מר לוזון, שכיהן כמנכ"ל החברה.
8.התפטרות שדינה כפיטורים - מסגרת נורמטיבית
סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים".
ככלל, על עובד המבקש כי התפטרותו תראה כפיטורים מחמת הרעה מוחשית שביחסי עבודה או מחמת נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, להוכיח את התנאים הבאים:
"ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן – הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – ולי טקין ואח', ניתן ביום 27.1.12].
שונה המצב, אליו התייחסה הפסיקה, שבו קיימות נסיבות שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו אצל המעסיק, מבלי שהן תולדה של הרעה מוחשית, כגון עובד שהועסק במשך כל תקופת עבודתו תוך פגיעה בזכויות קוגנטיות. בנסיבות שכאלה אין לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו, אף אם לא כרוכה בכך הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה, ויש לראותן כעונות על הגדרת הסעיף, ותקום לעובד זכאות לפיצויי פיטורים.
לתנאי בדבר מתן התראה למעסיק שיתקן את הפגם נקבע חריג, שלפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעסיק לא יכול או לא מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או שאלה לא מאפשרות תיקון (ע"ע 60018-12-14 יורדאו אסמרא – שעאן אחזקות בע"מ, מיום 29.9.16).
9.האם התפטר התובע כדין מפוטר?
התובע טען כי הוא התפטר כדין מפוטר מחמת נסיבות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו, כדי לשמור על בריאותו הפיזית והנפשית ועל כבודו. על כן, הוא זכאי למלוא פיצויי הפיטורים.
התובע הצהיר כי הוא נחשב לעובד מצטיין, מסור ונאמן. התובע קיבל במהלך תקופת עבודתו הארוכה - כ-25 שנים - תעודות הוקרה והצטיינות רבות, ואף קיבל מענק על עבודתו (נספח ת/4 לתצהיר התובע).
לפי תצהירו, בסוף שנת 2015 התחלפו בעלי החברה ומאז חלה הרעה מתמשכת, ממשית ומוחשית ביחס שקיבל מהבעלים החדשים. לדבריו, החברה התנהגה כלפיו בצורה גסה ובוטה, תוך התלהמות, זלזול, הכפשה והוצאת דיבה. התובע טען כי עיקר הפגיעה בו היה ביחס המשפיל שקיבל, וזאת אף על פי שהיה עובד בכיר והקדיש את מיטב שנותיו למען החברה. התובע סבור כי היתה זו התנהגות מגמתית מצד החברה בניסיון לצמצם את כוח האדם בחברה. לטענתו, התנהגות זו גרמה לו אף לעגמת נפש רבה ולהרעה במצבו הבריאותי.
התובע הצהיר כי בתחילת שנת 2016 פנה אליו מר לוזון, כאמור מנהל החברה החדש, וביקש לבטל באופן חד צדדי את השתתפות החברה בשכר הדירה שקיבל התובע, בניגוד להתחייבות המפורשת של החברה מראש ובכתב (מכתב מיום 16.2.16 צורף כנספח ת/5 לתצהירו של התובע). אולם, בסופו של דבר, ההשתתפות בשכר הדירה של התובע לא בוטלה (עמ' 9 ש' 7-8 לפרוטוקול הדיון). זו לא נטענה כסיבה אשר הצדיקה את התפטרות התובע כדין מפוטר, אלא כחלק מן היחס המשפיל והתדרדרות ההתנהלות כלפיו.
התובע העיד כי לאחר שנודע לו כי החברה מתכוונת להפסיק את ההשתתפות בשכר הדירה שלו הוא הגיע ללשכה של מר לוזון ושאל אותו על כך. מר לוזון השיב לו שכך הוא קבע וכי לא מגיע לו שכר דירה כי הוא מרוויח מספיק כסף כדי לממן את שכר דירתו. כמו כן, התובע העיד כי מר לוזון שאל אותו היכן הוא עובד וכאשר השיב לו התובע כי הוא עובד בפרויקט בגבעתיים, שאל אותו מר לוזון: "תגיד כמה אתה לוקח מהקבלנים?" (הכוונה הברורה הייתה לקבלת שוחד). התובע העיד כי הוא נדהם מהשאלה והרגיש מושפל (עמ' 11 ש' 9-15 לפרוטוקול הדיון).
פניות כאלה של מר לוזון אל התובע חזרו על עצמן, כאשר התובע נפגע קשה מדבריו של מר לוזון, חש ברע ופנה לבדיקות, שלאחריהן התברר כי יש לו בעיות בלב, והוא נזקק לחופשת מחלה.
מר לוזון כעס עליו כאשר הוא שהה בחופשת מחלה וטען לפניו: "יושב בבית ולוקח משכורת". אמירות מסוג זה פגעו בתובע, שהיה נחשב, כפי שעולה מעדותו ועדויותיהם של העדים מטעמו, לעובד מסור ואמין.
התובע קיבל זימון לשימוע שלפיו לאור הקשיים הכלכליים שאליהם נקלעה החברה שוקלים בעלי החברה החדשים לנקוט בהליכי התייעלות ובמסגרתם לצמצם את מצבת כוח האדם. בנסיבות אלה שקלה החברה לסיים את העסקתו של התובע.
הוגש תמליל של שיחת השימוע, המשקפת את מה שנאמר בה (ראו עמ' 24, ש' 13-14 לפרוטוקול הדיון). בשימוע האשים מר לוזון את התובע בהתחזות לחולה, וכן בשחיתות ובהתנהלות לקויה בעבודתו (העתק תמליל השיחה צורף כת/8 לתצהיר התובע). זאת, ללא קשר למה שנכתב בהזמנה לשימוע ומבלי שהייתה לתובע כל אפשרות להתכונן אשר לטענות החמורות כלפיו.
בסופו של דבר לא נמצא כל דופי בהתנהגות התובע, ולאחר השימוע התקבלה החלטה שלא לפטר אותו אלא להעביר אותו לאתר עבודה אחר של החברה בגני תקווה.
ואולם, התובע הצהיר כי התברר לו שמר לוזון המשיך להתבטא כנגדו בצורה לא הולמת והכפיש אותו לפני עובדים אחרים – שלטענתו חששו להעיד כנגד מר לוזון. לדבריו, מר לוזון האשים אותו בהתנהלות לקויה מול ספקים ללא כל ביסוס. כאשר נודע לו שמר לוזון ממשיך להכפיש אותו הוא הרגיש מושפל והודיע כי הוא לא יכול להמשיך לעבוד באווירה זו, ולכן מסר הודעה על התפטרותו.
לפי תצהירו של התובע, הוא עזב את עבודתו בחברה מכורח הנסיבות, אף על פי שלא הייתה לו עבודה אחרת והוא נטל על עצמו סיכון גדול כמי שמפרנס משפחה. התובע קיבל דמי אבטלה במשך תקופה מסוימת עד אשר מצא עבודה חלופית.
אשר לטענות החברה שהאשימה את התובע ב"התנהלות פוגענית" ובעבירות של "גניבה" ממעסיק, טען התובע כי מדובר בטענות שמהוות הוצאת דיבה כלפיו. לדבריו, טענות אלו הובילו אותו להתפטר מעבודתו בחברה.
10.ההתנהלות בשימוע
התובע העיד כי הוא היה אחראי על ניהול שלד הבנייה באתר של החברה בפרויקט מסוים. לדבריו, הוא היה מגיע ראשון בבוקר על מנת לפתוח את האתר ודאג גם לסגור אותו בסוף היום. בכל פעם שעזב את האתר הוא מינה מנהל עבודה אחר במקומו.
התובע העיד כי הוא לא היה אחראי על הציוד באתר, אלא המחסנאי שנמצא באתר ולא היה בפיקוחו אלא תחת פיקוחו של מנהל הפרויקט (עמ' 7 ש' 14-16, 25-31 לפרוטוקול הדיון).
אשר לשאלת ב"כ החברה אם היה מודע לכך שהיה גרעון כספי גדול לחברה, וכי מבדיקות שערכה החברה בפרויקטים מסוימים, לרבות בפרויקטים שהיו קשורים אליו הוזמנו מלאים לא סבירים של סחורה, השיב התובע בשלילה. הוא העיד כי הוא התעסק רק בפרויקט שלו ולא התעסק בהזמנות של סחורה, שכן היה מחסנאי שעשה הזמנות. כמו-כן, לדבריו לא היה דבר כזה של מלאי לא סביר של סחורה שהוזמן (עמ' 13 ש' 24-30 לפרוטוקול הדיון).
אמירות אלה של התובע לא נסתרו על ידי הנתבעת, ועל אף זאת, בניגוד לכתוב בהזמנה לשימוע, במרכז השיחה האשמות קשות כלפי התובע, הן בנוגע למחלתו, והן אשר להתנהלות כספית שלו.
ראשית, החלה השיחה בין התובע לבין מר לוזון בכך שהתובע נשאל על מחלתו. התובע משתף את מר לוזון שהוא "עם אקו לב וצריך להחליף מסתם" ולכך מגיב מר לוזון ש"זה לא כזה היסטריה" והוא גם עבר את זה.
לא נראה לנו כי מר לוזון מתייחס בכבוד למצבו של התובע כאשר הוא אומר לו, לאחר ששמע שהתובע מודאג: "זה דבר שולי, זה כבר במדינה שאנחנו חיים את זה, אתה יודע, זה כמו לאכול פיתה...".
זו לא התייחסות ראויה ומכבדת של מעסיק כלפי עובד שמגיע מחופשת מחלה ישר לשימוע, עם הולטר לבדיקת תפקוד הלב, ושבסופו של יום אף נאלץ לעבור ניתוח.
לאחר מכן, שואל מר לוזון את התובע, תוך שהוא מאשים אותו, על "התנהלות לקויה מול ספקים וקבלנים" (ע' 2 לתמליל השימוע). בהמשך מדבר מר לוזון על "תרגיל מחלה", על אף שהתובע מציין את הבדיקות אותן הוא עובר, ובסוף אף אומר לו מר לוזון, בחוסר כבוד מוחלט: "אני לא נולדתי אתמול ידידי" (עמ' 5 לתמליל השימוע).
כשנשאל מר לוזון בחקירתו בדיון על מה התבססו טענותיו כלפי התובע לגבי קבלות מוגזמות, מרמה ואפילו גניבה, הוא השיב שלא בדק כלל (עמ' 25 ש', 3-4 לפרוטוקול הדיון).
התמונה אשר עולה מן הראיות שנשמעו בהליך היא של פגיעה ברגשות ובכבוד של התובע כעובד, תוך ביטוי של חוסר אמון בו, והאשמות לא מבוססות לגבי מעשים שהם בגדר עבירה פלילית, וזאת ללא כל ביסוס עובדתי ראוי.
11.מסקנה
התובע, שעבד בחברה במשך כ-25 שנה, שימש בתפקיד בכיר, ונחשב לעובד מצטיין הואשם על ידי מר לוזון בעבירות חמורות של מרמה, הפרת אמונים, גניבה ממעסיק ועוד. מר לוזון הודה כי החשדות שהחלה כלפי התובע לא נבדקו על ידו ולא הוכחו.
אנו מקבלים את טענותיו של התובע שלפיהן האשמות אלו העליבו אותו ופגעו בו. על כן, אנו סבורים כי לא היה ניתן לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו בנסיבות אלה. לפיכך, יש לראות בהתפטרות התובע כפיטורים.
12.זכאות התובע לפיצויי פיטורים
בהתאם לתקופת העבודה והשכר הקובע, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 652,254 ₪ (מסמך חישובים של החברה צורף כנספח ג לכתב התביעה). שוחררו לזכותו הכספים שנצברו בקרן ביטוח פועלי בניין ובחברת ביטוח "כלל" בסך כולל של 190,602 ₪ ("כלל" - 59,763 ₪, קרן פועלי בניין – 130,839 ₪). כמו-כן, קוזזה הלוואה בסך 150,000 ₪ שקיבל התובע מהחברה בחודש אפריל 2015. התובע קיבל סך 340,602 ₪.
הנתבעת טענה כי הסכום שקיבל התובע היה גבוה במקצת – 343,872 ₪ (עמ' 4 לפרוטוקול הדיון), אולם טענה זו לא הוכחה.
התובע זכאי להפרשי פיצויים בסך 311,652 ₪.
נוכח קביעתנו לעיל, אין אנו נדרשים לזכאות לפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות בהתאם לחוזה העבודה שבין הצדדים.
בהתחשב במחלוקת לגבי זכאות התובע לפיצויי פיטורים לאחר התפטרותו, ולא בלי היסוס, אנו לא מחייבים בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
13.האם זכאי התובע לתשלום יתרת הודעה מוקדמת?
התובע התפטר ביום 2.5.16 ונתן הודעה מוקדמת של חודש ימים עד ליום 2.6.16, ואולם הוא קיבל שכר עד ליום 31.5.16 בלבד. התובע טען כי החברה נותרה חייבת לו תשלום בגין יומיים של עבודה, שבהם לא הגיע כי היה בטיפול נמרץ (עמ' 13 ש' 2-3 לפרוטוקול הדיון).
הטענה של הנתבעת המצדיקה העדר תשלום בגין ימים אלה היא, כפי שעולה מתצהירה של גב' חן, כי "במהלך תקופת ההודעה המוקדמת התובע נעדר שני ימי עבודה ללא הצדקה" (סעיף 20 לתצהירה של גב' חן).
אולם, הוכח כי התובע עבר ניתוח לב ביום 31.5.16 ובאותם ימים שבהם לגישת הנתבעת הוא "נעדר ללא הצדקה" הוא היה בטיפול נמרץ.
על כן, התובע זכאי לתשלום של שכר עבודה בגין אותם ימים, תחת דמי מחלה, בסך הנדרש של 2,158 ₪.
14.תביעה בגין החזר שכר שנוכה
משכרו האחרון של התובע קוזז סכום בסך 1,280 ₪ תחת סעיף "ניכוי התחייבות" עבור "הוצאות רכב". לטענתו, על החברה להשיב לו סכום זה.
גב' חן הסבירה בתצהירה כי ניכויים אלה הם כתוצאה מקנס בגין עבירת תעבורה שביצע התובע ושולם על ידי החברה, וכן השבת רכב התובע ללא מדך אחורי, שהיה חסר ברכב ובגינו חוייבה החברה על ידי חברת ליסינג. היא מצרפת דוח מטעם עיריית רעננה בגינו שילמה הנתבעת סך של 412.50 ₪. כמו-כן הצהירה גב' חן כי במועד החזרת הרכב שהיה בשימוש התובע לחברת ליסינג היה חסר המדף האחורי ולכן חויבה החברה בסך 989.95 ₪ כולל מע"מ.
התובע הכחיש בעדותו שהוא ביצע עבירת תנועה כלשהי ואת הדוח המיוחס לו. הוא מזהה את מספר הרכב, שהיה בשימושו, למעט כשהוא נלקח לטיפול.
לפי עדות התובע הרכב הוחזר לקצין הרכב של החברה, אשר בדק אותו ולא היה חסר כל חלק. ב"כ הנתבעת נשאל בדיון אשר לדוח של קצין הרכב והשיב שאין לו, אך "יכול להיות שבחברה יש" (ע' 13 לפרוטוקול הדיון).
הנתבעת לא הוכיחה באופן פוזיטיבי שהתובע ביצע עבירה שבגינה היא נדרשה לשלם קנס, או שהחזיר את הרכב שהיה לרשותו כאשר חסר בו חלק. לכן, לא הוכיחה את זכאותה לקיזוז משכר העבודה של התובע, כפי שנעשה.
התובע זכאי להחזר שכר בסך של 1,280 ₪.
15.תביעה בגין עגמת נפש
התובע טען כי הוא סבל מעגמת נפש בשל התנהגות החברה ושל מר לוזון בפרט כלפיו. לדבריו, מצב בריאותו נפגע והוחמר בעקבות התנהגות זו.
הלכה היא כי "רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש" והציפייה היא כי הערכאות ינהגו בריסון בעניין זה (ע"ע 360/99 אהרון כהן - מדינת ישראל, פד"ע לח, 1; דב"ע נג/3-99 מדינת ישראל - מצגר פד"ע כ"ו 563, 582). בית הדין הארצי חזר על הלכה זו ב-ע"ע (ארצי) 6514-10-11 מדינת ישראל - גדעון פרבר (מיום 4.2.15).
המעשים שנעשהו כלפי התובע היו קשים ולכן, הצדיקו את זכאותו לפיצויי פיטורים. על אף חומרתם, לא הוכח כי הפגיעה בבריאותו של התובע נבעה מכך, וכי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים לחייב בפיצוי בגין עגמת נפש.
יש לציין כי ב"כ התובע לא חזר על דרישה זו בסיכומי וגם מסיבה זו דין רכיב תביעה זה להידחות.
16.לסיכום
נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן:
-
סך של 311,652 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
-
סך של 2,158 ₪ בגין יתרת הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
-
סך של 1,280 ₪ בגין החזר שכר שנוכה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו-כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪.
17.לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.
ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, (15 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר גבריאל נבו,
נציג ציבור עובדים
|
|
עידית איצקוביץ, שופטת בכירה
אב"ד
|
|
מר יעקב ענב,
נציג ציבור מעסיקים
|