מדינת ישראל נ' עיסמי

בפניי בקשה לביטול כתב האישום כנגד המבקש וזאת בשל טענת סיכון כפול והגנה מן הצדק.

ב"כ המבקש ציין כי במסגרת תיק זה הוגש ביום 26.9.16 כתב אישום כנגד הנאשם (המבקש) (להלן: "כתב האישום השני"), לפיו ביום 27.1.16 נהג ברכבו עת היה בזמן פסילה, רישיונו פקע מתוקף, נהיגה ברכב ללא ביטוח ותוקף רישיון הרכב פקע. כמו כן, הוא ציין כי ביום 27.10.16, במסגרת פ"ל 5005-09-16 בבית משפט השלום בחיפה, הודה המבקש בעבירות מיום 18.9.16 וכן צירף תיק פ"ל 1127-05-16 (להלן: "כתב האישום הראשון"), המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח (עבירות מיום 27.1.16). ביום 15.11.16, במסגרת פ"ל 5005-09-16, גזר כב' השופט ג' קרזבום את דינו של המבקש בשני התיקים המצורפים. ב"כ המבקש ציין כי אין מחלוקת כי האירוע נשוא כתב האישום הראשון, אותו צירף המבקש ונגזר דינו בגינו, וכתב האישום נשוא כתב האישום השני, בגינו עומד המבקש עתה לדין בפני בית משפט זה, הינו אותו אירוע.

לטענת ב"כ המבקש, העמדת המבקש לדין בגין אותו אירוע, עליו כבר עמד לדין ואף ריצה בגינו עונש של מאסר בפועל, מעמידה אותו בפני סיכון כפול, המחייב את ביטול כתב האישום. הוא ציין כי במקרים בהם מועמד נאשם לדין בגין אותו אירוע, יש להורות על ביטול כתב האישום המאוחר וזאת בשל סיכון כפול בו מעמידה מערכת אכיפת החוק את מבצע העבירה. לדבריו, מדובר במעשה (אקטוס ראוס) אחד וכי המדובר במעשה אחד שהוליד עבירות על מספר סעיפים בספר החוקים. עוד הוא ציין כי המאשימה ידעה על קיומה של העבירה נשוא תיק זה ואין כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע לא יוחסה למבקש אותה עבירה במסגרת ההליך הקודם. לאור האמור, המבקש עלול למצוא את עצמו נענש פעמיים בגין אותו אירוע ולכן יש להורות על ביטול כתב האישום וזיכויו של המבקש מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום השני.

ב"כ המבקש הפנה בעניין זה לעפ"ת (ת"א) 43601-04-13 ריגלר נ' מדינת ישראל (9.5.2013), שם קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראות בהגשת כתבי אישום נפרדים בגין אותן עבודות ונסיבות משום מעשה שלא יעשה. כמו כן, הוא הפנה לע"פ (ת"א) 1709/90 שיינמן נ' מדינת ישראל (16.1.1991), בו הועמד לדין אדם על עבירת כניסה לצומת באור אדום והורשע, ולאחר מכן הועמד לדין שוב בגין אותה תאונת דרכים והפעם בשל עבירה של כניסה לצומת באור אדום ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונה. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר באותו מעשה בגינו הועמד הנאשם לדין כבר קודם, והורה על ביטול כתב האישום השני, והסביר את החלטתו כי בעת שלחצה רגלו של הנאשם על דוושת התאוצה של רכבו, נעברו שתי עבירות בו זמנית וכי המדובר באותו מעשה.

ב"כ המשיבה ציין בתגובתו כי ביום 27.1.16 נעצר המבקש על-ידי ניידת משטרה ונרשם נגדו דו"ח תעבורה, שם יוחסו לו עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וכן נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה. לדבריו, באותו מעמד עוכב המבקש והובא לחקירה, שם ייחסו למבקש את העבירות שנרשמו בדו"ח, ובנוסף, לאחר בדיקה שנערכה במשרדי הבוחנים, התווספה עבירה של נהיגה בזמן פסילה, ותיק פ"ל זה הוגש לבית המשפט וקיבל מס' הליך 6560-09-16 (כתב האישום השני). הדו"ח, אשר רק בשל טעות לא בוטל במעמד פתיחת הפ"ל, הוגש גם הוא לבית המשפט וקיבל מס' הליך אחר: 1127-05-16 (כתב האישום הראשון). במסגרת הודיית המבקש בהליך אחר, צורף גם ההליך שקשור לדו"ח וניתנה הכרעת דין במסגרת צירוף תיקים. לדבריו, בשל אותה טעות, נשפט המבקש בגין הדו"ח ואילו ההליך הקשור לתיק הפ"ל נשאר תלוי ועומד, אולם הוא ציין כי הליך הפ"ל מייחס למבקש, בנוסף לעבירות העולות מן הדו"ח, גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה, אשר עליה המבקש טרם נשפט, והינה עבירה מן החמורות, בעוד שהעבירות שבהן הורשע במסגרת כתב האישום הראשון הינן עבירות קלות באופן משמעותי ועיקר הענישה שהושתה שם על המבקש התבססה דווקא על התיק השני (שכלל אף הוא עבירה של נהיגה בזמן פסילה).

עוד ציין ב"כ המשיבה כי לפי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי, אין דנים את אותו האדם פעמיים אם "זוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו" ואילו במקרה הנדון המבקש לא הורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אשר מיוחסת לו בתיק זה. כמו כן, לטענתו, ב"כ המבקש ידע כי מתנהלים שני ההליכים במקביל, בהיות משרדו מייצגו בשני התיקים, והוא בחר לצרף את הדו"ח, שהינו התיק הקל שביניהם, ולאחר ההרשעה פנה לבית המשפט וטען "סיכון כפול" בעניין הפ"ל. לאור האמור, הוא טען כי אין בנסיבות שתוארו כדי להצדיק חזרה מאישום בתיק הנוכחי, ובנסיבות אלה תסכים המשיבה לתיקון כתב האישום, באופן שיימחק סעיף 4 לפרק העובדות (נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף) וכן סעיף 2 לפרק הוראות החיקוק, ואילו יתר העובדות והסעיפים בכתב האישום יוותרו ללא שינוי.

ב"כ המשיבה הפנה בעניין זה לדברי כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 938/14 עזאמי נ' מדינת ישראל (3.4.2014) (להלן: עניין עזאמי), שם צוין כי לא עומדת למבקש טענת "סיכון כפול", שכן כתב האישום הנוסף בעניינו של המבקש שם אין בו כדי להעמידו בסיכון כפול, שהרי מדובר בעבירות שונות, על אף שהתרחשו באותו אירוע.

לפי סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החוק"), "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו...". סעיף 149(5) לחוק מאפשר לנאשם לאחר תחילת המשפט לטעון טענות מקדמיות, ובהן זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום. סעיף 150 לחוק מאפשר לבית המשפט, אם קיבל טענה מקדמית, לתקן את כתב האישום או לבטלו.

אין חולק כי שני כתבי האישום מתייחסים לאותו אירוע מיום 27.1.16, במסגרתו נעצר המבקש על-ידי ניידת משטרה. כתב האישום הראשון – בתיק פ"ל 1127-05-16 – מייחס למבקש עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (בגין פקיעתו) ונהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב; ואילו כתב האישום השני – בתיק פ"ל 6560-09-16 – מייחס למבקש עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה (בגין פקיעתו), נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב ותוקף רישיון הרכב פקע.

יש לציין כי שני כתבי האישום במקרה הנדון הוגשו בהפרש זמנים ניכר. כתב האישום הראשון הוגש ביום 3.5.16, ואילו כתב האישום השני (המחמיר יותר) הוגש ביום 26.9.16.

על מנת למנוע מצב של כפילות בתוכן כתבי האישום, על המשיבה היה לוודא כי רק כתב אישום אחד בגין אותו אירוע יוגש לבית המשפט. ב"כ המשיבה ציין בתגובתו כי העבירה של נהיגה בזמן פסילה, הקיימת רק בכתב האישום השני, התווספה בעקבות בדיקה שנערכה במשרדי הבוחנים לאחר עיכובו וחקירתו, ועוד ציין כי בשל טעות לא בוטל כתב האישום הראשון והוגש אף הוא לבית המשפט.

זאת ועוד. משביקש ב"כ המבקש ביום 27.10.16 לצרף את כתב האישום הראשון לתיק אחר, שמספרו פ"ל 5005-09-16 ונדון בפני כב' השופט ג' קרזבום, היה על המשיבה, שבשלב זה כבר הגישה את שני כתבי האישום בענייננו (הראשון והשני) לשים לב לאותה כפילות ולהתריע בפני בית המשפט על מצב דברים זה, אולם היא לא עשתה כן.

אם כן, למשיבה היו שתי הזדמנויות לשים לב לכפילות בשני כתבי האישום ולבטל את כתב האישום הראשון (והמקל יותר) – הן כשהגישה את כתב האישום השני ביום 26.9.16 והן במעמד צירוף כתב האישום הראשון לתיק אחר ביום 27.10.16, אולם עקב טעות, כטענת בא-כוחה, היא לא עשתה כן.

יש לציין גם כי מכלול העבירות בשני כתבי האישום במקרה הנדון – הראשון והשני – מתייחסים לאותו מעשה פיזי עובדתי – נהיגתו של המבקש ביום 27.1.16, בסמוך לשעה 22:55, ברכב מסוג "פיאט", שמספרו 5733610, בדאלית אל כרמל. המדובר בענייננו במעשה (actus reus) אחד. העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום השני כוללות את העבירות שיוחסו לו והורשע בגינן בכתב האישום הראשון, אולם כוללות גם עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

הוראת סעיף 5 לחוק קובעת, כאמור, כי "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו". משהורשע המבקש ביום 27.10.16 בכתב האישום הראשון, וכעת מבקשת המשיבה לדון את המבקש בין אותו מעשה, הרי שהוראות הסעיף מתקיימות בענייננו.

טענת ב"כ המשיבה כי ב"כ המבקש בחר לצרף לתיק האחר ביום 27.10.16 דווקא את התיק הקל מבין השניים, לאחר שידע כי מתנהלים שני ההליכים במקביל, אינה הוכחה. לא צורף לתגובת המשיבה אישור מסירה, המעיד על כך שב"כ המבקש ידע על כתב האישום השני, שהוגש אך חודש קודם לכן (ביום 26.9.16). יתרה מכך, משהמשיבה לא דאגה לבטל את כתב האישום הראשון, זכותו של המבקש לצרף תיק נוסף שבו הוא מואשם.

ב"כ המשיבה הפנה בתגובתו לפסק-דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן בעניין עזאמי, שם נדחתה הבקשה לביטול כתב האישום בטענה דומה. בעניין עזאמי הוגש כנגד הנאשם כתב אישום בעבירה נהיגה בשכרות והוא הורשע בו. טרם מתן גזר הדין, הוגש נגדו כתב אישום פלילי נוסף, בגין אותו אירוע, בעבירות שונות וביניהן החזקת סמים לצריכה עצמית ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו. ראשית, בעניין עזאמי היה מדובר על כתב אישום ראשון בעניין תעבורתי ובכתב אישום שני בעניין פלילי ובעבירות שונות לחלוטין, בניגוד למקרה שבפנינו. במקרה שבפנינו מדובר על התנהגות אחת שגרמה לביצוע עבירות שונות, בעוד שבעניין עזאמי דובר בהתנהגות שונה המבססת כל אחת מהעבירות שם. כאשר מדובר ביסוד עובדתי זהה והתנהגות זהה , לא ניתן לומר כי מדובר במעשה שונה. מעבר לכך, בניגוד לעניין עזאמי, שם הורשע הנאשם ורק לאחר מכן הוגש נגדו כתב האישום השני, במקרה הנדון הוגש כתב האישום השני בטרם הורשע המבקש בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הראשון, ועל כן, כאמור, למשיבה הייתה הזדמנות נוספת בעת צירוף התיקים והרשעת המבקש לבטל את כתב האישום הראשון ולמנוע את הכפילות שנוצרה.

לטעמי, מציאות שבה מואשם נאשם בגין אותו מעשה פלילי במספר כתבי אישום, אינה מציאות משפטית ראויה. יש להדגיש בעניין זה את החשיבות שבעקרון סופיות הדיון מבחינתו של המבקש בענייננו. ב"כ המבקש ציין בבקשתו כי המבקש בחר להודות במיוחס לו בכתב האישום הראשון ולצרף את התיקים, אשר היו תלויים ועומדים כנגדו, במטרה לסגור את התיקים ולשאת בעונשם. העמדתו לדין בכתב אישום נוסף בגין אותו אירוע, הגם שכולל עבירה נוספת שהתגלתה מאוחר יותר על-ידי המשיבה, תחשוף אותו להליכים פליליים בלתי נגמרים בגין אותו מעשה ועשויה לגרום לו להיענש שנית בגין אותו אירוע.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי המשיבה שגתה כשהותירה את שני כתבי האישום בגין אותו אירוע, ומכיוון שהמבקש כבר הורשע בגין העבירות שיוחסו לו בכתב האישום הראשון וכבר נגזר דינו, הרי שיש לבטל את כתב האישום המאוחר יותר, הנדון בתיק הנוכחי.

לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטולו של כתב האישום בתיק הנוכחי, שמספרו פ"ל 6560-09-16.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ט, 22 יולי 2019, בהעדר הצדדים.