א. הרקע וההליך
1.ביום 17.6.16 הגיש התובע כתב תביעה כנגד הנתבע, לתשלום הסך של 276,672 ₪.
התובע, שחקן כדורגל מקצועני, התקשר עם הנתבע בהסכם העסקה לתקופה קצובה, החל מ- 1.8.13 , עד לפיטוריו ב- 15.4.16.
בין הצדדים נחתם הסכם העסקה מ- 18.6.14 ("ההסכם").
עקב גחמותיו של מאמן הקבוצה, החליט הנתבע לפטרו, בתקופה בה שהה במחלה, לאחר שנפצע במשחק ב- 19.3.16.
ב- 4.4.16 קיים הנתבע, לכאורה, ישיבת שימוע, וביום 5.4.16 נשלחה לו הודעת פיטורין (עם הפרוטוקול) וללא הודעה מוקדמת, תוך שמנע ממנו להתאמן ובכך גרם לו נזק מקצועי, תוך הפרה יסודית של ההסכם, בחות"ל, תוך התעשרות שלא כדין על חשבונו.
התובע עתר לפיצויי פיטורין (34,800 ₪) ופיצויי הלנת פיצויי פיטורין; לשכ"ע (4-5.16 בסך 29,000 ₪); מענק נקודות ליגה (38 נקודות, 28,500 ₪) ופיצויי הלנת שכר; הודעה מוקדמת (14,500 ₪); אי הפרשות לפנסיה (עד ל- 8,700 ₪ וסה"כ 41,238 ₪); הבראה לשנים 2014-2011; בחישוב נטען 2016-2014 וסה"כ 10,182); חופשה (18,452 ₪, 28 יום); אי קיום שימוע כדין ופיטורין שלא כדין (87,000 ₪, 6 משכורות); פיצוי בגין אי קיום שימוע כדין, עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב (100,000 ₪; סכום שככל הנראה כולל גם הסכום ברכיב אי שימוע) וסה"כ 276,672 ₪.
2.הנתבע בהגנתו (16.8.16) עתר לדחיית התביעה, תביעה טורדנית, קנטרנית וחוצפנית, מלווה בחשד ממשי לבידוי פציעה של שחקן שהפר בבוטות וביודעין ההסכם, נטש הקבוצה במהלך משחק, נעלם לשבועיים, תוך שהודיע כי לא יחזור לקבוצה והכל משהוחלף; פגע ברכוש המועדון וגרם נזקים כספיים ותדמיתיים, תוך שהוא פוגע בקבוצה, מעליל עלילות שקר ושווא, לפגיעה בקבוצה ובבעליה ולהאדיר עצמו.
אין מדובר בעידנא ד'ריתחא, אלא התובע לאחר הארוע לא התנצל, לקח את חפציו האישיים והתנתק מהקבוצה. חרף התפטרותו הוזמן לשימוע שנוהל כדין; השימוע אליו זומן נדחה לבקשת בא כוחו, הפרוטוקול משקף השימוע. לאחריו, קיבל מכתב הפסקת עבודה, לאחר שנשמעו טענותיו נפש חפצה, ונשקלו היטב.
כל זכויותיו שולמו כדין ואין התובע זכאי לסכומים ולרכיבים שתבע.
3.במצורף הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד לתשלום פיצוי סימלי בסך 50,000 ₪, משהפר התובע בבוטות וביודעין את ההסכם, הוציא לשון הרע לקבוצה, נתן ראיונות לתקשורת ללא אישור, לא ביקש טיפולים רפואיים ולפיכך, ועפ"י חוק לשון הרע עתר הנתבע ל- 100,000 ₪ סה"כ.
4.בכתב התשובה (מ- 13.10.16) עתר התובע לדחיית התביעה שכנגד (גם בהקשר זה יכונו "התובע"; "הנתבע"),משלמרות שהוגש מסמך מביש ולא מבוסס, שכל מטרתו פרסום – לא בוססה התביעה שכנגד. התובע חוזר על טענותיו בתביעה תוך שהכחיש הטענות שבתביעה שכנגד. יש לסלק התביעה שכנגד על הסף בשל העדר עילה ו/או שימוש לרעה בהליכי משפט; משלא פורטו בו העובדות העיקריות המהוות עילת התביעה ו/או מקור הסמכות לתביעה ע"ס 100,000 ₪ / לא הצביעה על הפרסום המהווה לשון הרע, כיצד הוא מהווה כך; לתובע עומדות ההגנות שבסעיף 13, 15, 18 לחוק לשון הרע.
5.התקיימו 2 דיונים מוקדמים בפני כבוד הרשמת ת. עציון פלץ ומשלא הושגה הסכמה, נקבע כי יוגשו עדויות הצדדים בתצהירים וההליך הועבר להוכחות למותב זה.
ביום 2.10.17 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית.
ביום 16.1.18 הגיש הנתבע תצהיר עדות ראשית של מר סתיו שחם, מנכ"ל ("שחם").
ביום 2.10.17 נשמעו בפנינו עדויות הצדדים.
ביום 29.4.18 הגיש התובע בקשה "להורות לנתבעת להמציא עותק סרט המשחק עם הפועל ת"א או לחילופין לאפשר לתובע לצרף עותק המשחק כראייה", כשביקש בהנמקותיו לאפשר לו לצרף "מסמכים נוספים".
ביום 1.7.18, לאחר שנתקבלו עמדות הצדדים נדחתה הבקשה.
סיכומי תובע הוגשו (בסופו של דבר), ביום 20.12.18.
סיכומי נתבע הוגשו ביום 23.12.18.
לאור בקשת הנתבע (ביחס לסיכומי התובע) הגיש התובע תגובתו, כך שהנתבע חזר בו מבקשתו.
6.ולהכרעתנו –
א.תמוה, שלא לומר יותר מזה: הן בתביעה והן בתצהירו לא הציג התובע עמודים 8-7 להסכם שהגיש.
עוד יותר מעניין לציין כי התובע, משום מה, מציג ומפנה להסכם מ- 6.14, ומשום מה, לא להסכם הרלוונטי, הסכם מיוני 2015, ההסכם שהיה בתוקף למועד הרלוונטי לתביעה.
קשה להבין התנהלות זו, ודאי באשר לתצהיר התובע, כשהנתבע צרף ההסכם האמור עוד להגנתו! (הסכם חתום ע"י התאחדות לכדורגל בישראל, הרשות לבקרת תקציבים; זהו להלן: "ההסכם").
עוד נציין כי הגם שצורף ההסכם, כאמור, לא צורף הנספח לו, כשההסכם במלואו הוגש רק בדיון (נ/1). [מבכרים אנו שלא לקבל את עמדת הנתבע בהגנתו, המייחסת לתובע נסיון להטעות את ביה"ד, כך ש"בכוונה תחילה" לא צרף "ההסכם". די לטעמנו, בהערותינו בהקשר זה ואין נדרשת הכרעה אם עסקינן ב"הטעייה" כנטען].
ב.מצאנו להתייחס להסכם/לתקנון/לנוהל רישומים רפואיים וכיוצ"ב טענות:
באשר לטענת התובע בח.נ. (וב"כ, בעמ' 16) לפיה הרישום שצוטט (שורות 5-4), כנטען, מ- 24.3.16 – אלא דווקא מדובר ברישום מ- 30.3.16, לפחות, שהרי מצויינים בו 2 רישומים הנושאים תאריך 30.3.16, כשבעמוד 2 לאותו מסמך נרשמה הפנייה לאורטופד וצויין כי "קיבל אישור מחלה עד 31/3 [וכעולה מאישור מחלה שצרף התובע (מ- 30.3.16, לתקופה 25.3.16 - 31.3.16), זהו התאריך (ולא 24.3.16, כטענת ב"כ התובע, תאריך עליו חזר התובע...)].
בהסכם שצרף התובע לתביעתו צויין (סעיף 4) כי התובע אם חולה/נפצע – לא תפגע זכותו למלוא התמורה שזכאי לה.
עוד צויינה (סעיף 6) התחייבות הנתבע לספק לו הטיפול הרפואי והפיזיוטרפיסטי – מה שהתובע כלל לא פנה לדווח, ולמצער, לקבל.
ודאי הכיר התובע את סעיף 7 ב 6 (וסעיף 7 ב 10) להסכם, כהתחייבותו, שלא להזכיר, כי ודאי נדרש לאימונים במהלך הימים הסמוכים למשחק מ- 19.3.16.
כך גם נניח כי מכיר הוא היטב את ה"הסדרים למקרה של פציעות" (כותרת סעיף 11) להסכם שצרף! , וכך ודאי מכיר הוא את סעיף 15 א שם – כל אלה "הנחנו", לא רק משהתובע חתום על הסכם כאמור, אלא גם תוך שנזכיר את שהדגיש כל העת התובע עצמו – שהוא שחקן מקצועני, פעיל במסגרת ההתאחדות, "נחשב לאחד השחקנים המובילים והמנוסים בתפקידו", וכדבריו: "קפטן" הקבוצה!
עוד ראוי להזכיר כי אין בפנינו כי התובע פנה לטיפול רפואי כלשהו טרם 24.3.16, קרי: ביום ה- 6 לאחר המשחק הנדון!!
ודאי אין בפנינו כי פנה לקבוצה בטענה בנדון, וודאי ודאי לא ע"מ לקבל טפול רפואי!
ועוד יותר כך – מלין הוא על כך שלא התקשרו אפילו לשאול לשלומו – אך אינו טוען (ולוּ) שהתקשר הוא למי בקבוצה, ביקש להסתייע/דיווח על פציעתו וכיוצ"ב – דווקא בתשובתו בהקשר זה, הוכיח טענת הנתבע כי ניתק קשר עוד במהלך המשחק!!
התובע אישש גרסת הנתבע, כי כל אותה תקופה (אגב, "למצער" עד 30.3.16) ניתק קשר עם הקבוצה! – משלשיטתו, הוא לא צריך לדווח, הוא קפטן ואף אחד לא התקשר אליו...
[ואגב – לא בכדי התערב ב"כ התובע (עמ' 18,19) משהתובע, ה"שבוי" בתשובתו ובעמדתו – לא הגיב לשאלה רלוונטית ומהותית בנדון וכך רק לאחר שאלות מספר, אישר (סו"ס) כי ידע שיש רופא במגרש! – כשלטענתו, טופל ע"י הפיזיוטרפיסט].
עוד אישר כי הוא חושב ש"קצת אחרי שבוע", שראה שהוא לא מעניין אף אחד, אז יצר קשר עם מנהל הקבוצה (ראובן אביטל) ועם שחם. אישר שבמסיבת פורים של הקבוצה נפגש עם שחם, לא אישר שנתבקש לחזור לקבוצה, אך אישר שרק יום טרם השימוע נאמר לו להגיע לשימוע.
כך, אישר כי רק בשימוע הציג את אישורי המחלה, כי נפגע מזה שאף אחד לא יצר עמו קשר/לא שאל לשלומו.
בפועל, השיב שחם בח.נ. כי במסיבת פורים לא טען התובע כי נפצע/כי הוא חולה – אלא הלין על הפגיעה שנפגע מהחלטת המאמן להוציאו מהמשחק!!
כאן המקום להתייחס שוב (בנוסף לנאמר בהחלטתנו מ- 1.7.18) לכך כי השאלה אם התובע נפצע במשחק מה- 19.3 אם לאו – היתה ידועה לתובע, "למצער" כבר ב- 3.5.16 (מכתב ב"כ התובע, סיפא סעיף 5) ובתשובת הנתבע (5.5.16, ראה ולוּ סעיף 6).
חרף כל אלה – לא נמצא לתובע, יותר משנה אח"כ, להגיש ראייה נטענת (צילום המשחק) עת הגיש תצהירו, וכך אף לא טרח לפעול בהתאם, ולוּ לקראת הדיון!
ונזכיר – סעיף 7 להסכם (שצרף התובע) מפרט תחת הכותרת "משמעת" את המתחייב, תוך הפנייה לתקנון הקבוצה (שלא הוצג בפנינו), ולתקנון הקבוע עפ"י חוק הספורט. קשה לקבל איפוא, כי שחקן כה מנוסה ומוביל, קפטן קבוצה – לא ידע מהם כללי המשמעת החלים עליו.
שוכנענו כי התובע לא התייחס כדבעי לכל שהתרחש באותו משחק – ומכל מקום, לא באמת הוכיח כי נפצע במהלכו, והוכיח בפנינו כי אכן "נפגע" מכך שלא "חיזרו" אחריו, לאחר שעזב את המגרש ובאופן עצמאי באותו יום...
לכשעצמנו, וכמדומה להליך דנא ולעילותיו – חד הוא לנו אם אכן נפצע התובע במשחק ב- 19.3.16 (אגב, עניין שחדל מהוכחתו, כדבעי!) או רק טען לפציעה לאחר מכן, בבחינת מוצָא בדיעבד, להתנהלותו כ"נפגע", מכך שהוחלף במשחק (וכך, אכן התרשמנו, כפי שאף עלה מהתנהלותו בדיון עצמו).
אגב, את גחמותיו של המאמן – דווקא הזכיר התובע בתביעתו (אגב, כטענתו, להנמקה לפיטוריו) – אך את "גחמותיו" שלו, שעלו ברורות ולוּ מעדותו – לא הזכיר...
ג. שימוע
טוען התובע כי נעשה לו שימוע, שלא כדין, ללא עריכת פרוטוקול, אלא בדיעבד, שימוע שלא "בלב פתוח ונפש חפצה", לא קיים תקנון משמעת בנתבע, לא צויינו עבירות המשמעת והוטל עליו עונש קיצוני לעבירת משמעת לכאורה, ראשונה בכל שנותיו אצל הנתבע, והכל בשהותו "בחופשת מחלה", אישורים "שהוצגו לנתבעת ומנהלה" (בלא שצויין, מתי כך?!); פרוטוקול השימוע שנערך בדיעבד, ולא במועד השימוע, לא נחתם ע"י התובע ומסלף תוכן הדברים (כשהוא חוזר על הטענות; סעיפים 12-10).
למחרת (5.4.16), פעל הנתבע לערוך פרוטוקול שימוע (שלא כלל דברים שנאמרו וכלל דברים שלא נאמרו (ע"י התובע או בא כוחו) או לא נכתבו, וב- 5.4.16 פוטר התובע.
התובע אינו מזכיר כלל כי ב- 29.3.16 זומן לשימוע (ל- 30.3.16; יא' להגנה), כי בא כוחו ביקש לדחות השימוע, שאכן נדחה (עוד במכתב הנתבע מ- 31.3.16; יב' להגנה); "למצער", אף לא הזכיר את תוכן הזימון לשימוע – שאיננו טוען ל"הפרת משמעת", אלא מציין התנהגותו במשחק מ- 19.3.16, בעקבותיה הפר ההסכם וחדל מלהגיע לפעילות הקבוצה!
למצער, גם בתצהירו אינו מוצא אלא לחזור על טענותיו הכלליות שבתביעה!
גם בתצהירו, חרף הטענה כי בפרוטוקול טפלו עליו אשמות שווא, שאינו כולל דברים שנאמרו או מציין דברים שלא נאמרו – שוב (כבמכתב בא כוחו מ- 3.5.16) אינו נותן תוכן ממשי ואינו מפרט, לשיטתו, את שנאמר ואת שלא נאמר – בשימוע!
אין חולק כי זימון לשימוע ראוי כי יתן פרק זמן ארוך יותר ע"מ להתכונן לשימוע – דא עקא, עולה כי כבר באותו יום (נזכיר כי השימוע אמור היה להתקיים למחרת ב- 30.3 בשעה 9:00 בבוקר!) היה התובע מיוצג (או קודם) – שהרי השימוע נדחה לבקשת בא כוחו(משמע, לא נגרע ממנו דבר).
לטעמנו, יש במכתב הזימון לשימוע, פירוט מספק בנסיבות, לעילה לזימון, קרי: התנהגות התובע במשחק, בעקבותיה בחר להפר חד צדדית ההסכם ולחדול מלהופיע לפעילות הקבוצה.
ונזכיר, הנדון למכתב הוא: "הזמנה לשימוע לפני הפסקת התקשרות". (ההדגשה הוספה).
שוב, מעניין לציין כי התובע, משום מה, לא הציג פניית בא כוחו (בע"פ/ בכתב?) לנתבע, האם ביקש לקבל מידע מסויים, מסמכים וכיוצא באלה.
ונבהיר, מדובר בפנייה ברורה, שאינה טוענת ל"עבירת משמעת" – אלא להתנהלות, החל ב-19.3 ועד לזימון ולפיה, התובע מפר חד צדדית ההסכם, עד כי תשָקל "הפסקת ההתקשרות" (ולא פיטורין; מה שמסביר היטב, טענת שחם בעדותו, כי התובע, למעשה, התפטר).
בל נשכח עוד כי עד לזימון הנדחה לשימוע – לא שמענו מהתובע כי התייצב לאימון/משחק כלשהו, לא שמענו כי פנה לקבוצה/למנכ"ל/ לשחם (?!) והודיע הנני מוכן ומזומן, הנה אני – חזרתי לפעילות.
בל נשכח כי מ- 31.3.16 ועד לשימוע (4.4.16 שעה 14:00), גם לא הוצג (ולו בפנינו) אישור רפואי כלשהו!!
עוד נזכיר – התובע אף לא נתן גרסה (טרם עדותו בפנינו!) מתי בדיוק "מסר", לטענתו, את האישורים הרפואיים?!
ועוד באשר לשימוע – לא הובנה הטענה לכך ש"רק" שחם והמנכ"ל נכחו בשימוע – שהרי, בכך אין כל פגם, מה גם שלטענת התובע, מדובר בגחמות של המאמן (שכאמור, לא נכח בשימוע). ומנגד, אביו של התובע, שנכח בשימוע, ודאי יכול היה להעיד על מה שנאמר בשימוע, ודאי על מה שלא נאמר/נשמט מהפרוטוקול(כטענת התובע)...
לא נעלם מעינינו כי התובע הציג אישורי מחלה, שניתנו כולם רטרואקטיבית.
נציין אגב, אם אכן נפצע במשחק, הכיצד, לא פנה לרופא אלא רק ב- 24.3.16?!; הכיצד לא פנה מיידית לבי"ח מאיר, הסמוך למגרש הנתבע ופעיל גם בשבת?!
לא נעלם מעינינו כי למחרת השימוע החליט הנתבע להפסיק העסקתו של התובע, קפטן הקבוצה.
הנתבע מציין כי לא שוכנע מאישורי המחלה שהוצגו בדיעבד, כהנמקה לאי התייצבותו לאימוני הקבוצה ופעילותה.
לא נוכל בהקשר זה להתעלם מכך כי עסקינן בשחקן שהוא קפטן הקבוצה – מה שמחייבו יותר מאשר מזכהו, לנהוג כמתחייב ודאי ככל עובד.
לא שוכנענו מה צויין בפרוטוקול שלא נאמר ואף לא, מה נאמר שלא צויין בפרוטוקול... – ולו, משאין בפנינו גרסת עובדה, מזמן אמת, של התובע בהקשר האמור.
אף לא מצאנו פגם בכך, שלא הודפס הפרוטוקול במקום, או בכך שהתובע לא הוחתם עליו – אין באלה כדי להפוך השימוע, לשימוע שלא כדין.
[אגב, אף לא מצאנו מדוע היה על הנתבע להעיד מטעמו את המנכ"ל].
אף לא מצאנו היכן התייחס התובע לטענה בדבר התנתקותו מקבוצת הווטסאפ התפעולית של הקבוצה (לא במכתב ב"כ מ- 3.5.16, ולא בתצהירו). טענה שנקל היה להוכיחהּ/להפריכהּ (מכל מקום, בשונה מטענות אחרות, התובע לא טען בהקשרה!)
אגב, "אחת הוא לנו" בהליך, אם אכן שבר את הלוח המחיק של המאמן, או אם פינה את כל חפציו באותו יום, או עשה כן אח"כ, באמצעות שחקן אחר – העיקר הוא כי עזב את המגרש, לאחר שהתרחץ והחליף בגדיו, עם תיקו האישי, לא חזר לספסל במגרש, לא המתין לסיום המשחק – וכך, עד למועד השימוע (גם לא הראשוני) – לא התייצב לפעילות הקבוצה ואימוניה. עוד נזכיר כי מדובר במהלך עונת המשחקים! (מצאנו לציין עוד כי לא מצאנו במסמכים הרפואיים שבדיעבד, מוגבלות שמנעה ממנו להגיע לאימוני הקבוצה – גם אם לא ליטול בהם, ממש, חלק!)
בפועל, אינו מכחיש כי עזב המגרש לאחר שהוחלף ע"י המאמן – ונזכיר, נקל היה לתובע להעיד גם שחקן בקבוצה, ע"מ להוכיח טענותיו...
[נזכיר עוד את הוראות סעיף 4 ה ל"הסכם שחקן מחייב - נספח" (בנ/1)].
לאחר ששקלנו כל האמור – לא מצאנו פגם כלשהו בהליך השימוע.
נוטים אנו לקבל דווקא החומרה היתירה שייחס הנתבע להתנהלות התובע, לאור מעמדו המחייב כ"קפטן" הקבוצה. מסכימים אנו כי ראש לאריות או ראש לשועלים – ייטיב לנהוג כך [ולא כ"זנב" לאלה או לאלה] – בין בתחומו, בין ככל עובד, בין אם אכן היה מעמדה של הקבוצה תלוי על בלימה באותה עת, ובין אם לאו.
בהתאם, משלא מצאנו פגם בהליך השימוע (וכשאין מחלוקת כי הנתבע הודיע לתובע על הפסקת ההתקשרות), משלא שוכנענו כי ההליך התנהל שלא כדין, או כי התובע "פוטר שלא כדין", או כי עגמת נפש נגרמה לתובע עקב הפסקת ההתקשרות, או כי נפגע "שמו הטוב" (שלא ממש הוכח, לכשעצמו...) – נדחית התביעה לפיצוי ברכיב זה.
ד. פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת ופנסיה
טוען התובע כי זכאי הוא לפ"פ ולהודעה מוקדמת, משפוטר וכי זכאי הוא להפרשות לפנסיה.
טוען הנתבע כי בפועל חתום התובע על סעיף 14, כך שאינו יכול לתבוע פ"פ, כי הלכה למעשה התפטר, ולחלופין, עליו לשלם על התפטרותו מהרגע להרגע, בלא שנתן הודעה מוקדמת. כן הפנה לסעיף 14 להסכם.
בהסכם צויין (סעיף 14) כי בסכום התמורה שבסעיף 3 שם (משכורת הבסיס + מענקי נקודות ליגה) נכללים פיצויי הפיטורים.
בהסכם (נ/1) צויין כי הנתבע מתחייב לפעול לפי צו ההרחבה לבטוח פנסיוני וכי אם ידרש לבצע ניכויים לבטוח פנסיוני/תשלומים לביטוח פנסיוני, יבואו במקום פ"פ לפי סעיף 14 לחוק פ"פ.
לא מצאנו הודעת פיטורין של הנתבע, חרף טענות התובע, הגם, אין חולק כי בהתפטרותו – אין נדרש הנתבע לזמן התובע לשימוע.
הגם שהתנהלות התובע לא היתה ראויה כעובד, כשחקן, ודאי לא כ"קפטן" קבוצה – אנו קובעים כי לאחר השימוע החליט הנתבע על הפסקת ההתקשרות עם התובע ולפיכך ובכך, נפסקו יחסי העבודה.
בנסיבות אלה – משלא הוכח (וע"י התובע) – כי התובע נפצע במשחק מ- 19.3.16, ומשלא הוכח כי התייצב לפעילות הנתבע גם לא עד השימוע (כאמור, בהעדר אישורי מחלה/פ"ע לתקופה האמורה) – מצאנו לקבוע זכאות התובע לפ"פ, הגם, לא להודעה מוקדמת, שכן בהתנהלותו-שלו, לא העמיד עצמו לרשות הנתבע, כעובד, לא טרם השימוע ולא לאחריו!
לא נעלם מעינינו כי בפנינו הודה התובע (עוד עובדה "שנעלמה" מכתביו) כי הגיע למסיבת פורים בה פגש את שחם.
לאחר ששקלנו כל אלה ומשעולה כי הנתבע הפריש לפ"פ ולפנסיה (לכלל, הכשרה, ומגדל) ומשאין חולק כי תשלומים בשכרו הם כדי כיסוי לפי סעיף 14 לחוק פ"פ, נבחן החישוב הנטען.
(נציין כי לא מצאנו לפעול, בנסיבות, עפ"י המוסכם, בסעיף 9ה לנ/1)
בתלושי השכר שהוגשו לנו עולה כי השכר החודשי ב- 2014-15 הוא 11,500 ₪ ברוטו ובעונת 2015-16, השכר החודשי הוא 14,545 ₪.
איננו מקבלים הטענה בדבר זכאות ל"מענק בגין נקודות ליגה" כ"שכר", עקב קביעות (בבתיה"ד האזורי) אליהן הופנינו, חרף העובדה כי שחם אישר כי הקבוצה צברה 40 נקודות או יותר.
ודאי לא הוכח (כנטען בסיכומיו) כי זכה התובע ב- 38 נקודות (עובדה שלא הוּכחה בפנינו).
נזכיר עוד כי התובע כלל לא "הסביר" חישוביו. די אם נזכיר כי אם טען ל- 28,500 ₪ כמענק נקודות ליגה לכל העונה, הרי עסקינן במירב ב- 2,850 ₪ תוספת לכל חודש, למשכורת שהיא 14,500 ₪.
עוד נציין כי התובע חישב שכרו החודשי לפי 14,500 ₪ (עתר ל- 29,000 לשכ"ע לאפריל ומאי). מנגד, בנ/1 צויין שכר חודשי ברוטו בסך 14,545 ₪ (כשצויין כי לעונה ישתכר 160,000 ₪, למשך 11 חודשים מאוגוסט 2015 ועד מאי 2016 – הגם שעסקינן סה"כ ב- 10 חודשים!)
בפועל, עולה מתלושים שהגיש התובע, כי שכרו ברוטו היה 13,764 ₪.
אין חולק עם זאת כי התובע הועסק ע"י הנתבע מ- 1.8.13 ובפועל, עפ"י הודעת הנתבע עד 5.4.16, עת הוּדע על הפסקת עבודתו.
אין בפנינו כי הנתבע פעל לאישור סעיף 14 לחוק פ"פ, להסכמי הצדדים – ואין בפנינו כי בוצעו הפרשות בשיעור לפ"פ כמתחייב כך שיהיו "במקום" פ"פ (למצער, אף אין בפנינו כי בוצעו לביטוחי מנהלים, כאישור הכללי שניתן בנדון).
בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התובע זכאי לפ"פ לפי שכר אחרון קובע בסך 13,764 ₪, לתקופת עבודה מ- 1.8.13 ועד 5.4.16 ובניכוי הסכומים לפ"פ שנצברו לזכותו ב- 3 הקופות (מגדל, הכשרה, כלל) לאותו מועד.
לא מצאנו להתייחס לאישורים שצורפו לסיכומי הנתבע, אך נציין כי חזקה על בכ"י הצדדים כי יבחנו הנתונים יחדיו כמתחייב, וככל שזכאי התובע להפרש (המגיע בנכוי מה שמצוי כפ"פ בקופות) – יושלם הסכום בתוך 30 יום מביצוע חישוב מדוייק כאמור ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 1.6.16 ועד לתשלום בפועל.
ברי כי בנסיבות לא היה מקום לעתירה לפצויי הלנת פ"פ וממילא, עתירה כאמור נדחית.
שחרור פ"פ לתובע הוא כמסקנה, הגם ש"קשה" לראות בהפסקת יחסי העבודה, כהפסקה ביזמת הנתבע כמעסיק! – אלא, כמסקנה מתבקשת, לאור העדרותו של התובע מעבודתו.
באשר לפנסיה, עולה כי בוצעו הפרשות כמתחייב מההסכם, מצו ההרחבה הפנסיוני, מתלושי השכר ומאישורי 3 הקרנות (כנ"ל).
אין בפנינו, עם זאת, כי כך נעשה במדוייק לפי הוראות הצו. בהתאם, יבצעו בכ"י הצדדים חישוב כמתחייב, ביחס לתקופה האמורה (1.8.13 - 5.4.16) ביחס להפרשות הנתבע כמעסיק עפ"י הצו, מול הפרשותיו לקופות (והכל, כנתבע, עד לתקרת השכר כקבוע בצו ההרחבה, נכון ל- 5.4.16) – וככל שחסר סכום כלשהו בהפקדות – יושלם לתובע בתוך 30 יום בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 1.6.16 ועד לתשלום בפועל (נעיר כי לא נחה דעתנו מצרוף מסמכים שנתקבלו מהתובע, לסיכומי הנתבע – וטוב היה לו "נמנע" הנתבע מכך, ולמצער, לוּ הוגשו במצורף לתצהירי הצדדים!)
ה. שכ"ע אפריל-מאי 2016
איננו מקבלים טענות התובע באשר למהות ההסכם, מחד ומאידך, לא שוכנענו כאמור כי הנתבע הוא שהפסיק (מיזמתו) קיומו של ההסכם.
שוכנענו כי התובע חדל מהתייצב לפעילות הקבוצה, עוד טרם קיומו של השימוע (4.4.16), וטרם ההחלטה על סיום ההתקשרות (5.4.16) ולעת בה לא הציג (גם לא בפנינו) הצדקה משפטית כלשהי להתנהגותו! ממילא, לא עבד ומיזמתו.
בהתאם, הגם שקבענו לעיל כי על הנתבע לשלם את פ"פ – אין התובע זכאי לשכ"ע לחודשים בהם מיזמתו ובהתנהלותו הפר התחייבויותיו וההסכם.
אין לשכוח כי לא הוכיח התובע את תשלומי האבטלה שקיבל מהמל"ל, חרף העובדה שהעניין הועלה בין הצדדים טרם דיון ההוכחות, וכשעסקינן במסמך מפורט ומדוייק שנקל היה להגישו.
אין חולק כי הסכם נחתם עם שחקן לעונה כולה, עד מאי 2016.
אין חולק עם זאת כי בפועל, לא קיים התובע את התחייבויותיו לפיו.
לאחר ששקלנו כל אלה – ותוך שנפנה לאמור בסעיף 10 ב להסכם (נ/1) אנו קובעים כי אין חב הנתבע בתשלום שכ"ע לחדשיים האמורים, ודאי לא למענק כלשהו, ככל שזכאים היו לו שחקני הנתבע בחדשיים האמורים.
לא שוכנענו כלל כי ב"חצרו" של הנתבע מצויה העילה להפסקת ההתקשרות.
התביעה ברכיב זה נדחית.
ו. הבראה וחופשה
הבראה – קשה להבין טענות התובע: מחד, טען כי "בגין 7 שנות עבודתו אצל" הנתבע (סעיף 37) ומאידך, העמיד תביעתו בין השנים 2014-2011 (רישא עמ' 6 לתביעתו, המשך סעיף 37) ומאידך נוסף, חישב בהמשך זכאותו לשנים 2016-2013.
"קשה" איפוא לבחון (ולהבין) טענותיו בנדון (אגב, התובע חזר על האמור בתצהירו).
באשר לחופשה עתר ל- 28 ימים, לתקופה של שנתיים ו- 4 חודשים (שוב, תקופה לא ברורה, בהנתן כי התקופה הנדונה היא 1.8.13, כמופיע בתלושיו ובט' 161 ועד (במירב) 5.4.16. (הערתינו לעיל בהבראה – יפה גם לכאן, כשאכן קשה להבין חישוביו).
בפועל, אין נתוני עובדה רלוונטיים בנדון.
בל נשכח כי אין כל מניעה לכלול בשכר ברוטו זכאות להבראה, ובפועל, לימי החופשה, משברי כי התובע לא הועסק כל ימי השבוע, כי הוסכם על "משכורת בסיסית כוללת", "ברוטו".
עוד נציין כי עפ"י התלושים לא נוהל פנקס חופשה, מחד ומאידך, עולה ברורות כי ההסכם בשכרו לא התייחס לימי "העבודה" ולימי "החופשה". עולה כי התובע קיבל שכר חודשי(למעשה, שנתי) בלא קביעה אם נדרש הוא לימים/שעות עבודה/משמעות ימי העדרות וכך בכל השנה.
בנסיבות אלה ומשלא ניתן עפ"י החוק לכלול ימי חופשה (פדיון) בשכר ברוטו – ובהעדר תגובה מעם הנתבע בסיכומיו (גם לא חישוב) נעתרת התביעה ברכיב זה. עם זאת, מצאנו "לחשב" זכאותו לחופשה ולקבוע זכאותו לחודש שכר, כממצה מלוא זכאותו(התובע עתר ל-28 יום, חישוב זכאותו ו לפי חלוקה ל-30 יום; ראה גם סע"ש ת"א, 58247-12-13 איתי טואף נ' הפועל רעננה, 8.9.16).
באשר לטענת הקיזוז שבסיכומי הנתבע, משנאסר עפ"י חוק לכלול פדיון חופשה בשכר – ממילא, אין מקום לטענת הקיזוז; ראוי היה לטעמנו, לטייב החוזה בהקשר האמור).
באשר להבראה – לא "מובנת" לנו עמדת הנתבע בסיכומיו (רישא עמ' 15)לא הכותרת ובהדגשה ולא תוכן הדברים. עם זאת, משאין חולק כי שכרו ברוטו לשנה עלה (ובהרבה) על שכר מינימום, כך שהבראה שולמה בסיכומי הברוטו, כאמור בהסכמים, אין התובע זכאי לתשלום שעתר לו.
ז. לשון הרע, עגמת נפש ותביעה שכנגד
לא שוכנעו ולא הוכח כי נגרמה עגמת נפש לתובע, או כי הנתבע אחראי לפרסום שבנספח ח' לתצהירו.
מנגד, לא בוססה בפנינו העילה שבתביעה שכנגד, לא עצם הפרסום, לא "לשון הרע" שבפרסום זה או אחר, ולא "נזק" כזה או אחר שנגרם למי מהצדדים.
בהתאם – נדחות טענות הצדדים בהקשרים האמורים.
ח. כללי
לא נוכל לסיים הכרעתנו בלא להתייחס ספציפית לעדויות הצדדים וכתביהם:
התובע מאוד לא הרשים בעדותו. התרשמנו כי "הקפיד" שלא להשיב לשאלות, מחד ומאידך, ביקש "לפרוס את מִשנתו" – (לטעמו) בהתעלם מהשאלות והנושאים שהועלו.
מקובלת עלינו טענת הנתבע לכך כי עסקינן בגרסה שאינה אמינה ואין משכנעת.
מנגד, שחם העיד במדוייק ובאמינות רבה.
שוכנענו כי התובע בהתנהלות "ילדותית"-משהו, אכן נפגע עת הוחלף ע"י המאמן ובחר לעזוב המגרש – הגם שלא היה רשאי לעשות כן (אגב, בין אם נפצע ובין אם לאו). ודאי לא היה רשאי לפנות לביתו. ודאי וודאי היה עליו לפעול כמתחייב מההסכם (אם נפצע ואף אם לא) וליצור קשר עם הקבוצה למחרת, ולהתייצב לאימונים או לכל פעילות אחרת. דווקא דבריו, הגם לא כגרסה "ברורה", כביכול, כבר מינואר ביקש המאמן כך או אחרת – מלמדים כי מדובר בעובד ש"נעלב" ופעל(ככל הנראה) בעידנא ד'ריתחא – אך לא השכיל, חרף מעמדו – "לצנן" התלקחותו!
עוד נציין כללית כי חרף תוצאות ההליך, שעפ"י הנטלים והדין ומנגד, סכום התביעה ותוצאות 2 ההליכים, המלל הרב, הבקשה שהוגשה לאחר הדיון (ואופן הגשתה), ההתעלמות בסיכומים מהעובדות שהוכחו, או לא הוכחו – לאחר ששקלנו כל אלה, מצאנו לקבוע כי כל צד ישא בהוצאותיו.
לצערנו, עקב עומס רב בהקלדות והעדר קלדנית – יוצאת הכרעתנו רק עתה.
ניתן היום, ז' אדר ב' תשע"ט, (14 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נ.צ. מר יצחק רוזנברג (עובדים)
|
|
שרה מאירי, שופטת -
אב"ד
|
|
נ.צ. מר יוסף רובינשטיין (מעסיקים)
|
נחתם ע"י נ.צ. ביום 14.3.19.