1.לפנינו תביעת התובעת לקבלת זכויות שונות להן זכאית היא לטענתה מכוח תקופת עבודתה בנתבעת וסיומה.
רקע עובדתי ודיוני-
2.הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון, בעלת רישיון של קבלן ניקיון ממשרד הכלכלה. התובעת עבדה בנתבעת החל מחודש 5/09 ועד לחודש 5/14, בעבודות ניקיון.
3.במהלך תקופת עבודתה ועד לחודש 5/14, הוצבה התובעת כמנקה במרכז שירות ומכירה של חברת סלקום ברחוב הלפיד בפתח תקווה (להלן: מרכז השירות).
4.בחודשים 5/15-7/14, לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה במרכז השירות, התגלעו מחלוקות בין הצדדים באשר להמשך עבודתה ושיבוצה של התובעת באתר אחר בו פועלת הנתבעת. בהמשך לכך, הוחלפה תכתובת בין בא כוח הצדדים(צורפה כנספח ב' לתצהיר התובעת).
5.במסגרת תכתובת זו, טענה התובעת כי לא שובצה לעבודה במקום אחר על ידי הנתבעת על כן קמה עילת התפטרות מחמת הרעת תנאים מוחשית. מנגד, טענה הנתבעת כי נפגשה עם התובעת ואף הציעה לה הצעות שיבוץ שונות, אולם התובעת סירבה לכולן. התובעת הסכימה לחזור לעבודה למשך מספר ימים נוספים באתר בקרית עתידים ולאחר מכן, לא התייצבה עוד לעבודתה. לטענת הנתבעת, אף נקבעה לתובעת פגישה לשם עריכת גמר חשבון והתובעת לא התייצבה גם לפגישה זו.
6.כשנתיים לאחר תום ההתכתבויות אשר הוחלפו בין הצדדים, בשנת 2016, הגישה התובעת את התביעה מושא הליך זה. יצוין, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי על מערכת יחסי העבודה חלות הוראותיו של צו ההרחבה בענף הניקיון.
השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים-
7.במסגרת פסק דין זה, הכרעותינו דרושות בשאלות הבאות השנויות במחלוקת בין הצדדים:
1. האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים?
2.האם זכאית התובעת לתשלום בגין דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, הפרשי שכר, פיצוי בגין היעדר הפרשות לקרן השתלמות?
3.האם זכאית התובעת לתשלומים בגין שעות נוספות?
4.האם זכאית התובעת לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בניגוד לחוק הודעה לעובד (תנאי העסקה), התשס"ב – 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) וכן לפיצוי בגין סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר , תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר).
5.האם זכאית התובעת לפיצויי הלנה?
להלן נדון בכל אחת משאלות אלו.
העדים-
8.ביום 11.4.18 התקיים דיון ההוכחות בתיק. מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. מטעם הנתבעת העיד מר ארז בני (להלן-מר ארז) מנהל הנתבעת ואחד מבעליה.
דיון והכרעה-
פיצויי פיטורים-
9.לטענת התובעת, הנתבעת סיימה את עבודתה במרכז השירות בחודש 5/14 ולא השיבה לפניותיה לשיבוץ במקום עבודה אחר. התובעת אישה קשת יום אשר זקוקה לפרנסה לכן נותרה ללא הכנסה במשך תקופה ארוכה, בציפייה לחזור לעבודה, ציפייה אשר לא התממשה.
10.התובעת הוסיפה וטענה כי שכרה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על סך של 4,400 ₪ לכן זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך של 22,000 ₪. בסיכומיה, הוסיפה וטענה התובעת כי הנתבעת הודתה בזכאותה לקבלת פיצויי פיטורים לפיכך, בהתאם לסכומים אשר נצברו לזכות התובעת בקופות הגמל אותן שחררה הנתבעת, יש לחייב את הנתבעת בתשלום יתרת פיצויי פיטורים בסך של 4,695 ₪.
11.הנתבעת טענה מנגד כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה מיוזמתה לאחר שדחתה את כל הצעות העבודה אותן הציעה הנתבעת. התובעת הייתה אמורה להתחיל לעבוד במקום עבודה חדש בקריית עתידים, אולם לבסוף הודיעה כי אין בכוונתה לעשות כן.
12.עם זאת, הנתבעת הדגישה כי מאחר ובהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון זכאית התובעת לקבל פיצויים, הנתבעת אינה חולקת על זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים ואף לא על הסכום אותו דרשה התובעת. לטענת הנתבעת, יש לנכות את הסכומים אשר נצברו לזכות התובעת בקופות הגמל להן הפרישה הנתבעת בסך 17,433 ₪, ולכן התובעת זכאית לתשלום בסך של 4,567 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים.
13.מטענות הצדדים עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולת צו ההרחבה ובדבר זכאות התובעת לפיצויי פיטורים. לפיכך, איננו נדרשות להכריע במחלוקת הנוגעת לשאלה האם התובעת התפטרה מעבודתה או שמא פוטרה מעבודתה. עם זאת עלינו להכריע בשאלת גובה פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת.
14.הנתבעת מודה כי התובעת זכאית לסך של 22,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים. מעיון באישורים של חברות "הראל" ו – "כלל", עולה כי הצדק עם הנתבעת, ולזכות התובעת אכן נצברו בקופות סך של 17,433 ₪ , בהתאם לפירוט הבא: 16,020 ₪ בקרן הפנסיה "הראל" ו – 1,413 ₪ בחברת "כלל" בגין פיצויים (אישורי חברות הביטוח צורפו כנספח 1 לכתב ההגנה). לפיכך, אנו קובעות כי על הנתבעת לשאת בתשלום יתרת פיצויי הפיטורים להם זכאית התובעת, בסך של 4,567 ₪.
דמי הבראה-
15.לטענת התובעת, הנתבעת הודתה כי היא חייבת סך של 1,502 ₪ בגין דמי הבראה לכן יש לחייב את הנתבעת בתשלום סכום זה (ס' 37 לסיכומי התובעת). הנתבעת לא חלקה על טענת התובעת, לפיה הינה זכאית לתשלום נוסף בגין דמי הבראה, בסך של 1,502 ₪ (ס' 32 לסיכומי הנתבעת).
16.הואיל ובין הצדדים לא קיימת מחלוקת בדבר זכאות התובעת לתשלום דמי הבראה ואף לא בדבר גובה סכום דמי ההבראה להם זכאית התובעת, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 1,502 ₪, בגין יתרת דמי הבראה.
פדיון דמי חופשה-
17.לטענת התובעת, בתלוש גמר החשבון אשר נמסר לידיה צוין כי נותרו לזכותה 14.5 ימי חופשה. על כן זכאית התובעת לסך של 14.5 ימי חופשהX 199.84 ₪ שכר יומי= 2,897 ₪. באשר לטענת הנתבעת, לפיה שילמה לתובעת בגין פדיון דמי חופשה בתלוש 7/14, טענה התובעת כי תלוש זה הונפק רק בשנת 2016 והתובעת לא קיבלה את הסכומים המצוינים בו. התובעת הוסיפה וטענה כי מר ארז לא ידע להשיב מדוע שולם לתובעת סכום נוסף בגין פדיון חופשה בתלוש 7/14, לכן יש בכך כדי להוכיח כי התובעת לא קיבלה סכום זה.
18.לטענת הנתבעת, בתלוש 5/14 מצוין כי יתרת ימי החופשה להם זכאית התובעת עמדה על סך של 38.5 ימים. בחודש 5/14 בוצע לתובעת פדיון חופשה בגין 10 ימים, בחודש 6/14 בוצע לתובעת פדיון חופשה בגין 15 ימים, בחודש 7/14 בוצע לתובעת פדיון חופשה בגין 10 ימים. לכן, נותרה לתובעת מכסת חופשה בת 5 ימים לפדיון, בשווי 1,000 ₪, בהתאם לתחשיב הבא – 5.5 ימיםX 8 שעותX 24.98 ₪. הנתבעת הכחישה את טענת התובעת לפיה לא שולם לתובעת הסכום המצוין בתלוש 7/14, וטענה כי כל הסכומים המפורטים בתלוש שולמו לתובעת במלואם.
19.מטענות הצדדים עולה כי לא קיימת מחלוקת בדבר זכאות התובעת לתשלום נוסף בגין פדיון דמי חופשה. עיקר המחלוקת נוגעת לגובה הסכום לו זכאית התובעת.
20.מעיון בתלושי השכר של התובעת, עולה כי התובעת קיבלה תשלומים בגין פדיון דמי חופשה, בתלושים 5/14,6/14,7/14. בהתאם ליתרת החופשה המפורטת בתלושים אלו, זכאית התובעת לפדיון חופשה בעבור 5.5 ימים נוספים, כפי שמצוין בתלוש השכר לחודש 7/14. התובעת לא חלקה על תחשיב הנתבעת על כן, מצאנו כי התובעת זכאית לסך של 1,099 ₪, בגין פדיון חופשה, בהתאם לתחשיב הנתבעת – 5.5X 8 שעותX 24.98 ₪.
21.בהקשר זה נציין כי שקלנו את טענת התובעת לפיה הנתבעת לא הוכיחה כי שילמה את יתרת החופשה המצוינת בתלוש 7/14, אולם אין בידינו לקבל טענה זו. הנתבעת מסרה לתובעת את תלושי השכר במסגרת הליכי גילוי המסמכים אשר נערך בין הצדדים בחודש 2/17.
22.תלוש השכר לחודש 7/14 מפורט וכולל רכיבי תשלום נוספים אשר שולמו לתובעת במסגרת תלוש זה, בגין 45 שעות עבודתה אותם עבדה התובעת (סך של 1,124 ₪) וכן תשלום בגין דמי נסיעות (85 ₪) וכן שעות נוספות (149.90 ₪). רכיבים אלו המפורטים בתלוש עולים בקנה אחד עם גרסת הנתבעת, לפיה התובעת חזרה לעבודה בנתבעת לאחר חודש 5/14 ועבדה מספר ימים ספורים, אשר לאחריהם ביקשה לעזוב (ס' 15 לתצהירו של מר ארז, עדותה של התובעת בעמ' 6 לפ', ש' 20-23).
23.על כן ככל שביקשה התובעת להוכיח כי כל הסכומים המפורטים בתלוש 7/14, לא הועברו לחשבונה, בניגוד לתלושי השכר האחרים אותם קיבלה, היה על התובעת לגבות טענתה זו בתצהירה. התובעת לא עשתה כן ואף לא הכחישה כי קיבלה את שכר עבודתה בגין הימים הנוספים בהם עבדה בחודש 7/14.
24.נציין, כי לא מצאנו כי יש בעדותו של מר ארז כדי לחזק את טענת התובעת בעניין זה. נהפוך הוא. מצאנו כי יש בדבריו של מר ארז כדי לתמוך בטענת הנתבעת בדבר תשלום דמי החופשה בחודש 7/14 וגרסתו הייתה עקבית בסוגיה זו:
" ש.ב- 5/14 שילמת 1998 ₪ בגין ימי חופשה ?
ת.אם שולם לא חלק מהפדיון, זה ימי חופשה. היא לא עבדה חודש מלא, שולם לה בגין 10 ימים.
ש.בחודש 6/14 שילמת פדיון חופשה.
ת.פדיון זה משהו אחר. נכון.
ש.ב- 7/14 אחרי גמר חשבון, שילמת בגין ימי חופשה 10 ימים.
ת.היא חזרה לעבוד. זה בדיוק הימים שהיא עבדה ולכן קיבלה ימי חופשה בהתאם" (עמ' 17 לפ', ש' 21-26).
25.נוכח האמור לעיל, הננו מקבלות את גרסת הנתבעת וקובעות כי הנתבעת תישא בתשלום בסך של 1,099 ₪ בגין פדיון יתרת ימי החופשה להם זכאית התובעת.
גמול בגין עבודה בשעות נוספות-
26.התובעת טענה כי עבדה במתכונת עבודה קבועה, במשך שישה ימים בשבוע, בכל יום חול בין השעות 8:00-20:00 ובכל יום שישי בין השעות 8:00-14:00. לטענת התובעת, עדותה לעניין היקף שעות עבודתה הייתה עקבית ולא הופרכה על ידי הנתבעת.
27.התובעת הוסיפה וטענה כי הנתבעת מחזיקה ברישומי הנוכחות של התובעת, אך נמנעה מלהציג את דוחות הנוכחות של התובעת. עוד טענה התובעת כי הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את הממונות על התובעת, אשר יכולות היו להעיד על היקף שעות עבודתה או נציג ממרכז השירות. כמו כן, תלושי שכרה של התובעת היו לקויים ועלה מהם כי התובעת זכאית לתשלום בגין שעות נוספות.
28.הנתבעת טענה מנגד כי לא היה בידיה להציג דוחות נוכחות מאחר והתובענה הוגשה בחודש 6/16, בשיהוי ניכר לאחר סיום העסקת התובעת. לפיכך נגרם לנתבעת נזק ראייתי, כאשר התובעת לא העלתה כל טענה בדבר השעות הנוספות במהלך עבודתה.
29.הנתבעת טענה כי בחקירתה שינתה התובעת גרסאות לעניין מתכונת עבודתה לכן עדותה לא הייתה מהימנה ונטל ההוכחה נותר על כתפיה. בנוסף, התובעת נסמכה על עדות יחידה ונמנעה מלזמן עובדים אשר עבדו עמה על מנת שיתמכו בגרסתה לעניין שעות עבודתה על כן, יש לזקוף זאת לחובתה ולקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לעניין גמול עבודה בשעות נוספות.
המסגרת הנורמטיבית
30.בהתאם להלכה, עד לכניסת תיקון 24 לחוק הגנת השכר לתוקף ביום 1.2.09, הנטל להוכחת עבודה בשעות נוספות והיקפן היה מוטל על כתפי התובע. ממועד כניסת התיקון לתוקף חל שינוי. בהתאם להוראות חוק הגנת השכר לאחר התיקון (סעיף 26), בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו, וזאת עד להיקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות עבודה נוספות לחודש.
31.בעניין ריעני, עמד בית הדין הארצי על האופן בו יש ליישם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, וקבע כדלהלן: "לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם: המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח " (ע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ ,פורסם בנבו, ניתן ביום 29.3.17).
מן הכלל אל הפרט
32.לאחר ששקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים, העדויות והראיות, מצאנו כי דין טענת התובעת לתשלום בגין שעות נוספות להתקבל. שוכנענו בגרסת התובעת בדבר היקף שעות עבודתה. להלן נפרט את הטעמים להכרעתנו זו -
33.ראשית, עדות התובעת לעניין מתכונת עבודתה הייתה עקבית ועלתה בקנה אחד עם האמור בתצהירה. התובעת הצהירה כי מתכונת עבודתה כללה עבודה בין השעות 8:00-20:00 בימים א-ה וביום ו' מהשעה 8:00-14:00 (ס' 16 לתצהירה של התובעת). התובעת העידה באופן עקבי לתצהירה:
"ש.באיזה שעות?
ת.מ 08:00 עד 20:00 הייתי עובדת כמו חמור לבד" (עמ' 4 לפ', ש' 19 - 20).
34.התובעת חזרה על גרסתה בעקביות:
"ש.בניו פארם גם ב 08:00 עד 20:00?
ת.תמיד , חושף הייתי הולכת הביתה , הייתי עם חום גבוה אף אחד לא מטפל" (עמ' 6 לפ', ש' 18-19).
35.וכן בהמשך עדותה:
"ש.איך לירז או ארז ידעו כמה שעות עבדת כל חודש?
ת.אמרתי לך מ 08:00-20:00.
ש.ואיך לירז ידעה היה צריך לדווח?
ת.היה טפסים , אתם שיניתם. מ 08:00-20:00 , הנה ארז גם יודע" (עמ' 6 לפ', ש' 27-30).
36.בהקשר זה, שקלנו את טענת הנתבעת לפיה שעות העבודה של המרכז היו בהתאם לאמור בתדפיס אתר האינטרנט אותו הציגה הנתבעת, בשעות 10:00-18:00 וביום ו' 8:00-14:00 (נספח ג' לתצהיר הנתבעת). מצאנו כי אין בידינו לקבל טענה זו, מאחר והתאריך אשר צוין על גבי תדפיס האינטרנט אותו הציגה הנתבעת, היה מיום 15.11.17, מועד מאוחר למועד סיום עבודתה של התובעת, בחודש 5/14. לפיכך אין בתדפיס זה כדי להוכיח את שעות העבודה של התובעת.
37.נוסף על כך, התובעת העידה כי במהלך תקופת עבודתה שעות הפעילות של המרכז היו שונות, כאשר התובעת אף נדרשה לנקות לפני ואחרי שעות הפתיחה של מרכז השירות:
" ש.היא עדה לזה שעבדת כל יום מ 08:00-20:00?
ת.היא גם הייתה עובדת , אבל אני לא יודעת מתי , אני באה מ 08:00-20:00 סוגרים את המרכז ב 19:00 ואני נשאת לנקות עד 20:00.כל יום המרכז נמפתח ב 08:00 , 08:30 אבל אני התחלתי לעבוד ב 08:00 , ב 08:00 פתחו הנציגים, והתחילו לעבוד ויש קבלת קהל כבר
ב 07:30. לא קבלת קבל , נציגים עבדו מ 08:00 במחשבים, ואחרי זה ב 08:30 באו הלקוחות בתקופה שאני הייתי עובדת.
ש.מציג לך אישור מאתר של סלקום שהסניף פתוח מ 10:00-18:00?
ת.בזמני לא היה. בזמני היה פתוח לקהל מ 08:30.
ש.אז למה לא הבאת עד?
ת.את מי אני אביא? כל הנציגים שאני מכירה עזבו.
ש.מתי הלכת לבדוק?
ת.תמיד שיש לי טלפון שבור אני בודקת. אין אף אחד שאני מכירה מהנציגים" (עמ' 7 לפ', ש' 20-30).
38.דבריו של מר ארז בעדותו, היוו חיזוק לכך שמתכונת עבודת התובעת כללה שעות נוספות באופן קבוע, כנטען על ידה. מר ארז הסביר כי במרכז השירות נדרש היקף עבודה של משרה וחצי:
ש.בסניף הרלוונטי בלפיד פ"ת מה היו השעות שחילקת ?
ת.ספציפית לכל חודש בחודש, אם יש שדרוגים או תגבור.
ש.בממוצע?
ת.בממוצע משרה וחצי מלאות" (עמ' 12 לפ', ש' 30-31).
39.עוד הוכיחה התובעת כי עבדה כמנקה יחידה במרכז השירות, מרכז גדול המונה כ – 50 נציגים (עדותה של התובעת בעמ' 7 לפ', ש' 9 – 18). לפיכך המסקנה העולה מעדותו של מר ארז ומעדותה של התובעת, היא כי התובעת הועסקה באופן קבוע בשעות נוספות לאור היקף משרתה אשר עמד משרה וחצי.
40.שנית, הנתבעת לא הציגה את דוחות הנוכחות של התובעת. התובעת הוכיחה כי מסרה מידי חודש לנציגות הנתבעת, גב' לירז וגב' אביבית, את רישומי הנוכחות אותן ערכה:
ש.כשאת היית כותבת על דוח נוכחות כל יום מ 08:00*20:00 היית מעבירה ללירז?
ת.כן. פעם לאביבית פעם ללירז.
ש.היית מעבירה לה את זה על בסיס יומי שבועי חודשי?
ת.מתי שהיא באה , לוקחת את הטפסים והולכת .
ש.מתי הייתה באה?
ת.שבוע שבועיים לפני.
ש.כל חודש הייתה לוקחת דוח שאת כתבת בו מ 08:00-20:00?
ת.כן, אביבית ולירז לקחו את הטפסים שלי" (עמ' 7 לפר' ש' 1-8).
41.כך, העיד גם מר ארז, נציג הנתבעת, כי התשלומים אשר שולמו לתובעת, שולמו על בסיס דיווחי הנוכחות אותם מילאה התובעת כל חודש:
ש.את דוחות הנוכחות גם לא ערכת , אין לך רישומים לא צירפת שום דבר?
ת.לא.
ש.על סמך מה שילמת כל חודש?
ת.על סמך השעות שהתובעת העבירה ללירז.
ש.מה היא העבירה?
ת.את שעות הנוכחות שלה באתר, כל מה שהיה משולם זה מה שעבר.
ש.מה הביאה לך התובעת כל חודש?
ת.מה שהיא טענה .
ש.היא טוענת 08:00-20:00 זה מה ששולם ?
ת.כן" (עמ'14 לפר' ש' 8-17).
42.שקלנו את טענת הנתבעת לפיה לא עלה בידיה לשמור את דוחות הנוכחות של התובעת, מאחר והתובעת הגישה את תביעתה רק בשנת 2016, כאשר החברה הראשונה בה עבדה התובעת פורקה. מצאנו כי אין בהסבר זה כדי לאיין את חובתה של הנתבעת בהצגת דוחות נוכחות. אומנם, הנתבעת הוכיחה כי התובעת החלה את העסקתה תחת חברת שירותי ישראל בע"מ , אשר פורקה ובשנת 2011 נקלטה ישירות לעבודה בנתבעת (ס' 6 – 8 לתצהירו של מר ארז שלא הופרכו). אולם, הנתבעת לא הוכיחה כי ניסתה להשיג את דוחות הנוכחות של התובעת בחברה הקודמת. כמו כן, אין בכך כדי להסביר מדוע לא נשמרו בידי הנתבעת דוחות הנוכחות לתקופה החל משנת 2011 ואילך.
43.שלישית, הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את הממונות על התובעת, גב' אביבית וגב' לירז, אשר קיבלו מהתובעת את דיווחי הנוכחות שלה מידי חודש ואף שימשו כמנהלות העבודה בנתבעת. כך, העיד מר ארז:
ש.אתה ניהלת באופן ישיר את החברה?
ת.ממש לא.
ש.מי ניהל?
ת.מנהלות עבודה, אביבית אשתי עד 2011 ומאותה תקופה לירז, מסוף 2011 וצפונה.
ש.אתה למעשה לא ניהלת את התובעת בפועל?
ת.ישירות? אני מנהל החברה" (עמ' 11 לפ', ש' 27 – 30).
44.בהמשך עדותו של מר ארז הובהר שנית כי גב' אביבית וגב' לירז היו מנהלות התובעת:
"ש.אני מבין שמי שניהל את התובעת זו לירז?
ת.לירז.
ש.אביבית ניהלה את התובעת?
ת.לא רלוונטית.
ש.כן או לא ?
ת.ניהלה אותה" (עמ' 13 לפ', ש' 21 – 26).
45.מר ארז טען בעדותו כי גב' לירז וגב' אביבית אינן עובדות עוד בנתבעת (עמ' 19 לפ', ש' 17-18). אולם, הנתבעת לא הוכיחה כי ניסתה לזמן אותן לעדות וכי הן סירבו לבקשה זו. אילו הייתה מזמנת הנתבעת את הנציגות מטעמה או נציג ממרכז השירות לו העניקה הנתבעת שירותים, היה בידי הנתבעת להפריך את גרסת התובעת ולהוכיח את מתכונת עבודתה החודשית ואף את היקף השעות הנוספות בהן עבדה התובעת. על כך נוסיף, כי גם בהסכם העבודה של התובעת (נספח ו' לתצהירה) לא פורטו מהן שעות עבודתה.
46.רביעית, בתלושי שכרה של התובעת (צורפו כנספח א' לתצהיר התובעת), צוין במפורש כי מתכונת עבודתה כללה שעות נוספות באופן קבוע, אולם לא פורט בהם באופן עקבי מהי כמות השעות הנוספות בהן עבדה התובעת בכל חודש. התובעת הוכיחה כי בתלושי השכר בחודשים הראשונים שולם שכר מינימום בלבד, אף ששעות עבודתה כללו שעות נוספות בהיקף ניכר. כך למשל, בתלוש 7/09 – 270 שעות, תלוש 8/09 – 256 שעות, תלוש 9/09 – 226 שעות, תלוש 11/09 – 250 שעות.
כך הודה גם מר ארז בעדותו:
"ש.אני מפנה לתלוש 06/09 , למה לא שולמו שעות נוספות לפי התלוש שלך היא עבדה 256 שעות לא שולם ?
ת.שולם 256 שעות.
ש.גם בתלוש 07/09 היא עבדה 270 ושילמת לפי שכר מינימום יש לך הסבר?
ת.לא.
ש.גם ב 08/09 למה לא שילמת שעות נוספות?
ת.אני אומר שפה לא שולם. יכול להיות " (עמ' 15 לפ', ש' 9 – 16).
47.בהקשר זה, שקלנו את טענת הנתבעת כי יש לזקוף לחובת התובעת את אי זימונם לעדות של נציגים אשר עבדו בנתבעת. אין בידינו לקבל טענה זו, מאחר ונטל ההוכחה מוטל על הנתבעת, בהיעדר דוחות נוכחות. בנוסף, ההסבר אותו מסרה התובעת, לפיו נציגים אלו עזבו והתובעת לא הכירה את העובדת הנוספת במרכז, מקובל עלינו (עדותה של התובעת בעמ' 7 לפ', ש' 27 – 30, עמ' 10 ש' 24 – 27).
48.זאת ועוד, שקלנו את טענת הנתבעת לפיה התובעת נסמכה על עדות יחידה. אין בידינו לקבל טענה זו, מאחר ומצאנו כי גרסת התובעת קיבלה חיזוק מדבריו של מר ארז בעדותו, תלושי שכרה של התובעת וכן התנהלות הנתבעת, אשר נמנעה מלזמן לעדות את הגורמים הרלבנטיים.
49.נוכח כל האמור לעיל, מצאנו כי התובעת הוכיחה את מתכונת עבודתה הכוללת שעות נוספות כנטען על ידה. להלן נבחן מהו גובה התשלום לו זכאית התובעת בגין השעות הנוספות בהן עבדה.
50.לטענת התובעת, העמידה את דרישתה בכתב התביעה בגין שעות נוספות על סך של 117,000 ₪, על בסיס שעתיים נוספות ביום, מאחר והנתבעת לא הציגה את תלושי השכר. לאחר שהומצאו לידיה כל תלושי השכר בגין תקופת עבודתה, חישבה התובעת מחדש את התשלום לו היא זכאית בגין שעות נוספות, ומצאה כי סכום זה עומד על סך של 65,262 ₪ בלבד. תחשיב התובעת נערך על בסיס 25-27 ימי עבודה בחודש, 277 שעות עבודה בחודש, בניכוי מחצית שעת הפסקה ביום, בהתאם לתעריף המינימום בתקופה הרלבנטית ולאחר שהופחתו סכומי השכר אשר שולמו לתובעת בפועל במסגרת תלושי שכרה (ס' 35 לסיכומי התובעת).
51.הנתבעת טענה כי שילמה לתובעת 60 שעות נוספות בכל חודש (ולעיתים אף יותר) לכן עמדה בנטל ההוכחה הנדרש בהתאם לחוק הגנת השכר. הנתבעת הציגה טבלה (נספח א' לסיכומיה), במסגרתה פירטה את הפיצוי לו זכאית התובעת עבור 60 שעות נוספות מידי חודש, בקיזוז תשלומים עבור ימי חופשה וחג, בהם לא עבדה התובעת. בהתאם לתחשיב הנתבעת, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 7,320 ₪ בגין שעות נוספות , בניכוי 11,174 ₪ בגין דמי חופשה ולכן התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין שעות נוספות.
52.הנתבעת הציגה תחשיב חלופי נוסף, אשר כלל ניכוי שעת הפסקה. הנתבעת טענה כי התובעת קיבלה הפסקה בת שעה בכל יום עבודה אותה יש לקזז משכר התובעת לכן זכאית היא לקבל שכר בגין 266 שעות בלבד לכל היותר (תחשיב על בסיס 266 שעות צורף כנספח ב' לסיכומי הנתבעת). לטענת הנתבעת, בהתאם לתחשיב זה, בניכוי שעות החופשה והחג, זכאית התובעת לסך של 35,357 ₪. הנתבעת הוסיפה והתייחסה לתחשיב התובעת, וטענה כי קיימת כפילות ביחס לחודשים 12/13 – 4/14, אותה יש להפחית מהסכום הנתבע על ידי התובעת.
53.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בדבר תחשיב השעות הנוספות להן זכאית התובעת, אנו קובעות כדלקמן - כאמור לעיל, מצאנו כי התובעת הוכיחה את מתכונת עבודתה. לפיכך אין בידינו לקבל את תחשיבי הנתבעת אשר מבוסס על היקף של 60 שעות נוספות לחודש. מקובל עלינו תחשיב התובעת, אשר מבוסס על סך של 277 שעות, בניכוי הפסקה בת חצי שעה ביום (ס' 20 לתצהירה של התובעת). נבהיר, כי נטל הוכחת הטענה בדבר משך ההפסקה מוטל על הנתבעת. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה התובעת קיבלה הפסקה בת שעה ולכן גם מסיבה זו, אין בידינו לקבל את עקרונות התחשיב אותו ערכה הנתבעת.
54.עם זאת, עיון בתחשיב התובעת מעלה כי הצדק עם הנתבעת והתחשיב כולל תשלום כפול בין התקופה 12/13-4/14 (2,724 ש"חX 2). בהתאם לכך, יש להפחית סכום זה מתחשיב התובעת.
55.בנוסף, מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי יש להפחית מתחשיב התובעת את הסכומים אותם קיבלה בגין ימי חופשה וחג, בהם שהתה התובעת בחופשה ולא עבדה שעות נוספות. לפיכך, יש להפחית מתחשיב התובעת סכום נוסף של 11,174 ₪ לכן זכאית התובעת לסך של 65,262 ₪, בניכוי סך של 11,174 ₪ וכן בניכוי סך של 2,724 ₪ = 51,364 ₪, זהו התשלום אשר על הנתבעת לשלם לתובעת עבור שעות נוספות.
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד ובגין מסירת תלושי שכר לקויים-
56.בכתב תביעתה טענה התובעת כי לא נמסרה לה הודעה על תנאי העסקתה בכתב בהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי העסקה), תשס"ב – 2002. בנוסף, הנתבעת הנפיקה תלושי שכר שלא שיקפו נאמנה את שעות עבודתה לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בסך של 5,000 ₪, בהתאם לסעיף 26 לחוק הגנת השכר.
57.הנתבעת טענה מנגד כי מסרה לתובעת תלוש שכר מידי חודש, כאשר הוכח כי התובעת פנתה לעורך דין במהלך תקופת עבודתה וחרף זאת לא העלתה כל טענה בעניין התלושים.
58.נקדים ונבהיר כי בסיכומיה זנחה התובעת את דרישתה לפיצוי מכוח חוק הודעה לעובד לכן עלינו להכריע אך במחלוקת הנוגעת לפיצוי בגין מסירת תלושי שכר לקויים.
המסגרת הנורמטיבית
59.סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), מטיל את החובה על המעסיק למסור לעובדו תלושי שכר, במועד שנקבע בחוק ולפרט בכל תלוש את כלל הפרטים המנויים בתוספת לחוק. בכלל זאת על תלוש השכר לפרט את כל רכיבי שכרו של העובד.
60.סעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר , תשי"ח – 1958 קובע כי:
"(ב)(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3)פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר;..".
61.בכל הקשור לשיעור הפיצוי לו זכאי התובע, פסק בית הדין הארצי בעניין פסיקת פיצויים בגין ליקויים בתלושי שכר (ע"ע 28228-03-15 איזבלה לוקס נ' ארז זיסמן (פורסם בנבו, ניתן ביום 31.10.16), את הדברים הבאים: "בקביעת הפיצויים לדוגמה שאינם תלויים בנזק, יש להביא בחשבון, לצד מהות ההפרה, את הנחיות חוק הגנת השכר ואת אמות המידה שיש לשקול בעת קבלת ההחלטה על עצם הטלת הפיצוי ועל שיעורו, כמפורט להלן... בעת יישום הוראות החוק יש להתייחס, בין היתר, לחומרת ההפרה, למשכה, לתום לבם של הצדדים וכמובן לתכלית ההרתעתית של הוראות סעיף 26א לחוק הגנת השכר...".
מן הכלל אל הפרט
62.בנסיבות מקרה זה, מצאנו כי התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר, בשל ליקויים בתלושי השכר. הוכח בפנינו כי תלושי שכרה של התובעת לא שיקפו את כמות השעות הנוספות בהן עבדה ואת התשלום אשר שולם בגינן.
63.התובעת הוכיחה כי בתלושי השכר לא צוינו בנפרד השעות הנוספות אשר שולמו לתובעת ואף לא שיעור התמורה אשר שולם בגינן:
"ש.תאשר שבכל התלושים שלך אין חלוקה לשעות נוספות?
ת.יש חלוקה כפי שהוצג בתצהיר, בתלושים נפלנו מבחינת הצגת הדברים, אבל השכר שולם במלואו ומילא באופן מוחלט את השעות שהתובעת עבדה, וזה תוקן בביקורות שעשינו לאחר מכן" (עמ' 16 לפ', ש' 28-30).
64.נוסף על כך, הוכח בפנינו כי ההפרה בוצעה ביודעין, מאחר והליקויים בתלושי השכר נמשכו על פני מספר חודשים, ממועד תחילת עבודתה של התובעת ועד לחודש 11/09.
65.חרף האמור לעיל, לא שוכנענו כי הליקויים בתלוש בוצעו במכוון על מנת לפגוע בזכויות התובעת, אף שזו הייתה התוצאה בפועל. כן שקלנו בהקשר זה את העובדה כי הנתבעת תיקנה את התלושים, כך שהתשלום בגין שעות נוספות צוין בנפרד בתלוש השכר, החל מחודש 11/09. זאת אף כי, התיקון לא בוצע באופן מלא, מאחר ולא צוין בתלוש כמות השעות הנוספות בהן עבדה התובעת בכל חודש ורק בחלק מהתלושים נערך רישום בשיעור 125%.
66.לאור כל האמור לעיל, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, מצאנו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 4,000 ₪ בגין ליקויים בתלושי השכר.
פיצוי בגין הפרשי שכר וקרן השתלמות-
67.התובעת הצהירה כי היא זכאית לתשלום בסך של 1,339 ₪ בגין השלמה לשכר השעתי הקבוע בהסכם הקיבוצי שנכנס לתוקף בחודש 1/14 וכן להפרשות לקרן השתלמות בסך של 1,742 ₪.
68.הנתבעת טענה מנגד כי צו ההרחבה בענף הניקיון נכנס לתוקף רק בחודש 3/14 והחל מחודש זה שולם לתובעת שכר שעתי בהתאם לקבוע בצו ההרחבה. בנוסף, בהתאם לצו ההרחבה, על הנתבעת להפריש לקרן השתלמות רק מחודש 10/14, בעוד התובעת הפסיקה את עבודתה בחודש 5/14. לפיכך אין התובעת זכאית לתשלום בגין רכיבים אלו.
69.מעיון בסיכומי התובעת עולה כי התובעת זנחה את טענותיה בגין רכיבים אלו. מעבר לדרוש, נציין כי בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, הצדק עם הנתבעת, והתובעת אינה זכאית לתשלום בגין רכיבים אלו מהטעמים אותם מנתה הנתבעת בסיכומיה. על כן, תביעת התובעת בגין רכיבים אלו, נדחית.
פיצויי הלנה-
70.בנסיבות מקרה זה, לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים, לרבות התנהלות הצדדים, לא מצאנו כי מתקיימות נסיבות המצדיקות פסיקת פיצויי הלנה, לנוכח מחלוקת כנה בין הצדדים באשר לרכיבים אשר נתבעו בהליך זה.
סוף דבר-
71.הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:
בגין פיצויי פיטורים, סך של 4,567 ₪.
בגין דמי הבראה, סך של 1,502 ₪.
בגין פדיון חופשה שנתית – סך של 1,099 ₪.
בגין תשלום שעות נוספות, סך של 51,364 ₪.
בגין פיצוי בשל הפרת סעיף 26 לחוק הגנת השכר ולקויים בתלושי השכר, סך של
4,000 ₪.
לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
72.הנתבעת תישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 11,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
ניתן היום, ה' אלול תשע"ח, (16 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציגת ציבור מעסיקים גב' רונית סדן
|
|
רוית צדיק, שופטת,
סגנית נשיאה
|