שפק נ' אילן ורונן פרימיום קאר בע"מ

לפניי תביעת התובע לתשלום סך 124,632 ₪, וזאת כפיצוי בגין תשלום מס שנאלץ התובע לשלם במקום הנתבעת, אשר התחייבה לעשות כן לשיטתו של התובע לפי ההסכם שנכרת ביניהם.

טענות התביעה:

ביום 4.5.11 התקשר התובע בהסכם עם הנתבעת, לפיו התחייבה הנתבעת לרכוש עבור התובע בחו"ל רכב מסוג מרצדס 350. בהתאם להסכם, התחייבה הנתבעת לרכוש את הרכב בחו"ל, לייבא את הרכב לארץ לטפל בכל נושא המיסוי והמכס, לשחרר את הרכב מהמכס ולמסור את הרכב לבית התובע. הוסכם, כי עבור קבלת הרכב לידיו ישלם התובע לנתבעת סכום כולל של 393,000 ₪.

התובע שילם לנתבעת את מלוא סכום התמורה על פי ההסכם, והנתבעת מסרה את הרכב לידי התובע ביום 10.6.11.

לתדהמת התובע, הוא קיבל בחודש 9/15 מגובה המכס באשדוד הודעת חיוב בסך 197,530 ₪ עבור מס קניה, מע"מ, ריבית והצמדה וקנס פיגורים בשל כך שערך העסקה הינו גבוה מזה שהוצהר ברשימון היבוא שנערך על ידי הנתבעת.

בעקבות דרישת המכס, שכר התובע שירותי עורך דין, המתמחה בתחום, ולאחר מגעים בין עורכי הדין לגובה המכס, הגיעו הצדדים להסכם פשרה בחודש 3/16 לפיו יופחת סכום החיוב לסך 117,307 ₪. התובע הגיע להסדר תשלומים עם שלטונות המכס ושילם את סכום ההסדר ב- 10 תשלומים.

עבור הטיפול המשפטי בחיוב המכס שילם התובע לעורכי דינו סך כולל של 7,325 ₪.

על פי הסכם הרכישה, התחייבה הנתבעת לשאת בכל המיסים והעלויות בגין יבוא הרכב לארץ עד למסירתו לתובע. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 117,307 ₪ שנאלץ התובע לשלם למכס ובנוסף על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 7,325 ₪ אותו שילם לעורכי הדין בגין הטיפול בחיוב המס.

טענות הנתבעת:

טענות ההגנה של הנתבעת פורטו בתצהירו של רונן פלדהמר (להלן: "רונן"), מנהלה והבעלים של הנתבעת, שניתן בתמיכה לבקשת רשות להתגונן שהגישה הנתבעת.

לטענת הנתבעת, היא עוסקת במתן שירותי יעוץ ליבואנים המעוניינים לייבא ארצה ביבוא אישי רכבי יוקרה ומסייעת ליבואנים בפרוצדורות הכרוכות ביבוא.

בשנת 2011 פנה התובע לנתבעת לצורך קבלת שירותיה ביבוא אישי של כלי רכב לשימושו.

בשלב הראשון, נקבעה פגישה בין התובע לבין רונן אשר נערכה בביתו של התובע. בפגישה זו למד רונן על רצונותיו של התובע בקשר לכלי הרכב המבוקש, ובהתאם לכך איתרו התובע ורונן דגמי רכב רלוונטיים באמצעות אתר האינטרנט שבו מפורסמות מודעות לקניה ולמכירה של כלי רכב מיד שניה.

כמי שמתמחה ביעוץ לרכבים, יעץ רונן לתובע בכל הנוגע לרכישת רכב, והובהר לתובע כי ההתקשרות אינה עם רונן, אלא עם הנתבעת, ובכלל זה כי התשלומים ישולמו לנתבעת.

בשלב השני, הציג רונן לתובע את כלי הרכב שהוא הביע בהם התעניינות. מבין כלי רכב אלה החליט התובע לייבא ארצה רכב מסוג מרצדס 350 ואישר לרונן לבצע עבורו את הליך רכישת כלי הרכב הזה, תוך שהוא מודע ומאשר את מחיר הרכב הנדרש על ידי המוכר.

סוכם, בין התובע לבין רונן מטעם הנתבעת, כי עלות עסקת היבוא, לרבות שירותי הייעוץ, הוצאות בחו"ל, הובלה ימית וביטוחים, תשלום מיסי יבוא, הוצאות רישוי ותקינה ישראלית ומסירת הרכב ליבואן לאחר הליך התקנת התוספות - תהיה בסך של 393,000 ₪, כך שהתובע היה מודע למחיר העסקה והתמורה שהועברה שיקפה את מחיר העסקה.

לצורך ביצוע עסקת היבוא, חתמו ביום 4.5.11 התובע והנתבעת על הסכם התקשרות, הכולל את כל הפרטים הקשורים לעסקה.

מאחר והשירותים אותם מעניקה הנתבעת בכל הנוגע ליבוא אישי של כלי רכב הם בבחינת שירותי יעוץ ומתוך הבנה כי סך המחיר אשר נמסר ללקוח עתיד להשתנות בשל שינוי בחישוב ו/או בהיקף המס הנדרש לתשלום, דבר אשר אינו בשליטת הנתבעת, מצוין בהסכמי ההתקשרות במפורש, כי ככל שיחול שינוי בהיקף המס הנדרש לתשלום, הרי ששינוי זה יחול על היבואן.

כלומר, הנטל לשאת בתשלום מס נוסף בשל שינוי בחישוב המס הנדרש לתשלום, ובוודאי כאשר השינוי בהיקף המס הנדרש לתשלום מתבצע לאחר שהרכב שוחרר מהמכס, מוטל על כתפי היבואן (התובע) ועליו בלבד.

התובע שילם את מלוא התמורה לנתבעת. מלוא התמורה הופקדה בחשבון הבנק של הנתבעת.

לצורך רכישת הרכב הנבחר על ידי התובע, יצר רונן מטעם הנתבעת קשר עם מוכר הרכב בחו"ל באמצעות מתווך, שהוא סוחר רכב במקצועו. המתווך בחו"ל סייע לנתבעת בהעברת כספים לידי המוכר, בקבלת בטחונות וכן בתשלום הוצאות נוספות שהיו כרוכות בהוצאת הרכב מארץ המוצא. בנוסף, המתווך בחו"ל אחראי על שליחת מסמכי היבוא ישירות לעמיל המכס באמצעות דואר בינלאומי.

עמיל המכס אחראי על טיפול בערך המוצהר ובדרישה לתשלום מס לצורך שחרור הרכב בהתאם למסמכי היבוא שמקבל מהמתווך, כאשר לנתבעת אין כל זיקה למסמכים אלה.

עם הגיע הרכב לארץ, ומשנתקבלו בידי עמיל המכס מסמכי רכישת הרכב, אשר נשלחו אליו ישירות מהמתווך בחו"ל, המציא עמיל המכס לנתבעת דרישה לתשלום מס לשם שחרור הרכב מהמכס, הנתבעת שילמה את מלוא המכס הנדרש לתשלום מתוך סך הכספים שהעביר לה התובע.

כלי הרכב שוחרר מהמכס לאחר בחינת פקידי המכס את ערכו בהתאם למחירונים ולכללים המצויים בידיהם. כמו כן, הרכב שוחרר רק לאחר שנקבע על ידי פקידי רשות המכס, כי מיסי היבוא שולמו כדין.

דיון והכרעה:

בפסק דין זה עלי להכריע האם חייבת הנתבעת לפצות את התובע בגין הפרש המס שנדרש לשלם ושילם לרשויות המכס עפ"י הפשרה עם שלטונות המכס, בגין יבוא הרכב אותו רכש מהנתבעת וכן בגין ההוצאות שהוציא בגין הטיפול המשפטי מול שלטונות המכס.

בהסכם שבין הצדדים נקבע תחת ראש הפרק "הערות" כי המחיר כולל, בין היתר, "תשלומי מיסים" (מיסים מלאים). לפיכך, אפוא, על הנתבעת לשלם את מלוא המיסים החלים על יבוא הרכב מתוך המחיר הכללי של העסקה שנקבע על סך 393,000 ₪.

אציין כבר בשלב זה, כי ההוראה בהסכם שבין הצדדים ולפיה "במידה ויהיה שינוי בגובה המיסוי שינוי זה יחול על המזמין" מתייחסת לשינוי בגובה שיעורי המכס ככל שיעשה לאחר תאריך ההסכם, אולם אין קביעה זו, מתייחסת למקרה של "גירעון" המביא לחיוב נוסף במכס בגין הצהרה כוזבת (נמוכה יותר מהמחיר האמיתי) ככל שנמסרה לשלטונות המכס בדבר מחירו של הרכב המיובא.

במקרה שלפני, לא חל כל שינוי בשיעור המכס החל על יבוא כלי רכב מסוג כלי הרכב המיובא, אלא שהגירעון בתשלום המיסים נבע מכך, ששלטונות המכס טענו ב"הודעה בדבר חיוב" שנשלחה לתובע ביום 16.9.15 (נספח ה' לתצהיר התובע) כי בביקורת שלאחר התרת הרשימונים ובהתאם לממצאי החקירה, נמצא כי מחיר העסקה הינו 44,200 יורו ולא כפי שהוצהר ברשימון השחרור.

בהתאם לאמור בסעיף 5 לתצהירו של התובע, נקבע בין הצדדים כי מחירו של הרכב, כולל מיסים, הינו 393,000 ₪. לדברי התובע, הוסבר לו ע"י רונן כי תחשיב מחיר הרכב בוצע כדלקמן:

מחיר רכישת הרכב בגרמניה 34,600 יורו שווה ערך ל- 173,000 ₪ לפי 5 ₪ ליורו.

מיסים מלאים שיעור של כ-110% ממחיר הרכישה כ-190,000 ₪.

הוצאות נוספות, ביטוח הובלה ורווח לנתבעת כ- 30,000 ₪.

התובע הצהיר כי נאמר לו ע"י רונן כי התשלום הראשון ששולם במעמד חתימת ההסכם בסך 220,000 ₪ מיועד לתשלום המיסים וההוצאות ואילו היתרה בסך 173,000 ₪ הינה עבור מחיר רכישת הרכב.

לגרסת רונן בסעיף 9 לתצהירו, הסכום שיועד לרכישת הרכב היה בסך של 220,000 ₪ ואילו היתרה בסך 173,000 ₪ שימשה לתשלום הוצאות נוספות כגון מיסים וכו'.

האמנתי לתובע כי רונן אמר לו כי התשלום הראשון בסך 220,000 ₪ נועד לתשלום המיסוי והוצאות נוספות וכי יתרת הסכום בסך 173,000 ₪ הינו מחיר הרכב, דהיינו 34,000 יורו, כאשר גירסה זו מתיישבת היטב עם הכיתוב בכתב יד בסמוך לכותרת "סה"כ לתשלום" בעמוד השני שבהסכם. אני דוחה מכל וכל את הסבריו המפותלים והבלתי סבירים של רונן בעניין זה בעמ' 14 ש' 27 עד סוף עמ' 23 לפרוטוקול .

עוד אציין כי טענת רונן, לפיה הסך של 220,000 ₪ היווה תשלום עבור רכישת הרכב, אינה הגיונית שכן במקרה כזה, שווי העסקה כולה צריך היה להיות גבוה יותר מ-440,000 ₪ לפי שיעור מס של 110%.

אציין, כי עדותו של רונן בחקירתו הנגדית היתה שקרית ומביכה, כאשר רונן ניסה להרחיק עצמו ואת הנתבעת מכל קשר להליך יבוא הרכב. בחקירתו הנגדית השיב רונן כי הוא לא ידע כלל מהו שיעור המכס שחל על יבוא כלי רכב במועד העסקה, וזאת כאשר השיב בעמ' 15 לפרוטוקול החל משורה 20:

"ש. על מה צרי לשלם מס בישראל ?

ת. בדרך כלל צריך לשלם מס על עלות רכב. צריך לשלם על עלות הרכב על ההוצאות. לכן היום אני לא עושה את השיטה הזו יורת. כשעשיתי את זה לא ידעתי....".

ש. אתה עוסק ביבוא רכבים ולא ידעת מה מרכיב המס?

ת. אז לא ידעתי. היום הבנתי שזה עובד שונה. אז הייתי חדש בתחום אולי שנה בתחום. שנה או שנתיים."

ובהמשך:

"ש. אתה יודע שהמיסוי הוא בשיעור של 110 אחוז ?

ת. אז לא ידעתי היום אני יודע.

ש. אתה ידעת שמי שאמור לשלם את המיסים זה אתה ?

ת. אני לא היבואן. הוא היבוןא.

ש. האם שילמתאת המסיים במקרה הזה?

ת. זה שעמיל המכס הוציא6 דרישת תשלום ואני זה שהעברתי את הכסף הכסף תכלס היבואן משלם ואני לא.

בית משפט:

ש. בהסכם שלך כתוב שזה כולל מס ?

ת. נכון.

ש. המחיר צריך להיות מה שנתן לך המיסים צריך להיות בפנים. ?

ת. נכון.

ש. איך אתה מסביר את זה?

ת. אז לא נכנסתי לעובי הקורה והדילר מחליט משלם ולמי."

ובעמ' 16 לפרוטוקול החל משורה 27:

"ש. ז"א שאתה אומר שהמחיר כול תשלומי מיסים אני חושב שהמינימום של איש מנוסה יועץ בתחום אתה צריך להבין מה החלק במחיר שהוא תשלומי מיסים. כל אדם חושב כך. מה אתה חושב?

ת. הסברתי לך אז לא ידעתי לכן היום אנו לא עובדים בפעילות החברה.

ש. המחיר של 220,000 שח הוא עלות הרכב?

ת. לא אמרתי לטענתי. זה מה שהדילר ביקש.

ש. זה שווה בערך 44,000 יורו ?

ת. תעשה חשבון. לתקופה ההיא נניח ל-5 שח".

מאחר והעדפתי את גרסת התובע ודחיתי מכל וכל את גרסת רונן, שנחזתה בעיני כשקרית, הגעתי למסקנה כי נאמר לתובע ע"י רונן כי מחיר הרכב בגרמניה הינו 34,600 יורו, שווה ערך ל-173,000 ₪, והאמנתי כי נאמר לתובע ע"י רונן כי המיסים לפי שיעור של 110% על מחיר הרכב מסתכמים בכ-190,000 ₪.

התנהלות התובע מול המכס

כפי שנטען בתצהירו של התובע, כשנתיים לאחר קבלת הרכב, בחודש נובמבר 13', הוא קיבל טלפון מפתיע מרשות המכס ובו התבקש להתייצב לחקירה בקשר ליבוא הרכב. לדברי התובע, מיד עם קבלת שיחת הטלפון הוא התקשר לרונן ושאל אותו האם ידוע לו על הזימון והתייעץ עמו מה לעשות. רונן יעץ לתובע להתייצב לחקירה ולברר את העניין.

התובע התייצב לחקירה במשרדי המכס, הציג להם את המסמכים שהיו בידיו, ובפגישה זו טענו החוקרים כי מתנהלת חקירה נגד הנתבעת, לא רק בעניין התובע, אלא גם בעניין לקוחות נוספים שרכשו מהנתבעת כלי רכב ביבוא אישי (עותק מחקירת התובע במכס צורפה לתעודת עובד הציבור).

בחודש ספטמבר 15' קיבל התובע מגובה המכס הודעת חיוב בסך של 197,530 ₪ עבור מס קניה, מע"מ, ריבית והצמדה וקנס פיגורים בשל כך שערך העסקה בפועל הינו גבוה מזה שהוצהר ברשימון היבוא. עותק מהודעת החיוב במס צורפה לתצהיר התובע כנספח ה'.

בהודעה בדבר החיוב שנשלחה לתובע על ידי רשות המיסים מיום 16.9.15, נכתב כי: "בביקורת שלאחר התרת הרשימונים נמצא כי מחיר העסקה הינו 44,200 יורו ולא כפי שהוצהר ברשימון השחרור. ולפיכך נוצרו הפרשי מיסים בסך 197,530 ₪ כפי שפורט במכתב".

לדברי התובע, מיד לאחר קבלת החיוב מהמכס הוא התקשר לרונן כדי לברר עמו את פשר העניין, רונן אמר לתובע כי הוא ידבר עם עורך דינו וכי יהיה עם התובע בקשר. אולם, לאחר אותה שיחה כל ניסיונותיו של התובע ליצור קשר עם רונן עלו בתוהו.

יש להדגיש כי גרסתו של התובע בעניין השתלשלות האירועים לאחר פניית המכס אליו, ובעניין ניתוק הקשר מהתובע ע"י רונן לאחר שהתקבלה הדרישה מהמכס לתשלום גירעון המס, לא הוכחשה ע"י הנתבעת ולא ניתנה כל גרסה בעניין זה ע"י רונן, כך שאני מאמין לגרסת התובע, כפי שהובאה בתצהירו, במלואה.

בנסיבות האמורות, נאלץ התובע, לדבריו, לשכור משרד עורכי דין המתמחה בתחום, זאת נוכח מעמדו כמנהל מחלקה באוניברסיטה ובעל מרפאה פרטית לאורתודנטיה ומאחר ולא יכול היה להרשות לעצמו להיות מואשם בעבירה ואף להיות חשוף להליכי גביה של רשות המכס.

במסגרת ההתכתבות שבין עורכי דינו של התובע לבין סגנית הממונה במכס, גב' מגי רפפורט, צרפה הגב' רפפורט למכתבה מיום 22.11.15 את אישור ההעברה הבנקאית ע"ס 44,200 יורו מאת הנתבעת לדילר, שהיוותה בסיס לקביעת ערך הרכב לצורכי מס, עוד צרפה את רשימון היבוא, את החשבון שצורף לרשימון, ייפוי הכוח ורישיון היבוא. המסמכים האמורים צורפו לתצהירו של התובע כנספח ז' וכמו כן הם הוגשו על ידי הגב' רפפורט כתעודת עובד ציבור.

בין המסמכים שצורפו לתעודת עובד הציבור הייתה גם קבלה המתייחסת לרכישת הרכב, שהופקה על ידי החברה הגרמניתBRALO AUTOMOBILE ושלפיה מחירו של הרכב הינו 22,800 יורו.

במכתב שנשלח על ידי גב' רפפורט מהמכס לב"כ התובע ביום 15.11.15, נכתב כי בחקירה שנערכה לאחר שחרור הרכב נמצאה העברה בנקאית על סך 44,200 יורו מהנתבעת לספק. ביום 22.11.15 נשלח לב"כ התובע ע"י המכס עותק מההעברה הבנקאית המהווה בסיס לקביעת ערך הרכב לצורך מיסים ובאותו מכתב, נכתב לב"כ התובע, כי קיימים ברשות המכס חומרים נוספים אותם מנועים שלטונות המכס למסור מאחר ועדיין מתנהלת חקירה פלילית פעילה.

לאחר מגעים בין עורכי הדין של התובע לגובה המכס, הגיע התובע להסכם פשרה עם המכס לפיו יופחת סכום החיוב לסך של 117,307 ₪ שישולם בעשרה תשלומים חודשיים. סכום שאכן שולם על ידי התובע, בהתאם לראיות שצורפו על ידו.

בתצהירו לא ניסה רונן להתמודד או להסביר בכל צורה שהיא את ההעברה בסך 44,200 יורו שהעבירה הנתבעת לספק הרכב בגרמניה, והוא ניסה להתנער מאחריות הנתבעת לדיווח למכס בעניין ערך הרכב המיובא, וזאת בטענה לפיה עמיל המכס הוא האחראי לטיפול בדיווח הערך המוצהר בהתאם למסמכי היבוא שמקבל מהמתווך, כאשר, לטענתו, לנתבעת אין כל זיקה למסמכי היבוא והיא אינה מעורבת בדיווח ביחס לערך המוצהר של הרכב.

לטענת רונן בתצהירו, כאשר הגיע הרכב לארץ ומשנתקבלו בידי עמיל המכס מסמכי רכישת הרכב נשוא הדיון, שנשלחו אליו ישירות מאת המתווך בחו"ל, המציא עמיל המכס לנתבעת דרישה לתשלום המס לשם שחרור הרכב מהמכס, הנתבעת שילמה את מלוא המס הנדרש לתשלום מתוך הכספים שהעביר לה התובע, שאם לא כן, כלי הרכב לא היה משוחרר מהמכס.

42. הנתבעת אשר ניסתה לגלגל את האחריות על הדיווח בעניין מחיר הרכב על הדילר בגרמניה, רותם אברג'יל, ועל עמיל המכס, לא טרחה לזמן מי מהם לעדות כדי לתמוך בגירסתה.

43. בעניין זה נקבע בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 בעמוד 658:

    "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. בע"א 240/77 [3], בעמ' 705, אומרת השופטת (כתוארה אז) בן-פורת, כי "אי הזמנתם להעיד (של עדים רלוואנטיים - א' ג') יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה....וכי "על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מול האותיות ב-ג, מפי השופט זוסמן (כתוארו אז), ובע"א 373/54, גם הוא מפי השופט זוסמן" (שם). וכן ראה דברי השופטת בן-פורת בע"פ 437/82 [4], בעמ' 97-98, כי:" הלכה פסוקה היא, שהימנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שדבריו היו פועלים לחיזוק הגרסה המפלילה, בה דוגלת התביעה...".

משהנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את הדילר ואת עמיל המכס, מחדל זה נזקף לחובתה ויוצר הנחה כי דברי אותם עדים היו פועלים לחיזוק גרסת התובע.

בחקירתו הנגדית אישר רונן, כי הנתבעת ייבאה כלי רכב רבים במסגרת פעילותה וכי הוא מעריך כי מדובר בסביבות מאה רכבים, תוך שרונן אישר כי יש לו ניסיון של שנים רבות בתחום (עמ' 13 לפרוטוקול שורה 19 ואילך).

בחקירתו היתמם רונן, שהינו הבעלים ומנהל הנתבעת, חברה העוסקת כדבריו במתן שירותי יעוץ ליבואנים המעוניינים לייבא לארץ ביבוא אישי רכבי יוקרה ומסייעת ליבואנים בפרוצדורות הכרוכות בכך, וניסה לשכנע את בית המשפט כי הוא אינו מבין דבר וחצי דבר בכל הקשור לעיסוקו.

רונן, שהינו סוחר ממולח, שעשה עלי רושם של אדם מתוחכם שהאמת אינה עומדת כנר לרגליו, ביקש להציג עצמו כאדם תמים ונאיבי שאין לו מושג קלוש על הליכי יבוא הרכב, שאינו יודע מהו מחיר הרכב שנרכש בחו"ל ומהו שיעור המס המוטל על יבוא של כלי רכב. כאשר רונן טען, כי הוא אינו יודע מה היתה עלות הביטוח או ההובלה הימית, לא יודע כמה מס שולם בפועל, והוא אף לא ידע להסביר כיצד חישב את הרווח שהוא אמור להפיק מהעסקה (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 19 ואילך).

רונן אף ניסה להרחיק עצמו ואת הנתבעת מהליכי יבוא הרכב, כשלדבריו הוא לא ראה כלל את רשימון היבוא, שכן הוא לא היה קשור לעניין. לטענתו, מסמכי היבוא הועברו ישירות מהדילר בחו"ל לעמיל המכס, מבלי שלו עצמו או לנתבעת היה כל קשר או ידיעה או פיקוח על אותם מסמכים (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 4 ואילך, וכן עמ' 21 שורה 27 ואילך).

ודוק, לתעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי גב' רפפורט מהמכס צורפה חקירתו של רונן באזהרה על ידי רשות המכס, וכאשר נחקר רונן על קשריו עם נציגו בגרמניה, מר רותם אברג'יל, העדיף רונן לשמור על זכות השתיקה, רונן (כמו גם שותפו לחברה, פרץ אילן) הקפיד להמשיך ולשמור על זכות השתיקה גם כאשר נשאל על הפערים בין מחירי עשרות כלי רכב, שיובאו באמצעות הנתבעת, לבין המחיר שהוצהר ביחס לאותם כלי רכב ברשימוני היבוא.

בחקירתו לפני חוקר רשות המיסים, ביום 12.2.14, שאל החוקר את רונן בעמ' 12 לפרוטוקול החקירה, ביחס לרכב שרכש התובע בתיק שלפניי, בשורה 399 ואילך:

"שאלה: ברשימון שהוצג בפניך ערך הרכב שהוצהר היה 238,758 ₪ כולל מיסים. מה הסברך לפער בין מה שפרימיום קיבלה לבין מה ששולם על פי הרשימון?

תשובה: שומר על זכות השתיקה.

שאלה: האם יתכן כי הפער בסך 154,242 ₪ הוא העמלה שפרימיום קיבלה בגין התיווך?

תשובה: שומר על זכות השתיקה.

שאלה: אני אומר לך שאתה ושותפך אילן פרץ הנמכתם מחירים ביבוא רכבים לארץ כדי להשתמט מתשלומי המיסים בגין אותם רכבים. מה תגובתך?

תשובה: שומר על זכות השתיקה.

שאלה: האם ניר שפק ידע על המחיר שהוצהר ברשימון היבוא בגין הרכב שרכש מכם?

תשובה: שומר על זכות השתיקה."

החוקר הטיח בפני רונן בעמ' 15 לפרוטוקול החקירה החל משורה 501 את הדברים הללו:

"חקירתינו מעלה, כי אתה ושותפך אילן פרץ בשיתוף פעולה עם הדילרים בחו"ל, הנמכתם מחירי רכבים שייבאתם לארץ על מנת להתחמק מתשלום מס אמת בגינם, תוך הסתרת מחיר העסקה האמיתי מהלקוחות שלכם. את ההפרש בין המס שהיה צריך לשלם לבין המס ששולם בפועל, שלשלתם לכיסכם. תגובתך ?

תשובה: שומר על זכות השתיקה. את ההסברים אני אתן בבית המשפט." 

ובעמ' 16 לפרוטוקול החקירה החל משורה 561 :

"שאלה: אני נותן לך הזדמנות להשמיע את טענותיך ולהוכיח את חפותך נוכח החשדות הכבדים הרובצים לפתחך. אתה בוחר לא להגיב לחשדות ולהתייחס אליהם בביטול במקום לנצל את ההזדמנות ולזעוק "חמאס". האם אתה רוצה לטעון טענה בעניין הפערים שמוצגים לך במהלך כל היום.

תשובה: זכות השתיקה." 

שתיקתו של רונן בחקירתו אומרת דרשני, ויש בה כדי ללמד כי רונן לא היה כה תמים כפי שהוא מנסה להציג את עצמו. בשתיקתו בחקירה ובהימנעותו מלספק הסברים בדבר הפער במחירים, גם בדיון שלפני, יש כדי לחזק את גרסת התובע, במיוחד כשאנו מצויים במשפט אזרחי שבו נטל ההוכחה המוטל על התובע הינו לפי מאזן ההסתברויות בלבד.

לא האמנתי לרונן כי לא ידע ולא הכיר את פרטי העסקה, וכי לא היה מעורב בפרטים שנרשמו במסמכי היבוא וכי מי שהיה מעורב בהם הינו רק עמיל המכס והדילר. גרסה זו אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת. לא יעלה על הדעת כי מי שעיסוקו הוא ביבוא אישי של כלי רכב, בין אם הוא מכנה את עצמו יועץ ובין אם הוא מגדיר את עצמו בכל הגדרה אחרת, לא ידע לפרטי פרטים את כל הקשור בהליך היבוא ובמיוחד את העלויות הקשורות ביבוא כלי רכב, לרבות מחיר הרכב, עלויות ההובלה, גובה המיסוי וכיו"ב.

לא ניתן לנהל עסק, מכל סוג שהוא, באופן כה חובבני שאותו ניסה להציג רונן בשם הנתבעת וגרסתו כולה אינה אלא ניסיון כוזב וכושל להרחיק עצמו מיבוא הרכב ולהתנער מאחריות לדיווח הכוזב למכס, או לתרמית שבוצעה ע"י הנתבעת ומנהליה ביחס לתובע ולרוכשי רכב אחרים.

שוכנעתי כי רונן היה הרוח החיה בעסקה עם התובע, כי הוא היה מעורב בכל פרט שבה באופן אישי וכי ידע והכיר היטב את כל פרטי העסקה, לרבות את המחיר האמיתי של הרכב, את סכום המס החל על העסקה וכן כל פרט אחר, לרבות בהליך היבוא על כל שלביו, ולרבות את המחיר שעליו דווח ברשימון היבוא.

לטענת הנתבעת בסיכומיה, לא הוכח כי הוצהר מחיר כוזב (מופחת) ביחס לרכב. לא אוכל לקבל טענה זו, שכן מהמסמכים שצורפו לתעודת עובד הציבור שהוגשה ע"י המכס, עולה כי ברשימון היבוא הוצהר מחיר של 22,800 יורו בש"ח, אליו צורפה קבלה בגין רכישת הרכב ע"ס 22,800 יורו. לתצהיר התובע צורך כחלק מנספח ז' עותק מהעברה בנקאית לגרמניה לדילר "רותם אברג'ל" ע"ס 44,200 יורו עליה נרשם בכתב יד "ניר שפק מרצדס קופה". די בראיות אלו בצירוף זאת שלא ניתן ע"י רונן כל הסבר להעברה בסך 44,200 יורו - כדי להוכיח במידה הנדרשת במשפט האזרחי (ואף למעלה מכך) כי נמסרה הצהרה מופחתת וכוזבת למכס ביחס לרכב שרכש התובע.

בעניין זה אציין כי גם אם לא היה מוכח כי ההצהרה שנמסרה למכס ביחס לרכב היתה כוזבת, למרות שקבעתי כי הדבר הוכח, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאות פסק הדין, שכן לצורך העניין - אחת היא אם הנתבעת מסרה הצהרה כוזבת לשלטונות המכס, או שהנתבעת נמנעה מלהסדיר את החיוב מול רשויות המכס, לאחר שניתקה קשר עם התובע, והותירה אותו לעמוד לבדו מול דרישת המכס.

כאמור בתצהירו של התובע, שלא נסתר, לאחר שהתובע זומן לפגישה ברשויות המכס ולאחר שנדרש לשלם את הפרשי המס, הוא פנה לרונן בבקשה כי יטפל בעניין, אולם רונן ניתק עימו מגע ולא ניתן היה להשיגו יותר.

בנסיבות אלו, לא היתה כל ברירה לתובע אלא להגיע לפשרה עם רשויות המכס, ולשלם את סכום הפשרה.

אילו היתה הנתבעת נקיית כפיים כפי שהיא מנסה לצייר את עצמה, ואילו באמת סברה כי אין ידה במעל, היא הייתה צריכה לפעול מול רשויות המכס לביטול החיוב, או, לחילופין, לפעול נגד מי שלדעתה גרם לחיוב בסכום הגירעון במס.

מאחר והנתבעת היא זו שהיתה חייבת, לפי ההסכם בין הצדדים, לשלם את מלוא סכום המס, ומכיוון שלא עשתה כן ולא הסדירה את דרישת המכס, והותירה את התובע לעמוד לבדו מול דרישת שלטונות המכס, הרי על הנתבעת לפצות את התובע בגין הסכום ששילם למכס וכן בסכום ההוצאות אותן הוציא לצורך הטיפול מול המכס.

זאת ועוד, אף אם ההצהרה שנמסרה למכס ע"י הנתבעת בדבר מחיר הרכב היתה נכונה, המסקנה היא כי הנתבעת רימתה את התובע בעניין מחיר הרכב שהציגה בפניו, דהיינו מחיר של 34,600 יורו ממנו נגזר חיוב מס של 190,000 ש"ח אותו שילם התובע לנתבעת, כאשר את ההפרשים, הן ביחס למחיר הרכב והן ביחס לעלויות המס שמרה הנתבעת בכיסה, דבר המהווה הוצאת כסף במרמה.

כאמור, הסתבר כי לשלטונות המכס דווח ברשימון הייבוא, ע"י עמיל המכס שמינתה הנתבעת, כי מחיר הרכב הוא בכלל 22,800 יורו, סכום שחויב במס של 125,367 ₪.

בין המצג שיצר רונן בפני התובע בעניין מחיר הרכב והמס הנגזר ממחיר זה, ובין המס ששילמה הנתבעת בפועל לפי ההצהרה למכס בדבר שווי הרכב, קיים פער של 64,600 ₪, פער שלא ניתן לו הסבר ע"י רונן ושביחס אליו הוא שמר על זכות השתיקה בחקירתו במכס. מדובר על סכום שככל הנראה נותר בכיסה של הנתבעת. סכום נוסף שנותר בכיסה של הנתבעת במקרה כזה, הינו בסך של 11,800 יורו השווה ל-59,000 ₪, כאשר סכום זה נובע מההפרש שבין מחיר הרכב ששילם התובע לנתבעת בסך 34,600 יורו ובין המחיר שהוצהר למכס, 22,800 יורו.

בסה"כ נותר בכיסה של הנתבעת, לפי אפשרות זו, סכום של 123,600 ₪.

ודוק, כעולה מחקירתו של רונן במכס, חקירה שבה שמר רונן על זכות השתיקה, התנהלות הנתבעת מול התובע לא היתה חד פעמית אלא התנהלות שיטתית, וזאת בעשרות מקרים.

סוף דבר:

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך של 124,632 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום האגרה כפי ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

ניתן היום, ו' אדר א' תשע"ט, 11 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.