקטיבית, וניתנת להגדרה מראש, ולא סובייקטיבית, הנבחנת בדיעבד.

     

    יחד עם זאת, ההיזקקות לסטנדרט אובייקטיבי אין משמעה התעלמות מוחלטת מנתוניו האישיים של המשתקם. נהפוך הוא, בחירת אפיק השיקום והתווית תכנית השיקום כאמור בתקנה 6 לתקנות השיקום המקצועי הינן בעלות אופי אינדיבידואלי. לענין זה יפים רוח דברי השופטת רות בעבל (ארצי) 12705-11-12‏ ‏ אליהו עילם - המוסד לביטוח לאומי (19.4.17) לענין הגדרת "עבודה מתאימה". וכך נאמר:

     

    "עבודה מתאימה",כמשמעה בסעיף 203 לחוק הינהזו המאפשרת, ככל הניתן, נטרול של השלכות המוגבלות, באופן העשוי להביא למימוש משמעותי של יכולותיו של הנכה.מודל זה הוא האמור להנחות את פקידת השיקום במסגרת היישום שלסעיף 203לחוק.

     

    משכך, את הסטנדרט האובייקטיבי יש ליישם על נתוניו הפרטניים של המשתקם, ואין ביישום זה כדי לגרוע מאופיו האובייקטיבי של המבחן. טול דוגמא, משתקם הסובל מלקות למידה לצד פגיעתו או עקב פגיעתו, והשלכותיה הלימודיות של לקות זו מתבטאות בזמן נוסף הנדרש ללימודי המעטפת. קביעת תכנית השיקום תוך התעלמות מקשיי למידה פרטניים אלה מכרסמת באפשרות מיצוי התכלית השיקומית ועשויה להיכרך בה פגיעה בשוויון ההזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות. מכאן כי נדרשת התחשבות בנתוניו האישיים של הפונה, תוך מתן משקל אובייקטיבי-נורמטיבי לנתוניו האישיים. ודוק, בכך אין כדי לגרוע מאופיו האובייקטיבי של המבחן, וזאת אף אם הוא מיושם על נתוניו של הפונה, שכן – וזה העיקר – המדובר בקביעה נורמטיבית (הנעשית מראש) על פי סטנדרט אובייקטיבי של לימודי המעטפת הנדרשים בהתאם לסוג מוגבלותו האובייקטיבית של המשתקם.

     

14. שאלה נוספת המצויה בפן היישומי - כיצד ניתן ליישם את שלושת התנאים להכרה בתהליך לימודי הנעשה במעטפת על פי סטנדרט אובייקטיבי. יישומו של המבחן האובייקטיבי לפרשנות הרכיב "שעות בשבוע" מצריך פיתוחם של מבחני עזר, כשמלאכת עיצובם נתונה בראש ובראשונה למוסד כרשות מינהלית האמונה על הפעלת החוק. מבלי לנסות למצות, ולצורך הנמקת ההכרעה במקרה דנן המתייחסת לפרשנות תקנה 9 לתקנות השיקום, נבקש להעמיד מספר עוגנים אפשריים לבחינת לימוד מעטפת – הכרחי, שוטף וסביר - מעבר ללימוד הפרונטלי.

     

    נקדים ונציין כי לימודי מעטפת אינם הכרחיים בכל מסגרת לימוד, והדבר תלוי בטיבה של מסגרת הלימוד ובשאלה אם מציבה היא דרישה ללימוד עצמי מעבר לנוכחות בשיעורים. לטעמינו, על יסוד הצפייה המוסדית בלימוד שוטף מעבר לשעות הלימוד הפרונטליות ניתן ללמוד מתקנון מוסד הלימוד ומעיון בדרישות שהעמיד מוסד הלימוד להצלחה בקורס (כגון, הגשת עבודות או בחנים לאורך התהליך הלימודי להבדיל ממאמץ מרוכז לקראת לימוד לבחינה בסיומו) וכיוצא באלה.

     

15. אשר לדרישת הסבירות, הרי שזו מושתתת על ההנחה כי מטבע הדברים מעטפת הלימוד אינה יכולה להיות ליבתו, אלא חלק מצומצם ומידתי ביחס לשעות הלימוד הפרונטליות. במסגרת מבחני עזר אפשריים לבחינת סבירות לימודי המעטפת ניתן לשקול, בין היתר, שיקולים כגון - סוג מסגרת הלימוד וסוג ההכשרה - המקרה דנן עוסק בלימודים אקדמיים, שהם יש להניח – בהעדר ראיה לסתור – מסגרת הלימודים בה מעטפת הלימודים היא גבוהה במיוחד; במידה וסל השיקום ניתן לתקופה מוגבלת העולה על שנה, ייתכן וניתן לבחון גם את היקף הלימוד הפרונטלי הנדרש בכל שנת לימודים לאור היקף הלימודים הפרונטליים הכולל הנדרש לשם סיום החובות הלימודיים במהלך תשלום דמי השיקום – מבחן עזר זה נדרש על מנת למנוע מצב בו תיוחסנה שעות לימוד למעטפת גבוהה (על חשבון שעות לימוד פרונטלי) ובאופן העלול להביא לכך שהתלמיד לא יעמוד בכלל חובותיו הלימודיים עם תום תקופת מתן סל השיקום. ייחוס כזה של שעות לימוד במעטפת אינו מקיים את דרישת הסבירות, שכן טמון בו הסיכון כי כל תהליך השיקום בכללותו ירד לטמיון מחמת כך שלא הושלם בפרק הזמן בו משולמים דמי השיקום. משמע, גבול עליון נוסף אפשרי ללימוד המעטפת הסביר הוא כזה שיאפשר למשתקם בדרך לימודים לסיים את כלל חובותיו הפרונטליות במהלך התקופה הכוללת בו ניתן סל השיקום; הגדרת "שעת הוראה" בסוג מוסד הלימוד – יש לקחת בחשבון כי "שעת הוראה" במוסדות אקדמיים היא בת 45 דקות בלבד (והשוו בקשר לכך לתקנה 1 לתקנות העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (חיוב בתשלום בעד הכשרה מקצועית), תשנ"ח-1997 (להלן: תקנות קבלני כוח אדם), בה נקבע כי "שעת הוראה" הינה "יחידת לימוד בת 45 דקות רצופות לפחות"), ויתכן שיש בכך כדי ללמד כי 15 הדקות הנוספות נדרשות לצבירת כוח ומנוחה לקראת השיעור הבא ויש לראות בהן כחלק ממערך השיעורים הפרונטליים עצמם. כאמור, מבחני עזר אלה אינם ממצים ואף אינם הכרחיים, אלא הם נועדו בעיקרם להוות דוגמאות על מנת להדגיש קיומם של כלים להבניית ההגדרה האובייקטיבית של שעות לימוד מעטפת סבירה לצורך פרשנות הרכיב "שעות בשבוע" בהקשר לשיקום בדרך של לימוד כאמור בתקנה 9 לתקנות השיקום. ויודגש, פסק דיננו מתייחס אך לפרשנותה של תקנה 9 לתקנות השיקום תוך שימוש במבחני עזר שונים. כמובן, שאין מניעה שנהלי המוסד ייקבעו להבא קריטריונים מפורטים שיבטיחו אוביקטיביזציה של הנתונים השונים.

16. העולה מן האמור, כי ניתן לפרש את המונח "שעות לשבוע" בצורה רחבה, כך שגם שעות לימוד במעטפת יבואו בגדרן, ובכפוף לכך שאלה תעמודנה במספר תנאים לרבות, ומבלי למצות, הצורך בלימוד שוטף מעבר לשעות הפרונטליות וכן דרישת המידתיות והסבירות על פי סטנדרט אובייקטיבי בהתחשב בטיבו של מסלול הלימוד ואפשרות מיצוי תכלית השיקום.

17. ומכאן לענייננו. בענייננו, תוכנית השיקום של המשיב היתה בדרך של לימוד משפטים במוסד אקדמי. המשיב כתלמיד המכללה נדרש ללימוד עצמי במעטפת הלימודים מעבר לשעות הלימוד הפרונטליות. כפי שעולה ממכתבו של יו"ר הקמפוס החרדי A מיום 15.6.15, חובה זו עוגנה בסעיף 8א3 לתקנון המכללה, וכך נאמר בתקנון:

     

    "בנוסף על נוכחות פיזית בכתה, חייבים הסטודנטים לקרוא את החומר הביבליוגרפי שנתבקשו לקרוא לקראת השיעור, לעמוד למבדקים בע"פ ומבדקים בכתב, להכין ולהגיש עבודות בית, כפי שיוטלו עליהן על ידי המרצה או המתרגל. סטודנט אשר לא יעמוד בדרישות האמורות לא יהיה רשאי לגשת לבחינה בסוף הקורס, ויהיה עליו ללמוד את הקורס מחדש, על כל המשתמע מכך".

     

     

    מכאן כי בתוכנית השיקום הקונקרטית של המשיב, ומבלי שיהא בכך להשליך על שיקום במסגרות לימוד אחרות, לימודי המעטפת מצופים וחיוניים באופן אובייקטיבי להצלחת התהליך השיקומי. הדברים נכונים מכוח קל וחומר בהתחשב במאפייניו הייחודיים של המשיב הסובל מלקויות למידה בהתאם לאבחון שהציג, ואשר בעטין בית הדין האזורי השתכנע כי  תהליך הלמידה שלו ארך זמן רב יותר. בנסיבות אלה, בהתחשב בהיקף לימודיו בסמסטר הראשון (15.5 שעות פרונטליות) ובסמסטר השלישי (14.75 שעות פרונטליות), ומשהחסר לרף הקבוע בתקנות הינו כ 25% , ומשהיקף זה מתיישב עם מעטפת לימוד הכרחית, שוטפת וסבירה לפי אמת מידה אובייקטיבית במוסד אקדמי ובמיוחד בנסיבותיו המיוחדות של המשיב – לא מצאנו הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.

18. טרם סיום נציין כי בנסיבות הענין לא מצאנו ליישם את החלופה השניה, שהיתה בתוקף בעת לימודי המשיב, לפיה הזכאות לקבלת ההפרש האמור יכולה להינתן למועסק בהכשרתו המקצועית או "אם לדעת לשכת העבודה של שירות התעסוקה, עקב שיקומו הוא אינו ניתן לסידור עבודה לתקופת היותו בהכשרה מקצועית". הטעם לכך הוא ש"בזמן אמת" המשיב לא התייצב בשירות התעסוקה (שהרי בקשתו לקבלת דמי שיקום בגין שנת הלימודים תשע"ג הוגשה למפרע), ולכן אין בידו להיבנות על הנוהג הכללי של שירות התעסוקה באי מתן האישור האמור. יש לזכור שתכלית ההתייצבות אינה קבלת האישור אלא בחינת השמתו של אדם בעבודה, והשאלה אם היה הוא בר השמה בראי היצע העבודות שהיה "בזמן אמת" ועל אף היקף לימודיו – קשה לקבוע למפרע משכלל לא התייצב.

19. סוף דבר – הערעור נדחה, והמוסד ישלם הוצאות בסך 7,000 ₪ למשיב.

     

    ניתן היום, כ"ה אב תשע"ח (06 אוגוסט 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת, אב"ד		רועי פוליאק, שופט		חני אופק גנדלר, שופטת

     

    גברת חיה שחר, נציגת ציבור (עובדים)

    גברת ברכה סמו, נציגת ציבור (מעסיקים)