פס"ד בגביית הפרש בין קציבת מזונות לפסיקת מזונות בסיום הליך פש"ר

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.5.18 (כב' השופטת שביט פינקלשטיין) שבמסגרתו נדחה ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, שדחתה את בקשת המבקש לסגירת תיק ההוצל"פ שפתחה כנגדו המשיבה, עקב חוב מזונות.

א.         רקע עובדתי

1. ביום 31.10.02 הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה ישלם המבקש למזונות בתם של הצדדים, סך של 1,900 ₪ לחודש, בתוספת מחצית מהוצאות רפואיות חריגות של הבת.

2. ביום 29.8.07 ניתן צו כינוס למבקש, על פי בקשתו.

3. ביום 24.9.10 פתחה המשיבה תיק הוצל"פ כנגד המבקש בגין חוב מזונות, לתקופה שמחודש ינואר 2003 ועד לחודש ינואר 2008. לאור צו הכינוס, עוכבו הליכי ההוצל"פ כנגד המבקש.

4. ביום 10.11.15 ניתן לחייב הפטר. צו ההפטר לא כלל הפטר מחוב המזונות.

5. לאחר שניתן לחייב הפטר, הוא הגיש בקשה ללשכת ההוצל"פ ועתר לסגירת תיק ההוצל"פ ולחילופין, להפחתת החיובים החודשיים.

6. ביום 22.11.16 דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את בקשת המבקש, אף ללא תגובת המשיבה. בהחלטתה נקבע כי ההפטר שניתן למבקש, לא חל על חוב המזונות וכי:

            "לזוכה הרשות לפנות אל בית המשפט המחוזי הדן בהליכי פש"ר על מנת לנסות ולגבות את חיובי המזונות השוטפים לתקופה שבה חל צו הכינוס וטרם ניתן הפטר או בוטל צו הכינוס. אין בהוראה זו כדי לבטל את חיובי המזונות השוטפים או לשנות את גובה החיוב השוטף וודאי לא להוות מחסום מפני פירעון החוב הצבור בעבור המזונות השוטפים לאחר ביטול צו הכינוס".     

7. המבקש לא השלים עם ההחלטה והגיש ערעור לבית המשפט קמא. המבקש טען, כי מאחר שהמשיבה לא הגישה בקשה לקציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש) תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה"), היא אינה זכאית לגבות את חוב המזונות שנוצר לאחר שניתן צו הכינוס ויש לסגור את תיק ההוצל"פ.

8. בית המשפט קמא דחה את הערעור וקבע כי לאחר שניתן צו ההפטר שלא כלל הפטר מחוב המזונות, המשיבה רשאית לגבות את החוב שהצטבר בכל תקופת היותו של המבקש בהליכי פש"ר, באמצעות לשכת ההוצל"פ. נפסק, כי העובדה שהמשיבה לא הגישה בקשה לקציבת מזונות, לא גורעת מזכותה לגבות כיום את מלוא חוב המזונות (להלן: "פסק הדין").

9. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין.

ב.         תמצית טענות המבקש

1. הבקשה מעוררת "שאלה משפטית שנוגעת לכלל החייבים של המזונות בהליכי פש"ר, שאלה משפטית זו הינה שאלה בעלת חשיבות משפטית וציבורית רחבה, לעשרות אלפי חייבים ובשאלה ספציפית זו – ישנם לכאורה פסקי דין סותרים של בהמ"ש העליון".

2. פסק הדין "יוצר עיוות דין חמור למבקש, כאשר רק נחלץ מהליכי פש"ר שנמשכו מ – 2007 ועד 2015 ופתאום צץ חוב עצום של 250,000 ש"ח לתקופת כינוס הנכסים, שמכניס אותו שוב להליכי פשיטת רגל, ולא לכך התכוונה פקודת פשיטת רגל".

3. המשיבה לא פעלה כמצוות הפקודה, שעה שלא הגישה בקשה לקציבת מזונות ופתחה תיק הוצל"פ, כשהמבקש שהה בהליך פש"ר, בניגוד לדין. משהמשיבה לא עמדה על זכותה ולא הגישה בקשה לקציבת מזונות, היא לא יכולה לגבות את ההפרשים שנוצרו בתקופה שבין מתן צו הכינוס לבין צו ההפטר. לכן, יש לסגור את תיק ההוצל"פ.

4. פסק הדין מנוגד להלכה שנפסקה ברע"א 5106/09 אלברט סיסו נ' הכנ"ר (6.10.09 – להלן: "פס"ד סיסו") שקבע כי כל עוד לא קצב בית המשפט של פש"ר את המזונות לפי סעיף 128 לפקודה, הזוכה אינו רשאי לגבות את חוב המזונות על פי פסק הדין למזונות, לאחר שניתן צו הכינוס.

5. מאחר שהמבקש שילם את שהוטל עליו במסגרת דרישות ההפטר, לא ייתכן כי: "יצוץ לו פתאום חוב מזונות של מאות אלפי שקלים, מה הועילו חכמים בתקנתם, מה שווה הליך פשיטת הרגל !!!, נמצאנו למדים כי כל מטרתו של הליך פשיטת הרגל, מסוכלת".

6. המבקש לא הגיש בקשה שההפטר יחול גם על חוב המזונות, מאחר שסבר שאם המשיבה לא הגישה בקשה לקציבת מזונות, "היא אינה רשאית בכלל לתבוע את זה". כמו כן, מדובר בהעדפת נושים אסורה.

ג.          דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה, יש לדחותה אף ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבה, בהתאם לתקנה 406 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984.

2. הן ההחלטה והן פסק הדין, מבוססים על ההלכה הפסוקה ועל המדיניות המשפטית הראויה.

3. קציבת מזונות לפי סעיף 128 לפקודה, אינה משנה את פסיקת המזונות שנקבעה בבהמ"ש לענייני משפחה או בבית הדין הדתי. היא קובעת סכום ביניים זמני שעל החייב במזונות לשלם לזוכה, שתוקפו הוא כל עוד החייב נמצא בהליך פש"ר. סכום הקציבה, מביא בחשבון גם את אינטרס כלל הנושים ומאזן אותם עם אינטרס החייב ואינטרס הזוכה במזונות. פסק הדין למזונות שריר וקיים. קציבת המזונות מיושמת בתקופת עיכוב ההליכים בלבד.

4. כפי שנקבע בע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.16) ביחס לסעיף 128 לפקודה, המאפשר לזוכה להגיש בקשה לקציבת מזונות:

            "הסעיף אינו מסמיך את בית המשפט של פשיטת הרגל לקבוע מזונות תחת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי ואינו משליך על תוקפו של החיוב שנקבע בערכאה המוסמכת".    

5. ככל שנקצבו מזונות בתקופת הפש"ר והחייב שילם אותם, ינוכו התשלומים ששולמו בגין הקציבה, מחוב המזונות השוטף. ברם, קציבת המזונות לא מחליפה את החיוב על פי פסק הדין. בית המשפט של פש"ר לא מוסמך לקבוע את גובה החיוב במזונות והוא קוצב מה הסכום שישולם בינתיים, מתוך החוב.

            ראו: פש"ר 5049/08 יוסף בר נחום נ' הכנ"ר (1.3.17).

6. שאלה זו בדיוק, עמדה בפני כב' השופטת שטופמן במסגרת רמ"ש 39785-05-10 פ. נ' פ. (22.4.11) שדנה בערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, שדחה ערעור על החלטת רשם ההוצל"פ שקבע כי משבוטל הליך הפש"ר, רשאי הזכאי למזונות לגבות את דמי המזונות המקוריים אף בגין התקופה בה היה החייב נתון בהליכי פש"ר, בניכוי הסכומים ששולמו בהתאם לקציבה. בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור וקבע כי:

            "החלטת בית המשפט של פש"ר לקצוב מזונות, מכוח סמכותו על פי סעיף 128 לפקודה, אינה מחליפה ואינה מאיינת את חיוב המזונות המקורי, על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה".

7. אכן, סעיף 128 (א) קובע כי בהמ"ש רשאי לקצוב מזונות "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מחייב על פי פסק דין מזונות שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכינוס". ברם, נפסק כי גם החייב עצמו רשאי להגיש את הבקשה לקציבה ולאו דווקא הזוכה במזונות.

            כפי שקבע כב' השופט סולברג ברע"א 3239/18 יעקב ז'ק בנזקר נ' עו"ד גבור (31.5.18):

            "...ראשית, כאמור, החוק דורש שקציבת המזונות תהיה "לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו" המזונות הללו; ברם, בנדון דידן, בלאו הכי הבקשה אינה מוגשת על-ידי הילדים עצמם, הזכאים למזונות, אלא בשמם על-ידי ההורה המשמורן; והנה, גם כאשר אותו הורה נמנע מטעם כלשהו מלהגיש את הבקשה, וזו מוגשת על-ידי ההורה השני, החייב, הרי שעדיין היא מוגשת בשמם של הילדים, ולטובתם. ניתן להניח כי מטרתו של חייב המגיש בקשה מעין זו היא לדאוג לטובת ילדיו, ומכיוון שזכות היא להם לקבל את דמי המזונות, 'זכין לאדם שלא בפניו': גם אם לפי שורת הדין ההורה המשמורן הוא זה שמוסמך להגיש את הבקשה בשם הילדים, הרי שכאשר לא עשה כן, יכול החייב עצמו להגיש את הבקשה בשמם".

            יצויין כי בסעיף 179 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018 (להלן: "חוק חדלות פירעון") שטרם נכנס לתוקף ודן בהקצבה לזכאי למזונות, אין דרישה כי המבקש יהיה מי שמגיע לו מזונות ונקבע כי הממונה יורה כי "לאדם הזכאי למזונות, יוקצב סכום שישולם לו".

8. המשיבה יכולה היתה להגיש בקשה לקציבת מזונות והיא בחרה שלא לעשות שימוש באפשרות זו. ברם, אין הדבר גורע מזכותה לגבות את מלוא חוב המזונות, לאחר שהליך הפש"ר הסתיים וצו הכינוס בוטל. אין באי הגשת בקשה לקציבת מזונות, בכדי להוות ויתור על פסק הדין למזונות. פסיקת המזונות שרירה וקיימת וקציבת המזונות לא גורעות ממנה, אלא רק מונעת אפשרות מימושה, כל עוד החייב נמצא בהליך פש"ר.

9. אדרבא, היה על המבקש - ככל שהוא היה רוצה להימנע מצבירת חוב גדול עם סיום הליך הפש"ר - להגיש בעצמו בקשה לקציבת מזונות ולשלם ולו חלק מהמזונות השוטפים שנפסקו, בתקופת שהותו בהליך הפש"ר. אין לו לחייב להלין אלא על עצמו, שעה שהוא התעלם לחלוטין מחובתו הבסיסית לזון את בתו, ולא הגיש בעצמו בקשה לקציבת מזונות. חוב המזונות לא "צץ לפתע". מצופה היה מהמבקש שיזם את הליך הפש"ר, ליזום בעצמו בקשה לקציבת מזונות ולא לשבת באפס מעשה, נוכח חוב המזונות התופח מידי חודש.

10. לא לחינם נקבע, כי מתן הפטר מחוב מזונות יוענק רק במקרים נדירים וחריגים במיוחד (ראו: ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (26.9.16), רע"א 7940/13 קצקה נ' הכנ"ר ואח' (29.1.14), ע"א 7092/13 ד.מ. נ' ו.מ. (12.10.15)). החובה לשלם מזונות היא חובה מוסרית ובסיסית. קבלת עמדת המבקש, עשויה לעודד חייבים לשהות בהליך פש"ר זמן רב ובאופן זה, לעקוף את הוראות הפקודה הקובעת כי ככלל, לא יינתן הפטר ממזונות. שהרי, המבקש עותר כי אף לאחר סיום הליך הפש"ר, הוא יופטר ממזונות ביחס לחבותו בכל התקופה ששהה בהליך. עמדת המבקש, חותרת תחת העיקרון לפיו ככלל, ההפטר לא חל על חוב מזונות.

11. בספרם של עודד מאור ואסף דגני, הפטר (תשע"ט-2019), כרך א' עמ' 214, טוענים המחברים כי לא ניתן לתבוע את ההפרש בין קציבת המזונות לבין פסק המזונות, לאחר סיום ההליך. לדבריהם:

            "אין זה סביר כי בעת שמתקיים ההליך, נצבר לטובת הזכאי למזונות "חסכון" בדמות הפרש זה, אשר נוצר מידי חודש בעל כורחו של היחיד, אשר מנוע מהסדרתו או תשלומו, וייאלץ לפרוע אותו מיד עם סיום הליכי חדלון הפירעון, אחרת יהיה חשוף להליכי גבייה. על כן יש לדעתנו  לבכר את הפירוש ההולם את תכלית החקיקה ולקבוע כי הזכאי למזונות לא יוכל לתבוע את הפרש זה לאחר הליכי חדלות הפירעון וסכום המזונות שנקצב בהליך הוא סכום המזונות החודשי לתקופה שבה היחיד מצוי בהליכי חדלות פירעון, בלי שמצטברת בתקופה זו יתרה לגבייה".  

12. דעתי שונה. המנגנון שנקבע בסעיף 128 לפקודה נועד לסייע לזכאי למזונות ולא לחייב. לנוכח החשיבות של תשלום המזונות – שאף מוגדר כחוב בדין קדימה - קבעה הפקודה מנגנון ייחודי אשר יאפשר את קיומם של הזכאים למזונות, שלא יכולים לפעול למימוש פסק הדין למזונות שניתן לטובתם, עקב צו הכינוס. קציבת המזונות לא נועדה להגן על פושט הרגל אלא על הזכאי למזונות.

13. קבלת העמדה הנ"ל, תביא למצב שבו יימנעו זוכים מלהגיש בקשה לקציבת מזונות ואף אם החייב יגיש אותה, סביר שהם יתנגדו נחרצות לקציבה. שהרי, יתכן מאוד כי האם, שלטובת ילדיה פסק בית המשפט מזונות, תמנע ותתנגד בכל תוקף לקציבת המזונות, אם הדבר יגרום למחיקת ההפרש עם סיום ההליך.

14. כידוע, קציבת מזונות היא בד"כ קטנה בהרבה מהמזונות הפסוקים. אם האם תדע, כי קציבת המזונות משמעותה ביטול החיוב במזונות שנפסקו אף לאחר סיום הליך הפש"ר, היא עלולה להימנע מלבקש קציבת מזונות, דבר שעלול לפגוע קשות בקטינים.

15. ייתכן שאם האם תתנגד לקציבת מזונות בבקשה שיגיש האב החייב, לא ייקצבו מזונות כלל. מתן יכולת ל"מחיקת" ההפרש בין הקציבה לפסיקה לאחר תום ההליך, תהפוך הוראת חוק שנועדה להגן על הזכאי למזונות, להוראת חוק שתהיה בסופו של יום בעוכרי הזכאי למזונות.

16. הדבר יביא אף לניצול לרעה של הליך הפש"ר. חייבי מזונות רבים, יפתחו בהליך בעיקר לצורך הקטנה משמעותית של חוב המזונות שהם חייבים לילדיהם. הדבר יגרום לתמריץ שלילי ולפגיעה קשה בזכאים למזונות, דבר שאין לאפשר.

17. כך גם סבר בהמ"ש המחוזי בירושלים בתיק פש"ר 833-09-10 אליהו אוחיון נ' הכנ"ר ואח' (8.11.16) שאימץ את עמדת הכנ"ר לפיה:

"הסכומים שמשלם החייב בגין דמי המזונות כמוהם כתשלום על חשבון החוב הפסוק ולא במקומו, והיתרה שנוצרה בין קציבת המזונות לבין החיוב על פי פסק הדין למזונות ניתנת לגבייה לאחר סיום הליכי פשיטת רגל".   

18. בפני החייב עומדות כמה אפשרויות, על מנת לא להיקלע למצב בו לאחר סיום הליך הפש"ר, הוא יעמוד שוב תחת חוב כבד. ראשית, הוא רשאי בעודו בהליך הפש"ר, להגיש בקשה לבית משפט של פש"ר, לאפשר לו להגיש תביעה להפחתת מזונות, ככל שאירע שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי. שנית, הוא יכול לאחר תום הליך הפש"ר, ככלל שהוא נמצא במצב כלכלי קשה שאינו מאפשר לו לפרוע את חוב המזונות, לפנות בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה ולבקש הפחתה רטרואקטיבית של חוב המזונות או פריסתו.

19. להשלמת הדיון יצוין, פסק דין סיסו, כלל לא תומך בעמדת המבקש. נקבע שם, כי לא ניתן לממש פס"ד למזונות שעה שהחייב נמצא בהליך פש"ר, מבלי שהוגשה בקשה לפי סעיף 128 לפקודה. נקבע כי על בהמ"ש של פש"ר לקצוב מזונות ולא לאפשר לזוכה לממש את פסק הדין למזונות בהוצל"פ. הא ותו לא. ברם, ברור כי לאחר סיום הליך הפש"ר, זכאי הזוכה לגבות את ההפרש בין סכום קציבת המזונות לבין פסיקת המזונות.       

20. יש לדחות בשתי ידיים את טענת המבקש, כי "מטרת הליך הפש"ר סוכלה". המבקש קיבל הפטר מחובותיו ואולם, מחוב המזונות הוא לא קיבל הפטר. משהוא לא הגיש כלל בקשה להחלת ההפטר על חוב המזונות שהוא חב למשיבה לפי סעיף 69(א) לפקודה, ברור כי הוא ידע שחוב המזונות שריר וקיים ואין שחר לטענתו, כי החוב "צץ לפתע" לאחר קבלת ההפטר.

21. זאת ועוד: כפי שציין בהמ"ש קמא, המבקש אף הסתיר את העובדה שהוא ביקש מבית המשפט של פש"ר להחיל את ההפטר על חוב המזונות שלו למל"ל. מכאן, שהוא ידע היטב כי ככלל, חוב מזונות אינו בר הפטר. בצדק ראה בהמ"ש קמא התנהלות זו של המבקש, בחומרה.

22. סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

23. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.

24. פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום,  ט"ז אדר א' תשע"ט, 21 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.