פלוני נ' יונגלסון ואח'

רקע וגדר המחלוקת

לפני מונחת תביעתו הכספית של מר פלוני, יליד שנת 1956 (להלן: "התובע") לקבלת תגמולי ביטוח לפי פוליסה. ביום 18.11.2016, בעת הפלגה בסירה בשם "principessa" (להלן: "הסירה"), בכניסה למרינה בתל אביב, נכרך חבל מיתר מפרש ראשי, סביב אגודל ימין של התובע (להלן: "התאונה") וכתוצאה מכך נפגע התובע קשות ונאלץ לעבור ניתוח אורטופדי.

במועד התאונה, היתה הסירה שבבעלות נתבע 1 מבוטחת ע"י נתבעת 2, בפוליסה לביטוח סירות (להלן: "הפוליסה") הכוללת כיסוי בסך של עד 100,000 $ בגין תאונות אישיות .

התביעה הוגשה על סך 88,500 ₪ לפי נכות של 24% עפ"י חוו"ד מטעם התביעה שניתנה על ידי ד"ר הראל סטצקביץ. ההגנה הגישה חוו"ד נגדית מטעם ד"ר אלישע פרוינד, הקובעת נכות בשיעור 10%. לאור הפערים בין חוות הדעת, ביום 7.6.2018 מיניתי כמומחה מטעם בית השפט את ד"ר אבידב ליברמן, אשר קבע שכתוצאה מהתאונה סובל התובע מנכות צמיתה בשיעור 16.3%.

אין מחלוקת בקשר להתרחשות התאונה וגם לא התקבלו הסתייגויות לגבי גובה הנכות שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט והוא גם לא זומן לעדות ולחקידה נגדית במהלך ההוכחות.

ליבת המחלוקת בין הצדדים מתמקדת, אם כן בעניין גובה תגמולי הביטוח להם זכאי התובע. הצדדים חלוקים לגבי פרשנות הפוליסה והשלכתה לגובה התגמולים: האם סכום הכיסוי הביטוחי הנקוב בפוליסה, ייזקף לזכותו של התובע הנפגע או שיש לזכותו רק בשליש מהפיצוי שכן באותה הפלגה הפליגו שלושה אנשים בעת קרות התאונה.

משכך, תגמולי הביטוח, בהסתמך על 16.3% נכות כפי שנקבע ע"י מומחה ביהמ"ש עומדים לגישת התביעה בסך שקלים השווה ל – 16,300$ לפי חישוב: 100,000 $ * 16.3% ולגישת ההגנה בסך 5,433$ לפי חישוב: 33,333 $ * 16.3% .

כמו כן קיימת מחלוקת בענין הוצאות: האם התובע מנע מהנתבעים את האפשרות לסלק את התביעה בטרם הגשתה ולכן אינו זכאי להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין ההליך בבית המשפט?

התביעה הוגשה ב"סדר דין מהיר" ולכן פסק דין זה יינתן בתמציתיות, ככל הניתן, כמצוות תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

טענות הצדדים

טענות התביעה

1. במסמך ההצעה לביטוח סירות, המהווה את הבסיס להתקשרות בין מבטחת למבוטח ונמצאים בו התנאים המהווים חוזה בין הצדדים, התחייבה הנתבעת 2 ליתן כיסוי ביטוחי בסכום מקסימלי של 100,000 $ (לפי 100% נכות) למקרה של פגיעה שגרמה לנכות צמיתה. זאת מבלי שטרחה לציין את החלוקה שיצרה. חובת תום הלב מחייבת את הנתבעת להדגיש תנאי מקפח זה.

    

2. נתבעת 2 היא זו שניסחה את הפוליסה ואת ההצעה. אי לכך לא ברור איך מחד נמכרת פוליסה לתאונות אישיות-הבאה לשרת מבוטח אחד (כשמה כן היא) , ומאידך מדובר בפוליסה משותפת לכל משתמשי הסירה ברגע נתון.

    

3. הנתבעת כמומחית בביטוחי סירות, מודעת היטב לכללי היסוד בעולם הימאות ובין השאר כי סירה מסוג שבה נפגע התובע לעולם לא תצא לים עם אדם אחד ולכל הפחות חייבים להיות על הסירה שני אנשים. בנסיבות אלו ידעה הנתבעת שלעולם לא תשלם לאדם את הסכום הכולל עליו הוצעה הפוליסה.

    

4. התובע יטען, כי בסעיף הגבלת הכיסוי שהציגה הנתבעת, אשר נרשם בשפה האנגלית, היה על הנתבעת המבטחת להבליט סייגים וזאת מכח סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח הקובע: "תנאי או סייג לחבות המבטח או להיקפה יפורטו בפוליסה בסמוך לנושא שהם נוגעים לו, או יצוינו בהבלטה מיוחדת; תנאי או סייג שלא נתקיימה בהם הוראה זו אין המבטח זכאי להסתמך עליהם".

    

5. כמו כן מאחר שמדובר בסעיף ייחודי ויוצא דופן בעולם הביטוח, שהרי אין אח ורע לפוליסות כאלו של כיסוי תאונות אישיות באופן קיבוצי ובאופן יחסי לגודל הקבוצה, הרי שעל הנתבעת להבליט הבלטה מיוחדת – דבר שלא נעשה לא בהצעה לביטוח ולא בפוליסה עצמה.

    

6. בעניין ההוצאות טוענת התביעה שהתובע עשה כל שביכולתו לזרז את הטיפול בתביעתו, פנה לנתבעת מספר פעמים, שלח תזכורות, ובאין מענה (בשל היות עובדת הנתבעת בחופשה) פנה לעו"ד מטעם הנתבעת ובהמשך למומחה מטעמה, סיפק את כל הנדרש ומאחר שלא נותרה לו ברירה עקב ההתמהמהות הרבה נאלץ להגיש תביעה זו בחודש פברואר 2018, כך שלנתבעת עמד זמן די והותר למצות את המו"מ, אילו הייתה חפצה בכך.

    

7. עוד טוען ב"כ התובע, שעצם הגשת חו"ד מטעם ההגנה בשיעור אחוזי נכות נמוכים מאוד יחסית לחו"ד של התובע, מלמדת שלא היה מנוס ממילא מהגשת תביעה.

    

   טענות ההגנה

    

8. ב"כ הנתבעים המלומד טוען שבמקרה של תאונה, יחולק סכום הביטוח המרבי הנקוב ברשימה במספר האנשים השוהים בעת האירוע על כלי השייט. הסכום היחסי, לאחר חלוקתו כאמור, יהווה תקרת שיפוי לנפגע בהתאם לכללי השיפוי המפורטים ברשימה ובפוליסה.

    

9. לטענתו, הפוליסה באופן מפורש קובעת כי את סכום הביטוח הנקוב לתאונות אישיות יש לחלק בין מספר האנשים שהפליגו ביאכטה בעת התאונה (ללא קשר לשאלה האם גם הם נפגעו בהפלגה אם לאו).

    

10. בהתאם להודעת המבוטח, הפליגו ביאכטה 3 אנשים בקרות התאונה, ולכן סך סכום הביטוח לצורך התביעה צריך לעמוד על: 33,333 $ (שליש מגובה הכיסוי ביטוחי הכולל).

     

11. בעניין ההוצאות, לטענת ב"כ הנתבעים, בקשתו של ד"ר פרוינד מומחה מטעם הנתבעים לקבלת דיסק CT ותוצאות גולמיות של בדיקת ה – EMG לא נענו, עקב כך לא הושלמה חוות הדעת של ד"ר פרוינד ומשום כך נמנע מהנתבעת לסלק את התביעה לפני הגשת התביעה. בנוסף, לאחר קביעת מומחה ביהמ"ש, הוצע לתובע (3.10.18) להעביר לו ללא תנאי את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. ההצעה סורבה.

     

    דיון והכרעה

     

12. התובע העיד כך (עמ' 6 שורות 7-20 לפרוטוקול):

     

    "ש:אוקי. זאת חתימתך על ההצעה?

    ת:זאת חתימתי על ההצעה של "מנורה" דרך סוכנות קדר, שבו אני מבקש ביטוח לתאונות אישיות על סך 100,000 דולר.

    ש:נכון. אוקי. וקיבלת את הפוליסה. הנה הפוליסה.

    ת:הנה הפוליסה שקיבלתי. וכתוב בה בפירוש שהפוליסה היא ל-100,000 דולר תאונות אישיות. כתוב בה שהיא מכסה מוות ונכות.

    ש:כן. ושיש לחלק,

    ת:ושהיא מכסה מוות ונכות.

    ש:ויש לחלק, אולי תקרא הלאה? תספר לבית המשפט מה כתוב הלאה.

    ת:כתוב הלאה שבמקרה של מוות,

    ש:אוקי, כן.

    ת:הסכום,

    ש:כן.

    ת:מתחלק בין המפליגים. רק במקרה של מוות או במקרה של נכות".

     

     

     

    בהמשך העיד (עמ' 6 שורות 32 – 29 לפרוטוקול):

     

    "עו"ד צחורי:עכשיו תגיד לי, מה לדעתך עיכב את, את חוות הדעת של ד"ר פרוינד?

    העד, מר קורן:ההתנהלות שלכם. ההתנהלות של ד"ר פרוינד. הוא לא יצר קשר. ואם לא היינו מתקשרים אליך שאתה תאיץ את הבקשה שלו לבדיקה אז זה לא היה קורה בכלל. כי זה לא עניין אתכם".

     

    ובהמשך (עמ' 7 שורות 6-12):

     

    "ת:אני יודע שכל מה שביקש ד"ר פרוינד ממני הוא קיבל. מה שהיה לי.

    ש:שאלתי אם אתה מודע לכך,

    ת:אני עניתי לך. כל מה שהיה לי הוא קיבל.

    ש:אוקי. יש לך, יש לך את הדיסק של ה-CT? הדיסק.

    ת:כל, כל מה שהיה לי הוא קיבל.

    ש:שאלתי אם יש לך את ה- CT.

    ת:אז אני מסביר לך. כל מה שהיה לי הוא קיבל".

     

    עדותו של התובע היתה קוהרנטית התאימה למסמכים שהוגשו ואמינה בעיני. לעומת זאת עדות עד ההגנה לא יכולה לתרום תרומה של ממש לגרסת ההגנה:

    וכך הוא העיד (עמ' 9 שורות 7-8):

     

    "ת:אני לא יודע. אתה יודע כמה מבוטחים יש לי, יש לנו אלפי מבוטחים. אתה חושב שאני יכול לתת לך תשובה על מקרה ספציפי? אני לא יכול. (עמ' 9 שורות 7-8)

     

    ובהמשך ..... (עמ' 9 שורות 16-25ׂ):

     

     ש:אתה לא יודע אך זה התנהל.

    ת:לא.

    ש:אתה לא יודע למשל,

    ת:ספציפית, ספציפית,

    ש:אתה לא יודע למשל מי חתום על טופס ההצעה.

    ת:לא.

    ש:אתה לא יודע אם זה אדון יונגלסון.

    ת:לא, אני לא יודע. אני לא מכיר את החתימה של אדון יונגלסון.

    ש:ולא הגשתם תצהיר מטעמו. כלומר לא ביקשתם להביא אותו לעדות.

    ת:לא, 

     

    ובהמשך ... (עמ' 11 שורות 3-8):

    ש:ותאמר לי בבקשה, אתה יכול להראות בטופס ההצעה איפה יש התייחסות לטענה של הנתבעים למקרה הביטוח? שאם בזמן הפלגה היו 3 אנשים על היאכטה, החלוקה היא 100,000 דולר לפי 3 אנשים.

    ת:אם אני יכול להראות?

    ש:כן.

    ת:לא, אני לא יכול" 

     

13. בע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ, פד"י מח(1) 221 (1993), בעמוד 221, צוין שפוליסה לביטוח תאונות אישיות נועדה ליתן כיסוי לתאונה גופנית בלתי צפויה מראש המהווה סיבה בלעדית לתאונה. בהמשך (עמוד 229) נקבע ש:

     

    "... לשון הפוליסה אינה המקור היחיד לתכליתה. בצד הלשון עומדת התכלית האובייקטיבית, כפי שצדדים הוגנים, המגנים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה"

     

    ובהמשך:

     

    " בחינת תכליתה של הפוליסה באמצעים המקובלים לגיבוש תכלית זאת מותירה את הפרשן בידיים ריקות. שופט אינו יכול להרים ידיו ולומר "איני יודע מה לעשות ואינני ממשיך". עליו להמשיך בתהליך הפרשני, עד מיצויו המלא. עליו לעשות שימוש בשיקול-דעתו ולגבש במיטב האובייקטיביות האפשרית את התכלית העומדת ביסוד הטקסט החוקי. עליו להיות פרשן נאמן להשקפות המקובלות על הציבור הנאור שבתוכו הוא יושב".

     

14. בתחום דיני הביטוח קיים גם כלל פרשנות מיוחד - בעל אופי משני, המשחרר את השופט מהנטל של שימש בשיקול-דעתו ומכוון אותו אל "התכלית הסופית". כלל זה קובע כי במקום שהחיפוש אחר תכלית חוזה הביטוח - כפי שניתן ללמוד עליה מכוונת הצדדים, מלשון הפוליסה וממקורות חיצוניים - אינו מביא לתוצאה חד-משמעית, יש לבחור באותה תכלית המיטיבה עם המבוטח (שם, בעמ' 230).

     

15. ודוק - לא די בכך שללשון הפוליסה יש יותר ממשמעות לשונית אחת, כדי להפעיל את הכלל הפרשני שלפיו מבין שתי תכליות אפשריות - המעוגנות במקורות שמהם למד הפרשן על תכליתו של חוזה הביטוח - יש לבחור באותה תכלית שתוצאתה פועלת לטובת המבוטח. כלל זה אינו פועל במישור הלשוני אלא במישור המשפטי.

     

16. במקרה דנן, מתקיימות הנסיבות המצדיקות הפעלתו של כלל הפרשנות שלפיו כאשר קיים חוסר ודאות באשר לתכלית הפוליסה, וישנו פער בין פרשנות הצדדים, יש לקבוע אותה תכלית - וממילא אותו מובן לשוני - המיטיבים עם המבוטח. יש לקבוע, על-פי כלל זה, כי התכלית ברכישת "ביטוח תאונות אישיות" הייתה ליתן כיסוי ביטוחי אישי למבקש הביטוח.

     

17. בת"א (שלום ת"א) 45162/03 שאשא קלרית נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.10.2004) הזכרתי את סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), המבוסס על יסוד יחסי האמון, החייבים לשרור בין צדדים המנהלים משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה גם כשמדובר בהנפקת פוליסת ביטוח, ביתר שאת. בעניינים חשובים ומהותיים חובה על המבטח לנקוט יוזמה עצמית ולמסור פרטים אותם יש לשער כי היא מהותית, כגון חלוקת סכום הפיצוי המקסימלי של פוליסת תאונות אישיות למספר המפליגים בכלי השייט. מידע זה יש למסור בתום לב ובהגינות; ודאי שאין להסתתר מאחורי הטענה כי הפוליסה בשפה זרה וכי יש הגיון כלכלי בפיצול האמור בין מספר הנוסעים.

     

     

18. חלוקת סכום הביטוח בין כלל השטים בסירה והפיכתו ל"סכום הביטוח הקבוצתי" כאשר נתבקש "סכום ביטוח לתאונות אישיות" כמו גם הכנסתו לפוליסה בצורת פיסקה הכתובה בשפה האנגלית, נעשתה בחוסר תום לב.

     

19. ראוי להזכיר כי מגמתו הכללית של החוק מבוססת על גישה האוהדת את ענינו של המבוטח בעניינים רבים (ראה פרופ' א. ידין בחיבורו חוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי את מגמת החוק הכללית" (בעמ' 18).

     

20. חוק חוזה הביטוח אימץ המגמה של המשפט האמריקאי האוהדת את המבוטח. (ראה "דיני ביטוח" ירון אליאס כרך א' בהוצאת בורסי, וכן ראה בספרו של ד"ר שוורץ "דיני ביטוח – תהליכים ומגמות (עמ' 46). הדבר אף צויין מפורשות בדברי ההסבר להצעת חוק חוזה ביטוח (הצ"ח (תיקון מחלוקת שלא בתום לב),התשע"ב-2012 מיום 27.2.12).

     

21. ובמקרה דנן, על חברת הביטוח כחברה בעלת ניסיון של אלפי עסקאות, היודעת מה עליה להדגיש ומה חובת הגילוי המוטלת עליה ובמיוחד כאשר עסקינן בביטוח תאונות אישיות – שהרי על פי השם עצמו, סביר יותר להסיק שסכום הביטוח מכסה את התאונה האישית של הנפגע ולא יחולק בין מספר השטים על הסירה ובמיוחד כשמספרם אינו ידוע ונתון מראש בכל הפלגה והפלגה והם כלל לא נפגעו ולא דורשים כל פיצוי או תגמול.

     

22. בסקירה של הכתוב בפרקי הפוליסה השונים, ניתן לראות סעיפים ומונחים הסותרים את טענת הנתבעת, כגון:

     

    • בפרק 4 (נספח ד' בכתב הסיכומים מטעם הנתבעים), בעמוד 19 "תשלום תגמולי הביטוח לפי פרק זה –תנאים נילווים" נכתב בהאי לישנה:

       

      "תגמולי הביטוח שישולמו עקב נכות חלקית צמיתה יהיו בשיעור אחוז הנכות שתקבע למבוטח, עקב מקרה הביטוח, מתוך סכום הביטוח הנקוב ברשימה למקרה של נכות מלאה וצמיתה" (ההדגשות שלי – מ.ק.).

       

      אין בסעיף זה כל אזכור לגבי חלוקת "סכום הביטוח" עם השטים הנוספים על הסירה.

       

    • בסעיף 4 בעמוד 19 נכתב:

       

      "2. עלה סכום הפיצוי הכללי לאירוע אחד על סכום הביטוח הנקוב ברשימה, יחולק סכום הפיצוי, באופן יחסי, בין כל הנפגעים הזכאים לפיצוי." (ההדגשות שלי – מ.ק.).

       

      לדידי, מסעיף זה משתמע, שגם אם תהא חלוקה בסכום הביטוח, הרי שתהא חלוקה בין כל הנפגעים ולא כלל השטים בסירה בקרות התאונה.

       

    • מעיון בנספח דף הפוליסה בשפה האנגלית (schedule) ניתן להבין שהחלוקה תתבצע רק במקרה של "אובדן" (וניתן לתרגם זאת כאובדן רכוש או מקרה מוות) :

       

      "IN CASE OF LOSS, THE SUM INSURED WILL BE DIVIDED THROUGH…"

       

23. יתירה מזו, תמוהה בעיני התנהלותה של הנתבעת, בבוחרה לא להביא לעדות את בעל הדין, נתבע 1, מר אליהו יונגלסון, ואף לא להגיש תצהיר מטעמו. כמו גם הבאת שום גורם מטעם נתבעת 2 שיכול להעיד על הפוליסה. עדים אלו היו חיוניים בכדי לעזור לבית המשפט להגיע לחקר האמת. מאידך, העיד סוכן הביטוח מר גיורא קדר, אף על פי שסוכנות הביטוח אינה צד בהליך. במתן עדותו, כשנשאל לגבי פרשנות הפוליסה וההתייחסות (בטופס ההצעה) לטענת הנתבעים בדבר החלוקה של סכום הפוליסה ל – 3 אנשים, השיב (עמוד 11, שורות 10-17 לפרוטוקול): "אני לא יכול להראות את זה ...אי אפשר בטופס ההצעה, ולא קיים בשום טופס הצעה, פירוט ברמה של כל סייגי הפוליסה..." בהצביעו ובהקריאו על הפיסקה שנוספה בשפה האנגלית.

    בהמשך ( עמוד 12, שורה 23-24) הוסיף: "אם אתה חולק עלי בצד האנגלי, אני מודיע פה, אני לא מקצועי. ככה אני מבין את זה...". אם סוכן הביטוח שמוכר את הפוליסה הספציפית מעיד שהוא לא בקי דיו באנגלית הכתובה, איך יכול ההדיוט להתייחס לפוליסה שכתובה בשפה הזרה? אנו כפופים לדין הישראלי, בדין הישראלי יש שפה עברית והשפה האנגלית אינה השפה הרשמית בישראל.

    מצופה היה שדווקא ההגנה ולא התביעה תזמן לעדות את מר אליהו יונגלסון בהיותו המבוטח עצמו, שכן ההגנה נדרשת לתת הסברים ופרשנות לפוליסה שהוצעה על ידה המהווים את עיקר המחלוקת בעניננו.

     

    וכפי שציין י' קדמי בספרו על הראיות , תשנ"ט-1999, חלק שלישי 1391:

     

    "יש והדרך שבה מנהל בעל הדין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית ,כאילו הייתה ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר , פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית - היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה - במשמעותה הרחבה של המושג כמוסבר לעיל- מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי, לראיה שלא הובאה".

     

    אי הבאת עדים מטעם מנורה יש לזקוף לחובתה של מנורה.

     

24. הכלל הוא שחוזה מתפרש על פי תכליתו, קרי, המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים. בראש ובראשונה מתחקים אחר אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף, ואם זה אינו ברור, או אינו קיים, אזי יתפרש החוזה לפי תכליתו האובייקטיבית, וכפי שנפסק בע"א 5483/02 שיכון בע"מ נ' עיריית חולון (פורסם בנבו, 19.01.2004) בעמוד 7:

     

    "כידוע, חוזה מתפרש על פי תכליתו, ותכלית זו היא בראש ובראשונה, התכלית הסובייקטיבית המבטאת את אומד דעתם של הצדדים לחוזה, לאמור: "המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית שהצדדים בקשו במשותף להגשים" ... אולם לעתים נתקלים אנו בקשיים לאתר את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, ואז נוהגים לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות ללמוד באמצעותה על ה"המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים", וממנה מנסים להקיש למקרה המסוים העומד לדיון" 

     

    ובע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ, נח(3) 105 (2004), בעמוד 105 נקבע ש:

     

    "... בהעדר נתונים כדי לעמוד על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, נוהגים לפנות לתכלית האובייקטיבית של החוזה, ולנסות לאתר את "המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים". במסגרת זו נבדקת, בין היתר, תכליתו העסקית-כלכלית של החוזה...", נוכח העמימות הנובעת מעצם קיומם של שני הפירושים האפשריים והסבירים שהציעו הצדדים, ולאור כללי הפרשנות הידועים: עדיפות פירוש מקיים על פירוש מבטל; פירוש נגד המנסח; פירוש לטובת לקוח בהקשר של חוזה אחיד; פירוש לטובת צרכן; פירוש לטובת מבוטח."

     

    (והשווה למה שפסקתי בת"א (שלום ת"א) 5514-12-10 ויקטור ימין נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 10.09.2013).

     

    ובמקרה דנן, אם הנתבעת היתה רוצה להחיל את התנאי "המיוחד" בענין חלוקת הסכום לכלל השטים על הסירה, והפיכתו ל"ביטוח תאונות קיבוצי", הרי שהיה עליה לכתוב זאת במפורש ובאופן בולט בפוליסה , ואין לה להלין אלא על עצמה.

     

25. סוף דבר, לאחר שהתרשמתי ממכלול הראיות והעדויות שעמדו בפני, הגעתי למסקנה שמסמך הפוליסה שהוכן עבור נתבע 1, לוקה בחסר, נתון לפרשנות ואינו מחייב הבנת "האדם הסביר" ובמיוחד ששפה "ביטוחית מקצועית" אינה נהירה לאדם הסביר למבוטח הסביר ולבטח לא בשפה האנגלית. נכון יותר להסיק שמבוטח בבקשו ביטוח לתאונות אישיות, יבין שסכום הביטוח מכסה תביעה אישית עד לגובה הסכום הנתון. לטעמי, נתבעת 2, לא עמדה בחובת הגילוי בעורכה את הפוליסה וראוי היה מצידה, להבהיר את תנאי הפוליסה צורה שאינה משתמעת לשתי פנים, ובתרגום מדוייק ומחייב לשפה העברית. פרשנות פשוטה של הפוליסה לפי "מבחן הציפיה" של המבוטח אינה מאפשרת מסקנה אחרת מאשר זו שלתובע מגיע סך הסכום הכולל בחישוב אחוז הנכות שנקבע לו על ידי מומחה בית המשפט.

     

26. גם לא מצאתי ממש בטענות ההגנה לעניין פסיקת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט. תקנות 511 ו 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעות כי בתום הדיון בכל הליך יחליט בית המשפט לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט (להלן: "הוצאות") לטובת בעל דין אחר, אם לאו. סכומים אלו, נקבע, יזקקו לשיקול דעתו של ביהמ"ש לאחר שזה שמע ועיין בטענותיהם של הצדדים בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן צו להוצאות.

     

27. בין שיקוליו אלו ייבחן ביהמ"ש את שווי הסעד השנוי במחלוקת, התעריף המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין, והדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

     

28. כלל ראשון לכללי פסיקת ההוצאות הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו, יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות ריאליות (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (אמינון, מהדורה שישית, בעריכת ש' לוין, 1990) בעמ' 508-507 וכן: ע"א 1986 ,1894/90 שמואל פלאטו-שרון נ' ז'ק אסולין . פ"ד מו(4), 822 ,עמ' 829-830).

     

29. התרשמתי שהתובע ובא כוחו פעלו בצורה הגונה ובתום לב ואין מקום לשלול או להפחית את ההוצאות ושכ"ט עו"ד המגיעים כחוק.

     

30. אי לכך ולאור כל האמור לעיל הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 58,810 ₪ שהם תוצאת החישוב שלהלן:

     

    100,000 $ * 16.3% * 3.608 ₪ (שער הדולר היציג נכון להיום).

    בנוסף, הנתבעת 2 תשלם לתובע את הוצאות המשפט, לרבות עבור חוו"ד רפואיות, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום דלעיל.

     

    המזכירות תשלח פסק דין זה בדואר רשום לצדדים

     

    ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, 25 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.