1.התובע יליד 1992 נפגע לטענתו בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 .
הנתבעת חלקה על מהותה וסווגה של התאונה בכתב ההגנה וכבר לאחר עדותו של התובע בקדם המשפט ביקשה לקבע כי אין עסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, וכי יש לדחות את התביעה כנגדה.
2.נסיבות התאונה תוארו בכתב התביעה כדלקמן:
"ביום 8/7/17 בחצר הבית ותוך כדי בדיקת שמן מיים וכו' נפל על כף ידו הימנית מכסה המנוע של המכונית (כף יד ימין היה על גוף הרכב - המכסה פתוח) התכופף על מנת לקחת נייר לניקויי מד השמן, ואז נטרק המכסה המנוע בחוזקה וגרם לפגיעה בכף יד ימין.
בישיבת קדם המשפט העיד התובע, בין היתר, בדבר נסיבות האירוע מיום 8.7.17 כך ( עמ 1 לפר):
"ש: ספר מה קרה ביום 8.7.?
ת: הייתי בודק את הג'יפ של אבא שלי ובדקתי שמן בזמן שאני עושה טיפול ופתאום נפל לי הנייר שאני בודק את מד השמן. שמתי את היד בחזית ואני רוצה לקחת את הנייר ברצפה ונפל לי מכסה המנוע על היד שלי.
ש: לא אמרת איפה זה היה?
ת: בבית.
ש: מה עשית לפני זה?
ת: הייתי רוצה לעשות טיפול ולצאת להתפלל ואח"כ לצאת עם ארוסתי.
ש: מה עשית לפני שבדקת שמן מאיפה באת?
ת: מהבית.
ש: מה עשית בבית?
ת: הייתי ישן, יצאתי לבדוק את השמן. אין לי מה לספר יותר. אחרי שנפגעתי הלכתי לביה"ח.
ש: לפני ביה"ח איפה היית?
ת: בבית.
ש: איפה האוטו עמד?
ת: בחניה של הבית"
טענות הצדדים
3.המחלוקת נוגעת כאמור לשאלת סיווג התאונה וב"כ הצדדים נדרשו אליה בהגשת סיכומים. בהסתמך על עובדות נטענות על פיהן התובע שעבד בתחנת דלק במשמרת לילה, קם משינה, יצא מבית הוריו לחצר הבית, ובדק שמן ומים כשמכסה המנוע (שהוא חלק מרכב ג'יפ מסוג פורד) פתוח, ונפגע כאשר המכסה האמור נפל על ידו, בעוד הרכב עומד, בסמיכות זמנים לתחילת נסיעה מתוכננת, נטען ע"י התובע כי בדיקת השמן והמים, נועדה לצורך הנסיעה המתוכננת שהייתה אמורה להתחיל מיד לאחר סיום הבדיקה, ככל שלא היה מתרחש האירוע נושא התביעה. ב"כ התובע טען כי בהתאם לפסיקה, בדיקת השמן והמים עובר לנסיעה מתוכננת היא "חוליה מיידית שסופה שימוש ברכב למטרה תחבורתית".
4.ב"כ הנתבעת טען כי מתיאור נסיבות האירוע עולה כי מדובר במקרה בו התובע נפגע בחצר הבית, ומשכך, לשיטת הנתבעת, אין המקרה דנן עונה על המבחנים המצטברים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון . עוד הוטעם כי בדיקת שמן ומים בחצר הבית אינה נכללת בהגדרת ה"שימוש" בחוק וכי יש לראות הפעולה, אם בכלל, כ"טיפול בית" או פעולת לוואי, שאין לראותם כחוסים תחת הגדרת המונח "שימוש" ועל כן האירוע אינו חוסה תחת הגדרת "תאונת דרכים".
במישור העובדתי, כופר ב"כ הנתבעת בטענת ב"כ התובע בסיכומיו על פיה התובע ביקש לעשות ברכב שימוש של נסיעה מיד לאחר בדיקת השמן והמים. לגישתו טענה זו מצד התובע אינה עולה בקנה אחד עם תיאור הנסיבות הנזכר בכתב התביעה ו/או בטופס ההודעה על תאונת דרכים שצורף לסיכומי התובע, וכי כמו כן, הנטען בדבר נסיעה מתוכננת בסמיכות זמנים לבדיקת השמן והמים אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע בפני בית המשפט. התובע כלל לא התייחס לכוונה מידית לעשות ברכב שימוש של נסיעה, אלא התייחס אך לכך שמדובר היה בפעילות שגרתית שלא לקראת נסיעה קרובה, כך שאין מדובר ב"מטרה תחבורתית" .יתרה מכך, לשיטת הנתבעת אין מקום לראות את טריקת מכסה המנוע על היד של התובע כפעולת "הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו" אם מחמת שמדובר בפעולה יזומה של התובע , אם משום שלא הייתה הנתקות עם הנפילה ואם משום שארעה במסגרת "תיקון בית".
דיון
המסגרת הנורמטיבית
5.המחלוקת בין הצדדים מתמצה בתחומה של ההגדרה הבסיסית לתאונת דרכים שהיא:
"'תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".
ההגדרה הבסיסית כוללת בחובה את כל ה"חלופות המרבות" שנכללות בגדר 'שימוש ברכב מנועי', המהווה חלק מההגדרה הבסיסית. ודוק: השימוש במינוח "חלופות מרבות" להבדיל מ"חזקות מרבות", נעשה נוכח כך ששלוש ה"חזקות המרבות" נמצאות מחוץ להגדרה הבסיסית.
[ראה רע"א 7163/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (20.3.18), פסקה 10)]
בעניין הפניקס הנ"ל, חזר בית המשפט העליון על מסלולי הבחינה על פי "תרשים הזרימה" לפיו על בית המשפט לפעול בבואו לבחון אם אירוע מסוים מהווה "תאונת דרכים" אם לאו, כדלקמן:
"אם האירוע נופל להגדרה הבסיסית – לרבות אחד מסוגי החלופות המרבות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי – לפנינו תאונת דרכים, אלא אם חלה החזקה הממעטת, שאז האירוע לא יוכר כתאונת דרכים. אם האירוע אינו נופל להגדרה הבסיסית – אף לא לאחד מסוגי החלופות המרבות בהגדרת 'שימוש ברכב מנועי' – יש לבחון אם האירוע נופל לאחת מהחזקות המרבות, שאז האירוע יוכר כתאונת דרכים אלא אם חלה במקביל גם החזקה הממעטת".
6.לצורך הדיון, ניתן לצאת מנקודת הנחה כי לתובע נגרם נזק גוף עקב אירוע נפילת מכסה המנוע על ידו ואילו המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת השימוש ברכב כהגדרתו בחוק.
סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח "שימוש ברכב מנועי" ( לצורך הנוחות הודגשו הרכיבים שבמחלוקת) :
"'שימוש ברכב מנועי' - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
אציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים -
א.כי התובע אינו איש מקצוע בתחום הטיפול ברכב (כמו למשל מכונאי רכב) וכי בדיקת השמן והמים ברכב נעשתה שלא תוך כדי טיפול ברכב במסגרת עבודתו,
ב.כי הרכב בענייננו עמד או חנה בחצר הבית במהלך הבדיקה הנ"ל,
ג.כי התובע לא טען או פרק מטען כלשהו עת הרכב עמד אלא אך ביצע בדיקת שמן ומים.
טיפול דרך
7.התובע טוען כאמור כי התקיימו לפחות אחת מהחזקות המרבות כמו טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב לרבות הינתקות או נפילה של חלק מרכב עומד או חונה לצורך הקביעה המשפטית כי עשה "שימוש" ברכב.
בספרו של כב' השופט אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים (מהדורה רביעית; 2011), מתייחס המחבר לתפיסה התחבורתית של טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, ומציין ( בעמ' 211) :
"הוראה זו משקפת שני מבחנים נפרדים שביקש המחוקק ליישם בבואו לעצב את גבולות השימוש: מחד גיסא המבחן התחבורתי - רק טיפול ברכב או תיקון הרכב שיש עמם סיכון תחבורתי, בשל שבוצעו בדרך, ולא בבית או במוסך, יבואו בגדר החוק..."
בבחינת ההלכה הפסוקה נראה כי לא נמצא עוגן לטענת התובע בנסיבות.
ב"כ התובע, הפנה לת"א (נצ') 4569/01 חליל נביל נ' קל בנין תעשיות בע"מ (31.10.04) אולם שם נדחתה הטענה בדבר סמיכות הפעילות בין פעולת הטיפול לבין הנזק שארע משהטיפול לא נועד למנע או להקטין את הסיכון התעבורתי המיידי ולכן דחה בית המשפט את הטענה כי התובע שם נפגע במהלך "תיקון דרך" במובן החוק.
בפסק דין שניתן אף הוא זה מכבר (בשנת 2007), אליו הפנה ב"כ הנתבעת בעניין רע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (29.10.07) התייחס בית המשפט העליון לטענה דומה כי התובע נפגע במהלך "תיקון דרך" במובן החוק ,קיבל את הערעור ושלל את הטענה שהסריקה הביטחונית שביצע נהג האוטובוס טרם הנסיעה מהווה "טיפול דרך", תוך שבהערת אגב ציין כי נראה שיש לייחד את המונח "טיפול דרך" בעיקר לטיפולי פתע או טיפולים בלתי צפויים שנתעורר בהם הצורך במהלך הנסיעה ולשם המשכתה.
בפסק דין שניתן לגבי עובדות דומות (אליו הפנה ב"כ הנתבעת) בעניין ת"א (י-ם) 10680/07 ראיד אבוריאל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14.9.08), דחה בית המשפט את טענת התובע כי הפגיעה בידו, כתוצאה מסגירת מכסה המנוע של הרכב עליה בעוד הרכב עומד כשהמנוע עודנו כבוי, עת בדק שמן ומים ליד ביתו, טרם החל בנסיעה במסגרתה התכוון להסיע את אחותו לביתה - מהווה "טיפול דרך" במובן החוק. יפים לכאן הדברים שנקבעו :
"מאמירות אלה של בית המשפט העליון עולה הנטייה למבחן החד והברור לפיו טיפול או תיקון דרך הוא טיפול או תיקון המתבצעים בדרך, להבדיל מאלה המתבצעים בסמוך לבית, אף אם נועדו אלה האחרונים לצורך התחלת הנסיעה. יתרונו של מבחן זה הוא במניעת הצורך באיבחון מקרי ביניים תוך היזקקות ל'אבחנות דקות ודקיקות..... ובהתאמה ללשונו הברורה למדי של המחוקק, שביקש להגביל את תחולת הגדרת 'תאונת דרכים' למקרים המתרחשים ב'דרך'. הגיונו של המחוקק מבוסס על הסיכון התעבורתי המוגבר הרובץ לפתחו של המבקש לתקן את רכבו בדרך, כפי שציין כבוד השופט ריבלין בעניין הפניקס נ' כהן. מכאן כי אימוץ מבחן זה יביא לתוצאה העולה בקנה אחד עם לשון החוק, וליישומו של מבחן נהיר וברור, שאינו גורר באימרתו שלל מקרי ביניים המצריכים איבחון.
לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי הארוע בו נפגע התובע, שהתרחש בסמוך לביתו ובטרם החלה פעולת הנסיעה, אינו בא בשערי הגדרת 'תאונת דרכים'. משכך הם פני הדברים אין התובע זכאי לסעד מהנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ודין תביעתו להידחות".
ברע"א 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (4.2.09) סקר ביהמ"ש את שורת המבחנים להכרעה בשאלה באם מדובר בתאונת דרכים כמו "המבחן הגיאוגרפי", "מבחן הזמן", ו"מבחן המהות". בסופו של דבר, בתמצית, נקבע כי על מנת שפעולה תיחשב כ"טיפול/תיקון דרך" עליה להיעשות "בדרך" (להבדיל מבחצרים), נוכח אירוע פתאומי (להבדיל מאירוע צפוי), כאשר אין מדובר בטיפול/תיקון המצריך מומחיות של איש מקצוע .
[ ראה גם רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' רבו ספנייב (16.6.10) ]
גם בפסק דין מאוחר יותר שניתן בבית משפט השלום (בשנת 2013), אליו הפנה ב"כ הנתבעת, בעניין ת"א (עכו) 3645-11-10 סלים מנאסרה נ' ספואן מנאסרה (9.1.13) בנסיבות דומות בחלקן והגם שהפעולה נעשתה לפני היציאה לדרך ,עת שהנפגע פתח מכסה מנוע על מנת לברר את סיבת הנזילה התובע התכופף כלפי מטה, לשם איתור מקור הנזילה, תוך שהוא שם את ידו הימנית על הגשר הקדמי של הרכב וידו השמאלית על הרצפה, לפתע נפל מכסה המנוע ופגע בידו הימנית של התובע וגרם חבלה באצבע,יישם בית המשפט את הלכת נביל הנ"ל וקבע כי אין מדובר ב"תיקון/טיפול דרך".
8.לאחר עיון בטענות הצדדים ולאור ההלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מדובר ב"טיפול" או ב"תיקון" דרך, ומשכך, בנסיבות העניין, לא מתקיים שימוש מוכר במובן זה של החוק. ודוק: בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים כי בדיקת השמן והמים נעשתה כאשר הרכב עומד בחצר הבית, וכאשר הוא אינו מונע.
הינתקות או נפילה
9.לטענת ב"כ התובע נופל המקרה בהגדרה אחרת של שימוש מוכר ובמיוחד כאשר התובע התעתד להתפלל ולנסוע עם ארוסתו לאחר בדיקת השמן והמים שבעקבותיה נפל מכסה המנוע על ידו .
כנאמר לעיל על מנת לקבע באם מדובר בתאונת דרכים יש להדרש לשאלה באם נעשה שימוש מוכר למטרות תחבורה וכי הנזק נגרם עקב אותו שימוש. [ ראה רע"א 6168/11 כלל נ' שפסו ( 17.6.14)]
יוטעם כי על פי הלכת אוסם (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה ,פ"ד נט (3) 541) אין בקיומו של שימוש המוציא את המקרה מגדרי החוק לגרע משימוש המקיים את התנאים לתחולת החוק . בפועל אין המקרה מעורר לטעמי בעייה של ניגוד שימושים, כמו במקרה של ניגוד בין הריבוי ( הינתקות ונפילה) לעומת המיעוט ( פריקה וטעינה) בפרשת אוסם הנ"ל וראה גם ע"א 10157/09 הכשרת הישוב נ' פטנקין ( 3.5.10) .לכן יש לדחות את טענת הנתבעת הרואה בכך נסיון לעקף את שלילת השימוש של תיקון דרך.[ ראה גם ע"א 6936/11 המגן נ' פלוני (17.3.14 ) ].
שימוש מוכר-
ב"כ הנתבעת מסתמך על הנחה עובדתית על פיה משהתובע לא פרט הטעם לסגירת המכסה על ידו סביר כי מדובר בפעולה יזומה שנגרמה מחמת פזיזות או היסח הדעת. עוד לשיטתו, המדובר בפעולה שגרתית שנעשית על ידו כאשר בכוונתו היה להשלים הטיפול ברכב ולאחר מכן לצאת להתפלל ורק לאחר מכן לצאת עם הארוסה. ב"כ התובע לעומתו טען בהחלטיות שהתובע ביצע את הבדיקה ברכב למטרת שימוש תחבורתי מיידי .
כל אחד מהצדדים מצא לו עוגן בפסיקה אחרת של בתי המשפט ונראה כי ההכרעה תפול רק על פי הנסיבות הספציפיות של המקרה דנן.ב"כ התובע ביקש להסתמך על ת"א ( נצ) 4569/01 נביל נ' קל בנין תעשיות בע"מ ( 31.10.04) מקרה של נזק שאירע תוך כדי פירוק גלגל של שופל, ואילו ב"כ הנתבעת הפנה לת"א (נצ') 18989-10-09 סמייה שרקאוי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (31.10.13)כשבאותו מקרה נפגעה התובעת בידה כתוצאה מפגיעת מכסה המנוע של רכבה במהלך בדיקת מים שביצעה.
יוטעם כי בתיק זה לא התקיים הליך הוכחות והנתבעת הסתפקה בדברי התובע כפי שהובאו ללא חקירה. על כן אין מקום להוסיף עובדות גם אם הן משרתות את האינטרס של מי מהצדדים.אני סבורה כי הנסיבות שתוארו לא הניחו בסיס עובדתי לטענת הנתבעת כי מדובר בפעולה שגרתית של בדיקת הרכב או יזומה במובן שנדרש אליו ביהמ"ש בפרשת שרקאוי שצוטטה . התובע לא העיד כי נקט ב"פעולה אקטיבית" של סגירת מכסה המנוע כי אם נהפוך הוא , הנפילה ארעה ספונטנית כאשר ביקש להרים את "מדיד" השמן שנפל לרצפה.
ראינו ,כפי שאומר ביהמ"ש שם ,שהשאלה האם נפילה של חלק מרכב המתרחשת כחלק מפעולה יזומה של הנפגע נכנסת בהגדרת השימוש הושארה ע"י ביהמ"ש העליון בצריך עיון.
נסיבות המקרה כפי שתוארו ע"י התובע ,אמנם בצמצום ( כמתחייב מאופי ההליך בו העיד) מאפשרות לקבל את טענתו כי נפילת מכסה המנוע על ידו בעוד הרכב חונה מקיימת את ההגדרה של הינתקות או נפילה ומשכך מהווה תאונת דרכים על פי החוק. [ ראה גם תא ( נצ) 1334/05 חוארי נ כלל ( 19.5.09) ].
למטרות תחבורה-
בפסק הדין בעניין הפניקס, עמד בית המשפט העליון על הקושי הכרוך בבחינת מצבים בהם כאשר מתקיימת הינתקות או נפילה של רכב עומד, היא גם "למטרות תחבורה", וכי הפתרון לשאלה זו הוא בדרך כלל יישום גמיש של רכיב זה (למטרות תחבורה) לפי ההקשר של ההתרחשות. יש הסבורים כי הואיל ואנו מצויים בסביבת החזקה המרבה המתארת דרך התרחשות התאונה אין צורך להדרש לתנאי בדבר המטרה התחבורתית הנלווית להגדרה הבסיסית. בית המשפט בענין הפניקס ,מפי כב' השופט עמית ,קובע כי גם במקרה של הינתקות מרכב עומד או חונה יש להותיר את הקביעה כי ההקשר התעבורתי של האירוע מקיים את התנאי של "למטרות תחבורה" ,אם כי קבע שעל מנת להכיר בהינתקות במקרה הנ"ל אין בהכרח חובה להוכיח קיומה של מטרה תחבורתית בשרשרת האירועים שנלוותה להינתקות או הנפילה.
בענייננו ,התובע ציין כי היה בכוונתו לצאת לאחר הבדיקה להתפלל ולאחר מכן עם ארוסתו. משלא הובאה בפני תשתית עובדתית רחבה מזו, יש לתת לדברים את פירושם המילולי הסביר ולא המאולץ , כטענת הצדדים, ולכן גם אם לא תוארה סמיכות זמנים מאד קרובה , הרי מטרת היציאה לדרך באה לידי ביטוי ודי בה כדי לקיים את ההקשר הנכון בדבר מטרה תחבורתית של שימוש ברכב חונה.כאמור,דבר הסיבתיות העובדתית והמשפטית לא עמד במחלוקת ולכן התקיימו תנאי ההגדרה הבסיסית והמקרה יוכר כתאונת דרכים על פי החוק.
לסיכום
10.לאור האמור ,התאונה מוכרת כתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.התיק יקבע לקדם משפט ליום 28.2.19 שעה 12.00 .החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תדון בנפרד.
ניתן היום, כ"ט אלול תשע"ח, 09 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.
