השופט בן-ציון גרינברגר:
1. הנאשם הורשע על ידינו, ביום 15.7.13, פה אחד ולאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות:
מעשים מגונים בקטינה ע"י בן משפחה - לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) וסעיף 345(א)(1) ובצירוף סעיף 351(ג)(2) ל
חוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "
החוק"), מספר עבירות;
ניסיון אינוס בקטינה ע"י בן משפחה - לפי סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף 345(א)(1) ובצירוף סעיף 25 וסעיף 351(א) לחוק, מספר עבירות;
מעשה מגונה ע"י בן משפחה - לפי סעיף 348(א) בצירוף סעיף 345(א)(3) ובצירוף סעיף 351(ג)(1) לחוק;
אינוס קטינה ע"י בן משפחה - לפי סעיף 345(ב)(1) בצירוף סעיף 345(א)(1) וסעיף 351(א) לחוק, במספר עבירות;
ובאיומים - לפי סעיף 192 לחוק.
2. בהקשר זה של פירוט העבירות בהן הורשע הנאשם, אציין כי נפלה טעות קולמוס בהכרעת הדין, כאשר נשמט מסעיף 1 ומסעיף 153 צמד המילים "במספר עבירות", לאחר אזכור עבירת "ניסיון אינוס בקטינה ע"י בן משפחה" ועבירת "אינוס קטינה ע"י בן משפחה", ואנו מורים אפוא על התיקון האמור ומוסיפים את צמד המילים הללו.
3. בפתח דבריי אזכיר, שהנאשם ניהל את הגנתו לבדו, ללא ייצוג, מהשלב שלאחר עדותו במסגרת פרשת ההגנה, ולנושא זה כבר התייחסתי בהרחבה בסעיפים 16 - 39 להכרעת הדין. בקצירת האומר אציין, כי מתחילת ההליך סירב הנאשם להיעזר בייצוג מטעם הסנגוריה הציבורית, ובשלבים הראשונים של ההליך, ייצגו את הנאשם שני עורכי דין פרטיים (כל אחד בנפרד); אלא שכל אחד ביקש להתפטר מתפקידו זמן קצר לאחר קבלת הייצוג. בשל כך, מינה בית המשפט לנאשם סניגור מהסנגוריה הציבורית, ולאחר חילופי גברא עקב חוסר שיתוף פעולה מצד הנאשם, הוא יוצג בפרשת התביעה ובחקירתו ע"י עו"ד נוסף מטעם הסנגוריה הציבורית. ברם, בתום חקירתו הראשית, התפרץ הנאשם בצעקות והאשים את הסנגוריה הציבורית בכללותה בשיתוף פעולה עם המאשימה. התנהגות הנאשם לא אפשרה את הישארותו באולם והוא הוצא ממנו. לאחר מכן, הנאשם סירב לשתף פעולה עם הסנגוריה הציבורית, וכן סירב לעלות לאולם בית המשפט. גם כשהועלה בכוח לאולם, פרץ בצעקות, ולא אפשר את קיום הדיון. הנאשם התנגד בתוקף לייצוג הסנגוריה הציבורית, למרות מאמציה לדבר על לבו ולבוא לקראתו, לרבות הסכמה מטעמה להחלפת סנגורים דוברי רוסית, שמא ישתף הנאשם פעולה עם אחד מהם; אך מאמציה עלו בתוהו, והנאשם ביקש לייצג את עצמו. גם הסבריו הרבים של בית המשפט לנאשם בעניין זה נפלו על אוזניים ערלות. בשל כך, עתרה הסנגוריה הציבורית להפסקת הייצוג.
4. כמפורט בהכרעת הדין, בית המשפט עשה את מירב המאמצים כדי להביא לכך שהנאשם יזכה לייצוג מקצועי. מסיבה זו נדחו דיונים, וההליך נמשך זמן רב; ובהתאמה, הוגשו בקשות להארכת מעצרו של הנאשם בבית המשפט העליון. ברם, כל המאמצים הללו נכשלו, ובנסיבות חריגות אלו, בהן לא ניתן היה לנהל את ההליך וכאשר הנאשם עומד על רצונו לייצג את עצמו, ולאחר ששוכנענו כי הנאשם מסוגל לנהל את הגנתו בצורה סבירה, החלטנו, כצעד חריג, לא בטרם קיבלנו גם חוות דעת פסיכיאטרית, לשחרר את הסנגוריה הציבורית מייצוגו, ולא למנות לנאשם סניגור אחר, בהתאם להוראת סעיף 17(ב)
לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "
חסד"פ").
5. גם לאחר קבלת החלטה זו, עשה בית המשפט את המאמץ הנדרש להקפיד על הגנת הנאשם, הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית. בית המשפט קיבל את בקשת הנאשם לדחיית דיונים מסיבות שונות, הוסיף דיוני הוכחות ככל שביקש, וידא שוב ושוב עם הנאשם שהוא מבין את הפרוצדורה והמהות של ההליך המשפטי, אפשר לנאשם להביע את עמדותיו ובקשותיו ולהעיד את כל מי שחפץ בו, הוסיף שאלות מיוזמתו בחקירות העדים, וקיבל מוצגים נוספים שהגיש הנאשם במסגרת סיכומיו. כל ההנחות האלו לטובת הנאשם גרמו אף הן לדחיות של דיונים והארכת ההליך, אולם הנאשם היה מודע לכך וחפץ בזה.
6. אודה ואומר כי דעתנו אינה נוחה מן העובדה שהנאשם המשיך להתעקש לנהל לבדו את הגנתו אף בשלב פרשת העונש, לאחר שכבר הורשע בעבירות חמורות, אשר בגינם ניגזרים עונשי מאסר כבדים. אך למרבה הצער, בעקבות התנהגותו של הנאשם וסירובו העיקש לייצוג מטעם הסניגוריה הציבורית, וכישלונו בהסדרת ייצוג מהמגזר הפרטי, לא נותרה לפנינו ברירה אלא לגזור את דינו בהיעדר ייצוג.
7. בפסיקה נקבע לא אחת, כי כאשר הנאשם אינו מיוצג, מוטלת חובה מוגברת על בית המשפט לשמור על זכויותיו (ע"פ 259/59
חמיד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יד(1) 562; י' קדמי,
על סדר הדין בפלילים, "הליכים לאחר כתב אישום", חלק א', התשס"ח-2008, עמ' 1096, והאסמכתאות שם), וכך על אחת כמה וכמה כאשר העבירות בהן מדובר הן עבירות שקיימת בגינן חובת מינוי סנגור (ע"פ 5889/01
נחום נ' מדינת ישראל (02.02.05)). כאמור, בית המשפט הקפיד על שמירת מלוא זכויותיו של הנאשם במהלך פרשת ההגנה עובר להרשעתו: כך נעשה בהכרעת הדין עצמה, כאשר בחנו את הראיות בחינה מקיפה וקפדנית, ואף העלינו מיוזמתנו סתירות וקשיים בטיעוני המאשימה וראיותיה, על אף שהנאשם עצמו לא הבחין בהם ולא העלה אותם בטיעוניו; וכך נעשה גם בגזר הדין. אי לכך, כל השיקולים לקולא יזכו למשקלם הראוי במכלול השיקולים הרלוונטיים, אף אם לא נטענו על ידי הנאשם.
בקשת פסלות
8. בטרם נצלול לגופו של גזר הדין, יש להכריע בבקשת פסלות ההרכב, אותה העלה הנאשם בסוף דיון הטיעונים לעונש.
בדיון זה, לאחר שב"כ המאשימה סיים את טיעוניו, החל הנאשם לשאת את טענותיו, אלא שבמקום לשאת טיעונים הרלוונטיים לשאלת גזר הדין, חזר הנאשם וטען לחפותו מן העבירות שיוחסו לו, והעלה טענות כנגד הקביעות שבהכרעת הדין וכן כנגד המתלוננות.
בית המשפט, לאחר שהאזין באריכות לדברי הנאשם, הסביר לו שוב ושוב כי דינו כבר הוכרע וכי בית המשפט קבע שהינו אשם, ולאחר גזר הדין תהיה פתוחה בפניו הדרך לערער לבית המשפט העליון על ההרשעה; אך כעת נסוב הדיון על קביעת העונש, ולכן עליו לטעון אך ורק בעניין זה, ולא לטעון שוב כנגד עצם ההרשעה. למרות זאת, הנאשם בחר להמשיך ולכפור בהרשעה, ולא שעה להסברי בית המשפט, תוך שהוא צועק ומתפרע ללא לאות; אלא שהפעם, הנאשם אף ביקש שכל שופטי ההרכב יפסלו את עצמם מלהמשיך לדון בעניינו.
שלב זה של הטיעונים מתועד בפרוטוקול הדיון כדלהלן:
הערה:
בית המשפט פונה פעם נוספת אל הנאשם ומסביר את מהות ההליך ומציע לנאשם לקבל את הצעת בית המשפט ולטעון לעונש ולא לראיות, שכן שלב שמיעת הראיות הסתיים זה מכבר וניתנה הכרעת דין בתיק. ככל שלנאשם לא יהיה מה לטעון לעונש, בית המשפט לא יאפשר את המשך הטענות באשר לראיות.
הנאשם:
לגבי עונש בית המשפט ייתן לעצמו וגם לפרקליטות. אני לא אשם. אני לא עברתי על החוק במדינת ישראל. אני הוכחתי את החפות שלי אפילו ללא ייצוג וללא השכלה משפטית כלשהי. ברור שאגיש ערעור. אני לא מסכים עם התביעה. אני בכלל שם בספק את כל בית המשפט הזה. אני מסרב לבית המשפט ומבקש שיתחלף ההרכב גם. אני אפילו רוצה להגיש בקשה שיתחלף ההרכב וכל התיק יתחיל מההתחלה כי אין לי השכלה משפטית ואני לא יודע לנהל. אתם לא הפסקתם להסתיר את השנאה כלפיי. אפשר להצביע על האי אובייקטיביות של ההליך הזה וטענות התביעה ובית המשפט. אפילו סתמו לי את הפה בזמן ההוכחות ולא נתנו לי לנהל את ההליך כמו שצריך. עם כל הסתירות של האשמה, לא הוצגו כאן בעצם. מצביעים על מילים בלי בסיס בהוכחות וטענה משמעותית שיכולה להצביע על אשמה. מההתחלה הרגשתי את המשולש שהתנהל נגדי. בית המשפט, הסנגוריה הציבורית והפרקליטות. סירבתי לנהל את המשפט במשך 10 חודשים. אתם כפיתם עליי את כל ההליך הזה עד שהפסיכיאטר המחוזי החליט שאני כשיר לעמוד לדין.
אני לא אשם. אני דורש שקיפות של בית משפט. קיימת אי שקיפות והכנסתם אותי לתוך המשולש. מבקש להחליף את הצוות של הרכב השופטים, שבעצם בית המשפט לא התייחס אליי. אני יוצא תובע נגד בית המשפט הזה. אני רוצה שתתקיים חקירה לגבי כל ההליך הזה. אם אין לכם מה להסתיר ואתם אומרים שאתם אובייקטיביים אתם לא תתנגדו לזה. אני בטוח שהתקיימו אצלכם דעות קדומות לגביי ורשלנות משמעותית בכל ההליך הזה. זה מונח בתיק הכל.
אני שואל את בית המשפט אם אני יכול להחליף את השופטים. לי אין בעצם הגנה ואתם משפטנים שדנים אותי כאן, בלי שום שכל, בעצם בכוח, משתמשים במעמד שלכם, בתפקיד שלכם, למרות שאתם משפטנים, עורכי דין, ואתם יודעים שזה תיק כמו פצצה מתקתקת. אתם לא יודעים מתי זה יצא לאור. אתם עורכי דין והתיק הזה מכור. בסוף אתם תקבלו את הגזר דין ותאבדו את הרישיון שלכם.