א.ב. נ' טרבלסי שיווק (1995) בע"מ ואח'

צדדי ג'

1. יורם גדיש חברה להנדסה  בע"מ

ע"י עו"ד נועם יבלון

2. נ.ע.מ. - פארק תעשיות בע"מ

ע"י עו"ד אמיר רחמני

                       נגד

צדדים רביעיים

1. אלעוברה בע"מ – ניתן פס"ד בהעדר

2. וקסמן גוברין טל יוסף ניהול פרויקטים בע"מ

ע"י עו"ד אורון מייל

בפני תביעה לתשלום פיצויים לתובע, א.ב. (להלן "התובע"), בגין פציעתו בתאונה שארעה ביום  23.6.13 (להלן:- "הזמן הרלוונטי"), במהלך עבודתו בעבור הנתבעת 1 בעת בניית מבנה בשטח "פארק תעשיות נ.ע.מ." (להלן:- "מקום התאונה" או "פארק תעשיות נ.ע.מ.") הנמצא ליד העיר נתיבות.

א.      כללי/הצדדים לתביעה זו:-

1. התובע, יליד 17.7.66, הינו תושב ישראל, נשוי ואב לילדים. לפי עדותו של התובע יש לו ניסיון מקצועי בעבודות בניה כולל ריצוף, מסגרות בניין, טפסנות וכיוצ"ב.

בעברו עבד התובע כעצמאי וכשכיר במקומות שונים, בזמן התאונה היה התובע עובד של הנתבעת 1 (ראה סעיף 2 לתצהירו של התובע).

2. הנתבעת 1, "טרבלסי שיווק (1995) בע"מ" (להלן:- "טרבלסי" או "הנתבעת") הינה חברה, המאוגדת כחוק, פעילותה הינה בתחום השיווק וממכר של חומרי בניין (ראה ס' 2 לתצהירו של מר טרבלסי מוטי, הבעלים והמנהל). בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו עסקה טרבלסי בבניית פרויקט מסחרי שכלל חנויות שמתעסקות בבניה (עמ' 40, לפרוטוקול, שורות 1-2) המבנה נבנה בשטח פארק תעשיות נ.ע.מ, והתובע הועסק שם, על ידי הנתבעת (עמ' 40 לפרוטוקול שורה 32 עד עמ' 41, שורה 5).

3. הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן:- "מגדל") הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את טרבלסי בפוליסת חבות מעבידים, אין מחלוקת בשאלת הכיסוי הביטוחי בכפוף לתנאי הפוליסה ולתשלום השתתפות עצמית.

4. הנתבעת 3, "נ.ע.מ. – פארק תעשיות בע"מ" (להלן:- "פארק נ.ע.מ."), הינה חברה שהוקמה ביוזמת המדינה לשם הקמת פארק תעשיות בדרום הארץ, הוא פארק תעשיות נ.ע.מ., שהוקם ליד העיר נתיבות. לטענתו של מר יוסי אנגלר-שר, מנכ"ל החברה, בתצהירו, תפקידה של פארק נ.ע.מ. היה לפקח על ניהול המקום ולכן, לטענתה, היא אינה הבעלים או המחזיקה (השטח שייך למדינת ישראל, וכל מי שמעוניין להקים מבנה באזור מתקשר בהסכם עם רשות מקרקעי ישראל).

5. הצד השלישי, "יורם גדיש חברה להנדסה בע"מ" (להלן:- "גדיש"), הינה חברה בע"מ אשר שימשה כחברה מנהלת מטעם משרד הכלכלה, במיזמים שונים, כולל בפארק תעשיות נ.ע.מ.

בהתאם לסעיף 8, לתצהירו של מר מנחם פלוט מטעמה, גדיש התקשרה מחד בחוזה עם משרד הכלכלה ומאידך עם ספקים וקבלנים שונים בשם, ובעבור, משרד הכלכלה.

בתצהירו טען מר פלוט כי תפקידה של גדיש היה להיות הגורם המקשר בין מזמין העבודה (משרד הכלכלה) לבין הקבלנים הפועלים בשמו של משרד הכלכלה בשטח הציבורי של פארק תעשיות נ.ע.מ. (ולא בשטחים הפרטיים – סעיפים 10-12 לתצהיר).

6. הצד הרביעי 1, "אלעוברה בע"מ" (להלן:- "אלעוברה") הינה חברה קבלנית, אשר לפי הנטען ביצעה בזמן הרלוונטי עבודות שונות, כולל בניית התשתיות בפארק נ.ע.מ.

7. הצד הרביעי 2, "וקסמן, גוברין, טל יוסף ניהול פרויקטים בע"מ" (להלן:- "וקסמן גוברין") הינה חברה לניהול פרויקטים, אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו פיקחה על ביצוע עבודות התשתית בפרק תעשיות נ.ע.מ.

ב.         השתלשלות ההליכים בתביעה זו, טענות הצדדים בכתבי הטענות מטעמם:-

8. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 6.10.14, כתב התביעה הוגש רק כנגד טרבלסי וחברת הביטוח מגדל. ביום 29.1.15 הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של צירוף פארק נ.ע.מ כנתבעת נוספת, נתבעת 3.

התובע טען, בכתב התביעה המתוקן, כי האחריות לתאונה מוטלת על כתפי טרבלסי ופארק נ.ע.מ. מכח עוולת הרשלנות, כמו כן נטען לתחולת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:- "פקודת הנזיקין"), וכן נטען להפרת חובות חקוקות בהתאם לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל – 1970 (להלן:- "פקודת הבטיחות בעבודה") והתקנות שהותקנו על ידה.

9. טרבלסי ומגדל הגישו כתב הגנה מטעמן ובו אישרו כי התובע אכן היה עובד של טרבלסי. לטענתן התאונה ארעה בשטח הציבורי, שאינו שייך לטרבלסי, והינו באחריות פארק נ.ע.מ., כמו כן טענו טרבלסי ומגדל לאשם תורם של התובע.

טרבלסי ומגדל הגישו הודעה לצד שלישי כנגד פארק נ.ע.מ. בטענה כי התאונה ארעה בשטח אשר היה שייך לפארק נ.ע.מ או לכל הפחות היה באחריותה. לטענתן לא היה באפשרותן לדעת על קיומו של המפגע שגרם לתאונה ועל כן על פארק נ.ע.מ. לשפות אותן ככל שיחוייבו.

10. פארק נ.ע.מ. מצידה הגישה כתב הגנה בו הכחישה את עצם התרחשות התאונה ואת אחריותה וכן טענה כי ככל שקיימת אחריות הרי שהיא נופלת על כתפי טרבלסי.

בנוסף הגישה פארק נ.ע.מ. הודעה לצד שלישי כנגד גדיש בטענה כי גדיש הייתה אחראית על פיתוח פארק התעשיות בכלל ועל חפירת שוחות הביוב ובפרט זו שהתובע טוען כי מעד לתוכה.

11. גדיש הגישה כתב הגנה להודעה לצד שלישי, בו הכחישה את הטענות של פארק נ.ע.מ וכן טענה לחוסר יריבות בינה לבין פארק נ.ע.מ.

גדיש טענה כי היא שימשה כזרוע ארוכה של משרד הכלכלה כחברה מנהלת בלבד וכי תפקידה היה פרסום מכרז לביצוע עבודות תשתית תת קרקעיות, אשר בו נשכר הקבלן (צד ד' 1) וכן החברה המפקחת (צד ד' 2) לביצוע תשתיות הביוב באתר פארק נ.ע.מ.

גדיש הגישה במקביל הודעות לצד רביעי כנגד אלעוברה וכנגד וקסמן גוברין.

12. אלעוברה מצידה לא הגישה כתב הגנה וכן לא התייצבה לדיון (ועל כן ניתן כנגדה פסק דין חלקי ביום 19.2.17). וקסמן גוברין הגישה כתב הגנה שבו הכחישה את כל הטענות כנגדה. לטענתה הפיקוח מטעמה היה פיקוח הנדסי בלבד ולא כלל פיקוח בטיחותי.

13. כפי שניתן לראות על כן יש לבחון את התביעה במספר מעגלים:-

• א. התובע הגיש את התביעה כנגד טרבלסי ומגדל (המעביד והמבטחת) וכן פארק נ.ע.מ. בלבד.
• ב. ככל שיקבע שישנה אחריות של הנתבעים יש לבחון את ההודעות לצד שלישי שנשלחו, כאשר טענות טרבלסי ומגדל הינן כנגד פארק נ.ע.מ. בלבד וטענות פארק נ.ע.מ הינן כנגד גדיש בלבד.
• ג. ככל שימצא כי אכן גדיש אחראית כלפי פארק נ.ע.מ. יש לבחון האם וקסמן גוברין אחראים כלפיה.

אין יריבות ואין טענות של התובע כלפי גדיש וכלפי וקסמן גוברין, ואין טענות של טרבלסי ומגדל כנגד גדיש וכנגד וקסמן גוברין.

ג.       נסיבות התאונה/היכן נפל התובע:-

14. השאלה הראשונה שעומדת להכרעת בית המשפט הינה היכן נפל התובע, האם בשטח אשר היה שייך לטרבלסי או בשטח הציבורי.

          התביעה נסמכת על עדותו היחידה של התובע, וכן התמונות שהגיש לבית המשפט. איש מהעדים האחרים לא היה נוכח בעת התאונה.

מדובר בעדות יחידה של בעל דין, ועל כן וכמצוות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, שומה על בית המשפט לפרט מדוע מצא בית המשפט שיש לקבל עדות זו.

15. בכתב התביעה נטען על ידי התובע כי במהלך עבודתו אצל הנתבעת הוא דרך על לוח דיקט שכיסה בור ביוב פתוח ולא בטיחותי, הלוח היה מכוסה בשכבת עפר. לטענתו מדובר היה במלכודת לעוברים והשבים.

16. התובע הגיש תצהיר ונחקר פעמיים (פעם אחת במהלך קדם המשפט שהתנהל בפני כב' השופט עידו רוזין, שם נחקר על ידי כב' השופט רוזין בטרם ניתן התצהיר מטעמו, ופעם שניה על ידי הצדדים בפני, לאחר מתן התצהיר), כמו כן התובע צירף תמונות שצולמו לאחר מעשה (ובהם ניתן לראות את ידו המגובסת של התובע לאחר התאונה), את המקום בו נפל לטענתו וכן את מצב השטח על פני תקופה.

לאחר ששמעתי את התובע ואת מר מוטי טרבלסי (שאישר כי בפועל לא היה נוכח בעת התאונה), עברתי על התצהירים והמוצגים, אני קובע כדלקמן:-

17. כפי שאישר מר טרבלסי, המבנה שנבנה על ידו היה בן שלוש קומות, כאשר קומה אחת הינה מרתף (מתחת לפני האדמה) ושתי קומות הינן מעל האדמה (עמ' 38, שורות 10-13).

כפי שאישר מר טרבלסי, בתקופת החורף התברר שהאיטום של המרתף היה לקוי (או כדבריו "כל הקיר התחתון היה מחורר ונכנסו בו מים" עמ' 38, שורות 18-19).

לפיכך, אישר מר טרבלסי, הוזמן על ידו טרקטור אשר פינה את האדמה לאורך הקיר (50 מטר ועומק של 6.5 מטר) וזאת כדי לבצע איטום מחדש (עמ' 38, שורות 19-21).

ואכן כפי שמר טרבלסי אישר, והתובע הבהיר, התאונה ארעה במקום בו היו ערמות העפר שהטרקטור הניח.

18. התובע הגיש תמונות של מקום הנפילה, התמונות צולמו לאחר הנפילה (ולכן ידו של התובע מגובסת) וכן לאורך תקופת הפיתוח (ולכן ניתן היה לראות את המקום על פני תקופה) מהתמונות עולות העובדות הבאות:-

• א. בתמונה מס' 2 ניתן לראות את התובע עומד ליד המקום בו הוא מעד, רואים במקום את ערימות העפר שהועמסו על ידי הטרקטור, שוחת הביוב נמצאת בשיפולי הערמה (כך שהערמה נמצאת בין שוחת הביוב לבין קיר הבניין), התובע אוחז בידו בטבעת מתכת שבורה אשר אמורה להיות מונחת על שוחת הביוב (ועליה מונח מכסה הבטון שלא נראה במקום), במקום ישנם לוחות דיקט, כמו כן רואים את פתח השוחה. בתמונה מס' 4 התובע עומד ליד המקום ומצביע עליו, כאשר ידו מגובסת.
• ב. תמונה מס' 3 הינה צילום תקריב של השוחה, הפתח מכוסה על ידי לוחות דיקט.
• ג. בתמונה מס' 5 ניתן לראות כי לפני אותה שוחה, ישנה שוחה נוספת, שעליה יש מכסה בטון אם כי היא לא סגורה כראוי, במקום יש סימני גלגלים, תמונה מס' 6 הינה צילום של השוחה השנייה, זו אשר יש לה מכסה, ניתן לראות כי היא מרוחקת מהבניין, כמו כן ניתן לראות את ברז כיבוי האש (להלן:- "הידרנט") שסמוך לבניין, כאשר הוא נוטה על צידו.
• ד. תמונות מס' 8 ומס' 9 הינן תמונות משלב מאוחר יותר, ניתן לראות כי הפיתוח מתקדם, יש אבני שפה וכן מצע באזור הכביש (היכן שאמור להיות אספלט), ניתן לראות פתחי ניקוז לקליטת מי גשמים וכן בור ביוב מכוסה כדבעי, כמו כן רואים את ההידרנט עומד.
• ה. בתמונה מס' 10 ניתן לראות כי במרכז הכביש יש שני פתחים של בורות ביוב, אחד בסמוך לכל אבן שפה בצידו של הכביש.
• ו. בתמונות מס' 12, 13 ו- 16 ניתן לראות את המצב כיום.

19. מהתמונות עולה בבירור כי הבור המדובר היה בשטח הציבורי ואבהיר:-

• א. תמונה 9 מדגימה, כאמור, את המצב לאחר סיום עבודות האיטום (כאשר עושים חיפוי לבניין), ניתן לראות את ההידרנט, את קולטני הגשם ואת שוחת הביוב שנמצאת במרכז הכביש.
• ב. כפי שאישר מר שבתאי הר-טל מטעם גדיש, ההידרנט מסמן את הגבול בין השטח הציבורי לפרטי (עמ' 73, שורה 23), וכי גם הקולטנים של מי הגשמים נמצאים בשטח הציבורי (עמ' 73, שורה 14).
• ג. כאשר בוחנים את התמונות השונות, ובייחוד תמונה 6 (בה רואים את ההידרנט אל מול שוחת הביוב) ותמונה 5 (בה רואים את שוחת הביוב אל מול מקום הנפילה עליו מצביע התובע בתמונה 2), ניתן לראות כי מקום הנפילה הינו בשטח הציבורי.
• ד. נכון, כי נראה שמקום הנפילה לא היה בשוחת ביוב אלא בפתח שהוכן לקולטני מי גשמים, אולם כפי שהנתבעת 3 מציינת בסיכומים מטעמה, אין זה משנה מיקום המפגע, שכן גם הקולטנים היו בשטח הציבורי.
• ה. עניין זה נתמך גם בחוות דעת המודד , שכלל לא נחקר על ידי הצדדים.

20. כאשר רואים את התמונות, כמכלול, ולאחר ששמעתי את התובע, ואת המעביד, אני מקבל את גרסתו לפיה הייתה ערימת עפר שכיסתה בפועל על המפגע שהיה במקום, והוא בור ביוב שאינו מכוסה כראוי.

21. לפיכך, הוכח, כי ביום התאונה צעד התובע על תלולית עפר, שהונחה בשטח הציבורי על ידי הטרקטורים שעבדו בשביל טרבלסי (כפי שמר טרבלסי אישר בעצמו, עמ' 31, שורות 31-34), כאשר לפתע נפל לתוך בור שלא היה מכוסה כראוי, מאחר ופתח הבור היה מכוסה עפר לא ניתן היה לדעת באותו הרגע כי אכן אין שם מכסה.

ד.      אחריות הנתבעים:-

22. התובע מכוון חיציו לשניים, האחד הינו המעביד והשני הינו פארק נ.ע.מ. האחריות המיוחסת לכל אחד מהם היא שונה.

אחריותו של המעביד נשענת על שני אדנים שונים, האחד הינו עוולת הרשלנות והשני הינו הפרת חובות חקוקות בכל הקשור לביצוע עבודות בניה. אחריות פארק נ.ע.מ. נשאבת מכוח היותו מי שהיה הגורם המפקח והמנהל במקום (ודוק, פארק נ.ע.מ. לא הייתה הבעלים של הקרקע).

23. יסודות עוולת הרשלנות נותחו בפסיקה לעייפה והם כוללים שלושה:-
    • א. האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק?
    • ב. האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו?
    • ג. האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק?

ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פד"י לז (1) 113, 122.

אומנם בפסיקה קיימים קולות הקוראים לשנות את המודל (ראה ע"א 4486/11 פלוני נ' פלוני (15/7/13) וכן ע"א 3521/11 עו"ד דניאל וגנר נ' מזל עבאדי ואח' (22.6.14))  אולם, בפועל יסודות העוולה לא השתנו.

אחריות טרבלסי:-

24. חובתו של המעביד (טרבלסי) היא לדאוג לבטיחות עובדיו, חובה זו הינה מושכלות יסוד במשפט הישראלי, במקרה שלפני חובה זו מוגברת שבעתיים.

מוטי טרבלסי העיד במפורש כי הוא יזם את בניית המבנה, הוא אומנם שימש כמנכ"ל הנתבעת אבל המיזם של הבניה "שאב" אותו לתוכו (עמ' 40, שורה 7), לצורך בניית השלד הוא שכר קבלן (עמ' 40, שורות 13-15), אבל בפועל הוא חתם על הסכם עם כל קבלן משנה בנפרד (עמ' 40, שורות 27-29), הוא תיאם בין קבלני המשנה (עמ' 41, שורה 7).

25. כפי שעולה מעדותו זו של מוטי טרבלסי, המעביד היה גם "מבצע בניה" כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח – 1988 (להלן:- "תקנות הבטיחות בעבודה"), המעביד לא מינה מנהל עבודה, כפי שדורשות התקנות , ועל כן הוא האחראי. לעניין זה יוער כי ניסיונות הנתבעים, וכן הצדדים השלישיים, לטעון כי התובע היה מנהל העבודה נשללו למעשה מעדותו של מוטי טרבלסי עצמו.

26. לפיכך היה המעביד חב בחובת זהירות כלפי התובע, הן מכוח חובותיו כמעביד והן מכוח חובותיו כמבצע בניה לפי תקנות הבטיחות בעבודה ופקודת הבטיחות בעבודה.

27. המכשול הברור שהיה במקום הוא ערימות העפר שכיסו את הבור ומנעו מהתובע להבחין כי הוא למעשה נכנס לתוך מלכודת, ערימות העפר הונחו במקום על ידי קבלן שהביא המעביד, ואשר מוטי טרבלסי אישר כי התובע לא היה אחראי עליו (עמ' 43, שורות 19-20), מר טרבלסי אף אישר כי הוא זה שהניח את אותם קרשים, אם כי לטענתו עשה זאת כדי למנוע נפילת עפר, וכדבריו:-

                   "אם תסתכל טוב בתמונות למשל בתמונה 6 יראה את הקרשים ששמתי הגנה מפני נפילות ולבגר עצמו כשהוא עבד הוא גם עשה מן נקרא לזה בשפה המקצועית תרסה כדי שלא יהיה מדרון משופע אלא בנה תרסה נקרא לזה. זה לא קשור לבור שלנ.ו דבר נוסף הבגר כשהוא חפר הוא לא השאיר את זה כאלכסון אחיד אלא הוא שבר את זה שבר את המדרון באיך לקרוא לזה כב' השופט הוא בנה תרסה כדי למנוע התדרדרות של החומר כלפי מטה" (עמ' 45, שורות 4-9, השיבוש במקור – י.ב.)

28. מוטי טרבלסי אישר כי זו הייתה הפעם הראשונה בה הוא עבד כיזם וזאת כדי להוזיל עלויות (עמ' 45, שורות 28-30), אין לו כלל הכשרה בעניין (עמ' 46, שורות 2-4), וכי הוא כלל לא בדק האם יש דברים מסוכנים בשטח (עמ' 46, שורות 9-13) או כדבריו "לא חשבתי לראות" (עמ' 46, שורה 15).

29. מוטי טרבלסי המשיך בעדותו וניסה להמעיט בכן לדבריו "הרבה כאלה נפלו, קמו, ניערו אבק והמשיכו ללכת. היום עושים דרמה" (עמ' 46, שורות 26-27). מר טרבלסי כלל לא זוכר שנקטו באמצעי זהירות גם לאחר המקרה הוא טרח להדגיש כי:-

                   "לכן אם אפשר להסתכל על זה אוי ואבוי איך אדמה גלשה לשטח הציבורי גם רמי לוי גלש וגם כל פרויקט שעבד שם לא הקפיד ב100% על כל הכללים כי לא היו שם אנשים, רכבים, היום זה הרבה יותר מוסדר" (עמ' 47, שורות 6-8)

30. עדותו של מוטי טרבלסי מבססת את אחריות הנתבעת, הוא ניהל בשמה אתר בניה בניגוד לתקנות, הוא ביקש לחסוך כסף ועשה זאת על חשבון הבטיחות, קבלן משנה מטעמו יצר מפגע והוא התעלם ממנו, גם לאחר מעשה.

כאשר המעביד לוקח על עצמו להיות קבלן, יש לו אחריות לבטיחות כל העובדים מטעמו מעבר לאחריות המונחת על כתפי כל מעביד, גם אם העובדים הינם בעלי הכשרה בתחום הבניין, הרצון של מוטי טרבלסי לחסוך בעלויות מנע ממנו לשכור בעל תפקיד חשוב, מנהל העבודה, הוא לקח על עצמו את התפקיד ובכך לקח על עצמו את האחריות.

31. השורה התחתונה הינה שהנתבעת אחראית לתאונה, הן כמי שהיה המעביד של התובע והן כמי שהיה מבצע הבניה כהגדרתו בתקנות הבטיחות בעבודה, הנתבעת הפרה את חובות הזהירות שלה בכך שהעסיקה את נהג הטרקטור, שגם אם לא יצר את המפגע הרי שהוא דאג לכסות אותו בחול ולהסתיר אותו מהעוברים והשבים, כולל התובע. התובע נפל עקב כך לבור ושבר את ידו ועל כן הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע.

אחריות פארק נ.ע.מ.:-

32. פארק נ.ע.מ. טען כי למעשה אין לו כל אחריות שכן הוא היה אחראי רק על התיאומים בשטח פארת תעשיות נ.ע.מ., איני מקבל טענה זו.

33. מר יוסי אנגלר – שר צירף לתצהיר שלו שני מכתבים אותם שלח בעצמו לטרבלסי, לפני ואחרי התאונה, ובהן הוא התריע על פסולת בניין שהונחה בשטחים הציבוריים (נספחים א ו- ב) לתצהיר. ממכתבים אלו ניתן לראות כי פארק נ.ע.מ. ראה את עצמו כמי שאחראי לשטחים הציבוריים, ולכך שבמקום נוצרה אותה ערימת עפר.

34. הטיעון, בדיעבד, ולפיו יתכן והקבלן של טרבלסי פגע בתשתיות (עמ' 52, שורות 32-33) וכן הטענה ולפיה הסמכות לפקח הייתה של המועצה האזורית (עמ' 52, שורות 34-35) הועלו לראשונה בחקירה ולא לוותה בראיות.

35. המיזם היה מיזם גדול, המיזם חייב תיאומים שונים, פארק נ.ע.מ. היו הגוף המנהל, שאחראי לתיאומים, שאחרי להתריע (כפי שעשה בפועל, גם לפני התאונה) ואשר אחראי היה לפעול כנגד המפגע הבולט שהיה בשטח.

36. לא ברור מי גרם למפגע, אולם ברור שנהג הטרקטור מטעם הנתבעת הסתיר אותו והפך אותו למלכודת, והיה על פארק נ.ע.מ. לדאוג לפינוי ערימות העפר (בין אם על ידי הנתבעת ובין אם על ידי אנשים מטעמה) מכך נובעת אחריות פארק נ.ע.מ. לנזקי התובע.

37. לפיכך יש לקבוע כי גם פרק נ.ע.מ. אחראי לתאונה.

חלוקת האחריות לתאונה בין הנתבעים:-

38. סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:- "פקודת הנזיקין") קובע כי האחריות של נתבעים הינה יחד ולחוד כלפי התובע, אולם עדיין יש לקבוע את חלקם של כל אחד מהנתבעים בחלוקה הפנימית בינם לבין עצמם:-

                   "חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין, הרואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם" (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' יגאל תנעמי ואח', פד"י נח (1) 1, 23 (1.10.03)).

יש לבחון את חלוקת האחריות הזו גם בכל הקשור להוגעה לצד שלישי ששלחה טרבלסי כנגד פארק נ.ע.מ.

39. כאשר בוחנים את האחריות המוסרית של כל אחד מהנתבעים, הכף נוטה בבירור לכיוון טרבלסי. מוטי טרבלסי ביקש לחסוך כסף ולכן לא שכר בעל מקצוע שיהיה מנהל העבודה ויפקח על הבטיחות אלא הוא פיקח על הבטיחות בעצמו, הוא עצם את עיניו והמעיט בסיכון שבנפילה, כפי שציטטנו לעיל, הוא יצר את המפגע והיה אדיש לתוצאותיו. הרצון לחסוך עלויות יצר מפגע מסוכן זה.

40. כאשר בית המשפט נדרש לחלק את האחריות בין יוצר המפגע לבין הגורם המפקח, מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבעת 1 (טרבלסי) אחראית ל 70% מהנזקים, ואילו פארק נ.ע.מ. (הנתבעת 3) ל30%.

אשם תורם:-

41. הנתבעים טענו לאשם תורם של התובע, לטענתם מדובר בעובד ותיק ומנוסה, אשר היה אחראי בשטח ועוד טענות שונות.

42. כפי שנקבע בע"א 7130/01 הנ"ל:-

                   "בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר), ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על-פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד" (שם, עמ' 21)

43. נהוג להטיל אחריות על אדם שהולך ולא שם לב למפגעים, בייחוד כאשר התובע עבד במקום והיה בעל ניסיון, וזאת בשים לב לנסיבות העניין:-

ראשית יש לפנות לעדותו של מוטי טרבלסי (עמ' 43, שורות 19-20), התובע היה אחראי לקילוף האיטום ולא יותר מכך, יש לדחות את הטענות ולפיהן הוא היה מנהל העבודה בשטח, שכן מוטי טרבלסי עצמו דחה טענו זו ולקח על עצמו את האחריות.

שנית, יש לזכור כי המפגע כוסה על ידי ערימות עפר שהונחו במקום על ידי נהג הטרקטור, מדובר היה במלכודת מסוות, שלכדה את התובע.

44. כמו כן יש את מבחן האשם המוסרי.

כפי שמוטי טרבלסי אישר הוא ביקש לחסוך כסף, הוא ביקש שלא לשכור מנהל עבודה, הוא ביקש לקחת רק יועצים לתחומים מוגבלים. קביעת אשם תורם משמעותי לתובע במקרה זה תהיה בניגוד לכלל ולפיו "לא יהא חוטא נשכר" ותהווה הצדקה לפעולה זו של טרבלסי.

45. באיזון שבין רשלנותו של טרבלסי, אשר היא כה גדולה, התעלמותו מהוראות חוק והתקנות והימנעותו משכירות מנהל עבודה ומנגד היותו של התובע בעל ניסיון באתרי בניה, אשר שימש כמנהל עבודה לחלק מהעובדים (גם אם רק אלו שעסקו באיטום באותה העת) מצדיקה הטלת אשם תורם של 10%.

לסיכום פרק האחריות, אני קובע כי הנתבעים אחראיים לנזקיו של התובע, בחלוקה הפנימית בין הנתבעים יש להטיל על הנתבעת 1 70% ועל הנתבעת 3 30% יש להפחית 10% אשם תורם.

ה.      ההודעות לצד שלישי ורביעי:-

46. כאמור נשלחו שתי הודעות לצד שלישי, האחת על ידי טרבלסי כנגד פארק נ.ע.מ. והשניה הינה של פארק נ.ע.מ. כנגד גדיש. גדיש מצידה מצאה לנכון לשלוח הודעה לצד רביעי כנגד וקסמן גוברין וכנגד אלעוברה.

47. בכל הקשור להודעה לצד שלישי שלחה טרבלסי כנגד פארק נ.ע.מ. מהרגע שנקבעה חלוקת האחריות אין מקום לדון בה בנפרד.

48. בכל הקשור להודעה לצד שלישי של פארק נ.ע.מ. כנגד גדיש, וההודעה לצד רביעי שנשלחה מטעם גדיש כנגד אלעוברה וכנגד וקסמן גוברין הרי שיש לשתיהן מקום.

49. כפי שעלה מעדויות אנשי גדיש, ואנשי וקסמן גוברין, השרשרת הייתה כדלקמן, פארק נ.ע.מ. הייתה מי שניהלה את הפרויקט, גדיש נשכרה מטעם המדינה לפקח על העבודות (כולל על המפקחים) וכן לטפל בשכירת קבלני משנה, פיקוח על מכרזים ועוד. וקסמן גוברין היו המפקחים בשטח שנשכרו על ידי גדיש.

50. המדינה הטילה על פארק נ.ע.מ. את האחריות המלאה על המיזם, בניית התשתיות בשטחים הציבוריים נעשתה על ידי אלעוברה, שנשכרה לשם כך על ידי גדיש, הפיקוח על אלעוברה היה של וקסמן גוברין.

51. מהתמונות שהוגשו ניתן לראות כי במקום היה נזק ברור לתשתיות, אשר נבנו טרם התאונה, האחריות לאיתור אותו נזק היתה, בראש ובראשונה, של המפקח מטעם וקסמן גוברין שעבד במקום (עמ' 78, שורות 22-23, עדותו של פיני סיסו שהיה המנהל של המפקח מטעם וקסמן גוברין), מר סיסו אישר כי היה צריך לבדוק עניין זה ביומני העבודה שנמצאים בגניזה, הדבר לא נעשה.

52. לא הוצג שום סיכום ישיבה, לא הוצגה שום הנחיה, והרי ברור שמישהו תיקן את המפגע שהיה ברור (ורואים במקום שוחות ביוב עם מכסים שבורים), הימנעות וקסמן גוברין מלהביא את הראיות עומדת לה לרועץ.

53. מר סיסו אישר בעמ' 79, שורות 29-33, כי בסיום עבודות הפיתוח הבורות סגורים כדי שלא יכנס חול פנימה, כי אם היה הידרנט במקום הדבר מצביע על כך שעבודות הביוב הסתיימו (עמ' 80, שורות 1-5).

54. לפיכך היה על המפקח מטעם וקסמן גוברין להבחין, להתריע ולדאוג לתיקון המפגע, כפי שנעשה בפועל (אולם לא הציגו את יומני העבודה).

55. אי הצגת היומנים עובד גם לרעת גדיש, שכן מי ששכר את שירותי וקסמן גוברין היו גדיש בעצמם (כפי שהודה העד מטעמם, שבתאי הר-טל). מר הר-טל אישר כי תפקיד גדיש כלל ניהול ישיבות שבועיות ויומיות, לנהל את יומני העבודה, לבדוק, לאשר ולהעביר לחברה המנהלת (עמ' 67, שורות 6-13), גם גדיש הייתה צריכה להציג יומנים אלו.

56. למעשה נעשה כאן שרשור אחריות, המדינה שכרה את גדיש, ששכרה את וקסמן גוברין, אולם שרשור אחריות זה לא היה מלא, שכן עדיין גדיש היה אחראי לנהל ישיבות עם וקסמן גוברין, לבדוק את עבודתם ולהעביר לפארק נ.ע.מ. ואילו פארק נ.ע.מ. פנו לטרבלסי שיפנה את המפגעים.

57. כאשר צריך בית המשפט לחלק את האחריות, ולאור מבחני האשמה הנקובים לעיל, אני קובע כי האחריות הינה כדלקמן:-

• א. מתוך 30% בהם חויבה פארק נ.ע.מ., גדיש אחראית על 2/3 (כלומר 20% מנזקי התובע).
• ב. מתוך אותם 20% מנזקי התובע בהם חויבה גדיש, וקסמן גוברין אחראיים על מחצית (המהווים 10% מנזקי התובע).
• ג. כמו כן, משניתן פסק דין בהעדר כתב הגנה והתייצבות כנגד אלעוברה הם חייבים במלוא הפיצוי כלפי גדיש.

ו.       הנכות הרפואית:-

58. לכתב התביעה צורפה חוות דעת רפואית, ערוכה על ידי פרופ' דן עטר, אשר קבעה לתובע נכויות בשיעורים הבאים:-

• א. 25% בעבור כתף שמאל לפי פרט 41 (4) (ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן :- "תקנות הביטוח הלאומי").
• ב. 10% בגין מרפק שמאל לפי פרט 41 (8) לתקנות הביטוח הלאומי.
• ג. 20% בעבור אמת יד שמאל לפי פרט 41 (10) (ז) לתקנות הביטוח הלאומי.

59. מטעם הנתבעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר גד ביאליק, אשר קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין ההגבלה בכיפוף ויישור המרפק לפי פרט 41 (8) לתקנות הביטוח הלאומי בלבד.

60. לאור הפערים הגדולים, מינה בית המשפט את ד"ר וידאל ברצ'ילון כמומחה מטעמו, בחוות דעתו קבע המומחה את הנכויות הבאות:-

• א. 10% נכות בגין ההגבלות ביישור וכיפוף המרפק לפי פרק 41 (8) לתקנות הביטוח הלאומי.
• ב. 5% נכות בגין ההגבלה בתנועות פרק שורש כף היד לפי פרט 41 (10) (ה) לתקנות הביטוח הלאומי.
• ג. 5% נכות בגין ההגבלה בפרונציה (סיבוב כלפי פנים) של שורש כף היד לפי פרט 41 (4) (א) לתקנות הביטוח הלאומי.

סה"כ נכות משוקללת 19% לצמיתות

61. המומחה מציין בחוות דעתו כי קיים דילול קל בשרירי הכתף משמאל, הגבלה קלה בתנועות הכתף משמאל, ירידה קלה בכח הגס בכתף, הגבלה קלה בתנועות המרפק משמאל וכי גם תנועות שורש כף היד מוגבלות. המומחה לא קבע נכויות זמניות. אולם ציין כי יתכן ובעתיד תהיה הטבה בטווחי התנועות (כפוף לטיפולי פיזיותרפיה או הידרותרפיה) ומנגד, במידה ויתפתחו שינויים ניווניים (עקב שחיקת הסחוס המפרקי) תתכן החמרה, כולל החלפת מרפק.

62. המוסד לביטוח לאומי קבע לתובע את הנכויות הבאות (בענף נפגעי עבודה):-

• א. 30% זמני מסיום דמי הפגיעה, 23.9.19 ועד 31.5.14, כאשר בתקופה שהחל מיום 1.11.13 ועד 1.6.14, אושרה לתובע גמלה בשיעור 100% כנכה נזקק לפי תקנה 18 (א) לתקנות הביטוח הלאומי.
• ב. החל מיום 1.6.14, נכות צמיתה של 19% המורכבת מנכות בשיעור 10% בגין מרפק שמאל לפי פרט 41 (8) לתקנות הביטוח הלאומי ועוד נכות בשיעור 10% בגין כתף שמאל לפי פרט 35 (1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי.

הועדה הרפואית קבעה כי היא מנועה מלדון בהפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי עקב מניעה חוקית ולאור שיעור הנכות.

63. בשים לב לעובדה כי איש מהצדדים לא ביקש לחקור את ד"ר ברצ'ילון, או לשלוח לו שאלות הבהרה, בים לב למעמדו המיוחד כמומחה מטעם בית המשפט ובשים לב לכך כי קביעתו זהה לקביעת המוסד לביטוח לאומי (גם אם הסעיפים שונים) אני קובע כי הנכות הרפואית המשוקללת כל התובע הינה 19% ודוחה את ניסיונות הנתבעת בסיכומים לטעון נגד קביעותיו.

ז.       הנכות התפקודית/גריעה מכושר השתכרות/שכר התובע:-

64. כפי שמורה לנו הפסיקה, אין, בהכרח, התאמה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית לגריעה מכושר ההשתכרות.

65. בעוד הנכות הרפואית נקבעה בהתאמה למגבלה אשר נמצאה לפי תקנות הביטוח הלאומי, הנכות התפקודית הינה פרטנית ונקבעת לפי נתוניו האישיים של התובע, גילו, השכלתו, הכשרתו ואופי הפגיעה עצמה.

66. הראיות בעניינו של התובע היו תצהירו, חקירתו בבית המשפט ותיק השיקום במוסד לביטוח לאומי, שהוגש על ידי הנתבעים. איש לא העיד חוקר פרטי וכן לא הוגשו כל ראיות אחרות, אשר היה בהן לשפוך אור נוסף על עצם התפקוד של התובע עם המגבלה בידו.

67. מתעודת עובד הציבור של מחלקת השיקום במוסד לביטוח לאומי, המהווה ראיה אובייקטיבית ועצמאית, ניתן ללמוד את העובדות הבאות:-

• א. התובע פנה למחלקת שיקום ביום 4.9.14, לאחר הליכי ערר החל בתהליך השיקום בחודש ינואר 2015, עבר הליך אבחון ונפגש עם עובדת שיקום, שם ביקש הכשרה של מנהלי עבודה.
• ב. לאחר בירור רפואי אושרה לתובע הכשרה כמנהל עבודה.
• ג. בשלב זה התברר כי לתובע יש בעיה רפואית הן בבחינה בקדם אינסטלציה והן בבחינה בטפסנות. מתעודת עובד הציבור עולה כי מדובר בתנאי סף שהתובע לא עמד בהן, שכן הוא עבד כעצמאי ולא כשכיר.
• ד. בפועל התובע לא קיבל תשלומי שיקום, פנייתו למשרד הכלכלה לא נענתה והעניין התמוסס.
• ה. בחודש פברואר 2017 הוא פנה שוב למחלקת השיקום, הוזמן לפגישה אליה לא התייצב והתיק נסגר.

68. מ"דו"ח ייעוץ ואבחון תעסוקתי" שנערך לתובע במחלקת השיקום במרץ 2015 נרשם מפיו של התובע כי הוא לא הצליח לחזור ולהשתלב בעבודה, וכי הוא מאמין שברגע שיקבל תעודה של מנהל עבודה יוכל להשתלב בחזרה בתחום, הרושם של המאבחנת היה כי התובע זלזל בבודקים, שכן לטענתו הינו בעל ידע וניסיון, הוא ראה בהליך האבחון אמצעי להשיג את התעודה שבה חשק.

עוד נרשם כי התובע מתקשה להשלים עם השלכות התאונה על מצבו הכלכלי, הוא מתקשה להשלים עם הצורך לרדת ברמת החיים, כי הוא כעס על הרופא התעסוקתי שקבע שלא יוכל לחזור ולעבוד בבניה והמליץ לו על נהיגה (הציטוט המופיע מפיו הוא:- "מה הוא מבין? זה כמו שאני אגיד לו – למדת להיות רופא, אז עכשיו תעבוד בתור זבלן" (עמ' 3 לדו"ח האבחון, 5 שורות מהסוף).

בכישורים הקוגניטיביים והתפקודיים נמצא כי התובע הינו בטווח הנמוך של כישורים קוגניטיביים ומאפייני למידה, ברמת הממוצע בכושר מילולי והבנת הנקרא, יכול לבטא עצמו היטב (גם אם אוצר המילים שלו אינו עשיר), ובעל יכולת הבנת הוראות מעל הממוצע (מילולית ברמת הממוצע אולם מדוגמא או מתרשים מעל הממוצע)

בכל הקשור לכישורים טכניים:- היכולת המעשית שלו היא מעל הממוצע, בכל הקשור להבנה טכנית ותאורטית הוא ברמת הממוצע אך התפיסה הצורנית שלו הינה נמוכה מהממוצע.

סגנון הביצוע של התובע נמצא בטווח הממוצע, אולם נמסר כי יתכן ורמתו גבוהה יותר ורק עקב יחסו המזלזל יתכן וישנה הטיה.

בסיכום האבחון התקבלה בקשתו להמליץ לו לימודי קורס מנהלי עבודה, בין היתר עקב רצונו ההחלטי והיכולת המעשית שלו. בקשתו לשקול לימודים של הנדסאי בניין נדחתה שכן התוצאות של האבחון היו התאמה ללימודי הכשרה מקצועית בלבד, נרשם כי התובע דוחה כל אפשרות לעבוד בעבודה שאינה בתחום מקצוע הבניין, גם לא במהלך הלימודים.

69. ביום 27.7.15, נשלח מכתב למשרד הכלכלה מאת המוסד לביטוח לאומי, במכתב נרשם כי התובע החל ללמוד במסלול של "מנהלי עבודה ומנהלי פרוייקטים", כי יש לו ארבעה ילדים הסמוכים לשולחנו וכי לאחרונה התגלתה אצל רעייתו מחלת הסרטן. המכתב נועד לשכנע את משרד הכלכלה לאפשר לתובע להבחן במבחן הטפסנות.

כמו כן ביום 20.7.15 נשלח מכתב מאת התובע את כב' שר הכלכלה, הרב אריה דרעי (גם מכתב זה היה חלק מתיק השיקום), במכתב מבקש התובע כי יאפשרו לו להבחן בטפסנות.

70. בתצהיר מטעמו הצהיר התובע כי הוא בעל השכלה של 10 שנות לימוד וכי למד בבית ספר יסודי וכן בבית ספר מקצועי בכפר חב"ד. בעברו עבד כעצמאי ואילו אצל הנתבעת החל לעבוד חודשיים לפני התאונה. לתיק המוצגים הוא צירף תלושי שכר אצל הנתבעת לחודשים 5,6/2013, אישור של רואה החשבון מטעמו ולפיו עבד משנת 1989 בתחום השיפוצים וכן צורפו דו"חות שומה לשנים 2010, 2011, 2012 (שם הוגש תקציר השומה), 2013 (גם שם הוגש תקציר השומה) וכן דו"חות מע"מ לשנים 2010-2013. כמו כן צורפו תלושים לחודשים 9-11/16.

71. התובע טען בתצהירו כי עשה ניסיון לחזור ולעבוד אצל הנתבעת, ללא הצלחה, וכי בפועל איבד לחלוטין את כושר עבודתו בתחום השיפוץ והבניה, לטענתו עבודתו בעת הגשת התצהיר (2016) הינה כנהג. התובע ציין כי פנה לענף השיקום בביטוח הלאומי. ציין כי בתקופה שמאז התאונה ועד להגשת התצהיר חלתה אשתו בסרטן.

72. בחקירתו בבית המשפט אישר התובע כי אשתו חלתה בתחילת 2015 (עמ' 20, שורה 19) וכי בעקבות כך הפסיקה לעבוד (שם, שורה 23). לשאלת ב"כ הנתבעת אישר התובע כי באירועים משפחתיים יתכן ויראו אותו רוקד וכדבריו "למה מה אני נכה? יש לי מגבלה אבל אני לא צריך להרוס את החיים שלי בגלל זה" (עמ' 22, שורה 2), ציין כי פנה לשיקום של הביטוח הלאומי שם ביצע מטלות מעשיות (כגון לחבר צינורות).

73. בחקירתו נשאל התובע על עניין השיקום בביטוח הלאומי והבהיר כי השלים את לימודיו אולם נדרש לעבור מבחן בטפסנות, הבעיה שלו הייתה שמבחינת הוראות משרד הכלכלה, מאחר והוא היה עצמאי ולא שכיר לא יכול היה לגשת לבחינה זו, לכן הוא לא הצליח לסיים את הלימודים, זו הסיבה שהוא שלח את המכתב למשרד הכלכלה (למכתב אכן צורפו אישורים של קבלנים אצלם עבד כקבלן משנה). מכתב זה לא עזר, ובסוף מאחר והיה חסר לו קורס הטפסנות הוא לא סיים את הלימודים עמ' 27, שורות 12-23), התובע אישר כי כיום הוא עובד כנהג משאית (עמ' 33, שורה 27).

74. הסיכום העולה מהעדויות הללו הינו שהתובע היה אדם בעל מוטיבציה, עובד כפיים שעבד בתחום הבניין זמן רב, התאונה גדעה למעשה את האפשרות שימשיך לעבוד באותו התחום, נכון שהתובע בתחילה סירב לחשוב לעבור לתחום אחר (כפי שעולה מדו"ח האבחון), אולם בסיכומו של דבר התובע היום עובד כנהג משאית, דבר שהומלץ לו על ידי הרופא התעסוקתי (כפי שעולה מתיק השיקום שהוגש על ידי הנתבעת) שקבע כי הוא אינו יכול לחזור לתחום הבניין.

75. העובדה שהתובע הלך ללמוד, בעידוד המוסד לביטוח לאומי, בקורס שבסיומו התברר כי הוא כלל אינו יכול לסיים אותו, הינה תעודת עניות לפקידות המוסד לביטוח לאומי אשר היו אמורות להבין זאת ולמנוע ממנו ללכת וללמוד קורס זה מהתחלה. השורה התחתונה הינה כי התובע נאלץ, בעקבות התאונה, לשנות את תחום עבודתו.

76. יש לקבוע על כן כי התאונה אחראית למלוא הירידה בשכרו של התובע מהשכר שהיה לו לפני התאונה לשכר אותו הוא מרוויח כיום (לפי התלושים שהוצגו).

77. בכל התקופה בה הוכר התובע כנכה נזקק יש בהחלט להכיר באובדן כושר עבודה של 100%, מנגד בתקופת הלימודים היה באפשרות התובע לעבוד אולם הוא בחר שלא לעשות כן (כפי שעולה מתיק המוסד לביטוח לאומי ויתכן שהדבר גם נבע מהצורך ללוות את רעייתו שחלתה בסרטן), ועל כן אין מקום להפסד מלא אלא לפסוק לפי ההפסד בפועל הקיים.

78. בשנים 2010-2012 עבד התובע כעצמאי, הכנסותיו היו כ45,000 ₪ לשנה. מנגד, הנתבעת העסיקה את התובע והנפיקה לו שני תלושי שכר, בעבור חודש אפריל שילמו לו שכר של 12,360 ₪, ובעבור חודש מאי שולם לו שכר של 19,500 ₪. המוסד לביטוח לאומי הכיר בשכר רבע שנתי כשכיר וכעצמאי של 62,379 ₪ (כשכיר 51,360 ₪, כעצמאי 11,019 ₪).

79. התובע מבקש לקחת את השכר הרבע שנתי כבסיס, מנגד הנתבעים מפנים לשכר בשנים 2010-2012, איני מקבל אף אחת מהדרכים.

• א. באשר לבקשת התובע, אין להכיר בשכר כעצמאי שכן הוא לא הציג כל מסמך ולפיו בתקופה הרלוונטית עבד כעצמאי, הוא עבד כשכיר שכן ביקש לעבור ולעבוד כשכיר, העובדה שעדיין שילם מקדמות לביטוח הלאומי אינה מצדיקה לקיחת שכר כעצמאי בחשבון.
• ב. באשר לטענת הנתבעות, בפועל טרבלסי שכר את התובע לעבוד בשכר גבוהה, הוא העריך את עבודתו ככזו (עמ' 37, שורה 36) והעסיק את מחליפו יותר משנה לאחר התאונה (עמ' 41, שורה 29).

התוצאה הינה שיש לקבוע כי כושר השתכרותו של התובע היה בהתאם לשכרו בטרבלסי, בפועל הוצגו בפני שני תלושים, בשכר מצטבר של 31,860 ₪ או שכר חודשי של 15,930 ₪, השווים כיום (מדד בלבד) 16,100 ₪.

80. באשר לכושר השתכרותו כיום, בהתאם לתלושים שהציג, שכרו הצטבר בחודשים 1-7/17 כנהג, עמד על 74,941 ₪ שהינם 10,700 ₪ השווים כיום 10,750 ₪.

81. לפיכך, הפגיעה בכושר השתכרותו הינו 5,350 ₪ לחודש, יש לקבוע כי הפסד זה הינו החל משלושה חודשים מקביעת הנכות הצמיתה (שנקבעה ביום 1.6.14) וזאת מאחר והתובע היה יכול להתחיל לעבוד כנהג קדום לכן, אם היה מקבל את המלצת הרופא התעסוקתי.

ח.      הנזק:-

82. כאב וסבל:-

• א. מדובר בתאונת עבודה, יש לקחת בחשבון את הנכות שנקבעה (19%) את גילו של התובע, את הניתוחים שעבר ואת ההשלכות של התאונה על מצבו של התובע (בכך שגדעה את תחום עיסוקו).

• ב. בעניין זה יש לציין, כי כפי שעולה מתיק השיקום, השלכות התאונה על התובע, הקושי שלו בכל הקשור לכך שנאלץ לוותר על תחום העיסוק שהיה רגיל לו, מהווים שיקול במצדיק תוספת בראש נזק זה.

• ג. לפיכך, אני מעמיד את הפיצוי בסכום של 200,000 ₪.

83. הפסדי השתכרות בעבר:-

• א. מיום התאונה (23.6.13) ועד לשלושה חודשים מקביעת הנכות הצמיתה (1.9.14) לפי הפסד שכר מלא – 16,100 ₪ X 14 חודשים ושבוע (14.225) = 229,000 ₪.
• ב. מיום 1.9.14 ועד ליום פסק הדין – 54.5 חודשים – לפי הפסד של 5,350 ₪ לחודש = 292,000 ₪.

סה"כ הפסדי שכר בעבר – 521,000 ₪.

84. הפסדי השתכרות בעתיד:-

• א. התובע טוען לריבית היוון של 2% וזאת בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין ת.א. 53580-05-12 פלוני (קטין) ואח' ה' שירותי בריאות כללית (15.3.18), הנתבעים מפנים מנגד לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת.א. 60161-03-17 פלוני ואח' נ' כאן בונים ואח' (25.9.18) וכן להלכות אחרות בעניין זה.

• ב. מאז תוקנות תקנות הביטוח הלאומי (היוון) התשל"ח – 1978, שב עניין ריבית ההיוון לפרנס את בתי המשפט השונים, העניין מונח כעת לפתחו של בית המשפט העליון וכל עוד הוא לא הוכרע שם, ישנו קושי לערכאות המבררות לקבוע ממצאים.

• ג. כבר כעת יש גישות שונות בפסיקה:-

• הראשונה הינה לקבוע כי כל עוד בית המשפט העליון לא אמר את דברו, שומה על בתי המשפט ללכת בדרך שנקבעה בע"א 469/74 יפה, גילה וענבל זדה נ' מרדכי בכר ואח', פד"י ל (1) 169, (2.9.75).

• השנייה הינה לאפשר הבאת ראיות, כולל חוות דעת מומחים, דרך שבה נקטו חלק מבעלי הדין, והנה באותם מקרים הדעות בין המותבים השונים היו שונות, חלקם מצאו כי לא היה די בראיות בכדי לשכנע שיש מקום לסטות מגובה ריבית ההיוון (ת"א 53143-09-12 ש' ב' נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב – "הפול" (28.3.17) של כב' השופט דראל לדוגמא) ובחלקם נקבע כי לפי הראיות שהובאו, ולאחר חקירת המומחים, יש מקום לסטות מההלכה האמורה ולקבוע כי ריבית ההיוון הינה 2% (כב' השופט סרחאן בת"א 8765-08-14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב – "הפול" (30.7.18)).

• השלישית, טובה לאותם מקרים בהם יש ניכוי תגמולי ביטוח לאומי, שכן אז מסכימים המותבים השונים כי יש לבצע התאמה בין ריבית ההיוון לפיה מחשבים את הניכוי לבין ריבית ההיוון לפיה מחשבים את ההפסדים (כב' השופטת טולקובסקי בת"א 53580-05-12 המוזכר על ידי ב"כ התובע) .

• הרביעית, אשר מוצאת לה אחיזה בפסיקה, הינה כי אין מקום להרהר יותר ומאחר והריבית הופחתה, לפי תקנות ההיוון, יש להפחית את ריבית ההיוון גם לצורך חישוב הפיצויים לעתיד (ת"א 15635-08-14 נ.ה. ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (10.8.16).

• ד. כפי שקבעתי בעבר הדרך שבה יש ללכת, כל עוד בית המשפט העליון לא הביע דעתו, הינה דרכה של כב' השופטת טולקובסקי בת.א. 53580-05-12 הנ"ל (ראה פסק הדין בת.א. 14358-01-15 ד.א. נ' ביטוח ישיר איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ (22.4.18)) באותו עניין מצא לנכון להבהיר גם בית המשפט המחוזי כי:-

"סבורים אנו, ששיעור ההיוון צריך להיות זהה ולא ניתן מצד אחד לערוך היוון לפי 3 אחוז ומנגד, לפי 2 אחוז.

לענין שיעור ההיוון יש להמתין להכרעת בית המשפט העליון" (ע"א 46585-05-18 ביטוח ישיר אי. די. איי חברה לביטוח בע"מ נ' ד.א. (17.10.18).

• ה. וכך, באותו עניין, בו הסכימו הצדדים לערוך ניכוי לפי 3%, בוצע גם החישוב לעתיד לפי 3%, כך עשו הצדדים לאחרונה גם בע"א 61291-10-18 א.א. נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה "הפול" (27.2.19) שם נידון ערעור על פסק דין שלי בת.א. 71806-09-16 א.א. נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה "הפול" (12.9.18), עניין זה ראוי לציון שכן בעוד שבפסק הדין נקבע כי התביעה נבלעת, וזאת כאשר בוצע חישוב לפי 2%, כפי שטען התובע וכפי שנעשה גם הניכוי, לאחר מכן התברר לתובע כי חישוב לפי 3% מותיר בידיו כסף, ועל כן הוא הסכים בערעור לתקן את ריבית ההיוון.

• ו. מצאתי לנכון להרחיב בדבר הקושי הקיים, ועל כן, כאשר אין ניכוי לעתיד של גמלאות הביטוח הלאומי (שכן הנכות זיכתה את התובע במענק) מחד, וכאשר התובע לא הביא כל ראיה לעתיד מאידך, הרי שיש להמתין לקביעות בית המשפט העליון ובשלב זה לחשב את ההפסד לעתיד לפי 3%.

• ז. התובע הינו יליד 17.7.66, ההפסד הינו 5,350 ₪ לחודש ועד לגיל 67 (שכן ההפסד הינו לפי שכיר) נותר הפסד של 747,000 ₪.

85. הפסדי פנסיה:-

לפי 12.5% מהפסדי השכר – 159,000 ₪.

86. עזרה וסיעוד:-

• א. התובע עותר לפיצוי גלובלי בגין עזרה וסיעוד בשיעור 100,000 ₪, הוא אינו מסביר את דרך החישוב שננקטה על ידו.

• ב. הנתבעים דוחים דרישה זו מניה וביה ומפנים לכך שלא הונח כל בסיס לדרישה זו.

• ג. הנכות שנקבעה לתובע הינה תפקודית, היא מקשה עליו בביצוע פעולות עם היד, אולם התובע לא הביא ולו ראיה אחת לקושי מהותי, הוא לא הביא עד אחד שיסביר מה העזרה הנדרשת.

• ד. גם התצהיר של התובע הינו לקוני, טוען טענה כללית לא פירוט.

• ה. בשים לב לשיעור הנכות, על דרך האומדן, אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי לעבר ולעתיד בסך 75,000 ₪, וזאת גם בשים לב לעובדה כי בעתיד, לפי חוו"ד המומחה, יתכן והתובע יידרש לניתוח החלפת מרפק אשר ישבית אותו למספר חודשים.

87. הוצאות:-

מדובר בנזק מיוחד הדורש הוכחה, לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך, התובע לא הצביע על הוצאה אחת שאינה מכוסה על ידי הביטוח הלאומי בים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה.

88. סה"כ נזקים:-

• א. כאב וסבל:- 200,000 ₪.
• ב. הפסדי שכר/עבר:- 523,000 ₪.
• ג. הפסדי כושר השתכרות/עתיד:- 747,000 ₪.
• ד. הפסדי פנסיה:- 159,000 ₪.
• ה. עזרה וסיעוד:- 75,000 ₪.

סה"כ:-                                                                  1,709,000 ₪.

89. ניכויי תגמולי ביטוח לאומי:-

התובע קיבל דמי פגיעה בסכום נומינאלי של 46,205 ₪,  קצבאות נכות (זמנית כולל השלמה לנכה נזקק) וכן מענק נכות בסכום נומינאלי של 250,907 ₪. כל הסכומים שווים, נכון להיום, 311,500 ₪ ויש לנכותם.

ט.     סיכום:-

90. הנתבעים אחראיים לנזקיו של התובע כאשר חלוקת האחרית הינה 70% הנתבעת (וכן מגדל כמבטחת) ו30% פארק נ.ע.מ., יש להפחית 10% אשם תורם.

91. פארק נ.ע.מ. זכאית להחזר של שני שליש מהסכום אותו תשלם מגדיש, גדיש זכאית להחזר מחצית מהסכום מוקסמן גוברין (וכן להחזר מלא מאלעוברה).

92. סה"כ על הנתבעים לשלם לתובע את הסכומים הבאים:-

• א. סכום הנזקים (ס' 88) - 1,709,000 ₪.
• ב. ניכוי אשם תורם – (170,900 ₪ -).
• ג. ניכוי ביטוח לאומי – (311,500 ₪ -)

סה"כ:- 1,226,600 ₪.

93. לפיכך אני קובע כדלקמן:-

• א. תביעת התובע כנגד הנתבעות (טרבסלי, מגדל ופארק נ.ע.מ.) מתקבלת, הנתבעות תשלמנה לתובע את נזקיו בשיעור 1,226,600 ₪ (לאחר הפחתת אשם תורם ולאחר הפחתת תגמולי הביטוח הלאומי), בצירוף שכ"ט עו"ד בסך 23.4% (כולל מע"מ) וכן החזר ההוצאות שהוציא התובע בסך 8,000 ₪. (סכום הכולל את האגרה ששולמה, התשלומים ששולמו למומחה הרפואי, פרופ' עטר, בעבור חוות דעתו, חלקו של התובע בשכר טרחת המודד וכן כל יתר ההוצאות).

סה"כ ישלמו הנתבעות לתובע 1,521,624 ₪ (טרבלסי ומגדל 1,065,137 ₪ ופארק נ.ע.מ. 456,487 ₪).

חבות הנתבעות כלפי התובע הינה יחד ולחוד.

• ב. ההודעה לצד שלישי של טרבלסי נגד פארק נ.ע.מ. מתקבלת, ללא צו להוצאות וזאת בשים לב לקביעת חלוקת האחריות שנקבעה, פארק נ.ע.מ תישא ב30% מסך ההוצאות ששילמו טרבלסי ומגדל בעבור חוות הדעת הרפואיות (הן של ד"ר גד ביאליק והן של דר וידאל ברצ'ליון), ב30% מסך ההוצאות ששילמו טרבלסי ומגדל בעבור איסוף החומר הרפואי וכן מלוא חלקן של טרבלסי ומגדל בשכר טרחת המודד שמונה.

• ג. ההודעה לצד שלישי של פארק נ.ע.מ, כנגד גדיש מתקבלת.

• על גדיש להחזיר לפארק נ.ע.מ. 304,325 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מסכום זה.

• בנוסף תשלם גדיש החזר ההוצאות הכולל 2/3 מהחזר ההוצאות ששילמה פארק נ.ע.מ לטרבלסי ומגדל (לפי ס"ק ב' לעיל), 2/3 מיתרת האגרה ששילמה פארק נ.ע.מ. בגין התביעה העיקרית ובגין ההודעה לצד שלישי שנשלחה כנגדה מטעם טרבלסי ומגדל וכן החזר האגרה בגין הליך זה.

• ד. ההודעה לצד רביעי של גדיש כנגד אלעוברה וכנגד וקסמן גוברין מתקבלת.

• וקסמן גוברין חייבת בתשלום סך של 375,537 ₪, (המהווים מחצית מהסכום שתשלם גדיש לפארק נ.ע.מ כשיפוי על התשלום לתובע כולל שכ"ט עו"ד ששולם לפארק נ.ע.מ.), בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%, מחצית מהחזר ההוצאות ששולם לפי סעיף ג' (2) לעיל לפארק נ.ע.מ, ועוד תשלום של מחצית מהאגרה ששולמה בעבור הגשת ההודעה לצד רביעי וכן 250 ₪ בגין שכר טרחת העדים.

• אלעוברה חייבת להשיב לגדיש את מלוא התשלומים שתשלם לפארק נ.ע.מ. בצירוף 23.4% שכ"ט עו"ד, החזר מלוא האגרה ששולמה בעבור הגשת ההודעה לצד רביעי ועוד 500 ₪ בגין שכר טרחת העדים, וזאת בניכוי הסכומים שתשלם וקסמן גוברין. סכומים אלו כוללים את ההוצאות שנפסקו כנגד אלעוברה בפסק הדין שניתן ביום 19.2.17

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה לצדדים, וכן תפעל להחזרת כל הפיקדונות לידי המפקידים, באמצעות באי כוחם.

המזכירות תשמור את תצלום האוויר של המודד עד לחלוף הזמן להגשת ערעור.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום,  י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.