הצד השלישי- אפרים שמואלי- ע"י עו"ד נסים שמיה
עניינה של התביעה שלפניי הוא בהשבת כספים שהפקיד התובע, אריה אבייב כהן (להלן: "כהן"), בחשבון בבנק הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), ושהבנק העביר לבעל החשבון, הצד השלישי אפרים שמואלי (המופיע במסמכים שונים ובהליך זה גם בשם שמולי, להלן: "שמואלי").
רקע
1.כהן התקשר עם שמואלי ביום 21.10.2009 בהסכם שכותרתו "הסכם הלוואה" (נספח א' לתצהיר כהן, להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם, כהן הלווה לשמואלי כספים ולהבטחת השבתם, שמואלי התחייב לשעבד את דירתו שברחוב ***** ב*** (להלן: "הדירה") "ומיד לכשיתאפשר הדבר" לרשום לזכות כהן משכנתא על הדירה ללא הגבלה בסכום. צוין, כי על הדירה רשומה כבר משכנתא לטובת הבנק (להלן: "המשכנתא לבנק") וכי המשכנתא לזכות כהן תהיה בדרגה שניה (להלן: "המשכנתא לכהן"). בהסכם ציינו הצדדים את התחייבותו של שמואלי לשלם את תשלומי המשכנתא לבנק כסידרם, וכי פיגור בתשלומים לבנק יעניק לכהן זכות "לממש את המשכנתא שלו לאלתר".
2.במועד חתימת ההסכם היו רשומות רק הערות אזהרה לטובת שמואלי והבנק. שמואלי העניק לכהן ולבא כוחו ייפויי כוח לצורך הסדרת רישום הדירה על שמו וכן לצורך רישום שתי המשכנתאות (לטובת הבנק וכהן, נספחים ו-ז לתצהיר כהן). בא כוחו של כהן הסדיר את רישום הדירה על שם שמואלי ואת המשכנתא לבנק (נספח ח לתצהיר כהן), אך פניותיו החוזרות ונשנות לבנק לצורך קבלת הסכמה לרישום המשכנתא לכהן (נספחים י-יב לתצהיר כהן) נתקלו בסירוב, וזאת בשל פיגורים מצד שמואלי בתשלומי המשכנתא לבנק.
3.על רקע הידיעה על הפיגורים בתשלומי המשכנתא לבנק, כהן ביקש לממש את המשכנתא לטובתו בהתאם לזכות שהוקנתה לו בהסכם. ברם, לצורך כך היה עליו תחילה לפדות את המשכנתא לבנק. לאחר בירור מהו הסכום הנדרש לפדיון המשכנתא לבנק, ביום 30.8.2011 כהן הפקיד בחשבון המשכנתא 202,885 ₪ (נספחים טו-טז לתצהיר כהן, להלן: "ההפקדה"). בעקבות זאת כהן פנה לבנק, באמצעות בא כוחו, וביקש לקבל שטר פדיון משכנתא כנגד ההפקדה. משלא נענה, ולאחר פניות חוזרות בכתב בעניין זה, כהן הגיש תובענה נגד הבנק ושמואלי, בה עתר בין היתר לסעד הצהרתי לפיו המשכנתא לבנק נפדתה (ה"פ 29269-10-11, נספח כב לתצהיר כהן, להלן: "המרצת הפתיחה"). במסגרת המרצת הפתיחה התברר לכהן, ששמואלי פנה לבנק וביקש שלא לסגור את המשכנתא אלא "להחיותה", וכן להשיב "למי ששילם" את ההפקדה (נספח כד לתצהיר כהן). הבנק פעל בהתאם לבקשת שמואלי ו"החיה" את המשכנתא, אך את כספי ההפקדה העביר דווקא לשמואלי ולא לכהן.
4. במסגרת המרצת הפתיחה הציע בית המשפט לצדדים הסדר, לפיו: "ימונה שמאי על ידי בית המשפט. המבקש (כהן) הוא שירכוש את הדירה. המבקש ישלם לבנק את מלוא יתרת החוב בספריו. והיתרה לא תשולם עד להכרעה בגובה החוב הקיים עדיין ככל שקיים מהמשיב (שמואלי) למבקש. אם יתברר שהמשיב עדיין חייב למבקש ויתרת התמורה אינה מכסה את גובה החוב, ישלים המשיב למבקש את היתרה בתוך 30 יום מיום ההכרעה בגובה החוב. אם יתברר שהמשיב אינו חייב וקיימת יתרת זכות לטובתו, ישלם המבקש למשיב את היתרה בתוך 30 יום מיום ההכרעה בגובה החוב. בהתחשבנות שבין המבקש למשיב יילקח בחשבון גם הסכום שהמבקש שילם לבנק והמשיב קיבל מהבנק. ההכרעה בגובה החוב תיעשה על ידי רואה חשבון שימונה על ידי בית משפט כבורר מכריע." (נספח כה לתצהיר כהן, להלן: "ההסדר"). בהמשך קיבלו הצדדים את ההסדר וניתן לו תוקף של פסק דין, במסגרתו נמחקה התביעה נגד הבנק ונקבע שכהן ישלם את הוצאותיו בהמרצת הפתיחה בסך 7,500 ₪ (נספח כו לתצהיר כהן). בהתאם להסדר, ביום 3.4.2013 כהן שילם 167,009.43 ₪ להסרת המשכנתא לבנק (נספחים ל-לא לתצהיר כהן) והדירה הועברה לזכותו. לעומת זאת, הבוררות בין כהן לשמואלי התעכבה ולמעשה לא התקיימה בשל סירובו של שמואלי לשלם את חלקו בשכר הבורר (נספחים לד-לה לתצהיר כהן), וכל ניסיונותיו של כהן לקבל את כספי ההפקדה משמואלי לא צלחו. על רקע זה, כהן הגיש את התביעה דנן כנגד הבנק, במסגרתה תבע להשיב לו את כספי ההפקדה, כמו גם את ההוצאות ששילם לבנק במסגרת המרצת הפתיחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד ליום הגשת התביעה, ובסך הכל 229,121.59 ₪.
טענות הצדדים
5.לטענת כהן הבנק התרשל כלפיו בכך שידע, או למצער היה צריך לדעת, על חובו של שמואלי כלפיו וכי בהעבירו את כספי ההפקדה לשמואלי ייגרמו לכהן נזקים ועל כן הוא חייב לפצותו על נזקיו. כהן הדגיש בנוסף, כי את ההוצאות בהמרצת הפתיחה הוא שילם לבנק תחת מחאה.
6.מנגד טען הבנק, כי אין כל הסכם או מערכת יחסים מחייבת בינו לבין כהן, אין כל חובה המוטלת עליו לבדוק את זהות המפקיד לחשבון המשכנתא, ולפיכך התביעה אינה מעלה כל עילה או יריבות כלפיו. זאת ועוד; הבנק עמד על כך שלא ידע ולא יכול היה לדעת את זהותו של מבצע ההפקדה, מאחר שזהותו אינה מצוינת במסמך ההפקדה ולכן ככלל רואים כל הפקדה בחשבון הלוואה כאילו בוצעה על ידי הלווה עצמו (הבנק מפנה בהקשר זה לסע' 28(ג) להסכם המשכנתא לבנק, נספח 1 לתצהיר יקיר וייס מטעם הבנק, להלן: "וייס"). הבנק אמנם אישר, כי בסמוך לאחר ההפקדה שמואלי פנה אליו וביקש "להחיות" את המשכנתא לבנק, ובהתאם לכך גם פעל כאשר החתים את שמואלי על נספח להסכם המשכנתא לבנק (נספח 4 לתצהיר וייס, להלן: "הנספח למשכנתא"). עם זאת, הבנק לא יכול היה להיענות לבקשת שמואלי להשיב את ההפקדה למפקיד מאחר שהבנק אינו צד למערכת היחסים הנפרדת בין שמואלי לצד שלישי (כהן). בהתאם לקביעה בהסכם המשכנתא לבנק, לפיה כל הפקדה בחשבון המשכנתא, גם על ידי צד שלישי, תיחשב כאילו ביצע אותה הלווה, כל שהבנק היה יכול לעשות הוא להעביר את ההפקדה ללווה עצמו, שמואלי, אשר הוא הגורם עמו קשור הבנק בהסכם, ורק לחשבון שדרכו משולמת המשכנתא לבנק באמצעות הוראת קבע. הבנק הפנה גם להסדר בהמרצת הפתיחה, לפיו תביעת כהן נגדו נמחקה תוך חיובו בהוצאות כלפי הבנק, ובכל מקרה הדגיש שעל פי ההסדר היו כהן ושמואלי אמורים להסדיר את ההתחשבנות ביניהם בבוררות. התביעה דנן הוגשה כעבור ארבע שנים מההסדר, כאשר כהן נואש מניסיונותיו לגבות את הכספים משמואלי, שכלפיו צריכות להיות מופנות כל טרוניותיו של כהן.
7.במקביל הבנק הגיש הודעת צד ג' נגד שמואלי. לטענתו, בהוראת שמואלי "להחיות" את המשכנתא לבנק, לשלם באמצעות כספי ההפקדה חובות קודמים בגין פיגורים ולהעביר את היתרה לחשבונו, שמואלי התעשר שלא כדין על חשבונו של כהן. הבנק הוסיף וטען כנגד שמואלי בעילות של גזל, תרמית והונאה וכן התנהגות שלא בתום לב. בכתב ההגנה להודעה לצד ג' הסכים שמואלי לטענות הבנק בכתב ההגנה, לפיהן התביעה נעדרת כל עילה ויריבות, ולטענת שמואלי מייצגת את חוסר תום הלב של כהן גם בהתנהלות כלפיו. לשיטת שמואלי, נכון להיום הוא אינו חייב עוד דבר לכהן, שקיבל את הדירה עבור סכום מצטבר הנמוך באופן משמעותי מהערכת השמאי שבוצעה בהתאם להסדר.
דיון
8.הפסיקה הכירה בקיומן של חובות המוטלות על בנק גם כלפי מי שאינו לקוחו, כאשר ניתן לצפות שייפגע כתוצאה מרשלנות הבנק, וזאת על רקע מעמדו הנורמטיבי של הבנק במשק ובחיי המסחר והציפייה שינהג באמינות וביושר (ע"א 168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ, פ"ד מב(3) 77, 82). באחד המקרים אף נדחתה באופן מפורש עמדה של בנק, עליה חזר גם הבנק בענייננו, לפיה החוק אינו מטיל עליו חיוב כלשהו כלפי מי שאינו לקוחו בהיעדר יחסים חוזיים ביניהם (ע"א 8510/09 בנק הפועלים בע"מ נ' נויברג (24.11.2011), סע' 6). נקבע, כי אין לשחרר בנקים מחובת הזהירות כלפי אותם צדדים, אף שיש לצמצמה לגדרי אותם מקרים שבהם ברור לבנק כי בעל החשבון עושה בו פעולות שעלולות לפגוע בבעל עניין בו. במקרים כאלה, הבנק אינו יכול להעלים עין וחובה עליו לדרוש בדבר, ובלבד שהאמצעים שיידרש הבנק לנקוט בנסיבות אלה כ"בנק סביר" יהיו פשוטים וברורים (ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון אופלגר, פ"ד נט(2) 349, 372; להלן: "עניין אופלגר"). אשר לאמצעי הזהירות שעל הבנק לנקוט כ"בנק סביר", נאמר כי אלה משתנים ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו, לרבות הסתברותו של סיכון אפשרי, מורכבות הפעולות וההוצאות הנדרשות למניעת הסיכון, חומרת הנזק, ועוד (דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, 67; עניין אופלגר, עמ' 374-373).
9.על רקע השקפה זו, המכירה בחובת זהירות מושגית של בנק גם כלפי מי שאינו לקוחו, נשאלת בענייננו השאלה אם הבנק חב בחובת זהירות קונקרטית למנוע את הנזק שנגרם לכהן כתוצאה מהעברת ההפקדה לשמואלי. לדעתי, התשובה לכך היא בחיוב. הסכמתו של הבנק ל"החייאת" המשכנתא והעברת כספי ההפקדה לשמואלי מבלי ליידע את כהן מראש גרמה לכהן נזק. ויודגש: בעקבות ההפקדה הבנק סגר את המשכנתא (כפי שמעיד הנספח למשכנתא), ורק בעקבות פנייתו של שמואלי במכתב מיום 19.9.2011 (נספח כד לתצהיר כהן) המשכנתא לבנק "הוחייתה" מחדש וכספי ההפקדה, בניכוי חובות בגין פיגורים קודמים, הועברו לחשבון שמואלי. עד למועד חתימת הנספח למשכנתא, ביום 20.9.2011, בא כוחו של כהן שלח לבנק לא פחות מארבעה מכתבים, בהם הפנה את תשומת לב הבנק להפקדה וביקש לקבל אישור על פדיון המשכנתא לבנק (נספחים יז-כ לתצהיר כהן). במכתב החמישי בעניין זה, שנשלח ביום חתימת הנספח למשכנתא, אף צוין במפורש שמו של כהן כמי שביצע את ההפקדה (נספח כא לתצהיר כהן). כמו כן, עובר לחתימת הנספח למשכנתא, שמואלי ביקש מהבנק במפורש, בעל פה ובכתב (בפנייתו מיום קודם לחתימת הנספח למשכנתא) להשיב את ההפקדה למפקיד, שזהותו היתה ידועה וברורה לשמואלי. מכאן, שבמועד חתימת הנספח למשכנתא הבנק ידע ששמואלי אינו זה שביצע את ההפקדה, ואין כל ממש בהנחתו כי "הלווה הוא המפקיד". לאמור לעיל, יש להוסיף את העובדה שעיון באחד ממסמכי ההפקדה (נספח טז לתצהיר כהן) מעלה כי שמו של בא כוחו של כהן מופיע במפורש בו תחת "זיהוי המשלם", ועל כן יש לדחות את עדות וייס בחקירתו הנגדית כי הבנק לא ידע ולא יכול היה לדעת את זהות המפקיד (פרוטוקול מיום 4.6.2018, עמ' 13 ש' 26-11).
10.זאת ועוד; מטעם הבנק העיד וייס, שלא היתה לו כל מעורבות בענייני התביעה, לא הכיר את ההסכמים שנחתמו בין שמואלי לבנק, לא קיבל את המכתבים ששלח בא כוחו של כהן, ולמעשה לא יכול היה לשפוך אור על נקודות שבמחלוקת. וייס גם העיד שמי שהיה מעורב בעניין זה הוא משה שימל, שבאותה עת עבד בבנק, אלא שמשום מה הבנק נמנע מזימונו (פרוטוקול 4.6.2018, עמ' 12-10). הימנעותו של הבנק מלזמן לעדות את מי שטיפל מטעמו בעניינים מושא התביעה יוצרת הנחה לפיה עדותו הייתה עשויה לחזק את עמדת כהן (ע"א 143/08 קרצמן נ' שירותי בריאות כללית (26.5.2010), סע' 14 והאסמכתאות שם; ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא (24.1.2006), סע' 7; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658-657).
11.כל שנדרש מהבנק כדי לעמוד בסטנדרט הזהירות של "בנק סביר" היה להתקשר לכהן וליידע אותו, ובמידת הצורך לקבל ממנו פרטים כיצד להשיב לו את ההפקדה, כפי ששמואלי ביקש לעשות מלכתחילה. כאשר היה ברור לבנק ששמואלי מתכוון לבצע פעולה בחשבון שתיפגע בכהן, הבנק אינו יכול להתחבא מאחורי הסודיות הבנקאית, כפי שטען וייס (שם, עמ' 13 ש' 5-3). כהן אף העיד שאם הבנק היה מיידע אותו מראש, הוא היה פועל כדי למנוע את העברת הכספים לשמואלי (שם, עמ' 7 ש' 16-12). על אף שהבנק היה יכול בקלות למנוע את הסיכון אליו חשף את כהן, הוא עצם את עיניו והתעלם מהסיכון שההסתברות להתממשותו היתה בלתי מבוטלת על רקע הפיגורים בתשלומי המשכנתא לבנק וחובות שמואלי לכהן (שגם לגביהם עודכן הבנק במספר מכתבים, נספחים י-יב לתצהירו). בהתחשב בכל הנסיבות האמורות, אין מנוס מקביעה כי היתה מוטלת על הבנק חובה זהירות שלא להעביר את כספי ההפקדה לשמואלי מבלי ליידע על כך מראש את כהן – חובה שהבנק הפר ומכאן שהתרשל כלפי כהן בפעולותיו. בהקשר זה ברי, כי גם הנזק שנגרם לכהן כתוצאה מפעולותיו, לרבות שיעורו, היה ברור וצפוי לבנק במועד העברת כספי ההפקדה לשמואלי.
12.נמצא אפוא כי הבנק התרשל בפעולותיו כלפי כהן ואחראי לפצות אותו בגין הנזק שנגרם לו באבדן כספי ההפקדה. עם זאת, אין מקום לכלול בגדרי נזק זה את ההוצאות ששילם כהן לבנק במסגרת המרצת הפתיחה, וזאת בהיעדר קשר סיבתי ישיר בין התרשלות הבנק האמורה לבין "הנזק" שבתשלום ההוצאות. כהן הוא שיזם את המרצת הפתיחה, ואף הסכים להסדר שסוכם במסגרתה, לרבות אי הכללת הבנק בהסדר ותשלום הוצאותיו.
13.אשר לחבות שמואלי כלפי הבנק – אני מקבלת את הטענה לפיה הנחיותיו של שמואלי "להחיות" את המשכנתא לבנק ולהעביר לזכותו את כספי ההפקדה הביאה להתעשרותו שלא כדין, ועליו להשיב את זכייתו למזכה (סע' 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979). משכך, לא מצאתי לדון בטענות הנוספות של הבנק כלפי שמואלי (גזל, תרמית וחוסר תום לב) וממילא טענות אלה לא הוכחו ונזנחו בסיכומי הבנק (ע"א 7919/11 חברת מעדני הצפון בע"מ נ' גואטה (16.6.2013), סע' 20 והאסמכתאות שם). טענות שמואלי, לפיהן היה זכאי לכספים שקיבל על רקע יחסיו הכספיים מול כהן, שקיבל את הדירה תמורת סכומים נמוכים משוויה – מקומן אינו בהליך זה אלא במסגרת ההתחשבנות מול כהן, שהדרך לבירורה נקבעה בהסדר. מעבר לכך, טענות אלה מצד שמואלי לא הוכחו. ככלל אציין, כי הן כתב ההגנה והן תצהירו של שמואלי מלאים בטענות מן היקב ומן הגורן, אך אלה נטענו כולן בעלמא, מבלי שצירף ולו מסמך אחד לתמיכה בהן.
14.ודוק: כפי שצוין גם בכתב התביעה, ברי כי אלמלא סירב שמואלי להשיב לכהן את כספי ההפקדה, או לכל הפחות לקיים את הבוררות בעניין ההתחשבנות ביניהם, תביעה זו לא היתה באה אל העולם. עם זאת, יש להפריד בין חיובו של הבנק לפצות את כהן בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מהתרשלות הבנק, לבין חיובו של שמואלי להשיב לבנק את זכייתו שלא כדין. מודגש כי חיובים אלה הם נפרדים, וכך גם הגבייה מכוחם.
סוף דבר
15.אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, במובן זה שאני מחייבת את הבנק לשלם לכהן סך של 221,167.71 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
בנוסף, הבנק ישלם לכהן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.
כמו כן, אני מקבלת את ההודעה לצד ג' במלואה ומחייבת את שמואלי לשלם לבנק סך של 221.167.71 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
שמואלי ישלם לבנק גם את הוצאותיו בהליך לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.
ניתן היום, י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
