- תחילתו של הליך זה בכתב תביעה לסעד כספי, אשר הוגש ביום 17/11/08.
- א. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע 1 ז"ל הינו אביהם של יתר הצדדים (להלן: "האב") והיה בעלה של גב' X ז"ל אשר הלכה לעולמה ביום XXXX.
ב.בקליפת האגוז, נטען בכתב התביעה, כי זמן קצר לפני פטירת האם, ביטח הנתבע את האם בפוליסת ביטוח חיים, וזאת באמצעות סוכנות הביטוח שבבעלותו ואצל חב' הפניקס. הנתבע נרשם כמוטב יחיד בפוליסה ולשם פתיחת הפוליסה הופקד סך חד פעמי של 206,000 ₪.
ג.אין מחלוקת כי הסך החד פעמי אשר הופקד, הועבר מחשבון אשר היה בבעלות משותפת לאם המנוחה ולאב.
ד.התובעים טענו כי העברת הכספים, הפקת הפוליסה וקביעת המוטב בה, נעשו תוך ניצול מצב האם ז"ל (כבת 77 לעריכת הפוליסה), תוך הפעלת לחץ והשפעה על האם ולשם גזילת כספי ההורים.
ה. ביום 8/3/09 הוגש לתיק צו קיום צוואת האם המנוחה לפיה מלוא זכויותיה הונחלו לאב (סעיף 2 לצוואה). הצוואה מיום 01/05/03 וצו הקיום מיום 04/06/08.
- א. ביום 12/03/09, משלא הגיש הנתבע כתב הגנה בתיק, ניתן פסק דין ע"י כב' הרשם המחייב את הנתבע בסכום התביעה.
ב. ביום 02/06/09 בוטל פסק הדין בשל פגם נטען בהמצאה. כתוצאה מכך הועלה התיק לקביעת מועד וזה נקבע ליום 15/11/09. שנה תמימה ירדה לטמיון עקב ענייני פרוצדורה. כב' הרשם הורה כי התצהיר שצורף לבקשת ביטול פסה"ד, ישמש ככתב הגנה.
ג. במסגרת תצהירו, טען הנתבע כי קיבל את הכספים, מאמו, במתנה, וביקשה כי הסכום יגיע אליו ולא ליתר האחים. לטענת הנתבע, אמרה זאת האם ז"ל גם בנוכחות האב.
ד. הנתבע הוסיף כי אמנם שמח לקבל את הכסף, אך חשש "ממצב שבו לא יהיה לאמי מאומה" ולכן הציע לה להפקיד הכסף בתכנית בחב' הביטוח הפניקס, כאשר הוא שירשם כמוטב. המדובר בתכנית נזילה.
ה. לטענת הנתבע, העברת הכספים מהחשבון בוצעה בנוכחות האב.
- ביום 19/11/09 נערך דיון בפני. התובע 1, בא בימים, טען ארוכות לפרוטוקול. האב הבהיר כי לטעמו, בוצע גזל וכי מעולם לא הסכים לתת הכספים לבן. האב הבהיר כי רק לאחר פטירת האם נודע לו שאין כסף בחשבון והכחיש כי היה בבנק ביום שנלקח הכסף מהבנק. בשלב זה הציע ב"כ התובעים להפנות הצדדים לפוליגרף, אך ב"כ הנתבע הצהיר "איני מאמין בפוליגרף". התיק נקבע לדיון הוכחות ושוריינו יומיים לצורך זאת.
- ביום XXX הלך האב לעולמו. ביום 18/01/10 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, וזה למעשה אושר.
- תצהירי התובעים הוגשו ביום 02/02/10. הנתבע הודיע כי אין בכוונתו להגיש תצהירים נוספים מעבר לאלה שצורפו לבקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה (ראה הודעת הנתבע 13/4/10).
- ביום 3/5/10 בזמן ישיבת ההוכחות, ולאחר דין ודברים ממושך מאוד, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית כמפורט בפרוטוקול-:
"אנו מודיעים כי הגענו לכלל הסדר דיוני, לפיו התובעות 2 ו-4 תיבדקנה בבדיקת פוליגרף במכון עליו יורה ביהמ"ש, לגבי השאלות שהעלו ב"כ הצדדים. האם כ"א מהן ידעה שהנתבע קיבל במתנה מאמו את הסך של כ-200,000 ₪, (ולא קיבל לצורכי ניהול עבור אימו) וזאת לפני פטירת האם. אם תוצאות הבדיקה תעלנה כי אחת מהאחיות ידעה כי הנתבע קיבל מתנה מהאם (שלא על מנת לנהל) ברמת הסתברות מספקת, או אז תדחה התביעה כנגד הנתבע. מנגד, אם יוברר כי האחיות לא ידעו על מתן המתנה (שלא על מנת לנהל), תתקבל התביעה. מובהר כי ידיעת הנבדקות תתייחס לכוונת האם, ולא לכוונת הנתבע אשר מצהיר ממילא, כי התכוון לנהל הכספים עד לפטירה. מוסכם כי ממצאי הפוליגרף ישמשו כראיה מכרעת וניתן יהיה להציגם. מוסכם כי בהסכמה הדיונית יהיה כדי לייתר צו להוצאות בהליך העיקרי. בעלות הבדיקה ישאו הצדדים (תובעות מצד אחד ונתבע מהצד השני) בחלקים שווים. צד אשר יסרב לבצע את הבדיקה, יחשב כמי שלא עבר את הבדיקה".
- אין ספק כי מדובר בהסדר דיוני מפורט, כשהצדדים מקפידים קלה כחמורה על ניסוחו. הסכמת הצדדים קיבלה תוקף החלטה, הוסברה ארוכות לצדדים, ונקבע כי תוצאות הבדיקה תהווה ראיה מכרעת.
- ביום 14/7/10 נתקבלה "בקשה לביטול הסדר דיוני וקביעת מועד לשמיעת ראיות", ביום 8/8/10 נתקבלה תגובה לבקשה. בו ביום הוריתי לצדדים, בטרם אדון בטענותיהם, לפרוע החיוב כלפי המכון הבודק.
- ביום 10/8/10 נתקבלה חוו"ד מכון גזית. בהתאם לחווה"ד, נמצאו התובעות 2 ו-4 דוברות אמת ולא אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר.
- הצדדים טענו ארוכות בנוגע להסדר הדיוני וביום 2/9/10 ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת בנושא זה. לצרכי פסה"ד תחשב ההחלטה חלק בלתי נפרד מפסה"ד. מסקנתי היתה כי אין מקום לביטול ההסדר הדיוני וכי אין טעם של ממש לטענות הנתבע. לפנים משורת הדין, איפשרתי לנתבע לבצע בדיקה נוספת במכון פוליגרף אחר, תוך שהאחריות לביצוע הבדיקה הנוספת ומימונה הוטלו במלואן על הנתבע.
- לבקשת הנתבע, ותוך התיחסות לבקשתו, כי ביצוע הבדיקה ע"י מכון גזית, לא תובא לידיעת בודק נוסף, ביום 3/10/10 הופנה הנתבע, והתובעות 2 ו-4 לבדיקה במכון דינור. ביום 11/10/10, לבקשת הצדדים, אף ניתנה הבהרה לצדדים לא להביא לידיעת המכון הבודק כי בוצעה בדיקה קודמת, אך אם ישאלו על כך, עליהם להשיב אמת.
- ביום 30/11/10 נתקבלו תוצאות בדיקת מכון דינור. מניתוח התוצאות עלה כי לגבי התובעות 2, 4, לא אובחנו תגובות המאבחנות אמירת שקר ואילו לגבי הנתבע, אובחנו תגובות המאפיינות אמירת שקר. ביום 12/1/11, עתר הנתבע לחקור את עורכי בדיקת הפוליגרף ולאחר דין ודברים, והבטחת הוצאות עורכי הבדיקות, נקבע הדיון ליום 23/3/11.
- במועד זה, נחקרו עורכי הבדיקות, הצדדים הגישו סיכומים, ויש לפנות להכרעה.
הסדר דיוני
- על מעמדו של הסדר פשרה, בין דיוני ובין מהותי, ראיתי לעמוד באריכות בתמ"ש (קר) 9727/03. אביא מקצת הדברים משם-:
"הסדר פשרה הוא נשמת אפו של ישוב סכסוך בין אדם לרעהו. במקורותינו נקבע, כי יפה פשרה מכוח הדין. אם בהליכים "רגילים" אמורים הדברים, מקל וחומר אמורים הם בבית משפט זה, אשר לפשרה ערך מוסף במסגרתו. מטבע הדברים עת מדובר בצדדים אשר הינם בני משפחה, ומתוך צפיית המשך תפקוד התא המשפחתי, כולו או חלקו, ביחסים כאלו או אחרים, יטה ביהמ"ש לערוך פשרה לצדדים ולהביאם להסכמות, ולא רק למען ההליך המשפטי, אלא למען הצדדים עצמם ובמיוחד ילדיהם וסובביהם.
על התחבטויות שבאו לאחר אישור הסכם פשרה, עמדה כב' השופטת חיות בע.א. 11750/05 שמר נ' בנה"פ בע"מ. הכלל הוא, כי קיימת חשיבות לערך סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים. ככלל טענות של כדאיות או סברה בדיעבד כי הפשרה לא מוצלחת, אינם מצדיקים ביטול הסכם הפשרה. "יתכן שהמערערים התקשרו בהסכם הפשרה לאחר התלבטות וכי עשו זאת לא בלב קל... אך זה טיבן של פשרות... בכך בלבד אין כדי לבסס עילה לביטול ההסכם בכלל והסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד בפרט".
- א. אין ספק בלבי, כי הנתבע היה מודע היטב למשמעות הסכם הפשרה ולסיכון אותו הוא נוטל על עצמו.
ב.כזכור, נושא הפניית הצדדים לבדיקת פוליגרף עלה עוד בדיון מיום 19/11/09, ונשלל ע"י ב"כ הנתבע. מכך למד אתה, כי היתרונות והחסרונות בבדיקה, הובהרו כבר אז לנתבע.
ג. ההסכמה אשר נתקבלה סופו של יום ביום 3/5/10, לא נעשתה "על רגל אחת". זכורתני היטב, כי ב"כ הצדדים ניהלו מו"מ ממושך ביותר, מחוץ לאולם ובתוכו, ודקדקו בכל תג ואות, בנוסח ההסכמה, משמעה, וכל פרק בהסדר.
- מטרת הסדר הפשרה היתה להביא לסיום ההליך המשפטי בצורה מהירה, ויעילה ולא לסרבלו ולהאריכו. משמעות קבלת טיעוני הנתבע היום תרוקן מתוכן את ההסדר הדיוני שנתקבל, מטרתו ורוחו, ואין ליתן לכך יד. בכך, סבורני, ניתנת תשובה ניצחת לטענות הנתבע בנוגע להוצאות, בסיכומיו. על אף קיומו של ההסדר הדיוני, ראה הנתבע להגיש בקשות, לזמן עדים, לקיים הליך חקירות בסופו של יום, ושב וטען כנגד ההסדר הדיוני. הנה, לעניין ההוצאות, מבקש הנתבע לכבד ההסדר, ומנגד, מתעלם הוא מרוחו ומטרתו של ההסדר.
- גם אם נפלו פגמים בדרך ביצוע ההסדר הדיוני, הרי אלו פגמים מינוריים שאין בהם להשליך מהותית על ביצוע ההסדר, ותקפותו. אין מקום לאפשר לבעל דין "להתחמק" מהסדר אשר נטל על עצמו, ומסיכון אשר צפה כי עלול להתממש, רק בשל פגם טכני כזה או אחר.
- אשוב ואפנה הצדדים להחלטתי מיום 2/9/10.
בדיקת פוליגרף
- ממש בימים אלה, ניתן פסק דינו של חברי, כב' השופט זגורי בה"ט (טב') 27474-01-11. פסק דין זה דן ארוכות בשאלת השימוש בפוליגרף כמכשיר עזר בהכרעות בבימ"ש זה, בתיקי ה"ט ובכלל. אביא הדברים כפי שנכתבו -:
"סבורני, כי נסיבות מצב דברים זה מצדיקות שימוש בראיה נוספת בדמות בדיקת פוליגרף מזווגת (לשני הצדדים), שיהא בה כדי לסייע לבית המשפט להגיע להכרעה מבוססת ראיות משכנעות לעניין מהימנות הצדדים ולא רק כזו המבוססת על התרשמות מבעלי הדין במסגרת הדיון המשפטי.
ברם, הואיל ובדיקת הפוליגרף ככזו אינה זוכה להכרה ממסדית ומשפטית גבוהה במקומותינו, ואף לא הוכרה כראיה קבילה, אלא אם כן, הסכימו הצדדים להופכה לכזו (ע"א 8987/05 יהודה מלכי נ' סבון של פעם (2000) בע"מ, בפסקה 16 (2007), פורסם במאגרים), אין מדובר בקביעה מובנת מאליה.
הפסיקה מזהירה מפני חדירת מידע בלתי אמין לבתי המשפט, כאשר לא אחת נתפסה בדיקת הפוליגרף כחוסה תחת הראיות שיש חשש לאמינותן (ע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461, פסקה 45 (4/5/2006)).
מטעם זה, אף כאשר נעשה שימוש מוסכם בבדיקה מסוג זה, מצווה בית המשפט לבחון שהצדדים הבינו היטב את טיב הבדיקה, טיב ההסכמה ואת התוצאות הנובעות מההסכמה, כמו גם את התוצאות האפשריות הנובעות מהכרעות שונות של הבדיקה (רע"א 8644/09 פואז מוחמד ובניו שיווק תערובות ומזון לבעלי חיים בע"מ נ' סואעד חמיס, ניתן ביום 18/11/09, פורסם במאגרים).
יש להדגיש, כי רובן של הקביעות בדבר חוסר מהימנותה של בדיקת הפוליגרף בוססו על דו"ח ועדת כהן ועל הלכת ביאזי, אשר ניתנו לפני כשלושים שנים (דין וחשבון הוועדה לעניין הפוליגרף, ירושלים – ינואר 1981 ; ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988)). מאז חלו שינויים והתפתחויות רבות הן במכשור הבדיקה (מעבר ממכשיר אנלוגי למכשיר ממוחשב והן בטכניקת הבדיקה).
בשעה שידוע לכל, כי רשויות אכיפת החוק בישראל עושות שימוש רב בבדיקת הפוליגרף, כי במשפטים אזרחיים נוהגים בעלי דין רבים להסכים להכרעה על פיה ובשעה שקיים מנגד יחס חשדני כלפיה (בהליכים פליליים), לא פלא כי גם בית המשפט העליון קבע ש"הנושא מצוי איפוא במעין ערפל ואנדרוגניות הטעונה הבהרה, כדי שיוחלט באופן ראוי, ואולי בהרכב בבית משפט זה" (בש"פ 3138/05 גיא חסיד נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 3/5/05, פסקה י(3) לפסק דינו של השופט רובינשטיין).
בתי המשפט לענייני משפחה מודעים לקושי האינהרנטי בקביעת ממצאים עובדתיים בצווי הגנה ונוהגים לא אחת (בהסכמת בעלי הדין) לעשות שימוש בבדיקת פוליגרף (תמ"ש (כ"ס) 1880/04 ר.פ.(ש) נ' ג.ש. (17/1/05) ; תמ"ש (כ"ס) 3960/01 מ.נ. נ' מ.ר., (1/6/03) ; תמ"ש (ת"א) 13105/01 פלונית נ' פלוני, (29/4/2001) ; תמ"ש (ת"א) 65350/99 פלונית נ' פלוני; תמ"ש (ת"א) 104843/00 פלונית נ' אלמוני).
לרשות בית המשפט לענייני משפחה עומדת סמכות מיוחדת לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות מכוח סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה – 1995.
נהיר לכל, כי מכוח סעיף 8(א) לעיל, יש ביכולתו של בית המשפט לפתח את דיני הראיות כך היה בנוגע להגברת נטל הראיה, בנוגע להעברת נטל ההוכחה לצד שכנגד ובקביעת חזקה ראייתית (שוחט ושאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ט – 2009, הוצאת מחשבות בעמ' 320-321).
בנסיבות כגון אלו שבפניי, נראה כי יהא זה נכון להתחשב בבדיקת פוליגרף שנערכה כהלכתה, לשם קביעת ממצא עובדתי ו/או לשם חיזוק או הפרכת ראיות אחרות שמצויות בפני בית המשפט. זאת בפרט, מקום שהצדדים הסכימו לעריכתה של בדיקה כאמור."
- הארכתי בהבאת הפסיקה מדברי חברי כב' השופט זגורי, על מנת להראות כי לא זו בלבד שהרוח לגבי בדיקת הפוליגרף נשתנתה בכלל, אלא שבבית המשפט לענייני משפחה, עם הסמכות לסטות מסדרי הדין ודיני הראיות,נשתנתה היא בפרט.
- מה ילמדך יותר מכל על אמינות הבדיקה, מאשר תאימות התוצאות בשני המכונים אשר ביצעו, באופן מושלם??? מה ילמדך יותר מכל מאשר שני מכונים המבצעים בדיקות לאותן תובעות ומקבלים תוצאות זהות, ומבצעים הבדיקות לצד שכנגד, ומקבלים תוצאה תואמת??
- לא רק הסכמת הצדדים, אלא גם הממצאים- מדברים בעד עצמם. בכל הכבוד, צירוף דף 353 מספרו של דר' מטה, והעלאת טענות כנגד מקצועיות הבדיקה, לאחר חקירת המומחים, אינה יכולה להשמיט הבסיס מתחת להתרשמותי הן מהמומחים, והן מתאימות הבדיקות. בודקי הפוליגרף, שניהם, עשו עלי רושם אמין ומקצועי, וסבורני כי הטענות למומים בבדיקות, הנן בוקי סריקי, שאינן פוגעות בתוקפן של הבדיקות ומהימנותן.
- דומני, כי ניסיונות הנתבע לקעקע חוות הדעת, מוטב היה לולא נעשו- שני הבוחנים הבהירו כי אין מדובר בטעות בהבנה, או בשאלות אשר לא היו ברורות לנשאלים- בשני המקרים בוצעו שיחות מקדימות, היה נהיר וברור לכלל הצדדים טיבן של השאלות ומשמעותן, והתוצאות מדברות בעד עצמן.
- א. הבודק ממכון גזית אישר כי שתי הנבדקות נמצאו דוברות אמת. הקביעה היתה כי התובעות דוברות אמת (ולא רק נטיה לדעה של דובר אמת). ראה פרו' 23/3/11 שו' 4.
ב. הצינונים היו +1, +3 לתובעת 2 ו-+3 ו-+7 לתובעת 4. שאלות הביקורת אשר נשאלו נראו לי סבירות וראויות.
ג.השימוש במילה "באמת" לא נמצא כמרכיב מכריע בטיב השאלות. הבודק הבהיר כי כל המונחים בשאלות הובהרו לנבדקים (ראה תשובות לשאלות ביהמ"ש עמ' 9 שו' 28 ואילך).
ד. הבודק ממכון דינור אף הוא אישר כי הבהיר טיב השאלות ומשמען נקודתית, לכלל הצדדים (רא' ע' 12 שו' 7 ואילך).
ה. הבודק הבהיר כי מיקד את השאלות, וכי הטענה לגבי כלליות הינה עורבא פרח (עמ' 13 שו' 21 ואילך).
- גם כאן אשוב ואפנה הצדדים לפסק דינו לעיל של חברי כב' השופט זגורי-:
"המומחה ציין כי הבדיקה נערכה בשיטת שאלות הבקרה ההשוואתיות המכונה בשפה המקצועית – cqt- control question technique , להלן: "טכניקת שאלות הבקרה".
לדיון מעמיק בטכניקת הבדיקה ראה :
א. אלעד, הפסיכולוגיה של השקר ושיטות לחשיפתו, הוצאת בר אילן, 2005 בעמ' 215-236.
J.A.Matte Forensic Psychophysiology Using The Polygraph – Scientific TruthVerification – Lie Detection, (2000)
עוד הסביר המומחה, כי בהתאם לדרישת בית המשפט ביצע ציינון ידני/אנושי של התגובות הפיזיולוגיות של הנבדקים כפי שמצאו ביטוי בתדפיסי הבדיקה.
במסגרת שיטת הבדיקה של המומחה, הוא משווה את תגובותיו הפיזיולוגיות של הנבדק בשאלות המטרה (המכונות שאלות 'רלבנט') לשאלות הבקרה. מקום שתגובות הנבדק בשאלות המטרה חריפות יותר מאשר בשאלות המטרה יינתן להן ציון שלילי בין 1- לבין 3-, כאשר ככל שהפער גדול יותר, כך גם הציינון יגדל.
המומחה בוחן את השוני בתגובות בכל אחד מהפרמטרים הנבדקים בבדיקת הפוליגרף ערוץ לחץ הדם, ערוצי הנשימה וערוץ המוליכות החשמלית של העור (GSR).
המומחה מחבר את כל הציונים שהעניק לפערים בין התגובות ביחס לכל צמדי השאלות (בקרה ומטרה) וכך מגיע לממצא אבחוני מספרי המבאר האם הנבדק דובר אמת או שקר.
המומחה הוסיף, כי מקום שהציינון הכולל הוא בין 0 לבין 3+ ביחס לשאלת מטרה פלונית, כי אז המשמעות האבחונית של בדיקת הפוליגרף הינה כי הנבדק דובר אמת באותה שאלה, כאשר מידת הוודאות שאכן מדובר באמירת אמת משתנה בהתאם לציון : החל מדובר אמת בדרגת "קרוב לוודאי" (1+) ועד דובר אמת "באופן מוחלט" (3+).
מקום שהציון הוא "0" המשמעות היא, כי לא ניתן לקבוע חוות דעת מובהקת ביחס לאותה שאלה.
על פי הספרות בתחום, אם הערך הכולל של ממצאי הבדיקה הוא מעל 5+ הנבדק נחשב ל"דובר אמת" ואילו מקום שהערך הכולל של ממצאי הבדיקה הוא מתחת ל 5- הוא נחשב ל"דובר שקר" (ראה בספרו של אלעד לעיל בעמ' 223 לספרו).
במקרה דנן, הסיכום המספרי של הפערים בין התגובות הפיזיולוגיות של המבקשת ביחס לכל אחת משאלות המטרה (שאלות 'הרלבנט' בשפה הפוליגרפית) היו: 10-, 5-, 2- (ראה הציינון האנושי שהוגש לתיק בית המשפט).
משכך ניתן לסמוך על ממצאי המומחה במקרה זה (הכוונה היא לבדיקה החוזרת בלבד).
לפיכך, לאחר שבחנתי היטב את שיטת עבודת המומחה, את תדפיסי הבדיקה שהוגשו לתיק בית המשפט (לרבות ביחס לבדיקה החוזרת), את הציינון הידני שניתן לתרשימי הבדיקה, את השאלות שנשאלו הצדדים ואת הדו"ח המסכם והמתוקן, באתי לכלל דעה, כי ראוי ליתן אמון בממצאי בדיקת הפוליגרף."
- נחה דעתי כי שני הבודקים עשו עבודתם נאמנה. איני מקבל הטענה בדבר השפעת הבדיקה הראשונה על ביצוע הבדיקה השניה, וזאת מכמה טעמים-:
א. הנתבע הוא שעתר, כאמור לעיל, לאי חשיפת ביצוע הבדיקה הראשונה. משכך אין הנתבע יכול להסתמך על אי גילוי זה, והוא מושתק מלטעון כאמור.
ב. אין חולק כי לגבי הנתבע עצמו, לא בוצעה בדיקת כפל.
ג. המומחים שניהם, הבהירו כי לביצוע בדיקה כפולה קיימת משמעות, אך אין היא מאיינת תוצאות הבדיקות.
ד.הבודק ממכון דינור הבהיר כי היה מודע לכך שבוצעה בדיקה קודמת, אך סבר שמדובר ב"בדיקה פרטית". אין ספק בלבי כי נתון זה הובא בחשבונו עת שיקלל הבדיקה, גם אם לא קיבל את המשקל המלא כשל בדיקת מומחה מטעם ביהמ"ש המבוצעת פעם שניה.
- א. מכל אחד ואחד מטעמים אלה, לאור רוחו של הסכם הפשרה, מהותו ועקרונותיו, רואה אני לאמץ ממצאי הבדיקות, התואמים זה לזה, וליתן להם משקל מלא כראיה מכרעת בהליך.
ב. עוד לשאלת קבילות ושימוש בממצאי פוליגרף, בנסיבות כמעט זהות, אפנה הצדדים לת.א (חי') 309/07, וכך כותב כב' בית המשפט המחוזי-:
"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ובתשובות להן, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות, וממילא, ועל פי ההסדר הדיוני, גם דין התביעה להדחות.
נקודת המוצא לגבי מומחה מטעם בית המשפט היא, שהמומחה פועל בהגינות ובתום לב ולא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו - רע"א 6116/97 אברהם שוחט נ' ציון, חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 28.11.1997); רע"א 3011/94 אלפסי שמעון נ' "הדר" חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 11.7.1994). לא בנקל יפסול בית משפט חוות דעתו של מומחה מטעם בית משפט, אלא במקרים בהם יש בחוות הדעת פגם היורד לשורשו של עניין או שיש בחוות הדעת כדי לגרום לעיוות דין. והכל, תוך התחשבות בתום ליבו של המומחה, ביכולתו לתקן את השגגה ובנסיבותיו של כל עניין ועניין - רע"א 3358/91 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' יוסף ציון (ניתן ביום 6.11.1991); רע"א 7265/95 גלדשטיין נ' בראל פ"ד נ(3) 214 (1996); רע"א 7714/05 אלגרה כהן נ' רשות הנמלים והרכבות נמל חיפה (ניתן ביום 16.1.2006).
לא עלה בידי התובעת לסתור חזקה זו ולהראות כי המומחה פעל שלא בתום לב או בחוסר הגינות. אף לא מצאתי שגגה שנפלה בבדיקת הפוליגרף, בחוות הדעת או בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה. מדובר בבדיקה ובשאלות שאינן מורכבות או מסובכות, בממצא ברור ולא מעורפל, המומחה השיב לכל שאלות ההבהרה במדויק ואיני מקבל את טענת התובעת כאילו התחמק ממתן תשובות. שאלה מספר 5(א) לשאלות ההבהרה היא בגדר התפלפלות, וצדק המומחה בתשובתו לשאלה, כשענה כי אינו עוסק בספקולציות והממצא מדבר בעד עצמו, ואיני רואה בכך התחמקות של המומחה.
השאלות שנשאלה התובעת בבדיקה בקשר להסכם הן פשוטות, וטענת התובעת כאילו לא הבינה את השאלות או כי ניתן להסיק מהתשובות מסקנות אחרות, אינה מתיישבת עם השכל הישר וההגיון.
משהגענו למסקנה כי אין מקום לפסול את חוות הדעת של המומחה, נותר ההסדר הדיוני בתוקפו, ודין התביעה להדחות. "
ג. והדברים כמו נכתבו לתיק זה. למעלה מן הצורך, אציין כי במקרה הנ"ל, קוים ההסדר הדיוני, כלשונו, תוך שביהמ"ש לא ראה לאפשר החקירה והסיכומים ואילו במקרה שבפנינו, זכה הנתבע להסדר כפול, חקירות, וסיכומים.
בחינת הפעולה המשפטית
- למעלה מן הצורך, לאור המשקל שראיתי ליתן לבדיקות הפוליגרף, סבורני כי קיים קושי אמיתי ליתן תוקף לפעולה אשר בוצעה ע"י המנוחה, ולהתעלם מנסיבותיה.
- א. על פניו, מדובר באישה בגיל 77, אשר רוכשת פוליסת ביטוח חיים. הרכישה מבוצעת ע"י הפקדה חד פעמית, של חסכונות, מתוך חשבון משותף.
ב. למותר לציין כי מדובר בהתנהגות חריגה ביותר. דרכו של עולם, כי אנשים בגיל מתקדם, אינם רואים בערוב חייהם הצורך לערוך ביטוחי חיים, מה עוד שממילא ברוב המקרים, אין הם מתאימים וכשירים לביטוח שכזה.
ג. ודוק – הפקת הפוליסה והעברת הכספים מבוצעת כשנה לפני הפטירה. מהלך שנה זו, האב המנוח, לגרסתו (אשר ראיתי ליתן בה אמון), כלל אינו מודע להעברת הכספים, והאם והאב המנוחים חיים תחת קורת גג אחת.
- התנהלות זו, אינה הגיונית, אינה סבירה ודורשת הסבר של ממש.
- לא זו אף זו – אם הצד של בעל הפוליסה מעלה תהיות, הרי הצד של עורך הפוליסה מעלה תהיות לא פחותות. אין חולק כי לאותו מועד שימש הנתבע כזרועם של המנוחים בטיפול בחשבון. יש לזכור כי מדובר בסוכן ביטוח אשר עריכת פוליסות הינה לחם חוקו. דווקא לאור מציאות זו, היה על הנתבע להישמר, כמו מאש, במעורבות של עריכת פוליסה, במיוחד פוליסה אשר אינה ההתנהלות הרגילה כאמור.
- א. אין מנוס אלא להקביל הדברים ל"מעורבות בעריכת צוואה". כשם שעל מוטב להישמר מנטילת חלק בעריכת צוואה, על סוכן ביטוח המשמש נאמן של הוריו, להישמר מנטילת חלק בעריכת פוליסת ביטוח חיים בה הוא המוטב היחיד.
ב.להחלת דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת על שינוי מוטבים בקופת גמל, בנסיבות דומות להליך שבפנינו, ראה תמ"ש (ת"א) 63590/97 ששון נ' קובו; ראה גם סעיף 9 לפסה"ד העוסקת בשותפות בעריכת שינוי מוטבים.
ג. והדברים כמו נכתבו לתיק זה.
- לנסיבות דומות ראה ת"ע (ראשל"צ) 5012/07. בפס"ד זה נותחה פעולה דומה של קביעת מוטב יחיד בקופת גמל. כב' ביהמ"ש שם (כב' השופטת חני שירה) מכילה את הוראות חוק הנאמנות ובמיוחד סעיף 13 לחוק, וקובעת כי פעולה שבוצעה בניגוד לחובת הנאמנות הנ"ל, בטלה.
- יש לזכור כי לאותה עת, עמדה צוואה לפיה הנהנה היחידי בעיזבון המנוחה הינו האב המנוח. ההורים המנוחים גרו אז עדיין יחד. גרסת המתנה אינה מציאותית ואינה יכולה לעמוד. לו אכן היו יחסי אמון מוחלטים בין האם המנוחה ובין הנתבע, בוודאי היתה האם סומכת על בנה כי יסעד אותה גם אם הכספים ברשותו, ולא היה צורך בבניית מנגנון כה מורכב. התחושה היא שהפקדת הכספים נעשתה על מנת להחריג במכוון הכספים מהוראות חוק הירושה (לאור הוראות סעיף 147 לו), תוך שימוש במומחיות הנתונה לנתבע.
- מקל וחומר אמורים הדברים מקום בו מקור הכספים הינו חשבון משותף להורים המנוחים, חשבון המשמש לכלכלתם, אשר נגדע באיבו בפעולה חד צדדית, כששני המנוחים חיים תחת קורת גג אחת.
- קולו של האב המנוח אשר נשמע בדיון הראשון, זועק מן האדמה – אמונו בבנו אשר ניהל את חשבונו, ואשר עליו סמך, נשבר כלא היה. בין מכוח תוצאות הבדיקות, בין מכוח מעורבות הנתבע בעריכת הפוליסה, ומעילה בחובת האמון שלו, סבורני כי דין התביעה להתקבל.
התוצאה
- האב המנוח הינו יורש יחיד של עיזבון האם המנוחה. משדין כספי האם לשוב לחשבון הבנק, הרי שאלו יונחלו לאב, הן מכוח בעלותו בחשבון המשותף, הן מכוח היותו יורש יחיד בהתאם להוראות צוואת האם המנוחה. על פי הנטען ממילא נוחלות האחיות את האב. איני נדרש לשיקולי מאן דהו באשר להגשת התנגדות לצוואות. יכלכל כל צד ענייניו.
- ממילא, ההסדר הדיוני מייתר העיסוק בסוגיה זו, ומביא לחיוב כספי בהתעלם מדיני הירושה.
- אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, סך של 206,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ ושכ"ט בסך נוסף של 20,000 ₪.
- בטרם חתימה, איני יכול להימנע מלהביע פליאה נוכח הערות הנתבע כי יש לשמוע ההליך מחדש, ו"פתרון כזה יכול ויביא גם שלום בתוך המשפחה עצמה" (סעיף 10 לסיכומים). הליכים משפטיים, חקירות, בקשה להתעלם מהסדר דיוני, אינם מביאים להשכנת שלום ואינם מייצרים "שקט תעשייתי". לרוב, מייצרים הם מדון וסכסוך וקרע במשפחות. הצדדים לא השכילו לפתור הסכסוך ביניהם טרם הגשת ההליך, לאחר ביצוע הבדיקה הראשונה, לאחר ביצוע הבדיקה השניה, ואף לא טרם כתיבת הסיכומים. אזכיר לצדדים כי עשיית שלום במשפחה, אינה תחומה דווקא לעת בה מתנהל הליך משפטי.
- המזכירות תסגור ותשגר.
ניתן היום, א' ניסן תשע"א, 05/04/2011, בהעדר הצדדים.
ניתן לפרסם בהשמטת פרטים מזהים