בפניי בקשת בתה של אשל"א, בתמיכתו של אחד מילדיה של האשל"א, להתמנות כאפוטרופא לה.
דומה שאין עורר, כך פתחתי את הדיון ולו לאור הנתק הקיים בין המבקשת לבין אביה ולבין האשל"א, כי לא יהא זה מן הראוי למנות את המבקשת כאפוטרופוס ועם התפתחותו של התיק מבינה זאת אף המבקשת.
למעשה, כפי שאומרת המבקשת במי מכתבי טענותיה, כי עניינה המרכזי הוא בפיקוח על אמה ובדאגה לטובתה גם אם לא היא זו שתהא האפוטרופא – להפך – אולי מינוי אפוטרופוס יאפשר חידוש קשר בין הבת לבין אמה וימנע מאביה של המבקשת להשתלט על השיח ועל חייה של האשל"א.
בשלב זה קיים מינוי זמני ל"שי שירותי אפוטרופוס", המשמשת כאפוטרופא לגופה ולרכושה של האשל"א.
בעלה של האשל"א ואחד מילדיה מסבירים לי כי חפצים הם בביטול המינוי כך שתוכל האשל"א לחיות את חייה ככל האדם.
התרשמותי מהתנהגותה של האשל"א באולמי כי הינה מתקשה להתנהג בהתאם לסיטואציה ומתקשה להבין את הסיטואציה.
אלא שאינני זקוק להתרשמותי שלי, שהרי מונח לפניי תסקיר מיום 29.08.2019, הסוקר את מצבה הרפואי של האשל"א ובכלל זאת סכיזופרניה, סוכרת, דמנציה, הסרת גידול ממאיר וכי היא נמצאה בשעתו על-ידי עובדת הרווחה כמוזנחת וללא שיניים.
די ברקע הרפואי הדמנטי והסכיזופרני כדי להצדיק מינוי אפוטרופוס.
כאשר אומר הבן כי לדעתו אמו נבונה ממנו ואף ממני קל לי להבין את השקפתו, שהרי אדם קרוב לשארי בשרו, אוהב ומכבד אותם.
אלא שלהתרשמותי הבלתי אמצעית, מי שיאמר כי אין מדובר בחסרת ישע שאינה מסוגלת להסתדר עם סביבתה, ייחשב כמי ש"עוצם עיניו" בחוזקה לנוכח המציאות.
מספרת עורכת התסקיר כי הבעל השתלט על השיח והקשה על האשל"א להתבטא.
על-פי האמור בתסקיר בעלה של האשל"א הינו כוחני והחליט על ניתוק הקשר בינה לבין שניים מילדיו.
כאשר סובר בית המשפט כי אדם נדרש עד מאוד למינוי אפוטרופוס, שאלת החיסכון בסכום הפעוט אשר עולה מינויו של אפוטרופוס אינה שאלה הצריכה להילקח בחשבון, שהרי אין מדובר במינוי אפוטרופוס פרטי ובשכר גבוה.
..............................................................
המשך פסק הדין
קופת החולים דיווחה על הזנחה פסיכיאטרית בעבר.
השאלה שלפניי אינה האם נזקקת האשל"א לאפוטרופוס – ברור שהיא נזקקת וזאת אף כפי שמסבירה ב"כ היועמ"ש – אלא האם לאור תיקון 18 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ניתן להניח לדברים כפי שהם וללא מינוי אפוטרופוס.
אין אני מתכוון להטיל ספק בטיב הטיפול המסור יותר או פחות אשר העניקו הבן והבעל לאשל"א, לא זו השאלה שלפניי וגם אין אני צריך לחשוש כי אלה האחרונים ישליכו את האשל"א לרחוב, ימנעו מפיה פת לחם או בגד לעורה.
אלא מאי, שהאשל"א הינה בשנות השמונים לחייה, בעלה מבוגר הוא יותר – לו יזכו שניהם לחיים טובים וארוכים. הצפי הוא כי באופן סביר, עם התבגרותו של אדם גדלים צרכיו ולימים אם יידרש אי מי לאשפוז, אזי מדובר בעלות שהיא הרבה למעלה מסך 10,000 ₪ לחודש וזאת עוד טרם נכנסנו לשאלות בהזנחת שיניה של האשל"א, תקופת הזנחת בריאותה ועוד.
ככלל, קבעתי בשעתו כי כאשר מתבגר אדם גם אם לא מונה לו אפוטרופוס וגם אם לא הוכרז הוא כפסול דין, הופך הוא למעין דמות מוחלשת מבחינת כוחותיו הפיזיים, הנפשיים ואולי אף המשפטיים. הסובבים אדם כגון דא חייבים נקיטת זהירות יתרה במעשיהם, כך שנדע ונוודא קיומם של אמצעים מלאים לאותו אדם מוחלש.
הסברתי כי אין כל חובה למנות אפוטרופוס לאדם המטופל כהלכה והזקוק לאפוטרופוס כל עוד מטופל הוא כהלכה, שהרי זכותם של בני המשפחה ופעם היתה זו אף חובתם, לטפל בזקניהם לא רק בבחינת מידת חסידות, אלא אף בבחינת מידת "כבד את אביך ואת אמך".
אלא שהמשפט מתערב ודואג למינוי אפוטרופוס בשונה מן האמור בתסקיר, כאשר מתחיל להתקיים חשש של ניהול הרכוש אשר נועד לתמוך באשל"א ומסכן או מתעלם מצורכי האשל"א.
המלצתו של התסקיר שאין הכרח או יתרון במינוי אפוטרופוס והמסקנה נוגדת לחלוטין את המתואר בתסקיר. אף שלא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצותיו של מומחה ופקידת הסעד היא מעין מומחה, כאן המקום לסטות מן המסקנה.
אמרתי שאין לי ספק אף מתוך המתואר בתסקיר שהאשל"א זקוקה לאפוטרופוס.
כאשר נכתב כי אין יתרון במינוי אפוטרופוס, לא רק שהמסקנה מתעלמת מגילו של הבעל, אלא שהיא מתעלמת מכך שהוא העביר דירה אותה קיבל בירושה, לידידה של המשפחה; היא מתעלמת מכך שהאשל"א אומרת כי רכב מסוג .... אשר נרכש בסך של כ- 215,000 ₪ מומן על-ידי האשל"א ובעלה (אותה ידידה, גב' ...., מכחישה זאת); היא מתעלמת מן העובדה שהבעל מכר דירה נוספת אשר היתה על שם האשל"א, לטענתו לפני כשש שנים וכי הוא לדבריו נתן את הכסף לילדיו.
אלא שברור כי כבר לפני שש שנים לקתה האשל"א בכל התסמינים הגופניים אשר תיארתי לעיל במילים אחרות והבעל אינו רק משתיק אותה, אלא הוא עושה ברכושה כרצונו.
אותה ידידה (גב' ....) סיפרה כי קיבלה במתנה מהבעל סך 100,000 ₪ וגם אם אין נכונה הטענה כי היא מקבלת מדי חודש כספים מן הבעל, עצם המתת אשר קיבלה ממנו במיליונים, בטח במאות אלפי שקלים הוא בלתי סביר בנסיבות העניין, מסכן את האמצעים הכלכליים הדרושים לטיפול באשל"א ומצדיק מינוי אפוטרופוס צד ג'.
לומר שבנסיבות הללו אין הכרח או יתרון במינוי אפוטרופוס כפי שאומרת פקידת הסעד? מוזר הדבר בעיניי עד מאוד.
כאשר רועם עלי הבעל בקולו ומסביר לי כי זכותו לעשות בכספיו כרצונו – אזי, ככל שהדבר נוגע בכספיו שלו צודק הוא ויכול הוא לסכן עצמו ואת עתידו הכלכלי – כטוב בעיניו, אך אין הוא רשאי לעשות כן ברכושו של בן זוגו שהוא אדם מוחלש ואין הוא יכול להחליט, בנסיבות של מוחלשות, למכור את דירת אשתו ולפזר את כספיה, גם אין הוא רשאי להוציא מן הקופה המשותפת סך 100,000 ₪ וליתן לפלונית. כאשר כך נוהג הוא, תיבחן שאלת החוקיות של האפוטרופוס אשר ימונה, אך בוודאי שיש צורך במינויו של אפוטרופוס ואין אני מוכן להותיר את האשל"א גם אם ירחק יום, חסרת אמצעים למחיה, שעה שבעלה עושה כרצונו.
כוחנות וגסות אינם מרגיעים את חששותיי והעובדה כי לבעל טענות רבות נגד בתו, זו אינה מעלה או מורידה, שכן אינני מתכוון למנות את הבת.
המינוי אשר ניתן ל"שי שירותי אפוטרופסות" הופך קבוע.
האפוטרופא, במידת הצורך, תגיש פסיקתא לחתימתי.
בחריקת שן ולאור גילו של הבעל אינני עושה צו להוצאות.
אני מתיר פרסום פסק דיני זה, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים.
המזכירות תסגור התיק.
ניתן והודע היום י"א אלול תשע"ט, 11/09/2019 במעמד הנוכחים.