אלמוג שאנן נ' מדינת ישראל - משרד החינוך

הקדמה

לפנינו תביעה של יועצת חינוכית לפיצויים עקב הפליה בעבודה על רקע היריון. בתקופה הרלבנטית לתביעה הייתה מעסיקתה של התובעת מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן – משרד החינוך). התובעת החלה לעבוד במשרד החינוך כיועצת חינוכית בתקופת ניסיון בבית הספר הלל ברמת גן. בשנה הראשונה להעסקתה הייתה התובעת בטיפולי פוריות והיא נכנסה להיריון. עקב כך, טענה התובעת, צומצמה משרתה בשנה השנייה, במהלך השנה הודיעה לה מנהלת בית הספר שהיא לא תמשיך להיות מועסקת בבית הספר בשנה השלישית. לאחר ששבה מתקופת הורות ולידה, בסיום שני חודשי חופשת הלימודים של השנה השנייה, העסקתה בבית ספר הלל ובמשרד החינוך הסתיימה. משרד החינוך טען מנגד שצמצום משרתה של התובעת נעשה על רקע נהלי משרד החינוך ושהתובעת סיימה את העסקתה מרצונה.

ואלו העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו לעדותם:

• התובעת שובצה לעבודה במשרד החינוך בתפקיד של יועצת חינוכית בבית ספר הלל ברמת גן ביום (1.9.11 להלן בית הספר). עם תחילת העסקתה היא שובצה ל-18 שעות עבודה שבועיות במסגרת תכנית אופק חדש (העתק הודעת שיבוץ לשנת הלימודים תשנ"ב והודעה על מסגרת שעות השיבוץ צורפו להגנה כנספח 1). בהתאם לנהלי משרד החינוך שיבוץ התובעת נעשה לתקופת ניסיון של שנה, מתוך שנתיים הנדרשות כתנאי על מנת לקבל רישיון יועצת חינוכית.

• בתחילת חודש נובמבר 2011, נוספו לתובעת 8 שעות שבועיות בהוראת עברית במסגרת תכנית לתגבור עולים של משרד החינוך בבית הספר, אף שאינה מורה לעברית.

• במהלך שנת הלימודים עברה התובעת טיפולי פוריות ודיווחה על כך מיד למנהלת בית הספר, הגב' אירית טוניק (להלן – המנהלת).

• ביום 13.5.12, במהלך שנת הלימודים תשע"ב, נשלחה לתובעת הודעת תזכורת אוטומטית בדבר סיום תקופת העסקה קצובה בתום שנת הניסיון הראשונה (הודעת סיום ההעסקה מיום 13.5.12 צורפה כנספח 3 להגנה). בהודעה זו נרשם, בין היתר:

  "על עובדת הוראה בהריון לדווח על כך למחוז עד ליום 15/07/2012 או מיד עם היוודע לה כי הינה בהריון (בצרוף אישורים רפואיים), זאת על מנת שהמחוז יוכל להיערך בהתאם להוראות המחייבות על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954".

• בפועל, העסקתה של התובעת נמשכה גם לשנת הלימודים תשע"ג (2012-2013). בספטמבר 2012 שובצה התובעת לשנת ניסיון שנייה לעבודה בהיקף של 18 שעות שבועיות.

• בתחילת שנת הלימודים השנייה, קיימה המנהלת שיחת משוב עם התובעת (לצורך דיוננו נכנה פגישה זו שיחת משוב ראשונה). לאחר מכן, במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2012 קיימה המפקחת האזורית, הגב' אורלי הראל (להלן – המפקחת) משובי צפייה לתובעת כחלק מהליך בחינת תפקודה בתקופת הניסיון. המשובים כוללים נקודות חוזקה ונקודות לחיזוק. הלך הרוח העולה מהם הוא חיובי ונראה שמטרתם היא לעזור לתובעת להשתפר בעבודתה (העתק סיכום המשובים צורף כנספח 4 להגנה).

• ביום 14.1.13 ילדה התובעת תאומים ויצאה לתקופת לידה והורות.

• ביום 3.4.13, בזמן שהתובעת שהתה בתקופת לידה והורות, נערכה לה שיחת משוב בנוכחות המנהלת והמפקחת (לצורך דיוננו נכנה פגישה זו שיחת משוב שניה או מסכמת). המפקחת היא זו שיזמה את השיחה. מטרת השיחה הייתה לקבוע אם התובעת צלחה את תקופת הניסיון ואם תקבל רישיון ייעוץ קבוע ממשרד החינוך. לפני השיחה המפקחת העבירה לתובעת ולמנהלת טופס למילוי בדבר הערכת עבודתה של התובעת (להלן – המחוון).

• הערכת המנהלת לתפקוד התובעת במחוון הייתה בינונית. בשיחת המשוב ציינה המנהלת את חוזקות וחולשות התובעת ובתוך כך הביעה את חוסר שביעות רצונה מתפקודה.

• המנהלת תארה במשוב כדוגמא לכשלים בתפקודה של התובעת אירוע בו עזבה את בית הספר בפתאומיות ללא הודעה מראש וללא עדכון. התובעת נסערה מדברי המנהלת, הסבירה כי נאלצה לעזוב בבהילות את בית הספר עקב בעיה רפואית פתאומית הקשורה לטיפולי הפוריות/הריון. בתגובה התנצלה המנהלת על שהזכירה את המקרה. בכתב ההגנה נטען שכוונת המנהלת הייתה "להבהיר לתובעת שהיא מצופה ליצור קשר ולעדכן גורם כשלהו מהמערכת כאשר קורה דבר כזה (ולא כביקורת על ההיעלמות עצמה)" (ר' סעיף 45 להגנה). התובעת טענה כי הודיעה בטרם עזבה בדחיפות את בית הספר למזכירת המנהלת.

• למחרת, ביום 4.4.13, נפגשה התובעת עם המפקחת לדבר על הקושי מהביקורת והיחס של המנהלת (ר' סעיפים 10-12 לתצהיר התובעת; וכן עדות המפקחת בחקירתה הנגדית בעמ' 27, ש' 4-11 לפרוטוקול).

• בשלב זה, המפקחת המליצה להאריך את תקופת הניסיון של התובעת לקבלת רישיון יועצת חינוכית לשנת ניסיון נוספת, שנה שלישית.

• ביום 23.4.13, בעקבות שיחת המשוב השנייה והפגישה של התובעת עם המפקחת, שלחה התובעת למפקחת דוא"ל. היא כתבה שהמנהלת הודיעה לה שהיא לא תמשיך בבית הספר בשנת הלימודים הבאה וכי היא מנסה למצוא מקום עבודה חלופי:

  "...רציתי לעדכן שדיברתי שלשום עם אירית והיא הודיעה לי שלא אמשיך שנה הבאה בבית הספר. קבעתי איתה פגישה לעוד שבועיים כיוון שחשוב לי לשמוע ממנה את הסיבות לכך. לאחר מחשבה ומשיקולים של קביעות במשרד החינוך, החלטתי בכל זאת לנסות למצוא לשנה הבאה ביה"ס יסודי או חטיבה ולא תיכון (החטיבות שייכות גם הן למשרד החינוך, נכון?). כיוון שאני מבינה שהמצב ברמת גן-גבעתיים עגום מבחינת בתי ספר יסודיים (עגום בשבילי ומשמח בשבילך). יצרתי קשר עם פנינה וחני. בינתיים קבעתי ראיון עם פנינה ואירית בר סלע בשבוע הבא. כמובן שבמידה ויצוץ משהו שיכול להתאים, העדיפות הראשונה שלי היא להישאר תחת פיקוחך. אמשיך לעדכן אותך לגבי התפתחויות. המון תודה על התמיכה והעזרה".

• ואכן, כעבור שבועיים, ביום, ה-12.5.13, נפגשו התובעת והמנהלת. התובעת תיעדה את מהלך הפגישה בהקלטה (תמלול השיחה צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת). להלן חלקים מתוך דברי המנהלת:

  "מורה שמתחילה לעבוד באיזשהו מקום או לא יודעת, לא משנה. מתחילה לעבוד ומיד אחרי כמה חודשים נכנסת להיריון, אז יש בזה מידה של חוסר אחריות, את מבינה? אני אומרת את זה ככה אני רואה את זה... זאת זכותה המלאה... יחד עם זאת, אותה מורה אם היא שנה ראשונה אצלי, אני לא אחזיק אותה אחר כך..." (ר' עמ' 4 שם).

  "זה נכון שעבדת בסדר גמור ולא באתי, לא באתי בטענות. כי לא היו לי באמת הערות. פה ושם אולי, אבל לא דברים שאני גם זוכרת שתפקדת לא נכון, שעשית איזשהם דברים לא כשורה מבחינת התפקוד שלך ואני באמת מאמינה שאת יועצת טובה ואת יכול לעשות את העבודה טובה. ואת צריכה ללמוד עדיין, אבל לעשות עבודה טובה. יש משהו בזרימה שלך, שלא כל כך מתאים לי, לאירית... זאת שיחה שהייתה לי גם עם אורלי כשדיברתי איתה. גם אורלי חושבת אותו דבר, היא חושבת שאת יועצת טובה. היא חושבת שאת בסדר גמור. היא לא יכולה להגיד לי שום דבר, זה... (מגחכת) אני מנהלת בית הספר, היא לא יכולה להתווכח איתי ולהגיד לי: זה כן יתאים לך, זה לא יתאים לך. ואולי זה חיזק את זה העובדה שטלי מאוד תקתקנית כזאתי ומאוד כזאת ככה וזה, אז זה עוד יותר את יודעת חיזק לי את החוסר הזה שחשתי אותו קודם. בגדול זה העיקר, זה עיקר הדברים" (ר' עמ' 5-6 שם).

  "אז באמת תודה על התקופה שהייתה ואני בטוחה, תראי, בסיס של למידה. אין לי ספק... אני אעקוב אחריך... ותיידעי אותי מה קורה, אם את רוצה להתייעץ איתי לגבי בית ספר או משהו, אז תתייעצי. אז מה אורלי אמרה מבחינת עבודה?... " (ר' עמ' 27 שם).

  "תודה על התקופה שהייתה איתי. אני, אחד הדברים שאני למדתי ש... שאני גורמת לך לתחושה לא נעימה, אבל אני מעדיפה לעשות את הדברים שאני חושבת שצריך לעשות אותם באמת..." (עמ' 32 שם).

• באותו יום 12.5.13 נשלחה לתובעת הודעת תזכורת אוטומטית בדבר סיום העסקתה בתום תקופת הניסיון השנייה (הודעת סיום ההעסקה מיום 12.5.13 צורפה כנספח 5 להגנה). גם בהודעה זו צוינה ההערה המצוינת לעיל.

• ביום 30.6.13 סיימה התובעת את תקופת ההורות והלידה.

• בחודשים יולי-אוגוסט 2013 הייתה התובעת בחופשת הקיץ המרוכזת של עובדי ההוראה וקיבלה שכר עבור תקופה זו (העתק תלושי השכר של התובעת מיולי-אוגוסט 2013 צורפו כנספח 6 להגנה).

• בשנת הלימודים תשע"ד (2013-2014) עברה התובעת לעבוד כיועצת חינוכית בבית הספר אורט אבין ברמת גן. בית ספר זה הוא בפיקוח משרד החינוך אך המעסיק של עובדי ההוראה בו הוא בית הספר עצמו. כיוון שבית ספר אורט הוא בפיקוח, דרישת המפקחת לאריך את תקופת ניסיונה של התובעת כיועצת חינוכית בשנה נוספת חלה גם בעבודתה שם (העתק רישיון זמני של משרד החינוך לייעוץ חינוכי לשנת תשע"ד צורף כנספח 7 להגנה).

• ביום 1.9.2014 עם סיום שנת הניסיון השלישית, קיבלה התובעת ממשרד החינוך אישור קבוע לייעוץ חינוכי. בשנת הלימודים תשע"ה (2014-2015) עובדת התובעת בבית הספר העל יסודי עמי אסף שהוא מוסד מוכר שאינו רשמי הפועל תחת פיקוח משרד החינוך (העתק רישיון קבוע לייעוץ חינוכי מיום 1.9.14 צורף כנספח 8 להגנה).

  עדי הצדדים

  מטעם התובעת העידה התובעת עצמה.

  מטעם משרד החינוך העידו הגב' אורלי הראל (המפקחת על הייעוץ במחוז ת"א במשרד החינוך); הגב' שולי איבן (מנהלת תחום כ"א בהוראה במחוז ת"א במשרד החינוך); והגב' אירית טוניק (מנהלת בית הספר הלל ברמת גן).

  טענות התובעת

  1. לטענת התובעת, במסגרת שיחת משוב (הראשונה) בתחילת שנת הלימודים השנייה, עת היא הייתה באמצע הריונה, הביעה המנהלת בפניה את אכזבתה מכך שהיא בחרה להתחיל בטיפולי פוריות ולהרות כבר בשנת עבודתה הראשונה. כן טענה כי מלבד הערה על צורת הלבוש שלה, שהיא התחילה להתלבש בצורה מסוגרת מאז ההיריון, לא היו למנהלת הערות על תפקודה.

  2. במהלך שיחה זו, טענה התובעת, שאלה את המנהלת אם תוכל להמשיך לעבוד 8 שעות שבועיות במסגרת התכנית לתגבור עולים. המנהלת השיבה בשלילה בהסבירה שמדובר בסידור זמני שתוקפו לשנה הקודמת בלבד. עקב כך, ירדו מספר שעות העבודה השבועיות שלה מ-26 ל-18 שעות. הפחתת שעות העבודה נעשה בצעד חד צדדי וחרף היותה בהיריון.

  3. עוד טענה התובעת כי במהלך שיחת המשוב המסכמת הופתעה לגלות שהמנהלת נתנה לה ציונים בינוניים-נמוכים בקשר להערכת התפקוד שלה. בשיחה, המנהלת לא נימקה מדוע ניתנה לתובעת ציונים נמוכים ומדוע העריכה את תפקודה של התובעת במצבי לחץ באופן נמוך. המנהלת נתנה דוגמא לא רלוונטית לציונים המתייחסת לארוע חריג שארע בתחילת ההיריון. לא היו למנהלת הערות של ממש כלפי התובעת ותפקודה.

  4. לטענה התובעת, המנהלת ציינה גם במהלך המשוב המסכם כי היא מאוכזבת מכך שהתובעת בחרה להתחיל טיפולי פוריות ולהיכנס להיריון בשנת עבודתה הראשונה.

  5. בסיום השיחה ביקשה להמשיך לעבוד בבית הספר. המנהלת ענתה שהיא עדיין לא החליטה בקשר לכך, כיוון שהיא מרוצה יותר מתפקודה של המחליפה שלה.

  6. שבוע לאחר מכן, הודיעה לה המנהלת טלפונית כי היא לא תמשיך לעבוד בבית הספר בשנה הבאה.

  7. התובעת נפגשה עם המנהלת כדי לשאול מדוע היא לא מעוניינת בהמשך עבודתה בבית הספר. בשיחה זו (שכאמור הוקלטה) אמרה לה המנהלת מספר דברים שחושפים את יחסה הפוגעני כלפיה כאישה בהיריון. כך, המנהלת ענתה לה שהיא לא הרגישה שהחיבור ביניהן עבד, ושמחליפתה הייתה טובה יותר ממנה; היא שאלה אם מעתה כל היריון יהיה כרוך בטיפולי פוריות; היא אמרה שצריך להפריד בין מה שמצופה ממנה כאישה לבין מה שמצופה ממנה כמנהלת; היא גם אמרה שמורה שנכנסת להיריון עם תחילת עבודתה היא חסרת אחריות ושלא תחזיק מורה כזו בבית הספר.

  8. משהוברר לתובעת כי אינה רצויה בבית הספר, בחרה להמשיך את תקופת ההורות ולידה ביתרת שנת הלמודים, אף לאחר סיום תקופת הזכאות לדמי לידה. למעשה לא שבה לבית הספר עד ה-30.6.13 שאז יצאה לחופשת קיץ בשכר שהיה לטענתה מופחת בשל הפחתת שעות התגבור.

  9. לטענת התובעת, נסיבות האמורות עולות כדי פיטורים שלא כדין שגרמו לה לעגמת נפש.

  10. התובעת מצאה עבודה אחרת בתיכון בפיקוח, שאיננו חלק ממשרד החינוך. בכך היא איבדה את שתי שנות הוותק שהיא צברה לצורך קבלת קביעות במשרד החינוך.

  11. התובעת דרשה לקבל פיצוי עקב הפחתת אחוז משרתה בשנה השנייה מ-72% ל-50%; תשלום בעד 60 ימי שכר בהם היה אסור לפטרה לפי חוק עבודת נשים; תשלום חודש הודעה מוקדמת לפני פיטורים; הפרשי שכר במהלך תקופת ההורות והלידה; פיצוי בגין עגמת נפש; פיצוי לא ממוני בגין הפליה על רקע היריון לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; ופיצוי לא ממוני בגין פיטורים ופגיעה בתנאי העבודה לפי חוק עבודת נשים.

      טענות משרד החינוך

  12. לטענת משרד החינוך, התובעת לא סבלה מהפליה כלל. המנהלת תמכה בקליטתה של התובעת וסייעה לה, והתובעת הביעה בתחילת עבודתה את שביעות רצונה מהקשר והליווי שקיבלה מהמנהלת בשיחות שקיימה עם המפקחת. המנהלת ידעה שהתובעת עוברת טיפולי פוריות. עובדה זו לא היוותה שיקול בקליטתה לעבודה, לא במהלך הטיפולים ולא בהמשך כשהודיעה שהיא בהיריון. המנהלת מעולם לא הביעה אכזבה מכך שהתובעת בחרה להתחיל בטיפולי פוריות ולהרות בשנת עבודתה הראשונה. המדובר במנהלת מצטיינת שתחת שבטה עבדו מורות רבות שנכנסו להיריון במהלך עבודתן. המנהלת גם לא אמרה לתובעת שהיא מרוצה מתפקודה של מחליפתה.

  13. אשר להיקף שעות עבודתה, לתובעת בדומה לעובדים אחרים אין זכות מוקנית לבצע שעות תגבור, שאינן חלק מבסיס המשרה. בשנה הראשונה לעבודתה קיבלה התובעת שעות תגבור באופן זמני בכפוף לפרויקט מסוים באותה שנה. עובדה זו הודגשה בפני התובעת טרם קיבלה את שעות התגבור והיא קיבלה והסכימה לכך. הנתבע הפנה לכך ששעות אלו מוגדרות בנוהל שיבוץ עובדי הוראה של משרד החינוך כ-"שעות זמניות" הניתנות לעובד הוראה לשנת לימודים אחת לכל היותר: "אופי שעות ’זמניות‘ – שעות הניתנות לעו"ה, לעד שנת לימודים אחת בלבד, בהיותן שעות שאינן בבסיס ומקורן בשעות פרויקטים, שעות סלים וכדומה" (ר' עמ' 4, סעיף 6 לנוהל שיובץ עובדי הוראה צורף כנספח 2 להגנה). שעות התגבור מוקצות למורה הפנוי הטוב ביותר לנושא התגבור. על אף שהתובעת לא הייתה מיומנת בתחום התגבור לגביו ניתנו לה שעות התגבור, כיוון שלא היה מורה פנוי אחר, ההקצאה ניתנה לה.

  14. עם תחילת שנת הלימודים השנייה, שנת תשע"ג, נערכה לתובעת שיחת משוב תקופתית עם המנהלת. באותה שיחה משוב ראשונה המנהלת גם ציינה שהיקף משרתה יחזור לשעות הבסיס, כפי שהיה לפני קבלת שעות התגבור. המנהלת חשבה שהתובעת לא מילאה את תפקידה כראוי, אך רצתה לתת לתובעת הזדמנות נוספת, לכן השתדלה להעביר לה במהלך השנה השנייה משובים עם אופי חיובי, כדי לא להוריד את רוחה.

  15. במהלך חודש אפריל, כשהתובעת שהתה בתקופת הורות ולידה, נערכה לתובעת שיחת המשוב המסכמת בנוכחות המנהלת והמפקחת. המנהלת חיוותה הערכה נמוכה לתובעת בתפקודה המערכתי, להבדיל מעבודתה עם הילדים. המנהלת העריכה שבתקופת עבודתה החלקית, עד יציאתה לתקופת הורות ולידה, לא הצליחה התובעת להוכיח שהיא מסוגלת לעמוד בדרישות המצופות ממנה כיועצת. כך למשל, "התובעת לא התבלטה מספיק כיועצת חינוכית של בית הספר שצריכה להוות עמוד תווך להורים, מורים ותלמידים. המורים הרגישו בקושי את נוכחותה, היא לא הייתה מספיק אסרטיבית מול ההורים והתלמידים, מעטה לדבר בישיבות עם הורים והיו פעמים בהם לא הצליחה להשתלט על ילדי כיתת התלמידים המחוננים. לעיתים עבדה בקצב איטי שלא תאם את הקצב הדינאמי של התרחשויות בית הספר" (סעיף 23 להגנה).

  16. בהמשך לאותה שיחה, ציינה התובעת בפני המפקחת שהיא מאוכזבת ופגועה מהמשוב המסכם, חשה משבר אמון ושהיא לא בטוחה שתהא מעוניינת לחזור לעבוד בבית ספר הלל אחרי תקופת ההורות והלידה.

  17. כיוון שתקופת הניסיון של התובעת כיועצת נמשכה פחות משנתיים במשרה חלקית, עד יציאתה לתקופת הורות ולידה, ונוכח העובדה שבתקופה זו קיבלה הערכה בינונית בחלקה מהמנהלת, סברה המפקחת שיש להאריך את תקופת הניסיון בשנה נוספת.

  18. הוסכם שימצא לתובעת, בעזרת המפקחת, שיבוץ בבית ספר מתאים אחר בשנה הבאה. התובעת הייתה שותפה מלאה להסכמה זו ואף לא רצתה לחזור לעבוד בבית ספר הלל. לטענת הנתבע, משרד החינוך אינו מחויב להעסיק עובדת בתקופת ניסיון דווקא בבית ספר מסוים, גם אם התובעת הייתה מעוניינת בכך. התובעת קיבלה תלושי שכר ממשרד החינוך גם בחודשי חופשת הקיץ, לאחר ששבה מתקופת ההורות והלידה.

  19. בהמשך להסכמות עם התובעת, היא נפגשה עם המפקחת במהלך חודשי חופשת הקיץ שלפני תחילת שנת הלימודים תשע"ד. המפקחת ליוותה את התובעת ועזרה לה למצוא שיבוץ בבית ספר מתאים אחר. המפקחת פרשה בפניה את אפשרויות התעסוקה העומדות לרשותה. בסופו של דבר התובעת בחרה לעבוד בבית הספר אורט אבין ברמת גן. המפקחת הייתה מוכנה לפעול בכל דרך כדי לעזור לתובעת למצוא שיבוץ מתאים, לרבות במשרד החינוך. אך התובעת היא שבחרה לעבור לבית ספר אורט.

  20. התובעת לא פוטרה מעבודתה. היא בחרה מרצונה להשתבץ בעבודה בבית ספר שאיננו חלק ממשרד החינוך. זאת נוכח משובי ההערכה הבינוניים שקיבלה התובעת, ובחירתה שלא לחזור לעבוד בבית ספר הלל, עקב משבר האמון עם המנהלת. המנהלת אינה מוסמכת לפטר עובדי הוראה.

  21. ביום 1.9.14 קיבלה התובעת אישור קבוע לייעוץ חינוכי ממשרד החינוך. בשנת הלימודים תשע"ה היא שבה לעבוד במשרד החינוך בשיבוץ שנעשה בעזרתה ותמיכתה של המפקחת.

      התשתית הנורמטיבית

  22. שניים הם החוקים שחולשים על ענייננו. האחד, חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן – חוק שוויון הזדמנויות) וחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים).

  23. סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות אוסר על מעסיק להפלות "בין עובדיו או בין דורשי עבודה" בין היתר מחמת "הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים" בכל עניין הנוגע לתנאי העבודה, הקבלה לעבודה וסיומה. די בכך שהשיקול המפלה היה אחד השיקולים שנשקלו בעת קבלת החלטת הפיטורים, גם אם נלוו אליו שיקולים ענייניים, כדי להכתים את ההחלטה כולה (ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ (26.5.10)).

  24. סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע איסור מוחלט לפטר אישה בהיריון, לאחר שצברה וותק של שישה חודשי עבודה בפועל "אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה", הלוא היא הממונה על חוק עבודת נשים.

  25. סעיף 9א לחוק עבודת נשים אוסר בנוסף על פגיעה בהיקף משרתה או הכנסתה של עובדת שחלה לגביה הגבלה על פיטוריה לפי סעיף 9(א), אלא בהיתר. (ר' עע (ארצי) 11260-10-13 מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ - יפית פרבר גאלי (14.11.16)).

       

      דיון והכרעה

      התובעת סבלה מהפליה על רקע טיפולי פוריות והריונה

  26. עיקר הדיון בסוגית ההפליה נסוב למעשה על התנהלותה של המנהלת. מחומר הראיות עלה שעמדת המנהלת הייתה קריטית ובעלת השפעה על המשך העסקתה של התובעת במשרד החינוך. עובדה זו עלתה מדברי המנהלת בשיחה המוקלטת מיום 12.5.13, בה אמרה המנהלת שהמפקחת אינה יכולה לכפות עליה להעסיק עובד כלשהו: "היא לא יכולה להתווכח איתי ולהגיד לי: זה כן יתאים לך, זה לא יתאים לך" (ר' לעיל). אף המפקחת אישרה דברים אלו בחקירתה הנגדית - "אני לא כופה שיבוץ על מנהלים" (עמ' 27, ש' 29 לפרוטוקול).

  27. משרד החינוך טען כי המנהלת אינה מוסמכת לפטר עובדים (ר' סעיף 48 להגנה). אולם מחומר הראיות ברור שהמשך העסקתה של התובעת בבית ספר הלל, להבדיל ממשרד החינוך, היה תלוי כולו במנהלת, ומכאן שלהפסקת עבודתה של התובעת בבית הספר היתה השפעה על המשך העסקתה במשרד החינוך, ולמעשה הביאה לסיומה. על כך, ועל נסיבות סיום העסקתה של התובעת נרחיב בפרק נפרד בהמשך.

  28. יאמר כבר עתה כי הוכח שהמנהלת גיבשה עמדה שלילית כלפי העסקת התובעת. עמדתה השלילית של המנהלת נבעה, בין היתר, מבחירתה של התובעת להתחיל טיפולי פוריות ולהרות בשנה הראשונה לעבודתה. די בכך שהמנהלת עירבה שיקולים הנוגעים להריונה של התובעת בגיבוש עמדתה השלילית כדי שתתגבש עילת ההפליה והנטל יעבור למשרד החינוך להוכיח שאין קשר סיבתי בין ההיריון, צמצום משרתה של התובעת וסיום העסקתה. משרד החינוך לא עמד בנטל זה, כפי שנראה להלן.

  29. כאמור, משרד החינוך הכחיש את טענות התובעת לפיהן מנהלת בית הספר הביעה בפניה חוסר שביעות רצון מכך שהיא התחילה טיפולי פוריות ונכנסה להיריון בשנה הראשונה לעבודתה. בחינת ראיות הצדדים מטה את הכף להעדפת גרסת התובעת. נפרט.

  30. עדותה הראשית של המנהלת ניתנה בתצהיר שהוגש ביום 6.9.18 ובה שללה כל עירוב של שיקול לא ענייני או כזה שקשור להריונה של התובעת, בקשר לגיבוש עמדתה. המנהלת העידה כי ההערכה הבינונית שהיא נתנה לתובעת בטופס המחוון ניתנה על בסיס שיקולים ענייניים – לפיהם התובעת לא עמדה בדרישות המצופות ממנה כיועצת, לא התבלטה, לא הייתה מספיק אסרטיבית ועבדה בקצב איטי.

  31. המנהלת התייחסה בתצהירה לכך שהזכירה את מקרה היעלמות התובעת מבית הספר כדוגמא לתפקודה הכושל. כוונתה הייתה להבהיר לתובעת שהיה מצופה ממנה ליצור קשר ולעדכן את בית הספר כשקורה מקרה כזה. היא גם העידה שהיא התנצלה על העלאת המקרה לאחר שנכחה שהתובעת נפגעה מכך.

  32. עוד העידה המנהלת שהיא ידעה שהתובעת עוברת טיפולי פוריות וכי עובדה זו מעולם לא היוותה שיקול בהמשך העסקתה. בבית ספרה ישנן מורות רבות שנכנסו להיריון והן כולן קיבלו ממנה תמיכה. פרט לכך, ציינה, לא היה זה בסמכותה לפטר את התובעת.

  33. ביחס לתמלול השיחה מיום 12.5.13, העידה המנהלת שניתן ללמוד ממנו דווקא שהיא הייתה קשובה, תומכת ומבקשת את טובת התובעת.

  34. בחקירתה הנגדית, העידה המנהלת כי אם התובעת הייתה מעוניינת לחזור לעבוד בבית הספר, היא הייתה מקבלת אותה - "...היא הביעה חוסר רצון... במידה והיא הייתה רוצה לחזור, הייתי מקבלת אותה בשמחה רבה" (עמ' 13 ש' 20-24 לפרוטוקול).

  35. היא הכחישה שאמרה במסגרת שיחת המשוב עם המפקחת באפריל 2013 דבר שלילי כלשהו על הריונה של התובעת. זאת פרט לציון מקרה היעלמות התובעת מבית הספר עקב מצבה הבריאותי הקשור להריון.

  36. אשר לתמלול שיחתה שלה עם התובעת מיום 12.5.13, המנהלת לא הכחישה בחקירתה הנגדית את הדברים שנאמרו שם על ידה. היא העידה שהיא מודעת לתמלול (עמ' 17 ש' 8 לפרוטוקול). בחקירתה הנגדית, כמו בתצהירה, עדותה התמקדה בכך שהדברים הוצאו מהקשרם.

  37. לאחר שעיינו בתמלול השיחה בין התובעת לבין המנהלת, דעתנו היא שהתובעת הבינה את המנהלת כפי שהמנהלת אכן התכוונה שיבינו אותה. המנהלת אכן עירבה שיקולים הנוגעים להריונה של התובעת בגיבוש עמדתה השלילית כלפיה.

  38. מפרטי השיחה ניתן להבין שעיקר חוסר שביעות הרצון של המנהלת יצא מהתובעת הינו על רקע בחירתה להרות דווקא בשנה הראשונה לעבודתה. לנוחיות הקורא, וכדי לשמור על רצף הקריאה, אביא את דברי המנהלת בשנית:

      "מורה שמתחילה לעבוד באיזשהו מקום או לא יודעת, לא משנה. מתחילה לעבוד ומיד אחרי כמה חודשים נכנסת להיריון, אז יש בזה מידה של חוסר אחריות, את מבינה? אני אומרת את זה ככה אני רואה את זה... זאת זכותה המלאה... יחד עם זאת, אותה מורה אם היא שנה ראשונה אצלי, אני לא אחזיק אותה אחר כך..." (ר' עמ' 4 לתמלול השיחה. התמלול צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת).

  39. עדות המנהלת בתצהירה כי ניתן ללמוד מתמלול השיחה שהיא ביקשה לתמוך ולעזור לתובעת, איננה סותרת את מסקנתנו. כפי שהמנהלת עצמה ציינה בשיחה זו - "יש הפרדה בין אירית הבן אדם, האישה, האמא, הסבתא, לבין מנהלת שצריכה לנהל פה איזשהו ארגון עם צרכים מסוימים..." (עמ' 3 ש' 16-17 לתמלול השיחה).

  40. לצד אמירותיה של המנהלת בתמלול השיחה נבקש להתייחס גם לעדותה בתצהירה. אם לדייק, נבקש להתייחס לעדות שהייתה חסרה בו. התובעת העלתה בכתב התביעה ובתצהירה טענות נוקבות ומפורטות כלפי המנהלת. טענות שהמנהלת לא סתרה בתצהירה. כאמור, היא טענה שבמסגרת שיחת המשוב הראשונה, המנהלת הביעה בפניה "אכזבה" (ס' 4 לתצהיר התובעת) מבחירתה להרות, וכי מלבד הערה על כך שהיא התחילה להתלבש בצורה מסוגרת מאז ההיריון, לא היו למנהלת עוד הערות כלפיה. העדר התייחסות מצד המנהלת לטענות אלו בתצהירה אומרת דרשני.

  41. הרושם שנוצר אצלנו מעדויות הצדדים הוא שהדברים אכן נאמרו ע"י המנהלת. כי גילויי ההפליה מצד המנהלת הופיעו אצלה לא רק במסגרת השיחה מיום 12.5.13, אלא גם לפני כן ולאורך העסקתה של התובעת, כפי שטענה התובעת.

  42. המנהלת לא התייחסה בתצהירה גם לחלק מטענות התובעת כלפיה שנגעו לשיחת המשוב השנייה. כאמור, לטענת התובעת הודיעה המנהלת במעמד השיחה שהיא לא החליטה אם להמשיך להעסיקה גם בשנת הלימודים הבאה ושהיא מרוצה מתפקודה של מחליפתה. על אף שמשרד החינוך טען בכתב ההגנה שהמנהלת לא אמרה דברים אלו לתובעת (ר' סעיפים 47-48 להגנה), המנהלת עצמה לא תמכה זאת בתצהירה. מסקנתנו היא כי העדר התייחסותה של המנהלת לטענה זו בתצהירה איננו מקרי. אין זאת אלא שכך היו פני הדברים. המנהלת דנה עם התובעת גם על המשך העסקתה וגם על יתרונותיה של המחליפה על פניה. חיזוק למסקנה זו ניתן למצוא גם בתפיסת כוחה של המנהלת למנוע שיבוץ של מורות בבית ספרה. כאמור, המנהלת הביעה את כושרה למנוע מן התובעת לעבוד בבית ספרה והמפקחת אישרה שהיא אכן לא כופה שיבוץ על מנהלות (ר' לעיל). תפיסת תפקיד זו של המנהלת עולה בקנה אחד עם גרסת התובעת לפיה המנהלת היא זו שנשאלה וששקלה את המשך העסקתה בבית הספר הלל. מכאן גם כי עדות התובעת על כך שפנתה טלפונית למנהלת בשבוע לאחר מכן, לשאול אותה מה היא החליטה, ותשובתה השלילית של המנהלת, מתיישבת עם הלך הדברים ומקובלת עלינו.

  43. התובעת העידה בתצהירה כי לאחר שיחת המשוב השנייה היא התקשרה למפקחת כדי לתאם פגישה ולדון על הנושאים שעלו במסגרת השיחה. הפגישה נערכה ביום שלמחרת שיחת המשוב השנייה בבית ספר בבני ברק. התובעת הביעה בפני המפקחת את עלבונה מהמנהלת על הערותיה לגבי ההיריון. על כך שהמנהלת ציינה את המקרה בו נעדרה מעבודתה בגלל מצבה הרפואי כדוגמא לתפקוד לקוי במצבי לחץ, ועל ביקורת המנהלת לגבי כניסתה להיריון בשנה הראשונה לעבודתה. המפקחת הביעה זעזוע מדברי המנהלת. כן טענה התובעת כי שאלה את המפקחת באשר לסמכות המנהלת להחליט על המשך עבודתה בבית הספר ונענתה כי המנהלת חייבת לקבל עובדת שחזרה מתקופת הורות ולידה באותה שנת לימודים, אך בשנה העוקבת זכותה של המנהלת לא לקבלה.

  44. עוד טענה התובעת בתצהירה כי במסגרת הפגישה עם המפקחת היא אמרה שהיא מעדיפה להמשיך לעבוד בבית ספר הלל, על אף הקשיים עם המנהלת. זאת כיוון שקשה יותר במצבה, לאחר לידת תאומים, להתאקלם ולהתחיל עבודה במקום חדש. המפקחת הציעה לה להתחיל לחפש עבודה במקום אחר למקרה שהמנהלת תסרב להעסיקה. היא אמרה לה שבתחום הפיקוח שלה, החולש על אזור מגורי התובעת בגבעתיים, כל המשרות מאוישות וייתכן שבהמשך ייפתחו משרות בתיכונים, ולא ביסודי. שהיא תעדכן אותה ככל שיפתחו משרות וכי במקביל מסרה לה המפקחת טלפונים של מפקחות אחרות כדי לנסות לתאם ראיונות בבתי ספר באזורי הפיקוח שלהן.

  45. גרסה זו של התובעת שהופיעה בתצהירה מקובלת עלינו. גרסה זו לא נסתרה בחקירתה הנגדית של התובעת ולא בעדויות עדי משרד החינוך. היא אף מתיישבת עם האמור בדוא"ל שכתבה התובעת למפקחת ביום 23.4.13 (ר' לעיל), בין היתר כך: "... החלטתי בכל זאת לנסות למצוא לשנה הבאה ביה"ס יסודי או חטיבה ולא תיכון (החטיבות שייכות גם הן למשרד החינוך, נכון?)...". כלומר שהמפקחת הביעה בפניה לפני כן את הקושי בלמצוא עבודה במשרד החינוך; "כיוון שאני מבינה שהמצב ברמת גן-גבעתיים עגום מבחינת בתי ספר יסודיים (עגום בשבילי ומשמח בשבילך)" כלומר שהמפקחת עדכנה את התובעת בדבר מצבת המשרות במשרד החינוך באזור הפיקוח שלה באותו מועד; "יצרתי קשר עם פנינה וחני. בינתיים קבעתי ראיון עם פנינה ואירית בר סלע בשבוע הבא. כמובן שבמידה ויצוץ משהו שיכול להתאים, העדיפות הראשונה שלי היא להישאר תחת פיקוחך. אמשיך לעדכן אותך לגבי התפתחויות. המון תודה על התמיכה והעזרה". כלומר שהמפקחת מסרה לתובעת פרטי קשר של מפקחות (פנינה וחני) אחרות באזור בניסיון למצוא לה עבודה אחרת.

  46. לאור האמור, נוכח התרשמותנו החיובית מעדותה של התובעת, מן העקביות והקוהרנטיות בעדותה, אנו מקבלות את גרסתה גם בעניין פרטי שיחתה עם המפקחת, לאחר שיחת המשוב השנייה.

  47. יתרה מכך, אנו סבורות שהמשוב הבינוני שהמנהלת נתנה לתובעת במסגרת התדיינויותיה עם המפקחת, היה מוטה במידה מסוימת עקב הרושם השלילי שנוצר אצלה כתוצאה מכך שהתובעת נכנסה להריון בשנה הראשונה לעבודתה. כך עולה מדבריה של המנהלת בתמלול השיחה לפיה לא היו לה טענות של ממש כלפי תפקודה של התובעת:

      "זה נכון שעבדת בסדר גמור ולא באתי, לא באתי בטענות. כי לא היו לי באמת הערות. פה ושם אולי, אבל לא דברים שאני גם זוכרת שתפקדת לא נכון, שעשית איזשהם דברים לא כשורה מבחינת התפקוד שלך ואני באמת מאמינה שאת יועצת טובה ואת יכולה לעשות את העבודה טובה. ואת צריכה ללמוד עדיין, אבל לעשות עבודה טובה. יש משהו בזרימה שלך, שלא כל כך מתאים לי, לאירית... זאת שיחה שהייתה לי גם עם אורלי כשדיברתי איתה. גם אורלי חושבת אותו דבר, היא חושבת שאת יועצת טובה. היא חושבת שאת בסדר גמור..." (ר' עמ' 5 לתמלול השיחה).

  48. אל מול קשייה של התובעת לתפקד בזמן שהייתה בטיפולי פוריות, ולאחר מכן כשהרתה, עמד תפקודה של מחליפתה. כדברי המנהלת:

      "ואולי זה חיזק את זה העובדה שטלי מאוד תקתקנית כזאתי ומאוד כזאת ככה וזה, אז זה עוד יותר את יודעת חיזק לי את החוסר הזה שחשתי אותו קודם. בגדול זה העיקר, זה עיקר הדברים" (ר' עמ' 6 לתמלול השיחה).

  49. לאור האמור לעיל, נטל ההוכחה שרבץ על משרד החינוך להוכיח שהיו קיימים שיקולים עניינים בדבר הפסקת עבודת התובעת בבית ספר הלל הוא כבד משקל. משרד החינוך לא עמד בנטל זה.

  50. ראשית, כפי שעולה מתמלול השיחה מיום 12.5.13, למנהלת לא היו הערות על תפקוד התובעת קודם לשיחת המשוב השנייה "זה נכון שעבדת בסדר גמור ולא באתי, לא באתי בטענות. כי לא היו לי באמת הערות..." (עמ' 5 לתמלול השיחה). הדבר היחיד שהמנהלת כן העירה לגביו הייתה הכימיה ששררה ביניהן - "יש משהו בזרימה שלך, שלא כל כך מתאים לי" (עמ' 5 לתמלול השיחה).

  51. שנית, משרד החינוך לא הציג תיעוד ממשוב השיחה הראשונה. בעניין זה טענה המנהלת בחקירתה הנגדית שהיא לא מצאה את התיעוד "היה תיעוד ובגלל עניינים משרדיים לא מצאתי את התיעוד" (עמ' 15 לפרוטוקול). הסבר זה של המנהלת, שלא עלה בתצהירה, מטה את כף שקילת המאזן הראייתי לחובתו של משרד החינוך. סביר בעינינו יותר שלמנהלת פשוט לא היו הערות מהותיות, ראויות לציון, בזמן אמת על תפקודה של התובעת. עוד העידה המנהלת בחקירתה הנגדית כי היא מילאה טופס שאותו היא העבירה למפקחת "עשיתי זאת פעם אחת לגבי התובעת. אולי פעמיים, לא זוכרת" (ר' עמ' 15, ש' 18-26 לפרוטוקול), ובהמשך "זה אצל המפקחת, זה לא נמצא בידי. לכן לא צרפתי אותו" (עמ' 17, ש' 24 לפרוטוקול). הכוונה היא לטופס המחוון. אולם, גם המפקחת החסירה הטופס הנוגע להערות שהופנו כלפי תפקודה של התובעת בזמן אמת. המפקחת נשאלה מדוע היא לא צירפה את טופס המחוון שהוכן לקראת פגישת המשוב השנייה וענתה שחיפשה ולא מצאה את הטופס (עמ' 24 ש' 14-18 לפרוטוקול). כשנשאלה המפקחת ממה המנהלת לא הייתה מרוצה היא ענתה כי הבעיות היו קשורות "לעבודה מערכתית, ומה שקשור להתמודדות עם לחצים" (עמ' 24, ש' 25-27 לפרוטוקול). כשהתבקשה המפקחת לזכור מה היו הערות המנהלת במחוון, היא התקשתה לזכור. ממה שהיא כן זכרה, היא ציינה הערה לגבי חוסר התמודדות עם מצבי לחץ שניתנה בקשר למקרה בו נאלצה התובעת לעזוב את בית הספר לצורך קבלת טיפול רפואי עקב הריונה. המפקחת העידה בחקירתה הנגדית כי היא אמרה למנהלת "שזו לא דוגמא מתאימה לאי התמודדות עם לחץ". היא מצידה העידה שהיא לא הרגישה שהיו לתובעת בעיות התמודדות עם מצבי לחץ (ר' סעיף עמ' 24, עמ' 25, לפרוטוקול).

  52. מעדותה של המפקחת, ומהראיות שהובאו לעיל, עולה כי לכל היותר היו למנהלת טענות לתובעת בפן האישי-מערכתי. לא המקצועי. ואף כי מדובר בפן חשוב ולגיטימי ביחסי עבודה, הרי שעל רקע גילויי ההפליה של המנהלת, נראה כי היסודות שהובילו לסיום העסקתה של התובעת בבית הספר הלל, וגיבוש עמדתה השלילית כלפיה, אינן נוגעות למקצועיות התובעת.

  53. מחומר הראיות עולה שהמנהלת לא ידעה על טיפולי הפוריות של התובעת וכוונתה להרות בסמוך לתחילת העבודה (ר' עמ' 17, ש' 19-20 לפרוטוקול). היא לא קיבלה אותה לעבודה בידיעה שהיא הולכת להרות בזמן הקרוב. כאשר למדה על כך, נראה שהיחסים בינה לבין התובעת התערערו. ההערכה שלה לגבי התובעת פחתה. הלך רוח זה הביא את המנהלת לבסוף להכריע בדבר סיום העסקתה של התובעת בבית הספר:

      "תודה על התקופה שהייתה איתי. אני, אחד הדברים שאני למדתי ש... שאני גורמת לך לתחושה לא נעימה, אבל אני מעדיפה לעשות את הדברים שאני חושבת שצריך לעשות אותם באמת..." (עמ' 32 לתמלול השיחה).

  54. הוכח אם כך שטיפולי הפוריות והריונה של התובעת במהלך שנת הלימודים הראשונה התקבלו אצל המנהלת בחוסר רצון. יחסה השלילי של המנהלת לסיטואציה זו הביאה אותה לגבש עמדה שלילית לגבי התובעת, עמדה שהובילה בסופו של דבר לסיום העסקתה בבית הספר. בשלב זה יש לבחון מהן הן ההשלכות של ההפליה ממנה סבלה התובעת.

       

      צמצום שעות עבודתה של התובעת

       

  55. התובעת החלה לעבוד ב-1.9.11 בהיקף של 18 שעות עבודה שבועיות. בנובמבר 2011 נוספו לה 8 שעות עבודה כשעות תגבור. בשנת הלימודים השנייה, שנת תשע"ג, כבר לא ניתנה לתובעת האפשרות לעבוד בשעות הללו. התובעת, הייתה בהיריון במועד צמצום היקף עבודתה ובמועד סיום העסקתה.

  56. כאמור, משרד החינוך טען ששעות התגבור מוגדרות אצלו כשעות זמניות הניתנות לתקופה שלא תעלה על שנת לימודים אחת וכי התובעת הסכימה לקבלן ביודעה זאת. מנגד טענה התובעת ששעות התגבור נשללו ממנה בניגוד לרצונה, באופן חד צדדי, ועל רקע הריונה.

  57. שעות התגבור שהוקצו לתובעת לא ניתנו לה במסגרת חוזה עבודה שאינו קצוב בזמן. מדובר בשעות המוגדרות לפי נהלי משרד החינוך כ-"שעות זמניות" (ר' לעיל) הניתנות לעד שנת לימודים אחת. עובדה זו נתמכה בעדותה של הגב' שולי איבן, כאמור, מנהלת תחום כ"א בהוראה (ר' סעיף 6-7 לתצהיר הגב' איבן). מעבר לכך, הגב' איבן העידה שכל שעות עבודתה של התובעת, בהיותן שעות שיבוץ הניתנות למורה המועסקת בחוזה עבודה קצוב בזמן, הן שעות זמניות (ר' עמ' 20 ש' 5-6 לפרוטוקול).

  58. סעיף 9(ז) לחוק עבודה נשים, האוסר על פיטורי אישה בהיריון שצברה שישה חודשי העסקה בפועל, מחריג מכלל הגדרת פיטורים כפיטורים שנעשו במסגרת חוזה עבודה שלא הוארך לתקופה קצובה של פחות משנים עשר חודשים. שאלה היא אם שעות התגבור ניתנו כתוספת לחוזה הקיים עם התובעת או כחוזה נפרד. כך או כך, משרד החינוך לא היה מחויב להתיר לתובעת את שעות התגבור בשנה השנייה להעסקתה.

  59. ככל ששעות התגבור הינן חלק מחוזה ההעסקה. שעות התגבור נוספו להיקף משרתה של התובעת בחודש נובמבר 2011. חוזה ההעסקה היה קצוב בזמן. הוא הסתיים בסוף שנת הלימודים תשע"ב, ביום 31.8.12. עם סיום חוזה ההעסקה הסתיימה גם הקצאת שעות התגבור. שעות התגבור הוקצו לתובעת לתקופה פחותה משנים עשר חודשים. בהיותן חלק מחוזה ההעסקה הזמני, כיוון ששעות התגבור הוקצו לתקופה זמנית, פחותה משנים עשר חודשים, לא חל עליהם חוק עבודת נשים. כך גם היה עלינו לקבוע ככל ששעות התגבור נוספו במסגרת חוזה עבודה נוסף שכן תוספת השעות ניתנה לה לתקופה קצובה, קצרה משנים עשר חודשים. אף התובעת הייתה מודעת לאופיין הזמני של שעות התגבור. כך, התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי היא לא ידעה ששעות התגבור מוגדרות כ-"שעות זמניות" אך היא כן ידעה "שהמשרה שלי גדלה כחלק מהמשרה". כאמור, כיוון שמשרתה של התובעת הייתה זמנית, קצובה בזמן לשנה, הרי שגם השעות שנוספו לשיטתה למשרה שלה הן זמניות שכן הן נידונו להסתיים עם סיום העסקתה.

  60. אם כן, משרד החינוך לא היה מחויב, לפי חוק עבודת נשים, להמשיך להקצותן לתובעת גם בחוזה ההעסקה שנחתם עימה בשנה השנייה. שאלה אחרת היא אם משרד החינוך היה יכול, על פי נהליו, לאשר לתובעת להמשיך לבצע את שעות התגבור. הגב' איבן השיבה לשאלה זו בחיוב - "כן. יש לפעמים שבתי ספר מקבלים שנה אחר שנה ואז כן נותנים לאותו מורה אם הוא היה טוב, את השעות הזמניות. זה תלוי מתי ביה"ס מקבל את השעות. אין הבדל בין מורה קבוע לזמני בעניין הזה. אם מתקבלות שעות זמניות נוספות מעבר לתקן, אפשר לתת שנה אחר שנה" (עמ' 21 ש' 4-6 לפרוטוקול).

  61. קבענו כי התובעת הופלתה על ידי המנהלת על רקע טיפולי הפוריות והריונה. אותה מנהלת הייתה בעלת השפעה על המשך העסקתה של התובעת בשעות התגבור. לאור קביעות אלה, הנטל הוא על משרד החינוך להוכיח שהתובעת לא המשיכה לקבל את שעות התגבור משיקולים ענייניים. חיפשנו ולא מצאנו בעדויות משרד החינוך ראיות לכך ששעות התגבור לא הוקצו לתובעת בשנה השנייה מטעמים ענייניים. כך לא הוברר אם שעות התגבור בוטלו או שהם ניתנו למורה אחר שהתאים יותר.

  62. עיקר טענת משרד החינוך בעניין זה התמצה בכך שמדובר היה בשעות זמניות שלתובעת לא היה זכות מוקנית לקבל בשנת הלימודים השנייה. כפי שקבענו לעיל, אכן, לתובעת לא הייתה זכות מוקנית לאותן שעות. בין היתר, מטעם זה, לא חל על אי הקצאת שעות התגבור בשנה השנייה חוק עבודת נשים. אולם, אין בכך כדי לסתור את החזקה שאי הקצאת שעות התגבור בשנה השנייה נעשה מתוך הפליה פסולה.

  63. כאמור, העדפנו את גרסתה של התובעת לפיה היא זו שפנתה, בתקופה בה היא עוד הייתה בהיריון, וביקשה ממנה לקבל את שעות התגבור גם בשנה השנייה. המנהלת סירבה ואמרה לה שהדבר לא אפשרי. התרשמותנו מעדויות הצדדים היא שסירוב המנהלת נעשה משיקולים לא ענייניים, תוך הבאה בחשבון שהתובעת תלד במהלך שנת הלימודים השנייה, ומתוך אנטגוניזם כלפי התובעת על בחירתה ללדת בשנה הראשונה לעבודתה.

  64. משרתה של התובעת נפגעה בכך שהיא צומצמה מ-26 ל-18 שעות שבועיות שלא כדין מתוך הפליה פסולה, בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התובעת טענה כי סך הפרש השכר בגין ראש נזק זה עמד על 5,200 ₪. משרד החינוך הכחיש את הסכום ואת הזכאות לסכום. עיון בתלושי השכר של התובעת לחודשים יולי-אוגוסט וחישוב שווי השעות הנוספות מתוך סך השעות שצומצמו, ביחס לתקופת עבודתה של התובעת, מספטמבר 2012 ועד יציאה לתקופת הורות ולידה ביום 13.1.13, מביא לתוצאה הקרובה לסכום שהתובעת טענה לו. אין מקום לפצות את התובעת בערך של 150% מסכום זה כיוון שהוא ניתן מכוח חוק שוויון הזדמנויות ולא חוק עבודת נשים.

  65. לפיכך, על משרד החינוך לפצות את התובעת בסך של 5,200 ₪ בגין צמצום משרתה.

       

      נסיבות סיום העסקת התובעת

       

  66. כאמור, חוק עבודת נשים אוסר לפטר אישה בהריון שצברה וותק של לפחות שישה חודשי עבודה בפועל, אלא בהיתר מהממונה על עבודת נשים. התובעת הייתה בהריון עד יום 14.1.13 שבו ילדה. לאחר מכן היא יצאה לתקופת הורות ולידה, תחילה בתשלום ולבסוף בחל"ת, עד שלבסוף חזרה ביולי 2018. ביולי ובאוגוסט 2018 חלה חופשת הקיץ שאז היא לא עבדה וקיבלה שכר. עד סוף אוגוסט 2018, סוף תקופת 60 הימים שלאחר החזרה מתקופת ההורות ולידה, חל איסור לפטרה או לתת לה "הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות" מכוח חוק עבודת נשים (ר' סעיף 9(ג)(2) לחוק עבודת נשים).

  67. בפסיקה נקבע כי האיסור החל על מעסיק להודיע לעובדת בהיריון שהיא תפוטר חל גם על הודעת פיטורים שיכנסו לתוקף לאחר תום התקופה המוגנת:

      "עניין חורי דן בית הדין בשאלה "האם רשאי מעסיק למסור בתקופה המוגנת (הריון, חופשת לידה ו-60 הימים שלאחריה) בידי עובדת הודעת פיטורים שתכנס לתוקף לאחר סיום התקופה המוגנת", והשיב על כך בשלילה. בית הדין סמך קביעתו זו הן על לשון החוק, והן על התכלית החקיקתית לפיה חייב מעסיק להשיב עובדת לעבודה בפועל בתקופת 60 הימים שלאחר חופשת הלידה, על מנת לאפשר לה לחזור ולהשתלב במעגל העבודה" (ר' עע (ארצי) 22802-04-16 הודיה שושנה לגאמי - בנק מזרחי טפחות בע"מ (12.9.18); (ר' גם ע"ע (ארצי ) 42097-12-11 טניה חורי - רותם אמפרט נגב בע"מ (22.06.16) (להלן – הלכת חורי)).

  68. האיסור לפטר עובדת בהיריון היה ידוע למשרד החינוך. כך, במכתבי הפיטורים האוטומטיים שמשרד החינוך שלח לתובעת מדי שנה, לרבות בשנה השנייה בה היא עוד הייתה בהיריון, נכתב שעובדת בהיריון נדרשת להודיע על כך בהקדם "זאת על מנת שהמחוז יוכל להיערך בהתאם להוראות המחייבות על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954".

  69. בנסיבות המתוארות לעיל ומניתוח כלל הראיות שלפנינו עולה יש לראות בתובעת כמי שפוטרה בתוך התקופה המוגנת. ננמק.

  70. התובעת טענה כי המנהלת הודיעה לה בשיחה טלפונית כשבוע לאחר שיחת המשוב המסכמת, כי לא תועסק בבית הספר בשנה השנייה. כפי שקבענו, גרסת התובעת מהימנה ועקבית ונתמכת באמור בדוא"ל ששלחה התובעת למפקחת בו דיווחה על כך שהמנהלת הודיעה לה כי לא תמשיך בבית הספר בשנה הבאה. הנתבע לא טען ולא הציג תכתובת שנכתבה בתגובה אשר מכחישה את האמור בדוא"ל.

  71. יתרה מזו, המנהלת הבהירה לתובעת בפגישתן ביום 12.5.13, בזמן שהתובעת עדיין שהתה בתקופת הורות ולידה, כי היא לא תמשיך לעבוד בבית הספר בשנת הלימודים העוקבת, ושהמפקחת לא יכולה לכפות עליה את המשך העסקתה:

      "...היא [המפקחת] לא יכולה להגיד לי שום דבר, זה... (מגחכת) אני מנהלת בית הספר, היא לא יכולה להתווכח איתי ולהגיד לי: זה כן יתאים לך, זה לא יתאים לך. ואולי זה חיזק את זה העובדה שטלי מאוד תקתקנית כזאתי ומאוד כזאת ככה וזה, אז זה עוד יותר את יודעת חיזק לי את החוזר הזה שחשתי אותו קודם. בגדול זה העיקר, זה עיקר הדברים" (ר' עמ' 5-6 לתמלול השיחה).

      "אז באמת תודה על התקופה שהייתה ואני בטוחה, תראי, בסיס של למידה. אין לי ספק... אני אעקוב אחריך... ותיידעי אותי מה קורה, אם את רוצה להתייעץ איתי לגבי בית ספר או משהו, אז תתייעצי. אז מה אורלי אמרה מבחינת עבודה?... " (ר' עמ' 27 לתמלול השיחה).

      "תודה על התקופה שהייתה איתי. אני, אחד הדברים שאני למדתי ש... שאני גורמת לך לתחושה לא נעימה, אבל אני מעדיפה לעשות את הדברים שאני חושבת שצריך לעשות אותם באמת..." (עמ' 32 לתמלול השיחה).

  72. המפקחת מצידה לא פעלה כדי למצוא לתובעת מקום עבודה חלופי. אין זאת שהמפקחת לא ניסתה לסייע לתובעת בחיפושיה כלל, אלא שהמפקחת עצמה לא ראתה לנכון לוודא שהתובעת לא תמצא עצמה מחוסרת עבודה בדרך של שיבוצה במקום עבודה מתאים. כאמור, המפקחת אף העידה על עצמה כמי ש-"לא כופה שיבוץ על מנהלים" (עמ' 27, ש' 29 לפרוטוקול). אף התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי המפקחת רק הפנתה אותה למקומות עבודה שונים ולא פעלה באופן אקטיבי לשבץ אותה במקום כלשהו:

      "המאמצים נעשו בזה שהיא נתנה לי טלפונים ליצור איתם קשר, היא לא עשתה משהו אקטיבי. היא לא בעצמה מצאה לי משרה. היא נתנה לי טלפונים של מפקחים. היא לא עשתה בעצמה. היא ניסתה לעזור לי... לא הובטחה לי משרה. אני חששתי מאוד שאני לא אמצא משרה לשנה הבאה" (עמ' 12, ש' 5-10 לפרוטוקול).

  73. אם כן, הוכח כי בתוך התקופה המוגנת, המנהלת הודיעה לתובעת שהיא לא תמשיך לעבוד בבית ספרה בשנת הלימודים הבאה. המפקחת לא הודיעה לתובעת שבכל מקרה תמצא לה עבודה לשנת הלימודים הבאה. בד בבד, לצד הודעת הפיטורים האוטומטית שיצאה ב-12.5.13, לא יצאה הודעה חלופית המודיעה על מציאת מקום עבודה אחר ואף לא הוכח כי נעשו מאמצים למציאת מקום עבודה חלופי לתובעת במשרד החינוך.

  74. במחלוקת בין התובעת לבין משרד החינוך לגבי יוזם עזיבתה של התובעת, נראה כי למעשה אין סתירה בין הצדדים. חומר הראיות מלמד על כך כי מחד, התובעת הביעה את חוסר רצונה לעבוד עם המנהלת אך לאחר שהבינה מהמפקחת את המצב באזור מגוריה, וחוסר ההיצע, הביעה את העדפתה להמשיך לעבוד באותו בית ספר על אף התייחסות המנהלת כלפיה. אולם נמנעה מלקחת סיכון להישאר בסופו של דבר ללא תעסוקה, ומתוך שיקולי עלות תועלת, בסופו של דבר בחרה התובעת לעבור לעבוד בבית ספר שאיננו שייך למשרד החינוך.

  75. מאידך, מחומר הראיות עלה שהמנהלת התייחסה לתובעת באופן פוגעני וממניעים פסולים של הפליה על רקע טיפולי הפוריות וההיריון. היא גיבשה כלפיה גישה שלילית שהתבטאה בחוסר נכונות לאפשר לה לבצע את שעות התגבור בשנה השנייה, בהערכות בינוניות, ובסגירת שערי בית ספר הלל בפניה. המפקחת מצידה לא ראתה לנכון לוודא את העסקתה של התובעת במשרד החינוך. אף אם משרד החינוך לא פיטר את התובעת, הוא בהחלט לא התחייב כלפי התובעת למצוא לה עבודה בבית ספר אחר. בכך לטעמנו הראה לה את הדרך החוצה.

  76. המפקחת הרחיבה בתצהירה בפירוט המאמצים שעשתה במסגרת ההסכמה אליה הגיע עם התובעת לסייע לה למצוא מקום עבודה חלופי. למעשה טענה כי העבודה שנמצאה לתובעת בסופו של דבר הוותה תחליף ראוי ורצוי מבחינת התובעת שהעדיפה לעבוד במשרה חלקית באזור מגוריה. עדות זו נתמכת גם בדברים שכתבה התובעת בדוא"ל.

  77. בתצהיר המפקחת נעשה שימוש במינוח "עזרה" שהובטחה לתובעת במציאת מקום עבודה חלופי, ו"הסכמה" לגביהן הגיעה עם התובעת, על הפסקת עבודתה בבית ספר הילל. דעתנו היא כי נעדרה מהצדדים בשלב זה ההבנה כי הנתבע אינו רשאי להפסיק עבודת התובעת אף לא בנסיבות בהן הושגה הסכמתה וניתנת לה עזרה – כנטען.

  78. מעדויות הנתבע עולה כי לא ראה עצמו מחויב למציאת שיבוץ לתובעת. בהעדר הבהרה של הנתבע לתובעת, כי הוא מחויב כלפיה למצוא לה עבודה לשנה הבאה מחד, ונוכח קיומו של מכתב הפסקת העסקה מ-12.5.13, המודיע על הפסקת עבודת התובעת, ובמיוחד בשים לב למכלול הדברים שנאמרו על ידי המנהלת, בהעדר לקיחת אחריות מוחלטת להמשך העסקתה של התובעת, לא ניתן לצפות מהתובעת לחכות לראות אם משרד החינוך יאפשר לה לעבוד בשנת הלימודים השנייה. לו הייתה התובעת עושה כך היא הייתה עשויה לאבד שנת לימודים שלמה; היא הייתה ניצבת מול הסיכון שלא תקבל שכר ולא פיצוי על אי העסקתה (לא הובהר לה אחרת); וכן הייתה עשויה להמתין שנה נוספת עד שתשלים את הניסיון הנדרש לצורך קבלת רישיון יועצת חינוכית. לפיכך בחירתה של התובעת לעזוב את עבודתה אצל הנתבע ולעבור לעבוד במסגרת חינוכית, אף שהיא בפיקוח הנתבע, אינה בהעסקתו, לא נוכל לראותה כהמשך עבודה בנתבע, ומשכך – בהמשך להודעה לתובעת במהלך התקופה המוגנת, על הפסקת עבודתה בבית ספר הילל, לא נמשכה לאחריה עבודת התובעת כעובדת משרד החינוך.

  79. התנהלות זו של משרד החינוך כמוה כהודעה על פיטורים. בנסיבות אלה, יש לראות בתובעת כמי שהודיעו לה, הלכה למעשה, שהיא תפוטר בתוך התקופה המוגנת. המועד בו פוטרה התובעת הוא המועד בו הבהירה לה המנהלת שהיא לא תמשיך לעבוד בבית ספרה, ביום 12.5.13.

  80. אף אם התובעת לא פוטרה, עדיין יש לראות במשרד החינוך כמי שהפר את חובתו להמשיך להעסיק את התובעת בתקופה המוגנת. שנת הלימודים תשע"ג קרבה ובאה וככל שחלף הזמן פחתו הסיכויים למצוא מקום עבודה חלופי. התובעת הופלתה בעבודתה על רקע טיפולי הפריון והריונה. מי שהפלתה את התובעת הייתה האחראית הישירה עליה - מנהלת בית הספר. התובעת הוכיחה שהמנהלת ציינה בפניה, במסגרת פגישתם מיום 12.5.13, שבחירתה להרות בשנה הראשונה לעבודתה עמדה לה לרועץ. גילויי הדעת של המנהלת פגעו בה. הותירו אותה בוכייה ונסערת. המנהלת עצמה הודתה בכך שהיא מצאה לנכון להתנצל בפני התובעת לאחר שגילתה חוסר רגישות כלפיה במסגרת שיחת המשוב המסכמת. המנהלת ציינה שהתובעת נעלמה מבית הספר בלי להודיע על כך כדוגמא להתנהגותה הכושלת, אף כי ידעה שהתובעת עזבה עקב מצבה הרפואי הקשור עם ההיריון. המפקחת העידה בחקירתה הנגדית שהתובעת סיפרה לה על גילויי ההפליה מצד המנהלת גם בזמן אמת:

      "היא ממש בכתה ואמרה לי שאירית אמרה לה משפטים מהסוג שדיברת עליו. לא יודעת מתי, כמה איפה. אני יודעת שהיא אמרה לי את זה, שמעתי את זה ממנה. אני מעולם לא שמעתי את המנהלת אומרת את המשפטים האלה במו אוזניי. בפניי אני לא זוכרת שנאמרו דברים כאלה" (ר' עמ' 26, ש' 18-22 לפרוטוקול).

  81. ממכתב התובעת למפקחת מיום 23.4.13 (ר' לעיל) עלתה התמונה הבאה - התובעת ביקשה להישאר לעבוד במשרד החינוך. היא רצתה שהוותק שכבר צברה אחרי שנתיים של עבודה, לא יתבטל במידה והיא תעבור לעבוד במקום עבודה אחר. אולם, אפשרויות ההעסקה החלופיות שלה במשרד החינוך היו מוגבלות. היא לא הצליחה למצוא מקום עבודה חלופי מתאים. לבסוף, בלית ברירה, היא נאלצה לקבל את העבודה באורט אבין ולסיים את העסקתה במשרד החינוך.

  82. חומר הראיות המעיד על נסיבות סיום העסקת התובעת במשרד החינוך הוא ברור. לא ניתן לומר שהתובעת התפטרה. בעגה המדוברת מקובל לומר על מקרה כגון דא שהיא "הועזבה". בעגה המשפטית מוגדרות נסיבות אלה כהתפטרות שדינה פיטורים:

      "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים" (סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963).

  83. בבית המשפט העליון נפסק לאחרונה בעניין עובדת שהתפטרה על רקע הטרדה מינית שעברה בעבודה כי יש לראות בה כמי שהתפטרה בדין מפוטרת:

      "יש לקבוע כי בעת הטרדה מינית של עובדת במקום העבודה, יש לפעול לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963, שכותרתו "התפטרות אחרת שדינה כפיטורים". לאמור, ההטרדה המינית עולה כדי "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". לפיכך יש להוסיף ולבחון גם את יתר התנאים הנדרשים לפי הדין וההלכה הפסוקה לשם קביעת התפטרות בדין פיטורים - "חובה על העובד... להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה... [אך] כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק", וכן "קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה" (ראו ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן - חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ נ' טקין, [פורסם בנבו] פסקה 9ו (27.01.2010))" (ר' בגץ 9239/17 DIAMAANO MARIA LUISA נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (24.2.19)).

  84. נימוקי קביעתו של בית המשפט העליון, שנאמרו בקשר להטרדה מינית, יפים גם לענייננו. לא ניתן היה לצפות מהתובעת להמשיך בעבודתה. דבר הריונה היה ידוע למי שהיו אחראיות על המשך העסקתה - המנהלת והמפקחת. כאמור, המפקחת גם ידעה קשייה של התובעת אל מול גילויי ההפליה מצד המנהלת. ברור כי לא היה עוד דבר שהתובעת יכולה הייתה לעשות כדי שמשרד החינוך ישנה ויתקן את הסיטואציה אליה היא נקלעה, שהיא כאמור, הימצאותה ללא עבודה בתום שנה הלימודים תשע"ג. בנסיבות אלו, יש להחיל את ההוראה המשליכה את תוצאות הפיטורים על ההתפטרות גם על חוק עבודת נשים. כלומר, שעובדת מתפטרת לאחר שהיא מקבלת יחס מפלה על רקע היותה בטיפולי פוריות או בהיריון, יש לראות בה כמי שפוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים. אם נפרש אחרת, יוכלו מעסיקים לעקוף את הוראת החוק בדרך של הקנטת עובדותיהן, מבלי מלפגוע בהיקף משרתן או הכנסתן, על מנת שיתפטרו מעצמן.

  85. יש לראות בסיום העסקתה של התובעת כפיטורים שנעשו בניגוד לחוק עבודת נשים. כן יש לראות בהם כפיטורים שנעשו על רקע הפלייתה עקב כך שהתחילה טיפולי פוריות והרתה בשנה הראשונה לעבודתה.

  86. ודוק, לא נעלמו מעינינו טענות משרד החינוך בדבר כשלים בתפקודה של התובעת שעמדו בבסיס המשוב השלילי לגביה ומעדויות המנהלת והמפקחת. גם אם אין חולק שתפקודה של התובעת יכול היה להשתפר, כפי שהסכימה בעצמה בעדותה, הרי שהוכח כי חוות הדעת השלילית של המנהלת כלפי התובעת לפחות הושפעה מחוויית האכזבה שחשה המנהלת מבחירתה של התובעת להרות בשנת עבודתה הראשונה. די בכך ששיקולי הפליה פסולים היוו חלק מסך השיקולים שעמדו בבסיס החלטה שפגעה במשרתה של העובדת כדי שתוכתם חוות דעתה שנתנה המנהלת לתובעת, וכל ההחלטות שנבעו כתוצאה מאותה חוות דעת. לתובעת לא ניתנה הזדמנות נאותה להוכיח את עצמה לאחר שחזרה מתקופת ההורות והלידה. חוות דעתה של המנהלת הייתה מוטה ונעולה. כפי שציינו לעיל, המנהלת אף הביעה את העדפתה למחליפתה של התובעת עוד בזמן שהתובעת שהתה בתקופת ההורות והלידה.

  87. התובעת ביקשה להעמיד את הפיצוי בגין פיטוריה לפי חוק עבודת נשים בסך של 50,000 ₪ ולפי חוק שוויון הזדמנויות על סך 70,000 ₪. התובעת ביקשה בנוסף פיצוי בגין עגמת נפש על סך של 100,000 ₪. עבודת התובעת לא הופסקה בתוך התקופה המוגנת ולפיכך שלושת ראשי נזק אלה חופפים למעשה זה עם זה. לפיכך מצאנו כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין כל אחד מראשי נזק אלה בנפרד, אלא בסכום כולל שיבטא את כלל הפרות הדין של משרד החינוך ופגיעתו בתובעת. בהתחשב בפיצויים המקובלים בפסיקה במקרים דומים. עיון בפסיקה מעלה כי הפיצוי המקובל בפסיקה עבור נזק לא ממוני בגין הפרת חוק עבודת נשים עומד על כ-50,000 ₪ (ר' עע (ארצי) 44776-05-16 נאוה סירטו - הפניקס קרנות פנסיה מאוזנות וותיקות בע"מ (19.2.18)) שם נפסק פיצוי בסך 70,000 ₪ בגין הפרת חוק עבודת נשים; כן ר' הערתו של בית הדין הארצי בעע (ארצי) 36773-06-16‏ ‏ מורן וינברגר נ' איי די וו מודולר בע"מ (5.10.18) לפיה "העובדת עתרה לפיצוי בסך של 11,250 ₪ בלבד (סכום נמוך יחסית לסכומי הפיצוי הנפסקים בגין הפרת חוק עבודת נשים"). בעע (ארצי) 22802-04-16 הודיה שושנה לגאמי - בנק מזרחי טפחות בע"מ (12.9.18)) נפסק פיצוי בסך של 20,000 ₪. בית הדין הארצי נימק את קביעתו בכך ש-"העובדת פוטרה בסופו של דבר רק לאחר שהסתיימה התקופה המוגנת ולאחר שניתנה לה לפי קביעת בית הדין האזורי הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמה; וכאשר לא ניתן להתעלם מכך שהלכת חורי ניתנה לאחר האירועים מושא ההליך וטרם לכן לא הייתה בהירות לגבי המצב המשפטי". בענייננו, לתובעת לא ניתנה הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמה והודעת המנהלת על סיום העסקתה בבית ספרה נמסרה לתובעת לאחר שהתקבלה הלכת חורי. הבחנה זו רלבנטית גם אם היינו מעמידות את קביעותינו על התפטרות התובעת בדין מפוטרת.

  88. אשר לפיצוי הראוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות. עיון בפסיקה מעלה שהפיצוי המקובל עומד אף הוא על סך של כ-50,000 ₪ (ר' עע (ארצי) 1842-05-14‏ ‏ עיריית ירושלים נ' גלית קידר (28.12.16) שם נפסק פיצוי בסך 75,000 ₪ בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות; כן ר' עע (ארצי) 60515-08-18  אוניברסיטת בן גוריון בנגב נ' רותם פרי (2.12.18) שם נקבע סכום כולל בסך 75,000 ₪ על הפרות לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות).

       

  89. בנסיבות שתוארו לעיל על משרד החינוך לשלם לתובעת סך של 75,000 ₪ כנזק לא ממוני עבור הפרת חוק עבודת נשים, חוק שוויון הזדמנויות, ועגמת נפש שנגרמה לתובעת.

       

      פיצוי בגין התקופה המוגנת לאחר תום תקופת ההורות והלידה

       

  90. כאמור, התובעת חזרה מתקופת ההיריון והלידה בסוף חודש יוני 2013. היא הועסקה בתשלום משך כחודשיים, במהלך חופשת הקיץ של הלימודים, בחודשים יולי-אוגוסט. בכך לכאורה עמד משרד החינוך בחובתו להעסיק עובדת שחזרה מתקופת הורות ולידה משך לפחות 60 ימים לאחר חזרתה. אלא שלא כך. לפי הפסיקה אחת ממטרות התקופה המוגנת לאחר החזרה מתקופת ההורות והלידה היא לאפשר לתובע להוכיח עצמה בעבודתה. לתת לה הזדמנות לשכנע את המעסיק להותירה בתפקידה. על רקע תכלית זו נקבעה הלכת חורי (לעיל) לפיה אסור להודיע לעובדת שהיא תפוטר לאחר שהתקופה המוגנת תסתיים. על רקע תכלית זו גם יש לפרש את חובתו של המעסיק לאפשר לעובדת לעבוד בפועל 60 ימים לאחר חזרתה. במקרה שלפנינו, התובעת חזרה מתקופת ההורות והלידה במהלך חופשה מרוכזת, בה היא לא עבדה. לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח את עבודתה. לא הייתה לה אפשרות או ברירה לעבוד באותה תקופה. על משרד החינוך היה לאפשר לה לעבוד משך 60 ימים במהלך שנת הלימודים, כשיש לה עבודה. זאת על מנת שתוכיח שהיא מסוגלת, מוכשרת ומתאימה לעבודתה כיועצת. מחדלו של משרד החינוך לעמוד בחובה זו מתחדד נוכח אמירותיה של המנהלת לפיהן היא מעדיפה להמשיך לעבוד עם מחליפתה של התובעת. לתובעת לא ניתנה הזדמנות אמיתית להראות שהיא מסוגלת לבצע את העבודה לא פחות טוב ממי שהחליפה אותה. כפי שקבענו לעיל, התובעת פוטרה, הלכה למעשה, מעבודתה. משהודיעה המנהלת לתובעת על כך שהיא לא תשוב לעבוד בבית ספרה, והמפקחת נקטה בגישה לפיה היא לא מתכוונת לכפות שיבוץ על בית ספר כלשהו, דינה של התובעת לפיטורים נגזר.

  91. על אף האמור, לא מצאנו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. כיוון שסופו של דבר התובעת מצאה עבודה בשנת הלימודים תשע"ג, היא שמרה על רצף של הכנסות. העוול שנגרם לתובעת לכן הוא מהתחום הלא ממוני. במסגרת פסיקתנו לעיל את הסכום שעל משרד החינוך לשלם לתובעת כנזק לא ממוני הבאנו בחשבון גם את עניין זה.

       

      הודעה מוקדמת

       

  92. בהתאם לקביעותינו לעיל, התובעת קיבלה הודעה על פיטורים כבר במאי 2013. בפועל היא סיימה את העסקתה בסוף אוגוסט אותה שנה. במהלך תקופה זו היא מצאה, בין היתר גם בזכות עזרתה של המפקחת, עבודה אצל מעסיק אחר, באותו תחום ובאותו אזור. איננו רואים בנסיבות אלו מקום לפסוק לתובעת דמי הודעה מוקדמת.

       

      הפרשי שכר במהלך תקופת ההורות והלידה

       

  93. התובעת טענה שהיא זכאית להפרשי שכר במהלך תקופת ההורות והלידה בסך 5,200 ₪. משרד החינוך מצדו הכחיש את זכאותה לרכיב נזק זה ואת סכום הפיצוי.

  94. בהתאם לקביעותינו לעיל, התובעת נפגעה כתוצאה מצמצום משרתה שלא כדין בשנה השנייה ללימודים. בהתאם לכך, סביר להניח שגם דמי הביטוח שקיבלה במהלך תקופת ההורות והלידה היו נמוכים ממה שהיא הייתה אמורה לקבל.

  95. התובעת לא הציגה אף ראיה בקשר לכך. היא לא הציגה מסמך המראה כמה כסף היא קיבלה ואף לא הציגה חישוב שיסביר כיצד הגיעה לסכום התביעה. להבדיל מתביעתה להפרשי שכר בשנת הלימודים השנייה, שהייתה מבוססת על נתונים שאינם שנויים במחלוקת - צמצום שעות עבודתה - הרי שתביעתה להפרשי שכר מבוססת על נתונים העומדים בגדר השערה בלבד.

  96. יחד עם זאת, לאחר שעיינו בנתוני שכרה של התובעת, מצאנו כי סכום התביעה ברכיב נזק זה עומד ביחס ישר לגובה הנזק שנגרם. זאת, משהתובעת הייתה זכאית ל-18 שבועות של תקופת הורות ולידה בתשלום עבור לידת תאומים. לפיכך, על משרד החינוך לשלם לתובעת סך של 5,200 ₪ בגין הפרשי שכר בתקופת ההורות והלידה.

       

       

       

       

      סוף דבר

  97. התביעה התקבלה בחלקה, ובהתאם לאמור לעיל.

      משרד החינוך יישא בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

       

      ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ט, (01 מאי 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

       

      נציגת ציבור עובדים, גב' חנה קפלניקוב		יפית מזרחי-לוי, שופטת אב"ד