לפני תביעה שהוגדרה רכושית, כספית, פס"ד הצהרתי, גילוי ומתן חשבונות, איזון משאבים. על אתר ופתח פסק דין זה יובהר שהגם שמדובר בתביעה רכושית המתייחסת לכלל רכושם הנצבר של הצדדים הרי בדיון שהתקיים לפני ביום 29/2/2016 הסכימו הצדדים על חלוקת רכושם מחצה ומחצה זולת מושא המחלוקת ביניהם - דירה המצויה בדירה ב.... (להלן: הדירה) (ראו: החלטתי מיום 2/3/2016).
לצורך חלוקת רכושם המשותף של הצדדים מונה אקטואר אשר הגיש חוות דעת לתיק הכוללת שתי אפשרויות האחת עם היוון והשנייה ללא ביצוע היוון (ראו: הפרוטוקול עמ' 70 ש' 30-31).
משכך, ההכרעה בפסק דין זה תעסוק בדירה והפרטים הרלוונטיים מכתבי בי-דין העוסקים בה וכן בטענה נוספת של התובעת, שעלתה לאחר הגשת התביעה, לפיה הנתבע משך לאחר מועד הקרע סך של 30,000 ₪ מחשבונם המשותף של הצדדים. (ראו: הפרוטוקול עמ' 26 ש' 13-14 וכן עמ' 70). בשולי הכרעתי תובא קביעה באשר לסך של 20,000 ₪ אשר ניתן לצדדים על ידי הורי התובעת, ונטען על ידה להיותם הלוואה.
הרקע העובדתי:
- התובעת והנתבע נישאו בשנת 1998 ועד למועד הגשת התביעה היו נשואים כ-17 שנים.
- לצדדים שני ילדים האחד כבן 16 למועד הגשת התביעה והשני כבן 13 שנים לעת ההיא. ענייניהם של הקטינים קיבלו ביטוי בפסקי הדין בתביעת המשמורת ובתביעה למזונות.
עיקר טענות התובעת:
- החל מחודש יוני 2007 הצדדים וילדיהם התגוררו בדירת מגורים משותפת ב... עליה רובצת משכנתא בגובה של 400,000 ₪ בהחזר חודשי של כ- 4,300 ₪.
עובר לכך, ממועד נישואיהם ולמשך 10 שנים התגוררו הצדדים בדירה הרשומה על שם הנתבע לבד.
עת נישאו הצדדים רבצה משכנתא על הדירה והצדדים שילמו במשותף בהחזרה. כך, שילמו הצדדים, בין היתר, החזר הלוואות למשפחת הנתבע והלוואות נוספות הקשורות בדירה. הדירה הייתה דירתם המשותפת לכל דבר ועניין. הצדדים ביצעו השקעות ושיפוצים רבים בדירה ומאז עברו להתגורר בדירת המגורים המשותפת ב... דמי השכירות המתקבלים מהדירה מופקדים בחשבונם המשותף של הצדדים. היא לא חששה שהנתבע ינסה לנשלה מזכויות הקיימות לה מקשר הנישואין איתו.
הנתבע משך לאחר מועד הקרע סך של 30,000 ₪ מחשבונם המשותף של הצדדים.
על בסיס האמור התבקש פסק דין הצהרתי לפיו התובעת היא הבעלים של מחצית הזכויות בדירה.
עיקר טענות הנתבע:
- הוא רכש את הדירה ביום ... כ- 30 חודשים טרם נישואיי הצדדים. לעת ההיא הדירה לא הייתה מוכנה והיא נרכשה 'על הנייר'.
רוב התמורה בעבור הדירה שולמה מהון אישי שלו מכסף שניתן לו על ידי הוריו. בין הצדדים הייתה הסכמה שהדירה שייכת לו בלבד והתובעת חזרה ואמרה לו שהדירה שייכת רק לו ואין לה עניין בה.
כשנה וחצי טרם היכרותו את התובעת לקח משכנתא בגובה 111,000 ₪ בשתי הלוואות אחת בגובה 41,000 ₪ והשנייה על היתרה.
על פי תדפיס חשבון הבנק שלו ניתן ללמוד שטרם נישואיו לתובעת ביום ... היה לו חסכון צבור של 125,000 ₪. מתוך סך צבור זה ביום 12/3/2002 שילם לבנק למשכנתאות את יתרת המשכנתא שרבצה על הדירה בסך של 87,974 ₪ והמשכנתא סולקה במלואה.
הוא טיפל לבדו בהשכרת הדירה עם מעברם של הצדדים לדירה ב... בדירה לא בוצע כל שיפוץ זולת השקעה בסך של 5,000 ₪ מה שמעיד שהתובעת אינה מעודכנת בנעשה בדירה. אכן, שכר הדירה אשר התקבל מהשכרת הדירה הופקד עד חודש 12/2015 לחשבונם המשותף של הצדדים "...ע"מ לסייע כלכלית לצדדים לשאת בעול המשכנתא והתשלומים השונים" (ראו: ס' 29 לכתב ההגנה). עוד ביקש הנתבע לציין שעד לחודש 12/15 "נכנסו שתי המשכורות של הצדדים לחשבון המשותף של הצדדים בבנק המזרחי... מהחשבון המשותף ירדו כל ההוצאות וכל התחייבויות הצדדים כולל המשכנתא על הדירה ב...". (ראו: ס' 30 לכתב ההגנה).
לאור האמור עתר לדחיית תביעת התובעת בכל הקשור לדירה שהיא בבעלותו הבלעדית.
דיון והכרעה:
הדירה:
- טרם דיון יודגש שהנתבע הביע נכונות לחלוקת שווי הדירה באופן שחלקה של התובעת יעמוד על 20% ("המקסימום זה 20-80". ראו: דברי הנתבע , הפרוטוקול עמ' 71 ש' 15) והתובעת מבחינתה הייתה מסכימה לקבל 35% משווי הדירה ("אם הם ישפרו את זה אנחנו נוכל לשקול, 35 אולי" ראו: דברי ב"כ התובעת הפרוטוקול עמ' 71 ש' 18).
- הצדדים אינם חלוקים, לכאורה, על מועד הרכישה ולמעשה המחלוקת ביניהם היא על אופן התשלום המקנה לתובעת זכויות בדירה להבנתה.
- על אתר יאמר שהצדדים לא ערכו ביניהם הסכם ממון המחריג את הדירה ממסת הנכסים של הצדדים. הנתבע טען בעדותו בבית המשפט שאביו ביקש לערוך הסכם ממון אך זה לא נערך שכן "...אצל הפרסים יש מנהג, הגדולים יושבים, המבוגרים מחליטים והילדים שותקים ומתחתנים. איך אחרי שלושה חודשים התחתנו? בדיוק ככה, אבא שלי רצה לעשות הסכם ממון כדי לשמור על הזכויות" (ראו: הפרוטוקול עמ' 79 ש' 10-12). מאמירה זו ברור ששאלת עריכת הסכם ממון עלתה ונגנזה דווקא על ידי אבי הנתבע ואם אכן ההורים הם "המחליטים" מכך למדים שההורים החליטו שלא תהיה אותה הפרדה, "שמירה על הזכויות" לה טוען עתה הנתבע. דומני, שלא אטעה אם אומר בהערכה גסה שיש זוגות רבים בני העדה הפרסית שערכו הסכמי ממון.
- אין בידי לקבל את טענות הנתבע (ראו: עדותו של הנתבע בפרוטוקול עמ' 57 ש' 18-23) עליהן שב בסיכומיו (ראו: עמ' 3 לסיכומים) לעניין ההפרדה הרכושית, לכאורה, בעניין הדירה על ידי שימוש במסורת והתנהלות הצדדים על פי ההסכמות של ההורים. הנתבע ציין 3 הסכמות. טרם התייחסות לטענות אלו יש להדגיש שאלו כביטויים בסיכומים משל הן פרי ההסכמות של ההורים מכוח מסורת לא עלו בכתב ההגנה מה שמעיד על עוצמתן. ואלה ההסכמות אותן מביא הנתבע בסיכומיו :
א. זכויותיו בדירה ירשמו על שמו בלבד- טענה זו תמוהה ביותר שכן לו ממש בטענתו מה טעם עמד אביו על עריכת הסכם ממון? זאת, ועוד. אם ההבנה הייתה שהדירה ממילא של הנתבע מלפני הקשר נרכשה רק מכספים שלו ומתנת/ירושה מוקדמת של אביו ומצב זה אמור להישאר גם לאחר החתונה למה יש צורך להגיע להבנה שהזכויות יירשמו רק על שמו, הרי הדבר מובן מאליו, לכאורה. תהייה זו מביאה להסכמה הנטענת השנייה.
ב. המשכנתא תסולק מהפק"מ- טענה זו עומדת בסתירה לעדותו של הנתבע בבית המשפט אשר אישר שהמשכנתא שולמה מתוך חשבונם המשותף והפק"מ לא שימש לתשלום המשכנתא "כשבית המשפט מסביר לי את השאלה אני משיב, שילמתי מהפק"מ תמורת החתונה" (ראו: הפרוטוקול עמ' 75 ש' 18-19 כן ראו עמ' 74 לפרוטוקול 26-35). בעדותו בבית המשפט הודה הנתבע שהמשכנתא שולמה מחשבונם המשותף של הצדדים:
ש. "...שילמתם את המשכנתא של הדירה בנתניה ביחד מהחשבון המשותף מפק"מ שחסכתם האם זה נכון?
ת. (מנדנד בראשו) היינו צריכים לחסוך כסף כדי לשלם משכנתא כי לא שולם חתונה.
ש. גם את ההחזרים החודשיים שילמתם ביחד?
ת. נכון" (ראו: הפרוטוקול עמ' 75 ש' 20-22 כן ראו הפרוטוקול עמ' 63).
התמונה המתקבלת היא כאמור שהמשכנתא שולמה על ידי הצדדים מכסף שנחסך על ידם ולא כטענת הנתבע מהסך של 125,000 ₪ שהיה שמור בפק"מ (ראו: ס' 26 לכתב ההגנה). כזכור טען הנתבע שהמשכנתא סולקה בשנת 2002 מתוך סך של 125,000 שהיו לו בפק"מ עובר לחתונתו עם התובעת. בחקירתו הנגדית הודה שכבר ביום 31/12/2000 אין בחשבון סכום זה של הפק"מ (ראו: הפרוטוקול עמ' 57 ש' 3-9).
ג. מגורים זמניים בדירה – הצדדים התגוררו 10 שנים בדירה פרק זמן שלכל הדעות אינו מבטא מגורים באופן זמני.
הנה כי כן שתי הנחות יסוד של ההסכמות, לכאורה, מכוחן ניתן ללמוד לדעת הנתבע על ההסכמה הראשונה שהדירה תיוותר בבעלותו הוכחו ככאלו שהצדדים לא יישמו – נהפוך הוא. הדעת סוברת שסיכומים אלו עולים עתה בעת המשבר על ידי הנתבע ולא כפי שהיו, ככל שהיו, בין ההורים ואם היו הרי לאור ההחלטה שלא לערוך הסכם ממון, היו הפוכים.
- אין ראיה כלשהי שהובאה לפני שהסך של 140,000 ₪ שהוצאו מהחשבון המשותף מיד ובסמוך לאחר החתונה שימש החזר עלויות החתונה ולא החזר הלוואה שניתנה לו על ידי אביו לרכישת הדירה. כזכור, טען הנתבע ששילם לאביו סך של 110,000 ₪ בעבור החתונה. גם כאן מתעורר קושי מהותי. אם עלות החתונה 110,000 ₪ מה טעם לא השתמש הנתבע בהחזר הנטען מתוך כספי המתנות לחתונה שעמדו על כ- 50,000 ₪ (ראו: הפרוטוקול עמ' 56 ש' 1-9). ממה נפשך? אם עלתה החתונה 110,000 ₪ מדוע לא הוצא סך של 60,000 ₪ מהפק"מ ואם עלתה 160,000 ₪ מה טעם שילם לכאורה סך של 110,000 ₪ בלבד?
בהקשר זה יש לציין את גרסאותיו השונות של הנתבע לעניין רכישת הדירה:
בכתב ההגנה נטען שהדירה נרכשה מחסכונותיו ומכסף שהתקבל אצלו מאביו. לכאורה, הנתבע לא ידע על הסכום אותו קיבל מאביו (ראו: הפרוטוקול עמ' 61 ש' 23-24). טענה זו תמוהה. בגרסתו של הנתבע סתירה נוספת לזו שבאופן תשלום המשכנתא בכתב ההגנה טען שהדירה נרכשה מכסף שחסך, הון אישי שלו "...ומכספים שנתנו לו הוריו במתנה..." (ראו: ס' 21 לכתב ההגנה) בעדותו בבית המשפט העיד שרכישת הדירה הייתה כולה "נטו הכסף שלי..." (ראו: הפרוטוקול עמ' 75 ש' 3).
שינוי זה בגרסאות לדידי מעמיד בספק את כל טענותיו של הנתבע ועדותו אינה אמינה בעיני בכל טענה שלא גובתה במסמך. מי שיוצר גרסה משתנה ומנסה להתאימה באופן משתנה ברי בעיני שאינו מדייק בטיעוניו, לשון המעטה.
- תחושת אי הנוחות, לשון המעטה, מהתנהלותו של הנתבע עולה גם מהסבריו למשיכת סך של 140,000 ₪ על ידו מיד ובסמוך לחתונה. בדיון ביום 21/5/2017 טען הנתבע שאינו זוכר לאיזה צורך נמשכו הסכומים (ראו: הפרוטוקול עמ' 62 ש 23-24) והנה בדיון ביום 24/10/2017 טען הנתבע "הכסף הזה ששולם להורים 110,000 זה תמורת החתונה שאבא שלי שילם ואני שילמתי לו והוא שילם" (ראו: הפרוטוקול עמ' 74 ש' 27-28). היכן 30,000 ₪ הנותרים? לכך לא ניתן הסבר.
- אם בכך לא די במהלך שנת הנישואים הראשונה לאחר התשלום האמור ביצע הנתבע משיכות של עוד 100,000 ₪ (לטענת התובעת 140,000 ₪). הסברו של הנתבע למשיכות אלו שהן שמשו תשלום לדודו היהלומן בעבור "...תכשיטים ויהלומים בכמויות אדירות שאני קניתי ל... רובו קניתי מדוד שלי בארה"ב, היו שני סבבים של קניית תכשיטים...קניתי ושילמנו מהחשבון המשותף. קנינו לה מתנה ביחד" (ראו: הפרוטוקול עמ' 76 ש' 1-20). בהמשך עדותו באותו עמוד הנתבע אינו זוכר את מהות המשיכה "2 נגלות של 50 כן. אני לא זוכר לאיזה צרכים הם נמשכו ומי משך אותם. יכול להיות שהיא משכה" (ראו: שם, ש' 32-33).
לא למותר לציין שהדוד מאמריקה, היהלומן, לא הוזמן לעדות ולא נתן תצהיר בעניין. לעניין זה נקבע שחזקה שמי שמונע ראיה מבית המשפט ובכלל זה הימנעות העדתו של עד בבית המשפט, בית המשפט רשאי להעניק לכך משקל ראייתי. התנהלות זו מקימה "חזקה שבעובדה" שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת כנגד מי שנמנע מהבאתה. (ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ' 1391 כן ראו ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 8/1/1990)).
לענייננו יפים הדברים "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" " (ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59 (14/11/1990)).
- לאור המארג שהובא לעיל מקובלת עלי גרסתה של התובעת שהצדדים נשאו במשותף בהחזר של ההלוואות שניתנו לנתבע על ידי הוריו. דבר זה מתיישב גם עם הסברו של הנתבע לאי עריכת הסכם הממון ובאופן שאותה מתנה שהוענקה או לא הוענקה (תלוי בוורסיה המשתנה של הנתבע) הפכה בכל מקרה להלוואה שהוחזרה בסופו של יום.
- הצדדים התנהלו בחשבון משותף אשר שימש את משק הבית המשותף "לא היה לי חשבון אחר הכל מהחשבון המשותף" (ראו: דברי הנתבע בפרוטוקול עמ' 59 ש' 3). לחשבון זה הופקדו משכורות הצדדים (כאשר עבדה התובעת גם שכרה) לחשבון זה הופקדו דמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה לאחר מעבר הצדדים לדירה ב... בשנת 2008, מחשבון זה הוצאו כל צרכי הבית וניהול משק הבית המשותף (ראו למשל הפרוטוקול עמ' 58 ש' 31-36) מחשבון זה המשותף אף שולמו תשלומי המשכנתא השוטפים (ראו: עדות הנתבע בפרוטוקול עמ' 57 ש' 12-16).
- טרם סיום פרק זה מצאתי להדגיש שאיני רואה צורך להמשיך ולחפש עוד ראיות לשלילת גרסתו של הנתבע ודי לי באלו שלפני כדי להקיש ממנה למכלול. לדידי מהמכלול הקיים לפני עד עתה מצטיירת תמונה שהדירה, הגם שאינה דירת מגורים "גולת הכותרת" כטענת ב"כ התובעת, והיא נכס חיצוני, דומני שהיא עומדת במבחני הפסיקה לראות בה נכס משותף (להרחבה ראו: ניסים שלם יחסי ממון ורכוש-הדין והפסיקה (מהדורה שנייה -2019) עמ' 176).
- לאור האמור אני קובע שהדירה ב... היא רכוש משותף לצדדים.
- לאור קביעתי זו הנתבע ישיב לתובעת את חלקה בדמי השכירות מיום הגשת התביעה ועד למכירתה לצד ג' או במסגרת איזון ביניהם על פי שיקול דעתם של הצדדים.
סך 30,000 ₪:
- לאור הודאתו של הנתבע בדבר המשיכה לאחר מועד הקרע (ראו: הפרוטוקול עמ' 52 ש' 18 עד עמ' 53 ש' 20) אני מורה על השבת מחצית - 15,000 ₪ - לתובעת כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מים משיכתו ועד למועד התשלום בפועל.
איזון המשאבים:
- לאור ההסכמה על חלוקה שוויונית במכלול נכסי הצדדים, למעט הדירה, מיניתי בהחלטתי מיום 2/3/2016 אקטואר שזהותו הוחלפה ביום 22/5/2017. האקטואר הגיש חוות דעתו בחודש 10/2017 (להלן: חוות הדעת). מטעם זה אין לי אלא לדחות את דברי התובעת בסיכומיה על זכאותה לחלוקה לא שוויונית במסת הנכסים וטוב לו לא הייתה מעלה טענה זו כלל.
- האקטואר שמונה הגיש לצדדים את חוות דעתו ואלה אינם חלוקים על עצם חוות הדעת אלא חלוקים ביניהם על בחירת איזו משתי החלופות שהוצעו על ידו וכלשון באי כוח הצדדים ב"כ התובע: "קיבלנו את הדוח אתמול בצהרים, לא ירדנו לא בדקנו, אני אומר יש דוח." (ראו : הפרוטוקול עמ' 70 ש' 27). בהתייחס לחוות הדעת בסיכומיו כתב ב"כ הנתבע: "יש להורות על חלוקתן של זכויות הפנסיוניות של הצדדים בהתאם לאלטרנטיבה ב' בעמ' 9 לחוות הדעת וזאת בהתחשב בסיכון רב בהשקעות כספי הפנסיה בשוק ההון ושינויי תשואות הלא נצפות מראש בטווח כה רב של שנים בשוק ההון וכן על פי הוראות החוק...". בהקשר זה טענה באת כוחה של התובעת "ביחס לדוח אנחנו גם קיבלנו אתמול, אנחנו מקבלים את הדוח, רק מבקשים שבתוך הדוח יש 2 אלטרנטיבות אחת בהיוון ואחד בלי אנו מבקשות שבית המשפט יפסוק" (ראו: הפרוטוקול עמ' 70 ש' 34-35). משהניחה חוות הדעת של המומחה את דעתם של הצדדים לא מצאתי להתערב בה זולת הבחירה באופציה הראויה. בעניין זה דומני שדרך המלך היא בחירת האופציה של אלטרנטיבה ב' – איזון בשני השלבים : שלב ראשון איזון נכסים נזילים במידי ואיזון נכסים לא נזילים במועד הפירעון (ראו: עמ' 8 ו-9 לחוות הדעת). כך אני מורה.
- ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת הצדדים ברח'.... הדירה תימכר בתנאי שוק חופשי כאשר לאחר ניכוי מלוא הוצאות המכר תחולק התמורה בין הצדדים בחלקים שווים. לכל צד זכות סירוב ראשונה. מבלי לגרוע באמור על פי קביעתי ביחס לדירה יצירת איזון דה פקטו בין הדירות על פי שיקול דעתם של הצדדים.
- התביעה להשבת 20,000 ₪ שניטלו, לכאורה, מבני משפחתה של התובעת נדחית. יובהר שאין לפני כל ראיה שמדובר בהלוואה. דרכו של עולם היא שסכומים בשיעור שכזה הניתנים על ידי הורים לילדיהם ניתנת כמתנה ולא כהלוואה. יוער שאם היה ממש בתביעת התובעת הייתה אמורה לבקש לחייב את הנתבע בתשלום המחצית ולא במלוא הסכום. בסיכומיה מפנה באת כוח התובעת להסכמה כביכול של הנתבע לקיום ההלוואה ומפנה לעמוד 70 לפרוטוקול שורה 18. אין כל זכר לאמור בהפניה של באת כוח התובעת. לעומת זאת בעמוד 69 לפרוטוקול טען בא כוח הנתבע "יש את ה20 אלף שניתנו לכוארה (כך במקור-מ.ל) לדירה ב..., אנחנו לא מכחישים את הסכום שניתן אבל אנחנו טוענים שהסכום הוחזר ושולם במלואו למשפחתה כמו שטוען גם האקטואר, אין שום אסמכתא על כך, לטענתו הסכום הוחזר במלואו" עמדתו זו של הנתבע לא זכתה למענה של התובעת או באת כוחה ודי בכך לאשש הדברים.
זאת, ועוד. הדברים מקבלים ביטוי בעמ' 10 לחוות הדעת בה נקבע שלא הטענה על קבלת ההלוואה ולא על החזרתה גובו במסמכים.
אחרית דבר:
- בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב בהוצאות.
- מתיר פרסום בהסתרת פרטים מזהים.
- תואיל המזכירות להמציא פסק הדין לצדדים ולסגור התיק.
ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ט, 28 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.