כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

תמצית התביעה

1. בפנינו השאלה האם התובעת היתה עובדת שכירה בחברת "המשכיל פרוייקטים חינוכיים בע"מ" (להלן - החברה), שהינה בבעלות מלאה של בעלה וזאת לצורך זכאות התובעת לדמי אבטלה, בעקבות הודעת החברה על הפסקת עבודתה.

2. לטענת הנתבע התובעת הינה בעלת שליטה בחברת מעטים ועל כן אינה מבוטחת בביטוח דמי אבטלה. לחלופין טען הנתבע כי התובעת לא עבדה כשכירה בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התייצבותה בשירות התעסוקה ולחלופי חלופין טען כי לכל היותר עבודתה בוצעה בגדר "עזרה משפחתית" גרידא.

   תמצית העובדות שהוכחו

3. התובעת עבדה בחברה בתפקיד אחראית על רכש וספקים, כ-7 שנים, מ-1.1.2010 ועד 31.1.2017 (טופס התביעה אשר צורף לכתב ההגנה; תלושי שכר צורפו לכתב התביעה). החברה בבעלות מלאה של מר שי יואל כהן, בעלה של התובעת, אשר גם ייסד אותה (להלן גם – מר כהן).

4. בשנת 2012 מינה מר כהן את מר טייטלמן לעבוד כמנכ"ל החברה, במקומו. התובעת המשיכה בתפקידה כאחראית על הרכש והספקים, אך בעקבות שינויים שהכניס המנכ"ל החדש עבר תפקידה של התובעת צמצום ושינוי (עמ' 10, ש' 26).

5. בין התובעת לבין המנכ"ל החדש התגלעו חילוקי דעות בנושאים מסוימים (עמ' 11, ש' 5), עד שהמנכ"ל החליט לפטרה. המנכ"ל העיד ולא נסתר כי פנה למר כהן והודיע כי הוא מבקש לפטר את התובעת וזה נתן גיבוי להחלטתו (עמ' 12, ש' 12).

   ההליך שבפנינו

6. דיון הוכחות התקיים בתיק ביום 21.1.19. תמלולו הועבר לנט המשפט ביום 10.2.19 ונשלח לצדדים. בדיון ההוכחות העידו מנכ"ל החברה, מר טייטלמן וכן התובעת ומר כהן.

   מרגע שהוברר שאין למעשה חולק כי התובעת עבדה בפועל, אלא שעיקר המחלוקת היא בשאלת היותה של התובעת בגדר "בעלת שליטה", ויתר הנתבע על חקירת יתר העדים שהגישו תצהירי עדות ראשית מטעם התביעה, למעט אלו האמורים לעיל (עמ' 13, ש' 30 ואילך).

7. התובעת הגישה סיכומיה ביום 26.2.19 ואילו הנתבע לא הגיש סיכומיו עד למועד כתיבת שורות אלו.

8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים שבפנינו אל מול כלל חומר הראיות שבתיק והוראות הדין, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן נפרט נימוקינו.

   הכרעה

9. תחילת יובהר, כי אין כל ספק שהתובעת עבדה בחברה. לתובעת היה תפקיד ברור, מוגדר ובכיר והיא ביצעה אותו כמשרה יחידה ומלאה משך כ-7 שנים. התובעת עבדה קודם לכן כמורה ובמהלך תקופת עבודתה בחברה הייתה זו עבודתה היחידה. התובעת קיבלה תלושי שכר ודווחה לרשויות כעובדת החברה. משכך, אנו קובעים כי התובעת עבדה בחברה כעובדת שכירה ולא בגדר "עזרה משפחתית גרידא". משכך קבענו, נותר לבחון את טענת הנתבע למעמדה של התובעת כבעלת שליטה בחברה.

    

    

   המסגרת הנורמטיבית

10. סעיף 6ב' לחוק בנוסחו כיום, תוקן בשנת 2004, במסגרת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2003 ו- 2004), תשס"ג-2003 (להלן – הצעת החוק), וקובע כדלקמן:

    "הוראות פרקים ז' וח' לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים."

    פרק ז' הוא הפרק העוסק בביטוח האבטלה, הרלוונטי לענייננו.

11. בהתאם לכך נקבעו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) הוראות בדבר אי גביית דמי ביטוח אבטלה מ"בעל שליטה" בחברת מעטים וכלשון סע' 335(ה) לחוק:

    "מבוטח לפי פסקה (1) להגדרת מבוטח שבסעיף 158 למעט בעל שליטה בחברת מעטים ישתלמו בעדו דמי ביטוח אבטלה."

12. הגדרות המונחים "בעל שליטה" ו"חברת מעטים" מופיעות בסעיפים 32 ו- 76 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה) בהתאמה, בזו הלשון (כל ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):

    ""בעל שליטה" - מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו באחת מאלה:

    (א) ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה;

    (ב) בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב-10% לפחות מכוח ההצבעה או בזכות לרכשם;

    (ג) בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים;

    (ד) בזכות למנות מנהל;"

    הגדרת קרוב לצורך סעיף זה מופיעה בסע' 76(ד)(1) לפקודה:

    "אדם וקרובו; "קרוב", לענין זה - בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי הורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג, ובן-זוגו של כל אחד מאלה;"

    סע' 76 לפקודה מגדיר "חברת מעטים" כ"חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר, לענין פרק זה - חברה שחמישה בני-אדם או פחות מזה, ביחד, שולטים שליטה ישירה או עקיפה בעניניה של החברה, או יכולים לשלוט, או זכאים לרכוש שליטה כאמור...".

13. מטרת הוספת סע' 6ב' ותיקון סע' 335(ה) לחוק הייתה לשנות פסיקה קודמת, כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, עליהם שב בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 51264-10-13 עלי תיתי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 14.7.16 (להלן – עניין תיתי), וזו לשונם:

    "... לסיווגו של מבוטח כעובד שכיר או כעובד עצמאי, השלכה על תשלום דמי הביטוח וכן על תחולת ענפי הביטוח לגביו, שכן עובד עצמאי אינו מבוטח לפי פרקים ז' ו-ח' שבחוק הביטוח הלאומי... שעניינם ביטוח אבטלה ...

    בשנים האחרונות נדרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הביטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה כי דירקטור ובעל מניות בחברה עשויים להיחשב כעובדים שכירים של החברה בהתמלא תנאים מסוימים. דא עקא שבנושא זה נותרה אי-הבהירות רבה, וציבור המבוטחים וכן גם המוסד שבים ונקלעים לצורך לבחון את מערכת היחסים שבין תובע דמי האבטלה לבין החברה, .... זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה וענין, שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל הענין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי.

    מוצע לפיכך ... לקבוע ... במפורש כי בעל מניות בחברת מעטים ... וכן מי שהוא בעל שליטה בחברה כאמור ומועסק בה, לא יוכר כעובד שכיר בחברה, הן לעניין תשלום דמי ביטוח והן לעניין הזכאות לגמלאות.

    מבוטח כאמור יוכר, לפי הענין, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי".

    בהתאם נפסק כי "על פי דברי ההסבר, כוונת המחוקק הייתה - להחיל דין אחד על "העובד העצמאי" ועל "בעל שליטה בחברת מעטים" וזאת, גם אם על פי המבחנים המקובלים במשפט העבודה ניתן לראות ב"בעל שליטה" "עובד" של "חברת המעטים". זאת, בנוסף למעמדו כ"בעל שליטה" בחברה זו." (סע' 27).

14. באשר לבחינת מעמדו של אדם כ"בעל שליטה" בפועל, גם אם אינו מוגדר רשמית ככזה, נקבע בעניין תיתי כך:

    "31.... על מנת להכריע בשאלת ה'שליטה" בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא "בעל שליטה", המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ"ל). זאת, תוך התמקדות בבחינה של היקף ההשפעה שניתן לייחס לו על התנהלות החברה, בהיבטים הרלוונטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להיקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להיקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להיקף השליטה שלו על הפסקת ההתקשרות עם עובדים ונותני שירות."

    מן הכלל אל הפרט

15. את טענת הנתבע בדבר היותה של התובעת בגדר "בעלת שליטה" בחברה אף שלא הוגדרה כך, היה עליו להוכיח והוא לא עמד בנטל. לא זו בלבד, אלא שהוכח ההיפך: אף שהיה לתובעת תפקיד בכיר בחברה, הוכח בבירור כי הייתה כפופה להוראות המנכ"ל ולדרישותיו, עד כדי כך שבסופו של דבר החליט המנכ"ל על פיטוריה, בניגוד לרצונה (עמ' 21, ש' 19).

16. העובדה שהתובעת לא החתימה שעון נוכחות בשונה מיתר העובדים, הוסברה על ידי בעלה של התובעת כוויתור שבחר בו המנכ"ל לנוכח מחלוקות מהותיות יותר שהיו בינו לבין התובעת ונוכח מעמדה כאשת הבעלים (עמ' 23, ש' 21). הסברו היה משכנע ואמין ואיננו סבורים כי מדובר בסוגיה מהותית שיש בה כדי להצביע, לבדה, על היותה של התובעת "בעלת שליטה" בחברה.

17. שכרה של התובעת היה השלישי בחברה, לאחר המנכ"ל והסמנכ"ל (עמ' 24, ש' 16) ולא בפער בלתי סביר משכרו של מנהל אזור (עמ' 24, ש' 26). מכל מקום לא הוכח כי לתובעת היתה שליטה על שכרה. מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה ניתן לראות את הגידול בשכרה של התובעת לאורך השנים, כאשר כבר בתחילת 2016 עלה שכרה מ-16,500 ₪ ל-20,500 ₪ לחודש, בעוד שלפי עדות מר כהן, שכרו של מנהל אזור היה כ-18,000 ₪. בשים לב לתפקידה הבכיר של התובעת ולוותק שלה במקום העבודה לא השתכנענו כי שכרה מעיד על היותה בעלת שליטה.

18. גם העובדה שהתובעת קיבלה רכב מהחברה אינה עולה כדי סממן לשליטה בחברה, מה גם שהוכח כי עובדים נוספים בחברה קיבלו רכב צמוד.

19. הנתבע לא הוכיח אפוא כי התקיימו בתובעת סממנים המאפיינים בעל שליטה בחברה, כפי שפורטו בפסיקה שתמציתה הובאה לעיל. משכך – לא עמד בנטל להוכיח כי התובעת אינה זכאית לדמי אבטלה.

20. לא למותר לציין, כי משבחר הנתבע שלא להגיש כלל סיכומיו, לא מן הנמנע כי ויתר על טענותיו במסגרת התביעה דנן ואולם על מנת שלא להותיר סוגיה זו בספק, בחנו המחלוקות שעלו לגופן.

    סוף דבר

21. על יסוד כלל האמור לעיל – התביעה מתקבלת. אנו קובעים כי התובעת זכאית לדמי אבטלה בגין תקופת עבודתה בחברה.

22. הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 6,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

     

    ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ט, (08 אפריל 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

     

     

    מר עמוס הראלי נציג מעסיקים		מיכל נעים דיבנר שופטת		מר אברהם בן קרת נציג עובדים