פס"ד בעניין העדר שיתוף רכושי בין בני זוג ידועים בציבור

שני הליכים ניהלו הם לפניי, האחד בעניין עתירת האיש לפינוי ולסילוק ידה של האישה מהדירה שהזכויות בה רשומות על שמו, והאחר עניינו עתירת האישה לסעד הצהרתי לפיו ניהלו השניים מערכת יחסים של ידועים בציבור, וכפועל יוצא ממנה, מחצית מן הזכויות בדירה הן בבעלותה.

השתלשלות העניינים

1. בהינתן כי, כאמור, תלויות ועומדות תובענות הדדיות של הצדדים האחד כנגד משנהו, למען הנוחות ושעה שמר .... הקדים והגיש תביעתו, הוא ייקרא להלן: "התובע", ואילו הגב' ... תיקרא להלן: "הנתבעת".

2. הצדדים הכירו זה את זו בשנת 1978 וניהלו מערכת יחסים זוגית במסגרתה נולדו להם שלושה ילדים משותפים: ... ז"ל, יליד 1984 אשר נהרג בתאונת דרכים בשנת 2011; ...., יליד 1986 ו...., ילידת 1989.

3. במועד היכרותם היה התובע גרוש ואב לארבעה ילדים מנישואיו הקודמים ואילו הנתבעת הייתה גרושה ואם לשלושה ילדים מנישואיה הקודמים.

לתובע בת נוספת מאישה אחרת, ילידת 1992.

4. כפי שיפורט להלן, הצדדים חלוקים באשר לאופי הקשר ביניהם ובאשר למועד סיומו, עת לטענת הנתבעת, מערכת היחסים ביניהם מגעת כדי היותם ידועים בציבור, ובאה אל קצה בסמוך להגשת התביעות, בעוד אליבא דתובע, ניהלו הצדדים קשר זוגי בלתי מחייב, אשר הסתיים לפני כ- 20 שנה.

5. מטענות הצדדים עולה, כי בעבר ריצו שניהם תקופות מאסר שונות - התובע ריצה עונש מאסר בין השנים 1980-1981 ונתון היה פעמים אחדות במעצר בגין תלונות על אלימות במשפחה, ואילו הנתבעת ריצתה, לאורך השנים, לסירוגין, עונשי מאסר בפועל, בגין עבירות סמים ורכוש.

6. בשנת 1989 נרכשה הדירה שבלב דיוננו, השוכנת ברח' .... בעיר .... (להלן: "הדירה"), והזכויות בה נרשמו ע"ש התובע בלבד. הצדדים חלוקים באשר למקורות המימון לרכישת הדירה ולבעלות בה.

7. בחודש אוגוסט 2014, עקב עימות אלים שהתפתח בין השניים, הורחק התובע מן הנתבעת ונוהל כנגדו הליך פלילי במהלכו שוחרר למעצר בית, ושהה בביתה של בתו המתגוררת ב.....

8. ביום 20.09.2015 ניתן גזר הדין בהליך המדובר, במסגרתו הושת על התובע עונש מאסר מותנה. בנוסף ניתן כנגדו, בהסכמתו, צו המרחיקו מן הנתבעת ומן הדירה, אשר על פי הצהרתה שימשה למגוריה, ברח' .....
9. ביום 21.09.2015 פנה התובע לבית משפט זה והגיש בקשה לצו הגנה כנגד הנתבעת (ה"ט 3814-09-15). לאחר שנשמעו טענותיו ניתן, במעמד צד אחד, צו האוסר עליה להיכנס לדירה. ביום 24.09.2015 התקיים דיון במעמד הצדדים ובסופו נקבע, כי הצו שניתן כנגד הנתבעת יבוטל וכך גם צו ההרחקה שניתן כנגד התובע.

10. ביום 30.12.2015 הגיש התובע תביעה לפינוי ולסילוק יד של הנתבעת מהדירה בד בבד עם בקשה דחופה לצו מניעה זמני, אשר יאסור עליה להיכנס או להימצא בשטח הדירה.

11. ביום 28.01.2016 הגישה הנתבעת בקשה לצו הגנה כנגד התובע (ה"ט 57035-01-16) הנשענת על טענותיה בדבר אירוע אלימות שלו כלפיה, וניתן הצו המבוקש במעמד צד אחד.

12. במסגרת הדיון בבקשה אשר התקיים ביום 10.02.2016 במעמד הצדדים, התבקשה על ידם במשותף מחיקת הבקשה נוכח רצונם להשכין שלום בית ביניהם. בקשתם התקבלה וההליך נסגר.

13. לישיבת קדם המשפט מיום 15.03.2016 התייצבה הנתבעת בלא ייצוג ובלא שהוגשו כתב הגנה או תגובה לבקשה לסעד הזמני מטעמה. במעמד הדיון טען התובע, כי החליט לעזוב את הדירה עקב חששותיו מפני הנתבעת והאיומים שהשמיעה באזניו של בנם המשותף לפיהם תטפול עליו אשמות שווא.

14. ביום 02.11.2016, לאחר שהונחה לפניי תגובת הנתבעת בעניין הבקשה לסעד הזמני והתקיים דיון בה, ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, תוך שההליך נקבע לשמיעת ראיות.

15. ביום 18.06.2017, ימים אחדים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות בתביעה לסילוק יד, הגישה הנתבעת תביעה לסעד הצהרתי בעניין זכויותיה בדירה מכוח היות הצדדים ידועים בציבור.

16. דיון שמיעת ראיות בתביעה לסילוק יד התקיים ביום 21.06.2017 ובסופו ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

17. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב כמצוות בית המשפט.

18. בחודש ינואר 2018 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתובענה לסעד הצהרתי, ונקבע, בהסכמה, כי שעה שההליכים כרוכים ושלובים זה בזה, ועל מנת להגן על זכותם של שני הצדדים להליך הוגן, כי הנתבעת תפנה את הדירה ביום 22.02.2018 ותאפשר לתובע  לעשות בה שימוש עד להכרעה בהליכים, תוך שנקבע, כי פסק הדין בשני ההליכים יינתן במאוחד. בהתאם, נקבע ההליך המאוחר לשמיעת ראיות.

19. ביום 20.06.2018 הוגשה הודעת הצדדים לפיה מוותרים הם על קיום דיון נוסף לשמיעת ראיות, ומבקשים, כי בכפוף למתן הזכות להשלמת טיעוניהם בכתב, יינתן פסק דין בשני ההליכים על יסוד החומר המצוי בפני בית המשפט.

בקשתם התקבלה והוגשו סיכומים משלימים מטעמם.

דיון והכרעה

20. השאלות אשר טעונות הכרעה במסגרת ההליכים שלפניי הן, אפוא:

א-         אופי הקשר בין הצדדים - האם ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור או שמא ניהלו קשר בלתי מחייב;

ב-         ככל שייקבע כי הצדדים ידועים בציבור, האם הוכח שיתוף ספציפי בהתייחס לדירה נושא  ההליכים שבכותרת;

ג-          בהתאם להכרעה בשתי השאלות דלעיל - האם יש להורות על פינוי הנתבעת מן הדירה.

נפנה לבחינת השאלות עפ"י סדרן.

אופי הקשר אותו ניהלו הצדדים

21. ידועים בציבור הם בני זוג שהחליטו לקשור גורלם זה בזה, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, אך מטעמים השמורים עמם נמנעו מלמסד יחסיהם הזוגיים בנישואין דתיים או אזרחיים. ההכרה המשפטית בבני זוג כ'ידועים בציבור' נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים.

ראו: ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים.

22. ההלכה הפסוקה קבעה שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים של ידועים בציבור: האחד – חיי משפחה והשני – ניהול משק בית משותף.

(ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד(1)617; ע"א 79/83  היועמ"ש נ' שוקרן, פ"ד לט(2)690).

23. אחד המבחנים המרכזיים שנקבע בפסיקה לצורך בחינת קיומו של התנאי הראשון, שעניינו הוא, כאמור, חיי משפחה הוא תקופת חיים משמעותית. תקופת חיים משמעותית מהווה אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים לקיים קשר קבוע ארוך טווח נושא חובות וזכויות הדדיות, ולפיכך היא נדבך בעל משקל רב בבחינת קיומם של "חיי משפחה".

(ע"מ (חי') 264/05 הנ"ל).

24. התנאי השני שעניינו, כאמור, ניהול 'משק בית משותף', הוא פועל יוצא מחיי המשפחה המשותפים כמקובל בין בעל ואשה הדבקים זה בזה בקשר של גורל חיים (פרשת נסיס הנ"ל).

25. גם בבחינת קיומו של 'משק בית משותף' יש להתחקות אחר מאפיינים הקיימים בניהול משק בית ע"י בני זוג נשואים, כגון מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול חשבון בנק משותף וכיו"ב.

[ראו: פרשת פלונית הנ"ל; רע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים (פורסם במאגרים האלקטרוניים)].

26. מבחנים אלה הם מבחנים עובדתיים ולכן השאלה אם פלונית היא או הייתה ידועתו בציבור של אלמוני היא שאלה שבעובדה שעל הערכאה המבררת להכריע בה עפ"י התשתית הראייתית שהובאה בפניה.

(ע"א 1966/07 אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

27. טרם נפנה לבחינת השאלה אם הצדדים שלפניי היו ידועים בציבור, נביא חלק מהפרמטרים שנקבעו בפסיקה לצורך ההכרעה בשאלה זו:

• מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף, בה הם מעבירים עתותיהם;
• יציאות ובילויים יחד, לבד ועם אחרים;
• דאגה האחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית;
• מבחן סובייקטיבי ודינמי – "אין לך מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם".

28. בעניין נטל ההוכחה לקיומם של יחסי "ידועים בציבור" נקבע בפסיקה, כי בשלב הראשוני נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען למעמד של "ידוע בציבור".

(ע"א 714/88 נירה שנצר נ' יובל ריבלין, פ"ד מה(2)89).

29. נוכח המשקל הרב שהוענק בפסיקה לתפיסה הסובייקטיבית של יחסי בני הזוג בינם לבין עצמם, ניתן לבסס כמובן הממצאים על עדותם של בני הזוג בכל הנוגע לתפיסתם את מערכת היחסים ביניהם, אך יש לעשות כן בזהירות ולהתייחס בחשדנות מסוימת כלפי עדותו של מי מהם המבקש לשלול קיומה של מערכת היחסים הנטענת.

(תמ"ש (טב') 234-01-11 ס.ע. נ' נ.א., פורסם במאגרים האלקטרוניים).

30. לפיכך, על בית המשפט ליתן דעתו להתנהגות בני הזוג במהלך השנים, כפי שעלתה בעדויותיהם – בבחינת עובדות – תוך הסתייעות בעדות בני הזוג כעדות מסתברת יותר והמתאימה לאותה התנהגות.

וראו בעניין זה: פסק דינו של כב' השופט אסף זגורי בתמ"ש (טב') 234-01-11 הנ"ל; פסק דינו של כב' השופט שאול שוחט בתמ"ש (ת"א) 51990/98, 51941/98 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים); ו- תמ"ש (ת"א) 16870/00 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

31. טבעו של עולם הוא, כי יחסים בין בני זוג אינם מתנהלים דרך קבע על מי מנוחות, והם נתונים לתנודות, טלטלות ומשברים, ברם אין במריבות ובקונפליקטים הפוקדים אותם מעת לעת כשלעצמם לשלול השותפות ההדדית ביניהם.

וכדברי בית המשפט העליון: "הדרישה הנוספת של חיים בשלום (לצורך בחינת קיומם של יחסי זוגיות המגיעים כדי הגדרת בני הזוג כידועים בציבור – פ.ג.כ) יש לפרשה כהעדר קרע או פירוד של ממש להבדיל ממריבות אפילו הן תכופות".

(ע"א 76/529 סבירסקי נ' סבירסקי, פ"ד לא(2) וכן ע"א 85/686 מערבי נ' מערבי, פ"ד מ(2), 631).

ומדברים כללים אלה לענייננו:

32. כפי שצוין לעיל, הנטל להוכיח היותם של הצדדים ידועים בציבור מוטל על כתפי הטוען זאת, ובמקרה דנא על הנתבעת.

33. לטענת הנתבעת, הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית לכל דבר ועניין המגיעה כדי היותם ידועים בציבור, ובתוך כך חלקו מגורים משותפים משך שנים ארוכות, הביאו לעולם 3 ילדים משותפים, ניהלו משק בית משותף, השתתפו ונראו יחדיו באירועים משפחתיים. כן נטען על ידה, כי קודם להיכרות בין הצדדים היא ניהלה אורח חיים נורמטיבי, אולם התובע חשף בפניה את עולם הסמים וגרר אותה לתוכו ולעיסוק בזנות. עוד טוענת היא, כי הצדדים הוכרו ע"י גורמי הרווחה כבני זוג לכל דבר ועניין.

34. מנגד טוען התובע, כי הקשר הזוגי אשר ניהלו השניים הסתיים לפני כ-20 שנה, וכי לאחר הפירוד ביניהם הוא ניהל מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת, ממנה נולדה לו בשנת 1992 בת נוספת. לטענתו הוא הסכים למגורי הנתבעת בדירה נוכח בקשת הבן המנוח ... ז"ל, וזאת באופן זמני ועד אשר תקבל הזכות לדיור ציבורי. לדידו, אותה עת לא ניהלו השניים קשר זוגי ולנו בנפרד. כן מדגיש הוא את העובדה, כי הצדדים בחרו שלא להינשא זה לזו.

35. כאמור, בחינת הנסיבות בכל מקרה ומקרה צריכה להיעשות באופן סובייקטיבי ודינמי, שהרי שונים הם הדברים מזוג לזוג ומושפעים, בין היתר, מאורחות חייהם ומהשקפת עולמם, מן המנטליות שלהם והחינוך אותו קיבלו, מתפיסתם האישית של מודל משפחתי ראוי, ממצבם הכלכלי, מגילם, מהשכלתם, ממשלח ידם ועוד.

36. בנסיבות המקרה שלפניי, לית מאן דפליג, כי אין המדובר בבני זוג אשר ניהלו אורח חיים נורמטיבי. הצדדים שניהם נתנו הדין בגין עבירות פליליות שביצעו וריצו עונשי מאסר בפועל; הנתבעת, עפ"י עדותה, עסקה, בשידולו של התובע, בזנות והוא שימש כסרסור שלה; התובע, עפ"י עדותו, ריצה עונש מאסר בפועל בגין שימוש בסמים; לצדדים טענות הדדיות האחד כנגד משנהו בעניין שימוש בסמים ובאלכוהול, תפקודם ההורי, הוצאת ילדיהם מידיהם והעברתם למשפחות אומנה, ועוד.

על כן בבואנו לבחון האם הצדדים שלפנינו היו בגדר בני זוג כידועים בציבור, שומה עלינו להתחקות, בעין בלתי ביקורתית ובלתי שיפוטית אחר האופן בו ראו הם עצמם את מערכת היחסים ביניהם תוך החלתן של אבני הבוחן שהותוו בפסיקה, אף אם סגנון החיים ודפוסי ההתנהגות שלהם אינם תואמים את האופן בו נתפסת מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור בעיניו של האדם הסביר.

מן התשתית הראייתית שהונחה לפניי שוכנעתי, כי הצדדים ראו עצמם כבני זוג לכל דבר ועניין  הקשורים זה לזה בקשר מחייב, ולהלן אפרט.

37. אין חולק, כי ראשיתה של מערכת היחסים הזוגית בין הצדדים הייתה בשנת 1978.

38. אין חולק גם, כי במסגרת הקשר הזוגי נולדו לצדדים שלושה ילדים משותפים.

39. התובעת העידה, ועדותה לא נסתרה כי נהגה להתלוות אל התובע בביקוריו אצל בנו מנישואיו הקודמים, אשר גדל במשפחה אומנה בצפון הארץ (ראו עמ' 34 ש' 22 עד עמ'35 ש' 2 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

40. הצדדים התגוררו יחד בשלוש דירות שונות - תחילה עברה הנתבעת להתגורר עם התובע בדירה השייכת לחברת "עמידר" בה החזיק ואשר קודם לכן שימשה למגוריו עם רעייתו לשעבר, הגב' ..... לאחר מכן התגוררה עמו בדירה ברח' ... ב...., ומשם העתיקו השניים מגוריהם אל הדירה  נושא ההליך (ראו עדות התובע  בעמ' 26 ש' 18-21; עדות הנתבעת בעמ' 35 ש' 19 עד עמ' 36 ש' 2 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

41. מעדות הנתבעת עולה, כי בהיותם עדיין בני זוג בעת שריצתה עונש מאסר בפועל, שיתף אותה התובע בכך שניהל קשר אינטימי עם אישה אחרת וכתוצאה ממנו היא הרתה לו (עמ' 40 ש' 6-9 לפרוטוקול מיום 21.06.2017), ונראה כי היא השלימה עם זאת והמשיכה לנהל מערכת יחסים זוגית עמו.

42. מהעדויות שלפניי עולה, כי מערכת היחסים בין הצדדים לא הייתה רציפה, הן מחמת עונשי המאסר שריצתה הנתבעת והן בעקבות פרידות שהיו ביניהם מעת לעת, וכי הייתה קורבן לאלימות קשה מצדו של התובע: "ש. את מציינת בתצהירך שניהלתם משק בית משותף ונהגתם זו בזו ככל זוג נשוי. תאשרי, שמאז שהכרתם בשנת 78' חייתם ביחד באופן רצוף באותה דירה, ממתי למעשה אתם לא זוג.

ת. הוא היה שולח אותי להביא סמים, נתפסתי. היו לנו כמה פרידות, הייתי בבית סוהר.  

ש. חוץ מהתקופה שהיית במאסר, בכל יתר הזמן חייתם ביחד באות הדירה?

ת. לא. לפעמים היה מרביץ לי, היה מנפח לי את העיניים והייתי בורכת (צ"ל בורחת – פ.ג.כ) לבית הורי והוא היה מתחנן ובוכה ומבטיח לי שזו פעם אחרונה, ואף פעם לא הייתה פעם אחרונה...." (עדות הנתבעת בעמ' 37 ש' 1-10 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

43. עם זאת, שוכנעתי, כי חרף ההפוגות שהיו במערכת היחסים בין הצדדים וחרף האלימות בצלה התנהלה, בחרו הם לשוב האחד לזרועות רעותו, לחיות יחדיו ולדור בכפיפה אחת, וזאת עד לאירוע האלימות שהתרחש בשנת 2014:

• כאמור, בעדותה ציינה הנתבעת: "... והוא היה מתחנן ובוכה ומבטיח לי שזו פעם אחרונה, ואף פעם לא הייתה פעם אחרונה...." (עמ' 37 ש' 6-7 לפרוטוקול מיום 21.06.2017), ועדותה נמצאה מהימנה עליי.

• גם כאשר שהתה הנתבעת בהוסטל בין תקופות המאסר שלה, היה זה התובע אשר הגיע לאספה משם הביתה (עמ' 38 ש' 8-9 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

ראו בעניין זה גם עדות הבן ... (בעמ' 46 ש' 19 עד עמ' 47 ש' 4 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

• התובע עצמו העיד, כי בשנת 2010, עת שוחררה הנתבעת ממאסר, הוא הסכים כי תשוב להתגורר בדירה. טענות התובע לפיהן מדובר היה בסידור זמני לא נמצאו מהימנות עליי, שעה שדה פקטו, אף לשיטתו, היא עזבה את הדירה "מרצונה החופשי" רק בחודש מאי 2014, בחלוף ארבע שנים מן המועד בו שבה להתגורר בה (סעיף 12-14 לסיכומי התובע).

• בשנת 2014, אגב נישואי בתם המשותפת ובעת שנחוגה שבת החתן, שוכנו הצדדים בחדר משותף בבית המלון בו חגגה המשפחה, והדבר מדבר בעד עצמו - אלמלא ניהלו אז הצדדים מערכת יחסים זוגית, מדוע היה עליהם לשהות באותו חדר?!

• בשנת 2015 עתרו הצדדים יחדיו למחיקת הבקשה לצו הגנה ולסגירת ההליך נוכח ניסיונם להשכין שלום בית ביניהם. גרסת התובע לפיה מערכת היחסים בין הצדדים הגיעה אל קצה לפני כ- 20 שנה אינה עולה, אפוא, בקנה אחד עם רצונם המשותף בחלוף שני עשורים  להשיב השלום למעונם.

• בעניין זה, והגם שעדותו של הבן המשותף ...., נבחנה על ידי בקפידה בפרט על רקע ההצהרה שלו כי הוא מצדד באמו (ראו עמ' 45 ש' 19-20 לפרוטוקול מיום 21.06.2017) והחשש מפני היותה מוטה לטובת הנתבעת, מצאתי כי עדותו בעניין מגוריהם המשותפים של הוריו מהימנה (עמ' 46 ש' 4-16 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

44. כפי שצוין לעיל, עפ"י ההלכה הפסוקה חיים משותפים של בני זוג תחת קורת גג אחת למשך תקופה משמעותית, מהווים אינדיקציה כבדת משקל לאומד הדעת שלהם ולכוונתם לכונן יחסי זוגיות הנושאים חובות וזכויות כשל בני זוג נשואים.

45. אמנם מערכת היחסים הזוגית אותה ניהלו הצדדים שלפניי, אשר לוותה באלימות, אופיינה בהיעדרויות שלהם או של מי מהם בהיותם מאחורי סורג ובריח, ובמהלכה הוצאו ילדיהם הקטינים מן הבית והועברו למשפחות אומנה ואף נולדה לתובע בת נוספת מאישה אחרת, אינה משקפת, בלשון המעטה, מערכת זוגית טיפוסית או קונבנציונלית, ברם בהסתכלות דרך הפריזמה שלהם על ארחם ורבעם, ובהתבוננות על החליפה באשר נתפרה עפ"י מידותיהם שוכנעתי, כי הם ניהלו מערכת זוגית לכל דבר ועניין וראו עצמם כבני זוג ידועים בציבור.

האם הייתה כוונת שיתוף בין הצדדים ביחס לדירה

46. משהגענו הלום, יש לבחון השאלה השנייה שהוגדרה לעיל, אשר עניינה הוא קיומו או היעדרו של שיתוף ביניהם ביחס לדירת המגורים, ובמילים אחרות: האם יש להחיל את הלכת השיתוף ביחס לדירה.

47. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי בכפוף לקיום התנאים העובדתיים המתאימים לכך תחול על הידועים בציבור הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג. ראו למשל: רע"א 1468/96 יקותיאלי נ' יקותיאלי (פורסם במאגרים האלקטרוניים); ע"א 749/82 מוסטון נ' וידרמן, פ"ד מג(1) 278; ע"א 625/83 ברקוביץ נ' בודניה, פ"ד מא(4) 581.

48. בע"א 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443 אימץ בית המשפט את גישת המלומדים בסוגיה בה עסקינן לפיה הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג חלה גם על זוגות ידועים בציבור:

"הלכת שיתוף הנכסים הוחלה, בעיקרו של דבר, על זוגות הנשואים זה לזה. היש מקום להחילה על בני-זוג שלא נישאו, והחיים כידועים בציבור? כפי שראינו, בסיסה המשפטי של הלכת השיתוף הוא בהסכם משתמע בין הצדדים ולא בעצם אקט הנישואין. כשם שהנישואין אינם תנאי מספיק, כך גם אין הם תנאי הכרחי, שכן גמירת דעתם של בני זוג לשיתוף יכול שתשתכלל מאורח חייהם המשותף כידועים בציבור".

49. בע"א 74385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 587 עומד בית המשפט העליון מפי כב' השופט מצא על טיבה של הלכת השיתוף ברכוש בין בני זוג ידועים בציבור:

"העובדה שבני זוג מקיימים חיי צוותא בלי למסד את הקשר שביניהם באקט פורמאלי של נישואין (ובייחוד כשהם נוהגים כך מתוך בחירה ולא בשל היותם מנועים מלהינשא) אינם חסרי משמעות".

ובהמשך:

"ואכן, הכלל הוא כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור, הטוען לזכות לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי...

אמור מעתה, כי בעוד שאצל בני זוג נשואים, בהיעדר ראיה לסתור די בהתקיימות התנאים להקמת של חזקת שיתוף (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שאצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – שלא הובאו ראיות לסתירתה – עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחיים היומיומיים או שנרכשו על ידם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מאחד מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס (או בכלל נכסיו) של בן הזוג".

50. בהקשר זה ראוי להביא גם דברי בית המשפט העליון ב- בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים) במסגרתם נקבע, כי כאשר בני זוג שלא נישאו מקיימים אורח חיים תקין ומאמץ משותף ברכישת הנכסים או בניהול משק הבית המשותף וגידול הילדים, עשויה לחול עליהם הלכת השיתוף:

"הכלל הוא, כפי שכבר הובהר, בחינה של ההסכם המשתמע בין הצדדים לשיתוף. בהקשר זה יש להוסיף ולבחון מהו היקף תחולתו של השיתוף. חזקת השיתוף שחלה על בני זוג שהם ידועים בציבור מעידה, במקרה הרגיל, על שיתוף בנכסים שנרכשו במשותף או כאלו שמשמשים את בני הזוג בחיי היום-יום. לעומת זאת, על מנת להחיל שיתוף על נכסים אחרים של מי מבני הזוג, תידרש ראיה נוספת כלשהי שתעיד, אפילו באופן נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס המסוים (ראו: עניין סלם, בעמ' 346-347)...".

51. יודגש, כי הגדרת בני זוג כידועים בציבור אין בה כשלעצמה להוות ראיה לשיתוף קנייני בנכסים, ועל מנת שיקבע כי הלכת השיתוף חלה לגבי נכס ספציפי, יש להוכיח כוונת שיתוף (ראו: שחר נ' פרידמן, הנ"ל).

52. קיומה של כוונת שיתוף והוכחתה הן שאלות שבעובדה והן תיבחנה ביחס לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה המובא להכרעה בפני בית המשפט (ראו: בע"מ 5939/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(1) 665 (פורסם במאגרים האלקטרוניים); בע"מ 8500/12 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

53. ההכרעה נבחנת, אפוא, עפ"י אומד הדעת של בני הזוג, בהתאם להסכמתם (המפורשת והמשתמעת) ועל רקע נסיבות חייהם, לרבות ביחס לנכס הספציפי.

54. על פי הפסיקה, כאשר מדובר בבני זוג אשר בחרו מטעמים השמורים עמם שלא להינשא, ניתן ללמוד בדרכים אחרות על כוונתם לקיים קשר מחייב וארוך טווח:"...קיומו של קשר כזה יכול להילמד ממכלול נסיבות העניין, אף ללא אקט פורמאלי או הצהרה על כך, למשל כשבני הזוג מתגוררים יחד שנים ארוכות או מגדלים יחד ילדים (וזאת, כדוגמאות בלבד)". ראו בע"מ 2478/14 הנ"ל.

55. בין הפרמטרים שעל בית המשפט לבחון על מנת להכריע בשאלת קיומה של כוונת שיתוף ניתן למנות את: משך הקשר ואורך תקופת החיים המשותפים; האם זהו קשר זוגי ראשון של הצדדים; דפוסי העבודה של הצדדים וקיומה של תלות כלכלית; ילדים משותפים או העדרם; מידת השיתוף בהשגת מקורות הפרנסה וההכנסה; מקורות המימון של הנכסים שבמחלוקת, עיתוי רכישתם ומהותם; ועוד כיו"ב אינדיקציות נוספות בהתאם לנסיבות הקונקרטיות. ראו: בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים האלקטרוניים); תמ"ש (טב') 234-01-11 ס.ע. נ' נ.א. (פורסם במאגרים האלקטרוניים); תמ"ש (ב"ש) 20341-04-10 פ.ש. נ' א.א. (פורסם במאגרים האלקטרוניים) וכן עמ"ש (ת"א) 2219-06-12 ר.ב.ח. נ' ק.ג. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).

56. לזאת נוסיף, כי יחסיהם של בני הזוג הידועים בציבור חוסים בצלו של עקרון תום הלב; ועל התנהגותם זה כלפי זה להיעשות ביושר ובהגינות. במסגרת זו יש לייחס חשיבות לשיקולים הנוגעים להגנה על צדדים חלשים במשפחה, הוגנות, צדק, שוויון ועוד. ראו, בין השאר, הדברים שנאמרו ב- רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני ואח', פ"ד נח(2) 213 ויפים גם לענייננו.

57. הנה כי כן וכפי שהובהר לעיל, אין די בקביעה כי הצדדים היו בני זוג ידועים בציבור על מנת להחיל על נכסיהם או איזה מהם את הלכת השיתוף, ונדרשת בחינה של השאלה האם הייתה להם אם לאו כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה.

58. לטענת התובעת הדירה נרכשה ע"י הצדדים שניהם, הגם שהזכויות בה נרשמו ע"ש התובע בלבד. מימון רכישת הדירה נעשה באמצעות הכנסותיה מעבודה בשווקים, ומן העיסוק בזנות וכבלדרית סמים. לדבריה, התובע היה מחוץ למעגל העבודה ולא עבד לפרנסתו משך פרקי זמן ארוכים, וממילא לא הייתה לו היכולת הכלכלית לרכוש הזכויות בדירה. כן נטען על ידה, כי התובע לא הוכיח טענתו לפיה הוא לווה כספים מאחותו למימון רכישת הדירה.

59. מנגד טוען התובע, כי לא היו בין הצדדים יחסי שיתוף כלשהם. הדירה נרכשה על ידו בלבד ממשאביו הפרטיים ובסיועה של אחותו. עוד נטען על ידו, כי במועד ההיכרות בין הצדדים הוא התגורר כבר בדירה מכוח זכאותו לדיור ציבורי אשר התגבשה עוד קודם להיכרותם, ומכוחה גם נולדה זכותו לרכישתה. לדידו, הנתבעת לא נימקה וממילא לא עלה בידיה להוכיח, מדוע, אם הדירה אכן נרכשה ממשאבים משותפים של הצדדים, נרשמו הזכויות בה על שמו בלבד. עוד נטען על ידו, כי טענות הנתבעת אינן אלא טענות בע"פ העומדות בסתירה לרישום הזכויות בדירה, ועל כן דינן להידחות.

60. מן התשתית הראייתית המונחת לפניי לא מצאתי כי הוכחה כוונת שיתוף ביחס לדירה וגם לא ביחס לכל נכס אחר שהוא. יתר על כן, שוכנעתי, כי התובע פעל בכל דרך על מנת להבהיר לנתבעת, שאין בכוונתו לשתפה בזכויותיו בדירה כמו גם ביחס לזכויות בדירה הקודמת שנרכשה על ידו, וזאת עפ"י עדות הנתבעת עצמה.

61. כפי שעולה מן העדויות שנשמעו לפניי, בעת שנרכשו הזכויות בדירה נתונה הייתה הנתבעת מאחורי סורג ובריח: "ש. כשקנית את הדירה מעמידר, שמכרת את הדירה של עמידר ושקנית את הדירה שעכשיו אנו דנים עליה, בזמן הזה, הכרת את הנתבעת?

ת. הכרתי אותה אבל היא לא הייתה איתי.

ש. איפה הייתה?

ת. בבית סוהר כל הזמן" (עדות התובע, עמ' 29 ש' 16-20 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

כפי שיובהר להלן, הנתבעת מאשרת זאת בעדותה.

מעדות הנתבעת עולה עוד, כי בעת רכישת הדירה התלוותה לתובע אישה אחרת בשם ... ולא היא: "ש. את אומרת בתצהיר שלך שניהלת עם .... חיים משותפים וביחד רכשתם את הדירה ברח' ...., זו הדירה שמדברים עליה. איך רכשתם את הדירה יחד.  הלכת איתו לראות את הדירה, את חתמת על החוזה, את שילמת כסף?

ת. אני הייתי  בבית סוהר שעשה זאת, הוא הלך עם ..... הייתי בבית סוהר או בגמילה. אני אחרי 3 אירועים מוחים שהרבה דברים לא זוכרת (עמ' 40 ש' 1-5 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

מעדות התובע עולה, כי .... היא האישה האחרת, אשר הרתה לו, והיא אם בתו הנוספת שנולדה בשנת 1992, במקביל לקשר הזוגי שניהלו הצדדים (עמ' 32 ש' 7-8 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

הנה כי כן, לא זו בלבד שהנתבעת לא הייתה שותפה למהלך של רכישת הדירה והתובע הדירה ממנו, כי אם הצביע ברגליו ובחר לעשות כן עם אחרת, וזאת בידיעת הנתבעת ועפ"י עדותה שלה.

מעדות הנתבעת עולה  עוד, כי כלל לא ידעה גובה התמורה ששולמה עבור הדירה: "ש. את יודעת בכמה כסף נרכשה הדירה?

ת. אני לא כל כך זוכרת. מה שזכור שהוא אמר: ויתרו לי על משהו בבנק, כי אחיות שלו אמרו שהוא נרקומן ואין לו מאיפה להביא את הכסף, אז ויתרו על משהו" (עמ' 40 ש'  15-17 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

62. עובדת היותה של הנתבעת מאחורי סורג ובריח בתקופה בה נרכשה הדירה (עפ"י עדותה שלה) אינה מתיישבת עם טענתה לפיה מימון רכישת הדירה נעשה מכספה, ועת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית לא עלה בידה להסביר זאת: "ש. איך את מצהירה בתצהיר שלך שאת מירב התמורה בגין הדירה את שילמת, כשאת לא יודעת בכמה הדירה נרכשה וכשבאותה תקופה היית בכלא.

ת. הייתי משתחררת מהכלא היה מחזיר אותי לעבוד. הוא לא היה משיב (צ"ל: מושיב – פ.ג.כ) אותי בבית. הוא היה מחזיר אותי לעבוד. הוא היה סופר את הנעליים של הקליינטים. כל אחד שהיה נכנס כדי לדעת אם אני מעלימה ממנו כסף. אם הייתי באה פחות מכות חבל על הזמן. אם הייתי באה עם סכום טוב אני בסדר. הוא היה גם עושה עלי חיפוש אם חיבאתי (ר"ל: החבאתי – פ.ג.כ) כסף מהעבודה שהיה שולח אותי לעבוד" (עמ' 41 ש' 9-15 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

63. לא זו אף זו, הרי שטענות הנתבעת בעניין הכנסותיה הגבוהות מן העיסוק בזנות לאורך השנים בשידולו ובניצוחו של התובע, באמצעותן מומנה רכישת הדירה, נטענו בעלמא ולא הובאה כל ראיה להוכחתן (עמ' 40 ש' 18 עד עמ' 41 ש' 8 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

אמנם בשים לב לאופי משלח ידה של הנתבעת, כנטען על ידה, לא מצופה ממנה כי תציג ראיות חפציות כדוגמת תלושי שכר, אישור העסקה כזה או אחר או דפי בנק, אולם משעה שנטל ההוכחה מונח על כתפיה, היה עליה להביא בפני בית המשפט, לכל הפחות, עדויות אשר יתמכו בגרסתה, אך היא נמנעה מעשות כן.

עת נשאלה לפשר מחדל זה במסגרת חקירתה הנגדית השיבה, כי לא התבקשה לעשות כן (עמ' 43 ש' 20 עד עמ' 44 ש' 2 לפרוטוקול מיום 21.06.2017). זאת, חרף היותה מיוצגת בהליך.

64. כאמור, עפ"י עדותה של הנתבעת לאורך השנים התגוררו הצדדים יחדיו בשלוש דירות שונות, כאשר הדירה ברחוב .... ב ....., נרכשה בסמוך לפני לידת הבן המשותף (עדות הנתבעת – עמ' 35 ש' 19 עד עמ' 36 ש' 2 לפרוטוקול מיום 21.06.2017). דירה זו נרכשה, אפוא, גם כן בתקופת החיים המשותפים, וכפי שעולה מעדות התובע, התמורה שנתקבלה ממכירתה שימשה לרכישת הדירה נושא ההליך (עמ' 33 ש' 7-13 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

65. גם בכל הנוגע לרכישת הדירה הקודמת ברח' ...., שכאמור נרכשה אף היא בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים, העידה הנתבעת, כי לא הייתה מעורבת כלל בהליך הרכישה, וכי הוא נוהל מראשיתו ועד סופו בידי התובע אשר ביטא בהתנהגותו העדר כוונה לשתפה בו ובזכויותיו בדירה: "ש. אחר כך עברתם לדירה ברח' ....? ת. הוא קנה את הדירה לפני שילדתי את ...." (עמ' 36 ש' 1-2 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור- פ.ג.כ).

...

ש. את הדירה ברח' .... ממי הוא קנה. ת. אני לא כל כך זוכרת, אבל הוא לא שיתף אותי בקנית (צ"ל: בקניה – פ.ג.כ). הוא אמר לי את מוכרת בציבור, אין לך מה לדאוג.  ש. את לא יודעת ממי קנה את הדירה ת. הוא לא לקח אותי לדברים כאלה והחביא כסף אצל אמא שלו ואצל אחיות שלו וגם את הכסף שלי הוא לא היה משתף אותי (עמ' 36 ש' 3-8 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

....

"ש. את לא יודעת ממי נרכשה? ת. בהרבה דברים הוא לא היה משתף אותי" (עמ' 36 ש' 13-14 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

....

"את יודעת בכמה נקנתה הדירה? ת. לא, הוא לא אמר לי כמה" (עמ' 36 ש' 22-23 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

....

"כבר אז ידעת שהוא טוען שהדירה רק שלו, ואת אישרת לפני שהדירה נקנתה הדירה נרשמה על שם .....

ת. אני יודעת, אבל כמו שאמרתי לך, הוא אף פעם לא שיתף אותי. הכספים שלי היו מוחבאים אצל אחיות שלו, ובשביל זה אחיות שלו שילמו את הדירה (עמ' 42 ש' 13-16 לפרוטוקול מיום 21.06.2017; ההדגשות אינן במקור - פ.ג.כ).

66. הנתבעת אף העידה, כי ידעה שהזכויות בדירה נרשמו על שם התובע בלבד (עמ' 36 ש' 14-18 לפרוטוקול מיום 21.06.2017).

67. הנה כי כן, מן הראיות המונחות לפניי עולה בבירור, ובפרט מעדות הנתבעת, כי התובע נקט בצעדים שתכליתם ניתוק כל זיקה קניינית בינה ובין הדירה ומעשיו מלמדים על העדר כוונת שיתוף לגביה כמו גם לגבי הדירה הקודמת שהייתה בבעלותו, אשר תמורת המכר שנתקבלה בגינה שימשה לרכישת הדירה נושא דיוננו. עוד עולה, כי הנתבעת ידעה וקיבלה זאת.

מהתנהלותם של הצדדים, כמשתקף מן הראיות שהונחו לפניי עולה, כי עפ"י אומד הדעת שלהם, לא הייתה ביניהם שותפות כלכלית, וכי הם לא ראו עצמם שותפים למאמץ. ודוק, לתובע הייתה זכות לקבלת דיור ציבורי והוא הקפיד לממשה במנותק מן הנתבעת.

68. גם ההשתהות של הנתבעת בהגשת התביעה בעניין זכויותיה בדירה עומדת לה לרועץ.

לו הייתה סבורה הנתבעת באמת, כי מדובר בדירה משותפת של הצדדים, כיצד ומדוע, מאז אמצע שנת 2014, המועד בו לשיטתה תם הקשר הזוגי בין השניים, וביודעה כי הזכויות בדירה רשומות ע"ש התובע בלבד, לא פנתה לבית המשפט ולא הגישה תובענה מתאימה?!.

ודוק, תביעת הנתבעת הוגשה, כאמור, רק ביום 18.06.2017, כשנה ומחצה לאחר שהוגשה התביעה לפינויה מן הדירה ולאחר שבמסגרת ההחלטה מיום 02.11.2016 בעניין הבקשה שהגיש התובע לקבלת צו מניעה זמני צוין לאמור: "...יש לתמוה על כך שחרף טענות המשיבה בעניין בעלותה בדירה, היא לא נקטה בכל הליך שהוא לקביעת זכויותיה בדירה, שהרי אין חולק כי הזכויות בה או כל חלק מהן אינן רשומות על שמה. ברי, כי ככל שהמשיבה לא תעשה כן, תהיינה לדבר השלכות בעת הדיון בהליך העיקרי".

69. לא נעלם מעיניי, כי מדובר בדירה ששימשה למגורי הצדדים, אשר בהקשר בו עסקינן נחשבת כגולת הכותרת של השיתוף הרכושי, אולם אין בכך כדי לפטור את בן או בת הזוג הטוענים לתחולת הלכת השיתוף לגביה מחובתם להניח בפני בית משפט תשתית ראייתית, ולו צרה לצורך הוכחת תביעתם.

על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בבני זוג אשר אורח החיים שניהלו לווה באלימות ובפרידות חוזרות ונשנות, ולא היה תקין, בלשון המעטה, ואשר עקב הנסיבות האופפות מערכת היחסים הזוגית שלהם ספק רב אם השקיעו מאמץ משותף בניהול משק הבית ובגידול הילדים.

70. הנה כי כן, במקרה דנא שוכנעתי אמנם, כי הצדדים ניהלו קשר זוגי שהשתרע על פני תקופה ארוכה, אם כי לווה בהפוגות עקב פרידות חוזרות ונשנות ועקב ריצוי עונשי מאסר שהושתו עליהם ובעיקר על הנתבעת, אולם עפ"י התשתית הראייתית שהונחה לפניי לא שוכנעתי כי הייתה להם כוונת שיתוף בכל הנוגע לדירת התובע ששימשה למגוריהם.

71. הנתבעת לא עמדה, אפוא, בנטל המוטל עליה להוכיח כוונת שיתוף בנוגע לדירה ודין התביעה לסעד ההצהרתי להתקבל חלקית במובן זה שמוצהר אמנם, כי הצדדים ניהלו מערכת יחסים של ידועים בציבור, אך דין עתירת התובעת לזכויות בדירה להידחות.

העתירה לפינוי הנתבעת מן הדירה

72. נוכח הממצאים דלעיל, מובן כי לתובע הזכות לדרוש פינוייה של הנתבעת מן הדירה.

73. בהינתן כי עפ"י ההחלטה מיום 22.01.2018 נקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי הנתבעת תפנה את הדירה, נאסר עליה, בזאת, לשוב ולעשות בה שימוש אלא בהסכמת התובע.

סוף דבר

74. הנה כי כן, התובענה לפינוי הנתבעת מן הדירה – מתקבלת.

75. תביעת הנתבעת לפסק דין הצהרתי מתקבלת חלקית, תוך שנקבע, כי לא הוכחה כוונת שיתוף בעניין הדירה ומשכך אין לה זכויות בדירת התובע.

76. נוכח התוצאה אליה הגעתי, בשים לב למצבם הכלכלי של הצדדים, ושעה ששניהם מיוצגים באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, לא מצאתי להורות על חיוב בהוצאות.

77. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

78. בזאת מסתיימים ההליכים שבכותרת פסק הדין והמזכירות תסגור את התיקים.

ניתן היום,  כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.