טאהא נ' שטיכמוס נדל"ן בע"מ

לפני תביעה על סך כ-70 אלף ₪.

ראשיתה של התביעה בבקשה לביצוע שיק על הסך הנ"ל ובהתנגדות שהגישה הנתבעת לביצועו. בהתנגדות נטען כי הנתבעת התקשרה עם התובע לביצוע עבודות פיתוח אולם נוכח הליקויים החמורים שנפלו בעבודות הרי שלמעשה אלו לא בוצעו. השיק, כך נטען, נמסר לתובע לשם סיוע במצוקתו הכלכלית. התובע טען, מנגד, כי הנתבעת היא האחראית לטעויות בעבודה.

בישיבת ההוכחות העידו מר שלום לוזון, שהיה מנהל עבודה אצל הנתבעת, ומר אלכס הלר, שערך את חוות הדעת ההנדסית שהוגשה לתמיכה בהתנגדות. כן העיד מר דודו אוזנה, מנהל הנתבעת. מטעם התובע העידו מר עלי טאהא, אביו של התובע שעבד עמו, והתובע בעצמו. לבקשת הצדדים, הוגשו סיכומים בכתב.

התובע טען בסיכומיו כי עמד בתנאי ההסכם עם הנתבעת ובהתאם לכך שולם לו תשלום ראשוני, כמוסכם, בשיעור 35% מהתמורה ובסך כ-33 אלף ₪. עם סיום העבודות הוגש לנתבעת החשבון הסופי אולם זו העלתה טענות בדבר טיב העבודה וסירבה להשלים את התשלום המגיע לו.

התובע טען כי הליקויים בעבודות נגרמו כתוצאה מחפירות שבוצעו באתר על ידי הנתבעת (או מי מטעמה) לשם עבודות תשתית שהיו אמורות להתבצע לפני כניסתו של התובע לאתר העבודה.

התובע טען שהוסכם שיקבל תשלום מעותד על חלק מיתרת התשלום המגיעה לו (זאת גם נוכח חג הרמדאן הקרב), וביצע תיקונים לפי דרישת הנתבעת. עם ביצוע העבודות הוחלף השיק הדחוי ונמסר לו שיק דחוי לחודש נוסף – הוא השיק נשוא התביעה.

לטענת התובע, חוות הדעת התומכת בהתנגדות הנתבעת (ושנערכה חמישה חודשים לאחר ביצוע העבודות) אינה אמינה ומהינה ואינה מקצועית. לעמדתו, כשל עורך חוות הדעת בחקירתו הנגדית בשאלות על גובה מילוי המצע. חוות הדעת היא, לפיכך, חוות דעת "מוזמנת" וחסרת ערך ראייתי.

לטענת התובע, התשלום הראשון שבוצע מלמד על כך שעבודות התשתית והחפירה שביצע הוכנו כדבעי (אחרת לא היה מבוצע התשלום). מסקנה זו מתחזקת, לעמדת התובע, גם בנכונותה של הנתבעת לשלם לו מחצית מהתמורה שנותרה.

התובע הוסיף כי חקירת מנהל העבודה של הנתבעת לימדה שאכן בוצעו עבודות חפירה באתר על ידי הנתבעת – ולטענת התובע חפירה כאמור עלולה לגרום נזק לשכבת המצע. חקירתו של מנהל העבודה תמכה, לטענת התובע, גם בטענה שביצע עבודות תיקונים באתר לבקשת הנתבעת.

הנתבעת בסיכומיה טענה כי החשבון הסופי שנשלח אליה נשלח בניגוד להסכם ובטרם הושלמו העבודות. התובע אישר במסרון כי ישלים את המסירה "המסודרת" גם נוכח הטענות לתיקונים שנדרשו, אך ביקש לקבל שיק דחוי במטרה לנכותו (ולא לפרעו). הנתבעת הבהירה לתובע כי תבטל את השיק הדחוי ככל שלא יושלמו העבודות. אביו של התובע הגיע לאתר וביצע חלק מהתיקונים ובסיור משותף הובהר, כעולה מעדות מנהל העבודה, שנותרו ליקויים שיש לתקנם. משלא הושלם תיקון הליקויים בוטל השיק שנמסר לתובע וניתן לו שיק דחוי לחודש נוסף. לאחר שהליקויים לא תוקנו גם לאחר הדחיה הנוספת, ולאחר שנסיון "גישור" בין הצדדים כשל, נערכה חוות הדעת שנועדה להעריך את היקף הליקויים ואת עלות תיקונם.

לטענת הנתבעת, לא הציג התובע ראיות אובייקטיביות המלמדות שהעבודות שביצע אכן בוצעו, כמוסכם וכנדרש, בהתאם לתקן וללא ליקויים. התובע תמך גרסתו בעדותו שלו בלבד. טענתו של התובע כי תשלום הביניים מלמד שעבודת החפירה והנחת שכבת המצע נעשו "ללא רבב" נסתרה בחוות דעת המומחה – שהצביעה על כך שהחפירה והמילוי לא היו עמוקים דיים.

עוד טענה הנתבעת כי עדותו של מי שהיה מנהל העבודה מטעמה, ושאינו מועסק על ידה עוד והוא כיום עד אובייקטיבי, סתרה את הטענה שעבודות התיקונים הושלמו לשביעות רצונה.

הנתבעת טוענת כי התובע ידע על הפגמים ולא תיקנם על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן, ומשכך אינו זכאי לתשלום.

הנתבעת הוסיפה כי טענת התובע לכך שלא יכול היה לבצע את עבודת החפירה אחרת בשל התשתיות במקום לא נתמכה בכל ראיה ונסתרה בחקירתו. כך גם באשר לטענה כי בוצעו עבודות לפירוק האריחים לאחר ריצופם.

בסיכומי התשובה טען התובע כי עורך חוות הדעת לא ידע לומר היכן ביצע את הבדיקה מכוחה גיבש את המסקנות וחזר על הטענה שביצע את התיקונים שנדרשו בקשר לליקויים שנגרמו כתוצאה מרשלנות הנתבעת.

כאמור, עסקינן בתביעה שטרית והנטל במקרה דנן הוא על הנתבעת. כפי שציינה הנתבעת בסיכומיה במשפט האזרחי שולט הכלל כי "המוציא מחברו עליו הראיה", אולם בדיני שטרות פטרו את התובע מנטל השכנוע המוטל בדרך כלל על בעל דין המוציא מחברו. כך נעשה באמצעות יצירת חזקות שונות (חזקת תמורה, חזקת אחיזה כשורה ועוד). הכלל בתביעה על פי שטר הוא כי הנתבע נחשב מוציא מחברו ועליו מוטל נטל השכנוע.

על הנתבעת לשכנע, לפיכך, כי עומדת לרשותה טענת הגנה שטרית טובה.

טענת הנתבעת היא, למעשה, טענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב. הנתבעת מאשר כי התובע ביצע את העבודות אולם טוענת שלא השלימן וכי העבודות שבוצעו בוצעו שלא בהתאם לתקן ולמוסכם. הלכה היא כי טענה של כשלון תמורה חלקי לא קצוב לא מהווה טענת הגנה שטרית טובה, אף לא בין צדדים קרובים, ואין מקום לתת למבקש רשות להגן בפני טענה זו (ור' ע"א 82/81 דו עץ בע"מ וייסנברג; ע"א 366/89 פיין אלומיניום נ' די מטל חברה זרה; ועוד).

בפסיקה נקבע כי כשלון תמורה חלקי מתרחש כאשר המוכר מספק רק חלק מכמות הסחורה המוסכמת או שהוא מוסר סחורה שאינה מתאימה באיכותה למה שהוסכם בין הצדדים.

כך למשל בפרשת פיין אלומיניום הנזכרת לעיל, בדונו בטענה של אספקת לוחות אלומיניום שלא תאמו מבחינת טיבם את לוחות האלומיניום שהוזמנו, קבע בית המשפט כי כאשר מדובר בטענות בדבר טיבה של סחורה שסופקה, להבדיל מהכחשת קבלתה, אזי מדובר בכישלון תמורה חלקי:

"..המערערת הרי אינה מכחישה שהסחורה סופקה לה, ותלונתה היא לגבי טיבה. לא ניראה לי שהתהווה כאן מצב של כשלון תמורה מלא. תמורה מסוימת ישנה, אף אם לטענת המערערת אין לה שימוש בסחורה, שכן לא נטען ולא הוכח, שלא יכלה לנסות ולמכור סחורה זו לגורם אחר."

(שם, בעמ' 854)

ובת"א 72816/94 (ת"א) הללי מנשה נ' י.ע.ז. חברה לבניה ולפיתוח בע"מ, שדן במקרה של אספקת יריעות פגומות באופן שמנע את השימוש ביריעות, נקבע שאין המדובר בכישלון תמורה מוחלט אלא בכישלון תמורה חלקי:

"נזק מעין זה , דורש שומה או הערכה לקביעת היקפו ולא ניתן לראותו כתוצאה של חישוב אריתמטי גרידא. אשר על כן, טענת הנתבעת בדבר פגמים במוצר אינה יכולה להוות טענת הגנה מפני תביעה שיטרית."

יחד עם זאת, ניתן גם להצביע על טשטוש בפסיקה בבואה ליישם בפועל את האבחנות בין כשלון תמורה מלא לכישלון תמורה חלקי בלבד.

בע"א (ב"ש) 129/93 מיתר חברה כללית לעבודות עפר נ' בנו יצחק בע"מ , בו דן בית המשפט בערעור על מקרה שבו סופקו מוטות ברזל קצרים או ארוכים מהמידה שנקבעה, תהה בית המשפט (כב' הש' טירקל) האם כאשר מוצר מסוים שסופק, הוא חסר ערך מבחינתו של מזמין מסוים, אולם ניתן למוכרו בשוק ולקבל עבורו תמורה כלשהי, הרי שיש לראות בכשלון התמורה הגמור ככישלון חלקי? האם נגזרת התשובה לשאלה מצרכיו של הראשון, או מאמת מידה אחרת, שהיא המחיר שניתן לקבל עבור המוצר בשוק? וממחיש זאת בית המשפט:

"לקוח הזמין מקרר חשמל שאינו מפיק קור ואיננו מקרר את המוצרים שבו אלא מחמם אותם. האם ניתן לומר שכשלון תמורה הוא חלקי משום שקיבל את המקרר גופו, שיש לו ערך כלכלי כלשהו בשוק? ואילו קיבלה המערערת מוטות עץ במקום מוטות הברזל שהיה על המשיבה לספק לה, האם ניתן לומר שכשלון התמורה הוא חלקי משום שניתן למכור את המוטות לנגריה?..."

בית המשפט קובע, לפיכך, מבחן לפיו יש להכיר בטענת כשלון תמורה מוחלט כאשר מדובר במוצר שונה באורח מהותי מהמוצר שהוזמן גם אם לאותו "מוצר" שונה יש שווי כלכלי. בהתאם לכך נקבע על ידו שבסיטואציה שבפניו מדובר היה בכישלון תמורה מלא.

ור' גם ת"א (י-ם) 12492/01 ג'י.אל מחשבים אינטרנשיונל בע"מ ( בפירוק) נגד א.נ. העתקות בע"מ. בעניין זה נדון מקרה שבו סופקה מערכת מחשוב שכללה חומרה ותוכנה ואולם חלק מהשירותים שנדרשו מהמערכת לא סופקו. נטען כי הגם שלא עבדו כל הפונקציות במערכת שסופקה, הרי משסופקה מערכת שפעלה ותפקדה, מדובר לכל היותר בכישלון תמורה חלקי. הטענה נדחתה ונקבע כי עבודת הפונקציות הנוספות היתה תנאי יסודי בהסכם בין הצדדים, שכן היתה לב ליבה של העסקה מבחינת הרוכשת, עובדה שהובהרה לספקית התוכנה. משכך, נקבע כי בנסיבות הללו מדובר בכישלון תמורה מלא.

במקרה שלפני לא מצאתי כי, גם לגרסת הנתבעת, מדובר באי התאמה יסודית של המוצר (העבודות), המגיע כדי פגם קנייני מהותי המהווה כשלון תמורה מלא.

לא ניתן אף לקבוע כי מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב, שכן כפי שנקבע בפסיקה לא אחת "השימוש במונח 'סכום קצוב' מתאים למקרים, בהם חישוב הסכום הנוגע בדבר יהא עניין אריתמטי גרידא, ללא צורך בשומה או ההערכה." (ור' עניין דו-עץ הנזכר לעיל; כן ר' ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007), עמ' 355).

גרסת הנתבעת לא מקימה, לפיכך טענת הגנה שטרית.

יוזכר עוד כי ככל שמדובר בצדדים קרובים לשטר, הרי נפסק כי דינו של שטר כדין חוזה ויכול שעושה השטר יזכה ברשות להתגונן על פי הטעם שלאור עסקת היסוד חבותו השיטרית פחותה. ור' ע"א 2443/98 מאיר ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804; דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי פ"ד נה(4) 193; ועוד.

בענייננו, המדובר בצדדים קרובים לפיכך הנתבעת בעילה השיטרית, זכאית להעלות נגד המשיבה האוחזת בשטר, ואשר עימה כרתה הסכם, טענות הנובעות מעסקת היסוד ביניהם.

טענות הנתבעת בהקשר זה הן לזכות קיזוז מכח הנזקים שנטען שנגרמו לה. הנתבעת תמכה טענותיה באשר לנזקים שנגרמו לה בחוות דעת המומחה, אולם לא הציגה ראיות לכך שנוכח כשליו של התובע ביצעה את עבודות התיקון בעצמה (או באמצעות צד שלישי) ולא הציגה ראיות לעלות בפועל של תיקונים אלו. חזקה שהעבודות בוצעו זה מכבר (עסקינן בעבודות בבניין מגורים ואין להניח כי משנת 2017 ועד למועד ניהול ההליכים בתיק לא הועמד הבניין לרשות דייריו כשהוא כשיר לשימוש), והעדרן של ראיות לעניין זה מלמד שהתיקונים שבוצעו לא בוצעו בעלות אותה שם המומחה אלא (יש להניח) בעלות נמוכה מכך. מכל מקום, לא הוצגו ראיות באשר לקיזוז בפועל ואף טענת הקיזוז לא יכולה לבסס את הגנת הנתבעת.

סיכומו של דבר, דין התביעה להתקבל.

יראו, משכך, את ההתנגדות כאילו נדחתה וההליכים בתיק ההוצאה לפועל (508198-12-17) ישופעלו ככל שעוכבו וככל שלא ייפרע החוב בתוך 30 יום. לסכום החוב יצורפו הוצאות ושכר טרחת התובע בסכום כולל של 9,000 ₪.

הנתבעת תישא בשכר עדותו של העד, מר לוזון, בסך 300 ₪ ושל המומחה, מר הלר, בסך 800 ₪. לאחר שתמציא לתיק בית המשפט אישור על ביצוע התשלום לעדים יוחזר לה הפקדון שבקופת בית המשפט. עניין הפקדון – למעקב המזכירות.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' אלול תשע"ט, 04 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.