קאשי ואח' נ' לב השרון ואח'

רקע עובדתי 

1. התובעים הם בעלי זכויות בבית פרטי, צמוד קרקע, בן קומה אחת, הממוקם ברחוב הערוגות מס' 154 במושב ניצני עוז. המדובר בבית שנבנה בשנת 1999. התובעים רכשו את ביתם באוגוסט 2009. בתביעה שבפני עותרים התובעים לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לביתם בעקבות שקיעת אדמה בבית ובסמוך לו.

    

2. התובעים תבעו פיצוי מהנתבעים כאחראים לנזקים אלה. בתיק מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר יהושוע מועלם, לבחינת שאלת הסיבות לשקיעת האדמה והגורמים לה.

    

3. לאחר שניתנה חוות הדעת על ידי המומחה מטעם בית המשפט, הצדדים פנו להליך של גישור אשר בסופו הצדדים הגיעו להסדר פשרה, וזאת למעט הנתבעת מס' 2 –רשות נקוז ונחלים שרון (שתכונה להלן "רשות הנקוז" ו/או "הרשות" (. ביחס לנתבעת זו, התובעים לא הגיעו להסכמה במסגרת הליך הגישור ובכלל, והצדדים המשיכו לנהל את ההליך.

    

4. להלן נפרט תחילה את ממצאי המומחה ביחס לאחריות לנזקי התובעים. לאחר מכן, נתמקד בחלקה של הרשות.

    

    

   נזקי התובעים

    

5. סמוך לחלקו הדרומי של המגרש עליו ממוקם הבית, נמצאת תעלת ניקוז. לטענת התובעים, בתחילת שנת 2013 לערך, החלה ירידת אדמה בבית ובסמוך לו. לטענת התובעים, לתעלת הניקוז היה דופן של כמטר אדמה בין תעלת הנקוז לבין הבית – הדופן נמחק כליל .

    

6. במהלך חודש דצמבר 2014 בעקבות ירידת אדמה נוספת, החלו להיווצר סדקים לכל אורך החומה שהקיפה את הבית, שקיעה והתפרקות החלקים המרצפים של חצר הבית, וסדקים לכל אורכה של החניה.

    

7. התובעים פנו למהנדס ניהול בניה, מר דימיטרי שפיר. בחוות דעתו קבע המומחה מטעמם ממצאים אשר כוללים, בין היתר, שקיעה של פני מגרש הבית לכיוון תעלת הניקוז וירידה מתחת לקיר דרומי עקב אי סגירת מדרוני מוביל מים, סדקים בקירות החוץ ובפנים המבנה, רטיבות על קירות הבית, בחדר הורים חדר אמבטיה ובפרוזדור. היציאה בחדר האמבטיה שקעה ביותר מ -10 ס"מ והריצוף התפרק (תצהיר התובעים נתמך בתמונות רלוונטיות אשר סומנו כנספח ח').

    

8. כפי שיפורט בהמשך פסק הדין, נזקי התובעים אינם במחלוקת (כפוף לפירוט שיובא להלן בחלק הנזקים בהמשך פסק הדין). המחלוקת העיקרית בהליך זה נסובה בשאלת האחריות לנזקים.

    

   הצדדים

    

9. התובעים טוענים כי מספר גופים אחראים לנזקיהם. להלן אפרט זהות הנתבעים בהליך.

   • הנתבעת מס' 1 היא המועצה האזורית שבתחום שיפוטיה נמצא הבית.

   • הנתבעת מס' 2 היא רשות הניקוז והנחלים.

   • הנתבעת מס 3 היא הועדה לתכנון ולבניה שבתחום שיפוטה נמצאים הבית ותעלת הניקוז.

   • נתבעת מס' 4 היא חברת הביטוח שביטחה את הבית בביטוח חובה.

   • הנתבע מס' 5 הוא הועד המקומי בתחום השיפוט של הבית.

      

10. כמו כן, הוגשו בתיק הודעות צד שלישי מצד הנתבעות מס' 1 ו-3 כנגד נאטור מועין ואבד אלרחמאן סלאמה - מתכנני הבית. כמו כן, הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד "ניצני עוז מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ – אשר פיתח שיווק ותכנן את שכונת ההרחבה של המושב ניצני עוז.

     

    ממצאי חוות דעת המומחה 

     

11. בית המשפט מינה מומחה מטעמו, המהנדס ושמאי המקרקעין מר יהושוע מועלם, אשר יחווה דעתו לעניין הגורם לסדקים בחומת בית התובעים, היקף הנזק לרבות בדירת התובעים ועלות התיקון.

     

12. ככלל, הלכה פסוקה היא כי למומחה המתמנה על ידי בית המשפט, מעמד מיוחד, ולכן יטה בית המשפט לאמץ חוות דעתו של מומחה שמתמנה, אלא אם קיימים טעמים חריגים ונימוקים כבדי משקל שלא לעשות כן (ראה בהקשר זה ע"א 5509/09 עבד אלקאדר נ' מסרווה, ע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563, ע"א 3056/99 שטרן נ' שיבא).

     

13. על אף האמור לעיל, מסקנותיו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט, שכן בית המשפט הוא הגורם המכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, ולפיכך רשאי בית המשפט לאמץ את מסקנות המומחה מטעמו, לדחותה או לאמץ חלקים ממנה (ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל).

     

     

14. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי ממצאי חוות הדעת לא נסתרו לעניין הסיבה לשקיעת האדמה והגורמים לה. תחילה, אציג את קביעותיו העיקריות של המומחה בחוות הדעת, ולאחר מכן אתמקד בחלקה של הרשות לאחריות לנזקים אלה כפי המפורט בחוות הדעת, ואבהיר מדוע אני סבורה כי ממצאים אלה לא נסתרו על ידי הרשות.

     

15. בא כח הרשות טען כי אין לקבל טענות התובעים לעניין הסיבה לנזקים מאחר שנטענו בעניין זה בכתב התביעה טענות עובדתיות חלופיות וסותרות זו לזו. איני מקבלת טענה זו. כאמור, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קיימת זכות קנויה לבעל דין לתיקון כתב טענותיו בעקבות הגשת חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט. אשר על כן, הטענות בכתב התביעה מציגות את טענות התובעים בהתבסס על חוות דעת המומחה מטעמם ולאחר מכן, את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט.

     

16. להלן יפורטו בתמצית קביעות המומחה בחוות הדעת.

     

17. המומחה קבע כי הבית נרכש על ידי התובעים מהבעלים במחיר שוק ראלי ללא כל הפחתה שעשויה להתפרש כהפחתה, גלויה או סמויה בגין ליקויים שהיו קודם לכן בבית.

     

18. המומחה נתן מענה לשאלה בה בחר להתמקד בחוות הדעת: מדוע שקיעות האדמה (או הסחף) בחצר בית התובעים ובסמוך לה והנזקים הנטענים בגינם, התחילו להופיע רק 13 שנים לאחר שנרכש הבית על ידי התובעים. המומחה קבע כי בתקופה שבין שנת 1999 - בנית הבית לבין שנת 2013 - עת החלו תופעות השקיעה בקרקע והנזקים בבית התובעים - התרחשו שני אירועים משמעותיים אשר השפיעו ושינו את המאזן ההידרולוגי הטבעי שהיה נהוג משך השנים, על הקרקע החרסיתית בסביבה הנדונה והרלוונטית:

     

    • הטיית חלק משמעותי מאד ממי הנגר של "אגן ההיקוות הטבעי", שזרמו, במשך שנים, בתעלת הניקוז על ידי כביש 6. הטייה זו נעשתה על ידי רשות הניקוז.

       

    • תכנון, פיתוח ובניה של שכונת ההרחבה של המושב הסמוכה וצמודה לבית התובעים.

       

19. המומחה קבע כי כאשר קרקע חרסיתית מפסיקה לקבל מילוי חוזר טבעי ממי גשם, וכאשר בו זמנית מתאפשר ניקוז טבעי של שכבות החרסית , מתחילה תופעת הקונסולידציה, אשר גורמת להתכווצות ושקיעה אטית וההדרגתית של שכבת מי הקרקע. תהליך זה מואץ, אם בו זמנית, גם מעמיסים את שכבות החרסית העליונות, כמו תכנון, פיתוח ובינוי של שכונת מגורים חדשה, כפי שקרה בשכונת ההרחבה הסמוכה. שכונת ההרחבה הקטינה משמעותית את המילוי החוזר הטבעי מגשם, מאחר שבכבישים, שנסללו ובבתים שנבנו מי הגשם היורדים נאספים ומנוקזים באמצעות מעבירי מים, לצדי הכבישים אל תעלת הניקוז הנדונה, ובכך נמנע למעשה המילוי החוזר הטבעי לקרקע הסמוכה שהיה נהוג מקדמת דנא.

     

20. המומחה קובע כי בנספח לניקוז לתב"ע צש/ במ' 2 המתייחסת ליישובים ניצני עוז, עין ורד וכפר יעבץ ואשר קבלה תוקף בשנת 1992 , נקבע בין היתר: ניקוז, ותיעול והגנה מפני שיטפונות (בין קיימים ובין מוצעים) על פי הנחיית רשות ניקוז בתחומה נכללת התכנית.

     

    המומחה קבע בחוות הדעת, כי רשות הניקוז אחראית לנזקים לאור הטיית המים מהעורק הזורם בצמוד לבית התובעים, במסגרת תכנון כביש 6 , והשפעת הטייה זו על משטר הזרימה בעורק, שהיה נהוג מקדמת דנא ואשר לא לקח בחשבון, כפי הנראה, השפעה מקומית על תהליך הקונסולידציה בקרקעות בסביבה.

     

21. לעניין חלוקת האחריות המומחה סבור ש 60% מיוחס להטיית מים עקב סלילת כביש 6 ו-40% עקב שכונת ההרחבה. (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 14).

     

    המומחה הבהיר את מסקנתו :

    ת:הסתמכתי בנושא בעיקר על ההסברים שנתן מר ניסים אלמון בפגישה שהיתה בבית התובעים. עורק הניקוז הוא עורק טבעי שניקז שטחים גדולים כולל באזור השומרון וכמויות מים גדולות נוקזו דרכו. במסגרת הפרוייקט של כביש 6 נבנתה תעלת בטון שהסיטה את המים ומה שנותר לגבי העורק היום בניצני עוז זה אגן היקוות שמנקז כמויות מים קטנים יחסית. לשאלתך, לא הוצגו לי מסמכים.

    ש:האם אתה יכול להגיד מה כמויות המים שזרמו לפני ואחרי?

    ת:אני לא בדקתי בנתונים אבל אני מוכן לקבל הנחה שכמויות המים שזורמות היום קטנות יותר משמעותית מהכמויות הקודמות...

    (בעמ' 24 לפרוטוקול, שורות 16-23).

     

22. בהקשר זה מציין המומחה בחות דעתו כי :

     

    "המומחים מטעם נתבעת 2 ... נתנו לנו סקירה הידרולוגית, באשר למשטר הזרימה בתעלת הניקוז, לפני כביש 6 ולאחריו. מהם למדתי כי עם השלמת "מחלף ניצני עוז" בכביש 6 הוסטה מרבית זרימת המים, בתעלת הניקוז , מאגן ההיקוות המקורי (שהיה גדול מאד יחסית") וכיום, זרימות המים בחורף, הן בספיקות קטנות יחסית, "אפילו במצבי קיצון " ... (סעיף 70 לחוות הדעת)

     

    המומחה מפנה לדברי מר נסים אלמון , מנכ"ל רשות הניקוז אשר במסגרת בירור עובדתי עם הצדדים בעת הכנת חוות הדעת טען כי "עם תכנון כביש 6 ומתוך דאגה ל'ניצני עוז' נבנה בצמוד לכביש 6 , על הגדה המזרחית שלו "מובל ענק" המיוצב בבטון – ומאז- שום מים מאגן זה לא זורמים לערוץ זה. כיום אגן ההיקוות של תעלת הניקוז קטן מאוד , סדר גודל של כ- 150 דונם, רק של הישוב ניצני עוז. זה יוצר זרימות וספיקות קטנות יחסית ..." (בעמ' 16 לחוות הדעת)

     

23. המומחה נחקר בעניין זה, לעניין סתירה שנטענה לעומת כתב התביעה המתוקן אולם מצאתי כי המומחה יישב סתירה נטענת זו:

    ש:מפנה לסע' 17 ו-23 לכתב התביעה המתוקן. תסכים שזה ההפך מקביעתך. (בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים שירידת האדמה נגרמה מזרימת מים בתעלת ניקוז באופן שסחף אתו את האדמה – הוספה שלי - להצ)

    ת:לא ההפך מקביעתי. העורק הטבעי שהיה קיים הוא אגן ניקוז של שטחים גדולים מאוד וניקז כמויות שטחים גדולות. ברגע שעשו את ההטייה, עשו תעלת בטון גדולה מאוד שהטתה... אני מניח שהם כתבו את זה כדי להסביר מה היו הסיבות לדעתם באותה עת.

    (בעמ' 29 שורה 36, בעמ' 30 שורה שורות 1-3).

     

24. עד נוסף שהובא על יד הנתבעת מס 2, פרופ' מנחם אגסי, נתן חוות דעת בתיק מטעם הועדה המקומית לתכנון ולבניה לב השרון. העד אישר כי "הנזקים קרו בגלל תהליך הקונסולידציה". העד אף אישר כי כתוצאה מהסטת מים מהתעלה מגיעים פחות מים לחלקה (בעמ' 37 שורות 14, עמ' 36 שורה 35). יחד עם זאת, העד לא הסכים עם טענת המומחה מטעם בית המשפט, לפיה קיים קשר בין הטיית המים בעקבות כביש שש לתהליך הקונסולידציה.

     

25. כאמור, שני המומחים נחקרו בהקשר זה. מר אגסי טען בעדותו כי תהליך הקונסולידציה בקרקעות חרסית כמו אלה שעליהם נמצא המושב והמבנה של התובעים, עוברות תהליך קונסולידציה באופן טבעי. הסטת המים מהתעלה, לשיטתו, לא תרמה לנזק התובעים אלא היפוכו של דבר הוא הנכון. לשיטתו, אם זרמו פחות מים התהליך הצטמצם.

     

26. אני סבורה כי יש לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט במחלוקת שהתעוררה בין המומחים, וזאת בהמשך להשלמה שניתנה לחוות דעתו – אשר לא נסתרה בחקירתו הנגדית, כפי שיפורט להלן.

     

    כך, הבהיר המומחה בהמשך לדעת ד"ר אגסי :

     

    "אני סבור וגם קובע, כי לצערי, מכל הסיבות ו/או ההסברים ו/או הטענות, שהציג ומנה, ד"ר אגסי, בחוות דעתו, אין מאומה שסותר את חוות דעתי המקורית ואף לא "קידם" אותנו, להבין - "מדוע שקיעות האדמה (או הסחף!) בחצר בית התובעים ובסמוך לה (והנזקים הנטענים ביגנם), התחילו להופיע רק ב-2013, כ-13 שנה לאחר הבניה? " בסעיפים 79 עד 81 בחוות דעתי המקורית, תימצתתי כדלהלן:

    כאשר קרקע חרסתית מפסיקה לקבל "מילוי חוזר טבעי", ממי גשם, או שמילוי זה מצטמצם בצורה משמעותית והדרגתית וכאשר , בו זמנית, מתאפשר ניקוז טבעי של שכבות החרסית (נניח לערוץ נחל או תעלת נקוז), מתחילה תוספת הקונסולידציה, אשר גורמת, להתכווצות ושקיעה הדרגתית של פני שכבת הקרקע "

    (סעיף 15 לחות הדעת המשלימה מיום 9.7.17).

     

    וכן בחקירתו:

     

    ש:בגלל הקונסולידציה הקרקע התייבשה.

    ת:אם אין לה מילוי שנתי חוזר של גשם, היא מתייבשת בקצב איטי. אני לא יודע אם אחוז המים פחת. מאחר והמילוי החוזר פחת, קורה תהליך של ניקוז הדרגתי איטי של שכבת הקרקע, בין היתר אל תעלת הניקוז וכתוצאה מכך חלה שקיעה של הקרקע.

    ש:שקיעה של הקרקע קורית כי הקרקע מתייבשת?

    ת:בחרסית כן בין היתר.

    ש:אפשר לבדוק את אחוז המים של הקרקע?

    ת:אפשר לבדוק ויש גם שיטות לזרז את התהליך של הייבוש. זה כתוב בחוות דעתי.

    ש:הנזקים לתובעים נגרמו כי הקרקע התייבשה?

    ת:לא. הקרקע שקעה והפתרון זה למנוע המשך תהליך שקיעת הקרקע. השקיעה נגרמה כתוצאה מהתהליך ותמשך אם לא ינקטו אמצעים.

    (בעמ' 30 שורות 31-36, בעמ' 31 שורות 1-5)

     

27. עמדת המומחה לא נסתרה. מר אגסי לא הבהיר - ככל שהמדובר בתהליך טבעי, מדוע התהליך החל רק בעקבות שני האירועים אליהם מתייחס המומחה בחוות דעתו ובמשך 13 שנים לא התרחש התהליך הטבעי כנטען? לא מצאתי בחוות דעתו הסבר לעניין זה.

     

28. מכאן, לא נסתרה חוות דעתו המקצועית של המומחה , לעניין הקשר שבין הטיית המים בעקבות הקמת כביש 6 (במקבל להקמת שכונת ההרחבה), לבין שקיעת האדמה בבית התובעים.

     

    אחריות רשות הניקוז 

     

29. גם אם תתקבל קביעת המומחה ביחס לקשר שבין הטיית המים בעקבות הקמת כביש 6, להתרחשות ההליך הקונסולידציה, שאלת האחריות היא שאלה משפטית. על כן, יש לבחון מהם גבולות אחריות הרשות לצורך השאלה האם יש מקום לחיוב הרשות בפיצוי כלפי התובעים. המדובר בעילה נזיקית, ועל כן, יש לבחון האם קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית והאם חובה זו הופרה.

     

30. בפתח הדברים אתייחס לטענת בא כח הרשות כי לא נטען בכתב התביעה לעניין אחריות רשות הניקוז באופן מספק. איני מקבלת טענה זו. בסעיפים 55 ו-56 לכתב התביעה המתוקן נטען בדבר אחריותה של רשות הניקוז ובכלל זה לעניין ניקוז האזור והסטת מים, וכמו כן תוך פנייה לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

     

     

    סקירת המצב המשפטי לענין אחריות הרשות בחקיקה ובפסיקה

     

31. כב' השופט י. עמית בעניין פלוני (ע"א 4486/11 פלוני ' פלוני ) קבע:

    "... נקודת המוצא היא, כי אחריות רצויה בכל מקרה שקיימת התרשלות ויכולת לצפות, אלא אם כן יש שיקולים מיוחדים המצדיקים שלילתה".

     

    הקף אחריותה של הרשות הוגדר בחוק "לדאוג לניקוזו הסדיר של התחום שנקבע לה בצו המקים" (סעיף 12 לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח-1957; להלן : "חוק הניקוז")

    בע"א 2906/01‏ ‏ עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ נפסק בהקשר לאחריותה של רשות הניקוז להלן : ,ענין מנורה"), כי :

     

    "אכן, זהו מקרה מובהק שבו יש בהוראה סטטוטורית מסמיכה כדי לשמש אינדיקציה לרמת ההתנהגות הנדרשת מן הרשות כרשות סבירה ולהקרין על קיומה ועל היקפה של חובת הזהירות המוטלת עליה לצורך עוולת הרשלנות (ראו: עניין ועקנין, 139; עניין עיריית חדרה, 766; עניין סוהן, 739; עניין גורדון, 134). רשות ניקוז כשמה כן היא – כל תכלית הקמתה וכל תמצית הווייתה אינן אלא הטיפול בענייני הניקוז בתחום שעליו הופקדה. כפי שכבר צוין, נהנית רשות הניקוז ממעמד של תאגיד עצמאי "אשר יקיים, יחזיק, ינהל ויממן את מפעל הניקוז האזורי, כשהבקורת וההכוונה היא בידי המדינה, ואילו העבודה המעשית והמינהלית הכרוכה בכך היא כולה בידי הרשות" (ה"ח תשי"ז, 254, 263). רשות הניקוז היא, אפוא, הגוף המופקד על ביצוע כל הפעולות הנדרשות לשם ניקוזו היעיל של האזור הנמצא תחת אחריותה. היא מוסמכת להתקשר בחוזים, לרכוש נכסים, להחזיק בהם ולהעבירם ולבצע כל פעולה הדרושה למילוי תפקידיה. כמו כן מוסמכת רשות הניקוז ליזום תוכניות ניקוז, לקדמן ולעשות את כל הדרוש בכדי להוציאן מן הכוח אל הפועל. לשם מילוי תפקידיה רשאית רשות הניקוז, באישורו של שר החקלאות, לגבות מבעלי המקרקעין שבתחומה ארנונת ניקוז ואף להתקין, באישור שר החקלאות, חוקי עזר בכל הנוגע לביצוע תפקידיה ובכלל זה להסדיר חפירת תעלות, הקמת מבנים או התקנת מתקנים למניעת הפרעה להקמתו או לפעילותו של מתקן ניקוז. כן רשאית רשות הניקוז להיכנס בכל עת סבירה לכל קרקע ובנין ולעשות כל פעולה הדרושה למילוי תפקידיה לפי חוק ואף לדרוש פינוי של מקרקעין לשם ביצוע תוכנית ניקוז, לרכשם או לחכור אותם ולהגביל או להסדיר את הגישה לעורקי מים או את המעבר בהם (ראו סעיפים 14, 29, 30, 30א, 36, 43, 43א, 44, 52 לחוק הניקוז, ולפירוט בעלי התפקידים ברשות הניקוז ואופן התנהלותה ראו: צו הניקוז וההגנה מפני שטפונות (הקמת רשויות ניקוז), תש"ך-1960).

    קשת רחבה זו של סמכויות שהוקנתה לרשות הניקוז על פי החוק נותנת בידה כלים לביצוע תפקידיה והיא מיועדת לאפשר לה למלאם באופן ראוי ויעיל. באופן עקרוני נראה לי כי מן הראוי שיתקיים יחס ישיר בין רוחב הסמכויות הניתנות לרשות על פי דין לצורך ביצוע תפקידה ובין רמת ההתנהגות הנדרשת ממנה כרשות סבירה בהקשר זה. ובמלים אחרות, ככל שהסמכויות הנתונות לרשות לצורך ביצוע תפקידה רחבות יותר וככל שהכלים שמעמיד הדין לרשותה רבים יותר, כך גבוה יותר סטנדרט ההתנהגות הנדרש ממנה על מנת שתיחשב כמי שפעלה כרשות סבירה. עמד על כך בית משפט קמא בהדגישו בהקשר זה את הסתמכותם של תושבי האזור ובעלי העסקים בו - הניזוקים - על כך שהרשות תפעיל את סמכויותיה ותימנע שיטפונות. וכלשונו:

    הנזק אמנם נגרם על-ידי כוח טבע, אך קביעת הסדר יסודי ומקיף למניעת התממשות הסיכון הטמון באותו גורם טבעי בחוק, יוצרת קרבה בין מי שעל-פי ההסדר מוטלת עליו החובה לפעול למניעת ההתממשות [צ"ל: התממשות] אותו סיכון לבין מי שניזוק כתוצאה מהתממשותו.

     

    במקרה שלפנינו בולטת התהום הפעורה בין כלי הביצוע הרבים והמגוונים שהפקיד המחוקק בידי רשות הניקוז ובין חוסר המעש הכמעט מוחלט של רשות הניקוז עמק זבולון באזור שבאחריותה...בית משפט קמא קבע בהתבסס על הראיות שהיו בפניו כי מערכת הניקוז באזור לא הותאמה לצרכים המעודכנים של האזור וכן קבע כי לא נעשו באזור פעולות ניקוז רבות אחרות, בייחוד במורד נחל הקישון, שניתן וראוי היה לבצען לפני התרחשות השיטפונות והן בוצעו רק לאחר מכן (כפי העולה מעדותו של נצר), כגון סילוק הגבס מנחל ציפורי, סילוק מיידי של מפגעים רבים שנמצאו באזור וכן בניית סוללת הגנה גדולה מאוד במפגש של נחל ציפורי עם נחל הקישון, פתיחת תעלות ניקוז אזוריות חדשות, שיפור הקיימות והקמת סוללת הגנה גבוהה לאורך נחל גדורה באזור ההצפות בדרום קריית ביאליק. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהכשל של מערכת הניקוז הקיימת בא לידי ביטוי כבר בשיטפונות אשר אירעו באזור בעבר (בשנים 1969 ו-1986), קבע בית משפט קמא כי הרשות יכולה וצריכה היתה לצפות את ההצפות שאירעו באזור בחורף תשנ"ב ואת הנזקים שנגרמו בעקבותיהן. תוצאה זו מקובלת עלי ועל כן אני סבורה כי מן הדין לדחות את הערעור שהגישה רשות הניקוז קישון (ע"א 3049/01)" (הדגשות הוספו על ידי -להצ)

     

32. פסיקה נוספת דנה בחיובה של רשות הניקוז מתוקף סמכותה בחוק ומכח דיני הנזיקין :

    כך, בתא (נצ') 13711-05-11‏ ‏ כלל חברה לביטוח בע"מ נ' קיבוץ רשפים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נפסק כי :

     

    גם בענייננו, כך הוא, רשות הניקוז, שתפקידה העיקרי הינו "הולכת" מים בתעלת הניקוז, צריכה ויכולה הייתה לצפות את הנזק שיגרם כתוצאה מאי כיסוח קוצים מושלם ואת הנזק שיגרם מהשארת הגזם בתוך התעלה ...

     

    בעא (חי') 33327-05-12‏ ‏ אחיטוב - מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' יוני סולימאני נפסק לעניין אחריותה של רשות הניקוז שרון, כי אין להתעלם מן העובדה כי על אף שהרשות פעלה במקרה דנן בדרך של בדיקות כאלה או אחרות והוצאת מכתבים כאלה או אחרים, אין די בכך: "לרשות הניקוז הוקנתה על פי החוק סמכות מגוונת, אשר מקנה לה אמצעים לביצוע תפקידה, באופן אשר יכולה הייתה לייעל את התוצאה הנדרשת בדבר הקמת רשת ניקוז כנדרש במקום..."

     

    באותו מקרה המדובר היה בביצוע פרויקט לשימור קרקע של משרד החקלאות, כאשר תכנית כזו צריך שתהא בשיתוף המועצה האזורית עמק חפר ורשות הניקוז שרון, שתטפל במוצאים (התחברות לתעלות האזוריות) וברשת תעלות פנימיות במושב. נפסק כי יש מקום להטיל חבות על רשות הניקוז, ואולם אין גם להתעלם מהפעולות שננקטו במקרה דנן, ולכן שעור אחריותה עמד על 7.5% בלבד (פסק הדין אושר בעליון ברע,א 9236/12 רשות הניקוז שרון נ' אחיטוב מושב עובדים ; להלן :"ענין אחיטוב").

     

     

     

     

     

     

     

     

    ישום לענייננו :

     

33. משקבלתי את קביעת המומחה ביחס לקשר בין הטיית המים לנזק שנגרם לתובעים, אבחן את אחריות הרשות כלפי התובעים. כלומר - האם הופרה החובה כלפי התובעים וככל שכך, מהם האמצעים שניתן היה לנקוט למניעת הנזק.

     

34. חבות מושגית 

     

    כאמור, על פי הפסיקה, החובה של הרשות כלפי מי שיכול להיפגע מפעולותיה רחבה לרבות, מי שמסתמך על הרשות כמי שתמנע נזק שעלול להיגרם כתוצאה מנזקי גורמי טבע.

     

    על פי פסיקת בית המשפט העליון, קשת רחבה של סמכויות שהוקנתה לרשות הניקוז על פי החוק נותנת בידה כלים לביצוע תפקידיה והיא מיועדת לאפשר לה למלאם באופן ראוי ויעיל. בית המשפט קובע כי מן הראוי שיתקיים יחס ישיר בין רוחב הסמכויות הניתנות לרשות על פי דין לצורך ביצוע תפקידה ובין רמת ההתנהגות הנדרשת ממנה כרשות סבירה בהקשר זה. ובמלים אחרות, ככל שהסמכויות הנתונות לרשות לצורך ביצוע תפקידה רחבות יותר וככל שהכלים שמעמיד הדין לרשותה רבים יותר, כך גבוה יותר סטנדרט ההתנהגות הנדרש ממנה על מנת שתיחשב כמי שפעלה כרשות סבירה.

     

    על כן, על אף שלכאורה אין המדובר במקרה זה בנזקי הצפה במובנם הקלאסי, הרי שלדעתי הרשות אינה יכולה להתנער מחובתה כלפי צדדים שלישיים שנפגעו כתוצאה ממימוש סמכויותיה על פי החוק.

     

    בענייננו, כחלק ממימוש סמכויותיה של רשות הניקוז על פי חוק הניקוז בכל הנוגע לפעילות שנעשתה על ידי הרשות ביחס להקמת כביש שש, הרשות פעלה להטיית המים כאמור לעיל. הפעולה של הטית המים על ידי הרשות יצרה חבות מצידה כלפי התובעים ביחס להשלכות פעולה זו .

    כך, ככל שבעקבות פעולת ההטיה יכול היה להיגרם תהליך פיסי /הידרולוגי, שיש בו משום סיכון מבחינת המתגוררים ביישוב, הרי שיש לראות את הרשות כאחראית לכך.

     

     

     

35. לעניין החבות הקונקרטית 

     

    המומחה מציין בחוות דעתו כי בסיור ביום 2.11.2015 נאמר על ידי המהנדס, מר נסים אלמון, כי רשות הניקוז אחראית על אגני ניקוז של שלשה נחלים גדולים: חדרה , פולג, ואלכסנדר. תעלת הניקוז הקיימת היא עורק ניקוז טבעי. היה פעם ערוץ ניקוז ארוך שניקז גם אגני היקוות משטחים בתחום הרשות והשומרון כמו גם אגני ניקוז מסביבו. עם תכנון כביש 6 ומתוך דאגה לניצני עוז נבנה בצמוד לכביש 6, על הגדה המזרחית שלו, "מובל ענק" המיוצב בבטון – ומאז- שום מים מהאגן זה לא זורמים לערוץ זה. כיום אגן ההיקוות של תעלת הניקוז קטן מאד . סדר גודל של כ- 150 דונם , רק של הישוב ניצני עוז. זה יוצר זרימות וספיקות קטנות יחסית ואין סיכוי להצפות" (בעמ' 16 לחוות הדעת מיום 4.4.16).

    מר אלמון אף התיחס לטבעה של הקרקע כחרסיתית: "הקרקע בניצני עוז היא קרקע חרסיתית לעיתים, בעומק של כ- 5-12 מ', קיימות בקרקע החרסיתית, שכבות כלואות של חול, או סלע או מים. זה קיים גם בקו הרכס של השומרון. אם חלק מהיסודות מגיעים, במקרה, לשכבת החול או לשכבת המים (ללא דיפון בבטונייט), עלולים להגרם כשלים ביסודות. אם מגיעים לשכבת אבן זה הכי טוב. אם לא אז נמצאים בשכבת חרסית וידוע מה הבעיות בשכבת חרסית" (שם).

     

    מדברי מר אלמון ניתן להסיק כי קיימת מודעות מצד הרשות לכך שהקרקע בניצני עוז היא קרקע חרסיתית ובדבר הבעייתיות הכרוכה בקרקע מסוג זה.

    עוד מצין מר אלמון, שהבניה נשענת על הנחל ורואים שיש שקיעה של הקרקע. לשיטתו, זה פועל יוצא של הקרקעות הכבדות שכל הזמן נפתחות ונסגרות.

     

    אצין בהקשר זה כי גם וככל שדברי מר אלמון נאמרו בדיעבד לאחר הטיית המים, הרי שניתן ללמוד מדברים אלה על כך שהמדובר במידע שהרשות יכולה היתה וצריכה היתה להיות מודעת לו .

     

36. המומחה קובע מהם אמצעי הזהירות שהיה על הרשות לנקוט:

     

    ת.כשעשו את ההטייה בכביש 6, הגורם המוסמך שהיה אמור לחוות דעה מה אמור לקרות במשך הזמן במורד העורק זה רשות הניקוז. מבחינת חוות הדעת שלי, הגורם המקצועי היחידי שהיה אמור לחשוב ולהתריע על התפתחות נחיתת קרקע בסביבה, זה רשות הניקוז.

    ...

    כוונתי ב"לנקוט אמצעים מתאימים", צריך להגיש תסקירים הידרולוגיים וסביבתיים. רשות הניקוז היה צריך להגיד שהם גורמים להפרה של מאזן ההידרולוגי הקיים ולחשוב מה היה יכול לקרות. את זה לא עשו לפי דעתי. ברגע שאני מפר מאזן הידרולוגי טבעי בסביבה חרסיתית, מה יכול להתפתח במשך הזמן.

    ...

    (בעמ' 27, שורות 23-32)

     

    ש:המסקנה שלך כלפי רשות ניקוז היא שהיתה צריכה להנחות את המועצה, הוועד והוועדה המקומית לנקוט באמצעים. באיזה שנה?

    ת:בשלב התכנון. תכנון כזה לוקח שנים, בטח 3-4 שנים לפני זה.

    ש:תסכים איתי שההנחיה לרשות ניקוז היתה צריכה להינתן אחרי שניתן היתר לבית.

    ת:כן.......

    ש:וסביר להניח שאחרי שהבית נבנה.

    ת:כן.

    ש:אמרת שבשנת 2002, רשות ניקוז צריכה להנחות את המועצה לגבי שעקב הטיית המים תקרה קונסולידציה. הבית של התובעים כבר קיים. אילו פעולות צריכה לנקוט המועצה לגבי הבית שכבר קיים בעקבות ההנחייה של רשות הניקוז.

    ת:לדפן את התעלה למשל.

    ש:אותן פעולות שאתה מבקש היום למעשה.

    ת:כן. אני לא מדבר על סכומים אלא על עקרונות.

    ....

    (בעמ' 32 שורות 34-36).

     

    ש:מפנה לסע' 91 לעניין עלויות. איזה סעיף היה נחסך אם רשות הניקוז היתה מודיעה בשנת 2002, שצריך לדפן את התעלה.

    ת:הכל היה נחסך אם היו נוקטים באמצעים בזמן.

    ש:מה היה עלות התיקון.

    ת:יש פירוט.

    לשאלת ביהמ"ש היו צריכים לעשות קלונסאות בקוטר 40 ועבודות עפר.

    (עמ' 33 שורות 26-31).

     

    וכן:

     

    ש:אני אומר לך שעצם זה שרשות ניקוז לא התרתה, לא גרם לנזק.

    ת:כל חוות הדעת שלי באה לטעון מה קרה ואיך צריך למנוע הידרדרות של מצב.... דיברתי על העלות של הקמת דיפון היום.

    הנזק שנגרם הוא תגובת שרשרת. מהותו בעיקורי בגלל שקיעה של הקרקע ולכן נגרמו נזקים. בחוות דעתי אני מסכם שלאור המצב ההידרולוגי והמצב שקיים היום במצב החרסית בקרבת התעלה, צריך לנקוט באמצעים. חוות דעתי באה לנקוט באמצעים שיש לעשות היום. גם בסמוך לתכנון אם רשות הניקוז היתה אומרת שיגרמו לשקיעות וצריך להגן על דופן התעלה, אם היו מגנים זה היה מונע את הנזק ומצמצם אותו. הנזק התחיל להיגרם ב-2013.

    ב-2004-2006, נבנה כביש 6. רשות הניקוז היתה צריכה לתת חוות דעת מה יקרה במורד האפיק בגלל המאזן ההידרולוגי. אם רשות הניקוז היתה אומרת שהעורק עד היום באחריותינו ומעכשיו לא יודעים באחריות מי ויגרם נזק בדפנות התעלה, בואו נגן מעכשיו על דפנות התעלה במורד האפיק. אם היו מגנים בזמן במורד התעלה בדיפון בטון הוא קלונסאות סביר להניח שהקרקע לא היתה שוקעת ולא היו נגרמים נזקים למה שקרה בבית התובעים ובהמשך הקרקע לא תשקע.

     

    (עמ' 33 שורות 11-25).

     

     

37. ניתן למצוא חיזוק לדברי המומחה בעדותו של מר בר:

    לשאלת בית המשפט , ביחס להטיה של המים, אני לא מכיר את התכנון של ניקוז כביש 6 ... מי שתכנן את זה , זה רשות הנקוז. התכנון של הטית המים באחריותה. ככל שהתכנון של הטית המים השפיע על התעלה והמבנים הסמוכים, אני מניח שרשות הניקוז היתה מתריעה על כך ... רשות הניקוז היא גוף ציבורי ואחראי. אני מניח שייקחו בחשבון את כל ההשפעות האפשריות. אם צפו שתהיה בעיה היו דנים איתנו על כך. לצורך זה דרושים "הידרולוגים". (הדגשות הוספו על ידי – להצ )

    ...

    אם היו מתריעים על כך, הם היו מציעים פתרון והיינו דנים יחד...בפועל לא קבלנו הודעה.

     

    (עמ' 48 שורת 35-36, עמ' 49, שורות 1-3, שורה 18).

     

    לשאלה אם המועצה או הועדה היו מבצעות את הדיפון השיב כי "הם היו יושבים עם מומחים ויועצים . בתשריט כזה שהיה מורם דגל אדום ... היינו יושבם כמו שיושבים שמעלות בעיות עם הגורמים הרלוונטיים , עם יועצים ומחפשים פתרון."

    (עמ' 49 שורות 35-36) .

     

    העד אף אישר בעדותו ביחס לשאלת המימון כי אינו יודע לאשר מי היה נושא בעלות, כאשר הדבר תלוי פתרון והשיחות בין הצדדים ויועציהם (בעמ' 50 שורות 2-3).

     

38. לאחר שקבעתי כי אופי הקרקע החרסיתית היה במודעות הרשות ו/או צריך להיות במודעותה כאמור לעיל, בבחינת העלויות שהיה על הרשות לנקוט למניעת הנזק, המדובר בבדיקות של הידרולוגים, ובשיתוף הנתבעת 1 בפתרון הנדרש, לרבות בחינת פתרון של דיפון על משמעויותיו מבחינה כספית וחלוקת אחריות. אני סבורה כי המדובר באמצעים סבירים שניתן היה וצריך היה לנקוט למניעת הנזק.

     

39. אני סבורה כי לא נסתרה קביעת המומחה, כאמור לעיל בחוות הדעת ובחקירתו, לפיה ככל שהיו נעשות בדיקות מצד הרשות, ניתן היה למנוע ו/או לצמצם את הנזק. בהקשר זה אציין כי אמנם הפתרון של הדיפון אינו פתרון זול כפי שעולה מתמחור המומחה בחוות הדעת כיום ביחס לדיפון הנדרש למניעת נזקים עתידים, אולם בשים לב לכך שלא ננקטו כל אמצעי בדיקה מצד הרשות, לא ניתן לקבע כבר עתה כי המדובר באמצעי שאינו מידתי וסביר למניעת הנזק , בשים לב לאופיו, היקפו של הנזק ולכך שיתכן וניתן היה אף לחלוק בהשתתפותו .

     

    בהקשר זה יש להפנות אף לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה אין הרשות פטורה מחבות רק בשל העובדה כי מניעת הנזק ליחיד עלולה להטיל מעמסה כבדה על הקופה הציבורית. במיוחד לא תצא הרשות הציבורית פטורה מחבותה, אם יסתבר כי פעולה הכרוכה במניעת הנזק, נמוכה משיעורו [ראה ע.א. 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל פסקה 40 לפסק הדין].

     

40. בפסק הדין בענין מנורה התיחסה כב' השופטת חיות ל"נוסחת הנד", המקובלת בארה"ב כמבחן להתקיימות ההתרשלות. (ראה פסקה 47 לפסק הדין) נוסחה זו משקללת את הסתברות התרחשותו של הנזק ואת שיעורו לעומת העלות הנדרשת למניעתו.

    נוסחה זו אינה נוסחה במובן המתמטי של הביטוי ובמסגרתה ניתן לערוך איזונים ראויים המביאים בחשבון ערכים חברתיים ובהם צדק, הגינות ומוסר המבטאים את תפישתה של החברה באשר לאשמה חברתית. אשר לשיעור הנזק נפסק כי אין להקל ראש בנזקים אשר נגרמו כתוצאה משיטפונות תשנ"ב, הגם שאין מדובר בנזקי גוף אלא בנזקי רכוש ובנזקים כלכליים הנובעים מנזקי הרכוש. הגורם השלישי שיש לשקלל על פי נוסחת הנד נוגע לעלות מניעתו של הנזק ובחינתו נוגעת, בין היתר, בסוגיות של אילוצי תקציב שהעלתה המדינה בטיעוניה וכן בטענות נוספות שהעלתה לעניין החצנת עלויות, לעניין הטלת עלויות המניעה או הפיצוי על המונע היעיל ביותר והנהנה מן הסיכון ולעניין פיזור נזק וכיס עמוק.

     

    בית המשפט העליון פסק כי לא יתעלם מקיומו של תקציב מוגבל, אך מכאן ועד מתן פטור למדינה מאחריות, כל אימת שמעורבים בהחלטותיה שיקולי תקציב, הדרך ארוכה. בית המשפט אף קבע כי המשאבים הכספיים הנכבדים שאליהם התייחסה המדינה בהקשר זה הם פועל יוצא של חוסר מעש מצידה ומצד רשות הניקוז עמק זבולון לאורך שנים בכל הנוגע לפיתוח תשתיות הניקוז באזור.

     

41. יישום לענייננו: על הסתברות התרחשותו של הנזק עמדנו לעיל בקשר עם סוגיית הצפיות, בשים לב לקביעת המומחה ביחס לאופייה של הקרקע החרסיתית- קביעה שאושרה על ידי המומחה מר אגסי ומר אלמון. אין לומר אפוא כי מדובר בתופעת טבע נדירה וחריגה שלא ניתן היה לצפותה מבחינת ההיקף והעוצמה. אשר לשיעור הנזק הרי שהמדובר בנזק משמעותי לתובעים הן בבחינת המשאבים הנדרשים למניעת נזקי ההצפה והן מבחינת ירידת הערך (בשיעור של כ – 350,000 שח), וזאת הגם שהמדובר בנזק כלכלי. לעניין השיקול הכלכלי - יובהר כי עמדת הנתבעת 2 שוללת כל אחריות ואין כל טענה כי נעשתה איזו שהיא בדיקה בעת ההחלטה על הטיית המים לעניין ההשלכה הסביבתית של פעולה זו ו/או שיתוף גורמים נוספים בבחינת השלכות פעולה זו. הרשות שוללת כל אחריות בעניין זה.

     

42. הרשות לא טענה כי אין מקום להטיל עליה אחריות בשל עול מניעת הנזק לקופה הציבורית.

    בסיכומי הרשות נטען כי בחוו"ד המומחה לא היתה התייחסות לשאלת אופן המניעה מצד הרשות. לטענתה, המומחה הבהיר רק בחקירתו כי הפתרון שניתן כיום נכון גם לעבר. לטענת בא כח הרשות לא ברור מה עלות העבודות הנל , אולי יותר גבוהה מהנזק שנגרם לתובעים.

     

    איני מקבלת טענה זו. כל הנתונים מפורטים בחוות הדעת, ניתן היה לחקור את המומחה על כך. ניתן היה לבקש להשלים נתונים בענין זה לו ביקשה הרשות לטעון לכך. ענין הדיפון עלה בחוות הדעת מטעם התובעים. על כן, לא ניתן להסתפק בסיכומים בהשערות מצד הרשות בהעדר טענה ברורה ומבוססת.

     

43. זאת ועוד, בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הוא הסביר כי הקמת כלונסאות יכולה הייתה למנוע את הנזקים. אולם המומחה אינו שולל פתרונות נוספים אותה עת ו/או גיבוש נוסחת הסכמה כזו או אחרת בין הגופים השונים ו/או בשיתוף התובעים לעניין זה.

     

     בהקשר זה נפסק בעניין מנורה כי :

     

    "החובה המוטלת על- י דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ" (ראו ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 790), וכי "[]בהחלט ייתכנו מקרים שבהם תקיים הרשות את החובות המוטלות עליה במידה ראויה, בשקידה ובקפדנות בלא שמאמצים אלה יניבו את התוצאות הרצויות. באותם המקרים, אין מקום להטיל על הרשות אחריות לנזקים, אם נגרמו כאלה" (ראו עניין וייס, 192). לא כך נהגה המדינה במקרה שלפנינו ומכאן התרשלותה."

     

44. מכאן, מלבד פתרון הדפון, לטענת המומחה היה מקום לביצוע בדיקות על ידי הרשות על מנת להביא ענין זה בפני הצדדים לרבות העלויות לכך.

    ומעבר לכך אף נפנה לפסיקה לפיה שיקולי תקציב אינם השיקול הבלעדי המכריע לעינן בחינת פעולות הרשות.

     

45. על כן, לא ניתן להסתפק בסיכומי הרשות בהשערות בהעדר טענה ברורה ומבוססת.

     

46. יצוין כי המומחה העלה טענה נוספת אשר נוגעת לתפקיד של רשות הניקוז במהלך הכנת התב"ע בכל הנוגע לרצועות הגנה משני צדי העורק. אולם, איני דנה בטענה זו בשים לב להבהרת המומחה בחקירתו כי :

    ש:אם היו מתכננים רצועות מגן, האם היתה נמנעת קונסולידציה?

    ת:במקרה הספציפי הזה לא.

    ... הנושא של רצועת המגן אם בכלל היו צריכים לאשר רצועה כזו או לא. זה במובן ההיסטורי. במובן נכון להיום, ביחס לסטייה שנובעת מכביש 6, התייחסתי לאחריות של רשות הניקוז בחוות הדעת וזאת בנוסף לנושא של רצועת המגן."

    (בעמ' 28, שורות 13-20).

     

    מכאן, מאחר שחקירת המומחה עולה כי אם היו מתכננים רצועות מגן, התהליך לא היה נמנע, הרי שלא הוכח קשר סיבתי ביחס לכך ועל כן לא מצאתי להידרש לטענה.

     

    המומחה מטעם הרשות טען כי על פי הנחיות משרד החקלאות ניקוז מקומי מטופל על ידי הרשות המקומית בלבד. עוד נטען כי רשות הניקוז אינה אחראית על תחזוקת תעלת ניקוז זו .

     

    איני מקבלת טענה זו. על פי הפסיקה, עצם העובדה שתוואי ניקוז מסוים עובר בתחומיה של רשות מקומית אינו מסיר מעל כתפי רשות הניקוז את האחריות המוטלת עליה על פי חוק. (ר' עניין "מנורה" הנ"ל; רע"א 1912/16 רשות ניקוז גליל מערבי נ' עיריית נהריה, וכן ענין אחיטוב.)

     

47. לפיכך, אני סבורה כי קמה בנסיבות חבות מושגית וקונקרטית של הרשות כלפי התובעים, וכי לא ננקטו די אמצעי זהירות למניעתו של הנזק, וכן כי קיים קשר סיבתי בין מחדלי הרשות לנזקי התובעים.

     

48. טרם סיום חלק זה אתייחס לטענת בא כח הרשות בסיכומיו כי בפסיקה ייחסו לרשות אחריות בשיעור של 7.5% בלבד. איני מקבלת את הטענה. כל מקרה דינו להיבחן על פי נסיבותיו, כאשר בנסיבות המקרה בפני, המומחה מצא כי שני אירועים חברו וגרמו לנזק – הטיית המים וההרחבה. לא מצאתי מקום לחלוק על קביעת המומחה בהקשר לחלקה של הרשות באחריות (כפי שיפורט בהמשך , בסיכומים בא כח התובעים עתר לייחוס סך של 45% לרשות מתוך הנזקים הנתבעים).

     

    הנזקים שנגרמו למחסן ; בנייתו על כלונסאות

     

49. הנתבעת טוענת ביחס לנזקים הנוגעים למחסן, כי אין מקום שהתובעים יקבלו סעד לפיצוי הנזקים שנגרמו למחסן, לרבות העלויות הנדרשות לדיפונו, מאחר שהמדובר במחסן שנבנה באופן לא חוקי.

     

50. מחומר הראיות בפני עולה כי החדר בו נבנה המחסן במקור היה צריך לשמש כחניה. בפועל המבנה שימש כמחסן ונבנתה דלת.

     

51. העד מטעם הועדה המקומית אישר כי השימוש שנעשה על ידי התובעים לא עולה בקנה אחד עם היתר הבניה: "ת. לא. אין היתר למחסן. יש היתר לחנייה מקורה שזה אותו מבנה ללא קיר הכניסה והדלת. יש היתר לרוב המבנה הזה. הין (כך במקור – להצ) היתר לשימוש כמחסן ואין היתר לדלת שסוגרת" (בעמ' 46 שורות 6-7).

     

52. איני נדרשת לשאלת החוקיות שהועלתה מצד הנתבעת לעניין המחסן, מאחר שאני סבורה כי השאלה אינה רלוונטית לענייננו, בכל הנוגע לאחריות הרשות כלפי התובעים. אבהיר מסקנתי זו.

     

53. מעדות מר מועלם ומר בר עולה כי עדים אלה מניחים כי הגורם לסדקים הוא שהמחסן לא נבנה על כלונסאות. לעניין זה אין רלוונטיות לשאלה למה שימש המחסן – כחניה או כמחסן, והאם נסגר בדלת אם לאו.

     

    המומחה העיד בהקשר זה:

    ת:...הבית עצמו שנבנה בביסוס על כלונסאות ולא נגרם נזק לבית עצמו. כל מה שנבנה מחוץ לבית על החצר, נגרם בגלל שקיעה של הקרקע בין היתר.

    ש:בדקת את חוקיות הבנייה מחוץ לבית?

    ת:לא בדקתי ולא מעניין לחוות הדעת.

    (עמ' 31 שורות שורות 21-24).

    ...

    ת:אם היו בונים מחסן בהיתר מהועדה המקומית ומקיימים את הדרישות שלה, אז לא היה נגרם נזק למחסן, בדיוק כפי שלא ארע נזק לבית.

    ת:כן, ככל שהיו פועלים לפי הנחיות של קונסטרוקטור כולל ביסוס. סביר להניח שלא היה נגרם נזק כי היו בונים כלונסאות. אני לא בדקתי את המצב החוקי של המחסן....

    (בעמ' 32 שורות 12-15)

     

    כך גם העיד מר בר:

     

    ת:אין לי יכולת לומר אם השינוי מחניה מקורה למחסן הוא זה שגרם לסדקים. יותר סביר שהמחסן לא תוכנן על כלונסאות הוא הגורם העיקרי לסדקים... אני חושב שאילו כל האלמנטים היו נבנים על כלונסאות לא היתה משמעות..."

    (עמ' 48 שורות 3-5).

     

54. מכאן, על פי עדות המומחה סביר להניח כי המחסן ניזוק כתוצאה מכך שלא נבנה בתמיכה של כלונסאות. על כן, אין רלוונטיות לטענת אי החוקיות. בכל אופן, לא הוכח כי הנזק נגרם כתוצאה מסגירת המחסן בדלת ואחסנה להבדיל מחניה. יוער כי דברי המומחה לעניין דרישות ההיתר מתייחסות להיבט הביסוס אולם בעניין זה המומחה אישר כי לא בדק את המצב החוקי של המחסן ועל כן , עדות זו היא בגדר השערה בלבד. המומחה גם לא ידע מהן דרישות הועדה המקומית.

     

55. לאור האמור, אני סבורה כי הרשות לא הוכיחה כי הסדקים היו נמנעים ככל שהמבנה היה נבנה על כלונסאות. לא הובאה כל ראיה שבמומחיות לעניין זה, כאשר הן מר מועלם והן מר בר התייחסו להשערות.

     

56. למעלה מן הצורך אציין, גם אם הייתה מוכחת הטענה לפיה הסדקים היו נמנעים ככל שהמבנה היה נבנה על כלונסאות, אין בכך כדי ליתר את אחריות הנתבעת מס' 2 כלפי התובעים.

     

57. בהתאם לעדותו של מר בר, לא הייתה דרישה של הוועדה לתכנון ולבניה שהבית יבנה על כלונסאות (בעמ' 47 לפרוטוקול שורה 19-20).

    ככל שלא הייתה דרישה חוקית, הרי שהנתבעת 2 לא הוכיחה רשלנות מצד התובעים בעניין זה.

     

58. בסיכומים טען בא כח רשות הניקוז כי קונסולידציה היא תהליך טבעי שמתרחש בקרקע חרסיתית והיא התרחשה בענייננו בחלקים של בית שבו תכנון לקוי. חלקים עם כלונסאות לא נפגעו.

     

59. איני מקבלת טענה זו. הרשות לא הוכיחה כי קמה חובה להתקין כלונסאות בבסיס מבנה המחסן. הרשות לא המציאה כל חוות דעת בעניין זה ולא זימנה עדים רלוונטיים. המומחה מטעם בית המשפט לא בדק את המצב התכנוני/חוקי . מר בר אישר כי לא הייתה דרישה לכך בתכנית וכי המדובר באחריות הקונסטרוקטור. בסיכומי הרשות נטען כי לפי דברי המהנדס נאטור לא הוזמן ממנו וגם לא היה תכנון של הגדר והמחסן. מר נאטור לא זומן לעדות מטעם הרשות ועל כן טענות הרשות לא הוכחו.

     

60. לאור האמור, לא מצאתי כי נותק קשר סיבתי בין אחריות הרשות לעניין המחסן.

     

61. כמו כן, התובעים רכשו את הבית ולא היו שותפים לבנייתו. לא הוכח כי היה עליהם לצפות סיכון מסוג זה של הטיית מי כביש 6 בנוסף להרחבת שכונת ההרחבה, לצורך נקיטת פעולות הקשורות לבית ובנייתו.

     

62. לאור האמור, אני סבורה כי יש לראות בנתבעת 2 כאחראית לנזקי התובעים, גם בכל הקשור לעניין המחסן .

     

     

    הנזקים וסכום הפיצוי בו יש לחייב את הרשות

     

63. התובעים עתרו לפיצוי כספי וכן פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות שנגרמו להם עקב שקיעת האדמה בביתם.

     

64. בכל הנוגע לפיצוי הכספי - התובעים עתרו לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב ההצפה. המומחה קבע בחוות דעתו: "אני מסכם שלאור המצב ההידרולוגי והמצב שקיים היום במצב החרסית בקרבת התעלה, צריך לנקוט באמצעים... "

     

    מר מועלם קבע בחוות הדעת מהו הפתרון המוצע אשר אמור למנוע /או לצמצם למינימום את המשך שקיעת הקרקע, בחצר בית התובעים וכן להגן על יציבות דפנות התעלה, לאורך הגבול הדרומי של חומת בית התובעים. המומחה קבע כי פתרון של דיפון בכלונסאות, לעומק של כ-7 מ', הוא פתרון מתאים, אך בתנאי, כי יציקת הכלונסאות תעשה בחפיפה מלאה וללא מרווחים, על מנת לצמצם למינימום את המשך ניקוז שכבות החרסית, אל תעלת הניקוז. דיפון כזה גם יבטיח יציבות של מגרש בית התובעים, ויקנה להם תחושת בטחון לאורך זמן,

     

65. המומחה ריכז את עלויות הדיפון ותיקון הנזקים:

     

    

     

    (בעמ' 38 לחוות הדעת מיום 4.4.2016).

     

66. הרשות לא סתרה את הפתרון המוצע על ידי המומחה.

    מר בר העיד כי הוא לא מומחה בתחום המים, ולכן לא יכול להביע עמדה לעניין הכלונסאות ככל שנוצר הצורך בקבלת שינוים.

     

    העד המומחה מר אגסי שלל את הרעיון, אולם לא מצאתי מקום לתת אמון בגרסתו, מאחר שהמומחה לא ביקר בבית עצמו לא ראה ולא התרשם מהנזקים. מעבר לכך, העד הסכים עם המומחה מטעם בית המשפט בכל הנוגע לתהליך הקונסולידציה. אולם, לא הבהיר מדוע לטעמו הפתרון שהוצע אינו מתאים, לא הציע פתרון אחר מטעמו, וכן לא הבהיר כיצד חוות דעתו מתיישבת עם כך שהנזקים שאירעו כעבור 13 שנים מאז רכשו התובעים את הבית.

     

     

67. מכאן כי הפיצוי הכספי עומד על סך של 302,885 שח כפי חוות דעת המומחה. אציין בהקשר זה כי בחוות דעת משלימה שנערכה על ידי המומחה, קבע המומחה כי קיים לתובעים נזק בשל ירידת ערך בשיעור של כ-350,000 שח ככל שהתובעים יבקשו למכור את הנכס במצבו כיום. נזק זה חלופי לנזק של תיקון שפורט לעיל.

     

68. התובעים עתרו לפיצוי על כאב וסבל. בנסיבות, בשים לב לנזקים ומשך הזמן בו התובעים מבקשים לקבל פיתרון למניעת ותיקון הנזקים, אני סבורה כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 50,000 שח.

    לעניין הוצאות – יש לפסוק לתובעים הוצאות בסך של 23,490 (ר' סעיף 66 לתצהיר התובעים, והאסמכתאות שצורפו על ידי התובעים, לרבות אסמכתא לענין שכ"ט המגשר- שהוגשו בסיכומים ומצורפים כמוצגים בתיק), ואגרת בית המשפט בסך 3,524 ₪ (בשים לב להחזר שהתקבל בתיק בעקבות הסדר הגישור).

    מכאן, סכום הנזק עומד על סך של 380,349 ש"ח.

     

69. המומחה טען בעדותו כי חלוקת האחריות היא כזו שיש לייחס להטיית המים בעקבות כביש שש, 60 אחוז מהנזקים ולשכונת ההרחבה 40 אחוזים מהנזק (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 14). כפי שקבעתי בפסק הדין, חוות הדעת המומחה לא נסתרה על ידי הנתבעת 2 . בא כח הנתבעת 2 טען כי אין כל חבות וככל שיש חבות, טען כי יש להשליך מהפסיקה אשר קבעה אחריות על רשות הניקוז בשיעור של 7.5% . כאמור אינני סבורה כי יש לקבל טענה זו מהטעמים שפורטו לעיל.

    בסיכומיו, בא כח התובעים עתר לחיוב הרשות בשיעור של 45% מהנזק.

     

70. יש לקבוע את הפיצוי שישולם על ידי הנתבעת 2 על יסוד הנזק שנקבע על ידי, בשים לב לסכומים שהתקבלו במסגרת הסדר הגישור , תוך שמירה על עקרון השבת המצב לקדמותו מחד ומניעת מתן פיצוי כפל מאידך, וזאת בשים לב בין היתר לקביעות חוות הדעת לענין החבות אשר לא נסתרו.

    בהסדר הגישור שולם לתובעים סך של 252,000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 30,760 שח ומע"מ בסך של 5231 שח.

     

    לפיכך, יש לחייב את הרשות בתשלום הסך של 128,349 שח. לעניין שכר טרחה יש לחייב את הרשות בסך של 25,950 שח. בכלל זה, הבאתי בחשבון את משך הזמן בו נוהל ההליך, מספר הדיונים שנערכו, ומורכבותו.

     

    סוף דבר

     

71. הנתבעת 2 תשלם לתובעים פיצוי בסך 128,349 ש"ח והוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 25,950 ₪. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.4.16 (מועד הכנת חוות הדעת בה תומחרו סעיפי התיקון) ועד היום.

    הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית.

     

    המזכירות תשלח העתק החלטתי לבאי כח הצדדים

     

    

     

     

     

     

    ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ט, 25 יוני 2019, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה