בפני תביעה שהוגשה במסגרת כתב תביעה מתוקן שהוגש ב12.7.2015 על ידי חברת סופרגז בע"מ לפיצוי סטטוטורי על פי חוק איסור לשון הרע ועתירה לחייב את הנתבע בפיצוי בסך של 100 אש"ח.
זאת לציין כי קודם לכן ,בספט ,2014 הוגשה תביעת התובעת כנגד הנתבע לפיצוי בסך של 1 מליון ₪ בעילה של לשון הרע בטענה כי פרסומי הנתבע נועדו לפגוע בנתבעת בעסקה ובמשלח ידה ובמקצועה, לצד תביעה בעילת שקר מפגיע.
בעקבות הודעת התובע מ13.4.2015 שהודעה לאחר הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע לכתב התביעה המקורי ביום 11.11.14, הוגש כתב תביעה מתוקן ב12.7.2015 בגידרו הועמדה התביעה כאמור על סך שך 100,000 שע"ח לפיצוי סטטוטורי על פ חוק איסור לשון הרע.
1העתירה שבפני על פי כתב התביעה המתוקן :
לחייב את הנתבע לחזור בו ללא דיחוי מדבריו ובאותה המדיה בה פורסמו דבריו מלכתחילה בכתבה ששודרה ביום 10.2.2014 בכתבת ערוץ 2 .
לחדול לאלתר מהפצת מידע כוזב או בלתי מדויק אודות סופרגז ועסקיה ,
לחזור בו בכתב מכל התבטאות הפוגעת בסופרגז או בשמה הטוב ,
ולשלם לסופרגז סך של 100,000 ₪ פיצוי סטטוטורי בטענה שהפרסום נשוא התביעה בוצע בכוונה לפגוע על פי סעיפים 7א(ב) ו7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.
2.רקע עובדתי
הנתבע , כפי שהוא מעיד על עצמו בעדות שלא נסתרה , בעל רשיון של מהנדס גפ"מ (גז פחמימני מעובה- גז בישול) בכיר, מטעם משרד התשתיות , לצד הכשרות ותעודות נוספות.
כפי שטען הנתבע בסעיף 4 לכתב הגנתו , טענה שלא נסתרה , החליטה מדינת ישראל על חלוקת גז טבעי ללקוחות בלחץ של 70 אטמוספירה באמצעות קווי הולכה תת קרקעיים .
הנתבע דנן נבחר על ידי התובעת דנן לניהול פרוייקט מטעמה – מערך חדש לאחסון גפמ באתר אחסון קיים .
ברם ,לטענת הנתבע , ביטלה התובעת בשנת 2012 את ההסכם עימו ( – בעניין זה התנהל הליך נפרד בין הצדדים.)והתובעת העדיפה להוליך את הגז הטבעי כגז טבעי דחוס- גט"ד- בלחץ אטמוספרי של 250 אטמ על פני הקרקע באמצעות משאיות . – זה נושא כתבת ששודרה בערוץ 2.
3.הפרסום המעוול על פי כתב התביעה המתוקן
על פי כתב התביעה המתוקן, פורסמה כתבה מעוולת על ידי ערוץ 2 בתאריך 10.2.2014!
כבר עתה אדגיש כי מפרסמת הכתבה או מי מטעמה לא נתבעו גם לא זומנו לעדות בפני מטעם התובעת!.
לטענת התובעת בסעיף 42 לכתב תביעתה במסגרת "הכתבה" הנ"ל -
"מוצג ומתראיין גורם "מקצועי" אחד ויחיד, הוא - הנתבע. בנסיבות אלה לא
יכול להיות חולק- כך לטענת התובעת , כי דברי הנתבע מספקים, לכאורה, את
הבסיס המקצועי היחיד לכתבה כולה.
במסגרת הכתבה מרואיין הנתבע פעמיים, בהם הוא טוען את הדברים הבאים –
(-להלן "הפרסום " עליו מושתתת התביעה שבפני)
"כל שרשרת האספקה - החל מטעינת המיכלית, דרך נסיעתה בכבישי הארץ
וכלה בפריקת הגז, הוא מתכון לאסון בטוח שיהיו בו נפגעים רבים לרכוש
ובנפש"....
"משאית שנוסעת עם מיכלים בלחץ הזה - כל תאונה, התהפכות, התנגדות,
אירוע חבלני, זיק של סיגריה, ניצוץ של טלפון סלולרי של הנהג, יובילו
לתוצאות הרסניות ביותר של כדור אש בלתי נשלט"
לטענת התובעת בתביעתה, המדובר בטיעונים רדודים ודמגוגיים אולם מאחר והנתבע הינו הסמכות המקצועית לכאורה היחידה שהוצגה בכתבה , גרמו דבריו לסופרגז לנזקים תדמיתיים ממשיים נכבדים .
לטענת התובעת גרמו דברי התובע בין היתר לעיכוב נוסף בקבלת האישורים להם המתינה התובעת מהרגולטורים השונים לצורך הפעלת מערך הcng – הובלת גז טבעי דחוס. כבר עתר אדגיש כי טענה זו נטענה על דרך הסברה בלבד .לא הובאה כל ראיה לתמוך בה והיא לא הוכחה הלכה למעשה על ידי התובעת!
בנוסף טענה התובעת בסעיף 57 לתביעתה לעוולת שקר מפגיע על פי סעיף 58 לפקודת הנזיקין בטענה העיקרית כי דברי הנתבעת בכתבה היו שקריים מטעים וממילא בלתי מבוססים בעליל .
מוצאת לנכון להעיר כי על פי סעיף 81 לכתב התביעה המתוקן מטרת התביעה, כך לשיטת התובעת היא בין היתר "לייצר התראה מסוימת באמצעות המערכת המשפטית אשר תביא את מסע הצלב הזה לכדי סיום " – במילים "מסע צלב" מכוונת התובעת למסע צלב אליו נקלעה לטענתה מצד הנתבע שמטרתו להזיק לתובעת.
4.הגנת הנתבע
הנתבע בהגנתו הבהיר כי הכתבה בגידרה בוצע הפרסום נושא התביעה, פורסמה על ידי הכתבת יעל אודם בערוץ 2 . אורכה 5 דקות ועשרים שניות ואילו חלקו של הנתבע בכתבה זו הוא 31 שניות! בלבד.
הנתבע גם מבהיר בכתב הגנתו כי בתמליל שצירפה התובעת מספר דוברים. דבריו שלו הם בע 1 שורות 24-26 וע 2 שורות 3-6.
עוד טען שהכתבה עברה עריכה על ידי ערוץ 2 , ושהראיון עימו נערך לאחר שהנתבע הבהיר לכתבת כי הוא בסכסוך עם התובעת.
הלכה למעשה טען, כי דבריו הוצאו מהקשרם .לאמור כי במהלך הראיון הוא נשאל על ידי הכתבת שתי שאלות שלא היוו חלק מהכתבה והשיב כי לדעתו מסוכן להוביל גז באמצעות משאיות על כבישים.
לטענתו בסעיף 3 פיסקה אחרונה לכתב הגנתו, הקליטה הכתבת את דבריה ושתלה בתוכם את הדברים שקיבלה מפי הנתבע באותה שיחת טלפון.
עוד הדגיש הנתבע כי לא הזכיר כלל את התובעת בדבריו אלא שהתייחס לשיטה של הובלת גז במשאיות .
לשון אחרת , איזכור התובעת בדברי הכתבת נאמרו על ידי הכתבת בלבד והושתלו על ידה והוספו לאחר שאמר הנתבע את דבריו במסגרת העריכה . כך שנוצר רושם שגוי ,על פיו התייחס הנתבע כביכול אל התובעת אלא שהנתבע מכחיש זאת מפורשות!.
לעניין זה יודגש כי התובעת לא הגישה כתב תשובה בנושא ולא כל שכן תצהיר או עדות מטעם הכתבת להזים את דברי הנתבע.
טענתו העיקרית של הנתבע כי בדבריו ששודרו בכתבה לא התייחס ספציפית אל התובעת אלא להיבט הבטיחותי של הסכנה בהובלת גז דחוס בלחץ גבוה במשאית .הלכה למעשה ענה לשאלה "מה הסיכון בהובלת גז טבעי דחוס בלחץ גבוה ודליק במשאית . הא ותו לוא.
עוד טען כי מי שתקף ישירות את התובעת הוא ערוץ 2 בעצמו מפי השדרן דני קושמרו שקבע נחרצות כי "חברת סופרגז נערכת להובלת גז ....זה עלול להיות סכנת נפשות של ממש ". – סעיף 19 לכתב ההגנה .
זאת לצד מומחים אחרים שהוצגו בכתבה וצוטטו בגלוי ובסתר ושללו / התנגדו לפרוייקט הובלת גט"ד במשאיות. וכפי שצוטט הממונה על הבטיחות – יאשה ירובובסקי ממשרד האנרגיה שהתריע מפני הסיכונים בהובלת הגט"ד בישראל.
כפי שהבהיר הנתבע בהגנתו , הבהרה שאושרה גם על ידי המומחים הנוספים שהעידו בפני , אין הסמכה בישראל בתחום הגז הטבעי הדחוס להבדיל מתחום הגפ"מ.
עוד טען הניתבע כי נכון למועד שידור הכתבה וכפי שגם נאמר בכתבה שצורפה כניספח א לכתב התביעה – ע 2 שורה 23 "נכון להיום לא סופקו ע"י סופרגז הפתרונות המלאים לדרישות הבטיחות".
הווה אומר , למועד אמירת הדברים על ידי הנתבע ,טרם סופקו הפתרונות המלאים לדרישות הבטיחות וטרם ניתן היתר לתובעת לספק הגט"ד במשאיות כפי שביקשה.
עוד יודגש בהקשר זה , כי על פי הודעת התובעת מיוני 2018 רשיון ספק גז טבעי דחוס ניתן לתובעת רק ביום 27.5.2014 בחתימת יוסף (יאשה) יורבורסקי מנהל ענייני בטיחות הגז הטבעי במשרד התשתיות.
לשון אחרת , במועד "הפרסום" נשוא תביעה זו – פברואר 2014- טרם היה רישיון לתובעת ל"מילוי ופריקת מיכלי לחץ ניידים באמצעות תחנת דחיסה קבועה או מתקן פריקה קבוע , וכן טרם ניתן לה רישיון להובלת והחסנת מיכלי לחץ ניידים לצרכנים והובלתם בחזרה למיתקן הדחיסה למילוי באמצעות מיכליות לגט"ד.
5.הגנות חלופיות
5.1 – אמת דיברתי- הנתבע העלה בנוסף טענות הגנה חלופיות מכח חוק איסור לשון הרע בטענת "אמת דיברתי – סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. לאמור, כי הוא כמומחה שמומחיותו גם הוכרה בעבר על ידי התובעת עצמה, עד אשר עלו יחסיהם על שרטון ,רואה סכנה בהובלת גז דחוס בלחץ גבוה במשאיות ובשרשרת האספקה – כפי שידון להלן .
לטענתו ,דבריו מבוססים על השכלה עתירת שנים ורלוונטית וניסיון רב שנים בתחום .
בנוסף טען כי צובר הגז של התובעת אינו עומד בדרישות תקנות הגז בטיחות ורישוי לרבות ת.י 158 , אינו בטיחותי ואינו ממוגן על פי דרישות החוק ומהווה בכך סכנה לביטחון הציבור
5.2 בנוסף טען ל הגנת תום לב– מכח סעיפים 15,16 לחוק ובמיוחד סעיפים 15(2) (3) (5) לחוק כאמור
לאמור :
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;
(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –
(11) הפרסום לא היה אלא מסירת ידיעה לעורך אמצעי תקשורת או לנציגו כדי שיבחן שאלת פרסומה באמצעי התקשורת
בקצירת האומר , לטענת הנתבע עומדת לו הגנת סעיף 15 לחוק נוכח חובתו המוסרית והחברתית כבקיא בתחום שינוע גז ונוכח האינטרס החברתי להתריע על עניין ציבורי ואישי של הציבור – עניין כשר לטענתו –דהיינו , חשיפת הציבור לסכנות בעקבות כוונת התובעת לשנע גט"ד במשאיות, ואף למסור המידע לנציגת ערוץ 2 כפי שאכן מסר.
לטענת הנתבע, הוא פעל בתום לב מלא, ומתוך שליחות ציבורית, תוך שערך בדיקות בטרם התראיין גם במפעל בחו"ל – ע 38 לפרטיכל, ואף קיים סבב פגישות עם מהנדסי חברות הגז .
עוד הבהיר כי בטרם שידור הכתבה' לא הועברה אליו הכתבה להערותיו ולא כל שכן להערותיו לטקסטים ששודרו מפיו . בהקשר זה טען גם להגנת סעיף 16 (א) לחוק לאמור :"א) הוכיח הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.".
6.מהלך הדיון :
6.א.עדויות התובעת
עדות סמנכ"ל התובעת
מטעם התובעת מסר תצהיר כפיר נבון – סמנכ"ל תפעול הנדסה ורכש של התובעת.
בעדותו בפני העיד כי השכלתו בתחום המתמטיקה והמחשבים .
רוצה לאמור - השכלה בתחום ניהול הסיכונים ,פיזיקה ,לחצים , מתכות , חומרים דחיסת חומרים – אין לו!.- ע 7 לפרטיכל.
בהקשר זה יוער עוד כי המצהיר מטעם התובעת העיד בפני כי התובעת נעזרה בייעוץ של מהנדסים מומחים בנושא ,אלא שמומחים אלה לא זומנו לעדות על ידי התובעת!. לא כל שכן לא זומן לעדות מהנדס הבטיחות של התובעת – המהנדס חיים קרטן, על מנת שייחקר נגדית על חווות דעתו הלכאוריות.
לטענת סמנכ"ל התובעת בסעיף 9 לתצהירו, דברי הנתבע בכתבה גרמו לסופרגז לנזקים כבדים הנאמדים במיליוני שקלים. ברם , טענה זו נטענה באופן סתמי לחלוטין והיא נדחית על הסף בהעדר הוכחה!.
עד זה הלין למעשה כנגד "הכתבה" והלכה למעשה כנגד מפרסם הכתבה שאין חולק שאינו הנתבע!
לאמור, כי הנתבע היה הערכאה המקצועית לכאורה היחידה שהוצגה בכתבה – משכך , גרמו דבריו לתובעת נזקים ממשיים . אלא שבהחלט ברור כי לא הנתבע הוא שקבע או החליט מי ירואיין לכתבה ודעתו של מי תושמע בכתבה זו. כלומר , המסקנה המתחייבת היא שהנתבע אינו אחראי למשקל הנכבד של הדברים שמיוחסים לו- כך לפחות לטענת התובעת , משקל נכבד שהוא תוצאה של עובדת היותו המומחה היחיד שרואיין לכתבה.
עוד מלין מנכ"ל התובעת , על כך שהנתבע הוצג על ידי הכתבת כ"מומחה" אלא שגם בעניין זה אין לו אלא להלין על הכתבת או ערוץ 2 שפרסם הכתבה!- למותר להדגיש כי שני אלה לא נתבעו על ידי התובעת!.
לטענת סמנכ"ל התובעת ,בידי התובעת סקרי סיכונים ברמה בין לאומית שמסקנתם החד משמעית הינה שהובלת גפ"מ ופריקתו מסוכנת יותר מהובלת ופריקה של גט"ד במשאיות .
למותר לחזור ולהעיר ולהדגיש כי החתומים על סקרים אלה לא התייצבו לעדות ולחקירה נגדית. משכך , אין די בהתהדרות התובעת ב"הזמנת סקרים " כטענתה ! למעשה משוללים סקרים אלה כל משקל ראייתי בהליך שבפני.
כפי שהצהיר בסעיף 30 לתצהירו, ביצעה התובעת מחקר מקיף אודות המערך הלוגיסטי הנדרש לאספקת גט"ד במיכליות ייעודיות ותכננה אותו בהסתמך על הגורמים המקצועיים הקפדנים ביותר בעולם בהתחשב בתקנים הישראלים הרלוונטים ואישור הרגולטורים הרלוונטים .
לעניין תצהירו של מצהיר זה אדגיש, כי תצהירו נחתם בנוב 2015 - למעלה משנה לאחר שכבר ניתן הרישיון לתובעת ומתייחס לבדיקות ומבחנים שנעשו במועדים שונים אלא שמתעלם לחלוטין מהעובדה שדברי הנתבע נאמרו בטרם ניתן הרישיון כאמור!.
כפי שהצהיר בסעיף 37 לתצהירו ,יחידות ההובלה שבבעלות התובעת נרכשו על ידה מחברת "אקספריון" . לגרסתו ,יחידות הובלה אלה, עברו בהצלחה 15 מבחנים שונים והן עומדות בהוראות התקינה הבינל' הנדרשת . בנוסף טען כי אקספריון קיבלה אישורים ותעודות חתומות בנוגע ליחידות ההובלה משתי חברות פיקוח אירופאיות מוכרות המספקות שירותי פיקוח צד ג בלתי תלויים – סעיף 37 לתצהירו .
כן טען כי ביום 5.8.13 ניתן ליחידות ההובלה אישור מוסד הטכניון למחקר ופיתוח בע"מ המעבדה להנדסת רכב ומכונות .
מאישור זה עולה לטענתו כי יחידות ההובלה מתאימות לדרישות התקנים הנדרשים . והוסיף וטען כי ביום 19.8.13 ניתן אישורו הפורמלי של משרד התחבורה ליחידות ההובלה וניתנו רישיונות רכב לכל אחד מחמשת יחידות ההובלה שהוזמנו על ידי סופרגז עבור מפעל פניציה .
אלא שלצד טענה זו אישר בעדותו בע 14 לפרטיכל כי למועד הכתבה "להפעיל את המערכת אנו נדרשים לאישורים נוספים ...באותה עת נדרשו כמה אישורים בודדים כדי להפעיל את המערך שעוד לא היו בידינו".
לשון אחרת , במועד שידור הכתבה טרם היה לתובעת רישיון להובלת גט"ד במשאיות וטרם היו בידיה כל האישורים שנדרשו לצורך קבלת הרישיון כאמור .
לגרסתו של מצהיר זה , פורסם ביום 20.3.2014 – לאחר שידור הכתבה נשוא התביעה, על ידי ראש אגף חומרים מסוכנים, סיכום בדיקת ההנחיות למערך שינוע הגט"ד אשר קבע כי בהערכות הסיכון ההשוואתיות נמצא כי רמת הסיכון של גט"ד קטנה מהסיכון הצפוי מגפ"מ.- סעיף 43 לתצהירו .
על פי סעיף 44 לתצהירו הזמינה התובעת סקר סיכונים מטעמה מחברת SAVE ההולנדית . תוצאת הסקר שכפי שהתקבלה אצל התובעת ב5.3.2014 הייתה חד משמעית – "שינוע ופריקה של גט"ד הינו הבטוח ביותר ביחס לגפ"מ ובנזין " .
המצהיר נחקר בחקירה נגדית אודות סקרי הסיכונים אודותיהם הצהיר . הגם שמעיון בנספח 13 לתצהירו אליו הוא מפנה ,לא ניתן ללמוד כי סקר הסיכונים נערך בהתייחס לתובעת ולתנאים בישראל , הצהיר המצהיר כי הוא זה שהזמין את הסקר ושילם ל"לקוח" על פי הסקר – חברת KIWA TECH..
ברם , כאשר נשאל דווקנית אודות הסקר עליו הסתמך שמתאים לכאורה לתנאים בהולנד ולא לישראל ביחס לטמפרטורה – האם ביקשה התובעת סקר נוסף ענה סתמית "אינני מומחה לסקרי סיכונים ולקחנו את המומחים הטובים ביותר".
מכך אני מסיקה כי לא נערך סקר סיכונים ביחס לתנאי מזג האוויר ומעלות החום בישראל בימי הקיץ החמים שאין כל ספק שעולים על 25 מעלות צלסיוס אליהם התייחס הסקר המצוטט.
אשר לטענתו כי הוא הזמין את הסקר באופן אישי – לא המציא המצהיר כל אסמכתא לטענה זו והיא נותרה ביתמותה- ע 16 שורות 16-19 לפרטיכל. לא למותר לציין כי גם לא המציא אסמכתא שתעיד שהתובעת שילמה עבור הסקר כטענתה .
כאשר עומת המצהיר עם העובדה שנושא הכתבה היה למעשה האם משאית גט"ד בלחץ של 250 אטמ מסוכנת יותר או פחות מהובלת גז תת קרקעית – שזה היה נושא הכתבה- אישר המצהיר "יכול להיות שזו מטרת הכתבה אבל האמירות של הנתבע ...הם אמירות שקריות" –
להבנתי בחר המצהיר מטעם התובעת להוציא את הדברים מהקשרם – ממטרת הכתבה ולבחון אותם כאילו שנאמרו שלא בהקשר שנאמרו !.
במובן זה , לכל הפחות, המסקנה המתחייבת היא שעמדת התובעת לוקה בחסר ככל שהיא מייחסת לנתבע הוצאת דיבה ולא כל שכן הוצאת דיבה בזדון!.
כאשר התבקש המצהיר להתייחס לסיכון בהובלת גד"ט במיכליות אל מול הובלת גז בצינורות תת קרקעיים – התחמק ממתן תשובה עניינית – ע 18 לפרטיכל שורות 6,7.
המצהיר מטעם התובעת מדגיש בתצהירו כי העיכוב באישור להובלת הגז הטבעי הדחוס באמצעות יחידות ההובלה שרכשה התובעת מסב לה נזקים כספיים אדירים . לסברתו , ולא ברור על מה היא סומכת , "לנתבע חלק נכבד מן הנזקים הללו אשר נגרמו לתובעת בעקבות פרסום הכתבה". כאמור , סברה זו לא הוכחה ולא קיבלה כל נופך ראייתי.
אשר לתחנת הדחיסה באלון תבור – לטענת המצהיר הקימה התובעת תחנת דחיסה באלון תבור. לשיטתו "מאז שידור דברי הנתבע בכתבה , אשר גרמו לעיכוב נוסף במתן האישורים – ובעניין זה לא המציא ראייה שדברי הנתבע הם שגרמו לעיכוב כלשהו במתן האישורים – "סופרגז נאלצה להחזיק ולתחזק את תחנת הדחיסה מבלי להפעילה על כל העלויות הכרוכות בכך " – סעיף 66 לתצהיר .
המצהיר גם טען כי דברי הנתבע בכתבה השפיעו בצורה שלילית על אומד הדעת הציבורי ועל אומד דעתם של הרגולטורים האמונים על אישור יחידות ההובלה – אלא שלא הגיש כל אסמכתא לתמיכה בסברה זו לא כל שכן לא זימן מי מהרגולטורים לעדות לביסוס טענתו זו !.
עדות המומחה מטעם התובעת:
מטעם התובעת העיד המומחה "בן הרואה יצחק "שאף מסר חוות דעתו.
מומחה זה אישר בעדותו הנגדית בפני כי אין לו השכלה אקדמאית בנושא "גז טבעי דחוס" – שורה 18 בע' 20 לפרטיכל.
בעדותו גם אישר הלכה למעשה כי בחוות דעתו הסתמך על בדיקות של גורמים אחרים שלא מסרו חוות דעת , ואת בדיקתם לא בחן הלכה למעשה ,אלא הסתמך עליהם – ע' 21 לפרטיכל.
הוא גם אישר בנוסף כי לא נערכה בדיקה לעניין הסיכון של "זיק של טלפון סלולארי " בקרבת המכולה המובילה גטד כאמור – שורה 21 בע 21 לפרטיכל.
מומחה זה הוא מומחה להנדסת מכונות בוגר הטכניון ומגיסטר בהנדסת חומרים בטכניון. ב-20 השנים האחרונות הוא מועסק במוסד הטכניון למחקר ופיתוח במעבדה להנדסת רכב ומכונות ואחראי על המעבדה להנדסת רכב ומכונות מעבדה מוסמכת לפי תק התעבורה .
מומחה זה חתם על מסמך שכותרתו " בדיקת התאמה לאמנת ADR – בדיקת מיכל/ מכולה להובלת חומרים על כלי רכב.
מסקנת הבדיקה בחתימתו – מיום 11.9.13 – תאריך שאין חולק שבסמיכות לו טרם ניתן הרישיון המיוחל לתובעת :
"מכולה להובלת גז טבעי נבדקה ונמצאה עומדת בדרישות האמנה ADR כן הודגש כי המכולה חייבת בדיקה חוזרת שנתית וצורפה רשימת חומרים המורשים להובלה במכולה הנדונה."
כפי שאישר המומחה מטעם התובעת , תמצית חוות דעתו ומסקנתו בחוות דעתו מופיעה בעמ 5 סעיף 4 לחוות הדעת.
מתמצית זו עולה לכאורה כי לאור טיבו של הגט"ד ותכונותיו יש לבצע סקר סיכונים לגבי כל האפשרויות והסיכונים הכרוכים בהובלת גט"ד.
לטענת המומחה כך בוצע בפועל !. ברם, כאשר נשאל עד כמה רלבנטיות הבדיקות שנערכו לגבי "תחנת הדחיסה", "ההובלה במיכליות " ותחנת פריקה" לנסיבות בישראל שחשופה למרבה הצער לטירור מתמשך ולטמפ' גבוהה בהרבה מ25% צלסיוס – תנאים בהם נערכו הבדיקות בפועל , השיב בהגינותו בע 23 לפרטיכל ש 6,7, "אני לא יודע לענות על שאלה של טרור" .
כאשר נבחנה חוות דעת המומחה שטען כי הובלת גט"ד באמצעות מיכליות לא מסוכנת יותר מהובלת חומרים מסוכנים אחרים , העיד כי התייחס לחומרים כגון אמוניה , ברום , וגז בישול.
ברם עסקינן בחומרים – כך העיד – המובלים בלחץ של כ30 אטמוספירות, לעומת 250 אטמוספירות – הלחץ בו מובל הגט"ד . לעניין זה השיב כי אלמנט הלחץ אינו היחיד הרלבנטי וניתן לפתור הסיכון באמצעות "עובי המיכל" . אלא שלמרבה הצער לא למדתי שבדק או בחן את עובי המיכל ועד כמה שיש בנתוניו כי למזער הסיכון בהובלת גטד ב250 אטמ' – ע 24 לפרטיכל שורה 24 ואילך.
לעניין זה אדגיש כי בהחלט לא נסתר מעיני כי העד המומחה מטעם התובעת נמנע במכוון מלהתייחס להשוואה הסיכון בהובלת גט"ד במכליות אל מול הובלת גז בצינורות תת קרקעיים – שלמיטב הבנתי זה היה בעצם נושא הכתבה!.
בעניין זה השיב חד משמעית המומחה מטעם התובעת "אני לא מומחה בהובלת גזים בצנרת תת קרקעית".
בנוסף מוצאת לנכון להדגיש כי כפי שאישר המומחה בע' 33 לפרטיכל שורות 19,20, מבין שלל הבדיקות אליהן מתייחסת חוות דעתו , הבדיקות שערך בעצמו הן שוליות – "בדקתי את שלט הזיהוי ואת קוטר המיכל" . לשון אחרת , את הבדיקות האחרות לא ערך אלא היה "עד להן". מי שערך את הבדיקות לא נתן חוות דעת ולא התייצב לחקירה נגדית!.
בבחינת חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת ביחס להגנת אמת דיברתי של הנתבע אני מוצאת קלישות מצערת בחוות דעת זו!.
המומחה מטעם התובעת אישר כי הבדיקות עליהן סמך את חוות דעתו לא בוצעו על ידו אלא על ידי מעבדה בגרמניה!.
בעניין זה חוות דעתו אינה רלבנטית למעשה שכן לא הוא ערך את הבדיקות ובנסיבות אלה הוא גם לא כשר להעיד אודותיהן לא כל שכן להיחקר נגדית אודותיהן.
מומחה זה גם אישר כי לא נערכה בדיקה לבחינת השפעת ,"זיק של טלפון סלולארי " על מושא הבדיקה – ע 21 ש 20,21. כאמור , הגם שהבהיר שיש חשיבות לעובי המיכל – אישר כי עובי המיכל לא נבדק!.
ואם לא די בכל אלה הרי שחוות דעתו הוגשה כשהיא סומכת על מסמכים חסרים!. חסר זה ניסה לפתור בטענה ל"טעות של מערכת וורד". אלא שנמנע מלצרף את המסמכים המלאים !!!
בנוסף יוער כי הגם שנושא הפירסום היה "הובלת" גד"ט במכליות , הרי שחוות הדעת התייחסה מפורשות ל"אחסנת גז טבעי דחוס" להבדיל מהובלתו.
בקצירת האומר, מסקנתי היא כי חוות דעת המומחה מטעם התובעת אין בה להועיל לתובעת ובוודאי שאין בה להזים את טענת והגנת הנתבע לאמור :"אמת דיברתי".
חוות דעת זו התעלמה מהלחץ העצום בו מובל הגט"ד -250 אטמ', התעלמה מתרחישי טרור אפשריים ותדירים למרבה הצער בכבישי ישראל , והתעלמה מהצורך לוודא כי עובי המיכל ימזער את הסיכון בהובלת הגט,ד בתנאים כאמור.
6.ב.ראיות הנתבע:
הנתבע מסר תצהיר עדות ראשית ונחקר בחקירה נגדית.
לגרסתו שלא נסתרה, יוזמת הכתבה ויוזמת הריאיון עמו באה מטעם יעל אודם כתבת ערוץ 2 שלא נתבעה על ידי התובעת וגם לא הובאה לעדות מטעמה!.
לגרסתו שלא נסתרה ,מסרה לו הכתבת כי נושא הכתבה הוא הסיכון שבהובלת גט"ד במשאיות בהשוואה להובלת גז טבעי בצינורות תת קרקעיים - ע 35 שורה24 לפרטיכל.
בעניין זה גם העיד בע 36 לפרטיכל בשורה 20 לאמור : "הכתבה הוצגה בפני כעוסקת בנושא של גט"ד מול תת"ק" שאלות שנשאלתי היו כלליות...לא היה להם שום דבר עם סופרגז". – טענות עובדתיות אלה לא נסתרו ואני מקבלת אותן!.
לעניין זה הדגיש כי דבריו לא כוונו ישירות אל התובעת אלא לסיכון הרב שבעצם הובלת הגט"ד במשאיות אל מול הובלה תת קרקעית של גז. זאת בין היתר נוכח העובדה שחברות נוספות מובילות גט"ד – לדוגמא דלק.
אשר להקשר הדברים שאמר הנתבע – ברור כי הנתבע ענה על שאלות הכתבת. ברם, השאלות לא הובאו בכתבה – בעניין זה הצד הרלבנטי לטענות התובעת הוא הכתבת והחברה המשדרת.- אלא שכאמור גורמים אלה לא היו צד לתביעה שבפני.
כפי שטען הנתבע בע 37 שורה 18 –" שאלו אותי שאלה ואני עניתי תשובה" . ברם , השאלה לא הופיעה בכתבה אלא רק "התשובה". – לשון אחרת – את הקשר הדברים לא הביאה הכתבה אל צופי הטלויזה!. – בעניין זה אני מקבלת את טענת הנתבע כי לא היה לו כל מעמד או מעורבות בעריכת הכתבה ולא כל שכן בשידורה!.
אשר לבדיקת אמיתות עמדת הנתבע כפי שביטא אותה לשיטתו בכתבה :הנתבע הבהיר מפורשות בע 38 לפרטיכל כי הוא ערך בירורים עם יצרן מיכלים דוגמת המיכל שיועד להובלת גט"ד שמייצר מיכלים גם עבור אקספיריון – שמספקת אותם ליצרן שמספק לתובעת . – התשובה שקיבל הביאה אותו למסקנה שבמדינה שם מיוצרים המיכלים לא משתמשים בהם – והמסקנה המתבקשת מדברת בעד עצמה.
כפי שהעיד, הוא לא הסתפק בבירור זה וגם קיים סבב פגישות עם מהנדסים ב3- חברות הגז לרבות שני מהנדסים מטעם התובעת . מסקנתו כמומחה לאחר הבדיקות שערך , וכל זאת עוד בטרם ניתן הרישיון המיוחל לתובעת הייתה כי קיימת סכנה לתאונה לגבי גט"ד המובל בכבישי הארץ בלחץ של 250 אטמוספירות.
עוד הדגיש כי תשובתו ודבריו לעניין הסכנה הצפוייה בעקבות אירוע כניטען בכתבה נאמרה בלווית המשפט המקדים שלא שודר לאמור " במקרה של דליפת גז" – דברים שהושמטו ושלא הובאו על ידי הכתבת בכתבה!.
לשון אחרת – דבריו נשוא התביעה נאמרו "במקרה של דליפת גז ולא באופן כללי" – ע 39 לפרטיכל שורות 1,2
אשר לתום ליבו של הנתבע הוא הצהיר כי הבהיר מפורשות לכתבת שאינו מעוניין לענות על שאלות בקשר לתובעת לאור סכסוך בינו לבין התובעת – סעיף 22 לתצהיר וע 36 לפרטיכל .
עוד העיד בע 39 לפרטיכל כי הכתבה בטרם שודרה לא הועברה אליו להערות – שורות 9,10.
כפי שהבהיר בהמשך עדותו, הסכנה עליה התריע מתייחסת לנסיבות של דליפה והתנגשות או התנגשות שכתוצאה ממנה תהייה דליפה – שהרי אז תתרחש פעולת שחרור גז בלתי מבוקרת מ250 אטמוספירות ללחץ הסביבה . תוצאת השחרור היא פיצוץ וכדור אש ולחץ בלתי נשלט .
כאמור – טענתו זו טען כמומחה ולא כאחד העם ,על פי השכלתו כמומחה גז בכיר ונסיונו הרב בנושא מסוג זה – ע 40 לפרטיכל ש 22- 32. ולמקרה ולא תהיה דליפה – "תלוי בעוצמת ההתנגשות בכיוונה ובמיקום הפגיעה. ואשר למשתנה החום – נוכח הסקרים עליהם הסתמכה התובעת שלא התייחסו לתנאי החום בישראל השיב – בוודאי (שתלוי בחום חיצוני- הערה שלי – כ.ל.)
מטעם הנתבע נמסרה גם חוות דעתו של המומחה ד"ר יובל מנטל. שמסר בנוסף לחוות דעתו גם חוות דעת משלימה.
התובעת ניסתה אומנם לאיין את מומחיותו של מומחה זה אלא שאין בידי לקבל את ביקורתה לעניין מומחיותו זאת בעיקר נוכח הסמכתו והשכלתו המקצועית ובעיקר בשים לב לעובדה שטרם נוכחתי כי קיימת בישראל הכשרה במובן של מסלול אקדמי יעודי בתחום הגט"ד ומאחר ונוכחתי על סמך עדויות שני הצדדים בפני כי למועד הכתבה וישיבות ההוכחות בפני לא הייתה הסמכה חד משמעית בישראל לטיפול ב"גט"ד" – גז טבעי דחוס!.
מחוות דעת מומחה זה עולה חד משמעית כי ה"סקר" עליו הסתמכה התובעת והסתמך המומחה מטעמה הוצגו באופן לא שלם ולא מלא לתיק זה .
– בחוות הדעת מטעם המומחה מטעם התובעת צוטטו מסמכים שצורפו באופן חלקי במובן שלכאורה מהמסמכים ניתן ללמוד שהם מונים מספר דפים ועמודים שלא צורפו ולא בא זיכרם במסמכים שצורפו פיזית על ידי המומחה מטעם התובעת .
– כל זאת למרות הציון המפורש בעמוד 1 לחוות הדעת לאמור "יש להשתמש בדו"ח זה במלואו בלבד".- ע 8 לחוות הדעת המשלימה של המומחה ד"ר מנטל.
המומחה מנטל מונה ליקויים רבים בחוות הדעת מטעם הטכניון. בין היתר ניתן ללמוד כי למרות הקביעה על פיה לכל מיכלית נעשתה בדיקה סופית בישראל – הרי שתוצאות בדיקה כאמור לא צורפו , לא כל שכן לא פורט מה נבדק , צורת הבדיקה ואיזה נשק ותחמושת אם בכלל שימשו בה.
בנוסף הדגיש , כי למרות הקביעה שיש להצביע ולענות על מלוא דרישות האמנה , הרי שלא נודע על עמידת המיכלים בסעיפים 6.7 ו6.9 לאמנה!.
גם בהתייחס לעמידה בתנאי אמנת הADR - הבהיר ד"ר מנטל מפורשות כי אמנה זו אינה עוסקת בכל ההיבטים המתחייבים ובעיקר לא בהיבט הפח"ע וחומריו שלמרבה הצער מהווה היבט מאוד רלבנטי למציאות היומיומית בישראל אל מול המציאות שם נערך הסקר – בהולנד , בטמפ ' של עד 25 מעלות .
המומחה מטעם הנתבע מתאר בחוות דעתו המשלימה אירועים ותאונות שארעו בשנים 2016 ו-2017 שיש בהם לתמוך בדברי הנתבע נשוא תביעה זו והמצביעים על סיכונים משמעותים בשרשרת אספקת הגז- ע 13 לחוות הדעת המשלימה,- אירועים אלה כללו שריפת ענק שסיכנה את כל מערך הגז בישראל – מבלי להתייחס ספציפית לגז טבעי דחוס שלמיטב הבנתי את דחיסתו ב250 אטמ מעצימה את הסיכון הצפוי ממנו בעקבות שריפות דוגמת זו שארעה בחיפה ב24 נוב 2016.
מסקנתו של המומחה מטעם הנתבע ואשר לא נסתרה ואותה אני מקבלת היא כי בפועל לא הוכח כי למועד פרסום הכתבה נעשו בדיקות בפועל בישראל למכלול – הרכב והמכולה והמיכלים המכילים גז טבעי דחוס בלחץ 250 אטמ'.- טענה שלא נסתרה ואף לא הסתברה כ"לא מדוייקת".
.
7.הכרעה
כאמור , לטענת התובעת יש בדבר הנתבע אשר פורסמו בכתבה נשוא התביעה משום לשון הרע על לפי הוראות סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע לאמור :
1".לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;"
לטענת התובעת כוונו דברי הנתבע בכתבה לפגוע בתחום עיסוקה שעניינו שיווק ואספקה של גט"ד לצד פגיעה במוניטין העיסקי של התובעת ובשמה הטובה כספק ומשווק של גט"ד בישראל.
זאת לציין ,ובעניין זה אין מחלוקת כי למועד פרסום הכתבה טרם היה לתובעת רישיון לאספקת שיווק ושינוע גט"ד בישראל במובן שטרם היה לה מוניטין בתחום זה וטרם היה זה "תחום עיסוקה".
לטענת התובעת היה בדברי הנתבע משום פגיעה ועיכוב בסיכוייה לקבלת הרישיון המיוחל שטרם התקבל כאמור למועד פרסום הכתבה.
לטענתה שלא הוכחה ועל כן נדחית, "האמירות של הנתבע גרמו לכך שהרגולטורים האמונים על מתן אישורים למערכת שיווק ואספקה של גט"ד נמנעו במשך מספר חודשים מליתן לתובעת את האישורים אשר נדרשו לה".- בעניין זה יודגש כי התובעת נמנעה מלהביא עדויות לנזק הניטען כאמור . בהחלט לא נוכחתי כי דברי הנתבע שאין חולק שנאמרו כוונו אל הרגולטורים או שהיה בהם להשפיע בדרך כל שהיא על הרגולטורים .
במסגרת דיון זה מתבקשת ההכרעה נוכח האינטרסים של הצדדים מכאן ומכאן.
מצד אחד האינטרס העיסקי כלכלי של התובעת לקבל רישיון לשינוע גז טבעי דחוס במיכליות בכבישי ישראל חלף הובלה תת קרקעית ומצד שני עניינו של הציבור לביטחון מירבי בכבישי ישראל וחופש הביטוי של הנתבע שביקש , כמומחה וכאיש מקצוע בתחום הגז להתריע ולהצביע בפני הציבור על הסיכון הרב לו ייחשף הציבור – לדעתו המקצועית של הנתבע – למקרה ותאושר בקשת התובעת לרישיון לשינוע גז טבעי דחוס בלחץ של 250 אטמ בכבישי ישראל, על כל מורכבות המציאות היומיומית של החיים בישראל לרבות פח"ע ואירועי טירור.
בעניין זה אני בוחרת לצטט ולאמץ את דברי כבוד השופטת בייניש כתוארה אז בעא 1104/00 .אפל נ חסון פדי נו(2) בע 622 לפסק הדין לאמור :
"
![קבוצה 10]()
![]()
חוק איסור לשון הרע מגן על כל "אדם" מפני פגיעה בשמו הטוב בלא קשר לזהות הנפגע או לנושא הפרסום (סעיף 1 לחוק). ................ פגיעה בשמו הטוב של אדם, על-פי המשמעות הסבירה של הפרסום, תיחשב לשון הרע כמשמעותה בסעיף 1 לחוק גם כאשר מדובר בדמות ציבורית; אם כי המשמעות הסבירה של הפרסום עשויה כמובן להיות מושפעת ממכלול הנסיבות, ובין היתר מאישיותו של הנפגע. בכל מקרה, הנחת היסוד בבסיס חוק איסור לשון הרע הינה כי לצד ההגנה על השם הטוב קיימים זכויות ואינטרסים מתחרים, אשר יש בהם לעתים כדי להתיר לשון הרע.
ניתן לומר כי אל מול זכותו של אדם להגנה על שמו הטוב ועל פרטיותו עומדים חופש הביטוי, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. ברי כי לכל הדעות, הזכויות, האינטרסים והערכים הללו הם יחסיים. את האיזון בין הזכויות והאינטרסים השונים הכרוכים בדיני לשון הרע בחר המחוקק לעשות במסגרת ההיתרים, ההגנות וההקלות שנקבעו בפרק ג' לחוק. כפי שציין השופט ברק (כתוארו אז):
בחוק איסור לשון הרע הביע המחוקק את עמדתו באשר לנקודות האיזון הנראות לו כראויות. הוא קבע, כי פרסום שיש בו לשון הרע אסור הוא, והוא מהווה עוולה אזרחית (סעיף 7) ועבירה פלילית (סעיף 6). עם זאת, האיסור אינו מוחלט. קיימים פרסומים, שיש בהם לשון הרע ושהם מותרים (סעיף 13). קיימים פרסומים, שבגינם יש למפרסם הגנה (סעיפים 14, 15, 16)... המחוקק לא הכיר בזכות מוחלטת לשם טוב, תהיינה נסיבות הפרסום אשר תהיינה. בדומה, הוא לא הכיר בזכות מוחלטת לחופש הביטוי, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה. המחוקק איזן בין החופשים, תוך שקבע זכויות יחסיות, בהן מוותרת הזכות האחת לרעותה, תוך יצירת איזון עדין בין ערכי היסוד המתנגשים..." (פרשת אבנרי הנ"ל [10], בעמ' 861).
פרק ג' לחוק איסור לשון הרע אמנם מציג את נקודות האיזון הראויות לשיטת המחוקק בין הזכות לשם טוב לבין האינטרסים המתחרים, אך כפי שכבר נאמר בפסיקתנו, מלאכת האיזון החקיקתית אינה בהכרח סוף פסוק. כאשר מתעוררת שאלה פרשנית הקשורה בהוראה הקבועה בחוק, נאלץ בית-המשפט לערוך את האיזון בין האינטרסים המתחרים תוך הכרעה לגבי משקלם היחסי על-פי תכלית החוק ובהתחשב בעקרונות שיטתנו המשפטית (ראו: שם [10], בעמ' 862; דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס [12], בעמ' 17).
![קבוצה 2]()
![]()
במסגרת פרשנות ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ויישומן בכל מקרה לגופו עשויה מלאכת האיזון השיפוטית להיות מושפעת, בין היתר, מן השאלות האלה: עד כמה עוסק הפרסום בדמות ציבורית ובקשר לנושא המעורר עניין ציבורי, מהי התועלת הציבורית שבפרסום, עד כמה הפרסום ברבים תוך פגיעה בשמו הטוב של הנפגע היה רלוונטי ונחוץ להשגת התועלת הציבורית, והאם התועלת שבפרסום גוברת על הנזק הצפוי לשמו הטוב של הנפגע (ראו גביזון, במאמרה הנ"ל [15], בעמ' 219-204). במקרים מתאימים שבהם הפרסום נוגע לדמות ציבורית בקשר לענייני ציבור ובנסיבות שבהן התועלת הציבורית מן הפרסום היא משמעותית וחשובה, יש ליתן משקל מיוחד ונכבד (אף כי לא בהכרח מכריע) לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת, וזאת במסגרת פרשנות ההגנות בחוק ויישומן."
בבחינת האינטרס העיסקי של התובעת ובקשתה להגן על המוניטין שלה כאמור אל מול נושא הפרסום – הסיכון לו עלול להיחשף הציבור בכבישים , אל מול חופש הביטוי של הנתבע , עניינו של הנתבע ואף חובתו המוסרית הסובייקטיבית כפי שהוא ראה אותה להתריע בפני הסכנה לה עלול להיחשף הציבור ,לאחר ששקלתי ובחנתי את ראיות התובעת מחד , את דברי הנתבע מאידך נשוא התביעה, את העובדה שהנתבע לא היה אחראי לאופן פרסום הכתבה ואופן פרסום דבריו בתוכנית הטלוויזיה , במנותק מהשאלות שנשאל – ובשים לב למועד פרסום הדברים מטעם הנתבע – עוד בטרם ניתן רישיון לתובעת לייצור דחיסה ושינוע גט"ד -מסקנתי היא כי בדברי הנתבע, מומחה בעל ניסיון מוכח בתחום הגז בעצמו , אין בבחינת לשון הרע!.
הנתבע , כמומחה בתחומו התריע , בהסתמך על השכלתו מומחיותו הידע המקצועי שלו , נסיונו המקצועי ובדיקות שערך בקשר עם מיכליות שרכשה התובעת לצורך שינוע הגט"ד , על הסיכון הרב של שינוי גט"ד בכבישי ישראל באמצעות מיכליות בהשוואה להובלת גז תת קרקעית!.
במובן זה הביע את דעתו ואף דאגתו המקצועית כבעל ידע בתחום . כל זאת עוד בטרם עמדה התובעת בדרישות הרגולטור ובטרם ניתן לה רישיון שניתן כאמור 3 חדשים לאחר פרסום הכתבה.
במובן זה עומדת לו לנתבע הגנת סעיף 15 (2) ו- 15(3) לחוק איסור לשון הרע לאמור כי "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום " – ולענייננו - הציבור בישראל – "הטילו עליו חובה חוקית מוסרית וחברתית לעשות אותו פרסום". והפרסום נועד להגן על עניין אישי כשר של הנתבע ושל הציבור אליו הופנה הפרסום , כל זאת בנסיבות בהן הוא מצד אחד מומחה בעל ניסיון בתחומו ומצד שני עשה את הפרסום בתום לב .
זאת ועוד , בנסיבות כפי שהסתברו בפני עומדת לו לנתבע חזקת תום הלב מכח סעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע לאמור "הוכיח הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב".
בהחלט לא נסתר מעיני כי למועד הפרסום היה הנתבע בסכסוך עם התובעת. אלא משלא הזכיר הנתבע בדבריו את שמה של התובעת ומשהודיע חד משמעית לכתבת כי הוא מסרב להתייחס אל התובעת ספציפית וכי הוא מצוי בסכסוך עימה , ונוכח הקיף דבריו במסגרת הפרסום – דברים שנאמור בכתבה שאורכה 5 דקות ועשרים שניות אלא שחלקו של הנתבע בכתבה זו – שניות ספורות בלבד – שורות 24-26 בע 1 לתמליל ושורות 3-6 לעמוד 2 לתמליל – הרי עסקינן בפרסום שבהחלט לא חרג מתחום הסביר בנסיבות העניין ומכאן שחזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב. חזקה זו לא נסתרה !
בנסיבות כפי שתיארתי לעיל אדגיש כי למועד ביצוע הפרסום עסקינן ב"אמת לשעתה" – כלומר שהנתבע האמין בתום לב כי בטרם ניתן הרישיון לתובעת ,ולאחר שבדק עם הנוגעים בדבר את איכות המיכלים ועמידתם בדרישות אמנת ADR לצד אמצעי הזהירות המתחייבים נוכח התנאים המיוחדים בישראל – דרגות חום מעל 25 מעלות צלזיוס ופעילות תדירה למרבה הצעה של אירועי טירור היו דבריו אמת לאמיתה . בעניין זה מקבלת את טענת ההגנה של הנתבע.
לטענת התובעת לא הוכיח הנתבע דווקנית כי "כל תאונה ....זיק של סיגריה , ניצוץ של טלפון סלולארי של הנהג יובילו לתוצאות הרסניות ביותר של כדור אש בלתי נשלט" –בעניין זה אני קובעת כי המסר בדברי הנתבע והרושם שדבריו הותירו על הצופה הם העומדים לבחינה , על פי המבחן האובייקטיבי לאמור :
"המבחן בעניין זה הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו ע"א 1104/00 אפל נ איילה ח – ד).
""לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע "מבין השורות" של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר. על-מנת לקבוע את משמעותו הפשוטה או המשתמעת של פרסום בעיני האדם הסביר והרגיל, יש לתת את הדעת על ההקשר שבו הובאו הדברים הנטענים להיות לשון הרע. לפיכך קטע מפרסום יתפרש בהתחשב בשאר חלקיו, אלא במקרים חריגים כגון כאשר לשון הרע מצויה בכותרת הפרסום שהיא בולטת ומובחנת מיתר הפרסום. עם זאת עילת התובע תישאר מוגבלת לאותם קטעים בפרסום שבגינם בחר לתבוע בגין לשון הרע, אלא אם תבע בגין הפרסום כולו שם ב (617ה – 618א, ב – ג)." (הדגשות שלי כ.ל.)
במקרה שבפני בהחלט נוכחתי כי יש לבחון את המסר שבדברי הנתבע בכתבה. מסר המצביע על סיכון ממשי לציבור בעקבות שינוע גט"ד במיכליות בכבישי ישראל!
כאמור , הנתבע טען בהגנתו ובסיכומיו לאמת בפרסום . בבחינת המסר העיקרי שבדבריו , ובשים לב ל"אמת" למועד הפרסום ובלשון הפסיקה – "אמת לשעתה" – ראו ע"ה 751/00 פלוני נ אילנה דיין , מצאתי כי בטרם ניתן הרישיון לתובעת ובטרם בוצעו מלוא הבדיקות המתחייבות ובטרם ננקטו מלוא אמצעי הזהירות שהצדיקו עם חלוף 3 חודשים מתן הרישיון לתובעת – ובעניין זה אינני קובעת עמדה ולמותר לציין כי לא נבחנה על ידי במסגרת התיק כאן עמידת התובעת בדרישות שהובילה לימים לקבלת הרישיון , אני מקבלת את הגנתו לאמור "אמת דיברתי" .
לשון אחרת , למועד הפרסום היתה כרוכה הובלת הגט"ד בכבישי ישראל במיכליות בסיכונים משמעותיים לציבור.
התוצאה היא שמצאתי שבפרסום דברי הנתבע שאין חולק שנאמרו,אין משום לשון הרע.
דברי הנתבע לא היו עלולים לפגוע בעסקה של התובעת – שהרי טרם קיבלה את הרישיון אליו כוונה לדחיסה שיווק ושינוע גט"ד.
לא נוכחתי כי דברי הנתבע השפיעו או היו עלולים להשפיע על הרגולטור במתן רישיון לתובעת – שניתן לימים – כ-3 חודשים לאחר פרסום הדברים.
בהחלט נוכחתי כי דברי הנתבע נאמור בתום לב והם חוסים תחת הגנות סעיף 15(2) ו-15(3) לחוק איסור לשון הרע ונאמרו בהסתמך על חופש הביטוי של הנתבע וחובתו המקצועית מוסרית מבלי שנאמרו באופן החורג מן הסביר .
סוף דבר
התוצאה היא שדוחה את התביעה!.
מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 46,800 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל. בפסיקתי זו לקחתי בחשבון את התנהלות התובעת למן הגשת התביעה המקורית בסכום של 1 מיליון ₪ ולנוכח הודאתה שלה בסעיף 81 לכתב התביעה המתוקן כי מטרת התביעה בין הייתר היא "לייצר התראה מסויימת במאצעות המערכת המשפטית אשר תביא את מסע הצלב הזה לכדי סיום " – ולהבנתי – תביעה שהוגשה מלכתחילה כתביעת השתקה תוך ניצול האמצעים המשפטיים והפיננסים העומדים לרשות התובעת וניצול המערכת המשפטית לצורך בקשתה להשתקת הנתבע כאמור.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום אל באי כח הצדדים
/ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.
