1.התביעה המונחת בפניי עניינה נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד X, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ביום 15.5.2008, בהיותו כבן X שנים. הואיל והתובע לא החזיק, במועד הרלוונטי ברישיון נהיגה ונהג ללא ביטוח חובה, לא הוגשה התביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 אלא על פי פקודת הנזיקין.
תמצית העובדות הדרושות
2.אין חולק כי במועד התאונה, נהג התובע בטרקטורון, ומולו בנתיב הנגדי נסע רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") המבוטח בידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). התאונה ארעה בעת שהנתבע בקש לפנות שמאלה, שאז התנגש בטרקטורון, ובעקבות כך נחבלו התובע ונוסע נוסף שהיה יחד עמו, באופן קשה.
3.כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בעכו (ת"ד 4481-12-08) ובו יוחסו לו עבירות של נהיגה רשלנית, סטייה מנתיב, וגרימת נזק וחבלה של ממש לאדם. בית המשפט לתעבורה ראה לזכות את הנתבע מעבירה של נהיגה רשלנית ותחת זאת הרשיעו בנהיגה בחוסר זהירות וביתר העבירות נשוא כתב האישום.
4.בכל הנוגע לסוגיית החבות, הצדדים חלוקים בשאלת אשמו התורם של התובע להתרחשות התאונה. בנוסף, קיימת מחלוקת לגבי שאלת שיעור הנזק. אתייחס להלן לשתי השאלות בנפרד.
שאלת החבות
טענות הצדדים
5.לטענת התובע, התאונה היתה בלתי נמנעת מבחינתו, שכן הנתבע סטה באופן פתאומי שמאלה וחסם את נתיב נסיעתו כשהמרחק בין שני הרכבים הנו פחות מחמשה מטרים. עוד הוסיף התובע כי בית המשפט לתעבורה התייחס גם לחלקו באחריות, אולם אין בהכרעת הדין כל קביעה פוזיטיבית לגביו, המתבססת על ממצאים פוזיטיביים הנתמכים בראיות. כך לדוגמא, אין בהכרעת הדין כל קביעה פוזיטיבית כי התובע נהג במהירות או קביעה אחרת המלמדת על כך שהתובע תרם באשמו להתרחשות התאונה. עוד הוסיף התובע כי העובדה שהוא נעדר רישיון נהיגה וביטוח אינה מקימה, מניה וביה, אשם תורם לאירוע התאונה.
6.הנתבעים מצדם הפנו לקביעות בית המשפט לתעבורה שנכללו בהכרעת הדין ולפיהן לא ניתן לשלול אחריות תורמת משמעותית מצד התובע לאירוע התאונה, שכן מדובר במי שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה ולא עבר הכשרה מתאימה לנהוג בכלי רכב. בנוסף נקבע כי אין להתעלם מהעובדה שהטרקטורון "הועלם" מזירת האירוע בידי משפחתו של התובע מסיבה שלא הובהרה.
עוד הוסיפו הנתבעים כי מעדותו של התובע בבית המשפט עולה כי חוסר ניסיונו בנהיגה, השפיע באופן משמעותי ביותר על התנהגותו עובר לתאונה עת לא הגיב כפי שאדם מיומן וסביר היה נוהג. בהקשר זה הפנו הנתבעים לחוות הדעת שהוגשה מטעמם ממנה עולה כי חוסר הכשרתו של התובע כנהג והעדר רישיון נהיגה היוו סיבה מכרעת להתרחשות התאונה. בנסיבות, סבורים הנתבעים כי יש להעמיד את אשמו התורם של התובע על שיעור 70%.
דיון והכרעה
7.סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 קובע כי "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי". סעיף 42ג לפקודה מורה, בין היתר, כי מקום שהוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א' לא יהיה המורשע רשאי להביא ראיה לסתור אותה אלא ברשות בין המשפט. יחד עם זאת, הסתמכות על הרשעה בפלילים, בהתאם לסעיף 42א' לפקודת הראיות אינה שוללת את האפשרות להעלאת טענת אשם תורם של צד נוסף המעורב בתאונה. אין לקבוע על פי הרשעה כאמור אחריות מוחלטת ובלעדית על המורשע באופן אוטומטי, וככל שמדובר בראיה המוגשת במסגרת תביעה נזיקית, יש לבחון באם יש מקום לחלוקת האחריות בדרך אחרת, לרבות ייחוס אשם תורם לתובע. (ראו: ע"א 8684/11 אלקיים נ' עזבון המנוח יבור (25.6.2014) והאסמכתאות המובאות שם; י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תש"ע - 2009, עמ' 1567).
אין גם חולק כי הנטל להוכחת טענת האשם התורם, שהנה טענת הגנה מובהקת, רובץ לפתחו של הצד המעלה אותה, ובענייננו על הנתבעים (ראו: ע"א 3573/15 פולני נ' יפים פרידמן ובניו בע"מ (4.6.2017); ע"א 7194/13 טוביה דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המהנדסים בע"מ (22.7.2015)).
משהובהרה המסגרת הנורמטיבית של הדיון, אפנה לבחינת הראיות.
8.ראשית, אני רואה לסלק מן הדרך את הטענה כאילו די בעובדה שהתובע נעדר רישיון נהיגה כדי לייחס לו אשם תורם לאירוע התאונה. בפסיקה נקבע כי אף אם נהיגה ללא רישיון נהיגה מהווה רשלנות חמורה מצד המשתמש ברכב, הרי שבכך לא סגי כדי להסיק מניה וביה קיומו של קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין התרחשות התאונה. (ראו: ע"א 838/86 מחמוד נ' אבו זיד ואח', פ"ד מג(1), 374). לפיכך, יש לבחון באם מהתשתית הראייתית שהוצגה ניתן ללמוד כי נהיגתו של התובע והתנהלותו עובר לתאונה מצביעים על רשלנות שתרמה להתרחשותה.
9.בהכרעת הדין של בית המשפט לתעבורה, זוכה אמנם הנתבע מעבירה של נהיגה רשלנית אולם הוא הורשע בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. בית המשפט לתעבורה ציין כי "הנאשם (הנתבע כאן - א.ט) אישר כי החליט לפנות שמאלה למרות שראה את הטרקטורון מתקרב לעברו במרחק של כ-30 מ' ממנו. סבורני כי די בכך כדי להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. גם אם נסע הטרקטורון במהירות איטית יחסית, אין המדובר במרחק מספיק לשם פנייה שמאלה בבטחה, ונהג הפונה שמאלה חייב להביא בחשבון גם אפשרות כי הרכב המגיע מולו נוסע במהירות העולה על זו המוערכת על ידו או שיגביר מהירותו לפתע".
בית המשפט לתעבורה הוסיף כי לא ניתן לשלול "אחריות תורמת משמעותית של נהג הטרקטורון לאירוע. אין לשכוח עובדה משמעותית כי נהג הטרקטורון מעולם לא קיבל רישיון נהיגה, ולא עבר הכשרה מתאימה. אין להתעלם מהעובדה כי הטרקטורון 'הועלם' מזירת האירוע בידי משפחתו של מר ע. ב. מסיבה שלא הובררה. סימני שאלה אלה מעוררים אפשרות לאשם תורם כבד על נהג הטרקטורון, ואולי אף אשם תורם מכריע, אולם לא מצאתי כי יש בכך כדי לנקות את הנאשם כליל מאחריות".
התייחסותו של בית המשפט לתעבורה לאשמו התורם של התובע, כפי שהובאה לעיל, אינה בגדר ממצא פוזיטיבי אלא בבחינת השערה או ספקות, הרלוונטיים להליך הפלילי, אך אינם בגדר ממצא ממשי שיכול להשליך על המאזן הראייתי בהליך האזרחי. כפי שצוין קודם, העובדה שהתובע מעולם לא הוכשר לנהיגה אינה יכולה לבסס, לכשעצמה, אשם תורם בתביעה הנזיקית. הוא הדין לגבי העובדה שהטרקטורון הועלם לאחר התאונה בידי משפחת התובע.
בסופו של יום הוטלה האחריות לאירוע התאונה על הנתבע, ועליו הנטל להוכיח את מידת אשמו התורם של התובע להתרחשותה, אם בכלל.
10.הרשלנות אותה מייחסת הנתבעת לתובע מתבטאת בעיקר בכך שהוא האיץ את מהירות נסיעתו, על אף שהבחין ברכב התובע מבצע את הפניה שמאלה. נאמר כי תגובה זו נובעת מחוסר מיומנותו של התובע ומכך שלא הוכשר מעולם לנהיגה. הנתבעים נסמכים על עדותו של הנתבע בבית המשפט בעניין זה. לדבריו "נסעתי מכיוון מזרח למערב. יש כניסה בצד שמאל שרציתי להיכנס אליה. היו שם חברים שלי. לא נהגתי במהירות, נסעתי במהירות של 20, 25 קמ"ש. ראיתי את הטרקטורון רחוק ממני. היה לי מספיק זמן כדי להיכנס. הטרקטורון התקרב אליי למרחק של 30 מ' והגביר את המהירות במקום לאט. הוא ראה אותי. הוא הגביר את המהירות ולא הספקתי לעבור. מדובר במעבר צר. הטרקטורון יכול להאיץ את המהירות שלו בזמן קצר ואז כשפניתי, פגענו אחד בשני" (עמ' 40 שורות 2-6 לפרוטוקול הדיון).
11.גרסתו זו של הנתבע לגבי מהירות נסיעתו של התובע, ובעיקר לגבי האצת המהירות על ידו עובר להתרחשות התאונה, אינה יכולה לעמוד, מכמה טעמים. ראשית, בהודעה שנגבתה מהנתבע ביום האירוע (ת/12), אין זכר לגרסה זו, אשר הופיעה לראשונה בהודעתו השנייה מיום 19.5.18.
12.שנית, מטעם הנתבעת הוגשה חוו"ד ערוכה בידי מר דורון פת, מומחה בטיחות בתעבורה, מיום 10.5.2013 (נ/1), שאף בה אין כל זכר לטענה לפיה הגביר התובע את מהירותו עובר לתאונה. בחוות דעתו שלל מר פת את גרסתו של התובע, לפיה נסע הנתבע במהירות של 100 קמ"ש תוך שהוא מפנה לדו"ח הבוחן המשטרתי שהצביע על מהירות של כ-30 קמ"ש. אלא שהרשלנות אותה ייחס מר פת לתובע אינה מתייחסת להגברת מהירות נסיעתו, כפי טענת הנתבעים, אלא מתבטאת בכך שהלה נהג בטרקטורון כשהוא אינו מורשה לנהיגה, נהג בטרקטורון ללא ביטוח וללא קסדה והסיע נוסע נוסף בטרקטורון ללא היתר שאף הוא נסע ללא קסדה.
13.שלישית, ברכבו של הנתבע נסע יחד עמו, במועד התאונה, נער שהיה באותו זמן כבן 15. משום מה, אותו עד לא הוזמן על ידי הנתבעים על מנת לתמוך בגרסת הנתבע ולפיה הגביר התובע את מהירות נסיעתו עובר להתרחשות התאונה. הימנעות הנתבעים מהזמנת אותו עד, מבלי שהובא לכך הסבר המניח את הדעת, פועלת לרעתם ומקימה נגדם חזקה כי אילו הוזמן אותו עד לבית המשפט, היתה עדותו פועלת לחובתם (ראו לדוגמא: ע"א 9656/05 שוורץ נ' המנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008). יוער כי אף בהליך הפלילי שהתנהל בבית המשפט לתעבורה נמנע הנתבע מהעדתו של אותו עד.
14.יחד עם זאת, סבורני כי לא ניתן לפטור את התובע מכל אחריות. מחקירתו הנגדית עלה כי לא זו בלבד שלא היתה לתובע כל הכשרה קודמת בנהיגה אלא שהוא אף לא נהג מעולם בטרקטורון המדובר, וככל הנראה לא נהג בטרקטורונים כלשהם (ראו עדותו המבולבלת של התובע בעניין זה, בעמ' 24 ש' 1-8 לפרוטוקול). חוסר מיומנותו של התובע בנהיגה התבטא - לטעמי - בכך שלא ניסה לבלום את הטרקטורון לאחר שהבחין ברכב הנתבע פונה שמאלה. כל נהג מנוסה היה באופן אינסטינקטיבי בולם את רכבו במצב שכזה, על מנת למנוע את ההתנגשות שעה שהוא מבחין ברכב אחר החוסם את נתיב נסיעתו. אלא שמדו"ח הבוחן המשטרתי עולה כי לא נמצאו כל סימני בלימה של הטרקטורון. סימני הבלימה היחידים היו של רכב הנתבע. אבהיר כי ספק בעיניי אם ניתן היה למנוע את התאונה כליל, גם לו החל התובע בבלימת הטרקטורון. זאת, בין היתר, נוכח קביעת בית המשפט לתעבורה כי המרחק בין כלי הרכב שעה שהנתבע החל את הפניה שמאלה, לא היה מאפשר לו לנתבע להשלים אותה פניה בבטחה. יחד עם זאת, ייתכן בהחלט כי לו החל התובע לבלום את הטרקטורון, עוצמת ההתנגשות בין כלי הרכב היתה נמוכה יותר, וכנגזרת מכך הנזקים שנגרמו לתובע ולנוסע עמו היו קטנים יותר.
בנסיבות, אני קובע כי יש לייחס לתובע אשם תורם להתרחשות התאונה בשיעור 20%.
שיעור הנזק
הנכות הרפואית
15.הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות במספר תחומים ונוכח הפערים ביניהם הוריתי על מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים שלהלן: פרופ' דורון נורמן בתחום האורתופדי, פרופ' אילן גרינוולד בתחום האורולוגי, פרופ' דוד ירניצקי בתחום הנוירולוגי וד"ר גיא אור במישור הפסיכיאטרי. אסקור להלן בתמצית את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט.
16.בחוות דעתו מיום 26.6.15 ציין פרופ' ירניצקי כי בעקבות התאונה סבל התובע משבר בעמוד השדרה הצווארי עם פגיעה מוטורית בארבע הגפיים. התובע עבר טיפולים כירורגיים ובהמשך הליך שיקומי ממושך. נאמר כי התובע סובל מחולשה קלה של הגפיים, בידיים, בעיקר דיסטלית בדרגה 4-5, וברגליים בעיקר פרוקסימלית בדרגה 4-5, עם קשיים במתן שתן ובתפקוד המיני. פרופ' ירניצקי קבע כי נכותו הנוירולוגית של התובע עומדת על 60%.
17.בחוות דעתו הראשונה של פרופ' גרינוולד מיום 10.6.15 נאמר כי נראה שקיימת נכות נוירולוגית על רקע פגיעה עצבית וקיים נזק אורתופדי בעקבות התאונה והניתוח בעמוד שדרה צווארי. צויין כי ההפרעה הנוירולוגית עליה מתלונן התובע הינה בשני מישורים: האחד, תדירות גבוהה בהטלת שתן יומית ולילית, כאשר קיימת סתירה בין תלונותיו של התובע לבין הממצאים שנרשמו בתרשים האורודינמי האחרון. לנוכח סתירה זו, קבע המומחה כי יש לחזור ולבצע הערכה אורודינמית עדכנית שיהא בה כדי להאיר על מצבו האמיתי של התובע מבחינה תפקוד מערכת השתן התחתונה ועל הקשר לנזק העצבי שנוצר בעקבות התאונה. המישור האחר הינו הפגיעה במנגנון הזיקפה, שם מצא פרופ' גרינוולד כי קיימת נכות זמנית בשיעור 30% וזאת עד סוף שנת 2016. לאחר מכן נקבע כי על התובע לעמוד לבדיקה מחודשת של תפקוד מנגנון הזיקפה ובדיקה חוזרת של מצבו כולל תגובה לטיפול תרופתי ולהזרקות.
בחוות דעתו המשלימה מיום 20.3.17 ציין פרופ' גרינוולד כי מבדיקת זיקפה לילית במעבדת שינה, עלה כי קיימת הפרעה אורגנית קשה למנגנון הזיקפה אצל התובע, בדיקה העולה בקנה אחד עם הממצאים הקודמים בחוות הדעת הזמנית. לפיכך, קבע המומחה כי נותרה אצל התובע נכות צמיתה בגין הפרעה אורגנית במנגנון הזיקפה בשיעור 30%.
באשר להטלה מוגברת של שתן, קבע המומחה כי בספרות הרפואית נדיר לראות פגיעה המתאפיינת באטוניה של השלפוחית לאחר נזק עצבי בעמוד שדרה צווארי. יחד עם זאת, אין להתעלם מקשר הזמנים והנזק העצבי הכולל של קואריפלגיה. נקבע כי נכות זו אצל התובע הינה בשיעור נמוך נוכח יכולתו להתרוקן עצמונית מזה שנים רבות. לפיכך, קבע פרופ' גרינוולד נכות אורולגית צמיתה בגין שלפוחית אטונית על רקע פגיעה עצבית בשיעור 10%.
18.במישור האורתופדי הוגשה חוות דעתו של פרופ' נורמן מיום 7.6.15, ולפיה נותרה אצל התובע נכות צמיתה בשיעור 20%. המומחה ציין כי בבדיקתו של התובע נמצא שבר פריקה של חוליות C4-5 וכי הוא לא הניע גפיים תחתונות. ביום 17.5.08 בוצע שחזור פתוח של הפריקה וקיבוע של חוליות C4 ו-C5. לאחר הניתוח חל שיפור במצבו הנוירולגי של התובע והוא עבר לשיקום בבית חולים לוינשטיין. בבדיקתו של התובע ביום 27.4.15 התרשם פרופ' נורמן מהפרעה נוירולוגית בגפיים התחתונות ובאופן חלקי גם בגפיים העליונות. בנוסף, נמצא כי קיימת מגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי כתוצאה מהשבר וקיבוע החוליות. מאחר וקיימת חוות דעת בתחום הנוירולוגי, התייחס פרופ' נורמן לנכות הקיימת בעמוד השדרה, בהתייחס לטווח התנועות בלבד. נאמר כי בניתוח בוצע קיבוע של שתי חוליות מתוך שבע, כאשר קיבוע החוליות גורם גם להפרעה בין C3-4 ובין C5-6. לאור הבדיקה הגופנית ולאור הקיבוע שעבר, קבע המומחה כי קיימת אצל התובע הגבלה בינונית בתנועות עמוד השדרה, והעמיד את נכותו, כאמור, על שיעור 20%.
19.ד"ר גיא אור, המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין בחוות דעתו מיום 27.5.15 כי בבדיקתו היה התובע מצומצם ומכונס מעט מבחינה רגשית, אך לא היו ביטויי דיכאון או חרדה. עם זאת, נמצאו קשיי זיכרון וקשיי ריכוז. לאור הלקות הקוגניטיבית שנמצאה בבדיקתו, הופנה התובע לאבחון נוירופסיכולוגי כבדיקת עזר. ממצאי אבחון זה הצביעו על ירידה בתפקוד הקוגניטיבי אצל התובע, המתאימה לפגיעה שעבר בתאונה וכי הוא סובל מתסמונת שלאחר זעזוע מח. ד"ר אור ציין בסיכום חוות דעתו כי התובע סובל מתסמונת שלאחר זעזוע מח, עם ירידה קלה-בינונית בתפקוד הקוגניטיבי ושינוי מסוים בתפקודו האישיותי ומתסמינים קלים של הפרעת הסתגלות. ביטויי החרדה והדכדוך הקלים המתוארים, נובעים כנראה משילובן של הפרעות נפשיות אלה. בשקלול הדברים, קבע המומחה כי התובע סובל מנכות נפשית וקוגניטיבית צמיתה בעקבות התאונה, העומדת על שיעור של 15%.
20.בתחום השיקום המיני, ביקשו הצדדים להסתמך על חוות דעת המומחה האורולוג מטעמם, ללא צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט לבחינת מישור זה.
איני רואה צורך לפרט בהרחבה את התייחסותם של המומחים לסוגיית תפקודו ושיקומו המיני של התובע. אציין כי על פי חוות דעתו המשלימה של ד"ר אברבנאל יוסף מטעם התובע, מיום 30.10.17, יידרש התובע לטיפולים שונים לרבות זריקות, כדורים, סרוגייט, סקסולוג, פסיכולוג, פסיכיאטר ויחסי מין בתשלום, בעלות הנאמדת בעשרות אלפי שקלים. לעומת זאת, ד"ר אנגלשטיין דב קבע בחוות דעתו המשלימה מיום 26.12.17 כי לא ניתן לדעת בשלב זה אם התובע, שהוא כבן 25 במועד חוות הדעת, פנה לעזרה רפואית כלשהי בעניין שיקומו המיני. נאמר כי בפרקטיקה האורולוגית ידוע כי ברוב המקרים אין צורך בכל מגוון הטיפולים שנסקרו על ידי ד"ר אברבנאל, שכן סוג הטיפול מותאם בהתאם לסיבה הבסיסית לאין האונות. ד"ר אנגלשטיין הוסיף כי אין אף כל הבטחה שהטיפול הנבחר יסייע לתובע בתחום אין האונות, שכן ההצלחה תלויה במידת שיתוף הפעולה שלו אשר לוקה בחסר נוכח המעקב הלא רציף אחר תחלואיו שערך בקופת חולים. עוד נקבע כי במצבו כיום אין צפי לצורך בטיפול פסיכיאטרי, סרוגייט או יחסי מין בתשלום.
21.הצדדים תמימי דעים כי בהתאם לחוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על שיעור 83%.
הנכות התפקודית
22.ב"כ התובע סבור כי מכלול נכויותיו של התובע גורם לפגיעה קשה בתפקודו ובכושרו לשוב ולעבוד ולתפקד בחיי היומיום. מדובר במי שסובל משיתוק בארבעת הגפיים על כל הכרוך בכך, והגבלה בינונית בתנועות הצוואר. בנוסף, ההטלה המוגברת של שתן המחייבת אותו להתעורר מדי שעות ספורות בלילה גורמת לתובע לקשיי שינה ולעייפות מוגברת המשליכה על יכולת תפקודו התעסוקתי. זאת לצד הנכות במישור הנפשי שאף היא מגבילה את כושר עבודתו. לפיכך, סבור ב"כ התובע כי נכותו התפקודית של התובע עולה על הנכות הרפואית ויש להעמידה על שיעור של 100%.
23.ב"כ הנתבעים בדעה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה מזו הרפואית. לשיטתו, חרף הנכות הרפואית הגבוהה שנקבעה לתובע הרי שזה אחד המקרים המובהקים בהם אין כל חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית. בהקשר זה נטען כי לא מדובר במי שמרותק לכיסא גלגלים או נזקק למכשירי הליכה או לסיעוד. נהפוך הוא, מהראיות עולה כי התובע נוהג ברכב, יוצא לבלות על חברים ונסע מספר רב של פעמים לחו"ל.
24.אין ספק כי נכותו התפקודית של התובע קשה ומשמעותית. התובע סבל משבר פריקה בעמוד השדרה הצווארי של חוליותC4-5 שחייב שחזור וקיבוע החוליות. כתוצאה מכך נגרמה פגיעה מוטורית בארבע הגפיים, המתבטאת בחולשה קלה הן בידיים והן ברגליים. מעבר להפרעה הנוירולוגית בגפיים התחתונות והעליונות, סובל התובע גם ממגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. בנוסף, סובל התובע מתסמונת שלאחר זעזוע מוח עם ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ושינוי מסוים בתפקודו האישיותי.
אשר לנכות האורולוגית ובעיקר זו הקשורה לתפקודו המיני, אכן לא מדובר בנכות המשליכה ישירות על כושר השתכרותו של התובע ועל תפקודו התעסוקתי. יחד עם זאת, לנכות בגין שלפוחית אטונית העומדת על שיעור 10% ניכרת השלכה תפקודית מסוימת.
בנסיבות ובשקלול כלל הנתונים, אני סבור כי ראוי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 75%.
בסיס השכר
25.הצדדים נחלקו בשאלת בסיס השכר שעל פיו יש לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובע. ב"כ התובע טען כי מאחר ומדובר במי שהיה קטין במועד התאונה, מתקיימת לגביו החזקה שהשכר הרלבנטי לצורך חישוב הפסדי השכר הוא השכר הממוצע במשק. חיזוק לכך מצא ב"כ התובע בעובדה שאחיו של התובע העובד בעסק המשפחתי משתכר כ-10,000 ₪ לחודש, סכום הקרוב לשכר הממוצע במשק לגברים.
26.לעומת זאת, הפנה ב"כ הנתבעים לעובדה כי התובע נשר מהלימודים עובר לתאונה וללא קשר אליה, בעודו בכיתה י'. נאמר כי העדר השכלה ונשירה מלימודים בגיל צעיר, יש בהם כדי להשליך על כושר השתכרותו של אדם במידה כזו שאין להחיל לגביו את חזקת השכר הממוצע. עוד הוסיף ב"כ הנתבעים כי בצד הקביעה של בית המשפט לחזקת השכר הממוצע לגבי קטינים צוין במפורש כי אין חזקה זו שוללת בחינה של כל מקרה לפי נתוניו ונסיבותיו. בנסיבותיו של התובע סבורים הנתבעים כי יש להעמיד את כושר השתכרותו על שיעור של כ-75% מהשכר הממוצע במשק, היינו 7,500 ₪.
27.אכן מעדותו של התובע בפניי עולה כי עזיבתו את ספסל הלימודים בכיתה י' אינה נעוצה בתאונה נשוא הדיון. נוכח הודאתו כי לא אהב את הלימודים וכי בכל מקרה לא רצה ללמוד (עמ' 27 ש' 29 לפרוטוקול), ניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות כי התובע לא היה משלים לימודיו בשלב מאוחר יותר בחייו. יחד עם זאת, אין בכך כדי להשליך על כושר השתכרותו שכן אין קשר ישיר בין העדר השכלה פורמלית לפגיעה בכושר ההשתכרות. על כן יחושבו הפסדי השכר של התובע בהתאם לשכר הממוצע במשק, העומד במועד מתן פסק דין זה ע"ס 10,609 ₪, למעט השנים הראשונות של תחילת השתכרותו, כפי שיפורט להלן.
חישוב הנזק
נזק לא ממוני
28.בהתחשב בפגיעות הרבות מהן סבל וסובל התובע, גילו הצעיר, ימי האשפוז, תקופת השיקום שיעור נכותו הצמיתה ואופייה, אני מעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 300,000 ₪.
הפסד השתכרות
29.התובע היה בן 16 בעת התאונה. קודם לתאונה, וללא קשר אליה, עזב התובע את ספסל הלימודים, אך לא השתלב בעסק המשפחתי ולא עסק בכל עבודה עד למועד התאונה (ראו סעיף 19 לתצהירו ת/4 ועדותו בעמ' 28 שורה 2 לפרוטוקול). לפיכך, אני רואה לחשב את הפסד השתכרותו החל ממועד הגיעו לגיל 18. בשלב זה, עבר התובע את הליכי השיקום, שכן אין חולק כי הוא שוחרר מבית לוינשטיין בחודש דצמבר 2008, כשבעה חודשים לאחר התאונה. משכך, הרי שאין לחשב הפסדי שכר כלשהם בגין תקופת האשפוז והשיקום.
30.על אף שקבעתי כי חלה לגבי התובע חזקת השכר הממוצע במשק, הרי שסבורני כי בגין תקופת העבר, מהגיעו לגיל בגרות (ביום 14.1.2010) ולמשך 5 שנים יש לחשב את הפסד השתכרותו לפי שכר מופחת העומד על סך 6,000 ₪ לחודש בערכים של היום. בגין תקופה זו (14.1.2010 - 14.1.2015) יש לחשב את הפסד השתכרותו של התובע באופן הבא:
6,000 ₪x 75% x 60 = 270,000 ₪ ובתוספת ריבית ממחצית התקופה 287,945 ₪.
לאחר התקופה הנ"ל ועד היום (46 חודשים) יש לחשב את שכרו לפי 8,000 ₪ וסה"כ 276,000 ₪. סכום זה בתוספת ריבית ממחצית התקופה מסתכם בסך 281,284 ₪.
אעיר לעניין זה כי אין זה סביר בעיני שאדם חסר השכלה תיכונית מלאה, הכשרה כלשהי או ניסיון תעסוקתי, ישתכר מיד עם הגיעו לגיל 18, שכר המגיע כדי השכר הממוצע במשק.
יוצא על כן כי הפסד השתכרותו של התובע לתקופת העבר עומד על סך כולל של 569,230 ₪.
הפסד שכר לעתיד
31.התובע כיום בן 26 ועשרה חודשים ועל כן נותרו לו כ- 40 שנות עבודה עד גיל פרישה. כאמור יש לחשב את הפסדיו לפי נכות של 75% משכר של 10,609 ₪ ובסה"כ 2,242,465 ₪.
לא מצאתי לקבל את עמדת ב"כ התובע לפיה יש לקבוע את שיעור ההיוון על 2% ולא 3% באשר טרם שונתה ההלכה הקיימת לפיה שיעור ההיוון הנו 3%. אכן קיימת מחלוקת פוסקים בסוגיה זו והעניין מונח לפתחו של בית המשפט העליון. אולם כל עוד לא שונתה ההלכה המחייבת יש לחשב את שיעור ההיוון לפי 3% בהתאם להלכה הנוהגת כיום.
הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים
32.בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים יש לחשב את הפסדיו של התובע בסך 334,616 ₪.
עזרת צד שלישי
33.לטענת התובע בתקופת אשפוזו ובמהלך החודשים שלאחר מכן, הוא נדרש לעזרה, טיפול וליווי צמודים בהיקף של 12 שעות ליום. בהמשך, נזקק התובע לעזרה בהיקף קטן יותר של כשלוש שעות יומיות. בסה"כ בגין תקופת העבר העמיד ב"כ התובע את הפיצוי הנתבע בראש נזק זה ע"ס 738,840 ₪. לגבי תקופת העתיד, העריך התובע את העזרה לה יזדקק בהיקף של 21 שעות שבועיות, לפי עלות של 50 ₪ לשעה.
34.ב"כ הנתבעים מצדו טען כי יש לדחות מכל וכל את חישובי התובע לגבי הפיצויים לעזרת צד ג' בהיותם נעדרי כל בסיס ראייתי, חוקי או אחר. לשיטת הנתבעים הפיצוי עבור חודשי האשפוז צריך שיעמוד ע"ס 30,000 ₪ ועבוד 10 חודשים נוספים עד להתייצבות מצבו של התובע, סך נוסף של 30,000 ₪ ומתום אותה תקופה ועד היום סך של 25,000 ₪. בגין תקופת העתיד סבורים הנתבעים כי הפיצוי בעבור עזרת צד ג' צריך לעמוד ע"ס 100,000 ₪.
35.אין ספק כי במהלך אשפוזו ובחודשים שלאחר מכן נדרש התובע לעזרה מוגברת מבני משפחתו. סבורני כי יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע לתקופת העבר בגין ראש נזק זה בסך 210,000 ₪.
לגבי תקופת העתיד יש להביא בחשבון את הנכויות הגבוהות מהן סובל התובע, בייחוד במישור הנוירולוגי, האורתופדי והנפשי ואשר ישליכו על תפקודו לאורך כל ימי חייו. מצד שני אין להתעלם מן העובדה שהתובע עצמאי בהתניידות, נוהג ברכב בעצמו, יוצא לבלות עם חבריו ומרבה לנסוע לחו"ל הן עם הוריו והן עם חבריו. לפיכך, אני סבור כי יש להעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד ע"ס גלובלי של 300,000 ₪.
הוצאות נסיעה ואש"ל
36.לטענת התובע, הוא ובני משפחתו, תושבי כאבול, נאלצו לנסוע לביה"ח רמב"ם בחיפה במהלך האשפוז ולאחר מכן לבית לווינשטיין ברעננה משך תקופה ארוכה לצורך הטיפול הממושך לו הוא נדרש. בנוסף, נאלץ התובע לנסוע לקבלת טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה בכפר ורדים, רכיבה טיפולית על סוסים בכפר מכר וכן נסע לבריכה בקרית אתא. מדובר בנסיעות ארוכות ויקרות המצויות במרחק ניכר ממקום מגוריו של התובע. התובע סבור כי יש לחשב את הוצאות הנסיעה בהן נשא בהתאם לאומדן הוצאות אחזקה חודשית של רכב.
37.הנתבעים נמנעו מלהתייחס בסיכומיהם לראש נזק זה, ותחת הכותרת "הוצאות נסיעה לעבר, אש"ל ורכב" בחרו לדון במגבלות בניידות להן טוען התובע, אליהן אדרש בנפרד בהמשך.
38.לאחר שבחנתי את טענות התובע, ובשים לב לפרק הזמן הארוך בו היה מאושפז, תחילה בבית החולים רמב"ם ולאחר מכן בבית לווינשטיין, אשפוזים שהיו כרוכים בנסיעות ארוכות של מי מבני משפחתו מכפר כאבול, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 120,000 ₪.
ניידות
39.לטענת התובע, הוא זקוק לרכב או לכל אמצעי תחבורתי אחר כדי לנסוע ממקום למקום, וזאת נוכח בעיותיו הרפואיות, לרבות בעיות השיתוק בארבעת גפיו והליכתו האיטית. בהקשר זה הפנה התובע להחלטת הוועדה מטעם משרד הבריאות מיום 20.2.2013 (נספח 22 לת/4) לעניין המוגבלות בניידות, ואשר קבעה לתובע ליקוי בשיעור 60%. מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של מר בעז מוגילבקין (ת/7) בתחום הניידות אשר אמד את ההוצאות והנזקים הכרוכים ברכישתו ואחזקתו של רכב ובהתאמתו למצבו של התובע.
40.הנתבעים מצדם טענו כי התובע היה רוכש רכב ללא קשר לתאונה, שכן לדברי אביו יש להם 12 כלי רכב והוא היה קונה לתובע רכב בכל מקרה. בנסיבות, סבורים הנתבעים כי יש לפסוק לתובע פיצוי מתון. בכל מקרה, יש לקזז את קצבת הניידות שתשולם בעתיד לתובע מכל פיצוי שיקבע לו בגין ראש נזק זה.
41.אפתח בנושא קצבת הניידות - תביעתו של התובע לעניין זה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי עוד ביום 11.5.2014 אשר הודיע לתובע כי תביעתו לקצבת ניידות נדחתה באשר מוגבלותו בניידות קטנה משיעור 80%. מכאן שאין כל יסוד לדרישת הנתבעים לפיה יש לקזז סכום קצבת הניידות שתשולם לתובע מן הפיצוי בגין ראש נזק זה.
42.מצד שני, הן התובע והן אביו אישרו כי המשפחה מחזיקה במספר כלי רכב. לדברי התובע הרכב שבבעלותו הוא מסוג הונדה אקורד בעוד לאחיו שלושה כלי רכב ולאביו עוד שלושה כלי רכב. אביו בעדותו בבית המשפט אישר כי הוא מחזיק כ- 12 כלי רכב (עמ' 32 שורה 26 לפרוטוקול) וכי היה קונה לתובע רכב בכל מקרה, וללא קשר לתאונה (שם שורה 28).
43.בנסבות, אני סבור כי ראוי לפסוק לתובע סכום גלובלי מתון בגין ראש נזק זה בסכום של 50,000 ₪.
הוצאות רפואיות
44.לדברי התובע, מאז התאונה הוא מקבל, בהמלצת רופאיו, טיפולים שיקומיים שונים לשיפור שיווי המשקל, היציבות והפעלת וחיזוק השרירים. כך לדוגמא, עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה וריפוי בעיסוק במרפאת "יד ביד" בגליל ואשר אינם מכוסים בסל הבריאות. בנוסף, קיבל התובע טיפול רפואי ברכיבה על סוסים בחווה בכפר מכר. עוד נטען כי התובע נזקק לעזרים ותרופות שאינם מכוסים על ידי קופת חולים. לטענת התובע גם בעתיד הוא יידרש לאותם טיפולים ועזרים על מנת לשפר את מצבו הבריאותי. מעבר לכך יידרש התובע גם לטיפול פסיכולוגי, בהתאם להמלצת המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי.
45.הנתבעים טענו כי יש לדחות את תביעת התובע בכל הנוגע להוצאות רפואיות שכן כלל הטיפולים אליהם הפנה נכללים בסל הבריאות ומכוסים על ידי קופת החולים.
46.התובע צירף קבלות בגין הטיפולים שעבר במוסד "יד ביד" וכן קבלות בגין הרכיבה הטיפולית על סוסים בחווה בכפר מכר. לא הוצגה בפניי ראיה פוזיטיבית על פיה ניתן לקבוע כי לא ניתן היה לקבל אותם טיפולים, או חלקם, במסגרת קופת חולים. בנוסף, מדובר בטיפולים שניתנו לכל המאוחר בשנת 2011 ומאז אין כל ראיה לכך שהתובע נדרש לטיפולים כלשהם, כך שאין כל וודאות שהתובע יידרש לטיפולים ממין זה בעתיד.
יחד עם זאת, ראוי להעריך לדעתי פיצוי גלובלי בגין טיפולים רפואיים הן לעבר והן לעתיד בסכום של 100,000 ₪.
הוצאות בגין טיפולים שיקומיים בתחום המיני
47.כפי שצוין לעיל, בהתייחס לשיקומו של התובע בתחום המיני, הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים בתחום האורולוגי. המומחה מטעם התובע ד"ר אברבנאל הפנה לשורה של טיפולים להם יידרש התובע, לרבות כדורים, זריקות, סרוגייט, סקסולוג, פסיכולוג, פסיכיאטר ושירותי מין בתשלום. לעומתו, ד"ר אנגלשטיין מטעם הנתבעים סבור כי לא ניתן לדעת באם פנה התובע אי פעם לטיפול או עזרה רפואית לגבי שיקומו בתחום המיני. עוד הוסיף כי בפרקטיקה בתחום האורולוגי ידוע כי ברוב המקרים אין צורך בכל מגוון הטיפולים שנסקרו על ידי ד"ר אברבנאל, שכן סוג הטיפול מותאם לסיבה הבסיסית לאין אונות והצלחתו תלויה, בין היתר, בשיתוף הפעולה מצד המטופל.
48.אף כאן לא הובאה כל ראיה לכך שהטיפול התרופתי הכרוך בשיקומו המיני של התובע, אינו מכוסה על ידי סל הבריאות. דומה כי הכדורים והזריקות אליהם הפנה ד"ר אברנאל ממומנים על ידי קופת החולים, ומשכך אין מקום לפצות את התובע בגינם. לגבי יתר הטיפולים, ספק אם הם נדרשים במצבו של התובע, לא כל שכן שספק רב בעיני אם יש צורך בכל מגוון הטיפולים יחד.
בנסיבות, לא ראיתי לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה.
התאמת דיור
49.לטענת התובע הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו בדיור שאינו מותאם לצרכיו, שכן הוא נדרש לעלות ולרדת 28 מדרגות ממפלס הכניסה לבניין ועד לדירת המגורים בה הוא מתגורר כיום. עוד נאמר כי במצב דברים רגיל, היה התובע בונה דירת מגורים מעל לבית הוריו. אלא שכיום הוא מחויב לרכוש דירה בקומת קרקע או לרכוש קרקע ולבנות עליה בית מגורים. שתי אופציות אלו כרוכות בהוצאה ועלות גבוהים.
50. הנתבעים מצדם סבורים כי אין כל מקום לפצות את התובע בגין ראש נזק זה, בהעדר תשתית שתתמוך בטענה לגבי הצורך בדיור שונה.
51.התובע לא צרף ראיות כלשהן להוכחת טענותיו בנוגע להתאמת הדיור, כגון חוות דעת של מומחה אשר יתייחס להתאמות הנדרשות, בהתחשב במצבו של התובע ולעלות ביצוען. התובע אף לא הציג ראיות שניתן היה לצרפן בקלות כמו תמונות הכניסה לבית וחדר הרחצה בו הוא מבקש לבצע התאמה. אי לכך איני רואה לפסוק פיצוי כלשהו בראש נזק זה.
ניכויים
52.לתובע נקבעה, על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות כללית בשיעור 60% בגינה קיבל התובע וימשיך לקבל קצבה חודשית. קצבאות העבר והעתיד (כשהן מהוונות) מסתכמות בסך 363,000 ₪. ברי כי סכום זה יש לנכות מכל פיצוי המגיע לתובע.
לא מצאתי בסיס לטענת ב"כ התובע לפיה יש לנכות מסכום הפיצויים שייפסקו רק את סכום הפשרה, בתביעה שהגיש המל"ל כנגד הנתבעים, לה ניתן תוקף של פסק דין ביום 7.8.2017 במסגרת תיק זה. התובע אינו זכאי להנות מפשרה כזו או אחרת שהושגה בין המל"ל למזיק, ועל כן יש לנכות את התשלומים ששולמו לידו בפועל.
סוף דבר
53.להלן סיכום הפסדי התובע:
נזק לא ממוני300,000 ₪
הפסד השתכרות בעבר569,230 ₪
הפסדי שכר לעתיד2,242,465 ₪
הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים334,616 ₪
עזרת צד ג' בעבר210,000 ₪
עזרת צד ג' לעתיד300,000 ₪
הוצאות נסיעה ואש"ל120,000 ₪
ניידות50,000 ₪
הוצאות רפואיות (עבר ועתיד)100,000 ₪
_____________________
סה"כ4,226,311 ₪
54.הואיל ונקבע כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 20%, הרי שיש להעמיד את הפיצוי המגיע לו ע"ס 3,381,048 ₪. מתוך סכום זה יש לנכות את תשלומי המל"ל בסך 363,000 ₪.
55.סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 3,018,048 ₪. בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט ועוד שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום הפיצוי בתוספת מע"מ כדין.
הסכומים דלעיל ישולמו תוך 30 יום אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ד' כסלו תשע"ט, 12 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
