שיליץ נ' חברת קדישא חסידים

השופט מיכאל שפיצר

1. לפנינו ערעורו של מר שמואל דוב שיליץ (להלן- המערער) וערעור שכנגד של מעסיקתו, חברה קדישא חסידים (להלן- המשיבה) על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור, נציגת ציבור עובדים הגב' חיה דסקל ונציג ציבור מעסיקים מר נתי ביאליסטוק; סע"ש 6842-09-10).

2. בפסק דינו, חייב בית הדין האזורי את המשיבה לשלם למערער פיצויי פיטורים בסכום של 289,107 ₪, וזאת לאחר שהפחית שליש מפיצויי הפיטורים המלאים של המערער. כמו כן, חוייבה המשיבה לשלם למערער סכום נוסף של 145,470 ש"ח בגין שכר שלא שולם לו והשבת ניכויים אותם ביצעה המשיבה משכרו. הסכום הכולל שהוטל על המשיבה לשלם למערער הסתכם ב – 434,577 ₪.

3. בה בעת, התקבלה בחלקה התביעה שכנגד של המשיבה והמערער חוייב לשלם לה סכומים כדלקמן:

   • הלוואות שנטל שלא כדין מקופת המשיבה בסך 147,000 ₪.

   • מזומנים שנטל המערער מכספת המשיבה בסכום של 83,000 ₪

   • העברות יתר לפוליסת הביטוח בסך 47,366 ₪.

   • הוצאות פלאפון ששולמו מקופת המשיבה עבור רעיית המערער בסך של 4,009 ₪.

   • תשלום הפרש עבור קברים שרכש המערער במחיר מופחת בסכום של 25,430 ₪

   • הפקדות שלא כדין לגמל בסך של 121,350 ₪.

     בהתחשבנות הכוללת שבין בעלי הדין נותרה יתרה של 6,422 ₪ לזכות המערער.

     4. בעקבות הגשת הערעור הגישה המשיבה ערעור שכנגד. המערער ביקש למחוק את הערעור שכנגד בשל חלוף המועד להגשתו וכן להורות על מחיקת רכיבים שונים מהערעור שכנגד שלטענתו אינם נובעים מהערעור. הבקשה למחיקת הערעור בשל האיחור בהגשתו, נדחתה בהחלטת הרשמת אפרת קוקה מיום 30.5.18, ומנגד, התקבלה הבקשה למחיקת רכיבים שונים מכתב הערעור שכנגד והותרתם של שניים בלבד לדיון. האחד, התביעה להשבה של 1,400,000 ₪ אותם נטל המערער מקופת המשיבה, והשני, ערעורה על החלטת בית הדין האזורי להפחית בשליש את פיצויי הפיטורים של המערער ולא לשלול אותם כליל. ערעור המערער על החלטת הרשמת נדחה על ידי מותב זה (ע"ר 124-06-18 (2.12.2018)).

      

     הרקע העובדתי

4. בראשית דרכו במשיבה, המפעילה בית עלמין בירושלים, פעל המערער כמתנדב וללא תמורה כלשהי בתקופה שבין השנים 1990 ועד 4/97. מחודש זה ואילך הועסק על ידי המשיבה כמנכ"ל משותף של העמותה (יחד עם מר חיים יצחק כהן) בשכר חודשי של 5,000 ₪ ששולמו לו על פי תלושי שכר שקיבל וזאת עד ליום 22.10.2001. בהמשך, ביום 22.10.2001 נחתם חוזה עבודה בין הצדדים.

5. במהלך חודש 6/08 ולאחר שעלו אצלם חשדות לאי סדרים פנו חברים בהנהלת המשיבה לרו"ח ישראל גור, על מנת שיערוך ביקורת כללית על התנהלותה הכספית של המשיבה. ביום 24.7.08 הגיש רו"ח גור מסמך שכותרתו "הנדון ממצאי בקורת – דו"ח ביניים" (להלן-דו"ח רו"ח גור). תוך שהדגיש, כי מדובר בדו"ח ביניים ויש להוסיף בו עניינים הדורשים בירור נוסף. ברם, רו"ח גור לא השלים את מלאכתו משלא התבקש לכך על ידי המשיבה. בהתייחסו להתנהלות המערער כתב רו"ח גור כי "שיליץ נהג בכספי הח"ק (חברה קדישא) 'כאדם העושה בתוך שלו' כאילו היו אלו כספיו הפרטיים, ויש בכך סיכון חמור של מעמד כל העמותה..."

   כחלק מן ההמלצות שצוינו בדו"ח רו"ח גור צוין, "מומלץ על המנהלים להשיב לעמותה תוך זמן סביר, את כל הכספים שלקחו ללא אישור ההנהלה כפי הסעיפים שפורטו בממצאי הביקורת". היינו, על פי דו"ח הביקורת, על המערער כמנכ"ל להשיב לעמותה סך של 460,858 ₪ ואילו על המנכ"ל השני מר כהן, להשיב סך של 235,181 ₪. סכומים אלו אינם סופיים שכן הדו"ח הוא דו"ח ביניים ולא דו"ח סופי.

   המשיבה פנתה למערער ולמר כהן וביקשה שיחזירו סכומים אלו וזאת כתנאי להמשך עבודתם כמנהליה. מר כהן החזיר את התשלום האמור והמשיך בתפקידו כמנכ"ל המשיבה. המערער סירב להחזיר תשלום זה, הגם שהודה בחוב בסך של 267,448 ₪.

   למערער לא שולם שכר עבור חודש פברואר 2010 וביום 8.3.2010 נשלח אליו מכתב פיטורים.

    

   הכרעת בית הדין האזורי

6. ביום 9.7.2017 ניתן פסק דינו של בית הדין קמא, אשר קבע כי המשיבה בהיותה עמותה הרשומה בהתאם לחוק העמותות תש"מ – 1980 (להלן – חוק העמותות) יש לראות בה גוף דו-מהותי ולהחיל עליה הן את כללי המשפט הפרטי והן את הנורמות המשפט הציבורי וזאת תוך התחשבות באופייה הייחודי.

7. בית הדין האזורי בפסק דין מקיף בחן את הנושאים הבאים: האם הכספים שהמערער קיבל או לקח מהמשיבה מעבר לשכר המוסכם בחוזה העבודה שולמו לו באישור, או שמא הכספים הוצאו מהעמותה במרמה ואין לראות בהם שכר כטענת המשיבה. מהכרעה בשאלה זו נקבע שכרו הקובע של המערער ממנו נגזרות הזכויות הנתבעות על ידיו; האם זכאי המערער להפרשי שכר לתקופות שבין 6/08 ועד 8/10, וככל שייקבע שהוא זכאי, מהו הסכום המגיע לו; מהם נסיבות פיטוריו של המערער והאם הליך הפיטורים היה תקין; האם זכאי המערער לסעדים כלשהם כתוצאה מפיטוריו ואם כן, מהם; האם זכאי המערער בנסיבות העניין לפיצויי פיטורים או שיש לשלול אותם כליל או להפחיתם כדרישת המשיבה; באם ימצא שנטל כספים שלא כדין אשר בעקבותיהם נגרם נזק כספי למשיבה, האם יהא על המערער להשיב או לפצות את המשיבה ואם וכן מהו הסכום שעליו להשיב.

   באשר להודאת המערער בדבר חובו בסך 267,448 ₪, התנגד בא כוחו כי הדבר יירשם כמוסכמה ועל כן נותר גם סכום זה שנוי במחלוקת בין הצדדים.

    

   מהו שכרו של המשיב

8. באשר לתקופה העבודה הראשונה בין 4/97 לשנת 2001 קבע בית הדין האזורי כי המשיבה לא הצליחה לסתור את טענת המערער ששכרו החודשי עמד על סך של 10,000 ₪ אשר חציו הופיע בתלוש וחציו שולם במזומן לאור הסיכום בעל פה בין המערער ולבין המנכ"ל הקודם, הגם שבהמשך פסק הדין נדחתה למעשה טענתו זו של המערער (ראו: סעיפים 18 ו-21 לפסק הדין).

9. על רקע הבהרה שנמסרה למשיבה על ידי רשם העמותות ולפיה חברי הנהלת עמותה אינם רשאים לקבל ממנה שכר, הודיעו המערער ומר כהן במכתב מיום 17.1.2001 על התפטרותם מחברותם בוועד ההנהלה וכי מסכימים הם להמשיך ולנהל את העמותה כמנכ"לים. בנוסף, ביקשו המערער ומר כהן להגיע עם העמותה להסכם עבודה חדש. בפועל, המערער ומר כהן המשיכו לשמש כחברי הנהלה במקביל לתפקידם כמנכ"לי העמותה בניגוד להוראות רשם העמותות.

10. ביום 22.10.2001 חתמו המערער והמשיבה על הסכם עבודה (להלן-הסכם העבודה) בו נקבע, ששכר העבודה של המערער יעמוד על סך 12,000 ₪ ברוטו. עוד סוכם כי המערער זכאי לקבל משכורת 13 בחג סוכות ומשכורת 14 בחג פסח. המערער טען, שהסכום החודשי שנקבע בהסכם העבודה מהווה רק 50% מהשכר שקיבל בפועל. לדבריו, בנוסף לתשלום המופיע בתלוש השכר שולם לו ע"י המשיבה סכום נוסף בשיעור זהה במזומן, מבלי שהופק תלוש שכר, וללא שדווח על התשלום האמור כך שלמעשה שכרו החודשי עמד על סך של 24,000 ₪ ובחגים סוכות ופסח עמד על סך של 48,000 ₪. מנגד, המשיבה דחתה טענות אלו והציגה את הסכם העבודה וטענה כי השכר הקבוע בהסכם הוא השכר לו זכאי המערער ושממנו נגזרות זכויותיו האחרות, המפורטות אף הן בהסכם העבודה.

11. בית הדין קמא קבע כי המערער לא הוכיח את טענתו שאופן תשלום שכרו (מחצית בתלוש ומחצית במזומן) סוכם עם המנכ"ל הקודם של המשיבה (שהלך לעולמו). כמו כן, הצביע בית הדין על חוסר ההיגיון שבטענת התובע להכפלה (ואף יותר מכך) של שכרו, משכר של 10,000 ₪ (מחציתו בתלוש ומחציתו במזומן) לשכר של 24,000 ₪ שעה שאין כל שינוי בעבודתו. (נציין כי למעשה בעוד שהשכר על פי התלוש עמד על 12,000 ₪ וממנו נוכו ניכויי חובה כדין, הסכום הנוסף לו טוען המערער, היה במזומן, היינו בערכי "נטו" ומכאן ש"הברוטו" שלו למעשה מתכוון המערער גבוה מ-24,000 ₪. על פי תלוש השכר ניכויי החובה היו 2,901 ₪ למס הכנסה, 510 ₪ לביטוח לאומי, ו- 517 בגין מס בריאות, שגם סכומים אלו שולשלו לכיסו). בית הדין קמא פסק ששכרו של המערער הוא 12,000 ₪ ברוטו כקבוע בהסכם העבודה, ושאין להכיר בסכום הנוסף שנטל המערער במזומן כשכר עבודה. מכאן, קבע בית הדין שאת זכויותיו של המערער יש לגזור בהתאם לשכר של 12,000 ₪.

    בית הדין סיכם את נושא שכרו של המערער באמרו: "הוכח כי שכרו של התובע הוא בהתאם להסכם בכתב עם הנתבעת ולתלושי השכר שניתנו לתובע. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו להראות עילה עניינית לכפל תשלום או מקור נורמטיבי לכפל תשלום וטענות התובע בעניין זה נדחות." (וכן ראו סעיף 73 לפסק הדין).

12. לצורך חישוב זכויותיו של המערער ובהסתמך על תלוש השכר שהופק לו לחודש ינואר 2008, קבע בית הדין האזורי כי שכרו הקובע של המערער הוא 21,683 ₪. בהקשר זה יצויין כי בית הדין דחה את טענות המשיבה שהמערער זייף שני פרוטוקולים של ישיבות ההנהלה שעסקו בעדכון שכרם של המערער ומר כהן. האחד מיום 12.12.2003 שבה אושרה העלאה של 10% בעוד בפרוטוקול נרשמה העלאה של 13%; הפרוטוקול השני מיום 16.7.2007 בו אושרה למנכ"לים העלאת שכר של 2,900 ₪. בית הדין האזורי קבע שהמערער לא נכח כלל בישיבה האמורה ושהמשיבה הסכימה בדיעבד להעלאת השכר האמורה, הגם שאין פרוטוקול חתום בנמצא.

     

    נטילת כספים על ידי המערער כ"שכר נוסף" שלא כדין – התביעה להשבת סכום של כ- 1,400,000 ₪.

13. כעולה מפסק הדין, ואף מהודאת המערער בחקירתו, המערער קיבל מהעמותה סכום של כ- 1,400,000 ₪ ב"שחור" והשאלה בה היו חלוקים הצדדים לגביה היא – האם מדובר בשכר עליו הוסכם בין הצדדים כי ישולם לו במקביל ובנוסף לשכרו הרשום או שמדובר בכספים שניטלו על ידי המערער מקופת המשיבה שלא כדין ושעליו להשיבם לה כאמור בתביעתה הנגדית.

14. את השאלה האם סכומי המזומן שלקח המערער נלקחו על ידיו במרמה ושלא כדין, בחן בית הדין קמא באספקלריא של סעיף 414 לחוק העונשין, התשל"ז-1977(להלן -חוק העונשין) המגדיר "מרמה" כ- "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת." השאלה אותה הציב לעצמו בית הדין לבחון היא "האם התובע נטל לידיו כספים מתוך ידיעה שאינם מגיעים לו או שלא האמין שמגיעים לו מהנתבעת והביא אחרים למעשה או מחדל כתוצאה".

15. בשלב זה, פנה בית הדין לבדוק כיצד נלקח החלק המזומן והלא מדווח על ידי המערער. כעולה מפסק הדין, כדי לפדות שיק של העמותה היה צורך בחתימות של -3 חברי הנהלה. דע עקא, שבמקום ששיק ייחתם לאחר שמולאו המוטבים וסכום התשלום, חתמו שניים ממנהלי העמותה על פנקסי שיקים "על החלק" (בלנקו) ואלו הוחזקו בידי המערער שמילא את פרטי השיק והוסיף על גביו את חתימתו. הגם שכספי המזומן נועדו לכיסו של המערער, השיקים שנמשכו מחשבון המשיבה הונפקו על שמות של אנשים שונים ונפדו במזומן אצל חלפן כספים (צ'יינג') והכסף נמסר למערער. בית הדין האזורי שמע את עדותם של המערער ושל מר נתן תורן, פקיד במשיבה שביצע את הפעילות האמורה, והתקשה לתת אמון בגרסאותיהם. מחד, לא קבל בית הדין את טענת המערער כי "נתן (תורן) נתן לי הוראה בקשה כמה סכום אני צריך להעביר לחשבון או לפרוט דולרים כדי לתת את הכסף השחור לכל הנוגעים בדבר..." (סעיף 53 לפסק הדין). כך גם נדחתה טענתו שלא לקח את הכסף אלא קיבל אותו.

16. מאידך, ניתח בית הדין את הסתירות הרבות בעדותו של נתן תורן ושלל את גרסתו של העד שניסה להרחיק עצמו מאחריות לאופן ביצוע התשלום תוך שהוא טוען כי המערער אמר לו שהדברים נעשים באופן זה מכח החלטת ההנהלה ולדבריו אף היה מציין זאת ברישומיו. בית הדין קבע כי העד ידע על חוסר התקינות במעשים אלו ושיתף פעולה עם השיטה.

    יחד עם זאת ניתח בין הדין קמא את יחסי הכוחות שבין המערער לתורן ומסקנתו היא: "...אין להתעלם מכך שהתובע היה בעל עמדה, המוציא והמביא והמנכ"ל של הנתבעת, ואילו מר נתן היה זוטר. ביחסי היררכיה אלה גם אם חש מר נתן שהדברים אינם כשרים, חזר וציין שלא חשב שהתובע ירמה אותו. בהקשר זה יצויין כי לא ניתן להתעלם מכך שמעמדו של התובע אצל הנתבעת היה חזק, ומהעדויות עלה כי העובדים, ואף חברי ההנהלה חששו מפניו."(סעיף 65 לפסק הדין).

17. בסופו של דבר קבע בית הדין כי המשיבה הרימה את הנטל ביחס ליסוד הראשון של עבירת המרמה שבחוק העונשין, היינו, שהמערער פעל לקבלת הכספים ללא רישום, בשיקים שנפדו אצל חלפן, בניגוד לכללי מינהל תקין, ובאופנים המנוגדים לחוק ותוך העלמת התשלומים מרשויות המס וכי "מבחינה זו מדובר בהעלמה מכוונת של תשלומים על כל המשתמע." המערער פעל להעלים קבלת התשלומים האמורים תוך העלמת רישומיו של נתן תורן, ולקח לכיסו את הכספים ביודעו שאינו זכאי להם ובכך לדעת בית הדין האזורי מתקיים התנאי הראשון שבסעיף 414 לחוק העונשין.

18. בית הדין האזורי אף סירב לפרוש מעל לראשו של המערער את ההגנה שבסעיף 22ב לחוק העונשין הפוטר אדם מאחריות פלילית "אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה: הטוען טענה כאמור – עליו הראיה". בית הדין קבע שנטל זה לא הורם על ידי המערער, ואף הוסיף כי היה על המערער לסרב לקבל סכומים מעבר לנקוב בתלושי השכר וש"חובה היה על התובע כמנהל כללי של העמותה וגם כאזרח שומר חוק, לדאוג לדיווח מלא לרשויות המס וביטוח לאומי על הכספים הנוספים ששולמו לו, בפרט נוכח טענתו שמדובר בשכר". (סעיף 82 לפסק הדין, ההדגשה במקור – מ.ש.).

19. חרף זאת, קבע בית הדין שהמשיבה לא הוכיחה חוסר ידיעה על מהלכים אלו, ועל התשלומים ב"שחור" למערער ושלא הוכח על סמך מה מסר תורן למערער את אותם כספים במזומן. בית הדין התייחס גם לעובדה שלמערער נמסרו שיקים חתומים על החלק כעצימת עיניים של המשיבה, שעה שנוצר מצב שכל שנדרש מהמערער היה להוסיף על גבי השיקים גם את חתימתו.

    מטעמים אלו, סבר בית הדין קמא שלא התקיים היסוד השני והמצטבר של עבירת המרמה ולפיו יש צורך להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל. בסיפא לפסק דינו (סעיף 321), שב בית הדין קמא ומתייחס לדרישת ההשבה של 1,400,000 ₪ שהמערער הודה כי קבל כספים ב"שחור", ובדחותו תביעה זו של המשיבה, שב בית הדין וקובע כי המשיבה לא הוכיחה שלא ידעה על הכספים שהועברו למערער, ולמצער, עצמה עיניה בעניין זה. בית הדין אף זקף בהקשר זה את הסכמתה של המשיבה להמשך עבודתו של המערער אם יסכים להשיב לקופתה סכום של 460,00 ₪, ואין היא יכולה "לאחוז את החבל משני קצותיו וברכיב זה לטעמו של בית הדין זה מה שעשתה".

20. לאור הדברים האלה, ומשלא התקיימו יסודותיה של עבירת המרמה – דחה בית הדין את התביעה להשבת הסכום של 1,400,000 ₪ שנטל המערער ב"שחור", מקופתה של המשיבה.

21. נקדים ונאמר שלטעמינו בית הדין האזורי לא היה צריך לבחון את שאלת לקיחת הכספים המזומנים ע"י המערער באספקלריה של הדין הפלילי וכך גם לא מקובלת עלינו מסקנתו ל"עצימת עיניים", והתוצאה אליה הגיע ולפיה לא היה על המערער להשיב את הסכום האמור למשיבה, והדברים יפורטו בהמשך.

     

    התנהלות המערער במשיבה

22. בפסק דינו, מותח בית הדין האזורי ביקורת על ההתנהלות החריגה של המשיבה ועל אי הסדרים החמורים שנמצאו בה. אולם זאת תוך קביעה שלא ניתן לנתק את התנהלות המערער מזו של המשיבה שעה שכמנכ"ל, חובתו הייתה לדאוג לתקינות פעילותה הגם שהמנכ"ל הנוסף, חברי ההנהלה וגם העובדים, אפשרו לו לעשות בה ככל העולה על רוחו.

23. נסקור בקצרה נושאים אלו ואת שפסק בית הדין האזורי ביחס אליהם:

    • השלמת הפקדות לפיצויי פיטורים

      בהסכם העבודה מיום 22.10.2001 נקבע כי בחישוב פיצויי הפיטורים שישולמו למערער, יובאו בחשבון השנים 1990 -1997, בהן עבד במשיבה ללא שכר ובהתנדבות, וכי בבוא העת, וככל שהסכומים המופקדים לא יהא בהם לכסות את פיצויי הפיטורים להם יהיה זכאי, תשלים המשיבה את ההפרש. נוסיף כי בישיבת הנהלה מיום 13.3.2006 נקבע שהמערער וכהן יוכלו לקבל את כספי פוליסת הביטוח ללא אישור נוסף של המשיבה.

      בחודש מרץ 2006, וללא שהתקבלה החלטה כלשהי במשיבה בנושא זה פעל המערער להעברת סכום של 121,350 ₪ לחשבונו ולחשבונו של כהן בחברת הביטוח, וזאת לכיסוי פיצויי הפיטורים לתקופה האמורה. בית הדין האזורי חייב את המערער להשיב את הסכום האמור לעמותה.

       

    • הפקדות לביטוחים מעבר להסכם העבודה עבור המערער ורעייתו

      הסכם העבודה קבע את הזכויות הנלוות של המערער ובכלל זה שיופקד עבורו לפוליסת הביטוח סכום בשיעור של 15.83% משכרו. בית הדין קמא קבע, כי החל מחודש מאי 2006 רכש המערער פוליסות ביטוח רפואי לו ולכהן ללא כל הסמכה או הסכמה מהנהלת העמותה, וכי החל מחודש פברואר 2008, נרכשו גם פוליסות ביטוח רפואי לזכות אשתו, ולזכות אשתו של כהן, אף זאת ללא אישור כלשהו. בבואו להצדיק מעשים אלו, העלה המערער שתי גרסאות. האחת, בפני רואה חשבון גור שהעיד כי המערער הסביר לו ששעה שידע, ששכרו הוא כפול ושלא יקבל פיצויי פיטורים על החלק השחור של שכרו, הייתה "מין הכשרה מוסרית להצדיק את ה'עוול' הזה".

      מאידך, בעדותו בבית הדין טען שהכספים היו על חשבונו ונמשכו מחשבון המשיבה. בהקשר זה סיכם בית הדין את גירסת המערער במילים "דבר והיפוכו בנשימה אחת" וחייבו בהשבה של 47,366 ₪.

       

    • פירעון הלוואות שלא הוחזרו

      מדו"ח רו"ח גור עולה כי המערער נטל מהמשיבה שתי הלוואות אותן לא השיב עד ליום מתן פסק הדין של בית הדין האזורי. האחת מיום 1.6.1998 בסכום 25,000 דולר, שכנגדה הניח בכספת המשיבה שיק בסך של 88,000 ₪, והשנייה מיום ג' טבת התשנ"ה (26.12.95) בסכום של 9,250 דולר שכנגדה מסר המערער שיקים דחויים. השיקים האמורים שמועד פירעונם חלף לפני שנים רבות, לא נפרעו. בית הדין קמא דחה את הסברי המערער וקבע כי מדובר ב"התנהלות פסולה מכל וכל" וחייב את המערער בהשבת שתי ההלוואות לקופת המשיב בסכום כולל של 147,000 ₪.

    • רכישת פלאפונים לאשת המערער ולבנו

      המערער רכש לאשתו ולבנו מכשירי פלאפון מקופת המשיבה למרות שידע כי אינו זכאי לקבלת הטבה זו. לדבריו, בגין רכישת הטלפון לבנו החזיר למשיבה מחצית מעלותו ואילו עבור הטלפון של אשתו סבר, כי הוא זכאי לקבל מהמשיבה השבה של הוצאות הטלפון בביתו, וזאת לאור הסכם העבודה אולם לא מימש זכותו זו, והעביר את ההטבה לאשתו. בית הדין בחן את הסכם העבודה בו נקבע כי מלבד הוצאות הפלאפון של המערער, יהיה הוא זכאי להחזר הוצאות טלפון נוספות הקשורות בעבודה לפי דיווח. למותר לומר שאין זיקה כלשהי בין עבודתו של המערער לפלאפון ששימש את רעייתו וטענת המערער נדחתה כמופרכת מיסודה. באשר לבנו, בית הדין קיבל את עדותו של הרב שפירא ולפיה החזיר המערער סכום של 4,000 ₪ ולפיכך חייב את המערער לשלם למשיבה סכום של 4,009 ₪ עבור הפלאפון של אשתו בלבד. גם בהקשר זה, סיכם בית הדין האזורי את הדברים באמרו: " הוכח כי התנהלות התובע, אף במנותק מהתנהלות המנכ"ל הרב כהן, וחברי ההנהלה, הייתה התנהלות פסולה, במשך שנים רבות. התובע נתן מכספי העמותה, על דעת עצמו בלבד, טובות הנאה לאשתו הן בטלפון נייד והן בביטוח, שניהם ללא כל בסיס או היתר".(סעיף 206 לפסק הדין)

       

    • מזומנים שנטל המערער מקופת המשיבה

      המערער משך מקופת המשיבה סכום של 83,000 ₪ במזומן. המערער טען, כי המשיבה השאירה בידיו כספי פרישה של מר א.ג. (עובד שלא היה לו קשר כלשהו לנעשה במשיבה ושבית הדין החליט להסתפק בראשי תיבות שמו). אולם, גירסה זו הופרכה שעה שהוכח כי א.ג. קיבל את כספי הפרישה ואילו המערער עדיין מחזיק בכספים אלו, ובית הדין חייבו להחזירם למשיבה.

24. על מנת ליתן תמונה מקיפה ומלאה ככל שניתן על התנהלות המערער והמשיבה, נתייחס להלן לממצאים נוספים של בית הדין האזורי באשר לאופן פעילותה של המשיבה ואי הסדרים החמורים בדרך ניהולה.

     

    • אי שמירה על הנורמה הדרושה בגוף דו-מהותי בשל תשלום בכסף שחור

      בית הדין האזורי מצא שהתנהלות המשיבה אינה מתיישבת עם נורמת התנהלות הראויה לגוף דו-מהותי דוגמת המשיבה.

      בית הדין האזורי קבע, שממעשי המשיבה עולה כי נהגה לשלם לכלל עובדיה כספים ב"שחור" ואף חברי ההנהלה היו מקבלים כספים בדרך זו, חרף העובדה שבהתאם להוראות רשם העמותות חל איסור על חברי הנהלה לקבל שכר. ועוד, מקבלי השכר ב"שחור" לא נכללו ברשימת הדיווח של חמשת מקבלי השכר הגבוהים של העמותה.

      המערער טען להגנתו, כי הנורמה המקובלת במשיבה הייתה לשלם לכלל העובדים תשלום בכסף שחור וממילא הוא אינו היחיד שקיבל את שכרו בדרך זו.

       

    • אי תשלום זכויות קוגנטיות

      בשל התנהלות המשיבה במתן כסף שחור לעובדים נפגעו זכויות קוגנטיות של חלק מהם, ומהעדויות בפני בית הדין קמא נמצא שלחלק מהעובדים שולם עבור זכויות הפנסיה בדרך אחרת ועקיפה תוך הגדרת תשלומים לעובד כעבודות מזדמנות וללא תלוש. הגם שבית הדין קמא סבר שבהתנהלות העמותה יש משום "עצימת עיניים" למתרחש בה, לא חסך בית הדין את שבט ביקורתו מהמערער ומאחריותו כמנכ"ל דומיננטי המטיל חיתתו על אחרים.

       

    • חברי הדגל

      "חברי הדגל" הוא כינוי שניתן לאנשים העוסקים בפועל בקבורת המת. עובדים אלו קיבלו את שכרם ללא תלוש שכר, שכן המשיבה לא ראתה בהם עובדיה אלא כלשון העד שפירא "הדגלים לא מקבלים משכורת אלא מענקים". בדיעבד מתברר כי חברי ההנהלה מסרו שמות של קרובים ומקורבים כ"עובדים" ולאלו הונפקו תלושי שכר פיקטיביים, הכל בהוראת המערער, וכלשונו של רו"ח גור "התחלתי לבדוק גם כן את נושא מכבסת הכספים."

       

    • אי סדרים בחלוקת כספי גמ"ח

      בית הדין האזורי מתאר בפסק דינו החלטה ראויה על פניה של ועד המשיבה לחלוקת כספים בגדר של גמילות חסדים. מתברר, שהחלטה זו לא הייתה אלא קרדום "לחצוב" מקופת המשיבה כספים רבים נוספים לטובת חברי הועד ואנשי שלומם. לא נקבעו אמות מידה וקריטריונים לזכאות, וכי למעשה קבלו חברי ההנהלה סכומים של 5,000 ש"ח כמענק חג, מענקים של 3,000 ₪ לנישואי ילד, (בנימוק שתשלומים אלו באו במקום תשלום עבור השתתפות בישיבות). זאת ועוד, בידי חברי הוועד נמצאו רשימות מקורבים, שגם להם הועברו מענקים לרגל החגים. מדובר בסכומים גבוהים הנאמדים בעשרות אלפי שקלים. באחת הפעמים נעתרה המשיבה לבקשה למתן תמיכה כספית של 1,000 דולר לחודש לאלמנה עד שתחתן את כל ילדיה.

      אמנם גמילות חסדים לנזקקים היא תכלית ראויה אלא שבפועל התברר שחברי ההנהלה פעלו כרצונם, העבירו כספים רבים כמענקים וכעזרה לנזקקים לחלק מחברי ההנהלה ולמקורביהם מבלי לבדוק האם הכספים אכן הועברו לנזקקים. באשר לחלקו של המערער בחלוקות אלו קבע בית הדין האזורי על יסוד עדותו ש"מעבר לכספים שהוקצו לכל אחד מחברי ההנהלה והמנכ"לים, הוקצו לצורך העניין סכומים נוספים שחולקו אף הם ללא כל קריטריונים (עמ' 35 שו' 1-7). בעדותו זו אישר התובע כי היה שותף מלא לחלוקת כספים במאות אלפי שקלים, גם אם על דעת ההנהלה, ללא כל קריטריונים. כמנהל כללי, לא דאג לקביעת קריטריונים אלו ואף לא לרישום ותיעוד מדוייק או בכלל של הכספים."

       

    • מחיר חלקת קבר

      עוד מצא בית הדין האזורי וקבע, שהמשיבה נהגה באופן תמוה בקביעת מחירי חלקות הקבר, ושגם כאן, מצא המערער קרקע פוריה לפעילותו. בעוד שהנהלת המשיבה קבעה מחיר של 15,000 דולר לחלקת קבר באזור המכונה "חלקת הפסגה", רכש המערער חלקות קבר עבור הוריו במחיר של 3,600 דולר, שאף אותם לא שילם.

       

    • אי גביית תשלומים בגין קבורה

      בדו"ח שהגיש רו"ח גור נכתב כי "קיים מחדל חמור ביותר בטיפול ובמעקב אחר גביית חובות כספיים בהיקף של מאות אלפי דולר (אולי למעלה ממיליון דולר), שטרם נגבו ואשר אף אחד מהמנכ"לים לא טיפל בזה מאומה והדבר מצריך טיפול מיידי תוך מעקב תמידי". עוד ציין רו"ח גור שיש להעמיק את הבדיקה בנושא, אולם הוא לא התבקש להמשיך בעבודת הביקורת, ועל כך אמר בית הדין קמא "משרו"ח גור החל לגעת בדברים הדורשים בירור עמוק והממצאים היו עלולים להיות 'לא נעימים' לשון המעטה, הופסקה העסקתו."

       

       

       

      הליך הפיטורים

25. בהתייחסו לפיטורי המערער קבע בית הדין האזורי שפיטוריו נעשו כדין. בטרם פיטוריו, ניסו חברי ההנהלה למצוא פתרונות לפנים משורת הדין, והציבו למערער ולכהן, דרישות שונות שעם מילויין רשאים יהיו להמשיך לכהן כמנהלי המשיבה. בין היתר, נדרש המערער להחזיר את כספי ההלוואות שנטל מהעמותה, ומשלא עשה כן ולאור התנהלותו הכוללת והמעילה בכספי העמותה החובה הייתה לפטרו. כמו כן, בהצבת הדרישות למערער ניתנה לו שהות ארוכה וממשית לתקן את מעשיו. בניגוד לכהן שהחזיר את הכספים ונותר על כנו כמנכ"ל, המערער סירב לעשות זאת.

26. טענת המערער כי בהליך הפיטורים נפלו פגמים וממילא יש לבטלם נדחתה. כאמור, המשיבה ניסתה לפתור את הסכסוך בהליך גישור ומשלא צלח נאלצה לפטרו. כן נקבע שממכתב הפיטורים עולה כי ניתנה למערער השהות לתקן את דרכיו ולהסדיר את תשלומיו אך הוא בחר שלא לעשות זאת.

    בית הדין האזורי מסכם את דבריו בהקשר זה באמרו:" יודגש כי הליך הפיטורים של התובע ארך כשנה וחצי, ממאי 2008, שבו החלה הנתבעת לברר את אי הסדרים ועד להחלטת ההנהלה מיום 10.12.09 שבו נשלח לתובע מכתב התראה לפני פיטורים". (סעיף 218 לפסק הדין). ראוי לציין שבית הדין האזורי תהה "כיצד הנתבעת חשבה להשאיר אותו כמנכ"ל...".

27. בית הדין קמא סבר כי הליך השימוע מוצה בכך שהצדדים ניהלו הליך גישור ממושך ושמהלך הפיטורים כולו ארך כשנה וחצי ומכאן שגם אם נפל פגם כלשהו בהליך הרי שלפי שיטת הבטלות היחסית יש לדחות את התביעה בהקשר זה.

     

    פיצויי פיטורים

28. לאחר שנבחנה התנהלותו של המערער ובשים לב לכך שגם התנהלות המשיבה לוקה בפגמים, קבע בית הדין האזורי שיש להפחית שליש מפיצויי הפיטורים להם זכאי המערער בשל פיטוריו. השכר הקובע שנקבע הוא השכר הרשום, בסכום של 21,683 ₪. בית הדין חישב כי מלוא פיצויי הפיטורים הוא סך של 433,660 ₪ ובניכוי השליש יש לשלם למערער סכום של 289,107 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.3.2010.

29. תביעתו של המערער לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים נדחתה בשל המחלוקת האמיתית בשאלת זכאותו ולאור התוצאה שאכן הוחלט על הפחתת שליש מסכום פיצויי הפיטורים.

     

    הפרשי שכר

30. בעקבות דו"ח רו"ח גור, התכנסה הנהלת המשיבה והחליטה להעמיד את שכרו של המערער על 15,222 ₪ לחודש וכן להוסיף לשכרו סכום של 5,000 ₪ שינוכו מהשכר החודשי על חשבון חובותיו כלפיה למשך שנה שלאחריה יעמוד שכרו על 15,000 ₪. בית הדין האזורי קבע שהמערער לא היה שותף להחלטה זו ולא הסכים לה, ולא ניתן היה לפעול בדרך זו. המשיבה חויבה בתשלום של 21,683 ₪ עבור שכר חודש פברואר 2008 שלא שולם, 5,520 ₪ עבור שכר יחסי לחודש מרץ 2008. עוד חויבה המשיבה בהחזרת התשלומים אותם הפחיתה מהמערער שלא כדין בסכום של 118,267 ₪ ובסך הכל 145,470 ש"ח.

31. טענת המערער כי נשללה ממנו הזכות לפרמיה עבור חודשים 3/09, 9/09, 3/10 ו-8/10 נדחתה. המערער סיים עבודתו ב 8 למרץ 2010, לפיכך אין זכאי הוא לקבלת הפרמיה עבור חודשים 3/10 ו-8/10. באשר ליתר החודשים קבע בית הדין האזורי שהמערער לא הצביע על מקור כדוגמת הסכם עבודה או מסמך אחר המצדיק את חיוב המשיבה בתשלום זה.

     

    התביעה שכנגד 

    הלוואות שנטל התובע

32. בית הדין חייב את המערער לשלם למשיבה סכום של 147,000 בגין שתי הלוואות דולריות שנלקחו על ידיו. האחת בסכום של 25,000 דולר והשנייה בסכום של 9,520 דולר ובערכם בשקלים - 147,000 ₪.

     

     

     

    גילומי מס

33. טענת המשיבה שהמערער נטל תשלומים מחשבון העמותה שלא כדין בחודש דצמבר 1998 בסך 55,652 ₪ וכן בחודשים ינואר - אפריל 1999 בסך 19,728 ₪ עבור גילומי מס נדחתה שכן טענתה לא הוכחה ואף התיישנה.

     

    חלוקת כספים למקורבים

34. בית הדין האזורי קבע כי המערער אישר בעדותו ש"היה שותף מלא לחלוקת כספים במאות אלפי שקלים, גם אם על דעת ההנהלה, ללא כל קריטריונים. כמנהל כללי לא דאג לקביעת קריטריונים אלו ואף לא לרישום ותיעוד מדיוק או בכלל של כספים אלו". בהמשך, הוסיף בית הדין ואמר שכמנהל כללי יש לזקוף התנהגות זו לחובתו יותר מאשר ביחס לאחרים, שאף הם חילקו כספים מקופת המשיבה. בהקשר זה ציין בית הדין שהמערער לא מילא את תפקידו כמנהל כללי, ולא פעל על פי נורמות המצופות ממנו. יחד עם זאת, דחה בית הדין את התביעה הכספית ברכיב זה וזאת מהטעם שלא עלה בידי המשיבה להוכיח קשר בין השמות שברשימת מקבלי הכספים לבין התובע.

     

    עלויות השימוש ברכב

35. עוד נקבע בבית הדין האזורי שיש לדחות את טענת המשיבה שהמערער השתמש ברכב הלוויות לשימושו האישי ובשל כך לחייבו בהוצאות הרכב. החלטה בדבר רכישת הרכב התקבלה בישיבת ההנהלה. כפועל יוצא מכך, ברור שהשימוש בו כרוך בעלויות והוצאות נוספות כגון בלאי, אחזקה, ביטוחים ועוד. דרישת המשיבה מהמערער להוצאות הרלוונטיות לרכב אינן מכומתות ומבוססות.

     

     

     

     

    הוצאות טלפון

36. בית הדין קמא פסק שהוצאות ועלויות הטלפון עבור רעיית המערער, הן הוצאות שהמערער אמור לשאת בהם. המערער החזיר אמנם חלק מההוצאות בסך של 4,000 ₪ וחויב בהשבת היתרה בסכום של 4,009 ₪ שלא העלה טענה לגביה.

     

    הפרשי שכר, תיקון הפרוטוקולים שלא כדין

37. אף טענת המשיבה כי המערער זייף את פרוטוקולים נדחתה. המשיבה לא הצליחה להוכיח את טענתה זו בבית הדין האזורי.

     

    מתן חלקות קבר למקורבים ואי גביית תשלומים עבורם

38. נדחתה טענת המשיבה שהמערער קבע את מחירי עלות הקברים ללא אישור ההנהלה. בית הדין קבע ששני המנכ"לים עסקו במכירת הקברים ובגביית תמורתם, וגם אליבא דרו"ח גור, לא ניתן לקבוע מהו חלקו של המערער בנושא זה. כך גם לא הוכח שהמערער גבה את הכספים עבור החלקות שכבר נמכרו. מאידך, כאמור חוייב המערער לשלם סכום של 7,200 דולר בגין שני קברים שרכש ולא שילם עבורם.

     

    כספים שקיבל המערער ב"שחור" בהם הודה

39. בית הדין האזורי קבע, על סמך הודאתו של המערער במהלך חקירתו הנגדית כי משך מקופת המשיבה במזומן וב"שחור" סכום של 1,400,000 ₪ (סעיף 318 לפסק הדין). מאידך, החליט בית הדין קמא לפטור את המערער מההשבה של סכום זה וזאת מהטעמים הבאים:

    • המשיבה לא הוכיחה מרמה כמשמעה בסעיף 414 לחוק העונשין מצד המערער וכן שלא הייתה לה ידיעה על הכספים שהועברו למערער, ולכל הפחות עצמה את עיניה בעניין זה, מה גם שמעדות מר נתן עולה שהיה רישום בעניין זה.

    • בדו"ח של רו"ח גור לא הייתה התייחסות לסכום זה הגם שכבר ידע עליו.

    • חרף החוב, הסכימה המשיבה להותיר את המערער בתפקיד מנכ"ל תוך דרישה להשבה של 460,000 ₪ בלבד. לדעת בית הדין האזורי "אין היא יכולה להעלים עין בזמן אמת, לאשר שמוחלת לו ומוכנה להשיבו כמנכ"ל, ואחר כך, באותה נשימה לבקש השבה. תום הלב ביחסי עבודה הוא דו צדדי. המעסיק – העמותה אינה יכולה לאחוז את החבל בשני קצותיו וברכיב זה לטעמו של בית הדין, זה מה שעשתה".

       

      סיכום החיובים בבית הדין האזורי.

40. המשיבה חויבה לשלם למערער סכום כולל של 434,577 ₪, ואילו המערער חוייב לשלם למשיבה סכום של 428,155 ₪. בסופו של יום סכום של 6,422 ₪ היה אמור לעבור מהמשיבה למערער.

     

    טענות הצדדים בערעור ובערעור שכנגד

    טענות המערער

41. המערער טוען שבמהלך שנות עבודתו ביצע את עבודתו ביושר ובצורה מקצועית, והפך את המשיבה מגוף שהיה שקוע בחובות לגוף עם רזרבות כספיות של מיליוני שקלים. לטענתו, לא היה "האיש החזק" במשיבה ופעילותו נעשתה בכפיפות להנהלת המשיבה, והיא זו שכפתה עליו, בניגוד לרצונו, לנהל חלק מפעילותה הכספית ב"שחור" וכי שגה בית הדין קמא שעה שסירב להכיר בשכר ששולם לו בדרך זו, כחלק משכרו לצורך חישוב זכויותיו שכן האחריות לדיווח על השכר חלה על המשיבה. עוד טוען המערער, שהתנהלות המשיבה כלפיו נולדה לאחר שיחסיה עמו עלו על שרטון. ראייה לכך שהמשיבה הייתה מרוצה מעבודתו היא העובדה ששכרו הועלה לא אחת.

42. המערער טוען שעדותו בפני בית הדין האזורי הייתה אמינה ושאין אחיזה לנימוקי בית הדין בקביעותיו נגדו. כן טוען המערער שלא היה מקום לקבל את דו"ח רואה חשבון גור כראייה נגדו, שכן הדו"ח התבסס על דברים לא נכונים שנאמרו לו על ידי נושאי משרה אחרים במשיבה, וכי רו"ח גור נמנע מלהביא את גירסתו המלאה.

43. עוד טוען המערער, כי שגה בית הדין קמא בכך שחייבו להחזיר לקופת המשיבה סך של 121,350 ₪, שהופקדו על ידיו בחודש מרץ 2006, על חשבון פיצויי פיטורים בביטוח המנהלים שנוהל על שמו. לטענת המערער, המשיבה הסכימה להכיר גם בתקופת כהונתו כמתנדב בין השנים 1990עד 1997 כתקופת עבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, ולפיכך סכום זה הופקד בהסכמה וכדין.

    כן טוען המערער שטעות נפלה בפסק הדין שהורה לו להשיב את הסכום האמור, שעה שזה טרם הגיע לידיו.

44. המערער חולק על קביעתו של בית הדין קמא לעניין גובה שכרו החודשי הרשום בתלוש השכר. נקבע, שהשכר החודשי האחרון של המערער יעמוד על 21,683 ₪, בקביעה זו התעלם בית הדין מהכספים אותם קיבל המערער מהמשיבה במזומן וביחד עומדים בסך 37,900 ₪ וזאת מכוחו של הסכם בעל פה בינו לבין המשיבה. לטענת המערער, טענות אלו לא נסתרו על ידי המשיבה, ויש לגזור את זכויותיו מהסכום האמור.

45. המערער סבור שאין להכיר בפיטוריו אשר נעשו שלא כדין, היות והמשיבה היא גוף דו-מהותי וחלות עליה נורמות של המשפט הציבורי. לטענתו, הנימוקים שפורטו במכתב הפיטורים כוזבים וגם מטעם זה יש לבטל את פיטוריו.

    לחילופין טוען המערער, כי ככל שפיטוריו מהמשיבה תקפים, הרי שהוא זכאי לפיצויי פטורים מלאים, לפי שכר חודשי של 37,900 ₪ המורכב הן מהשכר הרשום בתלושים, והן מהתשלום המזומן ובסך כולל של 758,000 ₪ עבור 20 שנות עבודה כך גם דורש המערער פיצויי הלנה ופיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

46. באשר להפחתת פיצויי הפיטורים, טוען המערער, כי שגה בית הדין קמא בקביעתו שיש להפחית שליש מפיצויי הפיטורים להם הוא זכאי בשל התנהלותו במשיבה. לדבריו, הפחתת פיצויי פיטורים תיעשה בנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן, ומשהמערער לא פעל בחוסר יושר ולא ביצע מעשה קיצוני כלשהו הרי שלא רק שאין לפגוע בזכאותו לפיצויי פיטורים, אלא שיש לחייב את המשיבה לשלם לו סכום של 100,000 ₪ בגין הפרת הסכם העבודה עמו.

47. טענה נוספת שבפי המערער היא כי שגה בית הדין האזורי בקביעת גובה הפרשי השכר להם הוא זכאי בסך 145,470 ₪. לטענתו, בנוסף לסכום שנפסק לו בבית הדין האזורי הוא זכאי לפרמיה בסך 9,000 ₪ פעמיים בשנה. משכך, לטענתו הוא זכאי לקבל פרמיה עבור החודשים 3/2009 ,9/2009 , 3/2010, ו- 8/2010 בהם לא קיבל פרמיה, וכי יש לפסוק לזכותו את מלוא הסכום שתבע עבור הפחתות שכר ושכר שלא שולם לו בסכום כולל של 893,353 ₪. בהקשר זה מפנה ב"כ המערער לדבריו של הרב שפירא מטעם המשיבה ולפיה אמר במהלך עדותו ביום 29.10.14 "...ניתן לו את זה בסביבות מיליון שקל, מוכנים לתת, זה דבר סביר.." ושיש לראות בכך הודאה של המשיבה.

48. המערער גם מלין על חיובו להשיב למשיבה סכום של 83,000 ₪ שהוצאו על ידיו מהכספת, סכום של 47,366 ₪ עבור העברות יתר לביטוח, וסכום של 4,009 ₪ עבור הוצאות הטלפון.

     

    טענות המשיבה

49. לטענת המשיבה, המערער, כמנכ"ל העמותה, היה שותף לעיצוב התנהלות שמכוחה שלשל לכיסו כספים רבים תוך ניצול האמון הרב שניתן לו ע"י הנהלת העמותה. המשיבה טוענת כי המערער מבקש לאכוף את הנורמות הפסולות פרי יצירתו ולהשלים את "גניבת הכספים" באמצעות בית הדין.

50. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי משקבע בית הדין קמא שהכספים שנטל המערער ב"שחור" נלקחו בניגוד לדין, שגה בית הדין שלא חייב את המערער להשיבם. עוד טוענת המשיבה כי לאור הקביעות החמורות של בית הדין קמא ביחס להתנהלות המערער בעמותה, ולאור מעמדו של המערער בעמותה, מדובר באותם מקרים בהם יש לשלול את פיצויי הפיטורים במלואם. נשוב ונזכיר כי הערעור שכנגד כלל נושאים נוספים אשר נמחקו בהחלטת רשמת בית הדין.

     

    דיון והכרעה

51. טרם ניכנס לשאלות הדורשות הכרעה בהליך שלפנינו נציין כי אף אנו, בדומה לבית הדין האזורי, חשנו מורת רוח גדולה מההתנהלות בעמותה אשר מטרתה לשרת את הציבור ואשר מקבלת ומנהלת כספים ציבוריים. הדברים קשים עוד יותר כאשר מדובר בחברה קדישא, שהיא גוף דו מהותי, אשר עוסק, או אמור לעסוק, בחסד של אמת שלא על מנת לקבל פרס.

52. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"א294/91‏ חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים"‏‎ ‎נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ''ד מו(2) 464:

    "פעילותה של חברה קדישא - בכל אומה ולשון ובעולמה של יהדות בפרט - בהבאת אדם למנוחת עולמו, משולבת בה רגישות אישית ו"נשמתית" מיוחדת, הן מבחינה אישית של הנפטר והתייחדות קרוביו וידידיו עם זכרו, והן מבחינת הציבור בכללו ורגישותו המיוחדת לכבודם ולאופיים של הליכי הקבורה ולכבודו של בית הקברות. רגישויות מיוחדות אלה באו לכלל ביטוי בעולמה של יהדות בשורה של הלכות והנחיות: בבית הקברות, שבמורשת ישראל מכונה בית מועד לכל חי, אין נוהגין בקלות ראש, כשם שבית הכנסת אין נוהגים בו קלות ראש (מגילה, כט, א[יב]; רמב"ם, אבל, יד, יג[טו]; שו"ע, יו"ד, שסח, א [טז]). נוהגים בו, מתוך הקפדה יתרה, על יקרא דשכבי (כבוד המת), יקרא דחיי (כבוד החיים) ויקרא דישראל (כבוד ישראל) (סנהדרין, מו, ב-מז, א[יז]; רמב"ם, שם[טו]); ושו"ע, שם[טז]). מאלפות הן המלים "גחש"א" - שהם ראשי תיבות "גמילות חסד של אמת" - שמהוות חלק מתוארה ושמה של החברה קדישא. העיסוק בהבאת אדם למנוחת עולמים הוא גמילות חסד - שהיא אחת התכונות הנעלות בעולמה של יהדות ולא גמילות חסד בלבד, אלא גמילות חסד של אמת, שלא על-מנת לקבל פרס"

53. למרבה הצער, מהמסמכים והטענות שהועלו בפנינו בהליך זה עולה, כי המערער לא נהג כמצופה ממנו, ועשה בכספי העמותה כבשלו. סעיף 34ג לחוק העמותות קובע:

    34ג.     (א)        עמותה אינה רשאית לבצע חלוקת רווחים לחבריה, במישרין או בעקיפין, לרבות למייסד העמותה, וכל חלוקת רווחים שבוצעה על ידה תיחשב לענין פרק זה כחלוקה אסורה.

    (ב)        ביצעה עמותה חלוקה אסורה, יהיה על חבר עמותה להשיב לעמותה את שקיבל, זולת אם לא ידע ולא היה עליו לדעת כי החלוקה שבוצעה אסורה.

54. בהתאם לסעיף זה, על חברי ההנהלה בעמותה חל איסור לקבל ממנה שכר וחוק העמותות מפרט שורת כללי מינהל תקין אשר עוסקים בהגבלת שכר של עובדי עמותה ובחובות דיווח על שכר של עובדי עמותה לרשם העמותות. דרך התנהלות של "תשלום בשחור" אינה חוקית ופוגעת בערכים חברתיים רבים. התנהלות זו חמורה על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעמותה אשר מנהלת כספים ציבוריים.

55. במקרה שלפנינו לא ניתן לנתק באופן מלאכותי את התנהלות המשיבה מהתנהלות המערער. המערער היה מנכ"ל העמותה אשר ניתנו לו שיקים חתומים על החלק על ידי חברי הנהלה אחרים והוא עשה בהם ככל העולה על רוחו. כמנכ"ל העמותה היה המערער המבצע בפועל של העברת הכספים הבלתי חוקית, ואין הוא יכול לטעון שהפגם בהתנהלות הוא של המשיבה בלבד כאשר הוא פעל כזרוע של המשיבה בקיום התנהלות זו.

56. יפים לעניין זה דבריו של השופט צור בע"ע (ארצי) 162/05 אגודת הסטודנטים בטכניון עמותה רשומה נ' משה ברמק (16.04.07):

    "גוף מאוגד, כגון – עמותה או חברה, אינו פועל בעצמו. הוא מופעל על ידי האורגנים שנקבעו לו ואלה מורכבים מנושאי משרה בשר ודם. נושאי משרה בגוף ציבורי או דו-מהותי אינם פועלים למען עצמם ואין הם רשאים לעשות ככל העולה על רוחם. נושאי משרה בגוף ציבורי או דו-מהותי הם משרתי הציבור ושליחיו. עליהם לפעול בנאמנות עבור ציבור שולחיהם. עליהם לפעול בצניעות, בזהירות, בחרדת קודש, ביושרה אישית ובראש מורכן. יאה להם דברו של שליח הציבור בתפילת יום הכיפורים "אני העני ממעש..." עליהם לשאול עצמם השכם והערב אם הם ממלאים את תפקידם באמונה, האם לא נטלו לעצמם או לא העניקו לזולתם מעבר למידה והאם לא חטאו ביוהרה או בגאוות הלב. במלים אחרות – האם הם ממלאים את תפקידם באמונה ובמידת האחריות הראויה."

57. למקרא דברים אלה, אין בידינו לקבל את קביעת בית הדין האזורי ולפיה העמותה "עצמה עיניים" ביחס להתנהלות הכספית בה, והדבר משול בעינינו למתיחת ביקורת על הדב שניצוד על כך שהציידים מחלקים את עורו. המערער עקף בהתנהלותו את מנגנוני הפיקוח הפנימיים של העמותה ואת מנגנון הפיקוח החיצוני של רשם העמותות ועשה ככל העולה על רוחו, באמצעות גביית כספים במזומן מהציבור, שלא כדין וללא דיווח, והכל בניגוד גמור להפרת חובת הנאמנות שלו כלפי העמותה. הכספים הם כספי ציבור ואף אם חברים נוספים בעמותה אפשרו את ההתנהלות האמורה, תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי העמותה, אין בהתנהלות חברים בעמותה כדי לגרוע מזכותה של העמותה לקבל חזרה את הכספים שנחמסו מקופתה. המערער כאמור לא פעל כמצופה משליח ציבור, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי העמותה בטענה לפיה בעלי תפקידים בעמותה עצמו עיניהם מהתנהלותו שעה שהוא למעשה מאשים את העמותה בפעולות שהוא עצמו עשה תוך הפרה בוטה של חובת הנאמנות המוטלת עליו כנושא משרה בעמותה הן מכח הוראות חוק העמותות והן מכח חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (על חובות הנאמנות של נושא משרה בעמותה ראו: שלמה כרם, חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 504 (מהדורה רביעית, 2004).

58. בטרם נדון בכל טענה לגופה, נקדים ונאמר, כי אין בכוונתנו להתערב בממצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי בית הדין קמא. בית הדין האזורי שמע את העדים והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי וקביעותיו מעוגנות היטב בראיות שהיו בפניו, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב במצאים שבעובדה אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

59. לאור האמור לעיל, נבחן אתה את הסוגיות שהובאו לפתחנו אחת לאחת, בשים לב להחלטת הרשמת מיום 30.05.18 בדבר מחיקת רכיבים מהערעור שכנגד.

     

    מעמדם של הכספים הלא מדווחים שנטל המערער

60. בית הדין האזורי קבע כי הכספים הלא מדווחים אותם נטל המערער נלקחו ללא אישור ההנהלה ואינם יכולים להיחשב כחלק משכרו. וכך בלשונו:

    "בתאריך 22.10.01 חתמו התובע והנתבעת על הסכם עבודה. בהתאם לסעיף 7 להסכם נקבע כי שכרו של התובע יעמוד על סך של 12,000 ₪ ברוטו. עוד נקבע כי התובע יהיה זכאי למשכורת 13 בחג הסוכות ולמשכורת 14 בחג הפסח וזאת בגובה של משכורת חודשית...

    התובע ביקש לבסס טענתו על סיכום בעל פה עם המנכ"ל הקודם. התובע לא מסר מתי נערך אותו סיכום והאם היה זה בשנת 2001 או קודם לכן, והאם החוזה משנת 2001 מבטל הסכמות קודמות, אם לאו. מכל מקום, המנכ"ל נפטר עובר להליך כך שלא ניתן היה לאמת או לשלול טענה זו.

    התובע עשה לפני ואחרי ההסכם את אותה עבודה, נותר בהנהלה והיה מנכ"ל יחד עם כהן. על כן, הטענה לפיה שכרו של התובע עלה באופן חד וחריג משכר של 10,000 ₪ בחודש עד 2001, לשכר של 24,000 ₪ בחודש מיידית, וזאת מבלי שחל כל שינוי בתפקידו, בהיקף המשרה או כל שינוי אחר, אינה מתקבלת על הדעת, בפרט נוכח העובדה שאינה מתיישבת עם ההסכם בכתב.

    בעת עריכת ההסכם ביקשה הנתבעת להסדיר את כלל העניינים הנוגעים להעסקת התובע, לרבות שכרו, והעמידה את שכרו על סך של 12,000 ₪ לחודש.... אין כל אסמכתא למשכורת בשיעור 24,000 ₪ שמחציתה במזומן וללא דיווח.

    הנתבעת הגישה בעניין זה את הסכם ההעסקה. התובע לא הגיש כל ראיה אחרת, בכתב או בעל פה ומשכך יש להעדיף את גרסת הנתבעת.

    הוכח כי שכרו של התובע הוא בהתאם להסכם בכתב עם הנתבעת ולתלושי השכר שניתנו לתובע. התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו להראות עילה עניינית לכפל תשלום או מקור נורמטיבי לכפל תשלום וטענות התובע בעניין זה נדחות"

61. עוד קבע בית הדין קמא כי "התובע נטל כספים ביודעו שאינם מגיעים לו". עם זאת קבע בית הדין כי "הנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה ידיעה על הכספים שהועברו לתובע יהא טיבם אשר יהא ולכל הפחות עצמה עיניה בעניין זה. מעדות מר נתן עולה שהייתה ידיעה ואף רישום. בדו"ח הביניים של רו"ח גור לא הייתה כל התייחסות לסכומים אלו, הגם שידע על כך עובר לעריכת הדו"ח. חרף חוב בשיעור כזה הנתבעת הסכימה כי התובע יישאר בתפקידו כמנכ"ל, תוך דרישה להשבת סכום של 460,000 ₪ בלבד, ובגין רכיבים אחרים. הגם שהנתבעת ידעה על סכומים עצומים אלו, לא דרשה השבתם בכלל או השבתם כתנאי להשארתו בתפקיד. לא ניתן לנו הסבר להתנהגות הנתבעת בעניין זה. אולם אין היא יכולה להעלים עין בזמן אמת, לאשר שמוחלת לו ומוכנה להשיבו כמנכ"ל, ואחר כך, באותה נשימה לבקש השבה. תום הלב ביחסי עבודה הוא דו צדדי. המעסיק- העמותה אינה יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו וברכיב זה לטעמו של בית הדין זה מה שעשתה. נוכח כל האמור, התובע לא ישיב סכומים אלו והתביעה שכנגד בגין רכיב זה נדחית."

62. מסקנה זו של בית הדין קמא אין בידינו לקבל. אף אם נקבל את טענת המערער במישור העובדתי כי גורמים שונים בהנהלת העמותה אכן ידעו על ההתנהלות של המערער, ואף שיתפו פעולה וקיבלו בעצמם כספים בשחור ובאופן בלתי חוקי – אין בכך להועיל למערער מבחינה משפטית. כאשר מדובר בעמותה, הפועלת באמצעות אורגניה, אף אם חלק מהמנהלים היה שותף לחלוקת כספים בניגוד לדין יחד עם המערער, לא ניתן לקבוע שהעמותה "ידעה" על הפעילות האמורה או שעצמה את עיניה לנוכח הדברים, ומכל מקום למי ששותף לפעילות המתוארת לעיל אין סמכות לוותר או למחול על כספים שנלקחו מהעמותה שלא כדין. כפי עולה מסעיף 34ג(ב) לחוק העמותות שצוטט לעיל, כי על חבר עמותה להשיב כספי חלוקה אסורה אף אם אושרה, שלא כדין, על ידי מוסדות העמותה, והוא הדין ביחס לנושא משרה בעמותה, ומקל וחומר מנכ"ל העמותה, שחובתם להשיב כספים שקיבלו שלא כדין וללא דיווח תוך הפרת חובת הנאמנות המוטלות עליהם כלפי העמותה. (ראו: פרק (י-ם) 7091-10 עו"ד אמיר שושני, מפרק עמותת למען תשב"ר ומוסדות חינוך וחסד נ' מ. א. כ. ל. מזון איכות כשר למהדרין בע"מ (16.07.15) בסעיף 18).

63. כזכור המערער הודה בעדותו בנטילת סכום של 1,400,000 ₪ שאין לגביו רישום כלשהו. בית הדין האזורי שעה שדחה את תביעת ההשבה של המשיבה בסכום זה, יצא מנקודת הנחה שלצורך חיוב המערער בהשבת הכספים על העמותה להוכיח כי הוא פעל במרמה כהגדרתה בחוק העונשין. גם בהקשר זה דעתנו שונה. כל עוד הוכח שהמערער נטל מהעמותה שלא כדין כספים שאינו זכאי להם- עליו להשיבם, בין אם עשה זאת ב"מרמה" כהגדרתה בחוק העונשין ובין אם לאו.

64. כך גם אין בידינו לקבל את מסקנתו של בית הדין ולפיה ויתרה למעשה המשיבה על יתרת החוב והסתפקה בהשבת סכום של 460,000 ₪ בלבד. כעולה מפרוטוקול ועד ההנהלה מיום 25.08.08 (המובא במלואו בסעיף 77 להלן), עולה בבירור כי מדובר היה בהצעה לצורכי פשרה בלבד וכי "באם ההסכם לא יתבצע כפי שהוחלט, ינקט לצערנו קו אחר שהוא על פי דקדוק הדין". המערער סירב להצעה ואף תבע את הפרשי השכר. ומכאן שלא ניתן לראות בהצעה זו משום ויתור על מלוא תביעתה של המשיבה מהמערער.

65. לאור האמור לעיל, ומשהודה המערער בלקיחת הסכום האמור, הערעור נדחה ברכיב זה ואילו הערעור שכנגד התקבל כך שהמערער ישלם למשיבה סכום של 1,400,000 ₪.

     

    פיצויי פיטורים

66. בית הדין קמא קבע כי "התנהלות התובע הינה חמורה וחריגה, המצדיקה הפחתת פיצויי פיטורים. יחד עם זאת, כיוון שהתנהלות התובע לא נעשתה בחלל ריק, ולא ניתן לנתק את התנהלות התובע מהתנהלות הנתבעת לאורך השנים, באופן שאפשר לתובע לנהוג בכספי הנתבעת כבשלו, מצאנו כי אין מקום לשלילת פיצויי הפיטורים במלואם כטענת הנתבעת". לפיכך, קבע בית הדין קמא כי יש לשלול 1/3 מפיצויי הפיטורים להם זכאי היה המערער.

67. אנו סבורים שיש לקבל את ערעור המשיבה בשאלת פיצויי הפיטורים ולקבוע כי יש לשלול מהמערער את פיצויי הפיטורים במלואם.

68. סעיפים 16-17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 קובעים:

    16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

    17. בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.

69. בהתאם לפסיקה וכפי שקבע אף בית הדין קמא, שלילת פיצויי פיטורים צריכה להיעשות בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. השיקולים שעלינו לשקול בבואנו לבחון סוגיה זו נקבעו בהרחבה בשגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב:

    "השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

    השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".

70. במקרה שלפנינו קשה להפריז בחומרת המעשים. המערער נטל לכיסו כספים בהיקף של מיליוני שקלים, בשיטתיות ולאורך זמן. תפקידו הבכיר של המערער איפשר לו לעשות בכספי העמותה כבתוך שלו. מדובר בתפקיד בו חלה על המערער חובת אמון מוגברת כלפי העמותה והוא מעל בחובה זו בצורה בוטה ביותר. התנהגותו של המערער השפיעה למעשה על התנהלותה הכללית של המשיבה והחברים בה. במקום להיות הסמכות הביצועית העליונה הפועלת לטובת המשיבה ודואגת לתקינות התנהלותה, המערער כמנכ"ל המשיבה היה ראש וראשון לגזל כספיה ובד בבד איפשר, לטענתו, לאחרים ליטול לכיסם כספים בניגוד לדין. אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה ההתנהלות המתוארת הייתה מקובלת בעמותה, ולפיכך הוא נהג כדין. ההיפך הוא הנכון, על המערער כמנכ"ל העמותה חלה החובה למנוע התנהלות זו. במעשיו, איפשר המערער גם לאחרים לנהוג בניגוד לדין, ובכך לא רק שחטא אלא גם החטיא אחרים. זו דוגמה מובהקת לצורך להרתיע עובדים מלשלוח ידם לקופת המעסיק ומקל וחומר שעה שמדובר במנכ"ל כל יכול. דו"ח רו"ח גור חשף לא יותר מקצה הקרחון של מה שהתרחש במשיבה ואין תימה מדוע לא התבקש להמשיך ולהעמיק בבדיקתו. עיקר נימוקי המערער בנושא שלילת פיצויי הפיטורים, מתמקדים בטענותיו שמדובר בהאשמות שווא ובהכפשת שמו, עם זאת, מבקש המערער להתייחס לגילו כיום (75), לעובדת פיטוריו המיידיים, וכן למצב בריאותו. כן מציין המערער את העובדה ש"מילא את תפקידו נאמנה במשך תקופה ארוכה עד מאד של 20 שנה ושהביא תועלת עצומה למשיבה – חילץ אותה מחובותיה הכבדים, וקידם אותה למצב של רזרבות כספיות של עשרות מיליוני ₪".

71. בית הדין קמא שקל כאמור את התנהלות העמותה ומצא כי בשל התנהלותה אין לשלול את פיצויי הפיטורים במלואם אלא רק להפחיתם בשליש. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אין בידינו לקבל קביעה זו. סבורים אנו שהכף נוטה בבירור לחובת המערער. לאורך שנות עבודתו, ובמקביל לניהול המשיבה, רדה המערער מקופתה סכומי כסף עצומים שלא כדין ותוך שימוש במניפולציות שונות שנועדו לחפות ולהסתיר את מעשיו, ובנסיבות אלו, אין בנימוקיו כדי להצדיק קבלת פיצויי פיטורים, ולו חלקיים. למערער היה חלק משמעותי בפעילות הבלתי חוקית של העמותה, ולא ניתן לייחס לה את מעשיו כאורגן שלה. לפיכך, ולאור הנסיבות החמורות של מעשיו של המערער אנו קובעים כי במקרה זה יש לשלול את פיצויי הפיטורים של המערער במלואם.

72. שלילתם המלאה של פיצויי הפיטורים מתבקשת בשים לב לכך שהמעשים נעשו לאורך זמן, ואין המדובר במעידה חד פעמית, חומרתם היתרה של המעשים בשים לב למעמדו הבכיר של המערער והיקף הכספים שניטלו, והיות העמותה גוף דו מהותי שהנותנת שירות ציבורי חיוני לציבור. לאחרונה, נפסק כך בהקשר למנכ"ל בתאגיד מסחרי שניצל לאורך זמן הזדמנות עסקית של חברה והסב לה נזק שנאמד במאות אלפי שקלים. וכך נאמר בעע (ארצי) 30448-10-18‏  ‏ מכנו - דין בע''מ - עופר יעקובי‏ (14.7.19).

    "בנסיבות המקרה כפי שהובררו, הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את ערעורה של החברה ולהורות על ביטול החיוב שהושת עליה לשלם ליעקובי פיצויי פיטורים. זאת, לאור האיזון בין השיקולים לחומרה ולקולא, כפי שיפורטו להלן. השיקולים לחומרה העומדים לחובתו של יעקובי הם בעיקרם אלה: יעקובי הפר באופן חמור וביודעין את חובת האמון המוגברת החלה עליו, מתוקף יחסי העבודה בכללותם והיותו נושא משרה בכיר בחברה. הוא הפר את חובת האמון שלו כלפי החברה כאשר פעל בניגוד עניינים ומבלי שקיבל את אישור החברה להעברת הייצור לרומניה באמצעות חברה בה היה לו ענין אישי, תוך ניצול הזדמנות עסקית של החברה. המדובר בהפרה בוטה של החובות המוטלות עליו כמנכ"ל החברה, כאשר הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מהפרה זו עצום ונאמד במאות אלפי שקלים, אשר אותם חויב יעקובי בפסק הדין המחוזי להשיב לחברה. המדובר אפוא במעשים המצויים בגבול העליון של החומרה. במסגרת השיקולים לקולא, מצויה תקופת ההעסקה הארוכה יחסית שהיא בת כשש עשרה שנים, והעובדה שבמרבית התקופה לא הוכח כי נפל דופי בפעולותיו. באיזון הכולל, ובשים לב לחומרתם היתרה של המעשים, העובדה שאלה בוצעו לאורך זמן ואין המדובר במעידה חד פעמית - שוכנענו כי הכף נוטה לצד החומרה, ועל כן יש לשלול את פיצוי הפיטורים במלואם." (והשוו למקרים אחרים בהם נשללו פיצויי פיטורים: ע"ע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ (20.12.09); ע"ע 691/07 טובול חומרי בניה (1990) בע"מ - שלמה בן עטר (17.8.09))".

    גם במקרה זה, כפי שהיה בעניין מכנו דין, המדובר במנכ"ל שהפר באופן בוטה לאורך זמן את חובותיו כנושא משרה. ואולם, במקרה דנן המדובר בהפרה חמורה יותר בשל מהות התאגיד (עמותה הנותנת שירות לציבור) ולאור היקפה הכלכלי של ההפרה, ומכאן כי התוצאה בעניין מכנו מתחייבת במקרה זה מקל וחומר.

     

    הפקדות שלא כדין לחברת "מגדל"

73. משקבענו כי יש לשלול את פיצויי הפיטורים של המערער במלואם אין צורך לדון בשאלת ההסכמה ביחס להפקדות לחברת "מגדל". לפיכך, סכום הכסף שהופקד בחברת "מגדל" עבור פיצויי פיטורים יוחזר למשיבה, ופסק דין זה מהווה הוראה למגדל חברה לביטוח להעביר את הכספים למשיבה.

     

    פיטורים שלא כדין

74. בית הדין קמא קבע כי "מכל ההתנהלות של התובע כמנכ"ל, אי הסדרים הכלליים בניצוחו, ואי הסדרים האישיים לו לאשתו ולבנו, יש די והותר סיבות מוצדקות לפטרו ולא צריך לחפש כאלה. מנכ"ל שמנהל עמותה שעוסקת בעניינים שבקדושה וכספיה מתגוללים בידיים של אנשים ללא בקרה די בפיטורים בע"פ מקל וחומר. בין אם הוא יזם את הפניה לרו"ח ובין אם לאו, מדובר בהתנהגות רצופה מ1997 עד 2001 ומ2001 עד 2008 לפחות. עשרות שנים. מאות אלפי שקלים היו ללא בקרה.

    יודגש כי הליך הפיטורים של התובע ארך כשנה וחצי, ממאי 2008 שבו החלה הנתבעת לברר את אי- הסדרים ועד להחלטת ההנהלה מיום 10.12.09 שבו נשלח לתובע מכתב התראה לפני פיטורים. במשך תקופה ממשוכת זו המשיך התובע לעבוד כמנכ"ל הנתבעת. הצדדים אף פנו לגישור וניסו לפתור את הסכסוך מבלי לפטר את התובע. בנסיבות אלה, הוכח כי קוים הליך שימוע כדין וניתנה לתובע האפשרות להשמיע עמדתו ביחס לפיטורים. ניתנה לתובע אף האפשרות להמשיך בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת, כפי שבחר הרב כהן לעשות."

75. מדובר בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי שראה, שמע והתרשם מהעדים שהופיעו בפניו, ואין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות. די בדברים שהמערער הודה בהם כדי להצדיק את פיטוריו. גם טענות המערער באשר לשימוע- משוללות יסוד. מעת שהחלה המשיבה בבדיקת מהלכיו ולאור שנה וחצי ניהלה עם המערער שיג ושיח בניסיון להגיע להבנות וגם אם לא נערך שימוע פורמלי הרי שדי בבירורים, בדיונים, בגישור, ובהצעות ההסדר, כדי למצות חובה זו.

76. ביום כ"ד אב תשס"ח (25.08.08) קיים הועד המנהל של המשיבה ישיבה בעניינו של המערער. מפאת חשיבותו של הפרוטוקול, יובא להלן במלואו:

    "1. החזרת החובות שנצטברו לאורך השנים: בסכום של 460,000 ₪ לפי מה שנלקח באופן כללי. הסכום של 400,000 ₪ ישולם בתוך חודש ימים מזמן א' אלול תשס"ח ועד ר"ה תשס"ט. הסכום של 60,000 ₪ ישולם במשך שנה אחת מתוך המשכורת כפי שיבואר לקמן.

    ברצוננו לציין שעפ"י שהמלצת הרו"ח לחייב תשלום של הוצאות הרכב והדלק בסך 84,388 ₪ החלטנו לפנים משורת הדין לוותר על זה.

    2. אמנם המלצת הרו"ח ששני המנהלים יחד יקבלו סה"כ 18,000 ₪ ברוטו ועבודתם תתפצל שני שליש ושליש, וזאת עפ"י הבנתו המקצועית בבדיקת הנתונים והרב שיליץ יכהן רק בשני שליש משרה.

    אעפ"כ לפנים משורת הדין הוחלט שימשיכו לכהן שני מנהלים ולפי זה הרב שיליץ ימשיל לכהן בתפקידו כבעבר עם התנאים החדשים. לפי החישובים שעשינו החלטנו לנהוג בעין טובה והמשכורת של הרב שיליץ תהיה ברוטו 15,222 ₪ ועוד תוספת 5,000 ₪ אותו תוספת של 5,000 ₪ תופחת בכל חודש במשך שנה לפרוע את החלק מהחובות שהצטברו לחובת הנ"ל וכפי שציינו בסעיף 1, לאחר שנה זו תהיה המשכורת של הנ"ל סה"כ 15,000 נטו.

    3. לפי בדיקת המסמכים היות ויש עודף גדול בקרנות הביטוח וההשתלמות העומדים לרשות הנ"ל הוחלט להפסיק את כל ההפרשות עד להתאמת סכומים המגיעים לו לפי החוק.

    4. לדאוג להחזרה מידית של שני מכשירי הפלאפון עד ר"ח אלול תשס"ח.

    5. הוחלט להשבית באופן מידי את הרכב המוחזר ע"י הנ"ל.

    6. לפי המלצת הרו"ח, לפנים משורת הדין, לקזז מהזכות לחלוקה בעתיד את סכומי החריגות עד לקיזוז מלא של סכומי החריגה, אע"פ כן הוחלט לעשות לפנים משורת הדין גם בזה ולוותר על הכל.

     

    כל ההסכמים שהוסכמו הם על פי רצון ההנהלה לבוא להסדר ברוח טובה, ולפתוח דף חדש בניהול הח"ק (החברה קדישא) וננקט באופן כללי שלפנים משורת הדין, ועל כן הופסקו המשך בדיקת המסמכים לקראת הדו"ח הסופי של הרו"ח ונעצר בדו"ח הביניים.

     

    הוועדה שנבחרה תעקוב אחר ביצוע כל ההחלטות ככתבן וכלשונן אם יושמו כראוי, ואם הכל יתבצע כראוי, אכן יופסק המשך בדיקת המסמכים ע"י הרו"ח לחלוטין, באם ההסכם לא יתבצע כפי שהוחלט, ינקט לצערנו קו אחר שהוא על פי דקדוק הדין."

     

    מהפרוטוקול האמור עולה באופן ברור וחד משמעי רצונם של חברי הועד המנהל של המשיבה להגיע לפתרון מוסכם ולהבנות עם המערער. לפיכך, דין הערעור בנושא פיטוריו של המערער להידחות. אף אם נניח לטובת המערער – מבלי להכריע - כי חברי הוועד ביקשו בכך גם "לקנות שקט" הרי שאין בכך להועיל למערער, מבחינת קיומה של עילה לפיטוריו בשל מעשיו הוא. הדיאלוג עם המערער נמשך כאמור כשנה וחצי עד לחודש 03/10 וכלל גם הליך של גישור ומשכלו כל הקיצין- פוטר המערער כמתחייב מהתנהלותו לאורך השנים.

     

    הפרשי שכר, מזומן שנילקח מהכספת, העברות יתר לביטוח רפואי, והוצאות טלפון

77. בפי המערער טענות נוספות שאף דינן להידחות, ולהן נתייחס אליהן בקצרה:

    • הפרשי שכר- יש לדחות את טענת המערער בדבר הפחתת שכרו מ-21,683 ₪ ל15,222 ₪. מפרוטוקול הוועד של המשיבה מיום כ"ד אב תשס"ח (25.08.08) עולה ששכרו של המערער נקבע על 15,222 ₪ ברוטו "ועוד תוספת 5,000 ₪. אותה תוספת של 5,000 ₪ תופחת בכל חודש במשך שנה לפרוע את החלק מהחובות שהצטברו לחובת הנ"ל. וכפי שציינו בסעיף 1, לאחר שנה זו תהיה המשכורת של הנ"ל סה"כ 15,000 נטו." (האמור מהווה חלק מחוב של 460,000 ₪ שבו היו מוכנים חברי הוועד להסתפק ככל שיוחזר ע"י המערער, ולמעשה 60,000 אלף ₪ מהם במימון של המשיבה עצמה.) מכאן עולה שבעצם אין מדובר בשכר של ממש אלא בסיוע למערער בהשבת חלק מהחוב עליו עמדה המשיבה ואף זאת לתקופה של שנה בלבד שבסופה הפסיקה המשיבה לשלם את התוספת האמורה.

      בדין דחה בית הדין את תביעתו של המערער לקבלת סכום של 440,000 ₪ עבור החלק המזומן והלא מדווח. בית הדין זיכה את המערער בסכום של 145,470, בגין הפחתות שכר, ושכר פברואר- מרץ 2010, סכום שנתבע ע"י המערער ועליו אין ערעור מצד המשיבה.

    • מזומן שנלקח מהכספת- בית הדין דחה את טענת המערער כי הסכום של 83,000 ₪ שנילקח על ידיו מקופת המשיבה נועד לצרכי תשלום בגין פרישה של עובד אחר (ששמו לא צוין) ומשהתחוור כי לעובד האמור שולמו זכויותיו שלא מתוך סכום זה חויב המערער להשיבו וצדק בית הדין האזורי בקביעתו זו.

    • העברות יתר לביטוח רפואי- בית הדין קבע כי כעולה מדו"ח רו"ח גור העביר המערער לעצמו עבור תשלומי ביטוח סכום של 49,366 ₪, שהמערער הודה כי המשיבה הייתה זכאית לנכות סכום זה משכרו, חויב המערער להשיב סכום 47,366 שהוא הסכום שנתבע ע"י המשיבה. אף בקביעה זו אין מקום להתערב.

    • הוצאות טלפון- בית הדין קבע שהעמותה נשאה ללא כל הצדקה בעלויות הפלאפון של רעיית המערער ובנו וחייבו בהשבת סכום של 4,009 ₪ ואך קביעה זו מקובלת עלינו.

      לסיכום

78. ערעורו של המערער נדחה על כל רכיביו. הערעור שכנגד מתקבל ועל כן:

    • המערער ישיב למשיבה סכום של 1,400,000 ₪ אשר נטל מכספי העמותה בניגוד לדין ב"שחור". לסכום הנ"ל ייווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד (23.11.2010) ועד התשלום בפועל.

    • בנוסף, המערער ישיב למשיבה סכום של 289,107 ₪ אשר נפסקו לטובתו בבית הדין האזורי בגין פיצויי פיטורים. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין בבית הדין האזורי (09.07.2017) ועד התשלום בפועל.

    • כמו כן יישא המערער בהוצאות המשיבה בסכום של 40,000 ₪. סכומי ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

79. כעולה הן מפסק דינו של בית הדין האזורי והן מפסק דין זה, לאור היקף הפעילות הבלתי חוקית לכאורה, שנגלתה בפנינו, פסק הדין יועבר ללשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט, אשר מתבקשת לשקול העברתו לגורמים המוסמכים.

     

    ניתן היום, י"ט אב תשע"ט (20 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

    רועי פוליאק, שופט, אב"ד		חני אופק גנדלר, שופטת		מיכאל שפיצר, שופט

     

    גברת שרה זילברשטיין-היפש, נציגת ציבור (עובדים)

    מר עצמון ליפשיץ, נציג ציבור (מעסיקים)