ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו בת"א 20635-10-15 (כב' השופט הבכיר מ' תמיר), מיום 16.2.17, לפיו נדחתה תביעת המערערת לקבלת תשלום של 163,797 ₪ תמורת שירותים שסיפקה למשיב.
הרקע העובדתי
המערערת הינה חברה המספקת שירותים בקשר עם מימוש זכויות הנובעות ממצבם הרפואי של הפונים אליה, מול גופים שונים, לרבות רשויות המס.
בתאריך 17.2.13 התקשר המשיב בהסכם עם המערערת שבפתיח לו נכתב:
"אני ... החתום מטה, מבקש מחברת זכותי לסייע לי בקבלת פטור ממס הכנסה
מוסכם בין הצדדים כי אני אשלם לחברת זכותי 15% + מע"מ כחוק... מסך ההחזרים שאקבל ממס הכנסה...".
במועד בלתי ידוע סמוך ליום 10.5.15 אושרה זכאותו של המשיב לפטור ממס הכנסה שבהמשך לו קיבל המשיב החזר בסך 525,409 ₪ עבור השנים שקדמו לחתימת ההסכם. על פי האמור בחוזה דרשה המערערת תשלום בשיעור של 15% + מע"מ מההחזר, וכן עבור השנים 2014-2015.
משסרב המשיב לשלם את הסכום הנתבע הוגשה התביעה מושא הערעור.
בפתיח לכתב התביעה הדגישה המערערת כי שרותיה הם שהניבו את התוצאה.
בסעיף 2 לכתב התביעה נטען: "בהתאם להוראות ההסכם סיפקה התובעת לנתבע את שירותה עד תום...".
בסעיף 13 לכתב התביעה פרטה המערערת את השירות אשר ניתן על ידה "כדי לסבר את האוזן", לטענתה הצוות הרפואי המועסק על ידה בחן את גיליונו הרפואי של המשיב ובהתאם לממצאיו הנחה את המשיב להמציא לידי הנתבעת מסמכים רפואיים רלבנטיים לצורך בניית תיקו הרפואי על פי הקריטריונים הנדרשים במס הכנסה.
עוד צוין כי המערערת שלחה נציגה מטעמה למשרדיו של המשיב על מנת שתעבור עמו על המסמכים הרלבנטיים לתיק הרפואי שבנתה.
בסעיף 14 לכתב התביעה הדגישה המערערת כי העניקה למשיב שירותים שתוצאתם זכאות לפטור ממס הכנסה לצמיתות.
המשיב הכחיש את האמור בכתב התביעה וטען כי המערערת לא סיפקה את השירות המובטח ואפילו לא את חלקו. כן הכחיש את הטענה לפיה בעטיים של השירותים שסופקו על ידי המערערת זכה בהחזר ממס הכנסה.
מכאן, שעיקר המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה מהם השירותים שהייתה המערערת אמורה לספק למשיב על מנת שתהא זכאית לקבל שכר טרחה.
בפסק דינו מושא הערעור קבע כב' השופט תמיר כי המערערת לא הוכיחה כי עשתה פעולה כלשהי כדי לקדם את הטיפול בעניינו של המשיב מול הרשויות השונות, לרבות רשות המסים ולפיכך דין התביעה להידחות.
הערעור דיון והכרעה
המערערת מלינה על התוצאה וטוענת כי היא נוגדת את השכל הישר ואת תחושת הצדק מאחר שמדובר בטענות שהעלה המשיב נגד המערערת בדיעבד לאחר שהוענקו לו השירותים המובטחים.
עוד נטען כי עיקרו של ההסכם "תשלום על פי הצלחה בלבד", וכי ההסכם אינו מונה את השירותים שעל המערערת להעניק למשיב והתשלום אינו מותנה בהיקף הן עבודה או השירות שניתן, והתמורה תלויה בתוצאה בלבד.
בנוסף נטען נגד המסקנות העובדתיות שהעדיפו את גרסת המשיב על זו של המערערת.
ב"כ המשיב תומך בתוצאת פסק הדין ומפנה למושכלות ראשונים לפיהן בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שהמערערת נתפסה לכלל טעות יסודית בגישתה.
הן על פי לשון ההסכם והן על פי האמור בכתב התביעה, תשלום שכרה של המערערת הותנה בסיוע למשיב בקבלת הפטור ממס הכנסה. אכן מקובלת עלי הטענה לפיה ההסכם אינו מונה את סוגי השירות שיוענקו ומשכם, אולם ברור היה לשני הצדדים שהמערערת אמורה לספק למשיב שירות שיסייע בהכרה בזכויותיו. לא בכדי טרחה המערערת ופרטה בכתב התביעה את העבודה שהשקיעה בהכנת תיקו הרפואי של המשיב.
גם המצהיר מטעמה, מנהלה, מר אלון אהרונוב פרט בהרחבה בסעיף 13 לתצהירו את המאמצים שהושקעו בהכנת תיקו הרפואי של המשיב, אולם מעבר לאמירות סתמיות המהוות עדות מפי השמועה, לא צורפה ולו ראשית ראיה להוכחת העובדות הנטענות.
בחקירתו הנגדית של מר אהרונוב הסתבר כי "התיק שלו והחומר הרפואי נבחן על ידי הצוות המקצועי והרפואי" (עמ' 10 לפרוט').
ובתשובה לשאלה האם הוא אישית בחן את התיק השיב "אני אישית לא רופא אבל... אני אישית לא בחנתי אותו, אני לא רופא" (עמ' 11).
אמנם בהמשך הוסיף כי בדק את הגיליון הרפואי יחד עם הצוות אבל לא כרופא, אך לא הבהיר מה כלל התיק הרפואי, ולמותר לציין כי התיק עצמו, שלהכנתו הוקדשו על פי הנטען מאמצים של כול הצוות המקצועי, לא הוגש.
מר אהרונוב נשאל מדוע התצהיר מטעם התובעת הוגש על ידו ולא על ידי מי מהעובדים אשר טיפל באיסוף המסמכים, ותשובתו הייתה "הקשר שנוצר ביני לבין שי (המשיב – ש.ד.) היה קשר אישי... כי אני זה שהייתי בקשר ישיר עם הנתבע. נתתי לנתבע את הטל' האישי שלי..." (עמ' 11).
אין באמור לעיל כדי להבהיר מהן הפעולות שננקטו בפועל על מנת לסייע למשיב בהכנת החומר הרפואי לצורך הגשתו לשלטונות המס.
כאשר נשאל העד מדוע החומר לא צורף, השיב "...אני לא עו"ד ואני לא יודע מה צריך לצרף. אנחנו הממצאים של הצוות שלנו המקצועי והרפואי נרשמו בכתב התביעה לביטוח לאומי, ........ אני לא יודע מה הרלבנטיות. צריך לשאול את עורך דיני... אני לא עו"ד ולכן אני לא אמור לבחור מה לצרף לתיק התביעה וכמובן שכול החומר נמצא בתיקו אצלנו במשרד ולא פה בתיק". (עמ' 12 לפרוטוקול).
לא ייפלא איפוא כי כב' השופט קמא התרשם כי אין מדובר בתשובות מלאות ומספקות וסרב להסתמך על החומר שלא הוצג.
רק סמוך לדיון בערעור "נזכרה" המערערת להגיש בקשה להציג מסמכים המשקפים את היקף העבודה והשירות שניתן למשיב. כשהיא שבה ונאחזת בטענה המופרכת שלא היה מוטל עליה להוכיח כי בוצעה על ידה פעילות כלשהי לסייע למשיב בקבלת הפטור (בקשה שנדחתה על ידי בהחלטה מיום 12.9.17).
משלי אוסיף כי מנהל המערערת נטל חלק פעיל בהליך (וראו לדוגמא עמ' 20 לפרוט') ואף סיכם בשם המערערת את הטיעונים, כך שעל פני הדברים נראה שתשובתו באשר להיקף שיקול דעתו של בא כוח המערערת ביחס לזהות המצהיר והראיות שתוגשנה, אינה משקפת את המציאות.
במהלך הדיון לפני עלתה השאלה כיצד זה הציע המשיב לשלם 128,000 ₪ אם סבר כי לא קיבל שירות.
בעניין זה יצוין כי המשיב לא נחקר בסוגיה זו בחקירתו הנגדית. משכך, לא היה מקום לטעון כי השופט קיבל הסבר מופרך, מאחר שהסבר לא התבקש.
בהתייחס לפרוט' הדיון מ- 10.4.16 שנרשם כפי הנראה במהלך ניסיון להגיע להסכמות כפי שהובהר על ידי בית המשפט בעמ' 12:
"העד מזכיר דברים שצויינו לפרוטוקול בהסכמת הצדדים, ויש להימנע מלהזכיר דברים שנאמרו בהסכמה מחוץ לפרוטוקול בניסיון להגיע להסדר פישור".
מכאן שלא ניתן היה להסתמך על האמור שם.
המסקנה המתבקשת היא שהיה לפני בית המשפט מסמך דרישת תשלום שעליו תיקן המשיב את הסכומים אשר התקבלו בידו כתוצאה מהפטור ממס הכנסה. הא ותו לא.
בדין לא ראה בית המשפט קמא בתיקונים אלה הודאה חלקית בסכום החוב.
מכיוון שהמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם פעלה המערערת כלשהי לסייע למשיב בקבלת הפטור, ומשנקבע כי טענתה זו שלא הוכחה בדין נדחתה התביעה.
הערעור נדחה.
המערערת תשלם שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
העירבון שהופקד יועבר למשיב באמצעות בא כוחו.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ז' תשרי תשע"ט, 16 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.
