פס"ד בעניין הגירת קטין שנולד לעובדים זרים משתי מדינות ועתידים להיות מגורשים

בעניין הקטין: אלמוני

באמצעות האפוטרופה לדין עו"ד אהובה יששכר

השופט ישעיהו שנלר, סג"נ – אב"ד:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יפו (כב' השופט נפתלי שילה, סג"נ (כתוארו אז)), מיום 28.10.15 אשר קבע כי טובת הקטין, יליד 7.6.10 (להלן: הילד) להיות במשמורת אמו, היא המשיבה (להלן, גם: האם), וכך גם יש להתיר לה להגר עמו לפיליפינים. עוד הורה בית המשפט אודות אופן שמירת הקשר בין הילד לבין המערער אביו (להלן, גם: האב) וכך גם כי העו"ס תדאג כי תערך הכנה לילד לקראת ההגירה והפרידה מהאב.

תמצית הרקע העובדתי ופסק הדין:

2. בתמצית וכפי שנקבע בפסק הדין, האב הינו מוסלמי אזרח טורקיה, יליד 1958, אשר הגיע לעבוד בישראל בענף הבניה בשנת 2000. לטענת האב, בשנת 2004 הכיר את האם, ילידת 1973, נוצריה ואזרחית הפיליפינים אשר הגיעה לישראל לצרכי עבודה בענף הסיעוד.

בין הצדדים התפתח קשר זוגי וכאמור ביום 7.6.10 נולד הילד.

ההורים ניסו להסדיר את מעמדם החוקי בישראל ונקטו בהליכים משפטיים שונים, אולם פניותיהם נדחו ונפסק כי אין הם רשאים להמשיך ולהתגורר בישראל ועליהם לעזוב את הארץ.

הצדדים מתגוררים יחד בדירה שכורה ב... ומגדלים במשותף את הילד, וכאשר כל אחד מהצדדים לא מוכן להגר לארץ מולדתו של בן זוגו, וטעמיו עמו.

3. האב טען כי טורקיה מדינת מפותחת, יש לו שם שני בתים והוא אף מתעתד לפתוח חנות. כך יש לו בטורקיה שלושה ילדים בגירים וכן אחות אשר יסייעו לו בגידול וטיפול בילד. מנגד אם יתאפשר לאם להגר עם הילד לפיליפינים, יגדל הילד בתנאי עוני ומצוקה ועל כן טובתו מחייבת כי יתאפשר לו להגר עם הילד לטורקיה.

מנגד, האם טענה כי היא יכולה להתגורר בבית אמה בפיליפינים, אשר תסייע לה בטיפול בילד, שעה שהיא תעבוד, וכשהיא נסמכת גם על חזקת הגיל הרך והעובדה שבפועל היא המטפלת העיקרית בילד ועל כן יש להתיר לה להגר עם הילד לפיליפינים.

4. במסגרת קדם המשפט הוסכם כי ימונה מומחה פסיכולוג מטעם בית המשפט, אולם הצדדים הודיעו כי אינם יכולים לשאת בעלות הכנת חוות דעת שכזו, ולכן ניתן צו להגשת תסקיר אשר הוגש ביום 19.7.15.

בתסקיר העו"ס לסדרי דין (להלן: העו"ס) הומלץ כי הילד יהיה במשמורת האם ויותר לה להגר עמו לפיליפינים. בית משפט קמא הפנה לאשר פורט בתסקיר ובכלל האמור כי הילד לא מדבר את שפת אמו או שפת אביו אלא עברית בלבד, וכי על פי דיווחי הגננת, האם יותר דומיננטית בטיפול הקונקרטי של הילד וכי האב יותר מעורב בכל הקשור לקשר עם המסגרת החינוכית.

עוד צוין כי לדברי האב, משפחתו אינה יודעת על קיומו של הילד ואמו וכי יקשה לדעת כיצד תגיב משפחתו של האב והכיצד יקבלו את הילד לכשיוודע אודותיו. מכל מקום, ההמלצה היתה כי הילד יהיה במשמורת האם וייסע עמה לפיליפינים, בעת שמדובר בילד בגיל הרך, כבן 5, הזקוק לאמו וכשהוא אמור להגיע למדינה שאינו מכיר וייאלץ להתמודד גם עם הניתוק מאביו. התקווה היא שלאור גילו הצעיר, הוא יוכל להסתגל בעזרת תמיכת אמו ובני משפחתה, כאשר יטופל על ידי הסבתא ויהיה בחברת בני דודים. בנוסף, לאור טענת האב אודות מצבו הכלכלי הטוב, האב יוכל לנסוע לפיליפינים לבקר את בנו לפחות פעם בשנה וכן יוכל לשמור על קשר בין טלפוני ובין באמצעות האינטרנט.

5. בית המשפט הדגיש את הקושי בהכרעה הנדרשת. כך גם הפנה לפסיקה לפיה יש להסתמך על חוות דעתם של מומחים ובמקרה דנן על התסקיר, כאשר המלצת העו"ס היא חד משמעית, אודות טובתו של הילד להיות במשמורתה של האם ולהגר עמה.

בית המשפט לא התעלם מכך כי לא הובאו ראיות אודות מצבו של כל אחד מהצדדים, עם חזרתו למולדתו  וכי המסד העובדתי אודות כך נסמך על דברי הצדדים. מכל מקום, האב לא הביא טעמים כבדי משקל שיהיה בהם כדי להצדיק סטייה מהמלצות העו"ס וכשגם התגלו תמיהות וסתירות בגרסתו. כך, לא ציין בתביעתו כי יש לו אישה בטורקיה ורק בתסקיר צוין הדבר לראשונה. כך גם בניגוד לנטען בכתב התביעה כי בני משפחתו יסייעו בידו בגידול הילד, עולה כי משפחתו כלל אינה יודעת על קיומו ועל כן לא ברור הכיצד ניאותו לסייע לו.

בנוסף, האב לא הציג מסמכים, שניתן היה להציג, אודות מצבו הכלכלי וכשגם לא ברור מדוע חזר והסתנן לישראל בשנת 2008, לאחר שגורש מהארץ.

בסופו של יום קבע בית המשפט כי אכן האם היא המטפלת העיקרית בילד, כאשר היא מטפלת בצרכיו השוטפים והאב פעיל מול גורמי חוץ. עוד נסמך בית המשפט על קיומה של חזקת הגיל הרך אשר אין לסטות ממנה וכי הסתרת קיומו של הילד מבני משפחתו של האב בטורקיה, בצדק מעלה חשש כי הסתרה זו מטילה צל כבד על "קבלת הפנים", אם יהגר הילד עם האב לטורקיה, וכי ההסתרה מלמדת כי האב חושש מה יקרה אם ייוודע להם דבר קיומו, ועל כן יש גם להטיל ספק כבד בטענתו כאילו בני משפחתו יסייעו לו. משכך, טובתו של הילד במשמורתה של האם.

עוד נימק בית המשפט קמא כי האם אכן העידה בכנות רבה כי היא מתגוררת בבית עני ודל בפיליפינים ובעת שתעבוד במפעל דגים בכפר, אמה בת ה-75 תטפל בילד, כפי שהיא מטפלת בעוד כמה מנכדיה, וכאשר בחלק מהשנה האם תהיה זמינה לילד בחלקים נכבדים בשעות היום, לאור עבודתה במשמרות לילה. מנגד קיים חוסר בהירות אודות הטיפול בילד בטורקיה בעת שהאב יעבוד.

בית המשפט לא התעלם מכך שייתכן שהילד יגדל בטורקיה בתנאים חומריים ופיזיים טובים יותר, בציינו כי גם בישראל התגוררו משפחות בדירות קטנות וצפופות וכאשר "יצאו" מהן אנשי מעלה רבים וטובים. מכל מקום, "העיקר הוא לא רמת החיים אלא איכות החיים והאם הקטין יטופל היטב ע"י משפחה אוהבת. אם הקטין יגדל עם האם, הוא יגדל כנראה עם משפחה רחבה ותומכת שתספק את צרכיו בהתאם לרמת החיים המקובלת שם, בעוד שביחס לאב, הדבר בגדר תעלומה ויש חשש כבד כי משפחתו של הילד לא תקבל אותו" (פסקה 12).

בית המשפט גם התייחס לטענת האב אודות יכולתו הכלכלית, לרבות טענתו כי הוא מקבל כל חודש פנסיה בסך 600 $ לחודש, וכאשר נטען בסיכומיו כי הוא "אדם אמיד", כך גם אודות השכרת בית על ידו, וכשמנגד האם העידה אודות שכר של כ-5 $ ליום וכי על כן נראה שהאב יוכל לשלם לילד מזונות, כולל דמי טיפול אשר יאפשרו לאם לעבוד פחות ולשהות שעות רבות יותר עם הילד. יתר על כן, האב גם יוכל לבקר את הילד בפיליפינים לאור רכושו והכנסותיו, כאשר מנגד האם לא תוכל במצבה הכלכלי לבקר את הילד בטורקיה, אם יותר לאב להגר עמו לשם, וכשבמקרה שכזה קיים חשש שהילד לא יזכה לפגוש באם בעתיד הנראה לעין.

לבסוף, דחה בית המשפט טענות אודות טרור בפיליפינים וכן טענות אחרות אודות מערכת בריאות, השכלה וכדומה בשתי המדינות, בקובעו כי החשוב יותר היכן הילד יטופל טוב יותר, גם אם ברמת חיים נמוכה יותר, זאת בהסתכלות באספקלריה נרחבת לא רק מבחינה כלכלית אלא מבחינת טיפוח אישיותו וחוסנו הנפשי שהם חשובים יותר.

6. לאור כל האמור קבע בית משפט קמא כי טובת הילד להיות במשמורת האם וכאמור יש להתיר לה להגר עמו לפיליפינים.

עוד נקבע כי האם תדאג לחיבור אינטרנט בבית שבו יגדל הילד אשר באמצעותו האב יוכל ליצור עמו קשר חזותי מדי יום וכשעלות ההתקנה על האב. מעת שהילד יגדל, יהיה מקום לבחון נסיעתו לבקר את אביו וכאשר הנושא יידון, במקרה הצורך, בערכאה המוסמכת בפיליפינים.

עוד נדרשה האם לדאוג כי הילד יהיה מודע למורשתו המוסלמית, כאשר האב יהיה רשאי לממן שיעורים או פעילות אחרת, על מנת לשמור על זהותו המוסלמית שאזי הילד ישתתף בפעולות שכאלו.

דהיינו, כי תביעות האם מתקבלות, כך בית משפט קמא, ותביעת האב נדחית.

הערעור:

עיקרי הטיעון:

7. האב טען בעיקרי הטיעון מטעמו, ובהתחשב במועד אשר נקבע לדיון, כי הילד יהיה בעת הדיון קרוב לגיל 6 ועל כן יצא הילד מ"מטריית" חזקת הגיל הרך וכי על כן לא יכולה להיות מחלוקת כי טובתו אינה לחיות חיים של דוחק, עוני ומחסור עם האם. משכך, הציב המערער את השאלה המשפטית העומדת לדיון, כלשונו, מהי טובת הילד, האם לחיות חיי רווחה עם אביו במדינה מתקדמת, או, כאמור, שמא נגזר עליו לסבול מחיי עוני קשה בגין חזקת הגיל הרך או גילו.

בהתייחס לעו"ס נטען כי לא ניסתה לברר עם הילד אודות עמדתו, לא בררה את כלל העובדות, תוך הסתמכות על דברי ההורים בלבד וקביעה ביחס לאב ועיסוקיו ובהתעלמות מסביבת גידולו בפיליפינים לעומת טורקיה. עוד נטען כי אין זה נכון כי האב חושש לגלות למשפחתו בטורקיה אודות הילד, וכי ציין בפני בית משפט קמא כי בינתיים, כל עוד ולא ברור אשר יכריע בית המשפט, אינו מספר אודותיו, וכי בכל מקרה משפחתו תקבלו. עוד הסביר כי בתו "הקטנה" בטורקיה, הינה כבר בגירה בגיל 23.

במיוחד השיג על כך שהעו"ס עושה איפה ואיפה, כלשונו, שעה שקיבלה לחלוטין וללא תהיות את דברי האם ופקפקה בדברי האב, לרבות תוך הסתמכות על אינטואיציה.

עוד השיג האב על נכונות העו"ס לאפשר ניסוי וטעייה אם האם אכן תצליח לפרנס את הילד ולגדלו, מעת שאין ספק גם לשיטתה, שהילד יגדל בעוני, והסברה כי זה גורלו של הילד אשר יאלץ להסתגל לכך. עוד נדרש לאיום בטרור בפיליפינים.

לאור האמור, טען האב כי לא היה מקום להסתמך על תסקיר העו"ס.

8. בהתייחס לאשר נקבע בפסק הדין, נטען כי אין זה נכון שלא הומצא תיעוד ביחס לנתונים הכלכליים, בעת שצורף שכזה לסיכומים וכשהוכח שהאב אמיד. עוד הוסיף כי בעדותו נשאל אם ילדיו הבוגרים מודעים אודות הילד, והסביר כי סיפר לאחותו אשר נאותה לעזור לו בכל דבר, וביחס לאחרים המתין עד ההכרעה ולא מדובר על הסתרה, במיוחד שכאמור בתו הצעירה הינה בגיל 23 וכי סביר שכאנשים בוגרים יאמצו את הילד לחיקם.

עוד נדרש האב והפנה לאשר טענה הגננת, כי האב הינו הדמות הדומיננטית מבין בני הזוג וכי לא היה מקום לקביעה כאילו האם היא זו המטפלת העיקרית בילד.

עוד השיג האב על כך שבית משפט קמא קיבל את תוכנית ההגירה של האם לפיליפינים, למרות אשר עלה בהתייחס לרמת החיים הצפויה לילד וכאשר מדובר במדרון חלקלק של עוני, תוך הדגשה לאיכות החיים ולאו דווקא רמת החיים, כשמדובר למעשה במדינת עולם שלישי.

9. האם טענה כי הילד מטופל על ידה במסירות ואהבה מיום היוולדו, ומתגורר עמה וכי היא המטפלת העיקרית בו, ויש להמשיך במצב זה גם לאחר המשבר שחל בין הצדדים. כך עולה גם מהחלטת בית משפט קמא לאחר הגשת התסקיר וחקירת העו"ס וכי גם בהתאם להתרשמות הרווחה, עולה תמונה דומה וכשהעו"ס בחקירתה ציינה כי התבססה על התרשמותה שהקשר עם האם הדוק יותר.

בנוסף בית המשפט שקל את כלל השיקולים וקבע כי תוצאת פסק הדין משקפת את טובתו של הילד וכשפסק הדין מנומק כדבעי ומושתת על חקירות הצדדים, התסקיר, חקירה בבית המשפט והסיכומים.

10. לטענת האם היא תקבל את מלוא התמיכה מאחותה ואמה הגרות בפיליפינים וכאשר גם היא תעבוד ותכלכל את הילד ותדאג לכל צרכיו. עוד הוסיפה כי לאמה בית בפיליפינים ובני משפחה המתגוררים ותומכים וכשהיא מצפה גם לתמיכת האב.

לא בכדי, גם לדעת גורמי הרווחה, התוכנית שהוצעה על ידי האם יותר ברורה וכשמנגד לא ידוע מי יטפל בילד בטורקיה, שעה שהאב מתכנן לפתוח עסק ולעבוד, כשגם האם חוזרת על התמיהה שמשפחת האב בטורקיה אינה מודעת לקיומו של הילד, בתקופה של למעלה מחמש שנים, וכאשר הדבר אינו מתיישב עם אותו קשר הדוק נטען עם משפחתו.

11. האם גם מתמודדת עם הטענה אודות יכולתו הכלכלית של האב, המציג עצמו כבעל ממון ורואה בכך עדיפות כי הילד יהגר עמו, אולם מתעלם כי קיימת עדיפות להקניית חום, אהבה ויציבות בהמשך הטיפול היומיומי בילד על ידי האם, אשר בכוונתה לעבוד עד לשעה 15:00.

עוד הוסיפה כי גם נושא הכנסתו העתידית של האב בטורקיה לוט בערפל, לרבות לאור המצב הביטחוני בטורקיה דאז.

משכך, עסקינן בטובת הילד ובאב שאכן אוהב את בנו ויוכל לסייע כלכלית גם מרחוק, מעבר לחבות בנושא המזונות. יתר על כן, לאור אשר טוען האב בדבר יכולתו הכלכלית, יהיה קל לו להגיע למפגשים עם הילד בכל עת שיחפוץ, בניגוד לאם, לאור ההוצאות הרבות הכרוכות בהגעה למדינה זרה.

בנוסף, הילד אינו דובר כלל את השפה הטורקית, בניגוד לידיעתו את השפה האנגלית המדוברת בפיליפינים, דבר שיקל על התאקלמותו.

עוד נטען כי בשנים האחרונות שוק החינוך הפיליפיני, חווה צמיחה עקב עליה ברמת החיים והקצאת משאבים, בניגוד לטורקיה שם רמת החיים היא אחת הנמוכות במדינות המערב.

12. האם הפנתה למצב הביטחוני בטורקיה, לרבות קרבות מול גורמים שונים, בניגוד לפיליפינים אשר ידועה כארץ תיירותית צומחת הן בחינוך והן בהשקעות.

13. האם הדגישה כי חזקת הגיל הרך עודה ניצבת על מכונה וכי לאור החזקה יהיה זה אך ראוי ונכון להורות על הפקדת משמורת הילד בידה, ואישור ההגירה לפיליפינים תוך קביעת הסדרי שהות או קשר.

עוד הוסיפה כי העדות של העו"ס היתה עקבית ואמינה וכי ברור כי העובדות הסוציאליות נשענות בתסקירן גם על טענות הצדדים.

השלמת טיעונים:

14. ב"כ האב שם את הדגש, בטיעון בפנינו, על כך שהן העו"ס וכך גם בית משפט קמא התעלמו לחלוטין מהחיים הצפויים לילד אם יהגר, כלשונו, עם האם לפיליפינים, כאשר ניתן ללמוד מפיה אודות הכפר הקטן והעני ומספר האנשים הגדול בבית קטן.

עם זאת ב"כ המערער לא יכול היה להשיב אודות המשך הקשר או ניתוקו מול הילד אם יידחה הערעור.

בנוסף הדגיש, כי למעשה הילד קרוב לגיל 6 (הדיון נערך ביום 4.4.16) ומשכך לא חלה חזקת הגיל הרך שהיא היתה הנימוק המרכזי לקביעת בית משפט קמא, וכי אין להשאיר את הילד במחיצת האם ולדונו לחיי עוני מחפירים בפיליפינים כאשר האם אינה יודעת מקום עבודתה.

בהתייחס לשאלות בית משפט, ציין ב"כ האב כי טיעונו אינו כי המקום הראוי הינו הבית העשיר הואיל והתיק דנן אינו קונבנציונלי, בעת שמדובר בנתינים זרים. עוד הסביר שאכן נצרכת חוות דעת בתיק שכזה, אולם לאור העלות לא ניתן היה לעמוד בנדרש.

לשיטתו, אם הילד יעבור להתגורר עם האם, ינותק הקשר ביניהם וכשהאב הציג תשתית ראויה. מנגד, מוכן הוא להתחייב כי האם תוכל לעבוד בטורקיה וכאשר שם יהיה יותר קל לקלוט אותה מאשר קליטתו בפיליפינים, וכשלמעשה הסבירה בפניו כי היא פוחדת מטרוריסטים מוסלמים, בה בעת שבפיליפינים המצב חמור יותר.

15. ב"כ האם חזר על טיעוניו בכתב והדגיש שאם אכן כדברי האב אודות מצבו הכלכלי, אין הדבר מתיישב עם בקשה לפטור מעירבון, וכך גם הפנה לבקיעים בגרסאותיו השונות של האב, לרבות אשר סיפר או לא סיפר למשפחתו בטורקיה.

בכל הקשור לעו"ס, מדובר במי שהיא ניטרלית אשר לא התעלמה ממעורבות האב בנושא החינוך והגם שכך, הנטייה היתה יותר לאם.

בהתייחס לקשר בין ההורים, ציין כי הוא מניח שהקשר יהיה באמצעות האינטרנט אשר אמנם לא מצוי אלא במרחק 30 דקות מהם, וכי יכול להיות שיש גם פלאפונים חכמים שם.

שמיעת ההורים:

16. בנסיבות, מצאנו לנכון לשמוע קצרות את הצדדים.

האם השיבה כי אינה יכולה לקבל מצב שבו הילד ייסע לטורקיה וכי היא עצמה אינה מוכנה לנסוע לשם, מאחר ומדובר בארץ מוסלמית ומשפחתו שם, וכשסרבה להשיב לשאלה, אם ייקבע כי הילד ייסע לטורקיה עם אביו, האם היא תישאר בפיליפינים ולא תיסע לשם.

17. האב, לשאלה אם הילד יהיה בפיליפינים הכיצד ישמור על קשר עמו והאם ישלח כסף או ייסע לשם, השיב כי הוא רוצה את הילד, ולגופם של דברים ציין כי הדבר תלוי במצבו וביכולת שלו והוא יצטרך לשלם לה, בדלית ברירה, וכי יתמוך ויעשה מה שיוכל.

השפה שהוא דובר מול הילד היא עברית וכי סיפר לאשתו המתגוררת בטורקיה, שבוע לפני הדיון לערך, כי יש לו ילד בארץ וכי עד כה לא דיבר עמה, וכי הוא לא חושב לחזור להתגורר עם "האישה הקודמת", וכי יש לו עוד בית. מנגד, לשאלה למה לא ייסע לפיליפינים, השיב כי אין לו מה לעשות שם כולל עבודה ובהתייחס לרצונו לנסוע עם הילד לטורקיה ובאופן שהוא יגדל בלי אמו, השיב כי אכן אינו רוצה בכך אך רוצה הוא שיהיה לילד אבא וכך גם הילד חפץ.

מינוי אפוטרופה לדין:

18. נוכח אשר נשמע, סברנו כי יש מקום לבחינת שאלת טובת הילד והקשור לשאלה שהוצבה בפנינו, למנות אפוטרופה לדין. הצדדים הסכימו לכך, תוך שב"כ האם ציין כי האם מבקשת לפתוח דף חדש ואינה רוצה שהדברים יתעכבו.

בהחלטה שניתנה במועד הדיון מיום 4.4.16, ציינו כי מדובר בכעין "משפט שלמה" הואיל וקרוב לוודאי שכל הכרעה לכאן או לכאן יכול ותביא לניתוק הקשר בין הילד לבין ההורה האחר. עוד צוין כי לא עמדו בפני בית משפט קמא כלים ראויים לבחינת הנצרך, בגין חסרון כיס, וכשלמעשה הדברים נבחנו בהתאם לדברי ההורים ולא על סמך בדיקת נתונים.

במסגרת ההחלטה על מינוי אפוטרופה לדין הוספנו כי ניתן יהיה לנסות וליצור קשר, ולו טלפוני עם המשפחות שבחו"ל, כולל בחינה מעמיקה יותר בכל הקשור לנושא החינוכי והתוכניות שהוצעו על ידי ההורים.

משכך, בית המשפט מינה את עו"ד אהובה יששכר כאפוטרופה לדין (להלן: האפוטרופה), אשר ניאותה לקחת על עצמה את המשימה הנכבדה.

19. מסתבר, כי בגין תקלה לא הומצא הנדרש לאפוטרופה, ועל כן רק בחודש אוגוסט 2016 הועבר החומר הנדרש.

ואכן, בחודש ספטמבר 2016 הודיעה האפוטרופה כי מסכימה לשמש כאפוטרופה, בהוסיפה כי ההסכמה גובשה לאחר עיון בחומר שבתיקי בתי המשפט, קיום פגישה עם שני ההורים, והחשוב מכל, לאחר שהמטפלת, ד"ר נורית לוי (להלן: ד"ר לוי) בעלת הכשרה וניסיון בטיפול ובאבחון בילדים ובמשפחה ואשר שימשה כיועצת קלינית בכירה בפרויקט ייצוג ילדים בבית המשפט ועוד, נעתרה באדיבותה לייעץ לאפוטרופה וללוותה.

כך גם התקיימה פגישה נוספת עם ההורים, בהשתתפותה של ד"ר לוי, כולל הילד, תוך ציון כי במהלך הביקור הוברר שחלו שינויים שמשנים את תמונת המצב מאז התסקיר, ויש לשקול את משמעותם.

כך גם ציינה האפוטרופה את הבדיקות שיש לערוך, לרבות בהתייחס לתוכניות המוצעות וניסיון למצוא דרך ששני ההורים יישארו יחדיו, כולל בדיקה האם מוצו כל ההליכים למניעת גירוש ההורים מהארץ והאם ניתן למנוע או לדחות את הגירוש.

נייר העמדה הראשון:

20. בהמשך, התקבל נייר עמדה של האפוטרופה אשר ציינה כי ככל שפסק הדין מושא הערעור יישאר על כנו, ייאלץ הילד להיקרע מאביו כאשר בנוסף ייאלץ להיפרד גם מהארץ והסביבה בה נולד וגדל, למקום זר ומרוחק בפיליפינים. עוד צוין כי לא מדובר בסוגיה משפטית, אלא היה מקום לערב גורם טיפולי היא ד"ר לוי וכאשר גיבוש העמדה נעשה בשיתוף עמה.

כך נערכו מספר פגישות אשר בחלקם גם נכח הילד, ואף הוזמן מתורגמן דובר טורקית ועברית לאחת הפגישות, לוודא שאכן האב מבין באופן מדויק את הנאמר, וכאשר ביחס לאם ניתן היה לתקשר עמה בעברית ובאנגלית ללא צורך במתורגמן.

יתר על כן, התקיימו במהלך הפגישות שיחות סקייפ עם בני המשפחה המורחבת. כך ראו את סבתו של הילד, אימה של המשיבה, ואת דודתו, אחותה וילדיה ושוחחו עם קרובת משפחה של האם שעבדה מספר שנים בארץ ודוברת עברית.

עוד שוחחו בסקייפ עם ילדי המערער – האב.

הילד לומד בכיתה א' וההתרשמות כי הוא מפותח כפי גילו, נעים הליכות, יוצר קשר טוב, אך שפתו דלה באופן יחסי, ביטוי לקושי אשר צומח בתוכו.

חרף הקושי של ההורים בעברית "... בכל זאת הם מצליחים לתקשר ביניהם וניכר שהקשר חם ואוהב". כך נראה כי אין לילד העדפה של מי מהוריו וכשהוא חש ביטחון וקרבה כלפי שניהם. ההורים לא שיתפו אותו במתרחש ואף לא יידעו את בית הספר ומיעטו לשתף את בני משפחותיהם בחו"ל.

עוד צוין כי ההורים הרגישו כמשותקים מול הרשויות ואף לא הצליחו להכין תוכנית סדורה לאפשרות שהילד יישאר עם מי מהם, וכי רק לאחר המפגש עם האפוטרופה וד"ר לוי חל שינוי.

21. כך צוין כי האב החל לשתף את ילדיו אודות קורותיו מאז שעזב את טורקיה, זאת חרף רצונו הראשוני שלא לחשוף סודו אודות הילד, עד הגעתו בחזרה לטורקיה, ומעת שיקבל משמורת על הילד יעמיד את כולם בבחינת עובדה מוגמרת. עם זאת האב היה נסער משהבין כי בהעדר עילה יהיה קשה לשלול את משמורתה של האם ועל כן לא נותר לו אלא לספר לאשתו תוך שציין כי כולם יודעים שיש לו ילד וכך גם שיש לו אישה וכי האב לא ראה כל אפשרות לעבור ולהתגורר בפיליפינים.

שינוי נוסף שחל בעמדת האב, עניינו בחינת האפשרות כי האם תעבור להתגורר יחד עמו בטורקיה שם יוכלו להמשיך לחיות כמשפחה, כאשר טרם לכן המבוכה והבושה בפני בני משפחתו שיתקו אותו, ורק לאחר שהבין שהמשפחה מקבלת את העובדות מתוך הבנת המציאות, הצליח להרחיב שיקוליו ולבדוק אפשרויות שונות לגור בטורקיה, כולל תעסוקה ובית ספר לילד.

לבסוף, כי הוא גילה לאחרונה הרבה יותר תושייה ואופטימיות וכי אף נזכר שבן דודו נשוי לאישה פיליפינית ויש לו סוכנות כוח אדם לעובדים זרים, באופן שהאם תוכל למצוא בטורקיה עבודה וחברה באופן קל יחסית.

22. האם בתחילה הייתה פסיבית לחלוטין וללא הבעת משאלה כלשהי, התלבטות או קושי, וכאשר לא הבינה לעומקה את משמעות החלטת הגירוש בחינת עתידו של הילד. גם בפני האפוטרופה וד"ר לוי, הביעה העדפתה לנסוע עם הילד לפיליפינים כאשר אמה תטפל בו והיא תצא לעבוד.

משכך, בדקו מספר פעמים ביחידות את עמדתה כלפי המערער בן זוגה, על מנת לבחון אם היא חוששת ממנו או רוצה להמשיך לחיות עמו ואם רואה אותו כאב וכבן זוג ראוי. ההתרשמות, כי אלמלא הגירוש לא הייתה מעלה בדעתה לעזוב את האב, אשר מבחינתה הוא אב מסור ואוהב, בן זוג אחראי אשר נוהג בה בכבוד ובנועם.

עוד הוסיפו כי לאחר ששוחחו בסקייפ עם בני משפחתה של האם, נראה שחלה התבהרות בעמדתה, אולי בהשפעת מי מקרובי משפחתה וכאשר בפגישה האחרונה העדיפה לנסוע עם הילד ועם האב לטורקיה ולנסות את מזלם שם, הכל על מנת לא לקרוע את התא המשפחתי ולנתק את הילד מאביו לנצח.

וכך צוינו הדברים בנייר העמדה "זו הייתה הפעם הראשונה ששני ההורים דיברו בקול אחד שבו אפשרות תקווה לעתיד משותף כמשפחה ולעתיד טוב יותר ל[ילד]".

23. השיקולים שנבחנו כללו בחינת מצבו המורכב של הילד, אשר הינו מוסלמי על פי אביו ונוצרי קתולי על פי אמו וכאשר אינו דובר ואינו מבין את שפת אמו ושפת אביו.

אם הילד יתגורר בפיליפינים, אין שום סיכוי שהילד יוכל לשמור או לזכור משהו ממורשת אביו בפיליפינים, אשר רואים במוסלמים מיעוט מוקצה וכשאין בסביבת מגורי משפחת האם קהילה או מרכז כמקור התייחסות. כך גם, במקרה הטוב הילד יגדל בבית סבתו הקשישה עם אמו ומשפחתה, כאשר קיימת אפשרות סבירה שהאם תאלץ שוב לעבוד בארץ אחרת. גם עתידו החינוכי של הילד נראה מוגבל ביותר לאור הדלות הכלכלית של המשפחה ואורח חייהם אשר אינו רואה בהשכלה ערך ראשון במעלה.

כך גם הוסף כי אין לילד כל ידע אודות משפחתו בפיליפינים, אורח החיים שם ושפת המקום כאשר לא ראה תמונות ואינו יודע שמות, ולא היה לו כל קשר איתם, למרות שהאם התקשרה לפרקים אך ללא קשר אליו.

24. מנגד, אם יתאפשר לילד לחיות בטורקיה יחד עם שני הוריו, קיים סיכוי סביר יותר לחיים נוחים ומקדמים עבורו, וכאשר בזכות עבודתו המאומצת של האב זכו שלושת ילדיו הבוגרים לסיים לימודים תיכוניים והבת מסיימת לימודיה באוניברסיטה. כך גם צוין כי בנוסף לקצבת זקנה שהוא זכאי לה יש למשפחה נכסים, בתים וחנויות, אשר מבטיחים רמת חייהם וכך גם ביטחון כלכלי אף לילד.

ילדיו ובני משפחתו המורחבת חיים בעיר גדולה רב תרבותית שבה ניתן לשמור בקלות גם על מסורת דתית נוצרית ובאופן שמורשתה של האם לא תיפגע. יתר על כן, קיימים סיכויים רבים ומגוונים למציאת עבודה לאם.

בהתייחס לילד הרי שהוא מקווה להיות "חייל טורקי" כשיגדל וכאשר הוא צופה עם אביו בשידורי ספורט וערוצי ילדים בטורקיה ואף מכיר כמה מילים ויודע הוא על אחיו הגדולים ועתידו הבטוח בטורקיה.

25. ובהמשך "ברור שהפרידה של [הילד] מ"מולדתו" המוכרת, היחידה בישראל, תהיה קלה יותר אם המעבר יתרחש ביחד עם שני הוריו".

בפרק הסיכום של נייר העמדה צוין כי אכן יש לראות בדאגה רבה את ניתוק הילד מכל אחד מהוריו וכי חלוקת התפקידים הקיימת בין ההורים היא סוד כוחם אשר תאפשר ליצור איזון מחודש במקום שיגיעו אליו, מה שאינו כה ברור אם אחד מההורים יקבל משמורת בנפרד.

גם בנייר העמדה צוין, כמובן, שטובתו וזכותו של כל קטין בכלל והילד בפרט לגדול בחיק שני הוריו ובמיוחד כשמדובר על הורים טובים ומטיבים אשר אינם רוצים להיפרד זמ"ז ובעיקר לא רוצים שהילד יתנתק ממי מהם.

עוד נערכה הפניה לאמנה לזכויות הילד, וכי מעת שהורי הילד אמורים להיות מגורשים מהארץ וכשלא נמצאה דרך להשאיר את המשפחה בארץ יחד, אזי נבחנו האופציות השונות, כאשר המאמץ נועד למצוא דרך שכל המשפחה תהיה יחד והילד לא יאלץ להיפרד בנוסף מהסביבה בה גדל, גם מאחד מהוריו.

משכך, לאחר מאמצים, נמצאה הדרך תוך ציון כי פסק הדין, הערעור והתהליך שנוצר, אפשר להורים להתעשת ולבחון את הנדרש.

משכך, ההמלצה הינה לאפשר להורים לצאת יחד לטורקיה ולבנות שם את חייהם המשותפים.

עם זאת יש להבטיח כי האב ידאג ויעביר מראש תוכנית סדורה באשר למקום המגורים, בית הספר, הסדרת ויזה לאם ולילד ובחינת אפשרויות תעסוקה לאם, כפי שהבטיח לעשות, ויש להבטיח שאכן הדבר יבוצע.

עוד צוין שיש לעשות מאמץ שעזיבת הארץ תידחה עד סוף שנת הלימודים, לרבות הכנת הילד למעבר, כאשר הוא יזדקק להרבה עזרה להבין את מצבו וכאשר הזמן הנוסף ינוצל להקנות לו ידע והבנה בסיסית בשפת המקום.

עוד הומלץ כי ההורים יקבלו הדרכה והכנה וכי "לכן מומלץ להגיש את העזרה וההדרכה מתוך יוזמה חיצונית כמו ביה"ס או רשויות הרווחה".

26. לאור אשר הוגש התבקשה עמדת הצדדים, תוך הכרת תודה הן לאפוטרופה והן לד"ר לוי, תוך ציון שרצוי שתוגש עמדה מקובלת על שני הצדדים.

ואכן, בתחילת שנת 2017 נמסרה הודעה מטעם האם אשר ציינה כי היא מוכנה לעשות את המאמץ ולעזוב יחד עם האב והילד לטורקיה. עם זאת, מאחר והמעמד של המשיבה בטורקיה אינו מובטח, מבוקש להתלות את ההסכמה בתקופת הסתגלות סבירה, וכי אם המעבר לא יצלח בתקופה שיקבע בית המשפט, אזי תהיה זכאית האם לשוב עם הילד לפיליפינים, כך בהודעה.

בנוסף, הוגשה הודעה מטעם האפוטרופה אשר ציינה כי אכן האב טרם הגיש עמדתו, אולם משיחה עמו עולה כי הוא החל בהכנות הנדרשות להכנת התשתית לקליטת האם והילד בטורקיה, ותוך הדגשה כי ההמלצות אשר ניתנו בנייר העמדה, היו על דעת ובהסכמת שני ההורים.

עוד הוסף כי במסגרת פסק דין שייתן תוקף להסכמות, ניתן יהיה לפנות לרשות ההגירה ולנסות לדחות את הגירוש, כאשר גורם מסייע יכולה להיות פקידת הסעד אשר הגישה את התסקיר או גורם אחר.

בסופה של ההודעה צוין כי האפוטרופה לדין סבורה כי יש לזמן את הצדדים לדיון על מנת לגבש הנדרש.

האב הגיש עמדתו לפיה הוא מתעתד לעבור לאיסטנבול עם הילד והאם, וכי ירשום, עם המעבר, את הילד לבית ספר מקומי בכיתה ב' ואף ישכור מורה פרטי לשפה הטורקית.

בחינת האם – לאחר בדיקה עם רשויות המדינה בטורקיה, היא אינה נזקקת לאשרת כניסה ועם מעבר הצדדים לטורקיה, יפעל להסדיר מעמדה בהיותה אמו של הילד. כך, בכוונתו לשכור דירה ולעזור לאם למצוא עבודה.

עוד ביקש, לפנים משורת הדין, לשהות בישראל עד 31.8.17, סיום לימודיו של הילד ופרידה מחבריו.

המשך ההליכים:

27. בפתח הדיון מיום 14.3.17 ציינה האפוטרופה לדין כי בעת שהגיעה לבית המשפט שמעה לראשונה שהאם חזרה בה מההסכמות וכי בכוונתה לבחון את הדברים עם ד"ר לוי ולא במסדרון בית המשפט. כך גם כי בשום מצב לא ניתן לכפות על מישהו הסכם שאינו חפץ בו, וכי יש לבדוק מה הביא את האם לשינוי. נעשו מאמצים וייעשו מאמצים ואם לא יהיה מנוס אזי בית המשפט יכריע, הגם שהדברים נאמרים בעצב רב, ובמיוחד לאחר שהילד לא העלה בדעתו כי הוא אמור להיפרד מאחד מהוריו, כאשר הוא אוהב את שניהם וקשור אליהם.

בית המשפט ביקש לבחון את התוכנית שהוצעה, ככל שלא היתה חזרה מההסכמה, והאפוטרופה הסבירה כי אין בכוונת האב להינשא לאם אשר באה כאמו של הילד, וכי הם שוחחו עם ילדיו של האב בסקייפ וכאשר מדובר באנשים מבוגרים, אשר "...מדברים על הקטין כעל אח שלהם ובשמחה יקבלו אותו באיסטנבול. לא דיברנו עם אישתו שהיא האחרונה לדעת וכשהיום היא גם יודעת" (עמ' 9).

כך גם שוחחו עם המשפחה בפיליפינים "...ויש שם דודה שעבדה בארץ ודיברנו אתה בעברית וחלק מהשיחות היו גם באנגלית" (שם).

עוד הודגש כי המקום היחיד שהילד יכול להיות עם שניהם הינו בטורקיה. בהתייחס לתקופת מבחן, הרי הדבר לא ישים תוך שהאפוטרופה ציינה כי הסבירה להורים כי אם לא תהיה הסכמה הרי הילד יאלץ להיפרד מאחד מהם.

ד"ר לוי הוסיפה כי מדובר בהחלטה נמהרת ואימפולסיבית של האם בחזרתה מהסכמתה ולא ברור מה עומד אחריה, ולאור השאלה העומדת להכרעה, לדעתה, יש לתת הזדמנות נוספת לשני ההורים.

28. ב"כ המערער ציין כי הם כמובן הסכימו למתווה ולאור עמדתה האחרונה של האם, המערער עומד על הנטען בערעור ולפיו טובת הילד לחיות במדינה מתפתחת.

גם ב"כ האם ציין כי רק ביום הדיון נודע לו על החלטת האם וכי הוא מבין כי יש דברים שמציקים לה וכי ייעשה ניסיון נוסף להביא את הצדדים להסכמה, כאשר לאחר מכן צוין אודות אותם הנתונים החסרים, כאשר האפוטרופה ציינה כי אין בידה את הכלים לבדוק את שאלת היישום.

29. בהתאם, ניתנה החלטה לפיה לצער כל הנוכחים ובכלל זאת בית המשפט, הסתבר כי האם מבקשת לבחון את הדברים וכי דומה כי יש לעשות כל מאמץ על מנת להפיג את חששותיה ולמנוע את הצורך בהכרעה שיפוטית.

לאור האמור ניתנה האפשרות לב"כ הצדדים לנסות ולמצוא פתרון ולמנוע הצורך בהכרעה שיפוטית.

נייר עמדה מעודכן:

30. בחודש מאי 2017, נמסר נייר עמדה מעודכן מטעם האפוטרופה, כאשר אף הוא נערך בשיתוף פעולה עם ד"ר לוי.

נייר עמדה זה הוגש בעת שהילד היה כבר כבן 7 (יליד 7.6.10) ותוך אזכור אותה התפתחות בערב הדיון הקודם, כאשר האם לא שיתפה את האב במהלכה זה, ועל כן התקיימה פגישה נוספת עם ההורים ובהתאם גובש נייר העמדה המעודכן.

בפגישה עלה כי לאם אין דעה ורצון מגובש משל עצמה וניכר כי היא מושפעת מבני משפחתה בפיליפינים אשר מעודדים אותה לחזור לשם. נעשה ניסיון להבין את עמדתם, ולדבריה קיים חשש שיהיה לה קשה להתאקלם בארץ מוסלמית וכך גם חשש שהאב ישנה עורו ויכה אותה "כמו שנהוג אצל המוסלמים", הגם שאינם מכירים כלל את האב, וכי אינם מודעים לחשש כי אם תחזור לפיליפינים היא עלולה לאבד את משמורתה על הילד, וכאשר האם לא שיתפה את קרוביה בהתלבטות זו "כדי לא לצער אותם" באופן כי "העצות" אינן לוקחות בחשבון נתון מרכזי ומהותי.

מנגד, האב חסר אונים וטוען כי אינו יכול לחייב את האם לבוא עמו, הגם שביטא באופן ברור את העדפתו להמשיך לחיות עם האם, היא המשיבה, ולא עם אישתו אותה לא ראה ב-11 שנים האחרונות. אמנם מבין הוא את האם אך אינו יכול לשכנעה, וכי הוא חושש להבטיח משהו שאינו בשליטתו. מכאן, חזרו הצדדים למעשה לנקודת ההתלבטות והסתמכות על הכרעה חיצונית של בית המשפט מאשר הכרעה עצמאית, וכאשר כל אחד מההורים מצפה שההחלטה תפעל לטובתו, ואף פניה לערכאת ערעור נוספת, כאשר האב טוען כי יפנה "לבית הדין הבינלאומי בהאג".

עוד הודגש כי לדברי ההורים, הילד כלל אינו מודע למצב ומשכך גם לא התאפשר לעורכות נייר העמדה לבדוק את רצונו מעבר להערכה כללית ביותר, ומעבר להתרשמות מהמפגשים שהתקיימו עמו ועם ההורים, תוך שצוין כי קיים קשר תקין עם ההורים, והשקעה מודעת של האב בטיפוח הזהות הטורקית שלו.

משכך יכולת הבעת עמדה כמייצגות את רצונו של הילד מוגבלת, לעומת העמדה בייצוג צרכיו וטובתו של הילד וכאשר התגבשה דעה יותר ויותר לאורך תקופת ההכרות.

האם אישה נעימה, צנועה וכנראה אם אוהבת, אך נעדרת יוזמה, תלותית וכל תוכניותיה מסתמכות על אמה הקשישה ואחותה המטופלת אף היא בילדים, וכי אכן בית החרושת לדגים שבכפר יעסיקה. היא עצורה מאוד ולמרות שהיא מבינה היטב את השפה האנגלית ואף העברית, מנעד הביטוי המילולי והרגשי מצומצם ביותר, וכאשר היא מתקשה להגיב למצב. אמנם רואים שהיא מתרגשת אך אינה אומרת מעצמה ואינה מתייעצת.

עוד צוין כי ניסו להסביר לה הסיכון הקיים, בחינת החלופות השונות, וכאשר היא לא הסגירה באיזו מידה הדברים חלחלו.

מנגד, האב עשה מאמצים חשובים בחודשים האחרונים, והחשוב ביותר הצגת הילד והאם בפני ילדיו וקבלת ההחלטה לחיות עמה אם תבוא אתו לטורקיה, כאשר הוא מביא בחשבון שאישתו תבקש להתגרש וכי הוא לא יסרב לכך אולם לא יזום גירושין, הגם שלא יחזור לחיות עם אישתו, גם אם האם לא תבוא עמו.

כך נראה כי האב לוקח אחריות על הסידורים, מבטא רגשות ושוב כי ימשיך להיאבק אם ייקבע כי המשמורת תהא אצל האם.

31. בהתאם לסיכום הדברים, ההמלצה הינה כי עדיף לילד לעבור לטורקיה ולא לפיליפינים וכי טובתו וזכותו של כל קטין בכלל והילד בפרט לגדול במחיצת שני הוריו, ובמיוחד הורים טובים ומטיבים אשר גם תקל על הפרידה מישראל.

אולם, משהדבר לא צלח הרי על סמך ההתרשמות, הגם שהיא מוגבלת וזהירה, "...נראה שמכל הבחינות האב הוא המשמורן המועדף עבור [הילד] ובנסיבות העניין עדיף ש[הילד] יעבור להתגורר עם האב בטורקיה, תוך קביעת דרכי ואופן הקשר בין [הילד] ובין האם. אנו ערות לקשיים שיעמדו בפני האב ו[הילד], ואולם אנו סבורות שהאב ימצא כוחות ודרך להתמודד עם קשיים אלה תוך שימת דגש על טובתו של [הילד]".

עוד הוסף כי הילד אינו מודע לאפשרות הפרידה מהארץ, וחמור מכך פרידה ממי מההורים, ולכן יש לפנות לשירותי הרווחה ולגורמי החינוך בבית ספרו על מנת שהילד יעבור את ההכנה הדרושה לקראת השינוי, וכאשר בסופם של דברים הובעה התקווה כי האם תשנה עמדתה כדי לא להיפרד מהילד ותסכים למתווה שהסכימה לו.

32. נוכח האמור נראה היה כי אין מנוס ממתן פסק דין, אולם בית המשפט איפשר לב"כ הצדדים להתייחס לצורך לטיעון נוסף או לקבלת תסקיר משלים.

33. המשיבה הודיעה באמצעות בא-כוחה כי אינה מסכימה עם עמדת האפוטרופה וכי אין מקום לעקור את הילד מידיה, וכי לאור הסוגיה בעלת המשמעות, יתבקש בית המשפט לקבוע דיון, וכך גם לאפשר את חקירתן של האפוטרופה וד"ר לוי על חוות הדעת.

מנגד, האב לא התנגד למתן הוראות לתסקיר משלים, וכך גם לא לחקירת העו"ס על התסקיר, כל זאת הואיל ובינתיים יהיה בידי המשיבה לקבל החלטה נבונה לטובת הילד.

בהחלטה מיום 28.9.17 נקבע כי יש מקום לקבלת התסקיר, לאור ההתפתחויות, כאשר התסקיר יכלול המלצה ל"כיוון זה או אחר" או הצעה יצירתית. כך גם נקבע מועד לדיון, בנוכחות הצדדים ופקידת הסעד, וכך גם האפוטרופה לדין וד"ר לוי, הגם שאין באמור משום מתן היתר לחקירתן.

34. לקראת הדיון (אשר מסיבות שונות נדחה מדי פעם) הוגש עדכון מטעם האפוטרופה.

בעדכון זה צוין כי על-מנת לבחון את העמדה לגבי טובתו של הילד, קיימו האפטרופה וד"ר לוי מספר פגישות נוספות עם ההורים יחד, כך גם בנפרד, וגם עם הילד, וכאשר בפגישה האחרונה עם האב נכח גם מתורגמן לשפה הטורקית, לוודא שהן מיטיבות להבין את דבריו, וכך גם הוא מבין את דבריהן.

בנוסף, קיימו פגישה עם העו"ס לסדרי דין –הגב' שרון גיטס ועם מרכזת נושא סדרי דין בעיריית תל-אביב – הגב' מירה בר-און.

בפגישה נוכחו כי הילד יוצר קשר, משתף פעולה, מפותח כפי גילו אך שפתו דלה מאוד וידיעותיו הכלליות ומידת הבנתו נמוכים מהמצופה, ובהעדר אבחון קשה לדעת אם מדובר בליקוי או בבעיה התפתחותית או התוצאה של השפה אותה הוא שומע ביום יום, וכאשר אף אחד מהוריו לא מדבר איתו בשפתו – בעברית, וכך גם הדברים יפים בבית הספר, שם הוא לומד בכיתה הכוללת תלמידים ממדינות שונות.

שלא כבעבר, הילד יודע במעורפל ובאופן כללי שהוא אמור לעבור להתגורר במדינה אחרת, אולם אינו יכול לבטא רגשות, הגם שהוא יודע לציין את מקום הולדתו של כל אחד מהוריו, וכשהוא מגלה יותר קשר לטורקיה או ליתר דיוק לנבחרת כדורגל מסוימת, אך לא מעבר לכך, כאשר אינו מוטרד ואינו מגלה חשש, ולחלוטין לא מודע לאפשרות אודות הכרוך בפרידה מאחד מהוריו, ומעדיף שלא לדבר על כך.

הילד כהוריו נוקט במנגנון הגנה של החלטה של אחרים, וכאשר גם הוריו העדיפו שלא להידרש למשמעות כל אחת מהחלופות אלא להמתין להכרעת בית המשפט.

עם זאת, נפל דבר משמעותי, כאשר האם נשאלה אם יש משהו שישנה דעתה הנחושה לחזור לפיליפינים, ציינה כי "אם [האב] יתגרש מאשתו ויתחתן איתי". כך היא חוששת שהמערער עשוי לנטוש אותה, והגם שהאחרון מודע לכך הוא מתקשה ליתן מענה משכנע ולהרגיעה, בציינו כי הוא מתפלא מהחשש לאור מערכת היחסים שביניהם. עוד ציין, כי ירש לאחרונה נכס משמעותי, דבר שאושר גם ע"י המתורגמן המכיר את המשפחה, וכי יש לו עכשיו אפשרויות כלכליות נוחות יותר לרכישת דירה, באופן שיתאפשר לו לחזור עם האם והילד לטורקיה, הגם שאינו עושה כן לאור אי ההצלחה לשכנע את האם לבוא עימו.

התרשמותן, שהאב אכן כנה בדבריו, וכשהאם עצמה ציינה כי אם היו יכולים להישאר בארץ, אכן לא היתה חוששת שהאב יעזוב אותה לאור חייהם הטובים והנעימים, וכי רק נושא הגירוש מעיב עליהם.

מכל מקום, בין אם מדובר בקשיי תקשורת או שוני תרבותי, התוצאה שבני הזוג לא מצליחים ללבן בכוחות עצמם את הסוגיות השונות.

מכל מקום, המסקנה וההתרשמות, כי אחר כל טענותיה של האם, עומד מעמדה האישי כשיקול דומיננטי, וכאשר המערער אף לא מבין את התעקשותה של המשיבה כי יתגרש לאחר שהוא פרוד דה פקטו מאשתו מספר שנים רב, וכי מצבו הכלכלי בטורקיה הוא טוב, ואינו רואה סיבה להישאר בישראל, והוא מתעכב עד שתתקבל ההחלטה.

עוד הודגש, כי ילדיו הבוגרים, אחיו למחצה של הילד מכירים אותו דרך הסקייפ, ואף שלחו לו לאחרונה מתנה, וכשהדבר אומת ע"י המתורגמן, אשר היה השליח להביא את המתנות מיוזמתו.

בהתייחס לאם, היא נמצאת בקונפליקט רציני לאחר שהנסיבות בפיליפינים השתנו, וכאשר היא מתכוונת לחזור לגור עם אימה הקשישה, כאשר עד לאחרונה התגוררו בקרבת האם גם אחותה וילדיה, אולם אחותה החלה לעבוד ופחות נמצאת במקום, וכך גם קרובה נוספת שעבדה בעבר בישראל, עזבה את המקום, אותה קרובה שידעה עברית בסיסית, וכי "במילים אחרות, מערכת התמיכה שעליה ביקשה (האם) להישען נראית כיום כדלה עד בלתי ממשית".

יתר על כן, האם עצמה בעת שנשאלה היכן היא רואה עתיד בטוח יותר לילד, השיבה ללא היסוס כי בטורקיה, שם ייהנה מלימודים ותנאי חיים טובים ויציבים יותר. עוד נשאלה מה היתה העצה שהיתה מקבלת מקרוביה אם היו יודעים שקיימת אפשרות שהילד יימסר למשמורת האב, ותשובתה כי היו מייעצים לה להצטרף לטורקיה.

משכך, "העולה מן האמור הוא כי [האם] מבינה שמבחינתו של [הילד], ואולי אף מבחינתה, העתיד בתורכיה, על כל מורכבותו, בטוח יותר ושזו תהיה הבחירה הנכונה עבור [הילד] – תוכל לבחור לחזור לפיליפינים או לשכנע את [האב] לעשות כמבוקשה".

בהתאם, בפרק הסיכום, צוין כי מבחינת טובתו של הילד נראה שהאופציה הטורקית נותרה כאופציה עדיפה מכל הבחינות, וכי למעשה גם האם הבינה שזו החלופה המועדפת, וכאשר ניכר ששני ההורים עייפו מההמתנה ומצפים להכרעת בית המשפט.

התסקיר הנוסף:

35. ב- 16.1.18 הוגש תסקיר על-ידי העו"ס שרון גיטס-כהן.

בתסקיר מתוארת מערכת היחסים הטובה בין ההורים, וכי למרות שההורים מדתות שונות, הם מכבדים כל אחד את דתו של האחר. עם זאת, לדבריהם הילד גדל עפ"י הדת המוסלמית, וכאשר הוא מצטרף לאביו לתפילות במסגד.

גם בתסקיר מפורט הקונפליקט בין ההורים, וכאשר האב מציע לאם להצטרף אליו ואל הילד בטורקיה, ובהתאם לתכנית שפירט, וכי תוכל לעבוד בטורקיה כפי שעובדות הפיליפיניות שם, וכי אם האם תחליט שלא לנסוע איתו לטורקיה, הוא יגור עם הילד באיסטנבול בדירה שכורה או בדירה שקיבל בירושה, וכי יש בית ספר טוב באזור ואף חינוך חינם, הגם שהאם טוענת שאינה מוכנה לנוסע לטורקיה כי משפחתו של האב שם, ומדובר במדינה מוסלמית, תוך שהיא חוזרת ומציגה את תכניתה לבנות את חייה עם הילד בפיליפינים, וכי סביר שהאב ישלח להם כסף, כי הוא מאוד אוהב את הילד וירצה לעזור.

בתסקיר צוין כי ההורים מצויים במאבק, וזאת תחת איום של גירוש מהמדינה, ובמקביל ממשיכים לחיות תחת קורת גג אחת, סיטואציה קשה ומבלבלת. כך ציינו, כי הילד קטן ואינו מבין, ומנגד, על-פי המידע שהתקבל מבית הספר, עלה שבתקופה האחרונה היו לילד בעיות התנהגות קשות המצביעות על מצוקה, וכי נראה שמתוך הרצון של ההורים להגן על בנם, הם נמנעים מלשתף אותו בבעיה הקיימת, הגם שהילד מקבל מסרים לא ברורים ואותות של מצוקה, וכאשר הדבר משפיע על מצבו הרגשי.

כך הובאה גם ההתרשמות מבית הספר, כאשר בתחילת השנה דובר בילד חכם, חברותי, תלמיד טוב, וכי בימים האחרונים (20.10.17) חל שינוי בהתנהגותו, תוך דיווח כי הוא החל לקלל, עושה תנועות גנאי, נקלע למקרי אלימות ואינו לומד, וכך גם דיווח מהמורות המקצועיות כי אינו קשוב, עצבני, ומתנהל באופן שאינו תואם את התנהגותו בדרך כלל, וכשההורים התייחסו לפניית המחנכת, כי לא הבחינו בכל שינוי בהתנהגותו, עמדה שנשנתה גם בשיחותיה של פקידת הסעד עם ההורים.

פקידת הסעד ערכה אף שיחות עם יועצת בית הספר, אשר המשיכה לדווח על התנהגות לא טובה ואף מדאיגה, וכי ניתן מענה טיפולי של מפגש פעם בשבוע עם סטודנטית לפסיכולוגיה.

עוד התגלה כי בניגוד לאשר נאמר, שהאם אכן שאלה את הילד היכן הוא רוצה לגור, והילד טען שבטורקיה, וכי לכשיגדל – בפיליפינים. האם טענה כי הסבירה לילד שיש בעיה עם הויזה, ואכן היא שאלה אותו איפה הוא ירצה לחיות, וכשלדבריה, לפעמים טען כי עם האב בטורקיה, וכשיגדל בפיליפינים עם האם, אך לפעמים אומר שהוא מעדיף בפיליפינים עם האם.

36. התרשמות פקידת הסעד בפגישה עם הילד, כי מדובר בילד שמח וחכם המתנהג בנימוס, וכי שיתף אותה אודות חבריו והקשר שלו עם ההורים, וכי כשהוא במצוקה כגון פצע, הוא פונה לאם אשר מטפלת בו, ואם אינה נמצאת, אזי מטפל בעצמו לבד.

לדבריו, מפחד בלילות ואז הולך לאם, ולגבי האב הולך להתפלל עימו וצופה איתו בתוכניות ספורט בטורקית, ואף הולך איתו לפארק. בהתייחס לשאלה האם דיברו איתו על מדינת המולדת, היסס ואז הזכיר שני שמות מאחיו בטורקיה, תוך ציון שהם אחיו אשר הם כבר גדולים, ולאחר היסוס השיב בחיוב שאכן היה רוצה לנסוע לטורקיה להכירם. מעת שנשאל אם היה רוצה לנסוע לפיליפינים לבקר את הסבתא, השיב בהיסוס אך בחיוב, וכשמעבר לכך, לא המשיך לשתף פעולה.

ההתרשמות מפגישות אינטראקציה, כי קיים קשר טוב בין הילד לשני הוריו, אשר מאוד אוהבים אותו ומעורבים בטיפולו, וכשהילד קשור לשניהם.

37. בהתייחס לקשר עם האב – האב שיתף עד כמה הוא קשור לילד, וכשהוא מספר אודות צפייה משותפת בתוכניות ספורט בטורקית והליכה עימו לתפילה במסגד, ונראה שיש קשר טוב, והילד פונה לאביו בחופשיות, ויחד עם זאת בנימוס, וכי האב מתייחס אליו יפה וקשור אליו. כך הביע האב דאגה לגבי גורלו אם יוחלט שהוא ייסע לפיליפינים, בעת שהוא רגיל לאשר יש בארץ ולא לעוני בפיליפינים, וכי שם יהיה לו בקושי מה לאכול, והוא חרד מה יקרה אם הסבתא תלך לעולמה ולא יהיה מי שיטפל בילד, לאור הצורך של האם לצאת לעבודה. עוד צוין כי בשיחה עם האם, היא אישרה שהאב הינו אב מסור ואוהב את הילד.

בהתייחס לקשר עם האם, האב טען שהאם אישה טובה ואמא טובה, מבשלת, מנקה, דואגת לכביסה, וכי במהלך השבוע יש לה יותר זמן, ואף לצאת לאחר העבודה לטייל עם הילד, וכך גם בשבת יוצאת המשפחה לטייל, וההתרשמות כי מדובר באם האוהבת מאוד את בנה, אשר קשור אליה. כך אישרה האם אודות פנייתו של הילד אליה מפחד בלילות ומעברה שלה לישון עמו ולכסותו.

38. אכן, ההתרשמות כי הילד קשור לשני הוריו, וכאשר האם היא הדמות המשמעותית עבור הילד מבחינת הטיפול הפיזי היומיומי, וגם עולה מדברי הילד שמחובר יותר אליה מבחינה רגשית, וכי נוצרו בין הילד והאם יחסי תלות, ונראה שהאב הכין אותו יותר לעצמאות.

עוד הוסף כי ההתרשמות שחוסר הוודאות משפיע מאוד על מצבו הרגשי של הילד, וכאשר הילד יצטרך להתמודד עם משברים מאוד קשים, וכאשר לא ברור מה כוחותיו על-מנת להתגבר עליהם. כך גם כי הוא ייאלץ להיפרד מאחד מהוריו, ולא ברור איזה קשר ניתן יהיה לקיים בינו לבין ההורה ממנו נפרד, וכך גם הצורך של הילד להסתגל לחברה ומדינה חדשה.

בתסקיר מפורט אודות המסירות של האב לילד, וכך שאינו חפץ לצאת מהארץ, ואף לחתונת בתו בטורקיה, שמא לא יוכל לחזור, וההתרשמות שהוא אכן מאוד דואג לילד ובטוח שעתידו יהיה יותר טוב בטורקיה, כך חשובה הזהות המוסלמית, וכשמדובר באב עם כוחות אשר אוהב את בנו. עם זאת, הקשר של האב עם אשתו אינו ברור, כאשר לדבריו הוא תלוי בה כי היא מנהלת את העניינים הכספיים שלו, מקבלת את הפנסיה ועוד. עם זאת, אינו מתכוון לתבוע גירושין, בקשה שתגרום רק לבעיות גדולות יותר.

בהתייחס לאם, מדובר באם מסורה ודואגת, אך מצד שני מגוננת מאוד על בנה, ונוצר קשר סימביוטי בינה לבין הילד, כאשר קשה להבין לעומק את רגשותיה ומחשבותיה בהיותה סגורה, מופנמת, ורושם של אישה פסיבית ותלותית.

39. לבסוף, מפרט התסקיר את החלופות השונות וההתייחסות לכל אחת מהן.

החלופה האחת – הילד ייסע לפיליפינים עם אימו, אכן זה רצונה, אך האב מתנגד וחרד לאפשרות שכזו.

ניתוח חלופה זו, שהילד לא יאלץ להיפרד מהאם, שהיא הדמות הדומיננטית בבחינת הטיפול הפיזי היומיומי מאז שנולד. כך הוא יגור איתה בבית הסבתא עם בני דודים שלו, וכך גם הדודה המתגוררת בסמוך. עוד יתרון שהילד דובר את השפה האנגלית, אף אם מדובר באנגלית בסיסית, אך מספקת לתקשר בפיליפינים, וכי גם סביר שהאב יעזור וישלח כסף לאם עבור הילד.

מנגד, החסרונות כוללים פרידה מהאב, אשר הוא מאוד קשור אליו, ואין לדעת האם האב יוכל לנסוע לפיליפינים כדי לבקרו. כך על-פי המידע, משפחת האם מתגוררת בתנאי עוני ודלות רבה, והילד יחווה חסכים בסיסיים רבים. לא ידוע מה יכולת הסבתא שהיא אישה מבוגרת להתמודד עם ילד שאינה מכירה, בעת שהאם תצא לעבוד, וכאשר הילד יהיה במשבר וזקוק לתמיכה והכלה. כך גם מדובר בפער בין כפר לעיר, ובמדינה לא מתפתחת, ואשר בה לא יוכל לממש את דתו המוסלמית של האב.

החלופה השנייה - הילד ייסע עם אביו לטורקיה, וכמובן שכאן מתהפכים הדברים. מדובר על רצון של האב, אשר מציע לאם להצטרף, אך האם מתנגדת.

בחינת היתרונות – יש לאב משאבים כלכליים לספק הצרכים הבסיסיים לילד, וכאשר לאב משפחה מורכבת ותומכת, ובעיקר לילד יש אחים גדולים אשר הביעו רצון לקבלו. כך הילד יגור עימו בדירה באיסטנבול וילמד בבית ספר בקרבת מקום המגורים. עוד צוין כי בתו של האב הינה מורה, אשר תוכל לסייע לילד, וכשמדובר במדינה מודרנית שהתנאים ואורח החיים דומים יותר לישראל, כך שהפער קטן יותר והמעבר יהיה יותר חלק. עוד הוסף כי הילד מזדהה עם הדת המוסלמית, כך שבטורקיה ייחשף למה שמוכר לו כולל המנהגים המוכרים עליהם גדל, זאת במחיצת אביו שיהווה עבורו דמות להזדהות, וכאשר נראה שלאב יותר כוחות ואופציות להעניק לילד חיים בטוחים ועתיד יותר טוב.

מנגד, החסרונות –הפרידה מהאם אשר אליה הוא קשור רגשית ולא ברור מה כוחותיו של הילד להתמודד עם פרידה שכזאת. בניגוד למצב בארץ שהאב יכול היה לעבוד רוב היום, וכשהאם יותר מטפלת בילד, בטורקיה האב יצטרך להסתגל לתפקיד חדש, דהיינו, תפקוד כאב ואם, ואף למלא את התפקידים "האימהיים". כך, יש עדיין סימני שאלה אודות יחסי האב עם אשתו שבטורקיה, כאשר לא ברורה עמדתה לגבי קיומו של הילד, ואיך תשפיע תגובתה על היחסים בין כל בני המשפחה על קבלת הילד לחיקה.

עוד צוין, כי הילד אינו יודע את השפה הטורקית, נתון שיקשה על הסתגלותו במקום.

החלופה השלישית – נסיעת המשפחה כולה לטורקיה. אולם, האם טוענת שהיא מפחדת לגור בטורקיה. אכן בשלב מסוים התלבטה לגבי האפשרות, ואף טענה כי אם האב יתגרש מאשתו, היא תסכים לנסוע לשם, כאשר מנגד האב טוען כי אינו יכול להתגרש, וכי מדובר במצב מורכב, וכי אם יתבע גירושין מאשתו, זה עלול להרע את המצב במקום לעזור, וכי אין כל קושי בטורקיה לגור עם האם, הגם שהוא נשוי לאשה אחרת.

ברור שבניתוח החלופה, המסקנה המתבקשת שזה המצב אשר ייטיב עם כולם, באופן שהילד לא יצטרך להיפרד ממי מהוריו.

40. בפרק הסיכום, צוין כי נעשה ניסיון בתסקיר להעביר את מלוא האינפורמציה, תוך היתרונות והחסרונות של האלטרנטיבות הקיימות, וכך גם הדילמות, כאשר תהליך כתיבת התסקיר היה קשה, וכאשר נערכו מספר שיחות, התייעצות וחשיבה משותפת בפורומים מקצועיים שונים, אשר בסופו של תהליך, גובשו ההמלצות אשר מבוססות על טובתו של הילד, הגם שאינן מונעות פגיעה וכאב לו.

האלטרנטיבה העדיפה, היא כמובן השלישית – נסיעה משותפת לטורקיה, אולם לאור התנגדות האם לנסוע לטורקיה "...המלצתנו הינה החלופה השנייה, שהקטין ייסע לתורכיה עם אביו. המלצה זו הינה שונה מההמלצה שכתבנו בתסקירנו לפני שנתיים..." עת הומלץ אודות החלופה הראשונה, דהיינו – נסיעה לפיליפינים. אולם הנסיבות היו שונות, הילד היה בן חמש, כך התבססו על חזקת הגיל הרך, וכי באותה תקופה הילד היה "סוד" בחינת משפחת האב בטורקיה, ולא ברור איך הוא היה מתקבל שם, וכי כיום הסוד נפתח לפחות בחלקו, וכשאחיו למחצה מוכנים לקבלו, וכאשר לאב יותר כוחות ויכולות כלכליות על מנת להעניק לילד יותר ביטחון, רמת חיים גבוהה יותר וחיים יציבים, אשר האם תתקשה לספקם בפיליפינים.

עם זאת, קיימת דאגה רבה ביחס למשבר הקשה אותו יעבור הילד כתוצאה מהנתק מאימו, אשר אליה הוא מאוד קשור.

משכך, ההמלצה שהאב יקבל את המשמורת על הילד, וביחס לזמני שהות, מצופה שהאב ידאג לקיום תקשורת רציפה בין הילד לאם, וכך גם ידאג לסייע לאם כלכלית, ע"מ שתוכל לנסוע לטורקיה ולבקר את בנה.

עוד הוסף, כי בכל הקשור לדרכי התערבות טיפולית, הרי מעת שתתקבל ההחלטה המשפטית יהיה צורך בליווי מקצועי של המשפחה לצורך ההכנה של הילד לפרידה ומעבר, תוך התגייסות הצוות הטיפולי של בית הספר.

הדיונים הנוספים:

41. בהתחשב בכל אשר הוגש לבית המשפט, נערך ביום 29.1.18 דיון בנוכחות כל המעורבים, כולל ד"ר לוי, העו"ס לסדרי דין, גב' שרון גידיס ומרכזת סדרי דין בעיריית תל אביב, גב' מירי בראון, ואף מתורגמן לשפה הטורקית.

42. האפוטרופה אישרה שאכן נסיעה של האם לטורקיה אינה עומדת על הפרק למרות שיש תקווה שהיא תשנה את דעתה, אך אם לא תעשה כן העמדה של האפוטרופה יחד עם ד"ר לוי כי החלופה שהילד ייסע עם אביו לטורקיה ולא עם האם לפיליפינים.

לעניין הסדרי השהייה הן לא נדרשו לכך, כאשר ברור שחייב להיות קשר בסקייפ, כאשר יש אפשרות שכזו לאור הניסיון שנעשה בהתקשרות עם בני משפחתה של האם באמצעות הסקייפ בפיליפינים וכי צריך גם לתאם נסיעות של הילד, כאשר ברור שהכוונה היא לא לנתק את הילד מהאם וכי חייב להיות קשר ביניהם.

עוד הדגישה כי לא בכדי הוגשו 3 ניירות עמדה וכי נפגשו לא רק עם ההורים אלא גם עם הילד וכשהעמדה מבטאת את האינטרס ואת טובת הילד בלבד, וכל זאת, כאמור, גם בהתייחסות לד"ר לוי אשר טיפלה בעניין במקצועיות רבה וכאשר בלעדיה לא ניתן היה להגיע להחלטות המקצועיות.

האפוטרופה אף הדגישה כי הילד לא באמת יודע כי הוא אמור לעזוב את הארץ, הגם שהודלף לו אבל לא בצורה מסודרת, וכך הוא גם לא מודע שהוא אמור להיפרד מאחד ההורים ועל כן תהא ההחלטה אשר תהא, היא חייבת להיות מלווה ביישום בטיפול והכנה של הילד על מנת לצמצם את הנזק, לפחות באמצעות ההליך הטיפולי וההכנה שהוא יעבור.

כך גם ציינה כי בתיק זה לא היתה פניה למדינה לבדיקת הישארותם בארץ.

בהמשך דבריה ותוך התייחסות להבדל בין התסקיר הראשון לתסקיר הנוכחי, ציינה כי בתסקיר הראשון הילד היה "בבחינת סוד" בכל הקשור למשפחת האב, וכאשר המצב השתנה ואף התקיימה שיחה עם ילדיו תוך שניתן היה לראות את הקשר של הילד עם ילדי האב, וזאת בהתקשרות דרך הסקייפ, וכשהילד מכיר את אחיו למחצה והם מכירים אותו ואף שולחים לו מתנות ואינם זרים לו כבר.

כך גם עבר האב תהליך מאז התסקיר הראשון וכשבהתייחס לאם הרי "יש לה סוג של אפתיות".

לשאלת בית משפט ציינה כי אינה חוששת לשלומה של האם בטורקיה, לפי מה שנבדק, ובעת שקיימים עובדים זרים בטורקיה כדבר שאינו חריג. יתר על כן, מהשיחה עם המשפחה רואים כי מדובר במשפחה מקבלת. אכן, את הצד של האם לא ניתן היה לבדוק, בהעדר כלים, אבל ניתן היה להבין גם באמצעות המתורגמן המכיר את המשפחה ואת האווירה בטורקיה שאכן אם האב יבקש להתגרש המצב שלו יהיה פחות טוב מהמצב בו יבוא עם האם ויחיה עמה.

יוער כי בהתייחס לידיעת אשתו, ציינה פקידת הסעד כי האב אמר כי הוא לא דיבר ישירות עם אשתו אך הוא משער שהיא יודעת וזאת מילדיו.

43. הגב' שרון גידיס הסבירה אף היא שהיה קשה להגיע להמלצות לאור הנסיבות, אולם גם לדעתה אם בסופו של יום האם לא תיסע לטורקיה עם האב, העמדה הינה כי עדיף שהילד ייסע עם אביו לטורקיה. בהתייחס לשמירת הקשר בין הילד לאמו הפנתה להמלצות והדגישה שחשוב שהאב ידאג לשמור על קשר רציף דרך הסקייפ או האינטרנט, וכך גם כי יעזור כלכלית כדי שהאם תוכל אכן לנסוע ולבקר את הילד, אפילו פעם בשנה.

העו"ס אף תיארה את תגובת האם לעמדה זו כאשר היא מופנמת ופסיבית כפי שהיתה לאורך כל ההליך וכשברור שההחלטה כואבת לה, כאשר היא קשורה מאוד לילד וכך גם הילד אליה.

44. ב"כ המערער ציין כי כמובן שהמערער מאמץ את מסקנות התסקיר וההמלצה, וכפי שנטען מלכתחילה כי טובת הילד להגר עם אביו לטורקיה וכי האב עדיין לא אמר נואש מכך שהאם תצטרף אליו, ככל שתחפוץ, שאזי יגורו יחד ויגדלו יחד את הילד.

לשאלת בית המשפט לגבי התקשורת הרציפה והסיוע הכלכלי, הרי שהאב יסייע לאם להגיע לטורקיה. כך גם ציין כי קיים קושי לנישואיו עם האם בהיותו נשוי וכי גירושין יגרמו ל"דם רע" וכי בכל מקרה כל הנפשות הפועלות מודעות וכשילדיו מקבלים את הילד, וגם אשתו לא ניסתה לפגוע בעובדה שהם יעברו לטורקיה, וכי לאור הקשיים שעלולים להיווצר, האב לא חפץ להתגרש.

לשאלה אם תיווצר אפשרות להישאר בארץ האם המערער יוותר על הנסיעה לטורקיה ויישאר בישראל השיב ב"כ המערער שמהות הסכסוך, לאור הצורך לעזוב את ישראל, אך הוא מאמין שהם יישארו פה אם יהיה ניתן כי אין ביניהם סכסוך, דבר שגם האפוטרופה אישרה, תוך שהוסיפה שאולי פניה של בית המשפט לרשויות תועיל על מנת שלא יגורשו, וכי בהתאם לבדיקתה הם בשמחה יישארו.

45. מנגד, ב"כ האם התנגד נחרצות להמלצות בתסקיר האחרון שניתן, בטענו כי חלו שינויים קוטביים בין התסקירים, וכי בשני המקרים לא נעשתה פניה ישירה למשפחה בטורקיה על מנת לבדוק אם אכן מקבלים הם את הילדים, וכי כל הנאמר ניזון מדבריו של האב, כאשר פקידת הסעד עצמה לא דיברה עם המשפחה.

עוד הפנה לעולה מהתסקירים אודות הקשר בין הילד לאמו וכאשר פקידת הסעד כותבת כי מעת שמדובר בנושאים פדגוגיים או רפואיים, האב אינו כתובת עבור הילד וכי אותם פעמים שהילד רואה עמו משחקי כדורגל או מדבר אתו על התרבות הטורקית המוסלמית עדיין לא מהווה את טובת הילד, באופן שייקבע שהוא יצא מהארץ עם הילד. מנגד, לא בכדי צוין כי הקשר עם האם הוא בכל הנימים ולא בשאלת חזקת הגיל הרך, אלא מחמת היות האם ההורה הדומיננטי ומי שמגדלת את הילד יום יום. אכן, האם אמרה שהיא מוכנה לנסוע עם האב בתנאי שהוא יתגרש, הואיל ואינה מוכנה להיות אישה שניה וכי היא צודקת בעת שאינה רוצה להישאר באפילה, לרבות אם יחליט לחזור לאשתו. אמת שהיא הכירה אותו כגבר נשוי, אך לא ידעה זאת אז וכי המערער אמר שהוא לא ייפרד מאשתו.

לשאלת בית המשפט, שלמעשה לא יחול שינוי במצבה אם תגור בטורקיה לעומת המצב דהיום כאשר היא לבדה, והכיצד ניתן להתמודד מול אשר תואר בתסקירים כאשר השאלה היחידה הניצבת טובת הילד, ולאור כל אשר הוגש - השיב ב"כ האם כי מדובר על עניין כלכלי ועל מי שבא לחפש עבודה בישראל כאחרון הפועלים, וכי האם עותרת שבית המשפט יקבל את ההמלצה בתסקיר הראשון, דהיינו שהילד ייסע עמה לפיליפינים.

כך גם יוצא ב"כ האם חוצץ על הסתמכות  מדברי התורגמן כמומחה אודות המשפחה והיכרותו אותה, בחינת הכיצד יקבלו אותו ועוד.

לשאלת בית משפט, ובהנחה שהסיטואציה תהיה כדהיום, באופן שהמערער לא יתגרש ושאזי יש להחליט, ובהתחשב בשינויים ואשר הובא לעיל, באופן שצריך לבחור בין שתי חלופות, השיב בשאלה האם ההורה שחזק יותר מבחינת המשאבים הוא ההורה הטוב ביותר, זאת בהתחשב בכך שבתסקיר צוין מפורשות כי האם היא הדמות הדומיננטית וכי בעת פחד בלילות מחפש את אמו שהיא הדמות המשמעותית מבחינת הטיפול הפיזי והיומיומי.

לא בכדי נדרש בית המשפט למסקנות התסקיר והאפוטרופה, בחינת צד מקצועי, והאם יש מקום שבית המשפט יסטה מהמלצות שכאלה, ותשובתו כי מדובר במושג אמורפי וכי יש לצקת תוכן בראיית מה טוב לילד עצמו וכך גם לאור דברי האפוטרופה שהיא עצמה לא יכולה לדעת מה רצון הילד, ולכן מעת שבוחנים את היתרונות מול החסרונות, תוך אפיון ההורים, וכשהאב אינו יודע מה תהיה הגישה של אשתו בטורקיה, עולה כי ישנם נושאים שאינם פתורים ולא ברור מה מצפה בטורקיה. בהתייחס לחוות הדעת, רואים כי אלו משתנות עם הזמנים וכשבהמשך טיעונו התייחס לאשר תואר לעיל ואשר עולה מהתסקיר והדברים כפי שפורטו.

עוד הדגיש כי ההמלצה משמעותה שליחת ילד הקשור לאמו בדם לבו, למקום בו הוא אינו דובר את השפה, בניגוד לפיליפינים אשר מדברים אנגלית וכשמדובר במקום לא ידוע ולא מאורגן אשר מצוי במלחמות, וכי אין לסמוך על דיווחי האב כי ברשותו משאבים, במיוחד כשהדבר לא נבדק כלל ופקידת הסעד ניזונה מדברי האב בלבד.

בהתייחס לשאלת אופן הקשר, אם אכן בית המשפט יקבל את ההמלצות, ציין כי זה בעייתי וכי האם ציינה בפניו שאף ערבות לא תספק אותה וכי היא בכלל לא מוכנה להיכנס לנושא הערבויות. מכל מקום, מבחינתו, ככל שהיה נדרש, היה מצפה להפקדת ערבות בנקאית כלשהי שיהיה בה לממן כרטיסי טיסה ובסכום שלא יפחת מ-200,000 ₪ תוך התחייבות קונקרטית לחופשות הקיץ, הפסחא, חג המולד, לפחות 3 פעמים בשנה. כך גם שבמקום מגוריו יהיו אמצעי אינטרנט ברורים וכך סלולרי עם התחייבות לשיחה יומית עם האם – אך כל זאת עמדתו הסובייקטיבית ומבלי לפגוע בטענותיו בערעור.

עוד הוסיף כי אין בפנינו פסיכולוג ילדים שבדק את הילד ויתכן שמובילים אותו מדחי אל דחי וכשפקידת הסעד עצמה ציינה כי אם הילד יצטרך להיפרד מאמו הדבר יהיה קשה לו רגשית וכשלא ברורים כוחותיו. במיוחד מעת שהאב עובד ומשכך מי יטפל בו, ובניגוד לאם אשר אם תעבוד שעתיים שלוש ביום, תוכל להיעזר באחיות ודודות, הגם שאכן לא דיבר עמן.

46. האפוטרופה הוסיפה, לאחר דברים אלו, כי אכן הן ביקשו לשמוע את דעתה של האם ביחס לכל אחת מהחלופות וכי האם עצמה ענתה ללא היסוס כי היא רואה לילד עתיד בטוח יותר דווקא בטורקיה שם ייהנה מלימודים ותנאי חיים טובים ויציבים יותר. עוד הוסיפה, לשאלה מה היו קרוביה מייעצים לה לו היו יודעים שקיימת אפשרות שהילד יהיה במשמורת האב, שאכן היו מייעצים לה לעבור לטורקיה, תוך הסבר שההתרשמות הינה כי ההחלטה אינה החלטה עצמאית של האם אלא היא נעזרת בבני משפחה אשר לא מודעים לכל האופציות והבעייתיות, ולכן בררו את הדברים כדלעיל.

עוד הוסיפה כי הן נפגשו עם האם כעשר פגישות, ומעולם לא שמעו דעה כל כך נחרצת או בכלל דעה ברורה של האם ובניגוד לאשר עולה מדברי בא כוחה. יתר על כן, מדבריה עלה כי אינה מתכוונת באמת להילחם וכשלא מדובר על תגובות ספונטניות אלא בשיחות עומק, שיחות ממושכות תוך הצבת השאלות באופן ישיר וכי למעשה התשובה שלה תאמה לעובדות שהגורמים המקצועיים התרשמו מהן.

כך ביקשה לספר אודות תגובת האב אשר לא שמח גם לאחר ששמע את ההמלצה ולא הרגיש כמנצח וכשהוא עדיין מקווה שהילד לא יופרד מאמו, דבר אשר אינו טוב לילד כפי שלא טוב שהוא ייפרד מהאב, ועל כן הוא מקווה לנסות ולשכנע את האם כי תצטרף אליו.

האפוטרופה אף הוסיפה כי בהתאם לתחושתה אינה מאמינה כי האם לא תצטרף לאב, ובהתייחס לשאלה אם האב יעמוד בתנאים, אכן קיים אמון ביניהם אבל צריך לקבוע ערבויות.

47. ד"ר לוי הבהירה כי התנאים השתנו, הלכו והתבהרו וכי האב עבר איזשהו תהליך וכשהוא הבין יותר ויותר, באמצעות ההבהרות והשאלות הנוקבות, מה מצפה ונדרש ממנו ומה המשמעות של כל אחת מהחלופות.

מנגד, כפי שציינה "לצערי האדיר" לא הצליחו להגיע עם האם לתהליך הבהרה על מנת להיות בטוחים שהיא יודעת מה היא לוקחת על עצמה, ולא היכן תהא המשמורת. כך גם עולה כי משפחתה אינה יודעת שאם תחליט לנסוע לפיליפינים, היא עשויה לאבד את המשמורת וכך גם אינה מודעת שהחוק הפיליפיני שונה במהותו הן מהחוק הישראלי והן מהטורקי, ואף אם ייקבע כי זכותה למשמורת, הרי החלטה שכזו יכול ולא תחייב. יתר על כן, עולה כי משפחתה סבורה שההחלטה מצויה בידי האם וכשהאם ציינה בפניהן כי הבנתם "זאת החלטה שלי".

בהתייחס למערכת התמיכה בפיליפינים לא ברור אם הייתה קיימת, אך לדבריה כיום ברור כי אינה קיימת ובניגוד לטורקיה שם מתגוררים ילדיו הגדולים של האב אשר ניתן היה לשמוע ישירות מפיהם על הידיעה אודות הילד וקבלתו ומדובר גם באח גדול, נשוי עם ילדים, כולל בת צעירה סטודנטית אשר קיבלה על עצמה להיות לעזר לאב בטיפול בילד. לדבריה, "ברור לחלוטין שהאב לוקח יותר אחריות. הייתי אומרת שבתוך כל הנסיבות הלא ידועות זה הרע במיעוטו".

48. המערער, לאחר שהוזהר באמצעות המתורגמן, סיפר אודות שלושת ילדיו בגילאים 26, 30 ו-33 וכי בכוונתו להתגורר יחד עם הילד באיסטנבול בדירה של אביו כאשר בכוונתו לעבוד, הגם שהדברים אינם סגורים, כולל אפשרות לפתיחת חנות. לשאלה מי ישמור על הילד בעת העבודה השיב כי יארגן את העבודה לפי צרכי הילד.

לא בכדי גם נשאל אם היה מעדיף להישאר בארץ עם הילד ועם האם או היה מעדיף לחזור לטורקיה ותשובתו כי "בגלל הילד שלא ייפרד מאמו אני כן מעדיף להישאר פה".

בית המשפט נדרש לשאלת הפקדת סכום של 200,000 ₪ והמערער השיב כי באותה עת אין לו אפשרות, אולם יש לו אדמה בטורקיה אשר קיים הליך משפטי ביחס אליה וככל שיסתיים המשפט יכול ותהא לו האפשרות.

משכך, נשאל כיצד ניתן יהיה להבטיח שיישמר קשר וכי האם תוכל להגיע לטורקיה, וכך גם נשאל כי לא מדובר בערבים כפי שניתן היה להסתפק במי שגרים בישראל, ותשובתו כי יוכל להפקיד או לתת ערבות בסכומים שבין 10,000 ל-15,000 דולר בלבד.

לא בכדי התערב בא כוחו וציין כי במצב הפוך אינו בטוח שבית המשפט היה מחייב את האם להפקיד כספים כשהיא בחסכון כיס. יתר על כן, לאם יש את האופציה להגר עם האב לטורקיה.

בהמשך דבריו הסביר המערער כי הבת וקרובי משפחתו יעזרו. כך גם ציין כי אשתו יודעת על כל הסיפור וכי כל יום הוא מדבר עמה. בהתייחס לדברים אלו נשאל הכיצד מעת שהוא חי עם מישהי אחרת, ותשובתו כי יש לו עסקים אשר אשתו מטפלת בהם וכך גם הבת שאמורה להתחתן, ומכל מקום אשתו יודעת אודות הילד. מנגד, לשאלת בית משפט, ציין כי אשתו אינה יודעת אודות האפשרות שהאם תבוא עמו לטורקיה וכי לא דיבר על כך עמה, בניגוד לידיעתה שיכול והילד יבוא עמו.

עוד השיב כי אשתו יודעת אודות מגוריו עם בת זוג בארץ, ולכן נשאל אודות תגובתה אם אכן יגיע עם האם לטורקיה, ותשובתו "בהחלט שהיא תתרגז, היא לא יכולה לעשות כלום" וכי אינו חושש בהתייחס לכסף שנמצא אצלה. בהתייחס לילדיו, הרי שבנו יודע אודות האפשרות שהאם יכול ותבוא לטורקיה.

49. האם, לאחר שהוזהרה באמצעות מתורגמן לשפה האנגלית, הסבירה כי אינה רוצה לנסוע לטורקיה, כי יש לאב משפחה שם והיא לא רוצה להפריע להם שם וכי היא מעדיפה לחזור לפיליפינים תוך שהדגישה כי "אין לי עוד ילדים רק את [הילד]. אני בת 46".

בהתייחס לעבודתה בפיליפינים, מדובר במפעל של סרדינים וכשהילד יהיה אצל אמה אשר אינה עובדת והיא בבית, בת 75, אבל יכולה לעשות זאת ובהיותה בריאה.

לשאלה אודות אופן שמירת הקשר אם הילד ייסע עם האב לטורקיה, והאם תסתפק בכך שתראה אותו פעם אחת בשנה, השיבה כי לא תוכל לבקרו בטורקיה כי אין לה כסף, כי אינה יכולה לגור בטורקיה ובלשונה "אני בכל מקרה לא אלך לטורקיה". גם לשאלת בית משפט גם אם זה במשמעות של פרידה מהילד, השיבה שאכן אינה יכולה לגור בלעדיו, הוא החיים שלה, אבל אינה רוצה לנסוע לטורקיה.

עוד אישרה שאכן נפגשה מספר פעמים עם האפוטרופה לדין וד"ר לוי אשר שוחחו עמה רבות. בעת שבית המשפט הפנה לכך שהן אומרות כי האם מבינה שטוב יותר לילד בטורקיה, ציינה כי נאמר לה על ידם שטורקיה זה בסדר, כי יש לו כסף והוא יכול לעשות הכל, ואכן אמרה "שאם הוא שם זה בסדר כי יש לו כסף אבל אם הוא יהיה בפיליפינים זה גם יהיה בסדר כי אני יוכל לטפל בו כי אני אמא שלו והמשפחה שלי אוהבת אותו גם. הוא יכול לשלוח לנו כסף אם הוא רוצה לעזור" (ההדגשה לא במקור).

לבסוף לשאלה אם האב יממן נסיעות פעמיים בשנה מהפיליפינים לטורקיה, השיבה "תשאלו אותו אם הוא ישלח", וכאשר לאחר שבית המשפט הסביר את הדברים, השיבה מפורשות כי אינה רוצה לנסוע לטורקיה.

50. עוד נדרש בית המשפט לשאלת ההליכים שננקטו בישראל, וכאשר ב"כ האם ציין כי לא ניסה לעשות משהו בתחום המינהלי וכי הוא מחוץ לתחום זה בעיסוקו וכאשר הוא יודע כי בני הזוג מיצו את הנושא, מעת שמדובר באינטרס משותף שלהם.

האפוטרופה ציינה כי אף היא בחנה אם אכן מוצו ההליכים, ולאחר בדיקתה אם יש סיכוי לשנות את הגזירה התשובה היתה חד משמעית, וכי למעשה מדובר בתפקיד של עורכי הדין של המגורשים. לכך הוסיף ב"כ האם כי  היה שמח אם בית המשפט היה מזמן את נציגות הפרקליטות. עוד הוסיפה האפוטרופה כי בחנה את האפשרות להגיע עד לשר הפנים ונאמר לה שאין לכך סיכוי, ובהתייחס לעורכי הדין, צוין בפניה כי מיצו את כל מה שניתן וכי אין הרבה מה לעשות, במיוחד לאחר שפניה לבית המשפט העליון לא צלחה.

בנושא זה ציין ב"כ האם כי ימליץ לסיוע המשפטי להרחיב את המינוי, על מנת שהאם תגיש בקשה נוספת.

51. בית המשפט איפשר לב"כ האם לחקור את פקידת הסעד, אשר בחקירתה אישרה שאכן לא בדקה את שאלת החינוך בטורקיה, אך הסתמכה על דברי שני ההורים וכשגם האם טענה שיש בית ספר בפיליפינים. עוד הוסיפה כי נאמר לה כי הכוונה לגור באיסטנבול, כי יש שם בתי ספר טובים ברמה גבוהה והילד ילמד בבית ספר מתאים לגיל ולמקום. עם זאת אישרה שאינה יכולה לשלול קיומם של תנאים אלו גם בפיליפינים.

בהתייחס לכוחות ההתמודדות של הילד, נוכח הפרידה מהאם, אם כך יוחלט, הרי שהדבר יהיה קשה לו מעת שהוא קשור לשני ההורים וכאשר הילד יותר קשור לאם אך קשור גם לאב, וכי לאור הדיווחים בבית הספר, וכשהחל להגיב רגשית כשעוד לא היה ברור, הדבר מצביע על הקושי. בהתייחס לאפשרות גידולו של הילד על ידי אביו אשר יאלץ לתפקד גם כאם, השיבה כי מהשיחות מול ההורים הבינה ששניהם מעורבים בטיפול בילד אך לא נערכו מבחנים וכי זה נכון שהאם לא רק מנקה אלא גם מבשלת. בעניין עזרה בשיעורים הרי הוא נעזר בבייביסיטר ולדברי הילד אינו נעזר בהוריו, כאשר לדברי האב בטורקיה הוא ייעזר על ידי בתו הגם שלא דיברה אתה.

בהתייחס לשפה וההשתלבות, הרי גם בארץ בעברית שפתו דלה וכאשר שוחחה עמו הוברר שיש לו אנגלית בסיסית וכי הוא יודע כמה מילים בטורקית.

בהתייחס למשאבים הכלכליים של האב אכן המקור הינו האב, אבל גם מאשר האם סיפרה ואישרה כי זה נכון מה שהאב סיפר וכשמדובר על דירה שהוא קיבל בירושה, הגם שלא ראתה מסמכי בעלות, וכשהאב גם ציין שהוא מקבל פנסיה מסוימת.

בתשובה לשאלתו של ב"כ המערער אישרה שאכן בנסיבות התיק וטובת הילד, שהאם תצטרף לאב והם ייסעו ביחד לטורקיה.

ב"כ האב לשאלת בית משפט ציין כי האם תוכל לקבל אשרה בטורקיה וכי האב יכול להגיש בקשה וכי היא תקבל מעמד כאם של אזרח טורקי, וכי לא נהוג גירושין ובעת שלא מדובר באישה צעירה אשר יש להם ילדים ונכדים ומעת שהאב אינו חפץ לפגוע בה.

52. בסופו של הדיון ניתנה החלטה אודות הקושי, תוך תיאור "ההיסטוריה" וההליכים וכאשר לא בכדי צוין כי בסופו של יום אכן "אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי", ובהמשך צוין כי טובת הילד להתגורר עם שני הוריו.

בנסיבות שכאלו ולאור כך שחלפו עברו כחמש שנים מעת ההחלטה המינהלית, מצאנו לנכון לזמן את נציגת המדינה. עוד ביקשנו לקבל "תוכנית" מהמערער בכל הקשור להבטחת קיום הקשר בין הילד לאם, כולל ביקורים, זאת למקרה ויוחלט כי הילד ייסע עם אביו לטורקיה, וכך כל הקשור להסדר הבטוחות.

53. המערער הגיש "תוכנית" אשר לפיה הוא מתעתד לעבור ולגור בטורקיה עם הילד, או בבית אותו ירש מאביו או שכירת דירה אחרת. כך גם בדק אופציות לרשום את הילד לבית ספר תוך הפניה לבית ספר ככל שמדובר בבית אותו ירש, וכי אם לא יעבור לשם יחפש בית אחר באזור בית ספר יסודי.

בנושא התעסוקה, שוקל לפתוח בית קפה קטן על מנת שיוכל לעבוד עד 16:00 ולהעסיק שכיר לאחר מכן, וכאשר שעות בתי הספר בטורקיה בין השעות 08:00 עד 16:00.

אודות הקשר, בהתייחס לאם אם לא תבוא עמו לטורקיה – מוצע כי המערער ירכוש לילד טלפון סלולרי  וכן מחשב על מנת שניתן יהיה להתקשר עם האם מתי שירצה ואף באמצעות רשת האינטרנט, כאשר המערער מתחייב לשלם לאם חודש בחודשו עלות ספק האינטרנט בפיליפינים באמצעות העברה בנקאית, וכי ככל שהאם תעבור לפיליפינים היא מוזמנת לטורקיה לראות את הילד מתי שתחפוץ וכשהאב אף מתחייב לשלוח לה פעם בשנה כרטיס טיסה הלוך חזור מהפיליפינים לטורקיה וכך גם לשאת בהוצאות אירוחה בטורקיה.

בנושא הבטוחות, הרי הוא זה שמבקש כי יישמר הקשר בין הילד לאם ואף ביקש שהאם תבוא עמו לטורקיה אך היא מסרבת לכך ולכן אין להשית עליו ערבות או ערובה. יתר על כן, הגם שהמערער אינו יודע מה יוחלט, הרי תיאורטית אם יוחלט שהילד יהגר לפיליפינים, הרי לא מצופה מהאם שתפקיד ערובה מפאת חסרון כיסה, ועל כן עותר הוא לדין שווה.

54. המדינה הגישה תגובה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה, אשר בה פרטה בהרחבה את כל הקשור במהלכים שנעשו בעניינם של בני הזוג, אשר שניהם חסרי מעמד בישראל ואין לאף אחד מהם זכות לקבל מעמד בישראל או לשהות בה, וכי לא קיימת זכות קנויה לחיי משפחה דווקא בישראל. כך צוין כי נבחנה גם בקשתם בהתבסס על סירוב של כל אחד מהם להגר למדינת המוצא של בן הזוג וכך גם נבחנו הדברים על ידי הערכאות המשפטיות השונות, לרבות בבית המשפט העליון, וכשלמעשה בהתאם לפסק דין מיום 26.12.13 בעע"מ 1935/13 היה על בני הזוג לצאת מהארץ לאחר 30 ימים אולם הם מבקשים "להעמיד את המדינה בפני עובדה מוגמרת תוך עשיית דין עצמי".

בתמצית אודות אשר פורט בתגובה, האם, ילידת 1973, נכנסה לישראל בשנת 2004 ברישיון עבודה בענף הסיעוד ורישיונה הוארך עד שנת 2010 ומאז היא שוהה בישראל שלא כדין.

האב, יליד 1958, נכנס בשנת 2000 ברישיון עבודה כעובד בענף הבניין אשר הוארך עד שנת 2006 שאזי נעצר בגין שהיה ועבודה שלא כחוק והוצאו צווי משמורת והרחקה. כך גם פורטו בהרחבה ההליכים השונים ובקשותיו להשתחרר, ויציאתו בשנת 2006 מישראל ומכיוון שהפר את תנאי השחרור חולטה הערבות.

כך חזר לישראל ב-11.1.07 באשרת תייר לשלושה חודשים אשר הוארכה עד 31.5.07 וכשבחודש אוגוסט 2008 נעצר בשנית ושוב מסר שהוא שוהה בגפו, כשהוא מורחק מישראל אך הסתנן פעם נוספת ואף הגיש בקשה למעמד כפליט. כך גם תוארו הפניות של המשיבה להסדרת מעמדה וכאשר ביום 25.10.11 התייצבו שניהם בלשכת רשות האוכלוסין וההגירה בתל אביב והגישו בקשה למתן מעמד מטעמים הומניטאריים, תוך ציון כי הכירו בשנת 2004 וכי ביום 7.6.10 נולד הילד המשותף ואין להם אפשרות לצאת מבלי לפרק את התא המשפחתי, וכאשר כל אחד מהם אינו מסכים להגר למדינת רעהו. הבקשה נדחתה וכך גם השגות עליה, וכשבהמשך, הוגשה עתירה מינהלית לבית המשפט בירושלים אשר דחה את העתירה תוך חיובם בהוצאות, ודחיית הנימוק של סירוב כל אחד מהם לעבור ולהתגורר במדינת השני, וכי לא קיים טעם הומניטארי. בהמשך הגישו בני הזוג ערעור לבית המשפט העליון אשר בעקבות הערות בית המשפט חזר בא כוחם מהערעור תוך שניתנו לבני הזוג 30 יום להתארגנות.

55. הדיון האחרון בפנינו בעניינם של הצדדים, התקיים ביום 9.4.18, כאשר במסגרתו נבחנו התנאים בהתאם לתוכנית שהוגשה.

ב"כ המערער התייחס לנושא הערבויות וציין כי לא ברור המנגנון, כגון אצל מי תהא הערבות. בית המשפט הדגיש שיש מקום לבחון בטוחה, כאשר לא ניתן לדעת הכיצד ניתן יהיה לאוכפה תוך ציון מנגנון של ערבות בנקאית שתופקד בנאמנות, ובעת הפרה תהא זכאית האם לכספים, אזי חזר ב"כ המערער על אותו מצב היפותטי ולשאלה אם הילד היה נוסע לפיליפינים אזי איזו ערבות היתה ניתנת.

עוד הוסיף כי אכן האב אמיד אך לא כמשמעות מושג זה בישראל וכי הוא מניח כי הוא לא יוכל להשיג את הסכומים שננקבו בדיון הקודם.

האפוטרופה ציינה כי יש להציע ערבות משמעותית מאחר ואלמלא כן אין אפשרות שהילד יצא עם האב לטורקיה, וכי חלק מהשיקולים בהמלצה על היציאה לטורקיה, יכולתו הכלכלית של האב, וכי אם אכן אין לו את היכולת להציע ערבות ראויה, אולי הנתונים שהוצגו אינם נכונים וכי היא רואה קושי נוסף בהתייחס לאכיפה.

בהתייחס לכך ולהערת בית משפט, ציין ב"כ המערער כי האב יוכל לגייס סכום של 7,000 דולר, סכום גבוה בפיליפינים.

56. האפוטרופה נדרשה לשאלה אודות החלטת בית משפט קמא מחד גיסא, ושיקולי המומחים מאידך גיסא, וכי לכאורה נבחנה השאלה איפה יהיה נוח מבחינה כלכלית, והשאלה היא האם אכן יש מקום שבית משפט ישקול שיקול זה, במיוחד כשחלק מבוסס על השערות וכשלא מדובר על מצב שקובעים שאצל האם יהיה לו טוב ואזי לכאורה השאלה שבית משפט צריך להחליט, שאולי מצבו יהיה יותר טוב מבחינה כלכלית בטורקיה ועל כן הוא יהיה אצל האב.

התייחסותה, שאין מחלוקת כי שני ההורים טובים וכל אחד חושב על השני שהוא הורה טוב וכך גם מבחינת התפקוד הראוי, וכי ד"ר לוי בחנה את האישיות ואת ההתמודדות וכך איך הילד גדל היום וכשעולה כי האם קצת יותר תלותית ובמובן כי "הדברים עוברים לידה" וכך גם התרשמה פקידת הסעד.

משכך נשאלה האם בנטרול הנתון הכלכלי התוצאה תהא זהה, ותשובתה היתה כי תהא אותה תוצאה, וכי הדבר עולה הן מהתסקיר והן מחוות הדעת שהוגשה ע"י האפוטרופה. יתר על כן, האם נשאלה מה היא חושבת שטוב לילד והיא זו שציינה כי ייטב לו בטורקיה, הגם שבא כוחה טוען שהיא לא הבינה, הגם שזאת היתה תשובתה.

57. ב"כ האם חזר והביא את עמדתה של האם כי לא תיסע לטורקיה אלא אם האב יתגרש וכשביחס לנושא הכלכלי טען כי מדובר בדברים עלומים, מבחינת אותה איתנות כלכלית נטענת של האב שלא הוכחה, וכאשר הדמות המשמעותית מבחינת הילד הינה האם, וכעולה גם מהתסקיר הקודם בפני בית משפט, וכי בגין כך יש לדחות את הערעור. כך טען כי אם היו רואים משהו מבוסס, הדברים יכול והיו שונים אבל כאן הולכים אל הלא נודע, כאשר בניגוד, אם הילד ילך עם אמו, יודעים שהיא הדמות המשמעותית, תוך ציון אודות הפסיקה לפיה אין להעדיף הורה עשיר וכי אין לבוא חשבון עם האם בהיותה דמות רציסיבית מופנמת.

58. האפוטרופה הוסיפה כי אכן יש מקום, בין אם ההחלטה תהיה לקבל את הערעור ובין אם לדחותו, לבדוק את שאלת המשך שמירת הקשר בין הילד לבין אותו הורה שלא יהיה במחיצתו, וכיצד מבטיחים זאת, וכי על כן מבחינתה, נכון יהיה להעביר את ההכרעה בכך לערכאה הדיונית אשר תקבע את אופן הסדרי הקשר בין הילד לבין אותו הורה, וכך גם את הביטחונות לכך.

עוד התייחסה לתפקידה כאפוטרופה ואופן השגת המידע, כאשר יכולתה מוגבלת וכאשר עשתה כל מאמץ להרחיב את מעגל הגורמים עמם דיברה, וכי אם ב"כ האם חולק יכול היה לבדוק את הדברים בעצמו.

בסופו של דיון נקבע כי דומה כי אין מנוס ממתן פסק דין.

59. לאחר חלוף זמן והתלבטות רבה ומתוך תקווה שמא ישנה מי מהצדדים עמדתו, ובמיוחד בהתייחס לאפשרות, אשר לכולי עלמא היא המיטבית ביותר, דהיינו שהאם יחד עם הילד יעברו לטורקיה, חלף זמן עד שבחודש דצמבר 2018 התבקשו ב"כ הצדדים וכך גם האפוטרופה לעדכן את בית המשפט אם חל שינוי.

ב"כ האם הודיע כי לא הצליח ליצור קשר עם מרשתו, וכשב"כ האב ציין כי לצערו הצדדים לא הגיעו להסכמות וכל אחד מחזיק בדעתו, תוך שהוסיף כי המערער החל להכין את הקרקע להגירתו עם בנו, ככל שבית המשפט יאשר זאת, ואף קנה דירה חדשה באיסטנבול תוך חזרה על הצעתו כי האם תהגר עמו ועם הבן לטורקיה, כאשר התגובה נתמכת בתצהיר אימות.

לבסוף, נפנה להודעת העדכון מטעם האפוטרופה אשר ציינה כי במהלך החודשים שחלפו, שמרה על קשר  טלפוני עם ההורים ולקראת הכנת העדכון אף נפגשה עמם במשרדה.

בהתייחס לילד לא חל כל שינוי, הוא לומד בכיתה ג' ומתגורר עם הוריו באותה כתובת. ההורים אמנם רוצים להישאר יחד ולגדלו אך כל אחד נותר בעמדתו, וכשהאב עדכן שקנה דירה באיסטנבול והאם אישרה שהיא מודעת לכך ואף ראתה תמונות של הדירה, וכאשר אין ביכולתה של האפוטרופה לבדוק זאת והיא חיה מפי ההורים בלבד.

עוד הוסיפה כי האב חזר והזמין את האם לעבור להתגורר עמו ועם הילד בטורקיה, בדירה שרכש, וכאשר שני בני הזוג ממשיכים לעבוד בארץ חרף צו הגירוש וכאשר לא נעשה מאומה מצד רשויות ההגירה, תוך שהובהר להורים כי בהעדר הסכמה יינתן פסק הדין בערעור.

דיון והכרעה - כללי:

60. ההכרעה במקרה דנן הדירה שינה והינה קשה ביותר.

הפסיקה במקרים שכאלו קשה היא ואף יותר מאותם מקרים אשר הפסיקה נדרשה להם בעת שהורה חפץ להגר עם ילדים משותפים לחו"ל. במקרים אלו בית המשפט בוחן את טובתם של הקטינים וכשלמעשה מדובר במקרים בהם קיימות שתי החלופות, דהיינו האם להורות שהילדים יישארו בישראל שאזי יכול וההורה אשר ביקש להגר ישנה את תוכניתו ויישאר בישראל, או למצער, גם אם יקבל את הדין והוא עצמו יהגר למדינה אחרת, עדיין יוכל לממש את שמירת הקשר הן היומיומי באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים והן קשר פיזי בעולם ההולך וקטן מבחינת המרחקים.

שונים הדברים במקרה דנן, מעת שהגם שבשלב מסוים עלתה אפשרות מעשית למגורים משותפים של הצדדים והילד בטורקיה, הדבר לא הסתייע חרף הזמן שחלף אשר נועד, בין השאר, לאפשר לצדדים להגיע להסכמה כפי שהושגה בזמנו, אך הדבר לא צלח. משכך, במקרה דנן לא קיימת החלופה של דחיית תביעת ההגירה ובאופן שהילדים יישארו בישראל עם אחד מההורים או שניהם, וכאשר התוצאה ההכרחית הינה כ"משפט שלמה" כאשר ברור שהילד יאלץ להיפרד מאחד מהוריו, וזאת תוך כדי מהלך של נטישת ארץ לידתו ואשר הוא מכיר ומעבר למדינה לא נודעת ובני משפחה שאינו מכיר, על כל המשתמע מכך.

אם לא די בכך, קיים קושי נוסף שעניינו הקושי לפקח על כל הקשור בשמירת הקשר בין הילד להורה האחר וכך גם בכל הקשור לבטוחות, אם בכלל, ומימושן, וכשבאופן מעשי, נראה כי תהא ההחלטה אשר תהא קשה יהיה לשמור על הקשר בין הילד להורה האחר.

לכל האמור יש להוסיף את השאלה מי "הפורום" אשר יפקח או יורה בכל הקשור ליישום אשר ייקבע בפסק דין זה וכשלכאורה מעת שהצדדים, לרבות הילד, יעזבו את ישראל שוב אין כל זיקה לישראל ולכאורה אין כל מקום כי גורם זה או אחר בישראל, יפקח על הנדרש.

61. לרבות לאור אשר נטען יש להוסיף כי אכן בנושאים כגון באימוץ יש להיזהר בבחינת התנאים הכלכליים מול "קשר הדם" ובצדק גם נטען בתיק דנן כי יש להיזהר שמא ההכרעה תיסוב בהיבט של המצב הכלכלי העדיף, לדעת כולם, של האב, אולם מאידך אין גם להתעלם כליל ממצב שכזה, כאשר בסופו של יום יש אכן לבחון את טובתו של הילד, ובמקרה דנן הייתי מוסיף – ואף זאת בגדר השערה – באלו נסיבות יכול ובכל זאת יישמר הקשר בין הילד לכל אחד מהוריו.

62. כאמור לעיל, בתיקי הגירה האלטרנטיבות הינן, דרך כלל, רצון של אחד ההורים להגר למדינה אחרת בעוד שההורה האחר עומד על השארת הילדים לגור בישראל.

יתר על כן, באותם מקרים יכול והחפץ להגר למדינה אחרת לא יעשה כן אם בית המשפט לא ייעתר לבקשת ההגירה.

עם זאת יש להסתייע בשיקולים השונים בבוא בית המשפט להכריע בשאלת הגירה וזאת בהתחשב בעקרון העל של טובת הילד וכפי שבא הדבר לידי ביטוי בפסיקה, ולדוגמא בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית (26.10.10), כאשר בית המשפט הביא בחשבון, בין השאר, את זכותו של ההורה המשמורן לנהל את חייו כרצונו, זאת לצד בחינת זכותו של ההורה שאינו משמורן לשמור על קשר רציף עם הילד. עוד נדרש בית המשפט לבחון את איכות הקשר בין הילד והוריו וכך גם את היכולת של ההורה שאינו משמורן לשמור על קשר עם ילדיו אם תאושר ההגירה ונכונות ההורה המשמורן לסייע בקיומו של הקשר. בנוסף יכולת הילד להיקלט בסביבה החדשה.

עוד נדרש בית המשפט לבחינת התמיכה המשפחתית והקהילתית בישראל לעומת מדינת ההגירה, וכשבית המשפט אף מציין "...בנוסף, נראה כי בניו זילנד יתאפשר להם לחיות בתנאים טובים יותר מאלו שבארץ" (פסקה 15), וכאשר באותו מקרה, לאור חוות הדעת, היה ברור שהאב אינו יכול להיות משמורן.

עם זאת לא התעלם בית המשפט כי התרת ההגירה עלולה לגרום לפגיעה משמעותית בקשר הרציף בין האב לילדיו אשר נקבע כי הינו אב מסור ובמיוחד לאור המרחק הרב בין ישראל לניו זילנד, תוך הוספה "...ומצבו הכלכלי של המבקש, יש להניח כי המבקש לא יוכל לבקר את הקטינים באופן סדיר" (פסקה 17), וכי אין חולק אודות התוצאה הקשה הן מבחינת האב והן מבחינת ילדיו, כאשר בסופו של יום טובת הקטינים מטה את הכף ואף היתה בניגוד להמלצת מומחה בית המשפט אשר דרך כלל יש לתת משקל להמלצותיו, וכשבית המשפט מפנה לגורמים מקצועיים נוספים והכוונה לתסקיר פקידות הסעד אשר הגם שאינו בגדר חוות דעת מומחה אין כל מניעה לייחס משקל לאמור בו.

לבסוף צין בית המשפט "כן יש ליתן משקל לכך שהאפוטרופא לדין של הקטינים תומכת עתה בבקשת ההגירה" (שם).

וראו גם פסק הדין המקיף בתמ"ש (י-ם) 11425-09-15 ה. ז נ' ע. ר (4.7.16) מפי כב' השופט איתי כץ אשר סקר את המבחנים השונים בבחינת שאלת הגירה.

63. הנה כי כן, חלק מהשיקולים אשר הובאו בפסיקה אינם ישימים במקרה דנן, לרבות נוכח הרצון להגירה אשר נכפה על הצדדים ואינו רצוני. כך גם לא עומדת בפנינו האפשרות "לדחות" את התביעה כבאותם מקרים אשר בהם נזקק בית המשפט להכרעה בעניינם של קטינים.

כך כפי שציינו בשאלת הגירה. כך בשאלה של אימוץ או בתיקי משמורת וכדומה. ההכרעה בתיק דנן הכרחית ולגופם של דברים, בין לכאן ובין לכאן, תוך מודעות לתוצאה הקשה, תהא ההכרעה אשר תהא.

בחינת הנסיבות דנן:

64. לא בכדי טרחנו לפרט את התפתחות ההליכים בתיק זה, לרבות השינוי שחל בעמדת פקידת הסעד, אשר במסגרת ההליך בפני בית משפט קמא ראתה באם כהורה המשמורן, ואילו בהמשך ובמסגרת ההליך שבפנינו, המליצה כי הילד ייסע עם אביו ומהטעמים שפרטה.

בנוסף אין להתעלם – וזאת בלשון המעטה – מהעמדה החד משמעית של האפוטרופה לדין שנעזרה בד"ר לוי הן בקשר מול כל המעורבים והן בגיבוש אשר הוגש לבית המשפט וההסכמה על ההמלצה הראויה.

65. הקושי במקרה דנן גובר נוכח אשר אין חולק בדבר היחסים בין הצדדים, בעת המגורים המשותפים בארץ וגידול הילד, וכי אלמלא הצורך של הצדדים שניהם לצאת מישראל, לכאורה לא היה נזקק בית המשפט להכרעה בין האב לאם אשר משמשים כהורי הילד תוך שיתוף פעולה בכל הקשור לגידולו.

על רקע האמור יש גם להבין הן את עמדת האב והן את עמדת האם במהלך הדיונים בעניין הילד.

66. עוד יש להוסיף כי דומה שנוכח הנסיבות כפי שנצבו בפני בית משפט קמא, ובמיוחד אותה המלצה של פקידת הסעד דאז ותוך הסתמכות על חזקת הגיל הרך, התוצאה אליה הגיע היתה ראויה לאותה עת, ועל כן אין אנו נדרשים לבחון האם יש להתערב באותה החלטה אלא אם אכן חלו אותם שינויים אשר הביאו לשינוי בעמדת הגורמים המקצועיים, הגם שלאור הקושי הכלכלי בחינת הנדרש על ידי הגורמים המקצועיים, לא כללה את אשר יכול והיינו נדרשים לו אלמלא האמור, וכפי שבא הדבר לידי ביטוי גם בפני בית משפט קמא.

67. ומכאן לשלושת הגורמים אשר הביעו עמדתם בפנינו, ואשר אינם קשורים למי מהצדדים.

הרחבנו אודות עמדתה דהיום של פקידת הסעד אשר התייחסה הן לכל אחד מההורים והן לקשר בינו לבין הילד והסיבה מדוע ההמלצה השתנתה מאז ההליך בפני בית משפט קמא.

אכן, אין להתעלם מכך שהמקורות אשר עמדו לרשות פקידת הסעד היו דלים וכי נסמכה על דברי האב, אודות תוכניותיו הן לגבי מגורים והן לגבי עבודה, וכך גם חינוכו של הילד, וזאת מול אשר תארה בפניה האם. עוד נסמכה על התרשמות מבית הספר, כולל השינוי שחל בהתנהגותו. במיוחד יש להדגיש את ההתרשמות הישירה בפגישה מול הילד, לרבות אשר הזכיר אודות אחיו למחצה מטורקיה וכך גם התייחסותו לשאלה אם היה רוצה לנסוע לטורקיה או לפיליפינים.

מכל מקום, לרבות לאחר חקירתה, עמדתה דהיום של פקידת הסעד, כי בין החלופות החלופה הפחות גרועה הינה כמפורט בתסקיר האחרון.

68. האפוטרופה לדין נטלה על עצמה את התפקיד הקשה לסייע בידי ההורים ובידי בית משפט להגיע להכרעה הראויה וכאשר הצליחה לרתום את ד"ר לוי, גורם מקצועי בעל ניסיון, לבחון את הנדרש בהכרעה זו.

אין צורך לחזור על מלוא הפרטים אשר הובאו בהרחבה לעיל אודות הפעילות הרבה, הן של האפוטרופה לדין עו"ד אהובה יששכר והן של ד"ר לוי. האמור כלל קשר ישיר גם עם הגורמים השונים בחו"ל והן בבחינה ישירה מול כל אחד מההורים ומול הילד, וכאשר המסקנה, הן של האפוטרופה לדין והן של ד"ר לוי כי אין מנוס מהבחירה לפיה טובת הילד כי ייסע עם אביו לטורקיה.

בדבריה של האפוטרופה לדין פרטה את אותו "סוד" שהתגלה למשפחת האב וכך הקשר שנוצר עם משפחת האב וכשמנגד התייחסה האפוטרופה גם לאם ולהתייחסותה להכרעה הנצרכת.

בנוסף שמענו גם את עמדתה של ד"ר לוי, גורם מקצועי בלתי תלוי, שניתן היה להסתייע בו לאחר שנמנע בגין קושי כלכלי, עוד בבית משפט קמא, מינוי גורם מקצועי בנוסף לפקידת הסעד.

69. כאמור, לא בכדי ב"כ האם התנגד לעמדה האמורה תוך הדגשה אודות השוני הקוטבי, כלשונו, בין שני התסקירים, וכאשר פקידת הסעד ניזונה מדבריו של האב, וכך גם אודות אשר צוין כי האם בסופו של דבר היא זו המהווה את ההורה הדומיננטי המגדלת את הילד וכי יש גם לקבל את עמדתה כי אינה מוכנה לנסוע עם האב אלא אם יתגרש מאשתו וכי אינה מוכנה להיות "אישה שניה" ולחיות באפילה, תוך שהדגיש כי בנסיבות שכאלו אין מקום שההורה החזק יותר מבחינת המשאבים הוא זה שייקבע כהורה הטוב ביותר.

כך גם יש להפנות לטענותיו לפיהן גם המצב בטורקיה אינו ברור כולל התייחסות אשת האב, וכי גם בכל הקשור לחוות הדעת הרי אלו משתנות וכאשר דווקא בפיליפינים לא יחווה הילד קושי של שפה, וכאשר לחילופין נדרש הוא לאותן בטוחות וההתנאות שיש להחיל אם אכן תתקבל העמדה המקצועית של נסיעת הילד עם אביו לטורקיה.

70. מנגד תמך ב"כ האב בהמלצות האמורות וכאשר בכל הקשור לנושא הבטוחות וההסדרים, הפנה כעין שאלה רטורית שעניינה האם בית המשפט היה מטיל חובה של הפקדה כספית ככל שהיה מורה כי הילד ייסע עם האם לפיליפינים, וכאשר ברור כי לא יהיה בידה לממן הפקדה שכזו.

71. הנה כי כן הגיעה עת ההכרעה ולמעשה נדרשים אנו להכרעה נוכח העמדה החד משמעית כפי שבאה לידי ביטוי בתגובה מטעם רשות האוכלוסין וההגירה וכי דומה כי אכן יש להפריד בין התנהלותם של ההורים מחד גיסא, לבין עניינו של הילד מאידך גיסא. לא בכדי צוין כי הצדדים מיצו את כל אשר ניתן וכשעניינם הגיע אף לבית המשפט העליון וכי היה עליהם לצאת מהארץ משכבר, דהיינו שלא ניתן להמשיך במצב דהיום גם אם המשמעות הינה הרת גורל לילד.

72. אין בכוונתי לחזור אחד לאחד על כל אותם נימוקים והסברים שהובאו לעיל בפרוטרוט. עם זאת יש להדגיש כי אין לבוא חשבון עם המשיבה בגין סירובה דהיום לעבור להתגורר בטורקיה ואין לראות בסירובה משום "פגם" כלשהו בשיקול דעתה או התנהגותה והקשר שלה עם הילד.

אכן, גם ישראל אינה ארץ המוצא של המשיבה, אולם היא נמצאת במעמד זהה או דומה למעמדו של המערער ובחברת עובדים זרים אשר נשארו לעבוד בעבודה זו או אחרת בארץ, הקימו משפחות, ילדו ילדים ומצאו את מקומם בישראל, עד שנאלצו לעזוב.

כך גם ניתן להבין את חששותיה של האם אודות המצב כפי שישרור, אם היתה עוברת להתגורר בטורקיה, ובמיוחד שלכאורה תהא תלויה באופן מוחלט ברצונו הטוב של המערער ובעת שלא מדובר רק במערער אלא גם בבני משפחתו, כולל אשתו, עמה נמצא הוא בקשר בכל הקשור לנושא הכספי.

עוד יש להוסיף שלא מצאתי בדברי המשיבה כפי שהובאו בפנינו, כי גם לדעתה בטורקיה מצבו של הילד יהיה טוב, כתימוכין לטענה כאילו לשיטתה יש להיענות לעמדת האב. דומה כי דברים אלו דווקא הולמים את דברי אותה האם, במסגרת אותו משפט שלמה, ואין צורך להוסיף.

בכל הקשור לאב, אכן אין חולק אודות הקשר בינו לבין הילד וכן הדאגה לילד, ולדבריו אותה תוכנית שהכין על מנת שהילד יוכל להיקלט כדבעי בחיים החדשים בטורקיה.

עם זאת יש להעיר כי אם בתחילת הדיונים בפנינו הציג האב את היותו בעל יכולת כלכלית לרבות בכל הקשור למתן בטוחות להבטחת אשר יורה בית משפט, בהמשך הדברים יכולת זו פחתה וכך גם הסכומים שננקבו על ידו. עם זאת, לא די בכך כדי לקבוע מסמרות אלא כהיבט נוסף שיש להביא בחשבון במכלול השיקולים.

בנושא אחרון זה נציין כי אכן יש ממש בטענת המערער כי קרוב לוודאי שבית המשפט לא היה דורש מהאם להמציא בטוחה כפי שגם לא דרש בית משפט קמא, אך מכאן, אין להסיק בהכרח כי בית המשפט לא יידרש לתנאים, לרבות מתן בטוחה להבטחת קיום אשר יורה בית המשפט, ככל שיורה על הגירת הילד לטורקיה, וזאת הן לאור הצהרות המערער, והן לאור יכולתו אשר נטענה.

73. כך גם ניתן לקבוע כי מקובל עלי שהשיקול הכלכלי גרידא אין בו להכריע את הכף, אולם מנגד אין גם להתעלם במסגרת מכלול השיקולים, מהיבט זה וכאשר בסופו של יום עסקינן בטובתו של הילד הספציפי, בו אנו דנים ולא בשאלה תיאורטית.

74. בסופו של יום ולא בלי התלבטות, הייתי ממליץ לחבריי שלא לסטות מעמדת שירותי הרווחה, כך גם אשר הומלץ על ידי ד"ר לוי ועמדתה החד משמעית דהיום, של האפוטרופה לדין, וכאשר העמדה הינה לאפשר לילד לנסוע עם אביו לטורקיה תוך קביעה כי האמור ייטיב עם הילד וכי טובתו מבין שתי החלופות, לעבור לטורקיה.

75. כידוע לא ימהר בית משפט לסטות מחוות דעת מקצועיות [וראו בע"מ 9773/16 פלונים נ' פלוני (11.06.17), בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.08)], אלא במקרים חריגים.

אכן, במקרה דנן לא מונה מומחה באופן נפרד וכך גם היוזמה של מעורבות ד"ר לוי הינה של האפוטרופה לדין, אולם דומה כי הן בית המשפט והן ב"כ הצדדים התייחסו להמלצות השונות כהמלצות מקצועיות הגם ,שכאמור, ב"כ האם השיג על נימוק זה או אחר וכך גם על ההמלצה בסופו של יום.

עוד יש להוסיף כי בנסיבות דנן ובמיוחד לאחר שמונתה אפוטרופה לדין אשר נמצאה בקשר ישיר עם הילד, לא מצאנו לנכון לזמנו על מנת להתרשם ממנו ישירות לרבות לאור גילו ואשר הובא בפנינו.

76. אין מקום לחזור על כלל הנימוקים ואשר הוסבר על ידי הגורמים המקצועיים אודות היתרון והחיסרון בכל אחת מהחלופות.

כך גם אין להתעלם מאותן חששות שהובעו אודות הבטחת שמירת הקשר עם ההורה שהילד לא ישהה עמו ובמקרה דנן המשך הקשר שבין האם לבין בנה. אכן, התנהלותו של האב יהיה בה להשפיע רבות על שמירת הקשר אם לאו וכך גם כמובן שיתוף הפעולה מול האם. אולם, סבורני כי נוכח ההתרשמות מהאב וכך גם מהמשפחה המורחבת, דומה כי המודעות לצורך בהמשך הקשר עם האם קיימת וצפוי שתימשך ותיושם.

ודוק, אם פרטנו לעיל את הקושי בו אנו ניצבים מול הכרעה בתיק הגירה בנסיבות רגילות, הרי במקרה דנן עומדת "לזכות" שני הצדדים הנסיבה כי לא קיים סכסוך או קרע בין ההורים, בינם לבין עצמם, אלא הצורך בהכרעה נובע בגין אותו גורם חיצוני-חוקי וללא איבה בין הורי הילד, דבר שיכול ויחזק את אותה צפייה שהאב יעשה כל שניתן על מנת שאכן ישמר הקשר בין האם לילד.

77. בתמצית ניתן לסכם את אשר עולה מהמקובץ כי במרבית הקריטריונים והשיקולים, לא בכדי מצאו הגורמים המקצועיים כנוטים למסקנה כדלעיל.

אכן בשלב הראשון של ההליך המשפטי קבע בית משפט קמא את אשר קבע, לרבות בהסתמך על פקידת הסעד, אולם דומה כי חל שינוי בכל הקשור הן בהתחשב בגילו של הילד והן באותו מידע נוסף שהונח לפתחנו, ובמיוחד נוכח כניסת אותם גורמים נוספים, הן האפוטרופה לדין והן ד"ר לוי, אשר בחנו את השאלות השונות הנצרכות והגיעו למסקנה אשר הגיעו.

נוכח כלל הנסיבות דומה שאכן תנאי החיים, הסביבה והתמיכה המשפחתית עדיפים במחיצת האב בטורקיה, וכך גם דומה כי הגם שאין אנו יכולים לחזות את העתיד, הסיכוי אודות שמירת הקשר בין הילד לאם יותר גדול מאשר אם הילד היה עובר להתגורר בפיליפינים עם האם.

ודוק, קשה כמובן להשתחרר מהתבוננות באם אשר הופיעה בפנינו ואשר יכולים אנו לצפות את הקושי כי רב בנתק מבנה ובמיוחד אותן חששות אודות שמירת הקשר עמו, אולם הוטל עלינו להכריע במשפט שלמה זה וכך אנו עושים.

78. לאחר שקראתי את חוות דעתו של חברי, השופט קובי ורדי, מקובל עלי אשר ציין אודות הקשיים שבתיק זה, וכך גם התייחסותו לעמדת המדינה.

עם זאת, וכפי שפורט לעיל, חלוקים אנו בתוצאה.

נקל לקבל את נטיית הלב כפי שפורט בחוות דעתו של השופט ורדי, אולם אין אני סובר כי ניתן להתעלם מאשר הובא לפתחנו על-ידי כל אותם גורמים חיצוניים, גם אם פקידת הסעד שינתה עמדתה, לעומת עמדתה בהליך בפני בית משפט קמא.

גם אם חסר מידע בידי הגורמים המקצועיים אודות המצופה בכל אחד מהמקומות, עדיין אין להתעלם מהיש, דהיינו – אותו קשר שנוצר עם בני משפחתו של המערער, וכך גם התרשמות האפוטרופה לדין, וכך גם ד"ר לוי.

עוד יש לזכור כי הן האפוטרופה לדין והן ד"ר לוי, וכמובן גם פקידת הסעד, נפגשו עם כל הגורמים המעורבים, ולאחר בחינה מקיפה הגיעו להמלצות משותפות, ועם כל הקושי, לרבות נטיית הלב, אין אני סובר כי הנסיבות דנן מצדיקות התעלמות מעמדת הגורמים  המקצועיים, גם אם לא מדובר במומחה במובן הטהור, שמונה על-ידי בית המשפט, ולאחר שיכול היה לבחון את כל הנדרש.

כמובן, וכפי שציינתי לעיל, קשה לעמוד מול האם, והחשש מהנתק בינה לבין בנה. אולם, לעת הזו, אין מנוס מלבחון את טובתו של הילד בהיבט הרחב, תוך כמובן שיש להתחשב בכל אחד מהוריו, ובלבד שהדבר לא יפגע בטובתו הוא.

בניגוד לאשר ציין חברי, דומה כי המסגרת המשפחתית אשר צפוי לה הילד בטורקיה, היא יותר מקיפה ויציבה, מאשר התא המשפחתי הצפוי בפיליפינים, וכשלמעשה, מדובר בגידול על-ידי הסבתא.

כמובן, שאין להתעלם מאשר צוין אודות המצב המשפחתי של המערער בטורקיה, אולם דברים אלו נבחנו ישירות על-ידי הגורמים המקצועיים, וכשאין אני נדרש לבחון אם יש מקום לחששה של האם להתגורר בטורקיה. נקודת המוצא דהיום, כי ההורים לא יחיו יחדיו, ועל כן השאלה היכן יגדל הילד, ולא מה המקום בו יכול ויתגוררו שני ההורים ביחד.

79. עם זאת, אם בתחילה סברתי כי יש מקום כי אנו נקבע את התנאים בכל הקשור לאופן שמירת הקשר בין האם לילד, מקובל עלי כי בית המשפט קמא יידרש לכך, ובהתאם לאשר ציין חברי בחוות דעתו.

עם זאת, אני רואה לנכון להכריע בעצם הדרישה של מתן ערבות בנקאית או הפקדה כספית לקיום התנאים אשר יורה בית משפט קמא אודות אופן שמירת הקשר, וכאשר לאור כל אשר נשמע, נראה לי כי יש מקום, כתנאי למעבר הילד לטורקיה, כי האב יפקיד סכום של 10,000 דולר בין בערבות בנקאית או בשקלים, וכאשר בית משפט קמא יידרש למתן הוראות בכל הקשור לנאמן על הכספים, ויכול ותהא זו האפוטרופה לדין, אם תיאות לכך, וכולל התייחסות לצווים שיפוטיים, ככל שיינתנו, אודות בטוחה זו.

כמובן, שבמסגרת קביעת התנאים, יש לדאוג לאותו קשר יומיומי באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים, לרבות קשר חזותי.

בנוסף, מימון נסיעת האם לטורקיה, וכך גם לבחון נסיעת הילד לפיליפינים, וכל תנאי שימצא לנכון בית משפט קמא.

סיכומם של דברים:

80. "...ההכרעה בתיקים בהם מבקש הורה להגר מהארץ עם ילדיו הינה קשה ביותר. ההשלכות של ההכרעה בסוגיה זו הן מרחיקות לכת לגבי חיי כל המעורבים. בנוסף, בהכרעה במקרים מסוג זה נדרש בית המשפט לצפות ולהעריך את אשר יקרה בעתיד... נוכח מורכבות זאת, ספק אם ניתן להגיע לתוצאה אופטימאלית, ואפילו לתוצאה טובה, בהכרעה במקרים מסוג זה. כל פתרון אליו נגיע יהיה בבחינת הרע במיעוטו..." (דברי השופט גרוניס כתוארו אז בבע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית (26.10.2010)) וכסוף דבריו אודות הסכמה בין ההורים אשר לא הושגה "...ואולם, בהעדר הסכמה כאמור, מוטלת ההכרעה בשאלה זו על בית המשפט".

81. אם במקרים "רגילים" של הגירה הדברים יפים על אחת כמה וכמה במקרה דנן, על כל הקושי הרב וכפי שהובאו הדברים לעיל.

82. אשר על כן אמליץ בפני חבריי לקבל את הערעור ולהורות כי הילד ייצא עם המערער לטורקיה, וכאשר תנאי מוקדם הפקדת הכספים, כמפורט לעיל, וכך גם קביעת מלוא התנאים הנדרשים על-ידי בית משפט קמא לאחר שיבחן את כל הנדרש בהקשר לכך, וכפי שהוצע גם על-ידי חברי.

כמובן, שבראש וראשונה, הכנת הילד לקראת הבאות באמצעות ובפיקוח פקידת הסעד תוך שיתוף פעולה גם עם האפוטרופה וד"ר לוי, וכמובן החשוב ביותר בחינת ההורים ובמיוחד גם התייחסות נאותה לאם היא המשיבה.

83. בנוסף לכל האמור, מצטרף אני גם לפנייתו של השופט ורדי למדינה, לשקול שוב את המקרה דנן, וכמפורט בחוות דעתו, ושעל כן יש גם להעביר את פסק הדין לפרקליטות.

כך גם כל צד יישא בהוצאותיו.

השופט קובי ורדי:

1. קראתי בעיון את חוות דעתו המקיפה של חברי אב"ד ועמדתי שונה ואני סבור שאם אין מנוס מלהכריע בתיק זה (ואני עוד מקווה שיימצא פתרון שיאפשר למשפחה להישאר מאוחדת) יש לדחות את הערעור ולקבוע, כפי שקבע בית משפט קמא שטובת הילד להיות במשמורת האם ולהגר עמה לפיליפינים.

2. אכן, כפי שציין חברי מדובר "במשפט שלמה" קורע לב, כאשר ניסינו במשך זמן רב להימנע מהכרעה בתיק זה באופן שיתאפשר לשני ההורים להמשיך ולחיות ביחד עם בנם במשפחה נורמטיבית אחת שזה המצב האופטימלי שכולם מעוניינים ורוצים בו.

3. אין ספק שטובת הילד שהינו השיקול העיקרי הינו להמשיך ולחיות עם שני הוריו בישראל, בה נולד וגדל כל חייו (כיום הוא מתקרב לגיל 9). ברי גם כי החלופה הבאה בתור מבחינת טובת הילד הינה הגירה משותפת של שני ההורים לארץ אחרת יחד עם בנם.

4. ברם, כידוע, המציאות חזקה מכל דמיון והמצב הקיים הינו שעמדת המדינה – רשות האוכלוסין וההגירה (שאינה צד לתיק אך ביקשנו את עמדתה כדי לבחון את אפשרות הישארות המשפחה בארץ) הינה שעל ההורים לעזוב את הארץ שכן אין לאף אחד מהם זכות לקבל מעמד בישראל וישנם פסקי דין (חלוטים) בעניינם.
   כך גם למרות שתיאורטית יכולים ההורים לקיים חיי משפחה בארץ האב – טורקיה או בארץ האם – הפיליפינים, או במדינה אחרת שלישית, הרי באופן מעשי, לפחות כרגע, מדינה שלישית אינה אפשרית ואינה על הפרק ושני הצדדים מצהירים (לפחות כרגע) על כך שלא יעברו לגור עם בן הזוג שייקבע שהילד יהגר עמו, בארץ מוצאו של אותו הורה.

5. למעשה, המצב בתיק זה הינו שקשה מאוד לחזות ולצפות את העתיד שהוא בבחינת "הלא נודע", כאשר שני הצדדים (האם והאב) "שומרים את הקלפים קרוב לחזה", וטוענים שלא יעברו לארץ מוצאו של האחר.

כך האב מצהיר שלא יעבור לפיליפינים אם ייקבע שהילד יהגר עם האם לפיליפינים והאם מצהירה שלא תעבור לטורקיה אם ייקבע שהילד יהגר עם האב לטורקיה.

6. אכן, ניתן לבוא ולומר, כפי שטוענת המדינה בעמדה שהציגה לבקשתנו, ש"זו בעיה שלהם" וזה רצונם ושהם עושים זאת כדי להמשיך ולהישאר בישראל, ברם כפי שנראה בהמשך, מדובר בתיק ייחודי שנסיבותיו מצביעות על כך שישנם קשיים אובייקטיבים וסובייקטיביים לביצוע מעבר "מאוחד" שאמנם יש לקוות שייעשה בעתיד, אך ישנה אפשרות ממשית שהדבר לא יקרה ויתאפשר ולא התרשמנו כי ההורים פועלים כדי למנוע את גירושם מן הארץ אלא שמדובר בקשיים ומניעים אמיתיים.

7. אני סבור גם, שלמרות עמדת המדינה הנוכחית ולמרות שבקשתם של ההורים למתן מעמד כבר נדחה מטעמים הומניטאריים יש מקום לשקול זאת שוב, כחריג, ולבחון עקב הטעם ההומניטארי ועקרון העל של טובת הילד, לאפשר למשפחה להישאר בישראל למשך מספר שנים מוגבל, עד שהילד יגדל ויוכל להחליט בעצמו על דרכו (כשברי שבגילו היום אינו יכול לעשות זאת).

8. בעניין זה לא ניתן להתעלם מכך שהמדינה מורכבת ממספר גופים המבטאים לעיתים עמדות שונות, כמו רשויות ההגירה ושירותי הרווחה, כאשר עמדת כל הגורמים המקצועיים הינה שטובת הילד הינה באופן ברור וחד משמעי להישאר בישראל עם שני הוריו ולטעמי יש כאמור לערוך בחינה נוספת של תיק זה, תוך הדגשה שמדובר בפתרון זמני למספר שנים בלבד ולא פתרון של קבע.

9. מכל מקום, אם אין מנוס מהכרעה בין האב לאם אני סבור כי יש להשאיר על כנה את פסיקת בית משפט קמא שהמשמורת על הילד תהא לאם והיא תוכל להגר עמו לפיליפינים ולא לטורקיה עם האב.

10. בסופו של יום ניתן לראות שישנן גם מחלוקת ודעות שונות ולא חד משמעיות בתוך הגורמים המקצועיים שתחילה המליצו על משמורת האם והגירה עמה לפיליפינים ואח"כ המליצו (בלית ברירה ולא באופן נחרץ) על הגירה עם האב לטורקיה, כשניתן היה להתרשם מההתלבטויות שהיו בפניהם לאור הדילמות הקשות והקושי שהיה להכריע במקרה דנן.

11. חשוב לציין כי לכל הגורמים המקצועיים חסר מידע לגבי המצופה בטורקיה או בפיליפינים ושחוות דעתם נעשו ברגישות רבה ותוך ניסיון לצפות את העתיד ולקבוע מה עדיף לקטין ויש להודות לכל הגורמים שעשו במלאכה במסירות וברגישות רבה, לשירותי הרווחה ולאפוטרופה לדין עו"ד יששכר וד"ר נורית לוי שביצעו עבודתם בהתנדבות ובמסירות רבה וראויות על כך לכל שבח.

12. יחד עם זאת, אני סבור שבמצב הדברים שנוצר הכף נוטה לטובת האם, כפי שסבר גם בית משפט קמא.

13. אמנם הילד כבר אינו קטין שחלה עליו חזקת הגיל הרך, כפי שהיה המצב בעת מתן פסק דינו של בית משפט קמא, אך הקביעה העובדתית שהייתה בפסק הדין קמא שהאם היא המטפלת העיקרי בקטין ומטפלת בצרכיו השוטפים נשארה בעינה.

14. כך בתסקיר העו"ס מ-16/1/18 התרשמה פקידת הסעד שכאשר הילד במצוקה ("או יש לו פצע") הוא פונה לאם אשר מטפלת בו ואם אינה נמצאת הוא מטפל בעצמו לבד, כשהיא מציינת כי אמנם הילד קשור לשני הוריו אך האם היא הדמות המשמעותית מבחינת הטיפול הפיזי היומיומי ושעולה מדבר הילד שהוא מחובר יותר אליה מבחינה רגשית וכי נוצרו בין הילד והאם יחסי תלות, כך שברי כי גם היום האם היא הדמות הדומיננטית בטיפולו של הילד.
    כן מצוין בתסקיר שלא ברור מהם כוחותיו של הילד להתמודד עם פרידה רגשית מאמו אליה הוא קשור רגשית וישנה דאגה רבה למשבר הקשר אותו יעבור הילד כתוצאה מהנתק מאמו אליה הוא מאוד קשור.

15. בסופו של יום, כשישנן התלבטויות ומחלוקות מקצועיות וגם אם ההמלצה כיום נוטה לכיוון האב (בעיקר משיקולי נוחות וטעמים כלכליים), אני סבור שבמקרה זה יש ללכת "אחרי גורמי הרגש והלב" בעקבות הגרעין הבסיסי של הקשר הרגשי והתלות של הקטין באם (המצוינים מפורשות בחוות הדעת המקצועיות כנוטים לטובת האם בהן מצוין שהאם מבחינת הקטין היא הדמות המשמעותית והדומיננטית אליה מחובר הקטין יותר מבחינה רגשית) ונראה לי שלאור הדברים הללו (של הגורמים המקצועיים) לגבי היות האם הדמות המשמעותית מבחינתו של הילד מבחינה רגשית ומבחינת הטיפול בו ויחסי התלות ביניהם, הילד צריך להישאר עם אמו וזו טובתו.

16. כך גם, כפי שצוין בבית משפט קמא, קיים קושי רב למעבר הילד לטורקיה מבחינת משפחתו של האב בטורקיה והיותו נשוי לאישה אחרת שם.

17. אמנם המצב מעת פסק הדין קמא השתנה, שכן בעת מתן פסק הדין הסתיר האב את דבר קיומו של הקטין ממשפחתו בטורקיה, (שם יש לו אישה ושלושה ילדים בגירים) אך מצוין בפסק הדין קמא החשש ל"קבלת הפנים" של משפחת האב וחשש זה נשאר בעינו ולא פג כלל ועיקר.

18. אמנם מאז, עברנו כברת דרך ארוכה ונראה שילדי האב הבגירים מוכנים לקבל את הקטין ואף לעזור בקליטתו וגם האישה של האב בטורקיה מודעת כנראה לקטין, ברם לא ניתן להתעלם מכך שהאב אינו מתכוון להתגרש מאשתו ושהוא ציין בעצמו בדיון בפנינו כי אשתו אינה יודעת אודות האפשרות שהאם תבוא עמו לטורקיה וכי לא דיבר עמה על כך וכן ציין בדיון בפנינו שאם יבוא עם האם לטורקיה אשתו "בהחלט שהיא תתרגז, היא לא יכולה לעשות כלום".

19. כך גם מצוין בתסקיר מיום 16/1/18 שהקשר של האב עם אשתו בטורקיה אינו ברור, שהוא תלוי באשתו ואינו יודע מה באמת תהיה גישתה של אשתו כלפיו וכלפי בנו ונראה שיש עדיין עניינים לא פתורים ולא ברורים לגבי מה מחכה לו עם חזרתו, כך שבעניין זה נראה שרב הנסתר על הגלוי.

כן מצוין בתסקיר שהאם טוענת כי היא מפחדת לגור בטורקיה.

20. ברי כי במצב דברים זה ניתן להבין את חששה של האם להגיע לטורקיה, בזמן שלאב יש אישה אחרת, שהוא לא מתכוון להתגרש ממנה, ה"יכולה להתרגז" ואף בתסקיר שירותי הרווחה מצוין שישנם סימני שאלה אודות יחסי האב עם אשתו בטורקיה ואיך תשפיע תגובת אשתו של האב בטורקיה על היחסים בין כל בני המשפחה, כשברי גם שהמצב שבו תגיע האם לטורקיה יכול ליצור קונפליקטים ומתחים של ממש בינה לאשתו של האב וילדיו וניתן להבין את חששה של האם להגיע עקב כך לטורקיה (כשלא ברור גם האם אפשר להסדיר את מעמדה שם בהתחשב גם בכך שהם לא מתכוונים להינשא).

21. כך גם לא ניתן להתעלם מכך כי הילד דובר עברית וכן אנגלית ולכאורה מבחינת השפה יהיה לו קל יותר בפיליפינים.

אמנם מבחינה כלכלית מצבו של האב טוב יותר, אך אינני סבור שמדובר בשיקול שצריך להשפיע, מה גם שהאם הציגה תכנית לגידול הילד בעזרת משפחתה וגם אם רמת החיים בפיליפינים נמוכה מזו שבטורקיה אין הדבר מצביע על כך שלילד יהיה טוב יותר בטורקיה וכפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו מה שחשוב הינו היכן יטופל הקטין טוב יותר גם אם ברמת חיים נמוכה יותר וטיפוח אישיותו וחוסנו הנפשי של הילד חשובים יותר.

22. כך גם לא ניתן להתעלם מכך שהאם הינה בת 46 ואין לה ילדים נוספים אלא רק את הילד עלי בעוד לאב שהינו בן 61 יש שלושה ילדים ואישה וכפי שציינה האם בפנינו – "אני לא יכולה לגור בלעדי הבן שלי, הוא החיים שלי, אבל אני לא רוצה לנסוע לטורקיה", והדברים מדברים בעד עצמם ונתמכים אף באמור בתסקיר המעודכן לגבי הקשר הקיים ביניהם והשלכות אפשריות של ניתוק הקשר ואיננו סבור שיש לנתק קשר הדוק זה ולגרום למשבר חמור לאם ולילד.

23. כך גם לא ניתן להתעלם מכך שהאב בהתחילה הסתיר את עניין הקטין בטורקיה וכן הציג עצמו כבעל יכולת כלכלית ואח"כ התברר שאין הדבר כך.

24. אכן דעת הגורמים המקצועיים הייתה בסופו של דבר (ולא באופן נחרץ) שטובת הקטין שהאם תצטרף לאב והם ייסעו ביחד לטורקיה, אך משהאם מתנגדת לכך וחוששת לנסוע לטורקיה (ויתכן מאוד ויש בסיס לחשש זה) וכשיש הכרח להכריע לכאן או לכאן, ולאור האמור בתוכן הדברים של הגורמים המקצועיים לגבי הדומיננטיות של האם מבחינת הקטין, תלותו בה וחיבורו אליה יותר מבחינה רגשית, אני סבור שהכף נוטה להשאיר את קביעתו של בית משפט קמא על כנה, כך שהמשמורת על הילד תישאר אצל האם ושהיא זו שתהגר עם הילד לפיליפינים.

25. כמובן שהאב יכול להגיע לפיליפינים הן באופן קבוע (אפשרות פחות ריאלית) והן באופן זמני לשמירת הקשר עם הקטין וכן יכול לתמוך כספית בקטין (כפי שציין שיעשה) באופן שהקטין גם יבקר בטורקיה, כאשר האפשרות מבחינה כלכלית שהאב יגיע לפיליפינים גדולה מהאפשרות מבחינה כלכלית שהאם תגיע לטורקיה.

26. כמובן שאת התנאים לשמירת הקשר בין האב לילד יש לקבוע בצורה מפורטת לאחר שמיעת הצדדים והגורמים המקצועיים וזאת ייעשה בבית משפט קמא בהתחשב בכך שמאז שנקבעו התנאים בפסק הדין קמא (שגם לא היו מפורטים דיים) חלף זמן רב.

27. התוצאה הינה שאמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור, כאשר לגבי התכנית והתנאים לשמירת הקשר עם האב, יוחזר התיק לבית משפט קמא לקביעת התנאים לכך, בתיאום עם הגורמים המקצועיים.

28. יחד עם זאת, אני פונה שוב למדינה, על כל גופיה וזרועותיה, לשקול שוב את עמדתה, בדרגים הגבוהים ביותר, ולבחון האם לא ניתן במקרה חריג והומאני זה למצוא פתרון זמני למספר שנים, שיאפשר את הישארות המשפחה המאוחדת בארץ עד שהילד יגדל ויוכל להכריע לגבי רצונו ועתידו.

29. המזכירות תעביר פסק דין זה לפרקליטת מחוז תל-אביב (אזרחי) שתפנה פסק דין זה לגורמים הרלבנטיים.

30. כל צד יישא בהוצאותיו.

השופטת עינת רביד:

1. תיק קשה ביותר מונח בפנינו, משום ששני ההורים אוהבים, טובים ורוצים בטובת הילד, שני ההורים מוכנים להמשיך ולגור בישראל באהבה, כבוד ורעות זה לזו, אך נסיבות החיים ורשויות ההגירה מאלצות אותם להיפרד כאשר על בית המשפט להכריע מי מהם יקבל את הילד לידיו וכאשר השוני בין המדינות, שכל אחד מהם פונה לחזור אליה, גדול מבחינות רבות, והעתיד הצפוי לילד בכל מדינה לוט בערפל, לטעמי, באותה מידה, ערפל שלא התפוגג גם במהלך הדיונים, ולמרות הניסיונות הכנים שנעשו על ידי כל הגורמים המעורבים לפוגגו.

2. בנוסף מחויבת אני "להכניס ראשי בין שני הרים גדולים" ולהחליט בין חברי להרכב, שנחלקו בדעתם. אב"ד, סג"נ שנלר, מבקש לקבל את ערעור האב תוך שהוא נסמך על חוות הדעת של העובדת הסוציאלית מינואר 2018 ועמדת האפוטרופה לדין הנסמכת גם על המייעצת, אשר כולם בהיסוס מה תוך הדגשת הקושי שיהיה לילד בהפרדתו מן האם, שהיא הגורם המטפל ושאליה היא קשור, ממליצים על המעבר למשמורת האב בתורכיה, שהוא בעל האפשרויות והיכולות החזקות יותר. החבר השני להרכב, סג"נ ורדי, מבקש לדחות את הערעור תוך הדגשת הקשר הרגשי של הילד החזק יותר לאמו וכן החשש לקבלת הפנים שתחכה לילד בתורכיה ממשפחת האב, חשש שלא פג גם בחלוף הזמן ולכן קבע כי הילד יהגר עם אמו לפיליפינים, על הכרוך בכך מבחינה כלכלית ורמת חיים.

3. ככלל, רק כאשר דרכי ההורים נפרדות באשר למקום מגוריהם, על בית המשפט לקבוע את כתובתו של הילד. העדר ההסכמה בין ההורים מוליד הצורך בפסיקה. ונודה, כי לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו. הרי, טובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרידה של הורים, כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו וכאשר החלטת ההורים לגור במדינות שונות מכניסה רובד נוסף של קושי [ראו: רע"א 4575/00 פלונית נ' פלוני, פ"ד נה(2) 321, 331 (2001); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (1.5.2006)]. ולכן כל הכרעה סבוכה, ותהיה אשר תהיה, אינה מביאה לפתרון אידיאלי.

4. לכך יש להוסיף את דברי השופט הנדל בבע"מ 9773/16 פלונית נ' פלוני (11.6.17) אשר מהדהדים מאוד בתיק זה:

"לקושי הטמון בהכרעה כאמור מתווסף הניסיון הבלתי אפשרי לחזות את הנולד במציאות מורכבת ולא וודאית – על השופט לנסות לחזות את טובתו של הילד בשנים העתידות לבוא (השופט א' גרוניס (כתארו אז) בדנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 21 (5.4.2009)). בית המשפט המתבקש לאשר הגירת הילד נדרש להעריך על בסיס אירועי העבר וחוות הדעת של מומחים מקצועיים מהי ההחלטה התואמת את טובתו של הילד מחר. מדובר, איפוא, בהכרעה המפנה פניה אל העתיד, אל הבלתי נודע, ואשר מבקשת את בית המשפט לקבוע היכן ייטב לילד. מיומנויות "נבואיות" או למצער, "הערכתיות" מעין אלה הינן נחלת מלאכת השיפוט בתחומים שונים, אך נראה כי הן אינן ממיומנויותיו הטבעיות של בית המשפט אשר מכריע בדרך כלל בסכסוכים שבמוקדם אירועים שבעבר. קושי זה, והעובדה שרישומה של ההכרעה יוותר חקוק בגורלו של הילד ויתווה במידה רבה את מהלך חייו, כמו גם ההשפעה העצומה שיש לה על חייו של כל אחד מן ההורים, מחייבים כי הכרעה תתקבל רק לאחר שנעשו כל הבדיקות הנדרשות לקבלת ההחלטה (עניין פלוני, פסקה 13). גרעין הסבך בתיקי משפחה הוא שעסקינן בילד שנמצא במרכז ההכרעה עקב החלטות של אחרים."

5. שני חבריי תיארו לפרטי פרטים את ההליכים הקודמים ואת השתלשלות הדברים בדיונים בבית משפט לענייני משפחה ובבית המשפט המחוזי ואין צורך לחזור על כך שוב. אתמקד במה שנראה כחיוני להכרעה זו.

6. דעת הגורמים המקצועיים הייתה בסופו של דבר, ולא בלי הסתייגויות, כי הילד יצטרף לאביו לתורכיה. אין ספק כי דעת הגורמים המקצועיים הייתה אובייקטיבית במידת האפשר, מלאת רצון טוב וראויה לכל הערכה, תוך השקעת זמן ומחשבה. אך לאחר שקילת כל הנסיבות וקריאת חוות הדעת של חברי וכל טיעוני הגורמים המקצועיים כמו גם של באי כוח הצדדים, אני מצרפת את דעתי לחוות דעתו של חברי, כבוד השופט ורדי.

7. האמור בתוכן הדברים של הגורמים המקצועיים לגבי הדומיננטיות של האם מבחינת הילד, תלותו בה וחיבורו אליה יותר מבחינה רגשית ופנייה אליה בעת מצוקה וכפי שצוין היטב בתסקיר העובדת הסוציאלית מינואר 2018, שלמרות ההמלצה על שהילד ייסע עם אביו לתורכיה: "עדיין נשארת דאגה רבה ביחס למשבר הקשה אותו יעבור הילד כתוצאה מהנתק מאימו, שאליה הוא מאוד קשור". מדאגה זו אי אפשר להמעיט כאשר למול דאגה זו עומדת אך ורק העובדה כי האב הוא אמנם אב טוב ואוהב אך התלות הרגשית היא לאם. יתר על כן, לאב מחויבויות נוספות בחייו: ילדיו האחרים, גם אם גדולים הם, אשתו הראשונה, אשר התנהלותה נותרה בגדר תעלומה והיא זו אשר שולטת בהכנסות האב (או לפחות בחלקן). לעומת זאת, לאם, זה בנה היחיד, אשר היא נאבקת עליו במיטב כוחותיה.

8. אנשי המקצוע התרשמו לשלילה מהפסיביות של האם וסוג של "אפתיות" שמצאו בה, לעומת כוחו של האב ויכולותיו, ואכן צוין שוב ושוב כי האב מתנהל טוב יותר מול המערכות והרשויות (למשל מול הגננת והמורה) ונראה כי דרך התנהלות האם שונה, אולם אין בכך כדי להשפיע על יכולתה להגן על בנה ולטפל בו. עובדה היא כי בכל הנוגע לחייה היא נוקטת עמדה ברורה ואינה מוכנה לעבור לחיות עם האב בתורכיה בסטטוס לא ברור, דבר המצביע על עמידה על שלה. יתר על כן, גם אם האם תחזור לכפר הולדתה ולחיים דלי אמצעים, הרי שהיא תהיה נתונה במלואה לילד שהוא "כל עולמה" כפי שציינה בפנינו ותיתן לו את המרב תוך שהילד לא יאלץ לחוות את המשבר הקשה הצפוי מניתוק ממנה. לכך יש להוסיף, כי האם סיימה 10 כיתות לימוד והיא דוברת אנגלית, שהיא כידוע שפה רשמית בפיליפינים, בעוד שהאב סיים 8 כיתות לימוד ואינו דובר אנגלית, כאשר הילד לבד מעברית יודע יותר אנגלית מאשר טורקית.

9. אני מצטרפת גם לדבריו של כבוד השופט נפתלי שילה בבית משפט לענייני משפחה כי החשוב הוא היכן יטופל הילד ויקבל את כל הנדרש מבחינת טיפוח אישיותו וחוסנו הנפשי (סעיף 15 לפסק הדין) שנראה כי האם היא הדמות שתוכל להעניק לו זאת. אין להתעלם מכך כי האב לא סיפר למשפחתו על הילד במשך שנים והסתיר מהם את קיומו, ועשה זאת עד שהגיע לדיונים בבית המשפט של ערעור, כאשר הבין שרק כך יוכל לשפר את סיכוייו בערעור, ולמעשה נאלץ לחשוף בפני משפחתו וילדיו את הילד. יתירה מכך, הוא הסביר שלא רצה לחשוף את הילד כל עוד לא ברור לאן פני הילד מועדות. דהיינו ייתכן שכלל לא היה מגלה למשפחתו את קיומו של הילד. התנהלות זו מעוררת ספק של ממש, למרות כל שנאמר על ידי האב, המתורגמן, והמתנות שנשלחו על ידי ילדי האב, מה תהיה קבלת הפנים שיקבל הילד בתורכיה מהילדים ומאשתו הראשונה, ולא ראינו כי האב, למרות מצבו הכלכלי המשופר יחסית, דאג להביא לארץ לפחות אחד מילדיו שיעיד לטובתו ויאושש את תמיכתו במהלך שעושה האב.

10. אכן סטייה מהמלצות הגורם המקצועי לא נעשית בנקל ונדרשים נימוקים כבדי משקל אך כידוע ההכרעה בסופו של דבר בידי בית המשפט וסמכות ההחלטה הסופית והפעלת שיקול הדעת נתונה בידי בית המשפט. בית המשפט אינו משמש כ"חותמת גומי" להמלצות הגורמים המקצועיים אלא עליו להפעיל את שיקול דעתו באופן עצמאי [ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, וראו במיוחד בדנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית שעסק בסוגיית ההגירה בסעיף 10 לחוות דעת השופט גרוניס, בדעת הרוב (5.4.09)]. במקרה זה, המלצות הגורם המקצועי גם הן השתנו בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית המשפט המחוזי לנוכח מה שנתפס כנסיבות חדשות והיא העובדה שהאב גילה את "הסוד" למשפחתו. אולם כפי שציינתי לעיל לא בהכרח הדבר מביא להיפוך המסקנה.

11. לא התעלמתי גם מכך שנכתב ונאמר שהאם עצמה אמרה לאפוטרופה לדין וליועצת כי לבן ייטב עם אביו בתורכיה (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 29.1.18 שורות 8-5 וסעיף 15 מעדכון האפוטרופה מיום 15.1.18). ואיני מתעלמת גם מכך שנטען על ידי בא כוחה של האם כי היא לא הובנה כהלכה. אולם גם אם האם ענתה כך לאפוטרופה באחת משיחות העומק שניהלו אתה, והיא אכן הובנה כהלכה, הרי שאין הדבר מהווה "סוף פסוק" והכרעה בסוגיה, כאשר תשובת האֵם יכולה לנבוע מקשיים או פחדים שיש גם לה מן הסתם. ייתכן וקשה גם לאֵם להבחין בין התמיכה הרגשית והחוסן הנפשי שיקבל אדם רצוי למשפחתו וקרוביו כפי שנראה כי כך המצב אצל האֵם, לבין האיתנות הכלכלית שיכול ונראית כקיימת אצל האב (למרות שטיבה המלא לא הוברר עד הסוף) ללא היכולת לתמיכה נפשית וקבלה מלאה.

12. נראה כי אכן הדרך הנכונה והרצויה ביותר היא השארת בני הזוג והילד בארץ לפחות עד שיגיע לגיל בו יוכל לבחור את דרכו, ורצוי עד גיל 18. אולם ככל שלא ניתן לעשות זאת, הרי שיש מקום כי לנוכח גילו ומצבו הרגשי, יהגר עם אמו לפיליפינים. אין בכך כדי לומר דבר שלילי חלילה על מסוגלותו ההורית של האב אשר מקובל על כולם כי היא טובה ומכילה, אולם בנסיבות כפי שנוצרו והצורך להכריע תוך לקיחת הרע במיעוטו, הכרעתי כפי שהכרעתי, כאשר אני אף יוצאת מהנחה, שהאב, שהוא למצער בעל היכולת הכלכלית הטובה יותר מבין השניים, יוכל אף לתמוך בילד ובאֵם מרחוק ואף להגיע לביקורים תכופים ככל הניתן. וכאשר הילד יהיה בוגר דיו יוכל אף לבחור את דרכו בעצמו. כמובן שמצופה מהאֵם כי תאפשר ביקורים אלה וכן שיחות באמצעים האלקטרוניים המקובלים על בסיס קבוע, על מנת שיישמר הקשר בין האב לבנו.

סוף דבר

13. אני מצטרפת לעמדתו של חברי, סג"נ ורדי, כי יש לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את הכרעת בית המשפט לענייני משפחה בדבר הצטרפות הילד לאמו לפיליפינים.

14. כמובן שאני מצטרפת לכל שנאמר בדבר פנייה שוב למדינה, לשקול פעם נוספת את עמדתה, בדרגים הגבוהים ביותר, ולבחון האם לא ניתן במקרה חריג והומאני זה למצוא פתרון זמני למספר שנים, שיאפשר את הישארות המשפחה המאוחדת בארץ עד שהילד יגדל ויוכל להכריע לגבי רצונו ועתידו.

ככל שלא יהא מנוס מביצוע פסק הדין, הרי שעל פי המלצות גורמי המקצוע יש מקום לאפשר פרק זמן ראוי להכנת הילד והמשפחה כולה לשינוי הצפוי בחייהם, על מנת שהמעבר, ככל שיידרש, יהיה לאחר הכנה מספקת ותוך צמצום ככל הניתן של הנזק.

הוחלט ברוב דעות השופטים ורדי, סג"נ ורביד, וכנגד דעתו החולקת של השופט שנלר, סג"נ, כמפורט בחוות דעתו של השופט ורדי.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים, וכך גם לפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), וכמפורט בחוות הדעת האמורה.

ככל שהופקד עירבון ו/או כספים על ידי צד זה או אחר, יוחזר הפיקדון למפקידו באמצעות בא כוחו.

ניתן לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ט, 01 במאי 2019.