פלונית נ' דור-אלון תפעול תחנות דלק בע"מ ואח'

התובעת ילידת 1965, נפגעה לטענתה ביום 9.10.12, כאשר מעדה נפלה ונחבלה במתחם תחנת הדלק 'דור אלון' ליד קיבוץ תל יצחק.

התביעה הוגשה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין, כנגד הנתבעת 1 שהיתה בזמנים הרלוונטיים לתאונה הבעלים/המחזיקה של מקום התאונה וכנגד מבטחיה, נתבעת 2.

מומחה רפואי מטעם בימ"ש בתחום האורטופדי, ד"ר יצחק קורן, קבע 7.5% נכות רפואית צמיתה.

מומחית רפואית מטעם בימ"ש בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר נועה קרת, קבעה 20% נכות רפואית צמיתה.

הצדדים חלוקים בשאלת הנסיבות, האחריות וגובה הנזק.

ראיות הצדדים:

מטעם התביעה הוגשו שבעה תצהירי עדות ראשית:

תצהיר התובעת; בעלה של התובעת; חברותיה ועמיתות לעבודה וכן הוגש תיק מוצגים.

מטעם ההגנה הוגש תיק מוצגים.

נסיבות אירוע התאונה:

בכתב התביעה נטען כי: "בתאריך 9.10.12 הגיעה התובעת אל תחנת דלק דור אלון ליד קיבוץ תל יצחק, על מנת לתדלק את רכבה. התובעת יצאה מתוך רכבה לשם תדלוקו ובהליכתה לצד השני של הרכב לצורך פתיחת מיכל הדלק החליקה בשלולית סולר."

בסעיף 2 לתצהיר עדות ראשית מתארת התובעת את נפילתה: "בתאריך 9.10.12 הגעתי אל תחנת הדלק דור אלון ליד קיבוץ תל יצחק, על מנת לתדלק את רכבי. יצאתי מתוך רכבי לשם תדלוקו ובהליכתי לצד השני של הרכב, לצורך פתיחת מיכל הדלק, החלקתי בשלולית סולר שמנונית ומחליקה.."

בעלה של התובעת, משה כהן ארנר, הגיע למקום לאחר אירוע ובתצהירו טוען:

"אני הגעתי למקום הפגיעה לאחר שהוזעקתי לשם על ידי עובדת התחנה. עובדת התחנה מסרה לי כי קלייר נפלה וביקשה כי אבוא במהירות. הייתי בבית ומיד נכנסתי לרכב והגעתי לתחנת הדלק. המראה היה מזעזע. ראיתי את קלייר שוכבת על הרצפה, על צידה ימני, ללא תזוזה. ניסיתי לדבר איתה והיא בקושי ענתה. כל הבגדים שלה היו ספוגים בסולר והיה ריח של סולר באוויר. כשהגעתי מסרו לי בתחנת הדלק כי הם כבר הזמינו אמבולנס. אני צילמתי את קלייר שכובה על שלולית הסולר."

בחקירה הנגדית נשאלה התובעת אודות נסיבות האירוע וחזרה על גרסתה:

"כשיצאתי מהרכב הלכתי בכלל מקדימה מסביב לרכב מקדימה אז נזכרתי ששכחתי את המפתחות.. חזרתי לקחת את המפתחות הלכתי מהצד השני, אי אפשר היה לראות כתם סולר האוטו הסתיר, הכתם היה מאחורי האוטו, רואים את זה בפירוש בסרט."

(עמ' 18-16 לפרוטוקול).

התובעת העידה כי התאונה אירעה בשעה שבע ועשרים בערב וכי לא הבחינה בכתם שהיה מוסתר מאחורי הרכב.

ב"כ הנתבעות הצהיר לפרוטוקול: "אנו מודים שהיה סולר ושהתובעת נפלה כתוצאה מהסולר." (עמ' 18 שורה 21 לפרוטוקול).

לא מצאתי להטיל דופי במהימנות גרסת התובעת, אשר לא נסתרה ויש לה חיזוק ותימוכין במארג הראיות, לפיכך יש לקבל את הגירסה העובדתית בבסיס התביעה לפיה התובעת נפלה ונחבלה כתוצאה ממפגע במתחם תחנת הדלק.

שאלת האחריות:

שאלת האחריות נגזרת מחובתה של הנתבעת 1 כמחזיקת התחנה.

אחריות זו אינה מוחלטת והיא נבחנת על פי עוולת הרשלנות בהתאם למבחן הצפיות ויחסי הגומלין בין המחזיק לבין המוזמן בשעריו.

מתצהיר התובעת ובעלה אשר הגיע למקום עולה כי כתם השמן/סולר היה על הרצפה ואף ב"כ הנתבעות הצהיר לפרוטוקול כי התובעת נפלה בשל כתם השמן/סולר.

לא הובאו עדויות או ראיות בקשר לתחזוקת התחנה ונוהל הניקיון והאחזקה שם אשר יכלו לשפוך אור על התנהלות הנתבעת 1 בכל הקשור בדאגה לסביבה נטולת סיכונים למבקרי התחנה.

בנסיבות הוכח כי מדובר במפגע של ממש ובמכשול היוצר סיכון בלתי סביר למשתמשים בשירותי התחנה.

קיומו של המפגע חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית מצביע על רשלנות לכאורה ומכאן עובר הנטל על התחנה שלא תחוב בנזיקין.

כאמור לא מצאתי כל ראיה כי הנהלת התחנה נקטה באמצעים דרושים במסגרת הסביר לניקיון והסרת מכשולים בשטח התחנה, גם אם, כטענת הנתבעות בסיכומיהן, אלו מכשולים המוצאים דרכם אל רצפת התחנה.

אין חולק עוד כי מחזיק במקרקעין חב חובת זהירות מושגית כלפי המבקר בהם, ועליו להקפיד על מצב תקין של המקרקעין ושל הבנוי עליהם.

(ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש).

הדבר עולה גם מנוסח סעיף 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע כי:

"החובה האמורה בסעיף 35 מוטלת כלפי כל אדם וכלפי כל בעל נכס, כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל המפורטים באותו הסעיף.."

הרציונאל הוא כי מטבע הדברים למחזיק סביר במקרקעין קיימת שליטה מקיפה ורבה על מצבם ועל הנעשה בהם, ולכן באפשרותו לצפות את התרחשותו של נזק פוטנציאלי והוא אף נדרש לכך.

נציגי הנתבעות אף טענו כאמור כי כתם הסולר הוא משום מכשול המוצא דרכו אל רצפת התחנה. כלומר הנתבעות ידעו או היו צריכות לדעת כי כתמי סולר עלולים להימצא ברצפת התחנה ועל כן לדאוג לנקותה באופן תדיר ולפקח שמכשול זה לא יקרה בדרכם של המבקרים בה. הנתבעות צפו גם צפו הימצאותו של המכשול אולם לא עשו דבר – כך על פי הראיות - על מנת למנוע אותו או לתקנו.

התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות כלפי באי המקום. השלולית לא נוקתה במשך למעלה משעה וחצי (כך עפ"י הסרטון), הנתבעת לא פיקחה באופן שוטף על האזור וניקיונו; לא תלתה שלטי אזהרה; הנתבעת היתה צריכה לצפות פגיעה מסוג זה ולא מנעה אותה. כמו כן הנתבעת לא זימנה עדים מהתחנה שיוכלו להעיד על קיומם של נהלי בטיחות ולכך יש משמעות ראייתית אותה יש לזקוף לחובת הנתבעות.

עוד טענה התובעת כי נטל הראיה מונח על כתפי הנתבעות (לפי סעיף 38 לפקודת הנזיקין). משלא הובאה כל ראיה מטעם הנתבעות כי הנתבעת 1 דאגה לתחזוקה תקינה לצורך מניעת הנזק - המסקנה היא כי קיימת חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעת אשר הופרה וגרמה לנזק.

הנתבעות טענו בסיכומיהן לעניין זה כי התאונה אירעה מחמת פזיזות ו/או רשלנות של התובעת אשר לא נזהרה בדרכה. וכי הנתבעת 1 פעלה בצורה סבירה וזהירה על כל החובות החלות עליה ואם התובעת פעלה בניגוד לכללי השכל הישר ותוך הסתכנות מרצון – אין לה אלא להלין על עצמה.

בדקתי, בחנתי ושקלתי הראיות שהובאו בפני, תוך שאני נותנת אף את המשקל הראוי לאי-הבאת ראיות שהיו בידי הנתבעות והן נמנעו מהבאתן; באתי לכלל מסקנה, כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את שאלת עצם קרות התאונה, את חבותן של הנתבעות ואת חובתן לפצותה בגין הנזק שנגרם לה.

לא מצאתי ממש בטענות הנתבעות כי התאונה אירעה מחמת פזיזות או רשלנות של התובעת; שוכנעתי כי התובעת יצאה את רכבה לשם תדלוקו והתנהלה כדרך נהגים אחרים הבאים לתדלק את רכבם בתחנה. לא מצאתי פגם ו/או רשלנות בהתנהלותה וכן לא התרשמתי כלל ועיקר כי התובעת פעלה בניגוד לכללי השכל הישר והסתכנה מרצון, כנטען ע"י הנתבעות.

לא הובאו בפני ראיות כלשהן המוכיחות כי הנתבעת 1 פעלה בצורה סבירה וזהירה על כל החובות החלות עליה ולא שוכנעתי כי אכן כך פעלה.

מטעמים אלה אף אין מקום לקבל את הטענה לתרומת רשלנות מצד התובעת.

רגע ההחלקה נמחק מהסרטון - זאת יש לזקוף לחובת הנתבעות; התובעת לא יכלה לצפות את המפגע ולמנעו והנטל להוכחת אשם תורם- שמונח על הנתבעות – לא הורם.

גובה הנזק:

התובעת, נשואה ואם לשלוש בנות, בהכשרתה ובמקצועה הינה מרפאה בעיסוק התפתחותית ועבדה כמרפאה בעיסוק בגני החינוך המיוחד במשך כ- 23 שנים.

לאחר הפגיעה ניסתה התובעת לטענתה לשוב לעבודתה אולם מגבלותיה היו ניכרות והגבילו את מהלך עבודתה התקין.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום האורטופדי - ד"ר יצחק קורן – בדק את התובעת ביום 14.6.15 ומצא כי טווח התנועות של עמוד השדרה הצווארי מלא ותקין בכל הכיוונים; ישנה הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון ובדיקת הCT מלמדת על בלט דיסק קל ושינויים ניווניים מקומיים. בסיכום חוות הדעת מציין ד"ר קורן כי לדעתו לא נותרה לתובעת נכות אורטופדית צמיתה בעקבות התאונה הנובעת מעמוד שדרה צווארי.

לגבי הגב התחתון, סובר ד"ר קורן כי פער הזמנים בין הפגיעה הנדונה לתחילת הרישום הרפואי יוצר ספק מבחינה רפואית לגבי הקשר הרפואי בין הפגיעה הנדונה לממצאים הקליניים בגב התחתון. אמנם ולמרות הספק, נוכח מנגנון הפגיעה ניתן לכרוך את הפגיעה בגב התחתון, גם אם בחלקה, לפגיעה הנדונה בתאונה.

לפיכך, קובע ד"ר קורן נכות רפואית צמיתה בשל ההגבלה הקלה בתנועות הגב התחתון על פי סעיף 37 (7) (א) בשיעור 10%, מתוכם יש להפחית 2.5% נכות צמיתה בשל מצב מבני ורפואי מתקופה שקדמה לפגיעה הנדונה וכך לקבוע 7.5% נכות צמיתה בעקבות הפגיעה הנדונה בתאונה.

ד"ר נעה קרת, מומחית רפואית בתחום הפסיכיאטרי, מונתה מטעם בית המשפט לצורך מתן חוות דעת בעניינה של התובעת. ד"ר קרת בדקה את התובעת ביום 17.11.15 וציינה כי בעקבות פגיעתה בתאונה החלה התובעת לסבול מבעיות גופניות ומהפרעה נפשית. בשל תסמינים דיכאוניים המלווים במחשבות אובדניות אושפזה התובעת במחלקה הפתוחה ב"לב השרון"; ומשמצבה התייצב שוחררה והפנתה להמשך טיפול אמבולטורי.

לטענת ד" קרת, הטיפול הנפשי שקיבלה התובעת לא היה רצוף והמליצה כי תמשיך טיפול במרפאה לבריאות הנפש למשך עוד כשנה.

מבחינה אבחנתית, קובעת ד"ר קרת כי כיום אין אצל התובעת סימפטומולוגיה המאפשרת אבחנה של דיכאון רבא ולהערכתה מדובר בהפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים.

את נכותה הנפשית של התובעת מעריכה ד"ר קרת בשיעור של 20% על פי סעיף 34ב' 3 לתקנות המל"ל. לדבריה, משך הזמן שעבר מאז הפגיעה והטיפולים שקיבלה מצביעים על היות הנכות צמיתה.

שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה:

המומחים הרפואיים לא זומנו לחקירה נגדית, קביעות וממצאי חוות הדעת לא נסתרו.

לפיכך, יש לקבוע כי הנכות הרפואית הצמיתה מורכבת מנכות בתחום האורטופדי בשיעור 7.5% ובתחום הנפשי בשיעור 20% - סה"כ נכות רפואית משוקללת בגבולות 26%.

מטעם התובעת הובאו עדויות רבות של בן הזוג; חברות לעבודה ולחיים שעיקרן תאור ההבדל העצום בין חייה שלפני קרות התאונה לבין אלו שלאחריה, העדר שמחת החיים שאפיינה אותה, הקושי בהתנהלות בעבודתה הקודמת עד לכדי הפסקתה; החששות היומיומיים וההתנהלות השונה בשלל תחומי חייה מאז ועד היום.

ב"כ התובעת מבקשת להעמיד את שיעור הנכות התפקודית על 50% ועותרת בסיכומיה לפיצוי בגין נזק מיוחד (הפסדי שכר בעבר, הפסד פנסיה וקרן השתלמות בעבר, הוצאות ועזרה )

בסך 753,792 ₪; בגין נזק כללי (ראשי נזק לעתיד) סך של 2,598,909 ₪ ופיצוי בגין כאב וסבל בסך 500,000 ₪.

לעניין הניכויים מפנה ב"כ התובעת בסיכומיה לחו"ד האקטואר מטעמה המתייחס לסך מהוון של קצבת הפנסיה בסך 764,591 ₪.

ב"כ הנתבעות מפנה בסיכומיו לרקע רפואי שאינו קשור לאירוע נשוא התביעה (ניתוח להחלפת ברך בשנת 2014; תאונת עבודה בשנת 2015 קרע בכתף שמאל) ומתמקד בטענה כי אין קשר בין האירוע נשוא התביעה לבין הטענות לעניין הנכות התפקודית, לפיכך מציע להעמיד את הפסדי השכר בעבר ע"ס 30,000 ₪ ולעתיד ע"ס 130,000 ₪; פיצוי בגין כאב וסבל בסך 45,000 ₪.

בהתאם לחו"ד האקטואר מטעם הנתבעות סך תגמולי הפנסיה הינו 866,602 ₪.

בהתאמה לנכות בגין התאונה נטען כי יש לנכות מסכום הפיצוי סך של 338,000 ₪.

11.על בסיס מארג הראיות והמימצאים בתחומי הרפואה, ההתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט מהעדויות ומימדי הפגיעה – יש לבחון את "סיפור החיים" של התובעת בשים לב לעקרונות הפיצוי בדיני הנזיקין, השבת המצב לקדמותו, הקטנת הנזק כמו גם העקרון לפיו אין המזיק אחראי אלא לנזק שגרם והוא מוצא את הניזוק כמו שהוא.

בשקלול מלוא הנתונים וביניהם גילה של התובעת, עברה התעסוקתי היקפה טיבה וטיבעה, קורותיה לפני ואחרי התאונה ובעיקר שיעור הנכות הרפואית ומרכיביה, על רקע מצב בריאותי שאינו קשור לתאונה – המסקנה היא כי הגריעה מכושר ההשתכרות וההשלכה התפקודית עולה במקצת על שיעור הנכות הרפואית והינה בגבולות 30%.

12. ראשי הנזק:

מלאכת חישוב הפיצוי, בסיסו והיקפו – מורכבת.

חישוב אקטוארי דווקני אינו חזות הכל ויש לבחון את הנתונים של כל תיק לגופו, כאשר מטבע הדברים, כל צד בהליך התבסס על הערכה וחישוב נזק בהתאם למגמה אותה ביקש להשיג, תוך הפניה לפסיקה העניפה כפי שמצאה ביטויה בסיכומי ב"כ הצדדים.

אל מול תרחישי הקיצון בסיכומי ב"כ הצדדים, הן לעניין שיעור הנכות והשלכותיה

והן ובעיקר ראשי הנזק המיוחד הנטען ומרכיביו – יש לבחון את מארג הראיות המייחד את מכלול הנסיבות הצריכות לעניין.

בהתאם לתצהיר התובעת ונספחיו, נעדרה התובעת מעבודה כחודשיים ימים ; חזרה לעבודה חלקית במהלך השנים 2013 , 2014 ופרשה לטענתה לגימלאות ממשרד החינוך בחודש יולי 2015 ומאז היקף התעסוקה קטן בהרבה .

התעוד שצורף לעניין היקף התעסוקה, לרבות מצב רפואי שאינו קשור לאירוע התאונה, מצביע על כך שלא ניתן לייחס את מלוא ההפסדים הנטענים לתאונה.

המומחים הרפואיים אכן לא התייחסו לנכות זמנית, אך ניתן ללמוד מעדויות התביעה, ממצאי חוות הדעת והתעוד הרפואי כי התובעת נזקקה לתקופת שקום והחלמה בסמוך לארוע התאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים לעניין בסיס השכר בהתאם לתעוד שצורף (טופס 106 משרד החינוך לשנת 2011 ) סך של 14,265 ש"ח לחודש.

התאונה נשוא התביעה ארעה בחודש אוקטובר 2012 ולטענת ב"כ הנתבעות בסיכומים בכתב, חלה ירידה בשכרה בשנת 2012 כבר עובר לתאונה כמשתקף מתלוש השכר של חודש יולי 2012 (בסיס שכר של 12,670 ₪ לחודש).

כך גם לגבי הטיעונים של ב"כ התובעת בסיכומים בכתב לעניין היקף המשרה,- 140% משרה נכון עד חודש אוגוסט 2012 מועד שהינו עובר לארוע התאונה.

לטיעוני ב"כ התובעת לעניין נזק מיוחד נוסף (קליניקה פרטית ; העסקה ע"י מרכז מיחא) – לא נמצאו ראיות כלשהן ויש לדחותם.

עתירה לפיצוי בסכומים גלובליים בגין מגוון הוצאות ועזרת צד ג', אינה תחליף לראיות קבילות ומקבץ הקבלות שצורף אין בו די , בוודאי לא בהיקף הנטען, שכן לא שוכנעתי בקיומו של קשר סיבתי מובהק , כמו גם ריחוק הנזק (רקע רפואי שאינו קשור לתאונה- ראה בין השאר ת.ע.צ מיום 29.5.17 משרד האוצר מנהלת הגמלאות.)

שאר הרכיבים מוצאים ביטויים ומגולמים במסגרת ראשי הנזק והבסיס לחישוב, כפי שיפורט להלן.

סך כל החלקים המרכיבים את השלם משקפים באיזון הראוי, את גובה הנזק בהתאמה לתשתית העובדתית במכלול הנתונים.

13.התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסד הכנסה מלא וחלקי בהלימה ליחס בין בסיס השכר לבין שיעור הנכות הרפואית והשלכותיה בסך של 230,000 ש"ח;

פיצוי גלובלי על דרך האומדנה בגין הוצאות לעבר ועתיד ועזרת צד ג' בתקופה הסמוכה לתאונה בסך של 20,000 ש"ח;

פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד לרבות זכויות סוציאליות עד גיל 67 -

סך של 420,000 ₪;

פיצוי בגין כאב וסבל סך של 100,000 ₪.

סה"כ פיצוי בסך של 770,000₪.

בנסיבות העושה והמעשה בתיק זה, התובעת פרשה לפנסיה מוקדמת ומקבלת גמלה חודשית, חוות דעת האקטואר מטעם הצדדים מגלמות את היוון הקצבאות בפער לא משמעותי מבחינה מספרית.

בהינתן הקביעות לעניין היחס בין מצב רפואי שאינו קשור לארוע לבין תרומת הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה יש לערוך ניכוי חלקי של תגמולי הפנסיה בהתאמה לנכות כתוצאה מהתאונה – בסך של 340,000 ₪ (במעוגל).

היתרה לפיצוי הינה סך של 430,000 ₪.

14.אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 430,000 ₪ בצרוף הוצאות ומשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 17% ומע"מ.

ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ט, 05 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.