1.תביעה זו עניינה בתכנון לקוי ורשלני על פי הנטען, של בניית תוספת של שני ממ"דים, כפי שיפורט להלן.
2.במועד הרלוונטי לתביעה, התובעים 1 ו-2 (להלן "משפחת בר שלמה") היו הבעלים של הדירה הנמצאת בקומה השנייה, באגף המזרחי של הבית המשותף השוכן ברחוב הדפנה 38 בקרית ביאליק, והידוע כחלקה 148 בגוש 11534 (להלן "הבית המשותף").
התובעים 3 ו-4 (להלן "משפחת שומנסקי") הינם הבעלים של הדירה הנמצאת בקומה הראשונה באגף הנ"ל.
הנתבע מר ארנון אלגביש (להלן "הנתבע") הינו מהנדס בניין במקצועו.
אין חולק כי ביום 25.6.13 מכרו משפחת בר שלמה את דירתם הנ"ל לצדדים שלישיים.
3.בחודש 8/09 התקשרו התובעים עם הנתבע בהסכם לתכנון תוספת בנייה של שני ממ"דים, אחד לכל דירה (להלן "התוספת"). עבודות הבנייה בוצעו על ידי חברה קבלנית, והסתיימו בחודשים ינואר-פברואר 2010.
4.לטענת התובעים, בסוף קיץ 2010 החלו להופיע סדקים בתוספת ובדירות, אשר נבעו מתכנון לקוי ורשלני של הנתבע. בעקבות פנייתם אליו, ביצע הנתבע בחודש 10/10 עבודות לייצוב התוספת, אשר כללו הצבת ארבע כלונסאות חדשות, והוספת שתי קורות פלדה המחוברות לכלונסאות.
5.לאחר עונת הגשמים החלו להופיע סדקים נוספים במבנה. אינג' מר אורי אידלמן אשר זומן למקום וערך חוות דעת עבור התובעים, קבע כי הנתבע התרשל בעבודת התכנון, בין היתר, על ידי ביסוס התוספת ללא התאמה לסוג הקרקע ואי בניית תפר בין המבנה החדש לקיים, והעריך את עלות תיקון הנזקים בסך של 380,000 ₪. עוד קבע כי תיקון הליקויים אינו מבטיח את החזרת המבנה למצבו התקין, לפיכך יש צורך בהריסת מבנה הממ"דים הקיים ובנייתו מחדש.
6.בהתבסס על חוות דעת זו, הגישו התובעים תביעה כספית, היא התביעה המונחת בפנינו. בתביעה זו הם עתרו לחייב את הנתבע לשלם להם פיצוי בסך של 400,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין עלות הריסת התוספת ובנייתה מחדש, וכן סך של 50,000 ₪ בגין דיור חלופי ועלויות פינוי, וכן סך של 50,000 ₪ בגין הטרחה, טרדה, עגמת נפש ואובדן הנאה מהדירות.
7.הנתבע הכחיש את טענות התובעים לרבות טענת הרשלנות שיוחסה לו, וטען כי שיטת הביסוס הראשונה נבחרה על ידי התובעים בשל מגבלת תקציב, וכן, בהתחשב בנתוני הביסוס של הבניין הקיים העומד על תילו משך 40 שנה, ללא תזוזה או שקיעה. בנוסף, הנתבע הכחיש את הנזקים שנטענו על ידי התובעים.
לתמיכת עמדתו, הגיש הנתבע חוות דעתו ערוכה על ידי "ד"ר אביגור שרותי הנדסה וגיאולוגיה בע"מ", שבה נקבע כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע היתה מקצועית וסבירה, וכי לאחר ביצוע עבודות הייצוב על ידי הנתבע כמתואר בסעיף 4 לעיל, תוספת הממד"ים הפכה להיות יציבה ולא חלו בה כל שינויים חדשים מבחינת הסדקים, ולכן אין הצדקה לדרוש את פירוקה ובנייתה מחדש.
8.לאור המחלוקת ההנדסית שנפלה בין מומחי הצדדים, מונה בהסכמה אינג' שולץ יוסף, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסי. בחוות דעתו מיום 11.8.13 קבע אינג' שולץ כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע היתה שגויה, בשים לב לעובדה שהקרקע במקום הינה חרסיתית עם פוטנציאל לתפיחה, וכי שיטת חיבור התוספת עם המבנה הקיים באופן קשיח החמירה משמעותית את המצב, שכן התוספת משכה את הבניין המקורי ונוצרו סדקים ותפר הפרדה בין התוספת למבנה הקיים. לעניין שיטת התיקון, קבע המומחה כי בנסיבות המקרה מומלץ לא לשנות את שיטת הביסוס הקיימת, אלא לבצע ניתוק מלא ומוחלט של המבנה מהתוספת, וכי לאחר ביצוע הניתוק והסדרת התפר בעזרת ניסור, יש לבצע תיקון הסדקים והנזקים במבנה ובדירות, לרבות צביעת חזיתות המבנה בצבע רב גמיש על מנת למנוע חדירת מי גשמים. את עלות הביצוע לרבות ליווי הנדסי, העריך אינג' שולץ בסך של 180,000 ₪ עד 200,000 ₪ בתוספת מע"מ.
9.לאחר קבלת חוות הדעת, הודיעו התובעים על הסכמתם לביצוע התיקונים על ידי הנתבע ועל חשבונו, תחת פיקוחו של אינג' שולץ, וכך היה.
10.הסכמה זו גררה אחריה אין ספור בקשות והודעות אשר הוחלפו בין הצדדים בנוגע לביצוע העבודות, עד שביום 25.1.16, הודיע אינג' שולץ כי הפעולות ההנדסיות שנעשו במקום על ידי הנתבע, פתרו את כל הסוגיות ההנדסיות שהתפתחו בעקבות תוספת הממ"דים לדירות, וכי בעתיד, על הדיירים להקפיד על ניקיון הגג ואזור התפר באופן שוטף, ולהרחיק אלמנטים שמפריעים לניקוז הגג המקורי, על מנת למנוע חדירת מים מאזור התפר.
11.בעקבות ביצוע התיקונים כאמור, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, שבו עתרו לחייב את הנתבע לפצותם בסכום כולל של 400,000 ₪ (200,000 ₪ לכל משפחה), בגין הסבל ועגמת הנפש שנגרמו להם לטענתם, עקב התנהגותו הרשלנית של הנתבע.
בכתב התביעה המתוקן הנ"ל נטען, בין היתר, כי התובעים 1 ו-2 (משפחת בר שלמה) העדיפו להפסיק את סבלם בדירה הסדוקה והפגומה, ולכן, הם מכרו אותה ביום 25.6.13 בהפסד כספי של 230,000 ₪, וכי סכום זה משקף לטענתם את הסבל שהיה מנת חלקם לוּ היו ממשיכים לגור בה (סעיפים 48-49). לתמיכת טענתם הנ"ל, הם צירפו חוות דעת מיום 14.2.16, ערוכה על ידי שמאי מקרקעין ומהנדס אזרחי מר רמי איטח, לעניין שווי דירתם ללא ליקויים הנדסיים.
תחת פרק "נזקיהם של התובעים", נכתב בסעיף 51 לכתב התביעה המתוקן, כי משתוקנו הליקויים על ידי הנתבע, יש כעת לפסוק לתובעים החזר הוצאותיהם המשפטיות לרבות שכ"ט עו"ד, ובסעיפים 52 ו-53 נכתב כדלקמן:
"52. התובעים יטענו כי נגרמה להם עגמת נפש וצער:
א. התובעים 1 ו-2 אשר התגוררו בדירתם כ-40 שנים ובקש [כך במקור] להמשיך ולהתגורר בה (ולכן נכנסו לכל אותו פרוייקט של חיזוק הבניין והרחבת הדירה)-נאלצו למכור את הדירה בהפסד ולעבור לדירה אחרת. הפסד זה משקף את סבלם ואת עגמת הנפש.
ב.התובעים 3 ו-4 נאלצו להמשיך ולחיות בדירה הסדוקה והפגומה, נאלצו לחיות כאשר קירות הבניין נוסרו ועבודות התיקונים נעשו במשך כ-3 שנים. קשה לאמוד את סבלם ואת עגמת הנפש, אך מעמידים זאת בסכום דומה לסכום הסבל ועגמת הנפש של התובעים 1 ו-2.
53. התובעים מעמידים את תביעתם בגין הסבל שהיה מנת חלקם על סך של 400,000 ₪"
12.בדיון שהתקיים ביום 9.5.16 הבהיר ב"כ התובעים כי הפיצוי אשר נתבע בכתב התביעה המתוקן עבור משפחת בר שלמה, אינו בגין ירידת ערך הדירה או בגין ההפסד ממכירתה על ידם, אלא בגין ראש נזק של סבל ועגמת נפש בלבד.
13.בהתאם לכך, ולאור הצטמצמות המחלוקות שנותרו להכרעה לסוגיות הסבל ועגמת הנפש וההוצאות המשפטיות בלבד, נעשה ניסיון להביא את הצדדים לידי הסכמה דיונית לסיום ההליך בדרך מקוצרת, אולם לשווא. על כן ניתנה הוראה להגשת תצהירי עדויות ראשיות והתיק נקבע להוכחות.
14.עם קביעת התיק להוכחות החלה סדרה נוספת וארוכה של מחלוקות בין הצדדים בנוגע לטענות בעניין חדירת מים והופעת סדקים. במכתבו של אינ' שולץ מיום 11.1.17, אשר נערך בעקבות ביקור ביום 1.1.17, נכתב בין היתר כי "אובחנה חדירת מים מאזור התפר לשתי הדירות. לא ברור באם חדירת המים נובעת מליקוי בתפר או כתוצאה מכך שהגג לא נוקה לפני החורף. הוחלט לעקוב בעקבות הגשמים הבאים. במידה והחדירה נמשכת, יהיה צורך לפרק את חיפוי התפר על הגג ולבצעו מחדש". בנוסף, הוא נתן הוראות לביצוע תיקונים לסדקים הנימיים שהופיעו בשתי הדירות.
15.בסוף שנת 2017 התלוננו משפחת שומנסקי על חדירת מים לדירתם. לאחר ביקורים חוזרים וביצוע בדיקות נוספות, הודיע אינג' שולץ במכתבו מיום 13.5.18, כי בביקורו מיום 10.5.18 לא אובחנו בדירות התובעים סימנים של חדירת מים מהתפר, אם כי אובחנו על גג המבנה עלים ופירות של עצי האקליפטוס הסמוכים, על כן יש הכרח במסגרת התחזוקה השוטפת של הבית, לעלות מדי פעם לגג ולנקותו, על מנת למנוע חדירות מים.
16.גם קביעה זו שעולה ממנה כי הבעיות ההנדסיות שנבעו מבניית התוספת נפתרו, לא הניעה את הצדדים להסכים לסיום ההליך בדרך מקוצרת, והתיק נקבע לישיבת הוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה כאמור, ביקשו ב"כ הצדדים לתת פסק דין על סמך חומר הראיות וסיכומים בעל פה וללא צורך בחקירות, ובקשתם נענתה. ואולם, גם בסיכומיהם, המשיכו הצדדים במגמתם בהרחבת הטיעונים, למרות צמצום המחלוקות הטעונות הכרעה כמצוין לעיל.
17.דיון
קיומה או אי קיומה של רשלנות מצד הנתבע
כידוע, אינג' שולץ שמונה כמומחה מטעם בית המשפט בהסכמת הצדדים, קבע כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע היתה שגויה בהתחשב בעובדה שהקרקע במקום הינה חרסיתית עם פוטנציאל לטפיחה. עוד קבע כי הנתבע שגה עת חיבר את התוספת עם המבנה הקיים באופן קשיח (ראה סעיף 8 לעיל). שני הצדדים אימצו את הקביעות הנ"ל ללא כל הסתייגות, והנתבע אף החל בביצוע התיקונים על פי הנחייתו ותחת פיקוחו של אינג' שולץ.
18.חרף זאת, בסיכומיו טען ב"כ הנתבע כי התנהלותו של הנתבע בתכנון הממ"דים אינה מגיעה לכדי רשלנות, ולכל היותר עסקינן בטעות בשיקול דעת.
אינני מקבלת טיעון זה. אינג' שולץ קבע כאמור כי הנתבע שגה בבחירת שיטת הביסוס ושיטת החיבור בין שני המבנים. קביעה זו משמעה שהנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים, ולא פעל כפי שמתכנן סביר ונבון היה פועל בנסיבות העניין, קרי, בחירת שיטת ביסוס התואמת את סוג הקרקע ובחירת שיטת חיבור סבירה בין התוספת למבנה הקיים, והטענה כי שיטת הביסוס שנבחרה על ידי הנתבע הותאמה לתקציב שנקבע על ידי התובעים, אינה טענה היא, ומכל מקום אינה משחררת את הנתבע מאחריותו כמתכנן כלפי התובעים. ודוק, עסקינן בקביעה של מומחה שמונה מטעם בית המשפט, והלכה פסוקה היא כי לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעת כאמור, קל וחומר כשמדובר במומחה מוסכם, ובקביעות אשר לא הופרכו ו/או נסתרו על ידי הנתבע (ע"א 4179/17 יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ ואח' נ' ערן רובין (פורסם בנבו, 06.12.2018), ע"א 2541/02 צבי לנגר ואח' נ' ששון יחזקאל ואח', פ"ד נח(2), 583, ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה ואח', פורסם בנבו, 03.09.2015, ע"א 3089/11 מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל נ' עוגן נדל"ן מניב בע"מ (פורסם בנבו, 22.08.2012, ע"א 1168/07 יפה נוף-תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' מאיר הפלר, עו"ד ועוד (פורסם בנבו, 01.02.2009).
19.במצב דברים זה לא היה מקום להתעלם מקביעותיו הנ"ל של המומחה ולטעון להעדר רשלנות מצד הנתבע, והדברים נכונים שבעתיים מקום בו הנתבע בחר לתקן את הליקויים שנקבעו על ידי אינג' שולץ, על חשבונו ותחת פיקוחו של המומחה וללא כל הסתייגות כמתואר לעיל.
20.אין צורך להכביר במילים אודות חובת הזהירות המוטלת על הנתבע כמתכנן כלפי התובעים, חובה שהופרה על ידו כמצוין לעיל. משכך, חלה על הנתבע החובה לפצות את התובעים בגין הנזק שנגרם להם עקב התרשלותו הנ"ל.
21.הנזק
לאחר ייצוב התוספת על ידי הנתבע ותיקון הליקויים על פי הנחיותיו של אינג' שולץ, ולאחר שאינג' שולץ אישר כי והעבודות שבוצעו פתרו את "כל הסוגיות ההנדסיות שהתפתחו בעקבות תוספת הממ"דים לדירות", הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן כאמור, שבו עתרו לחייב את הנתבע לפצותם בגין שני ראשי נזק, סבל ועגמת נפש בסך של 200,000 ₪ לכל משפחה, והוצאות משפטיות שבהן נשאו.
22.סבל ועגמת נפש
צר לי שהתובעים בחרו לתבוע סכום מופרז ולא ריאלי בגין ראש נזק זה, דבר שסיכל כל אפשרות לסיום ההליך בהסכמה ו/או בדרך מקוצרת אחרת. לא זו אף זו, הסכומים שנתבעו על ידם בכתב התביעה המתוקן תחת ראש נזק זה, חרגו מכל פרופורציה ביחס לסכומים שנתבעו על ידם בכתב התביעה המקורי (סך של 25,000 ₪ לכל משפחה, ראה סעיף 6 לעיל). אמנם לא נעלם מעיני כי בתקופה שבין הגשת כתב התביעה המקורי ועד להגשת כתב התביעה המתוקן, נעשו עבודות נוספות על ידי הנתבע לניתוק התוספת מהמבנה הקיים ולתיקון הליקויים, אולם אין בכך בכדי להצדיק העמדת הפיצוי בגין ראש הנזק הנ"ל על סכומים מופרזים וחסרים כל פרופורציה בגובהם כאמור, וזאת מבלי להמעיט מהסבל שנגרם לתובעים בתקופה הנ"ל (לעניין מטרת הפיצוי בגין עגמת נפש והשיקולים המנחים בעת פסיקתו, הנני מפנה לע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 28.02.2005)).
23.בנייתה של התוספת הסתיימה בחודשים ינואר-פברואר 2010. בחודש 10/10 ביצע הנתבע עבודות לייצוב התוספת עקב היווצרות קרע בין התוספת למבנה והופעת סדקים. לטענת התובעים, בחודש 4/11, לאחר ביצוע עבודות הייצוב, החלו להופיע סדקים נוספים. משפחת בר שלמה המתגוררת בקומה העליונה, תיארה בתצהיר עדות ראשית שלה כי דרך הסדקים נכנסו לדירה חרקים וזוחלים למיניהם, וכי בזמן גשמים חדרו מים לדירה. לאחר ששכרה (יחד עם משפחת שומנסקי) את שירותיו של אינג' אידלמן (ראה סעיף 5 לעיל), הגישו התובעים את תביעתם בחודש 9/12. לאור הכחשת האחריות על ידי הנתבע, הבינה משפחת בר שלמה -על פי האמור בתצהירה- כי פניהם להליך משפטי ארוך כאשר בכל אותה העת הם יגורו בדירה סדוקה ורטובה, על כן, ביום 25.6.13, הם מכרו את הדירה לצד שלישי ועזבו אותה בחודש 8/13.
24.יוצא אפוא שמשפחת בר שלמה שהתה בדירה "הסדוקה" כשלוש שנים, כאשר בחודש 10/10 יוצבה התוספת על ידי הנתבע באמצעות כלונסאות נוספות שהתקין (ראה סעיף 4 לעיל), ונותרו לביצוע העבודות של הסדרת התפר על ידי ניתוק התוספת מהמבנה ותיקון הסדקים, עבודות אשר בוצעו לאחר עזיבתם את הדירה. עבודות אלה על פי האמור בתצהירו אשר לא נסתר של הקבלן שביצע את עבודות התיקונים תחת פיקוחו של אינג' שולץ מר מג'דוב יאסר, ארכו כשבועיים לכל היותר.
במצב דברים זה, ובשים לב למשך שהייתם של משפחת בר שלמה בדירה "הסדוקה", ולעובדה כי התוספת יוצבה עוד בחודש 10/10, ולעובדה כי בניית התוספת "על הליקויים שלה" לא מנעה מהם שימוש סביר ביתר חלקי הדירה, חרף אי הנוחות שנרמה להם, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע להם בגין סבל ועגמת נפש על סכום של 15,000 ₪.
25.לגבי משפחת שומנסקי – בני משפחת שומנסקי התגוררו בדירתם בזמן ביצוע התיקונים על ידי הנתבע. ביום 25.1.16 הודיע אינג' שולץ כאמור על פתרון כל הבעיות ההנדסיות שהתפתחו בעקבות בניית התוספת (ראה סעיף 10 לעיל). אמנם לאחר מכן הועלו תלונות נוספות על חדירת מים, אולם על פי הודעתו של אינג' שולץ, הדבר נבע מאי ניקיון הגג וסתימת המרזבים.
26.בתצהיר עדות ראשית שלהם תיארו משפחת שומנסקי את עגמת הנפש שנגרמה להם כתוצאה מהופעת הסדקים והרטיבויות לאחר בניית התוספת, ואת הסבל שנגרם להם בזמן ביצוע עבודות הניסור לצורך הפרדת התוספת מהמבנה הקיים, ואת שהייתן של שתי הבנות בבית של סבתם למשך שלושה שבועות בזמן ביצוע העבודות, בגלל אלרגיה לאבק.
לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית של הקבלן אשר לא נסתר, צוין כי העבודות שבוצעו הפריעו בצורה מינימלית לנוחותם ולהמשך חייהם הרגילים של הדיירים (ניקוי הדירות, פינוי החומרים, והחזרת חפצים למקומם בסוף כל יום עבודה), וכי במהלך ביצוע העבודות, ביקשו הדיירים וביניהם משפחת שומנסקי מהקבלן, לבצע עבורם עבודות נוספות בתשלום. עוד צוין כי עבודות ניתוק המבנה ותיקון הסדקים ארכו כשבועיים לכל היותר, מהם רק שבוע עבודה בתוך הדירות, שכלל שלושה ימים לתיקון סדקים וצבע, ושלושה ימים נוספים לביצוע עבודה נוספת של ריצוף שני חדרי שינה עבור משפחת שומנסקי. עוד צוין כי הסדקים שתוקנו בדירות היו סדקים נימיים.
27.בשכלול הנתונים הנ"ל, ובשים לב שחלפו כשש שנים עד לפתרון הבעיות ההנדסיות של בניית הממ"ד בדירתם של משפחת שומנסקי, כאשר בכל אותה התקופה, הם שהו בדירה, לרבות בתקופה שבו בוצעו התיקונים תחת פיקוחו של אינג' שולץ, ומאידך, בהתחשב במשך הזמן של ביצוע התיקונים שלא ארך יותר משבועיים כמצוין לעיל, הנני מעמידה את הפיצוי המגיע למשפחת שומנסקי בגין סבל ועגמת נפש על סך של 25,000 ₪.
28. הוצאות שונות
התובעים נשאו בשכר טרחה אינג' אידלמן בסך של 17,550 ₪ על פי הקבלות שצורפו לתצהיריהם, וכן בחלק משכר הטרחה ששולם לאינג' שולץ, וייתכן גם בהוצאות נוספות בגין ביקורים נוספים שלו במקום.
הואיל ולא הוצגו בפניי קבלות על ההוצאות הנוספות, אקבע את סכום ההוצאות הסופי בפסיקתא שתינתן בנפרד, לאחר שתינתן לצדדים האפשרות להציג את הקבלות בפניי.
בשים לב שלא נתבע סעד כספי בגין ירידת ערך דירתם של משפחת בר שלמה, לא שוכנעתי כי יש לקחת בחשבון במסגרת ההוצאות שייפסקו, את השכר ששולם לשמאי מטעמם, מר יטח.
29.סוף דבר
לאור האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים 1 ו-2 את הסך של 15,000 ₪, ולתובעים 3 ו-4 את הסך של 25,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
30.בנוסף הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעים אגרת משפט, וכן הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 17,500 ₪. מתוך סכום זה הנני מקזזת את הסך של 2,000 ₪ שנפסק לטובת הנתבע על פי החלטה מיום 3.8.14.
31.הצדדים יגישו במשותף, תוך 7 ימים, פסיקתא לחתימה שתכלול את סכום ההוצאות כאמור בסעיף 28 לעיל.
ניתן היום, ז' סיוון תשע"ט, 10 יוני 2019, בהעדר הצדדים.
