1.המערער ניהל חשבון עובר ושב בסניף ראשי חיפה של המשיב (להלן: הבנק), בו הייתה קיימת, בתקופה הרלבנטית לערעור זה, מסגרת אשראי של 10,000 ₪. ביום 10.4.2018, כאשר החשבון עמד ביתרת חובה בסך 9,645 ₪, הוצגו לפירעון שלושה שיקים (האחד בסך 6,000 ₪, השני בסך 500 ₪ והשלישי בסך 1,000 ₪), אשר סורבו על-ידי הבנק בנימוק של "אין-כיסוי-מספיק" ("אכ"מ"), מאחר ופירעונם היה יוצר חריגה ממסגרת האשראי. ביום 15.4.2018, כאשר החשבון עמד ביתרת חובה בסך 14,164 ₪ (בעקבות הצגת חיוב של "מסטרקרד"), הוצגו לפירעון שני שיקים (בסך 452 ₪ ובסך 600 ₪), אשר סורבו על-ידי בנק בנימוק של "אכ"מ". ביום 17.4.2018 שלח הבנק למערער "התראה בדבר החלת הגבלות", כמצוות תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981, ובה פירוט חמשת השיקים שסורבו כאמור. ביום 10.5.2018, כאשר החשבון עמד ביתרת חובה בסך 14,730 ₪, הוצגו לפירעון שני שיקים (בסך 6,000 ₪ ובסך 500 ₪), אולם הם סורבו בנימוק של "אכ"מ". שיק נוסף, בסך 425 ₪, שהוצג לפירעון ביום 15.5.2018 סורב אף הוא בנימוק של "אכ"מ", כאשר החשבון עמד ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי, וכך אף שיק בסך 2,500 ₪, שהוצג לפירעון ביום 28.5.2018. ביום 12.6.2018 סורב שיק נוסף, בסך 1,000 ₪ שהוצג לפירעון ביום הקודם, עת יתרת החובה עמדה על סך 13,897 ₪. בעקבות זאת, שלח הבנק למערער ביום 13.6.2018 "הודעה על החלת הגבלות" בחשבון.
2.ביום 28.6.2018 המערער הגיש בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: החוק), בה ביקש לבטל הבאתם של השיקים שסורבו. בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי בין המערער לבין הבנק נוצר הסכם מכללא, שהתקיים לכל תקופת פעילות החשבון, על-פיו איפשר הבנק לחשבון להימצא ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי בעשרות אלפי שקלים למשך מספר ימים, עד להפקדת כספים לסילוק החריגה. עוד נטען כי על אף החריגה ממסגרת האשראי, כיבד הבנק במועדים שונים חיובים של כרטיסי אשראי, וביום 20.4.2018 - כאשר יתרת החובה עמדה על 9,507 ₪ - הוא כיבד דרישת תשלום של "כלמוביל" בסך 2,027 ₪, ובכך "הביא" את היתרה לחריגה ממסגרת האשראי. המערער הוסיף וטען כי עקב סכסוך בינו לבין צד שלישי, שעדיין תלוי ועומד בבית משפט, הוא נתן לבנק "הוראת ביטול" לשיקים מעותדים בסך 6,000 ₪, ולפיכך יש לגרוע מכלל רשימת השיקים שהביאו להגבלת חשבונו את שני השיקים בסך 6,000 ₪. לטענתו, צד שלישי - שידע על מתן הוראת הביטול - פעל בכוונת מכוון בהציגו את השיקים לפירעון, בידעו כי הבנק יסורב לפרעם ויגביל, עקב כך, את חשבונו.
3.הבנק הגיש תשובה לערעור, שלא נתמכה בתצהיר, ובה הכחיש קיומו של הסכם מכללא, אך הודה כי "במקרים נקודתיים ועל פי שיקול דעת שהפעיל, כיבד המשיב שיקים, אולם אין מדובר בהסכמה כללית וגורפת", וכי הבנק פעל במקרים כאלו "משיקולים עסקיים". אשר לטענת כיבוד חיובי כרטיסי אשראי, הובהר כי מדובר בחיובים שהבנק מחוייב לכבדם. עוד נטען כי הבנק אינו צד לסכסוך בין המערער לצד השלישי, בגינו נתן המערער הוראת ביטול לסדרת שיקים בסך 6,000 ₪, והדגיש כי טעות של צד שלישי מהווה רק במקרים חריגים ומטעמי צדק עילה לגריעת שיק מרשימת הגבלה.
4.בדיון בערעור, שהתקיים היום, ויתר נציג הבנק (סגן מנהל הסניף) על זכותו לחקור את המערער בחקירה נגדית על תצהירו. אשר לכיבוד דרישת התשלום של "כלמוביל" ביום 20.4.2018 (לאחר משלוח "התראה בדבר החלת הגבלות") ש"העביר" את החשבון למצב של חריגה ממסגרת האשראי, לגביו לא ניתנה כל התייחסות בתשובה בכתב שהגיש הבנק, טען נציג הבנק כי מדובר ב"מהלך העסקים הרגיל" ובחריג.
5.עיון בדפי החשבון מגלה כי כבר ביום 12.3.2018 סירב הבנק להצגה לפירעון של שיק בסך 6,000 ₪ מאחר ו"התקבלה הוראת ביטול" (כאשר יתרת החובה בחשבון לא חרגה ממסגרת האשראי). במצב דברים זה, בו הבנק אחז ב"הוראת ביטול" של כל השיקים בסך 6,000 ₪ שמשך המערער לפקודת הצד השלישי, הכללתם של שני שיקים נוספים בסך 6,000 ₪ (שהוצגו לפירעון על-ידי הצד השלישי ביום 10.4.2018 וביום 10.5.2018) במניין השיקים שסורבו מסיבת "אכ"מ", מהווה התנהגות שלא בתום לב.
לכאורה, טענות המערער לגבי הסכם מכללא עם הבנק אינן יכולות לעמוד, ככל שהן מתייחסות לתקופה שלאחר משלוח מכתב ההתראה. במכתב זה הביע הבנק את דעתו כי מעתה ואילך בכוונתו להקפיד על עמידת החשבון במסגרת האשראי וכי לא יכבד שיקים שיובילו לחריגה. אולם התנהגות הבנק - שביום 20.4.2018 כיבד דרישת תשלום של "כלמוביל" ש"העבירה" את החשבון למצב של חריגה - לימדה את המערער כי הבנק אינו פועל לפי המסר הכלול במכתב ההתראה. ברצותו, הבנק "מעלים עין" מחריגה, וברצותו, מסרב לפירעון שיקים, והכל "משיקולים עסקיים" שטיבם לא ידוע לו.
6.חוסר תום לב בהתנהלותו של הבנק מהווה עילה לגריעת שיקים ממנין השיקים שהובילו להגבלת החשבון. אמנם, אין מדובר בעילה הנזכרת מפורשות בסעיף 10 לחוק, אולם אין להלום ששימוש הבנק בזכויותיו על-פי הסכם האשראי בינו לבין המערער יהא מנותק מחובת תום הלב. את התיבה "שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם איתו", הנזכרת בסיפא של סעיף 10(א)(3) לחוק, יש לפרש כמתייחסת לשימוש בתום לב בזכויותיו של הבנק על-פי ההסכם בינו לבין המערער.
7.אשר על כן, הנני מקבל את הערעור ומורה על גריעת שני שיקים מרשימת השיקים שפורטה ב"הודעה על החלת הגבלות": שיק מס' 136 בסך 6,000 ₪ ושיק מס' 130 בסך 6,000 ₪.
כמו-כן הנני מחייב את הבנק לשלם למערער הוצאות הערעור בסך כולל של 3,000 ₪. בנוסף, הנני מורה למזכירות להשיב למערער, באמצעות בא-כוחו, את הפיקדון שהופקד עם הגשת הערעור.
ניתן היום, כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.
