פס"ד בקבלת תביעה לביטול מתנה של מנוחה וקבלת התנגדויות לצוואה

1. בעניינן עזבון המנוחה הוגשו חמש תביעות הדורשות הכרעה בפסק דין זה:

תמ"ש 25421-07-12 תביעת התובעות לביטול מתנה שהעניקה האם המנוחה לנתבעים.

ת"ע 20893-01-13 בקשת התובעות למתן צו קיום צוואת שכיב מרע של המנוחה מיום 7.5.12.

ת"ע 21012-01-13 התנגדות הנתבעים לבקשה לצו קיום צוואת שכיב מרע מיום 7.5.12.

ת"ע 20871-01-13 בקשת הנתבעים למתן צו קיום לצוואה מיום 14.7.11.

ת"ע 20929-01-13 התנגדות התובעות לצו קיום צוואה מיום 14.7.11.

רקע עובדתי וההליכים המשפטיים

2. למנוחה ------- ז"ל (להלן: "המנוחה") היו 11 ילדים. כולם צדדים להליכים אלה. הנתבע 4 הוא נכד של המנוחה, בנו של הנתבע 5, בן המנוחה.

3. הנתבעת 2 בתה של המנוחה מופיעה אמנם כנתבעת בכותרת התיק אולם במהלך ההליכים, הציגה עמדה שונה משאר ילדי המנוחה בנושאי ההליך ועמדתה על מורכבותה תפורט בהמשך.

4. המנוחה התגוררה עד פטירתה בדירה שבבעלותה ברח' ------ בתל אביב (להלן: "הדירה"). הדירה היתה רשומה על שם המנוחה, לאחר שבעלה של המנוחה נפטר ומלוא הזכויות בדירה עברו למנוחה בשל הסתלקות כל ילדיה מחלקם בעזבונו לטובתה.

5. ביום 13.6.1995 ערכה המנוחה צוואה בפני עו"ד ------- וגב' -------. לא הוגש לתיק העתק צוואה זו ועו"ד ------- שהעיד ציין כי תיקה של המנוחה כבר בוער במשרדו. מעדותו של עו"ד ------- שערך את צוואותיה האחרונות של המנוחה עלה כי החלוקה בצוואה זו הייתה בחלקים שווים בין כל ילדי המנוחה.

6. ביום 7.9.2006 ערכה המנוחה צוואה בפני עדים (עו"ד ונוטריון ------- ועו"ד -------) במסגרתה הורישה את כל רכושה, למעט הדירה, לכל ילדיה בחלקים שווים. את דירת המגורים הורישה באופן הבא: לנתבע 1, נתבעת 2, נתבע 5 ונתבעת 3 – לכל אחד 20%, לשאר 7 הבנות בחלקים שווים ב-20% הנותרים.

7. כשנה וחצי טרם פטירתה, ערכה המנוחה 7 צוואות בפרק זמן של 10 חודשים בלבד, במועדים הבאים: 19.10.10, 3.11.10, 14.4.11, 3.5.11, 13.5.11, 29.6.11, 14.7.11. כל הצוואות הן צוואות בפני רשות, והן נערכו בפני עו"ד ונוטריון -------. בהמשך פסק הדין יפורט לגבי ההבדלים בין הצוואות ואופן ההורשה שהשתנה ביניהן.

באופן כללי ניתן לומר כי בארבעת הצוואות הראשונות הורישה המנוחה את הנכס המרכזי שלה, דירת מגוריה, בחלוקה שווה לכל 11 ילדיה. בשלוש הצוואות האחרונות הורישה המנוחה את דירת מגוריה בעיקר לטובת הנתבעים (למעט נתבע 4) בשינוי מסויים עד הורשה רק להם.

8. הצוואה האחרונה מיום 14.7.2011 הופקדה על ידי המנוחה אצל הרשם לענייני ירושה ביום 5.9.2011.

9. בחודש 3/2012 נסעה המנוחה מבית החולים יחד עם נתבע 1 ונתבע 5 לסניף הבנק שלה בבנק לאומי ואח"כ בבנק דיסקונט ומשכה את כל חסכונותיה וקופת הגמל שלה. המנוחה נשארה במונית של נתבע 1 שהביא אותה לסניף ופקידות הבנק יצאו אליה להחתימה על המסמכים. נתבע 5 ונתבע 1 התחלקו בחלקים שווים בכל הכספים שהיו בחשבונות הבנק ובקופת הגמל של המנוחה בסך של 226,000 ש"ח. אין מחלוקת כי לאחר מכן נותרה המנוחה ללא כספים בחשבונותיה.

10. ביום 11.3.12, חודשיים טרם פטירתה, חתמה המנוחה על מסמכים להסכם מתנה בינה לנתבעים 1-4, במסגרתו העבירה המנוחה את דירת המגורים שלה לנתבעים 1-4 (להלן: "הסכם המתנה"). המנוחה חתמה על המסמכים בבית חולים. הנתבעים 1-4 חתמו על המסמכים במשרד עו"ד. נתבעת 2 חתמה בתחילה על מסמכי המתנה, לאחר מכן התחרטה וביקשה לבטל את חתימתה ולאחר מכן ביטלה את הביטול והמתנה הוענקה לה כפי שניתנה לנתבעים 1-4.

11. ביום 7.5.12 נערכה לטענת התובעות צוואת שכיב מרע על ידי המנוחה במסגרתה היא מצווה את כל רכושה לכל ילדיה בחלקים שווים. בתום ההליכים המשפטיים בסיכומיהן לא חזרו התובעות על טענה זו, ועל כך בהמשך פסק הדין.

12. ביום 11.5.12 המנוחה הלכה לעולמה כשהיא בת 90.

13. ביום 21.5.12, לאחר פטירת המנוחה, הופקד זכרון דברים לצוואת שכיב מרע שערכה המנוחה. כאמור טענה זו נזנחה על ידי התובעות בסיכומיהן.

14. ביום 25.6.12 הועבר רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבעים.

15. בחודש 7/2012 הוגשה התביעה לביטול מתנה על ידי התובעות. בחודש 1/2013 הועברו לבית המשפט ארבעת תיקי העזבון מהרשם לענייני ירושה.

16. יצויין כי במהלך ההליכים מונה מומחה רפואי בשל הטענות שנטענו בתחילה לגבי יכולתה של המנוחה לערוך צוואה וכן בהקשר של עריכת הסכם מתנה. לשם כך מונה מומחה מטעם בית המשפט, פרופ' נוי. בכל הקשור לחוות דעת המומחה וההתנהלות לגבי כך אין מקום להרחבה מאחר ובסיכומיהן זנחו התובעות את הטענות הקשורות ליכולתה של המנוחה לערוך צוואות. הדבר יילקח בחשבון בהתנהלות ובפסיקת ההוצאות.

17. התיק התאפיין ברמת מתח גבוהה ביותר כך שבכל עניין ועניין נדרש ליתן החלטה. ניתנו בתיק העיקרי בתמ"ש 25421-07-12, 167 החלטות, התקיימו בכל התיקים 18 דיונים, מתוכם 14 דיוני הוכחות. סיכומי כל אחד מהצדדים בכתב היו כ-50 עמודים.

18. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ניתן כעת פסק הדין.

פסקי דין בתיקי העזבונות: ת"ע 20893-01-13, ת"ע 21012-01-13,

ת"ע 20871-01-13, ת"ע 20929-01-13

19. ההליכים הדורשים הכרעה בתיקי העזבונות הם:

ת"ע 20893-01-13 בקשת התובעות למתן צו קיום צוואת שכיב מרע של המנוחה מיום 7.5.12.

ת"ע 21012-01-13 התנגדות הנתבעים לבקשה לצו קיום צוואת שכיב מרע מיום 7.5.12.

ת"ע 20871-01-13 בקשת הנתבעים למתן צו קיום לצוואה מיום 14.7.11.

ת"ע 20929-01-13 התנגדות התובעות לצו קיום צוואה מיום 14.7.11.

א.        תמצית טענות הצדדים בתיקי העזבונות

תמצית טענות התובעות

20. יש להורות על ביטול 3 הצוואות האחרונות של המנוחה מהמועדים: 13.5.11, 29.6.11 ו-14.7.11.

21. התובעות טוענות כי עד השנה וחצי האחרונות לחייה של המנוחה, היחסים בין כל בני המשפחה למנוחה וכן בינם לבין עצמם היו טובים והמשפחה היתה מאוחדת. אין הגיון בשינוי הקיצוני שחל ברצון המנוחה דווקא בשנה האחרונה לחייה ובו הדרת 7 מבנותיה מצוואתה.

22. התובעות טוענות כי במשך כל ימי חייה ובאופן עקבי ורציף, המנוחה חפצה כי רכושה יחולק באופן שווה בין כל ילדיה, לכל הפחות עד השנה וחצי האחרונות לחייה.

23. התובעות טוענות כי ההסבר לשינוי הצוואות הוא השפעה של נתבע 5 על האם והשתלטותו עליה בשנה האחרונה טרם פטירתה.

24. התובעות טוענות כי בשנת 2006 ערכה המנוחה צוואה בפני עו"ד גד שילר המורה על חלוקת הרכוש לטובת הנתבעים, אולם מעדויות שהובאו ובפרט עדותם של עו"ד שילר ועו"ד ----- עולה כי המנוחה לא זכרה שחתמה על צוואה זו ועולה ספק רב באילו נסיבות נחתמה הצוואה והאם המנוחה ידעה על קיומה. כמו כן, טוענות התובעות כי המנוחה לא הזכירה את צוואת 2006 באף אחת מהצוואות שערכה לאחר מכן, אולם שבה והזכירה במפורש את צוואת 1995 שערכה.

25. התובעות טוענות כי הצוואה האחרונה בטלה בשל השפעה בלתי הוגנת של נתבע 5 ונתבע 1 על המנוחה. המנוחה הייתה תלויה בנתבע 1 ובפרט בנתבע 5 בשנה האחרונה בחייה והצוואות האחרונות אינן משקפות את רצונה האמיתי.

26. המנוחה הייתה במצב של מוגבלות פיזית, ירידה מנטלית והעדר עצמאות שילוב שגורם לה להיות נכונה בקלות לחתום על צוואה לטובת המשפיעים. למנוחה הייתה תלות מקיפה ויסודית בנתבע 5 ובנתבע 1, בפן הרפואי ובפן המשפטי, תלות פיסית והשלטת טרור ופחד עליה תוך הפרדתה מבנותיה בשנתה האחרונה.

27. הצוואה צריכה להתבטל בהתאם לסעיף 35 לחוק הירושה בשל מעורבות של נתבע 1 ונתבע 5 בעריכתה לטובתם. מעורבותם של נתבע 5 ונתבע 1 הייתה בעניינים הטכניים הקשורים לצוואה (הסעה, ליווי, מסירת פרטים) ובעניינים מהותיים: שינוי תוכן הצוואות ושינוי סעיפים מהותיים בהן על פי רצונם.

28. הצוואה צריכה להתבטל גם בשל עילות תרמית/ הטעייה/ תחבולה. המנוחה הוטעתה במזיד לחשוב שהיא חותמת על צוואה שבה חלוקה שווה לכל ילדיה כשבפועל 7 מבנותיה הודרו מעזבונה.

תמצית טענות המתנגדים

29. יש לדחות את ההתנגדות על כל רכיביה ונימוקיה. הנתבעים או מי מהם לא השפיעו על המנוחה והצוואה משקפת את רצונה האחרון והעצמאי של המנוחה.

30. המנוחה ערכה את כל צוואותיה לבדה ובאופן עצמאי והיא שהסבירה לעו"ד ----- מה הוא רצונה. המנוחה חפצה להיטיב בפרט עם נתבע 1 ונתבעת 3 שלא היה להם בית מגורים משלהם, להבדיל משאר ילדיה. המנוחה הייתה אישה דעתנית וצלולה והיא ורק היא הכתיבה את רצונה בצוואתה.

31. יש לדחות את טענת התובעות כי יש להתייחס ל-3 הצוואות האחרונות של המנוחה מאחר והתובעות לא הגישו התנגדות או תיקנו את ההתנגדות הנוכחית שמתייחסת רק לצוואה האחרונה.

32. התובעות לא הביאו ראיות להשפעה בלתי הוגנת או למעורבות של נתבע 5. התובעות סתרו את עצמן בעדויותיהן בהן אישרו כי היו בקשר שוטף עם המנוחה והמנוחה לא הייתה מבודדת ומנותקת מהעולם. המנוחה לא הייתה תלויה בנתבע 5 או בנתבע 1.

33. נתבע 5 לא היה מעורב בעריכת צוואות המנוחה ולא ידע על צוואותיה עד לאחר פטירתה (עמ' 7 פיסקה ראשונה לסיכומי הנתבעים, סעיף 113 לסיכומי הנתבעים).

34. יש ליתן משקל מהותי ומכריע לשינוי החזית של התובעות וזניחת טענתן לגבי צוואת שכיב מרע של המנוחה. כמו כן יש ליתן משקל לזניחת הטענה לגבי אי יכולתה של המנוחה להבחין בטיבה של צוואה.

35. העובדה שהמנוחה ערכה 7 צוואות בזמן קצר אינה מעידה על הצורך לבטל את הצוואות והדבר אינו מעיד מאום על מצבה של המנוחה או כשרותה לצוות. עריכת צוואות רבות על ידי המנוחה דווקא מעידה על רצונה החופשי לצוות כפי העדפתה.

36. הדרת הבנות מצוואת המנוחה הינה כל כולה בשל התנהגותן של הבנות כלפיה. המנוחה התאכזבה מהתנהלות התובעות והחליטה "להענישן" ויש לקבל את ההסבר שנתן עו"ד ----- לכך.

37. אין שום ראיה על מעורבות מי מהנתבעים בעריכת הצוואה על ידי המנוחה. המעורבות היחידה הייתה של נתבע 1 שהביא את המנוחה למשרד עו"ד. מעורבותו של נתבע 5 התמצתה בסיוע פרוצדורלי הקשור להסכם המתנה ולא לצוואה.

38. העובדה כי המנוחה חילקה את עזבונה בין 4 ילדים שוללת את הטענה להשפעה בלתי הוגנת של נתבע 5, שאחרת לו הייתה אמת בטענת ההשפעה הבלתי הוגנת, חזקה שהיה דואג להורשה מלאה אליו.

ב.         דחיית התובענה לצוואת שכיב מרע של התובעות וקבלת התנגדות הנתבעים

39. בראשית ההליכים הוגשה על ידי התובעות בקשה לצו קיום צוואת שכיב מרע של המנוחה מיום 7.5.2012. בשל כך גם מונו מומחים רפואיים שונים ונדרש לנהל ולטעון בענין הליכים אלה בהרחבה.

40. בסיכומיהן, לא חזרו התובעות על טענתן בעניין צוואת שכיב מרע. משכך יש לראותן כחוזרות בהן וזונחות טענה זו.

41. על כן אני מורה כדלקמן:

ת"ע 20893-01-13 - הבקשה למתן צו קיום צוואת שכיב מרע של המנוחה מיום 7.5.2012 – נדחית.

ת"ע 21012-01-13 - התנגדות הנתבעים לבקשה לצו קיום צוואת שכיב מרע מיום 7.5.12 – מתקבלת.

42. תוצאה זו לגבי צוואת שכיב מרע של המנוחה וחזרת התובעות מטענה זו וניהול ההליכים בהקשר זה, תלקח בחשבון במסגרת הוצאות כלל ההליכים בין הצדדים וכן לגבי משמעותה לגבי טענות התובעות בהליך ההתנגדות.

ג.         דיון והכרעה בהתנגדות לצוואת המנוחה מיום 14.7.2011

43. צוואתה האחרונה של המנוחה מיום 14.7.2011 נערכה בפני הנוטריון עו"ד ----- . במסגרת צוואה זו המנוחה מורה את ההוראות המרכזיות הבאות:

זכות מגורים בדירתה לנתבע 1 ונתבעת 3 למשך 13 חודשים ממועד פטירתה.

הזכויות בבנק לאומי ובקופת הגמל לנתבעת 3 ונתבעת 2 בחלקים שווים ביניהן.

הזכויות בבנק דיסקונט לנתבע 1 ונתבע 5 בחלקים שווים ביניהם.

ל-7 בנותיה: תובעת 1, תובעת 7, תובעת 3, תובעת 4, תובעת 5, תובעת 2 ותובעת 6 – 1,000 ₪ לכל אחת ללא הצמדה וריבית, בעדיפות אחרונה ולאחר מימוש נכסי העזבון. הנימוק בצוואה: הבנות אינן זקוקות לנכסי עזבונה, תובעת 7 ותובעת 6 חיות בחו"ל וליתר 5 הבנות יש דירות ורכוש.

הזכויות בדירתה לנתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5, בחלקים שווים ביניהם.

כל יתר הרכוש - לנתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5, בחלקים שווים ביניהם.

המנוחה ממנה את נתבע 1 ונתבע 5 למנהלי עזבונה.

44. יצויין כי בראשית ההליכים טענו התובעות כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה בהתייחס לצוואה זו. עם זאת, בסיכומיהן לא חזרו על טענה זו ויש לראותן כזונחות אותה.

1).     נסיבות עריכת הצוואה מיום 14.7.2011 והשוואתה לצוואות הקודמות שערכה המנוחה בפרק זמן קצר

45. מאחר ונסיבות עריכת הצוואה הינן רלוונטיות ומשמעותיות לבחינת כל טענת התנגדות יפורטו בראשית הדברים נסיבות עריכת הצוואה ולאחר מכן פירוט לגבי עילות ההתנגדות.

46. בתקופה של כ-10 חודשים שבין 19.10.2010 לבין 14.7.2011 ערכה המנוחה 7 צוואות. כל הצוואות הינן צוואות בפני רשות על פי סעיף 22 לחוק הירושה ונערכו בפני הנוטריון עו"ד ----- .
47. הנתבעים בטענותיהם טוענים כי יש לבחון את הדברים אך ורק בהקשר של הצוואה האחרונה. הנתבעים סבורים כי אין לשקול טענות הקשורות לכל הצוואות שערכה המנוחה בחודשים אלה. אין בידי לקבל טענה זו. יש לראות את כלל הנסיבות ולראות האם יש בהן להשפיע על בירור אומד דעתה של המנוחה בצוואתה האחרונה. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר יש הבדלים משמעותיים בין הצוואות כפי שיפורטו להלן, וכאשר קיים הבדל בין העדויות שנשמעו לגבי נסיבות שינוי הצוואות לבין לשון הצוואות ונימוקי ההורשה שנכתבו בהן.

48. התובעות טוענות בסיכומיהן כי יש לראות את ההתנגדות כמתייחסת לשלוש הצוואות האחרונות שערכה המנוחה ולהורות על קבלת ההתנגדות בהתייחס לכל השלוש. אין בידי לקבל טענה זו. התובעות לא ביקשו לתקן את כתב ההתנגדות והן לא הגישו בקשה לצו קיום צוואה אחרת (למעט צו קיום לצוואת שכיב מרע שכאמור לעיל נדחתה לאחר שנזנחה על ידן). אין מקום במסגרת הסיכומים להעלות טענה זו. ויודגש – אין מדובר רק בפן של סדרי הדין, של הצורך להגיש בקשה מתאימה לצו קיום או להתנגדות לצוואה מסויימת. מדובר בפן מהותי לכל דבר ועניין שבו על בעל דין לדעת מפני מה הוא מתגונן ובאילו עילות, ובאופן נגזר על בית המשפט לדעת מה הסעדים המתבקשים בכל תביעה ותביעה לצורך מתן פסק הדין.

49. מאחר והמנוחה ערכה 7 צוואות בפרק זמן קצר, שיש ביניהן הבדלים מפליגים, יש לבחון את השינויים שערכה המנוחה לצורך הבנת אומד דעתה. הסתכלות דווקנית רק על הצוואה האחרונה עלולה לגרום למצב שבו לא ניתן להבין מהו אומד דעתה של המנוחה והאם התקיימו עילות ההתנגדות הנטענות.

50. להלן עיקרי הקביעות בצוואותיה של המנוחה בהשוואה בנושאים המרכזיים. 

     

    1. עיקרי קביעות המנוחה בצוואות מיום 19.10.2010, מיום 3.11.2010 ומיום 14.4.2011:

    תאריך עריכת הצוואה	למי ניתנה זכות השימוש בדירת המנוחה	עד מתי ניתנה זכות השימוש בדירת המנוחה	הורשת כספים בבנק לאומי	הורשת כספים בבנק דיסקונט	הורשה קופת גמל	הורשת הזכויות בדירה	הורשת שאר הזכויות	מינוי מנהל עזבון	האם יש נימוק להורשה?
    19.10.2010	הבן נתבע 1.	לכל ימי חייו של נתבע 1. אם ירצו שאר היורשים לפנותו ואז יידרשו לרכוש עבורו דירה שתהיה בבעלותו המלאה.	ל-9 הבנות של המנוחה.	ל-2 הבנים של המנוחה.	אין הוראה.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים.	אין הוראה.	זכות השימוש בדירה ניתנה לבן נתבע 1 בשל מצבו האישי והכלכלי.
    3.11.2010	הבן נתבע 1 והבת נתבעת 3.	לכל ימי חייהם של נתבע 1 ונתבעת 3. אם ירצו שאר היורשים לפנותם, יידרשו לרכוש עבור שניהם דירה שתהיה בבעלות מלאה של כל אחד מהם.	ל-9 הבנות של המנוחה.	ל-2 הבנים של המנוחה.	לבת נתבעת 3.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים.	אין הוראה.	זכות השימוש בדירה ניתנה לבן נתבע 1 ולבת נתבעת 3 בשל מצבם האישי והכלכלי.
    14.4.2011	הבן נתבע 1 והבת נתבעת 3.	לכל ימי חייהם של נתבע 1 ונתבעת 3. אם ירצו שאר היורשים לפנותם, יידרשו לרכוש עבור שניהם דירה שתהיה בבעלות מלאה של כל אחד מהם.	ל-9 הבנות של המנוחה.	ל-2 הבנים של המנוחה.	לבת נתבעת 3.	לכל 10 ילדי המנוחה (למעט נתבע 1), בחלקים שווים. במקום נתבע 1 – יורשת בתו ---. אין הסבר מדוע הנכדה יורשת.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים.	הבן נתבע 1 והבן נתבע 5.	זכות השימוש בדירה ניתנה לבן נתבע 1 ולבת נתבעת 3 בשל מצבם האישי והכלכלי.

     

    2. עיקרי קביעות המנוחה בצוואות מיום 3.5.2011, מיום 13.5.2011 ומיום 29.6.2011:

    תאריך עריכת הצוואה	למי ניתנה זכות השימוש בדירת המנוחה	עד מתי ניתנה זכות השימוש בדירת המנוחה	הורשת כספים בבנק לאומי	הורשת כספים בבנק דיסקונט	הורשה קופת גמל	הורשת הזכויות בדירה	הורשת שאר הזכויות	מינוי מנהל עזבון	האם יש נימוק להורשה?
    3.5.2011	הבן נתבע 1 והבת נתבעת 3.	לכל ימי חייהם של נתבע 1 ונתבעת 3. אם ירצו שאר היורשים לפנותם, יידרשו לרכוש עבור שניהם דירה שתהיה בבעלות מלאה של כל אחד מהם.	ל-9 הבנות של המנוחה.	ל-2 הבנים של המנוחה.	לבת נתבעת 3.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים. הוסף תנאי כי מכירת הדירה טעונה הסכמה מראש פה אחד ובכתב  של נתבע 1, נתבע 5 ונתבעת 3.	לכל 11 ילדי המנוחה, בחלקים שווים.	הבן נתבע 1 והבן נתבע 5.	זכות השימוש בדירה ניתנה לבן נתבע 1 ולבת נתבעת 3 בשל מצבם האישי והכלכלי.
    13.5.2011	הבן נתבע 1 והבת נתבעת 3.	לכל ימי חייהם של נתבע 1 ונתבעת 3. אם ירצו שאר היורשים לפנותם, יידרשו לרכוש עבור שניהם דירה שתהיה בבעלות מלאה של כל אחד מהם.	ל-9 הבנות של המנוחה.	ל-2 הבנים של המנוחה.	לבת נתבעת 3.	חלוקה לא שווה של הדירה: לנתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 18% לכ"א מהם. לשאר הבנות – 4% לכ"א. מכירת הדירה טעונה הסכמה מראש פה אחד ובכתב  של נתבע 1, נתבע 5 ונתבעת 3.	חלוקה לא שווה של שאר הזכויות: לנתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 18% לכ"א מהם. לשאר הבנות – 4% לכ"א.	הבן נתבע 1 והבן נתבע 5.	זכות השימוש בדירה ניתנה לנתבע 1 ולנתבעת 3 בשל מצבם האישי והכלכלי. ההסבר לחלוקת הזכויות בדירה: מאחר ול-4 הללו אין דירות משלהם (למרות שלבני זוגם יש דירות) מצווה להם חלקים גדולים יותר מהזכויות בדירה.
    29.6.2011	הבן נתבע 1 והבת נתבעת 3.	לכל ימי חייהם של נתבע 1 ונתבעת 3. אם ירצו שאר היורשים לפנותם, יידרשו לרכוש עבור שניהם דירה שתהיה בבעלותם המלאה.	לבנות נתבעת 2 ונתבעת 3.	ל-2 הבנים של המנוחה.	לבנות נתבעת 2 ונתבעת 3.	חלוקה של הדירה ל-4 ילדים בלבד: נתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 25% לכ"א מהם. מכירת הדירה טעונה הסכמה מראש פה אחד ובכתב  של כל 4 הילדים.	ל-7 הבנות (פרט לנתבעת 2 ונתבעת 3) – 1,000 ₪ לכל אחת ללא הצמדה וללא ריבית ובעדיפות אחרונה לאחר מימוש העזבון.  כל שאר הרכוש ל-4 הילדים: נתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5.	הבן נתבע 1 והבן נתבע 5.	זכות השימוש בדירה ניתנה לבן נתבע 1 בשל מצבו האישי והכלכלי. זכות השימוש בדירה ניתנה לבת נתבעת 3 בשל מצבה האישי והכלכלי. 7 מהבנות אינן זקוקות לנכסי עזבוני מאחר ושתיים מהם (תובעת 7 ותובעת 6) חיות בחו"ל ול-5 האחרות יש דירות ורכוש.

    3. עיקרי קביעות המנוחה בצוואתה האחרונה מיום 14.7.2011:

    תאריך עריכת הצוואה	למי ניתנה זכות השימוש בדירת המנוחה	עד מתי ניתנה זכות השימוש בדירת המנוחה	הורשת כספים בבנק לאומי	הורשת כספים בבנק דיסקונט	הורשה קופת גמל	הורשת הזכויות בדירה	הורשת שאר הזכויות	מינוי מנהל עזבון	האם יש נימוק להורשה?
    14.7.2011	נתבע 1 ונתבעת 3.	זכות השימוש הוגבלה ל-13 חודשים בלבד מיום הפטירה. הורד הסעיף שפינוי מוקדם ידרוש רכישת דירה בבעלות מלאה לשניהם.	לנתבעת 2 ונתבעת 3.	ל-2 הבנים של המנוחה.	לנתבעת 2 ונתבעת 3.	חלוקה של הדירה ל-4 ילדים בלבד: נתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 25% לכ"א מהם. הורד התנאי של  הסכמה פה אחד למכירה.	ל-7 הבנות (פרט לנתבעת 2 ונתבעת 3) – 1,000 ₪ לכל אחת ללא הצמדה וללא ריבית ובעדיפות אחרונה לאחר מימוש העזבון כל שאר הרכוש ל-4 הילדים: נתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5.	נתבע 1 ונתבע 5.	זכות השימוש בדירה ניתנה לנתבע 1 ולנתבעת 3 בשל מצבם האישי והכלכלי. 7 מהבנות אינן זקוקות לנכסי עזבוני מאחר ושתיים מהם (תובעת 7 ותובעת 6) חיות בחו"ל ול-5 האחרות יש דירות ורכוש.

     

     

    4. יש לשים לב לשינויים בין הצוואות על פני זמן בהתאם לנושאים השונים.

     

     

     

     

    5. זכות השימוש בדירת המנוחה – בתחילה ניתנה זכות זו רק לנתבע 1. לאחר מכן ב-6 הצוואות הבאות ניתנה לנתבע 1 ולנתבעת 3. ב-5 צוואות זכות זו הינה לכל חייהם של נתבעת 3 ונתבע 1, ואם ירצו היורשים לפנותם יידרשו לקנות לכ"א מהם דירה.

    בצוואה האחרונה של המנוחה זכות השימוש הוגבלה ל-13 חודשים ממועד פטירת המנוחה.  אין הסבר בצוואה האחרונה מדוע זכותם של נתבע 1 ונתבעת 3 הופחתה משמעותית ל-13 חודשים בלבד ומדוע הושמטה זכותם לקבלת דירה במקרה של פינוי מוקדם.

    לענין זה לא ניתן גם הסבר על ידי עו"ד -----  שערך את הצוואות (להבדיל מהסברו לנושאים אחרים בשינויי הצוואה). אין הסבר לגבי ההחלטה למכירת הדירה לאחר 13 חודשים ואין הסבר מדוע הושמטה הזכות לפיצוי מהיורשים האחרים במקרה של מכירה מוקדמת תחת זכות השימוש שהופיעה קודם לכן. עו"ד -----  נשאל על שינוי מפליג זה שעומד בסתירה לכל עמדותיה של המנוחה קודם לכן ולגבי מעמדו המיוחד והחשוב של נתבע 1, ולא ידע להסביר את פשר השינוי המפליג  (ראו: פרוט' מיום 25.6.17, עמ' 434-435, עמ' 441-442).

     

    6. הורשת כספים בבנק לאומי – ב-5 צוואות הראשונות היורשות הן כל הבנות. בשתי הצוואות האחרונות היורשות הינן רק נתבעת 2 ונתבעת 3. אין הסבר בצוואה לשינוי לגבי הורשת הכספים הללו (להבדיל מההסבר שניתן לגבי הזכויות הלא שוות בדירה).

     

    7. הורשת קופת הגמל – בצוואה הראשונה אין הוראות הורשה לגבי קופת הגמל. ב-4 הצוואות הבאות הורישה המנוחה את קופת הגמל לנתבעת 3, ב-2 הצוואות האחרונות הורישה את קופת הגמל לנתבעת 3 ונתבעת 2. אין הסבר בצוואה לשינוי לגבי קופת הגמל (להבדיל מההסבר שניתן לגבי הזכויות הלא שוות בדירה). יתרה מכך, התברר כי בסמוך לפטירתה בחודש 3/2012 המנוחה פנתה לסניף הבנק שלה יחד עם נתבע 1 ונתבע 5 והעבירה את מלוא הכספים בקופת הגמל לשניהם בלבד בניגוד לאמור בצוואתה.

     

    8. נתבעת 3 אשר הייתה בטוחה כי קופת הגמל עוברת אליה הופתעה לשמוע בעת חקירתה בבימ"ש כי הכספים בקופת הגמל הועברו לנתבע 5 ונתבע 1 טרם פטירת המנוחה (ראו: פרוט' מיום 15.5.17, עמ' , עמ' 390-392, עמ' 411). עם זאת בהמשך החקירה ניכר היה כי השאלות אינן נוחות לה בעניין זה והשיבה: "אני לא יודעת מי לקח את זה, אני לא יודעת כלום על הכסף" (עמ' 392, שורות 22-23).

     

    9. בעדויות פקידות הבנק (הגב' ----- והגב' -----) ביום 10.5.2015  עלה כי המנוחה לא נכנסה כלל לסניף הבנק, נתבע 1 נכנס וביקש כי יצאו אליה, פקידות הבנק יצאו אליה ואל נתבע 1 ונתבע 5 שהיו עימה, המנוחה הגיעה במונית של נתבע 1, שוחחו עימה בקצרה שאלו אותה לגבי כך שלא יישארו כספים בחשבון – הכל בנוכחות נתבע 5 ונתבע 1 – והיא רוצה למשוך את הכל לבנים והמנוחה אמרה "בסדר" (ראו: עדותה של הגב' -----, פרוט' מיום 10.5.2015, עמ' 184).

     

    10. פקידת הבנק אישרה כי הלא ידעה כי המנוחה הובאה מהמכון השיקומי בו הייתה מאושפזת באותה העת ולא נשאלה שום שאלה אישית מלבד השאלה האם היא חפצה במשיכת כל הכספים בחשבון (עמ' 185). הגב' ----- בעדותה ציינה כי לא הייתה שיחה עם המנוחה אלא רק בדיקה אם היא חפצה במשיכת כל הכספים לבנים (עמ' 199).

    המנוחה הורתה על משיכת 190,000 ₪ במזומן ולאחר מספר ימים משיכת מלוא הכספים בקופת הגמל בסך 36,000 ₪. בכך נותרה ללא משאבים כספיים כלל.

    נתבע 5 בחקירתו בעניין זה כאשר נשאל האם ביקש מהאם שתסביר לו מדוע היא נותנת להם את כל כספיה השיב מספר פעמים כי לא שאל את האם על כך דבר (עמ' 425) וכי לא דיבר איתה על זה מילה. נתבע 5 לא ידע להסביר כיצד כל השנים האם אומרת כי כספי קופת הגמל עוברים לנתבעת 3 ומחליטה ביום בהיר אחד להעביר לו ולנתבע 1 את כל הכספים (עמ' 428).

    נתבע 1 בחקירתו אישר את עיקרי הדברים (ראו: פרוט' מיום 15.5.17, עמ' 499-500). נתבע 1 לא ידע להשיב מדוע האם החליטה לרוקן כליל את כל משאביה הכספיים (עמ' 506).

     

    11. הורשת הזכויות בדירה – בנושא זה חלו השינויים המפליגים ביותר בין הצוואות.

    ב-2 הצוואות הראשונות הורישה המנוחה את הזכויות לכל 11 ילדיה בחלקים שווים.

    בצוואה השלישית הורישה לכל 10 ילדיה ובמקום נתבע 1 באה בתו -----. אין הסבר בצוואה לשינוי ההורשה בין נתבע 1 לבתו. עו"ד -----  בחקירתו לא ידע להסביר את השינוי (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 410 וכן בעמ' 433).

    בצוואה הרביעית חזרה המנוחה להוריש לכל 11 ילדיה בחלקים שווים את הזכויות בדירה. עם זאת, הוסיפה תנאי כי ההחלטה למכירה תהיה רק של נתבע 1, נתבע 5 ונתבעת 3. אין הסבר מדוע רק הם יחליטו ואין הסבר מדוע ההורשה חזרה לנתבע 1 (במקום ההורשה הקודמת לבתו).

    בצוואה החמישית עורכת המנוחה הורשה לא שווה של הזכויות בדירה: לנתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 18% לכ"א מהם. לשאר הבנות – 4% לכ"א. ההסבר לחלוקת הזכויות בדירה: מאחר ול-4 שזוכים לחלק רב יותר אין דירות משלהם (למרות שלבני זוגם יש דירות) מצווה להם חלקים גדולים יותר מהזכויות בדירה. יודגש כי אין כל נימוק הקשור ליחס האישי של מי מהילדים אליה בהורשה הלא שווה.

    בצוואה השישית מורישה המנוחה את הזכויות בדירה ל-4 ילדים בלבד: נתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 25% לכ"א מהם. ההסבר לאי ההורשה לבנות: 7 מהבנות אינן זקוקות לנכסי עזבוני מאחר ושתיים מהם (תובעת 7 ותובעת 6) חיות בחו"ל ול-5 האחרות יש דירות ורכוש. יודגש כי אין כל נימוק הקשור ליחס האישי של מי מהילדים אליה בהורשה הלא שווה.

    בצוואה השביעית והאחרונה - מורישה המנוחה את הזכויות בדירה ל-4 ילדים בלבד: נתבע 1, נתבעת 2, נתבעת 3 ונתבע 5 – 25% לכ"א מהם. ההסבר לאי ההורשה לבנות: 7 מהבנות אינן זקוקות לנכסי עזבוני מאחר ושתיים מהם (תובעת 7 ותובעת 6) חיות בחו"ל ול-5 האחרות יש דירות ורכוש. יודגש כי אין כל נימוק הקשור ליחס האישי של מי מהילדים אליה בהורשה הלא שווה.

     

    12. בחינת הצוואות מעלה כי ההבדל המשמעותי ביותר בין הוראות ההורשה חל בתוך 10 ימים בלבד בין הצוואה מיום 3.5.2011 לצוואה מיום 13.5.2011 וזאת ביחס לחלוקת ההורשה בזכויות בדירת המנוחה: בצוואה מיום 3.5.2011 הורשה שווה בשווה לכל ילדי המנוחה, בצוואה מיום 13.5.2011 – 18% ל-4 הנתבעים, 4% לכ"א מהתובעות.

     

    13. עו"ד -----  בתצהירו מציין בסעיפים 11-12 כי הנימוק להורשה בצוואות הוא ביחס הגרוע שקיבלה המנוחה מחלק מבנותיה וכן מצבם הכלכלי הפחות טוב של חלק מילדיה. נימוק היחס הגרוע לא הופיע באף צוואה. בחקירתו הנגדית נשאל בנושא זה והשיב כי המנוחה דיברה יותר ויותר על היחס שקיבלה מבנותיה (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 402, שורות 12-15).

     

    14. עו"ד ----- נשאל מה הסיבה לשינויים שערכה המנוחה מהזכור לו והשיב: "אני לא יכול להסביר לך מה, היה כנראה יחסים, היה כל מיני דברים במשפחה שבעקבות זה היא באה אליי ועשיתי צוואה אחרת." (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 405, שורות 6-7). הוא השיב כי אינו יודע להסביר את השינויים בין הצוואות השונות למעט בהסבר: "הבנות עשו לה בעיות ולכן היא באה לשנות" (עמ' 409, שורות 17-18). בהגינותו השיב עו"ד -----  לאחר מכן בהמשך החקירה כי אין לו הסבר לשינויים שערכה המנוחה בצוואותיה: "אבל למה אני לא יודע", הוא לא זכר האם שאל את המנוחה לסיבות לשינויים שערכה (עמ' 410-412). ובהמשך ציין מפורשות: "כן אבל אני לא יכול להגיד לך כל דבר מה היה ואיך היה" (עמ' 412, שורה 16).

     

     

    15. עו"ד ----- נשאל על השינוי המפליג ביותר שחל בתוך 10 ימים בין הצוואה מיום 3.5.2011 ליום 13.5.2011 והסיבה שהמנוחה נתנה לו לשינוי זה, והשיב: "ככל הנראה הבנות הציקו לה ואז היא שינתה את החלוקה ל-18 אחוז לכל אחד מהבנים ונתבעת 2 וליתר הבנות 4 אחוז לכל אחת. שינוי לרעת הבנות היה. [...] היא אמרה לי שהם הפריעו לה והציקו לה [..] היא אמרה שהבנות התייחסו אליה לא יפה, מפריעות לה, צועקות עליה, עושות לה בלגאן". (עמ' 420, שורות 5-15).

     

    16. כאשר נשאל עו"ד ----- האם הוא יכול לפרט מה הכוונה ביחס הרע של הבנות השיב כי אינו זוכר (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 432, שורות 3-10).

     

    17. לולא תצהירו ועדותו של עו"ד ----- המסביר את נושא היחס של הבנות אין לכך כל אחיזה בלשון הצוואות. אם נלך לפי שיטתו של עו"ד -----  הצוואות ביטאו נאמנה את רצונה של המנוחה שהיה ברור ומפורש. ואם כך - מדוע לא צויין אותו רצון שנבע מיחס הבנות אליה אלא נימוק אחר. למעשה בעדותו הוא הסביר כי נימוק זה לא היה הנימוק הנכון להורשה, והשיב בכנות כי: "אין לי הסבר לזה למה לא כתבתי" (ראו: פרוט' מיום 25.6.17, עמ' 425, שורה 16). בהמשך החקירה טען כי נימוק היחס מהבנות לא נרשם כי המנוחה התביישה בנימוק זה (עמ' 427, שורות 1-3).

     

    18. אין תרשומות מזמן אמת של עו"ד ----- מדוע בטווח זמן כה קרוב באה אליו המנוחה 7 פעמים. עו"ד -----  נשאל על נושא זה בחקירתו והשיב כי : "רשמתי את זה בצוואה ונתתי וגמרנו, לא עשיתי תרשומת שהיא אמרה" (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 424, שורות 9-10). הוא גם אישר כי אין לו טיוטות של הצוואות.

     

    19. כאשר נשאל עו"ד ----- שוב ושוב לגבי בירור אומד דעתה של המצווה ומדוע לא נשאלה לגבי השינויים המפליגים שערכה גם לגבי נתבע 1 השיב: "סליחה אתה עושה ממני אחד מטושטש לגמרי, אני לא, כל סעיף שהיא אומרת לי אני לא שואל אותה למה וכמה, היא אומרת אני עושה, אם אני אתחיל לחקור כל סעיף אני צריך עשר ישיבות לכל צוואה" (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 442, שורות 5-7).

     

     

    20. עו"ד ----- העיד כי לכל הפעמים שהמנוחה ערכה את צוואותיה נתבע 1 בא עימה והביא אותה, אך נתבע 1 לא נכח בפגישה עצמה (ראו: רפוט' מיום 25.6.2017, עמ' 398, שורה 7-9). כאשר נשאל האם נתבע 1 דיבר איתו או תיאם עימו השיב: "יכול להיות שנתבע 1 עזר משהו בתיאום" (עמ' 407, שורה 19).

     

    21. בסיכומים נטען לגבי המעורבות של נתבע 5 – כי הוא לא ידע על הצוואות – אולם בתצהירו (סעיפים 13-18) יש פרטים מפורטים ומהותיים לגבי האופן בו ערכה המנוחה את צוואותיה ושוללים גם לשיטתו את אי ידיעתו ומעידים על ידיעתו על ההתרחשויות בזמן אמת.

     

    22. תמלילי השיחות שהוגשו על ידי התובעות – מהתמלילים עולה תמונה קשה של סכסוך משפחתי קשה ביותר סביב הורשת האם וניסיון של הבנות להשפיע על האם לערוך צוואה ובה הורשה שווה. התמלילים מראים כי התובעות ובפרט תובעת 2 עסקו בנושא הצוואה השכם והערב וניסו לנקוט בכל פעולה לגרום לאם לבצע את שהן מבקשות, לרבות פניה לעו"ד ----- עם הוראות כיצד לשנות את הצוואה.

     

    23. עדותו של נתבע 1 בנוגע לצוואות – נתבע 1 נשאל על כך שהסיע את האם בקביעות לעורך הדין לצורך עריכת הצוואות. תשובותיו בדומה לתשובות נתבע 5 היו כי הוא לא התערב בנושאים אלה (ראו: פרוט' מיום 15.5.17, עמ' 447, שורות 16-23). עם זאת בהמשך חקירתו התברר כי היה מעורב בזמן אמת ומעודכן במלוא השינויים שערכה האם בצוואותיה (ראו: פרוט' מיום 15.5.17, עמ' 452). בהמשך החקירה חזר על הטענה כי הוא לא היה מעורב ואמר לאם לעשות מה שהיא רוצה (עמ' 454). חזר והכחיש כי ידע על שינויי הצוואות, על אף שהוא שהסיע את האם בכל פעם למשרדו של עורך הדין (עמ' 457-458) וחזר על גרסתו כי הוא לא התערב. תשובותיו בעניין העדר מעורבותו, העדר זכרונו המדוייק, העדר ידיעתו היו לא מהימנות. נתבע 1 שנחשב לבן הקרוב ביותר לאם והבקיא בכל רזי המשפחה בלתי סביר כי הוא לא יודע/ לא שומע/ לא רואה את המתרחש ומעדיף להיות לא מעורב. נתבע 1 אישר כי הבטיח לאחיות שידאג שהכל יהיה שווה בשווה אך לאחר מכן אמר כי הסכסוך המשפחתי גרם לאימו לשנות את דעתה (עמ' 473). הוא טען כי האחיות חששו ממה שיהיה ולכן הפעילו לחצים על האם. בעדותו הראשונה ביום 15.5.17 ציין מפורשות את צערו על מה שקרה במשפחה בשל החלוקה הלא שווה (עמ' 476). בהמשך החקירה כאשר השאלות נהיו קשות יותר לגבי יצירת המחנות סירב להשיב ואמר שצריך לקבל תשובות מנתבע 5 ונתבעת 3 (עמ' 481-482). לגבי נתבעת 2 השיב: "נתבעת 2 בחורה טובה, פיה וליבה שווים" (עמ' 483, שורה 11). נתבע 1 בעצמו לא ידע להסביר מדוע בצוואה האחרונה חלה נסיגה גם בזכויותיו וזכותו למגורים שונתה מזכות לכל החיים ל-13 חודשים בלבד (עמ' 487) וחזר ואמר שוב שוב "אין לי מושג" וטען כי מדובר במשהו שלא מסתדר לו ואף ביקש לראות אם חתימת האם המנוחה מופיעה על הצוואה האחרונה (עמ' 491). ניכר כי השאלות גורמות לו אי נחת רבה (עמ' 495-496).

     

    24. בחקירתו השניה של נתבע 1 ביום 28.5.17 ניכר כי המעמד קשה לו. הוא החל לחזור על המסרים נגד האחיות ושב וטען כי הכל נבע מהתנהגות האחיות כלפי האם, התקשה להשיב לשאלות הקשורות לנתבע 5, המעיט מכל ניסיון להציג סכסוך בינו לבין נתבע 5 (עמ' 331-332). הוא אפילו לא ידע להסביר מדוע בצוואה אחת במקומו מופיעה בתו ----- (עמ' 350).

     

    25. עדותה של נתבעת 2 בנוגע לצוואות – נתבעת 2 היא בתה השניה של המנוחה ואין מחלוקת בין כל ילדה של המנוחה כי היא הייתה קרובה מאוד למנוחה. נתבעת 2 הינה חלק מקבוצת ארבעת ילדיה של המנוחה שזכו בקבלת עיקר זכויותיה של המנוחה בצוואתה האחרונה. נתבעת 2 בשונה משאר ילדי המנוחה הציגה עמדה מורכבת ומהימנה, גם כאשר עמדה בניגוד לאינטרס הכלכלי שלה בהותרת הצוואה על כנה.

     

    26. עם תחילת ההליכים המשפטיים בין הצדדים ועל אף שהייתה נתבעת חתמה נתבעת 2 (בסמוך להגשת התביעה לביטול הסכם המתנה) על תצהיר ביום 15.7.2012 – 3 ימים לאחר הגשת התביעה – בו פירטה את האירועים והנסיבות מנקודת מבטה. תצהיר זה צורף כחלק מתצהירי עדות ראשית של התובעות לתיק. להלן החלקים המהותיים מתצהירה של נתבעת 2 לגבי ירושת האם:

    "2. אני החלטתי כי אני חייבת לחיות על פי האמת, זה רצוני ואני יודעת שזה אף רצון אימי המנוחה, שהיו לה 11 ילדים ואת כולם היא אהבה במשך כל חייה ועד ליום פטירתה.

    [...]

    8. אני מבקשת תציין, כי בשנה האחרונה לחייה של אמא, אחי נתבע 5 נצמד אליה, היה כמו שוטר, עשה הכל כדי להרחיק את אחיותיי ממנה והיום אני יודעת שהוא כנראה עשה ככל כדי שיחתמו מסמכים שהדירה תעבור אליו והוא הוסיף את השם של שלושתנו כדי שהדבר לא יראה מוזר מידי, כמו גם ברור לי שנתבע 1 לא היה מאפשר לו זאת אם לא היה מכניס גם את השם שלו.

     

    9. אין לי ספק שאמא רצתה כל הזמן שהכל יחולק בין ילדיה היא אהבה את כולם, ונתבע 5 ניצל את מצב בשנה האחרונה לחייב אז מצבה לא היה טוב וזאת בלשון המעטה, המצב שלה בשנתה האחרונה מאוד התדרדר, נתבע 5 דאג להיות שם במשך שנה זו, כאשר כל החיים מי שהיה שם כל הזמן עבור אמא זה אחיותיי וגם נתבע 1.

    בשנה האחרונה כולם פחדו מנתבע 5, אמא כבר הייתה במצב נפשי ירוד, והיא לא שמה לב לכך שנתבע 5 נצמד אליה בשנה האחרונה, דבר שלא היה כל החיים, ומנסה להרחיק מימנה את אחיותי.

    [...]

     

    12. חשוב לי לצין, כי עד השנה האחרונה של אמא וכאשר אמא היתה בריאה הקשר של אמא עם כל הבנות, וכל חייה, כך עשרות שנים, היה קשר נפלא ומצוין. רק בשנה האחרונה לחייה של אמא, כנראה בכלל שהכסף עיוור את עיניו של נתבע 5, הוא השתלט על אמא, נצמד אליה, הרחיק את כולנו וניצל את ההתדרדרות הקשה במצבה של אמא.
    13. אני רוצה שידי יהיו נקיות, אני חפצה לחיות בעולם הזה כאשר רק האמת יוצאת מפי ומכוונת את מעדי ואני לא רוצה לפגוש את אמא לאחר אריכות ימים ושנים, בעולם הבא, מבלי שאוכל לומר לה שאמרתי את כל האמת". (ההדגשות הוספו).

     

    27. חשיבות המועד בו חתמה נתבעת 2 על התצהיר הינה כי באותו השלב היא לא נחשפה למלוא עומקו של הסכסוך מבחינה משפטית. בהמשך, וכפי שיפורט בהרחבה בתביעה לביטול הסכם המתנה, המשיכה נתבעת 2 לשמור על מעמדה המיוחד בהליך זה.

     

    28. עדותה בבימ"ש נשמעה בחקירה נגדית של שני ב"כ הצדדים. חקירתה הייתה לה קשה מנשוא ובשל המצב המורכב גם ברוב עדותה הוצאו מהאולם שאר הצדדים.

     

     

     

    29. בחקירתה ביום 10.5.15 נתבעת 2 חזרה על עיקרי הדברים שהיו בתצהירה. על אף שחלקה בצוואה האחרונה של האם הוא גדול ציינה נתבעת 2 כי היא חפצה בחלוקה שווה של הרכוש וכי גם נתבע 1 אמר לה כי הוא חפץ בכך אך שינה את דעתו מספר פעמים (ראו: פרוט' מיום 10.5.15, עמ' 243, שורות 1-7).

     

    30. נתבעת 2 העידה כיצד נתבע 5 אמר לה לא להתקשר לאחיות וכיצד היא הסבירה לו שהיא אוהבת את כולם (ראו: פרוט' מיום 10.5.15, עמ' 277, שורות 12-20).

     

    31. נתבעת 2 הדגישה עוד חקירתה כי לאם המנוחה היה חשוב מאוד שנתבע 1 ישאר בבית (ראו: פרוט' מיום 10.5.15, עמ' 218, שורות 3-8), בניגוד למה שנקבע על ידי המנוחה בצוואה האחרונה כי מגוריו בבית מוגבלים ל-13 חודשים בלבד.

     

    32. נתבעת 2 העידה היטב על הדינמיקה המשפחתית כיצד התובעות היו עסוקות מול האם בשינוי הצוואה וכיצד גם נתבע 5 "עמד שם כמו שומר, ואמר ופחד שיביאו לה משהו אחר, ויחתמו משהו אחר, ואז הוא אמר שהוא כנגד, ויכול להיות שהם פחדו בגלל הדבר הזה, שהוא צריך אולי לשנות משהו בצוואה או לעשות משהו עם אמא, שהם צריכות לעשות משהו עם אמא" (ראו: פרוט' מיום 10.5.15, עמ' 273, שורות 12-16).

     

    33. ההתרשמות הינה לאחר שמיעת כל העדויות כי עדותה של נתבעת 2 הייתה אחת המכריעות והייתה אמינה ומהימנה ביותר. נתבעת 2 הייתה בין שני המחנות כאשר כל צד רצה שתהיה לצידו בעוד היא, על אף המחיר הכבד המשפחתי והאישי ששילמה בשל עמדתה המורכבת, התעקשה לשמור על מעמד נפרד שייצג לטעמה את עמדתה האמיתית של האם. אני נותנת בעדותה אמון מלא.

     

    34. עדויות התובעות - התחושה שעולה מעדויות התובעות קשה. מחד התובעות כולן והעדים מטעמן הדגישו כי הקשר בינן לאם היה נפלא, קרוב וחם. מאידך, כשנה וחצי-שנתיים טרם פטירת המנוחה התגלה לתובעות ובראשן תובעת 2, כי בכוונת המנוחה שלא להוריש את רכושה שווה בשווה. או אז התובעות לא שקטו ולא נרגעו, הן הקליטו את האם, הן פנו לייעוץ משפטי לראות כיצד ניתן לשנות את הדברים, הן פעלו ללא הפסקה כשחשו שייתכן ומצב זה יישאר. הן עשו כל שביכולתן לשינוי דעתה של האם וניסו לשכנעה לשנות את דעתה. גם הן – בדומה לנתבעים - ניסו להשפיע עליה ללא הפסקה. הן לא עצרו גם כשניכר היה לכל בני המשפחה מצוקת האם והקרע המשפחתי.
    35. גם בעדויות בהליך המשפטי ניכר כי התובעות אינן רואות כל פסול בהקלטת האם, בניסיונות שחרגו "מהשפעה" אל עבר "לחצים " כלפי האם לשינוי המצב. הן אינן מתחרטות ואינן לוקחות אחריות על חלקן במצב.

     

    36. ההבדל המשמעותי בין עדויות התובעות לעדויות הנתבעים, הינו שהתובעות לא ניסו להסתיר את מחדליהן ואת התנהגותן כלפי האם, אלא ניסו להצדיקה. הן לא ניסו להסתיר דבר ולא התחמקו מלתת תשובות ברורות גם אם הן עומדות לחלוטין בניגוד לאינטרס המשפטי הצר שלהן. בכך עדויותיהן היו אמינות פי כמה מעדויות הנתבעים: נתבע 1, נתבעת 3 ובפרט נתבע 5. אל מול גרסתן המפורטת והבלתי מתחמקת, שכללה גם אמוציות קשות שהפגינו תוך כדי הדיונים בפניי, דבר שדרש להוציאן מהאולם מספר פעמים, בלט קור הרוח ו"אי הזיכרון" הקולקטיבי של הנתבעים.

     

    37. לסיכום חלק נסיבות עריכת הצוואה – בחינת לשון צוואות המנוחה אינה מגלה את הדרמה המשפחתית המתחוללת בחייה של המנוחה והקרע המשפחתי שנוצר בחייה. לשון הצוואות אינה נותנת מענה לאומד דעתה המלא של המנוחה ולמתרחש בחייה. יתרה מכך, עו"ד שערך את הצוואות למעשה אישר כי מה שכתוב אינו משקף את הנימוק להורשה. בנוסף, עלו ספקות מהותיים הקשורים להתנהלות של נסיבות עריכת הצוואה. המנוחה אישה קשישה שמצבה הפיזי והנפשי חלש עורכת בטווח זמן של 10 חודשים, 7 צוואות שהשינוי ביניהן הולך ונהיה מהותי יותר ויותר. אולם לא נעשה עימה בירור פשוט ונדרש מה עומד מאחורי השינוי ומה הוביל לו. סימני השאלה שהתבררו בהליך לגבי נסיבות עריכת הצוואה נדרשות לבחינת עילות ההתנגדות הנטענות על ידי התובעות.

     

    38. עדויות כל הצדדים העלו כי נושא הירושה הפך להיות "הנושא" המשפחתי בו מעורבים כל ילדיה של המנוחה. כולם עוסקים בו מול האם המנוחה וביניהם. כל "מחנה" מנסה להשפיע על האם לעשות כרצונו. איש מהם אינו שועה לקול בכיותיה של האם, לבקשותיה החוזרות ונשנות. מבין שני המחנות היה מחנה אחד "קולני" שהוא מחנה התובעות ומחנה אחד "שקט" אך לא פחות נמרץ והחלטי שהוא מחנה הנתבעים. שני המחנות מיררו את חיה של האם, שניהם עסקו בנושא הירושה ללא הפסק.

     

    39. במקום שהאם בשנותיה האחרונות תרווה נחת ממשפחתה העניפה וטיפולם של ילדיה שסבבו אותה, כיבדו אותה ודאגו לה וראו בה ראש משפחתם בעבר – הפכה האם מקום "עליה לרגל" עם שיחות בלתי פוסקות סביב נושא אחד.

     

    40. שני המחנות ניצלו את מצבה של האם, את בדידותה, את חולשתה הפיזית והנפשית, את תלותה בסיועם של הילדים, את מצבה הפיזי שהלך והתדרדר, את שברון ליבה על המפץ המשפחתי.

     

    41. נסיבות אלה היו המרחב המשפחתי בו נוצרו הצוואות והינן חלק בלתי נפרד מהבנת עולמה של המנוחה טרם עריכת הצוואה האחרונה.

     

    42. בחינת נסיבות עריכת הצוואות מעלה כי איש מ"שומרי הסף" – הנוטריון שערך את צוואותיה, פקידות הבנק, הרופאים שסבבו אותה, בהמשך עו"ד שערכו את הסכם המתנה – איש מהם אינו שואל את השאלות הנכונות ואינו מעריך ובוחן נכון את מצבה של המנוחה טרם שהוא מבצע את פעולותיה ובקשותיה.

     

    43. כל שומרי הסף עוצמים את עיניהם מפני שאילת שאלות שיכלו לתת תמונה מהימנה ושלמה לגבי מצבה ורצונה האמיתי של המנוחה. לו היו שואלים את השאלות הנכונות היו מבינים כי מדובר באישה אשר מצבה מנוצל, גם אם זה על ידי ילדיה שאוהבים אותה.

     

    44. הנסיבות הפשוטות דרשו שאלות פשוטות שלא נשאלו – אישה קשישה שבפרק זמן של 10 חודשים עורכת 7 צוואות ולא מופנית על ידי עורך הדין לרופא, לא נשאלת מדוע השינויים התכופים, לא נשאלת מה הנימוק לשינויים בין צוואה לצוואה ובפרט כאשר השינויים הם מפליגים, פקידות בנק שאישה קשישה באה ומרוקנת את כל כספיה מחשבונות הבנק ולא שואלות אותה לבדה מה הסיבה לכך.

     

    45. המנוחה פנתה לעורך הדין לעשות את צוואותיה משמע היה מדובר בביקור חודשי אצל הרופא לחידוש מרשם, ובכל פעם ניתן לראות שינוי ועוד שינוי ועוד שינוי. אין כל תרשומות בזמן אמת לפגישות עימה, לשון הצוואות לא חושפת את מלוא התמונה האמיתית והכוללת מה הוביל אותה לבצע את השינויים, גם כאשר נעשה שינוי דרמטי בתווך זמן של 10 ימים היא לא נשאלת מה גרם לה לבוא לאחר 10 ימים בלבד.

     

    2).     טענת השפעה בלתי הוגנת

     

    46. סעיף 30(א) לחוק קובע:

    "הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

     

    47. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו:

    "כנראה הדרך להצליח בטענה של השפעה בלתי הוגנת היא לא על ידי הוכחה פוזיטיבית של ההשפעה הפסולה, אלא ע"י ביטול החזקה שהצוואה נעשתה עפ"י רצונו החופשי של המצווה".

    ראו: פרופ' ש' שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, הוצאת נבו, כרך 1, בעמ' 271.

     

    48. פסיקת בית המשפט ואף הספרות פירשו את ההוראה שלעיל באופן הבא:

    "עניין לנו בהשפעה הבלתי הוגנת, שאינה השפעה שגרתית מעשה יום יום, אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות על פי המושגים החברתיים והמוסריים שלנו (ע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מט(1) 318; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי פ"ד נד(2) 337).

    קיומה של השפעה בלתי הוגנת או היעדרה צריכים להיקבע על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה.

    ...

    בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פ"ד נב(2) 813 קבע השופט מצא ארבעה מבחנים שיש בהם כדי לסייע לבית המשפט להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת". (ההדגשות הוספו).

    ראו: שוחט; גולדברג; פלומין דיני ירושה ועזבון (מהדורה שביעית התשע"ד-2014), עמ' 124.

     

    49. כידוע, המבחנים האמורים הינם: תלות ועצמאות; תלות וסיוע; קשרי המצווה עם אחרים; נסיבות עריכת הצוואה.

     

    50. כפי שיפורט להלן הראיות והעדויות הרבות בתיק ובפרט עדויות הנתבעים ובחינת שאלת נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות, הטו את הכף באופן ברור אל עבר ביטול הצוואה.
    51. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מדגיש בית המשפט את הנושאים שיש לבחון עת בוחנים קיומה של השפעה בלתי הוגנת. בית המשפט מדגיש כי נדרש להוכיח לא רק את יסוד "ההשפעה" אלא גם את יסוד "אי ההוגנות" שנדרש שיתלווה לה:

    "ככלל, בפסיקה הישראלית אין רשימה סגורה של מבחנים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא הדברים נבדקים לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. על מבחנים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מאמירות שונות במספר פסקי דין: מערכת היחסים בין הנהנה למצווה הנה בעלת אופי היוצר השפעה, והמרכיב הבלתי הוגן שבה בא לידי ביטוי בנסיבות הפעלתה והוא אשר הביא לעריכת צוואה על פי תכתיבו של הנהנה; מגוון הנסיבות שבהן יכולה להישמע טענה של השפעה בלתי הוגנת גדול הוא, אך דרך ההשפעה ונסיבות הפעלתה – יכול שיהיה בהן כשלעצמן כדי ליצור את אותם מרכיבים בלתי הוגנים המצביעים שהצוואה היא פרי תכתיבו של אחר ולא פרי רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. למשל: ניצול תלות או חולשה או חוסר יכולת של מצווה חולה, חלש, תשוש וחסר כוח התנגדות אשר לחץ מילולי הוא שהביאו לידי הסכמה לצוות בלית ברירה ובשל חוסר הכוח להתנגד להשפעה או להתמודד עמה.

     

    עיון בפסיקה מלמד, כי ביטויו של היסוד הבלתי הוגן בהשפעה ניכר באותם מקרים שבהם ניצל הנהנה את מצבו הבריאותי והנפשי הרופף של המצווה ואת התלות של המצווה בו – אם גופנית ואם פיזית – לצורך עריכת צוואה על פי תכתיבו [...] ".

    עמ"ש 47856-12-16 סעיף 8 לפסק דינו של כב' השופט  שוחט (23.4.2018).

     

    52. מנסיבות עריכת הצוואה ומהראיות שהובאו לגבי הסכסוך המשפחתי הקשה שכל כולו נסב סביב ירושת האם בחייה עולה כי מערכת היחסים של האם המנוחה בפרט עם נתבע 5 ונתבע 1, הייתה מערכת יחסים של תלות של האם בשניהם. נתבע 1 שהתגורר עם האם ונתבע 5 שהיה לו קשר קרוב והדוק ויומיומי עימה. קשר זה ותלות זו עלו בלשון הצוואות וגם בהמשך בהסכם המתנה שנערך בעניין הדירה, ועניינו יוכרע בהמשך.

     

    53. נכון הוא כי המנוחה לא ניתקה את קשריה עם התובעות והתובעות עצמן העידו וגם העדים מטעמן, כי הן שמרו כל אותה העת על קשר עם המנוחה, כל אחת על פי דרכה ואופיה ויכולתה.

     

    54. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמעבר לפעולות הפסולות שביצעו התובעות בנסותן להשפיע על האם, נתבע 1 ונתבע 5 פעלו – גם אם בשקט ובהיחבא - בדיוק באותו האופן תוך ניצול התלות של המנוחה בהם – פיזית ונפשית – על מנת להשיג את שינוי הצוואה. המנוחה הייתה תלויה בפעולות יום יומיות בנתבע 1 ובנתבע 5, סמכה עליהם ונזקקה לעזרתם החל מפרטים קטנים של עריכת קניות והבאת אוכל, וכלה בטיפול בנושאים משפטיים וכלכליים. נתבע 1 הביא את המנוחה לכל הפגישות עם עו"ד -----  לעריכת הצוואות ונשאר שם בכל זמן הפגישה, אך היה בחוץ (ראו: עדות עו"ד ----- , פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 398, שורות 7-9).

     

    55. שמיעת העדויות ובחינת הראיות מעלה כי נתבע 1 ונתבע 5 לא פעלו מול המנוחה רק בסיוע טבעי וראוי להערכה של ילדים לאימם. "עזרתם" גלשה אל עבר דה לגיטימציה קשה של התובעות. כך למשל הביטוי המובהק ביותר לדה לגיטימציה של הבנות הוא הסרת תמונותיהן מקיר ביתה של האם. אין מחלוקת כי האם עצמה לא הסירה תמונות אלה.

     

    56. הסרת תמונות בנות המשפחה מהווה הלכה למעשה הרחקתן ממרחב המחייה של האם. פעולה זו הינה ניסיון ברור ליצור את אותה השפעה בלתי הוגנת והעברת מסר בפועל כי יש להרחיק את הבנות ממרחבה המשפחתי של האם. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבעבר היה מדובר במשפחה מלוכדת וחמה שהאם חזרה ואמרה מספר רב של פעמים בפני אנשים שונים כי היא רואה בכל ילדיה כשווים וכך גם חפצה בהורשה להם.

     

    57. נתבע 1 נשאל מדוע אמר לנתבעת 2 כי הוא החביא את התמונות המשפחתיות שהיו על הקיר בבית המנוחה והורדו ממנו, התחמק ממתן תשובה ואח"כ טען כי אינו זוכר (ראו: פרוט' מיום 28.5.2017, עמ' 323). נתבעת 2 שנכחה באותה עת באולם ציינה באותו הזמן כי נתבע 1 נתן לה את התמונות. כשנשאל שוב לאחר מכן מדוע הורדו התמונות של הבנות מהקיר השיב: "אני לא יודע מה הסיפור של התמונות , טוב נו בסדר, תמשיך, תמשיך" (ראו: פרוט' מיום 28.5.2017, עמ' 324, שורה 10). לאחר מכן שב וטען לכל השאלות בנושא התמונות כי אינו זוכר (עמ' 324-325). ניכר כי שאלות אלה מסבות לו קושי רב ואינן נוחות לו. בזמן עדותו זו נתבעת 2 התפרצה שוב ושוב ואמרה לנתבע 1 כי הוא נתן לה את התמונות שהורדו מקיר ביתה של האם. מפאת חשיבות הדברים הם יובאו גם בהמשך בנושא הסכם המתנה.

     

    58. אל תוך ההשפעה הרבה שהייתה לנתבע 1 ולנתבע 5 נכנס המימד הלא הוגן גם בפעולות מול המנוחה במקביל להדרת הבנות מחייה. נתבע 1 לקח את המנוחה לעורך הדין, נתבע 5 היה מעורב בהיבטים המשפטיים וכספיים בחייה של האם, נתבע 1 היה מסיע את המנוחה לכל מקום שנזקקה לכך, הוא גר עימה בדירה, נתבע 5 הוא שנתן הוראות לצוות הרפואי והתעורר גם עימות קשה לצד מיטת המנוחה טרם פטירתה שכמעט וגלש לעימות פיזי קשה עם אחת מהאחייניות בשל רצונו של נתבע 5 להוציאה מחדרה של המנוחה. בעדויותיהם של נתבע 1 ונתבע 5 ניכר כי הם ביצעו פעולות מהותיות עבור האם והם שניתבו את הדברים לפי רצונם.

     

    59. האם שבאותה העת מצבה הפיזי והנפשי החל להתדרדר, כאשר לכך יש להוסיף את הסכסוך המשפחתי הקשה (עדים רבים כינו זאת "הפיצוץ") נתלית בנתבע 1 ובנתבע 5 כמושיעיה. אולם הם במקום להשתמש ב"כוח החיובי" שהיה להם במשפחה משתמשים בתלות זו על מנת להשפיע עליה לערוך צוואה ולערוך לאחר מכן הסכם מתנה לטובת הקבוצה שלהם.

     

    60. די לבחון את האמור בתצהירה של נתבעת 2 שצוטט לעיל ובפרט האמור בסעיפים 8-9 כיצד נוצרה תלות קשה של האם בנתבע 5 תוך שהוא מנצל את חולשתה ומצבה המדרדר לצורכי השפעה על נושאיה הכספיים.

     

    61. העברת מלוא חסכונותיה וכספיה של האם בסמיכות לפטירתה לנתבע 1 ונתבע 5 בלבד והותרה חסרת משאבים כספיים ועריכת הסכם המתנה מעידה על התלות הברורה של האם וניצולה על ידם. התשובה שנתבע 1 ונתבע 5 סיפקו לנושא העברת הכספים לא הייתה משכנעת ולא הייתה מהימנה דיה.

     

    62. העובדה כי ניתן לראות בעריכת הצוואות הרבות והתכופות כיצד אט אט במקביל לסכסוך המשפחתי שמלובה על ידי נתבע 1 (גם אם באופן פחות) ונתבע 5, ונתבע 1 "קונים אחיזה" רבה יותר ויותר במנוחה, בהתווית הטיפול הרפואי, בטיפול בלבדי בנושאיה הכספיים והדרת כל מי שאינו חלק מקבוצתם. בד בבד עם חיזוק תלות המנוחה בהם, חולשתה ההולכת וגוברת של המנוחה ופגיעתה הקשה מהסכסוך המשפחתי גורמים לכך שהמנוחה הייתה "נוחה" להשפעה. האירוע בבית החולים עם האחיינית ----- עליו הרחיבו הצדדים מאוד מאיר גם הוא כיצד נתבע 5 ראה עצמו המנווט היחידי והמחליט היחידי גם במצבה הרפואי של האם.
    63. נתבעת 2 העידה בתצהירה ובחקירתה על מסכת הלחצים והפחדים שהיו מנת חלקה של המנוחה בנושא הצוואות (ראו: פרוט' מיום 10.5.15, עמ' 285, שורות 18-20, עמ' 286, שורה 1): "שהיא היתה בחרדות ופחדים ובכל מיני לחצים, אז כל אדם במצב שלה מסוגל לחתום. במצב שלה מסוגל לחתום על כל דבר. אימי הייתה בחרדות." היא חזרה בהמשך חקירתה מספר פעמים כי האם הייתה בפחדים וחרדות (עמ' 297, שורות 15-18, עמ' 298). בנוסף, ציינה נתבעת 2 כי האם הייתה כל כך טרודה בנושא הגנה על זכותו של נתבע 1 להתגורר בדירה שלשם כך הייתה חותמת על כל מסמך אפילו בלי לקרוא אותו (עמ' 301, שורות 1-8). בעמ' 317 לקראת תום חקירתה כשנתבעת 2 כבר לקראת דמעות היא שבה ונשאלת לגבי מצבה של האם ומדגישה כי האם הייתה מוכנה לחתום על כל דבר "גם בלי לראות".

     

    64. חקירתו של נתבע 5 בנושא הצוואות – נתבע 5 הכחיש כל שיחה בנושא הצוואות והכחיש כל מעורבות שלו, הוא חזר על הגרסה כי הוא לא שמע, לא ראה ולא היה חלק מהסכסוך המשפחתי (ראו: פרוט' מיום 17.7.17, עמ' 368-370). תשובות אלה היו בלתי מהימנות ובפרט לאור עדויות רבות אחרות הן של התובעות והן של הנתבעים כי נתבע 5 היה בטבורו של הסכסוך. בכל הנוגע לתיאור הסכסוך על ידי נתבעת 2 השיב כי לא היו דברים מעולם (עמ' 379, שורות 4-5). נתבע 5 נשאל על כך שגם לשיטתו כשנתיים טרם פטירת האם היחסים המשפחתיים היו מצויינים ואז הידרדרו והאם התקשר למי מאחיותיו לסדר את הענייניים לטובת האם, והשיב: "לא דיברתי עם אף אחד" ולאחר מכן: "פשוט התרחקתי מהן ונגמר" (עמ' 400-401). תשובות אלה בלתי סבירות לאור עדויות כל העדים האחרים לגבי דינמיקת הסכסוך ומקומו המשמעותי מאוד של נתבע 5 במשפחה.

     

    65. בהמשך חקירתו טען נתבע 5 כי האם אמרה לאחיות שהיא מחלקת את כל רכושה שווה בשווה רק "בשביל למרוח אותם" (ראו: פרוט' מיום 17.7.17, עמ' 413). תשובתו לכל אורך החקירה כאשר נשאל מניין הוא יודע דברים, האם שוחח עם אמו על הצוואה, האם פנה לאחיותיו, האם ניסה לדבר על ליבן שיעזבו את האם, הייתה כי לא דיבר על נושאים אלה וכי זה לא עניין אותו (עמ' 415) וכי אין לו מושג למשל בנושא שלילת זכות המגורים של נתבע 1 והגבלתה המשמעותית (למשל עמ' 421).

     

     

     

    66. בחקירתה של נתבעת 3 היא אישרה כי מעולם לא שמעה מהאם חלוקה אחרת בצוואתה למעט חלוקה שווה בשווה בין כל ילדיה (ראו: פרוט' מיום 15.5.17, עמ' 380, שורות 14-23). לאחר מכן שינתה את גרסתה וטענה כי היה "תקדים" כי היה בעיות עם הילדים על הצוואה ועל כן החליטה האם לשנות את צוואתה (עמ' 382). כאשר נשאלה נתבעת 3 עם מי מאחיה דיברה על הצוואה השיבה כי אינה זוכרת עם מי דיברה על כך והכחישה כי דיברה על כך עם נתבע 1 או נתבע 5 (עמ' 387 ועמ' 388). תשובה זו אינה מהימנה ואינה עולה בקנה אחד עם הנסיבות המשפחתיות שהוכחו. גם לשיטתה של נתבעת 3 היה "פיצוץ" במשפחה. לא הגיוני כי היא לא תשוחח על כך עם איש.

     

    67. ניתוח העדויות והראיות וטענות הצדדים מוביל למסקנה כי נוצרה תלות יסודית ומקיפה של המנוחה בפרט בנתבע 1 ובנתבע 5 ועל כן התובעות הצליחו להראות כי קמה חזקה הניתנת לסתירה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת שלהם במנוחה. שעה שקמה חזקה זו עובר נטל הבאת הראיות לסתירת החזקה למבקשי צו קיום צוואתה האחרונה של המנוחה, הנתבעים. אולם לא רק שהנתבעים לא סתרו את החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת אלא שדווקא עדויותיהם של הנתבעים היו מכריעות בקביעה כי הייתה השפעה כזו.

     

    68. נטל השכנוע (חובת הבאת הראיות) נותרה על כתפי התובעות. התובעות עמדו בנטל זה. יתרה מכך, ניתן לומר כי שילוב שמיעת עדויות הנתבעים בעיקר תוך בחינת הספקות והשאלות המהותיות שעלו מנסיבות עריכת הצוואה הם שיצרו את מסת הראיות הקריטית לטובת טענות התובעות.

     

    69. שילוב הראיות והעדויות השונות: נסיבות עריכת הצוואות ואי המענה לנושאים מהותיים שפורטו לעיל, הספקות המהותיים שעלו דווקא מחקירת שומרי הסף האובייקטיבים, אי האמון שניתן בחקירות הנתבעים: נתבע 5, נתבע 1 ונתבעת 3 אל מול האמון המלא שניתן דווקא לחקירתה וגרסתה של נתבעת 2, שהינה אחת מהיורשות של המנוחה ואחת הזוכות המהותיות על פניו אחיותיה, הנסיבות לגבי הסכסוך המשפחתי שהתבררו, הוכחת התלות של המנוחה בבניה תוך הדרת התובעות והדה לגיטימציה לפעולותיהן גם כשהיו לטובת האם – שילוב הראיות והעדויות הללו הוא שיצר תמונה ממנה עולה כי הצוואה האחרונה אינה משקפת רצון חופשי וכן של המנוחה והיא תוצאה ישירה של השפעה בלתי הוגנת.

     

    70. העולה מהעדויות הרבות שנשמעו בתיק – משני צדי המתרס גם של התובעות וגם של הנתבעים - הוא כי נתבע 5 ונתבע 1 היו ל"קשר החיצוני" המשמעותי של המנוחה והם טיפלו עבורה בפועל בנושאים רכושיים כספיים והיא סמכה עליהם ללא עוררין. המנוחה הייתה תלויה בעזרתם וסיועם מאוד.

     

    71. הצטברות הראיות והעדויות בתיק זה ובפרט אי האמון בעדויות הנתבעים ובצירוף עדותה המכרעת והחשובה של נתבעת 2 הציגה תשתית ראייתית שהמסקנה הסבירה העולה ממנה היא קיומה של השפעה בלתי הוגנת כלפי המנוחה.

     

    72. בכל הנוגע לטענות לגבי מצבה הרפואי ויכולתה של המנוחה לעמוד בלחצים וחוו"ד רפואיות שהביאו הצדדים – לאור צמצום חזית ההתנגדות והסרת חלק מהטענות של התובעות ולאור הצטברות הראיות הרבה ועדויות הצדדים, סברתי כי בסופו של יום אין ליתן משקל לעדויות המומחים הרפואיים שהובאו. רופאים אלה לא פגשו את המנוחה והעריכו את מצבה רק כעת. מאחר ובתיק זה יש די ראיות, וראיות רבות, המוכיחות את מצבה של המנוחה וההשפעה שהייתה עליה ולאחר שבחנתי את עדויות הרופאים לא מצאתי כי יש בהן על מנת לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

     

    73. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי המתנגדות הוכיחו שהמנוחה ערכה את צוואתה האחרונה מיום 14.7.2011 בנסיבות יוצאות דופן, אשר שיכנעוני כי לא היה מדובר ברצון חופשי ששיקף אומד דעתה האמיתי לגבי ירושתה.

     

    74. בנסיבות הללו שוכנעתי כי התקיימו המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת השפעה בלתי הוגנת.

     

    75. אשר על כן, אני קובעת כי הצוואה מיום 14.7.2011 הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת כלפי המנוחה ועל כן דינה של צוואה זו להתבטל.

     

     

     

     

    3).     טענת מעורבות בעריכת הצוואה

    1. סעיף 35 לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

     

    2. כאמור לעיל הגעתי למסקנה כי יש להורות על ביטול הצוואה בשל השפעה בלתי הוגנת. סעיף המעורבות הינה בעל קשר בל ינותק להשפעה הבלתי הוגנת. עם זאת הוא שונה ממנו בנושאים הדורשים הוכחה.

     

    3. בנסיבות העניין על אף שהשפעתו של נתבע 5 הייתה מכרעת לא מצאתי בחומרי הראיות והעדויות כי הדברים הגיעו לידי מעורבות הנדרשת בסעיף. ייתכן כי הדבר נובע מעשיית הדברים "בשקט ובהיחבא" כפי שצויין לעיל גם בנושא ההשפעה הבלתי הוגנת.

     

    4. אשר על כן הטענה כי הצוואה בטלה בשל מעורבות, נדחית.

     

     

    4).     טענת תרמית/ הטעיה/ תחבולה

    5. סעיף 30(א) לחוק הירושה עוסק בחתימה על צוואה מחמת תחבולה או תרמית, ומורה כי צוואה שנעשתה מחמת תחבולה או תרמית – בטלה.

     

    6. סעיף 30(ב) לחוק הירושה עוסק בחתימה על צוואה שנעשתה מחמת טעות, ומורה כי צוואה שנעשתה מחמת טעות שלא ניתן לתקנה – בטלה.

     

    7. טענות בדבר תרמית, תחבולה וטעות יש לפרש היטב וכן לפרט מה הוא אותו קשר סיבתי ביניהן לבין עריכת הצוואה.

     

    8. התובעות התייחסו לעילה זו באופן לקוני ולא פירשו ונימקו אותה כדבעי ולא הצליחו להביא ראיות לתמיכה בטענותיהן בעניין זה.

     

    9. לא מצאתי מה התרמית שרימו את המנוחה ומה ההטעיה שהוטעתה. מידורן של התובעות מחייה מתייחס ומתאים להיכנס בגדרי ההשפעה הבלתי הוגנת ולא במסגרת זו.

     

    10. אשר על כן הטענה כי הצוואה בטלה בשל תחבולה/ תרמית/ טעות, נדחית.

     

    5).     טענות נוספות הדורשות הכרעה

     

    11. נפקות הגשת תצהירה של העדה ----- ז"ל  - העדה הגישה תצהיר, אולם נפטרה טרם שמיעתה ועל כן לא נחקרה נגדית על תצהירה. על אף הפלגת הטיעונים לגביה תוך שכל צד טוען כמה תצהירה משמעותי, סברתי כי במכלול הראיות הרב ביותר שהוצג בפני בית המשפט אין אני נדרשת לתצהירה זה לצורכי הכרעה, וכי די לי בראיות ובעדויות הרבות האחרות שהיו בתיק. אין מדובר בעדות כה מכרעת שיש להתחשב בה בכללים שנקבעו בפסיקה לגבי עד שנפטר טרם שנחקר על תצהירו.

     

    12. פגמים צורניים בשתי הצוואות האחרונות – מופיעים שני תאריכי חתימה שונים ופגמים אלה מעבירים את נטל ההוכחה – אני דוחה טענה זו. מדובר בטענה שנטענה בעיקר בסיכומי התובעות וניכר כי מדובר בניסיון נוסף על שאר טיעוני התובעות לביטול. לא מצאתי כי מדובר בפגמים שיש בהם לשנות מנטלי ההוכחה או לאיין את הצוואה מעיקרה. בפרט לאור האמור לעיל לגבי הוכחת עילת התנגדות אחרת.

     

    13. התנהלותן חסרת תום הלב של התובעות – במהלך ההליכים התברר כי התובעות הגישו בתחילה לרשם לענייני ירושה בקשה לצו ירושה, לאחר מכן שינו חזית והגישו את הבקשה לצו קיום צוואת שכיב מרע בטענה כי המנוחה ערכה צוואה בעל פה, בסיכומיהן חזרו בהן מטענה זו. גם הטענה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה בהתייחס לצוואתה מיום 14.7.2011 נזנחה בסיכומיהן. התנהלות זו שבה יש שינוי חזית הלוך ושוב ודילוג בין טענות עובדתיות ובצמוד להן סעד משפטי שונה שמתבקש, מעיד על תום ליבן של המבקשות. הדברים נכונים גם בהקשר של הקלטות שיחות שבוצעו על ידי חלק מהתובעות, שיחות של חלק מהתובעות עם האם המנוחה בנושאי הצוואה, טענות סותרות של מרבית התובעות לגבי קשריה של המנוחה עימן.
    14. יודגש, התוצאה אליה הגעתי מתבססת בעיקרה לא על טענות התובעות אלא על נסיבות חיצוניות ועל תמיהות שעלו מצוואות המנוחה ובפרט מצוואתה האחרונה שלא קיבלו מענה מספק וכן על המהימנות המועטה לחקירות הנתבעים ועל המשקל הרב שניתן על ידי לעדותה של נתבעת 2. ספקות מהותיים אלה הם שהכריעו את הכף לטובת ביטול הצוואה האחרונה ולא קבלת מלוא עמדות התובעות שכאמור התנהלותן בעניינים שונים הייתה לוקה בחוסר תום לב.

     

    6).     סיכום

     

    15. אשר על כן ולאור הנימוקים המפורטים לעיל אני מורה כדלקמן:

    ת"ע 20871-01-13 בקשת הנתבעים למתן צו קיום לצוואה מיום 14.7.11 – נדחית.

    ת"ע 20929-01-13 התנגדות התובעות לצו קיום צוואה מיום 14.7.11 – מתקבלת.

     

    16. הוצאות הליכי העזבונות - לאור התנהלות התובעות אשר האריכו את ההליך בשל טענות מהן חזרו בהן בסופו של יום יש מקום לפסיקת הוצאות מופחתת. לקחתי בחשבון את היקף ההליך, מספר דיוני ההוכחות, היקפו של ההליך, משכו ותוצאתו, ובהתחשב בזאת אני קובעת כי הנתבעים 1, 3 ו-5 ישאו בהוצאות (יחד ולחוד) (תוך שאינני מחייבת את נתבעת 2 בהוצאות הליך זה לאור עמדתה והתנהלותה בהליך), בסך של 49,140 ₪ עבור כל התובעות יחדיו.

     

     

    פסק דין בתמ"ש 25421-07-12 תביעה לביטול הסכם מתנה

     

    א.        רקע עובדתי

     

    17. ביום 11.3.12, חודשיים טרם פטירתה, נחתם הסכם מתנה בין המנוחה לנתבעים 1-4, במסגרתו העבירה המנוחה את הזכויות בדירת המגורים שלה לנתבעים 1-4 (להלן: "הסכם המתנה"). המנוחה באותה העת הייתה מאושפזת וההסכם הוכן על ידי עו"ד ------ ועו"ד ------. נסיבות החתימה יפורטו בהמשך בהרחבה.

     

     

     

    18. במסגרת הסכם המתנה נקבעו ההוראות הבאות:

    "1. האם מעבירה בזאת את מלוא זכויותיה בדירה, במתנה וללא תמורה, למקבלי המתנה: נתבע 1 , נתבעת 2 (-----) נתבעת 3 ולנכד נתבע 4, במקום בנה מר נתבע 5, בחלקים שווים ביניהן (25% לנתבע 1, 25% לנתבעת 2, 25% נתבעת 3 ו- 25% לנתבע 4), בכפוף להנחיותיו ולהוראותיו של הסכם זה להלן.

    [...]

     

    3. העברת הזכויות לילדים ולנכד הינה סופית, מוחלטת ובלתי חוזרת, ובלבד שיתקיימו התנאים הבאים:

    3.1 האם תהא זכאית להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה, ללא כל תמורה. זכות זו הנה מוחלטת וסופית. כן תהא זכאית האם לרשום הערה בלשכת רישום המקרקעין בגין זכות זאת.

    3.2 מקבלי המתנה אינם ולא יהיו רשאים להעביר את הזכויות בדירה ו/או חלקן לצד ג' כלשהו, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בין באופן מלא ובין באופן חלקי, וכן אינם ולא יהיו רשאים לשעבד ו/או לרשום כל הערה שהיא על הזכויות בדירה, וזאת למשך כל ימי חייה של האם.

    3.3 האם תהיה זכאית להורות למקבלי המתנה למכור או להשכיר את הדירה, בכל זמן שהוא, אם תזדקק האם לכספים שיתקבלו  ממימוש הדירה בחייה, לרבות לטיפול סיעודי ו/או רפואי בה.

    3.4 כל ההוצאות ו/או התשלומים אשר יחולו בגין השימוש השוטף בדירה, יחולו על האם, במשך כל ימי חייה. "

     

    19. יצויין כי המנוחה חתמה לבדה על מסמכי הסכם המתנה והמסמכים הנלווים לו בבית החולים איכילוב בנוכחות עו"ד ------ ביום 11.3.12.

     

     

    20. שאר המסמכים נחתמו בנפרד על ידי כל אחד ממקבלי המתנה במשרדי עו"ד ------:

    נתבע 1 חתם על התצהיר ביום 12.3.12.

    נתבעת 2 חתמה על התצהיר ביום 13.3.12.

    נתבעת 3 חתמה על התצהיר ביום 13.3.12.

    הנכד חתם על התצהיר ביום 14.3.12.

     

    21. יצויין כי נתבעת 2 חתמה בתחילה ביום 13.3.12 על התצהיר, בסמוך לכך ביטלה את התצהיר (צורף כמוצג תצהיר מבוטל). לאחר מכן ביום 18.3.12 שלחה הודעת ביטול לביטול ובה ביקשה לחזור לקבלת את המתנה מאמה.

     

    22. חודשיים לאחר החתימה ביום 11.5.12 המנוחה הלכה לעולמה כשהיא בת 90.

     

    23. לאחר פטירת המנוחה הושלמה העברת הרישום על שם הנתבעים 1-4 ביום 25.6.12 בלשכת רישום המקרקעין.

     

    ב.         תמצית טענות הצדדים בתביעה לביטול הסכם מתנה

     

    תמצית טענות התובעות

     

    24. יש להורות על ביטולו של הסכם המתנה מאחר והמנוחה הוחתמה בבית החולים שעה שמצבה היה מדורדר ולאחר ניתוח ואשפוז ממושך.

     

    25. עסקת המתנה איננה תקפה מאחר והושלמה רק לאחר פטירת המנוחה ולנוכח סעיף 8(ב) לחוק הירושה. מאחר והסכם המתנה שלל מהנתבעים 1-4 לעשות כל שימוש בדירה אלא לאחר אריכות ימים ושנים של המנוחה על כן יש לראות בכך הקנייה אסורה על פי חוק הירושה ודין המתנה להתבטל רק בשל כך.

     

    26. אופן ביצוע הסכם המתנה מוכיח כי למנוחה לא היה כל קשר להסכם המתנה והיא לא הייתה מעורבת בביצועו. לטענת התובעות העומד מאחורי יוזמת עריכת הסכם המתנה וביצועו הוא נתבע 5, וההוכחה הניצחת לכך הוא מתן המתנה לבנו של נתבע 5 – נתבע 4.

     

    27. נסיבות עריכת הסכם המתנה, ההתנהלות שעלתה מעדויות עורכי הדין שערכו את הסכם המתנה, החתמת מקבלי המתנה על המסמכים והעדר כל שיחה של מקבלי המתנה עם המנוחה על המתנה – מעידים כי המנוחה לא חפצה להתקשר בהסכם המתנה במועד זה.

     

    28. חוות הדעת של ד"ר גורביץ שבדק את כשרות המנוחה להתקשר בהסכם המתנה לא היתה מבוססת ומנומקת דיה ולא בדקה לעומק את מצבה הרפואי של המנוחה. מצבה הרפואי של המנוחה באותה העת לא איפשר לה התקשרות בהסכם המתנה.

     

    29. המנוחה לא הייתה מודעת למתנה, לא ביקשה לתת מתנה ומצבה נוצל על ידי נתבע 5 לשם השתלטות על דירתה (סעיף 128 לסיכומי התובעות).

     

    תמצית טענות הנתבעים

     

    30. יש להורות על דחיית התביעה ולהותיר על כנו את הסכם המתנה.

     

    31. יש ליתן אמון מלא בעדויות עו"ד ------ ועו"ד ------ שערכו את הסכם המתנה שהיו עדים אמינים ואובייקטיבים.

     

    32. המנוחה הייתה אישה צלולה ודעתנית שידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות ושהחליטה מה היא רוצה לעשות ברכושה ללא השפעה כלשהי.

     

    33. סיועו של נתבע 5 התמצה בסיוע טכני לאם שהייתה באותה העת בבית חולים ולא חורג מעזרה של ילד להורה מבוגר.

     

    34. נתבע 5 לא השפיע על המנוחה בהסכם המתנה. לו הייתה טענה זו נכונה חזקה עליו כי היה דואג כי בנו נתבע 4 יקבל את מלוא הזכויות ולא רק רבע מהן. המנוחה דאגה במיוחד לנתבע 1 ונתבעת 3 ורצתה להיטיב עימם במיוחד.

     

    35. יש לדחות את הטענה כי ההסכם בטל בשל סעיף 8(ב) לחוק הירושה מאחר וסעיף זה לא חל בעניינו.

     

     

    ב.         דיון והכרעה

     

    36. על מנת לבחון האם מתקיימת עילה לביטול הסכם המתנה יש לבחון ראשית לכל את נסיבות עריכת הסכם המתנה.

     

    נסיבות עריכת הסכם המתנה וחתימת המסמכים על ידי הנתבעים 1-4

     

    37. את ההסכם ערכו עו"ד ------ ועו"ד ------ ממשרדו.

     

    38. מתצהירו של עו"ד ------ שהוגש על ידי הנתבעים עולה בסעיף 7 כי בחודש 3/2012 פנה אליו בנה של המנוחה, נתבע 5, כי המנוחה מאושפזת בבית חולים ומבקשת לבצע פעולות משפטיות ולהעביר את זכויותיה בבית המגורים. אין מחלוקת כי הקשר בוצע על ידי נתבע 5 וכי עו"ד ------ מכיר את נתבע 5 מניהול הליכים אחרים שלו בו הוא מייצג אותו ואת משפחתו. עו"ד ------ ציין כי הוא מכיר היטב את נתבע 5 (ראו: סעיף 2 לתצהירו). בחקירתו חזר על כך שנתבע 5 יצר עימו קשר וביקש שילך לאם לבית החולים אך לא זכר את פרטי השיחה ביניהם (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 345). בהמשך החקירה השיב כי אינו זוכר אם שוחח עם נתבע 5 לאחר שפגש את המנוחה בבית החולים (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 361, שורות 9-21).

     

    39. גם נתבע 5 אישר כי הוא פנה לעו"ד ------ (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 363, שורות1-2).

     

     

    40. יצויין כי בעת עדותה בבית המשפט של עו"ד ------ על הקלסר שהביאה ממשרדה וממשרד עו"ד ------ לא נרשם שמה של המנוחה אלא שמו של נתבע 5. עניין זה שוקף לפרוטוקול וצויין בו. עו"ד ------ השיבה כי נתבע 5 היה הלקוח לחיוב וכי הוא לקוח של המשרד. עם זאת ציינה כי מבחינתם הלקוחה הייתה המנוחה (ראו: פרוט' מיום 25.9.17, עמ' 532, שורות 3-8).

     

    41. עו"ד ------ הלך לבית החולים לבקר את המנוחה בעקבות בקשתו של נתבע 5. בתצהירו הוא מציין כי המנוחה אמרה לו כי על אף שערכה צוואה ברצונה להעביר את זכויותיה בדירה עוד בחייה לחלק מילדיה כדי למנוע סכסוכים על הירושה ולקיים את צוואתה עוד בחייה. עו"ד ------ מציין בתצהירו בסעיף 8 כי העברת הזכויות בדירה תאמה את האמור בצוואה מיום 14.7.11 למעט שינוי שבו ההעברה איננה לנתבע 5 אלא לבנו נתבע 4.

     

    42. עו"ד ------ איננו מציין מאיפה קיבל מידע לגבי הצוואה וממי קיבל העתק של הצוואה. עו"ד ------ נשאל בחקירתו לגבי מי נתן לו את הצוואה והשיב בתחילה שנדמה לו שהמנוחה מסרה לו העתק מצוואתה האחרונה ולאחר מכן השיב כי אינו זוכר אם המנוחה נתנה לו או מישהו אחר (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 344, שורות 3-21). בהמשך חקירתו אמר כי אינו בטוח שהוא עצמו ראה את הצוואה וייתכן כי מי שראתה את הצוואה הייתה רק עו"ד ממשרדו (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 353, שורות 3-6).

     

     

    43. לטענת עו"ד ------ מאחר והיה ער למשמעות של נקיטת הליכים משפטיים של אישה מבוגרת, מאושפזת בבית חולים, הלך לבקרה פעם נוספת (סעיף 9 לתצהירו). לטענתו שהה עם המנוחה בעת שהייתה בשיעור ריפוי בעיסוק ובתום השיעור, המנוחה ביקשה שוב לבצע את העברת הזכויות ועוד באותו היום. בחקירתו לא זכר עם מי תיאם את הגעתו והאם נתבע 5 נכח בעת שנפגש עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 348, שורות 3-8).

     

    44. בחקירתו הארוכה בבית המשפט אישר עו"ד ------ בהגינותו כי אינו זוכר את פרטי הפגישות בבית החולים עם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 359-360 ובפרט שורות 20-21, ובהמשך עמ' 365).

     

    45. נתבע 5 אישר בחקירתו כי נכח בבית החולים בעת הפגישה בין עו"ד ------ למנוחה. לטענתו יצא מהחדר בזמן הפגישה (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 363).

     

    46. עו"ד ------ מציין בסעיף 11 לתצהירו, כי על אף שני ביקורים אלה (אשר מועדם לא צויין על ידו), לא הסתפק בכך וכדי להיות משוכנע מעבר לכל ספק כי המנוחה מבינה ומודעת למשמעות המשפטית של בקשתה, הוא ביקש מעו"ד ------ ממשרדו ללכת לבקר את המנוחה בבית החולים להתרשם ממצבה. הוא חזר על דברים אלה גם בחקירתו (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 361, שורות 20-22). עו"ד -------  בחקירתה אישרה את הדברים (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 511, שורות 14-20). היא ציינה כי את כל הפרטים להכנת המסמכים קיבלה מעו"ד ------ (עמ' 512). כמו כן אמרה כי עו"ד ------ אמר לה שהמתנה הינה לארבעה ילדים ובמקום לנתבע 5 לבנו נתבע 4 (עמ' 513).

     

    47. אין הסבר אצל מי מהעדים ובפרט בתצהירו ועדותו של נתבע 5, כיצד נתבע 5 שטען כי מעורבותו בהעברת הזכויות בהסכם המתנה התמצתה בפניה לעו"ד ------ בשם המנוחה, בקיא בפרטי פרטים של הפגישות בין המנוחה לעו"ד ------ כפי שעולה מסעיפים 22-24 לתצהירו. הוא מתאר בתצהיר מה אמרה האם, כיצד התרשם עו"ד ------, כיצד החליט עו"ד ------ לנהוג ועוד. בקיאותו הינה בפרטי פרטים, ונוגדת את הצהרותיו בתצהירו ובחקירתו כי לא היה מעורב כלל.

     

    48. עו"ד ------ ציין כי עו"ד ------ הכינה בהנחייתו את המסמכים הנדרשים להעברת הזכויות טרם שהגיעה לבקר את המנוחה וכי הוא אמר לה כי אם תתרשם כי המנוחה צלולה וכשירה, שתחתים אותה על המסמכים (סעיף 12 לתצהירו).

     

    49. עו"ד ------ מציינת בסעיף 1 לתצהירה כי ביום 11.3.2012 פגשה את המנוחה בבית החולים איכילוב לבקשתו של עו"ד ------. עו"ד ------ מציינת כי שוחחה עם המנוחה שאמרה לה כי ברצונה לתת את הבית לילדיה: נתבע 1, נתבעת 2 ונתבעת 3 ובמקום לבן נתבע 5 לבנו – נתבע 4.

     

    50. בחקירתה של עו"ד ------ התברר כי נתבע 5 הביא אותה לבית החולים (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 514), וכי הוא נתן לה פרטים נוספים על המנוחה אך היא לא זכרה מה הם היו (עמ' 515-516).

     

    51. בתצהירה של עו"ד ------ היא מתארת בסעיף 3 כי המנוחה ביקשה שהיא תקרא עבורה את המסמכים. היא חזרה על כך גם בחקירתה (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 526, שורות 8-19).

     

    52. בתצהירה של עו"ד ------ היא מציינת כי המנוחה הסבירה לה את הנימוק להעברה רק לחלק מילדיה בנימוק שהיא אוהבת את כל הילדים שלה, אבל מבקשת כי הזכויות יועברו אך ורק לילדים הללו ולבנו של נתבע 5.

     

    53. עו"ד ------ ערכה תרשומת של ביקור זה אצל המנוחה. התרשומת צורפה ביום 25.10.2016 למוצגי התיק. בשל חשיבותה להלן התרשומת:

     

    54. אין הסבר בתצהירה של עו"ד ------ האם היא שאלה את המנוחה מדוע דווקא לילדים הללו ומדוע לבנו של נתבע 5 ולא לו אישית. כמו כן אין הסבר מה פשר המונח "סומכת רק על נתבע 5 ונתבע 1", והרי מה עניין "סומכת" להקניית זכויותיה בדירה, ובנוסף ההקנייה איננה לנתבע 5 אלא לבנו – נתבע 4. כמו כן, ההקנייה הינה לשתי בנות נוספות: נתבעת 2 ונתבעת 3. בעוד שעל פי התרשומת המנוחה יצרה הבחנה בין הבנים עליהם היא סומכת לבנות לגביהן לא ציינה דבר.

     

    55. עו"ד ------ נשאלה מפורשות מדוע לא ביררה עם המנוחה את הנסיבות המדוייקות להעברה זו והשיבה על כך "זה לא ענייני" ו"לא חשבתי שזה מחובתי להיכנס" (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 521). ולסיום כאשר נשאלה האם לא שאלה את המנוחה "למה" השיבה: "זה לא ענייני, ענייני לתת ביטוי למה שהיא רוצה", ואישרה כי לא שאלה את המנוחה "למה" (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 521, שורות 18-20 וכן עמ' 531 שורות 15-16).

     

    56. כמו כן בחקירתה של עו"ד ------ היא ציינה כי שוחחה עם המנוחה 20 דקות טרם שנחתמו המסמכים. עובדה מהותית זו ותוכן השיחה לא פורטו ולא צויינו בתרשומת, על אף שעו"ד ------ ציינה כי מטרת שיחה זו הייתה להעריך את מצבה ויכולתה של המנוחה לחתום על המסמכים (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 517, 519). עו"ד ------ לא זכרה את תוכן השיחה.

     

    57. פרטים נוספים שהוספו על ידי ------ בחקירתה לגבי רצונה של המנוחה למהר בהעברה וכי היא יודעת שההעברה תיצור ריבים במשפחה, לא באו לידי ביטוי בתרשומת שערכה בזמן אמת (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 523).

     

    58. מעדויות עו"ד ------ ומעו"ד ------ לא ניתנו כל הפרטים לגבי ההתנהלות מול המנוחה. המנוחה היא שאמורה להיות הלקוחה שלהם, ובמצב זה יש לוודא את מצבה, יכולתה, הבנתה ורצונה המלא. כיצד ניתן להעריך את מצבה המלא ללא השאלה הישירה מדוע החלטת לבצע כעת את ההעברה ולהעביר דווקא ל-4 מקבלי המתנה הללו.

     

    59. עו"ד ------ ציינה כי המסמכים נחתמו ללא כל תיקון של המנוחה (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 529, שורות 9-10).
    60. מסמכי העברת הזכויות והסכם המתנה נחתמו על ידי המנוחה בבית החולים בנוכחות עו"ד ------ ביום 11.3.2012. מועד זה לא צויין בתצהירו של עו"ד ------.

     

    61. בהסכם המתנה נקבע כי הזכויות של המנוחה בדירה עוברות במתנה וללא תמורה לנתבעים 1-4. המנוחה תהא זכאית להתגורר בדירה למשך כל ימי חייה, ללא כל תמורה. הנתבעים 1-4 אינם רשאים להעביר את הזכויות בדירה לצד ג' אחר או לשנות את מצב הזכויות בה. המנוחה תהיה זכאית להורות לנתבעים 1-4 למכור או להשכיר את הדירה אם היא תזדקק לכספים בחייה לרבות לטיפול סיעוד או רפואי. הוצאות השימוש השוטף בדירה יחולו על המנוחה בלבד.

     

    62. על אף שלטענת עו"ד ------ הוא התרשם יחד עם עו"ד ------ כי המנוחה כשירה, ולאחר שהמסמכים נחתמו, הם פנו לד"ר גורביץ (סעיף 13 לתצהירו של עו"ד ------) על מנת שייתן חוות דעת האם המנוחה כשירה לחתום על מסמכי העברת הזכויות. עו"ד ------ מציינת בסעיף 8 לתצהירה כי הפניה לד"ר גורביץ הייתה על ידה ועל ידי עו"ד ------. אין הסבר אצל שניהם אם היו בטוחים במצבה מדוע החליטו ועוד לאחר חתימת המסמכים – ולא טרם החתימה -  על פניה לחוו"ד רפואית. עו"ד ------ ציין בחקירתו כי ביקש שתערך חוות דעת מאחר והיה מדובר באישה מעל גיל 90 הנמצאת בבית חולים (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 368, שורות 6-7).

     

    63. בחקירתו של ד"ר גורביץ הוא לא זכר מי מבני המשפחה פנה אליו (ראו: פרוט' מיום 19.6.2017, עמ' 322 שורות 11-17.) עו"ד ------ לא זכר מי פנה לד"ר גורביץ – האם מי ממשרדו או שביקש מנתבע 5 שידאג להבאת חוות הדעת (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 368, שורות 8-21).

    עו"ד ------ ציינה בחקירתה כי היא זו שדיברה עם ד"ר גורביץ ומסרה לו את הפרטים ומה נדרש בבדיקה (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 555, שורות 2-20).

    לעומת זאת, בחקירתו של נתבע 5 הוא דווקא מציין כי הוא זה שפנה לד"ר גורביץ לאחר שקיבל את הטלפון שלו מעו"ד ------ (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 381, שורות 1-2).

     

    64. חוות דעתו של ד"ר גורביץ נערכה ביום 13.3.2012, קרי יומיים לאחר חתימת המנוחה כבר על מסמכי העברת הזכויות (חוות הדעת צורפה כנספח 2 לתצהיר עו"ד ------). אין הסבר מדוע חוו"ד לא ניתנה והוכנה טרם חתימת המסמכים. בחוות הדעת של ד"ר גורביץ הוא מציין כי חוות הדעת נערכת "לבקשת הקשישה". נתבע 5 בתצהירו בסעיף 23ג' מציין כי מי שפנה לד"ר גורביץ לצורך קבלת חוות הדעת היה עו"ד ------. על אף זאת בחקירתו שינה גרסה וטען כי הוא פנה.
    65. אין פירוט מי שילם לד"ר גורביץ ומי תיאם עימו את הבדיקה למנוחה. ד"ר גורביץ לא זכר לומר מי שילם לו עבור חוות דעתו (ראו: פרוט' מיום 19.6.2017, עמ' 329, שורות 15-16). נתבע 5 ציין בחקירתו כי הוא שילם לד"ר גורביץ (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 381, שורות 11-16). נתבע 5 ציין בחקירתו לראשונה כי הוא נכח בעת הגעתו של ד"ר גורביץ (עמ' 381, שורות 9-10).

     

    66. בחוות הדעת של ד"ר גורביץ הוא מציין כי חוות הדעת נערכה במחלקה הגריאטרית א' של בית החולים איכילוב והיא מתייחסת למצבה הנפשי, מצבה הקוגניטיבי ויכולתה לחתום על המסמכים המשפטיים שקשורים לנכסיה. לא ברור מדוע לא צויין מפורשות כי חוות הדעת נועדה לבחון את הסכם המתנה להעברת זכויותיה בדירה. לא ברור מדוע לא בחן ד"ר גורביץ בזמן אמת את הבנתה המדוייקת של המנוחה לחתום על המסמכים, שכבר נחתמו על ידה, וניתן היה לבחון בנקל את הבנתה לגביהם.

     

    67. בחוות הדעת של ד"ר גורביץ מצויין בחלק הרקע הרפואי בין השאר כי באשפוז הנוכחי עברה ניתוח וכי "לאחר הניתוח הוגדרה כסיעודית, אשר זקוקה לעזרה בתפקוד, עם ירידה קוגניטיבית, על סמך בדיקת "מיני-מנטל" MMSE=21/30". בבדיקה ציין ד"ר גורביץ כי היה לבדו עם המנוחה וכי היא מסרה לו פרטים ותיארה את מהלך חייה. מאחר ולטענת ד"ר גורביץ הוא קיבל את הנתונים רק מהמנוחה לא ברור כיצד יכול היה לדעת אם היא מוסרת לו פרטים מלאים, מדויקים ונכונים. ד"ר גורביץ ציין כי המנוחה זכרה את שמם של כל ילדיה אולם לא ברור כיצד יכול היה לדעת מה שמותיהם של ילדיה אם קיבל את הפרטים רק מהמנוחה ומבלי שהייתה לו נקודת השוואה. בחקירתו אישר ד"ר גורביץ כי לא אימת את הפרטים עם אדם אחר (ראו: פרוט' מיום 19.6.2017, עמ' 326).

     

    68. בחוות הדעת של ד"ר גורביץ הוא מציין כי המנוחה: "הדגישה כי מקבלת יחס חם ואוהב משני הבנים שלה, נתבע 5 ונתבע 1, ובנוסף, משתי הבנות שלה בשם נתבעת 3 ונתבעת 2. לכן, לטובתם של ארבעת הילדים האלה היא הכינה מסמך משפטי שקשור לנכס שלה". אולם כפי שידוע נתבע 5 אינו מקבל זכויות בדירה אלא בנו נתבע 4, לכך אין התייחסות בחוות הדעת. יתרה מכך, אמירה זו של המנוחה מטילה ספק בהבנתה כי ההעברה איננה לנתבע 5 אלא לבנו נתבע 4. בנוסף הביטוי "הכינה מסמך משפטי שקשור לנכס שלה" גם הוא ביטוי עמום שאין בו על מנת להבהיר האם המנוחה מודעת ומבינה מה המסמך המשפטי שהוכן שקשור לנכס שלה. לא ברור מדוע לא נשאלה על כך המנוחה ישירות על מנת שניתן יהיה להתרשם מהבנתה המלאה למסמך והשלכותיו.

     

    69. בחוות הדעת של ד"ר גורביץ תוצאת בחינת המיני מנטל הייתה 21/30. ד"ר גורביץ מציין כי זה לא מעיד על דמנציה אלא על קשישה בת 90 עם השכלה בסיסית שלא עסקה בפעילות מנטלית רוב שנות חייה. לא ברור מניין ידע פרטים אלה. ד"ר גורביץ ציין עוד מפורשות כי המנוחה תשושה גופנית והוגדרה כסיעודית לאחר ניתוח, וקשה לה לבצע משימות כתיבה וחישוב. למרות זאת הוא מציין כי השיחה הייתה ברורה ולוגית.

     

    70. אין הסבר בחוות הדעת של ד"ר גורביץ אם קשה למנוחה לבצע משימות כתיבה וחישוב אחרי ניתוח והיא תשושה גופנית כיצד ניתן ליישב זאת עם עריכת עסקה כה מהותית של העברת הזכויות בדירתה, שהיא הנכס המרכזי-הרכושי שלה, ל-3 ילדים ונכד, ועוד בחייה ובהיותה בבית חולים.

     

    71. סיכום ומסקנות חוות הדעת של ד"ר גורביץ היו כי אין עדות לפגיעה בהבנה, מהלך, תוכן חשיבה, והשיפוט החברתי. ד"ר גורביץ מציין כי התרשם מיכולת טובה להבין ולשפוט את העניינים הכלולים במסמך המשפטי. עם זאת הוא לא מציין מה המסמך המשפטי שהמנוחה נדרשת או חפצה לחתום עליו. הוא אינו מציין כי בדק איתה הבנתה למסמך. הוא מציין כי היא יודעת להעריך את נכסיה ומזהה בשמות את קרובי המשפחה – אולם לא צויין בחוות הדעת אילו נכסים היא ציינה כי יש לה ולא צויין אילו קרובי משפחה ציינה ומה שמותיהם.

     

     

    72. בחקירתו של ד"ר גורביץ הוא ציין כי לא הועברו אליו המסמכים המשפטיים עליהם חתמה המנוחה וכי הבדיקה שערך הייתה כללית בלבד (ראו: פרוט' מיום 19.6.2017, עמ' 323, שורות 20-24). הוא לא זכר האם ניהל שיחה מפורטת יותר עם המנוחה לגבי מהות הפעולה המשפטית שהיא מבקשת לבצע (עמ' 325).

     

    73. עו"ד ------ מציין כי רק לאחר שקיבל את חוות הדעת של ד"ר גורביץ התקדם עם העברת הזכויות בדירה. על אף שממועדי חתימת התצהירים עולה כי נתבע 1 חתם על התצהיר ביום 12.3.12, קרי לפני עריכת הבדיקה. כמו כן עולה כי נתבעת 2 ונתבעת 3 חתמו על התצהירים ביום 13.3.12, כאשר לא ברור האם היה זה בשעה מאוחרת לעריכת חוות הדעת.

     

     

     

     

    74. אין הסבר בתצהיר של עו"ד ------ לגבי הקשר עם מקבלי המתנה לגבי העברת הזכויות, מתי הוחתמו, על ידי מי, מי דיבר עימם. יתרה מכך, כל מקבלי המתנה ציינו כי האם המנוחה לא שוחחה עימם לגבי הסכם המתנה. מבין השיטין בעדויות מקבלי המתנה עולה כי מי שניהל את העברת הזכויות ודאג לביצוע של הסכם המתנה היה נתבע 5. נתבע 5 בתצהירו טוען מצד אחד כי לא היה מעורב למעט יצירת הקשר הראשונית עם עו"ד ------. עם זאת בקיאותו בהתנהלות בין עו"ד ------ לאם מלאה ומפורטת.

     

    75. בתצהירו של נתבע 5 הוא אינו מציין דבר וחצי דבר לגבי החתמת מקבלי המתנה על המסמכים. הוא אינו מציין דבר וחצי דבר לגבי קבלת המתנה דווקא על ידי בנו נתבע 4 ולא על ידו ולא נותן לכך כל הסבר מניח את הדעת. ההסבר היחידי לגבי ההעברה לבנו של נתבע 5, נתבע 4 ולא לנתבע 5, מתמצה בסעיף 3 לתצהירו בו הוא מציין כי: "אמי המנוחה רצתה להעביר את רכושה לנו ולמשפחותינו: לנתבע 1, לנתבעת 3, לנתבעת 2 ולי או לבני נתבע 4 שהיינו קרובים אליה קרבת אמת..." (ההדגשה הוספה). מדוע לנתבע 4 ולא לנכד אחר? אם הקרבה בין נתבע 5 לבין המנוחה הייתה כה רבה כפי שהוא מציין פעמים רבות מדוע ההעברה איננה לו? נתבע 5 נמנע מלתת על כך תשובה.

     

    76. בחקירתו של נתבע 5 הוא אישר לראשונה כי הוא זה שביקש שההעברה תהיה לבנו ולא לו (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 364 שורות 11-17, עמ' 365, שורות 7-8). פרט זה אינו מופיע בתצהירו.

     

    77. בחקירתו ציין עו"ד ------ כי אינו זוכר את פרטי החתמת מקבלי המתנה על המסמכים (ראו: פרוט' מיום 25.6.2017, עמ' 372, שורות 3-20). עם זאת, ציין כי עו"ד ------ עדכנה אותו כי אחת הבנות חזרה בה ואח"כ חתמה בחזרה (עמ' 372, שורות 19-20). בהמשך ציין כי אינו זוכר מה הייתה ההתנהלות מול מקבלי המתנה אך הוא מניח שהקשר היה באמצעות נתבע 1 ונתבע 5 (עמ' 374, שורות 2-9).

     

    78. אין הסבר מדוע פירט עו"ד ------ הוראות שנתן לעו"ד ------ עד לחתימה, אך לא את ההתנהלות שהייתה במשרדו לגבי חתימת מקבלי המתנה והשלמת הרישום.

     

    79. אין פירוט והסבר בתצהיר עו"ד ------ לגבי ההתרחשויות שהיו עם הבת נתבעת 2 בענין הסכם המתנה. כפי שצויין נתבעת 2 חתמה על המסמכים, לאחר מכן התחרטה ולאחר מכן חזרה בה מהחרטה וביקשה להיות בין מקבלי המתנה. אין ספק כי מדובר בפרט מהותי ביותר הקשור להעברת הזכויות והסכם המתנה. אולם דווקא פרט זה אין לו זכר בתצהירו של עו"ד ------.

     

    80. עו"ד ------ איננו מציין מי שילם עבור העברת הזכויות.

     

    81. עו"ד ------ מציינת בתצהירה בסעיף 9 לגבי המשך העברת הזכויות כך: "התקדמתי עם הליך העברת הזכויות של המנוחה במקרקעין על שם ילדיה ונכדה בהתאם לבקשתה וכל המסמכים הדרושים הגיעו ללשכת רישום המקרקעין".

     

    82. אין הסבר בתצהירה של עו"ד ------ לגבי הקשר עם מקבלי המתנה לגבי העברת הזכויות, מתי הוחתמו, על ידי מי, מי דיבר עימם. מהתצהירים עולה כי עו"ד ------ אישרה החתימות.

     

    83. עו"ד ------ אישרה בחקירתה כי חוץ מלנתבע 4 משרדם התקשר לכל מקבלי המתנה (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 503, שורות 10-11). היא לא זכרה אם נתבע 5 הצטרף לפגישות עם כל מקבלי המתנה או רק לפגישה עם נתבעת 2 (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 504, שורות 5-6).

     

    84. אין פירוט בתצהיר עו"ד ------ לגבי ההתרחשויות שהיו לגבי הבת נתבעת 2, על אף שהיה מדובר בפרט מהותי הקשור להסכם המתנה.

     

    85. בחקירתה של עו"ד ------ היא נחקרה ארוכות על הנסיבות שהיו בעניין חתימתה של נתבעת 2 ובעיקרו של דבר אישרה את נושא החתימה, הביטול והחזרה מהביטול. בחקירתה התברר כי בפגישתה עם נתבעת 2 נכח גם נתבע 5 (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 494, שורות 8-20). עו"ד ------ לא זכרה את פרטי הפגישה עם נתבעת 2 (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 496, עמ' 505). עו"ד ------ לא זכרה האם נתבעת 2 שמעה ממנה לראשונה על המתנה  (ראו: פרוט' מיום 25.9.2016, עמ' 498, שורות 1-5). עו"ד ------ לא זכרה האם נתבעת 2 הגיעה לפגישה בה חזרה מהביטול עם נתבע 1 (עמ' 509).

     

    86. עו"ד ------ איננה מציינת מי שילם עבור העברת הזכויות.
    87. עו"ד ------ איננה מציינת האם עידכנה את המנוחה על העברת הזכויות והאם דיברה עימה לאחר החתמתה על המסמכים. הדברים אינם מתיישבים עם ההתנהלות שהייתה בפגישה ובקשתה של המנוחה למהר עם ההעברה. אין הסבר מדוע עו"ד ------ אינה חוזרת ומעדכנת את המנוחה על ההעברה, האם שלחה אליה את המסמכים שנחתמו על ידי מקבלי המתנה, האם שוחחה עימה שוב ועידכנה אותה לגבי ההתקדמות בהעברת הזכויות.

     

    88. מאחר והטענה של עו"ד ------ ושל עו"ד ------ הינה כי המנוחה הייתה הלקוחה שלהם (ולא מקבלי המתנה), לא ברור מדוע לא עידכן מי מהם את המנוחה לגבי ההתקדמות בהעברת הזכויות, חתימת מקבלי המתנה, מדוע לא עידכנו אותה לגבי האירועים החריגים שהיו עם נתבעת 2.

     

    89. ביום 6.12, לאחר פטירת המנוחה, הושלמה העברת הזכויות בדירה בלשכת רישום המקרקעין.

     

    90. בתצהירו של נתבע 5 בפירוט שלו לגבי העברת המתנה אין הסבר מדוע נבחרו 3 הילדים ובנו, נתבע 4, ולא הוא. על אף טענתו בתצהירו כי האם העבירה את הבעלות בדירה אבל דואגת לעצמה במקרה חירום (סעיף 35 לתצהירו), לא ברור כיצד הדברים מתיישבים עם קבלת מלוא כספיה של האם מחשבון הבנק על ידו ועל ידי נתבע 1 בסך של 226,000 ש"ח.

     

    91. בתצהירו של נתבע 4 בנו של נתבע 5 מתוך 7 עמודי תצהיר הוא מפרט לגבי הקשר הקרוב שלו עם סבתו . אין בתצהיר מילה וחצי מילה על הסכם המתנה. מתי נודע לו? ממי נודע לו? מה היו נסיבות החתימה. תמוה כי ציין כי הסבתא דיברה איתו, למשל בסעיפים 18-19, בסמוך לפטירתה נגד הבנות ומה יהיה לאחר פטירתה אך לא ציינה דבר לגבי המתנה. והוא שידע – כיצד לא הודה לה? לכך לא ניתן כל הסבר משכנע. נתבע 4 לא מציין דבר שדיבר עם אביו-נתבע 5 לגבי הסכם המתנה.

     

    92. במסגרת חקירתו של נתבע 4 הוא נשאל מתי המנוחה דיברה איתו על המתנה והשיב: "היא לא דיברה איתי מילה" (ראו: פרוט' מיום 11.5.2017, עמ' 420, שורות 21-23). כאשר נשאל מי אמר לו על המתנה אם כך והשיב: "אממ אמרו לי ללכת לעורך דין לחתום על המתנה" (עמ' 421, שורה 7). הוא לא זכר מי אמר לו על המתנה (עמ' 421) וחזר מספר רב של פעמים כי אינו זוכר. הוא לא זכר גם אם דיבר על המתנה עם אביו (עמ' 422). גרסה זו אינה מהימנה. לא סביר כי על פרט כל כך מהותי ולא שגרתי לא יזכור העד ממי שמע ומה שמע.

     

    93. כאשר נשאל נתבע 4 כיצד יכול להיות שהוא אינו זוכר פרטים כה מהותיים השיב: "אני לא זוכר את השיחה שהתנהלה לי אפילו היום בבוקר, מי התקשר אליי ומי ביקש ממני, אני לא זוכר מי אמר לי ללכת באותו יום להפגש עם העורך דין" (ראו: פרוט' מיום 11.5.2017, עמ' 423, שורות 9-10). הוא לא זכר בהמשך החתימה כל פרט לגבי החתימה על המסמכים לקבלת המתנה והשיב שוב ושוב "לא זוכר" ובהמשך: "יש לי זיכרון על הפנים" (עמ' 424, שורות 1-7). גם בחקירתו ביום הבא נשאל על פרטים בסיסיים לגבי נסיבות חתימתו על המסמכים לקבלת המתנה ושב וחזר כי אינו זוכר דבר (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 323-326).

     

    94. כאשר נשאל נתבע 4 מפורשות מדוע לא הודה לסבתו על ההענקה הנדיבה השיב: "לא רציתי, לא רציתי לדבר איתה על הנושאים האלו, לא רציתי לבוא ולהגיד לה תודה, היא לא הייתה במצב של לבוא ולדבר על הדברים האלה ואני לעולם לא החלפתי איתה מילה לא לפני ולא אחרי" (ראו: פרוט' מיום 11.5.2017, עמ' 424, שורות 10-12). בהמשך החקירה כאשר נשאל שוב ושוב מדוע לא הודה לסבתו השיב כי אינו יודע להסביר זאת (עמ' 425-426).

     

    95. גם נתבע 4, בדומה לתשובות שהיו לאחר מכן לאביו נתבע 5, טוען כי לא שוחח עם איש לגבי המתנה לאחר שקיבל אותה (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 328).

     

    96. בתצהירה של הבת נתבעת 3 מתוך 10 עמודי תצהיר בהם היא מפרטת באריכות לגבי קשרי המשפחה בין המנוחה לילדיה ולקשר החם והקרוב שהיה לה כל השנים עם המנוחה ואף מציינת בסעיף 4 לתצהיר "אני בת חסותה של אמא שלי. אני בת הזקונים", אין מילה וחצי מילה על המתנה. מתי נוד ע לה? ממי נודע לה? האם דיברה על כך עם אמה ומתי? לא סביר לאור הקשר שהיא עצמה מתארת שלא פנתה לאם בתודה והודיה על המתנה. בפרט כאשר היא מתארת שיחות שהיו לה עם האם לגבי הצוואה ולגבי ההתנהלות שהייתה קשורה לאחיותיה האחרות, שלטענתה נהגו באם לא כשורה גם בעניין הצוואה.

     

     

     

     

     

    97. כאשר נשאלה נתבעת 3 בחקירתה ממי שמעה על המתנה השיבה כי התקשרו אליה ממשרד עורכי הדין ואמרו לה לבוא לחתום (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 363). בהמשך ציינה כי במשרד עורכי הדין הם שסיפרו לה על המתנה (עמ' 363, שורות 22-23). גם היא כמו נתבע 4 וכמו נתבע 5 טוענת כי לאחר מכן לא דיברה על כך עם איש (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 364, שורות 1-14). היא ציינה כי רק לאחר פטירת האם דיברה על כך עם נתבע 1, וכן ציינה: "הנחתי שזה מה שהיא רצתה ולא לא שאלתי מעבר לזה" (עמ' 364, שורות 19-20). גם תשובה זו אינה סבירה. גם נתבעת 3 ציינה מספר פעמים כי היא לא זוכרת מה היו נסיבות החתימה (עמ' 371).

     

    98. נתבעת 3 נשאלה ישירות מתי שוחחה עם האם המנוחה על המתנה והשיבה: "לא דיברתי עם אמא שלי על המתנה" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 372, שורה 23, עמ' 373). היא ציינה שוב כי לא דיברה עם האם על כך ולא הודתה לה על המתנה (עמ' 373). גרסתה בעניין זה הייתה לא סבירה.

עדותו של נתבע 5 בנשוא המתנה

1. עדותו של נתבע 5 הייתה עדות חשובה ובאופנים רבים גם מכרעת, בפרט בצירופה לעדויות עורכי הדין שערכו את העיסקה ועדויות מקבלי המתנה האחרים. עדותו הייתה חשובה לא רק משום מה שהיה בה אלא גם בשל מה שלא היה בה, ובשל הדברים שהתבררו בחקירה אל מול התצהיר.

2. בתצהירו של נתבע 5 הוא מציין כי האם סיפרה לו מיוזמתה כי היא רוצה להבטיח את קיום הרצון שלה בנוגע לדירה עוד בחייה (סעיף 21 לתצהירו). והנה בחקירתו – הוסיף פרטים רבים מאוד שלא הופיעו בתצהיר לרבות הסיבה של האם להעברת הדירה כעת: "אני מכירה את הבנות שלי שיהיו בעיות" (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 366, שורה 12 ובהמשך שורות 18-20).

3. לאור טענתו של נתבע 5 כי האם היא יוזמת המתנה, וכי היא זו שביקשה ממנו לפנות לעו"ד ------ הוא נשאל כיצד הגיב לכך והשיב: "לא הגבתי שום דבר, לא אמרתי כלום כי זה היא דעתנית הייתה, היא הייתה החלטית, מה שהיא רוצה היא עושה, היא לא שמעה בקול אף אחד" (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 370, שורות 20-21). תגובה זו ללא הודייה לאם, ללא בקשת הסבר, אינה עולה בקנה אחד עם הטענות של נתבע 5 לקשר קרוב מאוד לאם ולהתנהלות המשפחתית שהייתה באותה העת. הרי תגובה מסתברת היא לומר לאם תודה על המתנה.

4. גם בהמשך החקירה כשנתבע 5 שב ונשאל לגבי סבירות תשובה זו על תגובתו השיב: "שותק, לא דיברתי שום דבר" (עמ' 371, שורה 6). גרסה זו מעלה תמיהות. שהרי תגובה מסתברת בסיסית הינה הודיה והערכה לאם על נדיבותה ובפרט כאשר הוא רוצה שהזכויות שלו יעברו לבנו.

5. כאשר נשאל נתבע 5 לגבי ההתנהלות שהייתה מול בנו ושל בנו מול האם המנוחה לא זכר דבר מהתנהלות זו וחזר מספר פעמים "לא זוכר, לא זוכר" (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 371). גם בהמשך החקירה כאשר נשאל מי הסביר לבנו לגבי ייפוי הכוח לטובתו השיב כי משרד עורכי הדין הסביר ולא הוא (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 389, שורות 10-23). תשובה בלתי סבירה שהרי ייפוי הכוח לטובתו, ההסכם לטובת בנו ורק הגיוני הוא שידבר עם בנו לגבי ההסכם וביצועו.

6. נתבע 5 לא ידע להסביר בחקירתו את הבדלי הגרסאות בינו לבין אשתו, ------, לגבי המתנה. נתבע 5 טען כי סיפר לאשתו באותו הערב על המתנה (עמ' 390-391) והיא לעומת זאת טענה כי לא ידעה דבר על המתנה עד שהוגש ההליך ולאחר פטירת המנוחה (ראו: פרוט' מיום 11.5.17, עמ' 322, שורות 12-23). ----- טענה כי נתבע 5 לא סיפר לה דבר על המתנה (עמ' 328). היא טענה כי גם הבן נתבע 4 לא סיפר לה דבר על המתנה (עמ' 330). טענתה של ----- כי לא דיברה גם לאחר שנודע לה על המתנה עם הבן נתבע 4 על הנושא כלל, גם היא בלתי סבירה (עמ' 332). לא סביר כי בין בני המשפחה לא ידברו על נושא מהותי זה ובפרט כשהבן הוא הנכד היחידי שזוכה לקבל מתנה כה משמעותית.

7. כאשר נשאל נתבע 5 לגבי ההתנהלות שהייתה לו מול נתבע 1 והאם סיפר לו על דבר המתנה ומה אמר לו השיב גם על כך בתחילה כי אינו זוכר (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 372-373). התנהלות זו גם היא תמוהה. מצד אחד נתבע 5 מעיד כי היה לו קשר קרוב וטוב עם נתבע 1 ומצד שני הוא חוזר ואומר גם שלא דיבר עם נתבע 1 על המתנה כלל וגם שאינו זוכר דבר מכך. לאחר מכן שינה את גרסתו וטען בחקירה כי הוא זה שאמר לנתבע 1 ללכת לחתום על המסמכים אצל עו"ד ------ (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 374, שורה 7). הוא הכחיש את תיאורו של נתבע 1 את המתנה ואח"כ חזר וטען כי הוא שאמר לנתבע 1 שהאם נותנת להם "מתנה בחיים" את הזכויות בדירה (עמ' 383). לפתע בחקירתו אמר כי הייתה סיטואציה בה ליד האם המנוחה הוא אמר לנתבע 1 כי האם רוצה לתת להם את המתנה והוא רוצה שבמקומו יהיה בנו נתבע 4 (עמ' 383, שורות 12-23).

8. כאשר נשאל נתבע 5 בחקירתו לגבי חקירתו של נתבע 1 בבימ"ש בה נכח, גם על כך השיב כי הוא אינו זוכר מה היה (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 398, שורות 1-2).

9. גם לגבי נתבעת 3, נתבע 5 מציין בתחילה כי לא דיבר איתה מילה לגבי המתנה (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 373, שורות 15-19). אולם בהמשך החקירה משנה את גרסתו ומאשר כי הוא ועו"ד אמרו לה לבוא לחתום על המסמכים (עמ' 373, שורה 23, עמ' 374, שורות 1-2). הוא חזר בהמשך החקירה וציין כי הוא שהודיע לנתבעת 3 על המתנה (עמ' 388, שורות 1-6). עם זאת, טען בתוקף כי לאחר מכן לא דיבר איתה מילה מעבר לכך לגבי המתנה (עמ' 388, שורות 16-21). גם התנהלות זו תמוהה ולא קיבלה הסבר משכנע. מחד מערכת היחסים בין נתבעת 3 לנתבע 5 תקינה לחלוטין, מאידך, לפי טענתו של נתבע 5 לא דיבר איתה מילה לאחר מכן לגבי הסכם המתנה. הדבר אינו סביר בהתחשב במהות ההסכם ובמרקם היחסים המשפחתי באותה העת.

10. לגבי נתבעת 2 אישר נתבע 5 כי דיבר איתה לגבי המתנה והסביר לה מדוע כדאי לה להסכים לקבל את המתנה (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 376). הוא גם אישר כי נכח במשרד עו"ד כשנתבעת 2 באה לחתום על המסמכים (שורות 22-23). בחקירתו תיאר נתבע 5 בפירוט את ההתנהלות שהייתה עם נתבעת 2, על אף שדבר מפרטים אלה לא הופיע בתצהירו ועל אף שאין חולק כי מדובר בפרטים מהותיים מאוד. הוא תיאר בחקירתו כיצד נתבעת 2 התחרטה והוא שיכנע אותה שחשוב שתקבל את המתנה ("לעזור לה"). לשאלה מדוע היה במשרד עו"ד שעה שהוא לא ממקבלי המתנה ענה כי הלך בשביל הבן שלו (עמ' 377, שורות 16-23). נתבע 5 הכחיש את כל טענותיה של נתבעת 2 כי צעק עליה וכי נתבע 1 ביקש ממנו להפסיק (עמ' 379, שורות 2-15), טען כי היא משקרת ולא היו דברים מעולם וכי הוא בסה"כ אמר לה לקחת את המתנה שאמא נתנה לה.

11. גרסתו של נתבע 5 בחקירה לגבי ניתוק הקשר עם אחיותיו הייתה לא מהימנה. מצד אחד הוא מאשר כי היה "הבן יקיר לי" של האם, היה בקשרים מצויינים גם עם אחיותיו ומצד שני טוען כי לאור היחס של אחיותיו לאימו ניתק עימן קשר ולא שוחח עימן ולו במילה על מה שקורה עם האם המנוחה (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 408-410).

12. בהמשך הכחיש שהיה קרע במשפחה ("לא היה פיצוץ") (עמ' 410, שורה 15), על אף שכל העדים העידו כי כך היה וגם הוא עצמו לשיטתו זה הדבר שהוביל את האם להעניק את המתנה. הגרסה כי לא אמר לאחיותיו ובפרט לתובעת 5 שהיו בקשרים קרובים, מילה וחצי מילה וביום אחד ניתק עימן קשר, לא קיבלה מענה מניח את הדעת.

13. יתרה מכך, הובאו עדויות רבות מאוד – מטעם שני הצדדים – ונשמעו בני משפחה רבים שכולם העידו – לא משנה מאיזה צד של המתרס היו – כי כשנתיים פחות או יותר טרם פטירת האם, נפל דבר במשפחה והחלו מחלוקות, סכסוכים וריבים בלתי פוסקים הקשורים לרכושה, צוואתה ויחסיה של האם עם ילדיה. כך שמבין כל העדים היחידי שטוען כי לא אמר מילה והיה מחוץ לסכסוך הוא נתבע 5 עצמו. לאור מקומו המשמעותי והחשוב במשפחה גרסה זו לא קיבלה חיזוק מאף אחד מהעדים הרבים שהובאו לעדות, לרבות העדים מטעם הנתבעים.

14. נתבע 5 בעדותו שב וחזר מספר פעמים רב של פעמים כי הוא "לא יודע", "לא זוכר" "לא עניין אותי", "לא התערבתי". לשיטתו איש לא דיבר איתו, איש לא שאל אותו. הוא היה מחוץ לעניינים. הכחיש נמרצות כל תזה שהוצגה לו המעידה על סדקים בגרסאותיו. עדותו הותירה רושם לא אמין ומתחמק. בצד זכרון מצויין על דברים שהיו חשובים לו (כמו דבריה של האם אליו בבית החולים לגבי המתנה) הוא לא זכר פרטים מהותיים רבים לגבי ההעברה והשמיט פרטים מהותיים נוספים בתצהירו בפרט לגבי ההתנהלות שהייתה בין מקבלי המתנה. טענתו כי לא שוחח על ההסכם עם אחיו הייתה לא סבירה. שהרי הסכם המתנה בפרט ברמת הסכסוך המשפחתי שהייתה באותה העת הייתה אירוע דרמטי ומשמעותי. לא סביר כי לא דיבר על כך עם האם המנוחה ועם שאר מקבלי המתנה. נתבע 5 נשאל על התנהלות זו במפורש כיצד ייתכן כי אפילו כשהיו לצד האם בבית החולים הנושא לא עלה ושב וטען: "לא דיברנו על זה בכלל" (ראו: פרוט' מיום 17.7.2017, עמ' 389, שורות 2-9). לא סביר גם כיצד לא שב ודיבר על כך עם האם המנוחה, הודה לה ועידכן אותה לגבי ביצוע ההעברה.

15. אל מול גרסתו של נתבע 5 בתצהירו של העדר מעורבות והעדר ידיעה ניכר כי היה "מעורב עד צוואר" בכל הקשור להסכם המתנה – הוא שקישר בין האם לעו"ד ------, הוא נכח בבית החולים כשעו"ד ------ בא, הוא נכח בבית החולים כשעו"ד ------ הייתה, הוא נוכח במשרד עו"ד בעת החתימה על מסמכי מקבלי המתנה על אף שאינו נמנה על מקבלי המתנה, הוא שרשום במשרד עו"ד על הקלסר של מסמכי המתנה ולא שמה של המנוחה, הוא שפונה לד"ר גורביץ לצורך קבלת חוו"ד על האם, הוא נוכח כשד"ר גורביץ בא לבצע את הבדיקה, הוא זה שמשלם לד"ר גורביץ, הוא שמודיע לנתבעת 3 על קבלת המתנה.

16. למרות טענתו של נתבע 5 כי הוא לא ידע ולא שמע ולא ראה – שילוב העדויות שלו עצמו, של עו"ד ------, של עו"ד ------- , של ד"ר גורביץ, של נתבעת 2, של נתבעת 3, של נתבע 4 בנו ושל נתבע 1 מעלה כי הוא היה מעורב מאוד מאוד בהוצאה לפועל של הסכם המתנה.

עדותו של נתבע 1 בנושא הסכם המתנה

17. נתבע 1 הוא בנה הבכור של המנוחה.

18. בתצהירו בסעיפים 4-6 מתאר נתבע 1 בפירוט כיצד טיפל באם באופן קרוב ושוטף, יותר משאר ילדיה. נתבע 1 התגורר עם האם החל משנת 2000 לאחר גירושיו ועד למועד פטירתה.

19. גם במחלוקות המרות שיש בין ילדי המנוחה בלט המעמד המיוחד לו זכה נתבע 1 ובלטה העובדה כי יש הסכמה כי נתבע 1 זכה ליחס מיוחד ולדאגה מיוחדת מהמנוחה. התובעות עצמן אישרו כולן יחס זה במספר אופנים.

20. בסעיף 23 לתצהירו מפרט נתבע 1 לגבי הסכם המתנה בזו הלשון: "אמא היא זו שיזמה את ההסכם, היא עשתה את זה מרצונה החופשי וללא כל כפייה. אמא עשתה את הפעולות לצורך מתן המתנה, במטרה להבטיח את קיום רצונה כשהיא בחיים כאשר אנחנו התחייבנו שאמא תוכל להמשיך לגור בדירה ובמידת הצורך לממן לאמא טיפול סיעודי או רפואי מכספי המכירה של הדירה. אין לי ספק שאמא ידעה מה היא עושה, ידעה על מה היא חותמת והיא גם נעזרה בעורכי דין בשביל זה". האיזכור להסכם המתנה הוא סעיף אחד קצר מתוך 40 סעיפים ו-12 עמודי תצהיר. אין פירוט בתצהירו אלו פעולות עשתה האם לצורך מתן המתנה.

21. נתבע 1 אינו מפרט בתצהיר פרטים מהותיים ביותר הקשורים להסכם המתנה. ממי שמע פרטים אלה שפירט בתצהירו. האם דיבר על כך עם האם ומתי. הוא אינו מפרט ולו במילה אחת מה היו נסיבות החתימה שלו על מסמכי המתנה. כאשר יש לזכור כי בשלב הזה כבר ידוע לכל בני המשפחה על הסכסוך שהחל לכל הפחות שנה לפני כן. כאשר נתבע 1 מבין, אף יותר מכולם, את המשמעות של הדרת בנותיה הנוספות של המנוחה מהזכויות בדירה. אין הוא מציין בתצהירו מה הוביל את האם לעשות זאת. וזאת, כאשר לגבי נושאים אחרים פירט בתצהירו ארוכות.

22. בחקירתו של נתבע 1 בלט ההבדל בין חקירתו הראשונה ביום 15.5.2017 ובין חקירתו השניה ביום 28.5.2017. בחקירתו הראשונה עדותו הייתה אמינה במרביתה גם בנושאים שהיו לו קשים והוא אישר ברורות כי המנוחה חפצה לחלק את רכושה בחלקים שווים בין ילדיה עד שהתעוררו המחלוקות בין הילדים. הוא גם אישר כי אם הדבר היה תלוי בו כך היה קורה. עם זאת היו נושאים שלמים בחקירתו גם הראשונה להם השיב כי הוא אינו זוכר. בחקירתו השניה של נתבע 1 ניכר שינוי. הוא התחמק. ניכר כי המעמד לא נוח לו והוא לא רצה לענות על השאלות ובפרט כאלה שניכר כי סבר כי הן שאלות נכונות.

23. בחקירה הוא ציין כי שמע על המתנה לראשונה ממשרד עורכי הדין (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 414, שורות 14-23, עמ' 415).

24. נתבע 1 נשאל בחקירתו עם מי דיבר על המתנה והשיב: "אין לי מה לדבר, הודיתי בתוך לבי פנימה לאמא ובזה נגמר הסיפור" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 416, שורות 4-10). בהמשך נשאל שוב האם דיבר על כך עם אמו והשיב: "לא רציתי להלאות את אמא ולעצבן, כל מיני דברים שאמי הייתה, מצבה היה לא הכי טוב, לא נעים, אישה על ערש דווי, זהו" (עמ' 438, שורות 16-17). גם גרסה זו מעלה תהיות: אם מצבה של האם קשה והיא על ערש דווי והוא אינו מסוגל אפילו לדבר איתה על זה מדוע הסכים לקבל את המתנה? אם האם לשיטתו היא זו שיזמה את ההסכם (כפי שטען בתצהירו), אזי מה הבעיה והקושי להודות לה? ויתרה מכך, לא ברור כיצד הודיה לאם על נדיבותה צריכה להלאות את האם או לעצבן אותה. כשנתבע 1 עומת שהתשובה לכך אינה סבירה הוא השיב: "אין לי תשובה לזה" (עמ' 411, שורה 5).

25. נתבע 1 התבקש לתאר מה היו הנסיבות הקשורות לחתימתה של נתבעת 2 לאחר שאישר כי היה איתה במשרד עורכי הדין. בתשובתו טען כי: "לא יודע, לא יודע, אין לי מושג" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 435, שורה 6). גם בהמשך כשנשאל על הפרטים הספציפיים השיב: "לא יודע, אני כבר לא זוכר". השיב מספר פעמים "לא זוכר".

26. בהמשך החקירה נזכר כי אמר לנתבעת 2 שתחזור בה מהביטול ושכנע אותה כי תחזור לעו"ד לחתום על המסמכים. בעת חקירת,ו נתבעת 2 הייתה באולם ואישרה את הדברים (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 443, שורות 15-23).

27. נתבע 1 נשאל לגבי הקשר שלו עם נתבע 5 על המתנה וציין כי דיבר עם נתבע 5 פעם אחת על המתנה והוא שאמר לו בשישי בערב כי הם קיבלו מתנה ונתבע 5 השיב "סחתיין" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 446-447). כאמור לעיל גרסה זו התגלתה כבלתי סבירה לאחר שנתבע 5 היה מי שהביא לאם את עו"ד ------ וידע בזמן אמת על המתנה והיה מעורב מאוד בביצועה.

28. נתבע 1 אישר בעדותו בחקירתו הראשונה ביום 15.5.2017 כי הבטיח לאם ולאחיותיו כי יעשה את מירב המאמצים כי חלוקת רכושה של האם תהיה שווה בשווה בין כל ילדיה (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 461-462).

29. עדותו של נתבע 1 מיום 15.5.2017 לגבי הקשר המשפחתי הטוב שהיה בין כל האחים והאם עד כשנתיים טרם פטירתה הייתה מהימנה ביותר. הוא גם אישר כי עד מועד זה האם רצתה שכל רכושה יתחלק בין ילדיה שווה בשווה (עמ' 469-471). בהגינותו ציין נתבע 1 בתשובה לשאלת בית המשפט כי מבחינת מערכת היחסים בין קבוצות האחים והאם הוא היה בין הפטיש לסדן, וכי אם זה היה תלוי בו היה שלום במשפחה (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 475).

30. נתבע 1 הבקיא היטב היטב ברזי המשפחה ידע להסביר בדיוק את סיבותיה של האם להתנהגותה ולמתן המתנה אולם לא ידע להסביר מדוע האם החליטה לתת דווקא לנתבע 4 (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 477).

31. בהמשך החקירה השיב בכנות לשאלות בית המשפט כי: "אם היה הסיפור הזה מלכתחילה תלוי בי אז הסיפור בצורה יותר חיובית, יותר טובה ויותר רציונלית..." (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 479). בהמשך לשאלות בית המשפט האם ניתן לעשות עוד שינוי במשפחה השיב: "זה כבר נוצר כזה מה זה חילוקי דעות נוראיים, סיפור קוטבי ורציני, בעיה, בעיה קשה מאוד" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 480, שורות 17-18). בהמשך כאשר נשאל לגבי המחנות במשפחה ניכר כי הוא חפץ לא להשיב לשאלות (עמ' 482).

32. נתבע 1 ציין לגבי נתבעת 2 ברורות: "נתבעת 2 בחורה טובה, פיה וליבה שווים" (ראו: פרוט' מיום 15.5.2017, עמ' 483, שורה 11).

33. בחקירה השניה כאשר נשאל נתבע 1 מדוע אמר לנתבעת 2 כי הוא החביא את התמונות המשפחתיות שהיו על הקיר בבית המנוחה והורדו ממנו, התחמק ממתן תשובה ואח"כ טען כי אינו זוכר (ראו: פרוט' מיום 28.5.2017, עמ' 323). נתבעת 2 שנכחה באותה עת באולם ציינה באותו הזמן כי נתבע 1 נתן לה את התמונות. כשנשאל שוב לאחר מכן מדוע הורדו התמונות של הבנות מהקיר השיב: "אני לא יודע מה הסיפור של התמונות , טוב נו בסדר, תמשיך, תמשיך" (ראו: פרוט' מיום 28.5.2017, עמ' 324, שורה 10). לאחר מכן שב וטען לכל השאלות בנושא התמונות כי אינו זוכר (עמ' 324-325). ניכר כי שאלות אלה מסבות לו קושי רב ואינן נוחות לו. בזמן עדותו זו נתבעת 2 התפרצה שוב ושוב ואומרת לנתבע 1 כי הוא נתן לה את התמונות שהורדו מקיר ביתה של האם.

34. בחקירה השניה נתבע 1 התקשה לענות לשאלות הקשורות ליחסיו עם נתבע 5 וליחסי שאר בני המשפחה עימו. הוא הכחיש כל אמירה שיוחסה לו מול האחיות הקשורה לנתבע 5.

סיכום התרשמות מעדויות נתבע 4, נתבעת 3, נתבע 1 ונתבע 5

35. הסכם המתנה היה אירוע משמעותי בחיי המשפחה ובוודאי ביחסי מקבלי המתנה עם האם. הגרסה של נתבע 4, נתבעת 3 ונתבע 1 כי לא שוחחו עם האם, לא שמעו ממנה על המתנה ואף לא הודו לה על נדיבותה מעלה ספקות מהותיים. כך גם גרסתו של נתבע 5 לגבי הנסיבות הקשורות למתנה.

36. המאפיין של עדויות ארבעתם הוא כי הם התחמקו בנושאים רבים מלענות תשובות מלאות וחזרו פעמים רבות מאוד על כך שהם אינם זוכרים, לא התעניינו, לא יודעים, עבר זמן.

עמדתה ועדותה של נתבעת 2 בנושא הסכם המתנה

37. נתבעת 2, מקבלת המתנה הרביעית, הציגה עמדה מורכבת שונה מהותית משאר אחיה (התובעים והנתבעים). התנהלותה ועמדתה היו משמעותיים מאוד להליך זה (ולהליך העזבונות) ועל כן יובאו בהרחבה.

38. ביום 12.7.2012 הוגשה התביעה לביטול הסכם המתנה. בתביעה הייתה נתבעת 2, שהועברו אליה כבר הזכויות לפי הסכם המתנה, נתבעת.

39. ביום 15.7.2012 – 3 ימים לאחר הגשת התביעה - חתמה נתבעת 2 על תצהיר מפורט בענייני התביעות בפני ב"כ התובעות, עו"ד קראוס. תצהיר זה צורף כחלק מתצהירי עדות ראשית של התובעות לתיק. במסגרת תצהיר זה נתבעת 2 מתארת בפירוט רב את נסיבות הסכם המתנה וחתימתה. להלן החלקים המהותיים מתצהירה של נתבעת 2 לגבי הסכם המתנה והעברת הזכויות:

"3. אני מבקשת לפרט את הידוע לי בנוגע לפעולת המתנה שנעשתה כביכול במתנה לארבעה מתוך אחד עשר ילדיה. אני הייתי אחת מתוך ארבעה אלו.

4. אמי מעולם לא דיברה איתי על רצון לתת לי או למי מאחי מתנה את הדירה שלה, אני יודעת כי כל החיים היא אהבה את כל ילדיה ומעולם לא שמעתי אותה שהיא רוצה לתת לי או רק לחלק מהאחים מתנה את הדירה או להפלות בין האחים. מעולם לא שמעתי דבר כזה למרות שאני הבת השניה, והייתי קרובה מאוד מאוד לאמא (אפילו גרתי עם אמא בדירה שלה תקופה של כעשרים שנה, עד מספר שנים לפני פטירתה).

אני יודעת כי אמא רצתה שאחי נתבע 1 ימשיך להתגורר בדירה, שכן הוא גר איתה שם כעשר שנים.

5. יום אחד, פנה אלי אחי נתבע 5 ואמר לי כי אחיותי רוצות לסלק את אחי נתבע 1 מהדירה, ולכן צריך להעביר את הדירה על שם ארבעתנו, הוא אני, נתבע 1 ונתבעת 3, שכן אנחנו לא נזרוק את אחינו נתבע 1 מהדירה.

אני לא חשבתי שמדובר בפעולה שמעבירה את הדירות רק לארבעתנו אלא שמבטיחה רק שנתבע 1 ימשיך להתגורר בדירה.

כפי שהבהרתי, אמא מעולם לא דיברה איתי על פעולות מתנה זו.

6. נתבע 5 אמר שהוא יקח אותי לעורך הדין לסדר את נושא הדירה שהמגורים של נתבע 1 יובטחו בדירה.

נתבע 5 לקח אותי לעורכת הדין, שם הציגו לי מסמכים שהדירה צריכה לעבור לארבעתנו. הבנתי אז שלא רק מבטיחים את המגורים של נתבע 1 אלא ממש רוצים להעביר את הדירה לארבעתנו. אני אמרתי שאני לא רוצה לחתום על דבר כזה, אמא מעולם לא אמרה שהיא רוצה שהדירה תעבור רק לארבעתנו ולא לכל ילדיה, ואני לא מוכנה שדבר כזה יהיה.

נתבע 5 אמר לי שאני עושה לו בעיות אם אני לא אחתום על מסמכי הטאבו, ולכן חתמתי על מסמכי הטאבו אולם ביקשתי לחתום גם שאני לא רוצה שהדירה תהיה שלי. אני הרגשתי שזה ממש גזל מהאחיות, שזה לא רצון של האמא ולכן הרגשתי רע עם מה שקורה ולכן חתמתי על ויתור שעורכת הדין הכינה במקום.

7. למחרת הגעתי לבית החולים לבקר את אמא, פגשתי את שם את אחי נתבע 1, הוא שאל אותי מה היה אצל עורך הדין וספרתי לו. הוא כעס עלי ואמר לי למה לא חתמת שהדירה תהיה גם על השם שלך, את חייבת לעשות זאת, כדי שנתבע 5 לא ישתלט על הכל, יהיה לי בעיות אם השם שלך לא יהיה שם.

אבהיר, כי אמא באותו המועד (גם באותו היום וגם בתקופה שקדמה לכך) שכבה במיטה בבית החולים, מצבה היה קשה, לא יכלה לקום,  מחוברת לקטטר, בקושי תקשרה ובקושי דיברה איתנו, היא בקושי אכלה והיתה ממש במצב בריאותי ונפשי ירוד מאוד. לכן בכלל לא דיברנו עם אמא על נושא הדירה בכלל. מבחינתי לא רק שלא ניתן היה לדבר איתה בגלל מצבה הנפשי וההכרתי אלא גם היה ברור לי שהדבר נעשה שלא בידיעתה.

נתבע 1 לקח אותי באותו רגע שוב לעורכת הדין ושם חתמתי שוב על כך שהשם שלי כן יופיע בטאבו.

[...]

10. ברור לי כי אמא לא התכוונה ולא רצתה לתת את הדירה רק לארבעתנו, הדבר ברור לי כשמש, היא מעולם לא אמרה שהיא מעדיפה חלק מהילדים על אחרים וזה גם לא היה כלל. " (ההדגשות בקו – הוספו).

40. חשיבות תצהירה של נתבעת 2 מיום 15.7.2012 נובעת מכך שהוא נחתם בראשית ההליכים וטרם שנתבעת 2 נחשפה למלוא הסכסוך המשפטי בין האחים.

41. ביום 19.7.2012 – כעבור 4 ימים מחתימת התצהיר לעו"ד קראוס - חתמה נתבעת 2 על יפוי כוח למשרד ב"כ הנתבעים, עו"ד דרור, לצורך טיפול בתביעה זו. ביום 24.7.2012 שלחה נתבעת 2 למשרד ב"כ הנתבעים הודעה בכתב יד (צורפה כמוצג נ/1) בה היא מודיעה על ביטול יפוי הכוח שניתן למשרד ב"כ הנתבעים לייצגה.

42. ביום 7.11.2012 (בסמוך לאחר דיון שהתקיים ביום 22.10.12) הוגש לבית המשפט מכתב בכתב ידה של נתבעת 2 במסגרתו היא מפרטת כי עמדתה הינה שאימה רצתה שכל ילדיה יקבלו את הדירה בחלקים שווים וכי אימה לא רצתה להפלות בין האחים, וכי כל מסמך המעיד אחרת הוא תוצאה של פחד, השתלטות וניצול המצב הקשה בו הייתה האם:

"אני נתבעת 2 (-----) נתבעת יחד עם עוד 3 אחים שלי בתביעה שהאחיות שלי תבעו אותנו על המתנה שקיבלנו מאמא ז"ל.

אחרי הדיון שהתנהל בפנייך ביום 22.10.12 ב- 9:30 החלטתי שאינני יכולה לשאת יותר במועקה שיש לי בלב ושאני חייבת לחיות עפ"י האמת ולכן אני כותבת לך.

לאימי -----  ז"ל יש 11 ילדים את כולם היא אהבה במשך כל חייה ועד ליום פטירתה. אני הייתי קרובה מאוד לאמא ואפילו גרתי איתה בדירה שלה כ- 25 שנה. אמא מעולם לא רצתה ולא אמרה שהיא רוצה להפלות בין האחים. תמיד אמרה שהיא רוצה לתת את הדירה לכל ילדיה שוה בשוה.

המשפחה שלנו מפולגת וקרועה וליבי נקרע איתה.

איני רוצה לדבר רע על אף אחד מאחי ואני אוהבת את כולם. אך רק אומר שאם יש מסמכים שאומרים שהדירה תינתן רק ל-4 מתוך 11 אחי זה בניגוד מוחלט לרצון של אמא זה תוצאה של פחד השתלטות וניצול של המצב הקשה שאמא היתה בו. אמא ז"ל מעולם לא העדיפה חלק מילדיה על פני אחרים היא מעולם לא היתה מנשלת 7 מבנותיה. הקשר שלה עם הבנות היה קשר הדוק וחם והן טיפלו בה במסירות כל חייה והיו סועדים איתה בחגים בשבתות ובביקורים יום יומיים.

אני רוצה שידי יהיו נקיות. אני רוצה לחיות בעולם הזה שרק אמת יוצאת מפי ומכוונת את מעשי ואינני רוצה לפגוש את אמא ז"ל בעולם הבא ומבלי שאמרתי את האמת." (ההדגשות בקו -הוספו).

43. ביום 15.1.2013 הוגשה הודעה של ב"כ הנתבעים בה צויין כי לאור המכתב של נתבעת 2 מיום 7.11.2012 הוא בדק עימה את נושא הייצוג וכי נתבעת 2 עדיין חפצה כי הוא ייצגה. עו"ד דרור מצרף מכתב של נתבעת 2 מיום 14.1.2013 בה היא מציינת לבית המשפט כי את המכתב מיום 7.11.2012 כתבה בעזרתה של האחיינית ----- ובלחץ האחיות. נתבעת 2 מציינת גרסה שונה לגבי המתנה וההורשה ומציינת כי בשל התנהגות התובעות ודאגתה של האם לבן נתבע 1, היא שינתה את צוואתה. על אף שהאם רצתה בתחילה להוריש הכל שווה בשווה, שינתה את רצונה מאחר וחששה שהתובעות תפגענה בנתבע 1. לסיום הודעה זו מציינת נתבעת 2 את הדברים הבאים:

"אני נמצאת בין הפטיש והסדן ומאוד עצוב לי ואני מאוד אוהבת את כל האחיות והאחים שלי כי פשוט מאוד הייתי יד ימינה של אמא ועזרתי לה לטפל בהם שהיו קטנים הם מרגישים אצלי כמו בבית אמא.

אני מבקשת בכל לשון של בקשה שהמכתב לא התפרסם אצל אחיותי או אחיניותי יוצר קרע בין האחיות. מרצוני ניסחתי את המכתב הזה."

44. בנסיבות החריגות הללו חקירתה של נתבעת 2 ביום 10.5.2015 הייתה חקירה נגדית על ידי שני ב"כ הצדדים ובשל הצורך לברר את עמדתה לאשורה. מדובר היה בחקירה ארוכה וקשה וניכר היה כי נתבעת 2 מתקשה בה מאוד. בשל מורכבות החקירה, הוריתי על יציאת כל שאר הצדדים ושמיעת חקירתה של נתבעת 2 רק בנוכחות ב"כ הצדדים.

45. ההתרשמות מתצהירה של נתבעת 2 ומחקירתה על ידי שני ב"כ הצדדים כי נתבעת 2 כדבריה שלה עצמה הינה "בין הפטיש לסדן". דווקא בשל כך ובשל היותה ממקבלי המתנה הייתה עדותה האמינה ביותר מכל עדויות הצדדים.

46. עדותה שנשמעה כחקירה נגדית רק חיזקה את האמור בתצהירה מיום 15.7.2012, ואיש לא הצליח לקעקע את אמינותה גם בקשיים הגדולים שנתקלה בעדות. מאחר ועדותה הינה למעשה גם בניגוד לאינטרס שלה הצר, הרי שהיא מקבלת עוד משנה תוקף.

ב.       העדר הוכחת גמירות דעתה של המנוחה להתקשר בהסכם המתנה

47. מכל הנסיבות שפורטו לעיל מתעוררים סימני שאלה קשים ביותר לגבי גמירות דעתה של המנוחה להתקשר בהסכם המתנה.

48. המנוחה לא דיברה עם איש ממקבלי המתנה על דבר המתנה והם גם לא דיברו עימה.

49. עלו ספקות מהותיים ביותר מחקירת עורכי הדין ------ ו------- ובשילוב עם חוו"ד של ד"ר גורביץ לגבי מצבה של המנוחה ויכולתה להתקשר בהסכם המתנה.

50. שאלות פשוטות להבנת מצבה של המנוחה לא נשאלו על ידי מי שאמונים היו לברר את מצבה ורצונה – לא עורכי הדין ולא ד"ר גורביץ. איש מהם לא שאל את השאלה המסתברת: למה? האם את מבינה מה המשמעות של הפעולה? איש מהם לא שואל את המנוחה מה הבהילות דווקא כשהיא בבית חולים לאחר ניתוח? עורכי הדין לא שבים ומעדכנים אותה לגבי ביצוע ההסכם וחתימת מקבלי המתנה, על אך שמבחינתם היא הלקוחה שלהם. אין הסבר משכנע מדוע החליטה המנוחה להעביר את הזכויות לנתבע 4 ולא לנתבע 5.

51. גם אם ספקות אלה אינם מגיעים כדי שלילת כשרות, התמונה שעלתה הינה תמונה שרבים בה הספקות האם זה באמת היה רצונה של המנוחה ואם עשתה זאת מבחירה חופשית ומודעת למשמעויות מרחיקות הלכת של הפעולה המשפטית. דווקא בחינת עדויות מקבלי המתנה ועדותו של נתבע 5 ועדויות עורכי הדין הם שיצרו את הספק המשמעותי מאוד לגבי גמירות דעתה של המנוחה ויכולתה האמיתית באותה העת להתקשר בהסכם המתנה.

52. לכך יש להוסיף את הסתירות שעלו מעדותו של נתבע 5 בפרט וכן אי הזיכרון המשותף לכל מקבלי המתנה ונתבע 5 לגבי פרטים מהותיים הקשורים לנסיבות ההסכם. איש מהם לא ידע להסביר מדוע לא הודה למנוחה על המתנה ומדוע לא דיבר עימה על כך אפילו לא במילה. הימנעות זו הינה פרט מהותי ומשמעותי המטיל צל כבד על ההתנהלות ועל גמירות דעתה העצמאית של המנוחה.

53. העדר הפירוט, הספקות והעדר ההסברים בנושאים מהותיים הם שיצרו מסה של ראיות ועדויות שכולם תומכים בכך שלמנוחה לא הייתה גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם. זאת, גם בהנחה שהאם הייתה מבחינה משפטית כשרה להתקשר בהסכם באותה העת.

54. ההתנהלות המשפחתית שבה איש אינו מדבר עם המנוחה על הסכם המתנה, תמוהה ביותר ולא סבירה ולא קיבלה כל הסבר מניח את הדעת. בפרט לאור הסכסוך המשפחתי הקשה שכבר פרץ זמן רב לפני כן ובו היו מעורבים כולם.

55. לכך יש להוסיף כי עלו ספקות מהותיים לגבי חוות הדעת של ד"ר גורביץ, כפי שפורט לעיל, לגבי אופן עריכת חוות הדעת, מה שנשאלה המנוחה ומה שלא נשאלה.

56. הסברי מקבלי המתנה לגבי הסיבה להעברה, שעה שלשיטתם איש מהם לא דיבר על כך עם המנוחה, לא היו מספקים. מלבד הטענה שחזרו עליה כי זה היה רצונה של האם, נדרש היה בנסיבות שפורטו לעיל הסבר משכנע רב ביותר. הסבר זה לא ניתן. לא שוכנעתי מה הוביל את האם לוותר על הנכס הכלכלי המשמעותי ביותר שלה, ללא תמורה, ללא דאגה אמיתית ומהותית לזכויותיה ותוך פעולה בניגוד לכל מה שהצהירה עליו בשנים האחרונות טרם פטירתה ועד לפרוץ הסכסוך המשפחתי.

57. העובדה כי לאחר חתימת מלוא מסמכי ההסכם, איש אינו פונה למנוחה – לא עורכי הדין ולא מקבלי המתנה – מעלה תהיות שלא קיבלו מענה מספק.

58. מעורבותו של נתבע 5 ובקיאותו והסתירות המהותיים והעדר תשובותיו בנושאים מהותיים גם הם היוו עדות מכרעת ששכנעה כי לא הוכח כי המנוחה הייתה בעלת גמירות הדעת לחתימה על ההסכם. גרסתו בתחילה כי לא היה מעורב ולא ידע דבר, הופרכה.

59. התחושה שעלתה הינה כי כולם עצמו עיניהם – גם עורכי הדין וגם מקבלי המתנה – מלראות את מצבה של המנוחה. עדותה של נתבעת 2 לגבי מצבה של המנוחה בבית החולים בעת חתימת הסכם המתנה הייתה האמינה ביותר. מעדות זו עולה ספק מהותי כיצד המנוחה יכולה הייתה להתקשר בהסכם המתנה, להבין את משמעותו ולבחור לבצעו.

60. המידע המלא לגבי הסכם המתנה היה בידי הנתבעים ובידי עורכי הדין שערכו את ההסכם. שעה שעלו ספקות כה מהותיים והם לא קיבלו מענה משכנע לנסיבות ההעברה, נשמטה הקרקע המשפטית לקבוע כי למנוחה הייתה גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם.

61. הנתבעים לא הצליחו להוכיח לאור הספקות המהותיים שעלו כי המנוחה בחרה להתקשר בהסכם המתנה והבינה את משמעותו ותוצאותיו. ומשכך הוא המצב – אין מנוס אלא מלקבוע כי למנוחה לא הייתה גמירות דעת להתקשר בהסכם ועל כן ההסכם בטל.

62. לא ניתן לדון בנושא הסכם המתנה מבלי לקחת בחשבון כי בחודשים שקדמו לכך ערכה המנוחה 7 צוואות בהם הייתה התייחסות נפרדת ושונה לנושא הזכויות בדירה, וכי המנוחה גם שינתה את צוואותיה באופן משמעותי בהתייחס לזכויותיה בבית. מאחר וגם עורכי הדין ידעו כי היא עשתה צוואה המתייחסת לזכויות בבית, היה מקום לבדוק עם המנוחה בפרוטרוט ובתשומת לב רבה יותר מדוע היא חפצה לערוך גם את הסכם המתנה. התשובות שהתקבלו בנושא זה כי המנוחה חפצה למנוע ריבים בעתיד לא שיכנעו די הצורך. יתרה מכך, במרקם המשפחתי שהיה באותה העת הכרעה שונה בין ילדיה של המנוחה הינו גורם ליצירת ריבים לא להפחתתם. בנוסף, בצוואתה הורישה המנוחה את זכויותיה לנתבע 5 ובהסכם המתנה לבנו נתבע 4, גם עניין זה לא קיבל מענה משכנע דיו.

ג.          הטענה כי הסכם המתנה נוגד את סעיף 8(ב) לחוק הירושה

63. בכל הנוגע לטענת התובעות כי הסכם המתנה נוגד את סעיף 8(ב) לחוק הירושה, דין טענה זו להידחות.

64. מקובלת עליי במלואה טענת ב"כ הנתבעים לגבי יישום ע"א 879/14 וההבחנה בין מתנה בחיים לבין הקנייה אסור על פי חוק הירושה.

65. מעבר לכך שטענה זו לא פורטה די הצורך ולא נומקה באופן מספיק, בחינת הסכם המתנה לא מעלה כי מדובר על הקנייה של הזכויות לאחר פטירת המנוחה אלא נהפוך הוא – ההקנייה הייתה מיידית והסדירה גם את המשך ההתנהלות הקשורה לזכויות בדירה.

66. על כן דין טענה זו להידחות.

ד.         סיכום

67. אשר על כן ולאור כל הנימוקים שפורטו אני מורה על קבלת התביעה בתמ"ש 25421-07-12 ובהתאם לכך על ביטול הסכם המתנה.

68. הוצאות הליכי ביטול הסכם המתנה - לקחתי בחשבון את היקף ההליך, מספר דיוני ההוכחות, היקפו של ההליך, משכו ותוצאתו, ובהתחשב בזאת אני קובעת כי הנתבעים 1, 3 ו-4 ישאו בהוצאות (יחד ולחוד) (תוך שאינני מחייבת את נתבעת 2 בהוצאות הליך זה לאור עמדתה והתנהלותה בהליך ואיני מחייבת את נתבע 5 שאינו צד להליך זה), בסך של 49,140 ₪ עבור כל התובעות יחדיו.

סיכום

69. אשר על כן ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן:

ת"ע 20893-01-13 - הבקשה למתן צו קיום צוואת שכיב מרע של המנוחה מיום 7.5.2012 – נדחית.

ת"ע 21012-01-13 - התנגדות הנתבעים לבקשה לצו קיום צוואת שכיב מרע מיום 7.5.12 – מתקבלת.

ת"ע 20871-01-13 - בקשת הנתבעים למתן צו קיום לצוואה מיום 14.7.11 – נדחית.

ת"ע 20929-01-13 - התנגדות התובעות לצו קיום צוואה מיום 14.7.11 – מתקבלת.

תמ"ש 25421-07-12 - תביעת התובעות לביטול מתנה שהעניקה האם המנוחה לנתבעים – מתקבלת.

70. משמעות התוצאה הסופית בפסק הדין – אני ערה כמובן לכך שעל אף שניתנו פסקי הדין התוצאה הינה כי אין קביעה מה היא צוואתה האחרונה של המנוחה. עם זאת, בית המשפט אינו יכול לעשות עבור הצדדים את מלאכתם הדיונית והמשפטית. כאשר בחרו הצדדים לנהוג באופן זה וכאשר הקשיים הקשורים להתנהלות הדיונית ולטענות הנוגדות הוצפו מספר פעמים בהליך, אין לי אלא להצטער כי בכך לא תם הסכסוך במלואו ובאופן כולל.

71. אני תקווה כי לאחר פסק דין זה, ובפרט בשל הקולות השונים של הצדדים שנשמעו בו, ובשל הרושם העז שהותירו העדויות של כלל בני המשפחה על כך שהיה מדובר במשפחה מפוארת בעלת קשרי משפחה קרובים וחמים, כי טרם "מירוץ משפטי" נוסף, ישקלו כל הצדדים את המשך צעדיהם המשפטיים והמשפחתיים. זאת בפרט, כאשר ניכר כי ענפי הסכסוך בין דור ילדי המנוחה כבר מזמן השתרגו אל דור הנכדים וביניהם.

72. המזכירות תסגור את כל התיקים שבכותרת.

ניתן היום,  כ"ה בטבת תשע"ט, 2 בינואר 2019, בהעדר הצדדים.