1.לפניי תביעה לפיצוי כספי על סך 100,000 ש"ח בגין הפרת זכות יוצרים וסימני מסחר.
2.התובעת היא חברה המאוגדת בארצות הברית, והיא בעלת זכויות היוצרים והסימן המסחרי של דמויות מצוירות רבות, ביניהן דמות המכונה "Ben 10". הנתבע הוא הבעלים של חנות גדולה למוצרי כתיבה וצעצועים בשם "נדה אלסלאם" בעיר טייבה.
3.בכתב התביעה נטען כי הנתבע הפר את זכויותיה של התובעת בכך שמכר בחנותו מוצרים מזויפים כדלקמן: 345 אריזות של מדבקות הנושאות את הדמות Ben 10 ו-80 אריזות של עטיפות הנושאות דמות זו. בכתב ההגנה ובתצהירו הכחיש הנתבע את הטענה האמורה.
4.לאחר התנהלות דיונית שאין צורך לפרטה, נקבע התיק להוכחות ליום 23.12.2018. ביום 19.12.2018 הגישה התובעת הודעה, לפיה נודע לה באקראי כי הוגש נגד הנתבע כתב אישום בגין הפרה של זכויות קניין רוחני, וביום 21.6.2018 הוא הורשע על פי הודאתו בחלק מהאישומים במסגרת הסדר טיעון, לרבות בגין המוצרים שביסוד התביעה (ת"פ 51721-08-16). בפתח הדיון ביום 23.12.2018 הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:
"אנו מסכימים כי יקבע מבחינה עובדתית שהנתבע החזיק את המוצרים המפורטים בחלק העובדות בסעיף 1 בסעיפים קטנים ט ו-י לכתב האישום (המוצרים שבעניינם הוגשה התביעה – א' ס') שהעתקו הוגש לבית המשפט, וכי החזקת מוצרים אלו עולה כדי הפרת זכויות יוצרים והפרת סימני מסחר. כמו כן אנו מסכימים כי התמונות של המוצרים שצורפו לתצהירים יהוו ראייה בתיק. הצדדים יסכמו לעניין היקף הפיצוי המגיע לתובעת בגין ההפרות".
בהחלטה שניתנה באותו מעמד אושרה הסכמת הצדדים, תוך שהודגש כי "...הממצא הראייתי היחיד שעליו יתבסס פסק הדין הוא כי הנתבע הפר את זכויות היוצרים וסימני המסחר של התובעת בכך שהחזיק והעמיד למכירה את המוצרים המפורטים בסעיף 1 בסעיפים קטנים ט ו-י לכתב האישום שהעתקו הוגש לבית המשפט, וכי התמונות שצורפו לתצהירים הן תמונות המוצרים".
בהתאם להסכמות, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב.
5.התובעת טוענת בסיכומיה כי יש לקבל את התביעה במלואה. נטען, כי בין המוצרים המפרים היו שש דמויות מצוירות (שכולן, כך נראה, שייכות לאותה משפחה), כך שמדובר בשש הפרות אשר הפיצוי הסטטוטורי המקסימאלי בגינן מסתכם בסך של 600,000 ש"ח (סעיף 56(א) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 ("החוק")). עוד נטען כי יישום מרבית השיקולים המנויים בסעיף 56(ב) לחוק תומך בקביעת סכום פיצוי גבוה, לרבות מספר ההפרות; מאפייני פעילותו של הנתבע כסיטונאי בעל היקף פעילות גדול; וחוסר תום ליבו של הנתבע.
6.לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה או להסתפק בפיצוי סמלי. לטענתו, מדובר בהפרה אחת בלבד, שהיקפה נמוך ביחס להיקף פעילותו המסחרית ושווי המוצרים היה כ-200 ש"ח בלבד. עוד טוען הנתבע, כי הוא קיבל את הסחורה ממפיץ מורשה, וכי הוא פעל בתום לב.
7.אציין תחילה, כי שני הצדדים ניסו בסיכומיהם להרחיב במידת מה את טיעוניהם, מעבר להסכמה הדיונית אליה הגיעו בדיון מיום 23.12.2018, תוך הסתמכות על עובדות שלא הוסכם עליהן. בהחלטה שניתנה בדיון הדגשתי, כי הממצא העובדתי היחיד שעל פיו יינתן פסק הדין הוא זה שעליו הסכימו הצדדים. מובן, כי המסד העובדתי שלא היה שנוי במחלוקת בכתבי הטענות עשוי לשמש גם הוא לצורך הכרעה, אולם לא מעבר לכך.
8.לגוף העניין, השאלה הראשונה אליה יש להידרש היא בכמה הפרות מדובר. אין בידי לקבל את טענות התובעת בעניין זה. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת כלל לא טענה להפרות כמספר הדמויות המצויות בתוך המוצרים. אדרבה, בכתב התביעה נטען רק להפרה ביחס לדמות Ben 10. טענות התובעת בעניין זה מהוות, אפוא, הרחבת חזית, שאין לקבלה. זאת ועוד, דומה כי טענה זו מהווה אף סטייה מההסכמה בדיון, שכן הסעיפים הרלוונטיים בכתב האישום מתייחסים לדמות Ben 10 בלבד. הצדדים אמנם הסכימו כי התמונות שצורפו לתצהירים יהיו חלק מהראיות, אולם בהתחשב בהסכמות לגבי התשתית העובדתית עליה תתבסס ההכרעה לא הוכח כלל כי יש לתובעת זכויות נפרדות ביחס לדמויות אלו.
אף לגופו של עניין, על פני הדברים במקרה הנוכחי מדובר במסכת אחת אשר עולה כדי הפרה אחת (סעיף 56(ג) לחוק), גם אם אניח כי מדובר במספר דמויות אשר לגבי כל אחת מהן יש לתובעת זכויות נפרדות. אעיר בהקשר זה כי ספק עד כמה הפסיקה אליה מפנה התובעת בסיכומיה (סעיפים 14-13) רלוונטית לענייננו, שכן פסיקה זו עוסקת בהסדר שלפני כניסתו לתוקף של החוק (לעניין פרשנותו של סעיף 56(ג) לחוק והשינוי שהוא חולל בעניין זה ראו, עמית אשכנזי "פיצויים ללא הוכחת נזק" יוצרים זכויות – קריאות בחוק זכות יוצרים 573, 598-596 (מיכאל בירנהק וגיא פסח עורכים, 2009)).
9.אשר ליתר השיקולים הרלוונטיים המנויים בסעיף 56(ב) לחוק – נסיבה מסוימת אשר שוקלת במידת מה לחובתו של הנתבע היא העובדה שמדובר בסוחר סיטונאי גדול (ראו, סעיף 56(ב)(6) לחוק). נתון זה אמנם אינו חלק מההסכמות העובדתיות שהתקבלו בדיון, אולם הוא אינו שנוי במחלוקת והנתבע אף כותב זאת בסיכומיו. אלא שלנתון זה יש גם משמעות מקלה מסוימת, שעה שנבחן היקף ההפרה ביחס לפעילותו הכוללת של הנתבע. אשר לשאלת היקף ההפרה (סעיף 56(ב)(1) לחוק) בעומדה בפני עצמה, הרי שמדובר בהפרה בהיקף שאינו גדול במיוחד, אולם גם לא מינורי. עוד יובהר, כי משלא הובאו ראיות בעניין זה, ונוכח ההסכמות העובדתיות, יש להניח לטובת הנתבע כי משך הזמן שבו בוצעה ההפרה (סעיף 56(ב)(2) לחוק) לא היה ארוך; כי לא הוכח נזק ממשי לתובעת (סעיף 56(ב)(4) לחוק); וכי הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה (סעיף 5(ב)(5) לחוק) היה נמוך – והתובעת אף לא טענה אחרת בסיכומיה.
אשר לתום הלב – משעה שהנתבע הורשע בהליך פלילי, ודאי שלא ניתן לטעון שיש בהתנהלותו תום לב במידה שיש בה כדי להקים הגנה מלאה. עם זאת, בהתחשב בממצאים העובדתיים המוסכמים לא הונח גם מסד עובדתי שיש בו כדי להצביע על חומרה מיוחדת בהתנהלות הנתבע בעניין זה.
10.הנה כי כן, הנתונים העובדתיים המוסכמים בענייננו מלמדים על הפרה ברמת חומרה בינונית-קלה. מחד גיסא מדובר במכירה של מוצרים על ידי סוחר בכמות שאינה מינורית. מאידך גיסא, כמות המוצרים המפרים אינה גדולה במיוחד; לא הוכח כי מדובר בהפרות שיטתיות לאורך זמן; לא הוכח שהנתבע הפיק רווח משמעותי מההפרות; ולא הוכח היקף הנזק שנגרם לתובעת. בהתחשב במכלול נסיבות העניין ובפסיקה בנושא, אני סבור כי סכום הפיצוי הראוי הוא 15,000 ש"ח.
בנסיבות העניין, בהתחשב מחד גיסא בסכום שלגביו התקבלה התביעה ביחס לסכום שנתבע ובכך שההליך לא התנהל עד תומו; ומאידך גיסא בכך שהנתבע בחר להכחיש לכל אורך הדרך את טענות התובעת; חלק על כך שהמוצרים מזויפים (מה שחייב את התובעת להגיש ראיות בעניין זה); ואף לא הודיע לבית המשפט על הרשעתו בהליך הפלילי – יישא הנתבע בהוצאות ובשכר טרחה בסך כולל של 7,500 ש"ח.
התביעה מתקבלת, אפוא, בחלקה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 15,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחה והוצאות בסכום כולל של 7,500 ש"ח.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.
