אלקרם נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזק תאונתי לכלי רכב וטענת חברת הביטוח למרמה בתביעת המבוטח.

כללי:

בעלי הדין:

1. בכל זמן הרלוונטי לתביעה:

   1. התובע היה הבעלים של טנדר מסוג טויוטה ויגו מס' רישוי ******* (להלן-"הטנדר");

   2. הנתבעת ביטחה בביטוח רכוש-מקיף את השימוש בטנדר.

       

      התאונה והנזקים לטנדר:

2. ביום 9.9.16 נהג התובע בטנדר בכביש בן שמן, כאשר בנו יושב לצדו. בהתאם לטענת התובע, לפתע התפוצץ צמיג אחורי ימני, הרכב התהפך על צדו ונגרם לו נזק גדול. התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת שמאי רכב מטעם הנתבעת אשר העריך את עלות תיקון הנזקים לטנדר בסך 61,651 ₪ וכן נגרמה לטנדר ירידת ערך בשיעור 11% מערך הרכב, כאשר שווי הרכב נקבע בחוות הדעת הראשונה על הסך 119,153 ₪.

    

   טענות הצדדים:

3. התובע טען בכתב התביעה כי על הנתבעת לשלם לו תגמולי ביטוח בגין הנזקים שנגרמו לטנדר בתאונה לאור חובתה על פי פוליסת הביטוח.

    

4. הנתבעת הפעילה חוקרת פרטית אשר דרשה מהתובע ובנו להמציא לה פלטי שיחות של הטלפונים הסלולריים שלהם. משלא קיבלה מהתובע ובנו את פלטי השיחות, המליצה שלא לשלם לתובע את תגמולי הביטוח עקב החשד שלא התובע נהג ברכב אלא בנו, שפוליסת הביטוח אינה מכסה את נהיגתו בטנדר.

    

   העדויות:

5. מטעם התובע העיד התובע בלבד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית ובו חזר על האמור בכתב התביעה. מעדותו של התובע עולה כי לבנו יש רכב משלו, וכי לא מסר לחוקרת את פירוט שיחות של הטלפונים הסלולריים שלו ושל בנו עקב צנעת הפרט. התובע נחקר אודות התאונה ונזקי הגוף שנגרמו לו ולבנו, אך אינני מצפה מאדם שמתהפך עם רכב לזכור באיזה תנוחה היה כל נוסע ברכב בכל שלב של ההתהפכות. לעומת זאת נמצא סיוע לעדות התובע בדו"ח השמאי אשר כלל בדו"ח שלו נזקים לשני צמיגים ימניים של הטנדר.

    

6. הנתבעת הגישה לבית המשפט דו"ח חקירה של החוקרת אשר חקרה את נסיבות התאונה מטעם הנתבעת. לאחר חקירת התובע, הודיעה הנתבעת לבית המשפט כי לא תעיד את החוקרת, ולמעשה לא תעיד כל עד מטעמה. בנסיבות אלו, לא ניתן להסתמך כלל על דו"ח החקירה, ולמעשה עומדת בפני בית המשפט עדותו של התובע בלבד.

    

   דיון ומסקנות:

   מי נהג בטנדר בעת התאונה:

7. התשובה לשאלה זו ניתנה בבית המשפט אך ורק על ידי התובע. לעניין עדותו של התובע טענה הנתבעת בסיכומיה כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין וכי היו קיימות סתירות בעדות התובע.

    

8. לעניין הסתירות בעדות התובע, כבר ציינתי לעיל שאינני מצפה מנפגע בתאונת דרכים באיזה מנח היה גופו בכל שלב של התהפכות כלי הרכב בו היה בעת התאונה. בעת ההתהפכות מצוי האדם בבלבול חושים, והוא נמצא בלב לבה של הטראומה אותה עובר. על כן יש לדחות טענתה זו של הנתבעת.

    

9. ובאשר לטענת הנתבעת לעדות יחידה של התובע שהוא בעל דין, אציין כי מול טענה זו עומדת טענת התובע שהנתבעת יכולה הייתה להביא את החוקרת לעדות מטעמה, אך לא עשתה כן, דבר המלמד שלא היה לחוקרת, ובעקבות כך לנתבעת, כל בסיס לטענה שלא התובע הוא זה שנהג בטנדר. מחדל זה של הנתבעת עולה עשרות מונים על המחדל הנטען של התובע שלא הביא לעדות את בנו שהיה עמו בעת התאונה.

    

10. לאור האמור לעיל, מקבל אני את עדות התובע שהוא זה שנהג בטנדר בעת התאונה, ודוחה את טענת הנתבעת שלא התובע נהג בתאונה אלא בנו, שנהיגתו לא הייתה מכוסה על פי הפוליסה.

     

    שאלת הנזק:

11. ביום 20.9.16 הגיש שמאי מטעם הנתבעת את חוות דעתו אודות הנזקים שנגרמו לטנדר. בהתאם לחוות דעתו שווי הטנדר בעת התאונה היה 119,153 ₪, ואילו עלות תיקון הטנדר הגיעה לסך 61,651 ₪, המהווה 52% משווי הטנדר. השמאי המליץ לנתבעת לסלק את התביעה על בסיס ערך הטנדר המוסכם ובהתאם לתנאי הפוליסה.

     

12. לאחר שהנתבעת סירבה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח, פנה התובע לשמאי אחר אשר העריך את ירידת הערך לטנדר בשיעור 11%, אם כי לא קבע את סכום ירידת הערך. לאור שווי הרכב שנקבע על ידי השמאי מטעם חברת הביטוח, סכום ירידת הערך של הטנדר בגין התאונה מגיע לסך 13,107 ₪.

     

13. הנתבעת בסיכומיה זנחה לחלוטין את שאלת הנזק ולא התייחסה אליה כלל. על כן סבור אני שיש לקבל את חוות הדעת של השמאים מטעם התובע, ולקבוע כי בגין התאונה נגרם לטנדר נזק בסך 61,651 ₪ וירידת ערך בסך 13,107 ₪, ובסה"כ 74,758 ₪, ועל התובעת לשלם סכום זה לתובע.

     

14. התובע תבע את הסך 3,000 ₪ בגין הוצאות ואבדן ימי עבודה, אך הוכיח אך ורק את הסך 500 ₪ אותם שילם לשמאי שמסר חוות דעת לעניין שווי הרכב.

     

    רבית מיוחדת:

15. התובע ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו רבית מיוחד בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח בנוסף לרבית והצמדה כחוק.

     

16. סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 קובע כי:

    "מבטח בביטוחים אישיים, שלא שילם את תגמולי הביטוח שלא היו שנויים במחלוקת בתום לב, במועדים שבהם היה עליו לשלמם לפי סעיף 27, יחייבו בית המשפט, ולעניין מבטח כאמור בביטוחים שאינם ביטוחים אישיים – רשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ולעניין מבטח בביטוח סיעודי – יחייבו כאמור בשיעור שלא יפחת מפי עשרה מאותה ריבית, אלא אם כן החליט בית המשפט לקבוע שיעור נמוך יותר, מטעמים מיוחדים שיירשמו; הריבית המיוחדת תחושב על תגמולי הביטוח האמורים ועל תוספת הפרשי ההצמדה על תגמולים אלה לפי סעיף 28, מהמועדים בהם היה על המבטח לשלמם עד תשלומם בפועל; הריבית המיוחדת תשולם בנוסף לריבית האמורה בסעיף 28.

    לענין זה, "ביטוחים אישיים" – ביטוח חיים, ביטוח תאונות אישיות, ביטוח מפני מחלות ואשפוז, ביטוח לפי דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, ביטוח רכב (רכוש), ביטוח דירות ותכולתן, ולמעט ביטוח אחריות."

     

17. מאחר וביטוח רכב (רכוש) הינו ביטוח אישי אזי רשאי בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע רבית מיוחדת. לצורך כך יש לקבוע האם הנתבעת לא שילמה את תגמולי הביטוח בתום לב ומה שיעור הרבית המיוחדת.

     

18. בשאלת תום הלב של הנתבעת סבור אני שהנתבעת נהגה שלא בתום לב, שכן אין כל חובה חוקית או חוזית על התובע לגלות לתובע את כל פרטי השיחות שהיו לו עם גרומים שונים, שכן יש בהם פוטנציאל רב ביותר לפגיעה בפרטיות של התובע. בנסיבות אלו, סבור אני שהנתבעת הייתה חסרת תום לב.

     

19. ובאשר לשיעור הרבית המיוחד: השמאי מטעם הנתבעת המליץ לשלם לתובע את מלוא הערך המוסכם של הטנדר, דהיינו את הסך 119,153 ₪, אך הנתבעת לא עשתה כן. במקום זאת תבע התובע את הסך 74,758 ₪, כאשר הטנדר נותר ברשותו. דבר זה מלמד שנגרם לתובע נזק נוסף אותו לא תבע, נזק שנגרם כתוצאה מאי תשלום תגמולי הביטוח. בנסיבות אלו של סבור אני שרבית מיוחדת בגובה של פי 5 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 הינו רבית מיוחדת ראויה בתיק זה.

     

    סוף דבר:

    לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע כדלקמן:

    1. את הסך 74,759 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (28.12.16) ועד ליום התשלום בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובעת רבית מיוחדת של פי 5 מן הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961;

    2. לשלם לתובע את הסך 500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (28.12.16) ועד ליום התשלום בפועל;

    3. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

    4. שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

        

       ניתן היום, ב' חשוון תשע"ט, 11 אוקטובר 2018, בנוכחות ב"ב הנתבעת ובהעדר ב"כ התובעת.