פנחס מזרחי נ' אייל בלחסן

התובע החל להיות מועסק בגיל 72 ופוטר בגיל 82. האם זכאי התובע להפרשות לפנסיה על אף שהחל לעבוד לאחר גיל פרישה, והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים לאחר שפוטר? האם דינו של עובד שהחל לעבוד לאחר גיל פרישה שונה מעובד שעבד עד גיל פרישה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. הנתבע הוא עוסק מורשה ומנהל מוסך הממוקם בכפר טרומן.

    

2. התובע, יליד 1934, הועסק כמכונאי במשך שתי תקופות:

    

   מיום 15.4.02 ועד ליום 31.12.03 (התקופה הראשונה) (20 חודשים).

   מיום 1.3.06 ועד ליום 10.9.15 (התקופה השנייה) (116 חודשים).

    

3. על היחסים בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים.

    

   4. לתובע הייתה הכנסה נוספת ממתן התעודה שלו כמנהל מוסך.

    

4. התובע פוטר וניתן לו מכתב פיטורים (מכתב מיום 10.8.15 – נספח ה' לתצהיר התובע).

    

5. ביום 20.1.16 שילם הנתבע לתובע 15,000 ₪.

    

   טענות התובע:

    

   1. התובע לא קיבל תלושי שכר מידי חודש בחודשו ועותר לפיצוי בגין מחדל זה (680,000 ₪).

       

   2. התובע הפסיק את עבודתו בתקופה הראשונה בשל מצב בריאותו והיה בחופשת מחלה בת שנתיים. התובע עותר לפיצויי פיטורים בגין התקופה הראשונה (6,933 ₪). כמו כן טוען התובע כי בתקופה השנייה פוטר ולכן הוא זכאי גם לפיצויי פיטורים (48,333 ₪).

       

   3. לתובע לא ניתנה הודעה על תנאי העסקה (30,000 ₪).

       

   4. לתובע לא הופרשו כספים לפנסיה (16,330 ₪).

       

   5. לתובע לא שולמו דמי הבראה (14,325 ₪).

       

   6. על פי תלושי השכר נצברו לזכותו של התובע 23.67 ימי חופשה (5,918 ₪).

       

      טענות הנתבעת:

       

      1. עם תחילת העסקתו של התובע בשנת 2006 היה התובע בן 72 שנה. התובע החל לעבוד לאחר גיל פרישה ולכן הוא איננו זכאי להפרשות לפנסיה או לפיצויי פיטורים.

          

      2. רכיבי התביעה בגין תקופת עבודתו הראשונה התיישנו.

          

         העדויות:

          

         שמענו את עדות התובע וכן העידו מטעמו:

         יוסי אזרק, גיסו של התובע שעבד אצל הנתבע במשך 15 שנים.

         מדחת עמואסי, אשר עבד אצל הנתבע 14 שנים. העיד שקיבל תלושי שכר פעם בשנה.

          

         מטעם הנתבע העיד הוא בעצמו.

          

         הכרעה:

          

         1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

             

         2. בסיכומיהם מטיחים הצדדים זה בזה האשמות שחלקן אינן נוגעות לטריבונל זה: הקלטת שיחות עם העדים ע"י ב"כ התובע, חתימה אלקטרונית על גבי התצהירים בניגוד להוראת הדין והעלמה לכאורה של הכנסותיו של התובע ממתן רישיונו למוסך, וכך הוא הדין לעניין טרוניותו של ב"כ התובע לב"כ הנתבע באשר להתנהגותו והעלאת טענות שאינן רלוונטיות בעת חקירת הנתבע וזיוף חתימתו של התובע ע"י הנתבע. בפסק הדין זה ולאחר שהתעלמנו מכל אלה ונטרלנו את "רעשי הרקע", נותרנו עם תביעה של עובד שפוטר, אשר תובע זכויותיו. לכן, בהכרעתנו זו נתמקד בשאלות אלו בלבד.

             

         3. כל תביעותיו של התובע הנוגעות לתקופת עבודתו הראשונה התיישנו, שכן התובע סיים לעבוד עוד בשנת 2003 והגיש תביעתו כאן לאחר 13 שנים. באשר לתקופה השנייה ובשים לב למועד הגשת התביעה, הרי שכל תביעותיו של התובע שקדמו לחודש 11/09 התיישנו אף הן.

             

            פיצויי פיטורים:

             

         4. בתקופה השנייה לעבודתו של התובע אצל הנתבע, התובע פוטר וניתן לו מכתב פיטורים. על פי חוק פיצויי פיטורים היה על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים, ללא קשר לגיל התובע. בדב"ע מא/3-92 יוסף מורנו - חרות בע"מ נקבע כי עובד שהחל לעבוד לאחר הפרישה והתפטר בדין מפוטר זכאי לפיצויי פיטורים וכך גם הדין אם העובד מפוטר, ללא קשר לגילו אלא אם התפטרותו נובעת מהתפטרות בשל גילו ואז לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים:

             

            "2. ראשית, טוב שיודגש שלתוצאה אשר אליה הגיע בית-הדין האזורי, אין צל של חשש אפליית עובד בשל גילו.עובד המפוטר מעבודתו, יהא גילו אשר יהא - זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים. הוא הדין בהתקיים כל אחד מהמצבים ומהתנאים שהחוק קובע לעניין זכאות לפיצויי פיטורים, אף באין פיטורים. כך למשל זכאי עובד בגיל גבוה לפיצויי פיטורים אם התפטר בשל מצב בריאותו (סעיף 6לחוק), אף אם ברור שאותו מצב הבריאות קשור קשר רב בזיקנתו, וכך זכאי עובד בגיל גבוה לפיצויי פיטורים אם התפטר בנסיבות האמורות בסעיף 11(א) לחוק, עת הגיל יכול והיה אחד הנתונים שתרמו "לנסיבות... שבהן אין לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו".

            ...

             

             6. זאת ואף זאת: עת מדובר בעובד שנתקבל לעבודה לאחר גיל הפרישה, קשה למצוא צידוק לפיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת גיל בלבד. משלושת היסודות לרעיון של פיצויי פיטורים - היינו "אמורטיזציה" של עבודה שהושקעה, בבחינת פיצוי על החלק בהקמת המפעל, אבטלה בין מקום עבודה למקום עבודה חדש, דאגה לעת זקנה - אינו מתקיים גם אחד."

             

         5. משהתובע פוטר, הוא זכאי לפיצויי פיטורים. שכרו הקובע עמד על 4,500 ₪ (נספח 2 לתצהיר התובע). משכך התובע זכאי ל-43,500 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

             

            פנסיה:

             

         6. האם היה מחויב הנתבע להפריש כספים לפנסיה על אף שהתובע עבר את גיל הפרישה? התשובה לכך היא כן, אלא אם קיבל התובע קצבה אחרת ולא מהמל"ל, כפי שנקבע בסעיף 4א (6) לצו ההרחבה לפנסיה חובה:

             

            4.א.צו זה יחול על כל עובד המועסק או שיועסק בכל מקום עבודה, בכפוף לכך שהוראות צו זה לא יחולו על מי שמתקיים לגביו ולו אחד מהתנאים המפורטים בסעיפים הקטנים להלן, ובכפוף לסייגים הקבועים, ככל שקבועים בהם (להלן בצו זה – עובד ו/או עובדים):

            ...

            (6)מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה; "קצבה" בסעיף זה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי;"

             

         7. לא הוכח על ידי הנתבע כי התובע מקבל או קיבל באותה תקופה "קצבה". קצבה איננה שכר אלא סכום שמשתלם באופן חודשי וקבוע מהמדינה או מקרן פנסיה או מביטוח מנהלים. הנתבע אף לא טרח לבדוק עם התובע אם הוא מקבל קצבה:

             

            "ש:תגיד לי, האם אי פעם התובע, מאז שהוא התחיל לעבוד אצלך, כבר בחודשים הראשונים או בימים הראשונים או בהמשך, אמר לך שיש לו איזשהו פנסיה מופרשת, שתמשיך את הפנסיה, או משהו כזה?

            ת:לא שאלתי." (עמ' 73 לפ' שורות 24-20 לעדות הנתבע).

             

         8. הכנסה מהשכרת רישיון ניהול המוסך אשר מצוי בידו של התובע איננה קצבה וכך הוא הדין עם תמריץ שקיבל התובע ממשרד העבודה. התובע לא היה אמור לפנות אל הנתבע ולבקש ממנו שיפריש לו לפנסיה אלא זו מחובתו של המעסיק.

             

         9. לא זו אף זו, התובע הציג ראיות בפנינו כי הוא איננו מקבל קצבה: תעודת עובד ציבור מהמל"ל, דף מחשבון הבנק. אם סבר הנתבע כי המידע שסופק על ידי התובע הוא חלקי, יכול היה לפעול על פי הדין ולעתור לקבלת מלוא המסמכים. השערתו של הנתבע כי מאחר שהתובע עבד בחברה הסתדרותית יתכן שהופרשו לו כספים לפנסיה – לא הוכחה ע"י הנתבע.

             

         10. משכך התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשת כספים לקרן פנסיה. חישובי התובע התבססו על שכר חודשי של 5,000 ₪, ולא היא. התובע בשנים האחרונות להעסקתו השתכר 4,500 ₪ (שכר קובע) וחישובי התובע לא לקחו בחשבון את תקופת ההתיישנות. משכך אנו מקבלים את חישובי הנתבע ומחייבים את הנתבע בסך 11,605 ₪ בגין רכיב תביעה זה. לא הוגש תחשיב נגדי ע"י התובע.

              

             ימי חופשה:

              

         11. בחודש 5/15 שהה התובע בחו"ל ולא קוזזה לו חופשה אולם בחודשיים לאחר מכן קוזזו ימי חופשה. לא נערך ע"י הנתבע פנקס חופשות מסודר. ברם, על פי תלוש השכר האחרון, לחודש 8/15, לזכותו של התובע נצברו 23.67 ימי חופשה ולא שולם בגינם פדיון חופשה. תלוש שכר מהווה הודאת בעל דין. משכך הנתבע נותר חייב לתובע 23.67 X 225 ₪ שהם 5,325.75 ₪.

              

             דמי הבראה:

              

         12. מעיון בתלושי השכר עולה כי לא שולמו דמי הבראה לתובע. משכך ברי כי אלו לא שולמו. במועד הגשת התביעה ניתן היה לתבוע דמי הבראה בעבור השנתיים האחרונות לעבודתו (14 יום) (14 X 351) שהם 4,914 ₪.

              

             תלושי שכר:

              

         13. תלושי השכר אינם ערוכים כדין. ימי העבודה הם לא כפי שהיו בפועל:

              

             "ש: יש פה 2 תלושי שכר לדוגמא. יש הרבה תלושים שהגשנו, מה שהוא הצליח לקבל ממך במהלך השנים. אז תראה בתלוש למשל חודש יולי 2015. כתוב ימי עבודה 20, וכתוב ימי חופשה שניכית לו 7. ביחד זה 27 ימי עבודה בחודש. היו 27, אתה מכיר חודש שיש בו 27 ימי עבודה, אפילו מי שעובד

             ...

             ת:אני אענה לך. אתה יודע חשבון נכון?

             ש:כן

             ת:בחודש יש 31 ימים. יש בו גם 4 שבתות. אז תעשה 31 פחות 4, תגיע לתשובה לבד, אתה לא צריך אותי.

             ש:הבנתי אותך. זאת התשובה שלך?

             ת:אתה אמרת בהנחה,

             ש:אני לא שאלתי אותך חשבונאות. אתה מכיר חודש עבודה על פי חוק, שהוא יותר מ-22 או 24 ימי עבודה? אתה מכיר?

             ת:אני מכיר חודש שיש בו 27 ימי עבודה.

             ...

             העד, מר בלחסן: אתה מראה את אותו תלוש.

             עו"ד חנין: לא, זה תלוש אחר. זה מאי 2014. יש פה ימי עבודה 23, חופשה נוכתה 5 ימים. זאת אומרת 28 ימי עבודה. עכשיו עלינו ביום. זה חודש עבודה רגיל אתה אומר?

             העד, מר בלחסן: כן, זה חודש עבודה רגיל.

             ...

             עו"ד חנין:אל חודשים מאי 2014 ויולי 2015. לקחתי אותם רק כדוגמא, באמת אפשר להראות את זה בכל התלושים. כתוב פה שכר לניכוי ביטוח לאומי 5,000 שקל. גם בתלוש השני אותו דבר. וזה חוזר על עצמו בכל התלושים. אז השאלה שלי איפה הניכוי. אתה כותב פה שהוא קיבל 5,000 שקל נטו. איפה הניכויים?

             העד, מר בלחסן:אחרי פנסיה לא מנכים ביטוח לאומי כמדומני. לא מכיר את החוק.

             ...

             העד, מר בלחסן:למה לא ניכיתי לו ביטוח לאומי."

              

             (עמ' 64 לפ' שורה 6 עד עמ' 65 שורה 32 לעדות הנתבע).

              

         14. זאת ועוד, בעניין מסירת תלושי השכר לתובע מידי חודש - נראה כי אכן אלו לא נמסרו כלל או למצער לא נמסרו באופן מסודר ובמועד (ראו עדותו של מר מדחת עמואסי, אשר העיד שקיבל תלושי שכר פעם בשנה – עמ' 27 לפ' שורות 14 – 16). בנסיבות העניין, הננו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע פיצוי בגין רכיב זה בסך 2,000 ₪.

              

             הודעה לעובד:

              

         15. המעסיק הוא זה שנפגע עת הוא איננו מוסר לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה או הסכם עבודה. אין מחלוקת כאן באשר לתנאי העסקתו של התובע ואם אכן ישנה מחלוקת (באשר להפקדות לפנסיה) אזי הנתבע הוא שניזוק מכך שהדברים לא הועלו על הכתב ובכל מקרה לא ניתן להתנות על זכויות קוגנטיות, אשר מגיעות לעובד ללא קשר לגילו. משכך לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין היעדר הודעה לעובד.

              

             פיצויי הלנה:

              

         16. בשל המחלוקת הקיימת בין הצדדים באשר לחבות תשלום פיצויי פיטורים, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה.

              

              

              

             סוף דבר:

              

         17. על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

             א. פיצויי פיטורים בסך 43,500 ₪;

             ב. פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה 11,605 ₪;

             ג. פדיון חופשה בסך 5,325.75 ₪;

             ד. דמי הבראה. בסך 4,914 ₪.

             ה.פיצוי בגין אי עריכת תלושים כדין ואי מסירתם מידי חודש בחודשו בסך 2,000 ₪.

              

             לסכומים אלו יתוספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.10.15 ועד לתשלום בפועל.

              

             – והכול בקיזוז 15,000 ₪ אשר שולמו לתובע ע"י הנתבע.

              

         18. הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

              

              

             זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

              

             ניתנה היום, ‏י"ב אדר א תשע"ט (‏17 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

              

             מר איסר באומל, נציג ציבור (עובדים)		אריאלה גילצר-כץ, שופטת סגנית נשיאה