האפוטרופא לדין – עו"ד רחל שחור-אנגלמן
התיק שלפניי, כל עניינו בדרישתה של אם למנות פקידת סעד לצורך חידוש קשר בין אם לבין קטין, שעה שלטענתה של האם הקטין עובר הסתה על-ידי אביו והאם ממודרת ממידע הנוגע לקטין.
מוטב לבוא ולומר כאן ועכשיו, כי כל אימת שטוען הורה לניכור הורי, צריך הוא להבין שלגילו של קטין יש משמעות קריטית, שכן הקטין שלפניי יחדל מלהיות קטין בעוד כשלושה חודשים.
לי לא ברור הכיצד מצפה האם שיוגש תסקיר שירותי הרווחה, כאשר לעת בה יוגש התסקיר כבר מזמן יהא הקטין בגיר ולא ניתן לאלצו להיות בקשר עם האם. אמור, אפוא, בבחינת כלל כי זה המגיש תובענה לחידוש קשר עם קטין בן כמעט 18, צריך לצפות שלא יענה. הדבר מאוחר מדי, במיוחד אם אין מדובר בקשר שהתנתק זה עתה.
אלא שנדמה שאיש אינו עורר על כך שהאם לא בקשר של ממש עם הקטין זה שש שנים והרעיון אשר עלה על דעתה, כפי שהיא מתארת גם בתצהירה, להגיש את התובענה כעת כדי שיידע הקטין שהיא "נלחמת" עליו, כלל לא ברור לי האם לטובתו של הקטין נעשה שמא להשקטת מצפונה שלה ואולם, צריך הורה להבין שטרם ימלא הוא טרוניות על אחר שגידל את הילד, יועיל וישאל גם את עצמו היכן היה הוא משך השנים, מדוע לא ביקש עזרה משפטית בזמן אמיתי וגם היכן וכיצד התנהג הוא במהלך הנתק, במקרה שלנו ארוך השנים.
מספר האב שהקטין גדל אצלו ובביתו בשש השנים האחרונות והדברים עולים בקנה אחד גם מדברי הבן לפניי, כי לא רק שאין מדובר בהסתה. גם היום הוא אומר שמבחינתו, כל רצונו של הקטין יכול להיעשות אם רק יחפוץ בכך. אלא שהאם היא זו שסירבה לפגוש את הקטין, לא הזמינה אותו לביתה ולמעשה "מחקה" אותו מחייה, לנוחותה.
אל תהא הטענה קלה בעינינו, שכן עיתוי הגשת הבקשה בחלוף שש השנים ועם בגירתו של הקטין יש בו כדי לתמוך בדברי האב לעניין זה.
כותב האב בסעיף 8 כי האם לא הסכימה להשתתף בחגיגת בר המצווה של הילד, אך טרחה להגיע ולומר לו שלא מגיע לו שהיא תשתתף בשמחתו.
אין עורר על כך שהקטין נעצר על-ידי משטרת ישראל וסובל הוא מתסמונת פוסט טראומתית כזו או אחרת. האב פנה עם הקטין לקבלת טיפול רפואי ואז הודיעה האם שלא תיתן הסכמה לטיפול, זולת אם ישוחח עמה הקטין קודם לכן.
בעיניי מדובר בהתנהלות הורית שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, המחייב מנהג כדרך שהורה מסור היה נוהג.
הורה אשר אומרים לו כי רופא ממליץ על טיפול רפואי אינו אמור להתנות תנאים, אלא אמור ליתן הסכמה למתן הטיפול הרפואי.
בסעיף 13 לתצהיר האב נכתב כי הצוות הרפואי הסביר לאם כי ללא אישורה לא יקבל הקטין סיוע ראשוני נפשי, אלא שהאם בסירובה עומדת.
שמעתי את האם וסבור אני שאמירתה כי ברבות הימים ילמד הקטין את האמת אודות אביו אינה אלא המשך למה שמתואר בדבר התנהלותה של האם בתצהירו של האב, אותו חלק העוסק בנוקשות ואומר גם כי לא התרשמתי שהאם סבורה שנפל פגם כלשהו בהתנהלותה. לשיטתה, כנראה היה זה בסדר גמור שלא להיות בקשר עם הקטין, היא יכולה היתה לפנות אליו בבקשות שונות שישתף אותה במידע ומשלא השיב לה הקטין הניחה לדברים כפי שהם.
אזכיר את שפסקתי בעבר, לאמור ובהישען על פסק דינו של כבוד השופט שוחט בבית המשפט המחוזי בשעתו, לעניין אי קשר עם קטין וניתוקו מן האחר ללא הצדק.
התרשמותי היא שהאם תרמה תרומה מכרעת בחוסר הקשר בינה לבין הקטין, לא התרשמתי כי האב הסית את הקטין או רצה להפריע לקשר שבין האם לבין הקטין.
בהינתן גילו של הקטין והתנהלותה של האם, מן הראוי לדחות את התובענה.
בפתח הדיון היום סיפרו לי הקטין ובאת כוחו, האפוטרופא לדין, כי תגרת ידיים כזו או אחרת נפלה בין הקטין לבין האב וכי הקטין שוקל, כברירת מחדל, לעבור ולהתגורר אצל אמו.
סבור אני כי בגיל סמוך ל- 18 שנה אל לו לבית המשפט להפריע לקטין לקבוע את מקום מגוריו כטוב בעיניו, אך סבור אני גם, בראי העבר, שטוב תעשה האפוטרופא לדין אם תחפש לקטין גם חלופות מגורים נוספות, שמא לא יסתייעו מגוריו אצל האם או לא ייארכו ושמח אני לשמוע שהאפוטרופא לדין בכל מקרה בקשר עם שירותי הרווחה.
קטין הסובל מ- PTD ככל והוא סובל מכך, יכול והוא זכאי ואני מבין מן הקטין כי בעתידו הקרוב לא כלול גיוס לצה"ל, ללמדך על חומרת המצב ואומר כי לצערי, אין לי שום סיבה לעת הזו לבטוח באם, כי מגורי הקטין אצלה ייארכו, כך שמעדיף אני ללכת על הצד הבטוח ולבקש מן האפוטרופא לדין לנסות ולמצות את הזכויות ופיקוח שירותי הרווחה כל עוד אפשרי הדבר.
ניכור הורי או טענת ניכור הורי אינה "דגל" להורה שלא השתדל על פני שנים להיות בקשר עם ילדו, אגב מיצוי הליכים, "לנופף" בו לעת בה ברור שכבר לא יהא ניתן לעשות מאומה.
התובענה נדחית.
האם תישא בהוצאות האב בסך 2,500 ₪.
אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
המזכירות תסגור התיק.
ניתן והודע היום כ"ט אדר א' תשע"ט, 06/03/2019 במעמד הנוכחים.