תביעה לביטול סעיפים מהסכם גירושין בשביל איזון משאבים

תביעה לביטול סעיפים מהסכם הגירושין של הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין באופן שיאפשר עריכת איזון משאבים ומבלי שישונו חיובי המזונות ששולמו לידי התובעת מכוחו.

רקע וטענות הצדדים

1. הצדדים נישאו כדמו"י ביום XXX (שנת 1988), התגרשו ביום XXX (שנת 2012) ולהם ארבעה ילדים בגירים.  ההליכים בין הצדדים החלו בבקשת התובעת ליישוב סכסוך בבית משפט זה ביום 9.6.2011.

2. ימים ספורים לאחר מכן, ביום 13.6.2011 הגישה התובעת נגד הנתבע תביעה למזונותיה ולמזונות ארבעת ילדיהם לרבות הבגירים (תמ"ש 19182-06-11), תביעה למשמורת שני הקטינים (תמ"ש 19259-06-11) ותביעה רכושית (תמ"ש 19222-06-11).

3. כתבי התביעה כללו תיאור ארוך ומפורט של רמת החיים הגבוהה של הצדדים שאפיינה, כך על פי הנטען, את 'האלפיון העליון' לרבות נסיעות רבות לחו"ל, בילויים במסעדות יוקרה, שיפוץ ביתם במאות אלפי דולרים, העסקת 'אינספור עוזרים לניהול משק הבית', רכישת בגדי מותגים 'ללא כל הגבלה', רכישת כלי רכב יוקרתיים ששווים נאמד בכארבעה מיליון שקלים, עריכת אירוע בת מצווה לבת בעלות של כמאה ועשרים אלף דולרים, רכישת מנוי למשחקי ספורט תמורת כששים אלף ש"ח מידי שנה, רכישת מתנות ותכשיטים עבורה בכמאתיים אלף דולרים, רכישת שעונים יקרים עבור הנתבע, לימודי טייס של התובעת בעלות של כמאה אלף שקלים וכו'. התובעת פירטה רכוש רב לרבות זכויות ושותפויות עסקיות של הנתבע וכושר השתכרותו ושמרה על זכותה לפרט רכוש נוסף שיתגלה לה. בנוסף עתרה היא למנות חוקר לשם איתור נכסים נוספים שבבעלות הנתבע ולקבל דו"ח מלא על אודות מלוא הכספים והזכויות שיש לו משום שהיא "לא הייתה מעורה בעניינים הכספיים של המשפחה אינה מודעת להיקף נכסיו של הנתבע וכל שידוע לה הוא שיש לנתבע נכסי נדל"ן רבים ועסקים בארץ ובחו"ל עם שותפים בשם: XXX (ארבעה שמות), כולם XXX ובעלי משרדים בXXX. כך למשל, למיטב ידיעת התובעת יש לנתבע מרכז קניות ב XXX (ארה"ב), בשיתוף עם XXX (שני שמות), אחוזים בבניין עלית בשיתוף עם XXX, שטחי נדל"ן בצפון תל אביב בשיתוף עם XXX ועוד" (סעיפים 39-38 לכתב התביעה). לבסוף טענה התובעת שלאחר גילוי כלל רכושו של הנתבע יש לפסוק שהיא זכאית ל- 75% ממנו.

4. מיד עם הגשת התביעות נקבע דיון מאוחד בהן אך הצדדים עתרו בהסכמה לדחייתו מפאת מו"מ. בהמשך עתרו הצדדים פעם נוספת לדחיית הדיון לצורך 'גיבוש טיוטה סופית של ההסכם' וזה נדחה לבקשתם אך לבסוף הודיע הנתבע שהמו"מ לא צלח. בתום הדיון שהתקיים ביום 22.2.2012 הופנו הצדדים לבקשתם לגישור. כמו כן מונה שמאי מטעם בית המשפט לצורך שומת הזכויות בבית הצדדים ונקבע ש"מאחר ומתברר כי לטענת האישה רכוש רב רשום ע"ש צדדים שלישיים, יהיה צורך לצרף צדדים אלו להליך ולהגיש תביעות כנגדם. רק לאחר שיוגשו כל כתבי הטענות ויצורפו כל הצדדים יקבע מועד נוסף לקדם משפט ולאחריו ייקבע מועד להוכחות במכלול התובענות".

5. ביום 12.7.2012 עתרו הצדדים לאישור הסכם גירושין כולל וביום 16.7.2012 ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה (כתוארו אז) (להלן 'ההסכם'). בהסכם התחייב הנתבע לשלם לידי התובעת מזונות בסך 24,000 ש"ח לחודש למשך שנה ולאחר מכן בסך 16,000 ש"ח לחודש ובנוסף לשאת במלוא ההוצאות הרפואיות של הילדים. לעניין הרכוש – בכפוף לוויתור התובעת על זכויותיה בבית הצדדים התחייב הנתבע לשלם לה תשלום איזון בסך מיליון דולר ובנוסף נטל על עצמו את כלל החובות וההתחייבויות לרבות השעבוד שרבץ על הבית בסך מיליון ושבע מאות אלף דולר. סמוך לאחר אישור ההסכם הצדדים התגרשו ותשלום האיזון שולם לתובעת. גם תשלומי המוזנות שולמו ונכון להיום אין עוד חיוב בתשלום מזונות.

6. בהמשך חתמו הצדדים על תוספת להסכם שעיקרה דחיית מועד פינוי התובעת את בית הצדדים למשך שנה והפחתת תשלום המזונות ב- 1,000 ש"ח כל עוד התובעת מתגוררת בבית הצדדים וכן המחאת מחצית מתשלום האיזון המגיע לתובעת לידי אביה. לבקשת הצדדים ביום 5.1.2014 ניתן לתוספת להסכם תוקף של פסק דין על ידי סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה (כתוארו אז) (תה"ס 8532-12-13).

7. ביום 31.7.2014 עתר הנתבע לאכיפת ההסכם והתוספת לו ולתשלום הנזקים שנגרמו לו לאור סירובה הנטען של התובעת לפנות את בית הצדדים. ההליך נוהל במלואו ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים ניתן על ידי סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה (כתוארו אז) ביום 22.1.2015 פסק דין במסגרתו התקבלה תביעת הנתבע והתובעת חויבה בתשלום דמי שכירות ראויים בסך 120,000 ש"ח ובנוסף בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין (תמ"ש 61489-07-14).

8. טרם חלפה לה שנה וביום 26.4.2015 עתר הנתבע לקביעת משמורת אחד מהקטינים אלו ובנוסף לביטול מזונותיו ולהפחתת מזונותיה של בתם הקטינה של הצדדים. ביום 27.5.2015 ניתן על ידי סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה (כתוארו אז) תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים (תמ"ש 41976-04-15 ותמ"ש 41931-04-15).

9. בחלוף חודשים ספורים הוגשה התביעה הנוכחית במסגרתה עתרה התובעת להצהיר שהנתבע הטעה אותה, הוליך אותה שולל והציג מצג שווא ביחס לרכושו ונכסיו לפני שנכרת ההסכם ועל כן יש לקיים את ההסכם אך לקבוע שמגיעים לה סכומים נוספים לאחר בחינת היקף רכושו האמיתי של הנתבע. בכתב התביעה נטען שהתובעת שמעה מאחיה שהנתבע סיפר לו בפגישה מקרית "שהוא דאג להלבין מול רשויות מס הכנסה כספים השייכים לו. מחקירה שנערכה על מנת לברר האם ניהל הנתבע לאחר שנחתם הסכם הגירושין הליך של גילוי מרצון ... או הליך דומה מול שלטונות המס, הסתבר כי הנתבע שילם לשלטונות המס כופר ו/או מס ו/או סכום אחר במסגרת הסדר, בגובה של כ-1.8 מיליון ש"ח בתשלומים שנפרסו על פני השנים 2013, 2014. עוד התברר כי בעוד שבשנת 2013 היו לנתבע הכנסות מחו"ל בסך של כ-50,000 ש"ח בלבד, הרי שבשנת 2014 היו לנתבע הכנסות מחו"ל בסך של כ-10,000,000 ש"ח, שזהו ככל הנראה לכל הפחות הסכום ש"הולבן" ו/או גולה מרצון".

10. בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף התקבלה וביום 27.1.2016 דחה סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה (כתוארו אז) את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח. הצדדים שניהם ערערו על פסק הדין, התובעת על דחיית התביעה והנתבע על שיעור ההוצאות.

11. בפסק דינו מיום 25.7.2017 הורה בית המשפט המחוזי (סגן הנשיא כב' השופט י' שנלר, סגן הנשיא כב' השופט ד"ר ק' ורדי וכב' השופטת ע' רביד, עמ"ש 7907-03-16) על השבת התיק לבית משפט זה לשם בחינה בשלב הראשון האם הוכיחה התובעת את המצג הנטען על ידה בסעיפים 9-8 לכתב התביעה או את הקשר הסיבתי בינו לבין כריתת ההסכם. נקבע ש"אם אכן יגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוכח אותו מצג נטען או הקשר הסיבתי בינו לבין כריתת ההסכם, אזי אכן יהיה מקום לדחות את התביעה. מנגד, אם יסתבר שאכן כטענת המערערת, אז ורק אז יידרש בית המשפט לשלב השני של דיון בתביעה בכללותה, לרבות חשיפת הנתונים הכלכליים, כאשר במסגרת זו תיבחן גם שאלת הסעדים" (סעיף 19 בעמוד 32 לפסק הדין).

12. לטענת התובעת מעת שהנתבע הודה שהציג בפניה את המצגים הנטענים כל שנותר לברר הוא האם הסתמכה עליהם. לטענתה לא היתה לה כל סיבה לפקפק במצגים שהציג לה הנתבע "ובהעדר כל הוכחה אחרת חתמה על הסכם הגירושים" (סעיף 18 לסיכומיה). הנתבע לעומתה טוען שבהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא היה די בהוכחת המצג בלבד אלא אף שמצג זה היה מצג שווא, ומשזאת לא הוכח יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

13. מתווה ההכרעה נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולפיו "אם אכן יגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוכח אותו מצג נטען או הקשר הסיבתי בינו לבין כריתת ההסכם, אזי אכן יהיה מקום לדחות את התביעה. מנגד, אם יסתבר שאכן כטענת המערערת, אז ורק אז יידרש בית המשפט לשלב השני של דיון בתביעה בכללותה, לרבות חשיפת הנתונים הכלכליים, כאשר במסגרת זו תיבחן גם שאלת הסעדים" (סעיף 19 בעמוד 32 לפסק הדין). בהתאם למתווה זה, נבחן ראשית האם הוצג אותו מצג נטען ולאחר מכן האם הוכח הקשר הסיבתי בינו לבין כריתת ההסכם. ככל שיוכחו המצג והקשר הסיבתי בינו לבין כריתת ההסכם – יידרש בית המשפט "לשלב השני של דיון בתביעה בכללותה" וככל שאלה לא יוכחו – תידחה התביעה מבלי להידרש לשלב השני.

א. האם הוצג המצג הנטען

14. המצג הנטען הוא "כפי שמופיעים הדברים בסעיפים 8 ו-9 לכתב התביעה שהגישה המערערת" בהם נטען כך: "לאחר הגשת תביעת המזונות החל הנתבע מודיע לתובעת ש"אין כסף", שהוא "שקוע בחובות" וכו'; בדיעבד התברר, כי עשה זאת באופן מלאכותי כדי להציג את עצמו כמי שהכנסתו זעומה ואין לו נכסים ולסלול את הדרך להסכם עם התובעת שייטיב אתו ויקפח אותה" (סעיף 8). "על סמך מצגי הנתבע והתנהלותו ובהסתמך עליהם, חתמה התובעת על הסכם גירושין עם הנתבע, בחודש יולי 2012, אשר אושר על ידי בית המשפט הנכבד" (סעיף 9).

15. אין מחלוקת שמצג כאמור הוצג לתובעת (חקירת הנתבע בעמוד 76 לפרוטוקול). אף אין מחלוקת שהמצג האמור מצא ביטוי כבר בכתב ההגנה שהגיש הנתבע בתביעת המזונות ביום 20.2.2012 שם טען הוא שהוא שכיר ואין לו נכסים למעט חלקו בבית הצדדים וזכויות פנסיוניות (סעיף 47), שיש לו חוב בסך 50,000 דולר לחלפן כספים (סעיף 48), שאין לו זכויות במגרש הנטען בכתב התביעה משזה נמכר בשנת 2009 ותמורתו שימשה לכיסוי חובות של הצדדים (סעיף 49), שחשבון הבנק של הצדדים מצוי ביתרת חובה תמידית של עשרות אלפי שקלים (סעיף 50), שהרכב הנטען בכתב התביעה אינו בבעלותו כלל (סעיף 51), שאין מנוס ממכירת בית הצדדים כיוון שאינו עומד בהחזר ההלוואה (סעיף 46), וכו'.

16. לטענת הנתבע, מעת שהמצג האמור הופיע כבר בכתב הגנתו טרם חתימת ההסכם, לא יתכן שבית המשפט המחוזי "החזיר את התיק לבית משפט נכבד זה לצורך הוכחת דבר שאינו שנוי במחלוקת" (סעיף 16 לסיכומיו), ועל כן אין די בהוכחת המצג ובהתאם לסעיף 8 לכתב התביעה אליו הפנה בית המשפט המחוזי היה על התובעת להוכיח שהמצג האמור היה 'מלאכותי' או במילים אחרות, שהיה זה מצג שווא, ומשזאת לא הוכח יש לדחות את התביעה. התובעת מצידה מפנה לשורה 24 בעמוד 31 לפסק הדין שם נכתב בהתייחס למצג הנטען ש"אין כמובן כל צורך או מקום לבחינת הרכוש דאז ו/או הרכוש דהיום".

17. חזקה שבית המשפט המחוזי היה ער לטענות הנתבע בכתב הגנתו מיום 20.2.2012 עת הורה לבית משפט זה לערוך בירור עובדתי בדבר קיום המצג והאם היתה הסתמכות על המצג האמור או במילים אחרות האם יש קשר סיבתי בין המצג לחתימה על ההסכם. הדגש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי הושם בעיקרו, אם לא כולו, על שאלת הקשר הסיבתי בין המצג האמור לבין חתימת התובעת על ההסכם וכפי שהגדיר זאת בעמוד 32 לפסק הדין "השאלה שתישאל, האם אכן הציג בפניה המשיב את המצג הנטען ואשר בגינו נכרת ההסכם, לשיטתה". ממילא לא ניתן לבחון האם המצג שהוצג לתובעת הוא מצג שווא מבלי לבחון את מלוא הנתונים, דבר לו התנגד הנתבע נמרצות. משהוכח קיומו של המצג הנטען, נבחן כעת האם הוכחה הסתמכות התובעת עליו.

ב. האם הוכחה הסתמכות התובעת על המצג

18. בענייננו בחרה התובעת שלא לברר לגופה את התביעה הרכושית שהגישה אלא לערוך הסדר גלובלי 'שאינו מתבסס על בדיקה ובחינה פרטנית של הרכוש' (סעיף 15 לחו"ד של סגן הנשיא, כב' השופט י' שנלר), ובו זכויות ברורות שאינן תלויות בדבר, בבחינת "ברי ושמא ברי עדיף" (בבלי, כתובות, י"ב, ב'). בהסכם שולבו סעיפים רבים שמטרתם למנוע התדיינות עתידית בין הצדדים:

18.1       כך למשל בסעיף 35 הוסכם שתשלום האיזון בסך מיליון דולר יהא "לסילוק כל תביעות מכל מן וסוג שהוא, לרבות תביעות האישה כנגד הבעל מכל מן וסוג שהוא, לרבות התביעות המפורטות בתביעת הרכוש שהגישה האישה ... ובכלל זה טענותיה לזכויות של הבעל אצל צדדים שלישיים, תביעתה למוניטין, לנכסי קריירה ולאיזון פערי השתכרות ..".

18.2       בסעיף 38 הוסכם ש"מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, האישה מצהירה כי אין לה זכויות ו/או תביעות מכל סוג שהוא בכל הנוגע לעבודתו של הבעל, עסקיו בארץ או בחו"ל, לרבות זכויות המגיעות לו מעסקיו השונים ו/או מאנשים שונים". ובהמשך ש"כל צד מצהיר כי אין לו זכויות ו/או כל תביעות מכל מן וסוג שהוא כלפי הצד השני וכלפי מי מבני משפחתו של הצד השני".

18.3       בסעיף 41 הוסכם ש"עם החתימה על הסכם זה ובכפוף לביצוע הוראותיו באופן מלא, שלם מדויק ובמועד, אין לצדדים ולא תהיה להם כל טענות ו/או דרישות ו/או תביעות זה כלפי זה. מוסכם כי ביצוע הוראות הסכם זה וביצוע כל התשלומים והחיובים הקבועים בו הנם סילוק סופי מלא ומוחלט של כל התביעות ו/או הדרישות שיש לכל אחד מן הצדדים כלפי האחר בכל הקשור הכרוך והנובע מן הנישואים ביניהם, ממהלך הנישואים ומה שמתחייב מן הגירושים ביניהם".

18.4       נוסף לכך, בסעיף 48 הוסכם שאביה של התובעת יחתום על כתב ערבות לכל התחייבות של התובעת על פי ההסכם לרבות פינוי בית הצדדים ומתחייב לשפות את הנתבע בשל כל תביעה שתגיש התובעת "שמהותה תביעה לתוספת תשלום כלשהו (מזונות או כספים ורכוש) מעבר למוסכם בהסכם זה וזאת מכל סיבה שהיא". גם מטעם הנתבע חתם ערב על סעיף שיפוי זהה.

19. כפי שפורט בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ההלכה, כמו גם המדיניות המשפטית הראויה והרצויה היא שלא לאפשר התדיינות נוספת לאחר שאושר הסדר גלובלי כנזכר לעיל ביחס לרכוש שלא נחשף טרם חתימתו במכוון ובהסכמה אלא מקום שיוכח פגם בכריתתו. עוד נפסק ש"יש להתייחס בזהירות לטענות כאלה ועל הטוען להצביע על קיומם של טעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם או חלקו להתבטל (ראו לעניין זה גם רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1), 577)" (ע"מ (ב"ש) 113/7 ר.א נ' א.ג.א (27.5.2008)).

20. בין אם המצג שהציג הנתבע לתובעת היה אמת ובין אם לאו, מהנימוקים המפורטים להלן נמצא שלא הוכח קשר סיבתי בין המצג הנטען לחתימה על ההסכם והתובעת לא הוכיחה שחתמה על ההסכם רק מפאת המצג שהציג לה הנתבע:

20.1       לצד תיאורי התובעת את רמת החיים הגבוהה של הצדדים בכתב התביעה הרכושית שהגישה ביום 13.6.2011, יכולותיו הכלכליות המופלגות של הנתבע, הנכסים הרבים שצבר והעדר מעורבותה בעסקיו (ראו סעיף 3 לעיל) טענה היא כך: "הגם שבני הזוג ידעו משברים בעבר דומה כי הפעם שבר הנתבע את כל המוסכמות הקיימות. לפני כשנה בערך גילתה התובעת כי הנתבע בוגד בה עם בחורה צעירה כבת ה- 30 במשך שש השנים האחרונות. חרף הבטחותיו המפורשות של הנתבע להפסיק את היחסים עם אותה בחורה התברר לתובעת לאחרונה כי לא כך הוא" (סעיף 2); "גילוי זה הביא למשבר חמור ביחסים בין הצדדים שלאחריו לא חזרו היחסים להיות כפי שהיו" (סעיף 3); שכבר "בשנת 1995 נתגלע סכסוך בין הצדדים על רקע בגידתו של הנתבע בתובעת" (סעיף 20); בהמשך הקדישה התובעת פרק שלם שכותרתו "המשבר ביחסים בין הצדדים" והוסיפה: "התובעת איבדה אמון בנתבע. אולם לאחר שהנתבע התחנן והבטיח לה שוב ושוב כי אינו מעוניין להתגרש ואף הבטיח לתובעת כי יעזוב את המאהבת שלו ניאותה התובעת בתמימותה הרבה לתת לנתבע הזדמנות נוספת" (סעיף 73) "לפני מספר חודשים התברר לתובעת כי הנתבע ממשיך להיות בקשר עם אותה מאהבת צעירה" (סעיף 74). כלל טענותיה של התובעת בכתב התביעה משנת 2011 נתמכו בתצהירה. על יסוד הצהרותיה של התובעת בהליך הקודם – שאיבדה את אמונה בנתבע לאחר שבעבר היתה תמימה עת האמינה לו והתבדתה - לא ניתן ליתן אמון בהצהרתה בהליך זה לפיה האמינה למצג שהציג לה הנתבע באותה עת ורק בשל כך חתמה על ההסכם.

20.2       התובעת עצמה אישרה שלא האמינה למצג הנתבע שאין לו רכוש: לשאלת בית המשפט מדוע לא בדקה את היקף רכושו של הנתבע טרם החתימה על ההסכם השיבה התובעת "לא היה מה לבדוק, לא היה עליו שום דבר" (שורה 17 בעמוד 51 לפרוטוקול), כלומר שהסיבה לחתימה על ההסכם לא היתה משום שהאמינה לנתבע אלא משום שחשבה ש'אין מה לבדוק';  בכתב התביעה בהליך זה טענה התובעת שחתמה בשעתו על ההסכם בהסתמך על הצהרות הנתבע "ובהעדר כל הוכחה לקיומם של כספים ו/או נכסים נוספים פרט לאלו שהצהיר עליהם, נאלצה התובעת להסכים להסתפק בתשלום ע"ס 1,000,000$"... כלומר שלא האמינה למצג שהציג לה הנתבע שאין לו רכוש אך לא היו בידיה הוכחות; מכאן שהטענות שהתובעת האמינה למצג הנתבע, שלא בדקה את המצגים ו'נאלצה' לחתום על ההסכם נדחות. איש לא אילץ את התובעת לחתום על ההסכם ולהימנע מבירור תביעותיה לגופן.

20.3       עדות התובעת לא היתה מהימנה והותירה רושם עגום מאוד עת סתרה עצמה (בין היתר לעניין מועד הצגת המצג, מועד הירידה ברמת החיים ומועד הניסיון לשלום בית). התובעת 'דקלמה' לכל אורך חקירתה 'הוא אמר שיש בית, חוב ותלוש משכורת' והתקשתה מאוד לספק הסבר הגיוני להתנהלותה ו'לאמון העיוור' שלפתע רחשה לנתבע לאחר שהצהירה כבר בכתב התביעה על אובדן האמון בו. הטענה שלא היתה לה סיבה לפקפק במצגים שהציג לה הנתבע מיתממת. אף לשיטת התובעת היו לה די והותר סיבות לפקפק בדברי הנתבע (שבגד בה והפר את אמונה כמה פעמים) מיד לאחר שהוגשו התביעות שהוא 'ירד מנכסיו' לאחר שנים ארוכות בהן נהנה התא המשפחתי כולו מחיי מותרות של 'האלפיון העליון', וכל זאת בשעה שהיא יודעת שחברתו נושאת ברחמה את ילדם המשותף. לא עלה בידי התובעת ליתן נימוק אחד מתקבל הדעת מדוע פעלה כך (עמוד 63 לפרוטוקול). התובעת הגדילה בחקירתה וטענה טענות חדשות שזכרן לא בא קודם לכן ובין היתר שהמותב הקודם סגן הנשיא, כב' השופט נ' שילה (כתוארו אז) אילץ אותה לשאת בחוב שרבץ על בית הצדדים תוך איום בפנייה לרשויות המס (שורות 18-1 בעמוד 50 לפרוטוקול).

20.4       גרסת התובעת אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ההיגיון: אין זה מתקבל על הדעת שאישה הטוענת ליכולות כלכליות אדירות של בעלה שאפשרו לתא המשפחתי רמת חיים של 'האלפיון העליון', מפרטת נכסים רבים בכתב התביעה, עותרת למינוי חוקר מטעם בית המשפט על מנת לאתר רכוש נוסף שהוסתר על ידי הנתבע בארץ ובחו"ל, תקבל את דבריו שירד מנכסיו 'ככתבם וכלשונם' מבלי לערוך כל בדיקה מטעמה, בפרט עת היא מציינת בכתב התביעה שאיבדה כל אמון בו על רקע בגידותיו והתנהלותו, ועל אחת כמה וכמה עת בכתב התביעה צוין שאין זו הפעם הראשונה שהנתבע בגד בה ושש עשרה שנים קודם לכן נקטה בהליכים משפטיים נגדו בדיוק בשל כך; אף אין זה מתקבל על הדעת שאישה הטוענת ליכולות כלכליות אדירות של בעלה שאפשרו לתא המשפחתי רמת חיים של 'האלפיון העליון', ושרמת החיים בה חיו הצדדים היא תוצאה ישירה של הכנסות בשיעור גבוה מנכסים או עסקים ואין אמת בהצהרת הנתבע שהוא משתכר 14,000 ש"ח בלבד האמינה לפתע פתאום להצהרותיו שאין לו דבר למעט 'משכורת ובית'; בנוסף, אם באמת האמינה התובעת לנתבע שאין לו כל רכוש, כיצד האמינה שיכול הוא לשלם לה תשלום איזון של מיליון דולר ומזונות חודשיים בשיעור כה גבוה?;

20.5       הפירוט בכתב התביעה הרכושית משנת 2011 שכאמור נתמך בתצהיר התובעת הוא בבחינת אישור לידיעת התובעת בזמן אמת את היקף רכוש הנתבע, ועתירותיה למנות חוקר ולהורות לנתבע להגיש דו"ח מלא על נכסיו הן בבחינת הודאת התובעת שיש רכוש נוסף בבעלות הנתבע שאינו ידוע לה. מכאן שגם לא היתה לתובעת כל סיבה להסתמך על מצג הנתבע בדבר מצבו הכלכלי מבלי עריכת בדיקה מדוקדקת מטעמה ועל כן לא מתקיימים היסודות הנדרשים לשם ביטול הסכם מחמת טעות.

20.6       אין מקום לאפשר התדיינות ביחס לרכוש שלא נחשף בהסדר גלובלי במכוון ובהסכמה תוך ויתור על אפשרות חשיפתו. המידע בדבר רכושו של הנתבע היה בהישג ידה של התובעת שיכלה לעמוד על בירור התביעה לרבות עתירותיה למינוי חוקר שיתחקה אחר רכוש הנתבע וכן להורות לנתבע להגיש דו"ח מלא על נכסיו וכן צירוף צדדי ג' להליך לשם בירור היקף רכוש הנתבע, אך כאמור בחרה לערוך הסדר גלובלי שבבסיסו ויתור על דרישה וחקירה ביחס לרכוש, מתוך ידיעה ברורה שרב הנסתר על הגלוי, ושרמת החיים בה חיו הצדדים היא תוצאה ישירה של הכנסות בשיעור גבוה מנכסים או עסקים ואין אמת בהצהרת הנתבע שהוא משתכר 14,000 ש"ח בלבד. התובעת אף אישרה "היה מגיע לי יותר אבל התפשרתי על מיליון" (שורה 12 בעמוד 49 לפרוטוקול), כלומר שידעה היטב שבחתימתה על ההסכם בחרה להתפשר ולא לנהל את ההליך. משעה שהמידע היה בהישג ידה של הנתבעת והיא בחרה להתפשר מבלי לברר ההליך לגופו, באמצעות חתימה על הסדר גלובלי 'שאינו מתבסס על בדיקה ובחינה פרטנית של הרכוש' (להבדיל מהסדר פרטני), אין היא יכולה לעורר כיום טענה שהנתבע לא גילה לה בשעתו את מלוא רכושו ואין לאפשר לה התדיינות נוספת שממילא אינה אפשרית גם על פי הוראות ההסכם.

20.7       הלכה למעשה עותרת התובעת שבית המשפט יפטור אותה מחובתה הבסיסית לבצע הבדיקות הנדרשות טרם התקשרות בהסכם, זכות עליה ויתרה במודע ומרצונה החופשי טרם ההתקשרות בו, ולאפשר לה היום לתור אחר רכוש של הנתבע, שהיא מאמינה שהוסתר ממנה, כמו אז גם היום, וכל זאת משום שלטענתה האמינה בשעתו למצגים שהציג לה הנתבע בדבר העדר יכולתו הכלכלית חרף חוסר האמון ביניהם ובחרה שלא לברר את תביעתה לגופה.

20.8       התובעת לא טענה שרצונה החופשי אם לנהל ההליך הרכושי לגופו או לחתום על ההסכם נפגע בדרך כזו או אחרת, כך שגם אם בחרה להסתמך על מצג הנתבע – זכותה היתה לעשות כן ואין בכך להצדיק התדיינות נוספת לאחר מספר שנים, על אחת כמה וכמה עת עתירתה היא לביטול חלקי של ההסכם. יש לזכור שהתובעת היתה מיוצגת לכל אורך ההליך המשפטי שקדם לחתימת ההסכם ולפי טענתה אף התייעצה עם אביה ואחיה, שניהם אנשי עסקים.

20.9       בחינת לוח הזמנים שפורט בסעיפים 5-4 לעיל מלמדת שהמו"מ בין הצדדים, בסיומו נחתם ההסכם, ארך כמעט שנה, כך שאין מדובר בהסכם שנחתם במהירות ובפזיזות ובידי כל אחד מהצדדים היה די והותר זמן לבצע את הבדיקות הנדרשות. לא בכדי לא פירטה התובעת ולו ברמז איזה בדיקות ערכה במהלך אותה תקופה וטרם חתימת ההסכם.

20.10     טרם אישור ההסכם ווידא בית המשפט שהצדדים חתמו עליו מרצון חופשי, ללא לחץ או כפיה ושהם מבינים את משמעותו ואת התוצאות הנובעות ממנו. אין בפי התובעת טענה שלא הבינה את משמעות ההסכם או את התוצאות הנובעות ממנו כי אם טענה של טעות בכדאיות העסקה. העובדה שהתובעת בחרה אז במודע שלא לברר את התביעה לגופה, חרף חוסר האמון שלה בנתבע למרבה הצער כמעט לכל אורך שנות חייהם המשותפים, בשעה שהיא יודעת שהוא בגד בה ולא בפעם הראשונה ומתגורר עם זוגתו הנושאת ברחמה את ילדם המשותף – אינה מצדיקה להתיר התדיינות נוספת בדמות ביטול סעיף ויתור ספציפי בהסכם שנחתם לפני שנים רבות וכולל סעיפים רבים המונעים התדיינות כזו.

20.11     בהינתן שהתובעת תיארה בכתב התביעה רכוש רב של הנתבע וטענה שהוא משתכר מאות אלפי שקלים בחודש, ובהינתן חוסר האמון עליו הצהירה התובעת בכתב התביעה בשנת 2011, יכולה היתה התובעת – שידעה היטב בזמן אמת שאינה יודעת את התמונה המלאה על אודות היקף נכסיו ורכושו של הנתבע - שלא לערוך הסדר גלובלי המושתת על העדר גילוי אלא הסכם בו יפורט הרכוש עליו הצהיר הנתבע על פי המצג שהוצג לה, תוך התניה שאם יתגלה רכוש אחר היא תהא זכאית לקבל את חלקה בו. התובעת בחרה אחרת (תמורת תשלום האיזון והמזונות והתחייבות הנתבע לשאת בחובות) וטענותיה היום הן בבחינת טעות בכדאיות העסקה.

20.12     התובעת לא הוכיחה שחתמה על ההסכם רק משום שהסתמכה על מצג הנתבע ולמעט גרסתה הבלתי סבירה ובלתי הגיונית שהאמינה לו על אף חוסר האמון בו ועל אף שהדבר עמד לכאורה בסתירה לרמת החיים של הצדדים משך שנים ארוכות, לא הביאה כל ראיה להסתמכות הנטענת. בתצהיריהם של חברתה, אחותה, אחיה ואביה אין ולו ברמז כל טענה של הסתמכות התובעת, ומטעם זה אף ויתר הנתבע על חקירתם. מחקירת התובעת עולה שחתמה על ההסכם מרצונה החופשי ולא בגלל מצג הנתבע אלא משום שבחרה שלא לנהל את ההליכים לגופם.

ג. סיכום

21. מהמפורט לעיל עולה שהתובעת לא הוכיחה קשר סיבתי בין מצג הנתבע לבין כריתת ההסכם. התובעת גם לא הוכיחה הצדקה לביטול ההסכם שעה שאין מחלוקת שכלל החיובים על פיו לרבות על פי התוספת לו ופסקי הדין הנוספים בעניינם של הצדדים בוצעו, הצדדים התגרשו, תשלום האיזון ודמי המזונות שולמו לידיה ולא קיים עוד חיוב מזונות. יתרה מזאת, אף שאין מחלוקת שהוראות ההסכם אינן מאפשרות ביטול חלקי של ההסכם, עותרת התובעת לביטול סלקטיבי של הוראותיו כך שבאופן חד צדדי תבוטל בו ההוראה המונעת ממנה הגשת תביעה נוספת ומנגד שלא יהא כל שינוי בדמי המזונות הלא מבוטלים ששולמו לידיה לאורך השנים (ועל פי סעיף 12(ג) להסכם כוללים גם תשלום עיתי לתובעת כחלק מההסדר הרכושי). יוער שהנתבע שב וחזר על הצעתו לביטול כלל ההסכם, לרבות תשלום האיזון ותשלומי המזונות, ולהכרעה מחודשת בכלל ההליכים בין הצדדים אך התובעת סירבה ונראה שהדברים מדברים בעד עצמם. עוד יוער שהסכומים ששולמו לתובעת מכח ההסכם (הן תשלום האיזון והן תשלומי המזונות) אינם מבוטלים כך שלא ניתן לטעון להיות ההסכם מקפח. ממילא, בהתאם להוראות ההסכם יהא על אביה של התובעת לשפות את הנתבע בכל סכום שהתובעת תתבע מעבר למוסכם בהסכם, מכל סיבה שהיא.

22. כמו בכתב התביעה משנת 2011 טוענת התובעת בהליך הנוכחי שהנתבע העלים כספים ורכוש בחו"ל. ההבדל היחיד הוא אותה שיחה נטענת בין הנתבע לאחיה של התובעת כפי שציינה התובעת בסעיף 10 לכתב התביעה "לאחרונה נדהמה התובעת לשמוע מאחיה, א.ו , כי הנתבע סיפר לו, בפגישה מקרית במעלית בבניין הבורסה, שהוא דאג 'להלבין' מול רשויות מס הכנסה כספים השייכים לו". למעט אותו הליך נטען מול רשויות המס גם היום לא מפרטת התובעת נכסים שלא ידעה עליהם קודם. המשמעות היא שהתובעת מבקשת שבית המשפט יתיר לה לערוך כעת את הבירור הרכושי שעל עריכתו ויתרה עם חתימתה על ההסכם בשנת 2012 ואף לא עוררה כל טענה בעניין זה בשורת ההליכים שנוהלו בין הצדדים לאחר חתימת ההסכם (סעיפים 8-6 לעיל). יוער שבאופן תמוה השיחה הנטענת בין אחיה של התובעת לנתבע לא נזכרה ולו ברמז בתצהיר אחיה של התובעת ובסיכומי התשובה של התובעת לא ניתן לכך כל הסבר אף שהנתבע הביע תמיהתו בעניין זה בסיכומיו. ממילא גם בהליך הקודם היה על התובעת להוכיח את טענותיה לעניין נכסיו של הנתבע ואף מסיבה זו אין היא רשאית היום לעתור לביטול סעיף העדר תביעות משום שהנתבע לא גילה לה אז, לטענתה, את כל היקף רכושו ובכל זאת היא בחרה לחתום על הסכם מרצונה החופשי ומשיקוליה היא.

23. בין אם המצג שהוצג לתובעת היה נכון ובין אם לאו, משלא הוכח שהתובעת חתמה על ההסכם אך בשל מצג הנתבע והוכח שהתובעת חתמה עליו מרצונה החופשי בידיעה ברורה שסביר שהנתבע לא פרש לפניה את מלוא רכושו ונכסיו ובכל זאת בחרה היא לחתום על הסדר גלובלי להבדיל מהסדר פרטני – אין הצדקה לאפשר התדיינות נוספת בין הצדדים בעניין זה שתאפשר לתובעת לקבל את אשר ויתרה עליו בשעתו, וכלשונו של בית המשפט המחוזי לאפשר לתובעת 'לחפש אחר האתונות' בשל פגישה נטענת במעלית כאילו מדובר בהסדר פרטני. האמור בפרט לאחר שכלל החיובים על פי ההסכם בוצעו זה מכבר, תשלום האיזון שולם, חיוב הנתבע בתשלום מזונות תם והצדדים התגרשו.

התוצאה

24. משלא הוכח הקשר הסיבתי בין מצג הנתבע לבין כריתת ההסכם נדחית התביעה ובהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין מקום להידרש לשלב השני של 'דיון בתביעה בכללותה'.

25. אשר להוצאות ההליכים – בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה; בהתחשב בתוצאה, במהות ההליך, בהתנהלות הצדדים לאורכו לרבות חוסר תום ליבה של התובעת עת עתרה לביטול סלקטיבי של סעיפים מההסכם באופן שיאפשר לה התדיינות נוספת בעניין הרכוש אך מבלי שתשונה הסכמת הצדדים לעניין סכומי המזונות הגבוהים ששולמו מכוחו וכוללים אף רכיב רכושי, בפסיקת בית המשפט המחוזי שהוצאות הערעור יילקחו בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות בהליך זה, ובאופן הגשת סיכומי הנתבע בניגוד להחלטת בית המשפט מיום 6.5.2018 בכתב קטן וצפוף שהקשה על קריאתם – תישא התובעת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת בא כוחו בשיעור כולל של 75,000 ש"ח.

ניתן היום,  כ' אלול תשע"ח, 31 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.