לוסקי נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

הנני נדרשת להכרעה בגורלו של ההליך בעניינו של החייב.

רקע;

1. ביום 17.01.2002 ניתן צו לכינוס נכסי החייב. ביום 27.02.2008 מונה עו"ד יניב אינסל כמנהל המיוחד לנכסי החייב.

    

2. חובותיו של החייב, כפי שאושרו על ידי הנאמן עומדים על סך של 110,620 ₪, מתוכם סך של 1,191 ₪ בדין קדימה.

    

3. ביום 13.11.2016 התקיים דיון בעניינו של החייב ובעקבות המלצת הנאמן בתסקיר מיום 09.011.2016, אושר מתן הפטר בכפוף לתשלום מלוא חוב הפיגורים, סך של 13,800 ₪ בתוך 12 חודשים מועד הדיון. במעמד זה, הוכרז החייב כפורט רגל ועו"ד אינסל מונה כנאמן.

    

4. בדו"ח הנאמן מיום 29.07.2019, המליץ המנהל המיוחד על ביטול הליך הפש"ר בעניינו של החייב בשל מחדלי החייב לאורך 17 שנות ניהולו של ההליך ואי עמידתו בתנאי ההפטר המותנה שניתן.

    

5. ביום 01.08.2019 הגיש הנאמן בקשה מוסכמת לביטול הדיון ובתוכנה התבקש ביהמ"ש להורות על ביטול הדיון ואישור פסיקתא להפטר שתוגש לאחר תשלום הסך של 13,800 ₪ שנקבע בהחלטה מיום 13.11.2016.

    

   לאור החלטתי מיום 04.08.2019 לדחיית הבקשה לדחיית מועד הדיון ומתן הפטר מותנה בתנאים שנקבעו בשנת 2016, הגיש הנאמן ביום 05.09.2019 דו"ח ובו ציין כי לאחר הגשת הדו"ח 29.07.2019, הפקיד החייב בימים 04.08.2019 ו-19.08.2019 סך של 13,800 ₪ המהווה את פיגוריו בהליך ואת הסכום שנקבע כתכנית פירעון למשך 12 חודשים במסגרת הדיון מיום 13.11.2016.

    

   בנוסף, המליץ הנאמן על מתן הפטר בכפוף לתשלום סך של 6,346 ₪ (מתוכם סך של 1,346 ₪ מהווים את פדיון קופת הגמל שמתנהלת על שם החייב בחברת מבטחים).

    

6. ביום 12.09.2019 התקיים דיון בנוכחות החייב. במהלך דיון זה, ב"כ החייב טען כי החייב עבר עד שנת 2017 בשיפוצים וכי מידע זה הועבר לנאמן, אשר מנגד השיב שמידע זה לא הובא לידיעתו.

    

7. למעלה מן האמור אציין כי לתיק הוגשה ביום 20.04.2018 בקשה מאת חברת איי.די.איי חברה לביטוח (בקשה מס' 10) ובה נטען כי החייב יצר חוב כלפי החברה, לאחר מועד מתן צו הכינוס. נתבקשה תגובת החייב והמנהל המיוחד תוך 15 יום, אך אלו לא הוגשו עד מועד זה ולא ידוע מה עלה בגורל בקשה זו והחוב הנטען בה.

    

   עמדת הכנ"ר;

    

8. במהלך הדיון האחרון שהתקיים כאמור ביום 12.09.2019 אמר ב"כ החייב כי קיים קושי משמעותי לתת המלצה וכי אם רוצים לסיים את ההליך, יש לבטא זאת בתוספת משמעותית.

    

   תגובת החייב;

    

9. בתגובתו לדו"ח הנאמן, טען החייב כי לאחר שניתן בעניינו הפטר מותנה בשנת 2016 והיות ולא היה מיוצג בזמנו לא הגיעו לידיו מסמכים שהוגשו לתיק.

    

10. עוד נטען כי לחייב נסיבות חיים קשות, בהן גם גרושתו פושטת רגל שהופטרה, חלק מילדיו פושטי רגל בעצמם, הוא מתגורר בקרוואן אשר באחרונה החלו הליכי פינוי כנגדו (ראה סעיף 11 לתצהיר החייב), אינו עובד כלל מחודש יולי 2017 בשל מצבו הרפואי והגבלת רישיונו. עוד הוסיף כי במהלך השנים ריצה עבודות שירות ועונש מאסר בפועל של 18 חודש.

     

11. החייב בתגובתו מפרט כי כל נכסיו מתמצים כיום בכספים בסך של 1,346 ₪ בקופת גמל המתנהלת בחברת הביטוח "מבטחים", ואשר הוא נותן את הסכמתו למימושה ולהשלמת הסך ל-5,000 ₪.

     

12. לטענת החייב, לפני שנים נפל במהלך עבודתו מקומה שניה וכתוצאה מכך נגרם שבר למרפקו אשר משפיע על תפקודו במהלך השנים האחרונות ועל יכולתו לעבוד ולהשתכר. נטען כי במהלך השנה האחרונה הכאבים במרפק החלו להתגבר והוא הופנה על ידי רופאה במרכז הרפואי "לוינשטיין" לטיפול פיזיותרפיה ונטילת תרופות שאין ביכולתו לרכוש בשל עלותן.

     

13. החייב טען כי שילם את חוב הפיגורים בעזרת קרובי משפחתו ופעל להמצאת כלל המסמכים הנדרשים לידי הנאמן וחשיפת מלוא המידע שבידיו.

     

14. החייב טוען כי בקופת הפש"ר מצוי סך של 36,528 ₪ המהווה דיבידנד של 32% מסך השנייה לחלוקה בין הנושים וכי בהסכמת הנאמן, יוסיף סך של 3,600 ₪ במשך תקופה של שנתיים ובכך יעלה שיעור הדיבידנד לנושים ל-40%, וכן נתן הסכמתו למימוש כספי קופת הגמל.

     

    דיון והכרעה:

     

15. בענייננו עומדת השאלה האם יש לבטל את הליכי הפש"ר בענייננו של החייב או שמא לאשר בקשתו למתן צו הפטר כנגד תשלום סך של 5,000 ₪ שכוללים את כספי קופת הגמל שלו, או כנגד תשלום של 5,000 ₪ בנוסף לכספי קופת הגמל, כהמלצת הנאמן.

     

    המסגרת הנורמטיבית:

     

16. הליכי פשיטת רגל מיועדים להגשמת שתי תכליות מרכזיות: האחת, לסייע לנושים שדרכם בהוצאה לפועל לא צלחה, לרכז את נכסי החייב כדי להביא למכירתם ולחלוקתם בין הנושים בדרך שוויונית ויעילה, והשניה, לשרת את האינטרסים של חייב תם לב וחדל הפירעון, ולאפשר לו, בנסיבות מתאימות, לחזור לפעילות כלכלית נורמטיבית, תוך שמיטת חובותיו, במלואם או בחלקם, בתנאים או ללא תנאי (רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי פ"ד נח(2) 810, 814).

     

17. החובה המוטלת על חייב לנהוג בתום לב כתנאי להכרזתו פושט רגל מתפרשת על פני שתי תקופות – התקופה הקודמת להליכי פשיטת רגל, בעת יצירת חובותיו, והתקופה המאוחרת לכך, מאז פתיחת הליכי הכינוס ופשיטת הרגל, עובר לדיון בבקשת ההכרזה (לעניין זה ראה ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 57 (1994); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206 (2003); רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נ"ח(2) 810, 814 (2004); ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם במאגרים, 1.2.11]).

     

    באשר לא נטענו בענייננו טענות לעניין תום לבו של החייב בנסיבות היווצרות החוב, אבחן את התנהלותו בעת הליך פשיטת הרגל.

     

18. תום ליבו של החייב ייבחן באמות מידה אובייקטיביות בהתאם לתכלית הכפולה של מוסד פשיטת הרגל, על מנת לכנס את נכסי החייב לצורך חלוקה הוגנת בין נושיו וכן שמיטת חובותיו של החייב על מנת לאפשר לו לשקם את חייו ולפתוח דף חדש (ראה עא 3382/17 יעל צימבר נ' רועי סמט [פורסם במאגרים, 29.08.18]).

     

19. סמכות בית השפט לבטל הליך פשיטת רגל מעוגנת בס' 55 לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש] תש"ם-1980. בהתאם לס' 55(ב) לפקודת פשיטת רגל רשאי בית המשפט לבטל את ההליך אם סבר כי צד ניצל את ההליך לרעה.

     

20. בע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים, 01.02.2011), נפסק כדלקמן:

     

    "אשר לתום הלב הנדרש מהחייב במסגרת התנהלותו בשלב כינוס הנכסים, יש לציין כי שלב הדיון בבקשה להכרזת אדם כפושט רגל בא לאחר שנפתחו הליכי כינוס נכסים, ונעשו פעולות שונות לריכוז נכסיו של החייב, ולבירור פוטנציאל השתכרותו. ההליכים עד לדיון בבקשה להכרזת פשיטת רגל נועדו למצות ככל הניתן את בירור הנתונים הנדרשים לצורך התוויית תמונת-מצב, המשקפת באופן מלא ומדויק את היקף נכסיו הקיימים של החייב במועד נתון, ואת פוטנציאל השתכרותו, וכדי להבטיח עד למירב האפשרי את פרעון חובותיו לנושים. רק בקבלת תמונת נתונים שלמה כאמור, ניתן לאזן כראוי בין המגמה להבטיח את טובת הנושים בחלוקה יעילה ואמינה של מלוא נכסי החייב, לבין הרצון לאפשר את שיקומו של החייב, עד כדי הפטר, המאפשר לו פתיחת פרק חיים חדש, גם אם בסופו של יום לא פרע את מלוא חובותיו לנושים מחמת אי יכולת כלכלית".

    .....

     

    "השגת מגמות משולבות אלה, תוך איזונן הראוי, מחייב קיום תום לב מלא מצד החייב בבירור מלוא הנתונים המתייחסים הן לנכסיו והן ליכולת השתכרותו הפוטנציאלית. זהו תום הלב הנדרש בהתנהלות החייב במהלך הליכי כינוס הנכסים בעניינו. בלא גילוי וחשיפה מלאים של כל הנתונים הקשורים למצבו הכלכלי, לא ניתן להגיע להסדר הוגן של חלוקת נכסי החייב לנושים לצורך פרעון, ולו חלקי, של חובותיו כלפיהם".

    וקאסם, פ"ד כב(1) 23, 25 (1968) (להלן: ענין ולנסי); השוו: סעיפים 18ג(ג), 56(ב), 56(ג), 213א, 214 ו-216 לפקודת פשיטת רגל; ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61, 66 (1991) (להלן: ענין קלאר); ענין ג'נח, בפסקה ד(3)). כחלק מחובה זו, על החייב להמציא כל מסמך בעל ערך העשוי לשפוך אור על היקף רכושו (ענין ג'נח, פסקה ד(4)). עליו להימנע מיצירת ערפול בנתונים הנוגעים לרכושו העלול להיגרם ממתן הצהרות סותרות, ולהזהר מיצירת ספק באמיתות גרסתו (ענין קלאר, בעמ' 66; ע"א 16/62 הלבר נ' ספורמס וכונס הנכסים הרשמי, פ"ד טז 1311, 1313-1315 (1962) (להלן: ענין הלבר); ענין ולנסי, בעמ' 26). על החייב לחשוף את כל מקורות ההכנסה שלו, ואין הוא רשאי לבור מתוך המידע שברשותו "מה ימסור לכונס הרשמי, ומה ינצור" לפי צורכי השעה (ענין ג'נח, פסקה ד'(3); ענין קלאר, בעמ' 66; ע"א 10267/06 לרקיף נ' כונס הנכסים הרשמי ([פורסם בנבו], 5.11.2008); ענין הלבר, בעמ' 1313-1315)".

     

21. בע"א 3296/16 גרבש נ' איתן ארז- נאמן (פורסם במאגרים, 14.11.2017) קבע כב' השופט דנציגר, בהסכמת כב' השופטים סולברג וברון, כי:

     

    "חייב שלא שיתף פעולה עם הכנ"ר (והדברים יפים אף בהתייחס למי שמונה על ידי בית המשפט כנאמן), לא התייצב לחקירה שאליה זומן ולא מסר מידע ומסמכים על אף שנדרש לעשות כן, צפוי שבית המשפט יבטל את צו הכינוס שהוצא בעניינו [ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 175 (מה' 2, 2000)]. אנו סבורים כי הדברים נכונים אף בהתייחס להתעלמות מתמשכת של החייב מחובתו להגיש דו"חות על הכנסותיו והוצאותיו לנאמן ולכנ"ר.

     

    חייב שחוייב בתשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל, אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט באופן חד צדדי לא לשלם את התשלומים החודשיים, אף אם הוא מתקשה לעמוד בהם. המינימום הנדרש הוא שיפנה לבית המשפט בבקשה להפחתת סכום התשלום החודשי בסמוך למועד בו מתברר לחייב כי הוא מתקשה לעמוד בו".

    (שם, פסקה 7).

     

22. בע"א 3477/13 שריה נ' עו"ד דוד גולן (פורסם במאגרים, 23.5.2013) קבע כב' השופט דנציגר:

     

    "החייב עשה במשך שנים דין לעצמו ולא שילם את התשלומים החודשיים. במקביל סירב החייב לשתף פעולה עם הנאמן ולמסור לו מסמכים המעידים על יכולתו הכלכלית, אך לא היסס לטעון במקביל כי אין ביכולתו לעמוד בתשלומים החודשיים ששיעורם נקבע בהסכמתו. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת על חייב בהליכי פשיטת רגל".

     

    מן הכלל אל הפרט;

     

23. שוכנעתי כי החייב אינו משתף פעולה באופן מלא ובתום לב עם הנאמן ומונע את חשיפת מלוא המידע הנדרש להערכת היקף הכנסותיו וכושר השתכרותו הפוטנציאלי, לצורך פירעון חובותיו.

     

24. כמו כן, אני סבורה כי החייב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי התנהלותו בהליך אינה לוקה בחוסר תום לב, בשים לב לחלוף 17 שנים מאז נכנס בשערי ההליך ומבלי שניתן הסבר מניח את הדעת להיעלמותו, הטענות שנטענו במהלך השנים לעניין התנהלותו בהליך ומילוי חובותיו, הספקות שעלו ביחס להכנסותיו החודשיות וההזדמנויות שניתנו לחייב.

     

    המחדלים שצבר החייב במהלך השנים במסגרתם לא הגיש דו"חות במועד, לא תמך את טענותיו לעניין מצבו הרפואי במלוא המסמכים הנדרשים, לא שילם את התשלומים החודשיים ואף לא עמד בתנאי ההפטר כפי שנקבעו בדיון מיום 13.11.2016. החייב התעכב במשך כ-3 שנים בתשלום חוב הפיגורים ואין בתשלום שנעשה כעת כדי לרפא מחדל זה.

     

    החייב עצמו מציין שמשך שנים עבד שצבעי באופן עצמאי, אך לא הצהיר על גובה הכנסותיו או פרטם בדו"חות שהיה עליו להגיש, דבר המעלה תהיות לעניין גובה הכנסותיו ועקביות עבודתו ויכולתו לשלם את התשלומים שהושתו עליו.

     

25. בסעיף 18 לתצהירו מיום 10.09.2019 מצהיר החייב כי לאורך השנים ריצה מאסר בפועל בן 18 חודשים אשר גרם ליצירת חובות, שכן היה ללא מקור הכנסה. מעיון בתסקיר הנאמן מיום 11.08.2016, עולה כי המאסר האמור היה בשנת 1994, שנים לפני כניסתו להליך ואין בהן להסביר מדוע באופן תדיר לא עמד החייב בהתחייבויותיו מאז כניסתו להליך. כמו כן, גזרי הדין שהמציא החייב אינם מלאים, החייב לא ציין אם הוגשו או ערעורים אם לאו ולא הוצג בפני אישור תחילת ריצוי עונש עבודות שירות כנטען. אף אם כדברי החייב, אכן ריצה את התקופות שציין, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו וכן יש בכך להעיד על התנהלותו בהיותו בהליך פש"ר.

     

26. ענייננו אם כך בחייב אשר עולה מהנתונים שבפני כי ניתנו לו הזדמנויות למכביר. כך, בפרוטוקול הדיון מיום 13.11.2016 (עמ' 3, ש' 1-7, 16-20, עמ' 4 ש' 27-28) נכתב:

     

    "בדיון שהתקיים ביום 27.02.2008, לאחר שב"כ הכנ"ר הציג כי החייב השלים את הפיגורים ובית המשפט נתבקש להתרות בו כי יפעל בהליך על פי כלליו... שעה שהחייב השכיל לשלם את חוב הפיגורים, אזי בנסיבות המקרה דין הבקשה לביטול הליכי פשיטת רגל להידחות, כאשר החייב מוזהר שאם לא יעמוד בתשלומים במלואם ובמועדם, הוא יהיה צפוי לביטול הליכי פשיטת הרגל.

    ...

    מחדליו המהותיים של החייב לאורך שנים רבות באי-תשלום צו התשלומים, כמו גם באי-הגשת דוחות כספיים, היה בהם ויש בהם כדי להוות עילה מספקת לביטול ההליך כלפיו.

    ברם אולם, הרבה לפנים משורת הדין ונוכח עמדת המנהלת המיוחד וב"כ הכנ"ר, לא יבוטל ההליך ויתאפשר לחייב לפעול למען הפטרו ברוח המלצת הצדדים לעיל.

    ...

    לא יעמוד החייב בתנאי הפטרו כמפורט לעיל, יודיע על כך הנאמן בנקוף 12 חודשים, שאז יבוטל תיק הפש"ר."

     

27. בענייננו, קבלת בקשת החייב, משמעה להשאיר אותו ואת נושיו בהליך זה למשך שנתיים נוספות, ללא ערובה כי החייב הפעם יעמוד בתנאי ההפטר, התשלומים והגשת הדוחות בעניינו ואינני יכולה להיעתר לכך.

     

28. עם החייב נעשה חסד אף מעל ומעבר למקובל אך החייב לא השכיל לנצל חסדים אלו לשיפור מצבו וכי לאור המתואר, מתן הזדמנות נוספת לחייב הינה בבחינת הליך עקר וחסר תוחלת וניתן להניח כי החייב לא יעמוד בתנאים שיקבעו.

     

29. החייב בחר שלא לרפא את מחדליו ולצרף את המסמכים המבוקשים ולחשוף את מלוא המידע והמסמכים שנדרשו על ידי הנאמן, אלא לחזור על אותם טיעונים, אעז לומר, תירוצים, אשר אכן הביאו לו את ההפטר שבתנאיו לא עמד, ואשר לטעמי לא יוכלו לעמוד לזכותו פעם נוספת.

     

30. כפי שהובא לעיל, בשנת 2016 הוסבר לחייב במהלך דיון בעניינו כי ההפטר בעניינו ניתן "הרבה לפנים משורת הדין" וכי עליו לעמוד בתנאי ההפטר שכן אי עמידה בתנאים אלו, תביא לביטול ההליך. אז הוזהר, ומשכך יפה בענייננו הכלל לפיו "אין עונשין אלא אם כן מזהירים".

     

31. התנהלותו של החייב מקשה על בחינת ההליך בעניינו ומובילה למסקנה שבשלב זה, החייב לא יוכל ליהנות מהליכי הפש"ר והגנותיו. אמנם, החייב בתגובתו מבקש כי יאושר בעניינו הפטר מותנה, אך התנהלותו בהליך עד כה הוכיחה כי החייב לא עשה אף את המעט הנדרש ממנו על מנת שיעמוד בתנאים שנתבקש עד כה.

     

32. לאור כל האמור ולאור התנגדותו של החייב במסגרת הדיון להעלות את הצעתו לסכום משמעותי שיש בו להביא תועלת ממשית לנושיו, אני מורה על ביטולו של הליך בפש"ר. ביטול ההליך והצווים שניתנו מכוחו ייכנס לתוקף תוך 30 ימים, למעט צו עיכוב היציאה שיבוטל ביום 1.4.20.

     

     

     

     

     

     

     

    ניתנה היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.