סגרון נ' החינוך ואח'

1.עניינו של פסק דין זה, בתביעה שהגיש מר יצחק סגרון (להלן: "התובע") נגד משרד החינוך, הממונה על הגמלאות ורשת אמי"ת שהוגשה בעקבות אי הכללת גמולי תפקיד - תוספת הדרכה ותוספת הכנה לבגרות - המשולמים לעובד הוראה במשכורתו הקובעת לצרכי הגמלה כהגדרתה בחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגמלאות").

הצדדים:

2.התובע היה עובד מדינה אשר הועסק כמורה במשרד החינוך מיום 1.9.1979 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 26.8.2013 (להוציא בשנים 2007- 2008, שעבורם נרכשו זכויות לגמלה ועל כך להלן).

3.מדינת ישראל-משרד החינוך (להלן: "הנתבע 1") הוא מי שהיה מעסיקו של התובע בתקופה מושא התביעה (דהיינו מספטמבר 1979 ועד לאוגוסט 2013 כולל, להוציא השנים 2007 ו-2008).

הממונה על הגמלאות (להלן: "הנתבע 3"), הוא הרשות המוסמכת שעל פי חוק הגמלאות מופקד על מימוש זכויות עובד מדינה הזכאי לגמלה מכוח חוק הגמלאות.

רשת אמי"ת (להלן: "הנתבעת 2") היא מפעילת בית הספר אמי"ת, מרכז טכנולוגי דתי ע"ש איליין סילבר בבאר שבע (להלן: "בית הספר") ובו הועסק התובע בפועל כמורה בין השנים 1979 ל-2007 ושוב בין השנים 2009 ל-2013.

הרקע לתביעה:

4.באוקטובר 2013 אושרה בקשתו של התובע לפרישה מוקדמת לגמלאות, כמפורט במכתבו של מר הדר, מנהל תחום באגף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך, הקובע כדלקמן:

"הננו מאשרים קבלת טפסי תביעה לגמלה שהוגשו על ידך ללשכת מחוז עבודתך. בכפיפות לסעיף 15(4) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970, אנו מאשרים את בקשתך לפרוש מהשירות ביום 26-08-2013. טפסי התביעה לגמלה הועברו אל החשב הכללי, הממונה על תשלום הגמלאות, לשם קביעת שיעור הגמלה.

שיעור גמלתך חושב לפי הכללים המקובלים, כמפורט בטופס אישור זכויות המצ"ב.

האישור הסופי של שיעור קצבתך המדויק, ייקבע וישלח אליך על ידי החשב הכללי, הממונה על תשלום הגמלאות...".

5.בעקבות אישור בקשתו של התובע לפרישה לגמלאות, נשלח לתובע באוקטובר 2013 מכתבה של גב' שוורץ, מנהלת תחום בכיר (גמלאות) במשרד האוצר האומר כך:

"1.בתוקף הסמכות שהוענקה לי עפ"י הוראות סעיף 102(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן: "החוק"), ובמענה לתביעתך לגמלה בגין פרישתך מן השירות ביום 26/08/2013, הריני מאשרת את זכאותך לגמלה החל מיום 27/08/2013, לפי החוק וכמפורט להלן:

א.לקצבת פרישה על פי סעיף 20 לחוק, בשיעור של 66% מהמשכורת הקובעת, בהתאם לתקופת השירות שבסעיף 2 להלן.

ב.למענק שישולם עפ"י סעיף 22 לחוק אשר יחושב ע"י מנהל הגמלאות.

במידה וזכאותך להגדלה ע"י נציבות שירות המדינה תגרום לביטול המענק או חלקו, לא תוכל לקבל ההגדלה, אלא לאחר החזר כספי המענק.

2.תקופת שירותך הנושאת זכות לגמלה מסתכמת ב- 33 שנים.

3.בהתאם לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (הגשת תביעות, הצהרות והודעות) (תיקון) תשכ"ח-1968, חייב כל מקבל גמלה להודיע לממונה על תשלום הגמלאות, על המאורעות העשויים להשפיע על הזכות לקבלת קצבה, או על שיעור הקצבה, לרבות המשך השתכרותך כגמלאי וזאת תוך 30 יום מקרות האירוע, כמפורט בנספח המצורף.

4.תשלומי הגמלה המפורטים לעיל יבוצעו על-ידי משרד האוצר, מנהלת הגמלאות, רח' יפו 21 ת.ד 23 ירושלים 91000, טלפון 02-5016333.

5.על החלטה זו ניתן לערער בפני בית הדין האזורי לעבודה, תוך 60 יום מיום הגיע אליך הודעה זו, וכמפורט בנספח המצורף".

6.בחודש נובמבר 2013 קיבל התובע תלוש ראשון כגמלאי ובו פירוט רכיבי "המשכורת הקובעת" לתשלום הגמלה. מהתלוש עולה כי לתובע משולמת גמלה על בסיס שכרו כמורה, וזה איננו כולל גמולי תפקיד – גמול הדרכה וגמול הכנה לבגרות (להלן: "גמולי התפקיד").

7.משהתברר לתובע, בעקבות תשלום הגמלה בנובמבר 2013, כי "המשכורת הקובעת" לפיה משולמת לו הגמלה איננה כוללת את גמולי התפקיד - פנה לארגון העובדים היציג ולמשרד החינוך בטענה שיש לכלול ב"משכורתו הקובעת" את גמולי התפקיד מושא תביעה זו.

8.נקצר ונאמר, כי בקשותיו של התובע להכללת גמולי התפקיד במשכורתו הקובעת, נדחו במכתב של מר אדם הראל, רפרנט גמלאות במשרד האוצר, מ-15.1.2014 ובמכתבה של גב' מעיין אביב מיום 29.9.2014.

בקליפת האגוז, בקשותיו של התובע להכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת נדחו מהנימוק כי התובע איננו עומד בתנאים שרק בהתקיימם זכאי עובד הוראה להכללת גמולי התפקיד ב"משכורת הקובעת" כהגדרתה בחוק הגמלאות והיא הבסיס לתשלום הגמלה.

9.על רקע זה הוגשה התביעה באוקטובר 2015 מושא פסק דין זה.

התביעה:

10.בקצירת האומר, טענות התובע לפנינו הם בשני מישורים:

במישור האחד טוען התובע, כי הוא עומד בתנאי הזכאות להכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת לצורך תשלום גמלה.

במישור השני טוען התובע כי ככל שיימצא כי אין הוא עומד בתנאי הזכאות לגמולי התפקיד במשכורת הקובעת – הוא זכאי לפיצוי בגובה הפגיעה בגמלה המשולמת לו מהנתבעים 1 ו-2 ולחילופין לסעד של השבה לעבודה - בשל הטעמים הבאים:

לטענת התובע, פרישתו נכפתה על ידי הנתבעת 2 , כך שככל שנפגעה זכותו לגמלה בעקבות פרישתו הכפויה, יש לחייב את הנתבעת 2 בנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרישה הכפויה ולחילופין להורות על השבתו לעבודה, כך שיוכל לעמוד בתנאי הזכאות להכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת.

בנוסף טען התובע לחוסר תום לב מצד הנתבע 1 בהליך הוצאתו לפרישה מוקדמת שבתמצית התבטא באי יידוע התובע על זכויותיו ובפרט אי העמדתו במשמעויות הכספיות של יציאתו לפרישה מוקדמת ובכלל זה, על שיעור הגמלה הצפויה בעקבות פרישתו המוקדמת לגמלאות.

בהקשר זה של טענת הפיצוי נפנה לסעיפים 110-112 לכתב התביעה שבהם תבע התובע פיצוי כדלקמן:

"110.בית הדין הנכבד מתבקש לצוות על הנתבעות לשלם לתובע סכום של 27,872 ₪ עבור גמול הדרכה וגמול הכנה לבגרויות שנמנעו ממנו במשך 26 החודשים שחלפו ממועד פרישתו ועד למועד הגשת התביעה לפי החישוב הבא:

1,072*26 = 27,872 ₪.

111.בית הדין הנכבד מתבקש לצוות על הנתבעת 3 לשלם לתובע מידי חודש גמול עבור הדרכה וגמול הכנה לבגרויות בסך של 1,072 ₪.

112.לחילופין, מתבקש בית הדין לצוות על הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובע סכום של 1,072 ₪ מידי חודש בשל פעולותיהם ומחדליהם של הנתבעים 1 ו-2 שמנעו מהתובע לקבל את הגמול כאמור ובסה"כ סך מצטבר של 283,008 ₪ לפי החישוב הבא:

(1,072*12) * 22 = 283,008 ₪ (הדגשות במקור-ט.מ)".

תשובת הנתבעים:

11.בקליפת האגוז טוענת הנתבעת 2 כי יש לדחות את התביעה ככל שהדבר נוגע לה, משאין היא צד להליך פרישתו המוקדמת של התובע ואין היא נושאת באחריות הן להתנהלות הנתבע 1 בהליך הפרישה והן בקביעת שיעור הגמלה על ידי הנתבע 3.

לטענת הנתבעת 2 אין בסיס לטענת התובע לפיה כפתה על התובע לפרוש לגמלאות, לא במועד הגשת הבקשה לפרישה לגמלאות ולא בכלל.

12.לטענת הנתבע 3 הטענה לפיה יש לכלול את גמולי התפקיד במשכורת הקובעת, יש להגיש בהליך של ערעור, בתוך 60 יום מיום אישור הזכאות לגמלה. לפיכך משהוגשה התביעה שלפנינו בחלוף התקופה להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות – יש לדחות את התביעה על הסף ככל שעניינה הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת לפיה משולמת לתובע גמלה.

13.לגוף התביעה טען הנתבע 3, כי אין התובע זכאי להכללת גמולי התפקיד מושא התביעה שלפנינו במשכורתו הקובעת, לאור אמות המידה הקבועות בהחלטת ממשלה ובהסכם קיבוצי משנת 1994 שבהתקיימם נכללים גמולי התפקיד מושא התביעה, במשכורתו הקובעת של עובד הוראה בעת קביעת זכותו לגמלה מכוח חוק הגמלה.

14.לטענת הנתבע 1 הוא פעל בהתאם לנהלים ולכללים באישור בקשתו של התובע לפרישה מוקדמת ובטענות התובע לחוסר תום לב מצדו בהליך הפרישה המוקדמת, אין יסוד.

דיון והכרעה:

15.את פרק הדיון וההכרעה מבקשים אנו לפתוח בבירור הטענה העובדתית של התובע ולפיה פרישתו המוקדמת היא פרי כפיה מצד הנתבעת 2. טענה שהיא בבסיס תביעת התובע לסעדים המבוקשים בתביעה שלפנינו המופנים לנתבעת 2.

את פרק הדיון וההכרעה נמשיך בבירור הטענות נגד הנתבע 3 והנתבע 1. לעניין זה; נפתח בטענת הנתבע 3 לפיה התביעה להכללת גמולי התפקיד במשכורתו הקובעת של התובע, היא ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות ושאותו יש לדחות על הסף, משהוגש לאחר חלוף המועד להגשת הערעור. משם נדון בטענות הצדדים – התובע והנתבע 3 – בשאלת עמידתו של התובע באמות המידה להכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת. לבסוף נבחן את טענות התובע המייחסות לנתבע 1 חוסר תום לב בהליך הפרישה המוקדמת ואת המשמעויות המשפטיות הנובעת מסוגיית תום הלב – טענת התובע לפיה הוא זכאי לסעד של פיצוי בגובה הפגיעה בגמלה המשולמת לו בשל אי הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת; כסעד הנכון לו הוא זכאי בשל חוסר תום הלב המיוחס לנתבע 1 בהליך הפרישה המוקדמת.

שאלת הכפייה:

16.כידוע, חוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב כפייה שכפה עליו הצד השני או אחד מטעמו בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה. בספרה (דיני חוזים) מסבירה המלומדת פרופ' שליו ש - "כדי להוות כפייה בגדר סעיף 17 הפגיעה או האיום בפגיעה צריכים להיות בלתי חוקיים. יסוד אי החוקיות בהגדרת הכפייה החוזית נובע מהשקפה מוסרית אשר איננה מצטמצמת בבחינת חופש הרצון של קורבן הכפייה, אלא בודקת גם את התנהגות הכופה. יסוד אי החוקיות מתמלא כאשר הפגיעה או האיום מהווים עוולה נזיקית או עבירה פלילית". על רקע הבנה זו לעניין מהותה של הכפייה, ניגש לבחינת העובדות בתביעה שלפנינו ולשאלה האם לרקע עובדות אלה יש לראות בנתבעת 2 כמי שכפתה על התובע את יציאתו לפרישה מוקדמת.

17.מתוך הראיות שלפנינו עולות העובדות הבאות:

א.לקראת סוף שנת הלימודים תשע"ג שהסתיימה ב-31.8.2013 התקיים מכרז לאיוש תפקיד מנהל בית הספר. למכרז ניגשו בין היתר, התובע וגב' ציפי הרפנס. במכרז נבחרה גב' הרפנס לתפקיד מנהלת בית הספר החל מיום 1.9.2013.

ב.בהתאם לנוהלי משרד החינוך ונוהלי רשת אמי"ת, במציאות של חילופי מנהלים ההיערכות לשנת הלימודים מוטלת על המנהל היוצא. לפיכך על ההיערכות לשנת הלימודים תשע"ד המתחילה ב-1.9.2013 ובכלל זה שיבוצי מורים לתפקידים השונים בבית הספר, היה אחראי מנהל בית הספר היוצא, מר חיים אדרי.

עם זאת ולקראת קבלת האחריות כמנהלת בית הספר בתחילת שנת הלימודים תשע"ד, הייתה גב' הרפנס מעורבת בבית הספר כ"מנהל מוכשר" המצוי בחפיפה עם המנהל היוצא.

ג.ביום 17.7.2013 פנה התובע בדוא"ל לגב' הרפנס בבקשה לשיבוצו כמחנך כיתה. בפנייה האמורה נאמר כך:

"בהמשך לשיחתנו בעניין חינוך כיתה. אני מצהיר שבשנה הבאה אפרוש לפנסיה אם כמובן משרד החינוך יאשר. בסיום השנה אסיים 35 שנות עבודה ואני מבקש להיות מחנך כמו בשנה שעברה".

לפנייה זו השיבה גב' הרפנס, כך:

"איציק שלום,

הצהרה נעשית רק באופן רשמי על לוגו בית הספר. כרגע אין לנו כיתה עבורך לחינוך, כידוע לך כל הכיתות משובצות במחנכים (סה"כ 8 כיתות). במידה ותיפתח כיתה וההצהרה תהיה כתובה כנדרש בחוק, תקבל חינוך כיתה".

ד.בעקבות תשובת גב' הרפנס העביר התובע לגב' הרפנס הצהרה כמבוקש על גבי נייר מכתבים של בית הספר בצירוף בקשה חוזרת לחינוך כיתה בשנת הלימודים תשע"ד – בהודעת דוא"ל מיום 18.7.2013. בהצהרה נאמר:

"בהמשך לשיחתנו בעניין חינוך כיתה, הנני מצהיר שבשנה הבאה אפרוש לפנסיה אם משרד החינוך יאשר זאת. בסיום שנת תשע"ד אסיים 35 שנות עבודה. אני מבקש להיות מחנך כיתה כמו בשנה שעברה".

ה.גם פניה זו של התובע - מיום 18.7.2013 - לחינוך כיתה נענתה במענה זהה מצד מנהלת בית הספר שלפיו בכל הכיתות משובצים מורים כמחנכים, כך שבמועד פניית התובע (18.7.2013); לא ניתן לאשר את בקשתו של התובע כמורה מחנך.

ו.ביום 22.7.2013 הגיש התובע למפקח, מר שמעון דהן, הצהרה/בקשה לפרוש לגמלה מוקדמת. בבקשה/הצהרה נכתב כדלקמן:

"הנדון: פרישה לגמלאות.

אני סגרון יצחק ת.ז. ... סיימתי 34 שנות עבודה במשרד החינוך בגיל 57, הנני מבקש לפרוש לגמלאות".

ז.בעקבות פניית התובע למפקח, מר דהן, החל תהליך פרישתו של התובע לגמלאות, אשר בפועל אושר החל מ-1.9.2013 – וזאת ללא מעורבות הנתבעת 2 למעט במכתב של מנהל בית הספר, מר אדרי, מיום 28.7.2013 המבקש לאשר את בקשת התובע לפרוש בפרישה מוקדמת. עוד יש לציין, כי בפועל לא נרשמו לבית הספר מספר מספיק של תלמידים לפתיחת 8 כיתות לימוד תקניות, כך שלא ניתן היה לשבץ את התובע כמחנך כיתה בשנת הלימודים תשע"ד.

ח.לא מצאנו כל בסיס לטענת התובע לפיה התנתה מנהלת בית הספר, גב' פרנס, לתובע מתן תפקיד של מחנך כיתה, בפרישתו מהעבודה. בהקשר זה די לנו לחזור לתשובותיה של גב' הרפנס לתובע מיום 17.7.2013 ומיום 18.7.2013, שלפיהן לא ניתן לשבץ את התובע כמחנך כיתה, וזאת על אף הצהרה שהגיש על רצונו לפרוש בפרישה מוקדמת, באופן שביקשה גב' הרפנס. נוסיף עוד, כי אין בפנינו כל טענה או ביטוי תלונה מצד התובע – ובפרט לאחר ה-18.7.2018 – המופנית לגב' הרפנס המלינה על אי שיבוצו כמחנך כיתה חרף הצהרתו לפרוש. הצהרה שהיא לטענת התובע הייתה תנאי שהעמידה גב' הרפנס לשיבוצו של התובע כמחנך כיתה. היעדרה של תלונה שכזו סותרת את טענת התובע להתחייבות מצד גב' פרנס בשיבוצו כמחנך כיתה, המותנה בהצהרה על פרישתו מהעבודה.

18.מתוך העובדות לעיל עולה כי לא הייתה לנתבעת 2 כל נגיעה על החלטתו של התובע לפרוש לפרישה מוקדמת, החלטה שלאור העובדות התקבלה על ידי התובע ויצאה לפועל ללא מעורבותה של הנתבעת 2. בהקשר זה חשוב לציין, כי בהתאם לתקנון עובדי הוראה, הקובע את זכויותיו של עובד ההוראה אין לתובע זכות לתפקיד מחנך כיתה או לכל תפקיד אחר המקנה לו את הזכות לגמולי תפקיד; ולעניין זה נקבע בתקנון –

"מינוי בעלי תפקידים (הכוונה לעובדי הוראה הממלאים תפקיד, כמפורט בתקנון ובכלל זה גמול חינוך כיתה וגמול הדרכה, הוספה שלי-ט.מ) הינו לשנת לימודים אחת. אין חזקה לעובד הוראה על תפקיד זה".

מכאן שאי שיבוצו של התובע כמחנך בשנת הלימודים תשע"ד בבית הספר איננה יכולה להיחשב כמעשה בלתי חוקי שיכול ויהווה בסיס לטענת "כפייה".

19.בנסיבות אלה, משלא נמצא פגם בהתנהלות הנתבעת 2 שניתן לייחס לו קשר סיבתי להחלטת התובע לפרוש לפרישה מוקדמת – ובפרט במועד שבו פרש – ולצעדים שנקט התובע למימוש אותה החלטה - התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית.

שאלת ההתיישנות:

20.על סוגיית הכללת גמולי התפקיד המשולמים לעובדי הוראה במשכורת הקובעת לצורך תשלום הגמלה, מופקד מכוח חוק הגמלאות, הנתבע 3, הממונה על תשלום הגמלאות. החלטת הממונה בשאלת הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת כהגדרתה בחוק הגמלאות, נתונה לערעור בפני בית הדין לעבודה, מכוח סעיף 43א' לחוק הגמלאות. במועד הרלוונטי לענייננו, סוף שנת 2013, תקנות חוק שירות המדינה גמלאות תשט"ו-1955 קבעו כי המועד להגשת ערעור על החלטה או החלטת ביניים של הממונה, שניתנה מכוח סמכות שהוקנתה לו בחוק הגמלאות, "הוא 60 יום מיום שבו הגיעה ההחלטה לידיעת המערער".

21.על רקע תיחום המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה ובהתחשב במועד החלטת הממונה מושא התביעה שלפנינו – אוקטובר 2013 ומועד הגשת התביעה – אוקטובר 2015 – מבקש הנתבע 3 לדחות את התביעה על הסף. טענתו לעניין זה היא כי התביעה שלפנינו שהיא במהותה ערעור על החלטת הממונה בשאלת הכללת גמולי תפקיד במשכורת הקובעת של התובע, הוגשה לאחר שחלף המועד בתקנות להגשתו. בטענה זו נסמך הנתבע 3 על פסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 349/07, מדינת ישראל – הממונה על תשלום הגמלאות נ' כרמלה עציון (4.6.2008) ששם נקבע:

"צודק הממונה בטענתו כי היה מקום לדחות את תביעת המשיבה על הסף. זכותו של עובד מדינה לגמלאות קבועה בחוק והגורמים המופקדים על כך הם נציב שירות המדינה והממונה על תשלום גמלאות, כל אחד בתחומו. תביעה לגמלה מוגשת לממונה (סעיף 42 לחוק הגמלאות) ועל החלטתו ניתן לערער לבית הדין לעבודה תוך 60 ימים (סעיף 43(א) לחוק ותקנה 1 לתקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור). מסגרת זו של זמן קבועה, היא אינה חלק מסדרי הדין בבית הדין לעבודה ולא ניתן לחרוג ממנה או להאריכה. במיוחד נכונים הדברים כאשר מדובר בהליך המוגש בדרך שונה מזו הקבועה (תובענה לסעד הצהרתי במקום ערעור), קל וחומר כשמדובר בהליך המוגש באיחור של שנים (כשנתיים וחצי לאחר תום המועד להגשת הערעור). כך פסק בית דין זה בפרשת ירון (ע"ע 712/06, נאווה ירון – המרכז הרפואי "שיבא" ואח' (פורסם בנבו) וכך ראוי לפסוק גם כאן.

נוסיף ונציין בהקשר זה כי החלטת הממונה הקובעת את הזכויות לגמלה אינה מתמקדת בקביעת אחוזי הגמלה בלבד, אלא היא חלה גם על רכיבי השכר הנכללים במשכורת הקובעת. משעה שהממונה הכיר בתוספת ההדרכה על מחצית המשרה לה הייתה זכאית המשיבה בתוקף תפקידה הקבוע ולא הכיר בגמול הפיקוח בקשר לתפקידה הזמני, הרי השגות על כך חייבות להתברר, בגמול הפיקוח בקשר לתפקידה הזמני, הרי השגות על כך חייבות להתברר, כמצוות החוק והתקנות – בהליך המתאים ובזמן הקבוע. תביעה המוגשת שלא בהתאם לכך – דינה להידחות על הסף. בית הדין האזורי לא נהג כך ובכך טעה".

22.בפסק הדין שניתן בעב"ל 33351-11-12, מוחמד דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.2014)(להלן: "פסק דין דולאני"), שינה בית הדין הארצי את ההלכה הנוהגת שלפיה אין הוא מוסמך להאריך מועד הקבוע בחיקוק; וקבע כי:

"לבית הדין לעבודה נתונה, מכוח תקנה 125 לתקנות, הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק, לפחות בכל הנוגע להגשת ערעור על החלטות של ועדות ערר למיניהן והחלטות של גופים אחרים, זאת גם אם לצד המועד הקבוע בחיקוק להגשת הערעור לא נקבעה הוראה הנוגעת להארכת המועד, ובתנאי שלא משתמעת מאותו החיקוק או חיקוק אחר, שלילת הסמכות להאריך את המועד או הגבלתה."

23.אשר על כן, לאור ההלכה שנקבעה בפסק דין דולאני שאלת קיום דיון בערעור על החלטת הממונה על הגמלה שהוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה הקבוע בתקנות שוב איננה שאלה של סמכות (חוסר סמכות לדון בערעור על החלטת ממונה שהוגש לאחר שחלף המועד להגשתו הקבוע בתקנות), אלא שאלה של שיקול דעת.

24.בנסיבות שלפנינו דעתנו היא כי יש מקום לקיים דיון בערעורו של התובע לגופו בנסיבותיו של מקרה זה וזאת מהנימוקים הבאים:

א.מהחלטת הממונה – מכתבה של גב' שוורץ מאוקטובר 2013 – לא ניתן ללמוד אלו רכיבי שכר נכללים במשכורת הקובעת לצורך תשלום הגמלה; כך שבפועל מאותה החלטה לא יכל התובע ללמוד על הצורך בהגשת ערעור על ההחלטה. בהקשר זה תמימי דעים אנו עם עדותו של התובע שהתבקש להסביר מדוע לא הגיש ערעור עם קבלת מכתבה של גב' שוורץ והשיב:

"אני רוצה להוסיף בקשר להודעה, גם אם הייתי מקבל אותה לא יכולתי לדעת מה השכר שלי כי אף אחד לא גילה לי מה בדיוק אקבל. רק בנובמבר, חודש לאחר מכן.. לא יכולתי לערער על דבר שאני לא יודע. פעם ראשונה שאני נתקל בהודעה הזאת, גם לא יכולתי לערער כי תלוש המשכורת הראשון שלי הגיע בנובמבר ומיד פניתי לשמחה".

ב.עם קבלת תלוש השכר הראשון כגמלאי, פנה התובע לנתבע 1 - באמצעות גב' שמחה עופרי, כמי שליוותה את הליך הפרישה המוקדמת של התובע וכך גם לארגון היציג - בטענה כי יש לכלול במשכורתו הקובעת, כהגדרתה בחוק הגמלאות, את גמולי התפקיד מושא התביעה.

פניות אלה של התובע הופנו למשרד האוצר, מנהלת הגמלאות ונדונו לגופן. העובדה כי פניות התובע לגב' שמחה עופרי נדונו לגופן באה לביטוי במכתבו של מר הראל, רפרט גמלאות, מינואר 2014 וממכתבה של גב' מעיין אביב מספטמבר 2014.

חשוב להדגיש כי גב' עופרי עצמה, כמי שהייתה בקשר עם התובע, לא העמידה את התובע על הצורך לפנות למנהלת הגמלאות, קל וחומר על הצורך בהגשת ערעור. בהקשר זה נשאלה גב' עופרי והשיבה:

"ש.הוא קיבל ממך הדרכה מה מגיע לו, זה רק סביר שאם הוא לא מקבל את מה שמגיע לו, הוא יפנה אליך כי הוא לא מכיר אף אחד.

ת.יכול להיות.

ש.יכול להיות שאת הפנית אותו למנהלת הגמלאות?

ת.אני לא מפנה למנהלת הגמלאות".

ג.יוצא מכאן כי באף שלב שבו נדונו טענותיו של התובע לגופן לעניין הכללת גמולי התפקיד במשכורתו הקובעת, לא הועמד התובע על הצורך בהגשת ערעור על החלטת הממונה לבית הדין לעבודה.

ד.במצב דברים שבה הרשות דנה בטענות התובע לגופן ונמנעת מלהעמיד את התובע, הגמלאי, על לצורך לפנות לערכאות בתוך המועד הקבוע בחוק בהשגה על החלטת הממונה, שאם לא כן ייסגר הפתח להגשת הערעור – רשאי הגמלאי להסתמך על התנהלות הרשות, ולפנות לערכאות תוך זמן סביר רק לאחר קבלת תשובה סופית מהרשות ביחס לאותן טענות.

25.לאור האמור, טענות הנתבע 3 לדחיית התביעה - להכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת לצורך קביעת שיעור הגמלה לה זכאי התובע מכוח חוק הגמלאות – על הסף בטענה כי זו הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת ערעור על החלטת הממונה על הגמלאות – נדחית.

שאלת הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת:

26.סעיף 8 לחוק הגמלאות קובע כי:

"'משכורת קובעת', לגבי אדם פלוני בזמן פלוני – שיעור המשכורת לרבות התוספות הקבועות, כמפורט להלן...

'תוספת קבועה' – תוספת המשתלמת על משכורתו היסודית של עובד ושהוכרה על ידי הממשלה כתוספת קבועה לעניין חוק זה".

27."משכורתו היסודית" של עובד הוראה היא משכורתו של עובד ההוראה בדירוג עובדי ההוראה שעליה בענייננו אין מחלוקת.

תוספת גמול הכנה לבגרות הוכרה כתוספת קבועה בהחלטת ממשלה מדצמבר 2010 כדלקמן:

"1.בתוקף הסמכות לפי סעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב), התש"ל-1970, ועל סמך המלצת ועדת שירות המדינה, להכיר בתוספת קבועה כתוספת "גמול הכנה לבחינות בגרות", לעובד הוראה, אשר תנאי הזכאות לתשלום גמול הכנה לבגרות בשכר, התקיימו בו במשך אחת מתקופות אלה:

(א)חמש שנות השירות שקדמו לפרישתו מהשירות;

(ב)תשע שנות שירות מתוך עשר שנות השירות שקדמו למועד פרישתו משירות, ובלבד שהתנאים האמורים כאמור התקיימו בו בשנים עשר חודשי שירות הרצופים האחרונים עד לחודש שבו חל מועד פרישתו של עובד ההוראה".

חוזר מנכ"ל משרד החינוך מגדיר את העסקתם של עובדי ההוראה בתפקידי הדרכה. החוזר מגדיר את מהות עבודתו של "המדריך" את ההשכלה וההכשרה הנדרשת ממדריך, סמכויותיו של מדריך ותפקידו. עוד קובע החוזר, כי העסקת עובד הוראה בתפקיד הדרכה, כרוכה במינוי בכתב מינוי בהליך שמוסדר בחוזר המנכ"ל. עובד הוראה המועסק בתפקיד הדרכה זכאי ל"גמול הדרכה" בנוסף לשכרו כמורה. בעקבות הסכם קיבוצי משנת 1994 "גמול הדרכה" נכלל במשכורת הקובעת לצורכי גמלה לעובדי הוראה בתפקידי הדרכה הפורשים לגמלאות אשר קיבלו גמול כאמור בשנתיים האחרונות ערב פרישתם.

28.על רקע זה יש לבחון את זכאותו של התובע להכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת בהתאם לקריטריונים הבאים:

א.לעניין הכללת גמול הכנה לבגרות במשכורת הקובעת באחת מהחלופות הבאות–

(1)תשלום גמול הכנה לבגרות בחמש השנים שקדמו ליום 31.8.2013.

(2)תשלום גמול הכנה לבגרות בתשע השנים מתוך עשר השנים שקדמו למועד פרישתו מהשכירות ובתנאי שגמול הכנה לבגרות שולם ב-12 החודשים הרצופים האחרונים שעד לחודש שבו חל מועד הפרישה.

ב.לעניין הכללת גמול הדרכה במשכורת הקובעת – תשלום גמול הדרכה לתובע בשנתיים האחרונות ערב פרישתו – דהיינו, בשנת הלימודים תשע"ב ובשנת הלימודים תשע"ג.

29.אין מחלוקת כי לתובע לא שולם גמול הכנה לבגרות בשנת הלימודים תשס"ט. מכאן שבחמש השנים שקדמו למועד פרישתו של התובע לגמלאות, לא שולם לתובע גמול הכנה לבגרות. לפיכך לא זכאי התובע להכללת גמול הכנה לבגרות במשכורתו הקובעת, בהתאם לחלופה הראשונה שבהחלטת הממשלה - תשלום גמול הכנה לבגרות בחמש השנים שקדמו למועד הפרישה - שבהתקיימה רואים בגמול הכנה לבגרות כתוספת קבועה.

במהלך שנת הלימודים תשס"ח שהה התובע בחל"ת (ועל כך אין מחלוקת), ומכאן שבמהלך שנה זו לא שולם לתובע גמול הכנה לבגרות. יוצא מכאן שבעשר השנים שקדמו למועד פרישת התובע לגמלאות, לא שולם לתובע גמול הכנה לבגרות בתשע השנים שמתוך עשר השנים שקדמו למועד הפרישה – שהיא החלופה השניה שבהחלטת הממשלה שבהתקיימה רואים בגמול הכנה לבגרות כתוספת קבועה.

מכאן שלא התקיימו במקרה של התובע לפנינו אף לא אחת מהחלופות שבהחלטת הממשלה שבהתקיים אחת מהן יש להכיר בתוספת גמול הכנה לבגרות כתוספת קבועה.

30.בטרם נסיים את הדיון בסוגיה זו שעניינה הכללת גמול הכנה לבגרות במשכורת הקובעת של התובע, מבקשים אנו להתייחס לטענת התובע לפיה משרכש התובע את הזכות לגמלאות ביחס לשנת הלימודים תשס"ח, הוא רכש בכך את הזכות להכללת גמול התפקיד – גמול הכנה לבגרות – ביחס לשנה זו.

נאמר מיד כי טענה זו אין לקבל משמקובלת עלינו עמדת המדינה לפיה לא ניתן לרכוש זכויות לגמלה ביחס לגמולי תפקיד, כמפורט בתצהירה של גב' אברג'ל:

"גם אם העובד רכש זכויות לגמלה הוא לא זכאי לרכוש זכאות לגמול הכנה לבגרויות במסגרת פרישתו עבור שנה בה לא ביצע את התפקיד בפועל – הכין לבגרויות בפועל במסגרת משרד החינוך. ויודגש כי עובד הוראה מקבל גמול בגין תפקיד אך ורק אם עובד ההוראה מבצע את התפקיד בפועל".

עמדה זו המקבלת ביטוי בתצהירה של גב' אברג'ל, באה לביטוי בבקשת התובע לרכישת זכויות לגמלה ביחס לשנת הלימודים תשס"ח; וזו מותנית בתשלום מצד התובע באחוז שנקבע בבקשה מהמשכורות שהיו משולמות לו אילולא נעדר.

אלמלא נעדר התובע בשנת הלימודים תשס"ח, הוא היה זכאי למשכורתו הקובעת בלבד ואין הוא זכאי לגמול התפקיד, ככל שלא מילא את התפקיד בפועל. מכאן שלא ניתן היה לרכוש זכויות לגמלה בהתייחס לגמול התפקיד לשנת הלימודים תשס"ח; בשעה שהתובע לא מילא את התנאי לקבלת גמול הכנה לבגרות באותה שנה ובהיעדר זכות מוקנית לתפקיד המקנה את הזכות לגמול כאמור באותה שנה.

31.כמצוין לעיל עובד הוראה זכאי לגמול הדרכה על הדרכת עובדי הוראה ובהקשר זה קובע חוזר המנכ"ל את מהות עבודתו של המדריך, את ההשכלה וההכשרה הנדרשים מעובד הוראה הממלא תפקיד מדריך ואת אופן מינויו; ובעניין זה קובע התקנון, כי "המדריך יקבל כתב מינוי לעבודתו בהדרכת עובדי הוראה".

32.במקרה שלפנינו, אין מחלוקת על העובדות הבאות:

א.אין בידי התובע מינוי כנדרש בחוזר מנכ"ל משרד החינוך לעבודתו בהדרכה – בשנתיים שקדמו לפרישתו לגמלאות.

ב.בשנתיים שקדמו לפרישת התובע לגמלאות, לא שילם הנתבע 1 לתובע גמול הדרכה.

33.משתנאי להכללת גמול הדרכה במשכורת הקובעת של עובד ההוראה הוא תשלום גמול הדרכה לעובד ההוראה בשנתיים שקדמו למועד הפרישה לגמלאות; ובנסיבות המקרה שלפנינו שבהן אין בידי התובע מינוי לעבודתו בתפקיד הדרכה ולא שולם לתובע גמול הדרכה בשנתיים האחרונות טרם פרישתו לגמלאות – הרי שעל פני הדברים לא עומדת לתובע הזכות לגמול הדרכה בכלל; והזכות להכללת גמול הדרכה במשכורת הקובעת לצורכי גמלה בפרט.

34.עם זאת טוען התובע כי במהלך שנת הלימודים תשע"ב ותשע"ג הועסק כמדריך ושכרו שולם על ידי המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון שלטענתו שישמש כצינור בלבד לתשלום השכר, בעוד שבפועל הועסק כמדריך מחוזי במשרד החינוך בפרויקט הטמעת טכנולוגיות ותשתיות תקשוב בבתי ספר במחוז הדרום.

35.אין בדעתנו להתעכב על טענת התובע לפיה יש לראות בו כעובד הנתבע 1 המועסק בתפקיד הדרכה בזמן שההתקשרות הפורמלית בינו לבין המרכז האוניברסיטאי אריאל שבשומרון בפרויקט הטמעת טכנולוגיות של תשתית ותקשוב בבתי ספר במחוז הדרום, שבמסגרת זו שילם המרכז האוניברסיטאי אריאל לתובע את שכרו – שכן אפילו היה ממש בטענה זו של התובע, הרי שהתקשרות זו נמשכה מדצמבר 2011 ועד ליולי 2012 בלבד. כך שאין בהתקשרות זו כדי להקנות לתובע את הזכות להכללת גמול הדרכה במשכורת הקובעת.

36.יוצא מכאן כי אין לכלול את גמולי התפקיד במשכורתו הקובעת של התובע לצורך קביעת הגמלה לה הוא זכאי מכוח חוק הגמלאות.

שאלת חוסר תום הלב בהליך הפרישה:

37.בפסק הדין ע"ע 42050-05-14, מדינת ישראל –הממונה על תשלום גמלאות נ' פרופ' מנחם שדה (4.9.2016) (להלן: "פסק דין מנחם שדה") נפסק כדלקמן:

"... גובה השכר הקובע שנקבע לגמלאי בעת פרישתו הוא בעל חשיבות מכרעת לגובה גמלתו ממועד הפרישה ולאורך כל יתרת חייו, וכפועל יוצא מכך בעל השפעה משמעותית על רמת חייו של הגמלאי בתקופת הפנסיה וככזה מהווה מרכיב מרכזי בהגשמת תכליתו של החוק. לאור זאת, קיימת חשיבות רבה ביידוע עובדים שעומדים לפרוש, ובעיקר עובדים השוקלים לפרוש בפרישה מוקדמת, אודות הנתונים המלאים והמדויקים על גובה הגמלה שעתידה להיות משולמת להם לרבות משכורתם הקובעת וכיצד נקבעה, ולאפשר להם להתייחס לכך – בין בהגשת ערעור בהתאם להוראות החוק (זכות שהוארכה לאחרונה במשגרת תקנות שירות המדינה (גמלאות) (המועד להגשת ערעור), התשע"ו-2016; בין בקבלת החלטה מחודשת על הפרישה ומועדה ככל שזו תלויה בהם עצמם; ובין בדרכים נוספות לפי כל דין.

חובה זו במסירת מידע מלא ומעודכן, וביידוע העובד העומד בפני פרישה על האפשרויות העומדות בפניו, היא חלק בלתי נפרד לטעמנו מחובות תום הלב וההגינות בהן מחויבת המדינה כלפי עובדיה בכובעה הכפול – הן כמעסיקה, והן כאחראית כלפיהם על יישומו של חוק הגמלאות כמרכיב משמעותי בביטחונם הסוציאלי (ומכוח קל וחומר בהתחשב במעמדה הציבורי). הצורך ביידוע אף מקבל משנה תוקף בענייני ביטחון פנסיוני, נוכח פערי המידע והמומחיות והשלכותיה המשמעותיות של הגמלה על חיי האדם (להעדר הבקיאות ברזי שוק ההון ל"צרכן הממוצע" וחשיבות העברתו של מידע פנסיוני מקצועי ראו למשל בבג"צ 4350/09, בן דור נ' שר האוצר (פורסם בנבו) (12.10.10); כן ראו את חובות השקיפות והדיווח הגדלות והולכות החלות לפי דין על קופות גמל וכדוגמא בסעיף 41 ל"א לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964; סעיף 35 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (גופות גמל), התשס"ה-2005; וכן חוזרי הממונה על שוק ההון – דוגמת החוזר בעניין "מבנה אחיד להעברת מידע ונתונים בשוק החיסכון הפנסיוני" – שנועדו להנגשת מידע מלא מעודכן ומהימן לעמיתים בדבר זכויותיהם הפנסיוניות באופן שוטף; גם אם קיימים הבדלים משמעותיים בין הפנסיה התקציבית לזו הצוברת ובוודאי בהתייחס לפנסיה הצוברת החדשה – עדיין ניתן ללמוד מכך על חשיבותם הרבה של השקיפות והדיווח בעניינים פנסיוניים).

38.על רקע חובת תום הלב, כפי שגובשה בבית הדין הארצי בפסק הדין מנחם שדה, נעמוד להלן על העובדות המתייחסות להליך הפרישה המוקדמת של התובע ולעניין זה העובדות הן כדלקמן:

א.בסוף יולי 2013 פנה התובע לגב' שמחה עופרי, מרכזת כוח אדם בהוראה במחוז הדרום במשרד החינוך, בבקשה לפרישה מוקדמת, הבקשה איננה מציינת את המועד המבוקש לפרישה לגמלאות.

ב.בהתאם לעדותה המקובלת עלינו, הגב' עופרי קיבלה את הבקשה תוך שהיא מסבירה לתובע "כי בקשתו לפרישה תיבדק עם זאת, מפאת האיחור של הגשת הבקשה מטעמו לפרישה, ציינתי בפניו כי ישנה אפשרות כי בקשתו לפרישה לא תאושר".

ג.בתאריך 25.8.2013 אישרה הוועדה לענייני פיטורים וגמלאות של עובדי הוראה את בקשת התובע לפרישה מוקדמת, כאשר תאריך הפרישה הצפוי הוא 31.8.2013. במסגרת החלטת הוועדה אושרה לתובע גמלה של 66%, מענק של 40,000 ₪ וחמישה חודשי הסתגלות (להלן: "החלטת הוועדה").

ד.בעקבות החלטת הוועדה זומן התובע לגב' עופרי לפגישה שהתקיימה ביום 26.8.2013. לטענת הגב' עופרי, הפגישה עניינה "הסבר זכויות באשר לתנאי הפרישה וקבלת המידע הדרוש בגינה וכן לצורך חתימה על טפסי הפרישה".

ה.בעדותה בבית הדין הסבירה גב' עופרי כי באותה "פגישת הסבר" שהתקיימה ב-26.8.2013, לא הבהירה ולא יכלה לפרט את רכיבי השכר שיכללו במשכורת הקובעת של התובע לצורך תשלום הגמלה. בהקשר זה נשאלה העדה והשיבה:

"אנחנו לא מסבירים את המרכיבים של השכר לפנסיה, מבחינתי התפקיד שלי כוח אדם, להסביר את המענקים ופדיון ימי מחלה לא את המרכיבים של השכר לפנסיה, זה לא התפקיד שלי. מבחינתי זה הכל".

ו.בסיום הפגישה מיום 26.8.2013 חתם התובע על טופס תביעה לגמלה הכוללת פרטים אישיים של התובע, מצב משפחתי, תואר תפקיד, שנות וותק וכיוצא באלה פרטים טכניים. ביום 10.9.2013 העבירה גב' עופרי את תביעת התובע לגמלה לגב' רחל ציון בתחום גמלאות אגף כוח אדם בירושלים.

ז.באוקטובר 2013 כתב מר איתי אדר מנהל תחום במשרד החינוך, כי הוא מאשר את קבלת טפסי התביעה לגמלה ואת בקשת התובע לפרוש מהשירות ביום 26.8.2013. על פי המכתב טפסי התביעה לגמלה הועברו לחשב הכללי, הממונה על תשלום הגמלאות, לשם קביעת שיעורי הגמלה.

ח.כמצוין לעיל, באוקטובר 2016 הוציאה גב' שוורץ, מנהלת תחום בכיר (גמלאות), לתובע מכתב שכותרתו "אישור גמלאות". על פי המכתב אושרה זכאותו של התובע לגמלה החל מיום 27.8.2013, כמפורט להלן:

"לקצבת פרישה על פי סעיף 20 לחוק, בשיעור של 66% מהמשכורת הקובעת, בהתאם לתקופת השירות שבסעיף 2 שלהלן".

כפי שאמרנו, ממכתבה של גב' שוורץ לא ניתן ללמוד אלו רכיבים נכללים במשכורת הקובעת ואם זו כוללת תוספת קבועות "גמולי התפקיד" בענייננו, אם לאו.

39.פרישה מוקדמת לגמלאות היא הליך בלתי הפיך מבחינת העובד ועל מנת שתצא לפועל היא זקוקה להחלטת העובד לפרוש לפרישה מוקדמת, החלטה שאין המעסיק יכול ורשאי לכפותה על העובד. החלטה שביטויה הגשת תביעה לגמלה לפי חוק הגמלאות. כאמור בפסק הדין מנחם שדה, החלטה שכזו היא בעלת השלכות כלכליות מרחיקות לכת על עתידו הכלכלי של העובד כגמלאי ושאריו ליתרת חייהם.

בהיותה של ההחלטה לפרישה מוקדמת החלטה רצונית של העובד ולאור המשמעויות הכלכליות שיש להחלטה שכזו - נפסק בפסק דין מנחם שדה כי על המעסיק, בענייננו הנתבע 1 - למסור לעובד מידע מלא ומעודכן על זכויותיו של העובד עם יציאתו לגמלאות וזאת הן כחלק מחובת תום הלב וההגינות של הנתבע 1 כמעסיק והן בכובעו כאחראי ליישום חוק הגמלאות שהוא מרכיב יסודי להבטחת הביטחון הסוציאלי של העובד כגמלאי.

לטעמנו, מידע מלא ומעודכן שכזה חייב לכלול בתוכו את הבסיס לתשלום הגמלה, דהיינו, את רכיבי המשכורת הקובעת לפיהם תשולם לעובד גמלה עם פרישתו – שזהו יסוד העניין דמי הקיום עליהם יכול העובד כגמלאי לסמוך לשארית חייו. היעדר מידע שכזה – משמעותו כי החלטת העובד לפרוש לגמלאות, שהיא כאמור צעד בלתי הפיך, נעשית בהיעדר מידע שיש בו כדי לקבל החלטה מושכלת בסוגיה זו.

מורכבות חוק הגמלאות מחייבת ידע ומומחיות שבידי הנתבע 3 ושאותה אין לצפות כי עובד הוראה יוכל בכוחות עצמו להשיג. מכאן שהן מכוח חובת תום הלב של הנתבע 1 כמעסיק והן בכובעו של הנתבע 3 כמי שדואג לעתידו הפנסיוני של עובד המדינה - מחייבים כי אלה שבידם המידע והמומחיות ידאגו ליידע את העובד טרם קבלת ההחלטה על פרישה מוקדמת בסוגיה זו של המשכורת הקובעת על פיה תשולם לעובד גמלא לשארית חייו.

40.פשוט כי במקרה שלפנינו נמנע מהתובע המידע בעניין המשכורת הקובעת בהליכי הפרישה המוקדמת. בהקשר זה די לנו לציין כי התובע הגיש את התביעה לפרישה מוקדמת, בפגישה מיום 26.8.2013, מבלי שידע אילו רכיבי שכר כלולים במשכורת הקובעת; ומבלי שהגב' עופרי אשר כביכול דאגה להעמיד ולהבהיר לתובע את זכויותיו, החזיקה במידע הנוגע לרכיבי המשכורת הקובעת על פיהם תשולם לתובע גמלה לשאריו חייו.

41.בטרם נסיים את הדיון בסוגיה זו נוסיף, כי טענת הנתבע 1 לפיה פעל מול התובע בהליך המקובל המתייחס לפרישה מוקדמת של עובדי הוראה אין בה כדי להסיר את הפגם שבהליך הפרישה של התובע. שכן לטעמנו הליך פרישה אשר בבסיסו החלטה אישית של העובד שמתקבלת מבלי שהמעסיק מיידע את העובד על המשמעויות הקונקרטיות של ההחלטה לפרוש במועד שבחר לפרוש על זכותו לגמלה – נגועה בחוסר תום לב.

42.אשר על כן, מקובלת עלינו טענת התובע לפיה נהג הנתבע 1 בחוסר תום לב בהליך פרישתו של התובע לפרישה מוקדמת, הבאה לביטוי בחוסר הצגת המידע הרלוונטי לצורך קבלת ההחלטה לפרישה מוקדמת על ידי התובע, נכון למועד הגשת תביעת התובע לנתבע 3 לאישור גמלה (26.8.2013).

שאלת הפיצוי:

43.כמצוין בפתיח לפסק הדין, ביקש התובע פיצוי בגובה הפגיעה בשיעור הגמלה המשולמת לו, כתוצאה מאי הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת. נאמר מיד כי לא ניתן לטעמנו לקבוע לתובע פיצוי בגובה הפגיעה בשיעור הגמלה, שכן – אין לעובד הוראה חזקה על תפקיד המזכה בגמול. לפיכך גם אם היה התובע דוחה את מועד יציאתו לפרישה מוקדמת ככל שהיה מודע לעובדה כי משכורתו הקובעת כהגדרתה בחוק הגמלאות איננה כוללת את גמולי התפקיד – עדיין לא ניתן לטעון כי במועד שהיה התובע בוחר לפרוש, היה עומד באמות המידה עליהן עמדנו לעיל להכללת גמולי התפקיד במשכורתו הקובעת.

44.בנסיבות הללו הפיצוי לו זכאי התובע בשל חוסר תום הלב בתהליך הפרישה, צריך לבטא מהצד האחד -את הפגיעה בגמלה המשולמת לתובע כתוצאה מאי הכללת גמולי התפקיד במשכורתו הקובעת; ומצד שני - את ההסתברות שגם אילו היה התובע דוחה את מועד יציאתו לפרישה מוקדמת, עדיין במועד שהיה בוחר לפרוש לא היה זכאי להכללת אותם גמולי תפקיד במשכורת הקובעת.

45.במקרה שלפנינו לא הייתה התייחסות מטעם הנתבעים 1 ו-3 לגובה הפגיעה בגמלה כתוצאה מאי הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת; ובשים לב לעובדה זו (היעדר התייחסות לגובה הפגיעה בגמלת התובע בשל אי הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת), ומתוך ההבנה שאין מקום לפצות את התובע בשל חוסר תום הלב בהליך הפרישה, במלוא שיעור הפגיעה בגמלה כתוצאה של אי הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת – הרינו פוסקים לתובע פיצוי בסכום של 150,000 ₪ בגין חוסר תום הלב שבהליך הפרישה המוקדמת של התובע.

סוף דבר:

46.לאור האמור לעיל:

א.התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

ב.התביעה כנגד הנתבע 3 ככל שעניינה הכללת גמולי התפקיד במשכורת הקובעת כהגדרתה בחוק הגמלאות בעניינו של התובע נדחית.

ג.הנתבע 1 ישלם לתובע פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בהליך הפרישה בסכום של 150,000 ₪. ככל שהסכום לא ישולם לתובע בתוך 60 יום מיום מתן פסק הדין, יתווסף לסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

47.הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ח' סיוון תשע"ט, 11 יוני 2019, בהעדר הצדדים.