בעניין הקטין: קטין, יליד 2014
- עסקינן בערעור על החלטתו של בית משפט לנוער בבית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת הבכירה היאם קרוואני), מיום 12.07.18, במסגרתה הורתה על המשך שהותו של הקטין במרכז חירום "בית שבתי לוי" (להלן: "מרכז החירום"), ביחידת האימהות, תוך הוצאת המשמורת מידי האם, המערערת, כשתוקף ההחלטה עד ליום 05.08.18.
יצוין כי ההחלטה מיום 12.07.18 היא המשך להחלטת ביניים שנתן בית המשפט קמא מיום 05.07.18 במעמד צד אחד, על פי בקשה שהוגשה לו על ידי העו"ס לחוק נוער בעיריית ..., מכוח סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: "החוק"), על פיה הוצא הקטין ממשמורת אימו והועבר למשמורת רשות הרווחה אשר קבעה את מקום חסותו במרכז החירום.
רקע
- המערערת והמשיב 4 הם הוריו של הקטין.
הוריו של הקטין התגרשו, והקטין נשאר במשמורת האם, תוך קביעת זמני שהות לאב.
- הקטין, כבן 4 שנים, אשר עדיין עם טיטול ומוצץ, סובל מעיכוב התפתחותי ניכר.
- ביום 05.07.18 הוגשה בקשה למתן החלטת ביניים לבית משפט קמא, לפי סעיף 12 לחוק. הבקשה הוגשה על ידי הגב' כהן תמר, עו"ס לחוק הנוער בעיריית ....
בבקשה צוין כדלקמן:
א. ההנחה היא כי מדובר בקטין נזקק הנשקפת לו סכנה דחופה, והוא זקוק לטיפול רפואי או אחר שאינו סובל דיחוי.
ב. הקטין זקוק להשמה במרכז החירום.
ג. הבקשה מוגשת כחסויה, כיוון שעולה חשד לסכנה מצד האם, כי ברגע שתדע על תהליך של הוצאת הקטין ממשמורתה, קיים חשש סביר כי תפגע בו.
ד. לאחר הוצאת הקטין ממרכז החירום, תיערך פנייה לאם לצורך גיוסה לבוא ליחידת האימהות במרכז החירום (להלן: "יחידת האימהות"), ושם היא תשהה עם הקטין תחת השגחה וטיפול.
ה. האם מוכרת ומטופלת במרפאה לבריאות הנפש. על פי חוות דעתו של ד"ר בראל מיום 19.06.18, פסיכיאטר מהמרכז לבריאות הנפש, עולה כי האם מאובחנת כסובלת מ-delusional disorder, ככל הנראה על רקע של פגיעה מוחית אורגנית. בבדיקה עולה כי לאם מחשבות שווא לא מאורגנות הקשורות לפגיעה אפשרית של הגרוש שלה (משיב 4) כלפי הקטין. ישנה פגיעה בשיפוט ובהבנה של סיבות ותוצאות.
ו. האם מרבה לקחת את הקטין לרופאים ולבדיקות רפואיות ואשפוזים, ללא כל הצדקה רפואית או אחרת.
כמו כן, ישנו נושא מורכב של האם סביב האכלתו של הקטין ומתעסקת בכך רבות. האם גם אינה סומכת על הגרוש שלה וישנן תלונות רבות על כך.
- בבקשה גם פורטו אבחונים, תסקירים וחומר רפואי התומכים בעובדות שצוינו בבקשה, כדלקמן:
א. תהליך הערכה שנערך במרכז החירום מיום 20.04.18.
ב. דו"ח מהמעון בו נמצא הקטין מיום 18.06.18.
ג. דו"ח של מנהלת גן בו מצוי הקטין, מיום 31.05.18.
ד. סיכום אשפוז מתאריך 02.11.17 ממרכז רפואי.
ה. דיווח של ד"ר בלום מהמכון להתפתחות הילד מיום 19.10.17.
ו. דו"ח של הפסיכולוג מר גיל צבי מיום 07.11.17.
ז. צירוף פרוטוקול של ועדה מיום 14.11.17 בה הוחלט על תהליך אבחוני לגבי תפקוד ההורים.
ח. דיווח של אחות מיום 26.09.17, במסגרתו נרשמה תלונת האם על חשד שהגרוש שלה מתעלל בקטין.
ט. דיווח של עו"ס מבית חולים, מיום 02.10.17.
י. דיווח של מנהלת גן מיום 12.11.17.
יא. דו"ח סיכום של התפתחות הקטין מיום 31.08.17.
לחלק מהמסמכים הנ"ל, העיקריים שבהם, נתייחס להלן. בכל אופן בבקשה צויין בתמצית תוכנו של כל מסמך שצורף.
- בתצהירה של הגב' גלי קאופמן, עו"ס משפחה, המכירה את משפחת המערערת כמספר שנים מצויין, כי מכל המסמכים הנ"ל ומהמצב בפועל, עולה לכאורה תמונת מצב קשה, כי הטיפול של האם בקטין מסכן את הקטין, תוך הצבתו בסיכון רגשי והתפתחותי גבוה (ואכן קיים אצל הקטין עכוב התפתחותי משמעותי), באופן שקיים חשש גדול לשלומו ללא טיפול מתאים בתנאים סביבתיים מטיבים.
עוד צורף לבקשה מסמך מטעם העו"ס לחוק הנוער, שהופנה אל הפסיכיאטר המטפל ד"ר בר-אל ממנו ניתן ללמוד כי ד"ר בר-אל העלה אפשרות כי המערערת לוקה בתסמונת מינכהאוזן על ידי שליח באופן המסכן את הקטין.
- לכן, התבקש בית המשפט במסגרת הבקשה כדלקמן:
א. להורות על הוצאת הקטין למרכז חירום במעמד צד אחד וללא ידיעת האם.
ב. מיד עם הינתן הצו, להורות על הצטרפותה של אימו ליחידת האימהות במרכז החירום.
- בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 05.07.18, בית המשפט קמא נעתר לבקשה במלואה, ואף הורה על מינוי אפוטרופוס לדין לקטין (עו"ד גרשון גרונפלד).
- בעקבות בקשה שהוגשה על ידי האם לבית משפט קמא לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד, התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 12.07.18.
במסגרת הדיון, נשמעו טענות הצדדים:
א. ב"כ האם טען כי לא נשקפת סכנה מידית מצד האם כלפי הקטין, ולא הייתה הצדקה להוציא הקטין ממשמורתה. הפנה את תשומת הלב כי מתנהל הליך מקביל בבית משפט לענייני משפחה בקריות וניתן תסקיר לאחרונה ביום 14.06.18, שהמליץ על טיפול בקהילה, אותו מבצעת האם. לכן, אין הצדקה ואין מקום להוציא את הקטין משמורת אמו, סעד חריג ששמור למקרים חריגים.
ב. העו"ס לחוק הנוער טענה כי מכל הדיווחים העולים מהתסקירים, האבחונים, והדוחות בעניינה של האם ויחסיה עם הקטין, עולה מידת מסוכנותה כלפי הקטין. מדובר בהתנהגות אובססיבית סביב אכילה וטיפולים רפואיים והגנת יתר על הקטין, באופן המונע את התפתחותו ועצמאותו.
ההחלטה על הגשת הבקשה התקבלה על ידי הגורמים המוסמכים עקב דאגה ממצבו הקשה של הקטין, ונתמכה על ידי הפסיכיאטר ד"ר בראל.
אמנם מדובר על הוצאה ממשמורת אך לא על ניתוק של האם מהקטין, שכן האם תיכנס ליחידת האימהות יחד עם הקטין באופן שהקשר ביניהם יהיה רציף, אך תחת ליווי והדרכה, כשהמטרה היא שהמשמורת תחזור לידי האם.
ג. העו"ס למשפחה תמכה בבקשה, שכן התמונה שהתקבלה היא - שהקטין אינו יכול להמשיך להיות אצל אמו ללא השגחה, הדרכה ופיקוח, ואביו אינו מעוניין במשמורת כיוון שאינו מסוגל לכך.
היא ציינה כי מלווה את המשפחה מזה כשלוש שנים, וניתנו לה המון מענים בתוך הקהילה אך ללא התקדמות בקשר ובטיפול בקטין.
סבורה העו"ס למשפחה כי יחידת האימהות זו התחנה האחרונה מבחינת הקהילה כדי לעזור לאם.
הדגישה העו"ס למשפחה כי מדובר במקרה חריג ומדאיג, ולכן גם האמצעי החריג שהתבקש.
ד. האפוטרופוס לדין תמך בהחלטה על הוצאת הקטין ממשמורת אמו, תוך הדגשה כי הוא זקוק לטיפול יחד עם אמו ביחידת האימהות.
הדגיש האפוטרופוס לדין כי האם תקבל ביחידת האימהות טיפול והדרכה באופן שתוכל לממש את הורותה בצורה מיטיבה יחד עם הקטין.
ה. אביו של הקטין, המשיב 4, לא הביע התנגדות להמשך השהות במרכז החירום.
החלטת השופטת קמא מיום 12.07.18
- בהחלטה מיום 12.7.18 הותירה השופטת קמא את צו הביניים על כנו, והגבילה את תוקפו עד ליום 05.08.18.
- הדגישה השופטת קמא כי המלצת אנשי המקצוע בשלב זה הינה כי טובת הקטין מחייבת את המשך הוצאתו ממשמורת האם והשמתו במרכז החירום, תוך מתן אפשרות למשיבה להשתלב ביחד עם הקטין ביחידת האימהות.
- עוד הדגישה השופטת כי חרף התנגדותה של האם להיקלט ביחידת האימהות, היא מוכנה לעשות כן על מנת להיות ביחד עם הקטין.
- השופטת קמא אף הדגישה את הגנת היתר שנותנת האם לקטין, כמתואר באבחונים ובתסקירים שצורפו, באופן הפוגע בקטין, מונע את התפתחותו הרגשית והנפשית, ודי בכך במסגרת הליך ביניים זה כדי להורות על הוצאה ממשמורת באופן זמני ולצורך הטיפול האמור במרכז החירום.
טענות המערערת בערעור
- טוענת המערערת כי הבקשה הנדונה הייתה צריכה להיות מוגשת לבית משפט לענייני משפחה, שם התנהל הליך מקביל של הצדדים, והשופטת קמא שם כבר מכירה את המשפחה.
- היה צריך, בהתאם להמלצות תסקיר שהוגש לבית משפט לענייני משפחה ביום 14.06.18 ואומץ על ידי בית משפט קמא, ליתן למערערת ולקטין טיפול במסגרת הקהילה ולא הוצאת ממשמורת מכוח סעיף 12 לחוק המהווה צעד דרסטי שאינו תואם את מצב הדברים דנן.
- המערערת אינה מהווה סיכון או סכנה לקטין ולא היה מקום להוציא את הקטין ממשמורתה.
עמדת היועמ"ש
- במסגרת הערעור דנן הוריתי על צירוף היועמ"ש כמשיב וביקשתי את עמדתו.
עמדת היועמ"ש ניתנה ביום 30.07.18, במסגרתה גם פירט את כל הרקע והשתלשלות העניינים, לרבות תסקירים וחומר תומך אחר, ועמדתו הייתה כדלקמן:
א. הוכחה נזקקותו של הקטין.
ב. תקופה ארוכה טרם הגשה הבקשה לבית המשפט לנוער, נעשו ניסיונות על ידי שירותי הרווחה לרתום את המערערת לתהליך טיפולי, לשיתוף פעולה והכול בשביל לשפר את תפקודה ההורי תוך מענה הולם לצרכיו של הקטין. דא עקא, כל אלה לא צלחו והקטין נמצא בסיכון פיסי, רגשי והתפתחותי, בהיותו במשמורת המערערת.
ג. מהמסמכים שהוגשו על ידי אנשי המקצוע וצורפו לבית המשפט, עולה כי המערערת התקשתה לקבל הדרכה וטיפול, דבר אשר פגע בשלומו הבריאותי של הקטין.
ד. מאז הגעתה של המערערת ליחידת האימהות במרכז החירום, היא מביעה התנגדות פעילה וברורה לשתף פעולה באופן מלא. קיימת השערה כי המערערת נכנסה ליחידה רק לצורך הערעור דנן.
ה. צורף דו"ח מאת עו"ס היחידה לאימהות שבמרכז החירום מיום 29.07.18, ממנו עולה כי לאם אין עדיין אמון מלא בגורמי הטיפול, ויש קושי לעקוב אחרי קו המחשבה שלה. היא מתקשה לקבל החלטה לגבי רצונה להמשיך או לסיים את הטיפול ביחידת האימהות.
ישיבת יום 31.07.18
- ביום 31.07.18, קיימתי את ישיבת הערעור בתיק זה בנוכחות הצדדים.
- העו"ס לחוק הנוער ציינה כי לדברי הצוות המטפל בקטין במרכז החירום, מצבו של הקטין טוב והוא שמח גם מהעובדה שאמו נמצאת לידו ומטפלת בו. תפקודו עדיין בעייתי ויש עיכוב התפתחותי נרחב, אך יש שיפור ויש צורך להמשיך במתכונת זו לטובתו של הקטין. עוד הדגישה העו"ס לחוק נוער, והדבר אושר על ידי האפוטרופוס לדין, כי כל האימהות והילדים הנמצאים ביחידת האימהות במרכז החירום הם במסגרת של צו הוצאה ממשמורת וזה הנוהל ההכרחי שם לצורך הטיפול האמור.
הדגישה העו"ס לחוק הנוער, והדבר נתמך גם על ידי העו"ס למשפחה גב' גלי קאופמן, כי הטיפול שקיבלו האם והקטין במסגרת הקהילה נכשל, שכן האם אינה משתפת פעולה, גורמת לקטין להיעדר ממוסדות החינוך והטיפול, ומגוננת הגנת יתר על הקטין תוך לקיחתו לטיפולים רפואיים מיותרים.
העו"ס למשפחה הדגישה בישיבת יום 31.07.18 כי הן הקטין והן האם במצבם היום אינם יכולים להיות מטופלים במסגרת הקהילה, ולמעשה הקטין נמצא בסכנה לדעת כל גורמי הטיפול איתם הוא בא במגע.
האפוטרופוס לדין תומך בהמשך הישארות הקטין במרכז החירום, וזאת הן לנוכח העיכוב ההתפתחותי הניכר הקיים אצלו והן לנוכח טיב הטיפול ודאגת היתר של האם כלפיו.
הגב' סיגל שר, ראש צוות למחלקת רווחה ב..., סבורה כי יש להמשיך בטיפול שהוחל בו במרכז החירום, וכי חזרתו של הקטין לביתו תחת משמורת אמו עלולה לסכנו.
ב"כ היועמ"ש חזרה על עמדתה כי יש מקום להשאיר את הקטין ואמו במרכז החירום ביחידת האימהות, וזאת בהסתמך גם על התיעוד הרפואי והאחר שצורף לעיקרי הטיעון מטעמה.
מדגישה ב"כ היועמ"ש כי בשבוע האחרון עובר להגשת הבקשה לצו ביניים, האם לא שלחה את הקטין לגן, ולכן ובהתייעצות עם הפסיכיאטר ד"ר בראל ועם גורמים בכירים ביותר בשירותי הרווחה, הומלץ על הגשת הבקשה.
- האב, המשיב 4, לא ידע לומר אם הוא רוצה או לא רוצה שהילד יישאר במרכז החירום, אך הוא ביקש לעשות מה שנכון לטובת הילד, שכן הוא רוצה שהילד יתפתח ויגיע למקסימום ההתפתחותי מבחינתו.
- במסגרת הישיבה האמורה גם, שאלתי את האם לגבי הטיפול בילד ועמדתה להמשך הישארות בטיפול במרכז החירום ביחידת האימהות. והיא השיבה כדלקמן:
א. עצם ההרחקה מבלבלת את הקטין, שכן הוא רואה כל יום פרצופים חדשים.
ב. לגבי סדר היום ביחידת האימהות, היא אומרת כי היא מביאה את הילד כל יום לגן בסביבות 9 (במקום 08:30), ומבקשת להוציאו קודם לכן עד השעה 17:30, כיוון שהוא עייף וזה מכביד עליו.
ג. היא לקחה אותו בשבוע האחרון לקופת חולים, שכן היה לו קושי לנשום והוא היה צריך טיפולי אינהלציה.
ד. בשבוע האחרון לפני ההוצאה ממשמורת, הוא לא התייצב כל יום בגן אלא רק פעם או פעמיים.
ה. בימים שהוא נמצא במרכז החירום, הוא לא נרדם טוב בלילות, שכן יש לו חוסרים שגורמים לו לאי-התפתחות קוגניטיבית מתאימה. חסר לו שהוא לא מקבל את המזון החיוני שלו כדי שיתפתח, והוא גם מתפתל מכאבים. היא סבורה שהמצב הרגשי של הילד משפיע עליו, היא פוחדת לאבד אותו.
ו. לשאלה האם היא סבורה כי השהות במרכז החירום ביחידת האימהות יועיל או לא יועיל, השיבה שהיא סבורה שנגרם נזק והיא לא רוצה להיכנס לסטטיסטיקה של ילד מוזנח שלא אוהבים אותו.
דיון והכרעה
- אפתח ואומר כי למרות תמונת המצב הבעייתית והמורכבת ביחסי האם וטיפולה בקטין, כעולה מהחומר שצורף ע"י הצדדים לערעור הנדון, אין מחלוקת כי מדובר באם האוהבת את בנה הקטין, ובקטין המחזיר לה אהבה כאם.
- עוד אקדים ואומר כי ההוצאה ממשמורת נשוא ערעור זה אינה הוצאה ממשמורת רגילה, אלא הוצאה ממשמורת לצרכי טיפול והדרכה של האם בטיפול בקטין. גידול הקטין למעשה נותר בידי האם, אך תחת פיקוח והדרכת מרכז החירום. זאת במטרה לכוון ולהדריך את האם/המערערת בטיפול נכון ומטיב עם הקטין, ולקדמו מבחינה התפתחותית (ראו תיאור השהיה ביחידת האימהות במרכז החירום מפיה של העו"ס לחוק הנוער – עמ' 1 לפרו' שו' 11-16; עמ' 2 לפרו' שו' 23-26).
תוכנית הטיפול ביחידת האימהות היא עד 14 חודשים, אך התקופה יכולה להיות קצרה יותר בהתאם לקצב התקדמות הטיפול (עמ' 5 לפרו' שו' 3-4).
המטרה המוצהרת של כל גורמי הטיפול היא – החזרת המשמורת על הקטין למערערת מהר ככל הניתן, וזאת לאחר תקופת טיפול והדרכה ביחידת האימהות. הכל כמובן תוך הנחה שיהא שיתוף פעולה מלא של האם/המערערת עם גורמי הטיפול ביחידת האימהות.
- בנוסף ראוי לציין, את שהדגישה המערערת בערעורה – כי ככלל להורים הזכות לגדל את ילדיהם במסגרת התא המשפחתי, תוך שלילת התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית.
עם זאת האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב – בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד (ראו לענין זה דנ"א 6041/02 פלונית ואח' נ' פלוני ואח' פד"י נח(6) 246 – להלן: "ענין פלונית").
- כאמור במקרה דנן החלטת הביניים ניתנה מכח סעיף 12 לחוק.
בענין פלונית נקבע כי הטלת אמצעי טיפול והשגחה מכוח סעיף 12 לחוק מחייבת כדלקמן:
א. הצבעה על נזקקות של הקטין (ניתן להסתפק בהוכחה לכאורית של נזקקות).
ב. חיוניות האמצעים (בית-המשפט צריך להשתכנע כי אין אמצעי אחר, פחות בחומרתו, אשר יבטיח את ההגנה על שלומו ועל רווחתו של הקטין).
ג. הצורך להפעיל מיידית את אמצעי הטיפול.
- כדי להמחיש ולבחון אם המקרה דנן על נסיבותיו עומד בתנאי הלכת פלונית נבחן בתמציתיות את תמונת המצב העולה מהמסמכים העיקריים מהעת האחרונה, כדלקמן:
א. בדיקה פסיכיאטרית של המערערת ע"י הפסיכיאטר ד"ר יאיר בר-אל מהמרכז לבריאות הנפש ב..., ואבחונה מתאריך 19.6.18 –
באבחון נמצא כי קיימת אצל המערערת פגיעה בשיפוט, בהבנה של סיבות ותוצאות. מחוסרת תובנה לקשייה ונוטה להתייחס בצורה של השלכה לגורמים המעורבים בטיפול בה ובבנה.
החלה לגלות מחשבות שווא לא מאורגנות, הקשורות לפגיעה אפשרית של הגרוש שלה כלפי הקטין. מאובחנת כסובלת מ –DELUSIONAL DISORDER.
ב. תסקיר עו"ס לסדרי דין מהמינהל לשירותים חברתיים בעיריית ... מיום 14.6.18 (צורף כנספח ב' להודעת הערעור) –
בתסקיר זה צויין כי "התרשמות המאבחנים מ(הקטין) הינה כי נראה שנמצא במלכוד, אינו חווה הכלה ורגיעה בקשר עם אימו וגם אינו יכול לפתח קשר עם החוץ. ניתן לפרש שהאופן בו מוכנס ל(קטין) המזון ע"י אימו משקף באופן סימבולי כיצד מוחדרות החרדות הקשות של אימו שאותן הוא בולע ללא כן יכולת להבין או לסנן מה שייך לה ומה שייך לו".
הומלץ בתסקיר כדלקמן:
- נסיון טיפול אינטנסיבי בקהילה.
- קיום הערכה פסיכיאטרית לאם ובדיקת הצורך בטיפול תרופתי.
- טיפול רגשי לקטין והדרכת הורים.
- הכרה בקטין כ"קטין נזקק" בבית משפט לנוער.
- טיפול רגשי לאב.
עוד צויין בתסקיר כי – "בדיון הרב מקצועי הועלתה הדאגה, והוחלט על המשך ההליכים הטיפוליים והמשך התערבות עו"ס לחוק הנוער במסגרת הליך מתאים בבית משפט לנוער".
עוד צויין כי נכון למועד התסקיר (חודש יוני 2018) הקטין נמצא בסיכון רגשי והתפתחותי גבוה, ויש חשש גדול לשלומו ללא טיפול מתאים בתנאים סביבתיים מיטביים.
ג. סיכום והערכה של משפחת ... (משפחתה של המערערת) שנערכה ע"י צוות המטפלים בבית שבתי לוי (ארבעה פסיכולוגיים ומנהלת היחידה לשלום הילד) מתאריך 20.4.18 –
על-פי סיכום זה קיים אצל הקטין עכוב התפתחותי ניכר בכל התחומים. הקטין הוא ילד בסיכון רגשי והתפתחותי גבוה, וקיים חשש גדול לשלומו ללא טיפול מתאים ותנאים סביבתיים מיטביים.
הומלץ כדלקמן:
- הכרה בקטין כ"קטין נזקק" על-פי החוק ומעקב הדוק של גורמי הרווחה.
- נסיון טיפול במסגרת הקהילה לתקופה של שלושה חודשים, שעם סיומה יתכנסו הגורמים המקצועיים והטיפוליים לצורך חשיבה וקבלת החלטות בנוגע למשפחה האמורה.
- מתן טיפול רגשי פרטני לקטין פעמיים בשבוע בליווי הדרכת הורים.
- מסגרת של מעון רב תכליתי עבור הקטין עד השעה 18:00, אליו יעבור מידי יום במישרין מהגן.
- טיפול רגשי ופסיכיאטרי לאם בכדי שתהא מסוגלת לטפל בקטין בצורה תקינה, במיוחד לנוכח צרכיו של הקטין.
- טיפול רגשי לאביו של הקטין.
ד. דו"ח סוציאלי של המינהל לשירותים חברתיים של עיריית ... מיום 11.6.18 –
בדו"ח זה צויין, בין היתר, כדלקמן:
- הקטין מרבה להיעדר מהגן בעקבות ימי מחלה וביקורים אצל רופאים.
- הקטין מרבה לאחר בהגעה לגן.
- האם אינה משתפת פעולה עם צוות הגן בגמילת הקטין ממוצץ.
- לאורך השנה האם התקשרה פעמים רבות לגננת כשהיא במצבי מצוקה וקושי בהתמודדות עם הקטין, שלטענתה חלש מבחינה פיזית ואינו מתפקד בצורה מותאמת. זאת כאשר שבמהלך השהות בגן הדבר אינו ניכר.
- הגננת מתרשמת כי האם פוגעת בהתפתחותו של הקטין בתחומים שונים, בעקבות הקושי שלה להתמודד עם הנפרדות ביניהם.
- האם נמנעת בחודשים האחרונים לחלוטין מיצירת קשר ביוזמתה עם שירותי הרווחה, ולרוב מבטלת פגישות שנקבעו עמה בתואנות שונות. היא מביאה את הקטין לבדיקות רפואיות לעתים תקופות, ואף אישפזה אותו לבירור רפואי פעמיים, שלא לצורך. היא מביעה חרדה מכך שמשקלו של הקטין נמוך, עסוקה מאוד בנושא האוכל שלו, חושבת שאינו אוכל מספיק, שהמזון לא מופקד בגופו כראוי, ועל כן מאכילה אותו בכמויות גדולות של מזון שאינן מותאמות לגילו.
ה. מכתב הפנייה לפסיכיאטר ד"ר בר-אל מאת המינהל לשירותים חברתיים בעיריית ..., מיום 27.05.18 –
במכתב זה צוין כי בוועדה לתכנון טיפול שהתקיימה בחודש בנובמבר 2017, בה הוא (הפסיכיאטר ד"ר בר-אל) השתתף, נאמר על ידו, כי האם מגלה סימנים ראשונים של תסמונת מינכהאוזן על ידי שליח.
ו. דו"ח שהוכן בעניינו של הקטין על ידי עו"ס מעון ... בו שהה הקטין, מיום 18.06.18 -
בדו"ח זה תוארה התנהלותה של האם ביחסיה עם הקטין. תואר כי לאחר כניסתו של הקטין לגן, עומדת האם מאחורי קיר זכוכית ושולחת נשיקות לקטין, וכאשר הייתה שומעת שקט מכיוון הכיתה הייתה קמה ומראה לקטין את עצמה, ואז היה בוכה. כאשר הרחיקו אותה מהכיתה, החלה להתחבא ולהמשיך באותה התנהגות. בזמן משחק היא הדפה כל ניסיון של ילד אחר לשהות בטריטוריה המרחבית שלה ושל הקטין. במצבים אלה, לא ניתנה לקטין אפשרות בכלל להתמודד בכוחות עצמו עם חבריו לכיתה. היא התלוננה על בעיות אכילה של הקטין ועל כך שהיא סבורה שהוא נמצא על הספקטרום האוטיסטי, ללא כל אבחנה מוסמכת לכך.
ז. דו"ח מנהלת גן מיום 31.05.18 –
בדו"ח זה מציינת הגננת כי אמו של הקטין פוגעת בהתפתחותו בתחומים שונים בעקבות קושי שלה להתמודד עם הנפרדות ביניהם. האם אינה מקפידה על הגעתו הסדירה של הקטין לגן, אינה עומדת בזמני ההגעה לגן, אינה משתפת פעולה עם צוות הגן בגמילה של הקטין ממוצץ, התקשה לאורך השנה פעמים רבות כשהיא במצבי מצוקה וקושי בהתמודדות עם ההורות, טוענת לחולשה פיסית של הקטין ולוקחת אותו לבדיקות ואישפוזים שאינם נחוצים. זאת כאשר בגן הקטין מראה שיפור בתפקודים ובתחומי התפתחות שונים ומגלה מוטיבציה ללמידה, לעצמאות ולהתנסויות חדשות.
- צורפו עוד מסמכים רפואיים ואחרים המלמדים על תמונה בעייתית בהתנהלות המערערת בטיפולה בקטין, שלכאורה, לדעת גורמי הטיפול, פוגעים בהתפתחותו התקינה (פיזית ונפשית), של הקטין, שממילא סובל מעיכוב התפתחותי ניכר (המסמכים גם פורטו בסעיף 5 לעיל).
יחד עם זאת, אעמוד על עוד מסמך אחד נוסף - תסקיר מיחידת האימהות מיום 29.07.18, לאחר שניתן צו הביניים, שצורף לעיקרי הטיעון מטעם היועמ"ש. על תסקיר זה חתומות עו"ס דיצה חטב מנהלת יחידת האימהות, ועו"ס זויה ארקין מיחידת האימהות.
בתסקיר האמור צוין כדלקמן:
א. הקטין והאם נמצאים ביחידת האימהות מיום 16.07.18.
ב. האם אינה משתפת פעולה עם ניסיונות ההדרכה.
ג. הם עדים לתופעות מעוררות דאגה, בכך שהאם מרבה לשטוף את חלק גופו התחתון של הקטין בתואנה שיש לו אודם בפי הטבעת ומרבה למרוח לו משחה באזור, למרות שלא נצפה כל אודם.
ד. האם מסתובבת באי שקט בולט. היא מתעוררת בשעות בוקר מוקדמות (05:00), ולטענתה גם הקטין מתעורר באותה עת. ההשערה היא כי היא מעירה את הקטין ואף מציעה לו לאכול באותה שעה.
ה. האם מרבה לתת לקטין לאכול באופן שאינו מותאם כלפי ילד בכלל, וילד בגילו של הקטין בפרט.
ו. האם מתייחסת לקטין כאל תינוק הזקוק להאכלות תכופות, למוצץ ברוב שעות היום ולשטיפה אחרי כל הוצאת צואה, באופן שאינו מאפשר גדילה ורכישה של אבני דרך התפתחותיות של הקטין, כמצופה מבני גילו.
ז. ההתרשמות היא כי האם שרויה בחרדה מתמדת, אשר רמותיה משתנות במהלך היום.
ח. כשהקטין נמצא במהלך יום הלימודים בגן וללא מוצץ, הוא מצליח לעמוד יפה בפרקי זמן מסוימים. כשמתאחד עם אמו מתחיל לבכות, להתלונן וטוען שיש לו חום.
ט. הקשר הטיפולי ביחידת האימהות לאם ולקטין נמצא בהתהוותו ועדיין לא התבסס.
- תמונת המצב המתוארת לעיל מלמדת לכאורה כי לאם/המערערת קושי של ממש לגדל ולטפל בקטין, שמצבו ההתפתחותי אינו תקין (וממילא הדבר מקשה על הטיפול בו), באופן שללא עזרה, הדרכה ופיקוח של רשויות הרווחה, קיים סיכון של ממש להתפתחותו הפיזית והנפשית, כמסקנות גורמי הטיפול, כמפורט בהרחבה לעיל.
ודוק, המלצות חלק מגורמי הטיפול היו על טיפול במסגרת הקהילה, תוך הכרזה על הקטין כ-"קטין נזקק" (ראה סעיפים 26 (ב) + (ג) לעיל). דא עקא, שטיפול במסגרת הקהילה ניתן לקטין בחודשים האחרונים אך ללא הועיל.
עמדה על כך עו"ס המשפחה, הגב' גלי קאופמן, המלווה את משפחת הקטין כשלוש שנים, בישיבת הערעור מיום 31.07.18, תוך שהיא מציינת כדלקמן:
"לשאלת בית המשפט, איזה טיפול בקהילה הם קיבלו בעקבות אותו מסמך מיום 20.04.18, אני משיבה כי ההמלצות שניתנו היו על בסיס הטיפולים שכבר ניתנו בקהילה, כלומר האם הייתה אמורה להביא את הילד לגן עד השעה 08:30, שם הילד יקבל את המענה הטיפולי אותו הוא צריך בשל העיכוב ההתפתחותי ממנו סובל. בהמשך, הוא יעבור ישירות לכיתת הגן במעון הרב-תכליתי, שם האם תצטרף אליו מאוחר יותר למשחק משותף וארוחת ערב משותפת. הוא יכול להיות במעון עד 19:00. זה נעשה באופן חלקי כי (המערערת) הרבתה להוציא לו אישורי מחלה, זה גם נכון לגבי הגן וגם לגבי הכיתת גן וגם לגבי הפגישות עם האב. לא היה ביקור סדיר, היינו על זה במעקב מאוד גבוה. כמו כן, (המערערת) הייתה אמורה להגיע אלינו לפגישות, כל זמן שזימנו אותה לפגישה היא הייתה דוחה או מבטלת. במקביל, היא קיבלה את הטיפול הפסיכותרפי שלה במרפאה לבריאות הנפש.
לשאלת בית המשפט, האם האם סירבה לקחת תרופות, אני משיבה שזה היה נכון לחודש מאי 2017, כאשר ביקרתי יחד עימה אצל ד"ר רוחאס, שם היא אמרה זאת מפורשות. מאוחר יותר, כשהופנתה למרפאה לבריאות הנפש, אני לא ליוויתי אותה לשם ואני לא יודעת מה התקיים בשיחה, אבל ד"ר בראל לא ציין שהיא צריכה.
לשאלת בית המשפט, האם את חושבת שהילד במצבו היום ובקשר עם האם, איננו יכול להיות מטופל בקהילה, אני משיבה שבאופן חד משמעי לא. אני לא חושבת שיש סיכון, אלא אני יודעת שהילד בסכנה. וזה בהתבסס על כל ההערכות של גומי הטיפול שהיו איתה במגע" (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 16-31).
דברים ברורים יותר מאלה לא היו יכולים להיאמר.
לשון אחרת – הטיפול בקהילה נכשל.
לכן, טענות המערערת בהודעת הערעור כי בוצע מעין מחטף כשהביאו את העניין לפתחו של בית משפט לנוער, תוך הסתרה כי העניין כבר נדון בבית משפט לענייני משפחה שקיבל את ההמלצות לטיפול בקהילה, אינן מדויקות.
נעשה ניסיון לטיפול במסגרת הקהילה, אולם טיפול זה נכשל.
זו גם הסיבה שרשויות הרווחה נקטו בצעד הדרסטי של פנייה לבית משפט לנוער בבקשה לצו ביניים לקבלת החלטת ביניים על פי סעיף 12 לחוק.
- כעת נעבור לבחון האם התמלאו תנאיי סעיף 12 לחוק, מכוחו נתנה השופטת קמא את החלטת הביניים נשוא ערעור זה.
תנאים אלה פורטו בסעיף 25 לעיל.
- תנאי א' – הוכחה לכאורית על נזקקותו של הקטין:
כאמור, גורמי הטיפול סבורים, ואף המליצו (גם בפני בית משפט לענייני משפחה כמתואר בתסקיר מיום 14.06.18 המצוין בסעיף 26(ב) לעיל), לפתוח בהליך נזקקות לגבי הקטין (ולטענת העו"ס לחוק הנוער בקשת נזקקות תוגש בימים הקרובים – עמוד 5 לפרוטוקול שורה 6).
סבורני כי נזקקותו הלכאורית של הקטין במקרה דנן באה לידי ביטוי בעיקר במשמעות הבאה:
סעיף 2(2) לחוק – " האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה".
סעיף 2(6) לחוק – " שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת".
נזכיר כי די בראיות לכאורה לנזקקותו של הקטין, וסבורני, כשופטת קמא, שראיות לכאורה כאלה הומצאו במקרה דנן.
הדו"חות והתסקירים שצורפו לבקשה, כמו גם התסקיר שהוגש לבית משפט לענייני משפחה מיום 14.06.18 והתסקיר האחרון מבית שבתי לוי (מיום 29.07.18 שהוזכר לעיל), מלמדים לכאורה על אי מסוגלותה של האם/המערערת לטפל עצמאית בקטין בצורה נאותה, באופן שהתפתחותו הפיזית והנפשית עלולה להיפגע.
אם עוד היה לי ספק בעניין, קיימתי במסגרת ישיבת יום 31.07.18 תחקור קצר של האם (עמודים 9-10 לפרוטוקול) וממנו עולה בבירור שיש קושי לאם לטפל בקטין, והיא בעצמה זקוקה לטיפול והדרכה בכל הקשור להתנהלותה וטיפולה בקטין.
ודוק, אין הכוונה (כפי שטענה המערערת בהודעת הערעור) כי המערערת עלולה לפגוע פיזית בקטין במכוון, אלא די בכך שאי הטיפול הנכון בקטין עלול לגרום לאי התפתחות פיזית או נפשית תקינה.
לכן ניתן לומר כי תנאי א' לתנאי הפעלת סעיף 12 לחוק מתקיים במקרה דנן.
- תנאי ב' – חיוניות האמצעים:
כאמור במסגרת תנאי זה, בית המשפט צריך להשתכנע כי אין אמצעי אחר, פחות בחומרתו, אשר יבטיח את ההגנה על שלומו ורווחתו של הקטין.
במקרה דנן, טענה המערערת בערעורה כי טרם נקיטת הצעד הדרסטי של הוצאה ממשמורת היה על המשיבה 1 לפעול למתן טיפול לה ולבנה הקטין במסגרת הקהילה.
כפי שציינתי בסעיף 28 לעיל, נעשה ניסיון בחודשים האחרונים לטפל בקטין ובאמו במסגרת הקהילה אך ללא הצלחה. עד כדי כך שהעו"ס למשפחה סברה שהאם והקטין אינם יכולים להיות מטופלים במסגרת הקהילה, אלא במסגרת אחרת שאם לא כן הקטין נמצא בסכנה, להערכת גורמי הטיפול.
במילים אחרות, לכאורה לא הוכח קיומו של אמצעי אחר, פחות בחומרתו, שיהווה דרך טיפול נאותה באם ובקטין, זולת הוצאה ממשמורת לצרכי טיפול, השמה במרכז חירום ביחידת אימהות, תוך שמירה בפועל של קשר רצוף ויומיומי בין האם לקטין.
גם המערערת לא הציעה כל דרך טיפול אחרת אלא סברה שהיה צריך ליתן לה את האפשרות לקבל טיפול בקהילה טרם נקיטה בצעד דרסטי של הוצאה ממשמורת לפי סעיף 12 לחוק.
כאמור, דרך הטיפול בקהילה נכשלה ולא הוצגה כל אלטרנטיבה אחרת.
כשלעצמי, ולנוכח תמונת המצב המצטיירת ביחסי האם והקטין, סבורני לכאורה שאין דרך אחרת, זולת זו שננקטה על ידי המשיבה 1.
לכן לכאורה אני קובע שגם תנאי ב' להפעלת סעיף 12 לחוק מתקיים.
- תנאי ג' – הצורך במיידיות אמצעי הטיפול
במסגרת תנאי זה, צריך לשכנע כי החלטת הביניים צריכה להינתן באופן מיידי.
סבורני כי נסיבות המקרה דנן כמתואר לעיל, מלמדות כי היה צורך במיידיות אמצעי הטיפול.
כפי שצוין בבקשה, היא הוגשה לאחר עירוב הגורמים המטפלים, התייעצות עמם, ובלשונה של העו"ס לחוק נוער בפתח הבקשה:
"הבקשה הינה לאחר התייעצות עם עו"ס מחוזית לחוק הנוער, ...עו"ס מחוזית לילד ונוער, ד"ר בר-אל פסיכיאטר, מנהל מרפאה לבריאות הנפש, ועם ד"ר ענבל בר און מומחית במצבי סיכון הורים ילדים".
המסמכים שצורפו לבקשה מלמדים כי משפחת המערערת נתונה לפיקוח והשגחת רשויות הרווחה תקופה של כשלוש-ארבע שנים.
נעשה ניסיון ליתן טיפול במסגרת הקהילה שכשל.
רק משהבינו רשויות הרווחה כי אין דרך אחרת לעזור לקטין ולאמו אלא על ידי אמצעי הטיפול הנוכחי (הוצאה ממשמורת והשמה במרכז החירום ביחידת האימהות), נקטו בצעד זה באופן מיידי, לנוכח המשך הסכנה לשלומו הבריאותי וההתפתחותי של הקטין.
אף יצוין כי ב"כ היועמ"ש ציינה בישיבת יום 31.07.18 כי האירוע המכונן שעזר בקבלת ההחלטה להגיש את הבקשה בעיתוי שבו הוגשה, הייתה העובדה שבשבוע האחרון לפני הגשת הבקשה, האם לא שלחה את הקטין לגן. במצב דברים זה, ולאחר התייעצות עם הפסיכיאטר ד"ר בר-אל וגורמים הבכירים ביותר בשירותי הרווחה, ולאור המלצות התסקיר מיום 14.06.18, הוחלט לפנות בצו ביניים לבית משפט לנוער, אשר הגיע למסקנה כי קיים סיכון של ממש לקטין (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 14-20).
גם אנוכי שוכנעתי כי גורם הזמן חשוב בנקודה זו, וטוב שהוגשה הבקשה במועד שבו הוגשה, ואולי אף הייתה צריכה להיות מוגשת קודם לכן.
בנדון, ראוי גם להפנות לדברי בית המשפט העליון בע"א 5575/92 פלונית נ' היועמ"ש פד"י מ"ז (2) 221, 224-225, שעמד על גורם הזמן בכל הקשור לדרכי טיפול, באומרו כדלקמן:
"על אף הצורך לשמור על זכותם הבסיסית של ההורים לגדל את ילדיהם, אין לפגוע בילדים ולהופכם לכלי משחק על-ידי עריכת ניסיונות נוספים, מקום שברור ממכלול העדויות שלפני בית המשפט שבניסיונות אלו לא תהיה תועלת. בענינים כגון דא נודעת גם חשיבות מכרעת לגורם הזמן ואין כל אפשרות לערוך נסיונות נוספים ושונים, שמא אולי בכל זאת יפתח פתח של אור לא רק לילדים אלא גם להורים".
קביעה זו אמנם ניתנה בתיק אימוץ, אך לטעמי הגיונה והדרכתה נכונים לכל אמצעי טיפול נדרש בקטין, במיוחד אמצעי טיפול חיוני ודחוף, כבמקרה דנן.
לאור זאת, סבורני שגם תנאי ג' להפעלת סעיף 12 לחוק התקיים במקרה דנן.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל, סבורני כי החלטתה של השופטת קמא בדין ניתנה, לנוכח נסיבות המקרה דנן שהינן מיוחדות, ואין מקום להתערב בה.
טענות המערערת כי ראוי היה להביא את הבקשה הנדונה לבימ"ש לענייני משפחה שדן בהליך אחר בעניינם של משפחת העוררת, אין בה בכדי לפגוע בתקפות ההחלטה ונכונותה, בהיות בית משפט לנוער מוסמך לדון בה (השופטת קמא גם התייחסה לנקודה זו בהחלטה מיום 12.7.18, תוך שציינה כי אין לה סמכות להעביר הליך לבית משפט לענייני משפחה, ורק בית משפט לענייני משפחה יוכל למשוך הבקשה וההליך).
- אכן מדובר בהחלטת ביניים שאינה פשוטה, אך שוכנעתי כי מדובר בצעד הכרחי לטובתם של הקטין והאם.
- ראוי שוב להדגיש – אין מדובר בהוצאה רגילה ממשמורת אלא הוצאה לצרכי טיפול כשבפועל הקטין לא יופרד מאמו והיא זאת שלמעשה ממשיכה לגדל אותו וממשיכה לחיות יחד עמו במסגרת יחידת האימהות לתקופה קצובה, שיכולה להיות קצרה מאוד ככל שתשתף פעולה עם גורמי הטיפול (ראה דברינו בסעיף 23 לעיל).
- טוב תעשה האם, המערערת, אם תשתף פעולה עם גורמי הטיפול ביחידת האימהות וכך מצופה כי תעשה. בדרך זו יסתיים הליך הטיפול בהקדם, וחייהם של האם והקטין יחזרו למסלול רגיל ולשגרה.
- כאמור, החלטת הביניים נשוא ערעור זה תוקפה הוא עד יום 05.08.18. לא הוגשה עד כה בקשה להארכה על ידי המשיבה 1, לנוכח הערעור הנדון, כפי שציינה בפניי העו"ס לחוק הנוער בישיבת יום 31.07.18 (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 28-31).
על מנת לאפשר למשיבה 1 להגיש בקשה להארכת צו הביניים לבית משפט קמא, אאריך את תוקף הצו עד ליום 12.08.18.
על המשיבה 1 להגיש מבעוד מועד בקשה להארכת צו הביניים לבית משפט קמא, ככל שרוצה להאריך את הצו.
- אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ' אב תשע"ח, 01 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.